פורום סרטן השד

מה הסיכוי של פגיעה ביד לאחר נתוח הוצאת בלוטות לימפה בבית השחי, ומהו הסיכוי לאחר הקרנה לבית השחי מבלי שהוצאו ממנה בלוטות ( רק 2 בלוטות מבלוטת השומר הוצאו בנתוח)? הייתי רוצה תשובה מהרופאים וכן מנסיונן של בנות הפורום,אם אפשר. תודה גג

אני יכולה לענות מהנסיון שלי. הוצאו 2 תת בלוטות ראשונות. ההקרנות שקבלתי לא היו בבית השחי , אלא בשד. חושב לוודא שהלב לא יהיה בשדה ההקרנה. למרות שאני שנה אחרי הניתוח, יש לי מגבלה מסוימת בהרמת היד למעלה. לצדדים- אין שום מגבלה. הלכתי לייעוץ עם פיזיותרפיסטית, ונאמר לי שאפשר לעשות תרגילי מתיחה בבית, בלי הבטחה לשיפור משמעותי. רעיה

ל raya תודה על תגובתך הרבה בריאות גג

שלום גל, יש שני סוגי פגיעה ביד: הגבלה חולפת בתנועות הכתף שניתן למנוע בקלות על ידי התחלת פיזיוטרפיה מיד אחרי הניתוח, ונפיחות ביד (לימפאדמה) שנדירה ביותר אחרי כריתת בלוטות השוער בלבד, אבל עשויה לפגוע בעד 20% מהנשים שעוברות הוצאה של כל הבלוטות, בדרך כלל במידה קלה, אבל לפעמים (3-5% מהמקרים) בצורה משמעותית. אפשר להקטין את הסיכון להתפתחות בצקת על ידי שמירה על היד: המנעות מדקירות (אינפוזיות, בדיקות דם) ומדידת לחץ דם באותה יד, להשתדל לא להיפצע (כפפות גומי בזמן רחיצת כלים, למשל), ובמקרה שנפצעים - לשטוף מיד היטב במים וסבון ולשים קצת משחה אניטיביוטית. הקרנות לבית השחי (בניגוד להקרנות לשד) נחשבות די שקולות לניתוח הוצאת בלוטות מבחינת הסיכון ללימפאדמה, אבל איני מכירה נתונים מדוייקים.

ענת המדהימה, ברוכה השבה. אם אפשר היה לערוך פסטיבל קבלת פנים בפורום, אני בטוחה שהיית זוכה לחוויה בלתי נשכחת. אין ספק שהרייטינג בפורום עלה פלאים בשבועיים האחרונים. כולנו עקבנו אחרי מסעך, התפללנו, החזקנו אצבעות, התחזקנו וניסינו לחזק. המשיכי בדרכך הלוחמנית המיוחדת. כולנו איתך, אפרת

אפרת, היי תודה על מה שכתבת. כיף לי לעבור ולקרוא את התגובות שלא זכיתי לקרוא כשהייתי בגרמניה הנידחת (לעומתנו, מבחינת החשיפה לאינטרנט לפחות). אני מודה שהשתמשתי בעניין של הפורום כרווח משני של שחרור בני המשפחה שלי בארץ מעדכון הסביבה במצבי, ושהייתה הנאה בלכתוב כל מיני הגיגים, ועניין הרייטינג גם הוא הוא לא רע להרגשה. אבל, ובעיקר, אחיותיי הגרורתיות, כתבתי לכן. ואחר כך, גם לכן, חברותינו הלא גרורתיות, שחרדות מלהצטרף אלינו. קודם כל, בואו נשנה את המחשבה שמחלחלת אלינו מביקור אחד למשנהו בטיפול ביום ובעוד ועוד מסדרון וחדר של בית חולים - אנחנו לא נידונות למוות, יש מה לעשות. ואחרי שנאמין בזה, בואו לא נניח לעניין לרדת מסדר היום. מה זה העניין? אחד הנושאים הוא הקלות הבלתי נסבלת של קבלת הדין של הרופאים שלנו לגבי עתיד החיים שלנו וחוסר הניסיון למצוא ולחפש עוד ועוד דרכים. נושא אחר הוא ההכוונה הכוללת שאינה בנמצא, כבר מההתחלה, מה התזונה המתאימה, מהן המטרות שבאים להשיג הטיפולים השונים, ואיך עושים את זה. ועולים לי בראש עוד כמה וכמה נושאים שהייתי רוצה שאנחנו ננסה להשיג. העיקר לא להתנהל בפסיביות בדרך הזאת, הקיימת כאן (וגם בארה"ב, חוששתני שבמקרה הזה הממסד הרפואי הולך על חיקוי אמריקה, ואירופה היא מחוץ לתחום. אני מעריצה קטנה מאוד של אירופה, אבל פה ושם יש אולי מה ללמוד ממנה), ולקפוץ ולטלטל את המערכת האוטומטית הזאת שתתחיל לנפק תשובות אחרות. ולחיות. והרבה. ושוב מודה לכם, ומאחלת שבת שלום ענת ש

ענת עוד יומים ואני מנותחת אחרי המתנה של למעלה מחצי שנה להיות "זכאית "לניתוח זה. עקבתי אחרי כל מילה שכתבת. לי זה הסרטן השני בשנתיים האחרונות. קודם היה לי בצוואר הרחם וכעת השד. אני מופתעת מהעוצמה ששידרת לנו ולמידע הכללי. התעניינתי לאחרונה בלהחליף את המזון במזון ללא בשר, וכפי שהורדתי ממך לדף, אך עם השלמות טבעיות במיוחד עם נבט חיטה טחון וסחוט, היות וחברות ספרו לי בשבחים של מזון עתיר היכולותלחיזוק הגוף הסובל כל כך, וכולל דבש מיוחד שמכינים בבית חולים צפת אונקולוגיה שלו סגולות מרפא אחרי טיפולים, אני מעבירה מידע זה כדי לחזק אותך אך עליך לברר עם האונקולוג האם יש המלצה עבורך שבת שלוםשוב בארץ, נהדר שאת יודעת להנות מפרחים נאים בחזית הבית ומרגעי אושר עם הבת

ענת- ברוכה השבה!! אני בטוחה שכיף לחזור הביתה אחרי "חוויה" כמו זו שעברת. אני עדיין מלאת התפעלות מסגנון הכתיבה שלך והחוסן הנפשי שלך. שבת שלום רעיה

לענת קראתי בענין את רשימותייך ומאוד הערכתי אותך על הצלילות והאומץ שבאמצעותם שיתפת אותנו. המכתבים שלך ניערו את הפורום מהיומיומיות של השאלות המטרידות, החשובות, אך החוזרות על מעצמן והסיפור שלך ליכד את כולנו לתוכו. אני מקווה שאת נהנית מהשיגרה, מכל יום, מכל דקה, מכל שניה, מהחיבוק של יודפת, מהריח של הסתיו שכבר מתחיל להגיע, לפחות בערב. משלבת לבבות להחלמתך המלאה ועוד - במכתבים שלך מגרמניה הארת את נושא התזונה. פירוט בהיר וממצה של העקרונות אותם הזכרת נמצא בספרה של שרה חמו - שביל הזהב לריפוי טבעי. אני מניחה ששמעת עליו ואולי אף עיינת בו ואני סתם מזכירה כדי להרגיש קצת יותר יעילה וקצת פחות ברברנית.

ענת יקרה, אני שמחה לקרוא אותך כשאת כבר כאן, שוב בבית, בינות לריבוע הדשא שלך, ועם המשפחה המדהימה שלך כפי שתיארת... תשמרי על הכוחות והאופטימיות...תנוחי...תאכלי טוב (בטח גם חיים התנפל סוף סוף על האוכל הכשר והנפלא....), והעיקר, תיהי בריאה. שלך, טלי

היי ענת טוב לשמוע אותך, היו לנו בפורום שושה שבועות מרתקים. בגללך נכנסתי כל יום מה שלא עשיתי הרבה זמן. מקוה שהכל ילך חלק מעכשו והדרך תהיה קלה יותר. המון בריאות רונית

שלום. אישתי לקתה לפני שנתיים בסרטן השד שאובחן כ HER-2. מה ההסתברות הסטטיסטית להישנות המחלה לגבי סרטן סוג זה

אלי שלום- אני חוששת שאתה לא מקבל תשובות כי השאלה שלך מנוסחת באופן מבלבל. המונח שציינת אינו סוג סרטן אלא אחד המאפיינים שכנראה מנבאים בתנאים מסויימים דרגת אלימות. כדאי לך לרשום את פרטי הממצאים של הגידול המסויים ולשאול מה ההשלכות. בדרך כלל הרופאות פה עונות במהירות הבזק ובכנות.

שלום. יש לי שאלה והיא: מבחינה סטטיסטית הישנות המחלה לנשים שאובחן בהם הגן HER-2?

לגידול עם ביטוי יתר של HER2 יש סיכוי מוגבר להשנות לעומת גידול דומה ללא ביטוי יתר של HER2. הסיכוי להשנות תלוי בהרבה גורמים מעבר ל HER2, החשובים בהם הם מספר בלוטות גרורתיות בבית השחי וגודל הגידול.

יש לי אונקולוגית שנחשבת למעולה, אך מה עושים במצב שצריכים אותה ואין אפשרות לקבוע תור אלא רק לעוד ארבעה חודשים ואין לי טלפון שלה ואני צריכה מתווכים שבעזרתם אצליח ליצור איתה קשר? יש לי שאלות מציקות מאוד והזמן פועל לרעתי ואין לי מושג מה לעשות. עיזרו לי. לא די לי בהצעה להחליף אונקולוגית. זו אחת המחשבות שלי, אך לעבור למישהי אחרת נחשבת זה שוב להמתין חודשיים. מה עושים כשיש משהו דחוף כמו התחלת קבלת טיפול נוסףוכנראה שיש בכך צורך, והאונקולוגית שלי בלתי ניתנת להשגה?

הסיטואציה שאת מתארת כמובן אינה סבירה ביחוד אם את נמצאת במצב בו יש צורך בהחלטות טיפוליות ושינוי טיפול. לא כל האונקולוגים הנחשבים "מעולים" הם בעלי עומס כה רב. מאד תלוי באיזה בית חולים את מטופלת, בדרך כלל בבתי החולים הגדולים יש עומס הרבה יותר גדול עם קושי רב יותר בקביעת תורים. מטופלות שלי בקפלן, כאשר יש בעיה דחופה, מקבלות תור לאותו יום או מקסימום תוך יום יומיים. לחולות הנמצאות בטיפול כימי פעיל יש דלת פתוחה ביום שהן באות לטיפול וגם בימים אחרים. זמינות רופא מטפל היא ערך עליון, רופא שאינו זמין, לא חשוב כמה מעולה בידע, אינו יכול לטפל היטב בחולים. חקרי קצת את בתי החולים סביב מקום מגורייך, יתכן ותופתעי.

לדורית ה"נחשבים" הם לא בהכרח הטובים. תדמית מיוצרת על ידי המעוניינים והיא לא תמיד בהתאמה עם המציאות. רופא לא זמין , לא יכול להיות רופא טוב. בררי גם בקופת החולים שלך, יתכן ויש להם אונקולוגים שעובדים גם בקהילה, והתור איליהם מיידי. אם את במכבי צרי עמי קשר ואנסה לעזור לך.

רב תודות על התייחסותך המקצועית והמתחשבת. לאשתי מעבר לסרטן השד בשד שהוצא לפני חודש ,יש גוש קטנטן (חצי אפונה) בכתף ימין שמורגש מזה מספר חודשים ואפשר להזיזו.בביהח בהוצאת הלימפה אמרה אחת הרופאות שזה שומני..., לדעתי במצב הקיים היא חייבת ביופסייה מיידית.האם יכול להיות קשר לסרטן השד?.

קשה לענות ללא בדיקה. לפי התאור שלך הסיכוי שהגוש קשור לסרטן הוא מזערי.

לי דווקא היתה היום נפילה. ראתי באחת הדוחו"ת הרפואיים איזו הערב שהבהילה אותי, ופתאום הרגשתי את המוות שוב נושף כל כך קרוב, והייתי מאובנת כל היום. איך עושים את הניתוק וחיים כאילו הכל יהיה בסדר אי"ה?!.

ההודעה לעיל היא לענת ש.

רנה, היי את כמעט מתנצלת... ברור שאת מבועתת כשאת חושבת על המוות. מי מאיתנו לא? פעם הצירוף "פחד מוות" היה לגביי סתם ביטוי, והיום הוא משהו מאוד ממשי. החוכמה היא לא לא ליפול, החוכמה היא לקום אחר כך. אני לא אמרתי שצריך להתנתק ולחיות את החיים בנפרד מהסרטן. אני חושבת שמי שחלה בסרטן חייב לנהל את חייו לאור הידיעה הזאת, שהגוף שלו כשל. ושאם הכשל לא יתוקן, והתיקון יהיה תחת פיקוח, אז, חס וחלילה, הסרטן יחזור או שבכלל לא יתחיל להיעלם. אני חושבת שאני ועוד הרבה (הרוב, אולי חוץ מאלה שחלו בגלל זיהומים כמו בקישון) חלינו בסרטן בגלל משהו, המערכת החיסונית שלנו שהייתה ירודה בגלל דבר רע כלשהו בחיינו (כישלון במערכת יחסים, פיטורין, מתח במשפחה, בעיות כלכליות. חסרות בעיות?), לא התמודדה נכון עם הסרטן, והניחה לו לגדול ולהתפתח. הדרך שלי להתמודד אם הידיעה הזאת היא לעמוד מולה פנים אל פנים, ולהגיד לעצמי שמעכשו אני שומרת על עצמי, על הנפש ועל הגוף שלי, ושאני צריכה להיות צדיקה יותר מהאפיפיור ולהקפיד על השמירה גם כש (הלוואי) אני אהיה נקייה כבר עשר ועשרים שנה. במובן מסוים, את פחד המוות הזה עברתי, כי כבר הייתי במסלול הישיר לעולם הבא, ועכשו עברתי למסלול, שגם הוא לא הכי, אבל יש בו יותר דרכי חילוץ, ויש לי יותר הכוונות, ואני יודעת שיש הצלחות לאלה שעברו לפניי במסלול הזה. רנה, אני בטוחה שלי יהיו עוד עשרות, אם לא מאות, נפילות. ויהיו לי אכזבות, ועוד הרבה מלחמות. יש קרבות קטנים שמוכתרים בהצלחה מיידית עצומה (כמו מחט חמה, שעולה 699 יורו, צורכת שעה וחצי בחשבון סופי וקצת כאבים, והורגת גרורה בכבד), ויש קרבות יומיומיים חסרי תהילה (כמו לשתות עוד ועוד גלולות, ולקבל עוד זריקה ועוד אחת, ולאכול עוד ירק, ולהתגבר על הדחף לכוס קולה, שעושים דברים שאי אפשר לחוש ממש, והם נשמעים קצת כלליים מדי, משהו כמו "זה מחזק את המערכת החיסונית"). אני יודעת שמעתה והלאה אני מחויבת לעניין המלחמה שלי בסרטן. ואני מעדיפה לחיות ככה מאשר לא לחיות בכלל. אז יש דברים שכדאי להימנע מלקרוא אותם (כמו סטטיסטיקות לגבי "הצלחה" של כימותרפיה חדשה), ויש דברים שכדאי תמיד לעשות (לנשום עמוק כמה פעמים, לצאת לטיול קצר ברגל, לעשות מקלחת מרעננת), ויש דברים שתמיד יהיו (נפילות במצב הרוח), ולכל דבר יש תרופת נגד (להיפגש עם חברה בבית קפה או לחבק ילד), ואני מקווה שנוכל למצוא, כל אחת לעצמה, את האיזון הנכון ביניהם. מקווה שאת כבר אחרי. אחרי הנפילה, כמובן. ענת ש

עם המודעות שפירטצ בקשר לטיפולים שלך רציתי לשאול אותך אם חשבת לעצמך למה היה הכשל הראשוני שהביא לך את המחלה המזופתת הזו - ומהתשובה שלך אני מבינה שאת הבדיקה הזו כבר עשית עם עצמך. כשגילית את המחלה בפעם הראשונה - באיזה מצב היה הגידול( גדול/קטן, ומה מצב הבלוטות), ולמה הלכת לעשות בדיקות תקופתיות אם המליצו לך לא לעשות כאלו. (אני מתלבטת אם לעשות בדיקות תקופתיות או לדבוק בהצעת האונקולוגית לעשות רק ממוגרפיה וכו')

לי היה סרטן פולשני , ולא עשו לי MRI או CT, אז אולי היתה פלישה לשריר ולא ידעתי. איך פותרים את זה? לא אמורים להוציא שריר שנפגע?

ממש לא נהוג לבצע את הבדיקות שהזכרת לפני ניתוח שד. בזמן הניתוח המנתח יכול לקבל רושם עד לאן מגיע הגידול, ובכל מקרה- אם הגידול הוצא עם שוליים נקיים (ללא גידול) סביר שהגידול לא חדר מקומית לכל מקום אחר בשד. את יכולה להירגע.

תודה לדר" לאופר, ובכל זאת, אני מוטרדת כי קראתי באינטרנט שזה מעלה את הסיכון הנ"ל פי 2 ויותר. בנוסף, קראתי באינטרנט, שטמוקסיפן אפקטיבית רק למי שהיא brca2 ו + ER כלומר, האם הכרחי לבצע בדיקה גנטית לפני לקיחת התרופה לגבי brca2?(במקרה הספציפי שעליו אני שואלת מתוצאות הניתוח:HER2 שלילי ו +ER ).כמו כן, קראתי באינטרנט, שהסיכון לסרטן רירית הרחם הוא רק לנשים לאחר מנאפאוזה. האם זה נכון, והאם הפסקת הווסת בזמן הטיפולים ואחריהם (3 שבועות חלפו מגמר הטיפולים בינתיים) נחשב כמנאפאוזה או שזה עניין של גיל (במקרה הספציפי הגיל הוא 37.5)? כמו כן מה לגבי תרופות חדישות על אותו בסיס שאין להן הסיכון הנ"ל עליהן קראתי באינטרנט? לגבי עיתוי לקיחת התרופה, מישהוא אמר לי שיש החושבים כי טמוקסיפן מפריעה אולי להקרנות ויש הטוענים שלא. אם יש חילוקי דיעות, מדוע לא לחכות לאחרי ההקרנות,בכל מקרה, גם לגבי הסוברים שזה לא מפריע, רק ליתר בטחון? האם בגלל שהם סוברים שיש נזק בזה שמחכים? במקרה המדובר ההקרנות יחלו בעוד שבוע ולמשך 33 הקרנות (כחודש וחצי-חודשיים)?

מתלבטת את בדיוק האדם שהטאמוקסי מאד מתאים לו. (האם לא הוצע לך שילוב עם זולדקס במקרה והמחזור יחזור??). מתוך מאות אלפי נשים בעולם שמקבלות/קיבלו טאמוקסי, רק בודדות פיתחו סרטן רירית הרחם, ווכולן, או רובן הבריאו ממנו. הסיכון לא לקחת טאמוקסי גדול בהרבה(!) מהסיכון לסרטן רירית הרחם. לגבי הקרינה, היום יש כבר פחות חילוקי דיעות ורבים נותנים לפני ובזמן הקרינה, כדי לא להשאיר את האשה חודשים ללא טיפול סיסטמי יעיל. (נכון, שבבית החולים שבו טופלת זה לא נהוג.. מכל מיני סיבות..). לא זה מה שעקרוני! חשוב , בגילך שכן תקבלי טאמוקסיפו. זו גם לא חתונה קתולית, יפריע לך, תוכלי לשקול להפסיק.. עיניין הבדיקה הגנטית הוא עניין לדיון נפרד. בכלל, נראה לי שהיה כדאי לך לקיים שיחת הבהרה עם רופאיך ולקבל מהם יותר הסברים. אפשרות נוספת, שאולי תקל עליך את ההתלבטות.. לכי שמעי עוד דעה. כללית, אם אין סיבה ממש טובה לא לתת לך טאמוקסיפן, אז יש סיבה מאד טובה כן לתת לך.. וזאת אפילו שאיני יודעת את כל הפרטים על מחלתך.

שלום לכולן חזרתי לארץ. הגיעו הרבה בני משפחה לפגוש אותי בשדה התעופה, אבל אני רק חשבתי על מה שעומד לקרות עם יודפת, הבת שלי שעוד מעט בת שנתיים. היה מאוד קשה לפגוש את יודפת, ולגלות שהיא לא יוצרת איתי קשר מבט למרות שהיא מיד באה אליי לידיים, והיה עוד יותר קשה לדעת שבעוד 32 יום אני אעשה לה את זה עוד פעם (נטוס ביום ראשון שאחרי ראש השנה, אני אעבור היפרתרמיה כללית ביום שלישי וביום שלישי לאחריו, וביום שישי נחזור – סה"כ 12 יום). אבל אני יודעת שאני עושה את המעשה הנכון, גם מבחינתה, ולמרות שהלב שלי נקרע, ושבא לי להחליט לקחת אותה איתי, ושיש כאלה שעושות את זה, אני יודעת שזה לא יניח לי את המנוחה השלמה שאני צריכה שם. בלי להתכוון נוצר פסטיבל אצל ההורים שלי, וכל האחים והרבה מהדודים הגיעו, אבל, להפתעתי, היה לי כוח. אחר כך עשינו את הנסיעה הארוכה לבית שלנו עם אחותי וגיסי, שהם שכנים שלנו, והגענו לחניה, והורדתי את יודפת מהאוטו, ו...נעצרתי בהלם מוחלט על סף הבית שלי. בהיעדרי עקרו לי את השטיח מקיר לקיר המזעזע שהיה בסלון, וריצפו את הבית ברצפות מדהימות, והביאו לי מדיח כלים, וסידרו מחדש את החדר של יודפת, וניקו את הכל. וגם השקו לי את ריבוע הדשא שלי, והוא בכלל לא צהוב, הוא מוריק, ובחלקת האדמה שבה זרעתי זרעים שלא נבטו, שתלו פרחים והעבירו טפטפות, וגם נטעו לי עץ תפוז. עד עכשו אני לא מצליחה להירגע מזה. חיים שאוהבים זה גם חלק מההחלמה, זה מה שמחדירים בסנט ג'ורג', צריך לעשות דברים משמחים, ליהנות, להירגע. המערכת החיסונית אוהבת שקט נפשי, וסובלת מלחץ ומעצב. הבית המחודש הזה משמח אותי מאוד. הגינה הפורחת משמחת אותי מאוד. הקליפ שבו ערכה נועם, האחיינית שלי, את אחי שר את המילים מתהילים שהוא הלחין לי – משמח אותי מאוד. והידיעה הזאת שהמון אנשים, מוכרים ולא מוכרים לי, מתפללים בשבילי. ותורמים לי מכספם ומזמנם – לא סתם משמחת אותי, היא נותנת לי רוח גבית שדוחפת אותי קדימה באופן שמתעצם. אא, תודה לך שהזכרת את מילות הפזמון הזה. זה היה השיר שאיתו יצאתי לטיפול הזה: "יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה... נושאי בשורה רעה, מכות או עוד גזירה לא ישנו את מהותי. אני את והאל שלצידי עוד ננצח, לא בגלל הכוח, רק בגלל הרוח הנושבת בגבי. רק בגלל הרוח, בתוכי, בדמי, בנשמתי...". אני יודעת שזה נשמע כאילו שאני באופוריה מסוימת, אבל אפשר להירגע – אני לא. אני מודעת לזה שהטיפולים לא תמיד מצליחים – ראיתי בסנט ג'ורג' אנשים שמצבם לא משתפר בהרבה, אבל בדרך כלל אלה אנשים שהגיעו מאוחר מדי. אני יודעת שמבחינת הרופאים הגעתי די מוקדם (ברור שלא היה מזיק לי לבוא שלושה חודשים קודם...) ובמצב טוב, כלומר כשאני עדיין מגיבה לכימותרפיה, והמערכת החיסונית שלי מופעלת בקלות יחסית. מה שקצת הפתיע אותי ומאוד עודד אותי זה מה שחיים מצא בתיק הרפואי שלי יום לפני שעזבנו. חיים הציץ בו, אחרי תיאור מהלך המחלה ותיאור מצבי - שתי גרורות בעצם האגן שלא משתנות כמה זמן ולא כואבות, וגרורה בכבד שהכפילה את עצמה בתוך חודש - ותוצאות הבדיקות הגופניות שלי, הוא גילה את ההערכה הראשונית שלהם לגביי: very good. אני מודעת לקושי בעובדה שאני צריכה מעכשו והלאה לחיות חיים מאוד מסודרים – ואני לא ממש בנאדם שחי אי פעם בחייו חיים ממש מסודרים. אבל אני הולכת לדבוק בכללים האלה, כי ראיתי במו עיניי שזהו תנאי הכרחי להצלחה. אלה שמצבם לא משתפר הם, בין השאר, אלה ש"מזייפים". כל ההצלחות שראיתי כללו דבקות מוחלטת במסגרת: במשטר בליעת הגלולות, במשטר התזונה הנכון ובשמירה על הגעה לקליניקה ברווחים האופטימליים שמוצעים על ידי הרופאים. אני מודעת לזה שיהיו נפילות – לכל אדם יש נפילות, ובמיוחד למי שהצל הכבד הזה של המוות המציץ מעבר לפינה הוא לגביו איום ממשי, ולא איזה מין איום עתידי מעורפל. ואני יודעת שלא תמיד יהיה מישהו קרוב להישען עליו, כי הבריאים לא יכולים להבין את זה עד הסוף. אבל אני יודעת שיש לי אתכן, ויש לי את ר' ואת ת' ואת א', שעברו כולן טיפולים בסנט ג'ורג', ואני אוכל להתקשר אליהן. אני מודה לאלוהים על חסדים גדולים וקטנים! וחוץ מזה, בדרך הביתה יודפת "חזרה" אליי, ואני ישבתי לידה, ושרתי לה את השירים שהיא אוהבת, ודקלמנו יחד את הדקלומים שהיא אוהבת, וכשגמרנו להתפעל מהבית, השתוללנו על המיטות, והכרנו מחדש את המיטה והשולחן שלה, ועשיתי לה "אמבטיה" בגיגית, ועכשו היא ישנה בכיף. בטח לא אשלח אותה מחר לפעוטון אז גם אני הולכת לישון, אבל לפני כן אני מבקשת שאם יש מישהי שלא הצלחתי לקרוא בקשה או שאלה שהיא הפנתה אליי – שתפנה שוב. את דברי העידוד שלכן "הזרקתי" לעצמי, לפעמים יותר מפעם אחת, אבל יכול להיות שפספסתי דברים אחרים. אני לא מבטיחה שאדע לענות, אבל זאת הדרך שלי "להחזיר" לאלה שעזרו לי להגיע לדרך שבה יש תקווה, על ידי זה שאנסה לעשות את אותו הדבר למי שרוצה להיחלץ מהייאוש. איך אומרת מירב, האחיינית שלי? הכי באסה להתבאס. ענת ש אז בסוף לא שלחתי את זה אתמול בלילה, אני שולחת עכשו. יום טוב לכולן!

