פורום סרטן השד
מנהל פורום סרטן השד
אני בת 48 ויש לי כאבים בפיטמות . מה הסיבה שיש לי כאבים האלה.
שלום רחל, אנו ממליצות לך להיבדק אצל כירורג שד או מרפאת שד בקופת החולים לה את שייכת . מאד קשה ליעץ וירטואלית ולכתוב סיבות לכאב זה או אחר , ולכן הסמכות הטובה ביותר לבדיקה היא רופא כירורג המתמחה בכירורגית שד. בברכה, צוות אחת מתשע
אני מצטרפת לנשים שלא אהבו את סגנונה של טלי. בלי להעליב - זה פשוט לא זה. אני הייתי רוצה לשמוע הרבה יותר מישהי כמו נועה גואטה, רכזת הקו החם. אני יודעת שיש קורסים לעונות לקו החם. אולי מישהי מאותן מתנדבות תהיה מוכנה לענות בפורום?
רבותי, גם אני לא התחברתי לסגנון של טלי אבל אין שום סיבה לעשות עליה עליהום שכזה . הכוונות שלה רק טובות ויכול להיות שיש כאלה שכן תתחברנה אליה. מי שלא מתחברת לא חייבת לקרוא את מה שהיא כותבת. ואפילו אם היא עושה טוב לאחת מאיתנו , כבר הרוויחה את שכרה. אז תפסיקו, באמת!!! קצת כבוד ליועצים של הפורום שעושים הכל בהתנדבות ומשתדלים לעשות את זה בצורה הכי טובה שיש. גילי
ומה עם כאלה שכןזקוקות לתמיכה רגשית, אבל הסגנון הזה גורם להן לתפוס מרחק ? אני מעריכה את הכוונות הטובות, אבל לא תמיד זה עובד...
בא בן אדם מתוך כונה לעזור לזולת בהתנדבות, אבל במקום לומר תודה ולנסות לקחת את הטוב מדבריו מבקרים אותו ומעלבים. אני חושבת שזה לא יפה. זה סגנונה יש המון פורומים שנותנים תמיכה נפשית, נכון שזה נוח שהכל בבית אחד נכון שהגישה של טלי קצת מתוקה מדי אבל מכאן ועד הסגנון שנחשפנו אליו ביומים אחרונים הדרך ארוכה. אני בעד להפסיק את ההתכתבות הזאת שלא נותנת כלום. מי שלא מתאים לו שלא יקרא כמו שכתבה גילי. ובריאות מלאה לכולנו!
אמרת בדיוק מה שחשבתי גם אני, מצטרפת לדעתך.
שלום לכולם, מדוע אתן מסתתרות ? כל אחת רשאית להביע את דעתה אני חושבת שמקומה של טלי אתנו ומכריה מאד את עבודתה . הייתי ממליצה לכם להכנס לפורום פוריות בתפוז הפורום ממנו באתי וכתוצאה מהטיפולים חליתי ותראו איזה תמיכה עידוד ואהבה מקבלת כל אחת . שלכם הדי
בנות יקרות, אני שואבת מכן המון בשנה וחצי האחרונות. אני מקווה שאני גם תורמת לפעמים. כל אחד תורם בדרכו ובסגנונו. כשאני כותבת, אני פורקת את אשר על ליבי, בלי לתת את הדעת אם אוהבים את סגנוני או לא - זה יתרונו של השיח האלקטרוני. ברגע שבחרנו להצטרף לפורום רחב ופתוח לכל, אין זה הוגן ל"גרש" משתתפים שאינם לרוחנו (ראו דוגמת אריק, שרבות מאתנו אהבו את הודעותיו ורבות אחרות - ממש לא). עם זאת, יש לנו את הפריווילגיה לסנן ולא לקרוא את כל ההודעות. דביק או לא דביק - זה כבר ענין של טעם. לעתים נשים צריכות ממש ברגע זה תמיכה וחיבוק וירטואלי, והתשובה המזמינה להתקשר לקו החם לא ממש מסייעת. תשובה חמה ומזמינה להיפתח, כמו תשובותיה של טלי, יכולה בהחלט לסייע לרבות מהנשים שסגנון זה מתאים להן. בלי שום קשר לדעתי על סגנונה של טלי, תנו לנשים לשאוב עידוד וכוחות מתשובותיה וכוונותיה, שאני בטוחה שהן טובות ואמיתיות. הרבה בריאות ואושר, אפרת
