חייבת לשתף מישהו שאולי יבין אותי......
דיון מתוך פורום פוריות חברתי - תמיכה
שלום לכן בנות, אני מקווה שהגעתי למקום הנכון. אני חייבת מקום לפרוק את שעל ליבי ומתנצלת מראש על האורך.... אני בת 29 אמא לילדה בת שלוש שהגיעה באופן ספונטני לחלוטין בלי שום בעיה. כשהיא הייתה בת פחות משנה הפסקתי את הגלולות ואחרי 10 חודשים ללא הצלחה הפנו אותי לבדיקות- הכל תקין אצלי ואצל בעלי אבל גילו שהביוץ בזמן הנידה (אנחנו דתיים ושומרים נידה). לצערי גם כדורים שלקחתי וגם זריקות לא הזיזו את זה. עשינו הזרעות באישור רב בימי הנידה שגם לא עזרו. כיום אני לפני בדיקת דם של הפריה 4. כן כן הגעתי לסיוט ממנו כל כך פחדתי!! הפריות!!!! לא דימיינתי שאגיע לזה בעיקר אחרי הריון טבעי. בהפריה ראשונה נכשלנו, בהפריה שניה היה הריון כימי, בהפריה שלישית החזירו לי שני מוקפאים וכיום אני לפני בדיקה של טיפול 4 של החזרת 2 מוקפאים אחרונים שנשארו לי מהטיפול השני. אני במצב לא טוב בכלל. השבוע הזה הוא שבוע טעון כי בנוסף לעצבים שלפני הבדיקה אני מוזמנת כל יום לבריתות, שומעת על לידות ועל הריונות חדשים ורע לי. והכי גרוע זה שרע לי עם זה שרע לי- אני לא בן אדם כזה!!!! אני ממש לא מזהה את עצמי. הבת שלי רק רואה אותי בוכה בכל פעם שיש בדיקה שלילית והיא בעצמה אומרת שהיא רוצה תינוק. מה עושים??? מה עושים עם כל העצב הזה??? מה עושים עם התחושה המגעילה הזו? אני פשוט נגעלת מעצמי. מאכזבת את עצמי כל פעם מחדש. בנוסף אין לי עוד כוח לשלילי נוסף שאמור להגיע השבוע שוב פעם- אני לא יכולה כבר לשמוע את האחיות מאסותא אומרות שהן מצטערות כי אני הכי מצטערת!!!!! מצטערת על מי שהפכתי להיות ומצטערת שאני לא מצליחה לעשות את המצווה הגדולה הזו ולהגדיל את משפחתי. בברכת שנה טובה לכולן....
אוי, יקרה. זה הדבר שבעלי תמיד יורד עלי עליו - שרע לי כי רע לי. אבל זה הדבר הכי טבעי בעולם עבורנו. כמה שלא נעים לשמוע מותר שיהיה רע, ולא צריך להרגיש רע בגלל זה. מזדהה כל כך. גם אני דתיה עם אחת מטבעי. הבת שלי עכשיו בת שמונה, לאחותי שהתחתנה אחרי - שלושה ילדים. לבת דודה שלי שהתחתנה איתי - שישה! אחיינית שלי שקטנה ממני בשבע שנים בהריון ראשון, וכן הלאה השנה האחרונה היתה הסיוט של החיים אחרי שנה שלמה של עיכובים שונים: הפריה אחת - גרמה להריון חוץ רחמי, אישפוזים חוזרים ונשנים ולדימום של ארבעה חודשים! הפריה שנייה - נעצרה באמצע בגלל גירוי יתר שחלתי הפריה שלישית - אני עכשיו בשבוע שישי להריון אל תתייאשי! קחי את מה שיש לך בשתי הידיים, בת מקסימה ותקוה גדולה, את התחושה המגעילה והמקנאה חבקי! (כן, כן - אם תאמצי אותה אל ליבך ולא תנסי לדחוק אותה היא תוקל ותתמוסס מעצמה) זה בסדר, זה טבעי כמו להקיא בהריון
נאמתי לך הרבה אבל איזה יום מדכא משאלה התגשמה - אני בהריון, אבל התשובות של הסיטי של בעלי הגיעו היום ומצב הסרטן לא כל כך טוב (כלומר לסרטן שלום - לנו לא כל כך) יש עוד מישהי שם בחוץ שמתמודדת עם עוד "תיק" תוך כדי הטיפולים? איך אפשר? אנא שתפו זקוקה לכל מנת עידוד
מפאת כניסת הצום בקרוב, אין לי מספיק זמן לכתוב, אבל רק רוצה להגיד לך שאת נורמלית לגמרי, ואם לא היית חשה כמו שאת חשה - יכול להיות שהיית מוזרה... זה לא קל. לא קל בכלל לעבור את הסיפור הזה בעיקר כשאת בחברה שלחוצה על ילדים וכמה שיותר מהר. מבינה לליבך מאד מאד. אבלללללל. את עושה המון, את מקדמת את עצמך לקראת עוד ילדים, ואני בטוחה שאת עושה באמת את המקסימום. מעבר לכך - ואת יודעת לפחות כמוני, הכל בידי שמיים או היקום או איך שתרצי לקרוא לזה. נסי לעטוף את עצמך באנשים שאת אוהבת, עשי דברים שעושים לך טוב, צאי אולי לפעילות ספורטיבית שתאמץ אותך וקצת תוציא לך את המיץ. זה עוזר בלהסיט את המחשבות לכיוון אחר... מאחלת לך שנה נפלאה, גמר חתימה טובה, ושמשאלתך תתגשם כבר בשנה הזו!
שלי אני מצטערת לשמוע על מה שעברת, לא קל בכלל. עם זאת שמחה בשבילך על ההריון הנוכחי שיעבור בקלות ובשעמום
מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה
