פורום סרטן השד

נתי מה, נשמע? בזמן שאת מדברת עם סבתא שלי אני כותבת לך. טוב, אז שיהיה לך שבת שלום ושבת כפית ותנסי להנות כמה שיותר . מקווה שלא קשה לך מאד אוהבת מאוד ירדן הורביץ. ד"ש מכל המשפחה !!!

הפקס הגיע. שבת שלום

אשתי (בת 44.5) ובת לאם עם סרטן שד,הקפידה כמו חיילת ממושמעת לעשות ממוגרפייה כל 1.5-2 שנים,הסרטן אצלה התגלה מתוך מימצא מישושי ובמזל רב מאוד במעורבות שלי בשלב יחסית מוקדם-לא ראו לאורך הדרך כלום בממוגרפייה!!!!!!!. לא לכולן יש את המזל הזה ואני מכיר מקרה אחד של בת 31 בעלת שדיים גדולים וסמיכים, שהיגיעה לביה"ח לאחר הריון עם מימצא של 6 ס"מ,שכמובן לא ראו כלום בממוגרפיה. כמובן שכאשר מגלים במישוש,לך תידע מה הגודל האמיתי,כמות הגושים שנים ממששות רבה, לא מוציאים הכל לכולן.......,הרופאים אומרים זה בסדר זה שומני, מניסיוני......,לא כולן עושות אולטרא-סאונד,והאולטרא סאונד עדיין לא מקובל כנוהל כמו ממוגרפייה (גם ממוגרפייה לא כולן עושות.....).אם 10-20 אחוז מהנשים לא מאבחנים בממו,זה פוגע חזק באמינות הבדיקה!!! כי לגבי אחוז זה של נשים זה קטלני!!!!,למה לא מנהיגים אולטרא-סאונד כחוק.שלא לדבר על זה שהאישה המבוהלת פחד מוות צריכה לשכנע לעיתים ולעמוד על כך שיעשו ביופסייה לגוש.לנו אמרו לאחרונה שאשתי כמי ששייכת לאילו שלא ניתן לאבחן בממו לעשות אולטרא סאונד על 2 השדיים ע"מ לוודא ש"משהוא לא מתחבא". יתכן שתהיותי נאיביות ואולפ אבקש התייחסות החברים והרופאים ומה עושים עם אשה עם שד סמיך,שהממו לא מסוגל לאבחן,ואני מבין שהאולטרא סאונד לא מבחין בשלבים מיקרוסקופיים. לכן מסקנתי מהמקרה שלנ ושגם צריך המון מזל,והגילוי המוקדם הינו משימה די מסובכת. נא תשובתכם המהירה לגבי אולטרא סאונד בהמשך ובכלל לגבי הנושאים שהעלתי.

היי גם אצלי הממגרפיה לא גילתה הכל. היא גלתה חלק, רק בנתוח הסתבר שיש הסתידויות נוספות. בכל מקרה, ניתן לעשות mri או סיטי כד לעשות בדיקה מעמיקה יותר. המון בריאות רונית

איך אפשר לעזור לגוף לשמור על רמה טובה של לויקוציטים לאחר כימוטרפיה? אימי מקבלת את זריקת הנופוגן ואז הרמה של הלוקוציטים גבוהה מידי ומיד אח"כ צונחת לנמוך מאוד. יש לה גם דלקת בגרון והאנטיביוטיקה לא משפיעהץ אודה לכם מראש על תשובה מהירה.

אני עונה לך פשוט כדי לענות. בפעמים שבהם אני שאלתי על לויקוציטים היתה לי הרגשה שקצרה היד מלהושיע וגם מלענות. גם אני עברתי בזמן הכימותרפיה קטע קשה עם הלויקוציטים וקיבלתי לפחות 2 מחזורי זריקות. יש לי חשד (שמת לב שאני נוטה לפרנויה קלה?) שהזריקות האלה מבלבלות סופית את הגוף ואת מנגנון יצור הכדוריות הלבנות. עד עכשיו (עברו שלוש שנים ואת בטח שמת לב שאני נודניקית לדורותי) לא קיבלתי תשובה מקיפה ומשכנעת מה בדיוק קורה שם ואיך לעזאזל אפשר לתמוך במשק הלויקוציטים. אני מקוה שאם ננדנד ביחד אולי נסחט ממישהו תשובה. שלך בברכת רפואה שלמה

דניה תודה רבה! אך בכל זאת יש למישהו מידע? אמא שלי כל טיפול מקבלת אנטיביוטיקה בגלל סיבה אחרת. פעם ראשונה כיב בקיבה, ובפעם השניה דלקת בגרון.

אין לנו דרך להשפיע על רמות הלויקוציטים שלנו, למעט באמצעים רפואיים כמו זריקות הנאופוגן. אם לאמך דלקת בגרון שלא מגיבה לאנטיביוטיקה, רצוי מאד להתייעץ בהקדם עם האונקולוג המטפל (יתכן וזו לא דלקת, אלא פטריה..) כדאי לכם גם להתייעץ עם האונקולוג המטפל לגבי מינוני הכימותרפיה, שאפשר שהם גבוהים מדי עבור אמך.

יש משהי שהיה לה סרטן עם בלוטה נגועה ויצאה מזה? הכונה היא שהמשיכה לחיות חיים רגילים במשך שנים?

כן אני, אומנם לא שנים אלא רק 8 חודשים אחרי, אבל חיים ומתפקדים רגיל. עברתי רק כריתה חלקית והקרנות ללא כימו. אני בת 48.5 ויש לי בעל ואמא בת 75 שאני צריכה לטפל בה (ללא שום סרטן - יש לה דברים אחרים) וחנות וכלב ולמזלי שני ילדי גדולים ולא גרים בבית. ואני מתפקדת. נכון יש ימים שאני נשברת כי כבר אין לי כוח לטפל בכולם וקשה לי אבל אין ברירה. כל עוד נשמה באפינו צריכים להמשיך לתפקד. ולחיזוק כל דברי, נרשמתי אפילו לחדר כושר אפילו שאני סובלת מהלב (עברתי לפני 4 שנים אוטם בשריר הלב ויש לי 2 סטנטים ב- 2 עורקים) ובימים אחרונים גיליתי גם התחלה של סוכרת. אז את רואה? תמיד הדשא אצל השכן "ירוק יותר" במצב שלי אצלי הכי "ירוק". תהיי חזקה, אופטימית ותקווי לטוב. בטוח יש לך משפחה וחברים שתומכים. תאמיני לי עוברים הכל בחיים וגם את הסרטן. המון בריאות ותחייכי, החיוך עוזר מיקי

שלום למירי, כן, שורדים, חברה שלי כבר מעל שלוש שנים אחרי, ואני שנה אחרי. למעשה הרופאים (והסליחה עם דניה שלא ממש מתלהבת מהם) אומרים שזה שלב מוקדם, למרות הבלוטה. והכל תלוי גם במרקרים - כמובן. בכל מקרה, אני מכירה גם נשים עם הרב היותר בלוטות נגועות, וברגע שהוציאו בניתוח, נחשבות ל"נקיות" והטיפול הוא טיפול מונע כי אולי יש "תאים" מסתובבים. צריך לזכור שיש חיים תוך כדי הטיפולים וחיים אחרי וגם עם. כמו שאמרה מיקי - תמיד יש מקום לאופטימיות, ואם את שואלת אותי - תמיד חיוך ותמיד עשיה. ואם את צריכה חופש זה לא אומר אי-עשיה.... והעיקר הבריאות

כמובן.

ענת יקרה, בגלל בעיה טכנית שטרם הצלחתי להבינה, אני לא מצליחה להשאיר לך הודעה בשירשורים הקיימים, ולכן פתחתי הודעה חדשה. ובכן: סוף סוף אני חוזרת לקרוא בפורום אחרי שהצלחתי לעבור דירה, להתחבר חזרה לאינטרנט וגם להתחיל להחלים ממחלה, ואני כל כך שמחה לקרוא את ההודעות שלך. למרות שנשמע שהטיפולים הם לא ממש "קלים" לעיכול (תרתי משמע), ושאת וחיים עוברים סדרת טירונות (בעיקר בעניין האוכל), למרות הכל את נשמעת כל כך אופטימית, שאני מאד מתרגשת בשבילך. התיאור שלך על הגינה משובבת הנפש, היה כל כך מוחשי עד שלרגע קט יכולתי כמעט לחוש את הרוח שנשבה שם בין העלים. את אמיצה, כבר אמרתי לך באחת התגובות שלי הקודמות, ואת ראויה להערצה על אומץ ליבך ותעוזתך להילחם כך, בכל דרך אפשרית, כואבת, קשה וכל דבר אחר, ככל שיהיה, עדיין יהיה טוב בשביל להחלים, בשביל לנצח. ואפרופו גרמניה והטיפולים שקיימים שם, אני חייבת לציין שבמהלך הניסיון שלי לחפש מזור למחלה הקשה שלי הגעתי גם לגרמניה ודווקא שם, בדיוק כמוך, מצאתי תרופות שהרופאים הקונבנציונליים כאן בארץ נחרדו כששמעו שאני מטופלת בהן (למרות שבכלל לא הכירו אותן), ובסופו של דבר, על אף שלא נרפאתי, אלו היו הטיפולים היחידים שהקלו את מצבי. כך שעדיין אני חבה להם הרבה ... ובקיצור, שימרי על האופטימיות, ותמשיכי לעדכן. ואגב, תמסרי ד"ש ואיחולי החלמה גם לאפרת ולביתה. תחזרו הביתה במהרה, אופטימיים ומבריאים... שלך, טלי

באיזו מחלה את חולה?

הי טלי, חסרת לנו מאוד... כתבתי תגובה לאפרת למעלה וגם ברכתי אותך , אך אם במקרה לא שמת לב לכך אז הוספתי הודעה נוספת לך. ברוכה השבה אלינו, מקווה שאת חשה בטוב, מרוצה בדירתך החדשה , ושזה יסמל התחלות חדשות/מחודשות עם המון אושר ובריאות. תודה מכל הלב ששיתפת אותנו , מאוד מעריכה זאת. מאחלת לך רק המון בריאות, כוח ותקווה להמשך, מקווה שאת מצאת כבר מזור למחלתך. כל אחד והשק הפרטי שלו... תודה על התמיכה שאת נותנת לנו. ונכון שאת כאן בשבילינו, אך גם אנו מקוות שאנחנו כאן גם בשבילך בדרכינו אנו... תודה על הכל. שלך, מרב.

מרב יקרה, ברגעים כאלו אני מרגישה שחסרות לי מילים כדי לספר לך כמה ריגשת אותי בתגובתך. תודה, תודה ושוב תודה. אני שמחה לחזור. שלך, טלי

האם סכרת מגבירה את הסיכון לסרטן ? קראתי בפורום באחת המכתבים של ענת שבטיפולי ההיפרתרמיה נותנים גלוקוזה על מנת לעורר את תאי הסרטן. האם יש הוכחה מדעית לכך שסוכר מגביר את פעולתם של תאי הסרטן? האם סכרת לא מאוזנת מעלה את הסיכון לחזרתו של הסרטן?

לא ידוע לי שסכרת לא מאוזנת מעלה סיכוי להשנות של סרטן, לגבי הגברת פעילות של תאים - בתרביות רקמה יתכן, בבני אדם לא ברור.

יכול להיות מצב שיש הישנות של הסרטן,וטרם התגלה, ואחד הסימפטומים הראשוניים יהיה עליה ברמות הגלוקוז בדם (אצל מי שלא ידועה כסוכרתית)? או במקביל "דרישת הגוף" לצריכת מתוק יכול להדליק "אור אדום" ? תודה ושבוע טוב יעל

שבת שלום לענת ובני משפחתה, לדר. לאופר האהובה עוד יותר אחרי הטירונות שעברנו כולנו יחד השבוע, לכל הסמדריות ולכל הבנות המקסימות. תעשו כמה שיותר כף בשבת. רעיונות: 1. לרכוב על אופניים. אם אפשר על שפת היום. 2. תאכלו המון אוכל שבושל באהבה. 3. תיפגשו בני משפחה. 4. תבקרו את מי שמחכה לביקור. 5. תיקנו מתנות. 6. תחגגו ימי הולדת. 7. תהיו יפות. 8. תלכו לסרט.(אני אלך ל"שמש נצחית בראש צלול") 9. תאהבו הרבה. תרגישו מצוין. להשתמע ביום ראשון

דניה יקרה, תודה על הרעיונות משובבי הנפש והגוף. והעיקר, שכולם יהנו וינוחו... שתיהיה שבת שלום גם לך, שלך, טלי

בשם לפחות אחת מה"סמדריות" שבת שלום גם לך. אכן ההצעות מהדרות, וטובת לכל ימות השבוע... סמדר

קיבלתי היום תוצאת אולטראסאונד שעשיתי אתמול. הבדיקה הייתה בשד שמאל: שעה שתיים התאגדות פיברוטית מישושית. מה זה אומר??? בבקשה ענו לי כמה שיותר מהר בכדי שאוכל להירגע.

לדעתי, התשובה הזאת לא אומרת דבר כשלעצמה. צריך לבחון אותה על רקע כלל הסיפור הקליני: גילך, דרגת הסיכון שלך, הסיבה שבגללה עשית את הבדיקה ועוד מבחינת תשובת הבדיקה נראה לי שאת יכולה להירגע , זאת לא ממש תשובה.

אני כשנה אחרי טיפולי כימוטרפיה. ב"ה מרגישה טוב. בעקבות הכתבות המדהימות של ענת אני שואלת שוב, האם כדאי וצריך לעשות בדיקות תקופתיות או לא?

הי שירה, אמנם איני רופאה, אך אני רואה שגם את הצלחת להילחץ עקב הכתבות של ענת לכן החלטתי לענות לך אם אכן הבנתי את שאלתך... איני מבינה את שאלתך אם כדאי לעשות בדיקות תקופתיות. האם אינך במעקב אונקולוגי?! הרי כל אחת שחלתה נמצאת גם לאחר שסיימה את הטיפולים במעקב אונקולוגי, הכולל בדר"כ ממוגרפיה ואולטרסאונד שד אחת לשנה (אני עושה פעם בחצי שנה בגלל הגן - כך המליצו לי אך יש כאלה שעושות פעם בשנה) בדיקות דם אחת לשנה לפחות הכוללות גם סמני סרטן (בדר"כ ca-15.3, ca-125 cea ו-mca ) למרות שבנושא סמנים - אם ואיזה צריך לעשות יש חילוקי דיעות בין האונקולוגים והגנטיקאים, צילום חזה/סי טי פעם בשנה, ובהתאם לשלב המחלה בה התגלה לעיתים גם אולטרסאונד/ סי טי בטן ומיפוי עצמות ובדיקות נוספות, כמובן כל אחת בהתאם למצבה ולהחלטת האונקולוג שלה. כמו כן אם את שנה אחרי הטיפולים, אונקולוג צריך לבדוק אותך ולעבור על הבדיקות לפחות פעמיים בשנה (והוא אמור לבדוק אותך גם בדיקה גופנית כמובן). כמובן שכל שינוי במצב הבריאותי יש לדווח לרופא המטפל ולהתייעץ ואז מפנים במקרה הצורך לבדיקות נוספות. סביר להניח שאת עושה זאת, שהרי כל אחת מאיתנו במעקב כל ימי חיינו הכולל בדיקות אלה... אולי התכוונת לשאול שאלה אחרת, אך אם לכך התכוונת מקווה שאכן את במעקב אונקולוגי צמוד. הרבה בריאות שירה לך ולכולן. לילה טוב.

זו היתה שאלתי. אני הייתי מטופלת באיכילוב, ושם המגמה היא לעבור בדיקת ממוגרפיה ואולטרסאונד אחת לחצי שנה - וזהו. אם יש סימפטומים מיוחדים, בודקים אותם. לא עושים כרוטינה בדיקות של מרקרים וכו'. מה דעתכם???

לשירה כל אשה שאובחנה וטופלה בגידול של השד חייבת להיות במעקב סדיר של אונקולוג מספר פעמים בשנה. הבדיקות המומלצות היום בכל העולם הן בדיקה גופנית, לאחר קבלת אנמנזה מפורטת, כל ביקור, וממוגרפיה אחת לשנה. בדיקות נוספות אינן שיגרתיות וההחלטה על ביצוען תלויה בהרגשת האשה, במימצאי הבדיקה הגופנית ובשקול הדעת של הרופא המטפל. בדיקות רבות ומיותרות גורמות לאשה חרדה רבה, טירטור ואפילו נזק לפעמים.כך שתמיד צריך לשקול את התועלת הצפויה מהן לעומת "מחירן" במובן הרחב של המלה.

לאחר השנה הקשה, סוף סוף הגיע הזמן שגם אני אסע לי קצת לחו"ל . מנסיונכן , היכן כדאי לרכוש ביטוח ל נסיעה לחו"ל , לטיול של כ 10 ימים ? כשאסע אהיה חצי שנה לאחר תום הטיפולים שכללו כימו, ניתוח והקרנות. - האם מישהי בדקה את התנאים של קופ"ח מאוחדת בנושא ? אשמח לשמוע כל עצה או המלצה שלכן על חברות ביטוח או כל חברה מבטחת אחרת. (אפשר גם לכתוב למי לא כדאי לי לפנות , על סמך הנסיון שלכן) תודה רבה . ר.