לכולן, אינני חולה - זה נכון. מעצם העובדה הזאת מעולם לא אוכל להיות במקום בו אתן מצויות. הגעתי הנה מתוך היכרות עם העבודה בפורמים של תמיכה נפשית באינטרנט. כוונתי כאן היא יחד איתכן ללמוד את הדרך להתחבר זו לזו, לשתף ולהשתתף, להיפתח. התמיכה הנפשית בכל מצב משברי, כמו גם בסרטן השד, חשובה ביותר. התמיכה הדדית חשובה לא פחות. אני כאן איתכן בשביל להיות יד מכוונת לתמיכה הדדית שאתן מעניקות זו לזו. בהזדמנות זו אני רוצה להזמין אתכן להציע דרכים שבהן אתן תוכלנה לחוש יותר בטוחות בבית הזה, הקרוי "פורום", והאם יש משהו שהייתם מצפות או רוצות ממני באופן ספציפי - או מצפות זו מזו. שלכן, טלי
טלי היקרה לדעתי הבנת היטב את הנאמר ובתור זו (אני)שפתחה את כל הנושא לדעתי התגובה שלך הפעם מראה שהבנת את רוח הדברים וכי כולנו נוכל להיעזר גם בך וגם זו בזו יישר כוח על הרצון הטוב שלך מסתתרת קבועה
אימי טופלה בשנה האחרונה לאחר גילוי גידול בשד, בכימותרפיה, כריתה והקרנות. ועתה היא מטופלת בטמוקסיפן. מהו המעקב המקובל? האם נהוג להסתמך על מרקרים בבדיקות דם או לבצע גם סריקות תקופתיות (פרט לממוגרפיה של השד השני). באיזו תדירות? רוב תודות
לרותי שוב עלי להביע את צערי שהמידע שאת שואלת עליו לא נמסר לכם על ידי המטפלים, שזו חובתם!! תשובתי כללית, שכן אין אני מכירה את פרטי מחלתה של אמך ואת מצבה הכללי. נהוג לעקוב כל 3-4 חודשים בבדיקה גופנית ובקבלת מידע מהאשה ופעם בשנה לבצע ממוגרפיה. מעבר לזה - הכל נתון לשקול הדעת של הרופא בהתאם לנסיבותיה של כל אשה, ואינו "אוטומטי".
בנות שלום, אם יש מי מכן שעברה שיחזור מרקמות עצמיות {בטן} ומוכנה לספר לי איך הכל הולך: התהליך של ההתאוששות אחרי הניתוח {10 שעות ניתוח}, איך הכל נראה אחרי? האם מי שעשתה זאת מרוצה? אשמח לכל מידע שתוכלנה לספר לי,{ התוצאה לאחר זמן?} הרבה בריאות תודה אילה
שלום איילה, באתר עמותת אחת מתשע הוקדש פרק על שיחזור שד . הדרך להגיע אל המידע הזה הוא כדלהלן: קישור לאתר עמותת אחת מתשע נמצא במעלה הדף צבוע בכחול, דף הבית, מידע, מידע רפואי, שיחזור שד. אנו ממליצות שתקראי את הפרק הנ"ל ומקוות שמידע יעזור לך. בברכה, צוות אחת מתשע
לא הבנתי יש כזו אפשרות? האם ניתן לשחזר שד מרקמתי שלי? הגוף לא דוחה זאת? איך ההחלמה? באיזה בית חולים ומי המנתח? האם אפשר לבקש זאת מהרופא המטפל?
