מוזר, שונה ובעיקר עצוב ...

אז חזרתי בשיא הכוח לסבב השני והמטרה די ברורה. ביום שישי הלכתי למעקב זקיקים ראשון לפרוטוקול ואז זה היכה בי ... זה לא הכאב של הזריקות, זה לא ההתשה של התהליך, זה לא הבדיקות האין סופיות בשבע בבוקר... זה העצבות שהיתה לי כשגיליתי שהייתי צריכה להיות במקום אחר עשיו-הייתי צריכה להיות בחודש שישי עם התאומים שלי :( האחיות היו אמפתיות, מצטערות על האובדן, מנחמות לגבי מה שצופן העתיד. יהיה בסדר אני בטוחה! יהיה עוד הריון ובע"ה ידיים מלאות רק קצת עצוב שנזכרים בזה לפעמים :( שיהיה לנו אחלה שבוע, מלא באופטימיות ובבשורות טובות!

הלוואי, הלוואי ובע"ה תתבשרי החודש בבשורות טובות

המקום הזה שכל כך ריק עכשיו יתמלא מהר מאד במישהו/י חדשים.... נכון, זה לא יפצה על האובדן, אבל זה יגרום לו קצת לדהות. מבטיחה.... או משתדלת להבטיח. ונחזור לנמק באצבעות &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&& בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!

שולחת לך חיבוק חזק חזק! בסבב הטיפולים האחרון הייתי אחרי שתי הפלות, אמנם שתיהן מוקדמות מאוד ולכן פחות טראומטיות משלך, ועדיין זה היה מאוד קשה. זה הזכיר לי את משחק ה"סולמות ונחשים" כשנופלים חזרה למשבצת ההתחלה.... אבל שתינו יודעות שאין ברירה ושבסוף זה מצליח, ורק בזה את צריכה להתרכז עכשיו. לנסות לא לחשוב על מה שהיה (בלתי אפשרי לגמרי, אבל אפשר לנסות), ולהסתכל קדימה. מחזיקה לך את כל האצבעות להצלחה מהירה כבר הפעם &&& את בפרוטוקול ארוך? קצר?