שלום רב, על פי המלצת הגולשות , ולאחר בדיקות נרחבות הביטוח שהומלץ הוא: ביטוח נסיעות לחו"ל לחולי סרטן חולי סרטן הנוסעים לחו"ל יכולים מעתה להיות מבוטחים בפוליסת ביטוח רפואית על פי פוליסת "דרכונית" של חברת הפניקס הישראלית באמצעות חידוש, סוכנויות לביטוח. הפוליסה כוללת: כיסוי לטיפול חירום או עזרה ראשונה למבוטח וכן כיסוי הוצאות נסיעת חרום בחזרה לישראל במקרה של הרעה פתאומית במצב בריאות המבוטח\ת מחמת מחלת סרטן קיימת. הביטוח כפוף לתנאים הבאים : • חיתום אישי. • נסיעות לתקופה של עד חודש עם עדיפות לנסיעות במסגרת מאורגנת • לא יינתן כיסוי לנסיעות למטרות טיפול, אבחנה וייעוץ בהקשר למחלה לביצוע הביטוח יש להתקשר אל : חידוש סוכנויות לביטוח, יהודה הלוי 95 תל אביב 65797. טל: 5608555 – 03 , פקס: 5609815 – 03 המידע נלקח מתוך אתר עמותת אחת מתשע (את הקישור ניתן למצוא בצד השמאלי של דף הפורום) מידע/ למי לפנות/ ביטוח נסיעות לחו"ל נסיעה טובה, בברכה, צוות אחת מתשע

תבררי אצלך בקופה, במכבי, הביטוח מכסה מחלות כרוניות, וגם סרטן - חצי שנה אחרי הטיפול האחרון, ולכן, מבחינת עלויות כדאי להתקשר לקופה ולבדוק מה הביטוח שלהם מציע במקרה שלך. אסי

שלום דניה, אם תלחצי על השם של ד"ר לאופר המופיע כאשר היא עונה , צבוע בכחול. תוכלי לקבל את כרטיס הביקור שלה, ושם יש את כל המידע כולל מספרי הטלפון. מקווה שעזרתי. מיכל

הי דניה, כנראה קראת את מחשבותיי... באמת תהיתי איפה ד"ר לאופר, כי לא שמענו ממנה תגובות למיילים שהשארנו לה לאחר התכתובת שהיתה עם ענת. כנראה שאת גם תוהה האם העובדה שלא שמענו תגובה קשורה להשתלשלות בפורום. מקווה שעצם העובדה שד"ר לאופר שיתפה אותנו בפרט כל כך מהותי בחייה לא היוותה בעיה כלשהי. ד"ר לאופר, נשמח לשמוע ממך לדעת שהכל כשורה . אני לא רוצה להפריע ולהתקשר. רק רצינו לוודא שקראת את תגובותינו (וגם תגובתה החמה של ענת מהיום) ושהכל בסדר . מקווה שהסיבה שפתאום נעלמת לנו קשורה לכך שנסעת או היית עסוקה ולא ל"תקרית" בפורום... אנו דואגות לך! תודה, מרב.

לכולן תודה, תודה על המילים החמות ועל הדאגה.. לא נעלמתי ולא נאלמתי, פשוט חשבתי לנכון להוריד מעט את הפרופיל למספר ימים. הרי לא אני אמורה להיות במוקד הפורום. אבל אני איתכן וממש אין בעיה להשיג אותי.. ושוב תודה לאלו שטרחו לכתוב לי ועלי ולכולן, ו...באמת שנזכה להרבה טוב. רותי לאופר

שלום לכולכן, ולך ד"ר לאופר במיוחד, חסרת לנו, כפי שהרגשת.... כל הכבוד לך, ואני בטוחה שהאמפטיה שאת רוחשת למטופלים עוזרת יותר מאלף תרופות. וכמובן, הרבה בריאות סמדר

ד"ר לאופר יקרה, שמחתי מאוד שחזרת אלינו ובטוחה שכך מרגישות כולן. את רואה, אפילו "להוריד את הפרופיל" לכמה ימים לא נתנו לך... כנראה שאנו זקוקות לך. כפי שאנו מרגישות לעיתים שקשה לנו לכתוב מהסיבות שלנו ונעלמות לעיתים לתקופה כך גם בטוח את חשה בעצמך. מקווה שאת חשה בסדר עם עצמך לגבי המידע האישי ששתפת אותנו בו. אני חשה שזה היה מאוד מאוד במקום ולענין. לא אכביד עליך במילים כבר בתכתובות הקודמות "השתפכתי" וכתבתי מספיק. תודה שאת שם בשבילנו ומאמינה שבאותה עת אנו שם בשבילך... שיהיה רק בריאות, טוב ושקט לכולנו. וכמובן תודה שוב לאחרים הנפלאים, לד"ר בן ברוך, טלי וכל הרופאים והצוות שתומך ומסייע בשעת הצורך. תודה. שיהיה לילה נפלא עם חלומות אופטימיים, שקט ותקוות לעתיד.

היי, ושוב אני בערב לפני. זה התחיל טוב. התכוונתי להקדיש את אחרי הצהריים לקריאת כל התגובות והדיונים שנוספו מאז אתמול, ולעשות לעצמי רשימה של מה שאני רוצה לכתוב, אני יודעת שלא אוכל לכתוב הרבה זמן. היום, בפעם הראשונה מאז ההיפרתרמיה הכללית היה לי כוח להסתובב (אתמול נסענו במונית לנקודת האינטרנט, שהיא במרחק של עשר דקות הליכה איטית). הצלחנו להגיע לספריה בשלוש וחצי (היא פתוחה עד חמש), ושתי עמדות האינטרנט היו ריקות (בפעם הקודמת והיחידה שלי שתיהן היו תפוסות), וחיים העלה לי את האתר עוד לפני שגמרתי את שיחת הטלפון עם אחי, ושמחתי שסוף סוף אצליח לקרוא באופן מסודר את התגובות והדיונים, קראתי טקסטים ספורים... והמחשב נפל. ובכל זאת היה טוב, אני נכנסתי לחנות צעצועים מקסימה, וקניתי מתנות, וחיים ישב על הספסל הפונה אל הכביש הראשי של העיירה הקטנה והשלווה הזאת - שכמעט לא רואים בה אנשים, שלא לדבר על ילדים - שנפח התנועה בכביש הראשי שלה ממש לא הגיוני, וצפה לו להנאתו במכוניות הגרמניות המצוחצחות החולפות על פניו (עם כל נפח התנועה הזה, ראינו בשהותנו כאן רק מכונית אחת שהיה עליה קצת בוץ בצד וקצת אבק, והמנוע שלה השמיעה קולות חרחור). אחר כך הלכנו לבניין הישן של הקליניקה שהגן שבו משובב נפש, ויש בו בריכת מים קטנה עם דגים ומזרקה וספסלי עץ נוחים, ואני נפשתי לי בגן הזה בעוד חיים מחמם מרק ומכין סטייקים ובמטבח הכשר, שהעמידו לרשותו (לו הרב של היישוב שלנו לא התיר לאכול לא כשר, כמובן, אז בארוחות כאן הוא אוכל ירקות ופיתות שהבאנו מהארץ, או לחם עגול וטעים, שלבעל חנות הלחם שמוכר אותו, בכלל לא היה מושג שהוא כשר, אפילו "פת ישראל", מידע שהעביר לנו רב ממינכן). אחר כך שתיתי מרק צח, וחיים "החזיר" לי מה שאני עושה לו כל הזמן, וטרף לידי שניים מהסטייקים שסחבנו איתנו מהארץ בכמות מסחרית - כשהוא קנה אותם, הוא לא ידע שהרב יבוא אליי הביתה, ויורה לי לאכול הכל, אפילו חזיר אם יהיה צורך בכך. בהיתר האחרון אני, כמובן, לא משתמשת, וגם לא אוכלת בשר וחלב באותה ארוחה, אבל לחיים המסכן, שמאוד אוהב לאכול, קשה מאוד, אני מתארת לעצמי, לשבת לידי ארוחה אחר ארוחה של אוכל שלפעמים הוא ממש טעים, ולאכול רק ירקות עם לחם. אז פעם בשבוע, כיוון שמהצהריים אסור לי לאכול, אלא מרק צח בלבד, אני חשה מה שהוא עובר. ועם כל זאת שתוכנית הקריאה וההגבה המקורית השתבשה, יש לי כמה דברים לכתוב בתגובה. לד"ר לאופר, אני יודעת שעצם העובדה שאת טורחת לכתוב לי ב5:52- בבוקר אומר שאת מאוד איכפתית. גם זה שאת זמינה למטופלים שלך. אמנם גם האונקולוגית שלי וגם הכירורג האונקולוגי נתנו לי את מספרי הטלפון הניידים שלהם, אבל מהר מאוד גיליתי שהאונקולוגים של מטופלים אחרים לא עשו זאת, אלא פשוט הורו להם לפנות לתורן האונקולוגי, ואני נוכחתי לדעת (כשלא היה לי נעים להתקשר לרופאה שלי מאוחר בלילה) מהי משמעותה של עצה של תורן אונקולוגי עייף שלא מכיר את המקרה שלך, ולא ממש מבין מהו פירושה של דליפת נבלבין דרך הוריד (לא עליכם!). התרגשתי לקרוא דברים של בנות שנעזרו בך, ואני בטוחה שסעיף "חוסר הרגישות" שייחסתי לחלק מהאונקולוגים בכלל לא נקשר אלייך. צר לי שחשת "שק החבטות" בשם האונקולוגים כולם (כמו שהייתי אומרת לתלמידים שלי: "צר לי שאני מזכירה דווקא לאלה שמגיעים בזמן שאסור לאחר"). ויותר מכל התרגשתי מכך ששיתפת אותנו בסיפור לגבי אמא שלך. התחלתי לתפוש כמה רבדים נוספים שלא העליתי בדעתי קיימים בעניין הזה, שהקדשתי לו לאחרונה, מטבע הדברים, המון מחשבה, כשאיש שהשתתף איתי בסדנה כלשהי לא הצליח בזמן תרגיל מדיטציה לראות בעיני רוחו את עצמו ברגע טוב של ילדות. אמא שלו נפטרה מסרטן השד כשהוא היה בן 9, ואבא שלו היה איש איום, לפי שני סיפורים קצרים עליו הוא אכן היה. קפצתי והצעתי לו שייקח תמונה של עצמו כילד או כתינוק עם אמא שלו מחבקת אותו, וינסה לחשוב על עצמו בה. אחרי רגע קצר הוא הודה שיש תמונות כאלה, אבל הוסיף מיד שהוא לא יכול לעשות את זה, כי "אמא שלי נטשה אותי כשהייתי בן תשע". בחוכמה סתמתי את הפה למרות שעצם הרעיון הרעיש אותי. מאז ומעולם הייתה בי יראת כבוד גדולה לאנשים שהצליחו לגדול היטב בלי אחד ההורים, במיוחד אמא. הרי גם לילד או נער ששני הוריו חיים, בריאים ומתפקדים החיים לא ממש קלים. תודה לך על נכונותך להתמודד עם הרגשות האנושיים גם אחרי עשרים שנה, על אי לבישת שריון הקהות. לדנה, ודאי שמטפלים כאן בגרורות לעצמות, ויש הצלחות רבות. לר', אותה בחורה שבזכות הפגישה איתה אני כאן, היו גרורות בהרבה מאוד מעצמות הגוף (בתוספת לגרורות בכבד ובראות), וכאבי הגב שלה היו איומים. בעקבות הטיפולים הכאבים נעלמו, והגרורות, לפי הבדיקות, לא פעילות, ובכל זאת די ברור שיש בהן תאים רדומים. התקווה היא שהגוף שלה, שהולך ומתחזק, יצליח להתמודד בכוחות עצמו עם התאים המתעוררים. השוני לגבי העצמות הוא שצריך "להשגיח" עליהן, ולהמשיך לקחת זומרה או ארדיה כל החיים. הטוב לגביהן הוא שהמצב שלהן בדרך כלל לא סוער, כמו בכבד למשל, אז אפשר לחיות איתן כך לאורך ימים ושנים. ד"א אני לא יודעת אם הזכרתי את זה כבר. הסרטנים שהטיפולים בהם זוכים להכי הרבה הצלחה כאן הם סרטן השד וסרטן הערמונית. ועוד משהו, באופן עקרוני הם לא מוסרים סטטיסטיקות לגבי ההצלחות שלהם מתוך הגישה שכל חולה הוא מקרה לגופו, ומתוך האמונה שעיסוק בסטטיסטיקה משפיע לרעה על נפשו ועל מחשבתו של החולה "שהם לפחות חמישים אחוז מהצלחת הריפוי". לשולי, את החזרה המקומית והספק-גרורה בעצם האגן גילו לי כשהמרקר שלי עלה. את שלוש הגרורות גילו בבדיקת פט. אי אז, כשעוד הייתי חולה לא גרורתית, "ידעתי" שגרורות זה ספירה לאחור, וחשבתי אז (כמו שטוענים הרבה אונקולוגים) שאין משמעות לגילוי מוקדם, אדרבא, פרופ' ענבר אמר לי שעדיף בכלל לא להיבדק, ואם מופיעים סימפטומים, לטפל רק בהם. אז חשבתי שהוא מטורף, וכיום אני חושבת שיש ברעיון הזה משהו הגיוני מאוד מבחינת מי שלגביו גרורות זה גזר דין מוות. למה לגרור אישה לסבל של כימותרפיה שבועית שבין כה לא תבריא אותה, כשהיא יכולה ליהנות מאיכות חיים זמן רב יותר? בלילה של היום שבו ראיתי את אורותיהן של הגרורות שלי מנצנצים על דף בדיקת הפט, כמובן לא יכולתי להכניס את עצמי למיטה. קודם כל עלעלתי שוב ב"אהבה, רפואה וניסים" שקנו לי לכבוד האבחון הראשון של הסרטן, ואני בכלל לא טרחתי לפתוח עד הספק-גרורה (אבל אז לא ממש האמנתי שיש לי גרורה, כי הרדיולוג המנוסה מאוד שראה אותה בסי-טי פיקפק בהיותה גרורה), ושמחתי להיווכח שעדיין כתוב שם על אנשים שנרפאו מסרטן גרורתי. את מבינה, קודם כל הייתי צריכה לדעת שיש כאלה, ואז ללכת לחפש מהן האסטרטגיות ששימשו אותם לזה (אני לא מאמינה בביטוי "ריפוי ספונטני" שאונקולוגים מצמידים לתופעה הזאת). ואז הוצאתי את הספר "דמיון מודרך לשם שינוי" שקניתי כמה חודשים קודם לכן, ובכלל לא פתחתי אותו מאז חנות הספרים (ובעצם, כמעט חזרתי להחליף אותו באיזה "פינוקי" לבת שלי, יודפת), וקראתי על אסטרטגיה שנראתה לי הגיונית ושעבדה על אנשים אחרים, ונכנסתי לעניין הדמיון המודרך, הכולל פגישה אחת לשבוע עם מדריך. במקביל חיפשתי עוד אסטרטגיות. כל אחד שהציע לי משהו זכה באותה התשובה: "תביא לי מספר טלפון של מישהו גרורתי, שעשה את זה ויצא מסרטן". מכולן רק אחותי חזרה אליי עם הטלפון של צ', שסיפרה לי הרופאה שלה בשערי צדק אמרה לה: "אין לי מה להציע לך. אני יודעת שאת עושה דמיון מודרך. תצליחי". והיא, ארבע שנים אחרי - עם דמיון מודרך שהיא עורכת שלוש פעמים ביום וחומרים שהיא נוטלת שלוש פעמים ביום - חיה רגיל ועובדת, ולא הולכת להיבדק בכלל. הלכתי גם אני לאותה אישה שעובדת עם החומרים האלה, אבל לא העזתי לחקות את צ' לגמרי, לא הייתי מספיק אמיצה לנטוש את הכימותרפיה. וחשבתי שהקומבינציה תצליח לפחות לשמר אותי באותו מצב, ובינתיים לא מצאתי אסטרטגיות נוספות. כשנוכחתי לדעת שהגרורה בכבד הכפילה את עצמה, הייתי באטרף. והפעם הקשבתי לאחותי שבאה בדחילו ורחימו עם רעיון ההיפרתרמיה שכמה שבועות קודם דחיתי על הסף (זה נשמע לי, לפי השם, משהו מה-זה שרלטני...), והציעה שנפגוש מישהי. שישה ימים אחר כך נפגשנו עם ר' ועם בעלה, ו... תריסר ימים לאחר אותה פגישה הגענו לכאן. בקיצור, מה שבסך הכל רציתי להגיד זה שיש חשיבות עצומה לגילוי מוקדם. ועוד דבר, שלא תעיזי לעשות סי-טי. חומר הניגוד הוא רעל זוועתי לכבד. לכי על MRI או על פט. לסמדר, את אומרת שאחרי הCAF- ואחרי הטקסוטר לא תהיי מוכנה לעשות כלום יותר. או-קיי, מקובל עליי שכל אחת תבחר מה לעשות. מה שחשוב לי שמי שמוכנה לעשות כל דבר שהוא, שתדע שיש לה אפשרויות אחרות מלבד לדבוק עד למוות בפרוטוקול של הכימותרפיה. ד"א אני מאוד מקווה שאת מדברת באופן תיאורטי בלבד, כלומר על מה שהיית עושה אם... בקיצור שאת נקייה. לכל הרבים שמאחלים, ומעודדים, ובכלל אומרים דברים שמרחיבים את הלב, תודה, תודה ושוב תודה, כיף לקרוא את זה. ואני מאחלת לכם שתמיד תזכו להיות רק בצד הנותן. אלא אם כן זה אירוע משמח כמו לידה, חתונה וכאלה. ולגבי מה שקורה כאן, היה לי המון מה לכתוב, ואכן בתחילת הערב התיישבתי מלאת כוח, אבל מתישהו ד"ר צבל נכנסה אליי, ונתקענו בשיחה ארוכה על סרטן, כמובן (אתמול זה היה עם ד"ר קרויס, שהוא איש אידיאליסט מדהים, שעבד 12 שנים כרופא באפריקה, והוא רופא חכם ביותר, בעל גמישות מחשבתית רבה, ועל מה דיברנו? על הסכסוך הערבי-ישראלי), ואחר כך א' - חברה טובה שלי מימי התיכון, שלא ראיתי 22 שנה, ושפגשה את המורה שלנו למתמטיקה בחתונה של בת דודה שלה, והוא, שפגש כמה ימים קודם לכן את אחותי, והיא סיפרה לו עליי, סיפר לא' עליי, והיא עשתה מבצע בילוש כדי להשיג את מספר הטלפון שלי כאן - התקשרה. בקיצור, אני מצנזרת. אז רק אכתוב שהתגלה מה היו הכשלים בטיפול הקודם שלי. עשיתי ביום שלפניו שני טיפולים שאסור לעשות ביום שלוקחים גמזר (הם מגבירים את האפקט שלו), אני חושבת שאיכשהו לא היה מסומן בבירור בתיק שלי מה הכימו שאני הולכת לקבל. דבר שני, צריך לקבל את הגמזר 20 שעות לפני תחילת הטיפול בהיפרתרמיה, והרופא אכן אמר לי את זה, אבל איכשהו עם כל מה שעשיתי באותו היום (כולל הטיפולים שלא הייתי אמורה לעשות), קיבלתי אותו באיחור של ארבע שעות. אין דאגה, הפעם הקפדתי על העיתוי, וגם הם. אני בטוחה שיש להם עכשו שתי הוראות חדשות על שמי, ממש רואים איך הם לומדים תוך כדי תנועה, וזאת התכונה שאני ממש מעריכה אצלם, הפוכה לחלוטין מהקיבעון הגרמני הנודע לשימצה. ועוד משהו, נמצאת כאן אפרת, בחורה עיוורת בגילי, שהיו לה בעקבות סרטן השד כמה וכמה גרורות בכבד, אחת מהן בגודל ארבעה ס"מ (עם הבת שלה, בת שבע עשרה, דקלה, שמסורה לאמא שלה, מדהים לראות את האופן שהיא עוזרת לאמא שלה, בלי לבטל את עצמה או להזניח את עצמה. ילדה נהדרת. ד"א אני כותבת את שמותיהן כי כבר נכתבו עליה כמה כתבות להשגת תרומות לטיפולים). בכל מקרה, אחרי שתי היפרתרמיות כלליות והטיפולים הנלווים הגרורות פשוט נמסו, ונשארו לה פחות גרורות, ואפילו לא ממש ברור איזו מהגרורות הנותרות היא זאת שהייתה גדולה. למי שמצבו הגופני מאפשר את זה, שש ההיפר' הכלליות הראשונות (שלפעמים מצליחות לחסל הכל. לת' שדיברתי איתה בטלפון, והיה לה סרטן שחלה גרורתי, זה הספיק) נערכות במרווחים כאלה: 1- שבוע - שישה שבועות - שבוע - שישה שבועות - שבוע - 6. הרופאים הציעו לאפרת לעבור את השלישית בהפרש של שבוע בלבד (דבר שאני חושבת שהם לא עשו קודם לכן) כי המצב הגופני שלה מתאים לזה, אבל היא לא אהבה את הרעיון, והם סיכמו שהיא תחזור לפה שבוע מוקדם יותר. נראה לי שהם מתכוונים "לתת לו בראש" ולחסל אותו באופן מהיר ואלגנטי. גמישות מחשבתית כבר אמרתי? ועוד משהו אחרון ודי. בשבת האחרונה פתרנו יחד כהרגלנו את 20 השאלות של מוסף "הארץ" שחיים הדפיס בספריה. והייתה שאלה: "רקמת המוח האנושי חשה כאב - נכון או לא?", ואני, שמעולם לא היה לי שמץ של מושג לגבי התשובה לשאלה הזאת, עניתי מיד "כן", מתוך ידע אישי שכאב לי באותו רגע (באופן די קל לעומת השאר). התשובה המלאה היא שהקרומים העוטפים את המוח חשים כאב, ואכן חלק מהקרום השמאלי האחורי של המוח שלי הוכיח את זה. הפעם היו שאלות קשות במיוחד, ואנחנו שבודקים תמיד כמה תשובות אנחנו יודעים ביחד. גירדנו לנו עוד נקודה עד לשתים עשרה וחצי. החצי בא מחיים שענה ש"מדינת הכותנה" היא מונטנה או אלבמה, והיא אלבמה. אני הולכת לי לישון, ומקווה שאצליח להירדם. נשתמע אחרי. ענת ש

