פורום פוריות חברתי - תמיכה

היי בנות שלי אתמול היה יום קשה מאוד בבוקר הייתי בבדיקות גנטיות לא אפרט אבל פתאום קלטתי , מה אני עושה שם בכלל? הגנים שלי מתו. ונהיה לי רע, רע מאוד. רעדתי ובכיתי לאחות אחר כך והם ביטלו הכל, לא שלחו למעבדה ובטחו לי את החיוב. הייתה דרמה שהביכה אותי. ועכשיו הכי עצוב צפריר התקשר ואחרי שאמר לי שננסה מחזור טבעי אמר לי אתמול דרך האחות שאין טעם להמשיך שרק אם אני רוצה בעצם תרוצה שאתקשר אני הייתי לבד בבית ופשוט התפרקתי גם נעלבתי שהוא מודיע לי דבר כזה דרך האחות שגם מלמלה וגמגמה שלחתי לו טקסט והוא אכן התקשר ואמר לי את אותו הדבר הוא אמר את יכולה לחכות לעוד מחזור ולנצח את הסטטיסטיקה זה קורה פעם ב- מקרה כמו שלך או להמשיך הלאה אולי את רוצה לראות עוד רופא בקיצור הוא הרים ידיים אני נמקה מבפנים עוד עבדתי יום ארוך ועדיין לא סיפרתי לבעלי הכי קטע תשמעו היתה לי הפניה אחרת לבדיקות ושם היה fsh וחשבתי חעצמי זה היום השבע של המחזור. אולי יצא גבוה וזה יזיק לי? יצא 45 ולכן הרופא הרים ידיים הוא אמר שלא יהיה ביוץ קשה לי כל כך בנות דיברתי עם החברה שיש לי שני זוגות תאו ים מתרומות והיא אמרה להרים ראש וחבמשיך החאה היא אמרה לי כבר לפני איזה חודשיים שאין חי מה להתבזבז על הפריות שהן רק יזיקו ולא יועילו הייתי אצל צביה בירמן בפגישה היא מקסימה חמה ונהדרת ואני כנראה אצטרף לקבוצת תמיכה זה מתנגש בעבודה אבל נראה מה יהיה איזו גזירה אני יודעת שהרופא צודקתאני לא מסוגלת לקבל את הגזירה לא מסוגלת חעבור את השלב אני אמורה לדלג הלאה ולא מסוגלת

מיש יקרה, קראתי את ההודעה שלך ועיני נמלאו דמעות, אני כל כך מצטערת לשמוע שכך התנהגו אלייך, זה מזעזע, פשוט כך. לא מתקשרים כך לאישה שכל כך תלויה בשביב התקווה הזה, ומודיעים לה כזאת הודעה לקונית. זה מחפיר. איך זה יכול להיות שהוא אמר לך שמנסים פעם אחת טבעי וגם סיפר על מישהי שהצליחה ופתאום הוא שינה כך את דעתו? הוא נתן לך הסבר לסתירה? לא הצלחתי להבין. ומיש, אני אומרת לך עוד פעם, אם את, ורק את, רוצה לעשות את הניסיון הזה, זה אפשרי. אם דרכו או דרך רופא אחר. זכרי, עוד לא מיצית את המסלול הטבעי, אני יודעת שהדרך קשה כל כך.... זכרי, אני כאן, הכתף שלי כאן.... באהבה גדולה, עדי.

מצטערת שלא הגבתי קודם. ליבי יוצא אלייך כל כך כי את כל כך מצליחה להעביר במילים את הכאב העמוק שלך, אבל מבין כל הדמעות הייתי רוצה שתסתכלי קדימה ותדמייני את עצמך עם בטן גדולה, ואחר כך עם כמה ילדים קטנים שאוהבים אותך עד מוות ושאת מוכנה לעשות הכל בשבילהם. ואז תחשבי על בעלך מאושר, ועל שולחן שבת של משפחה "אמיתית", עם אבא ואמא וכמה ילדים.... אני כל כך רואה אותך שם,וחושבת שאת כל כך רוצה את זה שאחרי שתתגברי על המשבר הנוכחי - והוא משבר אמיתי, ואני לא אגיד לך שהוא קטן - ותגשימי את חלום המשפחה (הגדולה?), כבר לא תזכרי אפילו למה היה לך כל כך קשה לקבל את ההחלטה להתקדם. אני גם חושבת שלא מקרי שהחברה ההיא "נשלחה" אלייך. לכמה נשים שעומדות בדילמה הזאת יש לדעתך חברה קרובה שכבר הביאה ילדים מתרומת ביצית? אני בטוחה שהייתה יד מכוונת בקשר ביניכם, כדי להקל עלייך - ולו במקצת - את הצעד הזה עכשיו. אני מציעה לך לנהל איתה כמה שיחות נפש שהיא רק מוכנה. תשאלי אותה הכל ותקשיבי לתשובות שלה. סיפרתי לך פעם שיש לי ידידה עם בן מתרומת ביצית (בגיל 30, אגב) שמצד אחד עוד צובט לה איפשהו שאין לה ילד "גנטי", ומצד שני לא היתה מחליפה את הבן שלה ב-20 ילדים גנטיים, כי הוא שלה והיא אוהבת אותו עד מוות. מה לעשות, החיים והרגשות שלנו מורכבים וסותרים לפעמים. ואת חייבת לספר הכל לבעלך, כמה שיותר מהר. אני בטוחה שהתגובות שלו רק יקלו עלייך. שתהיה שבת מנוחה, עד כמה שאפשר

ממש מאמינה ביד מכוונת ששומרת עלייך ומגוננת עלייך. מצטרפת למה שקרן רשמה שלא סתם הכרת משהיא מתרומת ביצית. בטוח האל הטוב מגונן עלייך. אותה חברה יכולה לתת לך כוחות תבקשי ממנה קצת לתת לך זמן של שיחה נשית ואנושית שתטע בך כוחות, תדמייני את עצמך במקום שלה לבסוף עם שני זוגות תאומים לי זה נשמע מצוין. שיהיה בהצלחה. תעדכני תראי את האור הוא ממש שם מחכה לך בטוח בעצמו ואת רק צריכה להאמין ולהיות עקב כך רגועה

כדאי לי להדפיס לשמור את המילים האלה

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4397232,00.html

אבל די מקנאת במי שכן... אשרי המאמין. מה שבטוח זה כיף גדול ובאמת מזכך.

הי נורית, קודם כל נשיקות ואני שמחה על מה שאת מבשרת, שלושה זקיקים נראה לי אחלה, לא שאני מבינה בפרוטוקול ארוך אבל אם יש גדילה והכי חשוב - אם הזקיקים שווים בגודלם, זה טוב מאוד. חוץ מזה, אני יכולה להעיד שגם לי היה לפחות טיפול אחד שהתגובה הגיעה מאוחר, זה לא בעייתי, להפך, לא טוב שהגדילה של הזקיקים מהירה מדי. את מקבלת גם מעכב ביוץ בגודל הזקיקים הזה? צטרוטייד או אורגלוטרן? מלבד זאת, אני חושבת שקרן הזכירה ואני מדגישה, מספר זקיקים לא שווה מספר הביציות, כלומר משלושה זקיקים יכולות לבוא גם חמש ביציות! מלבד זאת, יש לך עוד "מקום" ,אם חס וחלילה לא יצליח, להגדיל את המינון וגם אז יכולים לבוא יותר זקיקים. עוד דבר חשוב, כמו שקרן אמרה, אין חודש דומה למשניהו, כלומר בחודש אחר התגובה יכולה להיות אחרת לגמרי. ועוד סיפור אחד חשוב, לי היתה תגובה עלובה בשני טיפולים רצופים, עד כדי כך שהרופא אמר לי שבמחזור הבא ננסה על בסיס טבעי. סירבתי, קיבלתי מינון מקסימלי ובמחזור הבא היו לי חמישה זקיקים והתגובה רק המשיכה לעלות לאחר מכן, כך שבהחלט יש למה לצפות ומי ייתן גם במחזור הזה. לגבי זרע קפוא או טרי, לא מבינה בזה אך האם זרע טרי הוא לא בהגדרה יותר טוב? סליחה סליחה על השאלה אבל נראה לי חשוב, בכל זאת, האם אולי אולי בעלך יכול לדחות את הנסיעה שלו למטרה העליונה הזו?

חזרת על הבדיקות היום? או שרק מחר?

איזה כיף - אתן מגיבות לי! לא יודעת פשוט זה משמח אותי מאוד! מחר אני חוזרת על הבדיקות. כרגע ממשיכה על מנופור 450 יחידות (אני מופצצת) אבל כדי לדחות את הביוץ אני מקבלת פעמיים ביום סינרל. נהיו לי כאבי ראש (לא קבוע מדי פעם) אני מניחה שזה מהסינרל. כרגע מאז תחילת הזריקות היום לי חמישה ימים גונאל 225 ועוד 6 ימים מנופור. אני צפויה להמשיך עם המנופור עד לקבלת הנחיות אחרות מחר. עדי, איך מזקיק אחד יוצאות שתי ביציות? מחלקים אותן מלאכותית או שפשוט יש בתוך הזקיק שתי ביציות?

מה שלומך? בענייני חופשה שרשמת לי למטה ברור מכאן שהחיים שלנו סובבים סביב נושא הטיפולים. בעלי מתכונן לסוע לחו"ל מטעם העבודה, מה עושים במקרה כזה שייפול לי על טיפול? האם הוא יוכל להקפיא את הזרע? איך זה עובד במקרה כזה, ידוע לך? אגב, שמעתי שיש גם IVF "טבעי" ללא הורמונים. שמעת על זה משהו? למי זה מומלץ? משהו שמח: הזקיקים גדלו אחד 13 ועוד אחד 12 ואפילו צץ לו עוד אחד 12. קרן, ברוך השם - יש לי למה לצפות!

נשמע טוב, הזקיקים היום! והאמת שבדיוק קראתי איפשהו שבפרוטוקול ארוך כמו שעשית (ואני לא עשיתי אף פעם), הזקיקים גדלים יותר לאט, אבל שאחת המטרות היא שהם יגדלו בגודל יותר אחיד, כמו שנראה שקורה לך. אז זה באמת נראה טוב.... לגבי שאלתך, אני יודעת שיש אכן אופציה להקפיא זרע למקרה שהבעל בחו"ל, אבל מעולם לא בדקתי את זה. אישית, כמו בכל מה שקשור לטיפולים, אני מציעה לברר את זה זמן יפה מראש כדי לא להיות מופתעים ברגע האחרון מאיזו דרישה רפואית/בירוקרטית/מנהלתית שדופקת טיפול שלם :-(

קודם כל, לעתים רחוקות הוא טבעי לגמרי. בדרך כלל מתחילים אותו טבעי, כלומר בלי הורמונים בכלל, עוקבים אחרי הזקיקים, וכשהמוביל מגיע ל-13-14 מזריקים לכמה ימים מנופור וצטרוטייד עד לשאיבה, בדרך כלל רק כשלושה-ארבעה יומיים. זה פרוטוקול שנותנים בדרך כלל או לנשים מבוגרות שלא מגיבות טוב (או בכלל) להורמונים, או לפעמים לנשים עם היסטוריה קשה של גירויי יתר (שלא רלבנטי לי ולך). יש בו הצלחות, כמובן, ואני מכירה אחת מקרוב מאוד, אבל בדרך כלל זה לוקח יותר זמן, והסיכון לפספוס הביוץ גדול יותר כי השליטה של הרופא על המחזור קטנה יותר. לכן הרופאים אוהבים אותו פחות, בדרך כלל. וגם קופות החולים לא מתות עליו כי זה בדרך כלל לוקח יותר מחזורים להשיג היריון, מה שמעלה את העלויות שלהם. מאחלת לך שאת תיכף מצליחה, ולא תזדקקי לנסות כזה דבר בכלל

אני מתרגשת בשבילך ומחזיקה לך אצבעות!! את מדהימה אותי ונותנת לי השראה בכך שאת אומרת יש לי סבלנות את לא יודעת כמה זה מדהים הלוואי עליי ללמוד ממך ועכשיו אולי אני יכולה לעזור הקפאת זרע אפשרית בהחלט בעלל צריך לעבור בדיקות דם עבור כמה מחלות לאחר מכן לקבוע תור בבנק הזרע ולהגיע מכיוון שזה למטרת פיריון ותודה לאל טפו טפו לא למטרות אחרות הקופה לא מכסה וזה עולה 700 שח. כדאי להתכונן מראש עם ההפניות לבדיקות דם שאפשר לקבל מהם או מהרופא שלך וקביעת התור. כמו כן לא מקיימים יחסים שלושה ימים לפני. שלך מישי

איך שהתחלתי להתפנות לכל הנושא הזה הכנתי את עצמי עם מטענים על גבי מטענים של אורך רוח וכוחות נפש. אבל, מצד שני לקח לי הרבה מאוד מאוד זמן לגייס את הכוחות האלו, שזה כאמור אליה וקוץ בה... (אם לא הייתי חושבת על זה כל כך הרבה לפני שהתחלתי אז אולי הייתי מתחילה בגיל מוקדם יותר). על כל פנים - אני למדתי משהו בחיים וזה שהסבלנות משתלמת. מקווה מאוד שאמשיך לומר זאת כל עוד יש לי רוח במפרסים ואמונה. אז זהו, אני ככה - סבלנית. מחכה ומחכה...... ב"ה

נועה/קרן, אני בסבב הפרייה ראשון (אחרי 8 הזרעות) עם פרוטוקול ארוך. גלולות, סינרל גונאל אף ועכשיו מנופור. ממש מדאיג - כי יש לי שני זקיקים בלבד. ממש כאילו הגוף לא מגיב טוב להורמונים - פשוט מסרב לקבל עזרה. הוא בשלו, בקצב שלו מאמין בי וביכולות שלי להקלט בהריון בריא ותקין עד לסיומו. אבל איך רק שתי ביציות? בשחלה שמואל כבר מזמן שהיא בקושי מצמיחה ואם כן, אז ממש מעט זקיקים. הפרופ' שלי העלה לי את המינון מ 75 מנופר ליום ל - 300 מנופור ועכשיו ל - 450 מנופור :-( מה זה אומר על החודש? יהיו תוצאות? פליז..... תגידו שכן!!!