היי ענת, ברוכה השבה. אני בטוחה שהיה לך הכי כיף להיות בחזרה. ולישון במיטה שלך.... צריך ה-מ-ו-ן כוחות לכל הסיפר, וגם התמדה, אז האמונה ביכולות שלך והאופטימיות תנצח. המון בריאות, סמדר

ענת יקרה לי מאוד, ברוכה השבה. שלושה שבועות שהיתי קצת באפלה בכל מה שנוגע אליך. משה התקין אנטרנט ונסע לסין בלי שאספיק ללמוד איך להשתמש בו. התעדכנתי קצת ע"י רונית. אתמול משה חזר ואני התישבתי לקרא את כל המכתבים שלך זה אחר זה. בכל אופן היה לי קשר מתמיד אתך משום שקראתי את הספר, מה שנתן לי לפעמים הרגשה שאני מדברת אתך. אני מתארת לעצמי שאת עסוקה בלחזור לחיים בארץ אז אני לא רוצה להטריד אותך. כשיתאים לך, בבקשה תתקשרי אלי ואני אשמח מאוד לבוא לבקר. אוהבת ומתגעגעת רותי. נ.ב. היה לי עוד משהו שעזר לי להתמודד עם הגעגועים והמחשבות- המשימה שקבלתי. ב"ה אני עומדת בה יפה. להתראות בקרוב רותי ברוך

שלום. האם מישהו יודע איך ניתן להשיג את הרופאה פרופ' תמר פרץ, באופן פרטי? תודה

תחפשי באתר של הדסה: www.hadassah.org.il רפואה שלמה,

שלחתי לך mail

גם אני מחפשת בדחיפות את מספר הטלפןם של פרופ פרץ

בעקבות השאלות על MRI מתעוררת אצלי שאלה שמטרידה אותי - לי עשו MRI בתה"ש בתשובה כתבו גם שנראה שיש חדירה לשריר. לקחתי את הדיסק של הבדיקה לד"ר ספרבר באיכילוב שנחשבת לטובה מאוד - והיא אמרה לי שאין שום חדירה לשריר. עברתי כבר טיפולים כימוטרפיים, ובMRI נוסף לא אובחנה כל בעיה עם השריר. עכשיו אני מאוד מוטרדת לגבי השריר הזה. כדאי לקחת את תמונות הבדיקה למומחה נוסף או שאין כבר רלוונטיות.

שלום שלומית, אם הבנתי נכון את מה שאת מתארת - אז ב MRI חוזר אחרי כימוטרפיה לא נראתה חדירה לשריר? אם זה כך - יכול להיות שהכימוטרפיה השפיעה באופן שהגידול שחדר לשריר הגיב ונסוג. איני מכירה את פרטי המקרה שלך כך שקשה לי לקבוע אם יש חשיבות לאינטרפרטציה של ה MRI הראשון ואם כדאי לקחת אותו לחוות דעת נוספת: אני ממליצה לך לברר את הנקודה הזאת עם הרופאים שמטפלים בך.

אחרי גידול מקומי בשד פחות מ-2 ס"מ, שהוסר בכריתה חלקית, בלוטות נקיות, כימוטרפיה, הקרנות וטמוקסיפן???

גם לי חזר סרטו השד לפני 6 שנים נותחתי ועבקתי סדרה של 36 הקרנות לאחר 6 שנים "נקיות" אני שוב בעיצומו של מאבק לאחר כריתנ צלאה ולפני טיפולים כמותרםיים. בברכת בריאות טובה

1. האם טמוקסיפן מגדיל את הסיכוי לסרטן רירית הרחם? 2. האם צריך לקחת אותו במהלך ההקרנות או רק לאחריהן? במקרה המדובר נעשה ניתוח כריתה חלקי להוצאת גידול 2 ס"מ ולאחריו טיפולים כימוטרפיים 4 ac ו 4 טקסול. כרגע עומדים לפני הקרנות.

טאמוקסיפן, אחרי שנים של נטילתו, מעלה במקצת את הסיכון לסרטן רירית הרחם. מהצד השני - התועלת שלו בהפחתת הסיכון להישנות הסרטן עולה בהרבה על הסיכון הנ"ל. עדיף להתחיל את הטיפול בטאמוקסיפן עם סיום הטיפול הכימי ובלי קשר להקרנות, שהתור איליהן לרוב ארוך. אבל אפשר גם לאחר ההקרנות. אם הומלץ לך טאמוקסיפן, משמע הגידול שהיה לך רגיש לתרופה זו, ואז חשיבותה לא פחותה מזו של הכימותרפיה , אולי ההפך. רוב הנוטלות טאמוקסיפן אינן סובלות כמעט או בכלל מתופעות לוואי, והתועלת, כאמור, רבה!! אז למה ההתלבטות..

אני נמצאת בביקורת מספר פעמים בשנה אצל כירורג בבדיקת שד היות והתגלה שיש לי ציסטה בשד. בבדיקה האחרונה הרופא אמר לי שהגוף שלי מייצר ציסטות . הייתי רוצה לדעת מה זה אומר ? איך קורה שהגוף מייצר ציסטות ? והאם יש אפשרות על ידי תרופות או דרך אחרת להפסיק את פעולת הייצור הזו. תודה

יעל שלום ציסטה היא חלל מלא בנוזל. כל עוד מדובר בציסטה "פשוטה" בשד, וזה כמעט תמיד המצב, אין סכנה לגידול סרטני או לסיכון מוגבר לחלות בגידול סרטני. על הרופא המטפל לודא, בכל מקרה של הופעת גוש בשד, שאכן מדובר בציסטה כזו בלבד ולא להסתמך על הסטוריה של ציסטות בעבר. לעתים הווצרות ציסטות קשור לטיפול הורמונלי חלופי אחר הפסקת המחזור ואז יש מקום לשקול שינוי טיפול זה. איני מכיר תרופה למניעת הווצרות ציסטות. מדובר בנטיה של חלק מהנשים, והתופעה שכיחה. בציסטה שאינה "ציסטה פשוטה" יש מחיצות בין איזורים שונים בתוך הציסטה או שבאיזור מסויים בדופן יש גוש מוצק. במצב זה, המאובחן בד"כ ע"י אולטרסאונד, יש צורך בבירור יותר מעמיק. הגישה לציסטה שתוכנה נשאב ע"י מחט החוזרת מספר פעמים הוא בד"כ כריתתה. בברכה ד"ר מ כרמון

לאחר כריתת שד הומלץ על טיפולים כימיים. מבקשת חוות דעת מתוך ניסיון באיזה בית חולים כדאי ורצוי לבצע (הדסה ירושלים, תל השומר). והאם יש מידע לגבי ההבדל בטיפולים בבתי החולים השונים.

אירית לא כל הנוצץ זהב! אין הבדלים מאד גדולים בטיפולים ניתנים במצבך בבתי החולים השונים. יש הרבה הבדלים ביחס לו זוכים המטופלים ובתנאים "הסביבתיים" בכל מכון. לכן - ממש אין סיבה לרוץ מחיפה לירושליים או מבאר שבע לתל אביב. מה שצריך להנחות אותך זה: 1. מכון מוכר (לא "סתם" איזו יחידה קטנטנה) 2. קרבה למקום מגוריך, נורא חשוב, 3. הכי חשוב - כימיה ותקשורת טובה עם מי שאמור ללוותך במשך הטיפולים; ורצוי שזה לא יהיה אחד מהנורא עסוקים, ששוהה בחו"ל תמיד כשצריכים אותו.. את יכולה גם לסייר במכונים השונים לשמוע דיעות ולהתרשם מהיחס ומהתנאים. מה שהכי הכי חשוב שתהיה לך כתובת רציפה וטובה למשך כל זמן הטיפול, כי זאת לרוב הבעיה העיקרית. בהצלחה

אנ י לא יודעת איפה את גרה ובאיזה קופת חולים את... אני מבוטחת במכבי ויש להם הסדר עם מכון אשכול, למכון זה מספר סניפים בארץ, והם מכונים עם יחס אישי , שעות נוחות, וטיפול תומך. מומלץ בחום. מה שכן, ה"כימיה" עם הצוות חשובה, ולכן התרשמות ראשונית מאוד חשובה. לילה טוב ובריאות, סמדר

אני גרה בתל אביב ושייכת לקופ"ח מכבי . קיבלתי המלצנ לגבי 2 בתי חולים תל השומר והדסה ירושלים האם מישהו יכול להביע דעה בנושא

לי בשד היה גם גידול פולשני וגם אין סי טו. בביופסיה אובחן הסרטן כאין סי טו GRADE3 לא אובחן בביופסיה סרטן פולשני, אבל היתה בלוטה נגועה ששם היו תאים סרטניים. האם האיתור של הדרגה בסרטן הלא פולשני מעידה גם על דרגתו של הפולשני, או שיכולות להיות שתי דרגות שונות? תודה מראש

יכולות להיות שתי דרגות שונות

קודם כל תודה על תשובתך, ואכן אגש להתייעץ עם רופא. הרופאים שדיברתי איתם טוענים שלמרות שהביופסיה הראתה שהגוש שפיר, קיים סיכוי, אמנם מזערי, לכך שהוא לא שפיר, כי הבדיקה נעשתה רק על סמך מס' דגימות של הגוש ולא בדיקה של הגוש כולו (ואלוי זו הסיבה שצריך להוציא אותו? החשש שאולי הוא לא שפיר למרות שהבדיקה הראתה שכן?) מה דעתך על כך?

לא ציינתי כי גודלו של הגוש הוא כ-3 ס"מ, אז הנה - עכשיו יש לפניך תמונה מלאה. וודאי שאגש גם להתייעץ עם רופא, אבל לאור נתוני התמונה המלאה כפי שהיצגתי כאן - מה דעתך?

שלום רונית, כפי שכתבה לך ד"ר אלוויס קשה מאד באופן וירטואלי לתת חוות דעת, מאחר וצריך להסתכל על התמונה באופן פרטני, ולקבל את כל התמונה לשם החלטה. ד"ר אלוויס כתבה את דעתה עם הסתייגות (אנא קראי את תשובתה ) ולכן אנו ממליצות שתיגשי להתייעצות באופן אישי לרופא . בברכה, צוות אחת מתשע

אחרי הטיפולים והקשיים הרפואיים, אני מתפנה להתעסק גם בבירוקרטיה המופלאה של ארצנו , שלפעמים מגיעה לאבסורדים שלא יאומנו. אשמח אם תוכלו לטפל בנושא קבלת פטור מאגרת רישוי . משרד הרישוי לא נתן לי פטור מאגרת רישוי מיום זכאותי לנכות , אלא רק מיום הגשת הבקשה , באופן יחסי עד סוף תוקף האגרה . למשל - אם תוקף רשיון הרכב הוא עד דצמ' , והוכרתי כ 100% נכות מ יוני 2003 - והגשתי את הבקשה רק ב-ספטמבר 2003 - אקבל זיכוי יחסי של רבעון (ספט'-דצמ') של האגרה , ולא לתקופה יוני-דצמ' . וזה אבסורד, כי עד שקיבלתי את האישור מביטוח לאומי עברו 3 חודשים. וגם אז צריך לקבל אישור ממשרד הבריאות ורק אז לגשת למשרד הרישוי . לא ברור לי למה משרד הרישוי מרשה לעצמו להתייחס רק למועד הגשת הבקשה ? במש' הרישוי אומרים שזו ההנחיה "מלמעלה" . ואני חושבת שמגיע לי החזר מלא על כל תקופת הנכות , כמו שבמס הכנסה . - האם יש כתובת אליה ניתן לפנות בתלונה או בבקשה לברור העניין ? תודה.

שלום רב, בהמשך לשאלתך , עו"ד רקפת אנוך היא גם רכזת שמירה והגנה על זכויות החולה בעמותת אחת מתשע . ניתן לפנות אליה בטלפון 03-6021717 שלוחה 201. בברכה, צוות אחת מתשע

איפה נמצא השריר הפקטורלי בשד. איך זה שבבדיקת MRI אחת היה זיהוי של גלישה לשריר הזה, ובבדיקה נוספת לא. המליצו לי לעשות כריתה חלקית כי זה אובחן כאינטרדוקטל, האם לדעתכם בגלל שפעם אחת היה זיהוי של גלישה לכאורה לשריר כדאי לעשות כריתה מלאה.

שלום מירי, שריר הפקטורליס מרפד את דופן בית החזה, והשד שוכב עליו ומחובר אליו (זהו השריר שמרגישים כאשר מצמידים את כפות הידיים לפני החזה ולוחצים אותן זו לזו). אין לי שום דרך לדעת למה MRI זיהה פעם אחת חדירה לשריר ובפעם השניה לא - צריך לראות את הצילומים בשביל להבין מה בדיוק ראו ולמה. כריתה חלקית לא קשור בהכרח לסוג הגידול (תוך צינורי או חודרני) - יותר לגודל הגידול וגודלו ביחס לגודל השד. את שריר הפקטורליס לא כורתים בניתוח בכל מקרה, אם כי בכריתה מלאה כורתים את הציפוי (הפציה) שלו. גידול שחדר לשריר נחשב בדרך כלל גידול מתקדם, ונהוג לתת קודם כימוטרפיה במקרים כאלה, ורק אחר כך לנתח. אין אפשרות בפורום לתת לך ייעוץ ספציפי לגבי מה כדאי לך לעשות - זה מאוד קשה מבלי לדעת פרטים, וזה גם פשוט לא נכון: זה משהו שאת צריכה לדבר עליו עם הרופאים המטפלים בך, ובמידת הצורך לפנות לקבל חוות דעת (אמיתית, לא וירטואלית) נוספת.

האם יכול להיות פיענוח שגוי של הבדיקה?(את הבדיקה הראשונה עשיתי בבי"ח אחד, ואת השניה באחר. הרופא מבית החולים השני כשהסתכלה על הבדיקה הראשונה אמרה לי שהפענוח הראשון שגוי). אני לא מבינה, MRI צובע תהליכים סרטניים , או שגם תהליכים אחרים? השאלה נשאלת כי בימים האחרונים מתשובות רופאים עולה שיש פענוחים שגויים של בדיקות MRI. אולטרה סאונד יכול לזהות חדירה לשריר?

אשתי מתאוננת על טעם מתכתי חזק מאוד ותמידי בפה אחרי טיפול AC זה גורם לה דחייה מאוכל,האם יש לזה פיתרון?האם הטעם הזה עובר עם הזמן? אשמח לשמוע הצעות על התמודדות עם תשישות ועייפות-מהלאכול מה לשתות ובכלל.