לענת - התיאורים המפורטים שלך מעוררים אצלי סקרנות וחטטנות שכבר חשבתי שהצלחתי להרדים. את כותבת שפרופסור ענבר המליץ לא לבדוק ולא לחקור ולא לחפש גרורות. אז איך הגעת לבדיקות מרקרים?

כתבת יפה. אוהבים ומתפללים לשלומך

דניה, היי הסקרנות הרגה את החתול, אבל אותנו לפעמים היא עשויה להציל. פרופ' ענבר לא היה רופא אישי שלי, הלכתי אליו להתייעצות, לאחר מעשה הצטערתי על שהלכתי אליו, כי עד היום אני יכולה לראות מתנדנד על הכיסא שלו כשפניו מוסטות קצת הצידה ולשמוע אותו אומר: "כבד זה קצר". אבל אולי ה-1,500 היו מחיר מתקבל מאוד על הדעת לתובנה שהתגבשה אצלי בעקבות דבריו, התובנה שמערכת הרפואה הקונוונציונלית בארץ לא תציל אותי. נקודה. את המרקרים עשיתי כי לא הסכמתי לגישתו מתחילתה - אפילו שהיום אני מבינה את ההיגיון שלה - ורציתי לוודא שהכל בסדר לפני שאעשה את המשך השחזור של השדיים. המרקר עורר את כל הבלגן, וכל הניתוחים הקוסמטיים ירדו מעל הפרק אז עכשו אני תקועה עם השחזור ה"זמני". זה בסדר אני מוכנה לחיות עם זה ובלי פטמות גם ארבעים שנה... ביי ענת ש

לענת, חיזקי ואימצי, כן, אנחנו באותו ה"ראש" בדיוק כך, העיקר שיש אפשרות לבחור, וכל אחד יעשה מה שמתאים לו, וכולם יתמכו האחד בשני.(כן, כרגע אני אחרי... אבל תמיד יש את החשש) דרך אגב, הזכרתי קרוב משפחה המטופל באותו מקום, אצלו הגידול בכבד קטן, (נסוג) והוא בקרוב מגיע לטיפול נוסף. זה עוד טפח לסיפורי ההצלחה שאני מקווה יחזקו גם אותך. למרות, שאת נשמעת חזקה ומחוזקת כבר כך. כל הכבוד לך על הזמן שאת לוקחת לענות לכל הקוראים המסורים שלך. למעשה, הגעתי עכשיו למחשב רק על מנת לבדוק אם את כתבת את פרק 7. ברשותך, אני מכניסה אותך לסבב התפילות שלי... כן, קראתי מזמן עוד במה שאני קוראת החיים הקודמים שלי - על מחקר שעשו בפלורידה, ובו בדקו שלוש קבוצות חולים, אחת שלא התפללו עבורה, השניה שהתפללו עבורה אבל החולים לא ידעו, והשלישית שהתפללו עבורה והחולים ידעו. תנחשו מה היתה התוצאה- שתי הקבוצות שהתפללו למענן - שיעור ההחלמה היה גבוהה בהרבה מהקבוצה השלישית. מאז, אני מאמינה מסורה בתפילות. חיזקי ואימצי, סמדר

ענת יקרה, מודה לך מאוד על שאת משתפת אותנו ברגעים הכי קשים ומרגשים בחייך. מלאת התפעלות מהכוח הנפשי והפיזי שאת מפגינה ואת היכולת לבטא בצורה כל כך מדהימה את העובר עלייך. מדהים גם כיצד את ממשיכה להתייחס לשאלות הבנות בפורום לכל אחת ואחת למרות שאת נמצאת במצב כזה. זה באמת מראה על אישיות יוצאת דופן. יש לי תחושה טובה לגבי הטיפולים שאת עוברת. החוזק שאת מקרינה ומה שאת מתארת מתחברים ביחד להצלחה. ובאמת מאחלת לך זאת מכל הלב. בריאות לך, לבעלך ולמשפחתך, ושביתך תזכה לאמא נהדרת במשך שנים רבות עד הזקנה!! שיהיה לך המון כוח בהמשך. דבר נוסף, את כנראה טיפוס מלא אמפטיות ורגש לגבי אחרים. כל הכבוד שכתבת לד"ר לאופר תגובה נוספת וחמה. זה מראה המון דברים חיוביים על עצמך מבלי להכיר אותך כלל... אני מרגישה שאת כותבת כל כך הרבה ואנו כל כל מעט, אך מקווה שמעט המילים שאנו שולכות לך מחממות את ליבך , תומכות בך ונותנות לך כוח להמשך. מחזקת את ידייך. שלך, מרב.

תודה על ההתייחסות.מתפללים בשבילך.(היתה לנו במשפחה עליה לתורה של בר מצוה, ביקשתי להיכנס להיכל - אחרי שהגברים יצאו, ובירכתי אותך ). בארץ כידוע , חום אוגוסט, ואני שואבת את החיים בכזו אהבה כמו שמעולם לא עשיתי לפני המחלה. היום למשל קניתי בקסטרו 2 חליפות חצאית צבעוניות להחריד אבל כל כך שמחות ועליזות שמצאתי את עצמי צוחקת בעליזות מול המראה.(ואני לא ילדה קטנה כידוע..)\ אז מה את אומרת לעשות בדיקות מרקרים? אני כל כך פוחדת מזה. באהבה - שולי

שולי, היי אם את מתכוונת לעשות משהו עם המידע במקרה (חס וחלילה) שהמרקר גבוה מדי, תבדקי. אם לא - אין טעם. ביי ענת ש

לענת!!!! אני קוראת את ה"סיפורים" שלך ולא יודעת איך להביע את ההערכה העמוקה שאני מרגישה כלפייך. פשוט לא יאומן מהיכן את מוצאת כוחות נפשיים ופיזיים להעלות בכתב את כל מה שעובר עלייך. כתבתי כבר תגובה אחת לפני כשבועיים, סיפרתי שם על ידיד של הבת שלי שעבר טיפולים כאלה בגרמניה, והגרורות בריאות שלו הצטמקו. חזקי ואמצי! רעיה

היי ענת התיאורים שלך הם כמו יומן בשידור חי. לדעתי, את צריכה לעשות מזה ספר. אני לא אכנס לנושא הבדיקות, לדעתי כן צריך לעשות, וכך נוקטים בבית החולים שלנו, ועובדה שכך גילית את הגרורות. לענין הרופאים, אני חושבת שנדירים הרופאים שנותנים את הנייד שלהם, והכירוג שלנו (שדרך אגב, מוסר לך ד"ש), הוא בן אדם נדיר., החודשים האחרונים שיגעתי אותו בנייד, והוא תזז את עצמו בשבילי בין פרופסורים, מה שרבים לא היו עושים. לגבי ד"ר לאופר, מסתבר שיש גם אונקולוגים נדירים. עצם העובדה שהיא עונה כאן בפורום, הוא מעשה נדיב. בכל מקרה, מאחלת לך המשך שהיה נעים, מינמום כאבים, 0 תאים סרטנים והמון בריאות רונית

היי ענת, תודה על ההתיחסות האישית. אני מצטרפת לכל המילים החמות שכולן מרעיפות עליך. מגיע לך הרבה יותר אבל כל מה שנותר לנו בפורום הזה הן המילים. ואני מבקשת להוסיף להן ולשלוח לך חיבוק גדול מלא אהבה , הערכה והערצה לאומץ לבך ולגדלות נפשך. אני מחזיקה לך אצבעות ומתפללת לשלומך ובטוחה שבכוחך לרפא את עצמך ותוכלי להוסיף עוד פרק נכבד בספר "אהבה רפואה וניסים". מחכה לפרק 8.... דנה

לדר' שלום ב- סי טי חזה נמצא ממצא האומר: הריאות נקיות פרט לקשרית עדינה תת פלאורלית אחורית מה זה אומר.

בלי הסיפור הקליני ( ואולי אפילו איתו) אין לי שום דרך לדעת מה זה אומר.צריך להתייעץ עם הרופא המטפל. וחשובה גם ההשוואה עם סי. טי קודם.

שלום בנות, רק עכשיו נכנסתי לפורום. נדהמת מסיפורה של ענת בגרמניה. מה הסיפור עם הבחורה, איפה אפשר לקרוא את השתלשלות סיפורה / סיפורינו? למה היא בחרה לנסוע לגרמניה? מה הרקע של מחלתה ?

תכנסי לחיפוש ותרשמי ענת ש ואז תקבלי את כל השתלשלות הארועים

מה קורה עם ענת כבר עבר קצת יותר מידי זמן מאז ששמענו עליה ואני קצת קצת דואגת

נתי היום יום חמישי נכנסת לטיפול כללי נוסף בהיפרתרמיה , גילו במשך השבוע מדוע היא הגיבה לטיפול בצורה קשה ואנחנו מתפללים שהטיפול הפעם יהיה "קל" יותר ויעבור בשלום. השבוע נתי עברה סדרת בדיקות והייתה מאד עסוקה אך, כאשר אנחנו מדברים איתה בטלפון חשוב לה לשאול על הנאמר ב"פורום" כי כפי שכתבה כבר בעבר, הטכנולוגיה הקשורה לאינטרנט חלשה באיזור ההוא. ולא יצא לה לקרוא את תגובותיכן כולל של ד"ר לאופר וכל הדיון שהתפתח לאחר מכן. היא תצא מהטיפול הזה ב"ה ותקרא הכל ואני מאמינה שגם תגיב בסגנונה לכל הנאמר רק טוב, עוז ורוח טובה על כולנו

שלום ותודה לדר'' גוטמן על הענות המהירה. אני בת 36 לפני כשנה וארבע חודשים אוחבנתי כחולה בסרטן השד. הגוש היה כ -0.7 ס''מ. עברתי למפקטומי בניתוח בלוטת זקיף. בבלוטת הזקיף נמצא ממצא מיקרו אולם יתר הבלוטות נקיות. לא הוצאו בלוטות. לאחר הניתוח עברתי 4 טיפולי AC והקרנות. עם הגילוי נראה בבדיקת הCT ממצאים בריאות, בכבד ובעצם האגן. ( הביופסיה שלילית ) עברתי MRI , מיפוי עצמות, אולטרה סאונד וביופסיה של העצם באגן. הממצאים נשללו ולא היה שינוי ב - CT מאז. ( עברתי 5 CT מאז גילוי המחלה ולא חוזר לא היה בהם שינוי ). עכשיו לשאלתי, האם הקשריות כפי שנראות ב - CT יכולות להעיד על מה ? בהתחשב בעובדה שלא היה שינוי בממצאים שנשללו לאחר 4 טיפולי AC וטמוקסיפן שנלקח כבר שנה לערך. אני מאד אודה לתשובתכם.

לאלונה שלום אינני יודע אם הממצאים שהודגמו ב CT בריאות ובכבד היו גרורתיים או לא. אם הם ללא שינוי כל כך הרבה זמן, יש שתי אפשרויות: 1) תהליכים גרורתיים ש"הוכנעו" ע"י הכמותרפיה. 2) תהליכים שפירים שאינם קשורים למחלה ולכן אינם גדלים ולא הושפעו מהטיפול. מהות תהליכים כאלו יכולה להתברר חד משמעית רק ע"י דגימתם בביופסיה או בניקור מחטי. דר' חיים גוטמן כירורג אונקולוגי

בהמשך להודעתי הקודמת, אשמח לקבל המלצות גם מהרופאים המשיבים באתר - מי מכם מכיר את הרופאים ברשימה שציינתי קודם, מה המומחיות של כל אחד מהם (מי מומחה לשד ולגידולים) - כי קופ"ח כללית אינה מציינת ברשימת הרופאים שלה את ההתמחות של כל אחד ואחד... וכמובן, האם אתם מכירים רופאים מומחים שאינם ברשימה ועובדים עם הכללית???

לא חקרתי ולא בדקתי. אני עברתי את הניתוח אצל משה קולר מתל השומר קיבלתי המלצה מרופא-ידיד ומה שאפשר להגיד זה שמחינה אסתטית הוא עשה מעל ומעבר למצופה. הוא מקבל פרטי ודרך מכבי במרום בזל. שמעתי המלצות מצויינות על מוטי גוטמן שהשם שלו מופיע ברשימה שלך. נאמר לי שהוא רופא משכמו ומעלה וכבן אדם גם כן מעל ומעבר. שני דבר שאני יכולה לכתוב לך ובזהירות: 1. יחסי ציבור מסיביים של רופא לא אומרים עליו כלום. רק שהוא אשף ביחסי ציבור ואותנו זה לא מעניין. 2. הצלחת הניתוח (במקרה שלך מה שמדאיג אותך איזה כף לך, זה ההיבט האסתטי) קשורה גם במאפיינים של המנותחת (למשל -אופן ההצטלקות) בהצלחה

דניה יקרה, קודם כל תודה על תשובתך. שנית, מה זאת אומרת "איזה כף לך" - לידיעתך, בכלל לא כיף לי - מה שהכי מדאיג אותי זה לא ההיבט האסתטי (למרות שגם לזה יש חשיבות עליונה) , אלא בראש ובראשונה ההיבט הרפואי - האם הרופא יוציא את הגוש בשלמותו ובצורה נקיה? האם הגוש שפיר או לא (למרות שבביופסיה הוא אובחן כשפיר, יש סיכוי קלוש שהוא לא)? וכו'. אשמח אם תשלחי אלי לכתובת ה-EMAIL הפרטית שלי [email protected] את מס' הטלפון שלך כדי שאוכל לדבר איתך בנושא, תודה.

היי לך אני עברתי ניתוח כזה בחיפה במרכז חורב היה לי אחלה מנתח ארנסט נאש, רופא נפלא עם נשמה של זהב. והצלקת כבר כמעט בלתי ניראת, ועברה רק שניה מהניתוח. בהצלחה לך ואם תרצי אותי אני כאן.

שלום לכולן, אני צריכה לעבור ניתוח להוצאת גוש (שפיר) מהשד וממש מתה מפחד. אני מעוניינת לעשות את הניתוח אצל רופא פרטי (בהסדר הביטוח המשלים), ויש לי רשימה ארוכה של רופאים, אמנם מכובדים אבל הבעיה היא שלא מספיק התואר שלהם – צריך גם המלצות, ואין לי. בנות – אם עברתן ניתוח דומה או שאתן מכירות מישהי שעברה, אני מבקשת בדחיפות המלצות לגבי הרופאים שברשימה המפורטת להלן! (גם המלצות חיוביות וגם שליליות) מי מהם מומחה לשד ולהוצאת גידולים? מי מנתח טוב? מי גרוע? וכו' פרופ' יצחק לוי – מנהל מחלקה - סורוקה פרופר' יואל סייפן – מנהל מחלקה – העמק פרופ' אהוד קליין – מנהל מח' כירורגית ב' פרופ' סולי מזרחי – מנהל מח' כירורגית א' – סורוקה פרופ' אברהם צ'רניאק – מנהל מחלקה – וולפסון פרופ' איתן מור – מנהל יחידה – בילינסון פרופ' מרדכי גוטמן – מנהל מחלקה – מאיר ד"ר יצחק פפו – מנהל יחידה – אסף הרופא ד"ר מיכאל קורץ – מנהל מרכז השד – סורוקה פרופ' משה פפא – מנהל מח' כירורגית ג' – שיבא בנוסף, אם מישהי מכירה מנתח מעולה שאיננו ברשימה הזו, ונמצא בהסדר של ביטוח כללית מושלם, אנא שלחי שם וטלפון של אותו מנתח. אני גם מבקשת ממי שמוכנה לדבר איתי ישירות לגבי המלצות – אנא שלחי אלי את מס' הטלפון שלך לכתובת ה-EMAIL הפרטית שלי – [email protected] תודה מראש

המלצה חמה מאוד לשני מנתחים מסורוקה. פרופ' סולי מזרחי וד"ר מיכאל קורץ. ד"ר קורץ ניתח אותי. רק מילים חמות. אני אשלח לך את מס' הטלפון שלי. רק בריאות

אני ממליצה על ד"ר מיכאל קורץ בסורוקה. לפני 10 שנים עברתי אצלו ביופסיה, ולפני שנה הוא ניתח אותי. במשך כל הזמן (10 שנים) אני אצלו בביקורות שנתיות. בשנה שעברה עברתי ניתוח למפקטומי. רעיה

אלמונית , מצטרפת להמלצת חברותי לפורום ד"ר מיכאל קורץ ניתח אותיכירוד שד מהטובים בארץ(ביררתי אצל הרב פירר מעזר מציון והוא המליץ בחום ) ובן אדם רגיש ממליצה בחום. שיעבור בקלות ובריאות.

כנראה שזה יום של תשובות אני אחרי כימו והקרנות בבדיקת פאט סיטי התגלו נקודות שהיו חשודות כפגיעה מהקרנות. בסיטי ראות בחתכים שעשיתי השבוע רשום פיברוזיס בפסגת הריאה השמאלית _ לאחר הקרנות? יש פס תמט באונה הימנית אין מזהים קשריות אין הגדלת קשרי ליפמה אשמח לתשובה

פיברוזיס הינה רקמת צלקת, ואינה קשורה לגידול. סביר להניח שהמדובר בדלקת מסויימת הנקלטה בPET והפיברוזיס היא שארית של הדלקת.

לפי התשובה של הCT (בערבון מוגבל כי לא ראיתי את הצילום), מדובר בשינויים צלקתיים ולא גידוליים.

שלום, בבדיקת CT נראו אצלי מס' קשריות בצילום החזה. המקרים תקינים. האם מדובר בגרורות, או שמא יש אפשרות אחרת ? על מה מעידות קשריות בריאות ?

קשריות יכולות לצוץ מסיבות שונות. זה תלוי גם בגודל ובמראה הרדיולוגי שלהם. גשי לרופאה המטפלת.

לא ניתן לענות לשאלתך כי לא ציינת שום רקע רפואי או פרטים. יש להשוות לצילומים קודמים ואח"כ לשקול המשך בירור דר' חיים גוטמן כירורג אונקולוגי

שלום אני בת 31 נשואה +1 כל חצי שנה אני נמצאת בבדיקת שד אצל כרורג מומחה בכל חודש אני בודקת עצמאית שמעתי שיש בדיקה גנטית לאיתור מוקדם של נטיה לסרטן השד-איך אוכל לעשות אותה? אין לנו היסטוריה במשפחה תודה

שלום עינבל, הבדיקה הגנטית רלוונטית בעיקר לנשים עם סיפור משפחתי של סרטן השד, ובדרך כלל מבוצעת אחרי התייעצות גנטית: במרבית בתי החולים הגדולים יש מרכז לייעוץ אונקוגנטי, ואחרי שיחה עם יועצ/ת גנטי/ת את יכולה להחליט אם את רוצה לבצע את הבדיקה (מדובר בבדיקת דם פשוטה). אבל חשוב לזכור שסרטן שד על רקע גנטי הוא היוצא מן הכלל, ומרבית המקרים של סרטן השד אינם על רקע גנטי, כך שגם אם תבצעי את הבדיקה והיא תהיה תקינה - עלייך להמשיך במעקב מסודר.

שלום לכולם, אני קורא בעיון רב את המכתבים של ענת מגרמניה,באמת מדובר בכותבת מעולה, אולם בין השורות היא מצליחה לדכא אותי בתור אחד שבחר בטיפול קונברציונאלי לסרטן עם גרורות בעצמות. האם זה נכון ש"השנים הרבות" שכל האונקולוגים אמרו לי שניתן לחיות עם המחלה הם חודשים ספורים . נא שטפו את קוראי הפורום מבלי להתיחס ספיציפית לסיפור של ענת שאני מאחל לה המון הצלחה בריאות ואריכות ימים.

לא מסרת כל פרטים עליך ועל מחלתך , כך שלא ניתן להתייחס אליך ספציפית. עקרונית, מחלה גרורתית בעצם אינה מסכנת חיים לטווח הקרוב ואפשר לחיות אתה שנים רבות. אין, לדעתי, כל סיבה שתיכנס לחרדה כי ענת בחרה בדרך אחרת.הרי באמת איננו יודעים שדרכה עדיפה על דרכך, מה גם שמחלותיכם שונות. אני אישית מטפלת בגבר עם גרורות בעצמות בלבד, בשנות ה 60 לחייו, כבר 5 שנים רק בעזרת טיפול אנטי הורמונלי. והוא עובד ומרגיש מצויין. אז אנא ממך, אין כל סיבה שמכתביה של ענת ידכאו אותך!!

שלום לכן אני ממש שואלת את עצמי מה קורה לאור מה שמתרחש סביב ענת והיא אכן גיבורה, אין מה להתעלם מכך שבמקום שהרפואה הקונבנציונלית לא נותנת מענה ולעיתים המענה שנותנת הרפואה הקונבנציונלית במחלה הזאת מזיק הרבה יותר מאשר הוא מועיל, מחפשים אלטרנטיבות ואתן מכירות ומסורות לאונקולוגיה כפי שהיא מופיעה בספרי הרפואה, והיא טובה כל זמן שלא צריך אותה - ואולם ברגע שזקוקים לרפואה הקונבנציונלית האונקולוגית כי אז מה שניראה הוא כי היא בעצם בפשיטת רגל כללית וההמון - יודע זאת. ועד שחברות התרופות עתירות המיליארדים לא יתחילו לחקור את הרפואה האחרת גם אם זה לא יכניס להן כספים לרוב, כי אין את זכות רישום הפטנטים על מה שהטבע מציע, ימשיכו האנשים בחושיהם הבריאים והמחודדים לדעת כי מה שיש לכם (מייצגות הממסד הרפואי)להציע זה כמעט כלום כי להוביל דגל שונה במחלה הזאת צריך קודם להודות בכישלון. בברכה ריקי

לד"ר לאופר, תודה על התיחסותך כתבתי בשם אשתי מובר בסרטן שד עם גרורות בעצמות

טיפול הורמונלי וכימותרפי הוא עדיין טיפול הבחירה במחלה מפושטת עם מטסטזות לעצמות.

שלום, היתה לי הפרשה חומה מהחזה,הפיטמה, הופניתי לכירורג שהפנה אותי לאולטראסאונד ובדיקת פרולקטין- משם הפנו אותי לממוגרפיה וגלקטוגרפיה ע"פ התוצאות של האולטרא סאונד והממוגרפיה נמצאה איזושהיא ציסטה ע"פ תוצאות הגלקטוגרפיה נמצא פגם מילוי פוליפואידי בקוטר 2 מ"מ יכול להתאים לפפילומה. מה זה אומר??? מה זו פפילומה?

גידול שפיר. אל חשש.

פפילומה היא גידול לא ממאיר של תאי תעלת החלב בשד. בדר"כ מומלצת כריתת התעליות הנגועות על מנת להפסיק ההפרשה. מאחר שפפילומות כרוכות בסיכון יתר לתהליכים משגשגים אחרים בשד (תואר אפילו בעבודת מחקר שלנו), יש לוודא כריתה כירורגית ראויה ומעקב רציף דר' חיים גוטמן כירורג אונקולוגי

בוקר טוב, התגובה שלך מאוד ריגשה אותי. היכולת שלך להפתח ולהתחבר אחרי שנים ארוכות ב"מימסד" האונקולוגי היא באמת זן נדיר. שלוש השנים (וחצי) שבהן אני הולכת בארצות הסרטן הן, מעבר למסע הפרטי בתוך המחלה הפרטית שלי, גם חוויה אנתרופולוגית שבה אטימות היא מחלה מדבקת. גם אני רוצה לפרקים לשכוח ולהתנהג כאילו המחלה הזאת לא שייכת לי, מחלה של אנשים אחרים, חלשים, חסרי מזל וכו'. פגשתי בדרך הזאת המון אטימות ולמדתי ממנה קצת על האטימות הפרטית שלי שעדיין מרימה את ראשה בכל פעם שאני פטרונית לעומת האחר, פוחדת מהמצוקות שלו, מאויימת ועומדת על רגלי האחוריות כדי לבדל ביני לבינו.. בהזדמנות הזאת אני רוצה להעלות לדיון בעזרתך ובעזרת הפורום, כמובן שהיומן של ענת ממנף דיון כזה, את התחושה שהטיפול בסרטן נתון במידה רבה לגחמנותם של הטרנדים ששולטים בשמי הרפואה בתקופה שבה מתגלה הגוש הספציפי. אני מעלה את ההשערה שבעוד מאה שנה כל המלחמה שלנו בסרטן תידחק לפרק אחד בספרי ההסטוריה ובספר הזו תתואר התקופה שלנו כאפיזודה קצרצרה שבה בני התמותה נלחמו בכל מיני צורות די מגוחכות במפלצת ששמה סרטן. השאלה היא אם בפרספקטיבה של מאה שנה הכימותרפיה (והסטטיסטיקה) יראו פחות מגוחכת ויותר משכנעות מאשר הטיפולים של ענת אין ג'רמני? יכול להיות שזה קצת אטום ואסטרונאוטי להעלות לדיון שאלות פילוסופיות די בנאליות בפורום חירומי. אבל כל אחת וצורת הבריחה שלה. אהבה ובריאות לרופאה ולכולן

שלום לכן, לפני כשנתיים וחצי גיליתי את הגוש בשד ובאותם ימים ראשונים של פחד התחלתי לשוטט באינטרנט ולחפש כל מידע אפשרי על המחלה. וכך הגעתי גם לפורום הזה. בהתחלה הייתי משתתפת פסיבית וניסיתי ללמוד מהשאלות והתשובות ורק לאחר שצברתי נסיון וידע והרגשתי שיש לי מה לתרום הפכתי למשתתפת פעילה. ראשית ברצוני לפנות אליך ד"ר לאופר ולשתף אותך בכך שמתשובותיך לשואלות השונות עולה אישיותך החמה והתומכת ומדי פעם עלתה בי המחשבה שאת מקורבת לנושא לא רק מההבט המקצועי ואכן אישרת זאת פעם אחת כשזעמת על טלי והפעם השניה בתשובתך לענת שלדעתי החמיצה את הפואנטה שבדבריך וניסתה להכניס אותך למגירת האונקולוגים הדבקים בתורתם ולדעתי הבינה בטעות שאת מציעה לה "להרים ידיים". למרות שאינני מכירה אותך מצאתי את עצמי ממליצה בחום לנשים מתלבטות לפנות אליך ואכן אחת המששתפות בפורום זה אישרה את האינטואציה שלי כנכונה. אז לא נותר לי אלא להודות לך שאת שותפה פעילה בפורום הזה ושאת נותנת לנו המון כוח להמשיך ולהלחם. וכעת לך דניה מאד התחברתי לתגובתך ולדעתי הפורום הזה עלה כיתה ובגדול. זה התחיל מהתלבטויות הזוג אביבית ואריאל שעברו גם לפאן הפילוסופי של גידול ילדים והמשיך כמובן ביומנה המרגש של ענת שכולנו יושבות כאן דרוכות לקרוא את שעובר עליה ומחכות ומקוות להצלחתה . וכיוון שעלינו כמה כיתות וחלקנו כבר לא שואלות את השאלות הראשוניות הרי שאפשר ואולי אף רצוי לעסוק מעט בפילוסופיה. זה לא נשמע כבלתי מציאותי שבעוד מאה שנה תמצא הרפואה בכלל והאונקולוגיה בפרט במקום אחר. יתכן שבמקום טיפולים מתוחכמים וטובים יותר יצליחו לבודד את הגן שגורם למחלה ובכך תמנע המחלה ולא יהיה צורך לחפש לה תרופות . כמו מחלות רבות אחרות שהצליחו למגר . אבל אנחנו שגם אם נאריך ימים ונמות בשיבה טובה לא בטוח שנצליח להנות מכל חידושי הרפואה שיתגלו בשנים הקרובות שכן אנחנו כבר חולות. כל מה שנותר לנו זה לצבור ידע , לא לפחד לשאול, ולא לפחד ללכת עם האינטואציה שלנו גם אם היא לא מתאימה בדיוק לפרוטוקול הרפואי. אני מאד מתחברת לענת שטוענת שהדבר הכי חשוב זו המערכת החיסונית שלנו שאותה הטיפולים הכימותרפיים במקרה הטוב מחלישים מאד ובמקרה הגרוע הורגים. שאני לא אובן לא נכון שאני קוראת תיגר נגד הכימותרפיה לא ולא יש רבים וטובים שטיפולים אלה הצילו את חייהם כל מה שאני מבקשת לטעון שיש לשקול כל מתן טיפול בכובד ראש. נכון זה יקר והבנתי שגם בינתיים לא ודאי במאת האחוזים ( גם הטיפולים לא מהווים ערובה למאה אחוז הצלחה) אבל זהו כיוון טוב ויש לתמוך בו. אני מתכוונת לבדיקות שמבוצעות עלידי אונקוטסט שבודקות איזה סוג כימוטרפיה מתאים לסוג הגידול.כי מרבית המטופלות עוברות היום תהליך של ניסוי ותהייה ומכון גם ברפואה יש טרנדים ולכן עלינו להיות חזקות ואמיצות מספיק בכדי לשאול את השאלות הקשות למשל אחוזי הצלחה, או מה יקרה אם לא אקבל את הטיפול והכי חשוב זה לחזק את הנפש כי אופטימיות וראית חצי הכוס המלאה בחיים משפרות ללא הכר את המערכת החיסונית וזו הרי מטרתנו. אינני חושבת שהגיגיך הן בריחה מהמציאות להיפך זוהי ההתמודדות שלך עם המציאות. המציאות שלנו היא ממש לא!!! לחשוב כל היום על המחלה ועל מה יהיה. אסור ולא נכון לתת למחלה להשתלט על חיינו . אנחנו צריכות לדעת שהיא קיימת, היא איתנו היא מתלווה אלינו לכל מקום שנלך אבל היא כמו עוד הרבה דברים בחיים שהם שלנו והולכים איתנו שהם חלק מהאני שלנו אבל לא מונעים מאיתנו להנות מכל היפה והטוב שיש.

קראתי, והתלהבתי, כן שי מקום לדיון "פילוסופי" משהו... אני אחרי כימו, ובהקרנות, ולכן מה שנקרא חלק מהמשפחה המורחבת של הסרטן. קרציה בפני עצמה, אבל מסתבר שלא תמיד זה גזר דין נחרץ מראש. נכון, אני עדין "ילדה קטנה" בנושא, אבל בשנה האחרונה קפצתי מספר כיתות, ולכן אני מרשה לעצמי להוסיף כאן לדיון. הרבה מהתגובות של כל אחת מאיתנו , וחולים אונקולוגיים בכלל, נובעות ממשה שאנחנו, מאיפה שאנחנו מגיעים. יש כאלו שישאפו לחפש כל הזמן פתרונות חדשניים, ויש כאלו שיעדיפו לא לעשות כלום. ישנן נשים שיש להן גמישות מובנית לשינוי, וזה שינוי ע-צ-ו-ם בחיים. אחרות תהיינה יותר קונבנציונליות. יש גם התמודדות עם אובדן, ושוב, אם אין ניסיון קודם של אובדן ההתמודדות תהיה קשה יותר. אובדן זה של החיים הקודמים שלנו, לא רק החיים בגדול. ולכן, אצל נשים צעירות שלא חוו אובדן ומוות ההתמודדות היא הרבה יותר נחרצת. יש לי 3 בנים, הצעיר בכיתה ד, האחרים מעל 20, ולכשהתגלה ה"נזק", לי היה ברור שהם, לא קשור אלי ולעתיד שלי, יכולים לשרוד ולהצליח, אם אני איתם ואם לא. וזאת בגלל הניסיון שלי, של אובדן אב בגיל העשרה, ידעתי מראש שהחיים ממשיכים, והשיגרה חזקה מהכל. לבני ביתי היה יותר קשה, כי להם זו היתה התמודדות ראשונה עם "מחלה קשה" ואולי אובדן... מאחר וקרוב משפחה שלנו עובר את הטיפולים בגרמניה, הוא המליץ לי עליהם בהתלהבות, למרות שאני במצב "טוב" יחסית, בלי גרורות ולמעשה "נקיה" .שוחחתי על זה עם האונקולוג שמטפל בי, והאו הסביר שאחוזי ההצלחה לא ממש גבוהים, זו שיטה שנוסתה בעבר אולם, בגלל המחיר הכבד (בחיים... לא בכסף) לא משתמשים בה בארה"ב ובישראל. יתכן שחלו שינויים בשיטה כמו גם בכימוטרפיה שמצטרפת אליה. אישית, אחרי הכימוטרפיה אני לא מוכנה לעוד קשיים, אבל שוב, זו אני.... הנושא החשוב ביותר היא לקחת אחריות, ולעשות מה שכל אחת ואחד מרגישים וחושבים שטוב לה/לו....... ולדעת ולהבין ולא רק לתת לבעלי המיקצוע לעשות במלאכה. כמו כשמזמינים ארון ומתאימין אותו לצרכים ולחדר, כך גם בטיפולים במחלות, כל אחד הוא עולם ומלואו, וכל אחד יכול להתמודד ר-ק כפי שהוא יכול. ולכן, כל אחת מאיתנו שמתמודדת ועושה, לדעתי - הצליחה ו"ניצחה". יש שני מושגים באנגלית REACTIVE PROACTIVE להיות הפוראקביט משמעו להזיז דברים ולגרום להם לקרות, "וענת אין ג'רמני" נכנסת לקטגוריה, ולכן מוסר בפניה הכובע ובגדול. והריאקטיב, זה להגיב אחרי מעשה, מה שמראה על פסיביות מסוימת, זה באסטרטגיות ניהול נחשב לפחות מוצלח... ומשם אני מגיעה, ולכן ברור שההמלצה שלי לכל אחת זה לדעת כמה שיותר , להכיר את היכולות שלה ולהניע את המערכות כך שיתאימו לצרכים שלה. סמדר (גם אני ראיתי שיש כמה "סמדר" )

ענת יקרה, אנחנו לפני פרק 7, את אולי לא יודעת אבל פרק 1 הגיע בכתב חרטומים בלתי ניתן לפענוח. את רוב הספרים אני יכולה לקרוא בדילוג של פרק 1 אבל אצלך אני מבקשת, בשבילנו, שתשלחי שוב את פרק 1.אני כל כך מזדהה איתך וחסרה לי ההתחלה. תודה

דניה. שלום לך את הפרק הראשון את יכולה למצוא בהודעה שהגיע מיד לאחר הודעת הג'יבריש הסתכלי לפי התאריך והשעה שההודעה נשלחה. ואלייך... מעניין ונעים לקרוא את התייחסויותייך לדברים הנאמרים בפורום בריאות והרבה כח

שלום, האם ישנן עדויות או המלצות לגבי מתן טמוקסיפן במקרים של HER2 חיובי ו- ER/PR חיובי גבוה ? אשמח לקבל תגובה בהקדם תודה

היי לי אין her2 חיובי, אבל אני מכירה בחורה צעירה שעשתה דוקטורט בנושא והעמידה את כל המערך האונקולוגי בתל השומר על הרגלים ולבסוף המליצו על ארמידקס. בהצלחה

יש הרבה עדויות, רובן מעבדתיות אך חלקן גם ממחקרים רפואיים בבני אדם המעידות על יעילות לא מספקת של טמוקסיפן אצל חולות עם סרטן שד בעל HER2 חיובי ורצפטורים חיוביים. מעקבי ארומטז הם יעילים יותר במיקרים אלו. העדויות הקליניות הן יותר אצל חולות עם סרטן שד גרורותי או כאלה שמקבלות טיפול הורמונלי ראשוני לסרטן שד מתקדם מקומית.

זאת הפעם הראשונה שאני כותבת הודעה חדשה ולא מגיבה ובא לי לנצל את ההזדמנות החגיגית כדי להגיד שזה פורום מצ-וווו-ייי--ן

מזל טוב על הפעם הראשונה... מקווה שאת תמשיכי לבקר בפורום, ולתת לנו ממך, מהאופטימיות שבך, ומהרוח השובבית שהכנסת הנה בהודעתך. שבת שלום, טלי

אני בת 30.לפני כחודשיים סיימתי כימוטרפיה ,מאז אני מקבלת טמוקסיפן וזריקת זולדקס אחת לחודש. קיבלתי כבר שתי זריקות אך המחזור טרם הופסק .(יש לציין שגם בכימוטרפיה לא הפסיק לי המחזור). האם יש טעם להמשיך בזריקות?

עדי יש מקרים שהמחזור לא נפסק מיד עם הזריקות הראשונות, אבל בהחלט צריך להמשיך בהן. כדאי שתתייעצי על הנושא גם עם האונקולוג שלך. שאלי אותו/אותה באותה הזדמנות גם על האפשרות לקבל את הזריקה אחת ל 3 חודשים; זה אולי יקל עליך.

הי. גם אני בת 30. לאחר זריקת הזולדקס הראשונה ארזתי את כל הטמפונים והתחבושות והחבאתי אותם עמוק עמוק בארון... אחרי שבועיים קיבלתי מחזור... הוסבר לי שזה בהחלט יכול לקרות.

שלום לכולן ולכולם היום היו חוויות די רגילות, וכשהייתי בהיפרתרמיה המקומית, חיים הלך לספריה וחזר עם ערימת תדפיסים של תגובות שלכם. היה טוב לקרוא אותן, אני רוצה להודות לכל המעודדות והמעודדים ולפנות לד"ר לאופר (זה בסדר, אפשר לקרוא, זה כמו המכתבים האלה שפוליטיקאי שולח לחברו למקצוע דרך התקשורת) ד"ר לאופר, שלום רב אני לא מכירה אותך, אבל אני בטוחה שכשבחרת להיות אונקולוגית, רצית לעזור לאנשים לחיות חיים טובים יותר וארוכים יותר, ולא ראית אותם כאוסף של פרטים שמתנהלים לפי סטטיסטיקה, לכן ארשה לעצמי פה ושם לא להיות אקדמית, אלא לדבר איתך באופן פחות "מדעי". אני חוששת שהחמצת לחלוטין את זווית הראייה שלי, אותי לא מעניינים המשאבים שכבר השקעתי או הפחד להודות בכישלון, אני לא באוניברסיטה ולא עומדת למבחנים, לא איכפת לי אם אנשים כבר מתייגים אותי כגיבורה או אם אני עוד צריכה להוכיח לעולם משהו, בקיצור לא מזיז לי מה תחשוב עליי ההיסטוריה, ואילו הספדים יינשאו על קברי. מה שאני רוצה פשוט מאוד: אני רוצה לראות את הבת שלי גדלה, אני רוצה ללכת איתה לכיתה א', לחגוג איתה בת מצווה, לראות אותה מתאהבת, לנחם אותה ברגעים של שברון לב, לדאוג לה כשהיא יוצאת לנסיעה, לבכות בחתונה שלה, לעזור לה עם הילדים שלה. לא יותר. תגידי לי, חולה כמוני, שתוך חודשיים מסיום ההקרנות התגלתה לה גרורה בעצם האגן, ואחרי שלושה חודשי 'קסלודה' התגלו לה עוד גרורה בעצם האגן ועוד גרורה בכבד, ואחרי שלושה חודשי 'נבלבין' הגרורה בכבד הכפילה את עצמה - מה היית חוזה לה? את הרי יודעת שמה שאת מכירה קובע בהכרח שחולה כמוני נדונה למוות קרוב, כמה חודשים, אולי שנה. אלא שהתחזית הזאת מבוססת על סמך המצבות הרבות של אלה שהלכו מבלי דעת בדרך הכימותרפיה לפי פרוטוקול. את כותבת לי שאני החלטתי לקבל טיפול קשה בלי "הוכחות (מדעיות) שהקושי הזה באמת משתלם". אומנם אני לא עורכת מחקר, אפילו אין לי מספיק זמן אפילו ליצור קבוצות מחקר לפי הכללים המקובלים, ובכלל אני לא צריכה הוכחות מדעיות - ראיתי במו עיניי הוכחה אחת, ודיברתי בטלפון עם שתי הוכחות אחרות. הוכחות חיות. ואם בכל זאת נדרשת ההילה המדעית, גיסתי הקריאה לי אתמול בטלפון מחקר (שנתן לה אונקולוג) שפורסם באיזשהו כתב עת אירופי על אונקולוגיה (לצערי הרב, לא הטרחתי את עצמי לזכור את שמו) שפרסם מחקר לגבי חולי סרטן המעי הגס שהיו להם שישה-שבעה מוקדים של גרורות בחלל הבטן שטופלו בהיפרתרמיה, ואחוז ההצלחה של המאריכים חיים - כלומר עדיין חיים בתום המחקר שנמשך כמה שנים - היה בין 20 ל-30 אחוז, דבר שלא נשמע כמותו בשיטת הפרוטוקול הכימותרפי הנקוטה אצלנו ובארה"ב כיום. אני מבטיחה שבקרוב אכתוב את שם כתב העת ושאר פרטים מזהים. אני נוטה לחשוב שתסכימי איתי שהסיכוי היחיד "לצאת" מסרטן הוא להצליח להפעיל מחדש את המערכת החיסונית על מנת שהיא תילחם בעצמה בתאים הסרטניים. ואני בטוחה שתסכימי איתי שמערכת החיסונית לא מסוגלת להשתקם כאשר היא נתונה תחת מתקפה שבועית של כימותרפיה. המסקנה המיידית שאני מגיעה אליה היא שאם רוצים לצאת מהסרטן, אסור לו לקבל כימו במתכונת שבועית לאורך זמן כפי שנהוג אצלנו. אז, פה יש לי כמה השגות לגבי דרך הפעולה של מערכת הטיפול האונקולוגי בארץ. לדעתי מחובתו של הרופא להסביר את זה לחולה שלו, ולא רק להגיד: "אל תשני את התזונה שלך". צריכה להיות קונספציה שלמה, ולא טיפול בבעיות פריט אחרי פריט, כמו שהמשיל לי מישהו לאחרונה משל לגבי עץ שהענפים העליונים שלו מתחילים להתייבש, והמטפל מנסר אותם, ואז התחתונים מהם מתייבשים, והוא מנסר גם אותם, וכן הלאה, אבל אם הוא היה מסתכל מסביב, היה מגלה שבין שורשי העץ מונחת מתכת רעילה, שאם הוא היה מוציא אותה, העץ בכוחותיו, אם עדיין נותרו לו כוחות, היה מתרפא מעצמו. לגבי הדגשתך שהטיפול החשוב והיעיל בהרבה חולות הוא גמזר וציס-פלאטין, את בלי כוונה החסרת מידע, ודווקא החשוב יותר - מה זאת אומרת "יעיל"? כבר כתבתי את זה בפורום בעבר, אבל אחזור על זה שוב לשם נוחיות. כשהוצע לי הטיפול בגמזר, בעלי הדפיס מהאינטרנט פרטים לגביו. אני לא ממש התכוונתי לקרוא את זה, אבל העיניים שלי נמשכו מאליהן לדיאגרמה ש"המחישה" את יעילותו היחסית מול תכשיר אחר ישן יותר. הדיאגרמה הזאת הראתה שאכן מאותו מספר התחלתי של מטופלות, לאורך רוב הזמן, מספר השורדות מקרב צורכות הגמזר היה רב יותר, אלא ששני דברים מנעו ממני להתלהב מהנתונים. הראשון היה שבסוף הדיאגרמה הערכים של שניהם הראו אפס (0!) שורדות, והשני שקו הקואורדינטות התחתון דיבר בחודשים (!!!). אצלי המילה "יעיל" לא מתחברת לחומר שמודגם כך. אני יודעת שהקטע הפטרוני הנוכחי של האונקולוגים בארץ, הוא להציע לחולים גרורתיים: "לכי על איכות חיים". סליחה, אבל איך אפשר להצמיד את הביטוי 'איכות חיים' למישהי שיודעת שנותרו לה חודשים לחיות, או למישהי שכאבים מנסרים את עצמותיה כל הזמן (לשמחתי, אני יודעת על כך רק מתיאורים של אחרים)? אני רוצה אריכות חיים, ואני פתוחה לשמוע כל דבר, ואני מתכוונת לעשות כל מה שההיגיון שלי וההוכחות החיות שאני רואה יאמרו לי לעשות. ואם במחקר דיברנו קודם, יש לי הצעה נהדרת, ואני מעניקה אותה בלי לדרוש תמלוגים. אולי תפרסמי מודעה בעיתון, ותזמיני אנשים שחיים מעל לשלוש-ארבע שנים אחרי אבחון של גרורות. ערכי להם תחקיר (כמובן בעזרת צוות של עוזרי מחקר בעלי ראש פתוח) לגבי אסטרטגיות ההישרדות שלהם - הכל, בלי לצנזר, בלי להשמיט: הליכה למקובלים, בליעת פטריות, דמיון מודרך, שיטות תזונה, מגנטים, התעמלויות מהמזרח, היפרתרמיה, שילובים של שיטות ועוד ועוד. אני בטוחה שתקבלי מחקר מרתק הרבה יותר מכל השיעמומונים שמבשרים בהתלהבות השמורה לכותביהם בלבד על הארכת תוחלת החיים בעוד שבעה עשר יום וחצי. ומלבד זאת, אולי נגלה גם שהאמונה של האדם במשהו (ולצורך העניין, זה בכלל לא משנה במה הוא מאמין) מסייעת לו להירפא, וחוסר האמונה, שרופאים לא רגישים במיוחד נוטעים בו, מורידה אותו אלי קבר מוקדם ממה שיכול היה להיות. ואני אשמח אם בעוד ארבעים שנה, מעל קברי הפתוח, יינשא סתם הספד רגיל, בלי "גיבורה", בלי "אמיצה", אולי שיגידו שהייתי אמא טובה. נשתמע ענת ש

ערב טוב נתי מהרגע שקראתי את מכתבה של ד"ר לאופר ניסיתי לחשוב איך להעביר אליה את הסתייגותי מגישתה המרובעת חסרת האמונה והמעוף. אך לצערי, בעצם לשימחתי אין בידי מספיק מידע בנושא מעבר להגיון פשוט ורחשי לב כנים, לכן, כל כך שמחתי לקרוא את מכתבך אליה שמיצג גם את רחשי הלב וגם נתונים ועובדות אמיתיים. וכולי תיקוה שגם הרופאים יתחילו לראות מעבר למוכר להם מ"ספסל הלימודים" שהרי יש הוכחות חיות, ובע"ה לאחר החלמתך המלאה תוכלי עם כל כוחותייך המיוחדים יכולת הביטוי והניסוח המעולים שלך להביא לכך שטיפולים אלו יינתנו בארץ דרך קופות החולים ועל חשבונן, אל תתישי את עצמך כרגע במאבק זה בבקשה תמקדי כרגע את כל כולך במאבק להחלמה ובע"ה המאבק הבא שלך וגם ההצלחה הבאה יהיו במימסד שכל כך טועה. הערב מנחם, אלי ובני משפחתם הגיעו אלינו ( כמובן שהיה ממש שמח נעים ומעניין) וגם הם מתפללים להחלמתך ומוסרים לך החלמה שלמה ומהירה. ממתינה בקוצר רוח לראות אותך מחייכת ומלאת מרץ בבית. התאוששות טובה ושלמה חבצלת

שלום לכולן ולכולם היום היו חוויות די רגילות, וכשהייתי בהיפרתרמיה המקומית, חיים הלך לספריה וחזר עם ערימת תדפיסים של תגובות שלכם. היה טוב לקרוא אותן, אני רוצה להודות לכל המעודדות והמעודדים ולפנות לד"ר לאופר (זה בסדר, אפשר לקרוא, זה כמו המכתבים האלה שפוליטיקאי שולח לחברו למקצוע דרך התקשורת) ד"ר לאופר, שלום רב אני לא מכירה אותך, אבל אני בטוחה שכשבחרת להיות אונקולוגית, רצית לעזור לאנשים לחיות חיים טובים יותר וארוכים יותר, ולא ראית אותם כאוסף של פרטים שמתנהלים לפי סטטיסטיקה, לכן ארשה לעצמי פה ושם לא להיות אקדמית, אלא לדבר איתך באופן פחות "מדעי". אני חוששת שהחמצת לחלוטין את זווית הראייה שלי, אותי לא מעניינים המשאבים שכבר השקעתי או הפחד להודות בכישלון, אני לא באוניברסיטה ולא עומדת למבחנים, לא איכפת לי אם אנשים כבר מתייגים אותי כגיבורה או אם אני עוד צריכה להוכיח לעולם משהו, בקיצור לא מזיז לי מה תחשוב עליי ההיסטוריה, ואילו הספדים יינשאו על קברי. מה שאני רוצה פשוט מאוד: אני רוצה לראות את הבת שלי גדלה, אני רוצה ללכת איתה לכיתה א', לחגוג איתה בת מצווה, לראות אותה מתאהבת, לנחם אותה ברגעים של שברון לב, לדאוג לה כשהיא יוצאת לנסיעה, לבכות בחתונה שלה, לעזור לה עם הילדים שלה. לא יותר. תגידי לי, חולה כמוני, שתוך חודשיים מסיום ההקרנות התגלתה לה גרורה בעצם האגן, ואחרי שלושה חודשי 'קסלודה' התגלו לה עוד גרורה בעצם האגן ועוד גרורה בכבד, ואחרי שלושה חודשי 'נבלבין' הגרורה בכבד הכפילה את עצמה - מה היית חוזה לה? את הרי יודעת שמה שאת מכירה קובע בהכרח שחולה כמוני נדונה למוות קרוב, כמה חודשים, אולי שנה. אלא שהתחזית הזאת מבוססת על סמך המצבות הרבות של אלה שהלכו מבלי דעת בדרך הכימותרפיה לפי פרוטוקול. את כותבת לי שאני החלטתי לקבל טיפול קשה בלי "הוכחות (מדעיות) שהקושי הזה באמת משתלם". אומנם אני לא עורכת מחקר, אפילו אין לי מספיק זמן אפילו ליצור קבוצות מחקר לפי הכללים המקובלים, ובכלל אני לא צריכה הוכחות מדעיות - ראיתי במו עיניי הוכחה אחת, ודיברתי בטלפון עם שתי הוכחות אחרות. הוכחות חיות. ואם בכל זאת נדרשת ההילה המדעית, גיסתי הקריאה לי אתמול בטלפון מחקר (שנתן לה אונקולוג) שפורסם באיזשהו כתב עת אירופי על אונקולוגיה (לצערי הרב, לא הטרחתי את עצמי לזכור את שמו) שפרסם מחקר לגבי חולי סרטן המעי הגס שהיו להם שישה-שבעה מוקדים של גרורות בחלל הבטן שטופלו בהיפרתרמיה, ואחוז ההצלחה של המאריכים חיים - כלומר עדיין חיים בתום המחקר שנמשך כמה שנים - היה בין 20 ל-30 אחוז, דבר שלא נשמע כמותו בשיטת הפרוטוקול הכימותרפי הנקוטה אצלנו ובארה"ב כיום. אני מבטיחה שבקרוב אכתוב את שם כתב העת ושאר פרטים מזהים. אני נוטה לחשוב שתסכימי איתי שהסיכוי היחיד "לצאת" מסרטן הוא להצליח להפעיל מחדש את המערכת החיסונית על מנת שהיא תילחם בעצמה בתאים הסרטניים. ואני בטוחה שתסכימי איתי שמערכת החיסונית לא מסוגלת להשתקם כאשר היא נתונה תחת מתקפה שבועית של כימותרפיה. המסקנה המיידית שאני מגיעה אליה היא שאם רוצים לצאת מהסרטן, אסור לו לקבל כימו במתכונת שבועית לאורך זמן כפי שנהוג אצלנו. אז, פה יש לי כמה השגות לגבי דרך הפעולה של מערכת הטיפול האונקולוגי בארץ. לדעתי מחובתו של הרופא להסביר את זה לחולה שלו, ולא רק להגיד: "אל תשני את התזונה שלך". צריכה להיות קונספציה שלמה, ולא טיפול בבעיות פריט אחרי פריט, כמו שהמשיל לי מישהו לאחרונה משל לגבי עץ שהענפים העליונים שלו מתחילים להתייבש, והמטפל מנסר אותם, ואז התחתונים מהם מתייבשים, והוא מנסר גם אותם, וכן הלאה, אבל אם הוא היה מסתכל מסביב, היה מגלה שבין שורשי העץ מונחת מתכת רעילה, שאם הוא היה מוציא אותה, העץ בכוחותיו, אם עדיין נותרו לו כוחות, היה מתרפא מעצמו. לגבי הדגשתך שהטיפול החשוב והיעיל בהרבה חולות הוא גמזר וציס-פלאטין, את בלי כוונה החסרת מידע, ודווקא החשוב יותר - מה זאת אומרת "יעיל"? כבר כתבתי את זה בפורום בעבר, אבל אחזור על זה שוב לשם נוחיות. כשהוצע לי הטיפול בגמזר, בעלי הדפיס מהאינטרנט פרטים לגביו. אני לא ממש התכוונתי לקרוא את זה, אבל העיניים שלי נמשכו מאליהן לדיאגרמה ש"המחישה" את יעילותו היחסית מול תכשיר אחר ישן יותר. הדיאגרמה הזאת הראתה שאכן מאותו מספר התחלתי של מטופלות, לאורך רוב הזמן, מספר השורדות מקרב צורכות הגמזר היה רב יותר, אלא ששני דברים מנעו ממני להתלהב מהנתונים. הראשון היה שבסוף הדיאגרמה הערכים של שניהם הראו אפס (0!) שורדות, והשני שקו הקואורדינטות התחתון דיבר בחודשים (!!!). אצלי המילה "יעיל" לא מתחברת לחומר שמודגם כך. אני יודעת שהקטע הפטרוני הנוכחי של האונקולוגים בארץ, הוא להציע לחולים גרורתיים: "לכי על איכות חיים". סליחה, אבל איך אפשר להצמיד את הביטוי 'איכות חיים' למישהי שיודעת שנותרו לה חודשים לחיות, או למישהי שכאבים מנסרים את עצמותיה כל הזמן (לשמחתי, אני יודעת על כך רק מתיאורים של אחרים)? אני רוצה אריכות חיים, ואני פתוחה לשמוע כל דבר, ואני מתכוונת לעשות כל מה שההיגיון שלי וההוכחות החיות שאני רואה יאמרו לי לעשות. ואם במחקר דיברנו קודם, יש לי הצעה נהדרת, ואני מעניקה אותה בלי לדרוש תמלוגים. אולי תפרסמי מודעה בעיתון, ותזמיני אנשים שחיים מעל לשלוש-ארבע שנים אחרי אבחון של גרורות. ערכי להם תחקיר (כמובן בעזרת צוות של עוזרי מחקר בעלי ראש פתוח) לגבי אסטרטגיות ההישרדות שלהם - הכל, בלי לצנזר, בלי להשמיט: הליכה למקובלים, בליעת פטריות, דמיון מודרך, שיטות תזונה, מגנטים, התעמלויות מהמזרח, היפרתרמיה, שילובים של שיטות ועוד ועוד. אני בטוחה שתקבלי מחקר מרתק הרבה יותר מכל השיעמומונים שמבשרים בהתלהבות השמורה לכותביהם בלבד על הארכת תוחלת החיים בעוד שבעה עשר יום וחצי. ומלבד זאת, אולי נגלה גם שהאמונה של האדם במשהו (ולצורך העניין, זה בכלל לא משנה במה הוא מאמין) מסייעת לו להירפא, וחוסר האמונה, שרופאים לא רגישים במיוחד נוטעים בו, מורידה אותו אלי קבר מוקדם ממה שיכול היה להיות. ואני אשמח אם בעוד ארבעים שנה, מעל קברי הפתוח, יינשא סתם הספד רגיל, בלי "גיבורה", בלי "אמיצה", אולי שיגידו שהייתי אמא טובה. נשתמע ענת ש

את מקסימה, את כותבת נהדר, אני אוהבת אתך ובכל הזדמנות רצה למחשב כדי לראות מה כתבת. אל תבזבזי כוח על כעס על רופאה כזאת או אחרת, הן לא היו חולות, זאת רק העבודה שלהן ורותי לאופר, יחסית לאחרות, צדקת, יש לה רגישות לסבל ואמפתיה. אבל היא לא עברה מה שאנחנו ולא יודעת איך זה לרוץ לקנות לילדים בגדים לחורף מרוב פחד שלא תהיה להם אמא בחורף הקרוב. היא גם לא יודעת מה זה להריח ריח של במיה במיץ עגבניות בעונה ולשאוף מלוא הנחיריים כי אולי זאת הפעם האחרונה. (כמה שאני אוהבת במיה). את יודעת מה אני מאחלת לך? שתזכי לרצות עוד המון דברים חוץ מהדברים ה"מובנים מאליהם" שציינת, שתעברי את השלב הזה ושוב תרצי גם שטויות ושוב תיתעצבני משטויות. שלך באהבה או כמו שכתה יפה החברה שלך: "בשילוב לבבות".

דניה יקרה תודה על המילים הטובות שכתבת עלי, זה מחמם לי את הלב.. ועם זאת דניה, הרי אינך יודעת מה עברתי בחיי.. וגם לא אפרט לך כאן, די אם אספר לך שכשהייתי בת שש (ואני בת יחידה) אמא שלי הייתה מאד מאד חולה, ואני, בלי להבין ובלי לדעת, הרגשתי לאן זה הולך... ולשם זה אכן הלך!! וזאת היתה רק ההתחלה.. ואולי לכן היום כל המטופלות שלי מקבלות את הנייד שלי.. ואחרי קרוב לעשרים שנה באונקולוגיה, עדיין כל מטופל שלי הוא לי כבן משפחה.. וסליחה על החשיפה..

ענת תודה על מכתבך המאלף. את באמת לא מכירה אותי, ואפשר אילו היכרת, לא היית בוחרת בי דווקא להיות "שק החבטות" של כל טענותיך (המוצדקות , אני מניחה) נגד האונקולוגים והאונקולוגיה. לא, לא החמצתי כלל את זוית הראיה שלך, אלא שישנה לי גם זוית הראיה שלי; את יודעת, צדיק באמונתו.. קשה לי לקרוא את הסבל שאת עוברת ולקבל את הסיכון שאת לוקחת והבאתי בפניך את עמדתי, דווקא מתוך אמפתיה ואיכפתיות, אבל בהחלט מתוך כבוד לעמדתך. בסופו של דבר, אני מאד מאמינה ש"הכל קבוע והרשות נתונה..". לא אכנס איתך כרגע לפרטים או לויכוחים רפואיים, אני בצד שלך, לא נגדך!! ותאמיני לי גם אני עברתי "משהו" ברבים בחיים שלי. אני באמת מאחלת לך שיהיה לך כמה קל שאפשר והעיקר - שתיתמלאנה מישאלותיך שבמכתבך למעלה.

ענת , אני נסחפת בהתלהבות שלך ובקלילות הכתיבה שלך, זה מרתק ומאלף. כן, יש גם רופאים אטומים ויש גם כאלו שלא פתוחים לדברים שלא מוכחים מדעית. אבל, חייבים לומר, שלא כולם כך. לפחות לא אלו שאני "פגשתי" בשנה האחרונה. נדמה לי, שדווקא ד"ר לאופר מנסה לומר כל מה שהית אומרת לחברה או קרובה שלה, שיש לפעמים מקום שאם אין כוח להמשיך, אז אולי עדיף לסגת, ולא מתוך נקודת חולשה, אלא להיפך מתוך הכוח לנוח קצת ושוב להמשיך. רפואה זה לא מדע מדויק ממשי, אבל למספרים יש מקום של כבוד, ולכן רוב בטיפולים המוצעים ניתנים אחרי מבחנים יבשים של סטטיסטיקות. לדעתי, החולה הוא היודע מה טוב עבורו יותר מכל איש רפואה אחר. ו הרצונות שלך כל כך מובנים, ובחיים נורמליים גם בכלל לא חושבים עליהם. אלא רק כאשר פיתאום נושא החיים והמוות נעשה מוחשי. אחת הסיבות שאני מעריכה את הרצון שלך וכושר הלחימה שלך הוא בגלל שאני לא מאמינה שלי יהיו הכוחות הללו. אין בכלל ספק שאמונה עוזרת, אופטימיות וכוח לחימה גם כן. ולכן, יישר כוח והמון אהבה ותמיכה ממני גם. הרבה בריאות, סמדר תמשיכי להצליח ותובלי דרך.

ענת המיוחדת והאמיצה, דניה יקרה וד"ר לאופר המיוחדת והמקסימה, קראתי את השתלשלות ההתכתבות בינכן רציתי עוד להגיב קודם אך משום מה לא הצלחתי להעביר את המייל. דבר ראשון ולפני הכל, ענת יקרה, אני באמת חושבת שאת מיוחדת ואמיצה במיוחד, שעושה הכל כדי להמשיך ולחיות ולראות את ילדתך גדלה. מי כמונו יודע,שאנו שחיות מאירוע לאירוע, ומקוות שנראה עוד ציוני דרך בחיי ילדינו עושות הכל כדי להיאחז בחיים. לקחת החלטה אמיצה אחרי שחקרת ובדקת את כל הכיוונים והלכת אחרי ליבך ותחושותייך ולמרות שידעת שגם בדרך זאת יש סיכונים. יש לי תחושה שתצליחי בדרך זאת ולא משנה מה בסופו של דבר יביא לכך - הטיפול החדשני, האמונה והברכות, מקווה שהשילוב בינהם יביא לך את הבריאות ולראות גם את ילדתך מתחתנת ואף לגדל את נכדייך. מחזקת את ידייך האמיצות ומאחלת לך את הטוב שבעולם, עם הרבה אמונה, תקווה , כוח להמשך, ובטוחה שיש לך אותו. בטוחה שאת השראה ונותנת המון כוח ותקווה לחולות אחרות. תודה שאת משתפת אותנו בכל הרגעים הכי קשים והמרגשים שאת חווה בחייך. זאת זכות לנו למרות שלא קל שאת כל כל סובלת, אך כולנו מקוות שבסוף המנהרה יש רק אור אחד נפלא, שמלווה בהילה ענקית - החיים. אני מבינה את הקשיים שלך ענת וגם קראתי את דברי דניה לגבי ד"ר לאופר. אני חייבת לומר גם לך ד"ר לאופר, שהיתה לי תחושה חזקה עוד לפני ששוחחתי איתך בטלפון (את זוכרת אותי, עם הגן?!!...)שכתבת כמישהי שחוותה משהו מאוד דומה בחייך. אני מלאת הערכה ותודה על כל התמיכה שנתת לי בפורום, ואף הקדשת לי כל כך הרבה זמן בטלפון מזמנך בכלל בלי להכיר אותי, איני מטופלת שלך , אלא סתם מישהי שנזקקה לך , ואת נתת את כל כולך, למרות שגם אמרת דברים שלא היו קלים לשמוע, אך אמרת מכל הלב, מתוך דאגה אמיתית, שמתוך תובנה פנימית הרגשתי שאת מבינה אותנו גם מתוך נסיון שלך... הכאב לחוות דברים כל כך קשים שהיית ילדה יחידה בגיל 6 (הרי גם לי בן יחיד באותו גיל...) ולעבור עוד דברים נוספים אני מתארת שהפכו את חייך מילדות פשוטה ומאושרת לחיים אחרים לחלוטין. איני חושבת שאת צריכה להתנצל שחשפת זאת, הרי את בדיוק בן אדם כמו כל אחד מאיתנו וגם את נפגעת, עצובה, בוכה. התואר רופא לא מתאר את האדם כקהה חושים וחסר רגש והבנה, וחבל לי שיש כאלה שחשות כך. נכון יש גם רופאים כאלה, אבל יש גם אחרים, ובכל מגזר גם שמטפל בנזקקים יש אנשים מכל הסוגים. אני חושבת שד"ר לאופר היא דווקא מהסוג האחר . אני לא הכרתי אף פעם רופאה שדברה איתי בטלפון כל כך הרבה זמן מבלי להכיר אותי בכלל. לעיתים גם דברים שקשה לשמוע נאמרים רק מתוך אכפתיות ואהבה למרות שקשה לשמוע אותם. מנסיוני אני רואה שאין לשפוט אף אדם ולחשוב שרק אנו עוברים דברים קשים. למשל הפסיכולוגית שלי, שמייעצת לי הרבה ואף אומרת דברים קשים, ראיתי בעיניה שהיא עברה משהו על בשרה או עם קרוביה והסתבר לי שגם היא כנראה מדברת מאותו מקום בדיוק, אך לעיתים עם השקפה שונה . בנות יקרות, גם אם אנשים חווים דברים דומים, לעיתים התגובות שונות או הדיעות שונות, ולכן לא כדאי ישר לשפוט אנשים כאילו לא עברו דבר בחייהם, למרות הכאב שלנו עם המחלה והרצון לחיות, אי אפשר לדעת מה עבר אדם אחר. והנה ד"ר לאופר מדברת מתוך אמפטיה וכאב והבנה את עולמינו כמי שחוותה חיים כל כך קשים בצל אותה מחלה, כך שלמרות הכאב ובאמת ליבי יוצא אליייך ענת, וגם דניה, אני חושבת שבאמת הכוונות של ד"ר לאופר היו רק טובות, כנות ואמיתיות. תודה לך ד"ר לאופר ששתפת אותנו בכך. גם את מאוד אמיצה ובטוחה שלא היה לך קל כך לשתף ולחשוף. אני מאוד מעריכה אותך עוד לפני שפגשתי בך! מקווה שענת ודניה חשות אחרת עכשיו... ושוב ענת המיוחדת, שבאמת יינתן לך הכוח והאמונה לסיים את הטיפול ולחזור לארץ חדשה ואופטימית, עם המון שנים מאושרות עם בעלך וילדתך. מחבקת אותך חזק . שלכן, מרב.

ענת, הרצון לחיים ולחיות עד שיבה טובה הוא הרצון החזק ביותר למי שחלה בגיל צעיר במחלת הסרטן התיסכול גדול. אבל את בכוחות לחימה אדירים את מרגשת ואני מאמינה באמונה שלמה שאחת התרופות החזקות נגד הסרטן זה כוח הלחימה וליאוש אין מקום .ואת התרופה הזאת יש לך בגדול. ושיתגשמו כל משאלותיך ורק בריאות ! לבי איתך חיה

אמי בת 65 לאחר ניתוח למפקטומי, בלוטות נקיות. כעת נדרשת לעבור הקרנות. האפשרויות העומדות בפנינו הן : בי"ח איכילוב, בלינסון, תל השומר - היכן מומלץ לעבור את ההקרנות ? עליי לציין כי היא חברה בקופת חולים כללית. אודה על תשובתכן ע"פ נסיונכן. בתודה מראש.

מהנסיון שלי, בילינסון בסדר גמור. אין המתנה ארוכה והצוות מאוד נחמד.

התגלה אצלי סרטן השד לפני כחצי שנה, והתחלתי לקבל זריקות zoladex לפני כ- 4 חודשים.... נאמר לי כי מומלץ לקחת את הזריקות האלו על מנת למנוע את הישנות המחלה..אולם כמו כן נאמר לי כי אין הוכחות חד משמעיות כי ה-zoladex אכן מונע את הישנות המחלה .... שאלתי היא האם אכן מומלץ לקבל את הזריקות לאור העובדה שזריקות אלו יכולות לפגוע בפוריות ... תודה, אלונה .

קשה לי מאד לענות לך ללא מלוא פרטים לגבי מצבך ביחוד גיל, טיפול קודם, מאפייני הגידול.