היי נורית, קודם כל באיזה יום של המחזור את? מתי העלו לך את המינון ומה גודל הזקיקים? שנית, ודאי שהחודש לא אבוד. קודם כל, גם שני זקיקים זה ממש לא חודש אבוד. אם הם מפיקים שתי ביציות בשלות (הלוואי) זה פוטנציאל לשני עוברים וכו'. לא תמיד כמות גדולה מניבה היריונות, ולהפך. ממש לא. שנית, ידוע שהתגובה להורמונים יורדת עם הגיל, אבל גם כל חודש שונה בתגובה שלו. יכולה להגיד לך שבשנה האחרונה היו לי מחזורים עם בין 4 ל-8 ביציות, וגם אחד בלי ביצית בכלל (זוועה) ועוד אחד עקום לגמרי. הגוף שלנו הוא לא מכונה.... מחזיקה לך אצבעות. תמשיכי לעדכן, ומקווה שנצליח להמשיך לעזור ולעודד

אתמול ביום ה - 12 היו זקיקים בגודל 10 ו - 11. היו לי מחזורים ללא הורמונים שהיו לי בהם יותר זקיקים. העלו לי את המינון ביום ה - 9 מ - 75 מנופר ל 300 וביום ה - 12 מ 300 ל - 450 מנופור. אני כל הזמן האמנתי שברגע שאכנס להפריות המצב יינצח את בעיית הזרע של בעלי. אוף! איזה בעסה שהוא לא "מתנדב" לעשות משהו עם הוריקוצלה שלו. זה היה יכול לשנות את פני הדברים. אני לא אגיד לו לעשות ניתוח, מהתחלה שגילנו שיש לו בעיה אמרתי לו שאני לא מתערבת בזה ושזה החלטה שלו.

אז אני אחרי, סוג של עצב מהול בשמחה. כרגע יכולה להגיד בקול רם שיש לי הריון עם תאומים וכולי תפילה ותקווה שהוא יסתיים במועד עם ידיים מלאות!!! צרות של עשירים- בחילות, הקאות, עייפות... הכל מתקבל באהבה גדולה. משתדלת לנוח המון. מחזיקה אצבעות בקרוב אצלכן!!!

שמחה מאוד לשמוע שאת אחרי, ושהכל עבר בשלום, טפו טפו. מבינה את הצער והכאב, אבל זה היה ממש בלתי נמנע כדי להציל את האחרים, ובזה חשוב להתרכז לדעתי. ממש מה שנקרא בהלכה "דין רודף". ויאללה, את בהיריון! תתחילי ליהנות! :-)

חושבת עליך המון! מאד מנסה להנות מזה...קצת בלחץ אבל עם שמחה גדולה. אני מקיאה בכיף :) מה איתך? איפה את בכל הסיפור הזה? התחלת פרוטוקול נוסף?

איתך עם חיבוק ואופטימיות גדולה!

שמחה לשמוע שאת אחרי!!!! תשמרי על עצמך ועליהם טוב טוב. כל מה שצריך כדי שתהיי בטוב! כל הכבוד על ההחלטה האמיצה. לא פשוט בכלל. מחזיקה לך אצבעות להמשך מצויין וטוב, שיסתיים במועדו בידיים מאד מאד מלאות!!!!!!!!

משאירה את שלי [email protected] תודה

[email protected]

ומתנצלת על ההעדרות הזמנית. סתם הרבה לחץ בעבודה (אני הרבה פעמים נכנסת לפורום בשעות שקטות במשרד, אבל השבוע לא היו כאלה), התעסקות בילד, ועוד מיליון עניינים. והחום הזה כמובן.... אבל נכנסתי מדי פעם להציץ ולא ראיתי שאלות בוערות, אז הרשיתי לעצמי לשתוק קצת :-) מחכה לשמוע עדכונים ממטופלשית, קרני, ליאת פ., מיטל, וכמובן מנורית ומישי. מקווה שלא שכחתי אף אחת בסבב הנוכחי

אם כן אז תודה על ההתעניינות! הדילול עבר בסדר ברוך השם, קצת עצוב והרבה שמח. ועכשיו מתחילה להתרגש מהריון תאומים :-) אני עדין עם כאבים ומשתדלת לנוח ... מה איתכן?

אז ב"ה החלום שלך מתגשם!

הי בנות , אני עברתי 12 סבבים מלאים של ivf , לא קל. עברתי 2 רופאים פרטיים (פרופ דור ולברן) שנתנו פרוטוקולים דומים. פשוט לא היתה קליטה ולא ידוע למה. לאחר כ 3 שנים שמעתי מחבר שבקפלן ביחידה של ivf משתמשים בשיטה שנקראת פיפל (בעבר עשו לי פעם אחת לפני טיפול) באופן שונה. עברתי לשם ואני רוצה להמליץ בחום על היחידה. כל הצוות מדהים. מנהל היחידה דר ברש. עשו לי 3 פעמים פיפל ) שריטה ברחם בעזרת ואקום) ואז חודש אחרי התחלתי טיפול הורמונלי. גידלו את 4 העוברים לבלסטוציסטים ויצאו 2. אחד נקלט!! היום יובל בת 8 חודשים תנוקת מהממת!! יש תקווה תתעודדנה

שמחה מאד לשמוע שמצאת את הרופאים שעזרו לך! תהני מהבייב :-) בשורות טובות!

שלום אני אחרי לידה, הריון ivf. יש לי למסירה בנס ציונה 14 זריקות מוכנות בקרור של דקפפטיל 0.1 מ"ג תוקף ספטמבר 2013 וזריקה של 250 מג אוביטרל.

שהחליטה להביא לעולם ילד לבד והמדינה לא מוכנה לסבסד כלום. אשמח אם תוכלי לשלוח לי במייל פרטים שלך ואגיע לאסוף ממך [email protected]

היי זאת ליאת פ. לאחר שאיבה של 6 ביציות היום הודיעו לנו שיש 4 הפריות ומחר החזרה בבית חולים אלישע (בית חולים פרטי) אז מבקשת מכל אחת ואחת להחזיק לי אצבעות בבקשה ושתהיה שבת שלום ומבורכת לכולם באהבה רבה ליאת

יפה מאד מאד מאד!!! מקווה שהחזרת את כל 4 העוברים? יקירה, כתמיד, כל הזמן, מחזיקה עבורך את כלללללל אצבעותי &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

אז עוד שבוע עבר חיוכים וקשקושים בעבודה שעות קשות בלילה הרבה הרבה הרבה קריאה ומחשבות מי כמוכן יודעת נפגשתי עם העו"ס המקסימה וסוף סוף גם בעלי בא סיפרנו לה שמצב רוחי משתפר ואני רואה קצת אבל ממש קצת אור. בעיקר בזכות בנות שעברו תרומה ויכולות להראות לי את האור אמרתי לה שאני לא בטוחה מה לעשות ואולי לבטל את התור לרופא אך היא בחכמה אמרה- לא, לכי ותפרסי את התלבטותייך ומחשבותייך זהו אז היינו היום אצל צפריר הוא אמר שלדעתו כדאי לי להמשיך הלאה הוא אמר- כן, יש ניסים מטופלת שלו במצבי הרתה בעודה בתור לתרומה... אך הוא אמר לנו לחשוב (בעלי הגיע סוף סוף) לחשוב על הזמן... על הגיל... הוא אמר לי שלדעתו לא להתכונן עכשיו לתרומה... אם אני רוצה לנסות הפריות...לא להתפזר הוא אמר שעליי לעבוד על העניין הנפשי והקבלה של כל זה... יחד עם בעלי לראשונה בעצם היום חלקתי עם בעלי ככה בפירוש את כל העניין כל הזמן ניסיתי לגונן עליו מראש הרי שמעתי מהאחיות רמזים על התרומה... לא פלא שהתרסקתי על הרצפה לא חלקתי מהתחלה עם בעלי... ניסיתי לגונן... היום הוא שמע מהרופא על סיכויי ההפריות ועל העובדה שמתרומה הסיכויים גדולים פי 100 קשה לי קשה לי קשה לי בעלי אמר לרופא- אני מאמין בניסים, אך אין לנו זמן... אני עפר לרגליו, עפר. חששתי לקחת את בעלי, לא לחצתי עליו אך הוא קלט את המצוקה והבדידות, והפך עולמות כדי לבוא... ואני עוד רוצה לגונן עליו. אז עכשיו הנה , זה בחוץ, בעלי שמע מהרופא את הפרטים... ביצית, תורמת... קייב... כסף.... ביצית של אישה זרה... אתן לזה קצת לשבת...בראש של בעלי בעיקר.... היה קשה לי שמוע על מצבי בנוכחות בעלי... אי ספיקה שחלתית :( :( :( אתן יודעות שזו נקודה רגישה... הגיל וכו למרות שאנו יודעות שיש נשים צעירות ממני בהרבה עם אותה בעיה טוב בכל מקרה, הכאב שלי ידוע.כל האכזבה וכולי. עכשיו נחכה למחזור וננסה לראות את הביוץ הטבעי, נעשה פרופיל ונראה אם יש מצב להגיש להפריות. במקביל נחשוב על העתיד. הקול שקורא לי להיות כבר אמא הולך ומתחזק הקול הזה שקורא לי להשאיר מאחור את כל הבלגן שעדיין לא התחלתי לא לבזבז שנים ואפילו לא חודשים בהפריות, או ביותר כואב מזה, הפלות וסיבוכים. אבל אני צעד אחד קדימה שניים אחורה.

נשמע שהטנגו שאת רוקדת דווקא הולך שניים קדימה אחד אחורה ולא להפך :-) שמחה מאד שהכל כבר על השולחן. פעם אחר פעם נשמע שזכית באיש מדהים, יקר ותומך. עו"ס וצפריר צודקים - עיקר העבודה היא שלך על ההכלה והקבלה... בדרך אפשר כמובן לנסות לתפוס ברשת איזה נס גדול. למה לא? אבל כנראה שכדאי להתחיל לכוון את המחשבה והלב לתרומה. אהובה, עכשיו הכל הכל הכל נראה ומרגיש נורא קשה וכבד. מאחלת לך שבעוד שנה ואולי הרבה פחות, הפרספקטיבה תשתנה לגמרי... המשך יום בהיר, צלול, מקסים ונעים!

ברשותי 4 חבילות מנופור 75iu (כל חבילה 10 בקבוקונים ו10 אמפולות), ו5 בקבוקונים+ מזרק ואבקה של צטרוטייד 0.25 למסירה בחצי מחיר מהעלות המקורית באיזור המרכז פ"ת ת"א. 0526313268הדפסת ההודעה

אסור לך למכור תרופות בכסף, רק לרוקח יש רשיון למכור אותן. ממליצה בחום למסור למי שצריכה, שהמזל הטוב שלך יעזור גם לה.

התחלתי להאמין שטוב לקבל תמיכה מהסביבה.. מחר החזרת עוברים.ילדיי איחלו בהצלחה בליווי נשיקות וחיבוקים. אשמח ואודה להמלצות כיצד להכין את הנפש והגוף. בעבר הלא רחוק עבדה ההכחשה כשאמונה ענקית הדפקה על דלתה.. תודה לכן על השיתוף במידע ובתחושות.

קודם מקווה שההחזרה עברה בהצלחה גדולה! בעיני הדרך הטובה ביותר היא לקבל כל עובר שחוזר אלייך כילד ששב לזרועותייך. דברי עם העוברים, שכנעי אותם למה את האמא הכי טובה בשבילם, תסבירי להם שהמקום הטוב ביותר בעולם הוא אצלך ברחם. ותעשי דברים שעושים לך הכי טוב והכי נעים בתקופת ההמתנה. ברוכה הבאה, ומאחלת לך שהיה קצרצרה מהסיבה הנכונה...

תגובתך משמחת ומרעננת את הסבלנות שפקעה לה קצת.. אוטוטו אדע מה החליטו הקטנטנים,אם לחיות בתוכי עוד 9 חודשים (אסכים גם לקצת פחות) או שהעבירו את המזל הטוב לאחרת. בינתיים אתחרפן לי בנעימות. שבוע מקסים ומחוייך עם כל מה שיבוא או שיבואו..

מצטערת שקצת נעלמתי...עוברים עלי כמה שבועות קשים :( מאז הגילוי של שלישייה אנחנו בסבב יועצים ורופאים כדי לנסות להבין מה הכי נכון ומה עושים. מיותר לציין שכל זה מוציא את חווית ההריון והשמחה. אז אחרי הרבה התלבטויות החלטנו ללכת על דילול עוברים כבר בשבוע 8 כדי לדעת מה קורה עם ההריון הזה כמה שיותר מהר. אז ביום שישי הקרוב נלך לתהליך - כמה אירוני שמחר יש לי יום הולדת וזו החגיגה שמחכה לי :( אני עדין בהתלבטות מאד גדולה אם לדלל ל-2 או ל-1 אין לי מושג מה הכי נכון עבורינו.... לא קל לי בכלל.

