פורום פוריות חברתי - תמיכה

שלום לכולן, רציתי לשתף במקרה שלי, שאולי יעזור לעוד בנות- לאחר שבמשך שנה וחצי לא נכנסנו להריון, עברנו הפריה חוץ גופית מכיוון שלבעלי היתה בעיה בזרע. בחודש הרביעי עברתי הפלה- והתברר שאני סובלת מקרישיות יתר, שעלולה לגרום להפלות חוזרות. התחלתי לקחת תרופה בשם קלקסן, שמונעת את הקרישיות, ולאחר חודש נכנסתי להריון באופן טבעי! ראומטולוגית שביקרתי אצלה בתל השומר, אמרה שלעיתים קרובות נשים שסובלות מקרישיות יתר ולוקחות קלקסן- נקלטות במהירות באופן טבעי, גם לאחר חודשים ושנים של טיפולי פוריות. אצל נשים שלא סובלות מקרישיות יתר, אין תועלת בקלקסן.

תודה רבה על השיתוף! מתי את צריכה ללדת? אנחנו מכירות את עניין הקרישיות יתר. הבעיה היא שבדרכים הרגילות של נסיונות להרות גם אם נמצאים בטיפולים, לא נוטים לשלוח את המטופלות בתחילת התהליך לבדיקת קרישיות יתר. רוב הקופות מתייחסות לבדיקה כלא זולה ולכן לא ממהרים לתת אותה. מה גם שנשים שלא מנסות להכנס להריון לא יעלו בדעתן לעבור בדיקה שכזו... מזל גדול שעלית על העניין בזמן והדרך אל ההריון התקין התקצרה! מאחלת לך המשך הריון נפלא ולידה טובה במועדה! שבת שלום

כתבתי הודעה למטה "החוששת" ומישהי מדהימה כתבה לי להסתכל במראה ולצאת לקרב, בכל פעם שהיה לי קשה פשוט חזרתי על המשפט הזה , תודה לך מטופלת יקרה בקיצור זה כבר מאחוריי לא משנה מה תהיה התוצאה , העיקר שעברתי את זה, לא משנה אם יושג הריון או לא , העיקר שניסיתי והייתי אופטימית. זה כבר יקרה.. אני בטוחה בזה. בחזרה לשגרה, מחר שופינג ותספורת, אולי גם אצטרף למכון כושר אשמח לקבל עידוד .. תמיכה מכן :)

עם רוח שכזאת זה רק עניין של זמן עד הילד בידיים! שיהיה קל וקליל עד הנצחון :-) המשך שבת נעימה!

שגרה נשמע לי נהדר! כמו כן שופינג ותספורת. כשיש לנו את הכוח לקום ולעשות לעצמינו טוב למרות הכל- ניצחנו לדעתי! אני כבר המון זמן רוצה לחזור להתאמן (הייתה לי שגרת אימונים מדהימה...) אבל החדר כושר ליד הבית שעברנו אליו הוא לא משהו, אין לי תקציב ועוד שלל תירוצים : ) אבל הכי חשוב זה לשמוח עם מה שיש, זו ממש החלטה, כך אני מרגישה. אני קוראת ושומעת הרבה שלשמוח זו החלטה. עכשיו אני מבינה את זה יותר מאי פעם... אז שיהיה לך שבוע טוב, שיתחדשו כוחותינו כל אחת היכן שהיא... שיהיה לנו כח להסתובב עם חיוך למרות הכל. מישי

הייתי היום אצל המדקרת היא אמרה שהשתפרתי עדיין יש כאב גדול אבל פחות מתח וזה היה די ברור. בפעמים הקודמות התפתלתי צרחתי ובכיתי מכאב והיום- כמעט כלום יתכן ואני משלימה עם גורלי? אני חושבת שהשמחה שאני מנסה בכל כח לייצר (על סמך כל הדברים שהתברכתי בהם) היא אולי מאולצת אך אמיתית. נראה לי שזה עובד. שבת שלום לכולן

וכך או כך, אני משוכנעת שתהיי אמא מדהימה! שבת שלום

אני מקווה. רק אני יכולה לצחוק על עצמי שאני עדיין מחייכת למרות מה שקורה לי. בעלי יהיה מאשר וחוץ מזה אף אחד לא יודע מה קורה. זה רק אני בעיני עצמי. אם אצא סתומה אופטימית רק אני אהיה שם לצחוק על עצמי. מחשבות מוזרות, הא? תודה קרן על המחמאה :) שבת שלום מיכל

איזו תרומה לאנושות http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4366771,00.html החלטתי לחסוך את החדשות האלה מפייסבוק אבל מאוד מאוד מרגש

הלוואי ולאן שהלך מלווים אותו כל אותם מיליונים של ילדים והורים שזיכה אותם באושר כל כך גדול. ולא רק זה, ההליך שאני עברתי שכלל ICSI - מיקרומניפולציה הומצא רק סביב 1996 אם אני לא טועה. אם לא זה - לא הייתי יכולה להרות להיות אמא. מזלנו העצום שלנפלאות הטבע ואלוהים נוסף גם המוח האנושי הגאוני...

אלוהים ברא את המוח האנושי, אבל זה נושא לדיון בפורום אחר : ) : )

אחלה שבוע יקירתי שיהיה!

אני בזמן האחרון נתקפת במצבי רוח של פעם המון תקווה וצפייה ואהבה ופעם דחדוח וקנאה. אני כל הזמן בודקת איך זה אצל אחרים וכדו'. בקיצור מה עושים עם הדחדוח והקנאה הזו? אני גם מרגישה שעולמי הפך להיות צר מאוד כאילו הכל תלוי על הקולב של נשואה + ולא מסתפקת בבריאות שלי בעבודה שלי ובשאיפות האחרות שיש לי. רעיונות להתמודדות יש למשהיא?

נורית כמוני כמוך... אז מה אני עושה? קודם כל מקבלת את זה שקרה לי מה שקרה לי. אני גם מנסה לשנות את המילים שאני משמשת בהם כדי לתאר את מה שקרה. אני משתמשת שמונחים נוראיים ועצובים ואני מנסה לשנות את זה. אני במודע משנה את המחשבה שמגיעה. רחמים עצמיים, חיטוט בעבר, מחשבה על אמא שלי שיושבת ומחכה, על זה שלא תהיה לי המשכיות. יש מיליון מחשבות ונדבכים אחד יותר חשוך מהשני. אני מנסה להחליף אותם במחשבה אחרת. לדומא: יכלתי להיות גם רווקה באותו מצב. יש לי בעל אוהב. אני בריאה. אני נאהבת. אני חושבת על כל חבר וחברה בנפרד וכמה הם אוהבים אותי. חושבת על האחיינים שלי. על הטיולים שעשיתי בחיים ( המוווווון) המחשבה יוצרת רגש חיובי או שלילי ואנו יכולות לשלוט בזה. זו השיטה הכי טובה שלי. חוצמזה אני משתדלת להיות עסוקה. זמן "פנוי" כלומר לא בעבודה אלא בבית (עם מיליון דברים לעשות) הוא חומר נפץ של מחשבות, שיטוט בכתבות וכתיבה בפורום שזה נהדר מאוד מאוד אבל שואב אותי והרבה פעמים מעציב אותי. אני הולכת ברגל לכל מקום וממש בקרוב אחזור לספינינג וליוגה. אני משתדלת להוריד סוכר שעושה לי דכדוך נוראי בקיצור הכוס המלאה..... זה מה שיש. אני כל כך כך מבינה אותך :/ מעודד אותי להבין ולקרוא פה ובעוד כתבות שנשים מתמודדות עם החדשות האלה כמו עם מוות, אסון או מחלה ממאירה. זה ט ב ע י זה מובן. לי זה עוזר....

אני לא זוגמא לשיתוף אבל במיטב יכולתי אני מוציאה מהלב גם את התחושות הקשות ביותר...

קודם כל צריך לדעת לקבל ולהכיל גם את הדכדוך והקנאה. אנחנו בסך הכל בנות אדם. או חווה ליתר דיוק. לא תמיד אפשרי לשמור על HIGH. זה אפילו בלתי אפשרי... אבל אם רוצה באופן אקטיבי לנסות לשנות את העניין, כמו שמישי כתבה לך - את יכולה לברור באמת את אופן התנהלותך ביום יום. לחשוב באמת באילו מילים את בוחרת להתבטא, לחשוב, לחלום. להתחיל כמעט באופן מלאכותי לנסות לחשוב וורוד ושמח. למצוא את הדברים והמעשים שהכי משמחים אותך ולעשות הרבה מהם. וגם לכתוב לנו. ולהוציא כשנאחס על הלב. אנחנו תמיד פה להקשיב ולנסות להיות כתף. שיהיה שבוע שמח יותר.

תודה על הקריאה מרגש אותי שאני שיכת לכאן כבר טוב... כפי שאתן מתארות לעצמכם, כרגיל רכבת הרים. הרבה עבודה, לא הרבה כח. הצלחתי להתנתק ממחשבות למשך שעות רבות ואני מרגישה שזה מבריא אותי. עדיין אין לי כסף לחדר כושר... בקרוב מאוד. בגדול זה מה שקרה: המחזור הזה לא קיבלתי הורמונים. ביום רביעי שעבר מרגליות אמר שהביוץ רחוק וביום ראשון האחות אמרה שהביוץ עבר :( והכל מאוד לא ברור. בינתיים בעלי ואני היינו יחד בשישי בערב ובשבת הוא עצר אותי ואמר- מחר אולי נלך להזרעה. בכל מקרה, לא אכנס להריון מיחסי מין, מצטערת שאין בי טיפת אופטימיות. זה כואב מאוד מאוד. גם כואב שהכל השתבש לנו עכשיו. הכל לפי שעון או באיזה חדר בבית חולים :( חזרתי למרגליות היום. אמרתי לו שאני רוצה לעבור קדימה. הייתי מתוסלת שהוא לא זוכר כלום. הוא שאל אותי היום אם יש לי ילד :( הוא מתוק אבל לא רואה אותי כל כך. אני הייתי שמחה להרגיש שמיהו ב א מ ת עוקב אחריי. סוף סוף יש לי תכנית. הוא אמר שננסה הזרעה עם הורמונים ונראה איך הגוף מגיב. אם ההורמונים יתאימו הוא ינסה לשכנע להפריות. הוא אמר שהסיכוי שלי טבעי או בהזרעות הוא אפסי, ואישור להפריות הוא בספק אם יאשרו. הוא אמר שמה שקורה לי קורה לכל אישה באיזשהוא שלב (איזה עדין) רק שאני נענשתי בעיני עצמי ולי זה קרה מוקדם. הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים. כבר שבוע שעבר שאלתי אותו על תרומת ביצית. היום הוא אמר אם אני מוכנה לשקול את זה אמרתי כן. הוא נתן לי מספר לקבוע איתו תור ולשמוע את כל הפרטים. בעלי כמובן מקווה שנצליח להגיע להפריות. עכשיו מה? האם הולכים על זה למרות כל החששות? (שאני לא אוהב את הילד הזה או אפתח איזו דחיה ממנו או אתפרץ עליו יום אחד) האם מרגליות הוא הכתובת? האחות אמרה שיש מישהי בת 43 עם 7 שנים בהפריות. עד שהפנימה שהיא צריכה תרומה... עכשיו בהריון עם תאומים. זהו אני קצת עייפה ומוטרדת. מתפקדת די בסדר יחסית. בעלי מדהים ואוהב. שמח בי כל כך יש לי המון מזל כי הוא כל כך שמח בי וזה עוזר לי עם תחושת הכשלון האדירה שיש לי וכל האכזבה שלי מהגוף שלי. הריקנות. אז נלך ונראה מה הוא אומר נעדכן את החברים שהבטיחו לעזור... נדבר על זה ביחד לדעתי בעלי יסכים טוב אני מאוד עייפה :/ זה באסה כי אנחנו שנינו נרדמים. אני לא ממש במצב רוח...מיום שישי לא שכבנו. הכל קצת משובש. ביי בינתיים ד"ש חם

פרופסור דב פלדברג מפורום תרומת ביצית ענה לאישה אחת: היא שאלה עם fsh 27 שירד ל 5 יאשרו לה הפריות. היא בת 41 וחצי. הוא אמר לה בפירוש- לא.

המדקרת אמרה: כבר היית מוכנה לזה. אז אמרתי לה, גם כשמישהו חולה יודעים שהוא הולך למות. זה לא עוזר. אם הייתי מעיינת לפני חודשיים שלושה בפורומים שפתחתי רק הבוקר לראשונה (לא היתה לי סבלנות לופרומים קראתי רק עתבות אך בכתבות אין מקרים פרטניים כמובן) הייתי מתה כבר בטוח.

החלטתי לעשות החודש ivf ואתמול התחלתי להזריק . אני מקווה להיות אחרי השאיבה אני שונאת את הטיפול הזה ורוצה להיות אחרי .

אני חושבת שקיבלת החלטה נכונה, ומקווה שהטיפול יהיה קליל, ובעיקר פורה :-) את סובלת מהטיפולים פיזית או מכל הלחץ הנפשי שמסביב?אצלי זאת הבעיה (הלחץ)ץ

היי נועה וכל שאר הבנות המקסימות זאת ליאת פ. לאחר הפסקה ארוכה ואחרי טיפול שלא הצליח ואחרי היסטרוקופיה בחודש שעבר מחר מתחילים בעזרת השם טיפול נוסף בבית חולים אלישע כולי התרגשות ובשם השם נעשה ונצליח אמן מתרגשת כאילו זאת הפעם הראשונה לאחר הפסקה שעשיתי ולא בגללי אלה בגלל חגים היסטרוקופיה שלא היו תורים וכו' אבל כל עקבה לטובה ומחר בעזרת השם נצא לטיפול חדש אצל דורית מנור שאחרי טיפולים רבים ורבים מאוד (13 או יותר שאיבות) חזרו לדורית מנור שהיא הייתה הרופאה הראשונה שלנו שלפני 8 שנים היינו אצלה חסרי ניסיון ולא מבינים דבר והיא אמרה שאת האמת בפרצוף יש בעיית זרע חמורה תצטרכו תורם וגם אין הרבה ביציות שגם זאת בעיה אחרי רופאים רבים ובתי חולים רבים חזרו אליה והיא מקסימה ומיוחדת במינה שאין עליה בהתחלה היה לנו קשה מאוד לקבל את מה שהיא אמרה והיא הייתה הרופאה הראשונה שפנינו אליה לכן הלכנו לעוד רופאים כדי לשמוע חוות דעת נוספת אבל אין עליה והיא מקצועית ואלופה אז זהו מחר הכל יהיה בסדר בעזרת השם נקבל פרוטוקול נתקתק את הזריקות ונרוץ לטיפול חדש כולי התרגשות כאילו זאת הפעם הראשונה ואני לא יודעת למה אני אוהבת עד כמה שאפשר להגיד אוהבת להיות בטיפול ככה אני עסוקה ויודעת ומרגישה שלפחות אני עושה משהו בשביל להשיג את המטרה ולא שהזמן עובר ולא עושים כלום אז שיהיה לכולנו בשורות טובות עם טיפולים מוצלחים ושכבר יגמר הסרט הזה מספיק חודש הבא אנחנו נשואים 8 שנים - 8 שנים של טיפולים מספיק נכון? בקיצור המשך יום טוב שמחתי לחזור ולעדכן ותתפללו בבקשה למעני שאני ימשיך לעדכן רק דברים טובים אמן ביי אוהבת ליאת פ.

ליאת יקרה! כמה כיף שחזרת לדווח לנו, וכמה מרגש לקרוא את האופטימיות שלך. אני מאוד שמחה שאתם אצל רופאה שאתם מאמינים בה, לדעתי זאת כבר חצי הדרך להצלחה. שיהיה המון המון בהצלחה! מחזיקה לכם את כל האצבעות שיש &&&&

מחזיקה לך אצבעות!

מאחלת לך הצלחה בהחלט הכי גדולה שאפשר!!!! מי יודע, אולי הפעם זו הפעם. את מתעלה עלי פי מיליון בלהיות אופטימית, אז קחי את כל מחסני האופטימיות שלך ותרתמי אותם לסבב הזה. ובינתיים מחזיקה לך מיליארד אצבעות &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

היי ליאת! מחזיקה לכם אצבעות

אני צריכה להחליף הילוך, לפעמים מתייאשת ורוצה לבעוט בהכל ולהירגע, אבל אין סיכוי שאני ארגע אם לא אתאמץ עכשיו. שוב עולות בי כל המחשבות מה היה אילו היו בי הכוחות האלו לפני חמש שנים אז הייתי כבר בשלב אחר בחיים. אני יודעת שכוחותיי היו אז חלשים ביותר והעדפתי לטמון ראשי בחול. התעוררתי לפני כשנתיים (מעט פחות) ועכשיו זה מאוד קשה. בגלל שאצלי תמיד קשה קשה כמעט כל דבר קשה אצלי, אז אני לא מתרגשת מהקושי הנוכחי אלא רק מפחדת נחרדת מעט אבל אז מהר אני מתעשתת כי אני יודעת ממש ממש יודעת נועה, שאם אני אלחם בשביל הילד הזה שאני רוצה להביא לעולם אז הוא יגיע ויהיה איתנו! יש סיכוי באופק שנעבור דירה בקרוב, ממש ממש מקווה למצוא מנוחה והגשמת החלומות... :-)

ברור לי שזה מה שיקרה! אין דבר כזה שלא, כל הכבוד לך!! :) :) נורית גם אני ישנתי. זה גורם סבל רב להסתכל אחורה, סבל רב מאוד. אל תשארי שם הברה, תמצי את זה ותביטי קדימה.

אין לי ספק שאת תשיגי את הילד הזה. ויהי מה. מתפללת שהדירה תשנה מקום ותשנה מזל בשבילך!!! נסי לעזוב את המחשבות של אם ואז ולמה לא פעם וכו'. חיי את עכשיו. את היום. את הרגע. קחי את הכח האדיר הזה שאת משדרת פה ממילותייך ותקראי את ההודעה שלך עצמך כמה וכמה פעמים. תראי שאת חדורת אנרגיות מדהימות ואת תגיעי לייעדך! ואנחנו כמובן איתך!

