פורום סרטן השד

שלום לכולם, אני בת 16 וחצי ורציתי לשאול שאלה ... יש לי גוש בשד תקופה ארוכה .. לא הלכתי לבדיקות כי זה היה נראה לי שגרתי .. אבל לפעמים יש לי לחץ באזור..לפעמים קשה לי לנשום .. רציתי לדעת אם יכול להיות מצב שגם לנערות בנות גילי יהיה סרטן השד? או שזה משהו חולף? תודה רבה =]

אנונימית יקרה שלום, הסיכוי לסרטן שד אצל נערות בגילך הינו כמעט אפסי. יחד עם זאת, חשוב לעשות ברור ולכן אני ממליצה לך לפנות לכירורג שד ולהסיר דאגה מליבך. על מנת להסביר את האוזן, חשוב לציין כי מרבית הגושים המתגלים בשד הם גושים שפירים ולכן אינם מסוכנים. בברכה, אנה

הסיכוי שזה באמת סרטן בגילך הוא קרוב מאוד לאפס. רוב הסיכוי שמדובר בגוש שומני או בגוש שפיר (פיברואדנומה) שנפוץ למדיי בקרב נערות. אבל רק על מנת להסיר דאגה מליבך - לכי להיבדק אצל כירורג.

בבדיקת ביופסיה עם מחט התגלו תאים אטיפים והחומר לא היה מספיק. הרופא המליץ על הוצאת הגוש בניתוח שנקרא למפקטומי, בהרדמה כללית. הרופא מסר לי שבניתוח הוציא את הגוש עם 5 בלוטות שנשלחו לפתלוגיה ולציטולוגיה. האם הוצאת בלוטות היא דבר שיגרתי בניתוח מסוג זה? או שהבלוטות הוצאו משום שהיו חשודות?

שלום לך השתלשלות הענינים לא כל כך ברורה לי האם יש מצב שלא הבנת את מה שהוסבר לך לפני הניתוח? האם כריתת הבלוטות היה בגדר של הפתעה בשבילך? האם עברת בדיקת איזוטופים טרם הניתוח? אין ספק שצריך היה לבצע למפקטומיה (אגב מה התשובה?) אני מניח שהמנתח ביצע גם בדיקה לבלוטת הזקיף וגם זה היה נכון לבצע הרושם שלי שאת נמצאת בידיים טובות ובטיפול נכון עד כה הרבה בריאות דר זילברמן

שלום דוקטור, לפני הניתוח לא עברתי בדיקת איזוטופים ולא ידוע לי מה זה בדיקה לבלוטת הזקיף. בממוגרפיה שיגרתית נמצא גוש חשוד, ומאולטרה סאונד גם נמצא גוש עם גבולות חדים עם בלוטה עם הסננה. בביופסיה הוצאה רקמה (בבדיקה עם מחט עבה) ובתשובה הפתולוגית נאמר שנמצאו תאים אטיפיים ואין מספיק רקמה להמשך הבדיקה. לפי המלצת הרופא הוצא הגוש. עדיין לא התקבלה תשובה מהפתלוגיה. השאלה שלי האם הענין יכול להסתיים בהוצאת הגוש? או שאני צריכה להכין את עצמי להמשך טיפול ....

מזה כשנה אני נוטלת טמוקסי מידי יום ובנוסף מקבלת זריקות לוקרין אחת לשלושה חודשים, ומאז אני חיה בתחושת רעב מתמדת ובעיקבותיה עליתי במשקל כ-20 קילו במשך שנה. האם יש נשים אחרות שחוות חוויה דומה? והאם תחושת הרעב נפסקת אחרי זמן מה? התסכול וחוסר היכולת לשלוט על הגוף מוציאים אותי מדעתי (שלא להזכיר את גלי החום הבילתי נסבלים...)

גם לי יש את אותן התחושות שלך ואני אפילו שוקלת לבצע ניתוח קיצור קיבה

ואוו... גם אני עליתי 20 קילו ואבדתי לגמרי את הגזרה של הגוף פשוט ייאוש. אני כבר שלוש שנים אחרי ולא מצליחה לרדת. האנדוקרינולוג אמר שזה בגלל שהזולאדקס העביר אותנו לגיל המעבר וההשמנה בהאתם לא דומה לאף תקופה בחיים.

לד"ר שלום לפני שמונה חודשים עברתי ניתוח למפקטומי עקב DCIS של השד.לפני הניתוח עברתי ממטומיה.השאירו לי בשד קליפס סימון. אני סובלת עדיין מכאבים בשד. כמו כן שמתי לב שמיסביב לפטמה יש שקע קטן. רציתי לדעת אם אחרי תקופה כזאת מהניתוח עדיין סובלים מכאבים. כמו כו מה פשר השקע סביב הפיטמה?

שלום לך כאבים , יתכנו . לגבי השקע באיזור הפטמה ,קשה לומר מבלי לבדוק , לראות באיזה איזור נעשה הניתוח, אולי זוהי צלקת שגורמת לכך בקיצור למען הסר ספק לכי להבדק אצל הרופא המנתח שלך בברכה דר זילברמן

שלום רב אני לפני שנה עברתי טיפולים כימוטרפיים באפריל סיימתי טיפול קרינתי בנובמבר בוצע ניתוח וכריתת שד נפגעו לי 3 בלוטות מתוך עשר האם אני יכולה לבצע ניתוח של הטבעתלקיצור קיבה כיון שיש לי משקל יתר עם ערכים גבוהים של סוכר האם יש נשים שעברו ניתוח זה כשהם חולים אונקולוגים לתשובתך אודה

רננה היקרה שלום, ד"ר בן ברוך איננה עונה בפורום זה, אלא בפורום של NRG: http://forums.nrg.co.il/index.php?act=forum&do=forum&forum=120 בברכה, אנה

ידידות לצרה, הייתי שמחה לדעת האם כאבי הפרקים כתופעת לוואי של ארימידקס מעידים על נזק כלשהו לרקמת הסחוס או לעצם המפרק. מה אפשר לעשות כדי למנוע את הנזק, אם אכן הוא נגרם. יש לציין שהכאב עצמו נסבל בינתיים. תודה על כל מידע ועצה טובה, ובריאות טובה לכולכן פנינה

משתתפת בכאבייך. עברתי כאבי פרקים במיוחד באצבעות הידיים בלילות בעיקר. לא יכולתי לפתוח ולסגור את אצבעות הידיים בחופשיות. הכאבים היו נוראיים. בתחילה לא שייכתי את זה לארימידקס ופניתי לרופא המשפחה שעשה לי סדרת בדיקות ראומטיות, וכולן יצאו תקינות. כעבור זמן מה בביקורי החצי שנתי אצל האונקולוגית שלי - סיפרתי את הבעיה, והיא אמרה שהבעיה מוכרת, ואין נזק לפרקים או לסחוסים עקב נטילת התרופ]ה - חוץ מהכאב והאי נוחות. זהו מצב הפיך בהחלט. ובכל זאת החליפה לי את הכדור ל-פמרה - . להגיד שאין כאבי פרקים... אבל הרבה הרבה פחות. בריאות ואריכות ימים.

שלום דליה, תודה על השתתפותך. תשובתך הרגיעה אותי. הכאב עדיין נסבל בהחלט, ובעיקר דאגתי שמא מפרקי היקרים יחלידו בטרם עת. בהתחשב בעובדה שעליי לקחת ארימידקס במשך לפחות חמש שנים זו דאגה רצינית. ושוב תודה, פנינה

שלום! פניתי בעבר בשאלה ונעניתי לה. יש לי אחות בת 37 עם שלושה ילדים כאשר ילדה לפני כשנה. לפני כמה חודשים גילתה גוש בשד ימין. עברה שימור שד והוצאת גידול בגודל 1.8 ורחוק יותר בשולים 0.8. כרגע הוצע לה טיפול כימותרפי בסדרה של 8 טיפולים אחת לשבועים, לאחר מכן הקרנות וכדורים. שאלותיי האם חייבת כימותרפיה כיוון שהגילוי הראה - invasive duct grad2' carcinoma , נמצא מעט carcinoma ductal in situ, high grad solid type - זהו הממצא הפתולוגי. האם כימותרפיה הוא הפתרון היחידי והטוב עבורה או שיש דרך אחרת.

לא נראה שיש כאן מספיק נתונים לענות על שאלתך. ובכלל במצבים כאלה תמיד עדיף לשמוע דעה נוספת.

נאמר לה שהיא צריכה להתחיל סדרה של 8 טיפולי כימותרפיה כל שבועים. לאחר מכך ז"א 1/2 שנה בערך לעבור להקרנות ובסוף כדורים. בנוסף הפנו אותה שוב ל-MTRI כדי לשלול גושים נוספים. הציעו לה מייד לקנות פאה כיוון שהשיער ינשור לה כבר בטיפול הראשון. מה עושים... לפני לפנות לקבלת עוד דעה....

בתיה היקרה שלום, שלחתי את שאלתך לאחד היועצים בתחום ואני מקווה לתשובה בהקדם. לאחר שתתקבל תשובה של היועץ כולנו כאן איתך ונשמח לחשוב ביחד. בברכה, אנה

לאנה תודה על תשובתך, אני ממתינה בקוצר רוח. אוסיף ואומר כי לאחותי יש שלושה ילידים הגדול בן 14, השני בן 11, ותינוקת בת שנה. עדין הם לא סיפרו לילדים. עובדת סוציאלית של בית החולים אמרה לה שהם צריכים לספר.... איך עושים זאת... האם אין תמיכה......גם בעלה נמצא בהדחקה מוחלטת של המצב.... למי פונים...... תודה על הכל....

בתיה שלום המידע שמסרת לגבי המחלה שהתגלתה אצל אחותך הוא חלקי ואינו מאפשר תשובה מלאה. במידה ומדובר בגידול עם קולטנים חיוביים להורמונים וללא מעוק\רבות של בלוטות הלימפה ניתן לבצע בדיקה גנטית על הפרפרט הפתולוגי (נקרא ONCOTYPE ) של מספר גנים הקשורים לסיכון להישנות המחלה.במידה והציון הסופי (SCORE) נמוך הסיכון לחזרת המחלה נמוך יחסית וניתן לא לטפל בכימותרפיה. ללא קשר ניתן לציין שהפסקת המחזור לשנתיים דומה מבחינה טיפולית לטיפול כימותרפי לא אינטנסיווי.

שלום רציתי לשאול בבקשה מהו התהליך לשאיבת ביציות . תודה

נא לפרט. האם תהליך שאיבת בייציות או הפריית מבחנה או הקפאת בייציות?

אני בת 28 נ+1 לפני כשבוע הודיעו לי שיש לי גידול ממאיר , ולכן אאלץ לבצע כימוטרפיה והקרנות . הרופאה הכירוגית המליצה שאפנה לרופא הנשים כדי לבצע הקפאת עוברים לכן רציתי לדעת מה התהליך שאמור להיות . תודה

מישהו/י יודע/ת על הgemgar תופעות לוואי וכדומה?