טופלתי בטומקסי ארבע שנים.עקב תלונות מצידי על כאבי עצמות ולחץ באזור הלב ,הטיפול הוחלף לניסיון לארימידקס. אחרי הפסקת הטיפול לשבוע ומעבר לארימידקס חל שיפור במצבי. אחרי שישה חודשי טיפול בארימידקס חזרו כאבי העצמות ביתר שאת. האם קיימת בסל הבריאות תרופה אחרת ללא תופעות אלה שמניתי. עמליה
נראה לי שיש מקום לברור של כאבי העצמות, האם הם עקב התרופה או בעיות אחרות. האם הטיפול שאת מקבלת הוא טיפול משלים לאחר ניתוח או עקב גרורות? יש תרופות דומות לארימידקס - פמרה , וארומזין. שתיהן בסל לסרטן שד גרורותי
אני מודה לכל הנשים המקסימות על התשובות המעודדות זה מאוד עזר לי :) ושוב תודה מכל הלב:)
תמי יקרה, אנחנו כאן איתך ובשבילך תמיד. מחזקת את ידיך לקראת הבאות, ומחכה לעידכונים ממך... שלך, טלי
שלום טלי אם שמת לב רוב רובנו זקוקות למידע והאחרות זקוקות לכתף תומכת שאותה מקבלים באופן היפה והטבעי ביותר מחברות לצרה מה שאת מציעה זה בליל של רחמים עטוף בצלופן צכריני מטושטש ופתטי מה אגיד לך לי זה ממש לא מתאים ההשתפכות הזאת מתנצלת בפני הבנות שזה מדבר אליהן הקבועה שלא ממש רוצה לההזדהות
אילו תרופות נוספות יש מהמשפחה של זולודקס והאם תופעות הלוואי שונות?
יש תרופות רבות בעלות פעילות דומה, כגון דקהפפטיל , לוקרין ועוד. הן אינן רשומות לסרטן שד. אין הבדל בתופעות הלואי
לפני כמה ימים קיבלתי תשובה שאכן הגוש בשד הוא סרטני. יש לי שלושה ילדים הגדולים בצבא והקטנה בת 10 איך מספרים להם? האם לחכות עד שאגיע לאבחון יותר מדוייק לגבי מצבי או לספר להם עכשיו? אני לא יודעת מה מחכה לי מה התהליך ? איך זה מתחיל? מה צריך לעשות? ואני מרגישה שעולמי חרב .
תמי יקרה, ראשית אני רוצה לחזק את ידיך בתוך הסערה הגדולה שמתרחשת עכשיו בחייך, ולספר לך, כמו שגם רבות אחרות יוכלו לעשות זאת כאן, שאפשר להילחם בסרטן, ולנצח אותו. את לא לבד במלחמה הזו, ואנחנו נהיה איתך, כמה שתרשי לנו. את מספרת על כך שכעת את עצמך מבולבלת מאד, לא מספיק יודעת, מה יהיה, מה התהליך. אני חושבת שלאט לאט, כשאת תקבלי את המידע לו את זקוקה, ותביני לאן מועדות פניך, יהיה לך קל יותר לדבר עם הילדים. ברגע שהדרך תיהיה לך ברורה, מה עושים ומתי, תוכלי להיות בטוחה יותר בעצמך ובדרך, וכך תוכלי לעזור לילדיך לספוג את הידיעה הקשה, אבל בריכוך מה. תוכלי לבוא אליהם כבר עם "אסטרטגיות ברורות של המלחמה". פרט לכך, אני רוצה להזמין אותך להמשיך ולכתוב בפורום כאן, לעדכן אותנו, לספר. הגולשים האחרים כאן ישמחו לתרום לך מנסיונם האישי ומהידע שלהם. את גם מוזמנת להתקשר אלינו לקו החם, כפי שפרטיו מופיעים בראש העמוד (1-800-363-400), בקו החם נמצאות נשים שעברו את המחלה והחלימו. אני מאמינה שהשיתוף בחויה ובניסיון יתרום לך רבות. מחכה לשמוע ממך, ושולחת לך חיבוק מחזק. שלך, טלי