ביום שישי עשיתי מעקב זקיקים והרופא אמר שהוא חושד שיש לי מחיצה ברחם היום עשיתי בדיקת "אגן קטן" והטכנאית כתבה "רחם בצורתו נראה כדו- קרני" היא סירבה להסביר לי מה זה אומר ומה ההשלכות מכיוון שלטענתה היא טכנאית ולא רופאה. זה ממש מלחיץ, מה עוד שקשה להשיג תור אצל הרופאת נשים שלי אז אני לא יודעת מתי אני אקבל על זה יותר מידע. אני גם שוקלת לעזוב את רופאת הנשים שלי ולעבור למומחה פוריות, צריך הפנייה מהרופאת נשים? יש לכם המלצות על רופא טוב באזור רמת השרון? אני שייכת למכבי. תודה מראש!

תקראי כאן למטה את ההודעות שענו לנגה. לא תמיד רחם דו קרני זה משהו שצריך להלחץ ממנו. יש הרבה מאד נשים עם מחיצות שהרו וילדו, לעיתים עם עזרה לעיתים לא. זה מאד תלוי עד כמה המחיצה משמעותית. את זאת ניתן לברר רק באמצעות צילום רחם, תראי מה כתבו שם הבנות. למומחה פריון דרך הקופה אני חושבת שצריך הפניה מרופא נשים, לא בטוחה. יכול להיות שהיום אפשר להזמין תורים ישירות אצלם. אם את בהליכים של נסיונות להרות ומעקבי זקיקים כבר, מאד ממליצה לך לעשות זאת רק בעזרתו של מומחה פריון ולא רופא נשים רגיל. לגבי המלצות - אנחנו בד"כ משתדלות לא לתת חוות דעת על רופאים, זו מדיניות של האתר דוקטורס. נסי בפורום פוריות תפוז, יש להם שם רשימות רופאים. בהצלחה גדולה!

אני חייה בחו"ל ועוברת את כל הטיפולים שלי בחו"ל כבר שלוש שנים. לאחר הרבה אובדנים (6) התחלתי ivf ואני מחפשת פירוגון למסירה כי התרופות כאן ממש יקרות 600$ למחסנית. אם מישהי שומעת או יודעת אשמח להתעדכן

באמת הסיפור שלך נס, איזה קטע. בטח היית כ"כ מאושרת ! אז עכשיו אתם שוב בנסיון להריון? שוב הפריות? עשית בכלל הזרעות? תגידי דרך אגב, מה ההבדל בין פרוטוקול קצר לארוך ולפי מה קובעים למי יהיה ארוך ולמי קצר? מה, את רוצה להגיד לי שיש כאלה שמהמרים לתת טיפול למרות ציסטה? הרופאים לא מטפלים בציסטות ככל הידוע לי, לא? איפה את מטופלת אם אפשר לשאול? אז בעצם יכול להיות שבכלל אני לא מבייצת ולכן לא נכנסת להריון כלומר, הזקיק הזה בעצם לפי מה שאת כותבת ריק, אז מי יודע אםאני בכלל מבייצת???? עודדת אותי לגבי המחזור הזה שאולי בכל זאת אעשה מעקב, הבעיה שבלינסון לא נראה לי עושה את זה והרופא שלי בקהילה עובד רק יומיים בשבוע אז בעייתי, מה לעשות? דרך אגב אם אפשר לשאול, הרופאים התחילו לדבר איתי על הפריות והתחלתי לשאול כאן את הבנות כמה ימים אחרי שאיבה ואחרי החזרה צריך לנוח והאם קרה להן שנאלצו להיעדר מהעבודה הרבה אני נורא חוששת ומנסה למשוך את הזמן אני חדשה בעבודה שלי וזה יהיה מאוד בעייתי ואני חוששת כי תראי איך אני מגיבה להורמונים...בטוח אצלי יהיה גירוי אשמח לשמוע מה הניסיון שלך בעניין אם בא לך לשתף המשך ערב נעים בינתיים דנדן

הי דנדן, קודם כל כן, ודאי, אושר גדול.... עשיתי לפני כן הזרעות, לא הגעתי להפריות כי גם היו לי הרבה הריונות כימיים וגם בגלל שחששתי מאוד מהפריות ולא רציתי להיכנס לזה. בדיעבד, זו אולי היתה טעות. היום כשאנחנו בהפריות, נראה לי שהייתי צריכה להיות שם הרבה קודם ואולי לחסוך הרבה זמן... לגבי העניין של "להמר", הרופא שלי עשה את זה פעם אחת, היסס לפני כן ובסוף החליט לנסות ובדיעבד זו היתה טעות והוא גם הסביר לי, בדיעבד, מה ההשלכות של זה, כפי שסיפרתי לך קודם. בדרך כלל זה לא נהוג, נהוג לחכות שהציסטה תיספג. לגבי הביוץ, יש מצבים של חודשים שבהם אין ביוץ, לא יודעת לגבייך, אבל ציסטה היא אכן זקיק ריק. לגבי בילינסון, אני מייעצת לך לא להחליט מראש וכן לשאול וכן אפילו להתעקש, להגיד שאת רוצה לנסות החודש על בסיס טבעי, שאת לא רוצה לפספס. מניסיוני למדתי שצריך לשאול כל הזמן, לא להחליט מראש שיגידו לך לא. לגבי הרופא בקהילה, שוב, תשאלי אותו, תבקשי תור (אפילו דחוף) ותשבי מולו ותתפלאי עד כמה זה עוזר, לדבר, ולא לאפשר לפקידות ואחיות (בלי לזלזל חלילה בהן) לסנן אותך. אני אישית מטופלת אצל רופא פרטי וההפריות נעשות במדיקל סנטר.כרגע אני בהמתנה למחזור אחרי גלולות והפסקת גלולות ומקווה שהציסטה תיסוג הפעם... לגבי השאיבות וההפריות, אני אומרת לך שוב, חששתי מזה מאוד אבל זה לא נורא בכלל, היעדרות מהעבודה היא בדרך כלל ביום השאיבה עצמו, שזה אומר תהליך שנעשה בהרדמה כללית. (אם זה נופל בשישי או בשבת, אז נחסכת לך כמובן היעדרות מיום עבודה) יש להניח שתהיי מנוטרלת לאורך כל היום (ככה זה אצלי לפחות) גם אחרי שחוזרים מביה"ח, כי זה בכל זאת הרדמה והיא די מחלישה. קחי את זה בחשבון, במיוחד כשאת אמא לילד קטן ותשרייני לך עזרה, במידה ובעלך בעבודה וכדומה. באותו יום, בעלך צריך לתת זרע ואו להיות איתך שם או שתדאגי למלווה אחר כי כדאי לא לעבור את זה לבד. ביום ההחזרה את צריכה כמובן שוב להגיע לביה"ח, אבל זה תהליך הרבה יותר קצר וללא הרדמה, אפשר לבוא לבד, לא ודעת איך זה בבילינסון או בציבורי בכלל, מבחינת שעות, אבל כמובן תשאלי אותם. יש מצב שזה אומר הגעה לשם בבוקר והפסד שעות עבודה.החזרה נעשית יומיים-שלושה לאחר השאיבה. לגבי פרוטוקולים וההבדל ביניהם, אין לי מושג, אני רק יודעת שאני מטופלת בפרוטוקול קצר...לגבי גירוי יתר, למה להחליט מראש שזה מה שיקרה? בשביל זה יש מעקב גם בבדיקות דם, רואים את השפעת ההורמונים תוך כדי תהליך. גם לגבי זה, תשאלי כמובן את הרופא. אני מבינה שהגעת למסקנה הזאת בגלל מה שקרה לך החודש וזה אכן קשה ואפילו מחרפן, אבל אני לא בטוחה שזה מעיד על כך שאת מגיבה לתרופות כך או אחרת, אולי צריך לשנות לך פרוטוקול, אולי לתרופה מסוימת את לא מגיבה טוב ולאחרת כן? בדיוק בשביל זה את צריכה לברר עם הרופא למה קרה מה שקרה וכמובן איך הוא מנתח את בדיקות הדם. ודנדן, שוב, תשאלי שאלות, דברי עם הרופא, אל תוותרי על קבלת תשובות. לא תמיד הם יודעים הכל אבל שיפרסו בפנייך את כל האינפורמציה שכן יש, זו זכותך...תעדכני מה הם אמרו ותתנחמי בכך שהחודש לא אבוד כי החודש את מנסה טבעי והלוואי הלוואי שזה יצליח... לילטוב יקרה...

שלום לכולם, אני חדשה כאן. אני שוקלת לעשות שאיבה והקפאת ביציות, מפני שרמת הפוריות שלי כבר לא גבוהה (אני בת 36 ועשיתי בדיקות), ואני רוצה לשמור לי אופציה לילדים עם בן זוג (כרגע אין לי). העניין הוא שאני מאד חוששת מהשפעת ההורמונים (שצריך להזריק) עלי. אני יודעת ששינויים הורמונליים משפיעים על מצב הרוח שלי כל חודש מחדש לפני המחזור, וזה לא קל... ובנוסף אני גם נוטלת באופן קבוע חצי כדור ציפרמיל (נגד דיכאון וחרדה). בקיצור, אני חוששת מאיך ישפיעו ההורמונים עלי מבחינה נפשית... וגם אם זה הפיך. האם מרגע שמפסיקים לקחת אותם המצב חוזר לקדמותו? תודה

יש דעות לכאן ולכאן לגבי הקפאת ביציות. זה הליך שיחסית לשאר טיפולי הפוריות עדיין ללא הצלחות מאד גדולות. בד"כ מבצעים אותו לנשים שעוברות טיפולים כימותרפיים או שכמותם והפוריות שלהן תפגע חד משמעית. לגבי נשים בגילך, את אומרת שהפוריות לא גבוהה. מה רמות ה FSH שלך? אם תגשי למומחה פריון, אני חושבת שרובם ימליצו לך על טיפולי הפריות והקפאת עוברים ולא הקפאת ביציות. הקפאת עוברים היא בעלת סיכויי הצלחה גבוהים הרבה יותר. אני מבינה כמובן שאת מייחלת לעשות זאת עם בן זוג. אבל זו סוגייה שמאד כדאי להתייעץ לגביה עם רופא מומחה. לגבי השפעת ההורמונים - זה עניין מאד מאד אישי. כל אחת עוברת את זה לגמרי אחרת. את אומרת שאת נוטה לרגישות בענייני הורמונים אז מאד יתכן שזה ישפיע עלייך יותר מאחרות. אבל זה דבר שאי אפשר לחשב מראש. אני מאלו שלקח לי חדשיים להפטר מכל סבב הורמונים בערך, אבל אני זה לא אומר כולן. כל אחת בקצב שלה. מאחלת לך הצלחה גדולה!

שלמרות שזה צעד מפתה, צריך מאוד מאוד להיזהר מהסתמכות על הקפאת ביציות לשימור הפוריות, כי הטכנולוגיה שם עוד לא מפותחת, וגם מספר הביציות שמקפיאים הוא כזה שלא יכול להבטיח לך הצלחה עתידית. והבעיה כמובן היא שכולנו חושבות על זה רק בגיל 35+ כשהביציות כבר לא בשיאן כנראה. תיאורטית, היה הגיוני שלצורך הזה נשים היו מקפיאות 20-30 ביציות בשנות העשרים שלהן, אבל זה כמובן לא נעשה אלא במקרים של טיפולים כימותרפיים, לא עלינו, כמו שנועה ציינה. אז תתייעצי באמת עם רופא מומחה, ואם זה מרגיש לך נכון לכי על זה בתור משהו שיכול לעזור, אבל אישית לא הייתי מציעה לך לבנות את כל תוכנית הפריון שלך על זה.

מה נשמע אצלי הכל בסדר מנסה לעכל את זה שגם אחותי הקטנה בהריון וכנראה שאצלי משהו לא בסדר אני לא יודעת בחג היה פיצוץ ביי בעלי לבעלה ואני זאת שהייתי צריכה להשלים בינהם יכול להיות שאני יותר מדי טובה לאנשים ומוותרת על עצמי אבל זאת אני

ונראה שלי שאת באמת מאלה שסופגות ומכילות הכל בשביל כולם... מקווה שאת יודעת איך להחזיר לעצמך גם אם אף אחד אחר לא חושב על לפנק אותך. פנקי את עצמך. אני מתארת לעצמי שההריון של אחותך זה אחת ההתמודדויות הכי לא פשוטות. אבל אני בטוחה שגם את זה תדעי להכיל בסוף... עם כל כמה שזה צובט עמוק בפנים. הלוואי ויכולתי להגיד גם לך שזה עניין של זמן, אבל נתת כבר כל כך הרבה זמן.... בינתיים (((((((((((מחבקת אותך)))))))))) חזק!!!!!!! שבוע טוב מקסימה!

היי הייתי היום במעקב זקיקים פעם ראשונה, הזקיקים בסדר- 18 מ"מ עובי רירית 7 שזה טוב ממה שהבנתי אבל הרופא אמר שהוא חושד שיש לי מחיצה חלקית ברחם. הוא לא רצה לפרט או להסביר ואמר שאני צריכה להתיעץ עם הרופא שלי. אין לי עם מי להתיעץ לפחות עד יום ראשון. מישהי מכירה את התופעה הזו? למה זה גורם? מה זה אומר לגבי פוריות ואיך מתפלים בזה? תודה מראש! נגה

הי, גם לי יש מחיצה ברחם וב"ה יש לי שבעה ילדים (ואפילו תאומות). (בעברי המוןןןןןןן הפלות אך התברר שזה קשור לבעית בקרישת דם ולא למחיצה) בהצלחה!

בזמנו, כשחוויתי הרבה הפלות, הרופא הציע ניתוח לפתיחת המחיצה, אבל ב"ה בסוף הוחלט לעשות נסיון נוסף ללא ניתוח, וההריון נקלט בהצלחה. מאוד תלוי באורך המחיצה,אם היא עשויה להפריע להתפתחות העובר, אז יעדיפו לנתח. אבל זו תופעה מאודדדדד נפוצה, להרבה נשים יש מחיצה והן אפילו לא מודעות. רק כשיש בעיות- מגלים. אלמלא ההפלות שחוויתי (שוב בשל נושא הקרישה ולא המחיצה) לעולם לא הייתי יודעת על קיום המחיצה.

בעבר חשדו שיש לי מחיצה בבדיקת א"ס שגרתית שעשיתי וכשהתחלתי טיפולים אמרו לי שמחיצות ברחם יכולות להביא להפלות ושכדאי לנתח ולהסירה את המחיצה שלחו אותי לצילום רחם ועשיתי שניים כאלה ובשניהם ברוך השם ראו שאין מחיצה אני חושבת שזה תלוי באורך או עומק שלה, אני לא זוכרת יש מחיצות שכפי שנאמר לך, אפשרות להרות וללדת והן לא מפריעות אני הייתי אמורה לעשות ניתוח כי בהתחלה עדיין לא האמינו אחרי הצילום ושלחו אותי לד"ר גולדשמידט להסירה, אבל אז פניתי באופן אישי לד"ר טוגנדרייך שהוא המלך מספר 1 בצילומי רחם והוא שלל את המחיצה והציל אותי מניתוח לכן, אני מציעה שתבדקי את מימדי המחיצה ובהתאם לכך, אם ימליצו אולי תעשי צילום רחם ואז תשקלי מה לעשות אבל אם את עושה צילום, מציעה וממליצה בחום רק טוגנדרייך ! שבת שלום, דנדן

כל דבר חדש שנתקלים בו בתהליך הזה ממש מבלבל ומלחיץ במיוחד כי הרופאים לא תמיד לוקחים את הזמן להסביר דברים ועד שחוזרים לרופאת נשים ומקבלים הפנייה לרופא מומחה ומתחילים לקבל יותר אינפורמציה יכולים לעבור ימים עם לו שבועות מורטי עצבים!

היום הלכתי לבלינסון, הייתי מוכנה כבר לטיפול נוסף, עדיין משום מה לא הרמתי ידיים מהזרעות (בדרך לרביעית) הגעתי לשם והסתבר שיש לי ציסטה שמלכתחילה ראו אותה אבל היא גדלה והיום היא הגיעה ל 36 מדוע זה קורה ומדוע זה לא נעלם עם המחזור? אני כבר בסיום המחזור! ממש מדכא, זה תמיד קורה לי הציסטות האלה אני לא מבינה למה, מכירה בנות שעוברות טיפולים ואין להן ציסטות! אז האחות אמרה לי לחכות לרופא והיה לי עוד שעה לחכות עד שהם מתחילים לקבל מטופלות ואני כבר במלא איחורים בגלל הטיפולים האלה, ביקשתי מהאחות אישור שאבוא מחר לרופא, אמרה לי ברשעות שאי אפשר כי ביום שישי לא מקבלים בנות לא באמצע טיפול. יופי, ומה אני? עז? מה לעשות? לבכות? להתחנן? להשפיל את עצמי? אני מטופלת שם חודשים מה אכפת לך שאבוא?! כמה פעמים הגעתי בשישי ! אין, הן אטומות שם ! שונאת את המחלקה שם אז יצאתי החוצה בוכה לבעלי והחלטנו בצער רב שהחודש נוותר ונחכה לחודש הבא, בתקווה שיעבור.... הלכתי לעבודה ובעבודה חטפתי על משהו שעשיתי לא טוב מהבוס שלי וכשהוא העיר לי הרגשתי שאני על סף בכי מהכל ופשוט החזקתי את עצמי לא לבכות, כבר היו לי דמעות בעיניים, היה לי את הניצוץ בעין והצלחתי לא לבכות מולו, רק זה היה חסר לי התקשרתי למוקד של כללית לברר רופאים פרטיים לא ייתכן שרק בבלינסון את יכולה לעבור טיפולים בפתח תקוה, אין מצב לא? אז אמרו לי שבמסגרת 3 ייעוצים בשנה של כללית, ב 100 שח ליעוץ, אוכל ללכת לרופאים ברשימה שיש להם (מאוד מצומצת, אין שם אף אחד כמעט מוכר מהתותחים הכבדים) אני לא מבינה - איך מי שאין לה כסף יכולה ללכת לרופא טוב שלא במסגרת הציבורית? מישהי יכולה להסביר לי? כי אני בטוחה שאני מפספסת פה משהו נראה שאני ובלינסון נהיה תקועים לנצח ! אני מרוקנת מאנרגיות, עייפה מאוד, פיסית ונפשית ומחכה בקוצר רוח לסופש החודש הלך, כמה כואב זה

דנדוש, תנצלי את הזמן הזה לנוח טוב בחודש הזה לשכוח מהבוס המגעיל (כל הכבוד שהתאפקת לא לבכות!) בהפסקות המאולצות האלו שלי היו אז דיי נהנתי מלשכוח מהבלבול סביב הבדיקות והביקורות בכל המרפאות המעצבנות האלו. תעדכני בהמשך....

