אז... זהו בנות שלי

היי מותק מה שלומך? ... אז זהו. זה קרה. היינו היום אצל לאופר ונרשמנו ל14 לנובמבר. אני בסדר. במין שיתוק עמום כזה. לא יודעת להסביר. לא בוכה. לאופר היה מקסים וסבלני. ראה את בדיקותיי ומייד פסק על תרומה. תודה לאל!!! שכבר דשדשתי בעניין מספיק... שוק לא היה שם. תודה לאל שידעתי לשאול את כל השאלות. קיבלנו במסודר את כל הבדיקות וכו אם נהיה מוכנים נוכל לנסוע באוקטובר. בנובמבר אני בת 42. יש לי חלומות על הריון כמתנת לידה אבל! אחרי כל הסיפורים הקשים אני כבר לא רוצה לחלום... אפילו את הפריוילגיה הזו אני לא לוקחת לעצמי. מה יהיה עם הכסף? זו השאלה הגדולה. נקושש מכמה מקומות + הלוואות ונשלם. הרי זה לא מה שיעצור אותנו. אז זהו הא? עכשיו אלך צעד צעד כמה שיותר מהר וכמה שיותר מסודר. זה מה שנותר לי לעשות. לא אחכה עד שאחשוב על הרעיון בחיבה. זה לא יקרה. כמו שלאופר אמר, יש אור בקצה המנהרה והסביר על אפי גנטיקה, שזו השפעת הרחם הנושא והאם על העובר.... ועל הקשר בין אמא לתינוק אני כבר יודעת ושמעתי. בקיצור. הרבה הרבה עבודה עצמית. הרבה קבלה ושחרור הידיים והשפתיים הקפוצות שלי..... רק לקוות לטוב ולשמור על הבריאות שלי. הבריאות שלי הפיזית והנפשית. כרגע זה מה שהכי חשוב. ולשמור על בעלי. חבל לקרוס עכשיו. אוהבת אתכן מישי

די ברור למה

מיש מיש אין לך מושג כמה אני חושבת עלייך, כל הזמן, אומרת לך מכל הלב, אני לאט לאט מסתגלת לרעיון יחד איתך ממש, ואני שמחה... בשבילך כל כך הרבה ייסורים, את כזו גיבורה, אין לתאר את מה שאת עוברת, ואת האישיות החזקה, העוצמתית, ובעיקר האותנטית שיוצאת מתוך הכתיבה שלך.... הלוואי הלוואי ותרגישי נשימה מקלה ממש בקרוב..... נשיקות עדי

בקצרה (אני מעוכה מעייפות) אם התכוונת לתרומת ביצית (ואני מקווה שאני לא יוצאת פה חומוס) אז תדעי שבאמת מה שחשוב זה שאת סוחבת את התינוק את מרגישה אותו זז, מאכילה אותו הוא חי אצלך ברחם ואת עוברת לידה ולא התורמת! ואני בטוחה שלא משנה באיזה דרך מביאים ילדים אם זה אימוץ תרומת זרע/ביצית , פונדקאות. הדרך לא חשובה הכי חשוב שיהיו לילד הורים מקסימים שיאהבו אותו הכי בעולם. שיהיה לך בהצלחה בכל דרך שתבחרי

ומקווה כל כך, שאט אט תחושי "שמחה כהתרת הספקות" ותתחילי פשוט להנות מההריון ומהתנוק/ת הכי מהמם/מת בעולם!

אהובתי, אני יודעת שעדיין מאוד קשה לך, אבל נשמע לי שעשית התקדמות עצומה, ואני בטוחה שאתם עכשיו בדרך הנכונה להתחיל את המשפחה שאתם כל כך רוצים. מאחלת לך מאוד שזה יגיע כמתנת יום הולדת. על ההיריון הראשון שלי התבשרתי בשבוע של יום הולדת 40, וגם לנועה יש סיפורים טובים על ימי הולדת והיריונות.... ואני מקווה שלא תכעסי שאני אומרת את זה, אבל לדעתי טוב מאוד שפרופ' לאופר היה כל כך נחרץ. נראה לי היה עושה לך רק רע להיכנס עכשיו שוב לסחרחרה של התלבטויות לגבי המסלול הנכון, ואני באמת מאמינה שזה המסלול עבורכם. וכמו שכבר אמרו לך לפניי, עצם זה שאת תישאי את ההיריון בעצמך זה המון. בכנות אומר לך שלא הייתי מעריכה את זה לפני שהייתי בהיריון, אבל היום אני יכולה לומר את זה בלב שלם. ולגבי הנושא הכאוב של הכסף: ביררתם אם יש ארגונים שעוזרים עם המימון של זה? כמו שיש כאלה שעוזרים עם מימון התרופות למי שצריכה? אני מאמינה שאתם יכולים גם להיעזר במשפחות, בלי לפרט בשביל מה זה בדיוק -- כלומר להגיד שאתם צריכים עזרה במימון הפריות. רק אם מתאים לכם, כמובן, אבל אני לא מכירה את המשפחה שלא תתגייס לעזור למשהו כזה אם היא יכולה.

מישימישי (נשמע יפנית לא?) מצדיעה לך. עשית את זה. כל כך הרבה מחשבות ומילים השקעת בעניין והנה זה קרה. היית בפגישה. זה קרה. ועכשיו אני שואלת - זה היה נורא? אני יודעת שאת עדיין בהלם, וקצת אולי בוהה. אבל עשית את זה!!!!!!! כל כך חששת מהפגישה הזו! אז צעדת עכשיו צעד עצוםםםםםםםם לקראת הילד שלך! וקרן צודקת - אני קיבלתי חיובי ראשון ביומולדת 36 וחיובי שני ליומולדת 40. שני המקסימים שלי בהפרש 4 שנים ו 5 ימים בין ימי ההולדת שלהם. תאמיני, תצפי, תאחלי לעצמך את המתנה הזו כי היא מגיעה לך הכי שבעולם!!! ואני מאושרת לשמוע על רופא שמאמין בקשר אמא/עובר/תינוקי. זה אומר המון!!!!!! על מי הוא! דרך צלחה!!!!!!!!!!!