היי מטופלשת, אכן לא קל בכלל. כבר צריך להחליט? שהשם יהיה בעזרך! מבינה לליבך את הקושי הרב שאת חווה. לה הבנתי למה צריך לדלל שניים? תאומים זה גם הריון בסיכון גבוה אבל הוא מאוד נפוץ ולא בלתי אפשרי כמו בשלישייה.

מסכימה שקשה מאוד ההריון והגידול בשנים הראשונות, אבל גם ברגעי הקושי- לא ניתן לתאר במילים את רגעי השמחה האדירה של החזרה הביתה עם המתנה הכפולה, וחווית הגידול - אושר ברמות על. והיום שתאומותי בנות 12-אני חווה רק יתרונות, נחת ושמחה. לא נראה לי שהריון של תאומים הוא עם סיכונים במיוחד גבוהים, ואם את מתכננת ילד שלישי, ודאי שחבל לוותר. (בפעם אחת, את חוסכת טיפולים, הריון ולידה נוספים, שווה, לא?? :))

מתפללת בשבילך שהכל יעבור בשלום! וכשיהיה לך כוח, נשמח לשמוע עדכונים. נורית ושיר: היריונות תאומים הם תמיד היריונות בסיכון, ונדמה לי שהיריון תאומים שעבר דילול משלישיה הוא היריון בסיכון מיוחד, אבל אני רחוקה מלהיות רופאה. לכן כל מה שאני יכולה לייעץ למטופל"שית (ולבעלה) זה לקבל את הייעוץ הרפואי הכי טוב שאפשר, וללכת עם עצות הרופאים (ועם הלב, כמובן). ובינתיים, ולמרות הקושי הגדול: מזל טוב ליום ההולדת!!! 34?

כולי תקווה שהכל עבר בשלום. מחכה לשמוע מה בסוף החלטתם. מה שלומך. איך את עוברת את זה. ויומולדת שמח!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שהכל יסתיים בשלום ושההריון יהפוך לתקין, רגיל, משעמם ויסתיים במועדו בידיים מלאות! נשיקות ומחכות לך פה

1. פיריון יורד 2. גיל הבלות מתקרב 3. קמטים 4. בעבודה לא רוצים אנשים מעל גיל 40 - כל האינטרנט מלא בכתבות על זה. 5. נצטרך משקפיים כי הראייה כבר לא משהו 6. אם לא דאגת לפנסיה ולעבודה ראויה אז כנראה שלזיקנה לא יהיה לך כלום. 7. לאט לאט תאבדי את מסת העצם שלך והכאבים בגופך יחלו ועוד ועוד הקיצר, קוברים אותך בגיל 40. ויש אנשים שאומרים שדווקא בגיל הזה התחילו להם החיים. מענין אה! ותראו את נשיא המדינה בגיל 90 חתיך, מקובל, עובד ובריא וצוחק על כולם.

אבל את המידע הנחוץ, זה לא טורחים לתת. כפי שהבנות שוחחן למטה. את המידע הנחוץ והעובדות, שאלי יכלו לעזור לא להגיע למצב שלנו, זה לא. כל כך איתך שזה כואב. אני חדלתי , עוד לפני שהתחתנתי, לקרוא את כל אלה, את כלהמאמרי ווינט המעצבנים האלה, ובטח ובטח את הטוקבקיסטים אחרת את באמת בקבר בגיל 35

הכתבה הזו כבר בעטה לי בבטן היום והפכה אותי לגמרי

תנסו לצרף שוב?

היי אשמח לשמוע המלצות למומחה פוריות בחיפה, עדיפות למי שעובד עם הכללית אבל כל תותח בתחום יתקבל בברכה. בעיקר כאלה שלא מפחדים מ fsh גבוה. תודה

מנהלי האתר לא אוהבים חוות דעת אישיות על רופאים כאן... תנסי למצוא המלצות בפורום תפוז לפוריות? בהצלחה גדולה

מה שלומך??

ולתת זריקת מרץ ועידוד לכל אחת ואחת מכן, ולהגיד !! אין יאוש ! לעולם לא להפסיק לנסות. אז אחרי הלידה השקטה שעברתי ואחרי הפריות רבות, ואחרי 8.5 שנים של נסיונות - הנה הסיפור שלי : היום ה' בתמוז, תשע"ג היום לפני שנתיים בא האושר הגדול אל חיי, היום לפני שנתיים התרחש עבורי הנס הגדול ביותר, פלא של ממש ! היום באו אל חיי המלאכים היפים והקטנים שלי... והגשימו את משאלה אמיתית וחלום מתוק, היום הפכתי בשנית לאמא !! מעולם מאז לא ישבתי לכתוב את סיפור הלידה שלהם, ואולי כי אין זה סיפור לידה שגרתי אלא סיפור חיים של ממש. היו אלו 8 שנים של ניסיונות עקרים, כושלים וכואבים, מאכזבים וקשים מנשוא. את היום ההוא, הניסיון האחרון אני זוכרת בבהירות כאילו היה אך אתמול. שכבתי שם בחדר ניתוח סטרילי ומקפיא לגמרי, רגלי פסוקות ורופאים ואחיות סביבי. היו אלו רגעים שנדמו כנצח, על מסך מולי ראיתי את ה"שלגונים" הקטנים שלי שהפשירו מהקפאה, היו אלו העוברים שלי מהשאיבה האחרונה, 8 תאים מיקרוסקופיים שאולי יהפכו לילדים של ממש, ראיתי ופרצתי בבכי. שני הריונות חוץ רחמיים היו האכזבה האחרונה שלי, כימותרפיה שגמרה אותי ואת העוברים ההם שהתנחלו דווקא בחצוצרה במקום ברחם... היתי עמוסה רגשית עד בלי יכולת להכיל עוד. בכיתי שם על המיטה ודיברתי עם ה', והודעתי לו חגיגית שזהו, נגמר לי הכוח, אם הוא רוצה לתת לי ... זה הזמן ! אחרת, אני מרימה ידיים, הבטחתי לעצמי, הפעם בנחישות שלכאן אני לא חוזרת יותר. שבועיים מאוחר יותר, בדיקת בטא הראתה ערכים של למעלה מאלף וכל כך רציתי לשמוח אבל פחדתי. שוב דיברתי עם ה', ושוב ביקשתי – אם אתה נותן לי הריון סוף סוף - אנא, תן לי אותו תקין. בבקשה, שזה יהיה או כן או לא, אבל אם זה כן – אז שיהיה ברחם ותקין וטוב, ואם לא, אז לא, רק לא שוב כימותרפיה, בבקשה... פליזזזז !!! הבדיקה הבאה היתה אולטרא סאונד, רועדת מפחד וחשש שכבתי שם מצפה לשמוע שיש שק הריון ושהוא ברחם, רק שיהיה ברחם ! רק לא במקום אחר! הטכנאית בודקת ומכתיבה לסייעת שלה: שק הריון תקין ברחם. אני נושמת לרווחה. יש !! זה ברחם. רגע !! יש עוד אחד !! שני שקי הריון תקינים ברחם ומתאימים לגיל ההריון. מזל טוב מיכל ! פרצתי בבכי ענקי ששטף ממני הכל החוצה, נכון, אני עוד אפחד עד הסוף הטוב, כי ההיסטוריה למידה אותי למד היטב, שעד שזה לא נגמר – זה לא נגמר, אבל הנה, לפחות משהו מתחיל, והוא תקין, והוא כפול !!! כפול !!! אז יצאתי החוצה ושמחתי כפול שתיים, ופחדתי כפול שתיים ! אני בהריון !!! מכאן, הדרך היתה רצופה בקשיים עצומים, אשפוזים לפרקי זמן מטורפים של חודשים... עד חודש חמישי הרגשתי שאני בעצם גרה בבית החולים וחוזרת לפעמים הביתה ל"חופשה" שבסופה, מן הסתם, אני ארוץ שוב לבית החולים כל עוד רוחי בי. הקאות בלתי פוסקות, 9 ק"ג שהשלתי ממשקלי הנמוך גם ככה, ו-2 עוברים שחייבים, אבל חייבים לשרוד, כי אם לא – גם אני, לא אשרוד יותר את הסבל. מאמא מתפקדת ורעיה אוהבת הפכתי לצל אדם, את מאיר שלי, הנסיך הבכור שלי, זכיתי לראות רק בביקורים חפוזים בבית החולים, וריחמתי עליו כל כך אבל הייתי חסרת אונים, חסרת יכולת לקום על הרגלים... בערך בסוף החודש הרביעי, המצב החל להשתפר ואני התחלתי להנות קצת מההיריון, מהבטן שכבר החלה לצוץ קמעה, ובעיקר מחזרתי הביתה. אחר כך באו התעלפויות ואחריהם – הצירים המוקדמים. אי אפשר בשום אופן לומר שההיריון היה משעמם – למעשה, לא היה רגע דל. סחבתי וסחבתי, הבטן כבר גדלה ממש, התינוקות שלי הפכו למשהו שעם היותו נסתר, לא היה מוחשי יותר ממנו, הם בעטו וזזו במרץ ולפעמים חשבתי שהם ממש רבים שם "מכות". התרגשתי וציפיתי וייחלתי ורציתי, כל כך רציתי ובסוף הוא בא – הגיע היום ---- יום רביעי, 6.7.2011, היה סתם עוד יום משעמם ולוהט מחום, ולא, לא קרצפתי את הבית ולא היתה בי "תחושת קינון". כל מה שרציתי הוא שיגיע הלילה ושיפסיק כבר להיות כל כך חם... משום מה, הרגשתי קצת פחות תנועות באותו היום, השתדלתי להיות ריאלית ולהירגע, מבלי לקחת את לקחי העבר ולהיכנס להיסטריה. אבל החלטתי שכן כדאי ללכת לבית החולים רק כדי להירגע. אז לקחתי איתי רק את המסמכים הרלבנטיים וצעדתי ל"ביקור חולים" (בי"ח) מרחק הליכה מהבית. השארתי את מאיר אצל אחותי והלכתי לי בנחת. בדרך התקשרתי לדרור שהיה באותו זמן בעבודה וביקשתי ממש במלים פשוטות, שיחשוב מה בא לו שאכין לשבת כי אחרי הביקורת אני מתכוונת לעבור בשוק ולעשות קניות כדי להתחיל לבשל כבר בבוקר... בחודשים האחרונים הסתובבתי עם פתיחה של 3 וכבר הייתי אינספור פעמים בבי"ח בעקבות צירים, ובעקבות החשש הגדול מאד בהיריון תאומים- ללידה מוקדמת. ידעתי שגם הפעם אני הולכת רק לבדוק שהכל בסדר וחוזרת הביתה. לא, אלו לא צירי לידה, אבל חייבים לקחת אחריות ולעשות את הכל בזהירות. נכון ? נכון ! הגעתי לבית החולים בסביבות השעה 7 בערב, בחוץ עדיין אור יום. אחרי התעסקות של כמעט שעה בלמצוא 2 דפקים של 2 עוברים, נצפתה ירידה בדופק של אחד מהם. רופאה מייד הוזעקה למקום והיא באה לדבר איתי. "תראי חמודה, את כבר ממש בסוף, את עם פתיחה של 3 אצבעות כבר במשך המון זמן, יש לך כל הזמן צירים מוקדמים ומעל ומעבר לכל זה - נצפתה עכשיו ירידה בדופק שיכולה להעיד על מצוקה. בואי נעשה זירוז ונגמור עם זה. כל מה שאנחנו רוצים זה לראות עוברים חיים ולך כבר יש הרי היסטוריה.... מה ? זירוז ? למה ? רגע ! אני פה לבד ! עוד קצת מלים ושכנוע ואני כבר בחדר לידה ! אחותי שרית, כבר הוזעקה אלי, ובאה במהירות האור. שום דבר לא הכין אותי לרגע הזה, פחדתי, ושמחתי, והתרגשתי, ובכיתי, ופתאום אחרי כל התקופה הזו שכל מה שרציתי היה רק ללדת כבר, פתאום כל מה שרציתי היה להשאיר אותם רק עוד קצת בתוכי, קרוב קרוב אל הלב.... החצי שלי הוזעק מהעבודה והגיע לבית החולים. מחוברת לעירוי ולמוניטור. מייד יתחילו עם עירוי הזירוז. דרור, אמרתי לבעלי בקול מצווה, אתה עכשיו הולך הביתה, להתקלח, לאכול ולנוח. אתה יודע, שום לידה לא תהיה לפני מחר, זוכר איך במאיר שכבתי 13 שעות בחדר לידה ? בשביל מה לך לשבת פה ולהסתכל ולראות אותי סובלת ? לך, תנוח, תבוא על הבוקר ו"נלד" ביחד את פירות אהבתינו :) דרור הלך. קיבלתי פיטוצין. נתחיל עם 6 טיפות. "בסדר" והתחלנו. לא, לא היה צורך.... הספיקו רק 2 והם היו שם ! צירים כואבים ולוחצים ! אפידורל מייד, עכשיו !! עכשיו אני רוצה אפידורל !! המרדים הגיע והזריק, נתן מינון קטן ולא הסכים לתת עוד * (בבית החולים בו ילדתי הנוהל הוא כי לידת תאומים תתבצע רק בחדר ניתוח וחובה לקחת לפני הלידה אפידורל בכדי שאם חלילה יצטרכו ניתוח חירום לא יבזבזו זמן על ההרדמה והכל יהיה מוכן מייד). כאבתי עד כלות הנשימה, הצירים היו חדים והרגישו כאילו הם חותכים בבשר החי. מיילדת נכנסה, לפני חצי שעה היא בדקה אותי, פתיחה של 3. ביקשתי שתבדוק שוב והיא הסכימה בחצי פה כי מה כבר יכול להתקדם בחצי שעה ? היא בדקה והפתעה אמיתית הסתמנה על פניה !! מתוקה !!! יש לנו פתיחה של 10 !! מייד לחדר ניתוח, אני קוראת לרופאה !! צוות של מרדים, 3 רופאות מקסימות ומיילדת אחת מובילים אותי כולם ואפילו מסכימים לאחותי להיכנס. העוברים – מצג ראש ולאחריו מצג עכוז. אני נקשרת ברגלי אל המיטה, הבטן מחוטה היטב שמא יבוא ניתוח והנה אני מתחילה כבר ללחוץ תוספת לאחותי את היד (או יותר נכון מרסקת ?) ראש אחד כמעט בחוץ !! השעה 12:15 והנה !! בכי מכמיר לב, צורח נשימה עצמונית ! צורח חיים! תינוק אחד מונח עלי כמו גוזל חמים ורטוב וצייצן, ואני עדיין מתכווצת ולוחצת ודוחקת !! הרופאה מניחה את ידיה באופן מיוחד על בטני (מספרת לצוות שסביבה שהיא למדה את השיטה הזו בצרפת) וגורמת לתינוק השני שלי להתהפך ממצב עכוז למצג ראש – עוד 5 דקות בדיוק, עוד לחיצות והנה הוא ! עוד גוזל צורח עוד גוזל רטוב וחמים מונח עלי. ואנחנו, כולנו בחדר בוכים ומתרגשים הלב נמס. התינוקות שניהם נעטפים מייד בשמיכות ומובלים באופן בהול לבדיקת רופא. שניהם פיצפונים כל כך, 2230 ו-2310 ק"ג של אושר צרוף. זה לוקח דקות ספורות עד ההודעה שאין צורך בפגיה. ויש לי ילדים קטנים ויפים ובריאים, והם חיים !!! אלו היו הרגעים המאושרים בחיי. די היה בשבריר שניה כדי למחוק את כל האכזבות כאילו מעולם לא היו. עובדיה ונועם בני שנתיים, הם ממלאים אותי באושר אינסופי יחד עם מאיר שלי. הם הנס הפרטי שלי, הם סיפור חיי והם מסמלים עבורי סמל של מאבק עיקש להגשים חלום ! ימלא פי תהילתך ! תודה לבורא עולם על מתנת החינם שהעניק לי מידו הפתוחה והרחבה.