תמי, הגילוי אכן מלווה בהלם ובלבול. כל-כך מעט ידוע לך על המחלה ואני מניחה, שכמוני וכמו אחרות, עליך לקבל החלטות בפרק זמן קצר יחסית (סוג ניתוח, סוג טיפול, רופאים). אותי הטריד יותר מכל איך לספר לילדים ובמיוחד להורים. ככל שחולף הזמן, כך קשה יותר לספר, כיוון שאת מעכלת יותר ומבינה יותר. אני החלטתי לשתף את הילדים הגדולים (19, 16) מיד ביום הגילוי ואילו הקטן (9) ידע שיש משהו, אך לפרטים הוא נחשף לאט, במהלך תקופה. הגדולים הגיבו בבגרות והבנה, כיוון שמיד אמרנו להם שסיכויי ההחלמה גבוהים, ושידרתי להם לאורך כל הדרך שאני בסדר. הם מיד נרתמו לכל עזרה שנזקקתי להם. חשוב לשתפם, כדי שיחושו שהם חלק מתהליך ומאבק המתרחש במשפחה. עם ההורים היה קשה יותר ולא ידעתי איך מבשרים להם הודעה כזו. משכתי את הדבר יומיים ובסוף ספרתי. מנסיוני - אין להסתיר. אנשים קרובים עלולים להיפגע שלא משתפים אותם במידע חשוב שכזה. עליך להיות חזקה ולהאמין בבריאותך. את צריכה להתכונן לתקופה מסוימת של ניתוחים וטיפולים. כל עוד תהיי חזקה ואופטימית - גם הסביבה הקרובה לא תחיה בחרדה. אני מצאתי את עצמי מחזקת את המשפחה הקרובה והמורחבת והם שאבו ממני כוחות נפשיים. לא היו רגעי שבירה לא לי ולא למשפחה. האופטימיות מנצחת. ישנן נשים המעדיפות לא לדעת יותר מדי על הסרטן. אני להיפך - מרגע הגילוי ועד היום (שנה וחצי) אני מחפשת וקוראת כל חומר אפשרי (עלונים של אחת מתשע והאגודה למלחמה בסרטן, אינטרנט, כתבות), מדברת עם נשים אחרות בחופשיות (זה עוזר לפרוק) ומבקרת באופן קבוע בפורום זה. עצם הידיעה מקנה לי הבנה ושליטה מסוימת. בחרי בדרך המתאימה לך, אך אל תאבדי את התקווה. הרבה בריאות, אפרת
היי אני מציעה שתחכי עד שתדעי אלו טיפולים את הולכת לעבור, ואז תספרי לילדים. אני סיפרתי לילדים שאני חולה בסרטן, אבל הוציאו לי אותו בנתוח, ועכשו אני הולכת לעבור טיפולים, שהם קצת קשים, כדי לודא שלא נשאר אף תא סרטני בגוף. הבהרתי להם שאני לא הולכת למות, ובמשך כל תקופת הטיפולים שדרתי החיים כרגיל. החיים בבית ממשיכים כרגיל, השגרה היא הטיפול הטוב ביותר גם לך וגם להם. המון בריאות רונית
בס"ד שלום לך תמי אני רוצה לספר לך מנסיון שלי שגם אני קיבלתי את ההודעה בבום אחד גדול. אני כעת שנתיים ב "מערכת". גם לי יש ילדים ב"ה. וגם אני התלבטתי כמוך. אספר לך שכשזימנו אותנו הלכנו המשפחה (כולל הילדים) לרופא היו שם גם עובדת סוציאלת ועוד סוללה גדולה של אחיות וכו'. שאלו אותי אם אני יודעת מה יש לי. זו היתה פתיחת השיחה. אמרתי להם שקראתי את הדיאגנוזה. ןמיד שאלתי" כמה ימים יש לי לחיות? ואז כולם צחקו. התפתחה שיחה נחמדה ( מדובר בגופנו-נפשנו שקשה לה לקבל). ואז החלו היועצים למיניהם לספר ולדבר ובין היתר על אדם שחוצה כביש ויכול הדרס חלילה ועוד. לדעתי , כדאי לך להיות בקשר עם אחת מתשע. הם ממש נהדרים. אני גם ביקשתי מכל מי שיש לו יד ורגל להתקשר ולספר "חוויות" וכיצד ממשיך להתגבר. מאחלת לך החלמה מהירה. צאי מהבית, עשי דברים שמעניקים לך שמחה. ושתהיה לך שבת שלום שמחה.