שלום, אני נהגתי ללעוס מסטיק וזה עזר להתמודד עם הטעם המתכתי בפה וגם הקל על הבחילה. לשתות הרבה מים בעיקר, אני שתיתי גם הרבה תה ירוק. בשר אדום לא כל כך כדאי לאכול כי זה מגביר את הטעם המתכתי. מיד אחרי הטיפול הכי טוב לאכול דברים קלים כמו יוגורט, מעדני חלב, צנימים פירה...וכל דבר שהמחשבה עליו לא גורמת בחילה... לגבי התשישות והעיפות צריך פשוט לנוח הרבה...ולזכור שזה עובר ואח"כ פשוט שוכחים את זה...

אני נישנשתי שקדים (לא קלויים) וגם ג'ינג'ר (זנגויל) מסוכר, שהמליצו עליו בפורום. עוברים כמה ימים עד שהטעם חוזר לעצמו. בהצלחה

שלום רב האם לדרוג grade 3 יש משמעות גם לאחר הוצאת הגידול בשלמות עם שוליים נקיים או שהוא מתייחס לסוג התא הסרטני? תודה

grade מתיחס למידת האלימות של התא הסרטני, דרוג זה תורם במידה מועטה להחלטה לגבי טיפול משלים לאחר הניתוח

שלום, לאחר ביופסיה אובחן אצלי גוש סרטני בגודל 1 ס"מ ונקבע לי תור לניתוח בתחילת ספטמבר. השאלה שלי היא - האם צריך MRI ובכלל, למה הוא משמש במצבי זה. חברות שאלו אותי למה לא עושים לי MRI ולא ממש הבנתי למה אני צריכה אם כבר הגוש אובחן כגידול לא שפיר. נא עזרתכם. תודה

איריס הבדיקה מדויקת יותר מהמוגרפיה לי מצאו עוד גוש במרכז השד הבדיקה לא כואבת אולי לא נעימה אבל אין דבר נעים במחלה חוץ מהחלמה. בהצלחה שיעבור במהירות ובריאות.

איריס יותר מהכל זה עיניין של גישה אישית של המטפל. אין הנחיה גורפת לבצע MRI במצב כמו שלך, אבל יש הנוהגים כך; בעיקר מתוך התקוה להגדיר טוב יותר את גבולות הגוש, או לשלול מימצאים נוספים. אני לרוב לא בעד, בגלל ריבוי המימצאים הכזובים בבדיקה. הבדיקה עצמה קשה ודי מעצבנת. אז לשיקולך; נראהלי הכי חשוב להתחיל ולגמור את הטיפול ולקוות לטוב. שיהיה בהצלחה בניתוח ואני כאן לשאלות.

תודה על התמיכה וההסבר. איריס

לד"ר בן-ברוך ולכל מי שיודע/יכול לעזור! קרובה שלי סובלת מסרטן השד.כבר שלושה שבועות שהיא סובלת מפיסורה וכאבים בלתי נסבלים (!!!) בפי הטבעת (ככל הנראה הפיסורה מלווה בטחורים פנימיים ודימום).רופאיה הסבירו שניתוח לא בא בחשבון כיוון שיש חשש לזיהומים.בבקשה,ד"ר...ניסינו הכל.היא לא יכולה לשבת,לא לשכב ובטח שלא לישון (היא נעזרת בכדורי שינה אך גם הם לא ממש עוזרים).המצב פשוט בלתי נסבל ומשפיע על כל הסובבים...אני אובדת עיצות.כרגע היא משתמשת במשחות,שותה תרופות צמחיות,עושה אמבטיות...בבקשה,עזרתך המהירה...מה עוד אפשר לעשות? מה בנוגע ללייזר? תודה רבה מראש. (הפניתי את השאלה גם לפורום כירורגיה).

ניתוח בהחלט בא בחשבון עם מידת הסבל שאת מתארת. גשו לפרוטולוג או כירורוג המתמחה בבעיות בפי הטבעת. הניתוח הו פשוט, החלמה של זמן קצר, יש לי לא מעט חולות שעברו ניתוח בזמן הטיפולים עם דחיה קלה או ללא דחיה בטיפול. דברי שוב עם האונקולוג ועם כירורוג, אין כל סיבה לסבל כפי שאת מתארת!

עברתי סרטן השד לפני ארבע שנים.מאז הניתוח היד ממנה הוסרו בלוטות הלימפה אצבעות כף היד היו נוטות להרדם בלילה, אבל בתזזוזת כף היד הדבר היה נעלם. לאחרונה כף היד נעשית נוקשה בזמן שינה ולפעמים אני מוצאת עצמי ביד מאוגרפת שקשה לי לפתוח או בכף יד נוקשה שקשה לי לסגור במיוחד אצבע האמה גם במשך היום נעשתה נוקשה ואינה פועלת עם שאר האצבעות. האם יכול להיות קשר לניתוח שעברתילפני ארבע שנים? .אני בת 62 . אולי יש תשובה לשאלתי

עמליה שלום, בוודאי שיש קשר והקשר הוא שהסרת בלוטות הלימפה גורמת לבעיה בניקוז הלימפטי שכתוצאה מזה שלא קיבלת פיזיוטרפיה לימפטית הצטברו נוזלים שבמקום להתנקז החוצה שקעו לכיוון כף היד. ממליצה לך לפנות בדחיפות לטיפול יש רשימת פיזיוטרפיסטים לימפטיים כאן לחצי על מידע בעמודה מימין. בהצלחה

תודה על התשובה דנה ,האם הרופאים לא אמורים לדעת ?שאלתי את רופאת המשפחה והיא שלחה אתי לאורטופד. למי עלי לפנות על מנת לקבל טיפול, אני מרגישה שהמצב נעשה גרוע מיום ליום.? לאורטופד בכללית קיבלתי תור רק לעוד חודש וחצי. תודה עמליהdana כתב/ה: > > עמליה שלום, > בוודאי שיש קשר והקשר הוא שהסרת בלוטות הלימפה גורמת לבעיה בניקוז > הלימפטי > שכתוצאה מזה שלא קיבלת פיזיוטרפיה לימפטית הצטברו נוזלים שבמקום > להתנקז החוצה שקעו לכיוון כף היד. > ממליצה לך לפנות בדחיפות לטיפול יש רשימת פיזיוטרפיסטים לימפטיים > כאן לחצי על מידע בעמודה מימין. > בהצלחה

שלום לכולן ולכולם, היום העסיק אותי מאוד עניין הכוחות הנפשיים שאני צריכה כדי להשלים את הטיפולים שקיבלתי ועוד אקבל כאן. אני יודעת שבסופו של דבר הם, בתוספת שמירה קפדנית על עקרונות תזונה מתאימים, אלה שישקמו את המערכת החיסונית שלי. כל זה התחיל כשיצאתי אתמול מארוחת הערב, ופתאום ראיתי שבטלוויזיה הענקית בפינת הצפייה הנוחה משודרים משחי גמר וחצי גמר. מיד התיישבתי לצפות. מזה שנים, אני נצמדת, במידת האפשר, לשידורים של המשחקים האולימפיים, וזה קצת מוזר, כי מאז ומתמיד חשבתי שזה בזבוז משווע להקדיש את החיים לספורט, שהוא, מבחינתי, עניין די שולי בחיים, אמצעי ולא מטרה. הרעיון שבנאדם מכלה את ימיו בחזרה על תרגילים, יוצא ממסגרת חברתית רגילה, ואפילו משעבד את מבנה הגוף שלך בשביל הסיכוי הזה לזכות באיזו מדליה - נראה לי מטורף. אבל אתמול, כשצפיתי במשחים, וראיתי איך אנשים שהם בעלי השיא או הצפויים לנצח מפסידים, ואיך השבריריים יותר (יחסית) מבחינה גופנית מנצחים - הבנתי שיש בכל זה משהו הרואי. אף "פס ייצור" לספורטאים לא ייתן לבנאדם את הכוח המנטלי הזה לנצח בסופו של דבר. זה - שלו. אתה יודע שיש לך את זה בתוכך, ומגייס את זה. והיום הגיע אלינו אורח - הרב של חב"ד ממינכן, הרב דיסקין. לפני שהגענו לגרמניה, חיים בירר איתו בענייני האוכל, וכלום לא יצא מזה, ואתמול פתאום הוא הודיע שהוא בא לביקור. בהתחלה הייתה קצת מבוכה, יש בינינו הבדלים לא קטנים בראיית העולם. קצת שאלנו אותו, והוא קצת שאל אותנו, וחיים סיפר על הטיפול, ואני הערתי שיש פה שילוב, של החלשת הסרטן מצד אחד ושל חיזוק הגוף מצד שני, והעיניים של הרב דיסקין נדלקו. הוא שלף מכיס הז'קט שלו מחשב כף יד, ליהטט עליו במהירות, והכריז שבדיוק אתמול הוא מצא בכתביו של הרבי (מלובאביץ') את האמרה הבאה, שמיהרתי להעתיק: "דרכי הרפואה בחולי הגוף בכלל שניים הם: (א) לרפאות את האיבר או הכוח המקולקל (ב) לחזק את האיברים והכוחות הבריאים אשר הם יתגברו על האיבר או הכוח החולה לרפאותו". [וחשוב היה לו לצטט את ההמשך, ולכן אוסיף אותו: "דוגמה מזה בחולי הנפש הם שני דרכי הריפוי: תשובה ומעשים טובים". יפה מאוד לטעמי] יש לי סיפור על כוח מנטלי, שאני תמיד מהססת אם לספר אותו, כי הוא נשמע פנטסטי מדי, ובכל זאת אני יודעת שהוא אמיתי, כי שמעתי אותו באופן כזה ואחר מסבתא שלי ומאמא שלי. אז זה הסיפור: כשאמא שלי הייתה בת עשר בערך הפציץ מטוס בריטי את הבית שלהם (ששכן במיקום אסטרטגי בעייתי - מול תחנת המשטרה וליד הנמל, בטריפולי, בירת לוב, שהייתה אז בשליטת האיטלקים). על אמא שלי, שבמקרה נכנסה מתחת לדרגש אבן שבלט מהקיר, התמוטטו הקירות והתקרה של הקומה העליונה, ורגל ימין שלה שבלטה מחוץ לדרגש נלכדה מתחת להריסות. סבתא שלי שהייתה על המדרגות החיצוניות בזמן ההפצצה הגיעה ומצאה את אמא שלי לכודה, ויחד איתה הגיעו שני שוטרים איטלקים שלא הסכימו להביא כלים כדי לפנות את ההריסות מעל הרגל, כי הם פחדו שהבניין כולו יתמוטט. ההצעה היחידה שהם הציעו לה הייתה לקטוע לאמא שלי את הרגל. אני חושבת שסבתא שלי כבר השלימה עם הרעיון, אבל אז הגיע סבא שלי, שטייל בזמן ההפצצה על החוף, והוא בשום פנים ואופן לא הסכים להניח להם לקטוע את הרגל. אני לא יודעת איך בדיוק התנהל העניין, אבל באיזשהו שלב סבתא שלי, שהייתה אישה נמוכה וצנומה, פשוט הניפה מעל הרגל של אמא שלי את מה שהיה מונח עליה, וסבא שלי גרר אותה החוצה. עצמות יד ימין של סבתא שלי נשברו להמון חלקים - כל מי שהכיר אותה יכול לזכור את הצורות המשונות לאורך היד שלה - ביד שמאל היו לה רק שלושה שברים, וגם במקומות נוספים בגוף נשברו לה עצמות. היא הייתה נתונה כחודשיים או יותר בגבס. אחרי שנים רבות, כשכבר לא יכולתי לשאול את סבתא שלי את השאלות שסקרנו אותי לגבי המקרה הזה, ביקשתי מאמא שלי שהיא תספר לי עליו. אני לא יודעת למה, אבל אמא שלי, שבדרך כלל מאוד אוהבת לספר סיפורים, סיפרה את זה באי רצון, וכשבסוף דבריה הבעתי התפעלות מהמעשה של אמא שלה, היא הסתכלה עליי במבט שלעיתים רחוקות היא משתמשת בו איתי (כאילו אומרת לי שהיא מסבירה לי עכשו משהו ממש-ממש טריוויאלי), ואמרה : "כל אמא הייתה עושה את זה". כבר אז ידעתי שזה לא נכון, אבל אז לא ידעתי מה בדיוק לא נכון במה שהיא אומרת. כל אמא הייתה רוצה לעשות את זה, אבל לא כל אמא הייתה מעלה בדעתה שיש בתוכה כוח, שהוא חזק יותר מהכוח הפיזי הפשוט, שיכול לעשות את זה. לפעמים כשממש קשה לי - נניח כמו כשאני נוכחת לדעת ש"מביני עניין" לא מאמינים בסיכויים שלי, או כשאני שומעת חדשה רעה, וכמו שסתם שקורה פה ושם - אני חושבת על סבתא שלי שהניפה תקרה שהכובד שלה שבר לה את העצמות, וזה מספיק לי. לפחות ליום-יומיים. נשתמע ענת ש אז עכשו אני כבר עם רגל אחת בחוץ. הבוקר ד"ר מיז'ו הסתכל בכבד שלי, ומצא צלקת לבנה יפה במקום שלפני שמונה ימים היה גוש שחור מכוער. אני לא ממש תפשתי איך הוא מבדיל את ה"צלקת" שקוטרה קצת למטה משני ס"מ משאר הכבד, כלומר, באמת ראיתי נקודות בהירות יותר, אבל גם בשאר הכבד היו נקודות בהירות. בכל מקרה, אני נהנית לסמוך עליו בעניין הזה, ובעוד ארבעה שבועות אלך להראות את הצלקת שלי גם לרדיולוג שזכה למדוד לפני חמישה שבועות את 3.3 הס"מ המפלצתיים של הגרורה, ואני מקווה, שכפי שצופה ד"ר מיז'ו, היא תהיה הרבה יותר קטנה. אחר כך התמכרתי פעם נוספת לדיסקית המחממת של ההיפרתרמיה המקומית ולסבין, אישה מדליקה שהשיער שלה צבוע בעדינות בפסים ג'ינג'יניים ושחורים, שברגע שהיא קולטת טיפת פתיחות מהצד השני, מטיפה בלהט, אבל בטוב טעם, שדמיון מודרך, התרגעות ואמונה הן הדרכים המרכזיות להירפא. וכמו שהיא אומרת: "הנפש זה יותר מחמישים אחוז". ולא מזמן הוציאו לי סוף סוף את המחט שהייתה תקועה לי בפורט (עם הפסקות רק בזמן הטיפולים בהיפרתרמיה הכללית) יום אחרי שהגעתי לכאן, ואני מרגישה פתאום משוחררת. אז עכשו גם נכנסה המזכירה הרפואית ומסרה לי את רשימת הגלולות, זריקות וטיפולים שאצטרך בששת השבועות הקרובים: 30 גלולות ביום, 4 זריקות בשבוע וזומרה פעם בארבעה שבועות. זהו. אי"ה, מחר בעשר בבוקר אנחנו ממריאים ממינכן. בפעם הבאה אני אכתוב מהארץ. נשתמע ענת ש

....רק בגלל הרוח הנושבת בגבי..... ברוחי .. במוחי בנשמתי !!!!!!

ענת, אומץ זאת תכונה משפחתית שעברה אליך בירושה , , ואין ספק האופטימיות שלך תנצח .

ענת שלום האם תוכלי לומר מהם הכדורים שקיבלת או לפחות חלק מהם? בברכה ריקי

יש לי רב שמלווה אותי במחלה הזו, והוא אמר לי באופן שהפתיע אותי מאוד שאצלי המחלה נגרמה בגלל "תוגה עמוקה", הוא לא הכיר אותי קודם והדהימה אותי ההבחנה שלו (שהיתה אגב נכונה בהתייחס לכך שכשנה לפני כן היתה לי הרגשה שהחיים שלי קצת תקועים , מתסכלים , ללא מוצא - בגלל כל מיני בעיות אישיות), והוא אמר לי גם שכל עוד אהיה שמחה ועם תקווה המחלה לא תחזור. מקווה שלא תראי עוד כתמי גרורות . באהבה.

ריקי, היי קודם כל, תודה על הברכה. בקשר לבקשתך, התפריט הוא אישי, אבל אני אפקסס לך את הדף שקיבלתי אם תשלחי לי את מספר הפקס שלך. חוץ מזה, תודה רבה על ההערות התומכות. הספקתי להיכנס קצת וראיתי. ענת ש

מצפים לשמוע ממך מכאן, תמשיכי עם ה"יומן" ותהפכי אותו לספר יוצא דופן ומאיר עיניים. ישר כוח והמון אהבה ובריאות, סמדר

בהמשך לתשובתך בנושא U.S להלן המצב:המדובר אצל אשתי בממצא שהוצא בלמפקטומיה 1סמ קרצינומה דוקטל ,ו1סמ גידול בסיטו עם בלוטה אחת נגועה ללא פריצת קופסית הממוקמת בבית שחי קדמי (בשד),הבלוטה הוצאה,ובניתוח נוסף הוצאו מבית השחי שאר הבלוטות ונמצאו נקיות. שאלותי: 1.מאחר והממוגרפייה לא תקפה (שדיים סמיכים) האם ע"מ להיות בטוחים ב100 אחוז מספיק U.S או כפי שציינתי יש לדרוש M.R.I על השדיים ואולי על כל הגוף. איך אפשר להיות בטוחים שמשהוא זעיר לא מתפתח גם בשד השני? בנתיים שלחו אותה ל U.S והיא החלה טיםולי כימו. בתודה ובהערכה על התייחסותך לשאלות.

סרטן שד בדרך כלל מתפתח במקום אחד בשד רק במיעוט המיקרים יש מספר גושים בשד. MRI הוא אכן יותר רגיש ממוגרפיה אך יש לו גם בעיתיות של רגישות יתר ואבחון כחשודים של ממצאים שאינם ממאירים. הרופא המטפל בכם אמור להפנות אתכם לבדיקות נוספות. MRI אינו בדיקת שגרה, לא של השדיים ולא של כל הגוף.

רב תודות על תשובתך.

שוב שלום, לפני כשלשה חודשים, ממש לאחר הלידה, גיליתי גוש בשד. שכחתי כמובן לציין שבנוסף לאולטראסאונד ולממוגרפיה גם עשיתי ביופסיה!! הממצאים הראו שהגוש שפיר, ולמרות זאת כל הרופאים שדיברתי איתם טענו שצריך להוציא את הגוש. הם לא ממש רצו להסביר מדוע. להלן תיאור הביופסיה ותוצאותיה: החומר שנשלח: CNB - RT BREAST, חמש דגימות במחט 14G אצל אשה מניקה - 3 שבועות לאחר הלידה. אבחנה קלינית: TO R/O CARCINOMA אבחנה: CORES OF BREAST TISSUE CONTAINING A LACTATING ADENOMA לאור ממצאים אלו, אני שוב מבקשת בדחיפות תשובות מוסמכות לשאלות הבאות: (1) מה משמעות הגוש הזה? האם הוא באמת שפיר? האם באמת חייבים להוציא אותו? (2) אם כן, אנא הסבר מדוע צריכים להוציא? האם הוא מזיק? האם עלול להתפתח משהו אחר? (3) בהנחה שבאמת צריך להוציא את הגוש, מה מידת הדחיפות? האם נגרם נזק בשלשת החודשים בהם הגוש נשאר בשד ללא טיפול? אנא תשובות דחופות כי אני צריכה להחליט לגבי הניתוח! תודה

שלום רונית, לא ציינת מה גודלו של הגוש - וזהו אחד הפרמטרים החשובים ביותר בהחלטה אם ומתי להוציא גוש שפיר. Lactating adenoma זה פשוט סוג של פיברואדנומה (השינויים הקשורים להריון ולידה מקנים לו את השם המיוחד, אבל זו בסה"כ פיברואדנומה פשוטה). זהו גידול שפיר לחלוטין, והנזק היחיד שעשוי להיגרם מהשארתו הוא שהגוש עשוי לגדול, מה שקורה בערך ב 1/3 מהמקרים. ה 2/3 האחרים נשארים באותו גודל או נסוגים ונעלמים לבד. אין שום אפשרות שיהפוך למשהו אחר. הסיבה להוציא אם גדל היא די בנאלית: קל יותר להוציא גוש של 2-3 ס"מ מאשר גוש של 5-6 ס"מ, זה הכל. מה גם שהסיכויים שיקטן וייעלם אם הוא מעל 3 ס"מ אינם גבוהים, אבל אם הוא לא גדל מהר - אפשר גם לחכות ולראות. גם אם את מחליטה להוציאו אין בדרך כלל כל דחיפות, כך שיש לך די והותר זמן לגשת לקבל חוות דעת נוספת פורמלית ולא וירטואלית. אני רק חייבת לסייג את כל האמור לעיל כי את מציינת שכל הרופאים שעמם דיברת יעצו לך להוציא - כך שאולי הם יודעים משהו שאני לו יודעת לגבי הרקע שלך או מאפייני הגוש (סיפור משפחתי של סרטן השד? הקרנות בעבר בשל לימפומה?), ואני שוב מזהירה ומפצירה: גשי לרופא שיבדוק אותך, יראה את תוצאות הבדיקות, ויענה על כל שאלותיך!!! בפורום אפשר לתת תשובות כלליות אבל בשום פנים ואופן לא ייעוץ ספציפי לגבי מקרה מסויים.

כמה זמן אחרי סיום טיפולי כימו מתחיל השיער לצמוח? אני ממש בדיכאון מזה ומבקשת שתענו לי כמה שאפשר יותר מהר.

לדורית היי! השיער יצמח לך יותר מהר ממה שאת חושבת, לכן לא כדאי לך להיות בדיכאון. בעיקרון חודשיים לאחר הכימו כל הראש יהיה מכוסה בזיפים ומשם הדרך לתספורת קצוצה די קצרה. אבל מאד מומלץ לגלח את הראש פעם פעמיים לאחר הצמיחה הראשונית מכיון שעדיין יש השפעות של הכימו. אבל מתוך נסיון השיער צומח יותר סמיך ושופע מאשר קודם לכן. אל תתפלאי אם בצמיחה הראשונית יהיו לך כל מיני גוונים, בסופו של דבר זה יחזור לגוון המקורי. בהצלחה...............

אשתי זוהתה כבעלת שד סמיך ,ובממוגרפייה לא זוהתה המחלה שתגלתה.במסגרת הטיפול הופנתה לU.S .אנו מעוניינים בM.R.I מאחר וב U.S אין כנראה יכולת לזהות מימצאים בתחילת הדרך. אשמח לדעתך המקצועית,ותודה על התייחסותך ותמיכתך לי ולחברי הפורום.

לא ברור לי , האם מדובר בבדיקת מעקב, בדיקה עקב ממצא קיים, בדיקת סקר? US בהחלט יכול לזהות ממצאים קטנים, MRI אינו אופטימלי ל DCIS ויש הרבהמקרים של זיהוי יתר, כלומר חשד שאינו מבוסס. אין כל אפשרות להמליץ על שיטת מעקב אופטימלית באופן וירטואלי, צריך לראות את הצילומים, לשמוע את הסיפור הקליני ואז להחליט. אם אינכם שקטים פנו לחוות דעת נוספת על ידי אונקולוג או רדיולוג המתמחה בהדמיית השד

אני אמורה לעבור ניתוח להוצאת גידול (שפיר) מהשד, והמליצו לי על ד"ר אשר שינדל, רופא בכיר בבילינסון. אני לא מכירה אותו אישית. אלו שמכירות או שמעו על הרופא הזה או נותחו על ידו - אנא שלחו לי חוות דעתכן עליו: - האם הוא נחשב מומחה בתחום אונקולוגיה או שד? - איך הוא מבחינה אישית? - איך הוא מבחינה מקצועית? אנא - דחוף!!!

שמעתי עליו רק טובות גם אנושי וגם רופא מצויין

לפני כשלשה חודשים גיליתי גוש בשד. לפי כל הממצאים (אולטראסאונד, ממוגרפיה) הגוש אובחן כשפיר. בדיקת אולטראסאונד שניה הראתה שלא חל כל שינוי בגוש, כלומר אישוש להנחה שהגוש שפיר. בכל זאת, כל הרופאים שדיברתי איתם טענו שצריך להוציא את הגוש (אמנם, לא מאוד מאוד דחוף, אבל צריך). אני כמובן לא ששה להתערבות ניתוחית כלשהי בגופי, ואם לא חייבים להוציא את הגוש אני מעדיפה שלא. על כן אני מבקשת בדחיפות תשובות מוסמכות לשאלות הבאות: (1) האם באמת חייבים להוציא גוש שאובחן כשפיר גם אם אינו מפריע לתפקוד היומיומי שלי? (2) אם כן, אנא הסבר מלא מדוע? (3) כמו כן, בהנחה שצריך להוציא את הגוש, מה מידת הדחיפות? האם נגרם נזק בשלשת החודשים בהם הגוש נשאר בשד (לא באשמתי, הייתי צריכה להפסיק להיניק...)? אנא תשובות דחופות כי אני צריכה להחליט לגבי הניתוח! תודה

שלום רונית, לצערי לא ניתן לתת תשובות מוסמכות כמו שאת מבקשת דרך האינטרנט, מה גם שלא פירטת את תוצאות הבדיקות ואיזה מין גוש שפיר נמצא. אני מציעה שתפני לרופאים המטפלים בך ותשאלי אותם את כל השאלות, ובמידת הצורך פני לקבל חוות דעת נוספת - אבל לא "וירטואלית". הסיבות העיקריות להוצאת גוש שנראה כשפיר הן גודל גדול במיוחד (בדרך כלל מעל 3 ס"מ) או קצב גדילה מהיר או חוסר ודאות לגבי טיבו.

עשו לך ביופסיה?

לרונית שלום! כדי לבדוק בצורה ודאית את טיבו של הגוש, יש לבצע ביופסיה או דיקור ולשלוח לבדיקה פתולוגית. לכן כדי להיות רגועה שווה לך לבדוק זאת עד הסוף, גם עם זה כרוך בהתערבות כירורגית. אל תסמכי רק על ממוגרפיה ואולטרהסאונד. בהצלחה!

