שמחה בשבילה....עצובה בשבילי...
דיון מתוך פורום פוריות חברתי - תמיכה
הנה זה מתחיל שוב.... הפיצול אישיות. זה שחציו קופץ משמחה כשעוד חברה מודיעה על זה שהיא בהריון וחציו בוכה. לפני שבוע פגשנו חברים רחוקים של בעלי שסיפר באלגנטיות על זה שאשתו נכנסה להריון תוך כדי שימוש בגלולות "כי היא שכחה גלולה אחת" ואני עומדת ומחייכת ובפנים נשברת. אם הוא רק היה יודע כמה ימים אני סופרת, מכירה כל מ"מ ברירית, כל עליה בפרוגסטרון, כמה הכל מתוזמן. ולא ...לא שוכחת במקרה. והיום חברה טובה גילתה שהיא בהריון, חודש שני שהיא מנסה מקלוני ביוץ ואני קופצת משמחה בשבילה. באמת. מאושרת. ואז נכנסת לפינה שלי שמתחננת לאלוהים שהטיפול החודש יצליח :(
ליבי וכולי איתך ..... גם לנו תהיה שמחה גדולה. נכון, התיק שלנו כבד והייתי מחליפה אותו עם איזו פריצת דיסק, פיטורים, אקנה לכל החיים :( אבל אי אפשר זה מה שיש לנו... אבל יש לנו כם המון עזרה ותקווה גדולה באופק חיבוק ענק אהובה מישי
אבל הסביבה ככ מפחדת. לא יודעת איך להתמודד עם זה. ואני נשאבת למקום הזה. הרי ידעתי שהיא מנסה, דיברנו על זה, תמכתי בכל שלב איתור הביוץ - והיום היא התעסקה יותר ביהיה בסדר את תראי אנחנו נהיה בהריון יחד מאשר בשמחה שלה והרגשתי שהיא קצת מתבאסת בשבילי, קצת מרחמת, ואני לא רוצה את זה!!! אני באמת שמחה בשבילה ויודעת שאני במלחמה הפרטית שלי... ואני אנצח! מקווה שביום ראשון בבדיקת זקיקים יהיו בשורות טובות :-)
זנ כמו אצלי והחברה שלי... חודש שלישי מעקב ביוץ. עכשיו אני קצת מתחרטת שסיפרתי לה שיש בעיות כי אני חוששת שהיא תרחם עליי או שתחשוב- או יותר נכון שתדע - שכל שמחה, מחמאה, התמוגגות מהקטן שלה ( אני הדודה שלו היא אומרת ) מהולה בכאב. והיא אכן מהולה אבל היא קיימת ובגדול. אני עכשיו מטשטשמ את חומרת הבעיה שלי בפניה. בכלל, העוס כל פגישה קצת דוחפת לכיוון לספר ואני פשוט. לא. מסוגלת!!!!
ועברתי לאחרונה כמה חוויות דומות, אם כי גיליתי שאצלי דווקא הקנאה באלה שנכנסות להיריון בקלות ובטבעיות פחתה (אולי כי זה נראה לי כבר כמו משהו דמיוני (למרות שקרה גם לי לפני שנה),ואני מוצאת את עצמי מקנאה במי שמצליח לה בטיפולים כרגע לפניי. מה שגורם לי להרגיש כמו בן אדם רע במיוחד :-( ממש לפני כמה שבועות קולגה/חברה בעבודה סיפרה לי שהיא בהיריון, ואני יודעת שהיא שנים ארוכות בטיפולים (מעולם לא דיברה על זה, אבל אני פשוט יודעת), והסתובבתי כמה ימים עם מועקה של קנאה. לקח לי זמן להתאפס על עצמי, אבל עשיתי את זה ועכשיו אני באמת באמת שמחה בשבילה, בלי טיפת ציניות, לצד הקנאה למראה הבטן המתעגלת והתקווה שיבוא במהירות גם אצלי. אני חושבת שאנחנו יכולות לעבוד קצת על עצמנו בנקודה הזאת, וכמה שאני שונאת דיבורי "ניו אייג'", אני מאמינה שהאנרגיות השליליות של הקנאה בסוף פוגעות רק בנו. אבל אנחנו אנושיות, וקשה לא לקנא. זאת האמת. אגב,החברות האלה שלך הן גם כבר בילד שני? כי אני מוצאת שהקנאה שלי מתגברת אצל מי שעכשיו בילד שני או שלישי, ומי שבהיריון ראשון אני מסכמת לעצמי "טוב, את זה כבר עשיתי".
אני מוצאת את עצמי מקנאה בכל מי שנכנסת להריון טבעי מהר. לא משנה אם ראשון או שני... אני דווקא מצליחה לפרגן לאלה מהטיפולים כי מרגיש לי שאנחנו נלחמות באותה מלחמה. והאמת כרגע אין לי עוד חברות שעושות טיפולים לילד ... אני יכולה להשתגע מהסיפורים האלה שנסענו לחול שתינו עישנו ובכלל לא ידענו שאנחנו בהריון.. או רק גלגלנו את הרעיון ונקלטנו בחודש הראשון. נו באמת!!!! אני יודעת בכל שעה איפה מה גודל הזקיק שלי! ואחרי הפריה אני לא רוקדת בחתונות, לא מעשנת, לא שותה... רק מלטפת את הבטן בתקווה שהם יחליטו להישאר. בניגוד לסבב הראשון פתאום עלה שיש לי שחלות פוליציסטיות למרות שמבחינת הרופא שלי זו לא בעיה...אז מה הבעיה להיכנס להריון?!?! זרע תקין! גוף תקין! גיל סבבה! אז מה?!?! בכל מקרה קרן - ראיתי שעבר עליך שבוע לא משהו. לא הצלחתי למצוא שרשור על זה - מה איתך?
לא מצאת שרשור כי לא ממש פתחתי שרשור, רק הזכרתי "בדרך אגב" שקיבלתי שוב בטא שלילית, מחזור רביעי ברציפות מאז ההפלה האחרונה, וביקשתי עצות לגבי שינוי פרוטוקול. יהיה בסדר שבוע טוב
מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה
