לילות לבנים

שלום, אני על סף ה'חמש שנים' - בעוד בשלושה חודשים אני מסיימת קדנציה בת חמש שנים של המחלה. נורא מוזר שדווקא לקראת סוף התקופה הקריטית מופיעות אצלי חרדות ופחדים. עוברים עלי לילות, במיוחד לילות - מאוד מסוייטים. בחודש האחרון למשל היה לי סרטן בריאות, בעצמות ובקיבה. השבוע קמתי עם סרטן בכף הרגל. קשה לי לדרוך על הרגל וכמובן אבחנתי - סרטן בכף הרגל. פוחדת ללכת לרופא, למרות שכל הבדיקות החצי שנתיות שאני מבצעת, תקינות. בטח תייעצו לי ללכת לפסיכיאטר. אבל בתוך תוכי, כשאני מדברת לעצמי, אני יודעת שהכל עורבא פרח, אולם בלילה שוב חוזרות אלי החרדות והחששות. איכות החיים שלי נפגמת מאוד, אני עצבנית ולפעמים גם מאוד לא מרוכזת והכל כאילו חולף ליד ולא שייך. רוצה מאוד להתכתב עם אחת במצבי ולדעת שזו תופעה מוכרת ונפוצה. (כך אני רוצה להאמין). מודה על היענות.

שלום ליאת, כאחות והחולה, אני יכולה להרגיע אותך שהתופעה באמת מוכרת ונפוצה אצל הרבה נשים חולות סרטן השד שחוו את הענין על בשרן. לפני בדיקות הביקורת התקופתיות תמיד מתעוררות החרדות והחששות, והפעם לפני תום 5 השנים שוב יש חששות. כמובן שהפתרון להמשיך בחיים השגרתיים כמה שניתן, להיות עסוקה וכך המחשבות יהיו על דברים אחרים ולאו דווקא על הסרטן. זה בהחלט נורמלי לפחד, לדמיין ולחשוב "מה יהיה אם..." כשאני נמצאת בתקופה כזו אני משתדלת להיות כמה שיותר בחברת החברות הקרובות אלי, ולעשות כמה שיותר דברים כייפים כמו, טיולים, הצגות, ישיבה בבתי-קפה, תמיד עם חברותי הטובות והקרובות, לידן אני מרגישה חופשיה ולא צריכה להעמיד פנים. זכרי שזה נורמלי לפחד ולחשוש, בפרט במצבנו שחווינו את התהליך כבר פעם אחת ואנחנו יודעות שיכולה להיות גם פעם שניה. זה בהחלט מפחיד אבל אחרי הבדיקות השגרתיות כשמקבלים את התשובות והכל תקין, חוזרים שוב לשגרת היום יום עד לשנה הבאה לקראת הבדיקות הבאות. שיהיו רק בשורות טובת, בידידות אני

ליאת היקרה שלום, כפי שראית מתשובתה של אני, מחשבות ופחדים אלו מוכרים היטב לנשים אחרות. נשים רבות כתבו בפורום זה כי למרות שסיימו את הטיפולים לפני זמן רב ולמרות שחזרו לשגרה הן עדיין פוחדות מאוד מפני חזרה אפשרית של המחלה. הקושי הגדול להתמודד עם מחשבות אלו היא היותם עמידים מפני כל שכנוע רציונאלי. כלומר אם את קמה עם כאב קל ברגל ומשוכנעת כי חלילה יש לך סרטן, העובדה שתפני לרופא שישלול את המחלה, לא תפחית את החרדה מכיוון שמחר את עלולה להרגיש כאב ביד או בכל אבר אחר. פחדים אלו הופכים אותנו גם הרבה יותר רגישים לכל תחושה גופנית. מה שרק מעצים את מעגל הקסמים של הפחד והחרדה. אני מסכימה איתך שלשוחח עם אישה שסיימה את הטיפולים וללמוד ממנה כיצד היא מתמודדת עם החזרה לשגרה יכול לעזור. לכן אני מציעה לך לפנות לקו החם של עמותת "אחת מתשע" בטל שמספרו 1800363400 ולשוחח עם אחת המתנדבות. כמו כן, כפי שאת יודעת הדרך להיגמל ממחשבות אלו המזינות את עצמן אינה כה פשוטה ולכן אני כן מאמינה כי בנוסף חשוב לפנות לשיחה עם איש מקצוע. באם תרצי תוכלי לפנות לפסיכולוג ולשוחח על פחדים אלו, לתת להם מקום ולקבל כלים להתמודד עימם. כמו כן, את מתארת מצב בו קשה לך מאוד לתפקד, אינך מרוכזת, את מתקשה לישון וכצפוי את חסרת סבלנות. מה שטבעי מאוד לאור ההתמודדות שלך. גם אם אינך מעוניינת כרגע לקבל טיפול תרופתי, חשוב שתדעי כי לרפואה כיום יש כלים לסייע במצבים אלו ולאפשר לך לתפקד טוב יותר. בברכה, אנה

תודה לאני ולאנה. לקחתי לתשומת לבי את הדברים שכתבתן, וכשתנוח עלי הרוח הטובה, אעזר באחת המתנדבות . ושוב תודה.