היי 3 חודשים אחרי סיום גלולות ומנסים... פרופיל הורמונלי ביום 4 זיהה Fsh 14. בת 35. יש סיכוי להריון טבעי ?

היי לך! טוב אני לא מה"מבינות" הגדולות... אבל למיטב ידיעתי הצנועה, זה לא נחשב ממש גבוה.... יש הריונות טבעיים עם פי שתיים משלך. בכל מקרה, ראי רופא פוריות... מן הסתם תוכלי לעשות הזרעות ולראות מה קורה. טוב בכל מקרה הלוואי עליי fsh כזה :) הייתי אופטימית בטירוף הצלחה רבה!

ראשית, אם אני מבינה נכון ואתם מנסים רק שלושה חודשים, זה ממש כלום, מה עוד שלפעמים אחרי גלולות הביוץ לא חוזר מיד. אבל גם אם הביוץ חוזר מיד, שלושה חודשים זה כלום. שנית, FSH 14 הוא אמנם מעל לנורמה אבל ממש לא מאוד גבוה, ובוודאי לא מונע היריון טבעי. בכלל, למעט ערכי FSH גבוהים מאוד שמוכיחים שאין לאשה כבר שום ביוצים, אין למיטב הבנתי שום ערך FSHשמונע היריון טבעי. והקריטריון המהותי ביותר בפוריות הוא גיל האשה, ו-35 הוא גיל שבו לא כדאי להתמהמה, אבל ממש ממש יש עוד מה לעשות. השימוש העיקרי של הבדיקה הזאת הוא להעריך את הרזרבה השחלתית שלך כדי להעריך כמה שנות פוריות נותרו לך,וגם מה תהיה התגובה לטיפול הורמונלי. אז FSH 14 אולי מעיד שהזמן מתחיל לדחוק ויש היגיון לגשת מהר יותר לטיפולים ולא לבזבז זמן על ניסיונות, אבל זה לא אומר שהסיכוי שלך נמוך יותר בכל חודש נתון כרגע מאשר מישהי עם FSH 8, למיטב הבנתי. אגב, FSH זאת גם בדיקה מאוד לא מהימנה, ואם היית עושה אותה ביום 3, לדוגמה, יכול להיות שהנתון שלך היה 10-11. בעיקר אם המחזורים שלך קצרים יחסית, של 25-26 ימים. אם חשוב לך לדעת מה הרזרבה השחלתית יש בדיקות מהימנות יותר (בדיקת דם AMH + ספירת מספר הזקיקים הקטנים באולטרה סאונד מיוחד בתחילת המחזור), אבל להערכתי חשוב יותר פשוט להמשיך לנסות, ולגשת לרופא מומחה לפוריות. כלומר, מצד אחד אין לך סיבה להילחץ במיוחד, ומצד שני חבל מאוד לבזבז זמן. שיהיה המון המון בהצלחה!

את מקסימה והצלחת לגרום לי לחייך אחרי יום לא קל... מאחלת לך המון המון הצלחה

תודה משמוש, קראתי. אני מקווה לטוב בשביל כולנו כאן.

במקרה שמעתי על הכנס שאמור להתקיים במכללת אפקה, החל מה-19 לחודש, בנושא רפואה משלימה בהפרעות בפיריון. היכן אני יכולה לראות או לקבל את תכנית הכנס?

בנות יקרות, ממש שכחתי מזה ונזכרתי רק עכשיו. אני צריכה לבצע אולטראסאנוד ביום ראשון באסותא ואני לא יכולה להגיע בבוקר. משהיא יודעת אם מבצעים שם בדיקת אולטראסאנוד אחר הצהריים??

נוריתי, תתקשרי דחוף למוקד הקופה שעובד 7/24 ותשאלי. במידה ויגידו לך שאין שם אחה"צ, תשאלי איפה יש כן אחה"צ, באיזו קופה את? אני מניחה שיש אלטרנטיבה. אני יודעת שבבני ברק יש בראשון מ-15:30 עד 16:30 ובהדר יוסף אני מניחה שגם יש, אבל צריך לשאול בטלפון. במוקד יגידו לך הכל.

בסוף לא הלכתי אתמול לאסותא. לא היה מענה מהם גם לא במוקד במהלך השישבת. הגעתי לעבודה בבוקר כי החסרתי הרבה בשבוע שעבר. כשיצרתי איתם קשר בבוקר הם אמרו לי שקבלת קהל ל IVF בראשל"צ זה רק בין 07:00-08:00. בסוף הלכתי לבצע אולטראסאונד במרכז בריאות האישה. שלמתי קצת כסף (30 ש"ח) וככה יצאתי מזה. ביי בינתיים ונשיקות

אני בלחץ עושה פרוטוקל ארוך עם סינרל . ואתמול בבדיקות הפרוגסטרון על ל3 אף פעם לא היה כל כך גבוה בשלב כל כך צעיר של זקיקים ? למישהי קרה דבר כזה ? ואם כן מה עשו כדי למנוע עליה של פרוגסטרון

קרני יקרה, אני מאמינה ומקווה שכבר הסתדרת, ומצטערת שלא הייתי כאן קודם לעזור, אבל האמת שגם אין לי ניסיון בזה. מצד אחד, נדמה לי שעד לרמה של 4-5 הפרוגרסטרון נחשב בסדר. מצד שני, אם הוא עולה מעבר לזה נדמה לי שלפעמים מטפלים בסטרואידים כדי להוריד אותו. אבל זאת בהחלט שאלה לרופא שלך. מקווה שהכל טוב, ואולי את כבר בדרך לשאיבה?

שלום למיש, קרן, נוריתי, מטופלשית וכל הבנות היקרות, כרגיל אני קוראת אתכן ופתאום מפציעה לרגעים אבל אני כל הזמן כאן.... רציתי להגיד משהו בעקבות הדיאלוג שלכן, מישי וקרן, על הסודיות ואיך שהיא עוצבה אצלי. אצלנו זה התחיל בהריון כימי (אחר כך היו עוד כמה אבל זה סיפור אחר), זה קרה לי בבית והבנתי ישר מה קרה, התקשרתי לאחותי, שעודדה אותי שזה קורה כמעט לכל אחת. לאמא שלי סיפרתי בדיעבד ולחברה אחת או שתיים גם כן. מה שהיה לי עם אמא שלי ואחותי באותו זמן, עיצב אצלי, אני חושבת, את האישיות המטופלת-פוריות-השושואיסטית שלי. עם אמא שלי, היו טלפונים ושתיקות מעיקות ו"הפיל הלבן" שקרן מדברת עליו נפל עלי בכל עוצמתו. הרגשתי שהנטל לא יורד ממני אלא להפך, הדאגה שלה, חוסר האונים שלה, רק מעצים את המועקה שלי, ולא יכולתי יותר. עם אחותי היה סיפור קצת שונה, אני זוכרת את זה כמו היום, למרות שזה היה כל כך מזמן, היא היתה עם הילד בבריכה והתקשרה אלי בזמן שיעור השחייה, (מהטלפונים שהיום אני יודעת שאמהות עושות בהמתנות מחוץ לחוג). השיחה התחילה בקלילות ואז עברה ל"נושא". אני בדיוק שטפתי את הבית, נשמתי נשימה עמוקה כי לא התכוננתי לשיחה הזאת אבל זרמתי, הנחתי את המגב, הורדתי את הכפפות, התיישבתי והתחלתי לדבר על רופאים ובדיקות והדמעות מציפות את עיני, ואז, פתאום, נגמר שיעור השחייה והיא חתכה אותי באחת, ולא חזרה אלי באותו יום, וגם לא למחרת. לא שהיא לא אחות מקסימה, פשוט נשכח. כשהתקשרה, כעבור זמן ושאלה מה קורה, אמרתי לה "לא קורה כלום, הכל בסדר, ואני גם לא רוצה לדבר על זה". וזהו. מאותו רגע, אחותי לא שמעה ממני דבר וחצי דבר על "העניין" וגם לא אמא שלי. מתי שמעו? כשהייתי בחודש חמישי, כשהריתי כאילו "כשבחרתי", ולא אחרי שנים של דמעות ובלגאן שבחרתי להתמודד איתן לבד ועם בעלי, שאני מודה, זכר הוא זכר הוא זכר, (כמו שעלה כאן הרבה) ולא תמיד יכול היה לספק את הכתף שעוד נפש אחות יכולה לספק אבל הנושא הזה, הוא לא כמו אהבות נכזבות בגיל עשרים, שאז חברות זה קרש ההצלה האולטימטיבי, זה סיפור אחר, כפי שכולנו יודעות. ועוד מילה אחת על אישי האהוב, ועל ההתמודדות שלו. אחד הדברים שכל הזמן עמד בינינו, הוא שהסודיות שלי כפתה עליו סודיות, שהוא אמר לי לא פעם אחת שהוא לא מסוגל להתמודד איתה. אסרתי עליו לדבר מילה, לא יכולתי לעמוד בזה. כמובן שהיו לזה צידוקים שהיום אני גם עומדת מאחוריהם. (כמו הסצינה החקוקה בנפשי לתמיד, ששמו עלי תינוק במסיבה עם החברים, "לעשות לי חשק", כשהייתי אחרי הפלה ורציתי למות). הוא סיפר להורים שלו על ההפלה הראשונה, ומאז הסכים לרצות אותי ולא להגיד. שוב, ממרחק של כל כך הרבה שנים, זה מצחיק היום כי היינו לקראת שלושים וזה נראה כאילו לכל העולם יש ילדים ואנחנו הכי קשישים בעולם, אבל אני חושבת שעל הסודיות שילמנו מחיר חברתי כבד אבל כל אחת ומבנה האישיות שלה, לפעמים אני מקנאה במי שיכולה ככה לפתוח הכל. אבל זה היה מנגנון ההגנה שלי על נפשי הכל כך שבירה.

עדי, סוף סוף אני שומעת ממך, שתדעי שהתגעגעתי! בקשר למה שרשמת אני לא יודעת מי זה ששם את הטאבו על "העניין" מי זה שהחליט שזה סוד "ה-סוד". כנראה שזה קרה עוד לפני שנולדנו בטח עוד מתקופת הסבתא של הסבתא של הסבתא שלנו. שאז באמת "אסור היה לדבר על זה". משום-מה זה עדיין כאן - "לא מדברים על זה". כל הרחמים האלה שמובעים מבעד למראה קרה רק מעצימים את העיניין. חייבת לומר לך שאת מאוד מאוד חזקה. יש בתוך מאגרי כוח שאת יכולה להכיל בהם את עצמך ולשאוב מקורות של עידוד מתוך עצמך, בלי להכריח אחרים לפתוח איתך את הנושא - זה מצוין. אני מבינה שגם קשה לך עם זה כי מצד שני הפכת גם למאוד "סגורה" כלפי אחרים ב "עניין". באופן אישי לו הייתה יותר פתיחות המידע היה זורם יותר טוב לכולם ומחלחל אצל כולם וזוגות רבים שחיכו עם העיניין לגיל שזה כבר קשה מאוד (ואצלנו הגיל הוא המרכיב העיקרי). אם היו קצת יותר שיחות סלון בנושא היה טוב! חמתי למשל עברה את העיניין לפני 15 שנים בערך, למה היא לא משתתפת איתי קצת יותר? שואלת? נותנת עיצה? למה? זהו! בגלל שאסור לדבר על העיניין. כמה חבל, הייתי היום במצב אחר אם הייתה יותר פתיחות. מקווה שאני אצליח לעורר בחיי לפחות זוג אחד ולדבר על "העיניין" בזמן הנכון ולא כשכבר נהיה קצת מאוחר.