מצטערת מאוד מאוד לשמוע על היום הקשה שעבר עלייך. אני בטוחה שתמצאי את הדרך להתעודד. לגבי ציסטות, גם לי יש כאלה אחרי כל טיפול וכבר קיבלתי את זה כחלק מהפק"ל. נועה תיכנס בטח ביום-יומיים הקרובים ותגיד לך ששינוי תזונה יכול לשנות את הגזירה הזאת.לא יודעת כי לא ניסיתי והאמת שאני מרגישה שזה גדול עליי. הרופאה שלי אמרה לי פעם שיש פשוט נשים שלגוף שלהן יש נטייה לציסטות האלה ואין מה לעשות (אולי לתזונה יש, לא דיברתי איתה על זה). יודעת שהלכתי פעם לאולטרה סאונד יום אחרי שאיבה, וכל הזקיקים כאילו עוד היו שם?זה פשוט שאחרי ששואבים אותן, או שהן מבייצות באופן טבעי בהזרעות, הן מתמלאות שוב בנוזלים. זה הציסטות האלה. וכשאומרים שהן יוצאות עם המחזור הכוונה לחודש כולו, נדמה לי, כלומר שבחודש הבא לא תראי אותה. אבל, אני חייבת להזהיר אותך, שזה לא תמיד עובד ויכול להיות שכדאי לך לקחת גלולות כדי להעלים אותה. אז גם מגיע לך המחזור הבא מהר יותר. זה מה שאני עושה עכשיו בכל פעם. יש גם רופאים שמאמינים שזה בכל מקרה עוזר לטיפולים כי זה "מאפס" את המערכת לפני ההורמונים לגירוי השחלות. הבעיה המטרידה יותר, לדעתי, היא שאת כל כך לא מרוצה מהמחלקה שבה את מטופלת. בעיניי זה קריטי למצב הנפשי, אם לא מעבר לכך.אני, לדוגמה, מטופלת בציבורי ומרוצה מאוד מאוד גם מהרופאה וגם מהאחיות. הייתי יכולה להרשות לעצמי רופא פרטי (מעקב היריון אעשה הפעם,בע"ה, פרטי לגמרי) אבל אני ממש לא רוצה. אולי יש כאן בנות מקופת חולים כללית שיכולות לייעץ לך? ואם לא, אולי תנסי בפורום פוריות אחר. אני באמת לא מבינה את השיטה הזאת עם בתי החולים. אין בקופה שום רופאי פוריות של הקופה? ואי אפשר לעשות את הבדיקות במעבדות של הקופה ולא בבית החולים? מה עושות בנות של כללית שכן מטופלות אצל רופא פרטי? איפה הן עושות את בדיקות הדם/אולטרה סאונד? מה שכן, אני כמעט בטוחה שהטעו אותך לגבי הייעוצים. בכל קופות החולים ההחזרים הם דווקא לתותחים הכבדים, לפרופסורים, כי באמת הרעיון המקורי של ההחזרים האלה הוא ייעוץ לדעה שנייה בכל מיני תחומים (ממש לאו דווקא פוריות), כשמישהו לא רוצה להסתפק ברופא של הקופה אלא להגיע לראש מחלקה לדוגמה. לפעמים הבעיה היא דווקא כשרוצים החזר על רופא פרטי "זוטר",שלא מוכר על ידי הקופות.הייתי בודקת איתם שוב. זה באמת נשמע לי לא הגיוני. אבל, גם עם ההחזרים האלה, הטיפולים יהיו לכם יקרים לצערי אם המצב הכלכלי דוחק.קראתי את מה שנועה כתבה לך על עלות הטיפולים הפרטיים, וחוץ מזה שזיידמן ידוע במחיריו הזולים לרופא פרטי בכיר, אני גם באמת לא מבינה איך זה עבד אצלה. הרי ההחזר מוגבל ל-600 שקל לייעוץ, נדמה לי, ויש שלושה כאלה בשנה. מחזור טיפול ממוצע עולה 2000 שקל,ורובנו עושות יותר משלושה כאלה בשנה. אני מאוד מקווה שתצליחי למצוא פתרון אחר במסגרת הקופה. אתם גרים בפתח תקווה, אני מבינה? (לא בטוח אם אצליח לענות שוב לפני שבת אבל אנסה. יום עמוס) שבת שלום

התקשרתי שוב לכללית, אמרתי שמשהו לא מסתדר לי. עכשיו טרחו להסביר לי שיש גם מסלול החזר ולא רק הסדר, וכמו שכתבת מגיע החזר רק של 600 שח לשלוש פעמים בשנה שזה כלום!!!!!!! אין לי סיכוי ללכת לרופא שלוקח 1000 שקל ולקבל כל פעם החזר כזה מועט אני מתוסכלת בינתיים קבעתי תור לרופא בהסדר, במאה שח,שמו דר פנקס והוא מנהל את בנק הזרע בבלינסון ורופא בכיר שם. לא נראה לי תותח כבד אבל זה מה שקרוב לי בפתח תקווה, זכרת נכון אם יהיו לך רעיונות נוספים אשמח לשמוע הולכת להוציא תסכולים על נקיון הבית

הי דנדן, מה שלומך? גם לי ציטסטות מוכרות היטב. ממרום שנות טיפולים רבות שעברתי, אני יכולה לומר לך שאצלי הן תמיד מופיעות לאחר טיפולים, לפעמים אחת ולפעמים שתיים, ולצערי הגדול אני אומרת לך שלא אחת ציסטות עיקבו אותי לא חודש אחד אלא מספר חודשיים, לפעמים חודשיים, לפעמים אפילו שלושה. הפתרון לכך היה לעתים שימוש בגלולות שמה שהן עושות, הן "מקפיאות" כביכול את המצב הקיים (כלומר את היום במחזור שבו את נמצאת, לצורך העניין היום השני או השלישי) ואז ניתן צ'אנס לגוף להיפטר מהן ולא לדלג על חודש שלם אלא להתחיל טיפול כשהגוף מתנקה ואז מקבלים שוב מחזור אחרי שבועיים ולא אחרי חודש, והתהליך מתקצר. בכל מקרה, זו תופעה שלא בהכרח נעלמת עם המחזור וצריך המון אורך רוח, לצערי הגדול, כדי להתמודד איתה. אני יכולה לספר לך גם שילדי היחיד נוצר, לאחר חמש שנות טיפולים, בהפסקת ציסטות כזאת, שנמשכה כשלושה חודשים... בכל מקרה, חודש ציסטה הוא לא אבוד לניסון טבעי... בנוגע להחזרים וכל הסיפור הזה, אני לא ממש בקיאה בכללית, אני ממכבי אבל הפרוצדורה נראית לי זהה. אני יכולה לומר לך חד משמעית שכן, את יכולה להגיע לפרופסורים בעלי שם, ולקבל החזר של כ-600 ש"ח בכל פעם, וזה בכל זאת לא מעט... אבל זה כמובן לשיקולכם... אנחנו אישית עשינו את ההחלטה הזאת וזה בהחלט עשה לנו שקט בראש. בעניין הבדיקות והתהליכים הסיוטיים שאת מתארת, כאשר את הולכת במסלול פרטי, אם את עדיין בשלב ההזרעות, את עושה את הבדיקות בסניפים, דבר שאמור להקל עלייך, את לא צריכה לקבוע מראש אלא פשוט לבוא ולעשות דם וא.ס ולדווח על כך לרופא. ככה זה לפחות במכבי ואני מניחה שזה לא שונה בהרבה.... ואגב, גם אני עכשיו בהפסקת ציסטות ואחרי גלולות (שגם זה לא תמיד מועיל) וכבר למדתי שרק צריך סבלנות (אוף)... שיהיה טוב לכולנו... עדי

תודה על תשובתך המפורטת, יש לי עוד כמה שאלות בהמשך למה שכתבת ואם תוכלי לענות לי - אודה לך האם צריך לקחת גלולות רק מיום מסויים במחזור או שזה לא משנה ואין הגבלה מתי להתחיל? אני קצת בשוק ממה שכתבת שהן לא נעלמות, כי אני התנסיתי עם זה פעמיים, פעם אחת אכן לקחתי גלולות ופעם אחרת זה עבר לבד ובעצם עוד פעם נוספת שכנראה הציסטה היתה קטנה וזה עבר לבד איך זה תמיד ככה אצלי ונגיד אצל חברה אחרת שעוברת טיפולים - אין לה ציסטות? איך זה ? למה ? מה, עשית 5 שנות טיפולים ובסוף נקלטת טבעי ??? אז זה אומר שאם יש ציסטה עדיין אפשר להיקלט? היא לא מפריעה? את עכשיו שוב בנסיונות להרות ? את ותיקה פה בפורום? אז כנראה שהחודש פספסתי את ההזדמנות לקחת גלולות כי היום זה היום החמישי כבר....האחות אמרה לי כן לקחת אבל אחרי כמה דקות אמרה תעזבי, תחכי חודש ותחזרי, לא יודעת מה היה השיקול שלה פתאום לשנות את זה הגיוני שציסטה דרך אגב, גדלה? היא הייתה 25 ועכשיו 36 זה מפחיד קצת לא?

אני רוצה להתיעץ איתכן אני עושה ילד לבד .ובשבועיים אחרונים הכרתי בחור והתחלה נראת מבטיחה . שיתפתי אותו בתהליך שאני עוברת .אני בת 40 ואין לו התנגדות לתהליך . אבל אני עושה חודש ivf וחודש מנוחה . והחודש אני צריכה להתחיל ivf ומתלבטת עם לדחות בחודש כדי לתת צאנס לקשר או לעשות ivf?. אפשר לקיים יחסי מין במהלך הזריקות ואחרי החזרה ?אשמח לדעתכן

קרני, אם אני לא לעניין, אנא תתעלמי מהודעתי... הייתי רוצה לדעת איך את יודעת שהוא רציני קרני?... אם הוא רציני, מדוע הוא מוכן לטיפולים?.... אם הוא שוקל אותך כאשתו לעתיד, מדוע הוא מוכן לנסיונותייך להרות מגבר אלמוני? אל תכעסי עליי בבקשה.... אני הגעתי לגילי המופלג שבו איני יכולה ללדת יותר ילד משלי בעיקר מכיוון שלא ידעתי להבחין ולאתר מה זה גבר רציני באהבה מישי

משי ממרומי גילי אני יודעת להרגיש מזה גבר שרוצה . אני לא יכולה לצפות שאחרי שבועיים הוא יציע לי לעשות ילד . הוא לא יכול להגיד לי גם להפסיק טיפולים כי זה לא יקרה בגיל שלי .מבחינתי . אבל ברור לי שאני צריכה לתת צאנס . מה את היית עושה טיפול או הפסקה חודש או הזרעה כדי לעשות מינימום ואלי להיות בהריון :)

קודם כל תודה שיר וקרן על כל המילים הנפלאות והמחזקות... הבוקר הייתי אצל העובדת הסוציאלית, היה טוב לדבר איתה, כרגיל. שאלתי אם יש קבוצות תמיכה היא אמרה שיהיו בעוד כמה חודשים, כרגע לא. היא אמרה שיש קבוצה מצוינת בראשון שזה לא באיזור שלי אבל אולי של מישהי מכן. היא שוחחה איתי על תרומת ביצית ועודדה אותי לדחוף קדימה. בערב הגענו למרגליות. הוא לא כל כך מאופס על הנתונים שלי ואיפה אני עומדת. בכל מקרה, לכשהתאפס, אמר לנו לעשות עוד הזרעה ללא הורמונים שבוע הבא, עוד אחת עם הורמונים ואחר כך לעבור להפריות. שאלתי אותו האם אני מועמדת סבירה לזה, בהתחשב בפרופיל ההורמונלי שלי. אמרתי לו מה יצא ה fsh האחרון, 28 והוא אמר שזה עדיין מתאים להפריות מבחנה. ואז שאלתי אותו מה עם הצעד הבא, תרומה. הוא אמר, אם את מחליטה שאין לך כח לכל זה, חשבי על זה, תני לעצמך טווח זמן להפריות ואחר כך מיד אני עוזר לך בזה, קל מאוד ומהר מאוד. אמרתי לו שיש לי כח להכל אך אין לי זמן והגוף לא נהיה צעיר יותר. עכשיו אני די צעירה, אם לא בגיל לפחות באנרגיה ובמצב בריאות וכושר כללי... הוא אמר שהמחשבה נכונה. הוא אמר לי שהבעיה העיקרית זה המחיר. יותר מ 30000 ש"ח. אני תולה תקוות בחברים שהבטיחו לעזור... כי אם לא רק אלוהים יודע מה נעשה עם זה. הוא אמר שיש 80 אחוז סיכויי הצלחה. הוא אמר שהתשלום הזה הוא עבור שני סבבים, כל אחד שני עוברים (קצת לא??) יצאנו ודווקא שמחתי על האופטימיות שלו. אבל טיפה הופתעתי. ואז נזכרתי במשהו תוך כדי שאני תוהה למה האחיות רומזות לי שוב ושוב על תרומות... נכנסתי שוב ואמרתי לו, מה הייתה רמת ה fsh הגבוהה ביותר שנרשמה לי. ואז הוא אמר כך: "מצבך על הפנים. עשיח את ההזרעה וחזרי אליי לא עוד ארבעה שבועות, אלא עוד שבועיים" בעלי היה בחוץ. יצאתי אליו ואמרתי לו: "הרופא אמר שהמצב לא מעודד ואחזור עוד שבועיים" בעלי אמר לי שאנו חייבים להאמין שזה יקרה לנו, לתת לכל שלב ושלב את הכל. הוא אמר לי שהוא צריך אותי והוא לא יכול לעשות את זה לבד... שנלך צעד צעד. אני יודעת מה יש לי בנות, אני יודעת שזה כשל שחלתי מוקדם. מכל הדברים שחרדתי שיש לי בחיים האלה, או שיהיה לי, לז-ה לא ציפיתי. לא חלמתי על זה לא חששתי מזה. אני באיזשהוא מקום עדיין המומה כאילו שמעתי על זה לראשונה. אני לא יודעת איך אני בכלל נשארת עם עיניים יבשות דקה. אני בשוק או מה? איך אני מצחקקת לי בעבודה כל היום וכולם רואים אותי רק זורחת. וזה אפילו לא בכח, אני פשוט שמה את כל הצרות שלי בצד וחיה את המציאות במשרד. אחת הברכות הגדולות בחיי זה המקצוע שלי, מקום העבודה שלי והחברים לעבודה שאני אוהבת. כסף לחיות אין, אבל אני קמה ברצון בבוקר ויש לי כל הגמישות שבעולם. אמרתי לעו"ס שאין לי אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור. כל שנותר לי לעשות זה לשמוח שיש לי פתרון ולהתפלל ולהודות כאשר הגוף שלי יקלוט ויחזיק הריון בריא והיה לי ילד בריא ביד. זו המציאות שלי עכשיו. מחר אני יוצאת מוקדם מהעבודה והולכת למדקרת שלי שהיא גם חברה. אני שמחה לבלות איתה כמה שעות.כפי שאמרתי לכן היא ועוד אחת שלא בארץ הן היחידות שיודעות. זה מפתה בנות יקרות.... תוך שלושה חודשים כבר להגיע לטיפול ואולי בעוד חצי שנה כבר להיות בהיריון... זה כל כך עצוב. וגם כל כך שמח. כידוע, אי אפשר לשנות את המציאות, רק את איך שאנו מסתכלים עליה.

מישי יקרה, עם כל הכאב, כל כך כיף לקרוא אותך. את כל כך חזקה ופשוט אשה מדהימה לדעתי. ונפלא שאת מצליחה לקום בשמחה לעבודה ולהתרכז בדברים אחרים כל היום. זה לא טריוויאלי בכלל! הפגישה עם מרגליות נשמעת לי הכי טובה שהיתה יכולה להיות. חשוב לדעתי שתנסי באמת עוד כמה מחזורים על הביציות שלך, כי למרות כל בדיקות ה-FSH רק מעקב טבעי אחרי הגוף שלך (שזה מה שאתם עושים כרגע) + ניסיון או שניים עם הורמונים יוכלו להעיד אם המצב אצלך כל כך גרוע כמו שנדמה או אולי קצת יותר טוב. לי הרופאה אמרה פעם שמטרת בדיקת ה-FSH היא בעיקר להעריך איך הגוף יגיב להורמונים, ושאם כבר יודעים איך הגוף מגיב (כלומר כמה ביציות הוא מייצר בתגובה לאיזה מינון, ומה איכות הביציות) אז אין טעם בבדיקות FSH ודומותיהן. ואם כמה מחזורים יעידו שהמצב באמת כל כך לא טוב, או שתחליטו שעדיף לכם ילד/ים מהר על פני מאמצים ארוכים לקבל היריון מהביציות שלך, הדרך לתרומה תמיד פתוחה לפניך, ואני מבינה שאפילו די מהר. רק דבר אחד לא הבנתי: התשלום של 30 אלף שקל הוא לעצם הביציות? הטיפולים שלך עדיין יהיו ממומנים על ידי הקופה, נכון?

