היי אהובות קרן, עדי, נועה, נורית

קראתי וקראתי שוב, את ההודעות שלכן למטה אך לא אענה למטה כי אין כאן הקפצה כן... לוקח לי המון זמן לעכל :( אני נאלצת לא לחכות עד שאשלים כי זה לא יקרה אני נטרפת מזה שלא היה לי אפילו סיכוי לנסות הפריות האמת שהגעתי למסקנה שהעבודה האמיתית שלי היא לשחרר. ולהאמין. אני במדבר אמונה ענק. גם אותו צפיתי לצערי (יו איזו גיבורה) תארתי לעצמי שאם משהו ישתבש אבל ממש, אני אשבר. חבל. העבודה האמיתית שלי כרגע היא לחיות את החצי המלא של חיי. ולהפסיק לחשוב שאני שולטת בכל. מכיוון שהתהליך רק התחיל. וגם כשנתחיל את התהליך יהיו בעיות, בחירות ואכזבות ואם אמדיך לקחת הכל על עצמי אין שום סיבה שלא אמשיך לשקוע אני צריכה ליצור בסיס עליו לבנות טוב יותר את חיי מצחיק כי יש לי חיים ממש אחלה :) עשיתי כל כך הרבה והצלחתי כל כך הרבה ועברתי כל כך הרבה. אבל משום מה נראה לי שאני מתחילה כאן משהו מחדש. אולי כשמתחתנים זה ככה? פתאום את בונה משהו חדש? אחריות אחרת? לא יודעת. אני רק יודעת שאני לא יכולה להמשיך כך, בידיים קפוצות. גם אם נלך על תורמת יש את כל העניין הגנטיקה והמראה, וההונאה של כל העוסקים בדבר שלא נותצנים אינפורמציה. חתול בשק ממש ואני יודעת על מה שאני מדברת. איך אחיה עם זה??? אם היה מגיע טבעי הייתי אומרת זה מה' עכשיו מה? אני ה'? דיברתי על כם העבר וכמובן שזה מעסיק אותי יום יום. שבוע הבא פגישה מכוננת עם לאופר. גם לשמוע פסיקה לגבי עתיד ביציותיי שלי וגם לשמוע על ההמשך.... בנות בעלי משגע אותי. אני יודעת שאסור להתלונן ואני באמת אסירת תודה עליו ועל אהבתו האדירה , המסירות והחום האין סופיים שלו. אבל אני מרגישה לפעמים שכל הבית עליי, כל הבירוקרטיה עליי, כל תהליך הפוריות עליי, כל חיינו החברתיים עליי. הוא מין שאנטי כזה, היה רןווק עד גיל חמישים וגלש לו בכיף על העננים. עכשיו הוא רק מתחיל לקלוט שיש עליו אחריות כבדה. וכל מה שהוא דוחה נופל עליי. כל דבר שממנו הוא מתעלם, אני בסוף עושה. כל דבר שהוא מתחיל ועוזב אני מסיימת :( אני עייפה כל כך במשבר שעברנו (אך ממנו עדיין לא התאוששתי) הבנתי שהוא מרגיש שאני חושבת שהוא לא טוב מספיק. איך להעיר בלי להציק? איך לתפעל את כל החיים האלה יחד? :( טוב זה בסדר אני לא ממש רוצה תשובה :/ אנחנו צריכים ייעוץ וגם נלך. בעצם אלו היו אמורות להיות הבעיות הרגילות של שנת נישואין ראשונה אך באה לנו המכה הזו של האי פריון שהורסת כל חלקה טובה. דיברתי טיפה עם אישה אחת או שתיים והבנתי שכל הבעלים, פחות או יותר אותו דבר. אני חייבת לציין שוב- הוא חרוץ, מלא כוונות טובות אבל מה הקטע שלו? הוראות הפעלה מיידיות ומדוייקות. לך עכשיו, תתקשר עכשיו, תקנה, תביא. כל מה שעוד חמש דקות גדול עליו. אוף טוב די עם הקיטורים מסכנות שיגעתי אתכן. היינו בייעוץ אחד לפני שלושה שבועות כי האמת שלא יכלתי להעביר עוד יום אחד מרוב שכעסתי עליו. היה בלגן גדולץ היועץ היה אדיר, ממש. חברה ששמעה שאין לנו תקציב לעוד פגישות, קישרה בינינו לבין דוד שלה שרצה לתת למי שצריך, ואתמול הגישה לי 900 ש"ח לעוד שלוש פגישות. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב התרגשות. אז נראה לי שנלך ואני אולי אדבר על כל העניין הזה. אני עצבנית ונרגשת לפני המפגש עם לאופר. אני מקווה שהוא סבלני. אוהבת ומחזיקה אצבעות לכל ההריונות המבורכים והמרגשים כאן במשפחתינו :) מישי

:) אני חייבת להדגיש שהוא באמת מסור מאוד. תמיד שואל מה עליו לעשות, אני יודעת שהוא זמין כל הזמן, תמיד קשוב, תמיד מוכן לכל משימה והקפצה. אין דבר שקשה לו מידיי. הבעיה היא שסף הריכוז שלו כל כך בעייתי שהוא לא מצליח לאסוף את עצמו בכלל וזה יוצר בלגן אדיר בחיים לשנינו. " אני אתקשר" "אני אקנה" "צריך לתקן" "צריך לעשות" "צריך לקבוע" והרבה מאוד פעמים, שם זה נשאר- באוויר!!!! ניסיתי הוראות, ניסיתי רשימות. הוא אפילו לא מצליח להסתכל על הרשימה. אבל חדשות הוא יודע לקרוא מאה שעות ביום. הוא תמיד מבקש שאגיד לו מה יש לעשות, כל שעה פנויה הוא מבקש משימה, אבל גם אם הוא מתחיל הוא לא מסיים. ואני כזו דקדקנית ומסודרת. אני נטרפת!!! :(

הוא עובד עבודה פיזית קשה בחברה הכי כאוטית שהכרתי מיממי בין 10,12 ל 18 שעות ביום, כולל שישי כי אנחנו חנוקים. אז לא נשאר הרבה זמן לכלום!