דפנה היקרה שלום, אני מצרפת לך קישור מהאתר של עמותת "אחת מתשע" המוקדש לגמזר. בפרק זה תוכלי לקרוא על הטיפול ועל תופעות הלוואי שלו. להלן הקישור: http://www.onein9.org.il/getfile.asp?file=gemzar.pdf בברכה, אנה

מישהו/י יודע/ת על הcisplatin תופעות לוואי וכדומה?

דפנה היקרה שלום, להלן הקישור על cisplatin: http://www.cancer.org.il/template/default.asp?maincat=6&catid=76&pageId=1314&parentId=1283&keyWord=cisplatin אני מקווה שהימידע יעזור. בברכה, אנה

תודה

אשמח אם תעבירי את השאלה שלי לרופא אונקולוג . לא הצלחתי למצוא בפורום את דר' נועה בן ברוך ולא הצלחתי להרשם באתר אשמח אם תוכלי לשלוח את המייל שלה בברכה לאה

צרי איתי קשר במייל [email protected] ואנסה לעזור לך להירשם באתר NRG, כדי להפנות את השאלה לדר' בן-ברוך, וכן לתת לך טלפונים שלה. אפרת

לאה היקרה שלום, שלחתי את שאלתך לאחד היועצים בתחום ואני מקווה לתשובה בהקדם. בברכה, אנה

לאה היקרה, להלן המייל שלה כפי שהוא מופיע באתר שלה: [email protected] בברכה, אנה

שלום רב. אני בת 55 5ש' לאחר למפקטומי . הוצא גידול 1.2סמ' +2 בלוטות ,קבלתי כימו ,+הקרנות +עכשו ארימדקס לאחר טמוקסיפן. באזור הצלקת בשעה 10 יש התעבות גדולה כ5סמ'. עשיתי ממוגרפיה וגם MRI ואין סימן להישנות הגידול אבל? זה רגיש מאד אפילו כואב,מפחיד שמשהו מסתתר ,מה את מציעה לי לעשות אני בריאה ומרגישה טוב אבל מאד מוטרדת שמפספסים משהו שישנו אולי בפנים. זה גם לא נראה טוב חיצונית אני מאד מאד דואגת כי גם את הגידול שהיה לי אמרו שכלום זה לא נראה אבל בעקשנותי לבדוק ולעשות ביופסיה גילו שזה מאד ממאיר איך אפשר להגיע אלייך לקפלן אני חברה בכללית הרבה תודה.

ד"ר בן ברוך עונה באתר NRG לא כאן ... http://forums.nrg.co.il/index.php?act=forum&do=forum&forum=120&item=11&item=1

לאה היקרה שלום, ד"ר בן ברוך אינה עונה בפורום זה אלא בפורום של NRG: http://forums.nrg.co.il/index.php?act=forum&do=forum&forum=120&item=11&item=1 באם תרצי אשמח להפנות את השאלה לאחד היועצים בתחום. שבת שלום, אנה

לאה אני בת 41 לפני כשנה וחצי למפקטומי טיפולי כימו והקרנות כיום מטופלת בהרצפטין .כחודשיים אחרי הניתוח גיליתי גוש באזור הצלקת חזק עבה ורגיש למישוש כל הבדיקות שעשיתי לא הראו כלום .לי אמרו שקיימת התעבות של הצלקת .אצלי זה היה בשעה שלוש וקרוב לאריולה .אצלך הבנתי זה בשעה 10די דומה אני במעקב ממוגרפיה ואולטראסאונד

אשמח אם תכתבי ספציפית איזה בדיקות עברת ואפילו אם אוכל לדבר איתך זה יעזור לי הרבה תודה

מאז אני נוטלת את כדור הפמרה מזה כשנה. אני מרגישה כמו זקנה בת מאה. קשה לי לקום, ללכת להרים ידיים ובכלל התנועתיות שלי כואבת מאוד. עד שאני קמה מהמיטה- הקימה מלווה ב- אי אי אי ותוך כדי הליכה - מעט משתחררת. הכתפיים כמו נעולות , פרקי הידיים בלילות מאוד כואבים. נאמר לי שאלה הן תופעות הלוואי הכל כך מוכרות של התרופה. שאלתי היא - האם כל הכאבים האלה יחלפו בתום הטיפול - יש לי עוד כשנה לקחת אותה, או האם תופעת הכאב גרמה כבר לנזק בלתי הפיך בגופי? תודה על תשובה.

אם התרופה גורמת לכך שאיכות חייך ניפגמת פני לאונקולוג המטפל בך ובקשי אחת מהחלופות ארימדקס או ארומסין מנגנון הפעולה שלהן דומה ויתכן שיהיו לך נוחות יותר בהצלחה

ללבנה שלום- הנזק בדרך כלל הפיך. שאלה יותר רלבנטית- איכות חיים עכשיו. אפשר להתיעץ עם הרופא משפחה על אפשרות לטיפול תרופתי נגד הכאבים. בנוסף יש להתיעץ עם הרופא האונקולוג על אפשרות לנשות תרופה אחרת במקום פמרה. צהרים טובים

אני בת 37, סבתי נפטרה מסרטן השד, (וכל אחיה נפטרו ממחלות סרטניות שונות). מזה כשבוע אני חשה בגבשושית קטנה מאד (נמוש כמו פצעון פנימי), ללא כל סימן מבחוץ. המיקום הינו כ- 5 סמ' מימין לסטרנום (לא ממש על השד), בקו בית השחי, ממש מעל לשד. ברור לי שתשובתכם תהיה ללכת לבדיקה ואמנם כך אעשה, אך בכל זאת- מבחינת תיאור המיקום, הגודל והתחושה האם יש מקום לדאגה בינתיים? ללא קשר למקרה זה, לפני כ- 3 שנים, בעקבות מות סבתי, פניתי לכירורג שד בבקשה לבצע ממוגרפיה. הוא פטר אותי בהנף יד בטענה שאין לי כל ממצא במישוש ולכן אין צורך. מעל איזה גיל כדאי לבצע מעקב כאשר ישנו רקע במשפחה?

גם לי יש רקע במשפחה (קצת יותר חזק משלך), המליצו לי לעשות ממוגרפיית baseline בגיל 35 ואם הכל בסדר, להתחיל פעם בשנה מגיל 40. הבעייה עם ממוגרפיה היא שבגיל צעיר היא לא מאוד יעילה (עקב צפיפות השד הגבוהה) ולכן בד"כ שולחים נשים צעירות לממוגרפיה רק אם מגלים משהו ספציפי.

הי רות, תמיד אפשר לעבור רופא , לא מקובל שהוא מתנהג כך. אם את לא רגועה, לכי לכירורג שד אחר והוא יפנה אותך לממוגרפיה, ונכון בגיל צעיר לעיתים היא לא אינדיקטיבית, אבל אפשר לעשות אולטרסאונד שד שהוא אמנם בדיקה משלימה לממוגרפיה בדר"כ, אבל לפעמים הוא תחליף לבדיקת הממו בגיל הצעיר יותר, מתחת ל-40, והוא כלי יעיל לאבחון. חשוב להבדק ולהרגע ולא לוותר ליחס מזלזל של רופאים לנשים צעירות. מי כמוני ועוד אחרות נתקל בזה בגלל גילנו הצעיר והתעקש להמשיך ובזכות זה המחלה התגלתה מוקדם. חלילה איני אומרת לך שגם זה אצלך כך, אבל לא לוותר, להתעקש ולהבדק ולהרגע במהרה. בהצלחה.

לאישתי בתגלה סרטן השד הסרטן גדול ורחב ולכן החליט הרופא בשלב זה לא לנתח אלה לתת כ5 חודשים טיפול כימוטרפי רצתי לדעת עם שיטה זו נכונה ורצוייהאו יש דרך נוספת לטיפול ומה הסיכוי שלה לחיות במצב זה תודה

היי רמי גם אצלי זה התחיל עם כימותרפיה בהתחלה חשבו לנתח קודם ואז נכנס פרופסור מסוים ואמר לי תראי יש כמה דרכים להגיע לרומא ואני רוצה להגיע לרומא בדרך הכי טובה במקרה שלך זה להתחיל עם כימותרפיה. אז רמי כל סיפור של כל אשה שחלתה בסרטן השד הוא לא אותו דבר ולכ אחת יש את הדרך לטפל בה אם זה טוב או לא? אני מאמינה שאם ככה זה צריך להיות אז זו הדרך. היום אני שנה מאז היכימותרפיה ובינואר יהיה שנה מאז הניתו ובאפריל סיימתי גם עם ההקרנות. מה שחשוב זה מצידך לתמוך כל הדרך ולחזק אותה ולא משנה מה היא תעבור היא תשאר אותה אשה שלך. מחזקת אותכם מרחוק והרבה בריאות אני

אם הגוש שהתגלה גדול ודבוק לעצם, לפעמים קשה להוציא את כולו בניתוח ולכן פעמים רבות נותנים כימותרפיה כדי לצמצם את הגוש ורק אז מנתחים.

מי שמע , מי יודע על הוירוס ניו-קאסל שעובד סרטן השד. האם מישהוא נסתייע בתרופה זאת? ואם כן פרטי, תודה. שמי

רמי היקר שלום, אכן כפי שכתבו לך נשות הפורום, במקרים מסויימים מתחילים מכימותרפיה על מנת לצמצם את הגידול ואח"כ מבצעים את ניתוח השד. כאשר מדברים על סטטיסטיקת ריפוי נוהגים לקחת בחשבון משתנים רבים ביניהם גיל, גודל הגידול, מס בלוטות מעורבות her2 רגישות להורמונים וכ"ו. אשמח להעביר את שאלתך לאחד היועצים בתחום ולכן אודה לך באם תפרט כל מידע רפואי רלוונטי. אני משערת לעצמי שבשלב זה בוודאי עולות שאלות רבות עליהן תרצה לקבל מענה, כולנו כאן איתך ובשבילך, אנה

אז.... אני כבר שנה וקצת אחרי ואני לא מאמינה שעברתי מה שעברתי, כאילו בסרט- וסרט איימה, אבל, הוא מאחור, בכל מקרה סתם התחשק לי לכתוב לך ולשפוך, יש לי יום ראשון ביקורת ואני במתח נוראי ועם חרדות ופחדים, אני יודעת וןמאמינה שאני סיימתי עם הסיוט הזה אבל, עדיין הפחדים האלה לפני כל ביקורת מדכאים מאוד, ואני מבינה שאני לא היחידה שחוששת וזה לגיטימי לחלוטין אבל בכל זאת סצם רציתי להוציא מהבטן את הפחד החוצה.... מעבר לזה היום דיברתי עם חברה שגם גילו לה והיא רק בתחילת הדרך אז הכל עולה מחדש וצף החוצה וזה קשה, אבל אני אשתדל לעודד כמה שיותר ולתמוך, כי אין מבין יותר ממי שעבר, טוב סתם .... זהו אוהבת ותמשיכי בדרכך המקודשת שלך "זינה הלוחמת,"

