מה שקרה ואשתדל לא להשפך פה

יותר מידיי אז לקחתי גונאל חמישה ימים והכל היה טוב. לאחר מכן האחות - לא הרופא- הוסיפה לי מעכב ביוץ- מן הסתם הרופא אישר. לקחתי יומיים את שניהם. ביום שלישי ורביעי. ביום שני הייתה לי דרמה מטורפת שבה בפעם השניה השבןע התחמקתי מהמשפחה בשקרים, מניפולציות והתפתלויות כדי להזריק איחרתי לבעת מרקחת מכבי והתחלתי לרוץ בין סופרפארמים- אין לנו אוטו הגעתי סופסופ לאחד ואחרי עשרים דקות של נסיונות מול המחשב הרוקח החביב מאוד אומר לי- אוקיי את יכולה לקבל אבל זה יעלה לך 1500 שח בינתיים המשפחה מחכה עם אוכל על השולחן ואני לבד ב9 בערב פשוט עמדתי שם ובכיתי ובכיתי הלב שלו יצא אליי הוא היה כל כך נחמד ואבהי לבסוף אמר לי קחי רק 1/3 שלמי 500 שח זה לא ככ נןרא ותנסי לקבל החזר טוב העלו לי מינון ל 450 וביום שלישי - היום העשירי למחזור התחיל לי דימום שהפך למחזור איזה חוסר אונים וגל הזמן הזה אני שומרת נגיעה עם בעלי אין חיבוק נחמה אין ליטוף אין ללכת לישון בזרועותיו פשוט סיוט ודקה לפני המקווה עוד מחזור שוב בדיקות שוב אחיות שוב איחורום בעבודה האחות הבכירה המליצה לי לנסות ייעוץ ו או מעבר לדר צפריר החא ממש השחילה אותי לתור והיום הייתי הוא מתא מאוד חן בעיניי בסדר שלו והירידה לפרטים עכשיו אני מבולבלת אם לעבור ממרגליות אני מאוד רגישה לכבוד ורגשות של אחרים ברור לי שלא לא אישי והוא בטח לא ישים לב אבל כל כך לא נעים לי ואולי הוא הכי טוב בכל מקרה? הוא אמר לי שהוא ממליץ לי להשאר בטיפולים כמה שפחות זמן הוא אמר שמישהי שנה שעברה נכנסה להריון עם fsh 66שהכל יכול לקרות אך הוא לא ממליץ לי להתקע שם אלא לשקול תרומה שתקדם אותי לאמהות ולמשפחה שאני רוצה אמר שהוא מבין את השבר הגדול אך עליי לראות בחיוב שיש לי תקווה הגוף שלי בריא ונראה לו שאסחוב הריון בקלות אז זהו בעלי עצוב מאוד על כל מה שעברתי ולא הצליח הוא מבין בשלב הזה מצויין שייתכן שלא יהיו לנו ילדים ממני הןא מוכן לכל דבר אבל עכשיו שהוא מבין הכל מראה לי יותר טראגי הוא מסרב לשקוע ברחמים עצמיים ואני שם עד מעל הראש אני פשוט גמורה אני גם כבר מתעצבנת מזה שהוא רוצה שאני אהיה שמחה ואחייך זה מרגיז אותי!!!!!!! האחות שאלה אותו כשהלך לקחת לי מרשם, מה שלומי אם אני בדכאון והוא אמר- לא היא בסדר. אנחנו יוצאים, מבלים אמרתי לה, הוא בסרט אני מתפקדת עם דכאון אז עכשיו עוד הזרעה אם יצליח אני לא מצליחה לגייס אמוומה בתהליך לא מצליחה אני עושה הכל כמו רובןט וגם צריכה להרגיש אשמה שאין לי מחשבות שיוצרות מציאות אולי הכל נכשל בגלל שנשברתי אוותו יום בבית מרקחת וגם יום למחרת שקופת חולים? באו אליי שתי דודות רוסיות ושאלו אותי מי מת במקביל אני עובדת בשתי עבודות ומחזיקה בית והכי קשה מחזיקה פאסון בפני כל העולם אני רוצה שבעלי יבוא איתי לעובדת הסוציאלית כי אני מתחילה לכעוס עליו שהוא לא מבין אותי מספיק אני רוצה לברוח למקום ששם אני אוכל להיות עצובה כמה שאני רוצה אם תראו אותי לא תנחשו שמשהו לא בסדר פגשתי לברה שגם היא מטופלת והיא אמרה לי אל תכעסי אבל את נראית כל כך טוב וכן אני מצליחה לאכול לצחוק יש רגעים של כיף תודה לאל אני לא מדוכאת קלינית אבל אני מרגישה ממש במלחמת השרדות אז זהו אני הולכת לאכול כבר מאוחר ויתר לי התאבון אחרי שדיברתי עם בעלי כל היום והוא באיזה שלב פשוט שינה לי נושא!!! הוא באמת הקשיב והקשיב אבל כשהגעתי לשלב שבו ספרתי לו שאני מרגישה שאכזבתי אותו הוא פשוט עבר נןשא ואמר לי שאני טועה ןשהוא לא מוכן להכנס לרחמים עצמיים עכשיו אני קצת כועסת עליו טוב דש חם לכולן קרן שולחת לך חיבוק ענק, אישה מדהימה שכמותך מישי