שלום, שלום אני אחרי, והפעם זה היה קליל. פשוט אין מה להשוות. בקרת הנזקים הפעם: חולשה יותר מהרגיל, חוסר יכולת לאכול כמעט, ובעיקר כאבים ביד ימין שנראית כבר כמו יד של "משתמשת" כבדה, אבל זה כבר הסוף של העינויים בה, ואני מתארת לעצמי שאילולא הפורט, שדרכו אני מקבלת את כל האינפוזיות חוץ מאשר בזמן ההיפרתרמיה הכללית, היה מצבי גרוע יותר. אז מתחילים לחשוב על החזרה הביתה. סופרים מה שעוד צריך לעשות: לקבל את "פרופיל הדם" שלי ולשמוע מה כדאי לי לאכול לפיו, לקבל את רשימת הגלולות שאני צריכה לקחת מדי יום, יותר מעשרים (!), לעשות את האולטרסאונד שיבדוק מה קורה בכבד, לקבוע את תאריך הטיפול הבא, ואז יהיה אפשר לחזור הביתה לחמישה שבועות של חיים רגילים בלי לנסוע פעם בשבוע להדסה. בעצם, אני צריכה לנסוע כדי לקבל זומרה, אבל זה רק פעם בחודש. אני מבינה שיש הרבה דיונים בפורום בנושא, וחבל לי שאני לא מצליחה להתחבר אליכם. אני לא בדיוק יודעת מה כותבים, אבל אני לא רוצה שיישמע כאילו יש היפרתרמיה וזהו. חשוב לי להבהיר דבר אחד - אני לא חושבת שהדרך שאני הולכת בה היא הכי נכונה, אני חושבת שיש כמה וכמה דרכים לצאת מסרטן גרורתי, ושמה שאני עושה היא רק אחת מהן. וחוץ מזה, אני חושבת שאף דרך לא מספיקה כשהיא לעצמה, ולא משנה כמה כסף משלמים עליה, תנאי הכרחי הוא הרצון לצאת מהסרטן. ד"ר צבל סיפרה לי, באחת השיחות שלנו, שמדי פעם חולים מספרים לה בסוד שהם פה רק בגלל המשפחה שלהם, ושבעצם כבר אין להם כוח או חשק לחיות. אלה, היא אמרה לי, אף פעם לא מחזיקים מעמד. אני יודעת שכתבתי את זה כבר המון פעמים, אבל אני חשה צורך לכתוב את זה עוד פעם: שמעתי כבר סיפורים מוזרים ביותר על אנשים שעשו את זה, וקראתי גם בספרו של ד"ר ברני סיגל "אהבה, רפואה וניסים" על אנשים שעשו את זה וגם בספר של הסיימונטונים "לשוב להיות בריא" ועוד. מה שאני רוצה זה שאם יש מישהי, אפילו אחת, שחשה כמוני, שהיא מוכנה לעשות הכל ובלבד שהיא תחיה, שלא תחטוף דיכאון מהמערכת הזאת שמנתבת אותנו מיד עם הכרזתנו כגרורתיות למין דרך ללא מוצא. שתדע שיש כאלה שעשו את זה לפנינו, ושזה אפשרי. נשתמע ענת ש טוב, חיים לא הצליח אתמול בלילה, למרות מאמציו ההרואיים כשצעד בלילה הגשום אל האינטרנט-בר, לשלוח את מה שכתבתי. אני מקווה שאתם לא דואגים. מזג האוויר כאן השתנה בקיצוניות, והמקום הזה, שנראה גן עדן עלי אדמות מבחינת הטמפרטורה והשלווה הירוקה של העצים המדהימים שהעלים שלהם לא זזים, נעשה פתאום זועף, ואנחנו שאפילו לא העלינו בדעתנו להביא מעיל של ממש או מטריה, די נתקענו. כלומר, חיים נתקע, לי לא הייתה שום כוונה לזוז מהמיטה. אחותי הצליחה לשלוח לי עוד כמה ספרים, ואני מבחינתי, יכולתי להתכרבל עם "המשפט האחרון של פרמה" וזהו. מזל שחיים לא הניח לי להתכרבל וזהו, אלא ממש ניג'ז לי לקום לאכול, כי אני צריכה לבלוע המוני גלולות, גם כהשלמה לאלה שלא יכולתי לבלוע ביום של ההיפרתרמיה, וגם ככה, לבלוע אותן זה לא משהו, אז אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם איך זה בלי לאכול. אז אתמול בלילה, כשהייתי צריכה לבלוע אותן בלי אוכל, החלטתי להתחכם, וכיוון שהגלולות די גדולות, ועוד הרבה זמן אחרי הבליעה נשארת תחושה של משהו שתקוע בגרון, פתחתי אותן, ושפכתי את תכולתן לכוס מים. זה נראה די תמים: אבקה אחת ירקרקת (אני חושבת שזאת נחושת), אחת נראית כמו פלפל שחור, אחת כמו אבקת מרק, ועוד תבלינים שאני דווקא אוהבת. שאפתי אוויר, ולגמתי מזה. תשכחו מכל מה ששמעתם על טעם נורא. זה שיא השיאים. אני לא יודעת איך הצלחתי לדחוק את הרוב פנימה. לקח לי איזה עשר דקות להתאושש מזה, וידעתי שאני פשוט מעדיפה את התחושה הנמשכת שמשהו תקוע לי בגרון על פני עשר שניות של הטעם המזוויע הזה. ד"א אני כל פעם שוכחת לספר לכם שהמקום היפה הזה שוכן מתחת ל"קן הנשרים", כן זה של היטלר, ואמנם בוואריה, זאת שאנחנו נמצאים בה, נראית מקום רגוע, והאנשים בריאי בשר ומדושני עונג, אבל כשישבנו ליד בית הקפה בכיכר המרכזית כאן, וראיתי חלק מהמבטים שננעצו בכיפה של חיים, ואת המילים שאנשים זרקו אחד לשני, ידעתי שהציפוי הרגוע דק מאוד. מצד אחד פוגשים כאן אנשים אידיאליסטים כמו ד"ר קרויס וד"ר מיז'ו שהלכו להתנדב כרופאים בעולם, בעיקר באפריקה, וכמו שכבר הזכרתי, אפשר להתווכח איתם ויכוח מוסרי, ומצד שני פוגשים אנשים גסי התנהגות שמזכירים כל מיני סיפורים אפלים. אחת מהסוג השני עובדת כאן כאחות, ואני לא מאמינה שהיא תשרוד כאן הרבה זמן (כל שאר האחים והאחיות מקסימים). האידיוטים, אחרי שהם לא הבינו שאני בסך הכל רוצה שינתקו אותי מהקטטר ואני אוכל ללכת לשירותים בעצמי אחרי הטיפול הגדול, והחליטו שאני משתוללת ואפול מהמיטה ואזיק לעצמי, סיממו אותי בעוד איזה חומר שינה, וקשרו(!) אותי למיטה. חיים, שלא יכול היה לראות את זה, יצא החוצה כשקשרו אותי, ואני ממש התעצבנתי עליו שהוא הניח להם לעשות לי דבר נורא כזה. בכל מקרה, כשהתעוררתי להכרה מלאה, וגיליתי, לתדהמתי, שאני קשורה, שאגתי על כל מי שהיה בחדר, ואותה אחות, שאין לי מילת תואר מתאימה בשבילה, אמרה שאם אמשיך ככה, היא תקשור לי גם את הידיים. אני מעניקה צל"ש לעצמי על שלא כיניתי אותה בשמות התואר המתאימים לה, ולא אמרתי לה אלא שתתיר אותי מיד. בכל אופן, מישהי אחרת התירה אותי אחרי שכל האגף נרעש משאגותיי (אין מילה מתאימה יותר, אני לא מבינה איך היה לי כוח להשמיע קול בעוצמה כזאת), וחיים שניסה בהתחלה להסביר בעדינות לאותה אחות שהיא לא יכולה לחנך אותי, הציע לה בדיפלומטיות שכשהיא במשמרת, כדאי שהאחות השנייה תבוא לטפל בי. ממש לא הייתי רוצה לגדול אצל מישהי כזאת, ומול התנהגות דוגמטית כזאת אפשר להבין איך דורות של גרמנים שגדלו במשטר כזה, צמחו להיות למה שהם היו. זהו להפעם. בשעה הזאת בעוד שלושה ימים אנחנו לקראת נחיתה בישראל. נשתמע ענת ש אין מזל. אם בשבת כמעט הכל סגור כאן, ביום ראשון הכל סגור, והיום אפילו הפקידה התורנית של הקליניקה שחשבנו להתחנן בפניה להעביר במחשב שלה את הטקסט, לא הגיעה. ממש אני מקווה שמחר בבוקר חיים יצליח להעביר את הטקסט הבלתי נגמר הזה. כמו שכתבתי הבוקר המשכתי להתכרבל במיטה עם ספרים ולגרור את עצמי רק לחדר האוכל עד שפתאום בארוחת הערב גיליתי שאני כמעט בסדר, ולהפתעת חיים, הצעתי שנצא לטיול. סוף סוף ממש ראיתי את בריכת המים הגדולה והמזרקה שעד עשכו ראיתי רק מרחוק. החורשה שהלכנו בה, פשוט מרהיבה, מזג האוויר היה מושלם, ואם לא היו יתושים, שפחדנו לפתוח את הפה בגללם, זה היה נחווה כמו סוג של גן עדן. קשה להאמין שקיים נוף כל כך ציורי שסתם מונח לו במרחק כמה דקות הליכה. אבל, כמובן, אני מוותרת בשמחה על כל הנוף הציורי הזה ועל מזג האוויר הנפלא תמורת כמה ריבוע הדשא המצהיב שלי והפרחים שלא צומחים מהזרעים שזרעתי ולהט החום שמלחך את שביל הבטון שבדרך לבית שלי. ואני מרשה לעצמי להתחיל להתגעגע. נשתמע ענת ש

היי ענת, אני שמחה מאוד שאת כבר כמעט בדרך חזרה. שלא לומר שהטיפולים עברו יחסית קל יותר. אני איתך בתפילותי. הרופאה הזאת צודקת, הכוח להמשיך צריך לבוא ממך. זה כמעט 50% מההצלחה והריפוי. אין ספק שהנופים שם משגעים, טיילתי שם עם בעלי לפני שנה ומשהו, אבל, מאחר ואימי מגרמניה, והסיפורים ידועים, תמיד יש משהו קטן מפנים שאומר מה הם באמת חושבים עלינו?! ולכן החזרה הביתה ומשם, מלוות בהרגשת ניצחון ובמקרה שלך מוכפל. מחכה לשמוע על ההמשך, סמדר

שוב ריגשת אותי, נקודת המבט שלך תמיד רעננה ואחרת. הפעם סחפת אותי עם המימד הנאצי. מחכה שתחזרי ותיתחזקי ונוכל לקשקש בפורום על כל מיני .

ענת יקרה, שהימים הנותרים יעברו במהרה, ותשובי אלינו חזקה ואיתנה מתמיד. מחכים לך, שלך, טלי

ענת , ברוכה השבה הביתה את בלבנו שתהיה רפואה שלמה !

לענת היקרה - סוף סוף הצלחתי להגיע למכתבים שלך - יש כאן כתובת שלי, ובהזדמנות אשלח לך מסרים יותר אישיים. בגדול: הכדורים שאת מזכירה וחבריהם היו אצלנו בבית, וגם הבת שלי לא הצליחה לבלוע אותם, מה גם שהיא היתה אז בת 12 וקצת וגם אקמול היה לה קשה. בסופו של דבר קבלנו אישור לפרק את הכדור ולבלול את תכולתו המאוסה ברסק תפוחי עץ (את הכדורים שלה היה צריך לבלוע בצום מוחלט ורק עם טיפה מים) אבל קבלנו הזהרה שכאשר פותחים את הכדורים אסור באיסור חמור לתת לתכולה של הקפסולה לגעת בעוד חשוף (של הידיים שלנו או של הפה של קשת) אז תבררי!!

תודה על העדכון. תחזיקו מעמד. מתפללים בשבילכם. מי יודע עוד כמה זמן נשאר לה לטיפולים?

שלום לך רנה נתי חוזרת אי"ה לארץ ביום רביעי בצהריים , לא נכונו לה עד אז טיפולים גדולים נוספים. היום יום שני היא אמורה לקבל סיכום לטיפול ותכנית עתידית. אני מאמינה שנשמע ממנה את הפרטים המדוייקים בהמשך. בריאות לכולם

אני בת 41 ומזה כשבוע אני סובלת מכאבים בצידי החזה ודקירות מבקשת לדעת האם יש סיבה לדאגה ומה עלי לעשות ?

עד כמה שאני יודעת סרטן השד לא כואב כלל את זה אני כותבת כדי להרגיע אותך ומקווה שהרופאים יאשרו את דברי וירגיעו אותך סופית.

שלום אורית, אנו ממליצות שתיפני לכירורג שד לבדיקת שד שיגרתית, הוא הסמכות בנושא. בקופות החולים יש כירורגי שד או מרפאות שד המבצעות את הבדיקה. כל תשובה מבלי לבדוק אינה מוסמכת, לכן זו המלצתינו. בהצלחה, צוות אחת מתשע

רצוי לשלול גם בעיות קרדיאליות באותה הזדמנות, רופא משפחה יוכל להמליץ על בירור נוסף. לצערנו לא רק סרטן...

שלום לכולן. ענת עברה ביום חמישי טיפול היפרטרמיה נוסף. הטיפול עבר טוב וכבר ביום שישי היא היתה על הרגלים ושוחחנו איתה. מסיבות טכניות, אין לה גישה למחשב ולכן ביקשה ממני למסור לכן שהיא בסדר. רונית

תודה על העדכון

תודה לרונית וד"ש לענת

שלום לך אחות של ענת ניפלא לשמוע שהיא עומדת בטיפולים הלא קלים הללו ונקווה שתחזור הביתה מחוזקת ובריאה היא דוגמא ומופת לכולנו כל טוב ריקי

שמחתי לשמוע, חשבתי עליה כל יום מיום חמישי, ומצפה לקרוא את פרק 8 בקרוב. ד"ש חם מכולנו, והמון בריאות. סמדר

הי רונית, תודה רבה על העדכון. מאד שמחתי לשמוע שענת מתפקדת לאחר הטיפול של יום חמישי. האם צפויים לה עוד טיפולים? מיסרי לי ד"ש חם ושכולנו בציפיה דרוכה לשמוע ממנה. דנה

היי מסרי לה ד"ש חם. מחזיקים לה אצבעות. זה נראה כאילו הכל הולך ומשתפר ומקוה שישאר כך. מחכים לפרק 8 המון בריאות רונית

התחלתי לקחת טמוקסי לאחר ההקרנות, ונאמר לי דרך צלחה. רגע, אולי צריך לבדוק מה השפעת הטמוקסי על רמת האסטרוגנים? אולי צריך לעשות בדיקות תפקודי כבד או אחרים ? מי צריך לכוון אותי בעניין זה ? אם אני לא יודעת מה לשאול לא יבדקו אותי כמו שצריך??

בזמן האחרון יש פה המון תהיות בנושא הטמוקסיפן. אז החלטתי ל"צאת מהארון". אחרי שני חודשי טמוקסי החלטתי על דעת עצמי להפסיק לקחת טמוקסי. עברו כמעט שלוש שנים מאז ואני עומדת בסירובי. חסר אחריות? טפשי? כל כך מעט בהתנהלות מול המחלה הזאת עשיתי על דעת עצמי, כל כך מעט ממה שכן עשיתי לא על דעת עצמי נשמע לי מובן ומשכנע. כנראה שגם הטמוקסי הוא ענין של השקפה.

את הדחף הזה עברתי גם באיזה שהוא שלב לפני שהחלטתי לקחת בכל זאת ואני ממש מתחילה כך שאם יהיו תופעות לואי אני לא יודעת מה אעשה. השאלה לגבייך מה את כן עושה ? אם את משתתפת בפורום זה 3 שנים הנושא עדין בראשך! אז מה הציפיות שלך ? מעניין אותי.

רונית, אם את לוקחת טמוקסיפן את צריכה להיות תחת מעקב גינקולוגי מסודר. אולי תתיעצי עם האחות מתאמת שד, או האונקולוג/ית למי כדאי לפנות.

לרונית לא נהוג ואין צורך לבדוק את רמת האסטרוגנים בהקשר של טיפול בטאמוקסי. גם בדיקת תיפקודי הכבד היא לא רוטינית. מי שצריך להסביר לך על טאמוקסי הוא מי שנתן לך אותו, זאת חובתו שלפי חוק. כדאי לך גם להיכנס לאתר ולקרוא על התרופה. בכל מקרה , בלי לדעת את פרטייך, עלייך להיות במעקב סדיר אצל אונקולוג כל מספר חודשים, ואם מופיעות תופעות "מוזרות", שנראות לך קשורות לטיפול, עלייך להסב בהקדם את תשומת ליבו של האונקולוג המטפל ולשאול על קשר אפשרי. לרוב אין הרבה תופעות.. אך מותר לך ואת צריכה לשאול כל שאלה שמטרידה אותך.

תודה רונית שהעלית את הנושא. אני לוקחת טמוקסיפן כבר כחצי שנה. היות ואני עושה בדיקות דם כל חצי שנה (בגלל כולסטרול גבוה), אני יכולה לומר שאצלי לפחות אין שינוי בתפקודי הכבד. מה שכן מפריע לי, ועל זה דברתי לפני 3 חודשים עם האונקולוגית, זה איכות החיים שלי שירדה פלאים. האמת- שאלתי אותה אם נחוץ להמשיך עם הטמוקסי, והיא אמרה שבינתיים עדיף להמשיך. אבל... גלי החום, ההזעות בלילה וביום, הקושי להירדם מאוד מפריעים לי. לכן בביקור הבא שלי בעוד חודש אני מתכוונת להעלות שוב את הנושא. ברור שאין לי רצון להרע את מצבי במתכוון, אבל אני חושבת שאולי צריך לשקול את איכות החיים כנגד הסיכון. רעיה

עד כמה שהבנתי אז גם כאן הסטטיסטיקה משחקת תפקיד ראשי והיא מוסיפה כמה שברירי אחוז. דוגמא: מי שהבלוטות שלה נקיות וקיבלה גם כימו וגם הקרנות אז הטמוקסי, אפילו אם יש הרצפטורים חיוביים, לא משמעותי כל כך. אבל מפני שאנחנו, למרות הקלילות של האינטרנט, עוסקות בדיני נפשות כל אחת ערבה רק לעצמה ואין לי שום זכות לתת עצות.

לכולן בהמשך לדיון שלמעלה. לנשים עם רצפטורים חיוביים (בין אם קבלו כימו. ובין אם לא) קיימת חשיבות ממש רבה לטאמוקסיפן, שהוכיח עצמו במשך קרוב ל 30 שנה כמוריד משמעותית את ההישנויות של סרטן השד. אין בכלל שאלה שלאיכות החיים חשיבות עליונה. רוב הנשים כלל לא סובלות מהטאמוקסיפן. למעטות שכן סובלות, צריך לוודא שהסבל אכן נובע מהטאמוקסיפן, וישנן הרבה דרכים להקל על הסבל הזה. רק במקרים קיצוניים צריך לשקול החלפת התרופה או הפסקתה. בכל מקרה, ההסבר חייב לבוא מהרופא; ההחלטה היא של כל אשה!!

לצערי הרב הצטרפתי למשפחתכם, ואני מזועזעת (כשאני לא הלומת כדורי הרגעה). בביופסיה אמרו לי שזה DCIS .עשיתי MRI ואלו התוצאות: בחלק הלטרלי של השד ב-2/3 עליונים מודגמת צביעה אירגיולרית...ובחלק התחתון אף חדירה לשריר הפקטורלי. תבנית הצביעה מתאימה לתאום DCIS. אין הדגמה של בלוטת לימפה פתולוגית. אני לא מבינה - אם זה DCIS איך יש חדירה לשריר? המפענחת באיכילוב אמרה שהפענוח שגוי. מה לעשות? נא הסברים, אין לי כבר כח . משגעים אותי.

לצערי אין לי מידע רפואי על תוצאתך אבל יש לי נסיון עם MRI בזה שאני עשיתי היה כתוב שיש 2 גושים סרטניים בשולי הניתוח . בניתוח הנוסף לא נמצא דבר ! וזה MRI מהדסה ים. הכירורגים לא אוהבים את הבדיקה הזו בשל הרבה תשובות חיוביות כוזבות... אגב אצלי מצאו גוש סרטני וגם DCIS שזה להבנתי פרה סרטני, הם אוהבים לעקוב ולא להוריד דוקא. בהצלחה עם התשובות היותר מוסמכות

תודה רבה על התשובה

מירי יקרה, אינני רופאה ולכן לא אוכל לענות לך על העניין הרפואי, אבל בכל זאת אני מבקשת להתייחס להודעתך. גילוי המחלה הוא הלם מוחלט, שוק טוטאלי, עירעור של כל אמות הסיפין הפנימיים. בדיוק כפי שאת עצמך סיפרת בקצרה. זה מבלבל, מפחיד, ובעיקר מפגיש אותנו לראשונה עם חוסר אונים משמעותי, ועם הצורך שלנו באחרים לשם מידע, ידע ולא פחות חשוב מכך גם תמיכה. אני מזמינה אותך גם לקרוא את המידע הרב שיש באתר של "אחת מתשע" (הקישור בדף משמאל), להמשיך ולשאול כאן כל מה שעולה על דעתך, ולא לשכוח שאנחנו כאן תמיד, לכל מה שתרצי או תזדקקי. שלך, טלי

מירי שלום אני מסכים אתך שלא סביר ש DCIS יחדור לשריר. לכן ככירורג לא בטוח שהייתי מתייחס לקטע הזה של התשובה בשלב זה. יש צורך לברר האם יש מוקד מחלה נוסף (אחרת מדוע עשית MRI מלכתחילה?) הבירור לא פשוט שכן יש קושי בביופסיות מונחות MRI ולרוב הרדיולוג מנסה לאתר את הנגע הנוסף באולטרא-סאונד. יש לכל זה חשיבות רבה כאשר באים לדון בטיפול והאם ניתן לשמר את השד. גורמים נוספים המובאים בחשבון הם גיל וסיפור משפחתי. כך שהסיפור כיום די מסובך. עצתי לך היא לזכור קודם כל ש DCIS אינה מחלה ממארת ושאם התשובה הסופית תשאר DCIS את אשה בריאה שצריכה לעבור דרך לא קלה, אך עם פרוגנוזה מצוינת. עצתי השניה היא לבחור טוב את הכירורג שיטפל בך ואז להאמין בדרכו וללכת אתו שכן במצב הזה תמיד תהיה אפשרות נוספת או דרך שונה, ולעתים לחולה החרד והלחוץ קשה עד בלתי אפשרי לבחור. בהצלחה פרופ' מ' גוטמן

שלום רב, ברצוני לשאול מספר שאלות 1. מה ההבדל בין מצב שבו עד 3 בלוטות לימפה נגועות ומצב שבו 6 בלוטות נגועות בנוגע לסיכויי החלמה וסטטיסטיקה. 2. קראתי שהשימוש בטקסטול הוא רק לאחר שימוש ללא הצלחה באדריאמיצין. מדוע נאמר לי כי מיד לאחר קבלת 4 פעמים אדריאמיצין תבוא סידרה נוספת של טקסטול ? 3. מה המשמעות של בדיקת קולטנים חיובית בטיפול הורמונאלי בהקשר לסיכויי החלמה?

סיכויי ההחלמה מעט יותר נמוכים כאשר יש 6 בלוטות נגועות לעומת 3 בלוטות נגועות, יש צורך בעוד פרטים כדי לומר מספרית בכמה הם יותר נמוכים. השילוב של 4 קורסים של אדריאמיצין /ציטוקסן ואחר כך 4 טיפטלים של טקסול הוא המקובל ביותר בסרטן שד עם גרורות לבלוטות, איני יודעת היכן קראת את הנתון לגבי טקסול, הוא לא ממש מדויק. כאשר יש קולטנים חיוביים, בדרך כלל הגידול פחות אלים, ממשיכים עם טיפול הורמונלי אחרי סיום הטיפול הבימי ויש שיפור בסיכויי ההחלמה.

תודה על תשובתך שאלה נוספת, מה ידוע על הטיפולים במרפאות פרטיות להקלת תופעות הלוואי מטיפולים כימיים (ניו הופ וכו...) תודה מראש

חברה שלי , אחרי כימו 2 סדרות וכריתה חלקית והקרנות, לא ידוע לי בלוטות, אבל הניתוח היה לאחר הכימו... לא רוצה לקחת טמוקסיפן בגלל תופעות הלוואי. היא עדין לא התחילה. מה ניתן לומר לה? ומה האפשרויות האחרות? מה הסטטיסטיקה מספרת? אני מספרת לה שאני לוקחת, והתופעות לא ממש נוראיות. אבל, בניתיים לה נמאס. ערב טוב, סמדר

סמדר צר לי, אך איני יכולה לענות ברצינות ובאחריות כשאיני יודעת כמעט דבר על חברתך, אפילו לא את גילה, מצב הבלוטות ושאר נתוני הגידול. הציעי לחברתך להתייעץ עם המטפלים בה ולשאול אותם בפירוש על משמעות החלטתה. היא יכולה גם להפנות את שאלותיה לפורום או ללכת ולשמוע דיעה נוספת. בסופו של דבר, רצונו של אדם - כבודו! ההחלטה היא שלה, רק חשוב שהיא תקבל אותה כשהיא מצויידת במלוא המידע הרלבנטי.

אני מטופלת בכימותרפיה כבר 8 פעמים בטקסוטר, נימול האצבעות מתגבר וכן צבעם נהייה אדמדם\ כולל כרסום בשולי הציפורנים, מה יש לעשות ? מי יודעת מה עוזר ומתי עם בכלל זה יעלם? הכל נפוח תפוח ומעט כואב - כן נופלים לי דברים מחוסר ימישות, יש פתרונות? תודה

עברתי את זה באפריל, לנימול לקחתי כדורי מגנזיום מתחילת הטיפולים... כך אמרה לי האחות האונקולוגית. טכלן נימול לכשעצמו לא הרגשתי. אבל, הכאבים היו, והצפרנים הקמתו, ואפילו נשרו. אבל, זה עובר. גם לי היו בעיות בלפיתת חפצים, וגם זה אחרי תקופה קצרה עבר. בנוסף, כפות הרגלים מאוד כאבו, ולאחר מכן היו לי כילופי עור, כמו לאחר כוויה כמעט... אחרי חודש חייתי כמעט כמו חדשה. פרט לצפרנים שנשרו רק אחרי חודשיים!

במרכז הרפואי שבו טופלה אימי המליצו לטבול את כפות הידיים והרגלים במי קרח במהלך קבלת העירוי ואח"כ להמשיך בבית 3 פעמים ביום במשך 2 או 3 ימים לאחר הטיפול בטבילת הידיים והרגליים בקרח למשך כרבע שעה.לה זה עזר מאוד, כדאי לנסות.

לאורנה את מתארת תופעות אופיינות לטיפול בטאקסוטר. כדי להחליט אם יש צורך להפסיק את הטיפול או להוריד מנה, או לעבור לתרופה שונה - חייבים לראות את ידייך. פני בהקדם (עוד לפני הטיפול הבא) לאונקולוג המטפל כדי שיתרשם ויחליט על ההמשך. טבילת האצבעות בקרח בזמן הטיפול ואחריו, אכן עוזרת, אך לא רצוי להגיע למצב חמור מדי, שכן ככל שהנזק יותר חמור הוא פחות הפיך וגורם יותר סבל. התייעצי!!

זו שוב יפה שאלתי אתמול בקשר לסונר אנא עיזרו לי ומי שיודע יותר אשמח לשמוע את דעתו על הבדיקה שעלי לעבור תודה יפה

יפה אני מבינה שהמערכת הצליחה להדאיג אותך כהוגן, מבלי להסביר לך במה דברים אמורים. אין בפני כל הסיפור הקליני שלך (גילך, מימצאי הממוגרפיה וכ.) ולכן קשה לי להתייחס לפרטים. כרגע ממליצים לך לעבור בדיקה שהיא סוג של ביופסיית מחט תחת ממוגרפיה; הבדיקה לא נורא קשה, ונראה שממליצים לך לעבור אותה כדי להיות על הצד הבטוח.. כרגע אין לך סיבה אובייקטיבית ככה להילחץ. עשי את הבדיקה וכך תהיי יותר רגועה. אגב, מדוע רק בספטמבר? לא שזה דחוף רפואית, אבל המתח שלך..! נסי להקדים.

תודה לדר לאופר.אני בת 56 ואמא שלי נפטרה מסרטן השד אולי בגלל זה מקפידים יותר.הבדיקה נקבעה לספטמבר כי עד אז המחלקה בבית חולים השרון ודר' אלישיב הרופאה בחופש.

