די כ"כ עצובה ומיואשת

כמהה לילד נוסף וזה כבר כנראה לא יקרה, בשבוע שעבר אמרתי נואש והשלמתי עם העובדה שלא יהיה לי עוד ילד ואז היום מישהי בעבודה בישרה לי שהיא בהריון .... אני ככ עצובה ככ כואבת וככ מתביישת בעצמי ... אחותי לקראת סוף ההריון ופיתחתי אנטי מוחלט אליה. אני מרגישה ככ שפלה ובזויה על הקנאה שיש לי באחרות, על השנאה שלי לבעלי שככ רוצה עוד ילד ועל התמימות/טיפשות שלו שאולי זה יקרה תוך ניסיונות טיבעיים. אני מחכה לעשות פרופיל הורמונאלי כדי שמכבי יאשרו לי טיפול נוסף ובשני החודשים האחרונים זה התפקשש מבחינת הימים (בין יום 2-4) עכשיו זה יקרה רק אחרי החגים ואני אהיה כבר בת 39+ איך לא נשברים???

הכאב שלך נכנס לי עמוק לעצמות! אני שולחת לך חיבוק חם ומנחם. הזכרת לי את עצמי בניסיונות לילד הראשון...כולם מסביבי נכנסו ככ בקלות להריון ורק אני לא. ותמיד חיכית לנס וקיוותי להיות זאת שמוץ לסטטיסטיקה... ואז אחותי הקטנה והלא נשואה בישרה שהיא בהריון ואני התמוטטתי. קנאתי / כאבתי / כעסתי ...עליה ועל עצמי. כאב לי על זה שאני מקנאה לאחותי... אין לי פתרון קסם חוצ מלהזכיר לעצמי שאני מנצחת ואני עוד אנצח במלחמה הזאת. ושירן - את רק בת 39 ... יש לך עוד קצת זמן להילחם! אל תוותרי. אני מבינה ממך שיש לכם כבר ילד בבית - בן/בת כמה? מה הביא אתכם לטיפולים?