זינהלה היקרה שלום, תודה רבה לך ששיתפת אותי ברגשות שלך, אני שמחה שאת לא שומרת את הפחדים בבטחן ומוציאה אותם החוצה. אני באמת מבינה את הפחד הזה שמתעורר לפני כל בדיקה וגם מקווה בכל ליבי שכל זה מאחורייך. (כמובן שאחכה בקוצר רוח לשמוע את התוצאות). לגבי חברתך, אני מאמינה כי לא היה לך קל לשמוע את הבשורה הקשה. אני משוכנעת כי את מבינה אותה ברגעים אלו טוב יותר מאנשים רבים מסביבתה והיא תפיק רבות מהעזרה שלך. אני כאן איתך שולחת לך חיבוק חם ומחכה לעדכון, אנה

הי זינה. כבר מזמן לא נכנסתי לפורום, תודה לאל, חוזרים לחיים... אני שנה ושמונה חודשים אחרי הגילוי, וכל הסרט הידוע. כתבתי לך אז לפני ההקרנות, והזמן עובר, והעיקר להנות מכל יום ורגע שאנחנו עם הילדים , המשפחה והחברות וחברים... כן, אני ממש מבינה אותך, לפני כל בדיקה שצריך לעשות הלב ממש מאבד כמה פעימות. אני עשיתי ממוגרפיה שגרתית של המעקבים + אולטראסאונד שד לפני שבועיים, מה אומר לך, הייתי ממש פקעת עצבים, הייתי מלאת חששות, פחד תפילה ותקווה שהכל יהא בסדר. מיותר לציין שבבדיקה עצמה, זה גם כאב נורא, אך בבת אחת כל הסרט של הניתוחים, הכימו, מות אחי שנפטר מסרטן הלבלב במהירות לאחר הגילוי שלי, ההקרנות, ניתוח כריתת השחלות והרחם שלי, הכל עבר לי בראש, ובאמת, ביקשתי והתחננתי שלא אחזור על זה שוב... כן, פתאום מצאתי את עצמי מוצפת דמעות, בלי אפשרות לעצור אותן...... למזלי, הטכנאית היתה ממש נחמדה, ודי הפגינה חמימות... כן, אלו היו שעות קשות, אך תודה לאל, התשובות היו בסדר, והלוואי וכך יהא לכולנו.. הרבה כוח, ומותר לפחד... בהצלחה , ושבוע טוב אירית ישי-סדן

האם שמוש יומי במשחת האורטוגינס בנרתיק היא מסוכנת. אני 5ש' לאחר סרטן שד אחרי כימו,הקרנות, בריאה לחלוטין.המשחה הזו יום יום זה הדבר היחיד שעוזר לי לחיות חיי מין תקנים פחות או יותר.אני בת 55ש'. אני נוטלת ארימדקס,לאחר 3ש' טמוקסיפן. שאלה נוספת בגלל הארימדקס האם אני יכולה לקחת אכיניצאה מודה לך מאד

אורטוגינסט מכיל אסטרוגן. רצוי לוודא עם האונקולוג המטפל באם צמותר לך לקחת. כתחליף ניתן להתמש עם REPLENS ששומר על לחו בנרתיק ואינו מכיל הורמונים. אין סיבה שלא תשתמשי עם אכיניציאה.

מוסיפה לשאלה, האם אין בעיה בשימוש של KY ?

שלום, אני אחרי ניתוח והוצאת בלוטות. 3 שנים אחרי. המצב כרגע הוא טוב למרות שיש למפדמה קלה מאוד בכף יד . (בשליטה ובבקרה ). מתעמלת בפילאטיס , חיזוק ומתיחה , אירובי וכו'. יש לי 2 שאלות : 1) לפעמים יש תרגילים שבהם יש עמדת מוצא של עמידת 4 (כמו זו של שכיבות שמיכה) ואז יש עומס משקל גוף על הידיים. בדר"כ ממצב זה יש להרים רגל או יד או רגל+יד .. מה שמגביר את העומס על היד שעל הרצפה. שאלתי היא - האם זה תרגיל שלא כדאי לבצע ?? האם זה עומס רב מדי על היד ??? האם מותר או אסור ??? 2) תרגילים בשיעור , שמתבצעים עם משקולות של 1 ק"ג בכל יד - האם זה בסדר ?? או שעלי להמנע מביצוע התרגילים עם משקולת ביד המנותחת ??? תודה רבה.

אין איסור לבצע את התרגילים. שניהם יחסית קלים ואם יש עומס הוא קשור בזמן. כל עוד הינך מרגישה נוח בזמן התירגול ואח"כ אינך מרגישה בשינוי, הינך יכולה להמשיך לתרגל ואפילו להעלות עומס (קושי או זמן) בהדרגה. גם אם יש נטיה להחמרה בנפיחות אין צורך להתנזר מתירגול (אגב כך גם לגבי כל תחביב אחר) אלא לאזן את עומס האימון עם שילוב של שרוול או חבישה. הפעילות הגופנית מבורכת מומלצת וחשובה - תהני.

אני מקבלת זומרה כשנתיים. אני חולה \במחלה 10 שנים ולפני שנתיים היא פרצה עם גרורות עד אז היה הכל בסדר גמור. כרגע אני ברמיסיה הציעו לי לעבור לכדורים במקום הזומרה. מישהי התנסתה? אלו כדורים מחליפים את הזומרה ומהם תופעות הלוואי שלהם.

שלום, דנה.כאשר המחלה שלך לא פעילה,יש אפשרות לעבור לטיפול פומי בבית במקום להגיע לבית החולים לצורך קבלת עירוי של זומרה. הכדורים בשם בונפוס - BONEFOS מאוד דומים לזומרה מבחינת היעילות שלהם בשמירת השלמות העצמות.יש אפשרות לקחת כדור אחד פעמיים ביום- לפני האוכל או כשעתיים אחרי האוכל.חשוב שתיפקוד הכליות שלך יהיה תקין בזמן הטיפול. תופעות הלוואי קשורות בדרך כלל לתגובה אלרגית,לפעמים- בחילה קלה. לרוב החולים אין שום תופעות.בכל מקרה תמיד תוכלי לחזור לזומרה אם לא תרגישי נוח עם הכדורים. בהצלחה

אנה שלום, מהידע שיש לך, האם גוש שלוחץ על רקמת השד וגורם לכאבים יכול להיות ממאיר ? בשדיי יש ריבוי ציסטות ולאחר כאבים עזים בחודש האחרון נתגלה באולטראסאונד גוש בגודל 1.5 מ"מ ונשלחתי לעשות ביופסיה ביום שני הקרוב. יש לציין שאמי חלתה בסרטן ולכן אני כל כך מודאגת. בממוגרפיה שעשיתי לפני 7 חודשים לא נתגלה דבר. אורית

אורית היקרה שלום, אינני רופא ולכן שלחתי את שאלתך לאחד המומחים בתחום. אני מקווה לתשובה בהקדם. בברכה, אנה

שלום לך לדעתי לא מחייב בכלל, אך כמובן בשביל זה נעשות הבדיקות ואנחנו נזהרים מלהכנס להכללות.המתיני בסבלנות לבדיקה ואני משוכנע שרק כך תוכלי להרגע אז שנשמע רק בשורות טובות בברכה דר זילברמן

האם הפרוטוקול מדבר על הפסקת מעקב אצל אונקולוג אחרי 11 שנות רמיסיה?? או שהמעקב החד שנתי הוא לכל החיים??(מדובר בסרטן לפני 11 שנים שטופל באדריאמיצין והאישה כיום בת 44 )

לדעתי את (או מי שזו לא תהיה) צריכה להיות במעקב כלשהו למשך כל החיים!! קודם כל - סרטן השד עלול (באחוזים קטנים אבל עדיין עלול) לחזור גם אחרי 10 שנים ויותר. חוץ מזה - כל אישה באשר היא, גם מי שלא חלתה מעולם, צריכה להיות במעקב (לא אונקולוגי, אבל כירורגי) פשוט כי זה סרטן שכיח מאוד. אז לא להזניח. אני מבינה את הצורך לחשוב: "די, עברו 10 שנים ואני בריאה ורוצה לשכוח את הסיוט הזה". אז כן, עברו 10 שנים ואת בריאה. אבל לשכוח אי אפשר. אל תפסיקי את המעקב. זה כולה מעקב. כמה שעות כל שנה.

אחריי נבלבין הרצפטין טקסוטר ולפטיניב, מה עוד עוזר ? איזה עוד כימו' מומלץ?

דפנה שלום, אני צריכה להתחיל לקבל נוולבין . אודה לך מאד אם תוכלי לספר איך עברת את הטיפול מבחינת הרגשה פיסית,תופעות לוואי וכו' תודה שואלת

נוולבין , אימי לקחה אותו אותו לר היו תופעות לוואי והכל היה בסד רק נשירת שיער וגם לא משמעותית בכלל!!! בהצלחה שתחלימי אמן ואמן

יש עוד לא מעט אפשרויות

מה ההבדל בין קסלודה לטיפולים אחרים? האם בשל היותו יחסית עם מעט תופעות לוואי הוא גם פחות יעיל? כמה זמן מרגע נתילת הכדורים מתחיל להשפיע הטיפול?

שלום לך, באתר של עמותת "אחת מתשע" תוכלי למצוא פרק המוקדש לקסלודה. תוכלי לקרוא על אופן פעולתה ועל תופעות הלוואי שלה. להלן הקישור: http://www.onein9.org.il/getfile.asp?file=xeloda.doc בברכה, אנה

שלום אני בת 43 לוקחת טמוקסי והמחזור מאז הפסקת הזולידקס לפני שנה וחצי חזר רק פעמים. הבטן שלי נפוחה מאוד ולאחרונה התחילו תופעות של גזים בלתי נסבלים. כדורי פחם אי אפשר לקחת עם תרופות קבועות, כך הרוקחת אמרה, הרוקחת המליצה לי על "גזים x" של כצט. אני לא מבינה במרכיבים. האם זה בסדר עם טמוקסיפן? תודה

שלום שרה.חשוב לברר מה הסיבה להצתברות גזים. אפשר לנסות "גזים x ,אני ממליצה יותר על Pancreoflat (צריך מרשם של רופא).שתי התרופות אפשר לנטול במקביל לטמוקסי. בהצלחה.

תודה אכן צריכה לברר, אבל אין לי כח לבדיקות ולרופאים "אחרים".

שלום, הפסקתי עם הזולדקס לפני כחודשיים ואני לוקחת כרגע רק טמוקסי. עדיין לא חזר לי המחזור, אבל כבר הרבה זמן אני מרגישה נחס כמו לפני מחזור: כאבי ראש, תחושה מוזרה בבטן, עיפות, מלאות . בקיצור נחס. האם זה קשור להפסקת הזולדקס או דורש ברור נוסף ?????????