מישי יקרה, כל כך עצוב לי לשמוע את כל מה שאת עוברת, ואני כל כך מזדהה.קודם כל קבלי חיבוק ענק! הלוואי שהייתי יכולה לקחת ממך קצת מהכאב. אני אנסה לפצל עכשיו את הנושאים שהעלית לכמה נקודות, ומקווה שזה בסדר. לפעמים כשאני קוראת אחר כך את ההודעות שלי נדמה לי שהן יוצאות ככה קצת קרות וחסרות רגישות, אבל מה לעשות, אני בן אדם אנליטי.... מאוד הזדהיתי עם התיאור שלך של מה שעובר עלייך ביחס לבעלך, אבל את חייבת לקבל את העובדה שהוא מגיב כך מתוך אהבה אלייך ולא ממש יודע מה לעשות. השווית את התהליך לאבל? אז גם בשבעה יש אנשים שיוצאים להם משפטים דפוקים מרוב מבוכה. בשבועות האחרונים גם הייתי די מדוכדכת, והתגובה של בעלי כל פעם של "אני לא יכול לסבול לראות אותך עצובה", ו"אני לא מוכן שאשתי תבכה" די הטריפה אותי. אני מבינה שזה מאהבה, אבל הוא לא מבין שככה הוא מונע ממני להיות כנה ואמיתית לידו. אבל קשה לו להכיל את הכאב שלי, ואסור לנו לשכוח שזה גם הכאב שלהם - שאותי זה הורס יותר מהכל, שאני מונעת ממנו את חלום המשפחה הגדולה שלו. אני חושבת שיהיה מצוין אם הוא יבוא איתך פעם אחת לעובדת הסוציאלית. אני גם חושבת שאת צריכה למצוא איזושהי קבוצת תמיכה, או טיפול פסיכולוגי. ברור שיש לך הרבה להוציא ומאחר שאת לא מספרת לסביבה, את חייבת שיהיו לך כמה מקומות "בטוחים" לפתוח בהם הכל. ואני מסכימה עם הרופא שאמר לך לא להיתקע בטיפולים שנים ולהתקדם לתרומת ביצית אם צריך. גם אני כבר חושבת בראש להגביל למספר סביר כלשהו את הטיפולים אם חו"ח ימשיך לא להצליח. אבל, וזה אבל ענק, לא הייתי עוברת לתרומה לפני לפחות שני ניסיונות של IVF כדי שתראי איפה באמת את עומדת. מה קורה עם האישור של זה? בעיניי את צריכה לרכז כוחות במאבק לקבלת אישור לנסות לפחות. וכמה דברים טכניים שלא הבנתי: יכולה להסביר מה היה מהלך הטיפול האחרון, באיזה יום התחלת להזריק, מתי היתה ההזרעה ומתי קיבלת מחזור? גם מה זאת הזריקה "מעכבת הביוץ" והאם לקחת אותה בסוף? גם את עניין בית המרקחת לא הבנתי עד הסוף. לא היה לך מספיק גונאל? או שאת מדברת על הזריקה שהוסיפו לך באמצע? ואת מתחילה החודש עוד סבב זריקות? את בעצם כבר במחזור, לא? שולחת לך חיבוק ענק &&&& שבת שלום קרן

מצטרפת לכל מילה שקרן כתבה לך. להכל. אני גם חושבת שכדאי שתמצאי עזרה חיצונית שתתן לך כלים לצאת מהתחושות הקשות שאת חווה. לגבי ד"ר צפריר, מדורה שנהלה את הפורום פה איתי, אני יודעת שצפריר הוא אחד האוצרות הגדולים בחייה, וגם היא היתה מטופלת של מרגליות ושל צפריר. אם את מרגישה חיבור רגשי טוב יותר לצפריר - לכי על זה. את צריכה רופא שיהיה שם בשבילך יותר מהכל. שאת תרגישי שהוא הכתובת לילד שלך. מחבקת אותך גם ((((((()))))))