פורום סרטן השד

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
מידי שנה מתגלות כ-4400 נשים עם סרטן שד (לפי נתוני משרד הבריאות). לפי הנתונים החדשים, אחת מכל שבע וחצי נשים חולה בסרטן שד, ורבע מהחולות הן נשים צעירות מתחת לגיל 50. הוכח כי אבחון מוקדם מציל חיים! ולכן חשוב החל מגיל 30 לבצע, מידי שנה, בדיקת מישוש אצל כירורג שד, ומגיל 50 מומלץ לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים. על כל אישה מגיל 20 להכיר את השד ואת השינויים החלים בו.
19259 הודעות
14886 תשובות מומחה

מנהל פורום סרטן השד

תודה על תשובתך לגבי כדורי סויה + קוהוש השחור, אשר המלצת להפסיקם. יש לי בעיה של מאניה דיפרסיה ואסור לי לקחת את האפקסור שהוא נוגד דיכאון, האם יש תחליף אחר? אילה

את צריכה להתייעץ עם פסיכיאטור מטפל לגבי התרופה המתאימה לך. במקביל לטטפול בגלי החם ניתן לקחת כדורי כלוניריט פעמיים ליום.

04/05/2008 | 09:53 | מאת: חנה

שמי חנה בת 42 עם עבר של אם שנפטרה מסרטן השד בגיל 60, אני פונה בשאלה. נמצא אצלי בשד שמאל גוש בגודל של 15 מ"מ בשעה 12 ולאחר ביופסיה נמצא שהוא סולידי, כירוג שד לא ממליץ להוציא אותו. ואילו רופאת משפחה כן מציעה להוציא אותו. אני עם עבר של CA125 בערכים שנעו בין 30-150 וכרגע יחסית יציב עומד על 50 מתלבטת האם באמת יש צורך להכנס לניתוח ולהוציא אותו. אנא עזרו לי להחליט.. תודה חנה

04/05/2008 | 09:56 | מאת: שרון

מנסיון של "הכל בסדר" - כן, כן, כן, כן ,כן, כן, כן ,כן..... (להמשיך???) להוציא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עדיף הכל בסדר בחוץ! שבוע טוב.

04/05/2008 | 16:05 | מאת: לחנה

הי חנה, עם היסטוריה כזאת בלי קשר אם את נשאית או לא, הוציאי את הגוש . גם לביופסיה יש פספוסים ומצטרפת לשרון, על הכל בסדר לא צריך והופס... פתאום צץ לו הסרטן, נסיון עגום שלי ושל חברה שלי. אני לא אומרת שזה המקרה שלך, אך למה את מחכה? מדוע לעשות מעקבים ולחכות שמשהו יתפתח? הוציאי ותהיי שקטה לחלוטין שהכל בסדר. לא מבינה את הכירורג שלך, ממש לא. אגב, מדוע את בודקת ca-125?

04/05/2008 | 00:26 | מאת: גלינה

אני בת 33. לפני 4 שנים עברתי ניתוח להגדלת חזה והייתי רוצה להיבדק באופן קבוע אחת לשנה. השאלה האם לשם כך צריך כירוג רגיל או כירוג שד אשר מכיר ספציפית שדיים עם שתלי סיליקון? תודה

04/05/2008 | 22:38 | מאת: אנה גולדברט

גלינה היקרה שלום, עלייך לפנות לכירורג מומחה שד. תוכלי לקבוע תור דרך קופת החולים בה את מבוטחת. בברכה, אנה

04/05/2008 | 00:21 | מאת: ח.ח

ההחזר מאוד פשוט מביאים קבלה +מכתב מאומקולוגיה שאת זקוקה לפאה ומשרד מרפאה מקליד נתונים והחזר את מקבלת בחשבון בנק\ בנוסףהעתק מכתב מאונקולוגית וכן העתק קבלה עם חותמת נאמן למקור וכן כולל העתק סכום שקבלת שולחת למושלם ומקבלת עד 80 אחוז החזר לחשבון נק זאת אומרת שבחשבון סופי את מקבלת 100 אחוז החזר

04/05/2008 | 09:10 | מאת: איריס

בקופ"ח מכבי מקסימום החזר 1300 ש"ח, גם אם הפיאה עלתה יותר

03/05/2008 | 18:03 | מאת: אני

אני לוקחת כשבועיים ארימידקס והופיעו לי כאבים בירך האם התופעה מוכרת האם חלפת מה עלי לעשות

04/05/2008 | 07:18 | מאת: פרופ' גיל בר-סלע

לפונה שלום כאבים בשרירים או פרקים יכולים להגרם מארימדקס. מצד שני את מתארת כאב במקום אחד ספציפי לכן לפני שממהרים להחליף תרופות , לדעתי כדאי לך להמשיך שבועיים נוספים אם הכאב לא חולף, להפסיק את הארימדקס לשבועיים לראות אם אז חולף הכאב ולאחר מכן להחליט על המשך הטיפול.

04/05/2008 | 17:42 | מאת: אני

לד"ר גיל בר-סלע תודה על המידע המהיר והמרגיע אכן הכאבים הלכו ופחתו כעבור מספר ימים

03/05/2008 | 17:33 | מאת: מגי

רציתי לדעת איך נכנסים לים או לברכה לאחר כריתה שלמה , האם אפשר להרטיב את הפרוטזה ואיזה בגד ים יש . בריאות לכולם

03/05/2008 | 20:26 | מאת: אני הישנה(אירופה)

היי אפשר להכנס אם פרוטזה לים או לבריכה . לפחות יש סוגים של פרוטזה שמתאימים גם למים תבדקי אם המקם שממנו יש לך אותה ואם לא תחשבי על זה בפעם הבאה כי בפירוש יש פרוטזות שמתאימות למים . בקשק לבגד ים את צריכה גם לשאול במקום שממנו יש לך את הפרוטזה הם גם צריכים למכור בגדי ים אני קניתי מהם בגד ים ממש יפה הוא בעצם בגד ים רגיל רק שצריך לשים לב שלא רואים כלום לא מהצד ולא מלמעלה שיהיה קצת יותר סגור ואז יש כיס שמכניסים את הפרוטזה ותאמיני לי הכל נראה רגיל . אז תהני לך מהקיץ. ביי אני

03/05/2008 | 17:01 | מאת: אלה

שלום רב, שאלתי היא כאשר מאובחן סרטן השד כדאי קודם לעבור הקרנות ואז טיפול תרופתי בטמוקסי, או יש תחילה לסיים עם הטיפול התרופתי ההורמונלי ורק אז להתחיל עם ההקרנות? אשמח מאוד לתשובה, בתודה מראש, אלה

03/05/2008 | 20:00 | מאת: רגע....

את הטמוקסי מקבלים כאשר יש קולטנים חיוביים להורמונים, ואז במדיה ומומלץ רק הקרנות מקבלים את הטיפול ההורמונלי המונע (טמוקסי ואחרים) בדרך כלל לחמש או יותר שנים (תלוי בפרופיל כמו גם בשלב ועוד...) כך שלא ממתינים אם ההקרנות, אלו באות להגן את הופעה חוזרת באותו מקום של הגידול. מועד ההקרנות - תלוי בלחץ במכון הקרינה שבו את אמרוה לקבל את ההקרנות. כמות הקרינה ועוד- שוב תלוי במקום ובהמלצות של המומחים. אבל- זה כל יום בדרך כלל 25 פעם ולפעמים עוד בוסטרים רק לצלקת. מדוע לא הסבירו לך את זה בפגישה עם הצוות? בהצלחה, דליה

03/05/2008 | 20:21 | מאת: אנה גולדברט

אלה היקרה שלום, קשה מאוד ואפילו בלתי אפשרי לענות על שאלות היפותטיות. אחד היועצים בפורום זה ישמח לענות על שאלתך באם תצרפי מידע רפואי מפורט. בברכה, אנה

03/05/2008 | 13:31 | מאת: גילי

אני וחברותי קבלנו מיילים כי שימוש בדיאודורנט -אנטי פרסיפירנט- הוא מסוכן מאד וגורם לסרטן שד כיון שאינו מאפשר לזיעה לצאת מבית השחי. שאלתי-האם יש אמת בפרסום? אם כן,מדוע בכל הרשתות מופיעים מוצרים כאלו אנטי פרספירנט? ממש הלכתי לבדוק! במה כן להשתמש? מחכה לתשובה ותודה.

03/05/2008 | 14:23 | מאת: לגילי

יש מוצרים ללא אלכוהול וללא -אנטי פרסיפירנט חפשי בחנויות טבע.

03/05/2008 | 20:18 | מאת: אנה גולדברט

גילי היקרה שלום, אין קשר מוכח בין שימוש בדאודורנט לסרטן שד. זוהי "שמועת אינטרנט" שרצה כבר הרבה זמן ברשת. לפי הודעה של האגודה למלחמה בסרטן מיולי 2005, המסתמכת גם על ארגון הסרטן הלאומי האמריקני (NCI) ורשות המזון והתרופות האמריקנית (FDA), "לא נמצא שום קשר בין שימוש באנטי-פרנספירנטים לבין סרטן השד... יתרה מזאת, מתוצאות מחקר שבחן קשר אפשרי זה, שפורסמו בסוף שנת 2002, עולה כי לא קיים סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד בקרב נשים שהשתמשו בדיאודורנטים או במונעי הזעה, ללא קשר להרגלי הסרת שיער שונים. מכאן נראה שאין כל בסיס לדאגה בנושא זה." "לגבי אלומיניום, המוזכר לעיתים בהקשר זה, ככל הידוע היום, יצור אלומיניום תעשייתי בלבד מהוה סביבה מסרטנת לאנשים המעורבים בתהליך עצמו, ואלומיניום אינו מהווה סכנה בריאותית לאנשים בריאים שאינם מעורבים בתהליך זה. כך, דאודורנטים כמו כל מוצר אחר המכיל אלומיניום, אינם מהווים סכנה. העדפת מוצרים אשר אינם מכילים אלומיניום היא בחירה של כל צרכן וצרכן, שאינה נתמכת בשיקול בריאותי בעל הוכחה ממשית." "...פאראבינים, הנמצאים במספר רב ומגוון של מוצרים קוסמטיים, יכולים, כך סוברים חלק מהמדענים, לחקות את פעילותו של ההורמון הנשי אסטרוגן, הידוע כגורם לסרטן השד. עם זאת, אין כל עדות מדעית המוכיחה יכולת זו המיוחסת לפאראבינים..." אומנם כפי שכתבו לך ניתן לרכוש מוצרים טבעיים אם את רוצה. בברכה, אנה

02/05/2008 | 19:49 | מאת: שיחזור

אני חצי שנה אחרי הכל. רציתי לדעת איפה כדאי לעשות שיחזור, דרך בית החולים או פרטי? ואם אני עושה באופן פרטי הקופה נותנת את ההחזר? איך מתחילים את כל התהליך המורכב הזה ומה עושים כדי לא להתאכזב.

02/05/2008 | 22:44 | מאת: אנה גולדברט

שלום לך, איסוף אינפורמציה מרבית, הינו שלב ראשון ומשמעותי מאוד בתהליך השחזור ואני מקווה שתוכלי להתחיל לאסוף מידע בפורום זה. ניתן לבצע את הניתוח במסגרת הביטוח הרפואי שלך דרך קופת חולים או דרך ביטוחים פרטים. לשם בירור השתתפות הקופה והסדרים שלהם עם הרופאים אני מציעה לך לפנות לקופה בה את מבוטחת. כמו כן, נושא שחזור השד נידון בהרחבה פעמים רבות בפורום זה ואם תעשי שימוש במנוע החיפוש, תוכלי למצוא הודעות רבות הקשורות לנושא. באתר של עמותת "אחת מתשע" מוקדש פרק שלם לשחזורי שד ובו מידע חיוני לכל אישה השוקלת לעבור את הניתוח. אני ממליצה לך מקרב לב לקרוא פרק זה. בפרק מידע אודות סוגי הניתוח, שאלות חשובות עליהם לקבל מענה וכו' להלן הקישור לפרק זה: http://www.onein9.org.il/upload/reconstruction.doc בברכה, אנה

02/05/2008 | 17:35 | מאת: מיכאל

תוך כמה זמן ניתן לקבל את תשובת תוצאות הבדיקה הגנטית לbrca 1ן2

02/05/2008 | 12:08 | מאת: ירדן

3 שנים קבלתי פמרה בשל גרורות בעצמות והיתה רמיסיה. מאחר והמחלה שוב פרצה (רק בעצמות) הציעו לי לעבור לטמוקסיפן. האם יש מישהי שעברה תהליך דומה? אם כן האם זה עזר? לכמה זמן? אודה למי שתעיר עיני . כל תשובה חשובה תתקבל בברכה. שבת שלום

02/05/2008 | 14:15 | מאת: לילי

היי, אני אחרי 4 שנים החלפתי לטמוקסיפן עזר לשנה בערך. משם עברתי לארומזין. אבל הכל אינדוודואלי. כל עוד את יכולה לקבל טיפול הורמונלי לכי על זה.

02/05/2008 | 18:25 | מאת: ירדן

האם אכן במקרה של גרורות והחלפה מפמרה לטמוקסי הזמן שזה מועיל הוא כשנה בלבד? מה האלטרנטיבות? זה מאוד מלחיץ לחכות שבתוך שנה שוב יחמיר המצב . מה אתם הייתן עושות במקומי? אנא כל מי שעברה דבר דומה אודה אם תשיב לי ובמיוחד מנסיונה של ד"ר בן דוד. תודה

02/05/2008 | 18:40 | מאת: לילי

ירדן יקרה, זה שעלי השפיע הטמוקסי שנה אינו אומר שזה הזמן שהוא עובד עלייך יתכן וישפיע יותר או פחות. כמו שאמרתי לך הכל אינדיוודואלי. לתשומת לבך סטטיסטית הפמרה שקיבלת אצל מרבית המטופלות משפיעה לתקופה קצרה הרבה יותר בין שנה לשנה וחצי כך שנתברכת שמשכת 3 שנים. אל תיהיי לחוצה יש מס' רב של תרופות הורמנליות ואם הטמוקסי לא ישפיע יש עדיין אלטרנטיבות נוספות בתחום ההורמנלי-ארימדיקס, ארומזין ו-מגייס. בכל מקרה נצלי את כל האפשרויות של הטיפולים ההורמונלים כי האלטרנטיבה הרבה פחות נעימה טיפולי כימוטרפיה כמובן. מקווה שהטמוקסי יועיל לך לתקופה ארוכה. לילי

02/05/2008 | 18:35 | מאת: לירדן

לי החליפה האונקולוגית שלי את הפמרה אחרי פחות משנתיים. מאז כבר כמעט 4 שנים אני מקבלת טמוקסי ומרגישה מצוין. נראה לי שאת צריכה לסמוך יותר על האונקולוג שלך ולהגיד תודה שלא רצים לתת לך טיפולים כימיים כמו שהרבה אונקולגים עושים. בהצלחה.

02/05/2008 | 18:48 | מאת: שאלה ללילי

האם צריך לעשות הפסקה בין הפמרה והטמוקסיפן? ואם כן כמה זמן? שבוע או חודש?

03/05/2008 | 21:43 | מאת: ד"ר מירב בן-דוד

ירדן שלומות! ראשית- זה מצויין שהפמרה השפיעה לכל כך הרבה זמן, ושהמחלה רק בעצמות. כעת- החלפה של הפמרה לטמוקסיפן נשמעת לי מאד הגיונית, וסביר להניח שגם עכשיו נראה תגובה למשך זמן רב. עושה רושם שיש לך מחלה איטית המגיבה לטיפול הורמונלי. טוב מאד. את חיה עם מחלה שקטה וטיפול קל. שיהיה בהצלחה!!! מירב בן-דוד

04/05/2008 | 07:21 | מאת: פרופ' גיל בר-סלע

ירדן שלום ההחלטה לעבור מפמרה לטמוקסיפן מאד נכונה מבחינה רפואית. נראה שהגידול שחלית בו מאד רגיש להורמונים, כיוון ש-3 שנים טיפול באותה תרופה זו תקופה ארוכה, כך שזה משאיר סיכויים טובים גם לגבי התרופות ההורמוניות בהמשך-דוגמת הטמוקסיפן.

02/05/2008 | 11:54 | מאת: ידין

אשתי - חמש וחצי שנים לאחר גילוי סרטן שד, למפקטומי (בלוטות נקיות), כימותרפיה, הקרנות, טמוקסיפן ופמרה (עד לפני שלושה חודשים). אתמול, באולטרא סאונד של רחם ושחלות נמצא (ציטוט):. "נצפה ממצא צסטי מימין. בסונר כעת: (גישה בטנית + נרתיקית). רחם: מראה תקין באורך 48 מ"מ. מעט נוזל בחלל הרחם. עובי רירית מצידי הנוזל 0.9 מ"מ. שחלה ימנית: 12*27 מ"מ בתוכה ממצא צסטי בקוטר 8 מ"מ שבתוכו מחיצה בעובי 0.5 מ"מ. ללא זרימות דם חריגות סביבו. שחלה שמאלית: לא הודגמה. ללא נוזל בדוגלס. המלצה: רופא מטפל השבוע – קבלת הסבר." מאוד לחוצים. בעיקר דחיפות ההפניה לרופא. האם מהממצאים עולה חשש לגידול ממאיר ?

03/05/2008 | 08:02 | מאת: אדוה

היי , לא רופאה,אבל עברתי דבר דומה מאד. ברגע שכתוב"זרימות תקינות" -זה בדרך כלל מעיד על ציסטה תקינה. נראה לי שישלחו את אשתך לבדיקת דופלר-שמדגימה באיכות עוד יותר טובה את הדברים מהאולטרא סאונד. ציסטות זה דבר די שגרתי שבא והולך-ברור שאצל נשים עם סרטן שד יש ערנות גבוהה -שמא יעיד התפתחות סרטן השחלות.. אז אל תלחצו-יש בהחלט הרבה מקום לאופטימיות-שזה שום דבר שבת שלום אדוה

04/05/2008 | 20:44 | מאת: פרופ' אילן כהן

אין בעייה. למעט נוזל ברחם אין כל משמעות. רירית הרחם דקה ותקינה. הממצא הציסטי קטן ואינו מצריך כל התערבות. ישצ ורך במעקב של אולטרהסאונד ודופלר של השחלות כל מספרק חדשים ובדיקת CA 125 בדם כל זמן שהממצא בשחלה לא גדל. ברוב המקרים הממצא יעלם מעצמו.

פרופ' אילן כהן שלום, בהמשך לתשובתך, אני מביא מידע נוסף: אישתי בת 54. בדיקת האולטרסאונד הנוכחית באה בעקבות בדיקת אולטראסאונד שיגרתית חודש לפני. תוצאות הבדיקה הקודמת היו: בדיקת אגן קטן סיבת הבדיקה: שגרה. גישת הבדיקה:וגינלית. רחם/דוגלס - גודל הרחם: 28X25X40 מ"מ. רירית הרחם: ב עובי 2.4 מ"מ. נוזל בחלל רירית הרחם. דוגלס: ללא נוזל שחלה ימנית – הודגמה בגודל: 11.1X16.4 מ"מ. ממצא 1: בתוכה נצפה מבנה ציסטי צלול בגודל: 5.7X6.8 מ"מ שחלה שמאלית - ממצא טפולתי: לא נצפה ממצא חריג בטפולה נלקחה בדיקת דם ה - CA125 הוא 11.6 כאשר הערכים בשלושת השנים האחרונות (07, 06, 05) הם 9.6, 8.2, 7.1 בהתאמה. ביחס לאולטרסאונד הקודם יש גידול של הציסטה מ-6.8 ל-8 מ"מ ואז גם לא נצפתה מחיצה. אודה לך מאוד על התייחסותך, ידין

02/05/2008 | 11:18 | מאת: ללי

נבדקתי כבר על ידי רופא עיניים וגם נוירולוג. הם הסבירו שהשריר בעין שמאל נחלש ולכן אני רואה כפול. אבל לא ברור למה זה קרה. אני שוב שואלת את חבאי הפורום, האם מישהו שמע על מקרה דומה ? מה היתה האבחנה ? ובעיקר כמה זמן לקח עד שזה עבר ?

02/05/2008 | 22:03 | מאת: עניים

זה יכול לנבוע מגרורות במוח, צריך לבצע CT או עדיף MRI

05/05/2008 | 00:16 | מאת: ללי

המ הטיפול במקרה שזה גרורות ?

01/05/2008 | 20:51 | מאת: איריס

עלי לעבור בדיקת ממוטומיה לאיבחון הסתיידות. ברצוני לדעת מה ההבדל בין בדיקה זו לביופסיה? יש לי טראומות מהביופסיה כיוון שאצלי היתה כרוכה בכאבי תופת. מדוע צריך מנוחה של יומיים וחבישה? למישהי יש ניסיון ? אודה לתשובה

02/05/2008 | 11:09 | מאת: ריקי

בדיקה זו לא כואבת מכיון שמבצעים הרדמה מקומית. לאחר הבדיקה יש לנוח מכיוון שהמקום רגיש. בהצלחה

02/05/2008 | 20:37 | מאת: ד'

הבדיקה לא נעימה בכלל, למרות שמקבלים הרדמה מקומית. עצם הבדיקה מזכירה משאבת חלב. הבדיקה אורכת בערך 20 דקות. עוברים את זה, לא נורא עד כדי כך. שיהיה בהצלחה עם תוצאות טובות.

03/05/2008 | 09:32 | מאת: אנה גולדברט

איריס היקרה שלום, בטכנולוגית הממוטום הביופסיה כרוכה בהחדרה חד פעמית של גלאי ישירות לאזור החשוד בשד אשר התגלה בממוגרפיה או בבדיקה ידנית (בניגוד להחדרות חוזרות הנדרשות בעת ביצוע ביופסיה בטכנולוגיות הנפוצות). הביופסיה מתבצעת בהרדמה מקומית, דרך חתך זעיר וללא צורך בתפרים . הרופא מנחה את הגלאי בעזרת אולטראסאונד או מערכת סטראוטקטית. בתוך השד שואבת מערכת הממוטום דגימה מהגידול, וזו נשלחת לבדיקה. לעתים רחוקות ובמקרה של גידול מאד קטן הממוטום מסיר את כל הממצא, אך בכל מקרה זה אינו מהווה תחליף לטיפול אונקולוגי. בנוסף לכך, בטכנולוגית הממוטום ניתן להשאיר בשד סמן זעיר המציין את מקום לקיחת הדגימה, למקרה שיהיה צורך בניתוח בהמשך. טכנולוגיה זו יכולה להתאים לנשים עם גידול קטן מ- 5 . 1 ס"מ, נשים עם שתל, ונשים עם רקמות צפופות ופיברואידיות. כמו כן משמשת הטכנולוגיה לאישוש אבחנה לא מוחלטת שהתקבלה מביצוע ביופסית ליבה\טרוקאט. זמן ביצוע הביופסיה בממוטום הוא פחות משעה. הממוטום יעיל גם ללקיחת דגימה מהסתידויות. טכניקה זו כבר נמצאת בשימוש במספר רב של בתי חולים בישראל, כנגד התחייבות כספית (טופס 17 ) שיש לקבל מקופת החולים המבטחת. בברכה, אנה

01/05/2008 | 16:12 | מאת: קורל27

בשעה טובה ומוצלחת אני בדרכי לסיים עם טיפולי הכימו' ומתחילה גישושים ראשוניים למציאת כירו' ופלסטיקאי טובים. אני אשמח להמלצות מנשים שעברו את ניתוחים הללו. תודה!

01/05/2008 | 19:08 | מאת: אנה גולדברט

קורל היקרה שלום, ברכות על סיום הטיפולים אני מקווה שאת מרגישה טוב ומקווה שנשים בפורום יוכלו להמליץ מניסיונן על רופאים. כמו כן, תוכלי להיעזר במנוע החיפוש של הפורום למציאת המלצות קודמות. בנוסף תוכלי לעיין ברשימת היועצים של הפורום. בברכה, אנה

02/05/2008 | 09:48 | מאת: קורל27

תודה אנה!!

04/05/2008 | 15:06 | מאת: טליה

אני עברתי את הניתוח הזה לפני שנה אצל דר' אייל גור-פלסטיקאי ופרו' ללצ'וק-כירורג. יצא מ ה מ ם!! אני ממליצה בחום על שני הרופאים האלו.

05/05/2008 | 14:03 | מאת: קורל27

טליה,אשמח לעוד פרטים. אני ממש מבולבלת.

01/05/2008 | 14:47 | מאת: שרון

שלום לכולן, אני מקווה שתמה הסערה על הרופאים שהיתה כאן. אני עומדת בפני הטיפול הרביעי והאחרון (תודה לאל) של AC ולאחריו אמורה לעבור 12 טיפולים שבועיים בטקסול. שאלתי ולא זכיתי למספיק תשובות בקשר למה עדיף 12 שבועות או 4 טיפולים פעם בשבועיים? כמו כן רציתי לגעת מה הן תופעות הלוואי של הטקסול מלבד הנימול בידים וברגליים והאם השיער מתחיל לגדול.. לתשובותיכן אודה מאוד! שרון

01/05/2008 | 15:42 | מאת: עינת

אני עשיתי 4 טיפולים של טקסול ( פעם בשבועיים ) היה קצת נימול ( שנמשך גם בסיום הטיפולים עכשיו 9 חודשים אחרי טיפול האחרון...כבר אין לי נימול כמעט 4 חודשים כלל...), היו כאבים בעצמות ( אולי חלקם גם מזריקות נויפגן ), השיער...לצערי נשר יותר מטקסול...גם ריסים וגהות הלכו... אבל הכל חוזר! היקר הביראות! ויש לי שיער כבר די ארוך ( שאף אחד לא חושב שהיתה לי מחלה...) בריאות!

01/05/2008 | 16:15 | מאת: בוגרת טקסול

אני אחרי 4 AC ו-12 טקסול. יש חיים אחרי AC. תופעות הטקסול היו נשירה מוגברת יותר של שיער גבות וריסים נימול קל ידים ורגלים וכאבים קלים בעצמות ובשרירים וכן גם דימום באף. אבל לקחת הכל בפרופורציה, שרדתי את כל הטיפולים הללו ויום למחרת נחתי בבית ואח"כ לעבודה ולילדים ולשגרה. התאבון חוזר הבחילות מופסקות. כרגע אני אחרי 25 הקרנות והשיער גודל ובסופו של דבר בכל המצב הזה הכל חוזר לשגרה ומתאוששים מהכל. הכל יעבור בשלום ורק תהיי חזקה. בהצלחה

01/05/2008 | 19:16 | מאת: אנה גולדברט

שרון היקרה שלום, שאלתך הראשונה נשלחה לאחד היועצים ואני מקווה לתשובה בהקדם. לגבי שאלתך השניה, אני מצרפת לך קישור לפרק המוקדש לטיפול זה מהאתר של עמותת "אחת מתשע". אני מקווה שמידע זה אשר נאסף מניסיון הנשים שהתמודדו עם הטיפול וניסיון הרופאים יעזור בהתמודדותך. http://www.onein9.org.il/getfile.asp?file=taxol.doc בברכה, אנה

כל הזמן עודדתי את עצמי שאחרי ה - AC יהיה יותר פשוט וקל!! האם זה מחמיר? אני ממש מפחדת ומותשת מהמחשבות...

הטיפול בטקסול נחשב לקל בהרבה מאשר ה - AC. כמעט ואין בחילות, פחות חולשה, ניתן יותר לתפקד. יחד עם זאת, תופעות לוואי לכל תרופה שונות מאשה לאשה. בהצלחה !

הטיפול בטקסול נחשב לקל בהרבה מאשר ה - AC. כמעט ואין בחילות, פחות חולשה, ניתן יותר לתפקד. יחד עם זאת, תופעות לוואי לכל תרופה שונות מאשה לאשה. בהצלחה !

02/05/2008 | 22:27 | מאת: אנה גולדברט

שרון היקרה שלום, אני מקווה שהתשובות של בוגרות טקסול הרגיעו אותך. כפי שנכתב כל אישה מגיבה באופן שונה לטיפולים השונים ואין כל הכרח שתחווי תופעות לוואי קשות. הפרק שצירפתי נועד לתאר מהן התופעות שיכולות להיות קשורות לטיפול, כך שאם תחווי חלק מהם לא תלחצי ותדעי שאלו הן תופעות מקובלות של הטיפול. אני מקווה שלא תצטרכי להתמודד עם תופעות לוואי ושהטיפולים יעבור בקלות. בברכה, אנה

03/05/2008 | 09:04 | מאת: rona

שרון יקרה עדיף יותר טיפולים (12) במינון נמוך יותר של התרופה כי אז יש לך בקרה יותר טובה על תופעות הלוואי. לי למשל הפסיקו את הטקסול אחרי 8 טיפולים כי הנימול הפך לחוסר תחושה בכפות הרגליים. לדעת האונקולוגית שלי זה היה מספיק, אח"כ קבלתי משך שנה הרצפטין ( ולו יש תופעות לואיי משל עצמו). היום במרחק של שנתיים אחרי הטקסול הנימולים כמעט ולא מורגשים הכי חשוב לשים לב למה שקורה לך, לא לקבל כל דבר כמובן מאליו ולשאול את הרופאים את כל השאלות ש"עוברות" לך בראש. מאחלת לך לעבור בקלות את התקופה הזו בסך הכל בתום "הקרבות" יוצאים מזה הרבה יותר חזקים וחכמים רק בריאות ובהצלחה

01/05/2008 | 12:16 | מאת: רוצה לדעת

אחרי קריאה בנושא הרצפטורים, הצלחתי להתבלבל ולא לדעת אם רצפטורים חיוביים זה טוב או לא טוב? תודה למשיבים

01/05/2008 | 12:36 | מאת: מישהי שיודעת

רצפטורים חיוביים זה טוב כי יש הרבה תרופות אנטי הורמנליות

01/05/2008 | 12:58 | מאת: רוצה לדעת

תודה לך על תשובתך. תשובתך נכונה מאד. אלא מה, קראתי וייתכן ולא הבינותי שאם יש רצפטורים חיוביים , יש יותר סכוי להשנות המחלה. האם זה נכון? תודה רבה רפואה שלמה

01/05/2008 | 18:31 | מאת: רוצה לדעת

אפשר אולי גם התיחסות של רופאים? תודה

01/05/2008 | 19:58 | מאת: אנה גולדברט

השאלה נשלחה לאחד היועצים ואני מקווה להתייחסותו המהירה. בברכה, אנה

03/05/2008 | 21:36 | מאת: ד"ר מירב בן-דוד

שלום רב, רצפטורים חיוביים מעידים על כך שהגידול יותר ממויין ודומה יותר לרקמת שד נורמלית. אם הם חיוביים, זאת אומרת מתבטאים על פני התא הסרטני, הגידול פחות אגרסיבי, ומגיב לטיפולים הורמונליים- שאותם אין טעם לתת למי שהגידול שלה הוא עם רצפטורים שליליים. מדובר רק בשני גורמים מתוך רבים המעידים על סיכויי הריפוי ואפשרויות הטיפול. לסיכום- כן, רצפטורים חיוביים לאסטרוגן ולפרוגסטרון - זה טוב... מירב בן-דוד

03/05/2008 | 22:02 | מאת: רוצה לדעת

תודה לך ד"ר מירב בן דוד

01/05/2008 | 10:22 | מאת: אילה

לפני שנתיים גילו אצלי סרטן שחלות גרורתי-נדיר, כאשר אני בסך הכל בת 33, מאז קבלת הכימוטרפיה המחזור הפסיק ולכן אני סובלת מגלי חום. הרופאה נתנה לי את כדורי הסויה+הקוהוש השחור לטיפול בגלי חום, יחד עם זאת, אני לוקחת כדורי פרוזאק + טגרטול (בגלל מאניה דיפרסיה). גלי החום לא פסקו לגמרי אך אני מרגישה הקלה מסויימת, למרות זאת אני מעוניינת לברר אם יש עוד אופציה להקל על הסבל מגלי החום. אודה לתשובתכם איילה

01/05/2008 | 20:57 | מאת: פרופ' אילן כהן

אני ממליץ להפסיק מייד לקחת את כדורי הסויה עם הקוהוש השחור כי הם מכילים אסטרוגן צמחי. באם פרוזק לא מספיק יעיל לגלי החם תנסי אפכסור 75 מ"ג ליום. בהצלחה.

תודה על תשובתך. הבנתי שכדורי האפקסור הם נוגדי דיכאון, אך יש לי בעיה של מאניה דיפרסיה ואסור לי לקחת כל כדור נגד דיכאון, האם יש תחליף אחר?

01/05/2008 | 01:03 | מאת: ללי

לפני כחצי שנה התגלה שיש לי סרטן שד גרורתי (בעיקר עצמות עמוד השדרה). מזה כשבוע, איני יכולה לראות בשתי העיינים וכדי לראות עלי לעצום עין אחת. האם ידוע למשהו על מקרה דומה ? מדוע זה קורה ? וכמה זמן לוקח לזה לעבור ? תודה

01/05/2008 | 07:31 | מאת: לילי

ללי, דווחי מיד לאונקולוג המטפל בך וכמובן רוצי לרופא עיניים. אסור להזניח דברים שכאלה. אני לא מנסה להפחיד אותך רק חושבת שתופעה שכזו ראוי לה להיבדק ע"י רופא ולא לקבל תשובות בפורום זה או אחר. לילי

01/05/2008 | 07:34 | מאת: עניים

לכי למיון, את צריכה להבדק על ידי רופא ענים ונוירולוג ולעשות CT או MRI מוח

01/05/2008 | 10:53 | מאת: דחוף- רופא מומחע, עיניים , ניורולוג

.

01/05/2008 | 23:18 | מאת: ללי

נבדקתי על ידי רופא עיניים ונוירולוג אך לא ברור ממה זה קרה. רציתי לדעת אם מישהו שמע על מקרה דומה, וכמה זמן לוקח עד שהראיה מסתדרת ?

01/05/2008 | 23:43 | מאת: עניים

את צריכה לעשות CT או MRI מוח

02/05/2008 | 11:13 | מאת: ללי

נבדקתי על ידי רופא עיניים ונוירולוג אך לא ברור ממה זה קרה. רציתי לדעת אם מישהו שמע על מקרה דומה, וכמה זמן לוקח עד שהראיה מסתדרת ?

03/05/2008 | 21:28 | מאת: ד"ר מירב בן-דוד

ללי שלום, בכל שינוי במצב הבריאותי שלך יש לגשת בהקדם לאונקולוג, בודאי במקרה כזה של שינויים בראיה. וכדאי מחר בבוקר להכנס למכון האונקולוגי בו את מטופלת, גם אם אין לך תור! צריך לבדוק ממה נובעת הפרעת הראיה, ואני מניחה שיפנו אותך לבצע כבר מחר בדיקות הדמיה. יש כמה סיבות אפשריות למצב, וכדאי קודם כל לבדוק אותך ולבצע בדיקות כדי לאתר את הסיבה. בהצלחה! מירב בן-דוד

05/05/2008 | 00:09 | מאת: ללי

תודה לד"ר מירב בן דוד על התושבה. אכן עשיתי MRI ואני עדיין ממתינה לתשובתם. לאור הכירות עם מקרים דומים בעבר, כמה זמן יקח עד שהראייה תסתדר ?

30/04/2008 | 23:48 | מאת: חיים יפים

אני מטופלת בהרצפטין במשך כחודשיים. לאחרונה יש לי תחושת יובש בפה. האם יש קשר לטיפול? תודה

01/05/2008 | 10:56 | מאת: רונה

זכור לי שגם אני הרגשתי ככה אבל במקביל, אני מציעה לך לעשות בדיקות דם מקיפות יותר, יכול להיות שינוי ברמות הסוכר (זה קרה אצלי) רופא המשפחה יכול להדריך אותך מה עליך לעשות רק בריאות ובהצלחה

30/04/2008 | 21:35 | מאת: אני הישנה(אירופה)

היי אנה את יודעת אני לא כותבת יותר אבל לעיתים די קרובות אני מציצה. כל כך חבל לי שזה מה שקורה פה כרגע אני מאוד מקווה שכולן יתעשתו והפורום היקר הזה ימשיך להיות פורום חם ותומך. כמו שהיה לנו בית חם תמיד . איפה התקופה של מירי ב. זינה הלוחמת וכל הותיקות שכל מה שעניין אותנו היתה ההחלמה האוזן הקשבת התמיכה גם בתקןפתינו היו כל מיני קטנות מעצבנות אבל לא ברמה הזו ותמיד לא התייחסנו וידענו איך לא חלילה להיות קטנוניות ולא לתת לדברים כאלו לקרות. אבל כמו שאז ידענו איך לתמוך אני מבקשת ממך לא להתייאש ולהמשיך הלאה כמו שתמיד היית ולא לתת לכלום לשבור אותך. יש המון שצריכים אותך וגם אני. כמו שתמיד אמרתי לך כל הכבוד על הסבלנות ותמיד יישר כח. ממני שידעה ויודעת להעריך את הפורום הנפלא הזה אני

01/05/2008 | 20:22 | מאת: אנה גולדברט

אני היקרה שלום, אני תמיד שמחה ומתרגשת מחדש לקרוא את הודעותייך. תודה רבה מקרב לב על מילותייך החמות והמעודדות. אכן עברנו ימים לא פשוטים בפורום אולם נראה כי הדבר מאחורינו וכולן מתחילות לחזור לשגרת הפעילות. כפי שאת יודעת היטב, האנונימיות של הפורום מעודדת חשיפה, יצירת קשרים ולה יתרונות רבים. אולם אותה האנונימיות משחררת מעכבות ואנשים רבים נוטים לנצל אותה לבטא את עצמם באופן בו לא היו נוהגים אילו היו מזוהים. למעשה הדבר מתרחש לא רק בפורום אלא בכל קבוצה גדולה של אנשים הגורמת לאובדן הזהות. ללא ספק הדברים האחרונים פגעו באנשים רבים ועברו כל גבול של התייעצות או המלצה. אולם עדיין הגרעין המשמעותי של משתתפי הפורום הן נשים העושות בו שימוש נהדר, תורמות זו לזו ומעודדות אחת את השנייה בזמנים קשים. ללא ספק האופן בו את, מירי וזינה תמכתן, עודדתן והייתן שם זו לצידו של זו ביסס את הפורום כמקור לתמיכה וסיוע רגשי. גם כיום נשים רבות בוחרות בדרך זו ומנסות לעמוד זו לצידה של זו. אכן, בזמנים קשים מתעוררים תסכולים רבים, אולם גם נגלה המון טוב, אכפתיות ורגישות והם המהווים עמודי התווך של פורום זה. אני מקווה שאת וכל בני משפחתך מרגישים טוב ושולחת לך חיבוק חם ותודה לך על נוכחותך. אנה