קרן תודה זה מאוד מחזק אותי. אני מרגישה הברה דברים בו זמנית אז נעים לי לדעת שאתן קולטות את הצד החזק :) והאופטימי אני בעבודה ואוי לי אם יראו את זה פתוח אז אני אקצר אני מאוד מקווה שכן, יאשרו לי כמה טיפולים. שמחתי לשמוע מה שכתבת על ההורמון הבעייתי. אני עדיין לא ממש מבינה את הדקויות... בכל מקרה צריך רק ביצית אחת.... :/ מרגליות אמר שהביציות לאו דווקא באיכות ירודה! בניגוד לאחיות... הוא אמר שיש מצב של מעט ביציות , אך טובות! מה את אומרת? התשלום הוא עבור הנסיעה וכל התהליך הקופה משלמת את השאר, הבנת נכון אבל קרן, רק ארבע ביציות?... תודה רבה ואכתוב עוד בקרוב

שאת משתפת,יש לך נקודת מבט על החיים שהלוואי על כל אחת. בטוחה בטוחה שאת תצליחי אין ספק! רק סבלנות ועוד ועוד ולא תאמיני אבל בקרוב את מחזיקה עולל שהוא לגמרי שלכם! נשיקות

ממש מקסים לקרוא איך את שופכת את מחשבותייך בכתיבה אלינו. אני מניחה שזה גם תהליך מטהר בשבילך, להוציא הכל אל הכתב. יקירתי, את המצב את יודעת וידעת כבר לא מעט זמן. מרגליות שם את המראה הלא מעוותת, האמיתית מול פנייך. זה הכל. הכל כבר בעצם ידוע לך וכל מה שנשאר לך זה לקבל החלטה כמה זמן את מוכנה להשקיע בטיפולים על גנטיקה שלך עד שתחליטי ללכת על של מישהי אחרת. רק כדי לחמם את ליבך, ביום שישי פגשתי קולגה ותיקה. ידעתי שיש לה תאומים מהפריות אבל לא ידעתי שהם מתרומת ביציות! יש לה ילד גדול בן 10 ושניים תאומים בני 4. בגיל 38 היה לה כשל שחלתי מוחלט והלכה ישירות לתרומה. היא נראית אמא מאושרת כמו כל אמא שאני מכירה מסביבי. כולל קיטורים על השינה וההתנהגות ומה לא. והיא מדברת על התרומה בכזו ישירות ופשטות. היא הבינה שאם היא רוצה עוד ילדים - אז תקבל אותם מנדיבות של אישה אחרת. זהו. ניסים קורים בעולם שלנו. אם איפשהו כתוב שאת צריכה עוד להרות וללדת ילד מביצית שלך - זה יקרה. ואם לא - זה כנראה סימן שצריך להמשיך הלאה - לדרך אחרת. וטוב שבימינו קיימת הדרך הזו! ושוב אני אומרת לך - זכית בבעל נדיר. חבר לדרך. להיות פתוח וישיר ולהגיד לך אני צריך אותך בשביל הדרך הזו זו אמירה מקסימה!!!! בהצלחה יקירה. זה יקרה בטוח!

כמובן שאת צודקת. בעיקר כי אני לא מדברת עם איש! עם בעלי קצת, עם המדקרת קצת, עם העו"ס קצת. ולאף אחד אי אפשר ממששששש לשפוך, אין מה לעשות זה נכון. את כל הלופים והתחושות והניואנסים. קשה לי להשלים עם המציאות נועה. אבל במקביל אני כמו רובוט ממוקד מטרה אני ממשיכה הלאה. ותודה. אני מזכירה לעצמי יום יום - גם להוקיר את בעלי וגם לשמוח - לא פחות - שיש לי מוצא!! כרגע אני לא ממש צוהלת, אבל כן, זה מרגיע איכשהוא. כל יום וכל שעה יש להסתכל על מה ש י ש . תודה רבה (((((((((נועה))))))))))

מה נשמע ? הכל בסדר? אני מתלבטת איזה לחם הכי טוב לאכול לחם שיפון, לחם מלא או לחם לדגנים קל מיטל

בתור אחת שדי מבינה בתזונה :) עדיף לך שיפון. חיטה מלאה זה יפה אבל עדיף לצמצם ויכולה לגרום לדלקות מקומיות למי שרגיש ובכלל (בעיקר לבנה) דגנים קל מכיל כל מיני זוועות כדי שיהיה רך ויחזיק על המדף הכי טוב שיפון, מתסכלי על המרכיבים- חשוב מאוד! כל מיני חומרי הלחה וחומרי "טעם וריח (כאילו) טבעיים" הם פשוט רעל. מקווה שעזרתי מישי

אבל תקפידי לא לקנות לחם שיפון מהמאפיות הגדולות הממוסחרות. תושיה עושים לחם שיפון מצוין, יש מאפיה שנקראית רומן - גם עושים אחלה לחם שיפון. הלחמים האורגנים משיפון גם בסדר. רק אל תקני אנג'ל ושות'...

תודה לכן יקרות!! טוב, דיברתי איתו. הוא אמר: נצפה לטוב ביותר, נהיה מוכנים לרע ביותר. בואי נחכה למה שהרופא יגיד. וזהו בעצם. אני הסברתי לו בהתחלה מה הם השלבים הידועים בטיפולי פיריון. אחר כך אמרתי לו מה מצבי ויתכן שהרופא יציע הפריות ו/או תרומת ביצית בשלב הזה. אמרתי לו שיתכן ואעדיף לא לבלות שנים בטיפולים. והוא אמר: נחכה לראות מה הרופא יגיד. כמובן שיכלתי להמשיך עוד כמה שעות אבל הוא קם... הייתי נעלבת אם לא הייתי יודעת כמה הוא טוב ורגיש... זה לא שלא אכפת לא. אני גם מודעת להבדלים בין גברים לנשים. שיר: יש הרבה במה שאמרת. עדיין חשבתי שלפחות אספר לו מה התהליכים. אני רוצה שהוא יבין שאנחנו בליגה א' של אי הפוריות. מה זה א', א'א'. הכי יפה אצלו, שהוא הצליח שלא אשפך לו. אחרי כן ישבתי לראות משהו מצחיק באינטרנט. חשבתי לעצמי: אם הייתי מנהלת את השיחה הזו עם עצמי זה בטוח ללכת לישון עם כאב ראש ענק ועיניים אדומות. אז זהו... עכשיו נראה מה יש למרגליות לומר. זה כל כך קשה בנות... תכלס אני עוד לא ממש קולטת כלום, ממש כמו באבל, ממש כמו שאמרת נועה. אני , אנחנו, אפילו לא מאמינים שאנו נשואים!! לא כל כך מהר משירים את הרווקות... לא מהר משירים את התחושה שעוד רגע את אמא- אבל לא, ממש לא. אני פשוט אלך קדימה כמה שאני יכולה. מחבקת אתכם, בהמון המון הכרת תודה מישי

בעליך זכה ואת זכית! מתפללת עבורך! בהערכה רבה

כמו שכבר הבנתי, ואני חושבת שחשוב מאוד מאוד מאוד שעשית את השיחה הזאת. בדיוק כמו שהוא כל הזמן אמר לך "בואי נשמע מה הרופא יאמר", עכשיו הוא יהיה מאוד מרוכז בשיחה ויבין את המונחים שהרופא משתמש בהם. אחרת כל הפגישה הזאת היתה מתבזבזת, וכמו ששתינו יודעות לא כל כך קל להתקבל לפגישות אצל הפרופסורים. שלא לדבר על זה שבשביל בריאותך הנפשית לא יכולת להמשיך להסתיר את זה. בהצלחה היום. תעדכני כשיהיה לך כוח

אני לא ס-ו-ב-ל-ת את האחיות בבלינסון, אין ! הן כאלה לא אנושיות בכלל לפעמים מרגיש לי שכל הצוות מהזה שחוק! הטכנאית בא"ס, הרופאים, האחיות, אני מבינה שהם רואים מלאאאאאא נשים ונתקלים במלאאאאאא סיפורים אבל לפעמים זה כ"כ לא אנושי, באמת ! הן קרות ואין עם מי לדבר, דברו ללמפה! סליחה, הייתי חייבת להוציא את זה החוצה נועה, אם צריך להוריד את ההודעה שלי, תורידי, העיקר שהוצאתי החוצה. אוף, נשבר לי מהיחס הזה. תודה, סליחה ובי בינתיים נ.ב מישהי מבינה על מה אני מדברת???

איזה באסה!!! סליחה, אני מבינה שמיקום וקרבה זה קריטי, אבל אין מצב לאלטרנטיבה דנדן? ממה שעד עכשיו חוויתי , הצוות שנתקלתי בו בהדסה מקסים, ואני מרגישה שזה מרכך את המכה. איזו חוצפה ולא בא בחשבון להתנהג בחוסר רגישות לכל פציינט על אחת עמה וכמה עם בעיות פריון, שזה ממש חומר נפץ רגשי. מצטערת שאת צריכה לחוות את זה.

לצערי אין לי אלטרנטיבה הלוואי והיה לי כסף והייתי בלי היסוס עוברת לפרטי, הבעיה שזה הון תועפות ואני רואה שזה לא מצליח, כך שמי יודע כמה יימשך :-( חברה שלי הלכה לפרטי ואמרה שיש הבדל בין שמיים לארץ מה שטוב בבלינסון זה שעושים הכל יחד, יש מחלקת א"ס, יש בדיקות דם והכל מרוכז במקום אחד זה היתרון החיסרון זה באמת האנשים והיחס מבאס גם כן שמחלקת א"ס נפתחת רק ב 7:30 , שבדיקות הדם מתחילות כבר ב 7:00 כך שאת מגיעה בשש לקחת מספר, מחכה עד 7 לאחיות ואז מתייבשת עוד חצי שעה עד לא"ס, כמה אורך רוח צריך, כמה סבלנות. ועוד בנוסף להכל את צריכה שיתייחסו אלייך מגעיל. נו באמת.

למה שאמחוק את ההודעה? בשביל מה אנחנו פה אם לא בשביל להוציא את הקיטור?? כל עוד לא מכפישים אף אחד תוציאי - תקטרי עד השמיים! יקירתי, הלוואי שזה היה נגמר רק במחלקות הפוריות. לצערי הרב השחיקה בכל מקצועות הרפואה וצוותי האחיות כל כך גדול שזה מזעזע בכל המחלקות השונות. כולל הלידה... ממליצה לך לבדוק אם בכל זאת יש רופא שמקבל דרך קופת החולים שלך ושאת יכולה להמשיך בבדיקות קרוב לבית. לי לא עלה כמעט כלום התוספת לרופא פרטי. יצא לי משהו כמו 120 ש"ח לטיפול תוספת בשביל הפרטי. לגבי הפריות שכתבת למטה, יש סדרת בדיקות די ארוכה שצריך לעשות, אני כבר לא זוכרת את כולה, אבל צריך בגדול בדיקות גנטיות, הפטיטיס בי, HIV, בדיקות דם כולל כימיה בדם וספירה, PAP וזהו? תוסיפו אם יש משהו ששכחתי. בגדול, ממש ממש ממש לא צריך לנוח שבוע. בתור בוגרת גירויי יתר עם תופעות לא קלות, בכל זאת הצלחתי לחזור לעבוד למחרת השאיבות. לא היה נעים כל כך אבל ממש לא נורא. אחרי החזרות הייתי קמה תוך חצי שעה וחוזרת לחיים הרגילים. בעיני המנוחה היתה מיותרת. לילה טוב דנדוש!

בדיקת שד אצל כירורג שד. ובדיקות איידס וצהבת גם של בעלך. בקיצור, קחי רשימה מהמרפאה ותתחילו לארגן את הבדיקות כי זה לוקח קצת זמן. הן תקפות לשנה מיום ביצוען, אז אל תעשי את זה הרבה זמן לפני שאת מתכננת לעבור להפריות, אבל גם לא ברגע האחרון. ואולי בסוף הן סתם ישכבו במגירה. הלוואי....

מה שלומך? מרגישה שיש קצת מרה שחורה בפורום שלנו ואני חייבת להודות שאני חלק ממנה וזה די משקף את מה שאני מרגישה אני קצת יותר נפתחת לשאול שאלות לגבי הפריות אבל אני עדיין לא שם שוב, בעיקר בגלל העבודה כמו שכתבת אני עובדת מסורה מאוד, הבעיה שלי היא לא ההעדרות של ההפרייה. קודם כל יש לי תינוק וההעדרויות אצלי קורות בגללו לפעמים, מה לעשות דבר שני, אני חולה במחלה מסויימת שבגללה אני נעדרת לעיתים, לביקורות ובדיקות אז בנוסף להכל יש את עניין הפוריות וביחד זה הכל מצטבר וזה כבר נהיה לחוץ..... אל תשכחי שהתחלתי מקום עבודה חדש יחסית, רק חודשיים וחצי וזה ייראה רע אם במקרה פתאום איעדר שבוע אחרת-הייתי הולכת על זה, אני חושבת קרן, אילו בדיקות צריך לעבור לפני הפריות? ומהרגע שהחלטתי שאני מעוניינת בהפריות, מה התהליך שעלי לעבור בעצם? מתי מתחילים? מיד? בטח זה לוקח חודשים דרך אגב, כשהרופא ממיר חופשת מחלה של פריון למשל, מה הוא כותב שסיבת המחלה? ברור שלא ארצה שמישהו בכלל יידע שזה קשור לזה אז מה הרופא כותב? אני עדיין מתלבטת לגבי הטיפול הנוכחי התקשרתי לבלינסון , המזכירה אמרה לי שניתן להגיע בהזרעות עד היום החמישי למחזור, אבל היא בכל זאת הפנתה אותי לאחות שאמרה שיום שישי, שהוא היום החמישי למחזור מאוחר מדי חבל, רציתי לחסוך איחור נוסף לעבודה אני לא יודעת, אולי אחכה, הבעיה שמי מבטיח לי שחודש הבא ייצא על שישי? ואז עוד חודש להמתין נורא! נגמרו לי כבר התירוצים ויש לי בוסית רעה כ"כ שאין בכלל לחשוב על לשתף אותה. ואני לא מתעסקת איתה בחוק..... קרן, תודה על ההקשבה והמענה, אני קוראת את ההודעות שלך במשך העבודה וזה מעודד אותי, את כזאת מכילה! נשיקות, דנדן

עיקר העיכוב במעבר להפריות הוא בדרך כלל בארגון כל הבדיקות, לדעתי. אם יש לך כל מה שצריך אז הרופא שלך כותב לך המלצה לטופס 17, וזה בדרך כלל מגיע מאוד מהר, ובתחילת המחזור הבא אפשר לעבור להפריות. אני הייתי מבוהלת מאוד, אבל השד ממש לא נורא. אצלי רופא המשפחה הוציא אישור מחלה מהמחשב שעליו כתוב "זיהום ויראלי" או משהו כזה. נראה לי שזאת ברירת המחדל של המחשבים במכבי. זה היה אחרי אחת ההפלות שעברתי כששכחתי בכלל לבקש בבית החולים אישור, וממש לא רציתי לחזור לשם בשביל זה. הוא הוציא לי אישור כזה לחמישה ימים בלי לומר מלה. ואל תדאגי למרה השחורה בפורום. בשביל זה אנחנו כאן. אני רק מקווה שזה ישתנה בקרוב בגלל שכולנו נקבל חדשות מצוינות.........

לא זכורה לי תקופה שככה הכל סגר עליי. בטח היו לי כאלה תקופות בעבר הרחוק אבל העלמתי אותן מהזיכרון שלי. מאז שנשאתי לפני 10 שנים הכל ככה הסתדר, למעט בעיות המתח הנפשי ובעיות השינה שהלכו ובאו. עכשיו הם נמצאים אצלי ברוב עוצמתם, עברתי כבר את תקופת הסבלנות שלי להריון/לילד מרוב שזה לא בא בטוב אז נהיה לי מזה לחץ, לחץ נפשי עכירות במצב הרוח. בעלי- אני אפילו לפעמים פוחדת שיימאס לו ממני. למרות שהוא לא נותן לי משענת נפשית. הוא רק משענת סביב מסגרת הנישואין שאני צריכה את זה אבל אני צריכה גם משהוא שיבין אותי שייקח ממני את כל החוויות הקשות האלו. בהריונות הכושלים שהיו לי הוא התפרק יותר חזק ממני ונמצאתי במצב שאני סייעתי לו להתרומם ולא להפך. התחלתי טיפול בדימיון מודרך אצל מטפלת מדהימה, אבל תמיד אחרי טיפול אצלה אני עוד יותר לא מצליחה להירדם. הכי טוב זה לחיות באופטימיות ואפילו למטפלת לא לספר על כל החוויות הקשות, קראתי עכשיו שני ספרים: ל"חיות באושר ואושר" של טל בן שחר ואת "הסוד". דומה מושך דומה ככה זה. אני למדה שסטרס מושך אליו עוד סטרס ועוד כשלונות ואילו אופטימיות מושכת עוד הצלחות ועוד שמחה. אני משתדלת באמת פעמים רבות כשאני לא נרדמת אני מתפרקת אבל בבוקר יותר טוב למרות שאני קמה כבר עייפה מאוד. שיהיה בהצלחה לי ולכולנו וגם לך נועה שתזכי להביא עוד ילד חמוד. תודה על ההקשבה ויום טוב.

כן, אני מאמינה גדולה מאד באופטימיות שמביאה עוד ועוד כמוה. אבל לפעמים כשנמצאים באיזשהי תהום צריך עזרה מבחוץ כדי להתרומם ולהתחיל לטפס לכיוון האופטימיות. צר לי לשמוע שאת לא מצליחה למצוא משענת בבעלך. יש לך לפחות חברה טובה שאיתה את כן משתפת את מה שכבד על הלב? אם דמיון מודרך לא עבד בשבילך נסי עוד שיטות. יכולה להגיד לך שמנסיון אישי שלי, יוגה אינטנסיבית זה הדבר היחיד שיכול להרגיע את תנועות התודעה שלי ולעזור לי להרדם. אני מסוג האנשים שהמח לא מפסיק לרוץ 24/7. רק לאחר תרגול מאד אינטנסיבי של ספורט ובעיקר בעיקר יוגה חזקה אני מתמוטטת ונרדמת מהר. נסי פעילות גופנית שמתאימה לך. שאת אוהבת. משכי אותה קצת לכיוון האינטסיבי. רק לעכשיו לפחות כדי לנקות דברים עמוקים מהגוף. אם את ממש לא אוהבת, נסי שיאצו אבל אצל מטפל/ת מאד מאד מנוסים. מאחלת לך ימים קלים, בהירים וטובים טובים!