היי היום, כ"ב באב, יום ההולדת ה-40 שלי, וקיבלתי בו מתנה שעולה 700 יורו, אבל את שוויה אי אפשר להעריך: תקעו לי בכבד מחט חמה למשך 20 דקות, והרגו (הלוואי, אמן) את הגרורה ואת סביבותיה בגודל של 3.5 על 2.5, כשהגרורה כפי שנמדדה היום הייתה בערך 2.1 על 2. האמת, קשה לי להתמסר לתחושה שניצלתי לעת עתה אחרי שנה וחצי שבה פעם אחר פעם קיבלתי בשורות נוראיות. החל באבחון הראשון, המשך בחזרה המקומית בעור של השד, ואחר כך החשד לגרורה בעצם, ואחר כך - המכה הגדולה מכולן - הגילוי שיש לי שתי גרורות בעצם האגן וגרורה בכבד. ואני רוצה לשמוח, ומפחדת שאולי נשאר בכבד תא רדום קטן (חס וחלילה, אני לא מאמינה שאני מעלה את האפשרות על הכתב), ואז אומרת לעצמי שאני לא מתכוונת "להכין" את עצמי למכה שעלולה לבוא, עדיף לשמוח על הקטל הנפלא שהרג גם כמה תאי כבד תמימים, לגבי מה שיקרה אחר כך, נתמודד עם זה אחר כך. כל מי שבצד שלי יודעת מה זה להסתכל בנקודות הזוהרות, היפות, האלה בפט, ולדעת : "לפי הידע הרפואי הקיים, זה הולך להרוג אותי", ולראות במבטי הרופאים: "זאת הולכת להימחק בקרוב", ולתפוס את החמלה בעיני האחיות של טיפול יום, ובכלל להיות מתה-חיה. אני מרגישה שהיום עשיתי צעד ענק לעצמי וצעד קטן לחברותיי לצרה, אנחנו לא מקבלות את הדין בפסיביות, אנחנו נעשה הכל בשביל לחיות, לא את שלושת-ארבעת החודשים שמציעים לנו הרופאים שלנו (עם כאבים בכל הגוף וקבלת מנות דם יומיומיות זה לא מציאה גדולה), אלא שנים, שנים רבות. וכשאני כותבת שנעשה הכל, אני מתכוונת להכל. אני יודעת שיהיה לכם נורא לקרוא את זה, אבל, לפי הבנתי וניסיוני בהרבה הרדמות כלליות וניתוחים, הייתי קרובה מאוד למוות בסוף ההיפרתרמיה, משהו עם מינון הנרקוטיקה או הכימותרפיה שלא התאים לגוף הרגיש שלי, ואין לי שום תרעומת, והרופא גם אמר לי לפני הטיפול שהיו מקרים של מוות בעת הטיפול. בקיצור, זה לא גן של ורדים, התהליך הזה, ותימצת את זה שקספיר ב"מהומה רבה על לא דבר", שקראתי אתמול בערב: "חולי אנוש נרפא רק בתרופה נואשת". אז, עכשו אני אמחל על כבודי, ואניח לחיים לקחת אותי לסיבוב על כיסא גלגלים (ד"ר צבל, לפני שהלכה הביתה, כשראתה אותנו יושבים על הספסל, הזהירה אותי לא ללכת ברגל) בעיירה היפה להפליא, אך משעממת באותה מידה, באד אייבלינג. ביי בינתיים ענת ש חזרנו, וחיים נרדם, ולי קצת כואב הכבד, אז החלטתי לתרגם לכם את התקציר שנתנה לי התזונאית לגבי עקרונות האכילה שאמורים לעזור לנו לשקם את המערכת החיסונית שלנו, שרק היא בסופו של דבר, ועם כל העזרה מהיפרתרמיה ושדות חשמליים ודמיון מודרך וכל מה שעולה בדמיונכם, עשויה להביס את הסרטן. · להשתמש במעט מלח ובתיבול עדין. · להימנע מאכילת נקניק ונקניקיות, בשר מעושן, בשר מומלח ומעיים (לאכול עוף, כבש ואפשר גם בשר בקר דרום אמריקאי שלא עבר שום עיבוד). · להימנע ממזון שמן, ובכללו מכל השומנים שבאים מבעלי חיים, מלבד חמאה ושמנת מאיכות מעולה. להשתמש בהרבה שמן זית מאיכות מעולה. · להימנע מקמח לבן וממוצריו. לאכול לחם ופסטה מקמח אורגני מלא. (חייבים לאכול לחם) · להימנע מסוכר לכל צורותיו, ממיצים ממותקים (מותר לשתות מיצי פירות וירקות טריים), מריבה, מג'לי, ממשקאות קלים (שתו רק מים!), משוקולד ומכל הממתקים. · להימנע לחלוטין ממזונות מקופסאות שימורים (גם מטונה, שאלתי), מאבקת חלב, וממוצרים מעובדים מתפוחי אדמה (עולים לי בראש צ'יפס וכל חטיפי הצ'יפס למיניהם). לא סיימתי, אבל התעייפתי. לילה טוב

היי ענת אני קוראת את דבריך ודמעות בעיני. אני מצדיעה לך. איפה הרופא במרפאה שהראה לך איך בודקים כבד מוגדל? שאני אדבר איתו? בכל מקרה, אני מקוה שהסבל הזה לא לשווא, והוא ישא פירות, והגידול יעלם, בהצלחה רונית

היי ענת, מחמם את הלב לקרוא את דבריך. אגלה לך סוד , חיכיתי בדריכות לדוא"ל שלך לאחר הטיפול וכה רבה היתה שמחתי לשמוע שאת אחרי. אני מקווה איתך שאכן הטיפול השמיד את כל התאים החולים ושלא יהיה צורך בטיפול נוסף. אין לך מושג כמה בדבריך ובאופטמיות שלך את מחזקת אותנו . אני מורידה בפניך את הכובע שגם בשעות הקשות את מוצאת את הרצון והכח לשתף אותנו. ובסוף שאלה אישית האם הטיפול הזה יכול לעזור גם לגרורות בעצמות? אני מקווה שתשובי לאיתנך במהרה. המשיכי לעדכן אותנו ON LINE דנה

ענת יקרה, יש לך כשרון כתיבה מקסים ובעיקר המבע המשולב שבו יש גם את ענת הלוחמת והדואבת וגם את ענת המשעשעת תודה

ענתי היקרה, כולנו, שאוהבים אותך מני אז ועד לעשרות השנים הבאות, כולנו מתרגשים למקרא דברייך, שבים ומתפעלים מעוז-רוחך, מכוח-אש-נתי, וכמו תמיד, כמה אופייני לך, זו את שמעודדת ומאצילה על זולתך מתעצומות הנפש שלך, שלא ייכלו!! ד"ש מינון, מעוזי, מיהודית, מצביה, מפסברג (רשימה לגמרי חלקית). כולם משלבים לבבות ומייחלים להחלמתך. שתעברי את הטבילה הבאה בקלות. הבחירה בחיים היא הבחירה הנכונה. שלך, דבי

היי ומזל טוב.......ויהיה רק המון בריאות לשנה הבאה, האושר יבוא לבד. את כלכך אמיצה, שזה ממש נותן תקווה לכולן. תתכני את הספר, ותמשיכי עם האופטימיות שלך. כל הכבוד, סמדר

ענת! אין לי הרבה מילים לומר לך ,רק שאני מחזיק לך אצבעות וליבי אתך

שלום לכולם אני מתענינת לחזור לפעילות גופנית אחרי סיום ההקרנות ואני קוראת שהרבה בנות ממליצות על פעילות פילאטיס.. סליחה על הבורות, אבל מה זה בדיוק הפעילות הגופנית הזאת??ואולי מישהיא יכולה להמליץ ,איפה כדאי לעשות אותה באזור ראשל"צ נס ציונה רחובות? תודה מראש.

התשובה שלי לא מוסמכת ומבוססת רק על זה שאני עושה פילאטיס כבר שנה. ההבדלים המשמעותיים בין פילאטיס לסוגים אחרים של פעילות גופנית: 1. המון אהבה לגוף והתחשבות. אין בכלל את הנימה של התייחסות לאיברים (למשל הזרועות או האחוריים) בתור אוייבים. הגישה היא של פינוק והרפיה. 2. לא מזיעים. 3. לא מתחרים. 4. ההבטחה שלהם היא עבודה עמוקה לטווח ארוך על שרירים פנימיים ויציבה. 5. זה נעים. בשביל כל ההסברים ההסטוריים ואנטומיים את צריכה לחכות לעוד תשובות. אני משתדלת לענות מהר כי יש לי מן תחושה שמי ששואלת רוצה משוב.

רעיה שלום, תתקשרי למכון פילאטיס של דליה מנטבר בככר המדינה ותשאלי אותם איפה יש להם שלוחה בראשל"צ או בסביבה. טל: 5445344 או 6045256 אני מאד ממליצה כי ההתעמלות הזו היא לפי היכולות שלך, בהתחשב בבעיות שיש לך ומתבצעת בקצב שלך בהדרכת מדריך אישי לאורך כל השיעור. בהצלחה

שלום רעיה!! לרגע חשבתי שזו הודעה שלי.. ובכלל לא זכרתי שכתבתי הודעה..... אני נמצאת בקבוצת התעמלות שהמדריכה משלבת בה פילאטיס עם התעמלות "בונה עצם". העקרון בפילאטיס- חיזוק שרירים מסוימים (טבעתיים וכדומה), נשימות נכונות ועוד כמה דברים שנשכחו כרגע. אגב- היום לפני שנה בדיוק עשיתי ממוגרפיה ששינתה את חיי. התגלה הגוש, וב-11/8 הייתי בביופסיה. בהצלחה וכל טוב! רעיה

שלום לצערי, אני לא מצליחה לקרוא את התגובות, אבל חיים (בעלי) ינסה להדפיס לי אותן בפעם הבאה שהוא יגיע לאינטרנט. אי אפשר להאמין כמה הם עומדים הרחק מאחור בתחום הזה.בכל אופן, חיים מנסה להעביר לי את השמות ואת המסר הכללי. ולמה שיותר מעניין. הטיפול היה נורא! כמו שכבר כתבתי, ביום קודם קיבלתי עירוי של גלוקוזה (כדי להעיר את תאי הסרטן הרדומים) ואחריו עירוי של 1,000 מ"ל גמזר, ובמהלך ההיפרתרמיה עוד 35 מ"ל של ציס-פלאטין, וזה כנראה היה הרבה מדי לגוף המסכן שלי. אני לא זוכרת כלום מחדר ההתאוששות ומהמעבר לחדר, וספירת הדם שלי צנחה כל כך, שקיבלתי שתי מנות דם. אבל אני מתאוששת, ואני רואה לפי גושיש סרטן שיש לי בעור השד שהמצב קצת משתפר. אני די חלשה, וקשה לי לאכול, אבל הספירות שלי טובות, אני מקווה שמספיק טובות בשביל "מחט חמה". בכל מקרה, ההיפרתרמיה הכללית הבאה שלי תהיה ביום חמישי, והפעם אני ממש פוחדת, אבל מה יש לי לעשות? להפסיק? בשבוע שעבר היינו כאן חמישה חולים ישראלים והמלווים שלהם. שלוש מאיתנו הן חולות סרטן שד שהתפשט, וכולנו פה בפעם הראשונה. כך שאני לא יכולה לספר על תוצאות של לפני ואחרי, אבל כשאחזור בשלום לארץ, אם ירצה השם, אני אבדוק מה קורה עם המרקר שלי, ואלך לבדיקת פט ואולי גם לאולטרסאונד לכבד. אחד הזוגות שעזב בסוף השבוע קיצץ בעלויות על ידי מגורים בפנסיון אחר, אבל אני לא יודעת אם זה נבון לעשות את זה, כיוון שבמקרה כמו שהיה לי, הייתי חוטפת עלויות אסטרונומיות על כל טיפול שהיו עושים לי אחרי ההיפרתרמיה. אני חושבת שלמי שרוצה לבוא בפעם הראשונה כדאי להתאכסן כאן, ורק אחרי שרואים את התגובות לטיפול כדאי לחשוב על לינה במקום אחר. ולאחיות ולאחים שלי ולבני הגרעין שלי ולדבי ולאברהם ולרחל, ולמי שעוד מכירים אותי באופן אישי, הייתי רוצה לומר שזה קטן עליי, אבל זה לא, וקצת ענווה לא תזיק לי, זה גדול עליי, זה חזק ממני, וזה מכאיב לי, אבל זה הדבר היחיד שיכול לתת לי עוד כמה עשרות שנות חיים, אז אני חייבת ללכת עם זה. טוב, התעייפתי מלכתוב. נשתמע ענת ש אז חזרתי, כי חיים לא מוצא כאן שום מקום פתוח. ביום ראשון העיירה נעולה כולה, הכל!!! ובשבת כמעט סגור, ואנחנו מתלוננים שאצלנו לא מאפשרים לפתוח כמה חנויות בשבת... הראות שלי נורא התייבשו מהחום, ואתמול ביקשתי משהו נגד זה, נתנו לי איזה נוזל באינפוזיה שלא הזיז לראות שלי, אז הספורט שלי ביומיים האחרונים היה מקלחות שש-שבע-שמונה ביום, אני כבר לא מצליחה לספור. פתאום צץ לי הרעיון הפשוט של שאיפת אדים. זה עשה להם קצת בלגן, הם די ראש קשה בעניינים מסוימים. בסופו של דבר, אחרי שהבטחתי לאחות שנסתפק אפילו בכף חשמלית שתרתיח מים, ואני אנשום את האדים, היא (ממש מותק, כל האחים והאחיות מתוקים) שלפה מהגנזכים מכשיר אינהלציה, ועכשו אני נושמת באופן הרבה יותר משוחרר. דבר חשוב, מי שחושבת על טיפול כאן, שקודם כל תעשה פורט. טיפולים בלי פורט הם לא משהו כל כך נחמד. ד"א תודה על התגובות. אחותי התקשרה קודם לכן, והקריאה לי את כולן.

ענת שלום הנחישות שלך ואומץ ליבך מעוררים הערצה. מבלי, חלילה,לרצות לרפות את ידיך , ברצוני להדגיש לך שהטיפול החשוב (והיעיל בהרבה חולות) שאת מקבלת הוא השילוב המקובל והניתן גם בארץ של ציס פלטינום וג'מזר. כל השאר - כפי שכבר כתבתי לכם, הוא, לכל היותר, עיניין של אמונה.. לכן אם את מרגישה שהטיפול "גדול עליך", מותר לך ל"עשות" מחשבה שניה.., למרות שכבר התגייסת ונסעת וכו. גם איכות חייך כרגע היא נורא חשובה, ואין ספק שהטיפול הכולל שאת מקבלת הוא מאד מאד מאד קשה ולמעשה בלי הוכחות (מדעיות) שהקושי הזה באמת משתלם. קחי את כל זה בחשבון, וכולי תקוה בשבילך שכל החלטה שתקבלי , תוביל אותך למקום אליו את רוצה להגיע. שיהיה לך הכי קל וטוב שאפשר !

כל הכבוד לענת על האומץ. אני מכירה קרוב משפחה שעובר את הטיפולים מדי כמה חודשים, וטוענים שיש שיפור קל. אני, לאחר כימו של CAF וטקסוטר, לא מוכנה לשמוע על עוד טיפולים נוספים. מה גםש אי מכירה נשים עם גרורות שמקבלות טיפול שבועי בארץ וכבר ממשיכות כך מספר שנים. בקיצור, לפעמים מתאים לקחת "צ'אנסים" ולנסות טיפולים עם יותר סבל. אני יודעת שאני לא הייתי אפילו שוקלת את זה. אולי זה ענין של השקפת חיים ? ואני מצטרפת לדעתה של ד"ר לאופר, אם קשה לך, לפחות ניסית, ואין שום חובה להמשיך. את אמיצה מספיק גם כך. מורידה בפניך את הכובע, הרבה בריאות, סמדר

בא לי לכתוב לך משהו ממקום אחר. את כותבת מקסים, גם הנימה וגם השפה וגם השקפת העולם. כדאי לחשוב על זה בתור ספר, לא בשביל להתפרסם או להתעשר (שזה בפני עצמו עשוי להיות נחמד, לפחות הקטע של התעשרות) אלא בשביל נשים אחרות כי עצם היכולת שלך לתאר באופן בהיר ומפוכח ועם זאת אופטימי זה סוג של מתנה, של כשרון יחודי לך. בהצלחה

היי ענת יקרה היום קיבלתי את כתובת האתר בזכות אחותך המקסימה אילנה (התברכת במשפחה מדהימה). מיד ניכנסתי לאתר, אין לך מושג מה זה עשה לי, זה ממש כמו לשבת לידך, תודה ענקית על יכולת הכתיבה שלך ועל הפתיחות והכנות על האופטימיות והכח הרב שיש בך. מלטפת,מתפללת ושולחת המון כח והחלמה שלמה ולמרות שאת אומרת שזה יקח כמה זמן שיקח העיקר שאחלים... אני מרשה לעצמי להוסיף מהירה וכמה שפחות כואבת. ד"ש חם והחלמה מהירה גם מרוני. הרבה הערכה ואהבה, מזל טוב ליום הולדת צלי.

לאחרונה קיבלתי מוצרים של חברת נוטרוניקס - ויטמינים וכל מיני תוספים למיניהם האם מישהו מכיר את המוצרים של חברת נוטרוניקס והאם בכלל כדאי להתאמץ ולקחת תוספים למיניהם תודה דליה

הכי כדאי זה להשקיע בקניה של אוכל טוב ובאמצעותו בטיפול בעצמך האוכל הכי יקר, כולל אורגני, יותר זול מתוספים. בהצלחה ורפואה שלמה

שלום, דודה שלי חלתה בסרטן השד, היא תעבור בשבוע הקרוב ניתוח להסרת 2 גידולים באותו שד או כריתה מלאה. סבא שלי נפטר מסרטן בקיבה. אני בחורה בת 27 ואמא שלי בת 49. רציתי לדעת מה הסיכויים שלנו לחלות (אם בכלל), ומה עלי לעשות בתור בחורה צעירה אני מבולבלת ואיני יודעת דבר על הנושא. תודה רבה

לא לכנס לפניקה.לגשת לרופא המשפחה והוא ישחלח אותך לבצע בד' גנטיות

לירון, אין טעם להלחץ הסרטן לא נבהל הוא חי מזה ,מה שחשוב שדודתך תבקש בהמשך הדרך בדיקה גנטית ובכל מקרה רצוי להבדק פעם בשנה אצל כירוג שד בדיקה ידנית . והחשובמהכל להיות חזקים כי רק החזקים שורדים המון בריאות, ולילה טוב.

לירון מסרת מעט פרטים וקשה להתייחס. בת כמה הדודה? האם היו עוד מקרים של גידולי שד במשפחה? לדעתי, כדאי שהדודה עצמה תשאל את המטפלים בה לגבי הרלבנטיות לשאר בנות המשפחה.

שלום, אני כרגע שלוש שנים לאחר אבחנת סרטן שד חדרני דרגה שלוש. טופלתי בCAF+ בלמפקטומי + ALND, הקרנות. כמו כן, בטיפול הורמונלי= זולדקס +טמוקסיפן. לפני שנה הופסק הזולדקס וקיבלתי מחזור, במקביל הופסק גם הטמוקסיפן. קיבלתי עוד שני מחזורים (לא סדירים) ומאז לא קיבלתי. הגניקואונקולוג, שלח אותי לבדיקות דם אנדוקרינולוגיות נוספו, כיוון שע"פ הFSH, LH , אני נראית בשיבוש. לדעתו לא ניתן לדעת אתם נפגעה פוריותי. 1). מה דעתכם? 2). האם כאשר אקבל מחזור כדאי לקחת טיפולים לפריון? 3). האם לאחר למפקטומי + הקרנות ניתן להניק?