נוריתי, מה שלומך? קודם כל גם אני התגעגעתי. בקשר למה שכתבת, את צודקת שלכאורה אם זה היה נורא פתוח, הרבה נשים (אולי גם אני) היו מגיעות יותר מהר למומחי פוריות ולא מגיעות להפריה מאוחר מדי. אבל מצד שני, אם היו מדברים על זה בשיחות סלון, בנוכחותי, הייתי רוצה להיעלם בסדקים בין הרצפות. אין ספור סיטואציות אני יכולה לתאר לך שכן פתחתי את החריץ הזה, מעניין, בעיקר עם אנשים לא כל כך קרובים, והרבה פעמים התחרטתי כי התגובות הכבידו עלי והכובד מצוי עלי גם ככה.

לעולם בע"ה ב"נ לטיפולים!!! ב"ה שלושה חודשים אחרי הצינתור של בעלי- אני בהריון טבעי!!!! היום עשיתי בטא-521... נועה- כמה קשה היה לי להאמין לך שסיפרת לי על הריון טבעי אחרי צינתור... ב"ה אני פשוט מאושרת!!! כע"כ הרבה שנים שחיכינו... בא לי לבכות...

איזה יופי!!!! שיהיה בשעה טובה, ויעבור בקלות ובבטחה. אם יש מישהי שזה מגיע לה, זאת בטח את. עשית לי את היום :-) יאללה, את ומטופלשית פתחתן אצלנו בחודש האחרון גל ירוק, ועכשיו כולן לעלות עליו! זאת פקודה :-)

את גדולה! זה ענקי! ממש כיף גדול, שמחת אותנו. מצטרפת להודעה של מטופלשת שיסתיים בע"ה בידיים מלאות!!! גם אצלך וגם אצלה. אמן.

מגיע לכם!!

כל הטיפולים ועכשיו טבעי?? זה ענק

ריגשת אותי, בע"ה- עוד פחות מ9 חודשים בידיים מלאות, בבריאות ושמחה, ומעתה בע"ה עוד הרבה ילדים בקלות וללא דאגות!!!!!!!!!!!!

שיסתיים בע"ה בידיים מלאות!!!

איזה בשורות מדהימות!!!!!!!!!!! כל כך מאושרת בשבילכם! כל כך שמחה שהבעיה נפתרה ושזה עובד יפה מאד ולא רק אצל אחי וחברתי :-))))) שימשיך קל, משעמם, תקין ויסתיים במועדו בידיים מלאות!!! את חוזרת לעדכן מה קורה, ברור??? נשיקות ויום מהמם

תודה כלולכן, איזה חמודות אתן!! מישי, אל תתעלפי, זה אמנם הריון טבעי שזה נס ממש, אבל עשינו בשבילך הנס הזה צינתור והשקענו גם המון... מעדכנת: הייתי אצל רופאת נשים, היא ראתה שק אחד מאוד קטן (בוגינאלי), היא אמרה שזה לא לגמרי בטוח שאין לי תאומים, ההכפלות של הבטא מראות שזה כנראה 2... היא אמרה לחזור עוד 3 שבועות לבדוק דופק. ההריון יהי הריון בסיכון בגלל כל ההיסטוריה שלי, ואת המעקב קרוב לודאי שאני יעשה אצל רופאת הפוריות הראשונה שלי-שהיא מקסימה!! זהו... התגעגעתי המון!!

מה נשמע ? הכל בסדר ? אצלי לא משהו היום התחיל דווקא בסדר כשחזרתי מלקחת את הילד לגן בעלי התחלנו לדבר על מי יממן את הטיפול וזה התפתח לריב הוא חושב שההורים שלי צריכים לממן את הכל ואני חושבת שחצי חצי כי לא נעים לקחת סכום גדול מההורים 1500 אצל מטפלת שלוקחת 1500 לליווי זוגי ועוד 950 לזיידמן ו600 שקל לאסותא הוא אומר שאין לו אבל לוקח אימון ספורט אישי אם זו לא חוצפה אז מה זו חוצפה

מיטל שלום, אני קוראת פה בפורום הרבה....גם מטופלת של זיידמן. גם את מטופלת שלו....למה. 950 שח???? את זה הוא לוקח לשיחת הכרות ראשונה אחר כך לכל פרוטוקול לוקח 750....

לא קל להתמודד עם חוסר הסכמות כספיות... בעיני הכי טוב זה לשים את הקלפים על השולחן ולדבר על מה שמציק. ואם מציק לך שהוא מוציא כסף על אימון ספורט אבל לא רוצה להוציא על טיפולים - אז תגידי לו. ספרי לו איך את מרגישה. בהצלחה יקירה!

שוחחתי אתמול כשעה עם רופא מופלא ממש, מומחה בהפריות מארהב , ששתי חברות שלי עברו אצלו טיפולים מוצלחים. אחת תרומה ואחת אני לא בטוחה אני חושבת שתרומה והיא לא מספרת איזה איש מדהים, הוא ישראלי הוא אמר לי בצורה ברורה, ועדיין עדינה, שלדעתו עליי לעזוב את מסלול ההפריות. הסיכוי פשוט אפסי. הוא אמר לי שאת בתחילת השיחה ובסוף השיחה הוא ענה לי על שאלות רבות. הוא שוחח איתי על תרומה וענה לי על שאלות רבות גם בנושא זה. בעלי נח בחדר והלכתי אליו אחר כך. סיפרתי לו בעדינות מירבית את תוכן השיחה. אמרתי לו שאני מעדיפה להוציא את הריאות עכשיו מאשר להגיד לו את זה. הוא לא אמר לי מאז מילה. רק חיבק ונישק וניחם אותי ואמר לי שהוא אוהב אני לא מסוגלת להתסכל על העיניים החמודות והמלוכסנות שלו. אני פשוט מתה מבפנים. אני רוצה לישון חודשיים. והנה לעוד יום של תפקוד, של הסתרה, של העמדת פנים והחיוך הענק שלי, רק שהוא כל כך מזוייף. קשה קשה קשה להניח את כל המסלול להפריות, להרים ידיים עוד לפני שניסיתי אבל הוא אמר לי שאנו נפגש עוד כחצי שנה ונדבר על אותו דבר זה לא ששמעתי זאת לראשונה אבל בכל זאת עוד דעה של מוחה ואני בכלל יודעת את זה בעצמי זה לא חדש כואב לי אני בראש יודעת מה עליי לעשות- ללכת לפגישה בהדסה אבל אני משותקת

מה דעתך על רעיון מהפכני :) מה דעתך ללכת על 2 האופציות גם יחד. אני זוכרת שהיה לא מזמן סיפור על הזוג החמוד שלא הצליחו בהפריות והלכו על פונדקאית בחו"ל ואחרי שהיא נקלטה גם האמא נקלטה בהפריה... אז אני אומרת חודש ככה חודש ככה...ומה שההוא שם מלמעלה חושב שהכי נכון לנו - יקרה!

אך יש אנרגיות זמן וכסף מוגבלים... אני רוצה דווקא להמשיך ולפחות לראות את אתקבל להפריות קשה לוותר בלי להלחם כן אני זוכרת את הסיפור, זה מחיי הקודמים, לפני שגיליתי שאני גם בעניין

היום הזרקתי אוביטרל. מחר שאיבה. לאחר ההזרקה לחצתי על הבוכנה ויצא "שפריץ" קטן של נוזל... האם נראה לכן קריטי? זה אומר שלא לחצתי עד הסוף ולא כל החומר נכנס :-/ מוטרדתתתתתתת

לא בעייתי לדעתי. לי תמיד נשארות כמה טיפות שמשפריצות החוצה מהמזרק ומעולם לא היתה לי בעיה. אני חושבת שזה משהו במבנה שלהם שזה בלתי נמנע. רק אם נראה לך שלא הזרקת חצי/שליש מהנוזל הייתי מתייעצת עם הרופא, אבל ממש לא נראה לי שזה המקרה

אני בפורטוקול ארוך הפסקתי גלולות ביום רביעי והייתי אמורה לקבל וסת כבר, ואין אפילו סימנים. בדרך כשלקחתי את הגלולות יצא לי פעמיים פדיחה גדולה - שכחתי לקחת את הגלולה בזמן ולקחתי אותה 12 שעות אחרי הזמן. 12 שעות!!! מקווה שלא בגלל זה אני עדיין לא מקבלת. מחכה עדיין לראות מה יהיה. בינתיים כפי שרשמתי אני עם סטרס גבוה שמתבטא אצלי בכל דבר... אני ממשיכה עם הסינרל ואם לא אקבל עד מחר אפנה לרופא שלי... אוף!!! למה אי אפשר שהכל יילך חלק?

נוריתי את מסוגלת לצאת להליכות?

אני לא מסוגלת לצאת להליכות. אי אפשר להבין אבל הסטרס הוא כזה פריבלגיה אכזרית. מצד אחד כיף להשען עליו כי קשה וזה וטוב שיש אפשרות קצת לבכות ולהירגע ולהגיד "מותר לי קצת לרחם על עצמי.." ואז גם מוותרים על כל מיני דברים, וזה גלגל נוראי! כי אז אני באמת פחות שמחה, פחות יעילה, פחות אנרגטית ובסוף היום לא מסוגלת לזוז. אפילו לא להליכות. זהו בערב כבר אין לי כוח. עייפה מאוד! לא הולכת לישון אבל עייפה... השבוע הזה שתקפה אותי שפעת פתאומית ונחתי וחשבתי ונרגעתי אז אולי ישובו לי כוחותיי בעזרת השם ייתברך בשבוע הבא. ואוכל לרשום לך שחזרתי להליכות. דרך אגב, המשפחה של בעלך לא חיים בארץ? או שהבנתי לא נכון ממה שרשמת?

תודה על כל העדכונים שלך. כיף לי שלא נעלמת לנו. כיף לי לשמוע עלייך ומעודד אותי. החיים עכשיו יותר מעניינים, לא? תמשיכי לעדכן אותנו, מצפה לשמוע ממך!

את מקסימה! תודה :) החיים באמת מעניינים...לא פשוטה ההחלטה. מה גם שתסמיני ההריון חזקים יותר מהריון רגיל ואני מעולפת... מחפשת קצת מחקרים ומנסה להבין מה עומד בפניי. מה איתך? איך את בתהליך?

אחותי וחברה טובה כרגע בהיריונות תאומים, ואני רואה כמה שזה קשה יותר אצלהן מאשר בהיריונות של עובר אחד, אז אני רק יכולה לתאר לעצמי מה זו שלישייה.... מחזיקה לך אצבעות להמשך קל! (אה, ומה הרופא אמר על האיכות של העוברים? תזכירי לי? חחחחח)

ההריון היה -לא קשה פי 2, ביחס להריונות של הבודדים, אלא פי 100

בחיי שלא סתם את נשארת איתנו בקשר. אני מאוד שמחה שאת עדיין פה ואתמול רשמת שאת מחפשת מידע על הריונות כמו שלך. חשבתי אתמול כל הערב מה להגיד מה אני הייתי עושה במקומך ולא מצאתי את התשובה כי כמובן שהכי כיף זה ללדת שלישייה וואיי איזה אושר אבל הסיכונים... אמאל'ה איזה פחד!!! בבוקר הלכתי לבצע משטח מהיר לגרון (אני עדיין בבית, לצערי) והאחות שם סיפרה לי על הבת שלה שהתחילה IVF בגיל מאוד צעיר (הייתה אז בת 24) והיום יש לה ארבעה!!! (הלוואי עלינו) בדרך היה לה הריון של שלישיית בנים שהיא לא הסכימה לדלל אותם ובסוף בחודש השישי היא הפילה. לא יודעת מאין בה הסיפור הזה אבל הוא נועד למידע מאין קצה חוט עבורך מטופלשת זה מקרה אחד אומנם אבל שווה לחשוב גם על המקרה הבודד הזה ולא סתם כנראה שמעתי על זה היום כדי שיהיה לי מה לרשום לך... תחכי בסבלנות אולי כמו שנועה רשמה אחד ייספג?

מאז שהתחלתי את הטיפולים מלפני שנה וחצי אז אני חולה בהרבה הרבה יותר. איך שהתחלתי את ההזרעות הייתה לי פטרייה + דלקת בשתן. רק השם יודע מה שעברתי סיוט של אין יום ואין לילה. חיכיתי שקצת יירגע ואז חזרתי לטיפולים. אז התחיל אצלי סיפור שיניים כואב וארוך מאוד. דלקת בעצב, תהליך הטיפול נגמר לאחר כשנה עם הרבה מאוד סבל וחור גדול בכיס... באמצע גם היה לי אשפוז בגלל הריון מחוץ לרחם ובין לבין שוב דלקת בשתן ביקור במיון עקב כך (לא אפרט יותר מזה). ועכשיו אני יושבת וכותבת מהבית כי יש לי דלקת בגרון. אז זהו רציתי לבכות ולא יודעת למי ואין לי בעצם למי ואני גם לא רוצה להשמע בכיינת מדי כי אני מודה לאל על כל מה שקיבלתי עד כה בחיים וממתינה, ממתינה בסבלנות ולוקחת עמוק עמוק לתוך המחשבות את המילים של נועה שכתבה למישי "כל מה שאני צריכה לזכור זה שיהיה לי בסוף תינוק ביד" "כל מה שאני צריכה לזכור זה שיהיה לי בסוף תינוק ביד". אני מקבלת עכשיו פרוטוקול ארוך הפסקתי את הגלולות ואני אמורה לקבל וסת ב"ה. אני לוקחת סינרל בוקר וערב ומחכה ומחכה לבוא המחזור ב"ה שיגיע! בנות יהיה לנו טוב נמלא את הבית בילדים באור ובשמחה. אמן על כולנו!!!