גם לאימי גילו סרטן בשד לפני כחצי שנה . אמא אמרה בדיעבד שהחלק הכי קשה היה לספר לילדות (אנחנו שתי בנות 28,30) . בגלל הקושי היא הסתירה את זה מאיתנו במשך חודש , והדבר הכי קשה שהיה לי זה לחשוב על החודש הזה , שבו היא דברה איתי כאילו כלום לא קרה , והיתה לבד עם המחשבות . אז אני ממליצה לך לספר ( לגדולים , אני לא יודעת איך זה עובד עם ילדים קטנים) . גם את תרגישי הקלה עצומה . את זקוקה לכוחות מאחרים עכשיו , והסתרות רק פוגעות בכוחות האלו . נראה לי שלא כדאי לחכות עד שתדעי בדיוק מה הטיפולים , ומה חומרת המחלה - מנסיון זה השלב שבו צריכים המון תמיכה , ושבו יש הרבה מאד מתח . הרבה הרבה בריאות ומצב רוח טוב ...
תמי שלום! אני מצטרפת לדעתן של הקודמות לי ששגרה היא התרופה הטובה במצבנו גם לי יש ילדה בת 12 וזאת אחת החלטות הראשונות שהחלטתי שהתגלתה המחלה שכולם ממשיכים בשגרת חיהם ולא מפסקים אותה מכיון שזה בדיוק רצונו של הסרטן . לגבי ילדי הגדולים בת 22 וחיל בצבא הטעות שלי היתה שבני החיל מגיע רק פעם בשבועים זה די נפל עליו בבום מכיון שכולנו עברנו תהליך אולט' , ממו ביופסיה וכל זה התנקז לשבועים שהוא לא היה כך שכולם לאט לאט עיקלו את מה שהגיע .ועברו זה היה בבום .כך שאני חושבת שהיתי צריכה לספר לו כל פעם קצת . ובקשר לעולמנו שחרב אני הרגשתי שנכנסי למערבולת אבל מהר מאד מבינים שאין זמן לזה וצריכים לעמוד על הרגלים ולהלחם יש מצבים קשים אבל חיבים להאמין שיהיה טוב!!!!!!!!! בתחילה לא גלשתי בפורום של " אחת מתשע" אבל שגיליתי אותו הוא עושה לי טוב ומחזק אותי . שבת שלום ! ורק בריאות !
תמי, קודם כל, שיעבור לך בקלות. לי יש ילדים קטנים יותר-(6-8), אך העצה שקיבלתי ושהייתה טובה, היא לספר להם רק כשיודעים לאן הולכים, אלו טיפולים צפויים מתי הניתוח וכו'. לדעתי חשוב מאד לספר להם מעט אך לתת להם אפשרות לשאול שאלות, ולענות עליהם בכנות רבה, אבל תמיד לשדר אופטימיות. הילדים קולטים הרבה מידע מהסביבה והסתרה תפחיד אותם. הילדים שלי שאלו אם זה מדבק - עניין ההדבקות הפחיד אותם, ושמחתי שהם הרגישו שהם יכולים לשאול, כי כך יכולתי להפיג את חששותיהם. לי גם המליצו לדבר בביה"ס ואני שמחה שכך עשיתי, כי המורות יותר שמות לב לידים. זיכרי תמיד שיש המון אנשים שאוהבים אותך ורוצים בטובתך. אני החלטתי לא להסתיר, והופתעתי מכמות האנשים שרוצים לעזור והעזרה שהם אכן נותנים. דרך אגב, יש חוברת של האגודה למלחמה בסרטן שנקראת "כיצד אספר לילדיי" - עם פרקים המתיחסים לכל קבוצת גיל והיא מאד עוזרת. כדאי לקרוא אותה. תבדקי באתר האינטרנט שלהם.