תודה לדר לאופר.אני בת 56 ואמא שלי נפטרה מסרטן השד אולי בגלל זה מ%F

אני מזמינה את כולכן להכנס למאמר באתר בננות (אפשר דרך מנוע חיפוש וואללה לכתוב בננות) למאמר "ואת אמא שלך גם" לקרוא ולהגיב. זה אפילו קשור, לא ישירות אבל מהותית, לדיון שלנו כאן. להתראות

http://bananot.co.il/articles/858 זהו הקישור למי שמתעניינת. את עוד לא הבנת שהקשר של בן/אמא יש בו המון יחסים מודחקים? צריך המון פתיחות וחכמה לגדל ילדים להיות פחות מפוחדים ונבוכים ומורגשים זנוחים כאשר הם מכורך מציאות חייבים לומר שלום לאמא . לדעתי, החוכמה היא לדעת לומר הכל ולדון על הכל כל הזמן, לא להשאיר מילים שלא נאמרו - ותמיד ללכת לישון בשלום עם כולם, כי מי יודע מה יבוא מחר? וכך, כאשר מערכות יחסים נגדעות באיבן, הבנים והבנות חיים בתחושת החמצה . האם זה שייך פורום הזה? א.

הנושא מרגיז וירגיז... קשור לנושא של מחלקת הפילוסופיה כאן... ואני מבינה שאת חלק ממנה. מהם תנאי הקבלה? נלי

הי לכולם! אני אותה מירב עם השאלה על הלויקוציטים. אמא שלי התאשפזה היום בגלל דלקת בגרון וכאבים בגב התחתון. היא כבר מקבלת אטיביוטיקה לכיב בקעבה ועוד אוגמנטין לדלקת וזה כנראה לא משפיע על הדלקת בגרון. היא גם קיבלה ביום חמישי ושישי נופוגן אך עדיין הספירה נמוכה. איך יכול להיות שהנופוגן לא משפיע על הספירה האם זה בגלל הדלקות או האנטיביוטיקה? יש משהיא שעברה סרטן השד והתאשפזה בגלל כל מיני זיהומים ויצאה מזה? לילה טוב, ובשורות טובות!

מירב ראי תשובתי הראשונה אליך. הרבה מאד אנשים שמקבלים כימותרפיה מגיעים לאישפוז בגלל זיהומים ויוצאים מזה. עם זאת, אני לא יודעת די פרטים על אמך, כמו גילה, סוג הכימותרפיה שהיא מקבלת ואם היא מקבלת אותה למניעה או על מחלה פעילה.. מאד נראה לי במקרה שלכן, שכדאי לכן להתייעץ בהקדם עם מי שנותן לה את הכימותרפיה, ואולי אפילו לשמוע עוד דעה. לגבי הנאופוגו לפעמים לוקח קצת זמן עד שהוא מעלה את הספירה, זה לא קשור לאנטיביוטיקה.

לפני כשנתיים חליתי בסרטן השד עברתי כימוטרפיה והקרנות היום אני בריאה אבל גלי החום לא מרפים בחודשים האחרונים אף התגברו האם יש איזה כדור לקחת כדי למנוע או להקל על גלי החום אני בת 44

היי רונה אני מקבלת מגייס וזה עוזר, אבל מחיב מרשם רופא. לפני כמה חודשים דיברו על כך שגם תרופות כמו פרוזק עוזרות בהצלחה רונית

בלי להרגיז את הרופאים ואת הבנות: שיפור התזונה עוזר מאוד בתקופה של שינויים הורמונליים בעקבות הכימו. הבעיה היא שכמה שזה נשמע קל זה בעצם הכי קשה: להוריד קפה, להוריד סוכר וקמח לבנים, להוריד מלח. אם מצליחים שוכחים לגמרי מכל התופעות הלא נעימות שקשורות בבלגן הורמונלי. אני יודעת שזה נורא מרגיז בעיקר כי זה קשה (גם לי)

לרונה שלום, תחילה רצוני להרגיע ולציין שסטטיסטית גלי החום יפחתו עם הזמן. בינתיים ניתן לטפל בהם נקודתית. נטילת טמוקסיפן עוזרת בחלק מהמקרים. מגייס הוא בעייתי כיוון שיכולות להיות לו תופעות לואי של קרישיות יתר. ניתן לנסות תכשירי אסטרוגגן שמקורם בסויה. כמו כן ישנו תכשיר אשר במקור משמש לטיפול ביתר לחץ דם, הנקרא קלונידין ואשר נמצא כמקל על גלי החום בחלק מהנשים. אני ממליץ שתפני לרופא שיעזור לך בבחירת התכשיר. בהצלחה

שלום . חברתי בת 44 לאחר סרטן השד מלפני שנה ,עברה ניתוח להסרת הגידול בלוטות נקיות בהמשך קיבלה שישה טיפולים כמוטרפיים והקרנות .מסיום הכמוטרפיה הוחל בטיפול של טמוקסיפן. בכל תקופת הטיפולים המשיכה לקבל מחזור סדיר ורמת האסטרוגן היתה גבוה עד היום היא ממשיכה לקבל מחזור .לפני כשבוע בבדיקה שיגרתית התגלה גוש באזור צלקת הניתוח וכבר דיברו איתה על אפשרות למתן כמוטרפיה. שאלתי. האים הכימוטרפיה והטיפול בטמוקסיפן לא היו אמורים להפסיק את המחזור החודשי.? האים רמת האסטרוגן הגבוה המשך המחזור לא מעיד על טיפול לא מתאים של כמוטרפיה? היתכן קשר בין המשך קבלת המחזור וחזרת הגידול? עלי לציין כי חברתי התריעה במשך כל זמן הטיפולים על העובדה שהיא ממשיכה לקבל מחזורים סדירים ולא נעשה דבר בנדון. תודה חיה

כמוטרפיה לא תמיד מפסיקה וסת וכך גם טמוקסיפן. יש בהחלט הרבה מקרים בהם הוסת נפסקת בעקבות הכמוטרפיה אך לא אצל כולן. זה תלוי בגיל החולה ובסוג הטיפול הכימי. אין קשר בין רמת אסטרוגן גבוהה בדם לבין "טיפול לא מתאים" בכמוטרפיה. קשה לי לתומר לך לגבי הקשר בין קבלת המחזור לבין השנות הגידול ללא פרטים נוספים אך קרוב לודאי שאין קשר. האם יש ביופסיה של הגוש בצלקת שאכן מדובר בהשנות?

עשיתי שלשום ממוגרפיה ואחר כך סונר שד שמאל שם נכתב כי הבדיקה מכוונת לרביע חיצוני עליון על פי הממצא הממוגרפי .אין עדות לגוש סולידי או ציסטי אין הדגמה סונוגרפי ברורה של הממצא הממוגרפיץבסונר בית שחי שמאל אין עדות לבלוטות לימפה מוגדלות. ובכל זאת מומלץ ביופסיה סטריוטטקטית בעזרת ממוטום.האים מישהו יכול להסביר לי מה זאת אומרת?התור לבדיקה נקבע לתחילת ספטמבר בבית חולים השרון .אנא עיזרו לי?????

אני לא רופאה אבל את נשמעת לחוצה ועל כן אני ממהרת לענות. מה שאני כותבת לך הוא על תקן של עצה ידידותית: אף אחד לא לחוץ, מה שעובר עלייך זה רוטינת בדיקות רגילה, אם הם היו לחוצים הם היו מלחיצים גם את הבדיקות. עד כמה שאני מבינה אין לך שום סיבה להלחץ. למה הם בכל זאת בודקים? נכנסת לתוך המטחנה והיא חייבת להמשיך לטחון. אני מקוה ומאמינה שהרופאים יאשרו את התחושה שלי וירגיעו אותך. רפואה שלמה.

שלום יפה, מה שאני מבינה מן התשובה היא שיש ממצא בממוגרפיה (שאת תשובתה את לא מפרטת), שלא נראה באולטרסאונד. קורה לא מעט שיש ממצא שנראה רק בממו או רק באולטרסאונד (וזו הסיבה שאנחנו מבצעים הרבה פעמים את שתי הבדיקות). ההמלצה היא לבצע ביופסיה של אותו ממצא - כלומר בהרדמה מקומית לקחת פיסה קטנה מהאזור לבדיקה מיקרוסקופית. סטריאוטקטית - זו פשוט הטכניקה שבאמצעותה ממקמים את המחט לביופסיה, בעזרת ממוגרפיה, וממוטום הוא סוג המחט - מחט מיוחדת שנעזרת גם בשאיבה. לגבי התור - כאשר יש ממצא אנחנו משתדלים לגמור לברר אותו בהקדם, בעיקר בשביל להקל על הציפיה והחרדה. אם קשה לך לחכות עד ספטמבר את יכולה להתקשר ולנסות להקדים את התור (פשוט להסביר לפקידה שאת מודאגת מאוד ומה אפשר לעשות וכו') - לפעמים אפשר לקדם עניינים כך, או לברר במכונים אחרים באזור (אם כי ככל הידוע לי מכון הממוגרפיה ב"השרון" נחשב טוב מאוד). בהצלחה.

יש לי חברה שהחליטה שהיא לא מוכנה לקחת את הטמוקסיפן מפני שהוא גורם לה לתופעות לוואי ואי אפשר לשכנע אותה אחרת. מה יכולות להיות התוצאות. היא כמו במקרה שלי, לאחר כריתה חלקית עם בלוטה אחת נגועה ועברה גם כן רק הקרנות. אודה לתשובתך

טיפול בסרטן שד מורכב משני מרכיבים עקריים הראשון הוא הטיפול המקומי הכולל ניתוח והקרנות (אם יש צורך) השני הוא טיפול כללי הכולל כומטרפיה או טיפול הורמונלי או שילוב של שניהם. הבעיתיות של סרטן שד אינה בדרך כלל מקומית אלא אם מתפתחות גרורות מחוץ לשד ובלוטות. הדרך היחידה להוריד את הסיכון שתתפתחנה גרורות היא בעזרת הטיפול הכללי. כדאי לזכור שהזמן הטוב ביותר להבריא מסרטן שד הוא לאחר אבחון של סרטן שד מוקדם. אם מתפתחות גרורות הבעיתיות היא הרבה יותר גדולה. מטופלת שיש לה סרטן שד עם גרורוה לבלוטת לימפה שקבלה טיפול מקומי בלבד, אינה מקבלת טיפול מתאים ונכון למצבה. אם קימת אי סבילות לטמוקסיפן יש חלופות מסוג ארימידקס או פמרה. אם קבלת כמוטרפיה ואינך יכולה לקבל בנוסף גם טיפול הורמונלי, עדיין זהו טיפול שאינו אופטימלי. באופן די ברור איני ממליצה לקבל טיפול מקומי בלבד במצב כפי שאת מתארת.

כבר שנתיים מאז הצטרפתי למשפחה הוירטואלית הגדולה והחמה בפורום זה ואין יום שאינני פוקדת את האתר. האחווה, החמימות, התמיכה ומה לא - מאנשים (בעיקר נשים) שאינן מכירות זו את זו, אך מצליחות לחבק חיבוקים ענקיים ולרגש בסיפורים אישיים לא קלים. אני כבר שנים רבות בעסקי המחשבים, אך לא יכולה שלא להתפעל מפלאי הטכנולוגיה, הגורמת לי להרגיש כל-כך קרובה וכל-כך דואגת לנשים שאינני מכירה. תודה לך ענת על יומן המסע הפרטי והקשה שלך ושבחרת לשתף אותנו. אני בטוחה שהרבה משפחות שואבות ממך כוח רב. תודה לך דר' לאופר על האמפטיה והסימפטיה. הידיעה שיש למי לפנות ואת מי לשתף - פשוט נפלא.

לכל הבנות הנפלאות, טלי והצוות היקר, תודה רבה דניה על העצות שלך האופטימיות , היינו זקוקות למשב רוח אופטימי ורענן...! אפרת, תודה על שכתבת דברים כל כך חמים , שמצליחים לבטא גם את מה שאני מרגישה מאז שהצטרפתי לפורום, ובטוחה שכך גם מרגישות כולן. טלי - ברוכה השבה אלינו. באמת תהיתי מה קרה איתך והתפלאתי שלא הגבת להשתלשלות התכתובת עם ענת השבוע. כפי שכולן בוודאי קראו, לכל אחד יש את החבילה הפרטית שלו, למרות שנדמה לנו לפעמים שרק לנו יש. טלי יקרה, סיפרת לנו שאת גם חולה (או היית חולה) . מקווה שגם את החלמת מהצרה שלך, ומצאת מזור למחלתך. הדברים האופטימים שכתבת ללא ספק מעודדות את ענת ואת כולנו. תודה ששתפת אותנו ואם אנו גם מצליחות בדרכינו לתמוך בך - הרי שכולנו יוצאת נשכרות. מאחלת לך (ובטוחה שבשם כולנו) רק בריאות, המון כוח , המון אמפטיה ורגש בהמשך כפי שיש לך. תודה ושוב תודה. ולדפנה שאיתה התכתבתי, מוסרת לך המון דש"ים ונשיקות, פשוט יש לי בעיה עם המייל הפרטי שלי וניסיתי מספר פעמים להעביר לך ולא הצלחתי. לכן עד שאעשה זאת, מקווה שאת חשה בטוב, מצליחה לבלות עם החום וגלי החום ומחבקת אותך חזק. יום נפלא לכולנו ולאחר שבוע די סוער מכל הבחינות, שרק הראה לנו שלכל אחד באשר הוא יש לו את החבילה הפרטית שלו , נקווה שיהיו לכולנו בהמשך כמה שיותר דברים טובים והמון אושר, בריאות וכוח לתת לאחרים. ולענת נחזיק אצבעות כולנו. שיהיה לך המון כוח, הצלחה ותקווה בהמשך הטיפולים. את מיוחדת. שלכן, מרב.

מרב יקרה, הגבתי להודעתך למטה. שיהיה שבוע נפלא לכולנו, ואיחולי בריאות, שלך, טלי

כמוך כמוני אני שנתיים קוראת, מעט כותבת אבל תומכת תמיכה שקטה. מוצאת הרבה פעמים תשובות לשאלות שלא ידעתי לשאול אך הן בערו בי. תודה לך שידעת לנסח דעתך בבהירות. מצטרפת להכל...

נתי- שתהיה לך רפואה שלמה ושבת שלום באהבה מתמר הורביץ.

נתי יקרה! שתהיה לך שבת שלום אוהבים ומתגעגעים אנחנו.......