אני בעבודה אך חייבת להגיב לך ולשלוח לך חיבוק גדול... אנחנו מדברות תמיד על הטיפולים ובעצם יש כל כך הרבה מסביב... מצחיק אך גם לי הייתה דלקת נוראית בשיניים, לאחר האנטיביוטיקה חטפתי פטריה ודלקת וזה היה ממש גיהינום והייתי מאוד עצבנית מהגירודים, הכאב, המשחות ובכלל מה זה נפל עליי. עכשיו גם זה עבר... אין, אין דרך אחרת מאשר להגיד תודה יום יום על מה שיש... כי תמיד יש. אנחנו מבוגרות ויודעות כמה כאפות החיים יכולים לתת ללא התראה... זו עבודה כל כך קשה וכל כך משתלמת. כל הזמן תודה וספירת מלאי על מה שיש. אז שולחת לך דש חם שיהיה לך יום כמה שיותר רגוע וקל. אני בטוחה שהנפש מחלישה את הגוף שלנו אין לי שום ספק. לאט לאט נגיע. שלך מישי

אנשים לא מבינים שמעבר ל'צרות' הרגילות של החיים ...לנו יש עוד תוספת. אני זוכרת שבסבב עם הילד הראשון נפלתי ככ עמוק לייאוש, לבאסה, הגוף היה חלש וכך גם הנפש. ולא יעזור שכולם אומרים תירגעי או ש'בסוף זה יקרה' כל שניה של המתנה, כל חברה בהריון,, כל קילוגרם שהעליתי הזכיר לי את הסיבה האמיתית...ואז נכנסתי להריון עם פיצי ופתאום לא זכרתי!לא זכרתי איזה מינון לקחתי, לא זכרתי כמה זמן חיכיתי, לא זכרתי שהתהליך היה ככ ארוך ומייגע רק שמחתי על זה שניצחתי! ואחרי שנה החלטנו לחזור לטיפולים שוב (כי במשך שנה וללא גלולות לא נקלטנו ואנחנו מהלא מוסברים) הפעם באתי לזה מכיוון אחר - כבר ידעתי שניצחתי פעם אחת ידעתי שאנצח שוב! אז לפעמים עלתה לה הבאסה אבל רוב הזמן זכרתי שיש לי את היכולת לנצח ועכשיו אני שוב בהריון (עם שלישייה :))ומאמינה שהכל יהיה בסדר ובע"ה בעוד 8 חודשים בערך אני אקבל שוב מתנה :) אז תאזרי כוחות, את תהיי אמא! אין לי ספק בכך!

אני בת 42 ושלושה חודשים. לפני חודש התחלתי את הנסיון הראשון. אני חייבת לציין כי הרופאים המליצו לילהתחיל ישר בהפריות. הועדה נתנה לי אישור לנסיון אחד. והוא לא הצליח! כעת אני אמורה להתחיל היום את הזריקות כאשר אין לי עדין תשובה מהועדה. היא תהיה בימים הקרובים. האם להתחיל ולקוות לנס שיאשרו לי? או להמתין חודש? האם יש כאן נשים שהתחילו ישר את מסלול ההפריה ללא כדורים והזרעות? אוףףףףף בא לי לבכות

היי דנית, אני בטבע שלי בעד לקיחת החלטות שקולות ומתונות. זה מה שעושה אצלי סדר במחשבות ובארגון הדברים בחיים. אבל מניסיון גם הליך "שקול ומסודר" לא תמיד מביא לתוצאה, וכפי שאת יודעת התוצאה היא החשובה (גם הדרך) אבל התוצאה היא החשובה. לכן מכל מה שרשמתי לך כאן אני הייתי בוחרת להתחיל עם הזריקות ולחכות להחלטת הועדה. משום במקרה הגרוע היא ישללו את המשך הטיפול שלך ואז בכל מקרה את תצטרכי לשלם מכיסך. בבקשה על תפספסי חודש! בלי לחץ אבל באמת שאין לנו זמן לחכות. חייבת לומר לך כאן מילות עידוד: חמתי (אמא של בעלי) ילדה את אחותו היחידה (אין לו מלבדה עוד אחים) כשהיא בת 44!!! וזה היה לפני 15 שנים אצל פרופסור משיח. שיהיה לך בהצלחה, תתחילי להזריק ואל תתיאשי!!!

הורדתי קצת במשקל מרוב הדכאון. ידעתי שיהיה צד חיובי לכל זה, קרן אור שכזו : ) יום טוב

גם זה מצויין למה לא?? תטפסי על קרן האור הזו יקירה. אני קוראית כמה קשה לך ומצטערת שאין לי מספיק זמן לכתוב חזרה... חושבת עלייך, מחבקת אותך, בסוף המסע הזה יהיה לך ילד בידיים. זה כל מה שאת צריכה לזכור. יום מקסים

סתם הצחקתי את עצמי קצת הורדתי איזה 809 גרם שהטרידו אותי האהא. הגעתי אתמול למקום מאוד, מאוד נמוך. מאוד. אם הייתי בעלי, אולי הייתי עוזבת אותי לכמה שעות טובות. והוא, המלאך הגואל אותי, נשאר ודיבר אליי. הוא אמר לי שהוא רואה את הסבל שלי, את ההלם שלי, הוא רואה שאני מתחילה להתנתק מכולם כולל המשפחה המאוד קרובה ואהובה שלי, על כולם כולם אני כועסת ואתמול קצת התחלתי להשליך כבר יותר מידיי עליו. הוא אמר לי שאני חייבת, אבל חייבת לחזור לפעילות פיזית. שאני חייבת לעשות לפחות אחד מהדברים שאני יודעת שיחזירו אותי לשפיות ויוציאו אותי מהראש של עצמי, מהמחשבות והדאגות המטורפות שלי. הוא אמר שאני פשוט זורקת לפח יום אחר יום במקום לחיות ושזה ממש פשע. שאני ספונה בחרדות ובדאגות שלי ולא רואה איך עוד יום עבר לו . :( הבוקר גירדתי את עצמי מהמיטה והייתי חצי שעה בפארק. הלוואי וזוהי התחלה קטנה של שינוי... תודה רבה רבה על העידוד

כמה שזה קשה, וכמה שבעלך היקר צודק! את חייבת לעשות דברים שיעשו לך טוב על הנשמה, ופעילות גופנית נשמעת לי כמו התחלה מצוינת! (וכיף לך שאת אוהבת את זה. אני בטטת כורסה....)

היי בנות אחרי טיפול ראשון שלא צלח באפריל מאי אני חוזרת ל 3 מוקפאים שנשארו לי אשמח לכל מידע לגבי החזרת מוקפאים-תהליך וכדומה.. ובנוסף אם הם שלושתם במבחנה אחת זה אומר שישימו לי את שלושתם או עליי לבחור ..ואם כן שלושתם האם זה כדאי. תודה ושנעבור כולנו בשלום ובהצלחה את הטיפולים הללו. אמן.

שהוקפאו בשלשות - נוטים להחזיר את שלושתם, אלא אם כן תחליטו כמובן על פחות, אבל אז העובר הולך לפח... וזה כואב... אין דרך להחזיר להקפאה. בהצלחה גדולה!

עוקבת אחריכן אך ממש משותקת בימים אלו מלדבר אז מה קורה... אז בדיקות הדם יצאו משושבות פעמיים + הציסטה ואני כבר ממש השתגעתי צפריר החליט שזה לא נראה לו ושלח אותי לשערי צדק שימו לב! פגשתי שם חברה. היא נכנסה לאולטרא סאונד ויצאה תוך דקה. הם שלחו אותה תחת שם אחר לגמרי!!!! אבדו לי את ההתחייבות וישבתי לחכות שישלחו שוב אני נכנסתי לאולטרא סאונד. הציסטה עברה הכל נקי... ואני זונה שאני אדישה לגבי זה כי קשה לי לשמוח. טוב, איך שהיא מסיימת אני מעיפה מבט על המסך- וזו לא אני. זו מישי אבל אחרת. אני חוזרת לדסק. היא מוציאה לי טופס חדש. אני חוזרת לאולטרא סאונד. אחר כך לבדיקות דם. יושבת לי שם ותפאום רואה שזו שוב לא אני על הטפסים! איזו חגיגה? בכל מקרה שעתיים וגם זה עבר. דר צפריר אמר להפסיק עם הגלולות לחכות למחזור ולהגיע לבדיקות דם. אבל הנה הבעיה. זה היה אחרי שהיה לי יום אחד עם בעלי- עם כל הבעיות שלי, גם את זה אין לי. אין חיבוק אין להתכרבל. כל השיחה הארורה הזו על התרומת ביצית באופק הכל בלי לגעת. סיוט. אמרתי לצפריר שאני ממש צריכה זמן עם בעלי. הוא אמר בסדר גמור אפשר להמשיך לקחת גלולות עוד כמה ימים, שבוע. אחרי כל זה נעשה עוד בדיקות ונראה אם אני הליגה בכלל של הפריות.קראתי היום אם אני לא טועה מישהי שכתבה שהרופאה שלה שיגרה אותה מיד להפריות. אני כבר הייתי אצל צפריר וביקשתי לדלג על ההדרעות האלה עקב גילינו נמתקדם אך לשווא. למה? אז מה, להפוך שולחנות? אני יודעת להתהפך יופי יופי. זה לא מראה יפה או נעים לעיין אבל אני יודעת לעשות את זה אך במקום זה אני מסכימה לטיפול של הרופא. למה אי אפשר שאנו נדלג להפריות כפי שביקשתי? טוב אני מבינה שההורמונים במצב גרוע... בינתיים כל כולי וכל נפשי עסוקה בהפנמת והתמודדות עם רעיון התרומה שהוא מן הסתם גו=מר לי את החיים. גיליתי כל מיני דברים מזעזעים כגון- מחלקים ביציות של תורמת אחת ל2-3 נשים באותו ביקור!!!! אומרים לך פרטים על התורמת לאחר ההחזרה!!! כל מיני זוועות, שחיתויות, דברים מסריחים ודי בולט שיש פה עסק מנצל , ציני, משוכלל ומישהו פה עושה עלינו קופה מצויינת. קשה לי עם כל זה אני וחוש הצדק המפותח שלי. קשה לי להוריד ראש ולהתמודד עם כל השחור הזה וזה על ועל ועל כל מה שיש כרגע מה אני עושה? קבעתי לסקר גנטי ובדיקת שד אולי אלך להדסה לייעוץ אני אובדת בתוך כל האפשריות לא כתבתי ולא עניתי זמן מה כי אני פשוט נאלמתי.

יקירה, יצא לי לקרוא כבר מס פעמים פרסומים שלך ואני לא ככ מצליחה להבין מה הבעיה אצלכם ומה לעזאזל ההמלצה הרפואית אז ברשותך אני מנסה לעשות רגע סדר :-) 1.אני מבינה שישנה בעיה ואתם עוברים כרגע הזרעות - מה הסיבה שהם מסכימים להזרעות אבל לא להפריה? מה הסיבה שהרופא חושב על תרומת ביצית עוד לפני שהוא ניסה הפריות? אחת... שתיים... משהו... 2. אני מבינה שאת עם דר צפריר ( אין לי מושג מי זה ) האם את אצלו מתחילת הטיפולים? כמה זמן? אולי כדאי להחליף רופא, עם גישה חדשה... 3. מה עשיתם עד היום? כמה ניסיונות? מה בפרוטוקולים? שוב מציעה - אם בא לך לדבר תרגישי חופשי. המייל שלי - [email protected] ויהיה בסדר מתוקה! בסוף את תהיי אמא!!! מבטיחה!!!