01/05/2008 | 20:23 | מאת: אנה גולדברט

אני היקרה שלום, אני תמיד שמחה ומתרגשת מחדש לקרוא את הודעותייך. תודה רבה מקרב לב על מילותייך החמות והמעודדות. אכן עברנו ימים לא פשוטים בפורום אולם נראה כי הדבר מאחורינו וכולן מתחילות לחזור לשגרת הפעילות. כפי שאת יודעת היטב, האנונימיות של הפורום מעודדת חשיפה, יצירת קשרים ולה יתרונות רבים. אולם אותה האנונימיות משחררת מעכבות ואנשים רבים נוטים לנצל אותה לבטא את עצמם באופן בו לא היו נוהגים אילו היו מזוהים. למעשה הדבר מתרחש לא רק בפורום אלא בכל קבוצה גדולה של אנשים הגורמת לאובדן הזהות. ללא ספק הדברים האחרונים פגעו באנשים רבים ועברו כל גבול של התייעצות או המלצה. אולם עדיין הגרעין המשמעותי של משתתפי הפורום הן נשים העושות בו שימוש נהדר, תורמות זו לזו ומעודדות אחת את השנייה בזמנים קשים. ללא ספק האופן בו את, מירי וזינה תמכתן, עודדתן והייתן שם זו לצידו של זו ביסס את הפורום כמקור לתמיכה וסיוע רגשי. גם כיום נשים רבות בוחרות בדרך זו ומנסות לעמוד זו לצידה של זו. אכן, בזמנים קשים מתעוררים תסכולים רבים, אולם גם נגלה המון טוב, אכפתיות ורגישות והם המהווים עמודי התווך של פורום זה. אני מקווה שאת וכל בני משפחתך מרגישים טוב ושולחת לך חיבוק חם ותודה לך על נוכחותך. אנה

30/04/2008 | 19:58 | מאת: דנה

הי, ושוב זה חזר... לאחר 3 שנים של טפול בפמרה שוב הרימו הגרורות בעצמות את הראש. אודה לכל מי שהתנסתה בתהליך דומה לעזור לי ולהשיב מה הלאה? למה עוברים? תודה

30/04/2008 | 21:05 | מאת: הי

מנסיון כמחלימה- כפי הנראה תקבלי חומר עירוי או כדורים לחיזוק העצמות, וזריקה לדיכוי פעילות שחלתית (אם את בגיל הפריון). אפשר לחיות עם זה ולחיות טוב . בהצלחה

30/04/2008 | 23:13 | מאת: לדנה

נסי תרופה הורמנלית אחרת טמוקסיפן למשל ארימידקס וארומזין פועלות בצורה דומה לפמרה אבל יתכן והן גם אפשרות .

30/04/2008 | 19:36 | מאת: מחקו לי את השאלה

אז למי כן כדאי ללכת, מי רופא/ה טוב מקצועית, זמין (יחסית) , וגם נחמד לחולים. יש בכלל רופא/ה כאלה?

30/04/2008 | 23:15 | מאת: לילי

כמובן שיש רופאים טובים ואמפטים. באיזה בית חולים את מטופלת? לפי זה ניתן יהיה להמליץ.

30/04/2008 | 23:41 | מאת: תשובה

אני מאזור המרכז/שפלה

29/04/2008 | 21:03 | מאת: רופאים

30/04/2008 | 12:50 | מאת: למה ללכת ?? תשארי

.

29/04/2008 | 18:26 | מאת: מזל

שלום ד"ר בר סלע לאחר למפקטומי והוצאת בלוטות מבית השחי (2 נגועות), כימוטרפיה (אדריאמיצין וציטוקסן 4 טיפולים, וטקסול 12 טיפולים) וכן הקרנות לשד. הגידול היה רגיש להורמונים, Her 2 שלילי. מזה מספר חודשים אני לוקחת ארימידקס. בדיקת צפיפות עצם תקינה. ידוע לי שארימידקס עושה אוסטאופורוזיס, ושאלתי בהקשר זה. האם כדאי לקחת סידן ? ידוע לי שספיגתו זקוקה לתנאים מסוימים, אם כן מה הם ? תודה על תשובתך.

30/04/2008 | 09:41 | מאת: פרופ' גיל בר-סלע

מזל שלום התשובה לשאלתך מורכבת. דבר ראשון כדאי לבדוק את צפיפות העצם ולראות שהיא תקינה במידה שלא מומלץ לפנות למרפאות אנדוקנולוגיות- מטבוליזם של העצם. לגבי הסידן יש צורך לחשב את הכמות היומית במזון ולבצע השלמות בכדורים על פי הצורך. כמו כן מומלץ לבדוק ויטמין D הרבה פעמים יש חוסר וכדאי להשלים (טיפות לתינוקות). ספיגת הסידן הנה אקטיבית בעזרת ויטמין D ופסיבית לאורך מערכת העיכול. לכן על מנת להגביר את הספיגה כדאי שישהה הרבה זמן במעיים ומצב זה מושג לאחר ארוחה-שזה הזמן הנכון לקחת.

29/04/2008 | 18:08 | מאת: מזל

שלום איריס אני כשנה אחרי למפקטומי והוצאת בלוטות מבית השחי. היד בסדר גמור, אין סימנים לבצקת, אבל אני רוצה לוודא שכך זה ישאר. שאלותי הן: אילו תרגילים כדאי לעשות עם היד או בכלל ? מאילו תנועות כדאי להמנע ? תודה על תשובתך

30/04/2008 | 22:44 | מאת: איריס גביש

בקיצור - שום דבר בהרחבה - אין וודאות ברפואה. יחד עם זאת על מנת לצמצם את הסיכון להתפתחות של נפיחות בעתיד, פורסמו באתר (וגם באחרים) כללים "עשה ואל תעשה" שונים. בעיניין הפעילות - כל פעילות מבורכת כל עוד נבנתה בהדרגה, ואיני מכירה תנועות שיש צורך להמנע מהן. לשרותך, איריס

29/04/2008 | 12:56 | מאת: צוות אחת מתשע

שלום, הפורום מאפשר לבטא תחושות ורגשות, להחליף מידע ולהתייעץ. יחד עם זאת, אנחנו מבקשות להסתייג מאמירות שיש בהן כדי לבזות אדם או לפגוע בשמו הטוב. אנו שבות ומדגישות כי עמותת "אחת מתשע" מסתייגת מהכפשות ומסגנון בוטה כלפי אנשי מקצוע באשר הם. העמותה מאמינה בזכותה של כל חולה לבחור את הרופא המתאים לה, ושחייבים להתקיים יחסי אמון בין חולה לרופא שלה, ועל כן העמותה מעודדת חולות, המרגישות שזכויותיהן נפגעו, להתלונן על כך במקומות המתאימים. עמותת אחת מתשע

30/04/2008 | 14:15 | מאת: לצוות אחת מתשע

אחרי מס' ימים שהודעות המשתתפות בדבר ד"ר ברגר הופיעו על גבי הפורום וגם תגובותיהם של 2 רופאים החלטתם למחוק את כל הדו שיח בענין קצת מצחיק......לא?? מי שנכנסת יום יום לפורום קראה וראתה. מי שנכנסת בפעם במס' ימים ממילא כבר עבר לדף אחר ורוב הנכנסות עצלות לדפדוף אחורה. אז מה הרעיון במחיקה???????????.

04/05/2008 | 15:45 | מאת: טלי

אני מטופלת של דר' ברגר רענן כבר יותר משנתיים וחצי ואני יכולה להגיד עליו רק דברים טובים.הוא דבר ראשון מ א ו ד אנושי ונחמד (דבר קצת נדיר אצל רופאים) ומאוד מקצועי. בכל תקופת המחלה שלי לא הסכמתי ללכת לרופא אחר והתעקשתי להבדק רק אצלו. אני ממליצה עליו בחום !!!!! אני מאמינה שכל מה שנכתב כאן עליו זה רק תסכול של חולה א ח ת שבמקום להפנות את הכוחות שלה להבריא היא מוציאה את כל הכאב שלה על רופא אחד שאולי לא הסתדרה איתו כל כך. חבל! הוא רופא מ ע ו ל ה !

האם שמעתם או מכירים כירורג(או מס' כירורגים) המבצע ניתוח הוצאת גידולים סרטניים מהשד לחולות סרטן גם לאחר התפשטות הסרטן לעצמות(עדיין לא הגיע לאיברים פנימיים חיוניים)? אני יודעת שברוב המקרים לא מקובל לעשות זאת מכיוון שמתייחסים לכך בתור מצב שבו הסרטן כבר מזמן עבר את גבולות השד ונמצא כעת בכל הגוף. שמעתי שבארה"ב נערכו מחקרים חדשים בנושא, שבהם הגיעו למסקנה שאם מוציעים את הגידול הראשוני שהוביל להתפתחות גרורות, זה מאריך את החיים. במקרה של חולות סרטן שד שהסרטן התפשט לעצמות זה יכול להאריך את החיים לתקופה של עד 10 שנים. אני מאד מעוניינת לעבור ניתוח הוצאת הגידול בשד, אבל לא מצליחה למצוא כירורג שמוכן לעשות זאת, אולי אתם שמעתם על אחד כזה?

עדי היקרה שלום, שאלתך המקורית לא נמחקה אלא מופיעה למטה. שלחתי אותה לד"ר זילברמן כפי שביקשת. בברכה, אנה

29/04/2008 | 09:48 | מאת: שרון

מה שלומכן הבוקר? כמה ימים לא נכנסתי וכבר בלאגן??? אני אחרי הטיפול השלישי (מיום ראשון), עייפה נורא וקרחת כמעט לחלוטין. מבקשת לדעת מה ההבדל בין טיפול של 4 פעמים כל שבועיים בטקסול לבין 12 פעמים כל שבוע. מה עדיף ולמה? איילין - בשעה טובה על חתונת הבן - מתי? בנתיים שיהיה לכם יום קסום. שרון

29/04/2008 | 14:25 | מאת: איליין

לשרון המקסימה .אכן הטיפולים לא מיטיבים ו אני גיליתי ש זה די אשי.לגבי רצף הטיפולים אני לא יודעת אני משערת ש כל רופא מתאים את ה טיפול לכל חולה. זה בסהכל פרוטוקול אחיד יש ליפעמים רצף שונה. אבל זה אותו פרוטוקול. תקשיבי לגוף שלך ו תנוחי אם את זקוקה . בלי הנחות.תודה לך על האיחולים ל חתונה של בני. כן נקודת אור ב חיים שלי.זה רק מראה שהחיים נימשכים ו גם אנחנו.בתום הטיפולים את תחזרי לחיים רגילים ו לכל ה זמן כי יוצאים מיזה!שוב תודה איליין . גם לך יום וימים קסומים!

30/04/2008 | 08:20 | מאת: ש

הטיפול השבועי עדיף, כלומר: 12 טיפולים, ע"פ 4 טיפולים אחת לשבועיים, כי הוא פחות קשה מבחינת תופעות הלוואי ומבחינה רפואית לא פחות יעיל. הטיפול אחת לשבועיים קצר יותר. קופות החולים מעדיפות את הטיפול אחת לשבועיים כי הוא יותר זול. המידע הזה מבוסס על הסבר שקבלתי מהאונקולוגית המטפלת לפני כשלוש שנים. בהצלחה והרבה בריאות !

29/04/2008 | 09:12 | מאת: גלית

שלום, אני נמצאת חצי שנה אחרי מסטקטומי ו-4 חודשים בערך לאחר הקרנות. מקבלת עדיין הרצפטין. מאז שהייתי בהקרנות יש לי תופעה מוזרה שכאשר אני אוכלת, אני הרבה פעמים כאילו בולעת אויר וחייבת לעצור את האכילה למספר שניות ואז להמשיך. זו הרגשה שיש בדרך כלל לאנשים כאשר בולעים משהו גדול מדי או אוכלים מהר מדי. איו לי שום כאבים בבליעה ,אלא רק את התופעה המוזרה הזו. בבדיקות שערכו לי בזמנו לפני הכימותרפיה, לא נמצאו גרורות חוץ מבבלוטות, ולאחר הכימו נמצא שהיתה תגובה מלאה לטיפול והכול נעלם עוד לפני הניתוח. האם יש מקום לחשוש ולאיזה רופא ניתן לפנות בעניין? האם יכול להיות שזה נזק שנגרם כתוצאה מההקרנות, מאחר וזה התחיל ממש בתקופת ההקרנות? אשמח לתשובה, גלית

29/04/2008 | 13:43 | מאת: לגלית

גלית חבביתי, ראשית כדאי שתיידעי את האונקולוג המטפל בך. יתכן שזו תגובה להרצפטין או גרוע מכך פגיעה לבבית. האם בדקו לך את הלב לפני תחילת הטיפול בהרצפטין? ובאמצע הטיפול? בכדי לדעת אם יש שינוי

30/04/2008 | 07:41 | מאת: פרופ' גיל בר-סלע

גלית שלום הכתובת לברור הבעיה היא גסטרואנטרולוג (רופא מערכת העיכול), ייתכן ויש צורך בביצוע גסטרוסקופיה על מנת לשלול פטריה בדרכי מערכת העיכול שיכולה להיות בעקבות טיפול קרינתי ופגיעה ברירית הושט. בדיקות מורכבות יותר הן לבדיקת בעיות התכווצות הקיבה בעקבות הפרעה לעצבוב (גסטרו-פרזיס) זוהי גם בעיה מורכבת לטיפול. לעיתים טיפול מתחום הרפואה המשלימה יכול להקל דוגמת דיקור או הומאופטיה.