היי מישי, אני פותחת שרשור חדש למעלה שיהיה יותר נוח :-) מצטערת לשמוע על הימים הקשים שאת עוברת,אבל בטוחה שתצליחי להרים את עצמך. וטוב שיש לכם תור למרגליות מחר. לא הבנתי שעוד לא סיפרת לבעלך על עניין תרומת הביצית. כמו שכבר כתבתי לך בעבר, אני הכי מבינה את הנטייה להסתגרות ו"השתבללות", ואני ממש לא מה"משתפות" ברגשות, אבל את פשוט חייבת לשתף אותו, וכמה שיותר מהר. את לא יכולה להמשיך לסחוב את כל זה לבד!!!! אני בטוחה ששיחות איתו יעזרו לך מאוד, וגם בסופו של דבר מדובר בהחלטה משותפת של שניכם, אז זה יהיה מזיק אם את תעברי את כל תהליך עיבוד הנושא בעצמך, תקבלי החלטות בעצמך, ורק אז תשתפי אותו. מה יקרה אז? תתחילי הכל מהתחלה יחד איתו? ואולי הוא לא יסכים איתך? אולי את כבר תחליטי בינך לבין עצמך ללכת על תרומה, והוא דווקא יתעקש שתמשיכו להילחם עד גיל 45? אתם חייבים לשוחח על זה, וכדאי שהוא יגיע למרגליות מוכן. אם הוא ישמע את זה שם לראשונה לא רק שהוא יהיה בהלם, אלא שכל הפגישה תהיה מבוזבזת מבחינתו, כי הוא לא יפנים כלום, לא יידע מה לשאול, וכו'. חבל. קראתי בפוסט אחר ששיתפת חברה טובה אחת, ומאוד שמחתי לשמוע. אני לא חושבת שאת צריכה לשתף את כל העולם, ואפילו לא רבים, אבל את חייבת שיהיו לך אחד-שניים-שלושה אנשי סוד שאצלהם תוכלי לפרוק הכל. אחרת באמת תתפרקי מבפנים.... שולחת לך נשיקות וחיבוקים וחיזוקים

נראה לי שרוב הסיכויים שעם FSH של 28 באמת לא היו נותנים לך הורמונים בכל מקרה אז אולי לא הפסדת כלום החודש. ההורמונים הם בעצם FSH מלאכותי ונותנים אותם כדי לגרום לגוף לייצר כמה זקיקים (ביציות) בחודש אחד, אבל כשה-FSH בגוף גבוה בכל מקרה זה בדרך כלל לא עוזר. לכן השיטה הכי טובה היא לעבוד על הביצית האחת שהגוף מייצר בעצמו בכל חודש, שהיא גם אמורה להיות האיכותית ביותר גם כך. ואל תוותרי למרגליות בקלות מחר. זה הרבה פעמים קשה כשיושבים מול הרופא, ובעיקר פרופסור גדול, אבל את חייבת לשאול את כל השאלות שמציקות לך ולדרוש הסברים. אני בדרך כלל הייתי הולכת לרופאים עם דף שאלות מוכן. ככה גם לא שוכחים לשאול וגם הם רואים שאת "רצינית".

ה-FSH 28 היה החודש? כשעשית את הבדיקה ביום 5-6 למחזור? כי אם כן, דווקא יכול להיות שהוא בגבול הנורמה פחות או יותר. ערכי ה-FSH שאני מכירה הן ליום 2-3, ואין לי מושג עד כמה זה אמור לעלות תוך כמה ימים

קרן תודה!! הבנתי, ולא רק שלא הפדתי

קרן תודה רבה!! הבנתי שלא הפסדתי ויותר מזה, מזלי שהביוץ יוצא אחרי חול המועד. האולטרא סאונד תקין לגמרי ברוך השם ויש זקיק של 13 יש דבר כזה זקיק ריק? יש לי ממש מחסום דיבור. אני דווקא אחת שחולקת עם חברה או שלוש. יש לי חברות נפש נפלאות, זכיתי ובגדול. אבל אני פשוט לא מסוגלת. איך מספרים על כל שלב וטיפול? זה כל כל מתיש . כל ציפייה הזו. אני גם פוחדת שזה יפתח ואז גם אספר על התרומה, אם תהיה. אני לא רוצה שאף אחד יידע. אני חושבת שזה הפחד העיקרי שלי. החברה שסיפרתי לה לא נמצאת בארץ. בארץ יש לי את המדקרת שהיא גם חברה וזהו בעצם. החברה הכי טובה שלי לדעתי גם יודעת שקורה משהו. אבל היא עדינה מאוד . אפילו שהיא ישנה אצלינו היא ראתה בטעות גדולה את חוברת הפוריות והתעלמה. וגם אני התעלמתי. אף רגע לא נראה לי מתאים! אני יודעת שאני יכולה לספר ועדיין לא לגלות והיה אם נגיע לתרומה. אני רוצה לספר בעיקר בגלל שכל הנטל נופל על בעלי, זה הכל. וזה ממש לא פייר. אני אחשוב על זה מחדש. אתמול הייתה לי הזדמנות פז לספר לאמא שלי אך החלטתי שלא. גם לא לאחותי. נראה לי שהן שתיהן יודעות שעובר עליי משהו. אמא שלי אמרה- כל עוד זוג נבדק והכל בסדר, נותר רק לחכות בסבלנות... אז לא אמרתי כלום. היא אמרה לי, אם יושב לך משהו על הלב, תספרי, אם לא לי אז לאחותך, היא חלק ממך. ואני אמרתי לה אמא, אני מרגישה שיושבים עליי וכל חודש מחכים להודעה. אני רוצה שיניחו לי. נחנו רוצים ילדים, אתמול. אנחנו עושים הכל ונעשה הכל. זה ל מה שאנימיכולה לעשות כרגע. אני יכולה להבטיח לך שאנחנו בעניין ונעשה כל מה שצריך. יתכן וזה ייקח זמן. בקשר למרגליות הביקור ובעלי... אני יודעת שאני לא כל כך בסדר :/ זה המון דברים ביחד... ואני לא מצליחה לעשות הכל. אני אדבר איתו היום ואסביר לו ל מה שאני יודעת. אני פשוט לא יודעת בכלל אם יש לי סיכוי. אולי היה יותר טוב אם הייתי עושה amh??

לא התכוונתי חלילה שתרגישי שאת לא בסדר, אבל אני חושבת שהנטל הזה על כתפייך לבד הוא כבד מדי, ובכל מקרה שאת בעלך את חייבת לשתף כי לא תוכלי לקבל את ההחלטות בנושא לבד בכל מקרה. שמחה ששיתפת חברה אחת, גם אם היא בחו"ל. אולי זה עדיף כך. אני מבינה שאותה שיתפת בהכל? כולל עניין התרומה? וגם את המדקרת? העיקר שיהיה לך מישהו "אמיתי" לשפוך לפניו את הלב כשתצטרכי. לגבי אמא שלך ואחותך, ובעצם רוב הסביבה הקרובה - תראי, אנשים לא מטומטמים. בהתחשב בגילכם ובסביבה שבה אתם חיים, סביר שכולם מניחים שאתם מנסים במרץ, ושאם לא תהיי בהיריון תוך כמה חודשים, חו"ח, יבינו שיש איזושהי בעיה. כמובן שמכאן ועד להבנה שמדברים איתך על תרומת ביצית יש מרחק גדול, אבל אני משערת שהשלב הבא יהיה שאנשים יתחילו להציע לך שמות של רופאים מומחים (שזה שלב מעצבן בפני עצמו.....)

הפרוגסטרון נמוך נמוך מרגליות ביקש לראות אותי :( :( :(

הפרוגרסטרון אמור להיות נמוך עד שמתקרבים מאוד לביוץ

שאלה: השעה עשרים לשמונה וקיבלתי את הוסת איזה יום זה נחשב, שני או כבר מחר, שלישי? ומתי היום המקסימלי שאוכל ללכת לבדיקת האולטרהסאונד? האם שישי זה מאוחר מדי? עד עכשיו יום קבלת הזריקות תמיד התחיל ביום החמישי אצלי אז אם זה היום (שני) זה יהיה היום החמישי ואם זה נחשב כבר מחר, אז זה היום הרביעי

לדעתי זה גבולי. בעיקרון זה עדיין נחשב יום שני, אבל אולי יש רופאים שיגידו יום שלישי. ולדעתי את אמורה לעשות את הבדיקות ביום 2-3 למחזור, לא מאוחר יותר. זה לא ממש קשור לשאלה מתי את מתחילה זריקות אלא לשלילת ציסטות. ביום הרביעי-חמישי למחזור כבר אין לרופא יכולת להבדיל בין ציסטות לזקיקים, לא באולטרה סאונד ולא בבדיקות הדם (אלא אם זה ציסטות ממש גדולות). אבל הכי טוב שתתקשרי למרפאה להתייעץ. אין לך למי להרים שם טלפון? מקווה שהסבב הזה יהיה הרבה יותר קל, וכמובן מוצלח....

ברצוני לשאול כמה זמן אחרי הזרעה שכוללת תמיכה מחזור אמור להתחיל? בדכ מגיע שבועיים בול האם ייתכן שבשל תמיכה יש עיכוב? אני מתפללת שיהיה עיכוב כדי למשוך את הביקור הבא לפחות ליום שישי...כמה ימים מיום קבלת הוסת מותר להגיע לבדיקות? כמו כן מנסיונכן, כבר שאלתי פה אבל שואלת שוב, כמה ימים אחרי שאיבה צריך לנוח? קראתי בספר שאני קוראת שמישהי נאלצה לנוח שבועיים. האם בכך מדובר באמת? האם יש סיכוי שיעבור ללא גירוי ותסמינים? והאם החזרה גם דורשת מנוחה? האם אפשר לעבור שאיבה ולהקפיא ורק אחרי חודש לעבור החזרה, כדי לא להיעדר רבות מהעבודה? תודה, דנדן

היי מותק, לפעמים בגלל התמיכה יש איחור במחזור. ואז פשוט עושים בדיקת דם ואם התשובה שלילית הרופא אומר להפסיק את התמיכה ותוך יום-יומיים המחזור מגיע. לגבי השאלות על הפרייה - הרופא שלך אמור לעקוב אחר המינון של ההורמונים על מנת לוודא שאין גירוי יתר וזה בהחלט המצב האופטימאלי... אני עברתי 3 הפריות ( בשני סבבים שונים ) ואף פעם לא היה לי גירוי יתר שהפיל אותי למיטה. לגבי תהליך ההפריה - לפי המלצת הרופאים אין צורך במנוחה מיוחדת - רק לא לרוץ מרתון או לנקות לפסח כך שבעצם בתהליך ביום השאיבה את לא בעבודה וביום ההחזרה את יכולה לאחר ( למרות שבשביל הנפש אני ממליצה לא ללכת באותו יום ) אני לא מאמינה שרופא יסכים לשאוב להקפיא ולהחזיר אחרי חודש... זה פוגם באיכות ולכן הוא ימליץ לך לחכות חודש ולעשות את כל התהליך. מקווה שעניתי על הכל :-)

היי מטופלשית היקרה, מה שלומך? קודם כל תודה על התשובות האם נחת ביום השאיבה וזהו בעצם? לא נאלצת לנוח יותר מזה? לא היו לך בכלל תופעות לוואי? אני ככ מפחדת ממחשבה על הפריות ורוב הבנות שיצא לי לדבר איתן אמרו שלפחות יומיים הן נחו לאחר השאיבה ואז מה את אומרת בעבודה? את סיפרת?

כצפוי האחות התקשרה לבשר בטא שלילית אין לי אפילו כוחות לכתוב, רק מעדכנת אולי בהמשך ארים את עצמי יום נעים דנדן

: ( אני מצטערת מאוד לשמוע דנדן.............

בנות יקרות, קמתי בבוקר והתעצבתי לקרוא את כל הפוסטים של דיכאון וחוסר מצב רוח בפורום. מקווה מאוד שזה משהו באוויר החמסיני המגעיל הזה, ושבתוך זמן קצר כולנו כאן נשנה הילוך, נתמלא באנרגיות חיוביות, ובתינוקות בבטן... ואמנם אנחנו לא פורום של רופאים, ואני שונאת להיות בעמדת ה"מטיפה", אבל בכל זאת בעקבות כמה פוסטים שהיו כאן לאחרונה אני מרגישה שאני חייבת: אין כזה דבר לסיים טיפול בלי לעשות בדיקת בטא.כן, דימום שמגיע סמוך למועד הוא כנראה מחזור, וכן, זה מאד מאד מבאס, אבל יש גם היריונות שמתחילים בדימום וזה פשוט לא אחראי לעשות את כל המסלול ולוותר על הבדיקה הזאת. זה נכון לכל טיפול לדעתי, אבל במיוחד כשמדובר כאשר מקבלים תמיכת פרוגרסטרון. הרי הפסקת התמיכה על דעת עצמנו יכולה לשבש היריון שאולי אולי התחיל למרות הדימום. וגם אם באמת אין היריון, למיטב ידיעתי המחזור לא אמור להגיע לפני הבטא כשמקבלים תמיכה, ובדיקת דם שכוללת גם פרוגרסטרון יכולה ללמד את הרופא משהו חשוב לקראת הטיפול הבא (להגביר תמיכה). זהו, סיימתי להטיף :-) חייבת לרוץ, חג שמח לכולן!

אולי זה החג וכל מה שהוא מביא שיושב עלינו :) מקווה שהוא יביא לנו גם את האביב וההתחדשות המגיעה לנו

יקרות ומקסימות, עם בטאות שליליות, ועם כל הקשיים וציפיות שמתרסקות, ועם הדימומים והחברות שנכנסות להריון מאפצ'י, ועוד ועוד ועוד - מאחלת לכן שהטבע יחזיר לכן את כוחותיכן, הפרחים והפרפרים יחדשו את תקוותיכן, ושבקרוב כל כך יהיו פה בטאות מרקיעות שחקים עם ילדים מקסימים וצוחקים בידיים שלכן במהרה! ותקשיבו לקרן לגבי בדיקות הבטא, יש לי פה שניים מתוקים שהתחילו בדימומים קשים. לא לוותר על הבדיקה. חד שמח יקרות!!!!

שוב אני יושבת מול פורומים ומזילה דמעות. אני מבינה כמה שהסיכוי שלי, סטטיטית, כל כך קטן... אני מבינה שכדאי לי לעבור למסלול תרומת הביצית בהקדם, כלומר כבר בפגישה הבאה לשוחח עם מרגליות. אולי אפשר בינתיים לעשות הפריות. האחות סיפרה לי שיש אישה אחת במרפאה שכשהייתה בתור לתרומה, נקלטה בהזרעה. לא כדאי לסמוך על כזה נס... גם קראתי שהפריה עולה 18000 ש"ח. כדאי לי למהר, אלוהים ישמור.... יש לי רק עוד קצת יותר משלוש שנים... :(

היי מישי, התעצבתי לקרוא אותך, אבל טוב שאת מכינה את עצמך לכל תרחיש. כן, אני חושבת שכדאי שתדברי עם מרגליות כבר עכשיו על תרומת ביצית. תאספי כמה שיותר מידע, ואז תחליטי. אני מנחשת שיש כל מיני בירוקרטיות שמעורבות בתהליך ושאי אפשר לעשות אותו מהיום למחר, אז כדאי שהכל יהיה מוכן למקרה שתחליטו ללכת על זה במהירות יחסית. בינתיים נסי כמה מחזורים על הביציות שלך ותוכלי לקבל את ההחלטה עם יותר ידע מבוסס. לגבי המחיר והזמן: בתרומת ביצית יש לך מימון של המדינה, למיטב ידיעתי, עד גיל 51. הגבול של גיל 45 הוא לביציות שלך. אז לפחות מחיר השאיבה עצמה לא צריך להטריד אותך. מה שכן, אני לא יודעת אם אין עלות לקניית הביציות מחו"ל. נדמה לי שיש, וזה גם משהו ששווה לך כבר לשאול את מרגליות עליו כדי להתכונן. הלכת לעשות הבוקר בדיקות? חג שמח

כן, הייתי בבדיקות הבוקר אני יושבת פה וממררת מבכי. בעלי בעבודה. תיכננתי לבלות בוקר עם האחיינים אבל אני צריכה להשאר באיזור. באולטרא סאונד היה יופי וזה כבר טוב. אני מחכה לתשובה מהירה כדי שאם אצטרך תרופות אוכל לרוץ לפני שיסגרו. אני עדיין לא משלימה עם האבל על ילדים משליץ עכברוניות קטנות כמו שאני הייתי כשהייתי קטנה. כל כך נרקיסיסטי. וכל כך כואב. לא יהיה המשך ממני לאמא שלי או לאבא שלי. אני מרוסקת מזה לחלוטין. אני מרגישה שהזדקנתי בכמה שנים טובות. אם מסתכלים למציאות בעיניים אז אלה האפשרויות: או שהייתי אם חד הורית עם תרומת זרע. או שהייתי אם חד הורית עם תרומת זרע + ביצית או שאני נשואה לאהבת חיי ויהיה לי ילד ממנו+ביצית אחרת אז אם להסתכל למציאות בעיניים אבחר במה שיש לי. אבל הכאב והרחמים על עצמי והאכזבה מהגוף שלי ועצב עבור כל מי שאוהב אותי... אני כל כך רגישה שזה ממש חבל. בכל מקרה קרן אני כל כך שמחה שאת כאן. אני אעדכן חג שמח וחיבוק

מחר יש לי בטא אבל הכאבים כבר הגיעו והאמת שאני לא רואה טעם ללכת בכלל, אני יודעת שאקבל היום בלילה או מחר בבוקר בזבוז של זמן לא מתכננת כרגע טיפול נוסף, אין לי החודש כח לזה אחרי הדימומים שפקדו אותי אני חושבת שאלו היו השבועיים הכי ארוכים בחיי או שאולי בעצם כל שבועיים לפני בטא נראים כך? שבוע טוב בכל זאת לכולן דנדן

אל תניחי הנחות! ההמתנה הזאת גורמת לנו לבדוק כל תחושה ולו הכי קטנה - פשוט תעשי את הבדיקה. אל תתני לתחושות כאלה או אחרות לבאס אותך. מחזיקה לך אצבעות &&&&

מצטערת מאוד לשמוע על המחזור שכנראה מגיע ועל מצב הרוח. מקווה שלפחות עשיתם חיים בחו"ל! ספרי משהו.... חייבת לרוץ עכשיו. מאוד מקווה שאספיק לכתוב שוב לפני החג. אני מאמינה שכן. חג שמח

הזרעה אחרונה, אחר כך איך שלא קוראים לו ..הפעם עם זריקות וכל העניין של הזריקות מבהיל אותו כי עם תרופות וכבר השתגעתי אז איך עם זריקות.. החזרה לטיפולים אחרי הפסקה של 3 חודשים נראית לי לא סיוט אלא מלחמה אחת גדולה של עצבים .. לקחתי הפסקה כדי להתאושש ולחזור עם אנרגיות חיוביות ואופטימיות, דבר שממש לא קורה קורה לי בדיוק ההפך ! אני חוזרת עם המון חשש, פחד, ייאוש ואפס תקווה ! הלחץ הזה משגע אותי וחבל לחזור לטיפול כאשר אני מאמינה שזה לא יצליח פשוט חבל , אני רק אגרום עוול לעצמי ולגופי.. עצות.. תמיכה.. יתקבלו בברכה,

לנשום עמוק!!!! זה הכי חשוב.... בתור מי שעברה את זה בסבב הראשון וחוזרת לסבב ב' אני יכולה להגיד לך שצריך המון סבלנות. זו בהחלט מלחמה...יחד עם זאת היא מלחמה שננצח בה בסופו שלו דבר!!! זה קשה אבל צריך להסתכל במראה ולצאת לקרב!!! יש נפילות מתח אני לא אשקר...ובשביל זה קיים המקום המדהים הזה... אז קחי נשימה עמוקה וקדימה צאי לדרך...אנחנו פה לכל מקרה :)

רוצה קצת לספר למה את חושבת שזה לא יצליח? ספרי קצת היסטוריה, אלו וכמה הזרעות עשית? אני מבינה שלקחת תרופות (איקקלומין?) ולא זריקות. כדי להתגבר על יאוש וחששות לי מאד עוזר לעזוב הכל. להניח הכל בצד ולקחת כל יום כפי שהוא. לא לתכנן יותר מדי, לא לחשב יותר מדי חישובים, אלא פשוט לעבור את היום ולראות מה ילד יום המחרת. לפעמים כדי לשאוב אנרגיות חדשות צריך להניח את הישנות מאחור. איכשהו. אני יודעת שזה בלתי רציונלי, אבל לכל אחת מאיתנו יש את הדרך לשחרר את עצמה מפחדים וחששות. בטוח שיש לך איזה כיס חבוי עמוק עמוק של תקווה ואופטימיות. ואם לא - אז פשוט העסיקי את עצמך בעשייה. הכנסי לטיפולים ותתעסקי רק באותו יום של טיפול. לא במחר ולא במחרתיים. בהצלחה וחג שמח יקירה!

