היי יקרות

היי בנות יקרות הכל מאוד מאוד טעון ועמוס. שבוע שעבר אכן התחלתי לקחת את הגלולות. החלטתי לסמוך על דר צפריר ולעשות כל מה שצריך אפילו לנסות לא להתבאס על עוד מחזור. האחיות שוב מתחו את הסבלנות הרעועה שלי לקצה בכך שלא הכינו לי מרשם לגלולות ("אוי נכון, יש כאן רופא כל יום, לא חשבתי על זה"), לא הפניה מסודרת לבעלי ולא תשובות שהבטיחו לי כבר שבועיים, אם הגישו אותי להפריות או לא מה שניתן לגלות בשאלה לפקידת הקבלה,יצאתי מגדרי פשוט מעצבים, אסל כמובן לא שם אלא רק כשיצאתי. :( ביום רביעי הגעתי למדקרת והייתה לנו שיחה עמוקה וצפופה לגבו אימהות, ואמהות מתרומת ביצית. משהו בשיחה הזו מאוד נגע בי. היא אמא בעצמה וכמו כולן (העו"ס, בנות בפורום תרומת ביצית, האחיות, הרופא וחברה אחת שעברה זאת פעמיים) שכשמחזיקים את התינוק ביד שום דבר כבר לא משנה. מצחיק, אני קוראת כבר ספר שלישי, "אקראי" מהספריה ובו הנשים מתמודדות עם עקרות. האחרון שאותו התחלתי אתמול ("הבת הסודית") מדבר על מישהי מארה"ב שאימצה תינוקת הודית. בספר כתוב שאמרו לה בסדנת אימוץ ש"האימוץ פותר את בעיית הילד החסר אך לא את בעיית העקרות" אאוץ'. אווץ'!!! :( :( :( ביום חמישי התייצבתי אצל צפריר והוא קיבל אותי אחרי המטופלת האחרונה , ישב איתי שעה ורבע. זה כל כך נגע ללבי . אחרי השיחה הזו, משום מה, יצאתי רגועה. כנראה הערפול וחוסר הסדר והוודאות, התחושה שמזלזלים בי ובסיכויים שלי, התחושה שאני נופלת בין הכסאות- כל אלה ממש הכבידו עליי. הוא הסביר לי, שכרגע, גם בגלל ההורמונים וגם בגלל הציסטה המזורגגת הזו, לא ניתן לטפל בי. זה כאב לי מאוד. הרבה פעמים אני מרגישה בסרט שם מול הרופא. אולי זו מישהי אחרת וזה לא קורה לי. הוא אמר לי שמצבי הוא ידוע בגילי. הוא אמר באי ספיקה שחלתית נחשבת במחלה רק לפני גיל ארבעים ואני יושבת שם וחושבת, איך פספסתי את הרכבת. הוא אמר לי שהוא מאוד הבין אותצי כשסיפרתי לו איך זרקתי את עצמי על הרצפה יום אחד כשבאתי הבייתה... סיפרתי לו קצת על המצב הנפשי שלי ואיפה אני עומדת... והוא אומר שמאוד נגע לו והוא מבין אותי ובניגוד לכולם הוא אמר - לאבד הורה זה איכשהוא צפוי, אבל אנו אף פעם לא חולמים שיגידו לנו שאנו לא יכוולים ללדת ילד משלנו... כלומר הוא לא רק לא ביטל את היגון שלי, הוא גפ הבין אותי. משהו בזה הרגיע אותי. אני מקווה שזה גם אומר שהוא מתכנן טיפולים ברגישות, אם הוא מבין מה זו משאת נפש של איזה ויגון של אישה... הוא אמר לי שהסיכויים שלי קלושים מאוד, שזה אמנם קרה (!) ואפילו לפציינטית שלו. אך עליי לחשוב ולהחליט כמה זמן אני רוצה להשקעי בכך, מתי אני רוצה להיות אמא ובעלי אבא, וכמה ילדים ארצה.... כך הגענו לנושא תרומת הביצית. אמרתי לו שאני מרגישה פגומה ושאני סוג ב' ואהיה אמא סוג ב'. הוא כל כך היה רגיש וקשוב שפשוט זה הרגיע אותי כמו תרופות. הוא אמר לי ומה עם אישה שחס וחלילה אבדה את היכולת מכיוון שהייתה חולה מאוד? אמרתי לו- אני סתם התחתנתי כמו מטומטמת רק בגיל 40 הוא אמר שעם כל הכבוד לגנטיקה, כפי שאמרה לי קרן העו"ס המדקרת.... אמהות לא מתחילה ונגמרת בגנטיקה. אמרתי לו שאני כבר שוקלת תרומה, שאני פוחדת מתינוקות פגומים עקב גילי ומצבי... שאני משתוקקת לתת לבעלי משפחה, שאנו לא צעירים כלל ואני רוצה יותר מילד אחד... שאני בו"ז גם מתנגדת לזה וגם רוצה להכנס למסלול הזה, כי אני חייבת. אני גם מחוייבת לבעלי. התחתנו גם כדי להקים משפחה, זה לא רק אני פה... הוא אמר לי שאני אישה חזקה :( שאלתי כמה שאלות והכל היה כזה הזוי. זו אני שם? אני עוד לא מאמינה שזה קורה לי בכלל. הוא סיפר על כל התהליך, סיפר שכל המטופלות שלו ללא יוצא מן הכלל מאושרות עם ילדיהן... הוא אמר לי לחשוב