לעידית שלום- בהחלט יכול להיות הרגשות כמו שיש לך אחרי הפסקת זולדקס ותוך כדי טיפול עם טמוקסיפן. לפעמים המחזור חוזר חודשים רבים אחרי הפסקת זולדקס. אם לא עברת בדיקה אצל רופא נשים ב6 חודשים האחרונים- כדאי להבדק. צהרים טובים

אני בת 32, רקע של סרטן השד אצל אמא, במעקב אצל כירורג שד בעקבות ריבוי ציסטות. לאחרונה התחילו כאבים עזים בשד השמאלי והציסטות גדלו. באולטראסאונד גילו גוש בגודל 1.5 מ"מ. אני צריכה לעבור ביופסיה ביום ב' הקרוב. האם עלי לחשוש? כאבים באזור הגוש יוכלים לנבוע מגוש סרטני ? איפה אתן ממליצות לי לבצע ניתוח להוצאת הגוש ? אני בקופת חולים מאוחדת . תודה

זה קצת לא אחראי להגיד לך אם את יכולה לחשוש או לא רק על סמך זה שגילו גוש באולטרסאונד. ידוע שרוב הגושים בשד הם שפירים, אבל זה יכול להיות כל דבר... אני מקווה בשבילך שהכל יהיה בסדר, חכי לתוצאות הביופסיה. מחזיקה לך אצבעות!

נורית שלום, תודה על מילות העידוד. כבר כמה ימים שאני כל כך במתח, מרבה לבכות ומתארת במחשבותיי מה יקרה במידה ויגלו שאולי הגידול.... קשה לי אפילו לכתוב עכשיו אז אסיים ואומר שוב תודה על התמיכה

לילי שלום שוב, כאב שד (מסטלגיה mastalgia ) - תופעה נפוצה ביותר בשדיים אותה חוות רוב הנשים בשלב כלשהו במהלך חייהן. כאבים בשד מיוחסים לארבע סיבות עיקריות : א.כאבים מחזוריים - כאבים הקשורים לשינויים הורמונליים בגיל הפוריות. הכאבים מורגשים במועד שבין הביוץ לדימום הווסת והם טבעיים לחלוטין. בתקופה זו השדיים כבדים ונפוחים ומאד רגישים. ב.כאבים מתמשכים או בהפסקות לא מחזוריות - מתואר לרוב כתחושת צריבה או התכווצות. ג.כאבים המתמקדים באזור מסוים בשד (פחות שכיח) והם לעתים תוצאה של מכה או פגיעה בשד, ביופסיה קודמת או ניתוח קודם. ד.כאבים כתוצאה מציסטות או גודש שלוחץ על רקמת השד. כפי שציינתי, אני מציעה לך לגשת להיבדק ולהסיר דאגה מליבך, בברכה, אנה

אנה שלום, אני לפני בדיקת ביופסיה עקב גוש שנתגלה בתוך ציסטה. האם גוש שהוא ממאיר לוחץ על הרקמה של השד, או שכל גוש ממאיר או לא גורם לכאבים? בשד השמאלי שלי יש ריבוי ציסטות וכולן כואבות, אך הגוש כואב ביותר. (אמי היתה חולת סרטן השד לפני 10 שנים) תודה על התייחסותך אורית

שלום לכולכן אני בחורה בת 24 אחרי שתי לידות יש לי ילד בן 4 וילדה בת שנה. לאחרונה כאשר אני ממששת את השדיים אני מרגישה גושים, אני לא יודעת אם צריכים להיות הגושים הללו(מן צינורות מחוברים זה לזה) בשד או שזה משהו מעבר שזה נורא מפחיד אותי.האמת זה התחיל עם בתקופת ההריון השני אז התחלתי להרגיש את הגושים אבל חשבתי שזה בגלל ההריון וזה יעבור.ולצערי זה עדיןן לא עבר את הילדה לא הצלחתי להניק היה לי דלקות שנורא סבלתי מהם גודש וחום וכו' ושאלה שלי היא אם אני צריכה לבצע את הבדיקה איזה בדיקות אני צריכה לעשות ולמי לפנות. תודה רבה והרבה בריאות !!!

לילי היקרה שלום, באופן כללי כל אישה מעל גיל עשרים חייבת לאמץ לעצמה שגרת בדיקות הכוללת בדיקה תקופתית אצל כירורג מומחה שד ובמקרה הצורך אולטרסאונד. מעל גיל 40 לשגרה זו נכנסת גם בדיקת הממוגרפיה. לכן אני ממליצה לך לפנות לקופה שלך ולקבוע תור למומחה. בברכה, אנה

אנה יקרה, זמן מה לא כתבתי בפורום, אך כל יום אני נכנסת, מדפדפת, קוראת ומתחזקת. וכל פעם אני נפעמת מחדש מהכוח העצום ומהסבלנות אין-קץ שלך, להקשיב, לנחם, לחזק, לעודד, לתמוך, לשאול את השאלות הכי מדויקות ולתת תשובות ממצות ומרגיעות, ולזכור כל אחת ואחת, על סיפורה האישי. ומתוך כוחותייך שלך, נוצרה כאן קבוצה של נשים מקסימות, חזקות ותומכות זו בזו - אחיותי לצרה. פעמים רבות עולה כאן המצוקה של כולנו, נוכח הפחד מהשנות המחלה. וכולנו מזדעקות ומייעצות זו לזו, ומרגיעות זו את זו, ומקוות לטוב. איך קראה לה אחת הבנות? - תקוה. וכל המנגינה הנפלאה הזאת נעשית בניצוחך, אנה - המאסטרו שלנו. יישר כוח, אנה. ושלא ייגמר לעולם. באהבה ובהערכה רבה, נועה.

נועה היקרה שלום, אני מודה לך מקרב לב על הדברים המחממים את הלב. אני מרגישה שנפלה בחלקי זכות גדולה להיות חלק מקבוצת נשים כה חזקות. התמיכה שאתן נותנות כאן זו לזו והרגישות בה הדברים נאמרים משמעותיים כל כך עבור רבות. בכל יום שאני קוראת את ההתכתבויות בינכן אני לומדת מחדש על הכוח והעוצמה שלכן. שוב תודה מקרב לב, שלכן, אנה

אני לאחר ניתוח להוצאת גוש סרטני מהשד, לקחתי טמוקסיפן ועשיתי טיפולי הקרנות. ולאחר כחודשיים הייתה לי ירידה בטרמבוציטים בדם ל8,000 הופסק לי הטמוקסיפין. והותחל לי טיפול בפרדינון לעליית הטרמוצטים. הטיפול לא הצליח, והיום אני עומדת לפני ניתוח להוצאת הטחול. כעת הומלץ לי לקחת רמידקס במקום הטמוקפין. רציתי פרטים על התרופה הנ"ל. ורציתי לדעת כל התקופה שלא לקחתי טיפול מונע האם יכול להיגרם לי נזק חלילה. תודה על תשובתכם

אורה שלום , אני גם לוקחת טומקספין ולא בדקתי את הטרומוציטים , מתי התחלת לקקחת והאם ישר מההתחלה היתה ירידה ? ומה קשור הטמוקסיפן להוצאת התחול אשמח לקבל הסבר

אנה יקירתי מה זה שמחתי לשמוע ממך אני יודעת שאני לא כותבת כבר כמעט בכלל אבל אני מזפזפת הרבה ואני קוראת את התשובות שלך ואת מקסימה כתמיד. בקשר אלי תודה לאל בינתיים הכל בסדר מירי כבר עידכנה אותי שיש עוד בנות שקוראות לעצמן "אני" אז אני אאמץ את השם שהיא נתנה לי כדי שיבדילו בין כל הבנות שקוראות לעצמן אני. הילדים שלי בסדר וזה לא שתי בנות אלא בת ובן ותודה שלומם טוב. אמא שלי גם בסדר עדיין לא יודעת ואני לא מתכוונת לספר לה . הייתי במעקב אצל האונקולוגית ואצל הרופאה של ההקרנות שרוצה להמשיך לראות אותי בשנים הקרובות ואני דווקא שמחה ששתי רופאות ייבדקו אותי . עברתי ביום חמישי בדיקה גנטית ואני מחכה לתוצאות שיקחו קצת זמן(חודש חודשיים). אני מפעילה את עצמי היום יותר כדי לא להתעסק במחשבות ולהמשיך הלאה אני פעם בשבוע עושה התעמלות פעם בשבוע הולכת לריקודי עם ו... הכי חשוב לוקחת שעורי נהיגה וזה אחרי ששנים יש לי רשיון ותמיד פחדתי לנהוג אני מקווה שהפעם ילך לי הפחד הזה אני כל הזמן מכניסה לי לראש שאחרי שעברתי מה שעברתי אני לא צריכה יותר פחד מכלום ובאיזשהוא מקום זה הופך למוטו שלי. קראתי כאן על הפחדים של הבנות מפני החזרה של המחלה ואני רוצה להגיד שהפחד לא עובר לגמרי(אם יש משהו שאני עדיין פוחדת ממנו זה עיניני בריאות אצלי ואצל בני משפחתי) אבל אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי ונאחזת בהרבה דברים לפעמים אני ממש מרגישה שבכוח אני אצא מזה ולא אתן לעצמי ליפול או להכנס למחשבות מדכאות אז אני עושה כל כדי למשיך הלאה כי לפי מה שהבנתי מהרופאה שלי שלפעמים הלהמשיך הלאה יותר קשה מכל תקופת החולי והטיפולים. מה אני אגיד לך אנה יקרה בכל רע יש טוב ואולי הטוב שיצא לי מזה שאני למדתי להכיר את עצמי יותר טוב ובאמת אני מרגישה את זה שאני יודעת על עצמי הרבה דברים שגיליתי אותם רק עכשיו בגיל 39. בכל מקרה שוב שמחתי מאוד מאוד לשמוע ממך ואני חושבת שאת אדם מדהים הלוואי ויכולתי להכיר אותך יותר בצורה אישית. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. אוהבת אני

