תרופות נגד דכאון

היי בנות... אשמח לדעתכן ואולי לנסיונכן... יש לי את כל הסימנים לדיכאון, בעקבות ההכרה שיש לי בעיות פריון קשות. גם לי וגם לבעלי :( זה נמשך כבר כמה חודשים. כמה חברות כבר הפצירו בי לקחת תרופה (ציפרלקס?) שכבר המליצה לי רופאת המשפחה מזמן... ואני מסרבת בתוקף. פוחדת מהתמכרות, תופעות לוואי קשות. התמכרות אני מתכוונת שיהיה טוב ולמה להפסיק? פתאום להיות מכורה למשהו... עד כה חייתי את החיים לא עזרה כימית, ללא ניקוטין וללא אלכוהול ואני מנהלת אורח חיים בריא. כלומר כל הכימיקלים האלו למוח זה לא קשור לעולמי... אבל ההרגשות הן קשות... ופוגעות בקשרים שלי עם חברים, משפחה, קולגות... דעתכן? אני יודעת שיש כאן בנות נבונות מאוד על פי תשובות שראיתי בעבר... תודה לכן על הארוח, הצלחה רבה לכולכן אורלי

אני גם חשבתי שזה יכול לקצר סבל . ורופא משפחה נתן לי ולקחתי רק לא מספרים שב 3 ימים הראשונים זה מחמיר את המצב ורק אחרי 3 שבועות זה משפיע אותי זה הביא למקום ממש לא טוב אני 3 שבועות אחרי (בסך הכל לקחתי 1/2 כדור ) ועדיין לא חזרתי לעצמי לי היה התקף חרדה לא ממליצה לך לגעת בזה תעשי ספורט זה מאוד עוזר !!!!!

תודה רבה לך!!!! אני בשוק ממה שאת אומרת!! תשמעי.... לאחר חודשים של חפירות והתלבטויות , קניתי את מול עם המרשם היחיד שעוד היה בתוקף. לקחתי חצי כדור. אין לי מילים להסביר כמה מוזר זה היה..... מה לי ולזה? זה היה בערב. היום הייתי גמורה!!!! הרגשתי כמו לפני כמו בימים הכי רעים שלי וחשבתי רגע, יכול להיות שזה כמו חיסון נגד התקררות? מעלה את כל הסימפטומים? אני לא יודעת מה לעשות. בארוחת ערב הרגשתי די לא טוב עם עצמי, כי גם לא סיפרתי. הרגשתי שונה מכולם. אני פוחדת לייצר בעיות חדשות. הבעיה עם ספורט שאין לי כח לקום בבוקר... רוצה לצאת מהמעגל הזה... אני חוששת מהלא נודע ושהתרופה הזו תזיק לטיפולים. זה הפחד הכי גדול! אבל השאלה מה יותר מזיק, מתח ודכאון או תרופה?....

וגם אני אמרתי מה לי וזה. בכל זאת לקחתי, השישה שבועות הראשונים היו סיוטטטטטטטטטטט, אבל הרופא עודד אותי בשום אופן לא להפסיק, כי אם אפסיק- גם חוויתי את התופעות ההסתגלות הקשה וגם לא נהנתי. אחרי 6 שבועות היה מדהים, והרגשתי שפשוט טוב לי. לקחת במשך 6 חודשים ואח"כ הפסקתי בהדרגה. זה היה מעולה ואני לרגע לא מתחרטת. הרופא אמר לי שדכאון קל שלא מטופל הופך לקשה, לכרוני ומביא לחוסר תפקוד שהרבה יותר קשה לצאת מזה. אגב, בהתחלה לא קלטתי שאני בדכאון, חשבתי שאני סתם חלשה ועייפה מהמתח. . . מאוד מסוכן לא לקחת כשצריך. היום ב"ה אני בלי כדורים ולא מתחרטת לרגע שלקחתי. חברה טובה שלי שחששה לקחת סחבה את זה שנים והיום היא מבינה שהיא צריכה אבל התהליך ההחלמה אצלה ארוך יותר כיהיא סחבה את זה יותר מדי (כך הסביר לה הפסיכיאטר)