האם שמעתם או מכירים כירורג(או מס' כירורגים) המבצע ניתוח הוצאת גידולים סרטניים מהשד לחולות סרטן גם לאחר התפשטות הסרטן לעצמות(עדיין לא הגיע לאיברים פנימיים חיוניים)? אני יודעת שברוב המקרים לא מקובל לעשות זאת מכיוון שמתייחסים לכך בתור מצב שבו הסרטן כבר מזמן עבר את גבולות השד ונמצא כעת בכל הגוף. שמעתי שבארה"ב נערכו מחקרים חדשים בנושא, שבהם הגיעו למסקנה שאם מוציעים את הגידול הראשוני שהוביל להתפתחות גרורות, זה מאריך את החיים. במקרה של חולות סרטן שד שהסרטן התפשט לעצמות זה יכול להאריך את החיים לתקופה של עד 10 שנים. אני מאד מעוניינת לעבור ניתוח הוצאת הגידול בשד, אבל לא מצליחה למצוא כירורג שמוכן לעשות זאת, אולי אתם שמעתם על אחד כזה? אני גרה במרכז, אז הייתי מעדיפה לעשות זאת במרכז.

01/05/2008 | 15:28 | מאת: ד"ר משה זילברמן

שלום לך אני כל כך מצטער שאין ביכולתי לעזור לך שאלתי האם את HER 2 חיובית כי אז ניתן לטפל בעזרת הרספטין בכל מקרה אם הגידול שלך גרם להתכיבות ומפיץ ריח רע אני חושב שכן יסכימו להסירו נסי את פרופ פפא מתהש או את דר כרמון משערי צדק בהצלחה דר זילברמן

28/04/2008 | 20:43 | מאת: מעיין

שלום לכולן ברצוני לשאול מה זה לימפודמה. למה זה קשור ולמה אף אחד לא הסביר לי על זה

28/04/2008 | 21:15 | מאת: איליין

למעין שלום קודם כל זה שלא מסבירם לך זה לקוי ב חסר מצד הרופאים המטפלים בך .ובכל זאת מצב כזה די מוכר. קודם כל עשי מה שלי יעצו . כיתבי כל השאלות ו קיבעי תור אצל רופא המטפל. כך אף אחד לא ישכח כלום. אני משערת לפי ה סימפטום לימפאדמה את אחרי כריתה של ה בלוטות האקסילאריות מיתחת ל בית השחי.לבלוטות אילו יש תפקידים רבים כולל ניקוז לימפטי תקין.כאשר מוצאים את הבלוטות צינורות הלימפה ממשיכות להפריש אלא שעכשין הנוזל מחלחל ו ו לרוב זה ליד המנותחת.גם לי יש לימפאדמה . בצקת של היד בגלל נוזל לימפאטי רב. ואצלי זה מיתרכז באיזור כל בית החזה כולל אפילו בית השחי ה לא מנותח.במיקרה שלי היד פחות בצקתית אבל עדיין כואבת ו במיוחד הכתף..כאשר היד בצקתית יש קודם כל טיפול פיזיוטראפי חובה . יש גם שרוול מיוחד אותו את צריכה ללבוש.נידמה לי שמקבלים את זה ב מכון פיזיוטראפיה.זה מאד לא נעים אני כל כך מיזדהה איתך.אבל לומדים לחיות עם זה . יש גם ימים יותר טובים. תעשי עיסוי ליד ה נפוחה .ובכל זאת אנא ממך פני לרופא שלך. כבר ידריכו אותך מה לעשות.בהרבה הצלחה איליין

28/04/2008 | 09:50 | מאת: איריס

שלום רב ! אני זקוקה לעזרה כיוון שהכירורג המטפל בי יחזור רק בעוד שבוע מחו"ל. גילו לי לפני כ-4 חודשים סרטן רב מוקדי + גרורה בלימפה בשד השמאלי. עברתי 8 טיפולים כימותרפיים AC+ טקסול. כהכנה לניתוח עברתי בדיקת MRI בהדסה ולהלן הממצאים: -בדיקת בת"מ שד: קרצינומה משמאל משמאל, לאחר טיפול, להערכה של שארית. שד שמאל- צלקת ניתוח רביע פנימי עליון בעומק בשד עם האדרה שד ימין - רביע חצוני אמצעי בשליש האמצעי של השד - איזור של האדרה נודלרית (ת' 46-39) לאורך כ-2.7 ס"מ. לסיכום: 1. משמאל - ממצאים היכולים להתאים לשינויים לאחר ניתוח. מומלץ מעקב בעוד חצי שנה. 2. מימין- מתאים לאיזור של הסתיידות בממוגרפיה ברביע חיצוני עליון. מומלץ להשלים בירור בביופסיה לשלול DCIS. לא ברור לי כיצד לאחר כל כך הרבה בדיקות כולל ממוגרפיה ו-US בשני השדיים, כולל בדיקת PET CT עם גילוי המחלה, ולאחר טיפול כימותרפי, פתאום מופיע גוש שאף אחד לא ידע על קיומו לפני כן ! האם זה יתכן בכלל שיכול להופיע גוש כה גדול סרטני ? האם הממצאים יעכבו את תהליך הניתוח ?האם ישתנה עתה סוג הניתוח המומלץ ? (דובר על כריתה חלקית , בניסיון לשמר שד) אודה לתשובה מהירה כיוון שאינני ישנה כבר יומים... איריס

28/04/2008 | 16:02 | מאת: לאיריס

הצעד הנכון הוא לפנות לאונקולוג המטפל בך והמכיר אותך.

30/04/2008 | 07:23 | מאת: פרופ. א.קליין

שלום רב, כמובן שעדיף להתיעץ עם הכירורג והאונקולוג אשר מטפלים בך ומכירים את כל ההיבטים של המקרה כולל פירוש נכון של תוצאות הבדיקות. יחד עם זאת יש להתיחס לתוצאות ה- MRI . יכול להיות שקיים צורך לחזור על בדיקות US+ ממוגרפיה של שד ימין ואוןלי אפילו לבצע ביופסית מחט מונחיית MRI לממצא מימין על מנת לשלול נוכחות גידול. זה עדיין לא שולל את האפשרות כי תמשיכי בטיפול לפי המתוכנן בשד שמאל - דהיינו -שימור השד .

30/04/2008 | 10:40 | מאת: איריס

לפרופ' קליין ! תודה על התשובה לעניין. האם ידוע מהי ההסתברות שתוצאות ה-MRI נכונות ? איריס

27/04/2008 | 22:45 | מאת: דלית

שלום האם לאחר הטיפולים מותר לצבוע את השיער? תודה האם צריך צבע מיוחד

27/04/2008 | 23:01 | מאת: אנה גולדברט

דלית היקרה שלום, ד"ר גיפס ענתה על שאלה דומה בפורום. אני מצרפת קישור לתשובתה: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-146,xFT-220593,xFP-220734,m-Doctors,a-Forums.html לפי תשובה זו ותשובות רבות של יועצים בפורום זה ניתן להתחיל לצבוע את השיער לאחר הטיפולים. באם תבחרי לצבוע את שיערך אני מקווה שתהני. בברכה, אנה

28/04/2008 | 16:03 | מאת: לדלית

שלום רב, אני בת 70 חולה בסרטן שד ומטופלת מזה שנתיים בין השאר בתרופה בשם בונפוס 800 מ"ג פעמיים ביום. לאחרונה התנפחה לי מאוד הבטן בצורה נוראית, היא נוקשה מאוד. קשה לי מאוד לתפקד, לאכול וכל פעולה שאני עושה יש לי כאבים עזים. הפסקתי לקחת את התרופה. שאלתי היא האם יתכן שהתרופה בונפוס גרמה להתנפחות של הבטן? מה ניתן לעשות במצב כזה? מי מטפל בעניין זה? מבקשת לשמוע חוות דעתך בדחיפות. מודה מאוד.

27/04/2008 | 23:24 | מאת: ד"ר אשר שלמון

שלום בונופוס כמו בני קבוצתה יכולה לגרום לתופעות לואי ביטניות, אך התמונה שאת מתארת קיצונית. יש לפנות לאונקולוג המטפל לצורך הערכה מסודרת לצורך החלטה על המשך בירור וטיפול

27/04/2008 | 13:05 | מאת: אמירה

בני הקטן, שהיה בן שש בזמן דגילוי המחלה, ישן בשעה שסיפרנו לאחיו הגדולים. כך קרה, שלמרות שהוא מעורב בכל, הוא לא שמע מפינו את השם המפורש של המחלה. בינתיים, תודה לאל, הנחנו את העניין מאחורינו. אני בטוחה שבבוא העת, או אני או אחיו יספרו לו, אך נדמה לי שהוא לא הפסיד מכך שלא היה שותף מלא לפני שלוש שנים.

27/04/2008 | 13:49 | מאת: לאמירה

נכון שהוא לא היה שותף מלא. אבל בטוח שותף סמוי. ילדים רואים וקולטים הכל. מצבי רוח משתנים של ההורים,התלחשויות למינהם ואין לך בעצם מושג מה הוא כן יודע ומה לא. ואיזה פחדים וכעסים יש לו עליכם. אין שום צורך לנקוב בשם המפורש-אמא חולת סרטן-אפשר לומר לאמא יש פצע בציצי צריך לנתח אותו-להוציא את הנגע-ואח"כ לתת לה טיפול כדי שהפצע לא יחזור.

27/04/2008 | 14:15 | מאת: איליין

לאמירה שלום רב.זו סוגיה לא קלה . הבנים שלי בוגרים ו האמת אני לא יודעת מה יותרקל לספר לילד בן שש ש אוילי לא יבין הכל אבל ידע ש גם לאמא מותר להיות חולה . הוא כבר יחליט מה יפנים ו מה לא. אצלי הבנים גדולים ו כפי ש את יודעת החיים ממשיכים . אצלי זה יצא סוג של היסטריה ש במבט לאחור אולי היתה מיותרת . עצרתי את ה חיים. כמו ב סרט "מטריקס" הכל היה ב הילוך איתי.הם בפירוש קשרו סרטן עם המילה מוות.עד כמה ש קשה לישמוע.הכירורג שלי אמר לי לא לבזבז אנרגיות בלהסתיר את מצבי כי לא גנבתי כלום.הוא צודק ולדעתי בגיל מבוגר קשה כמו בגיל צעיר . אולי יותר.פתיחות אותה אימצתי אולי בכל זאת עזרה .הם ממשיכים בחיים שהם .הם יודעים שאמא חולה ועוזרים אבל יש להם את החים ליבונת ומאוד עודדתי אותם.תגידי ל בן שלך ש לא הרבה הישתנה ו ש את עוד תהיי שלו להרבה זמן ו זה בדוק.אניכל כך מבינה אותך.זה גם מלמד אותם שגם אם נופלים אז קמים וזה השיעור הכי טוב ש הוא יקבל ממך. אגב בני הגדול עומד להיתחתן אני מאושרת יש החייםנימשכים! תודה לך איליין

27/04/2008 | 22:59 | מאת: אנה גולדברט

בהמשך לדיון.. אני בהחלט מסכימה איתך, אמירה שצריך להתאים את המידע לכל ילד. ללא ספק כאשר אנחנו מדברים עם ילדים קטנים אנחנו לא נשתמש באותם המושגים ובאותו סוג של הסבר כמו עם הגדולים. אני גם מסכימה איתך שעבור כל משפחה וכל אמא וילד מתאים משהו אחר, קיימת המון גמישות בשיחה עם הילד וכל אחד עושה זאת בדרך אחרת. יש כמה עקרונות מנחים בשיחות עם הילד. כאשר הכי חשוב בעיני זה שהילד הקטן בדיוק כמו הגדול, יבין מה קורה סביבו ומדוע חלים השינויים בבית. לדוגמה, מדוע אמא מוטרדת, מדוע לפעמים היא עצובה ולא מרגישה טוב. על הילד להבין את הסיבות לשינויים אלו ולדעת שהם לא נגרמו בגללו. קיימים המון דרכים להעביר את המסר לילד. לדוגמה ניתן לבקש ממנו לצייר את המחלה של האם, לבנות ביחד בפלסטלינה או כל דבר אחר שהילד מתחבר אליו. חשוב שגם המסר יעבור באווירה אופטימית אולם ללא ספק מותר גם להיות עצובים וגם הבכי הוא לגיטימי. מהניסיון שלי בעבודה עם ילדים קטנים, ילדים הם חזקים ומצליחים להתמודד עם המציאות הרבה יותר טוב מה שההורים חושבים. בברכה, אנה