אז זהו, שעד שבוע שעבר גם אני לא הבנתי כלום הנה הבעיה- ה fsh הגבוה ביותר שיצא לי הוא 67 יש כאן פרצוף בוכה לשים? בעלי בסדר, כל המערכת שלי בסדר רחם וכו אבל א י ן ביציות. צפריר וגם אחרים ראו הריונות עם ביציות כל ככך מעטות אך לא ממש ממליצים בגילי -41 וגיל בעלי -51 לחכות לנס. עם נתונים כאלה לא מתקבלים להפריות... צריך להיות עד 22 ואולי טיפה יותר... לא 67, לא 45... הייתי אצל מרגליות אך הוא לא היה מספיק מפוקס בשבילי ועזבתי אותו בלב כבד. אני לא בטוחה אם עשיתי טוב. השביל שלא לקחת תמיד נראה מבטיח יותר. אולי מרגליות היה מפנה אותי ולוחם בשבילי? עשינו עד היום הזרעה אחת עם ביוץ חזק טבעי. בחודש הבא שיצא לא יצא לבעלי... חזרנו מבואסים והלך חודש. בה"כ שישה חודשים, הזרעה אחת... לרחתי גונאל והגוף הגיב טוב אך אז הוסיפו לי מעכב ביוץ וקיבלתי מחזור. בקיצור זמן שעובר... חודש אחרי חודש ואני לא יודעת בכלל למה... אני מרגישה שהסיכוי פשוט אפסי עבורי. אני באבל כבד את זה בטח כבר הבנת. לא יודעת אם יש לי בכלל על מה להלחם. הזמן פשוט טס ואף אחד לא מבטיח לי שבתרומה אקבל תינוק בירא על מגש של כסף תודה רבה לך מטופלשית! אני רוצה לדבר אבל אני ממש ... אילמת בימים אלה. אבל כשאהיה מוכנה אשמח. חיבוק גדול

אנחנו עוברים טיפולי פוריות IVF עקב אזוספרמיה חסימתית. הבוקר עשיתי בדיקות דם לאחר 10 ימים להחזרת 2 עוברים בני פחות מ-48 שעות - 6 תאים דרגה 1. ההנחיה היתה לעשות בדיקות ביום 14 אבל רציתי לוודא שרמת הפרוגרסטרון בדם מספקת.בבדיקות הדם נכללו גם E2 ו- HCG. התוצאות : E2 187 , פרוגרסטרון 26.8 HCG קטן מ- 2. האם יש עוד סיכוי להריון או שהסבב נכשל? אני צריכה להזריק הערב פרוגרסטרון ריטארד וזה נראה לי פשוט מיותר לאור העובדה שבדיקת הדם יצאה שלילית. האם להפסיק את התמיכה?

יום 10 זה ממש מוקדם מדי לבדיקת דם! תחזיקי מעמד ותמשיכי עד הבדיקה. רוצה רק לספר לך שהילדים שלי ושל עוד 2 חברות הם מ IVF בעקבות איזוספרמיה חסימתית... את בדרך הנכונה! בהצלחה גדולה

היי בנות יקרות נועה וכל שאר הבנות היקרות אז היום התחלתי טיפול חדש לאחר שחודש שעבר היה חיובי חלש ואחרי יומיים שבאתי שוב לבדיקת דם היה שלילי אז לא הייתה ברירה והתחלנו היום טיפול חדש מקווה לבשורות טובות ולהמון כוחות לעבור את הטיפול בשלום מבטיחה לעדכן בהמשך ורק בשורות טובות לכולן אוהבת ליאת

בהצלחה!!!

כמו תמיד, כל אצבעותי קשורות &&&&&&&&&&&&&&&&&&

שלום לכן, אני חדשה כאן ואשמח מאוד לקבל את עצותיכן ועזרתכן :) אני מתכוננת לקראת הפריה ראשונה אצל ד"ר גליה בירן, מישהי מכירה? יודעת האם היא טובה? האם יש לה אחוזי הצלחה טובים? העניין הוא שהגעתי אליה דרך קופ"ח וחשבתי שאנחנו מתחילים קודם בהזרעות אך מכיון שהזרע חלש היא המליצה להתחיל ישר בהפריות ולוותר על עניין ההזרעות..הגעתו אליה לא מוכנים והיא הציעה את האופציה של טיפול בבית חולים או באופן פרטי אצלה ומרוב שאני כבר נורא רוצה להתחיל נתתי לה תשובה במקום מבלי לברר יותר מדי עליה שאני מעוניינת להתחיל איתה באופן פרטי , ועכשיו שאני מחפשת עליה מידע באינטרנט ובפורומים לא קיים יותר מדי מידע ומה שכן קיים ההמלצות לא הכי חמות... האם אתן מכירות רופא טוב ,מומלץ וזמין מאזור המרכז? אשמח לעזרתכן!

הנהלת הפורום לא מאפשרת לתת חוות דעת על רופאים... ניסית בפורום תפוז? באופן כללי יכולה להגיד לך ששמה מאד מאד מוכר והיא נחשבת לאחת המנוסות בתחום. בכל החלטה שתבחרו, שיהיה בהצלחה גדולה!

היי בנות, אז אחרי ההפריה השניה ( MY LUCKY 2 ) גיליתי בטא 450. כמובן ששמחתי מאד...אחרי שבוע הלכתי לרופא לבדיקת שק הריון ולא נמצא כלום, נלחצתי מאד, שלחו אותי למיון עם חשש להריון מחוץ לרחם. במיון אמרו שעוד מוקדם מידי לראות ואמרו לי לחזור לביקורת. היום הייתי שוב אצל הרופא - 3 שקי הריון! 3 דופק! שאלוהים יעזור לי ...מה עושים עכשיו?!?!?!

בעיניים- איזו התרגשות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לטענתו בדרכ אחד נספג בגוף בדרך טבעית ואם לא אז צריך לדלל

התגעגענו.... אכן, זה החשש תמיד עם החזרת כמה עוברים, בעיקר בגיל צעיר. באיזה שבוע את כבר? מאחלת לך שזה יסתדר באופן טבעי, אבל אם לא, יש נשים רבות שמדללות עובר אחד (או יותר), ועם כל האי-נעימות זה חשוב לבריאות ההיריון. שיהיה בהצלחה, ותמשיכי לעדכן אותנו :-)

איזה יופי שמחה בשבילך שזה לפחות צלח:) אני עם דמעות ממש שמחה

כמה זה נכון .... אבל הכל לטובה ! בשורה טובה משולשת ! שיהיה המון המון בהצלחה !!!

פשוט מרגש ברמות!!! יאללה אם כבר אז כבר :):):) בהצלחה!

די ברור לנו שלא נוכל להישאר עם הריון של שלישיה ולכן קבענו עם הרופא ביום חמישי לדבר על הפחתה / דילול ... כל דבר והסיכונים שלו. ומעבר לזה הקושי הנפשי והפיזי.... אליה וקוץ בה

אני יודעת שזה נשמע מה זה להיט וגם מצטלם טוב :):) אך החיים מסובכים יותר... כל שלב והאתגר שלו אמן שילך הכי טוב שיש!!!

מטופלשית יקירתי... אני זוכרת את ההלם שלי רק על 2 דפקים... זוכרת את רבקוש שלנו? שילדה תאומים בסוף? לא פשוט בכלל. בכלל. באיזה שבוע את כבר? קחי בחשבון שאכן יכול להיות שמישהו יספג. השני אצלי הפסיק דופק בשבוע 11 בערך. מאד לא קלה ההחלטה, מחזקת אותך בכל החלטה שתקחו. נשיקות וחיבוק ((((((((((((((ענק))))))))))

ביום חמישי האחות אמרה לי להזריק מנופור וצטרוטייד היום ומחר וביום שישי אוביטרל כאשר ביום ראשון אני מגיעה לשאיבה. יכול להיות שהיא התכוונה רק ליום חמישי ובשישי להזריק אוביטרל בלבד או שאכן עלי להזריק בשישי את שלושת הזריקות? אודה לעזרתכן.

הכוונה אכן להזריק היום את כל שלוש הזריקות. את המנופור והצטרוטייד בשעה שאת רגילה להזריק, ואת האוביטרל בשעה שיגידו לך מבית החולים. האוביטרל אמור להיות כ-35 שעות לפני השאיבה,אז אם השאיבה בראשון בצהריים לדוגמה, יגידו לך להזריק היום אחרי חצות. חשוב מאוד להקפיד על השעה המדויקת שאומרים לך. שיהיה המון בהצלחה ביום ראשון!

עזרת לי מאד, המון תודה!

שלום לכן..! יום שני עברתי הזרעה .. והיום אני ביום שלישי ותחילו לי כאבים מוזרים כאלה עם התכווצויות דומה מאוד לכאבי מחזור .. זה בסדר?? בפעם הראשונה שעשיתי הזרעה לפני חודשיים היה לי ביום הראשון של ההזרעה את הכאבים האלה.. והפעם זה רק ביום השלישי.. האם הכל בסדר???

נשמע שהכל בסדר... זו תופעה שאני שומעת עליה הרבה מאד לאחר הזרעות. לעיתים זה מתנייד בימים. לא תמיד מופיע באותו תזמון. שמרי על אופטימיות ובהצלחה גדולה!!

תודה רבה על התשובה!! איזה כיף לשמוע ונרגיע את האמת חח.. תודה

אני מטופלת של ד"ר ממן וברוך ה' לאחר ניסיון שני של החזרת מוקפאים נוצר הריון מרובה תאומים :-) ד"ר ממן- אנושית, סבלנית, אדיבה, מבינה- וואו! לא יכולתי לבקש לעבור את התהליך עם מישהו יותר נכון ממנה! היתה לי תקשורת ישירה איתה (היא נתנה לי את הנייד שלה). ליוותה אותי מההתחלה בכל שלב ושלב. התייחסה בצורה חמימה אליי ואל בעלי. והיתה זמינה מאוד, גם כשהיתה בחו"ל. היא פשוט מהממת!

שיהיה הריון תקין, בריא, ארוך, משעמם ויסתיים במועדו בידיים מלאות!

8 ימים אחרי הפרייה עים תחושות של כאבי מחזור העים יש לזה משמעות כאב שבא ונעלם

אין שום משמעות לכאבי מחזור או כל סימפטום אחר. לא ניתן לפרש אף אחד מהסימנים שאנחנו כל כך מחפשות כמאשרי או שוללי הריון... צריך להמתין בסבלנות לבטא, מחזיקה לך אצבעות &&&&&&&&&&& בהצלחה!!

בהפריה האחרונה אחרי 8 ימים החלו ממש כאבי מחזור. אפילו התקשרתי בבכי לרופא ששוב לא הצלחנו והנה זה מגיע.... ואחרי 11 יום עשיתי בטא והיא יצאה חיובית והיום אני כבר בשבוע 7 :) התחלה אבל מתקדמים לאט... תנסי לשמור על מחשבות חיוביות

שלום, לצערי נמצאת הטיפולים המון זמן... עד עכשיו היו פרוטוקולים קצרים. הפעם הרופא הציע לעבור לטיפול ארוך עם סינראל.....אני יודעת שתרופה זו היא ממשפחת הדקאפפטיל. תרופת דיכוי שיכולה לשבש את המחזור הטיבעי שלי ברמת העיקרון המחזור שלי סדיר כמו שעון. גל חודש ללא טיפול מתרחש ביוץ. אני חוששת שהתרופה הזו פשוט תהרוס את המנגנון הטיבעי של הגוף. אשמח לשמוע ממי שכבר יש לה ניסיון בתרופה... תודה

הי שירי, יש לי שני ילדים במיטות כרגע בוגרי סינרל. איתו הכי הסתדרתי מכל המדכאים למיניהם. הוא אינו משבש ביוץ בכלל, קל לשימוש וידידותי לגוף. הוא עובד כמו דקאפפטיל במינון ארוך - בו הדקא מנטרל את פעילות ההורמונלית של הגוף ל 3-4 חדשים. סינרל הוא מדכא יומי, עם תום השימוש בו פגה ההשפעה שלו. לי היה טוב איתו, מקווה שגם לך יהיה, בהצלחה גדולה!!

תודה על התייחסותך. הרופא אמר להתחיל ביום ה21 ולהפסיק עם קבלת המחזור. לעשות אולטרסאונד לשלוש סיסטות ואז להתחיל עם גונל בלי הסינרל...אז איך זה מדכא יומי....לא הבנתי.. אשמח אם תוכלי לעשות לי סדר שירי

אבל לי הרופא אמר לא להפסיק עד השאיבה. אבל כל אחת והרופא שלה עם האמונות וההצלחות שלו כלומר, לא בטוח שהפרוטוקול שלי נכון גם לגבייך

לפי מה שאת כותבת, את לא הולכת לעשות פרוטוקול ארוך, והסינרל ניתן לך כמדכא על מנת להוריד פעילות הורומונלית ולנסות להפטר מציסטות. זה סוג טיפול שונה ממה שתארתי למטה. לאחר שתוודאי בא"ס ודם שהשטח נקי מציסטות - את כנראה מתחילה טיפול קצר ללא מדכא. בהצלחה!

שלום לכולן אני בטיפולי פוריות ממושכים יקרים מאד. זקוקה ל: מנופור, אוביטרל ודקאפפטיל אשמח לכל עזרה בהצלחה לכולן

Hi Mor, esh li 2 havilot Menopur, tizri iti kesher dereh email [email protected],.

היי בנות, אני לוקחת את הסינרל ויש לי ממנו טעם רע בפה, היום לקחתי פעם ראשונה בבוקר וזה עשה לי כאילו אני רוצה להקיא. מכירות את התופעה? אני גם מחפשת להשתתף בקבוצת תמיכה, אני מהכללית ומטפלת באוסתא, משהיא מכירה קבוצה כזו?

נורית אני משתמשת כבר מעל שבוע . בכמה רגעים אחרי שמתשמשים זה יורד לגרון וזה מר . אבל אחרי 15 זה עובר .

הי נורית, גם לי הסינרל עשה מר בפה, אבל העדפתי אותו פי מיליון מהזריקות. גם מתרגלים אחרי כמה ימים... אני לא מכירה קבוצות תמיכה, אבל בטוחה שאם תתקשרי לקופת החולים שלך הם ידעו להפנות אותך. בהצלחה גדולה!

התחלתי להתרגל לסינרל ולעם שלו שחודר לתור הפה. בסדר יחסית ולא כל כך נורא. תודה רבה.