השאלה שלך : למה את חושבת שזה לא יצליח? פשוט העירה אותי את האמת אין לי מושג למה אני חושבת שזה לא יצליח, אולי בגלל שכל דבר בחיי קיבלתי אחרי מלחמות כגון תואר, עבודה, בן זוג, אהבה וממש הכל וכמובן באיחור, כנראה שהיה לי מובן מאליו שגם את ילדיי אקבל אחרי מלחמות ובאיחור.. אני כבר בת 31 וחצי.. מנסה להיכנס להריון מזה שנתיים, בעיית זרע "קלה" יחסית כפי שאמר הרופא, הבעיה בתנועה קודם הייתה בריכוז.. עברתי 2 הזרעות, החודש מקווה שזהו טיפול אחרון שיניב תוצאות. הפעם עם זריקות, הספקולום פשוט הורג אותי מכאב, עשיתי היפונוזה כדי להקל על עצמי את הכאב הזה, כי אין לי בעיה גופנית אבל פשוט בפעמים הקודמים צרחתי מרוב כאב , הדבר הזה הורג לי את כל הטיפול

אז ככה, זיידמן נסע לחו"ל עשיתי הזרעה ללא עזרתו והכוונתו המלאה, עכשיו נכנסו בי פחדים ששוב יהיה לי הריון מחוץ לרחם. זה הסיוט שאף אישה לא מייחלת לו. היה לי כזה לפני שנה והיה עוד הריון שלא התפתח לפני שלושה חודשים. ועכשיו... ממש ממש מפחדת לא מצליחה לצאת מזה. מחכה שזיידמן יחזור ויבדוק אותי באולטראסאונד שירגיע אותי. לא מאמינה שאני עוברת כזה סיוט המחשבות פשוט מכשפות אותי ודווקא אני הולכת לאחרונה לטיפול בדימיון מודרך כי ברוך השם יש לי עוד בעיות: לא מרוצה ממקום המגורים שלי ואין לי כסף לעבור לבית אחר, לא ישנה טוב בלילות, הורידו אותי בעבודה לאט לאט לתפקיד זוטר בהרבה, תסכולים... פשוט ככה! חבל שהתחלתי בטיפולים האלה בכלל חבל חבל! נקווה שבעזרת הכוונה אלוהית אמצע מנוחה לנפש שלי שממש ממש מטרידה אותי. יום אחד יהיה לי טוב יום-ימים שיגיעו במהרה כי אני כבר לא יכולה יותר!

מצטערת כל כך לשמוע שאת חווה פחדים וחרדות שכאלו...! אני יודעת שגם אם אומר לך שזיידמן לא יכול לבטל את החששות שלך זה לא יעזור, כי החששות הן שלך, עמוק פנימה, ואת צריכה למצוא את הדרך להרגיע אותן. יש לי תחושה שאת צריכה קצת יד מכוונת, חוץ מהכוונה אלוהית. ניסית לעזור לעצמך באיזשהי דרך? ייעוץ, רפואה אלטרנטיבית, ספורט, יוגה, קבוצת תמיכה כלשהי? אני חושבת שבמצבים כמו שלך כדאי לחפש את החבל שיעזור לטפס ולצאת מהמקום שבו את נמצאת. כשהחיים מסביב סוגרים ולוחצים קשה שבעתיים לעבור טיפולים... כמובן שאנחנו פה כדי לתמוך ולעזור, אבל נסי אולי עוד משהו? שיהיה חג שמח בינתיים...

טוב הכותרת שלי אומרת הכל... הייתי אמורה לעשות בדיקת דם לבטא ביום רביעי. ביום שני (ערב חג)היה לי קצת דימום אבל חשבתי שזו השרשה אז הייתי מעודדת.. למחרת נסענו למשפחה במרכז והדימום רק התגבר עד הערב והייתי שבורה לגמרי. ניסיתי להסתיר את מצב רוחי העגום אבל זה לא כל כך הלך. בדרך חזרה עדיין ישבתי ללכת למחורת לבטא אבל הדימום רק התגבר.. המחזור המחורבן!!! עכשיו אני יותר מעודדת לקראת הפעם הבאה אבל זה כל כךךך קשה. בהריון הראשון עם המדהימה שלי נקלטתי בהפריה ראשונה אז כנראה שהמזל לא מכה פעמיים :( בכל אופן אני מסתכלת על המדהימה שלי שתכף בת שנתיים וחיוך גדול עולה על פניי!!! עצוב היה לי גם לקרוא על שאר הבנות כנראה שזה לא הזמן שלנו עדיין. אוהבת אתכן ומחזקת את כולכן... מאיה

מאיה'לה אני כל כך מצטערת לקרוא... מבינה לליבך ושולחת לך חיבוק וחיזוק. קיבלת מתנה נפלאה וכפי שאת מציינת יחסית בקלות- מתנה שתחזיק אותך עכשיו עד למתנה הבאה!

אנחנו יכולות לפתוח כאן מועדון של "קל בסיבוב ראשון, קשה בסיבוב שני". אני רק מקווה שהוא יתרוקן מהר מאוד מכל חברותיו! מאחלת לך הצלחה גדולה בסיבוב הבא, ובינתיים תיהני בכל יום מהאוצר שכבר יש לך. בכל האכזבות שהיו לי עד היום, החיוך מהנסיך בשנייה שהגעתי הביתה הבריא אותי יותר מכל דבר אחר. שבת שלום

מבינה אותך מאוד אני מחר לקראת בטא, תוהה עדיין (נכון לשעה 11 בלילה) אם ללכת בכלל, כל הסימנים מראים שהמכשושה בדרך אלי. ושוב יש ערב חג והפעם לא נהיה בחול ולא יהיה משהו שירכך את המכה, עצוב מאוד. לא בא לי מעכשיו כבר על המשפחה.... ולהסתיר את הכאב, אין לי חשק. גם הקטנציק שלי עוד מעט בן שנתיים וכבר מזמן היה צריך להיות לו אח/ות....לפחות לפי הלוז שלי כנראה שבאמת אסור לתכנן, לקוות, לצפות וכנראה שבאמת המזל אינו מכה פעמיים........ מקווה שמצב רוחך השתפר מעט, בטח מחר אני זו שאצטרך עידוד, כבר יודעת שאקום בלילה ואראה דם, למה לטרוח??? שבוע טוב, דנדן

ידעתי שהחג הזה יהיה או שמח במיוחד או עצוב במיוחד :( בסבב הקודם נקלטנו בהפריה השניה ועכשיו אנחנו אחרי הפריה ראשונה... איכשהו ציפיתי שזה יתפס - הרי הגוף כבר ידע הריון לא?! בכל מקרה החלטנו לא להתחיל טיפול החודש בגלל כל החגים...נחכה למחזור הבא ונתחיל פרוטוקול נוסף. ואולי ניקלט טבעי...מותר לחלום לא?!

קודם כל (((((((חיבוק))))))) וכנראה שבאמת צריך לפתוח פה מועדון הילד השני. (ויש פה אפילו מדי פעם לילד השלישי) כמו שכתבתי למטה למטופלשית, אני ממש לא יודעת מי אמר שפעם שניה יותר קל. לי זה לא היה. בכל זאת, אביב הגיע, את יודעת שזה מצליח, אז לשאוף אוויר מלוא הריאות מלא בריחות של פריחות וקדימה לילד הבא! חג שמח!

חשבתי שהסבב השני יהיה קל יותר. הרי בכל זאת יש לי פיצי בן 1.4 בבית, וכבר זכיתי לתואר אמא ..אז למה זה כזה קשה?! שתי הזרעות שנכשלו (אחת על בסיס הורמונים והשניה טבעיחודש אחד של מעקב ביוץ וקדימה להפריות... הפריה ראשונה עם מינון נמוך של מונופור (די בבקשה שלי) 3 ביציות 2 הופרו איכות בינונית פלוס והוחזרו שתיהן ... והמחזור בכל זאת הגיע :( ,ושוב כולן מסביב בהריון, ושוב אני פקעת עצבים ווב אין לי סבלנות לאף אחד ולכלום. אני מסתכלת על פיצי ואני יודעת שזה שווה את התהליך, יחד עם זאת אני כועסת! כועסת על זה שאני מה'לא מוסברים' וששוב אני מוצאת את עצמי בתהליך הזה!מרגיש לי לא פייר :(

מצטערת שאת כל כך עצובה... מבינה אותך לגמרי. מצבינו אמנם שונה, אבל דומה. המצבי רוח האלה ממש קשים להתמודדות... מקווה שתעברי את זה ותחדשי כוחות... כמה זמן את כבר מנסה? זה בטח נורא מתסכל להיות "לא מוסברים" זה גם נורא עצוב להיות "מוסברים" :( כשכל העובדות ישר בפרצופך, כמוני. בסוף אנחנו מוצאות כוחות כי אנחנו נשים, ונועדנו להיות אימהות...

קראתי אותך בצער, וכאב לי שאת כל כך סובלת. טוב שחזרת לכאן לשתף ואני מקווה להתחזק. חשבתי עלייך הרבה בחודשים האחרונים. אכן, הסבב השני לא תמיד קל יותר. נועה אפילו כתבה לי לאחרונה שלפעמים הצלחות מהירות בסבב ראשון, כמו שהיו לך ולי (אני נקלטתי אז בהפריה ראשונה), רק עושות את הסבב השני לקשה יותר. אני עברתי מאז הלידה של הנסיך שתי הפלות - שזה הדבר שהכי התפללתי לא להתמודד איתו אף פעם - ואני עדיין מנסה. בסוף זה יצליח :-) אבל, וזה אבל גדול, שתינו יודעות עוד יותר ממה שידענו קודם עד כמה זה שווה הכל, וגם יודעות שאין סיבה שלא יצליח לנו שוב (בטח לא לך שאת כל כך צעירה.אצלי השעון דופק ממש לרעתי). אז כל מה שצריך זה עוד קצת סבלנות, דם, יזע ודמעות אם צריך, וזה יגיע שוב. ואני יודעת שזה קשה, אבל אני מאוד ממליצה לך לנסות להשתחרר מהכעס. זה לא פרודוקטיבי, ופוגע רק בך ובקרובים לך. אחד הדברים שהכי עוזרים לי לא לכעוס הוא לזכור שלכל אחד יש את הצרות שלו, ואצלנו מדובר בבעיה הזאת. אז מישהי אחרת שאת רואה נכנסת להיריון בקלילות אבל אולי יש לה בעיות עם בעלה? צרות כלכליות קשות? צרות בריאות אחרות? למעט מתי מעט בני מזל, לכל אחד ואחת יש את חבילת הצרות שלו בעולם הזה. ואני לא אומרת את זה כדי להתנחם במחשבה על צרות של אחרים, חלילה, אבל כשזוכרים את זה שלא הכל ורוד אצל אחרים - גם אם זה נראה ככה - זה עוזר לקבל את הגורל שלנו. ועוד דבר שעוזר לי לפחות היא המחשבה על כך שלבכור שלנו דווקא קצת טוב שההיריון השני מתעכב קצת.... אני לא יודעת בדיוק מתי את התחלת בניסיונות הפעם, אבל אני נכנסתי להיריון טבעי כשהנסיך היה בן חמישה חודשים, והייתי אמורה ללדת כשהוא היה בן שנה וחודש. אז הכאב והאכזבה מההפלה היו גדולים, אבל בלב פנימה גם היתה תחושה שזה היה ממש מהיר מדי ושהוא היה קצת סובל מחלוקת תשומת הלב שלי עם עוד תינוק. אחר כך נקלטתי בהפריה ראשונה אחרי ההפלה הזאת, ושוב-- גם שנ(ה ושמונה חודשים זה פער קצת קטן לטעמי. אילו לא הייתי מבוגרת, ולא היו לי בעיות כניסה להיריון, בכלל עוד לא הייתי מנסה בשלב הזה). בקיצור, אני לא יודעת אם המחשבות האלה הגיוניות בעינייך, אבל אותי הן הצליחו לעודד. משהו בסגנון של "מאותתים לי מלמעלה שזה היה מוקדם מדי, וזה יבוא כשזה צריך לבוא". עכשיו אני מרגישה שזה ממש הזמן הנכון, ועכשיו שרק יבוא כבר!!! :-) אני מקווה שהצלחתי לעודד אותך קצת. ולפחות כאן תיזכרי שאת לא לבד בצרה הזאת, ושלא כולן מסביב נכנסות להיריון בכזו קלילות. אגב, למה ביקשת מעט מנופור? לא היתה לךתגובה טובה להורמונים בסבב הקודם? לי נראה שאם כבר נכנסים לתהליך הזה, ובגיל צעיר, שווה למקסם את הסיכויים בכל סבב, לא? נשיקות, חיבוקים, ובעיקר - חג שמח שמח!

הרציונל ברור לי מאד! וגם הניסיון מלמד אותי שניצחתי בעבר ואין לי ספק שננצח גם הפעם. יחד עם זאת התחושה הזו של כישלון, שלא הולך לי בקלות... האכזבה הזאת!!! בסבב הראשון של הטיפולים נקלטנו בהפריה השניה ( אחרי 3 הזרעות כושלות וחצי שנה של מעקבי ביוץ) וחשבתי שהפעם בגלל שאין לחץ ( הרי אנחנו מהלא מוסברים אז כולם טרחו להגיד שזה מלחץ) יהיה פשוט יותר. וגם קיבלתי באהבה את החזרה לטיפולים אבל פתאום נפלה עלי רוח קרב מבאסת שכזו :-( כי כולם מסביב שוב בהריון ושוב מתחיל הלחץ הנפשי הזה.... הסיבה למינון הנמוך היא כי לפני שלושה חודשים גילינו שיש לי שחלות פוליציסטיות ועם המינון הנמוך היו המון זקיקים קטנים וגירוי יתר עד שהגעתי לבלינסון ולכן התייעצתי עם הרופא שלי... הרי ביננו לא מחזירים יותר מ 2/3 אז למה ליצור 11?! בהפרייה הקודמת מתוך 11 שנשאבו הופרו רק 3 ועכשיו מתוך 3 הופרו 2 ... והאיכות היתה די טובה. בכל מקרה לקחנו הפסקה החודש בגלל החגים ונחזור לסבב נוסף במאי... אולי אני אקבל הריון מתנה ליום הולדת ( יוני) :-) מה איתך יקירה? איפה את בפרוטוקול?

ברור לי שזה לא בשליטתך ומונע ממקום לא רציונלי. אבל לפעמים עוזר לשמוע את ההסברים ה"רציונליים" ממישהו אחר. לפחות לי זה עוזר להתאפס על עצמי לפעמים. לא ידעתי שהיו לך עניינים של גירוי יתר. אז באמת אולי עדיף ללכת על מינונים נמוכים. משום מה זכרתי שעברת את הטיפולים בקלילות כמוני. ובאמת מאחלת לך מתנה עצומה ליום ההולדת. על ההיריון עם הנסיך התבשרתי כשבוע לפני יום ההולדת שלי :-)

לא היו גירויי יתר... הפעם משום מה הגוף קיבל את זה קצת פחות טוב בגלל זה העדפתי לא להעמיס מינונים. נראה מה תהיה ההמלצה שלו לסבב הבא

היי מישי... זה סבב שני שלי :-) בראשון נקלטתי בהפריה השניה. עכשיו עשינו 2 הזרעות ( אחת טבעית ואחת עם גירוי הורמונאלי ) והפריה אחת שלא צלחה. משתדלת לנטרל את הבאסה מהסביבה לא תמיד מצליחה .... יודעת שבסוף הדרך יש מתנה מקסימה שתצטרף לאוצר שלי בבית...

מטופלשית יקרה.. אני מבינה לליבך עד כמה קשה לחוות כזו אכזבה.. אני בטוחה שכמוני אחרי כמה ימים האכזבה תשקע ותרגישי יותר מעודדת. צריך להמשיך הלאה ולנסות עד שנצליח, הרי אנחנו לא מהמתיאשות נכון???? בכל אופן אני מחזקת אותך ושולחת לך חיבוקים מזדהים בתקווה להצלחה בפעם הבאה!!!