אני היקרה, תודה רבה לך על העדכון המפורט. קראתי אותו בעניין רב. סליחה על הבלבול עכשיו אני נזכרת שכתבת גם על הבן שלך. אני מאוד שמחה לשמוע שאת משתמשת במחלה כמנוף להתחלות ויוזמות חדשות והצלחת לנצל את המשבר לצמיחה והכרות מעמיקה יותר עם עצמך. אני זוכרת שכאשר סיפרת שבחרת לא לספר על המחלה לאימך, חששתי מהכוחות שהדבר יגזול ממך ועד כמה בוודאי יהיה לך קשה לשמור את הסוד. רבות ניסו לשכנע אותך לשתף אותה אבל את עמדת על שלך ודבקת בהחלטתך. היום כשאני נזכרת בזה, אני לומדת המון מהנחישות שלך ומיכולתך לחשוב ועל טובתו של האחר בשעה שלא היתה קלה כלל עבורך. ידעת עד כמה הדבר יעציב אותה ובחרת בדרך הקשה במטרה להגן עליה. זו יכולת מדהימה בעיני. את צודקת ואכן נשים רבות ציינו כי לפעמים להמשיך הלאה הרבה יותר קשה ודורש כוח והתארגנות. אני מאמינה כי גם לך לפעמים יש רגעים קשים ולעתים בוודאי מתעוררות מחשבות לא נעימות אבל ממה שנשמע, יש לך את הכוחות והכלים להתמודד עם מחשבות אלו. אני כאן איתך ובשבילך בכל שעה, באהבה והערכה גדולה מאוד, אנה

היי אנה חזרתי לא מזמן מהריקודי עם ורק עכשיו קראתי שכתבת לי. מה אני אגיד לך את מנסחת כל דבר כל כך יפה שכיף לקרוא את מה שאת כותבת וגם עושה טוב וחם בלב. אני מודה לך מקרב לב על ההקשבה והתמיכה לאורך כל הדרך ושוב שמחתי לשמוע ממך ולדעת שאת עדיין זוכרת אותי ולא שוכחת פרטים עלי. אני חושבת שאת כל כך מתאימה להיות פה יש לך יכולות ומעלות ממש גדולות. טוב לי לדעת שאת פה בשבילי ובשביל כולם. מבטיחה לעדכן אותך מדי פעם . ואם תצטרכי ממני איזושהיא עזרה אולי לבנות אחרות אל תהססי לפנות אלי אעזור ככל יכולתי . באהבה והערכה גדולה אליך, אני

לפרופ' אילן כהן שלום רב, באחד הדפים הקודמים שאלתי על התנפחות הבטן , ותשובתך היתה שאכן יכול להצטבר נוזל באגן, שגורם להתנפחות. ברצוני לשאול מה יש לעשות בנידון, והאם יש סיבה לדאגה? ברצוני שוב להזכיר - בת 39 , אני אחרי כימותרפיה, ניתוח כריתה מלאה של שד שמאל, (ללא שחזור עדיין), נשאית BRCA2 , הסרת שחלות מניעתית. אחרי 30 הקרנות. תודה על תשובתך , ג.

צריך פשוט לבצע בדיקת אולטרהסאונד של האבן ושל הבטן.

שלום לכולן, אני שנה וחצי לאחר הגילויי, ושנה לאחר הכימו, ולפני כחודשיים גם סיימתי עם ההרצפטין. סיימתי לפני שבוע את תהליך השחזור כולל הפטמה. לכאורה הכל מאחוריי..... אבל אני פוחדת פחד מוות (תרתי משמע) מהחזרה של הכל. אני כל הזמן מרגישה דברים, ממשת את השד שנשאר לי, אפילו הרגשתי בו משהו, ניבדקתי ונאמר לי שזו ציסטה. אבל כל זה ממש לא מרגיע אותי, ואני ממש חיה בחרדה. אני מריצה תסריטים בדמיון שהמחלה חוזרת ויש גרורות וזה מגיע לעצמות ואפילו מרגישה סוג של כאב בכל מיני חלקים בגוף שאני כבר לא ממש יודעת אם זה דמיון או מציאות. נראה לי שלסביבה שלי יש יחס אמביוולנטי ל"תלומות" שלי מצד אחד אומרים לי שאני צריכה להפסיק לחשוב על זה (איך בדיוק???) ומצד שני נכנסים ללחץ על כל "תלונה" שלי ומאיצים בי לבדוק כל "פיפפס" שזה גם כן מטרד בפני עצמו גם לי וגם לסובבי. אני מקפידה כמובן על בדיקות תקופתיות: ממוגרפיה, אולטרסאונד, MRI בדיקות דם וכל מה שהאונקולוגית אוצרת לי לעשות. אבל זה לא מרפה ואני מרגישה שאם אני לרגע "שוכחת" וחיה את חיי הרגילים אז אני מפספסת משהו אולי ומייד אני "מיישרת" את עצמי ושוב מתחילה לדאוג. שלא יתקבל הרושם המוטעה, אני מבלה נהנית, מטיילת בעולם, צוחקת וחיה חיים נורמאלים לחלוטין, אם אפשר לקרוא לזה כך, אבל בראש כל הזמן מנקר הנושא ולא עוזב. די! אני רוצה לנקות את הראש, מה עושים? למישהי יש עצה, איך אני משכנעת את עצמי לשחרר קצת ולהפסיק לדאוג כל הזמן, אני מרגישה שזה פוגם באיכות החיים שלי. לוש

לוש היקרה, רוצה לספר לך שמגיל 18 אני חייתי בדיוק כמוך,כל הזמןממששת וחוששת ועד שניגשת לבדיקות כל הסרטים הכי גרועים היו רצים לי בראש,ואת כנראה יודעת על מה אני מדברת,בכל מקרה זה מה שאפיין אותי במשך26 שנים,עד שפתאום גם אני מצאתי לי בלוטה נפוחה וגדולה בלימפה,וזה היה סרטן שד,למרות שהציצי שלי היה בלי גושים {4 חודשים לפני כן הייתי אלל הכירורג וכמובן שלא מצא כלום כישוב השד נקי מגידול אבל איך שהוא יש גרורה בלימפה, האמת שלא רציתי להלעיט אותך בסיפור האישי אבל רציתי לשתף אותך במסקנות שלי : קודם כל זה לא יעזור עובדה שלי לא היה גוש ,מצד שני כדאי לך לעשות כמוני, להיות עסוקה בדברים שאת אוהבת ןלפעמים גם לעשות דברים את לא כלכך אוהבת{ כמו כלים כביסה וכו} אם כיף לך אומנות עשי משהו כיף לך ספורט עשי,וגם קחי על עצמך לעשות משהו בשביל אחרים, משהו קטן , כמו תרומה לנזקקים מדי פעם, כמו לתת משהו שיש לך להציע באופן אישי ,לתתלאחרים שיוכלו להעזר בך, כמובן קודם כל לתת לבני המשפחה ,ולא לשכוח שאת חיבת לטפל בעצמך{גופנית והכי חשוב, נפשית} כדי שיהיה לך כוחות לעשות את כל השאר בעבור אחרים , ונסי לעשות כל יום משהו אחד למען האחרים , ולמענך עשי הרבה יותר, ובעזרת האל את תראי שהמחשבות לאטלאט יפנו מקום לדברים אחרים ובהכרח יהיו גם טובים יותר,בהצלחה ,ואם את רוצ ה לדבר יותר צרי קשר באתר ומקסימום נדבר גם בטלפון. ב ה צ ל ח ה......... מלכה,

תודה על תשובתך, העניין הוא שאני כן עושה דברים שנחמד לי, ואת כל מה שהצעת. ובכל זאת זה לא מרפה . מספיקה שנייה שאני לא עסוקה וזה חוזר. בעצם, גם כשאני עושה דברים זה בכל זאת נמצא איי שם במעמקי הראש. ברור לי שאין פתרון קסמים , אולי סתם אני רוצה לשתף אתכן, ולשמוע על אחרות שגם אצלן המצב דומה, ואיכשהו לא להרגיש לבד. תודה בכל אופן.

לוש היקרה, רוצה לספר לך שמגיל 18 אני חייתי בדיוק כמוך,כל הזמןממששת וחוששת ועד שניגשת לבדיקות כל הסרטים הכי גרועים היו רצים לי בראש,ואת כנראה יודעת על מה אני מדברת,בכל מקרה זה מה שאפיין אותי במשך26 שנים,עד שפתאום גם אני מצאתי לי בלוטה נפוחה וגדולה בלימפה,וזה היה סרטן שד,למרות שהציצי שלי היה בלי גושים {4 חודשים לפני כן הייתי אלל הכירורג וכמובן שלא מצא כלום כישוב השד נקי מגידול אבל איך שהוא יש גרורה בלימפה, האמת שלא רציתי להלעיט אותך בסיפור האישי אבל רציתי לשתף אותך במסקנות שלי : קודם כל זה לא יעזור עובדה שלי לא היה גוש ,מצד שני כדאי לך לעשות כמוני, להיות עסוקה בדברים שאת אוהבת ןלפעמים גם לעשות דברים את לא כלכך אוהבת{ כמו כלים כביסה וכו} אם כיף לך אומנות עשי משהו כיף לך ספורט עשי,וגם קחי על עצמך לעשות משהו בשביל אחרים, משהו קטן , כמו תרומה לנזקקים מדי פעם, כמו לתת משהו שיש לך להציע באופן אישי ,לתתלאחרים שיוכלו להעזר בך, כמובן קודם כל לתת לבני המשפחה ,ולא לשכוח שאת חיבת לטפל בעצמך{גופנית והכי חשוב, נפשית} כדי שיהיה לך כוחות לעשות את כל השאר בעבור אחרים , ונסי לעשות כל יום משהו אחד למען האחרים , ולמענך עשי הרבה יותר, ובעזרת האל את תראי שהמחשבות לאטלאט יפנו מקום לדברים אחרים ובהכרח יהיו גם טובים יותר,בהצלחה ,ואם את רוצ ה לדבר יותר צרי קשר באתר ומקסימום נדבר גם בטלפון. ב ה צ ל ח ה......... מלכה,

ללוש , אני מקווה שאני לא חודרת יותר מדי, אבל גם אני בהמשך יצטרך לעשות שחזור של שד ופטמה אולי תוכלי לספר לי מהיכן את, ואיך עבר ניתוח השחזור האם היו לך כאבים חזקים, ומי הרופא שביצע את השחזור, (האם זה שתל, או סוג אחר של שחזור?) תודה על תשובתך. אני מקווה שלא חדרתי יותר מדי לפרטיותך. תודה , המון בריאות וישר כוח ג.