טוב, בדיקות אחרי הגלולות. שבוע הציסטה נראה שנעלמה. אבל הנה הפתעה- מיומות המילה הכי מגעילה שקיימת כל הרפש אצלי ברחם בא לי כבר למות מה זה!?!?!? למה!?!? למה הכל חייב להיות מסובך וגרוע כל כך?? אני חושבת שבקצב הזה גם תרומת ביצית לא תצליח לי יש לך רחם יפה, נראה טוב ויפה אבל כנראה זה כל מה שיש לי כי בצד יש איזו בליטה קטנה איזה סיוט אני חושבת ללכת לרופא ולבקש כדורים נגד דכאון. יש לי בעיה גדולה עם זה, כי אני פוחדת מהתמכרות. היו לי כבר משברים גדולים בחיים וכמעט לקחתי אבל לא. עכשיו יכול להיות שזה הזמן. אני נגמרת.

מכנסתי לדבר עם האחות היחידה שהייתה שם, הראשית היא עשתה לי פרצוף חמוץ שאלתי, את עסוקה היא אמרה לא. שבי אסל עם כזה פרצוף שאמרתי לה, טוב, אני אחזור אחר כך, אני צריכה ללכת לעבודה :( אז גם לא דיברתי עם אף אחד עדיין :(

אני גם חשבתי לא פעם לקחת תרופות נגד דכאון. יש לי חברה בעבודה שלקחה תקופה ארוכה ובסיום פרשת הגירושין הקשים שלה, הפסיקה לקחת באופן הדרגתי ולא דיווחה על תופעות לוואי. הרופא שלי אמר שזה כמו להיות על שוקולד כל היום... אבל עדיף לנסות ולבדוק אצל מטפלים שונים אפשרות להפגת המתחים כי שם אין בכלל "תופעות לוואי"... על עצמי אני יכולה להגיד לך שאני בסופו של דבר כן מצליחה לצוף מעל המים ובסה"כ לא כל הבעיות שלי עם עצמי נובעות רק מבעיות הפריון...

משי אני סובלת ממיומות אין לך מה להתרגש עם המיומה חיצונית וגם אם היא פנימית יש לי חברה שנכנסה להריות עם מיומה ענקית בתוך חלל הרחם . והתינוק גדל איתה . תאמיני שאת יכולה להיות בהריון וזה יקרה . אל תתני לכל רופא לערער אותך הם לא אלוהים ..............

יקירה, צאי החוצה לאוויר, תתחילי בהליכה, תעברי לריצה אם את מרגישה שזה מה שהגוף שלך רוצה, ואל תחזרי הביתה לפני שהלב שלך מואץ ואת מזיעה ומתנשפת. ותעשי לעצמך טובה ותחזרי על זה כל ערב. זה לא עולה כסף, זה עולה בנחישות ולא נראה לי שחסר לך! לעניין המיומה - יקירתי, אחוז עצום של נשים מסתובב כל יום כל היום עם מיומות והן אפילו לא יודעות. זה דבר די שגרתי והריונות לרוב עוברים ללא שום עניין מיוחד. אלא אם כן היא גדולה מאד מאד. ((((((((((((((חיבוק גדול מאד מאד)))))))))))))) זה מה שאת צריכה כרגע ולא וירטואלי, ולא מבעלך...

היי בנות יקרות הכל מאוד מאוד טעון ועמוס. שבוע שעבר אכן התחלתי לקחת את הגלולות. החלטתי לסמוך על דר צפריר ולעשות כל מה שצריך אפילו לנסות לא להתבאס על עוד מחזור. האחיות שוב מתחו את הסבלנות הרעועה שלי לקצה בכך שלא הכינו לי מרשם לגלולות ("אוי נכון, יש כאן רופא כל יום, לא חשבתי על זה"), לא הפניה מסודרת לבעלי ולא תשובות שהבטיחו לי כבר שבועיים, אם הגישו אותי להפריות או לא מה שניתן לגלות בשאלה לפקידת הקבלה,יצאתי מגדרי פשוט מעצבים, אסל כמובן לא שם אלא רק כשיצאתי. :( ביום רביעי הגעתי למדקרת והייתה לנו שיחה עמוקה וצפופה לגבו אימהות, ואמהות מתרומת ביצית. משהו בשיחה הזו מאוד נגע בי. היא אמא בעצמה וכמו כולן (העו"ס, בנות בפורום תרומת ביצית, האחיות, הרופא וחברה אחת שעברה זאת פעמיים) שכשמחזיקים את התינוק ביד שום דבר כבר לא משנה. מצחיק, אני קוראת כבר ספר שלישי, "אקראי" מהספריה ובו הנשים מתמודדות עם עקרות. האחרון שאותו התחלתי אתמול ("הבת הסודית") מדבר על מישהי מארה"ב שאימצה תינוקת הודית. בספר כתוב שאמרו לה בסדנת אימוץ ש"האימוץ פותר את בעיית הילד החסר אך לא את בעיית העקרות" אאוץ'. אווץ'!!! :( :( :( ביום חמישי התייצבתי אצל צפריר והוא קיבל אותי אחרי המטופלת האחרונה , ישב איתי שעה ורבע. זה כל כך נגע ללבי . אחרי השיחה הזו, משום מה, יצאתי רגועה. כנראה הערפול וחוסר הסדר והוודאות, התחושה שמזלזלים בי ובסיכויים שלי, התחושה שאני נופלת בין הכסאות- כל אלה ממש הכבידו עליי. הוא הסביר לי, שכרגע, גם בגלל ההורמונים וגם בגלל הציסטה המזורגגת הזו, לא ניתן לטפל בי. זה כאב לי מאוד. הרבה פעמים אני מרגישה בסרט שם מול הרופא. אולי זו מישהי אחרת וזה לא קורה לי. הוא אמר לי שמצבי הוא ידוע בגילי. הוא אמר באי ספיקה שחלתית נחשבת במחלה רק לפני גיל ארבעים ואני יושבת שם וחושבת, איך פספסתי את הרכבת. הוא אמר לי שהוא מאוד הבין אותצי כשסיפרתי לו איך זרקתי את עצמי על הרצפה יום אחד כשבאתי הבייתה... סיפרתי לו קצת על המצב הנפשי שלי ואיפה אני עומדת... והוא אומר שמאוד נגע לו והוא מבין אותי ובניגוד לכולם הוא אמר - לאבד הורה זה איכשהוא צפוי, אבל אנו אף פעם לא חולמים שיגידו לנו שאנו לא יכוולים ללדת ילד משלנו... כלומר הוא לא רק לא ביטל את היגון שלי, הוא גפ הבין אותי. משהו בזה הרגיע אותי. אני מקווה שזה גם אומר שהוא מתכנן טיפולים ברגישות, אם הוא מבין מה זו משאת נפש של איזה ויגון של אישה... הוא אמר לי שהסיכויים שלי קלושים מאוד, שזה אמנם קרה (!) ואפילו לפציינטית שלו. אך עליי לחשוב ולהחליט כמה זמן אני רוצה להשקעי בכך, מתי אני רוצה להיות אמא ובעלי אבא, וכמה ילדים ארצה.... כך הגענו לנושא תרומת הביצית. אמרתי לו שאני מרגישה פגומה ושאני סוג ב' ואהיה אמא סוג ב'. הוא כל כך היה רגיש וקשוב שפשוט זה הרגיע אותי כמו תרופות. הוא אמר לי ומה עם אישה שחס וחלילה אבדה את היכולת מכיוון שהייתה חולה מאוד? אמרתי לו- אני סתם התחתנתי כמו מטומטמת רק בגיל 40 הוא אמר שעם כל הכבוד לגנטיקה, כפי שאמרה לי קרן העו"ס המדקרת.... אמהות לא מתחילה ונגמרת בגנטיקה. אמרתי לו שאני כבר שוקלת תרומה, שאני פוחדת מתינוקות פגומים עקב גילי ומצבי... שאני משתוקקת לתת לבעלי משפחה, שאנו לא צעירים כלל ואני רוצה יותר מילד אחד... שאני בו"ז גם מתנגדת לזה וגם רוצה להכנס למסלול הזה, כי אני חייבת. אני גם מחוייבת לבעלי. התחתנו גם כדי להקים משפחה, זה לא רק אני פה... הוא אמר לי שאני אישה חזקה :( שאלתי כמה שאלות והכל היה כזה הזוי. זו אני שם? אני עוד לא מאמינה שזה קורה לי בכלל. הוא סיפר על כל התהליך, סיפר שכל המטופלות שלו ללא יוצא מן הכלל מאושרות עם ילדיהן... הוא אמר לי לחשוב על זה ואני יכולה להתקשר אליו והוא כבר ירשום אותי לתהליך. יש לנו אורח בבית ולא יצא לי לספר לבעלי כמעט כלום. מחרתיים הוא ייסע ואנו נחזור לכל העניין הזה. אמרתי לתפריר איך אני מספרת לבעלי? על האופציה הזו שהיא עכשיו קונקרטית? הוא אמר לי להביא אותו. אני פוחדת שאני אקרוס שאיזהוא רגע. שכל המועקה הזו פתאום תצא החוצה. אני זוכרת שהרגשתי ככה כשאבא שלי מת לנו במפתיע. כל פעם שהייתי בוכה הייתי בטוחה שאני יוצאת מדעתי. זה גדול ממני כל זה ואני חייבת לצעוד אל תוך האש. פשוט אין לי ברירה. אז שלישי הבא אני הולכת לעשות עוד בדיקות, יתכן ויהיה טיפול אבל קרוב לוודאי שלא... אז זהו. ככה נמרחים לי החודשים כי הכל אצלי משובש. :( לא רוצה לתת לזמן לחמוק לי מבין הידיים...אני עדיין חוששת ויש לי סרטים רעים שבהם אני זורקת את הילדים האלה ממני בשאט נפש. נראה לי שזה אחד הפחדים הגדולים ביותר שלי. טוב בנות אני עייפה מאוד מאוד מאוד לא קמה בבוקר לעבודה, כל יום מאחרת שעה שעתיים ואז טוחנת בערבים השלמות ממש זומבי. בעלי חולה כנראה חטף וירוס והוא ישן כבר מ5 אחה"צ מסכן :( הלוואי והשלווה המוזרה הזו שחשתי אחרי הפגישה עם צפריר תמשך ליותר מיומיים... אולי, בנוסף לתחושה שיש לי על מי לסמוך, זו התחלה של השלמה.

היי מישי, אני מצטערת שלא הספקתי לענות. מועקות החיים, בתוספת וירוס לא נעים שתפס אותי בימים האחרונים. קודם כל, צפריר נשמע כמו מלאך, וזה מאוד מאוד חשוב. אני שמחה שהוא ישב לדבר איתך, ואני חושבת שהוא אמר דברים שאת צריכה לשמוע. אני חושבת שקודם כל את צריכה להפסיק להלקות את עצמך, כי קודם כל אי אפשר לדעת בוודאות מה היה קורה אם היית מנסה להיכנס להיריון לפני כמה שנים, ושנית את לא בחרת להתחתן בגיל 40, כך זה קרה, ונשמע שההמתנה הניבה לך בעל מצוין. עכשיו השאלה מה עושים הלאה, ואם כל כאב הלב, נראה לי שאת צריכה להסתכל לעניין תרומת הביצית בעיניים ולהתחיל להזיז עניינים. כן, במקביל לניסיונות מהביצית שלך, אבל כמו שכבר הבנו שום דבר כאן לא הולך לקרות מהיום למחר, וחבל על הזמן. אני לא מכירה אותך אישית, ואני לא נוהגת לומר דברים בנחרצות, אבל אני מוכנה להבטיח לך בנחרצות שלא רק שלא "תזרקי בשאט נפש" את הילדים שתלדי מכל ביצית שהיא, אלא שתאהבי אותם אהבת נפש. איך אני יודעת? ככה. יש לי מכרה, חברה טובה של חברה, שהבן שלה הוא מתרומת ביצית (היא סיפרה לחברה, שסיפרה לי. זה לא בדיוק גלוי, אבל גם לא בדיוק סוד). והיא, אגב, היתה צעירה, בת לא הרבה יותר מ-30 כשפנתה לתרומת ביצית. אז מצד אחד יש בה עדיין לפעמים קצת כעס על הרופא שאמר לה שאין לה סיכוי מהביציות שלה, כי כיום היא חושבת שהוא מיהר איתה לזה, ומצד שני היא לא היתה מחליפה את הילד שלה, שנולד מתרומת ביצית, במאה ילדים מהביציות שלה. למה? כי הוא שלה! את מבינה מה שאני אומרת? היא היתה מוכנה למות בשביל הילד הזה, כמו כל אמא, וזה לא מהשפה לחוץ. כאילו רציונלית היא עדיין יודעת שהוא מתרומה, ואיפשהו זה עדיין כואב לה כנראה, אבל פרקטית היא כל כך אוהבת אותו וקשורה אליו שזה לגמרי לגמרי לא משנה (גם לא לאבא, ולסבא וסבתא, וכל שאר המשפחה. והוא באמת ילד מקסים). אני יודעת שזה לא מה שאת רוצה לשמוע, ואני מבינה לגמרי את הצער שלך, אבל חושבת שאת צריכה גם לאט לאט למצוא דרך להוציא את עצמך ממנו. ואחת הדרכים היא להפסיק להסתכל על עצמך בתור "עקרה". לא סתם הפסיקו להשתמש במלים כאלה, כי הן פוגעות, ואת כאילו מחפשת דרכים לפגוע בעצמך. לא באופן מודע, כמובן, אבל בתת-מודע שלך. וזה ממש כואב לי לשמוע. ושוב אני מציעה שתשתפי עוד מישהו קרוב בסיפור הזה. אמא שלך לא מתאימה? אחותך? צריך מישהו שיוריד את הלחץ מהזוגיות שלך ושל בעלך, עוד שותף ל"סוד"