28/04/2008 | 14:03 | מאת: בוגרת

היי, אני בטוחה שלך זה עשה טוב שלא היית צריכ הלהתמודד ולהחשף לפניו, מתוך רצון שלך שלא לפגוע בו. השאהל היא אם הוא לא נפגע מכך שאיננו נחשף לאמת הנכונה ויש מצב שהוא מפנטז על מצבים הרבה יותר גרועים ואולי גם מוסיך לזה רגשות אשם שלו... ואם כל זה הוא יצטרך להתמודד כל החיים שלו. החיים הם כאלו שיש בהם גם מחלות וסרטן וגם שמחה וחגיגות וכן, גם אבל ומוות. וזה עובדה. הניסיון דוקא להגן הוא פלסטי - כי המציאות היא של הכל ביחד. להיפך דוקא אם יש לו את האפשרות ללמוד איך להתמודד - אלו הם כלים שיהיו לו לתמיד. בני הצעיר היה בן שמונה וחצי ומיד סיפרתי לו, עוד לפני הניתוח - חצי שעה אחרי התוצאות של הממוגרפיה. וזהו! אנחנו כבר כמעט חמש שנים אחרי, והוא נער בלי שום תיסכולים וללא חרדות נטישה, אלא להיפך יודע שגם אם מישהו אומר סרטן לידו הוא לא נבהל. בנוסף, הוא מסייע לחברים מבית הספר שתקלים באותה סיטוציה ומראה להם שיש חיים אחרי. כשהייתי ילדה קטנה עברתי חוויות של הסתרה של מחלה של אימי, וזה היה יותר קשה מאשר האמת, חשבתי שלעולם לא אראה אותה ואף אחד לא סיפר לי שזה זמני. בקיצור- אין דרך אחת שהיא הנכונה, ולא בטוח שלאורך זמן דרך שניראית הכי טובה תהיה כזו. בהצלחה

27/04/2008 | 12:00 | מאת: רות

שלום אודה אם תוכלו לעזור לי להבין תוצאות בדיקת MRI שד שעברתי : מימין -צינורות מורחבים עם תוכן בעל סגנל גבוה ב-T1. לאחר מתן ח"נ - האדרה דפוזית של רקמת השד משני הצדדים. שד ימין : 1. שעה 6 גוש לובולרי 0.6*1.6 ס"מ (ת' 60 ),סגנל גבוה ב-T2. ללא washout. 2.רביע חיצוני תחתון (ת' 42 ) בעומק שד-אזור אליפטי 0.5*1 ס"מ. תודה מראש

28/04/2008 | 14:21 | מאת: ד"ר משה זילברמן

שלום לך למרות שהשאלה הופנתה אלי אינני מתצא בפענוחי MRI בכל אופן מהמעט שאני מבין אין האדרה פתולוגית חשודה אך אשמח אם השאלה תעבור לאחד מחברי שמתמחה ברנטגן ובמיוחד בMRI אני יכול להמליץ על דר מירי סקלייר מביח הדסה ע"כ מומחית בעלת מוניטין ארצי בתחום פענוח MRI מתנצל אך הידע שלי בפענוח MRI קלוש בברכה דר זילברמן

26/04/2008 | 18:45 | מאת: דנה

שלום לכולן, לאחר שנתיים וחצי , טיפול גרורות בעצמות, לאחרונה כאבים, קבלתי לבצע pet ct והבדיקה אמורה להתבצע השבוע. אני חוששת, מפוחדת, מבוהלת ועוד. אודה לכל מי שתתן לי טיפים איך לעבור את השבוע הקרוב. דנה

26/04/2008 | 19:03 | מאת: מרגיעה

הי דנה אני עשיתי את הבדיקה הזו. אני רוצה להרגיע אותך. זה לא כ"כ נורא ולא כאב לי בכלל. צריך לשתות איזה חומר ולחכות בחדר יחד עם עוד אנשים בסביבות שעה או שעה וחצי . החומר זה לא הכי נעים לשתות אבל זה גם לא מר או משהו כזה. אח"כ יש את הבדיקה , לא היה נורא בכלל, מנסיוני כמובן. בקיצור - אין לך מה להלחץ מהבדיקה עצמה. אני מאחלת לך שהבדיקה תצא נקייה .

26/04/2008 | 19:20 | מאת: איליין

הי דנה.אני עשיתי גם את הבדיקה פט ליפני ש נותחתי . לגבי זאת לא היתה חוויה נעימה.הבדיקה קשה ו להגיד לך את האמת לא היתה תשובה מרעישה. כתבו ש יש לי גוש שאתי בשד החולה. ממש הפתעה הרי בשביל זה הופניתי לבדיקה מלכתחילה.מה ש חשוב ש יהיה מפענח טוב . בארץ לא כל כך יודעים לפענח פט. יש באיכילוב רופאה אשר אמרו לי ש היא בודאות יודעת לפענח את הבדיקה הכי טוב. עכשין לעינינו: קודם כל תעשי את ה בדיקה . אגב סי טי כל הגוף היא לא בדיקה פחות אמינה (מניסיוני יותר אמינה) בבקשה אני משתפת אותך אני לא אומרת לך בשום פנים ואופן מה לעשות.לי יש טיפ נהדר איך לעבור את השבוע ו הוא עובד! צריך לתרגל. אני רצינית. קחי מגירה בבית או מגירה דימיונית ו את כל החששות שלך . תכניסי אותם שם ו תיסגרי את ה מגירה . תגישי בתום השבוע כאשר תלכי ל בדיקה תיפתחי אותה ו רק אז תחשבי על זה .אין טעם לעבור שבוע . נוראי סטאם.תאמיני לי אף אחד לא יוציא את ה בעיה מן ה" מגירה" אבל חוסר ההיתעסקות שלך עם זה יביא אותך לבדיקה מלאת כוחות חדשים ויותר רגועה.אני גם יכולה להגיד לך ש בבדיקה יכולה להיות תקינה .אפשר לחיות הרבה שנים עם גרורות בעצם כמו ש חולה לחץ דם.הטיפוך בהתאם.נדיר ש גרורות בעצם מיתפזרות לשאר הגוף.לא קל ורה אני יודעת מגוף ראשון אבל אין לנו ברירה.בהצלחה רבה רבה . איליין

26/04/2008 | 20:23 | מאת: אנה גולדברט

דנה היקרה שלום, כל תהליך של בדיקה הוא מלחיץ מאוד ואני בהחלט יכולה להבין שכרגע את חוששת מאוד. אני מקווה שהתשובות של הנשים בפורום הצליחו להרגיע אותך ולהכין אותך לקראת הבדיקה. באתר של עמותת "אחת מתשע" מוקדש פרק לבדיקת PET. אני מצרפת לך קישור לפרק זה בתקווה שהמידע יעזור. http://www.onein9.org.il/upload/PET_scan.doc נודה לך מאוד אם תעדכני אותנו, אנה

26/04/2008 | 21:14 | מאת: לדנה

באופן טיבעי כל בדיקה היא מלחיצה. לי עזר לשוחח עם האונקולוגית ששלחה אותי לבדיקה. שהסבירה לי בהמון סבלנות למה החליטה להפנות אותי לבדיקה ועודדה אותי מאד שגם אם ימצאו משהו חדש, אז יש המון מה לעשות, ושהכי חשוב בשבילי לקבל את הטיפול שהכי יעזור לי. ואז היא החליפה לי כדור. וזה היה לפני שנתיים וקצת. אז אני אומרת לך מכל הלב, שתשתדלי לא לחשוב על זה ואם קשה לך תדברי עם האונקולוג/ית שלך. מחכות אתך לבשורות טובות.

27/04/2008 | 08:47 | מאת: דנה

תודה רבה לכל המעודדות ולמי שהגתה את רעיון המגירה... אעדכן אתכן בהמשך. יחד אתכן יש הרבה יותר כוח ותקווה דנה

26/04/2008 | 18:27 | מאת: ורה

שלום לכולכן, נכנסתי לפורום היום ומאוד התרשמתי מהידענות והתמיכה. השאלה שלי ארוכה: חליתי לפני 12 שנים.והבראתי. בזמנו היה לי גוש לא משיש במבנה חולי ולכן כריתתו היתה לא ממוקדת. בנוסף השד שלי קטן. אחרי ההבראה התייעתי עם סוללת פלסטיקאים ואיש מהם לא שש למלאכת השיחזור. הם טענו שבסך הכל אי אפשר להתחייב על תוצאה מלהיבה ובנוסף יהיו לי צלקות על הגב כי אי אפשר לקחת רקמה מהבטן (אני רזה מידי) אני מאוד רוצה לשפר את מראה השד האם למישהי מכן יש ידע שיכול להועיל לי? האם מישהי יכולה להמליץ בכל לב על פלסקטיקאי מעולה? תודה המון המון בריאות לכולכן, אל תשכחו שזה עובר שלכן-ורה

26/04/2008 | 18:59 | מאת: איליין

ל ורה שלום רב. ובכן שיטת השיחזור השתנתה מאד מליפני 12 שנה. היום נהפוהו מקובל אפילו לעשות שיחזור מידי עוד על שולחן ה ניתוחים.מגיע לך שיחזור דרך הקופה שלך כי במצבך זה לא " ניתוח קוסמטי" למרות שזה כן . השיחזור במיקרה של שדיים קטנים הוא אפילו יותר קל. יכניסו לך שטלים ב שני השדיים ו תוצאה היא הכי טובה .הים אף נהוג להשאיר " כיס" כידי ש אם בעתיד צורכים שיחזור אין צורך ב " אקספנדר" .(הרחבה של העור באיזור המנותח כידיש אפשר לעשות מקום ל שטל. במיקרה שלך עשימו לך אקספנדר אכאשר יהי מספיק עור יכניסו לך שטלים קבועים ו בהמשך יעשו לך פיטמה (אפשר קעקועה ) התוצאות מאוד יפות.איני יודעת לאיזה בית חולים את שייכת או קופה אבל בהח בלינסון מאוד מאומנים בסוג זה של ניתוח.תבררי ושוב אינך צריכה לעשות את זה פרטי כי במיקרה שלך מגיע לך ניתוח זה . בהרבה הצלחה איליין אגב הניתוח ש היזכרת ואמרו לך לקחת שטל מה בטן שמו " טראם".אני לא ממליצה . הוא באמת ניתוח לא קל ו ללא תוצאות הכי טובות מה עוד ש ב מיקרה של שדיים קטנים זה אידאלי שטלים.

26/04/2008 | 19:04 | מאת: איליין

אני מיצטערת על שגעת הכתיב שלי אשר חזרה על עצמה .זה שתל ולא שטל . עמך הסליחה איליין

26/04/2008 | 20:25 | מאת: אנה גולדברט

ורה היקרה שלום, האם תרצי שאפנה את שאלתך לאחד הפלסטיקאים היועצים בפורום זה? בברכה, אנה

27/04/2008 | 07:46 | מאת: שולה

עברתי ניתוח שיחזור באמצעות רקמות מהבטן באיכילוב ע"י ד"ר ברנע וד"ר גור. שניהם מצויינים מכל הבחינות. אני מציעה לך לבדוק אצל מספר רופאים, כי כל הזמן מתחדשים דברים. בהצלחה !

26/04/2008 | 16:13 | מאת: נועמי

שלום לרופא/רופאה אונקולוג, אני בת 71. לפני 6.5 שנים עברתי כריתת שד. טופלתי ב-CAF והקרנות, אחרי זה ב- Arimidex,Tamoxifen, וזה חודשיים ב-Femara. תוצאות הבדיקות שלי כנראה טובות: CA-125 = 27.6, CEA =0.84, CA-15-3 = 6.4, CA-19-9 = 12.3. הבעייה שלי במשקל הנמוך שלי: הגובה המקורי שלי 163 סמ. לפני המחלה, במשך שנים שקלתי כ- 52 קג'. לפני שנתיים-שלוש שקלתי כ-50 קג'. לפני שנה, ינואר 2007, שקלתי 47 קג'. זה כמה חודשים אני משתדלת לאכול יותר, חמש פעמים ביום, ובמקום לעלות במשקל אני שוקלת עכשיו 46 קג'. האם יכול להיות שיש לי איזה שהוא סרטן שגורם לירידה במשקל ?? אבקש תשובה ואולי המלצה. תודה מראש, נועמי.

