:(

הרופא לא יודע. עכשיו אני צריכה להסחב לטרם. אני קוראת כאן מה שבנות עוברות. לא יודעת מאיפה מביאים כוחות לכל זה למה אני כבר רצוצה שרק התחלנו? אני עדיין מרחמת על עצמי. :( אני אפילו לא יודעת להרכיב את המזרק הזה. למה בעלי צריך לראות אותי בוכה כל הזמן? ככה אנחנו מבלים את השנה הראשונה לנישואים שלנו רע לי כל כך :( :( :( :( :(

אוףףףףף!!!! למה את צריכה את האחיות? כדי להזריק? את תוהה איך בנות עוברות מה שהן עוברות. אז קודם כל, מגלים עם הזמן שעוברים מה שחייבים לעבור. שנית, הדברים האלה שאת מתארת נהיים קלים יותר עם הזמן, כי ככל שהטיפולים מתארכים לצערנו לומדים לתפעל את המערכת בצורה מיטבית. גם אצלי היו "פנצ'רים" כמו שאת מתארת בתחילת הדרך, והיום אין מצב שמשהו כזה יקרה לי. לדוגמה, אני יודעת לאיזה מעבדה/מכון אולטרה סאונד הכי נוח לי ללכת בכל יום בשבוע (אני עובדת שעות אחרות בכל יום). דווקא בתחילת הדרך, בהזרעות הפשוטות לכאורה, היו לי ימים משבריים כמו שאת מתארת. היום כל זה עובר לי מעל לראש. ורק התוצאות השליליות נהיות קשות יותר ככל שהזמן עובר :-(

זאת בדיוק הסיבה שצריך ללמוד להזריק לבד, ותאמיני לי שאם אני למדתי לעשות את זה (כל מכריי לא האמינו שאהיה מסוגלת), כל אחת יכולה. להיטלטל למרפאות אחיות בשביל זה זה באמת סיוט.

מיד אחרי הנישואים הבנו שאנחנו רוצים הריון. המחזור התחיל להשתבש כבר 3 חודשים לפני החתונה אז הפסקנו את הגלולות ואמרנו 'לו יהי'...אחרי חצי שנה נלחצתי ופניתי לרופאים שאומנם לא מצאו שום בעיה אבל התחילו ישר להוסיף הורמונים לנסיונות ומהר מאד הגעתי לטיפולים. אחרי 3 הזרעות עברנו להפריות ובהפריה השניה נקלטתי. שנה וחצי אחרי החתונה!!! השנה הראשונה של הנישואים תיזכר לי לנצח כשנה הפחות טובה שלנו...הלחץ של הטיפולים פשוט גרם לאווירה לא נעימה ביננו. הוא לא ידע איך לתמוך ומבחינתי הוא לא עמד בציפיות. כל אחד מאיתנו לקח את הטיפולים אחרת. אחרי תקופה מאד ארוכה ניהלנו שיחה - די רצינית - שיחת יחסינו לאן - להבין איפה הפער ביננו והחלטנו שהולכים על זה בכל הכוח. היום יש לי פיצפיצון קטן בין 1.5 כמעט שרק חיזק את מה שיש ביננו. היום אני יודעת שננצח שוב (למרות שאני אומרת את זה ביום של נפילה :( ) אני גם זוכרת שלא הפסקתי לבכות כשהתחלתי להזריק - הרגשתי כמו חולה סופנית שצריכה להסתובב עם צידנית קירור, הרגשתי נכה, מושפלת, פגומה. היום אני כבר מזריקה מול הטלויזיה במיומנות כזו שלא מביישת אחיות :) בקיצור חברה - זה שווה כל רגע! כי בסוף אנחנו מנצחות! ובסוף המתנה שווה כל דקירה כל דמעה כל נשימה. והיא תבוא בקרוב והיא תהיה הרבה יותר גדולה ממה שאת מצפה :)

אוי ואבוי, הצלחת להזריק בסוף? זה גונאל, לא? זה באמת קלי קלות, כל כך חבל לי שלא כתבת כשראיתי והייתי אומרת לך איך... זה מעלה לי בהחלט נוסטלגיות על ההזרקה הראשונה שלי, ביום מעבר דירה 1.1.06 על מזוודות וארגזים, אין מקרר כי גם הוא תקוע בין כל הדברים, לא ידעתי שאפילו זה צריך קירור, הכל ארגזים וחבילות ובלגאן, אין מחשב להכניס את הדיסק של ההדרכה, פיורגון, התקשרתי למרכז הדרכה וענתה לי שם מישהי ועזרה לי תוך שתי דקות. היום זה כל כך מגוחך.... אבל הכי חשוב, נו, הצלחת בסוף? אל תתייאשי.... את מתחילה היום (אתמול בעצם), תהליך שיש בו כל כך הרבה תקווה...נשיקות, עדי