אנו לא מכירות (נראה לי) אבל מאוד מזדהה עם מה שכתבת קשה לי מאוד, במיוחד שכמו שציינת, נשים מסביבי=סליחה על הביטוי הגס, סליחה סליחה, מפליצות והופ-נכנסות מזה להריון ! אני כבר עושה עם עצמי משחקי הימורים מי מהחברים הבאים שלנו יודיע על הריון שני, שלישי.....ויודעת שבכאב רב, ברגע שאשמע על כך, אנתק קשר, לא מרוע, אלא מכאב ושוב אשמע כמה קל היה להם, כמה בדיוק הם רצו הפרש כזה וכזה בין הילדים ועל הניסיון הראשון הצליח להם....הכל מדוגם וקל... ושוב נהיה מוזמנים לברית ושוב יכאב כ"כ. נכון שהתוצאה שווה את התהליך אבל עוד מעט כבר שנתיים אנחנו מנסים וגם אני מרגישה קצת פקעת עצבים ואין לי סבלנות לכלום גם כ"כ השמנתי שאני בטוחה שאנשים חושבים שאני בהריון. לא פייר? אכן. לפחות פה בפורום אנו מבינות אחת את השנייה ובנימה אופטימית זו, שיהיה שבוע טוב דנדן

לא מצליחה להתגבר על הקנאה / כעס של אלה שנקלטות באפצ'י... כל סיפורי 'ההצלחה' של אלה מסביב..."בכלל לא ידענו שאנחנו בהריון וטסנו לחו"ל גילינו כשחזרנו" , "רק הפסקנו את הגלולות ואמרנו שננסה נקלטנו בחודש הראשון" ורק אני...סופרת ימים, ביציות, מתזמנת ביוץ, לא מעשנת לא שותה עושה הכל כדי להגדיל את הסיכוי... ועל מה?! אפילו לא עלו על הבעיה!!!! אני מה'לא מוסברות'. הקטע המצחיק שחשבתי שהפעם השניה תהיה אחרת...כי בכל זאת יש לי פיצי בבית (גם הוא מטיפולים) וחשבתי שאנשים ירדו ממני, וחשבתי שיהיה קל יותר וזה ממש לא ככה!!! מבאס לגמרי!!! את השלב של הזריקות והאולטרסאונד דווקא לקחתי בסדר...התשובה השלילית היא זאת שגמרה עלי :( זה ישמע מצחיק או עלוב תלוי איך מסתכלים על זה...אבל כשקיבלתי מחזור התפללתי שמדובר על דימום של תחילת הריון...העיקר לא תשובה שלילית!

מרגישה צורך לענות לך, על אף השעה המאוחרת בדיוק הייתי בפייסבוק, אני כבר אובססיבית על הריונות, כל מי שאני שומעת שבהריון, אני מבררת בן כמה הילד הראשון שלה, עושה בראש חישוב מהיר בן כמה היה הילד הראשון שהיא נכנסה להריון, מחשבת, מחשבנת..... עכשיו גיליתי שהמטפלת של התינוק שלי בהריון שני. גיליתי שאחת האמהות בגן נקלטה כשהיתה כבר בחתונה שלה, שאת הילד השני הביאה כשהראשון היה בן חצי שנה. לא יכולה להפסיק לחשב ולחשוב למה לי זה לא קורה?! למה לי זה ככ קשה אני גם ניסיתי להפסיק לעשן אבל לא מצליחה החודש, למרות הדימום שהיה לי עישנתי בהריון הראשון נקלטתי דווקא בחודש שחייתי. עישנתי, הייתי בגקוזי, טיילתי בחול, שתיתי אלכוהול, אכלתי סושי וכעת דווקא יש תקופות יותר קלות שאני חזקה ואופטימית ולאחרונה כאילו כדי למרוד, אני דווקא מעשנת, קשה לי להשלים עם גורלי המר ועם הכשלונות ואני יודעת שזה רע וזה לא תורם אבל העישון נותן לי כוח מה לעשות, ככה זה. אחרי שילדתי, הייתי בבדיקה אצל רופאת הנשים שלי ולא אשכח איך היא אמרה לי שהפעם יהיה לי קל ובטח ציק צאק איכנס להריון ככ בא לי ללכת להגיד לה כמה היא טעתה הפעם יותר גרוע....יותר זמן מהפעם הקודמת. סיוט. והלחץ לא עוזר, זה בטוח האם את שיתפת קרובים שלך בטיפולים, משפחה, חברות ? וברורה לי לגמרי התקווה שהדימום נובע מכל דבר אחר מלבד המחזור, זה ככ מובן

מי מי מי אמר שסבב שני יותר קל????? מי???? תזכירי לי????? אני זוכרת שהציפיות שלי היו בדיוק אותן ציפיות ואפילו גדולות יותר בפעם השניה. גם אני חשבתי - אה, עכשיו אני יודעת, עכשיו יש לי נסיון, עכשיו אני אכנס להריון בצ'יק. איזה צ'יק ואיזה נעליים. אהובתי, מבינה לליבך מאד מאד. בעיני לפעמים יש משהו אפילו קשה יותר בטיפולים לילד השני. דווקא כי כבר יש אוצר אחד בבית. דווקא כי כל כך כמהים ומבינים את גודל המתנה הענקית הבלתי נתפסת הזו. ((((((((((מחבקת אותך)))))))))) ומתפללת שסימנת עוד וי על אלה שלא הצליחו בדרך לאחד והיחיד המיוחד שיביא עוד ילד לידייך! חג שמח

זו בדיוק התחושה...הרי אני כבר יודעת מה הפרוטוקול המנצח, והגוף כבר היה בהריון אז מה הבעיה שלו?!?! והנה 2 הזרעות והפריה אחת נכשלו!!! אחרי החגים חוזרים בכל הכוח לסבב המנצח שלי!!!

שמתי לב שהפורום מאוד שקט בימים האחרונים. אני מקווה שזה בגלל שכולן חוגגות את החג המיוחד הזה, מבלות עם משפחותיהן או מטיילות בטבע, או עושות כל מה שעושה לכן טוב על הלב. אבל, אם מישהי בכל זאת כאן ורוצה לשתף/להתייעץ/לקטר, רק תדעו שבחול המועד אני בסביבה אם צריך.... נשיקות לכולן, קרן

: ) אני פה : ) אנחנו שנינו עובדים, והרבה אבל זה בסדר מצידי, אני אוהבת את העבודה שלי (לא יאומן כי יסופר) בעלי קיבל אתמול בלילה הדגמה חיה של אישה בדכאון של מחזור, מסכן שלי. לא בטוחה שהוא צריך לספוג גם את זה. בכל מקרה, לא הלכתי לעשות עוד שום בדיקת דם. אין לי כח לקום בבוקר מוקדם ואין לי כח להתקשר לאחיות. אולי אעשה זאת עכשיו. אולי הפעם אקבל איזשהן זריקות? טוב...בלב אני כבר מוכנה לפגישה עם מרגליות, לשוחח איתו על תרומת ביצית. אני פשוט רוצה ילדים כבר :( אני עברתי כבר את הארבעים ואחת. יש משהו מתעתע במראה שלי. אני נראית פחות משלושים. זו מתנה נפלאה אך גם מתעתעת. אני רוצה למהר. אני רוצה בגיל ארבעים וחמש להיות אמא ליותר מילד אחד.... .......אנחה עמוקה........ בפסח אמא שלי כתבה לי ששנה הבאה נחבוק ילד. היא לא יודעת דבר וחצי דבר אבל אמא שלי קוראת אותי כמו רנטגן ושבוע שעבר היא אמרה לי, עכשיו את כלה. תהני. תתמוגגי מהזכרונות של החתונה המדהימה שלך, מעצם היותך נשואה... לאט לאט. היא קוראת אותי זה בלתי יאומן. אמרתי לה אמא, כמו שחיכינו בסבלנות שאתחתן, כך נצטרך לחכות גם לילד. ייתכן וזה ייקח זמן. והיא אמרה, פחות ממה שאת חושבת. : ( היא כל כך אופטימית אמא שלי. כל כך בעדי. אני לא רוצה להתעקש על ילד מ ש ל י ולעבור עכשיו הפריות שנים, לא יודעת בכלל אם ייתנו לי, בעצם נראה לי שלא עם הנתונים שלי... קרוב לוודאי שכבר יפנו אותי בקרוב לתרומה של איזה אוקראינית. או צ'כית. ליל הבסדר היה נפלא והחג היה נפלא ושמחנו מאוד. נראה לי שאני בסך הכל, אבל ממש באופן כללי, מתחזקת :) בעלי אומר שהפורום עושה לי מאוד טוב ומחזק אותי. הוא שמח שיש לי שותפות לדרך כי הוא יודע שאני לא מדברת עם אף אחד ואני רגילה לחלוק. הוא גם שמח שאני עוזרת לאחרות (אני מקווה, שאיכשהוא) מועדים לשמחה קרן יקרה, לכולן מקווה שאתן מבלות ונהנות מהשמש הנפלאה שלכן מישי

כן, גם אני עובדת. אבל לפחות ימים קצרים. לא נורא. ובכלל יש כל כך מעט חול המועד וכל כך הרבה שישי-שבת/ערב חג-חג השנה, שאין הרבה ימים לעבוד גם כך. מצטערת לשמוע שקיבלת מחזור. אני מניחה שהצעד הבא אכן צריך להיות הזרעה עם הורמונים, ולו כדי לראות איך הגוף מגיב. לפעמים גם זאת אינדיקציה מאוד מהימנה לרזרבה השחלתית. מעבר לכך, באמת נשמע לי שתצטרכי בקרוב לקבל החלטות. מי כמוני מבינה את חוסר הסבלנות, אבל אם תבחרי בדרך של ניסיון עם הביציות שלך תצטרכי איכשהו להתגבר על חוסר הסבלנות הזה, ורוב הסיכויים שהדרך עם תרומת ביצית תהיה קצרה בהרבה. אני הייתי שומעת מה יש למרגליות לומר ואז מנסה לקבל החלטה. אני שמחה לשמוע שאת מוצאת כזו נחמה בפורום. בשביל זה אנחנו כאן :-) אני בכל זאת חושבת שהגיע הזמן לשתף מישהו חוץ מבעלך בעניין, אבל כמובן שזאת החלטה רק שלך. אני אחד האנשים הכי פרטיים בעולם, ובכל זאת שיתפתי שני אנשים בכל שלב בטיפול - את אחת מאחיותיי, ואת חברתי הטובה ביותר. לא יודעת איך הייתי עוברת את זה בלעדיהן. כל העולם חוץ מהן לא ידע (אפילו את ההיריון עצמו הסתרנו עד למי שפיר, אם את יכולה להאמין לכך), אבל הייתי זקוקה לפחות לאוזן הקשבת שלהן. יאללה ,מועדים לשמחה. כיף לשמוע שנהנית בסדר. גם אצלנו היה מאוד נחמד. קטנצ'יק ונחמד.

של כולן, מאחלת לכן מכל ליבי חג שמח באמת, עמוק בפנים בלב. שתזכו כולכן לצאת השנה מעבדות לחרות אמיתית, לחבוק את ילדיכם שלכן בידיים עד הפסח הבא, להתמלא באהבה ושמחה. אוהבת את כולכן ויודעת כמה החגים האלו יכולים להיות קשים לפעמים... קחו צעד אחורה, תסתכלו על הכל בפרספקטיבה שהכל עוד יהיה מאחוריכן. ואכן כך יהיה יום אחד!

קרן, לא התאפקתי וקניתי ערכה לבדיקת הריון כמובן שיצא שלילי הבטא בדם יצאה חיובי אבל זה בגלל האוביטרל האם בטוח זה סופי שלילי????? בא לי לבכות, למה אני עושה את זה? הבטחתי שלא אפרנס את החברות הללו !

אז אפילו בדיקת דם היא חסרת משמעות (לא סתם אומרים לעשות אותה שבועיים אחרי), ובדיקת שתן ביתית על אחת כמה וכמה. לא תהיה לך ברירה אלא לחכות עד שתחזרו מחו"ל...

נוסעת לשדה אין הרבה ברירות חוץ מלהרפות. ביוש ותודה על הכל שוב. ד"ששששששששששששששששששששששששש נדבר בעוד כמה ימים :-) שלך, דנדן

מאחלת לכולכן חג שמח ופורח וכמובן גם פורה .. שנצליח למלא את ביתינו באהבה ובצחוק בכיף ושמחה.. אוהבת אתכן ושולחת לכל אחת מכן חיזוקים ונשיקות!!!!! :)

מקסים!

אז ככה: היום היה לי א"ס נוסף והרירית 8. בדקתי כמה היתה 3 ימים לפני ההזרעה והאחות אמרה 7. נראה לי שהכל נע סביב 6,7,8 אצלי. כלומר הרירית אצלי לא הכי עבה. ביום שישי היתה 6, היום 8. נשמע לא אמין, אולי זה תלוי בטכנאית ובמתמר (ככה רושמים?) הציסטה שהיתה גדלה מ 22 ל 27. למה זה???? בנתיים מחכה לטלפון מהאחות לגבי בדיקות הדם שלי

התקשרה האחות, אמרה שלא מבינים מה קורה איתי, שאין מה לעשות מלבד לבצע בטא בעוד שבוע בדיוק דרך אגב, מסתבר שעשו בטא ויצאה חיובית אבל זה היה סמוך מדי לאוביטרל, כך שלא משקףאיזה מתח, כבר יש לי תקוות אבל ברור לי שזה לשווא ככה להתחיל, עם דימום, מה הסיכוי שייצא מזה הריון אני לא אופטימית יו אני לא מבינה איך לא ממציאים בדיקה שתבדוק מיידית הריון, זה לא אנושי ככה בסוף השבוע עישנתי גם, נהדר כמה ימים ממתן האוביטרל אפשר לבצע בטא או בעצם לקנות ערכה? אוביטרל קיבלתי ביום שישי שעבר, היום יום ראשון, עבר שבוע....

אני לא רוצה בכלל להיכנס לספוקלציות לגבייך, כי כמו שאת יודעת פשוט אי אפשר להבין כרגע מה קורה. רק לא הייתי מספידה כל כך מהר. יש לא מעט היריונות שמתחילים דווקא בדימום.וגם הגדילה של הציסטה לא אומרת כלום לגבי כן/לא היריון. הורמונים של היריון יכולים לגרום לה לגדול, אבל ככה גם שאריות הורמונים מהטיפול. באמת שאין לדעת. ונדמה לי שהאוביטרל מתנקה לגמרי מהגוף אחרי 10 ימים, אבל אל תתפסי אותי במלה. אז מה אאחל לך בינתיים? שיהיה חג נהדר!

תודה על הכל. שיהיה חג שמח, מאחלת לך שהחג הזה יביא עמו רק בשורות טובות, כי פשוט מגיע לנו תהני עם המשפוחס, תנוחי, אני אחזור רק בסוף השבוע, אנחנו טסים מחר, אשתדל לתת לראש לנוח נשיקות ושוב תודה על ההקשבה, התמיכה והחיזוקים שלך, דנדן

רק רציתי לנצל הפסקה קצרה מהניקיונות האחרונים לאחל לכל אחת ואחת מאיתנו חג שמח, אביב מאושר, ובעיקר: שנה פורייה שתסתיים בידיים מלאות! ואני גם רוצה להתנצמל מראש אם אהיה פה קצת פחות בשבוע הקרוב (למרות שאשתדל שלא). אני פשוט לא כותבת במחשב בחג\שבת, ואנחנו גם לא נהיה בבית בחג הראשון. אבל גם אם אני לא כאן, אני חושבת על כל אחת ואחת מכן.

קרן היקרה חג שמח וכשר!!!

שיהיה לך חג פסח שמח כשר ופורה

היי בנות, אני צריכה שיתוף של כל אחת עם ידע בתחום. Fish גבוה הפריה והזרועות שלא צלחו. מנסה חודש הבא בע"ה הפריה במחזור טבעי מינימום הורמונים הרופא סקפטי למדיי מה שמדכא לפני הטיפול. אם למשהי מידע על שיפור fish והביציות או מידע על משהי שכן עברה טיפול כזה עם הצלחה אשמח לגעת שתפו אותי

זו אכן הדרך שכדאי לנסות ב FSH גבוה עם נסיונות כושלים בהזרעות ו IVF עם הורמונים. אני יודעת שהיו מקרי הצלחה של IVF עם ביצית טבעית. זה לוקח יותר זמן, סבלנות והרבה נסיונות שכאלו. לא הוגן מצד הרופא שלך להיות סקפטי. נסי להתעלם ממנו להתכוונן מכל הלב לטיפול הכי טוב שאפשר. יכול מאד להיות שתצטרכי לעבור לא מעט טיפולים על ביצית בודדת כי כשלא משתמשים במספר ביציות בטיפול עם הורמונים הסיכויים ממילא יורדים ולכן יקח יותר זמן ויותר נסיונות. אל תרימי ידיים! לגבי נסיונות שיפור FSH גבוה, מן הסתם בטח שמעת על הורמון DHEA שנשים לוקחות. אומרים שרצוי לקחת מספר חודשים לפני שרואים השפעה. תזונה יכולה מאד להשפיע, אבל את צריכה להתייעץ עם מומחה תזונה ופריון. בהצלחה גדולה, שבוע טוב וחג שמח!

אני לא יודעת מה הנתונים המדויקים שלך (גיל, FSH, תוצאות הסטימולציה עם הורמונים, וכו'), אבל מסכימה עם כל מלה של נועה. אני אישית מכירה מישהי מאוד קרובה שכרגע נמצאת בתחילת היריון תאומים (!) מהביציות שלה, אחרי שהרופא שלה כבר פקפק בסיכוייה. אצלה ה-FSH דווקא לא כל כך גבוה, אבל בהפריות עם הורמונים התוצאות היו ממש עלובות, מה שמעיד על רזרבה נמוכה במיוחד. אגב, לגבי DHEA וכל דומיו: רבים מהרופאים טוענים שזה לא באמת עוזר,כלומר זה מוריד את רמת ה-FSH אבל לא משפר את הרזרבה ואיכות הביציות. אז זה לא יכול להזיק לנסות אבל לא הייתי נכנסת לסחרור של ניסיון להוריד את ה-FSH, אלא פשוט מרכזת את כל הכוחות והסבלנות לסיבובי הפריה טבעית. שיהיה המון בהצלחה!