אורלי יקרה, זו באמת דילמה לא פשוטה כי שתי האופציות מזיקות בעצם לגוף, אם כי האופציה הדיכאונית לדעתי מזיקה יותר ואף מקטינה את הסיכוי לקליטת הריון. העניין הוא שיש עוד אופציות שהן טובות ולא חייבים להתחבט בין שתי אופציות גרועות. למשל, מישהי הציעה כאן ספורט שזה מעולה קודם כל בזכות ההרגשה הנפלאה שזה נותן לגוף והאנדומורפינים שאחרי (שעלולים להיות ממכרים בעצמם...:-)העניין הוא שכדי להתחיל בכלל ולהתמיד בספורט את חייבת משהו שתהני ממנו- רגוע (עיצוב, יוגה, פילאטיס) או קצבי (ריקוד (שמעת על "ריקוד החיים" של לינה מהפייסבוק? אין מישהי שלא חזרה נלהבת משם...), ארובי,משחקי כדור),תבחרי לעצמך מסגרת שתאהבי -אם בקבוצה או ביחיד- אולי אפילו עם מאמנת אישית (יש לי מישהי מעולה אם תרצי). בכל אופן, ספורט זה רק דוגמא אחת. חשוב שגם התזונה שלך תתמוך בך ותשאיר אותך אנרגטית ולא כבדה ועייפה. חוץ מזה איזה עוד דברים כיפים את אוהבת לעשות? האם את אוהבת אומנות? מסעדות? להתמקד כמה שיותר בדברים אהובים ולהשאיר כמה שפחות זמן ,פוקוס ואנרגיה מיותרת לבעיות הפיריון. ואם בכל זאת עדיין קשה לך יש שלל מטפלים שיכולים לסייע לך בתמיכה רגשית ובהעלאת המוטיבציה- אם מבחינה פיזית (רפלקסולוגיה, דיקור, בואן) או רגשית (יש אינספור שיטות). אם את מהאזור שלי אשמח לעזור לך בשמחה ללא עלות וגם אם לא ותרצי,אחפש לך מטפלים טובים מהאזור שלך. בכל מקרה, לדעתי כן כדאי לטפל בדיכאון בדרך כלשהי ולא להשאיר את המצב כמו שהוא. שולחת חיזוקים :-) שרית

כדורים זה לא האופציה היחידה. מלבד כל מה שקרן כתבה לך, יש עוד המון המון דרכים לנסות לצאת מהתחושות הקשות והמקום אליו שקעת. נתחיל מכך שאת רוצה לעזור לעצמך מספיק והגעת אלינו. עשית צעד ראשון גדול מאד מבחינתי לכך שאת מסוגלת להוציא דברים ולספר. שיתוף הוא צעד ראשון להכלה של המצב, ולנסיון לקום ולצאת ממנו. כמו ששרית כתבה לך, תזונה תזונה תזונה, ליווי קבוצתי או פרטני של מאמנים או פסיכולוגים או כל אדם אחר שאת מרגישה שתוכלי לתת בו אמון ויוכל ללוות אותך. יוגה. ולא כל יוגה. יוגה טיפולית ויש דבר כזה. בדגש על טיפול רגשי דרך טיפול גופני של היוגה. (איינגר זה סוג שמתמחה בעניין). ספורט ספורט ועוד פעם ספורט. אפילו הליכה. אפילו להתחיל מ 10 דקות כל ערב. ואז 15, ואז 20 וכל יום עוד טיפה'לה. ממש ממש להכריח לצאת וללכת. עדיף במקום פתוח ולא ברחובות... בתור בת לאמא שתלויה מאד בכדורים, אנא ממך, נסי כל שיטה אלטרנטיבית אחרת לפני שאת פונה למוצא הכדורים. וכמו שקרן כתבה לך, אם כדורים, אז שיהיה במרשם של פסיכיאטר ולא רופא משפחה. שיהיה מי שילווה אותך מקצועית לעניין. ואנחנו פה בשבילך!

היי שרית במה את מטפלת ?