שלום תמי, רציתי לכתוב לך מייד כשראיתי את הודעתך, אבל היו זריזות ממני, ורובן ביטאו את נסיוני ורגשותיי בצורה החכמה והרגישה ביותר האפשרית. מה שאני יכולה להוסיף זה את נסיוני האישי עם ילד בן 10-11 שבתחילה התחמק ולא רצה בכלל לשמוע משום כלום, ובסוף ליווה אותי להקרנות ואפילו חשב שזה די COOL. רוצה פרטים? בשמחה. גם שמי תמי
בס"ד שלום ! אמי מטופלת בטיפול כימו מסוג האדום ולאחר מכן היא טופל בטקסול כל שבועיים טיפולים (סה"כ 8 טיפולים עם הכימו ). 1 .מה התופעות לוואי של טקסול? 2.האם היא יעילה ? 3.האם יש נשירת שיער? א ם כן ולאחר כמה זמן ישנה נשירה? 4.שמעתי שישנם כאבים בגוף כמו שפעת , האם התופעה חולפת לאחר תום הטיפול? 5.האם טקסול גורמת לנזק בעתיד הקרוב\ הרחוק? 6. בנוסף, שמעתי שטיפול כל שבוע יותר קל מטיפול כל שבועיים, האם זה נכון? והאם זה מעיד על כך שטיפול כל שבועיים מעיד על טיפול יותר אינטינסיבי? 7. האם התופעות לוואי של טקסול\כימו אדום יותר קשות? סליחה על ריבוי השאלות , אני מודאגת ועולות לי שאלות רבות ....
שלום א', אנו מניחות שתשמעי מגולשות הפורום על חוויותיהן האישיות לגבי הטיפול בטקסול, ופנייתך מועברת גם לאחת מיועצות הפורום כדי לשמוע את חוות דעתה המקצועית. בינתיים כדאי שתקראי את הפרק על הטקסול שבאתר שלנו, במדור מידע\מידע רפואי וייתכן שתמצאי שם לפחות חלק מהתשובות לשאלותיך. הרבה בריאות ושבת שלום,
לא' את כל השאלות ששאלת היה על אמך ועליך להפנות למי שהציע לכן את הטיפול הרי זו שערוריה ממש, עבירה על החוק וביזוי כבוד האדם שאדם לא יידע מה הוא מקבל ולמה ואלו תופעות לוואי צפויות מהטיפול. שאלותיך אינן מתאימות , לטעמי, לתשובה בפורום, אלא לדיון פנים אל פנים. לגבי התרופות עצמן תוכלי לקרוא עליהן בקישורית של האתר.
א שלום ! אני כעת מטופלת בטקסול סימתי מחצית כלומר 6 טיפולים מתוך 12 פעם בשבוע. שבתחילה עברתי 4 טיפולים כימו בחומר האדום בערך אותו תהליך כמו אימך אני אנסה לענות על חלק מהשאלות . נשירת שעיר ישנה אבל לא מלאה ( השיער גדל לי מעט כי היתה הפסקה בטיפולים לנתוח) לדוגמא הריסים והגבות לא נשרו בראש יש לי קצת קרחות אבל אין צמיחה חדשה של שיער.כאבים של שפעת יש יום או יומיים לאחר הטיפול שהיו די קשות עבורי והרופא שינה מעט את מינון הטקסול והקרטיזון וכעת זה נסבל. לפעמים יש תופעות של אלרגיה אבל לפני הטיפול מקבלים איסטמנים ( נגד אלרגיה) אני מקבלת בנוסף לילה לפני כדורים ובבוקר של הטיפול ואפשר לומר שמבחינה גופנית אני עוברת את הטיפול בטקסול לא זרוקה אלא עומדת על הרגלים . לדעתי יחסית לחומר האדום אני לא מרגישה שבטיפול הקודם היה לי יותר קשה או קל כל טיפול והתופעות שהוא מביא איתו . . בריאות לאמך
בס"ד תודה רבה לכולן ! שבת שלום ! רפואה שלמה !