תכתבי לי את הטלפון שלך או אימייל ואצור איתך קשר

זה תהליך שכולנו עוברות בשלב מוקדם. אחר כך הפחד מצטמצם רק לתקופת הבדיקות. לעולם...... כל כאב יחדד חרדות וזה טיבעי מאד מציעה לך קבוצת תמיכה באגודה וכן סשנים של דמיון מודרך. תסתכלי לפחד בעיניים ותני לו לעבור. אל תילחמי בו. חיי היום כאילו אין מחר בריאות ואריכות ימים

לוש היקרה שלום, אני מודה לך על שבחרת לשתף אותנו במחשבות ובפחדים שלך. אני מצליחה להבין בקלות, כיצד פחד מפני חזרתה של המחלה, יכול לפגוע באיכות חייך ולהעיב על השמחה והבילויים שגם הם ללא ספק חלק מהשגרה שלך. נראה גם כי ההתמודדות שלך עם הפחדים היא אדפטיבית מאוד. את עורכת שורת בדיקות וכאשר חשה מצוקות את בוחרת לשתף במחשבותייך ולא לשמור הכל לעצמך. למעשה פחד זה מפני חזרתה של המחלה, משותף כמעט לכל אישה שהתמודדה עם המחלה וכל אחת חווה את זה ברמה זו או אחרת. מדברייך אני מבינה כי מחשבות מפחידות לא משתלטות לגמרי על חייך ואת מצליחה לשמור על שגרה מסוימת אבל ממה שאת מתארת הם תמיד שם. השאלה שלי עד כמה הן מפריעות לך? באיזה תקופות הם עולות? האם הן כל הזמן שם או הולכות ובאות? הסיבה שאני שואלת את השאלות הללו, היא על מנת לנסות להעריך ביחד איתך עד כמה המחשבות והפחדים מפריעות לתפקודך. את צודקת, אין פתרון קסם, אבל יש דרכים בהם ניתן ללמוד לחיות עם פחדים אלו. קיימות אפשרויות שונות ביניהם טיפול פרטני או טיפול קבוצתי בו לוקחות חלק נשים שהתמודדו עם המחלה וחולקות את אותן המחשבות. באם תרצי, אשמח לפרט. לגבי הסביבה שלך, אני מבינה את התגובות האמביוולנטיות שלהן. מחד גיסא, הם דואגים לך ורוצים בבריאותך ולכן מתייחסים לכל תלונה ברצינות ולא מפחיתים מערכה. מאידך, הם רוצים שתחזרי לחיי שגרה ובנוסף הם רוצים לחזור לאותם החיים בהם המחלה לא הייתה חלק משגרת היום. היום אחרי שכל המשפחה התמודדה עם משבר יהיה גם עליה להסתגל לשינויים. בין היתר, עליהם ללמוד ולקבל שפחדים ומחשבות הם חלק בלתי נפרד מחייה של כל אישה אשר התמודדה עם סרטן השד. לאחר שאת תלמדי לחיות ולקבל את הפחדים גם המשפחה שלך תגיב אליהם ביתר רוגע והבנה. אנו כאן איתך, אנה

ללוש אנחנו כולנו באותו סרט. גם אני חיה בדיוק כמוך, כניראה שאין מנוס מזה וגם אני כמוך חיה טוב, מבלה ומנצלת כל רגע . כל מיחוש ובליטה הופכים מיידית לסרטן ממאיר וכל כאב ראש לסרטן בראש, אין מה לעשות הפחד לא מרפה. אני מקוה שבחלוף הזמן יהיה לי עם זה יותר קל אבל כניראה שזאת מנת חלקו של מי שחלה בסרטן, את לא הראשונה שחשה כך ולצערנו גם לא האחרונה. הרבה בריאות

שלום לך לוש ,גם אני באותה סירה , המחשבות אינן עוזבות ,ומידי פעם חוזרות, אני גם לא יכול לעשות שיחזור ,כך שאני יום יום רואה את הצלקת של הכריתה ,והיא לא יפה. משתדל כמובן להעסיק את עצמי , ולחיות טוב, יתכן והזמן יעשה את שלו ,עוד שני טיפולי הרצפטין וזהו, ראובן

מישהי יודעת אולי היכן ניתן להשיג את התרופה הזו, והאם היא עוזרת, התרופות הסטנדרטיות לא עזרו לי כהוא זה והקאתי אפילו אותן.

הי יעל, מקבלים מרשם מהאונקולוג שלך. רק תגידי שאת רוצה. התרופה די יקרה ואינה נמצאת בסל ולכן יש רופאים שלא מציעים אותה. עם מרשם את ניגשת לבית מרקחת והם יזמינו אותה בעבורך (תוך זמן קצר זה יגיע). מדובר ב- 3 כדורים (1 כדור ליום), עולה כ- 540 ש"ח ולא תמיד מחזיקים אותה בכל בית מרקחת. את אמורה להצטייד בה מראש לפני הטיפול הבא וכשאת מגיעה לטיפול להגיד שהבאת איתך את ה- emend. הכדור ה-1 נלקח כ- 1/2 שעה לפני הטיפול כחלק מההכנה,כדור 2 ביום השני וכדור 3 ליום השלישי. ביום ה- 4 את חוזר לטיפול השיגרתי. מניסיון עזר לי מאוד, מאוד ל-3 הימים הראשונים זה באמת כדור מליגה אחרת. המון בהצלחה עם הטיפולים ושיעבור לך הכי בקלות שאפשר. מירי.ב.

תודה על העזרה. מקווה מאוד שזה יעזור כי הטיפול הראשון היה מאוד קשה לי.

אני השתמשתי ומאוד עזר לי אני קניתי באמצעות טלפארמה, המנתי בטלפון והגיע אלי הביתה באמצעות שליח תוך 24 שעות. ביטוח הבריאות הפרטי שהיה לי כיסה זאת. אם תרצי יותר פרטים כתבי לי במייל [email protected] אורנית

אורנית תודה אכתוב לך במייל יעל

האם יש קשר בין גודל השד לבין הסיכוי לחלות בסרטן השד?

לא

רוב ההבדל בין שד גדול ושד קטן הוא שומן, אז לא. סרטן לא מתחיל ברקמת השומן.

שלום אני רוצה בבקשה לדעת מה סימנים לסרטן שד. אשמח לשמוע מנשים גם איך הן אבחנו את המחלה. תודה

אלה היקרה שלום, באתר של עמותת "אחת מתשע" תוכלי למצוא פרק המוקדש לסימפטומים אליהם כדי לשים לב. להלן הקישור לפרק: http://www.onein9.org.il/getfile.asp?file=symptoms.doc בברכה, אנה

אני סובלת לכאבים חזקים בשדיים(במיוחד בשד השמאלי) לפני המחזור. בחודש האחרון הרגשתי גם כאב בגב (מאחורי השד) ובעין. האם יש קשר בין כל האברים האלה ובין שינוי הורמונלי אינ י יועת...???? שמעתי פעם על מישהי שחלתה בסרטן השד שפגע לה באברים האלה . האם אני צריכה לערוך בדיקות מיוחדות על מנת לבדוק את תופעת הכאבים? ביקרתי אצל רופא עיניים והוא לא מצא כלום. ביקרתי אצל כירורג שד וגם הוא לא מצא כלום. תודה מראש

מיכל היקרה שלום, האם נבדקת על ידי כירורג מומחה שד? אשמח להפנות את שאלתך לאחד היועצים ואודה לך אם תוסיפי את גילך. בברכה, אנה

אני בת 31.לא כ"כ ברור האם יש לנו מחלות גנטיות במשפ' הקשורות למחלה(רוב המשפ' ניספו בשואה). אכן, נבדקתי ע"י 2 מומחים, אשר אמרו שהכאבים הם מ"שינויים הורמונליים". מה את ממליצה לי לעשות? תודה.

אתמול עשיתי בדיקת דם ולאחות היתה בעיה קשה של כלי דם 'יבשים' (כך היא הגדירה את זה) גם כשכבר הצליחה להביא לזרימה היא היתה איטית מאוד. אני מבינה שזה תוצאה של טיפולי הכימו שעברתי ( 6 טיפולי CAF ) אותם סיימתי לפני חודשיים. השאלה שלי היא האם יש משהו לעשות כדי לעזור להתאוששות ולזרז אותה? בכיוון תזונה למשל. הבעיה הפתיע אותי כי זו פעם ראשונה שזה קורה, ואני כבר חודשיים אחרי הכימו האחרון. לעומת זאת אני באמצע הקרנות עכשיו וגם התחלתי טיפולי הרצפטין.

הי מירי.פ., אני 8 חודשים מהכימו ועדיין במקומות ששם החדירו את העירוי לא ניתן למצוא וריד כדי לשאוב לבדיקות דם. כעת לוקחים לי דם בכל מיני מקומות פחות שכיחים אבל אין מה לעשות. הכימו עצמו מזיק מאוד לוריד במקום שבו מוכנס העירוי כתוצאה מכך הוריד הפגוע יוצר מגננה וטיפה שוקע פנימה וכאילו לא מאפשר יותר לפגוע בו. על פי תשובות שקיבלתי לוקח הרבה זמן למקום לחזור לעצמו. אין ממש משהו ספציפי לעשות (תזונתי או תרופתי) לריפוי המקום. הדבר הכי נכון לעשות זה לא לתת להוציא לך דם מאותו מקום כדי לתת סיכוי להחלמה. בריאות, מירי.ב.

הי מירי, תודה על התגובה. אצלי זה לא במקום שנעשו העירויים. אותם עשו לי בחלק העליון של כף היד ואת בדיקות הדם עושים מהוריד באמצע הזרוע (המקום המקובל לבדיקות דם). אבל כנראה שהנזק מקיף. אני מבינה לאט לאט שצריך להצטייד בהרבה סבלנות ולהיות מוכנה לתופעות שילוו אותי עוד זמן רב...

היי מירוש זאת אני (מחכה לטלפון שלך ובנתיים מזפזפת בפורום). רציתי רק להגיד לך שאת כזאת אשה מיוחדת לא סתם התחברתי אלייך כנראה שכך רצה הגורל שאני אכיר אותך ואת אותי. ממש התרגשתי מהתשובה שכתבת לתקווה שהייתי חייבת להתייחס. אוהבת אותך מכל הלב אני

טוב יקירתי, מאז כבר דיברנו. תודה על הפירגון ועל הדיון שנפתח ביננו. אני מקווה שהבחורה שנתנו לה את השם תקווה תתעשת או לפחות תיתן שיעזרו לה. אוהבת... נדבר שוב בקרוב, ביי, מירי.ב.

הי אני, היו הרבה נשים שקראו לעצמן בשם זה ועכשיו שאני יודעת לקשר את השם לדמות אשמח מאוד לשמוע לשלומך. אני חושבת שגם את אישה חזקה ומדהימה ובאמת לא סתם התחברתן שלושתכן. אני כאן בשבילך ואשמח מאוד לשמוע איך את מה שלום הבנות שלך? מה שלום אימא שלך? מאחלת לך את כל הטוב, אנה

לאחר מספר טיפולי כימו שנכשלו, החליטה הרופאה לשלוח אותי לחו"ל לקבוצת מחקר שמתקיימת כרגע הן בארה"ב והן באירלנד. הייתי מבקשת מהחברים/ות בפורום שהיו במחקר בחו"ל או שמכירים מישהו שהיה שם מוזמן להתקשר אלי ולספר לי על התהליך החל מההחלטה ועד להגעה למקום וכיצד התארגנו שם או האם הקהילה היהודית ארחה אותם? כל היודע דבר מוזמן להתקשר אלי. אני פשוט חייבת לתת תשובה עד מחר בבקר לגבי החלטתי. מס' הטלפון שלי הוא:054-4920701 ... 09-8358275 ...תודה מראש ו ר ד

באיזה טיפול מדובר??איזה מחקר?? פרטי אולי נוכל לעזור

מציעה לך לפנות לאונקולוגית שלך ולקבל שמות של אנשים שנסעו לחול לטיפול דומה. מקווה שהאטיקה תאפשר לתת לך שמות. ככ פני טלפונית למרכזאת נשלחת אליו ושאלי פרטים. בהצלחה רבה.