על זה ואני יכולה להתקשר אליו והוא כבר ירשום אותי לתהליך. יש לנו אורח בבית ולא יצא לי לספר לבעלי כמעט כלום. מחרתיים הוא ייסע ואנו נחזור לכל העניין הזה. אמרתי לתפריר איך אני מספרת לבעלי? על האופציה הזו שהיא עכשיו קונקרטית? הוא אמר לי להביא אותו. אני פוחדת שאני אקרוס שאיזהוא רגע. שכל המועקה הזו פתאום תצא החוצה. אני זוכרת שהרגשתי ככה כשאבא שלי מת לנו במפתיע. כל פעם שהייתי בוכה הייתי בטוחה שאני יוצאת מדעתי. זה גדול ממני כל זה ואני חייבת לצעוד אל תוך האש. פשוט אין לי ברירה. אז שלישי הבא אני הולכת לעשות עוד בדיקות, יתכן ויהיה טיפול אבל קרוב לוודאי שלא... אז זהו. ככה נמרחים לי החודשים כי הכל אצלי משובש. :( לא רוצה לתת לזמן לחמוק לי מבין הידיים...אני עדיין חוששת ויש לי סרטים רעים שבהם אני זורקת את הילדים האלה ממני בשאט נפש. נראה לי שזה אחד הפחדים הגדולים ביותר שלי. טוב בנות אני עייפה מאוד מאוד מאוד לא קמה בבוקר לעבודה, כל יום מאחרת שעה שעתיים ואז טוחנת בערבים השלמות ממש זומבי. בעלי חולה כנראה חטף וירוס והוא ישן כבר מ5 אחה"צ מסכן :( הלוואי והשלווה המוזרה הזו שחשתי אחרי הפגישה עם צפריר תמשך ליותר מיומיים... אולי, בנוסף לתחושה שיש לי על מי לסמוך, זו התחלה של השלמה.

היי מישי, אני מצטערת שלא הספקתי לענות. מועקות החיים, בתוספת וירוס לא נעים שתפס אותי בימים האחרונים. קודם כל, צפריר נשמע כמו מלאך, וזה מאוד מאוד חשוב. אני שמחה שהוא ישב לדבר איתך, ואני חושבת שהוא אמר דברים שאת צריכה לשמוע. אני חושבת שקודם כל את צריכה להפסיק להלקות את עצמך, כי קודם כל אי אפשר לדעת בוודאות מה היה קורה אם היית מנסה להיכנס להיריון לפני כמה שנים, ושנית את לא בחרת להתחתן בגיל 40, כך זה קרה, ונשמע שההמתנה הניבה לך בעל מצוין. עכשיו השאלה מה עושים הלאה, ואם כל כאב הלב, נראה לי שאת צריכה להסתכל לעניין תרומת הביצית בעיניים ולהתחיל להזיז עניינים. כן, במקביל לניסיונות מהביצית שלך, אבל כמו שכבר הבנו שום דבר כאן לא הולך לקרות מהיום למחר, וחבל על הזמן. אני לא מכירה אותך אישית, ואני לא נוהגת לומר דברים בנחרצות, אבל אני מוכנה להבטיח לך בנחרצות שלא רק שלא "תזרקי בשאט נפש" את הילדים שתלדי מכל ביצית שהיא, אלא שתאהבי אותם אהבת נפש. איך אני יודעת? ככה. יש לי מכרה, חברה טובה של חברה, שהבן שלה הוא מתרומת ביצית (היא סיפרה לחברה, שסיפרה לי. זה לא בדיוק גלוי, אבל גם לא בדיוק סוד). והיא, אגב, היתה צעירה, בת לא הרבה יותר מ-30 כשפנתה לתרומת ביצית. אז מצד אחד יש בה עדיין לפעמים קצת כעס על הרופא שאמר לה שאין לה סיכוי מהביציות שלה, כי כיום היא חושבת שהוא מיהר איתה לזה, ומצד שני היא לא היתה מחליפה את הילד שלה, שנולד מתרומת ביצית, במאה ילדים מהביציות שלה. למה? כי הוא שלה! את מבינה מה שאני אומרת? היא היתה מוכנה למות בשביל הילד הזה, כמו כל אמא, וזה לא מהשפה לחוץ. כאילו רציונלית היא עדיין יודעת שהוא מתרומה, ואיפשהו זה עדיין כואב לה כנראה, אבל פרקטית היא כל כך אוהבת אותו וקשורה אליו שזה לגמרי לגמרי לא משנה (גם לא לאבא, ולסבא וסבתא, וכל שאר המשפחה. והוא באמת ילד מקסים). אני יודעת שזה לא מה שאת רוצה לשמוע, ואני מבינה לגמרי את הצער שלך, אבל חושבת שאת צריכה גם לאט לאט למצוא דרך להוציא את עצמך ממנו. ואחת הדרכים היא להפסיק להסתכל על עצמך בתור "עקרה". לא סתם הפסיקו להשתמש במלים כאלה, כי הן פוגעות, ואת כאילו מחפשת דרכים לפגוע בעצמך. לא באופן מודע, כמובן, אבל בתת-מודע שלך. וזה ממש כואב לי לשמוע. ושוב אני מציעה שתשתפי עוד מישהו קרוב בסיפור הזה. אמא שלך לא מתאימה? אחותך? צריך מישהו שיוריד את הלחץ מהזוגיות שלך ושל בעלך, עוד שותף ל"סוד"