אהובות שלי...

התגעגעתי...רק אתן יכולות להבין אותי. לא מצליחה למחוק מהראש את כל מה שיכול היה להיות, את כל מה שאני חולמת שיקרה. אני מנסה לשחרר, להגיד לעצמי קחי כמה חודשים, תתאוששי ואז תחזרי לטיפולים אבל בלב, עמוק בפנים מצפה לנס! אולי המחזור יאחר, אולי ההריון יגיע טבעי...כ"כ הרבה סיפורי הצלחה שאני נשאבת לחלומות. המציאות כנראה תהיה אחרת ובעוד כמה חודשים אחזור להזרקות, מעקבי ביוץ, שאיבות והחזרות... אבל בא לי על הנס הפרטי שלי!!! בינתיים פיצי שלי מעודד אותי ומזכיר לי שפעם כבר ניצחתי ב'מלחמה' הארורה הזו וכי יש לי כוונה לעשות את זה שוב!!!

אויש יקירתי, מה שעברת כל כך קשה. הלב שלי ממש יוצא אלייך :-( הנחמה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה כרגע היא מה שאמרתי לעצמי אחרי שתי ההפלות שלי (שהיו, לפחות, בשלב מוקדם בהרבה משלך): תודה לאל שזה קורה אחרי שכבר יש פיצקי אחד בבית.... אני לא רוצה אפילו לדמיין את הכאב של מי שעוברת דברים כאלה בהיריון הראשון שלה. וכמובן שהנחמה העיקרית תבוא כשיהיה לך עוד היריון, תקין, ושתינו הרי יודעות שזה יבוא. קשה לחשוב עכשיו באופן רציונלי, אבל את עדיין צעירה, ונראה שעל בעיית הפריון שלכם הרופאים מצליחים להתגבר די בקלות, אז ללא ספק הילד/ה השני/יה בוא יבוא! ואולי אולי אפילו באופן טבעי... זה בהחלט אפשרי.

מבינה מבינה ועוד פעם מבינה... אני זוכרת שהחלום הכי גדול שלי היה למצוא דרך שפתאום אתעורר למציאות אחרת. אחת כזו שאני יכולה "פתאום" למצוא מחזור מאחר, בדיקה ביתית שתראה שני פסים... חלמתי חלמתי אבל כמובן שאצלנו זו לא היתה ולא תהיה אופציה אי פעם. אז ויתרתי על החלום הזה. וניסיתי לשאוב את עצמי לחלומות אחרים. לחשיבה על איך הילד הבא מגיע, לצעד צעד שעשיתי לקראת זה. ולקחתי כל יום כמו שהוא. בטיפול לקטנטונת נשמתי יותר טוב כי הפסקתי עם הספקולציות והחישובים של איך זה יקרה ומתי וכמה זמן יקח. אני יודעת שאת עוד לא שם, בעיקר לא אחרי מה שקרה. אבל כשיגיע הרגע, אני כבר מכירה אותך מספיק טוב שתשנסי מתניים ותצללי לעניין במלוא המרץ. שבוע טוב יקירה, שולחת לך מנהרת זמן - להגיע אל הרגע הטוב והנכון בשבילך!