בנות יקרות, הידעתן שישמכונים קטנים " ונעימים " עד כמה שהדבר נשמע מוזר, ולא בבתי חולים ? יש כאלה שלא רחוקם ממקום המגורים והטיפול שם מאוד שקט ונינוח ובלי המתנות ארוכות... הרופאים המטפלים יודעים את שמותיהם וכדאי לבדוק את הענין לפני החלטות כאלה או אחרות...

לאיזה מכונים את מתכוונת? האם הם סודיים? לי הדברים נשמעים כפרסומת נטו.

איזה פירסום , אני בקלחת כמו כול הבנות בפורום ואני מטופלת במכון באשדוד בתוך קניון קטן ,המכון ממומן על ידי קופת החולים שלנו מכבי,ואני חושבת שזה שונה מבית חולים כי תודה לאל לא הייתי שם, ולפי דעתי זה "נחמד" יותר... מי שרוצה פרטים אעביר לכן.

שלום, עשיתי ממוגרפיה שיגרתית ונמצא גוש חשוד. עשיתי אולטראסאונד וגם בו נמצא גוש (או בלוטה עם הסננה) בגודל 2.1 ס"מ ,עם גבולות חדים. בבדיקת ביופסיה עם מחט נמצאו תאים אטיפיים ומומלץ על ביופסיה חוזרת שתעשה בחדר ניתוח , כלומר הוצאת הגוש. האם יש מקום לדאגה? מה זה בכלל תאים אטיפיים? מי שיכולה לענות לי אשמח לכל תשובה. אני צפויה לעבור א הניתוח ביום רביעי, ומה הלאה? מצפה במתח, אור.

אני לא רופאה, אבל בירור קצר בגוגל העלה שתאים אטיפיים הם אינם תאים סרטניים, אבל בעלי מבנה לא נורמלי וכרוכים בסיכון גבוה יותר לסרטן השד.

שלום לך תאים אטיפיים אלה הם תאים שחל בהם שינוי מסוים בהשוואה לתאים אחרים הממצאים כפי שאת מתארת מחשידים ישנה שיטה של ביופסית מחט עבה שיכולה להחליף ביופסיה בחדר ניתוח , מן הסתם כדאי לבדוק את הנושא עם הרופא המנתח שלך בהצלחה דר זילברמן

קבוצת תמיכה וטיפול, לנשים נפגעות סרטן השד נפתחת בחיפה ע"י "אחת מתשע" תהליך ההתמודדות עם מחלת הסרטן הוא קשה וכואב ועם זאת משמעותי באופן בו הוא משפיע על מהות רצף החיים. בקבוצה ניגע בחויות ותחושות משותפות לחברות הקבוצה ולצד זאת ניצור מרחב מכיל, מוגן ותומך לייחודיות החויות ולסגנון הייחודי ולסיפור החיים האישי של כל אחת ואחת. הקבוצה מיועדת לנשים הנמצאות בתהליך שיקום עם סיום הטיפולים הרפואיים. תנחה את הקבוצה – נירה דגני, דוקטורנטית ביה"ס לעבודה סוציאלית, מומחית בתחום הטיפול והשיקום במצבי משבר, אובדן ושכול. הקבוצה תתקיים בבית אישה לאישה ברח' ארלוזרוב 118 חיפה, בימי שני אחה"צ. המעוניינות להשתתף ייפגשו לראיון אישי והיכרות עם מנחת הקבוצה נירה דגני. לפרטים ושאלות ניתן ליצור קשר עם עדי, רכזת התמיכה, טל' 03-6021717 שלוחה 226. פרויקט קבוצות התמיכה מתקיים בסיוע "מתן- הדרך שלך לתת"

שלום לכן , למי שרוצה לשמוע וזה לא עושה לה רע. קודם כל אני רוצה להגיב לכותבת לפני שאיכסה לה . נכון שהסיפור של ענת שחם הוא קשה , אני גם מכירה את אחותה ויודעת גם יותר מקרוב - אבל אם תראי בסטטיסטיקה , סיכויים להחלים מסרטן שד ראשוני הם גבוהים מאד . אז אני רוצה לספר לך שאני אחרי המחלה הראשונה , לא נתתי לעצמי להכנס למצבי רוח כאלו , חיייתי יד ביד עם הפחדים והחרדות שהמחלה עלולה לחזור , דבר שאינו תלוי בי וגם לא ידוע מתי , בתחילה זה היה לי מאוד קשה , כל דבר הזכיר לי , כל ארוע , כל בר מצוה כל משהו שמזכיר עתיד . אבל אח"כ למדתי לחיות עם זה כפי שאמרתי יד ביד . ולצערי לא היה לי הרבה זמן כי לאחר כמעט שנתיים זה חזר, זה חזר לפני כחודשיים . וכשזה חוזר זו כידוע אפיזודה אחרת , וכאן כל מי שאינה רוצה לשמוע יכולה לפרוש כשזה חזר , הייתי לאחר מסע בטורקיה - בהיי של החיים , לאחר חוייות מדהימות , בדרך לעבור לעבודה חדשה. ואז זה מגיע , אתן יודעות , בתחילה לא ברור מה זה , אבל כל אחת שעברה מחלה אחת בודאי יודעת שזה לא יכול להיות משהו אחר . ואכן זה משהו אחר , לא מדברים איתך על טיפול של חצי שנה , שנה וגמרנו , מדברים איתך על מחלה כרונית , גם מעיזים לעיתים להגיד ללא ריפוי , אלא רק " הארכת החיים בכמה שנים " אני ניסיתי לחפש את הטיפול הכי טוב , איכשהו הגעתי לניסוי קלינישהוצע לי ( מי שרוצה פרטים - אז בפרטי) שהתברר אח"כ שאינו מתאים לי , כי בזמן מאוד קצר הגרורות שלי בעצמות הגיעו למח להעצם והתחילו להשפיע לרעה על פעילותו , כרגע הוא אינו מתפקד ולא יוצר את כל מרכיבי הדם הנדרשים. התחלתי בטיפול שתופעות הלואי שלו הינם בדיוק מה שאני לא צריכה בדם שלי, בעיקר יש לי פגיעה בטרומבוציטים, שהם אחראים על קרישת הדם ולכן אני נמצאת כרגע בסכנה שאם משהו יקרה והם לא יפעלו , המצב יהיה חמור מאוד . אני מקוה לעבור את המשבר הזה ולחזור למצבה"רגיל" - שגרה של טיפולים בדרך לריפוי , אני מאמינה שכל אחד הוא 100% סטטיסטיקה בשביל עצמו ובשביל משפחתו . בעזרת ה' אני אעבור את המשבר . מיכל - קוראים לי מיכל - אבל רציתי להפריד כי יש הרבה מיכל

מיכל שלום. ממש במקרה, הייתי צריכה לשלוף משהו מהיומן של נתי (ענת) הקלדתי "ענת שחם" וראיתי את שכתבת כי השם שלה היה בתגובה שלך. מכיון שאין מקריות בעולם החלטתי להגיב. מיכל, אני מאד מאד מצטערת על החזרה של המחלה ומתפללת לשלומך . בפעם האחרונה שנפגשנו התרשמתי מאד מדרך ההתמודדות שלך ולמדתי ממנה הרבה . אני מקווה שעם הנחישות והאופטימיות שלך יחד עם המשפחה המיוחדת שלך תתגברו על המשבר הזה. בתפילה לשלומך . רונית

נכנסתי בשבת לפורום והיה לי כייף לקרוא על נשים חולות מחזקות נשים אחרות. ונמצאת כאן גם אנה שמרעיפה המון בטחון ותחושה של יש מי שמקשיב. אחלה. לפתע צדה עיני מצד שמאל, את היומן של ענת שחם. קראתי אותו ובן רגע נכנסתי למרה שחורה. המחשבות הציפו אותי בלילה והתהפכתי על המיטה ולא עצמתי עין. היה לי קשה מאוד לשמוע על הטיפולים המתקדמים שהיא עשתה וכל זה לא עזר, והבחורה נפטרה. נכון, אני יודעת ומודעת למצב שכנראה שהיא היתה חולה שגילתה את המחלה בשלב מאוחר, ואולי הגידול היה אצלה גדול ומשתולל, ובכל זאת היה לי איכס בנשמה. עד עכשיו. הדחקתי מעצמי את המחלה - והכנסתי לי לראש שאני בריאה לאחר כחמש שנים מהניתוח ומהטיפול שעברתי, ופתאום מתגנבת לליבי חרדה עצומה ואני נמצאת בקטגוריה של הבחורה שהנושא שליה - מה עושים. ובאמת מה עושים שהפחד והמחשבות מטרידים והכל חוזר מהתחלה כאילו רק עכשיו חליתי. מבקשת עצה. תודה

אחרי חמש שנים מהניתוח והטיפול את בריאה, חביבתי. כמובן שיש סיכוי שזה יחזור, אבל הסיכוי קטן והולך ככל שעובר הזמן ומחשבות בלתי פוסקות עליו לא יעשו לך טוב. כמובן שאת צריכה להיות בביקורת ועם אצבע על הדופק כל חייך, אבל בינינו - זה סרטן כל כך נפוץ שכל אישה צריכה להיות עם האצבע על הדופק לגביו כל חייה. אני מציעה לך, כמו לקודמת, להיעזר בייעוץ ותמיכה נפשית שבטח ניתנים בכל מחלקה אונקולוגית. גם אחרי שנים אני בטוחה שהם ישמחו לעזור לך. בנוגע לענת שחם - על פי היומן שלה הסרטן שלה התגלה בשלב מאוחר יחסית (מקומי מתקדם), וחזר מהר מאוד עם תום הטיפולים. אין מה לעשות - אם הסרטן מתגלה באיחור, גם הטיפולים המתקדמים ביותר לא תמיד עוזרים. לכן - המקרה שלה מן הסתם ממש לא דומה לשלך ואני לא חושבת שאפשר להשליך מאישה אחת לאחרת. יהיה בסדר...

המשפט הראשון שלך - כאילו חיכיתי לשמוע אותו. המשפט היפה ששמעתי מעודי. תודה רבה לך.

