מה אני עושה לכל הרוחות

בדיקות יום שני של מחזור- בדיקות לא תקינות. כביכול של אחרי ביוץ הכל משובש . הרופא אמר לקחת עוד שבוע גלולות כדי להציל את החודש. אני פשוט גמורה. רבתי עם כל המשפחה, העלבתי את בעלי אתמול והוא הלך לישון עצוב ואני כועסת ועייפה. היום לא הצלחתי להתעןרר . הדכאון והעצבים של המחזור, הבעיות הזוגיות, המשפחתיות, הכלכליות וחוסר שביעות הרצון שלי מעצמי ביחד עם היגון על כל האסון הזה, פשוט הכל מציף אותי. אני אפילו לא מצליחה להגיע לטיפולים הארורים האלה. כבר שישה חודשים וכל מה שעשינו זו הזרעה אחת. אני לא רוצה גלולות. לא רוצה לחרפן את הגוף שלי. לא רוצה להפסיק לדמם ואז לדמם שבוע אחרי שוב . אני פשוט על סף קריסה . המשפחה שלי מוציאה אותי מדעתי בלי קשר לכלום, ירדו מהפסים כולם. בא לי לצרוח להם תרדו ממני!!!!!!! אני לא יכולה להביא ילדים!!!!! תורידו מעליי את הבעיות והסכסוכים שלכם!!!!! די!!!! אני משתגעת כבר רוצה להרים ידיים לברוח לא להיות אמא בכלל. אבל אני אתחרט על זה אני בטוחה וחוצמיזה בעלי . יש לי אחריות כלפיו אני מיואשת :( :( :(

אני קצת שפופה בימים אלה, הפסקה אחרי שלילי מקולל, אבל תדעי לך, אני חושבת עליך המון. לא עברתי מה שאת עברת, עברתי זוועות אחרות. התחלתי מוקדם וזה נמשך כל כך הרבה, וכל כך הרבה פעמים נשברתי בדרך והיו גם הפלות שזה, איך לומר? שיא השיאים. הרגשה שלא מספיק הענישו אותי עד שזכיתי ואז נפילה נוראית. תשמעי סיפור, כשילדתי, אחרי חמש שנות כמיהה, לא היה כמעט רופא אחד בביה"ח שלא שאל אותי - איך את מסבירה את זה שהפעם זה הצליח? לא ידעתי מה לענות. היום אני יודעת לענות. כי לא הפסקתי לנסות. כי ניסיתי עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. כי נפלתי וקמתי. פתאום זה הצליח, הכי הכי לא צפוי (הריון טבעי!!!!). כל אחד והתיק שלו, אני יודעת ששלך כבד א-ב-ל ואבל ענק, אני מסתכלת עלייך ואני אומרת, אנחנו בערך באותו גיל, אני אחרי עשר שנים, את רק אחרי פחות משנה... רגע, חכי, נכון שהתחלת מאוחר אבל עדיין, יש תהליך. התהליך הזה הוא תהליך למידה - לדעת את הגוף שלך, מה הוא צריך, ניסיונות (לצערי), בתרופות שעובדות ושלא עובדות. לאט לאט כי אין ברירה, נכון שאין לך המון שנים לכך, אבל בכל זאת, הזמן שיש, את חייבת חייבת להבין שיש פה זמן ללמידה ולדיוק של התהליך המורכב מורכב הזה, שיביא את הגוף שלך ליכולתו האופטימאלית, עובדה, לא כולן במצב שלך אבל אין פה בול פגיעה, לצערנו הגדול. אני חושבת שקרן פעם כתבה לך שאם את כן בתהליך הזה (הריון מביצית שלך) אז את חייבת לתת לו צ'אנס ולהיכנס לתוך תהליך. מישי, זרקי את האבל לפח. זה עוד לא הזמן. כרגע את צריכה את עצמך כי אין ברירה, את כל כולך מתגייסת -ובסבלנות!! לתהליך שלפחות תדעי שמיצית אותו. הכאב מלווה אותנו, אני כל כך רוצה עוד ילד, הילד שלי רוצה אח, הוא כבר אומר את זה בקול רם וברור, בעלי רוצה עוד ילד ואני לא מצליחה להביא להם את האושר הזה. ומישי, אני חס וחלילה לא נכנסת לך לכיס. חס וחלילה. אבל אני אומרת לך את דעתי, שוב, לכי למומחה. אני אשמח לתת לך במייל שם של רופא שלדעתי שווה לך להתקשר אליו. את זקוקה לזה מאוד, לדעתי. אם אולי אולי אולי יש לך אפשרות להשקיע בדבר הזה, לפחות תדעי, מבחינה מקצועית, איפה את עומדת. הזמן יקר, אולי אפילו יותר מכסף. הנה וידוי, אנחנו חיים עד היום בדירה שכורה. ודאי שלטיפולים יש חלק בזה. הכל היה סודי ולא נעזרנו באיש. אבל את יודעת מה? על זה אני לא מצטערת. הנה המייל שלי, אני ממש אשמח לעזור לך לעשות את החישובים, גם הכספיים, מגיע לך גם סיוע מהקופה, אולי אפשר לנצח את זה? לא שאני מתיימרת לדעת אבל אולי... [email protected] אשמח אם תכתבי לי

עדי אין לי מילים ממש נתת לי אוויר לנשימה... רק לקרוא את המילים המרגיעות שלך אני אכתוב לך כשאגיע הבייתה, תודה ענקית תראי, אני במין שיתוק. קשה לי להזיז דברים. קשה לי להרים טלפון ולעשות סידורים. בטוח שאם חשבון הבנק היה סביר , בטח היה יורד פה איזה מחסום. אז משני הדברים יחד יוצא שאני די תקועה במסלול בו אני נמצאת. אה, ועוד דבר- יש לי מין תחושה שמה כבר יגידו לי עם fsh 67" :((( אולי וזו הסיבה מספר אחת. לא משנה. אבל בכלל, אני כל כך תקועה. מרת, בוהה, עייפה, לא מרוכזת. כמובן שמצופה ממני לוץ כמו נחום תקום כבר משלב האבל- לפחות מצד המדקרת והעוס. זה לא ממש עובד ככה. אני טובעת בים של רחמים עצמיים. כשהייתי רווקה הייתי מוכנה למצוא אהבה וזוגיות אמת עבור כל דבר, גם לחיות באוהל. היום כמובן אני רואה שחור בעיניים רק מהקניות בסופר. עבור ילדים כמובן שאני מוכנה לעשות הכל למרות שלא ידוע מה יהיה בעתיד ואיך נגדל אותם בדיוק. למותר לציין ששנינו עובדים כמו חמורים ואני בעלת מקצוע. ועדיין תקועים עמוק. אוווווווף. אנחה עמוקה. תודה עדי שכתבת לי כל כך מהר. כל גל קשה להיות לבד עם כל זה ועוד בעבודה :( מצפה לכתוב לך