26/04/2008 | 20:28 | מאת: אנה גולדברט

נועמי היקרה שלום, לא ניתן לאבחן על סמך תיאור בלבד ולירידה במשקל יכולות להיות סיבות שונות שאינן קשורות בסרטן. עלייך לגשת לרופא המשפחה שיפנה אותך לבדיקות לבירור. בברכה, אנה

26/04/2008 | 16:13 | מאת: marc

שלום ומועדים לשמחה לבנות היקרות, אני מעוניינת לתרום פאה למי שזקוקה. פאה קצרה עם שער סינטטי + אמיתי בגוונים חום בהיר מאוד יפה. (עשתה אצלי עבודה טובה מאוד במשך חצי שנה) המון בריאות !!!!

26/04/2008 | 19:28 | מאת: איליין

marc אשמח לקבל הפאה ממך האם היא ארוכה או קצרה ? היכן את גרה?אני גרה בראשון . אני אזדקק עוד הרבה זמן לפאה ו שלי כבר לא אי אי אי .יש לי חתונה של הבן בשעה טובה ו אשמח להופיע בחתונתו אנושית או לפחות עם הרגשה כזו שלא כולם רואים . זאת שימחתו ואני רוצה להופיע במיטבי תודה איליין

27/04/2008 | 07:31 | מאת: marc

איליין בוקר טוב, קודם כל מזל טוב מזל טוב לבן שלך, הפאה היא קצרה ויפה מה שצריך לקחת אותה למספרה לחפיפה ולתסרוקת המתאימה לך והיא תעשה עבודה יפה כמו שהיא עשתה לי במשך כחצי שנה אני כך מאמינה , אני גרה בטירת-כרמל ליד חיפה, אנא השאירי לי את מספר הטלפון שלך ואני אחזור אלייך על מנת שאוכל לקבל את כתובתך ואני אשלח אותה בדואר , או אם לא קשה לך ותוכלי להגיע אלי אין שום בעיה, אשמח מאוד לעזור המון המון בריאות ! מרסל.

27/04/2008 | 17:47 | מאת: מיה

אשמח לתרום לך שלחי אלי את המייל שלך אביא את הפאה לביתך , מזל טוב לנישואי הבן

25/04/2008 | 23:32 | מאת: אניטה

עוד דבר... רציתי לשאול איך עברה עליכן תקופה של החגים. לי באופן אישי היה מאוד קשה. אני רוצה לדעת האם קושי זה הוא טבעי? האם זה הגויוני שדווקא בתקופה זכולם בבית אני עצובה והכי בודדה בעולם. האם יש עוד נשים בחוות בדידות זו בתקופה של חגים. אני באופן אישי לא נהנתי ומחכה שכולם כבר יחזרו לשגרה ואני אתאושש. אני דרך אגב בת 45 עם שלושה ילדים מקסימים ובעל. אודה לכן על שיתוף בחוויות שלכן.

26/04/2008 | 14:48 | מאת: אדוה

היי אניטה, להרגשתי וגם למיטב ידיעתי-תחושת הבדידות לחולי סרטן הינה תופעה מוכרת ,ידועה ואיננה שייכת דווקא לחג. אני יכולה להרגיע אותך שגם חולות אחרות-ואני בינהן,עם כל התמיכה המשפחתית והחברית שאני מוקפת ,יש לי בהחלט תחושה לעיתים שמבחינת התחושה הפנימית העמוקה-אני לבד,וקשה לי להעביר לסביבה,וגם האמת אין לי רצון לנסות להסביר מה מתחולל בנפשי פנימה-החששות,הפחדים,"התסריטים". נכון שהחום האהבה והתמיכה חשובים ומקלים-אבל עדיין מי שחווה את הסרט הזה הוא פיסית ונפשית הוא אנחנו. מה שכן - הלבד הזה בא והולך,ואני חושבת שהכי כדאי ללמוד לחיות איתו בשלום. בכל מקרה,זיכרי שהפורם הזה הוא המקום בו כולן מרגישות הכי דומה וקרוב למה שאת מרגישה. ואני חושבת שעצם זה שכתבת על תחושותייך ונחשפת כאן עם קושי-זה בהחלט מעיד על מודעות עצמית גבוהה,יכולת לחלוק קושי -וככה בעצם גם לקבל תמיכה ,עידוד,והרגשה שבכל זאת את לא לבד. איתך ובשבילך אדוה

26/04/2008 | 16:37 | מאת: אנני

תופעה ידועה היא הבדידות של החגים גם אצל בעלי משפחות. קשה להניח שזה קשור דוקא לסרטן. ובכלל, כדאי לזכור שנשים שמקבלות טיפול להפחית את סכנת הישנות המחלה אינן חולות סרטן במובן היותר מקובל של חולי סרטן. וסרטן זו לא האפשרות הגרועה ביותר שהחיים מזמנים לאנשים. אז תמיד נשארת השאלה איפוה אנחנו במה שהוטל עלינו. וזה הקושי האמיתי.

27/04/2008 | 11:51 | מאת: גם לי

אינ בת 38 עם 2 ילדים קטנים וגם היום איתם בבית ומטפסת על הקירות. כל בוקר קמה להקרנות ורוצה לחזור לנח, העיקר שיש את התקוה לרצות לנח...........

25/04/2008 | 23:30 | מאת: אניטה

מה זה התרופתה הרצפתין. למי נותנים אותה. למה לא הציעו אותה לעולם. האם זה רע? טוב. גיליתי עליה ממש בקרה ששיטתי בפורום ואני ממש בלחץ שמה פספתי דבר. אשמח לתגובה מהירה

26/04/2008 | 06:51 | מאת: לאנטיה

הרצפטין ניתן למי שיש HER2 חיובי .בדקי את תוצאת ההיסטולוגיה של הגידול שהוצא לך בניתוח ושם תראי שאצך ה-HER2 שלילי ולכן ההרצפטין אינה מתאימה לך ולא הוצאה לך . תנוח דעתך .

26/04/2008 | 20:31 | מאת: אנה גולדברט

אניטה היקרה שלום, בהמשך לתשובה בענו לך אני מצרפת לך קישור לפרק מהאתר של עמותת "אחת מתשע" http://www.onein9.org.il/upload/herceptin.doc בפרק זה מידע רב שיתן מענה על שאלתך. בברכה, אנה

25/04/2008 | 18:23 | מאת: אלונה

אני רוצה לעלות סוגיה לגבי ילדים קטנים. אני ממש לא רואה צורך לשתף ילדים בני שמונה בכל התהליך שעוברת אמא שלהם.למה להקשות עליהם. למה אי אפשר להסתיר מהם וזהו. האם זה אפשרי? האם אני צודקת. אני לא רוצה להכאיב להם.

25/04/2008 | 20:14 | מאת: אדוה

היי אלונה, סוגייה זו עלתה כמובן כאן לא פעם ,דפדפי אחורה,אבל בכל מקרה אומר לך מה דעתי. ילדי אומנם גדולים יותר 15.5 ו19-אבל הייתי נוהגת אותו הדבר גם אם היו קטנים-לומר את האמת,כמובן ברמה שהם מסוגלים להבין. מדוע? כי לילדים יש סנסורים מאד מאד רגישים,והם קולטים הכל. כשמסתירים מהם הם עלולים לפרש לא נכון את הסיטואציה,ופעמים רבות להאשים את עצמם. כל הנושא של "סודות ושקרים" במשפחה לא נכון! שיקול נוסף-שלפחות בביתך=מבצרך תוכלי להרגיש בנוח עד הסוף. ללכת עם קרחת (אם תהיה לך),להיות עצובה,עייפה ואולי אפילו בוכיייה. גם ילדים בני 8 יכולים להבין שאמא חולה-ועושים כל מה שצריך כדי שתהיה בריאה,והתרופות לפעמים עושות כך וכך...את יכולה וצריכה לדעתי לשתף את יועצת בית הספר במה שעובר על בנך. אני עשיתי זאת עם "הקטנה" שלי,וזה הקל עליה דווקא שבבית הספר המורים והיועצת יודעים (לחברותיה-היא בחרה למי לספר) כשהמוטו שלנו היה-לא גנבנו מאף אחד את המחלה הזו,ואת יכולה,לשתף כל מי שאת רוצה וחושבת שיעזור לך אם ידע. כמובן שאמרנו שלא צריך ללכת עם "שלט" בו כתוב שחליתי,אבל באמת הנושא חופשי ופתוח. הבת שלי אמרה ליועצת -שזה שבחרנו לשתף אותה בכל מקל עליה את ההתמודדות. זה לא פשוט "לבשר, בשורה כזו לכל הורה,ולא משנה מה גיל ילדיו,אבל זה לדעתי הכרחי וחשוב . אני מאחלת לך שבמהרה תחליטי מה לעשות-ולא תסחבי את המועקה הזו,בנוסף למה שכבר יש. בנוסף היי חזקה ,יש לך כל כך הרבה בשביל מה. המסע קשה וארוך-אבל אפשרי. חיזקי ואמצי,הרבה בריאות והחלמה מהירים אדוה

25/04/2008 | 23:24 | מאת: אנה גולדברט

אלונה היקרה שלום, אני בהחלט מבינה את המחשבה העומדת מאחורי הרצון להסתיר מהילדים את המחלה. כולנו כאימהות שואפות להגן על ילדינו מפני כל פגיעה אפשרית, לשמור עליהם ולמנוע מכל רע לגעת בחייהם. אולם לא תמיד הדבר מתאפשר לנו ואז האמהות מתמודדות עם דילמה קשה האם וכיצד לספר לילדיהם. מכיוון שמדובר בסוגיה רגישה מאוד, הנושא עלה לדיון מספר פעמים בפורום זה ותמיד ההמלצה היתה דומה: ילדים צריכים לדעת ולהבין את המתרחש בחייהם. ילדים מטבעם רגישים לשינויים המתרחשים בסביבתם ולעיתים ילדים קטנים יותר מפרשים התרחשויות חשובות המתרחשות במשפחה כאילו הן נגרמות בגלל משהו שהם עשו או משהו שקשור בהם. הסתרה לעולם לא עובדת וילדים קולטים מהר מאוד שמשהו בסביבה שלהן השתנה. היום כשאני עובדת הרבה עם ילדים אני מגלה כי ילדים שהורים שיתפו אותם, התמודדו טוב יותר, היו חזקים יותר ואפילו אופטימום יותר. חשוב לספר ולהסביר להם את המתרחש. החלטה זו הינה חשובה ויכולה להפחית את רמות החרדה של ילדייך. אנשי מקצוע מאמינים כי ילדים צריכים לדעת מה מתרחש סביבם ולהבין כי מה שקורה אינו באשמתם. יחד עם זאת, חשוב שאופן מתן האינפורמציה יתאים לגילו של הילד. לעיתים, ההחלטה של ההורים לא לספר לילד משקפת את החרדות שלהם ולאו דווקא מתאימה לצרכים של הילדים. חשוב כי ההסבר יהיה בשפה שהילדים מבינים ושבהסבר תשתקף גם תחושה של אופטימיות הבנה לצרכי הילדים ותמיכה ברגשותיהם. חשוב לא לשקר לילדיך, ילדים קולטים במהרה מתי יש סתירות באינפורמציה. אני מבינה כי החלטה זו היא מורכבת וביצוע ההחלטה יכול להיות לא פשוט, לכן את יכולה להיעזר באיש מקצוע אשר יסייע בהתמודדות זו. אלו רק חלק מהנקודות אשר מופיעות במדריך של האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן בו הסבר והדרכה להורה כיצד יש לספר לילדים. באתר של האגודה למלחמה בסרטן קיים תרגום של מדריך זה. להלן הקישור: http://cancer.org.il////////template/default.asp?textSearch=&maincat=7&catid=25&pageid=1919&innerparentId=1920 בנוסף לכך, את יכולה להיעזר בקישור המופיע באתר דוקטורס: "כיצד תתמכי בילדיך במהלך התמודדותך עם המחלה". אני מקווה שנקודות אלו יעזרו לך ושנשים בפורום זה יוכלו לתרום לך מהניסיון שלהן. כולנו כאן בשבילך, אנה

הי אלונה וחג שמח, מצטרפת לתשובתה של אדוה, לי יש שתי בנות קטנות בהרבה (4 ו- שנתיים וחצי) והן מעורבות כמעט בכל שלב, כמובן בשפה וברמה שלה הן זקוקות. הן מלטפות לי את הקרחת ומודדות את הפיאה... אני נקטתי בשיטה של "ספר כפי יכולתך", כמו שאמרה אדוה , לא "גנבנו" את זה ומי שיודע יכול לעזור ומה שיודעים עדיף תמיד על כל מיני ספקולציות ורכילויות - אני מעדיפה שהרכילות תצא ממני ותהיה נכונה!!! הבנות מקבלות את המצב בהבנה - הן משתדלות לעזור לי כשקשה ואפילו כשאני בוכה (לעיתים רחוקות מאוד) הן מחבקות ומנשקות כי אמרתי להן שהרופא אמר שזה יכול לעזור לי! ספרי לילדים מבלי להלחיץ ותאמיני לי שזה רק יכול לעזור לך בסופו של דבר.. רפואה שלמה וחג שמח! שרון

26/04/2008 | 05:19 | מאת: נורית

מנקודת מבט של בת לחולה (הייתי בת 9) - חד משמעית לספר. אם את חושבת שתצליחי להסתיר מהם, את טועה. הם ירגישו שמשהו לא בסדר, הם יראו אותך קירחת וחלשה ומקיאה וירגישו שמסתירים מהם ומרמים אותם וזה רק יגביר את הבלבול שלהם. ילדים בני 8 בהחלט יכולים להבין שאמא חולה וגם אם תנסי בכל הכוח לא תוכלי להסתיר מהם. בנוסף, ולא פחות חשוב - את צריכה להשקיע את *כל* האנרגיות שלך, אבל את כולן, בדבר החשוב ביותר שזה להילחם במחלה ולנצח אותה. ההסתרה הזו תגזול ממך המון כוחות ולא תעזור לך. נסי להתייעץ בפסיכולוג ילדים שיעזור לך לשתף אותם בצורה שמתאימה לגילם ולרמת ההבנה שלהם, וגם יעזור לך לענות על שאלות שבטח יהיו להם.