דבי היקרה שלום, דברייך ריגשו אותי אותו מאוד. בעיקר נגע לליבי הכנות בה הדברים נכתבו. תחושת ה"איכסה" עליה דיברת מכילה בעיני את מגוון הרגשות המתעוררים בך ובנשים רבות אשר סיימו את הטיפולים ומבנות את חייהן לאחר סיום תקופה לא פשוטה בה התמודדו עם המחלה. מחד גיסא ישנו חשש ופחד גדול מפני הישנות המחלה, מאידך קיימת גם שמחה על השנים של בריאות ובקולך נשמעת גם אופטימיות. אני מסכימה שזה עצוב ואפילו מדכא לקרוא או לשמוע סיפורים על נשים שנפטרו במהלך המלחמה שניהלו נגד המחלה. אכן לעתים ההתמודדות היומיומית לאחר סיום הטיפולים הינה מורכבת ומלאה עליות ומורדות, ולעתים ההזדהות עם גיבורת סיפור אותו אנו שומעות יכולה להיות מפחידה מאוד. אולם ביום יום את חייה את הסיפור האישי שלך ובכל יום את זו שמבנה אותו מחדש. אנו כאן איתך, אנה

בעקבותייך קראתי את יומנה של ענת שחם. סיפור עצוב, אני מבינה שהגילוי היה מאוחר. בואי נלמד ממנה על האופטימיות, הנחישות, ההתמודדות המיוחדת שלה וההסתכלות על העולם , עלהחיים המוות ועוד. אין לי ספק שעם הדרך שלה אפשר לצאת מהמחלה כמו גדולים רק שאצלה היה מאוחר מידי. היי חזקהו שתמשיכי להיות בריאה. אמן.

אני לאחר למפקטומי כימותרפיה הקרנות וכעת טמוקסי והרצפטין .נאמר לי שמשך טיפול ההרצפטין הינו שנה שאלתי היא כמה טיפולים נכללים בשנה והאם זה כולל גם את הטיפול הראשוני שנקרא העמסה?

אני מקבלת הרצפטין כבר שנה שלמה כל שבוע ללא הפסקה וכל זמן שהטיפול מגיב ממשיכים לקבל אותו.

שלום רב בהחלט ההעמסה נכללת בתוך שנת הטיפול. כאשר הטיפול ניתן אחת ל-3 שבועות מדובר בסה"כ ב-17 טיפולים. בברכה

מצבי גרוע מאוד לאחר טיפולי כימוטרפיה רבים וכושלים, עם כאבים עזים מאוד יחד עם מדבקות וכדורים של מורפיום. לפני חודשיים הוצע לי טיפול בדוקסיל (לא בסל התרופות) וסירבתי לקבלו עקב קשיים כלכלים. כיום לאחר חוסר ברירה מעוניינת לדעת פרטים הן על התרופה הכימוטרפית והן היכן ניתן להשיגה במהירות האפשרית כייון שמצבי הולך ומתדרדר מיום ליום. בתודה מראש על כל אינפורמציה שתוכלו לספק בדחיפות. בריאות ואריכות ימים לכולן.

להלן מידע http://www.cancer.org.il/template/default.asp?textSearch=&maincat=6&catid=76&pageid=1283&innerparentId=2069

שלום, אני מציעה לך לבקש מהאונקולוג המטפל בך לפנות לתועמלן של החברה המשווקת את התרופה בבקשה לקבל את מנות הטיפול הנחוצות לך. למיטב ידיעתי הסדרים כאלו קיימים בבי"ח: החברה מעונינת לחשוף את התרופה בפני האונקולוגים - ולכן משתפים פעולה. אל תחששי לבקש מהרופא ולהתעקש שיצור קשר : סביר להניח שאם תהיה פנייה של הרופא - היא תיענה בחיוב. בהצלחה והרבה בריאות.

גלי היקרה שלום, אני ממליצה לך לפנות לעו"ד דפנה כץ רכזת הפרויקט הגנה על זכויות חולה וסמנכ"לית עמותת "אחת מתשע". דפנה תעשה כמיטב יכולתה לסייע לך. 036021717 שלוחה 201. בברכה, אנה

מצבי גרוע מאוד לאחר טיפולי כימוטרפיה רבים וכושלים, עם כאבים עזים מאוד יחד עם מדבקות וכדורים של מורפיום. לפני חודשיים הוצע לי טיפול בדוקסיל (לא בסל התרופות) וסירבתי לקבלו עקב קשיים כלכלים. כיום לאחר חוסר ברירה מעוניינת לדעת פרטים הן על התרופה הכימוטרפית והן היכן ניתן להשיגה במהירות האפשרית כייון שמצבי הולך ומתדרדר מיום ליום. בתודה מראש על כל אינפורמציה שתוכלו לספק בדחיפות. בריאות ואריכות ימים לכולן.

גלי תתקשרי אלי ואוכל לתת פרטים לגבי הספק 052-2830748

אני שמחה להודיע שזו ההתלבטות שלי בימים אלה, אבל גם זו התלבטות (-: סיימתי 6 טיפולי כימו (CAF) לפני חודשיים ואני אחרי 10 טיפולי הקרנות (מתוך 33). התחילה לי צמיחת שיער בראש - כרגע משהו באורך כחצי ס"מ קראתי בפורומים שממליצים לגלח את השיער הזה בשלב זה. אני מתלבטת כי א. סוף סוף גדל משהו ... ב. השיער שלי מטבעו גדל לאט ג. מתחיל החורף וממש קר לי בראש, אז להאריך את זה בעוד חודש? מה דעתכן?

מירי היקרה, אני גילחתי פעמיים!!! השיער גדל לי לא מאוד מהר, אך הוא סמיך ומתולתל מאי פעם!!! נכון שבחורף הקור מתחיל בראש... אבל קצת סבלנות ובסוף תהיה לך רעמה של אריה... בהצלחה אורית

ה יי מירי לפי מה שהבנתי בטיפולי CAF אין נשירת שיער , לפי מה שכתכת נראה לי שלא הבנתי נכון...

לא ברור לי מאיפה הבנת את זה, הלוואי וזה היה נכון (מי את?). כל טיפול המכיל A - Adriamycin גורם לנשירה. אבל זו לא הנקודה בכלל, אני אחרי נשירה והתחלת צמיחה. השאלה שלי היא מה הסטטיסטיקה של גילוח בין הנשים כשהשיער מתחיל לצמוח חזרה. אני אחליט מה לעשות בעצמי כמובן אבל מסקרן אותי מה המצב...

אני לא גילחתי כי כשסיימתי את ההקרנות והשיער כבר היה באורך ס"מ אחד הלכתי לספר במחלקה בתל-השומר והוא אמר לי שהגילוח אחרי הכימו הוא סתם המצאה ואין צורך לגלח. אז למה מגלחים? שאלתי אותו. הוא אמר שנשים שהולכות עם פאה מגלחות כי זה מפריע לפאה אבל לא ידועה לו סום סיבה אחרת ולדעתו זה מיותר. שמעתי בעצתו ולא גילחתי ועכשיו אני 4 חודשים אחרי הכימו והראש שלי מלא שיער ואני שמחה שלא גילחתי, בהצלחה אורנית

אוי, אין לך מושג כמה התשובה שלך משמחת אותי! אני בדיוק מתלבטת אם לגלח או לא! יש כבר בערך סנטימטר שיער, או אולי קצת פחות, ואני חודשיים וחצי אחרי תום הכימו ובאמצע ההקרנות - וממש לא בא לי לגלח, ראשית כי סוף-סוף יש שיער, ושנית כי זה כל כך רך ונעים, שפשוט חבל לי על זה (אני קוראת לזה "פרווה", וגם הבנות שלי והאיש משתגעים על זה, כולם מלטפים לי את הראש כל היום).

הי מירי.פ., מזמן לא ראיתי אותך בפורום ואני שמחה לשמוע שסיימת את הטיפולים. ההקרנות זה ניג'וס אבל חייבים לעבור וסוף הטיפול נראה באופק. לגבי השיער - כן לגלח אחרת הוא נשאר מאוד פלומתי ומתארך דווקא לאט. השיער הזה הוא שיער ראשוני לאחר הכימו לכן הוא דק, חלש, צבעו לא תמיד ברור וממש משקף את הטראומה שהגוף עבר. תאמיני לי אחרי גילוח תוך יומיים יהיו לך קוצים ותרגישי את הנביטה של השיער החדש, תוך שבועיים כל הראש יהיה מכוסה. אני גילחתי גם את הצמיחה השנייה ואז כמו בין ליל התמלא הראש בשיער שחור שנראה מה זה בריא...... אל תחכי עוד חודש כי חבל זה פשוט עיכוב של חודש. אם תגלחי מחר עד סוף השבוע את עם קוצים והתחלה של שיער חדש. תרגישי טוב ומהיום והלאה רק בשורות טובות. להת', מירי.ב.

טוב, לאור ריבוי האי-הסכמות אני הולכת להתייעץ היום עם הספר שלי. זכות המילה האחרונה היא שלו. (-;

הי מירי, ההתלבטות שלך כל כך מוכרת מי מאיתנו לא היתה באותה צומת דרכים. ההתלהבות שסוף סוף גדל השיער וכל כך לא בא לגלח אותו ההמלצה שלי היא דווקא כן לגלח, השיער שצומח מיד לאחר הכימו הוא יותר חלש וקצת כמו פלומה של אפרוח. הגילוח של השער יחזק אותו ויצמח לך שיער יותר בריא וצפוף. מעבר לכך שקצב הצמיחה של השער הוא בסביבות 1 ס"מ בחודש, אמנם לנו זה נראה איטי אבל תאמיני לי שמאוד מהר תראי איך שוב הראש מתמלא בשיער ושוב תוכלי להנות ממנו. והעיקר שתהיי בריאה כל טוב

מה שמסתמן שכל אנשי המקצוע טוענים שאין לזה שום חשיבות. ואילו ה'לקוחות' טוענות שזה מחזק. נראה לי שאני אעשה אן-דן-דינו ((-:

מה שבטוח זה שאני לא מתכוונת לגלח. חבל על כל שערה. (-;

אני גילחתי כל שישי במשך שנה , לקח לו המון זמן לבריא ולהתחזק, והיום אחר 4.5 שנים אני שוב עם הראמה שלי אבל דלילה יותר. עדיין מומלץ לגליח הרבא.

אצלי כבר עכשיו, כשיש פלומה, היא עבותה וצפופה. דלילות שיער זה לא משהו שמוכר במשפחה שלי. אני רואה את כל אלו שגדל להן שיער אחרי הטיפולים ואין מה לשוות עם הצפיפות של השיער שצומח אצלי. מסקנה סופית - שום גילוח. אני ממשיכה ליהנות מהפרווה (ומהליטופים של החברים). (-;

שלום, אני אחרי למפקטומי דו-צדדי ולפני הקרנות. כמו כן אני גם חולה קרדיאלית ולכן אני לקוחת מידי שנה את חיסון השפעת. השאלה שלי מופנית לרופא: האם אני יכולה להתחסן נגד שפעת לפני התחלת טיפול קרינתי?

אן לך צורך בטיפול כימו? כי אז החיסון יותר בעייתי. ורצוי התיעצות עם האונקולוג.