סתם לשתפ

אני לא יודעת מה איתכן אני רק בתחילת הדרך וכבר עייפה נפשית. עדיין לא התחלתי ואני רק אחרי צילום רחם וידוע שמשהו לא בסדר. עוד לא הראיתי הצילום לרופא ואני יודעת שלבד לא אוכל להיכנס להריון ואני עצובה אני כבר בת 35 והזמן רץץץץץץץץץץץץ אני לא יודעת אם אוכל להמשיך לעבוד ולפקד כי אין לי כוחות

מ היקרה, התחושה שלך, בצורה זו או אחרת, מוכרת היטב לכולנו. אם את רוצה, את מוזמנת לפרט עוד קצת על הסיבות שמובילות אותך להיות כל-כך פסימית - האם נאמר לך משהו ספציפי ע"י הרופא או שזו אינטואיציה טהורה? ולא שאני מזלזלת באינטואיציות ותחושות בטן - גם לי לא היתה סיבה אובייקטיבית לחשוש כשהתחלתי לנסות להביא לבתי הבכורה אח או אחות, שכן נקלטתי איתה תוך חודש - כולם צחקו עלי ועל ה"היסטריה" שלי, ובכל זאת התברר בדיעבד שצדקתי. אבל בכל זאת, אולי אם יהיו לי קצת נתונים אוכל לעודד אותך קצת.. ואם לא, אנחנו עדיין כאן בשבילך. (((חיבוק)))

אני שולחת לך חיבוק((())) החלק הכי מתיש בבעיות פוריות הוא חוסר הודאות, ואולי חוסר השליטה על הגוף שלנו ובטח על תכנוני החיים שלנו. זה מתיש נורא, וזה עוד לפני ההתעסקות המוגזמת בגוף שלנו והאינסוף בדיקות וידיים שאנחנו עוברות בחודש. אני חושבת שצריך למצוא מקורות שממלאים בכוח, וממלאים בעניין. את תכנסי להריון, זה בטוח. זה יקח זמן כזה או אחר אבל זה יקרה. נסי לשמור על שגרה, ועל חלקים מפנקים בשגרה. נסי לעשות דברים שעושים לך טוב, כדי לא לשקוע לתוך זה. כשהגוזל שלך יגיע הוא יצטרך אמא רגועה ואופטימית נכון? הכל יהיה בסדר((()))