תודה לך על התשובה המהירה

אני כל כך מתוסכלת ,בעיקר ממה שקורה סביבי - מחברות / בנות דוד שנכנסו להיריון חודש אחרי החתונה מקסימום חודשיים ואני לא מצליחה להבין למה לי זה לא קורה ? במה אני שונה? בגלל זה חדלתי להאמין שזה כבר יקרה בדרך טבעית.... יותר מזה - אני כבר כ"כ רוצה שאין לי סבלנות יותר לחכות ונמאס לי לשמוע בכל אירוע /שיחת טלפון למה אני מחכה (אני לא אומרת לאף אחד שאנחנו מנסים כדי לא להלחיץ את עצמי עוד יותר וגם כדי לשמור קצת על פרטיות יחסי המין שלנו ולהמנע מקבלת עיצות מכל דודה מתי ואיך...) ניסיתי בדיקות ביוץ וזה תמיד הראה שאין ביוץ למרות שבבדיקה אחת אצל הרופא הוא ראה שיש וזה הצטרף לרשימת ה"הכל תקין" שלו..... אולי באמת כדאי לחכות עוד קצת תודה

אם אני אתחיל לספר לך כמה חברות, מכרות, קרובות משפחה, שכנות וכו' נכנסו להריון וילדו במשך ה-3 שנים שאני ניסיתי וכל-כך רציתי, היית מתעייפת מהקריאה... ומה דעתך על גיסה שהרתה וילדה פעמיים בזמן שאני ניסיתי? ושבפעם השנייה (פנצ'ר כמובן) היא רצתה לעשות הפלה, ובעלי (אחיה) שכנע אותה לא לעשות כי לא תמיד התינוק מגיע כשרוצים? הרגשות שלך לגיטימיים, ואין לך מה להתבייש בהם, אבל... מה שחשוב זה לא לתת לרגשות הללו לקבוע את דרכי הפעולה - ולקפוץ לטיפולים מוקדם מדי.