26/04/2008 | 09:56 | מאת: מיכל

אני בת לאשה שחלתה, עברה כריתה ועוברת עכשיו טיפולים, בת 77, סבתא לעשרה נכדים. לי היה ברור שאני רוצה לספר, אחרים במשפחה התלבטו. בדיעבד, עשינו נכון שספרנו, התגובות של הילדים הכי אמיתיות וטבעיות בעולם, דווקא הפאה שאמא בחרה לעשות בעיקר בגללם, הוסרה מהר מאוד, ממש ממש לא איכפת להם שהם רואים אותה בלי פאה, רוב הזמן כבר בבית לא שמים לב אם היא עם פאה או לא, מה שגורם לה לפעמים לשכוח ולצאת ככה לחצר וגם זה כבר מקובל על ידה, הילדים יודעים שיכול להיות שהיא עייפה או עצבנית ושאין לה כח לארח כמו שהיא אירחה בעבר וזכולנו מקווים שזה זמני ויעבור אבל העובדה שכולם יודעים את האמת פשוט מקלה לנו על החיים. הילדים לא בחרדה ולא עסוקים בכלל בשאלות על החיים והמוות התיאורטי, שבמקרה שלה לא מאיים, כי היא בלי גרורות. בקיצור כל הפחדים לא התממשו וכל התוצאות של השיתוף היו רק לטובה. רק בריאות וחג שמח!

26/04/2008 | 13:44 | מאת: רחלי

כם לי היו התלבטויות קשות אם לשתף את הילדים היתחלתי עם הבן הגדול שלקח את זה מאוד קשה אבל למד להבין ולקבל את זה ולהתמודד לכבי הבת הקטנה שיתפתי אותה בצורה מופשטת תודה לאל שאני לא צריכה לעבור כימוטרפיה שלפי דעתי זה הדבר הקשה שמתמודדים איתו בני המשפחה שלא נדבר החולה עצמו אבל אני מצטרפת לחברותי שאכן חשוב ורצוי לשתף את בני המשפחה כך כל אחד תורם את חלקו בצורה שהוא מבין האכזבה באה יותר מכוון הבן זוג איצלי שאני מקווה מאוד שאצלך הוא מאוד תומך מבין ועוזר . שיהיה לך בהצלחה בריאות וכח נפשי.

הי אלונה, תחשבי שגם אם את לא תספרי, הם ידעו בכל זאת. הרי אנשים מדברים ואי-אפשר להסתיר מכולם. גם אם ישמעו חצי מילה משיחה כלשהי, הם יבינו שמשהו לא בסדר. ואז עלול להווצר מצב שמישהו אחר יספר להם, או שהם יתחילו עם סיפורים ופחדים שאמא, חס וחלילה, הולכת למות, או יחשבו שאת לא סומכת עליהם. חד משמעית - לשתף. להרגיע שהכל יהיה בסדר ואת עושה הכל כדי להיות בריאה, ליצור איתם שותפות, כמו מה את צריכה שיעזרו לך (כך הם גם ירגישו שהם תורמים להחלמתך). כשחליתי, בני היה בן 4 ועוד לפני שסיפרנו לו משהו, הוא הרגיש שמשהו לא בסדר. ואז מה סיפרתי שלאמא כואב הציצי, אמרתי שאני לא אוכל להרים אותו בתקופה הקרובה, ושלפעמים אני עייפה וצריכה לנוח. וגם ביקשתי שיחבק אותי, כי החיבוקים שלו נותנים לי כוח. החלמה מהירה והרבה בריאות לכולנו!

25/04/2008 | 18:19 | מאת: דלית

שלום לכולן.הקיץ מתקרב ואיתו הלחץ כי אין לי בגד ים. יש לי ילדים קטנים ואני חייבת ללכת לברכה. מה הפתרון?

25/04/2008 | 23:29 | מאת: אנה גולדברט

דלית היקרה שלום, קיים פתרון -והוא בגד ים מיוחד עם ריפוד. אני מצרפת לך קישור לפרק באתר של עמותת "אחת מתשע" המוקדש לנושא ובו פרטי התקשרות של מקומות המוכרים בגדי ים מסוגים אלו.. http://www.onein9.org.il/upload/reimb_protheses.doc בברכה, אנה

23/04/2008 | 22:20 | מאת: Ruthi

שלום רב, ברצוני לשאול האם יש משהו לעשות כדי להבהיר את העור באיזור השד המנותח והמוקרן כדי שיחזור להיות כמו שהיה ודומה לשני? סיימתי הקרנות באוגוסט האחרון, היה גם כימו, קצת מפריע לי שצד אחד נראה שזוף והשני לבקן ואני אחת שממש ממש לא נחשפת לשמש. בתודה וחג שמח, רותי

24/04/2008 | 20:12 | מאת: מיה

חוזר לצבעו המקורי לאחר תקופה מסויימת בהדרגה, קשה לי להעריך כמה זמן, אבל מנסיון הכל עובר.

23/04/2008 | 20:58 | מאת: סלי

סיימתי 4 טיפולים AC ועומדת לפני 12 טיפולים טקסול והרצפטין. מתי מתפטרים מהטעם הנוראי בפה? אין תיאבון כי כל אוכל ומשקה אינו טעים. למישהוא יש הצעות איך להתגבר על זה?

23/04/2008 | 21:55 | מאת: ש'

תמצצי הרבה סוכריות חמוצות, זה קצת עוזר. לשתות הרבה הרבה מיצים טבעיים - כמו מיץ גזר, סלק ומיץ תפוחי עץ. אל תדאגי, עם הזמן התופעות האלו נעלמות. תהיי בריאה.

23/04/2008 | 22:17 | מאת: רותי

היי אם שמים סוכריה בפה בזמן הכימו של AC לא נשאר טעם לוואי בפה. בטקסול אין כאלו תופעות וזה יעבור לך מהר ממה שתחשבי אפילו. הטקסול יותר קל למרות שבו מרגישים עייפות וכאבים בגוף אבל גם זה עובר אחרי זמן מה שמסיימים. עלי והצליחי והבריאי במהרה חג שמח

03/05/2008 | 23:18 | מאת: שרית

טעם רע בפה- תנסי תוסף - "אבץ" - פעם ביום, לאמא שלי זה עזר

23/04/2008 | 17:27 | מאת: טל

אצל חמותי - אשה כבת 70 נתגלה גידול גדול בשלב מתקדם עם בלוטות מוגדלות בבית השחי. כנראה ללא גרורות- נבדק בימים אלו. מסרבת להתחיל בטיפול כימי שהומלץ. רוצה "למות בשקט". האם אמנם מתים בשקט ללא טיפול או שאי קבלת טיפול כלשהוא גוררת אחריה כאבים/אשפוזים שלא יאפשרו לה ל"מות בשקט". האם אפשר לתת טיפול רק כשמתחילים כאבים ?

23/04/2008 | 18:27 | מאת: לילי

הטיפול הכימוטרפי בשלב זה בא כדי לצמצפ את גודל הגידול לפני ניתוח ובכדי למנוע הישנות. כיוון שחמותך בת 70 היא בוודאי צודקת. שיעשו לה ניתוח יוציאו את הנגע ואח"כ אם הגידול שלה רגיש להורמונים תוכל לקבל טיפול הורמונלי שהוא ללא תופעות לוואי וניתן בכדורים בבית. אינני יודעת אם היא תמות בשקט אבל מהממצאים הנוכחיים ועד המוות המרחק גדול מאד ועוד נכונו לה שנין רבות וטובות.

23/04/2008 | 21:51 | מאת: מה פתאום למות?!!!!!!

לא להרים ידיים????? יש המון טיפולים שעוצרים ומבערים את המחלה. סיכויי הישרדות טובים להמון נשים. תזכירי לה שיש לה למען מי להילחם ולחיות. נכדים, ילדים וסתם אור שמש וחיוכים. אם צריך טיפולים - אז גם את אלה עוברים. תזכירי לה שיש נשים צעירות עם ילדים קטנים שעדיין נלחמות למען המשפחה וגם למען עצמן. בשום פנים לא לרצות למות. המוות אינו בא מהר כל כך.יש לו מעצורים בדרך! ישנן קבוצות תמיכה שמאוד עוזרות בשיחה ובייעוץ, ותראי לה גם את הפורום הזה שמשדר אופטימיות. מאחלת לה המון כח ובריאות הנפש והגוף. תמכו בה ועזרו לה פיזית ונפשית. גיל 70 זה עדיין גיל צעיר!

23/04/2008 | 22:16 | מאת: אנה גולדברט

טל היקרה שלום, שלחתי את השאלה לאחד היועצים ואני מקווה לתשובה בהקדם. בתקופה בה עבדתי בבית חולים שמעתי נשים מבוגרות שביקשו לא לקבל טיפולים. מאידך גם ראיתי נשים מבוגרות מאוד שכן ביקשו לקבל את הטיפולים ורצו להלחם במחלה כמה שיכלו. כך שגיל אינו המרכיב היחיד בהחלטה. החלטה זו של האישה הינה מורכבת מאוד. לרוב בני המשפחה מתקשים מאוד לקבל את ההחלטה מסוג זה ומנסים לשכנע את האישה לקבל את הטיפולים. מדובר ללא ספק בסוגיה מורכבת במיוחד כאשר מדברים על נשים מבוגרות יותר. מכיוון שמדובר בהחלטה של האישה, אחד הדברים החשבים ביותר שבני המשפחה יכולים לעשות עבורה זה לאסוף כמה שיותר מידע ולהבין את ההשלכות של ההחלטה. חשוב מאוד לפנות לרופא המטפל ולהתייעץ איתו. בברכה, אנה

23/04/2008 | 13:41 | מאת: דליה

שלום, מה תופעות לוואי של טמוקסיפן? אודה על התייחסותכן. דליה

23/04/2008 | 16:45 | מאת: אוה

אני חודשיים וחצי עם טמוקסיפן...בנתיים לא מרגישה כלום....ממש כלום...מקוב שכך גם ימשך! מאחלת גם לך! בריאות וחג שמח!

23/04/2008 | 22:06 | מאת: אנה גולדברט

דליה היקרה שלום, באתר של עמותת "אחת מתשע" מוקדש פרק לטמוקסיפן. להלן הקישור לפרק זה: http://www.onein9.org.il/upload/tamoxifen.doc אני מקווה שהמידע יעזור. בברכה, אנה

24/04/2008 | 17:21 | מאת: רחלי

אני משתמשת כבר 3 חודשים בטומוקסיפן מלבד גלי חום אין שום תופעות לוואי וטוב שכך לגבי ההשמנה שרשום צריך לשמור על תזונה נכונה ובריאה . בהצלחה ורפואה שלמה

25/04/2008 | 22:59 | מאת: חיה

אני לוקחת טמוקסיפן שלוש וחצי שנים . שום תופעות לוואי לא היו לי. צריך להקפיד להבדק אחת לחצי שנה אצל גניקולוג וכך אני עושה. בהצלחה

23/04/2008 | 00:28 | מאת: אלה

האם פלוטין (ללא טיפול בטמוקסי) בטוח לטיפול בתופעות גיל המעבר לאחר כריתת שחלות, נשאית. תודה

28/04/2008 | 21:47 | מאת: פרופסור אילן כהן

פלוטין הינה תרופה מקבוצת SSRI. אינה מכילה כלל הורמונים ובטוחה לחלוטין לחולות סרטן השד. גם לנשאיות של BRCA ולכל אותן נשים שאסור להם לקבל אסטרוגנים. התרופה יעילה כנגד גלי חם של גיל המעבר.

28/04/2008 | 21:47 | מאת: פרופסור אילן כהן

פלוטין הינה תרופה מקבוצת SSRI. אינה מכילה כלל הורמונים ובטוחה לחלוטין לחולות סרטן השד. גם לנשאיות של BRCA ולכל אותן נשים שאסור להם לקבל אסטרוגנים. התרופה יעילה כנגד גלי חם של גיל המעבר.