אכן ניתן יהיה לדעת מה הפוטנציאל התפקודי של השחלות לפי בדיקות של FSH, LH ורמת אסטרדיול ולפי בדיקות נוספות. מאחר וזריקות הזלודקס הופסקו לפני זמן קצר בלבד תתכן השתנות ברמת התפקוד השחלתית, כלומר, ניתן לצפות לשיפור הדרגתי ברמת התפקוד השחלתי עם הזמן. גם דבר זה ניתן יהיה לבדוק לפי רמות ההורמונים הנ"ל ולפי סדירות או אי סדירות של המחזורים. לפי רמת התפקוד השחלתי ניתן יהיה לדעת באם את זקוקה לטיפול על מנת להרות. שאלה חשובה היא בת כמה את כי לגיל עצמו יש חשיבות עליונה בפיריון. לאחר לומפקטומיה והקרנות ניתן להניק. זה אפילו רצוי. אך צריך לדעת שהקרנות פוגעות בכושר יצור החלב מהשד. בהצלחה פרופסור אילן כהן

שלום לכולם, אבקש המלצה על מספרה שבה ניתן להתאים פיאות משיער אמיתי (אזור ב"ש)

פאות אלי בבנין הפורום הצמוד לבנין הבורסא ברמת גן ממליץ בחום

מ.ד. , גם אני גרה בב"ש אומנם לא קניתי פאה משיער טבעי אבל תנסי אצל איציק סטייל בזל 2 ב"ש 086234477 052622622 מקוה שעזרתי שיעבור בקלות והמון בריאות. לילה טוב!

ברצוני לברר לחברתי האם אחרי ניתוח של הוצאת הבלוטות וגוש בשד היא צריכה לרכוש תחבושת אורטופדית לשעת הטיסה? היא טסה השבוע וחלק אומרים לה שזה הכרחי וחלק לא אנא תשובתכם

לדינה שלום אני לא כל כך יודע לאיזו תחבושת אורטופדית את מתכוונת. ליד בצד המנותח? לרגליים? אינני יודע על המלצה חד משמעית לחבישת היד, אלא אם יש כבר בצקת לימפתית. זה בוודאי לא יזיק לאגוד את ביד אך אין בכך הכרח. לגבי הרגליים - רצוי שלא לשבת בלי תנועה ועם רגליים מקופלות כל משך הטיסה דר' חיים גוטמן כירורג אונקולוגי

שלום דינה, לחברתי וגם לי הוסבר שזה ממש חובה, זאת על ידי הפזיוטרפיסטיות העוסקות בניקוז לימפטי. גם אם אין נפיחות, חשוב מאוד לחבוש אל מנת שלא יגרם נזק עקב שינוי בלחץ שיש במטוס. במקרה זה אין הבדל בין אחת שעברה ניתוח והסרת בלוטול ויש לה נפיחויות לעיתים - לבין אחת שעברה אותו דבר וללא נפיחות. אני קניתי בחנות למוצרי אורטופדיה בחיפה, לבו... ניתן לקבל החזר או "מירשם" להשתתפות של קופת החולים. אני לא עשיתי כי הייתי יום לפני טיסה ולא היה לי זמן. עולה בערך 300 ש"ח. טיסה נעימה והמון בריאות סמדר

שלום רב. אשמח אם מישהו יתייחס לפנייתי מיום 8.8.04. .אני סובלת מכאבים חזקים בשדיים. ואני ממש ממש מודאגת..... בתודה שירלי

שלום רב, שאלתך נשלחה ליועץ הפורום. אנו מקוות לתשובה בהקדם. בברכה, צוות אחת מתשע

אני בת 50. לפני 3 שבועות עברתי בדיקה שגרתית אצל כירורג - כמדי חצי שנה - והוא אמר: מצוין! נקי לגמרי! במקביל, קיבלתי זימון מטעם קופ"ח לממוגרפיה, במלאות לי 50, ועשיתי את הבדיקה לפני שבוע. בממוגרפיה התגלה "גוש בשד שמאל - שנראה שפיר אבל ליתר ביטחון כדאי לעשות אולטרה סאונד", כתבה לי האחות במרפאה המקומית, שאליה הגיעו התוצאות. קבעתי תור לאולטרה סאונד ב-20.8 ועד אז אני בחוסר ודאות מציק. מה זה אומר - "נראה שפיר"? ומה רואים באולטרה סאונד שאין רואים בממוגרפיה? ואיך קרה שהרופא המומחה והמנוסה, בבדיקה קפדנית, לא הבחין בשום גוש?

אני עונה לך מהר כי בינתיים אין סיבה ללחץ וחבל לי שאת בלחץ. הרופאים שיענו לך הקרוב יסבירו לך בדיוק למה כל הסימנים מראים שהמצב שלך אופטימי לגמרי. לגבי השאלות שלך ועד כמה שיש לי תשובות אחראיות: 1. יש גושים שאינם ניתנים למישוש. 2. אם היתה סיבה לדאגה היו קובעים לך מועד בהול יותר. 3. הבדיקה הנוספת היא רק כדי להסיר כל ספק. רפואה שלמה

שלום שי בהחלט קיימים גושים הנצפים בממוגרפיה ולא נמושים ביד. זו אחת הסיבות העיקריות לביצוע ממוגרפיה. חוץ מזה, ואינני אומר שזה המצב אצלך, קורה שגם רופא מנוסה איננו ממשש ממצא. אולטראסאונד יקבע אם הגוש המדובר הוא מוצק או ציסטי (מכיל נוזל) ויכול גם למדוד אותו במדויק, לראות אם יש בו זרימת דם מוגזמת, ולאפיין את גבולותיו. ניתן גם לבצע דגימה של הגוש במחט עדינה או במחט גסה בהנחיית אולטראסואנד. גוש בעל מראה שפיר - הכוונה שאין לו דפוס ממוגרפי החשוד כסרטני. אי לכך, המתנה איננה בעייתית ואינני חושב שיש הצדקה לאי השקט שלך. עפ ממצאי הבדיקה, הממוגרפיה והאולטראסאונד עליך להייעץ עם כירורג מומחה לגבי ההמשך. דר' חיים גוטמן כירורג אונקולוגי

לקסלודה יש תופעת לואי של כאבים בכפות ידיים ורגליים עד פגיעה בציפורניים והשחרתן. האם יש דרך להתמודד עם תופעה זו ? ידוע לי שבקבלת טקסוטר שלו תופעת לואי דומה, זה עוזר להכניס ידיים ורגליים לקרח, האם זה יכול לעזור גם כאן? תודה מראש.

לתמי קסלודה משפיעה פחות על הציפרניים ויותר על עור כפות הידיים והרגליים. ההשפעה מתבטאת באודם ובגרד ובתחושת צריבה. חשוב לשים לב להופעת אודם ולדווח מיד לרופא המטפל, כדי שהמצב לא יתקדם ויחמיר. "אמבטיות קרח" לרוב לא עוזרות, אלא הורדת המינון או הפסקה בנטילת התרופה.

תודה רבה

שלום רב למומחים ולחברי הפורום...! אני בחורה בת 30 (תיכף). לפני כארבע שנים גיליתי גוש קטנטן שהלך וגדל למימדים של כ- 35 מ"מ בערך נכון להיום (אני מקווה שאני לא טועה). יחד אתו גילו לי עוד כמה גושים ונאמר לי מלכתחילה כי הם פיברואדנומות. עברתי ביופסיה בשתי השדיים בשלוש גושים וגם הממצא היה פיברואדנומה. המליצו לי על ניתוח להסרת הגוש הגדול מביניהם - זה שגדל) והחלטתי אחרי התלבטויות של שנים וביקורות ולאחר שלצערי הרב הגוש הגדול מבין כולם גדל מאד - לעבור ניתוח להוצאת הגוש שגדל. יש לי שתי שאלות: 1. נמצאו לי עוד שני גושים צמודים אחד לשני בשד השני שגם הם גדלו אבל לא בצורה משמעותית. האם כדאי לי כבר להסיר גם אותם באותו ניתוח? האם הם לא יגדלו כפי שהגוש הגדול מביניהם גדל עד כה? לא עדיף לי כבר להוציא את שלושתם? (אחד בשד שמאל ושניים בצד ימין). 2. בימים האחרונים החלו לכאוב לי השדיים. כאב דומה לכאב שישנו בשדיים שבוע לפני הגעת המחזור...ואני נמצאת בדיוק שבוע אחרי שסיימתי כבר את המחזור שלי. בנוסף השדיים נפוחים וכואבים. היום הכאבים הם ממש חזקים, האם זה קשור אחד לשני? פעם ראשונה שזה קורה לי ואני ממש ממש מודאגת. חוץ מכל זה, נאמר לי ע"י הרופא שאני יכולה לעבור את הניתוח הזה גם בהרדמה מקומית ומנסיוני -בביופסיות שעשיתי נכנסתי לחרדה ממה שראיתי (בהרדמה מקומית) וגם הרגשתי את כל האקט, האם תוכלו להמליץ לי - האם כדאי לי לעבור את הניתוח בהרדמה מקומית או בהרדמה כללית? אני ממש ממש פוחדת ובחרדה... אשמח לתשובתכם בהקדם... בתודה מראש.

שלום שירלי, קשה לתת המלצות לגבי כריתת גושים מבלי לבדוק אותך ולראות את תוצאות הבדיקות (מה גודל הגושים, באיזה קצב הם גדלים וכד'), זו החלטה שאת צריכה לקבל ביחד עם הרופא שמטפל בך ועוקב אחריך. באופן כללי הסיבות לכריתה של פיברואדנומות הן: אם הן גדלות בקצב מהיר, או אם הן הגיעו לגודל של 3 ס"מ ומעלה - שאז הסיכוי שיקטנו נמוך מאוד. בדרך כלל כאבים אינם קשורים לפיברואדנומות. הסיבות השכיחות לכאבים בשדיים הן שינויים הורמונליים, וקפאין - האם עלתה צריכת הקפאין שלך בתקופה אחרונה ? (כולל קפה, תה, שוקולד, קוקה קולה...) - אבל גם במקרה זה - אסור להסתפק בייעוץ וירטואלי, ויש לגשת להיבדק. לגבי הניתוח עצמו - אני נוהגת להציע למטופלות שלי הרדמה מקומית וסדציה, כלומר טשטוש: המרדים נותן באינפוזיה תרופות שמרגיעות וקצת מטשטשות, אבל לא ממש הרדמה כללית, כך שאין אח"כ את העניין של התאוששות או בחילות - ואני מתרשמת שכמעט כל המטופלות שלי מאוד מרוצות מהשילוב הזה. בהצלחה!

היכן אפשר למצוא חומר על התרופה הנ"ל? האם היא יעילה במקום שטקסוטר הפסיק לעזור? (גרורות)

נאוה חומר על התרופה ניתן למצוא באינטרנט דרך אחד ממנועי החיפוש; אם נוח לך יותר חומר בעברית אחפש לך.. ג'מזר היא תרופה יעילה יחסית לסרטן שד גרורתי ויש לה, גם זה יחסית, מעט תופעות לוואי; למשל לרוב לא נושר השער ואין פגיעה בציפורניים ואין בחילות קשות. כמו כל תרופה ברור שהיא לא עוזרת לכל אחת ובאותה מידה, אבל בהחלט בהחלט שוה לנסותה. בהצלחה

תודה על תשובתך המהירה! אכן, יהיה לי נוח יותר לקרוא חומר בעברית ושוב אודה לך אם תוכלי לעזור בכך. חן-חן.

התגלה לפני כשבועים סרטן שד.אני אמורה לעבור ניתוח. על מה מעידים כאבים בכתף, בזרוע ובשכם?

רחל שלום כאבים כפי שתארת שכיחים במצב בו את נמצאת ובד"כ לא מייצגים בעיה משמעותית. בכל מקרה על הרופא המטפל שלך להיות מודע אליהם. בד"כ לפני ניתוח מבוצעות מספר בדיקות שמתייחסות גם לסיבות אפשריות לכאבים שתיארת. בהצלחה ד"ר משה כרמון

נורא תלוי בת כמה את ובאיזה צד הכאבים, והאם הם קשורים למאמץ ומה עוצמתם. אצל אשה יותר מבוגרת כאבים כנ"ל בצד שמאל מחייבים שלילת גורם שקשור ללב. בכל מקרה, ובפרט אם הכאבים חדשים וחזקים או קשורים למאמץ, פני בהקדם להתייעצות רופא פנימי וגם להתייעצות עם אונקולוג!!

בסוף אוגוסט אני מסיימת לקחת את תרופת הטומוקסיפן לאחר 5 שנים במשפחתי יש סיפור של סרטן שד לא נמצא גנטי האם אני צריכה לעבור לפמרה או לכדור אחר ומה מומלץ להמשך טיפול בתודה מראש

שקד אכן ישנו מחקר אחד גדול ומאד רציני המראה שנטילת פמרה אחרי 5 שנים של טאמוקסיפן משפרת את סיכויי ההישרדות. עם זאת, משך המעקב אחר מחקר זה הוא קצר יחסית וזו עדיין אינה המלצה עולמית גורפת. האם את צריכה לעבור לפמרה נורא תלוי בנתוני הגידול שהיה לך, בגילך ועוד.. שוחחי על כך עם האונקולוג שלך. בהחלט זו לא החלטה אוטומטית.

שלום, לפני שנה עברתי ניתוח בילאטראלי של השדיים, קיבלתי 6 טיפולי כימו. בבדיקות שגרתיות הציע הגניקולוג כריתת רחם למניעה. כשהלכתי ליעוץ לפרופסור אחר , אמר שאין צורך בכריתה שלמה, אלא רק של השחלות. רופא שלישי אמר שאין עדות רפואית לכריתת רחם. אני מבולבלת, ולא יודעת מה לעשות?! ידוע לי על ניתוח כריתת רחם בלפראסקופיה, אבל לא כל הרופאים מיומנים בשיטה זו. שאלותי הן, מה עלי לעשות? האם לכרות את כל הרחם בניתוח בטן, או בלפראסקופיה, האם לכרות רק שחלות??? מכיוון שכולם מסכימים שזה לא דחוף, אני דואגת, ורוצה לעשות משהו, אבל קשה עלי ההחלטה. אנא עזרו לי!!! בתודה ויום טוב, כמון

לכמון שלום, הייתי מבקש מספר פרטים: בת כמה את? האם את נוטלת טמוקסיפן? האם ביצעת בדיקה גנטית ל-BRCA?

שלום לך דר' דן גריסרו, תודה שהתייחסת לשאלותי. אני בת 59 נוטלת טמוקסיפן מזה 7 חודשים ביצעתי בדיקת BRCA ואינני נשאית המוטציה הנ"ל. אולם אציין כי יש סיפור משפחתי מאד מרשים של סרטן השד!!! ידוע לי על תרופה בשם ארמדיקס (במקום טמוקסיפן ) ואשר איננה משפיעה על רירית הרחם, אולם לא נמצאת בסל התרופות, האם יש מקום לשקול לקנות אותה?! בתודה, כמון

שלום גליה, ב-4.6 שאלת שאלה לגבי דלקת באזור הפורט. מכיוון שיש לי בעייה דומה [אודם + עקצוץ וגרוד לסרוגין], ראשית אני מקווה שאצלך נפתרה הבעייה. שנית, הייתי מעוניינת לדעת איך וע"י מי טופלת. לי נתנו משחות אנטיביוטיות שלא הועילו. בהזרקת חומר ניגוד לא נתגלתה דליפה. אודה לך מאד אם תשיבי לי, בתקווה שאת עוקבת אחרי השאלות בפורום. בריאות שלמה וכל-טוב.

שלום רב, לאחר מספר טיפולים בטקסוטר הופיעו אצלי במעלה צינורית הפורט א קאט אודם, מלווה בצריבה ובגירוד לסרוגין, וכן התקשות לאורך מעלה הצינורית.[התלבשות של רקמה?]. טופלתי ללא תוצאות במשחות אנטיביוטיות. בוצע צילום עם חומר ניגוד ונקבע שאין דליפה או סתימה. רציתי לדעת אם ניתן להחליף את הצינורית למרות ההתקשות סביבה ומה הסיכונים והסיבוכים האפשריים בניתוח כזה, ואם ישנם תקדימים, ובמידה שניתן: כמה זמן לאחר טיפול יש להמנע מניתוח. אודה מאוד על תשובה מהירה.

למילי שלום ההתקשות והאודם יכולים לנבוע מתהליך דלקתי זיהומי או תהליך דלקתי לא זיהומי המלווה בקריש בתוך הוריד. לא ברור לי אם מה שאת מתארת קרה בנתיב התת עורי של הצנתר או בחלקו התוך ורידי או בשניהם. לפיכך זה מחייב בדיקה קלינית ואולטראסאונד דופלר של הוריד (לשלול או להוכיח קיום קריש). יש להמנע מניתוח כל עוד הספירה הלבנה וספירת הטסיות אינן מאפשרות זאת. אם יש לך ספירות נמוכות וכן חום וכאבים יש לתרבת הצנתר ולשקול הוצאתו ללא דיחוי למרות (ובגלל) הספירות הנמוכות. יש לכך הרבה תקדימים. רצוי שלא להעביר הצנתר החליפי באותו נתיב. דר' חיים גוטמן כירורג אונקולוגי

אני אישה ואם לילדים בת 46. עברתי כבר א תכל מדורי הגיהינום בטיפולי סרטן השד שתקף את שתי השדיים בזו אחר זו. כעת הסרטן שלח גרורות גם לעצמות, מה שגורם לכאבי תופת וקושי עצום בהליכה וניתוק מהעולם החיצון. כדורים לכאבים (אוקסיקונטין ופרקוסט-5) עוזרים במעט, ואיכות החיים ירדה פלאים. הקרנות נועדו להפחית את הכאבים, אך יש גרורות גם בכתף, גם באגן ובמקומות נוספים, ואין כוונה להקרין את כל הגוף. מה עושים הלאה , איך ולאן מתקדמים מכאן ? האם המשמעות היא מוות איטי ביסורים קשים ?

כמובן שיש טיפול את צריכה לקבל טיפול טוב יותר נגד כאבים, טיפול אונקולוגי יעיל (כמוטרפיה או טיפול הורמונלי), טיפול על ידי ביפוספונטים (ארדיה או זומרה) וקרינה לפי צורך למיקום מדויק. אם יש לך קשיי הליכה פני באופן מהיר לאונקולוג שלך בכדי להעריך אם יש בעיות בעמוד השדרה הגורמות ללחץ על חוט השדרה או בעיות באגן-פרקי ירכיים. בעזרת טיפול מיומן ניתן לשפר את איכות חייך באופן מהותי

שכחתי לציין שאני מקבלת טיפול הכולל : - בונפוס (ביפוספונטים). - פסלודקס (הורמונלי). - אני אמורה להתחיל לקבל הקרנות. כל אלו לא עוזרים בשלב זה. האם יש פתרונות נוספים/אחרים ?