נפלו השמיים

שוחחתי אתמול כשעה עם רופא מופלא ממש, מומחה בהפריות מארהב , ששתי חברות שלי עברו אצלו טיפולים מוצלחים. אחת תרומה ואחת אני לא בטוחה אני חושבת שתרומה והיא לא מספרת איזה איש מדהים, הוא ישראלי הוא אמר לי בצורה ברורה, ועדיין עדינה, שלדעתו עליי לעזוב את מסלול ההפריות. הסיכוי פשוט אפסי. הוא אמר לי שאת בתחילת השיחה ובסוף השיחה הוא ענה לי על שאלות רבות. הוא שוחח איתי על תרומה וענה לי על שאלות רבות גם בנושא זה. בעלי נח בחדר והלכתי אליו אחר כך. סיפרתי לו בעדינות מירבית את תוכן השיחה. אמרתי לו שאני מעדיפה להוציא את הריאות עכשיו מאשר להגיד לו את זה. הוא לא אמר לי מאז מילה. רק חיבק ונישק וניחם אותי ואמר לי שהוא אוהב אני לא מסוגלת להתסכל על העיניים החמודות והמלוכסנות שלו. אני פשוט מתה מבפנים. אני רוצה לישון חודשיים. והנה לעוד יום של תפקוד, של הסתרה, של העמדת פנים והחיוך הענק שלי, רק שהוא כל כך מזוייף. קשה קשה קשה להניח את כל המסלול להפריות, להרים ידיים עוד לפני שניסיתי אבל הוא אמר לי שאנו נפגש עוד כחצי שנה ונדבר על אותו דבר זה לא ששמעתי זאת לראשונה אבל בכל זאת עוד דעה של מוחה ואני בכלל יודעת את זה בעצמי זה לא חדש כואב לי אני בראש יודעת מה עליי לעשות- ללכת לפגישה בהדסה אבל אני משותקת

מה דעתך על רעיון מהפכני :) מה דעתך ללכת על 2 האופציות גם יחד. אני זוכרת שהיה לא מזמן סיפור על הזוג החמוד שלא הצליחו בהפריות והלכו על פונדקאית בחו"ל ואחרי שהיא נקלטה גם האמא נקלטה בהפריה... אז אני אומרת חודש ככה חודש ככה...ומה שההוא שם מלמעלה חושב שהכי נכון לנו - יקרה!

אך יש אנרגיות זמן וכסף מוגבלים... אני רוצה דווקא להמשיך ולפחות לראות את אתקבל להפריות קשה לוותר בלי להלחם כן אני זוכרת את הסיפור, זה מחיי הקודמים, לפני שגיליתי שאני גם בעניין