תודה על התמיכה

אני איתך באוטו המצב fsh גבוהה אך טרם התחלתי טיפולים אני עכשיו מנסה את מזלי ומקווה להוריד את ה fsh דרך דיקור לא הבנתי מה זאת אומרת הפריה במחזור טבעי הרי אנחנו בעלות ה FSH הגבוהה לא מקבלות מחזור????? אשמח לפרטים בנושא היות וכל המצב זה די חדש לי

היי אני פה! קראתי את מה שכתבתן, לי ובכלל לי האחת והיחידה, המסת את ליבי. חשבתי על התגובה שלך והסיפור שלך ימים רבים. קרן תודה על הדאגה אני בסדר. היה לי קשה להכנס לכאן כי זה עורר סערת רגשות, אבל התגעגעתי. טוב כל כך שיש לי אתכן - ולכן יש גם אותי כמובן :) אני עוד מעט מקבלת מחזור ואז נתכונן לסיבוב הבא אמרתי מוזנחת מכיוון שלא קיבלתי בעצם שום עידוד בצורת זריקות או הורמונים והרגשתי שכרגע אני צריכה עזרה דחופה. מסתבר שהורמון אחד היה גבוה ולא נותנים זריקות. כמו כן , אני יודעת שהאחיות מתקשרות לפרופסור מרגליות- זה הרופא שלי, שאלתן- כל יום אבל עדיין אני לא מרגישה תמיד שיש מי שעוקב אחריי... היו ימים מאוד טובים ורגעים יפים עם בעלי ובכלל, וגם נפילות של בכי מרורים. שוב חושבת על תרומת הביצית וגם הולכת לדבר על כם עם הפרופסור כמה שאני כביכול מכינה את עצמי, אני חוששת מהתרסקות לכשאגלה שאכן, זה מה שעומד לקרות. ניסיתי להסביר לבעלי, ולא מספיק בעדינות, שייתכן ולא יהיו לי ילדים מ ש ל י. היה נדמה לי שהוא עליז מידדי וכנראה לא מבין מה קורה והאמת שמה שהכי הפריע לי זה שהיה לי כאב גדול על זה שהוא מאוכזב כי הוא התחתן עם האישה הכי שמחה ומאושרת בעולם, ואני כבר לא כזו. רציתי שהוא יבין איזה ענן כבד יושב על חיי. לא יודעת. הוא לא תינוק. הוא יודע והוא חזק ושמח ב ש ב י ל י. זה מרסק אותי לראות אותו עצוב. בכל מקרה, אמרתי לו והוא אמר שיתמודד עם כל מה שיבוא. בינתיים יש הרבה על מה להודות ולא לאבד תקווה. והוא אומר לי הרבה: יהיו לנו ילדים, נגדיל את המשפחה, את תראי עוד מעט נהיה מאוד עסוקים. בכל מקרה, לפני החג אני עובדת ימים ממש ארוכים בעבודה שלי מול מחשב ופשוט מותשת. ביקשתי את כל המשמרות שרק אפשר כי אנחנו תפרנים לגמרי. גם מעסיקה את עצמי בקריאת ספר נקיון סידורים... לפעמים לא מדליקה את המחשב אם אני חוזרת הבייתה בעשר בלילה. ובעבודה לא אכנס לפורום, אין פרטיות. מאחלת לכן חג שמח ומאושר הלוואי שעד השנה הבאה כל אחת ואחת מאיתנו תגשים את מה שבליבה. אני מחזקת אתכם ושולחת לכם המון המון חום ואהבה- אתן באמת במחשבות שלי ותחושת השותפות מחזקת אותי מאוד שלכן מישי

בעלי אמר לי, זה בראש שלך , מה שאני מרגישה שכאילו הוא מבואס על איך שהאישה שלו פתאום לא אותה אישה ורק אחרי שלושה חודשים של נישואים : / הוא אמר לי שהוא מאושר. כל בוקר הוא אומר לי שהוא מאושר והוא אוהב אותי יותר מכל ושאני האור של חייו... עכשיו כשאני חושבת על זה וכמובן בא לי לבכות אני מבינה שהוא כך מעודד אותי כדי שאני אשאר שמחה ולא אכנס לכל מיני פינות אפלות על אכזבה שלו ממני :( זה מצליח לו כי אני מתעוררת עם המילים שלו באוזן שלי וזה מחזיק אותי כל היום

נשמע שזכית במשהו שבפיס אי אפשר לזכות בו. באיש מקסים ואוהב באמת. נשמי את המילים שלו עמוק ללב. אל תעשי חשבונות למה הוא אומר לך מה שהוא אומר. קחי אותו בפשטות. הוא אוהב אותך עכשיו. הוא תומך במי שאת, בך. אל תנסי לשכנע את עצמך במציאות אחרת. קחי כל יום כמו שהוא. נסי לחשב כמה שפחות חישובים. כשיחזרו ההורמונים - תני לגוף את הצ'אנס לעשות מה שהוא יכול. ואם ולא תהיה ברירה - אז תתמודדי עם תרומת ביצית. זו אפשרות שתמיד פתוחה בפנייך. כרגע תני לגוף שלך את כל האמונה שלך שהוא יכול ומסוגל להרות מביצית שלך. באמת באמת תאמיני. זה יכול לחולל פלאים. אנחנו פה להיות איתך בכל שלב שתגיעי אליו! מחר יום חדש. שבוע חדש. חג של אביב ופריחה וצמיחה. תנשמי עמוק עמוק וחבקי כל מה שאפשר לחבק כדי להרגיש טוב יותר ורגוע יותר. נשיקות וחג שמח באמת!

הורדת לי דמעותת :( נשמע שאת עוברת תקופה מאוד קשה אבל כמו שאת אומרת את צריכה להתחזק מהמילים של בעלך כי הוא נשמע מדהיםםם אני מבינה לליבך ויודעת שמאוד קשה לחזק את עצמנו בימים כאלה קשים בהם יש לנו רק רצון אחד בלב אבל באמת בינתיים.. תנסי להיות שמחה בחלקך ולהיות אופטימית שימים טובים יגיעו בהם תהיו את ובעלך מאושרים עם תינוק בבית.. זה בסוף יגיע!! את נשמעת בן אדם מדהים ומגיע לך להיות מאושרת! שיהיה לכם חג שמח ומהנה!!

כל המילים שלך נכנסו לי ישר ללב תודה רבה!!! שיהיה לנו חג שמח מלא הכרת הטוב חיבוק מישי

שלום, אישתי בת 40, התחלנו טיפולי פוריות לפני כשבוע. אישתי מזריקה 5 מונופר + דקפפטיל. היום עלה לה חום הגוף ל- 38.5 (השקדים בגרון נפוחים, כנראה אנגינה). האם צריך/אפשר להזריק גם היום? או שצריך להפסיק. תודה מראש

אנחנו ממש לא רופאות ואסור לנו לייעץ אם מותר או לא להזריק. מקווה שהסתדרתם ואשתך מרגישה כבר טוב יותר! בהצלחה גדולה!

מקווה שעבר עלייך לילה רגוע. תעדכני כשאת יודעת מה קורה?

היי קרן, הייתי היום בבלינסון ועשו לי דם+א"ס. נראה שזה באמת מחזור. הרופא אמר שבגלל שהרי קיבלתי 5 ימים זריקות במינון 100 ואז יום 75 ויום 25 ואז יום לפני האוביטרל לא קיבלתי כלום, כנראה תהליך הביוץ לא הושלם במלואו והמערכת שלי קרסה. ביקשו שאגיע ביום ראשון שוב לדם ואס. באס ראו החזר ציסטי 22 וגם שני זקיקים 13, 14 כנראה שהגוף שלי באמת התחרפן וכנראה שאצטרך להתחיל סבב נוסף. מעצבן, מתסכל, עצוב לי מאוד ואם סופרים את היום הראשון של הוסת מיום שבו התחיל הדימום, ביום שלישי, אני כבר אמורה להתחיל מחר זריקות והרופא בכלל לא דיבר איתי על זריקות, כי הרי יש לי ציסטה, אז נראה שהחודש בכלל אבוד. בדכ אני מתחילה זריקות ביום החמישי ואם רק אלך לדם ואס ביום ראשון, זה בכלל יהיה יום. שישי למחזור בקיצור נראה שזה אבוד ובפסח אני בכלל לא פה, נוסעת לחופש מה לעשות, מרגישה קצת כמו שפן נסיונות. אין לי מצב רוח ולגוף שלי גם אין. ואני רק בהתחלה....

היי קרן קיבלתי טלפון מבלינסון לאחר שהם קיבלו את תוצאות הדם שלי הרופא אמר שלפי הדם, אני כן לאחר ביוץ ולא בוסת זימנו אותי לעוד בדיקות דם ועוד א"ס ביום ראשון לא הזוי? מה זה אומר? אז ממה הדימום? הוא אמר לי שאני יכולה להפסיק את התמיכה ואני עדיין מתלבטת מה לעשות, באמת להפסיק? והציסטה הזו מטרידה אותי אם כך אשמח לתגובה ממך

קרן, באתי למיון נשים. הדימום התגבר, זהו, כבר טוב לא יהיה פה. בטוח זה רע. אבל איך הגיוני שזה הפלה אם רק ביום ראשון עברתי הזרעה? אני ממוטטת

מצטערת שלא הייתי כאן כל היום. מקווה שאת בסדר. הפלה זה לא יכול להיות, למיטב ידיעתי. השאלה מה זה כן. אני באמת מקווה ששום דבר רציני.בבקשה תעדכני!

איזה יום עבר עלי, סיוט. הייתי במיון נשים, הרופאה אמרה שייתכן והשרשה אבל אכן מוזר שזה מוקדם מדי-רק יומיים לאחר הזרעה בדקה אותי, האמת שלא יכלה לראות הרבה, רק חיפשה את מקור הדימום-פצע אולי וכו' ולא מצאה ציינה שכמות הדם קטנה. לא שללה הריון חוץ רחמי נתנה לי כדורים וגינליים לתמיכה על אף שההזרעה כבר היתה לפני 3 ימים ואחכ בכלל האחות בבלינסון אמרה לי למה קיבלת תמיכה, אנחנו נותנים תמיכה רק ב IVF בכלאופן הסימנים מראים שאני במחזור, הדימום אמנם לא כמו יום ראשון של מחזור אבל יש לי כאבי מחזור ותחושת חום כזאת למטה, כמו במחזור ממש מוזר כי איך זה הגיוני שאני במחזור אם בשבוע שעבר ראו שאני בתחילת ביוץ? בקיצור רק מהלחץ יכולתי כבר להפיל. הפלה באמת לא הגיוני כי אין עדיין הריון בכלל אבל ייתכן כן שהיתה הפריה והיא מחוץ לרחם ולכן הדימום מה את יודעת על השרשה? ועל כדורים לתמיכה? אוי היית חסרה לי היום מה אני אגיד לך לא קל, החוסר ודאות הזה גומר אותי הרופאה אמרה שעלי להמתין עד לבטא בעוד שבועיים ובכל אופן אם יש החמרה לגשת שוב למיון, ממשיכה לראות מה יהיה, בינתיים הדם לא נעלם. זה אמנם לא מחזור רגיל אבל כן נראה כמו מחזור. תודה על התמיכה הכל בסדר איתך שנעלמת ככה? הרגלת אותי לטוב מדי :-)

קבלי תיקון זה לא כמה טיפות, זה דם כשאני מנגבת עכשיו אני כבר בלחץ

התקשרתי לבלינסון, האחות אמרה שאם ממשיך בכמות גדולה אז לבוא לבדיקה אבל כל עוד זה רק בניגוב זה בסדר אימאלה אני בלחץ, זה לא קרה לי עד היום

אבל מניחה שזה שום דבר רציני. אם זה מתגבר, או שאת סתם לחוצה, לכי להיבדק בכל זאת

סתם רציתי לשתף ולקבל קצת תגובות... הבן שלי צייר בגן את המשפחה שלנו, אנחנו והוא ו...אחות שיש לו אבל אי אפשר לראות אותה. הגננת סיפרה לי את זה כשבאתי והוסיפה - נו, אז לעבוד על זה... לא שזה הזיז לי משהו, אבל באמת אני תמהה כל פעם מחדש, איך אנשים לא קולטים? גם אם אתם לא יודעים, איך אין מחשבה אפילו, על שאם מישהו לא מצליח להביא ילד, זה מסביר, למשל, את זה ש...אין לו ילדים? אבל לענייננו, אתמול אחהרי הצהרים הגיע חבר מהגן, במקרה ממשפחה חד הורית אבל עם אח, ושמעתי את הבן שלו מספר לו על אחותו הדמיונית. כשקלט אותי מזווית העין ובטח חשב שאני שומעת, אמר לחבר - זאת לא אמא שלי, זאת המטפלת. כדי שאני לא אסגיר אותו, מן הסתם. הסברתי לו אחר כך שכמו שהם משפחה של שלושה, גם אנחנו משפחה של שלושה ושיש משפחות כאלה וכאלה וכאלה אבל בפנים, התחושה הריאלית מאוד, שנישאר משפחה של שלושה, מטרידה אותי. כואב לי הכמיהה להגיד "הילדים שלי", כואב לי שאולי לא יחווה את מה שאני חוויתי - משפחה, אחות, אח, להתלחש ביחד בלילה, לצחוק על ההורים כשהם לא שומעים, להרים טלפון כשאת גדולה, במשברים. נכון, מה שלי כתבה באחת ההודעות, אף אחד לא יגיד לנו מה זו משפחה, אף אחד לא יקבע לנו. אבל עדיין....

ממש עלו לי דמעות לקרוא את המסר שלך. ואני מאחלת לך ומאמינה שעוד תגידי "הילדים שלי". מזלי שהבן שלי עוד קטן מדי כדי לבקש אח או אחות. זה בטח היה שובר את לבי.... וגם אני המומה בכל פעם איך זה שעם כל הסיפורים על טיפולי פוריות אנשים לא מבינים לבד, או לפחות חושבים שיש אפשרות כזאת. אבל ככה זה כנראה, מי שלא חווה בעצמו, או בסביבתו הקרובה ממש, לא מפנים את העניין

אני כל כך מתחברת לזה... הבת שלי אומנם רק בת שנתיים אבל אני כבר מזמן מקבלת את התגובות האלה מסביב.. " נו מתי תעבדו על עוד אחד.." כאילו אנחנו לא רוצים עוד ילדים.. כאילו אנחנו לא במרוץ נגד הזמן לבנות את המשפחה שלנו. מה לעשות שבשבילנו צריך הרבה עבודה ומאמצים בשביל ילד נוסף ובאמת אףףףף אחד לא מבין אלא אם כן הוא עבר את זה בעצמו!!! בנימה אופטימית זו אני מאחלת לכולן להמשיך לנסות לבנות את המשפחה עם כמה שפחות אכזבות ובינתיים להנות מהשמחות הגדולות בחיינו.. יום נעים!!! נשיקות!!!

צובט מאד מאד לקרוא אותך... אטימות של אנשים תמיד תהיה. אני רק תוהה כמה אנשים מסוגלים להמשיך ולהתרחק מרגישות פנימית כלפי עצמם וכלפי אחרים. מה שהגננת אמרה זה כבר כל כך עניין שבשגרה שזה מכעיס אותי ברמות כל כך קשות כל יום כל הזמן. המונים לצערי רואים אנשים כשקופים, חסרי רגשות, עומק, מלאי חיים משלהם... הלוואי ויכולנו למחוק את כל אותן אמירות שמחלחלות לנו פנימה עמוק ומתיישבות דווקא על הפצעים הכי כואבים שלנו. אי אפשר. אבל אפשר לבחור לשים מסננת על האזניים ולנסות למשוך כמו מגנט את האמירות הטובות. לחפש כל הזמן מי ומה עושה לנו טוב ולהתמקד בזה. לדעתי הבן שלך מקסים ברמות, וזה שהוא מסוגל לבטא את עצמו בציור - החסך של האח אחות זה מופלא בעיני. עם כל הכאב שזה מעלה בך, ראי בו ילד נפלא שיודע להתבטא, יודע להוציא מכאובים החוצה ויודע לדבר ולשתף חברים בעניין. זה כל כך חשוב. האח/אחות יגיעו. גם אם לוקח להם זמן. שדרי לו שאת בטוחה בזה וגם הוא יהיה רגוע. מאחלת לכם בקרוב קרוב!

בנות עברתי הזרעה ביום ראשון בבוקר. בערב קיימנו יחסים, הכל היה בסדר, לא היו כאבים ולא דימום היום בבוקר, יומיים אחרי כואבת לי קצת הבטן ויצא כתם בהיר של ל דם בעת ניגוב מה יכולה להיות הסיבה? מלחיץ אותי

היי דנדן, לא נשמע לי מדאיג במיוחד, אבל הייתי שואלת את הרופא שלך ליתר ביטחון. כתם בהיר של דם יכול בהחלט להיות מההליך, כלומר פציעה קטנטנה של צוואר הרחם על ידי הקטטר שדרכו מעבירים את הזרע. וייתכן גם שהאזור היה קצת רגיש ו"נפצע" במהלך יחסי המין. אבל אני לא רופאה. לי תמיד היו כאבים אחרי הזרעות (יותר מאשר אחרי שאיבות...), אבל הם בדרך כלל התחילו תוך כמה שעות, לא יומיים אחרי. אבל כאב בטן קל באמת לא נשמע לי מדאיג. למרות שהלחץ מכל דבר קטן מובן לי מאוד! מחזיקה לך את כל האצבעות..... ועשית בסוף את העיסוי ההוא? חג שמח

כבר קיוויתי שזה השרשה או משהו כזה למרות שאני לא בטוחה אפילו מה זה אומר אין אין לי סיכוי להרות יותר, אני כזו לחוצה בחיים שלי שאין סיכוי שאצליח להיכנס להריון. רק בירח דבש הצלחתי והצלחות כאלה אי אפשר כבר לשחזר לא עשיתי בסוף עיסוי הדעות של הרופאים היו חלוקות הרופא בבלינסון אמר שכל עוד זה עיסוי רגיל קלאסי אין בעיה אבל שכחתי שזה בכלל אבנים חמות וכל רופא בפורום אמר משהו אחר אז כבר ויתרתי,איך אקח סיכוי? דחיתי לפעם אחרת, אני בעצם חייבת לתזמן רק לשבוע שאני במחזור, אז זה לא פשוט כי לא תמיד אפשרי והרי את צריכה גם לתאם מראש לא נראה לי שיהיה מנוס מהפריות וזה בעייתי זה שיום או יומיים את נעדרת נגיד מילא....אבל איך מסבירים שיומיים אחכ (בהחזרה) את שוב נעדרת? איך ניתן להסתיר שאת בטיפולים???

היי, כל חודש אחרי הביוץ אני מרגישה כל מיני דברים שיכולים להתפרש כמו תסמיני הריון כמובן שכל חודש "התסמינים" שלי שונים כדי לבלבל אותי עוד יותר. החודש אני 8 ימים אחרי ביוץ והתחילו לי קצת בחילות וסחרחורות מידי פעם ורישות בשדיים. זה יכול להיות תופעות לוואי של העלייה בפרוגסטרון שאחרי הביוץ? עשיתי לפני חודשיים בדיקת פרוגסטרון ביום ה 21 למחזור וזה יצא 62.1 שהבנתי שזה די גבוה. או שזה יכול להיות תסמיני הריון ראשונים? אוף! זה ממש מתסכל!

כולנו יודעות כמה שזה קשה, אבל זה המתכון הכי בטוח לחרפן את עצמך. זה יכול להיות סימן למחזור, יכול להיות סימן להיריון צעיר, יכול להיות תחושות שבעצם תמיד שם אבל את כל כך מחפשת אותם שאת שמה לב רק עכשיו, ויכול אפילו להיות פסיכוסומטי. בקיצור, אין דרך חוץ מהמתנה לבדיקה שבועיים אחרי הביוץ. הלוואי שהיתה.....