לטלי שלום! בעניין שחתינו מעמוד 347. חשבתי לסגת מהמשך בפורום, לא מישום שנבהלתי מהחשיפה, אלא כי חשבתי שאולי אין קשר בין ההרגשה שתיארתי לבין העובדה שחליתי בסרטן. אולי, כמו ששתינו אמרנו כל אחת בהודעה שלה, זה קשור לאישיות הבסיסית שלי ולכן לא מתאים לדון בכך בפורום הזה. אבל אספר בכל זאת. שאלת אם אני בטיפול נפשי. אז הייתי בטיפול נפשי אלטרנטיבי במהלך הטיפולים ואחריהם, במשך כחצי שנה או כמעט שנה. ובאשר לשאר השאלות: תמיד הייתי קשה עם עצמי. תמיד היתה לי תחושת חוסר ערך וחוסר בטחון. הרבה זמן אני מרגישה חוסר שייכות לסביבה הפיזית והאנושית הקרובה שלי ותמיד הרגשתי שאני מחמיצה המון בחיים: לא בוחרת במה שאני באמת רוצה ולא עושה את מה שאני באמת אוהבת. אם בגלל המחשבה שאין סיכוי שאצליח, ואם בגלל שיקולים של מה אחרים יחשבו או ירגישו. בהדרגה, ובעיקר כשהייתי בסביבות גיל 40, כל זה השתנה לטובה באופן די משמעותי. בגיל 42 חליתי ואם אני מסתכלת לאחור, נראה שמאז, השיפור הלך ונמוג והמצב אף החמיר. ויש לי נפילות (שנראות לי קליניות...) במצב הרוח, כמו למשל באותו יום שהכנסתי את ההודעה הראשונה, שבהן הכל נראה הרבה יותר גרוע. ויש בי וסביבי גם המון דברים נפלאים, שאני נוטה לשכוח או לגמד כשרע לי.
שמחתי מאד לראות את הודעתך היום בבוקר. אני שמחה שנענית להזמנה שלי להמשיך ולכתוב כאן, בלי שום קשר אם זה קשור או לא קשור לסרטן. שתינו ממילא כאן, אז למה לא לנצל את העניין? :) ובכן, למעשה, אם אני מבינה מדבריך נכון, בגיל 40 חל שינוי לטובה משמעותי , אך המחלה שלך היא זו שחסמה את המשך השינוי והחזירה אותך אחורנית. גיל 40 נחווה פעמים רבות כגיל משברי או מאידך, אצל אנשים מסויימים דווקא כגיל המסמל את שיא פריחתם. נראה שאת מסוג האנשים השני, ובגיל 40, אחרי כברת הדרך שעשית עד אותו רגע, יכולת להניח קצת את כל הציפיות והמטרות בצד, וגם קצת להנות. המחלה, מערערת בתוך כל אחד את היסודות הפנימיים הכי מוצקים, וכך אנו נשארים שוב חסרי ביטחון בעולם הזה, והפעם הביטחון הוא הבטחון הבסיסי ביותר, בקיום הפיזי שלנו ובהמשכו. אולי דווקא בגלל עירעור היסודות הללו, משהו בתוכך רצה לחזור ל"רינה הישנה והמוכרת", לחזור למקומות הידועים והבטוחים, גם אם הם אינם הכי טובים או נעימים לך. אבל הם מוכרים ולא מאיימים. הדרך להחזיר את השינוי היא לא קלה, אבל אפשרית. עצם הרצון שלך היום להביא לשינוי, ולא לחזור אחורה הוא כלי אדיר שבעזרתו ניתן לעשות כן. את מספרת על טיפול נפשי אלטרנטיבי, אבל לא ברור לי מתי. האם לפני המחלה , במהלכה או אחריה? ומהו הטיפול הנפשי האלטרנטיבי (אני לא לגמרי מבינה...), ושאלה אחרונה, מה דעתך בכלליות על טיפול פסיכולוגי/פסיכותרפויטי רגיל קונבנציונלי? מקווה שלא התקפתי אותך ביותר מדיי שאלות... מחכה לשמוע ממך (לקרוא...) . שתיהיה שבת של מנוחה ושלווה, שבת שלום. טלי
שלום טלי! אני לא יכולה לומר בבירור שהמחלה חסמה את ההתפתחות האישית שלי, אבל נראה שהעצירה קרתה סביב אותה תקופת זמן. ההצעה שלך בעניין חזרה "לרינה הישנה והמוכרת" , למקום היותר בטוח, נשמעת לי הגיונית, אף שאני לא יכולה ממש לזהות בעצמי את ההרגשה הזאת. מבטיחה לחשוב על זה. התחלתי טיפול ("הנפשי האלטרנטיבי...") במקביל לטיפולים הכימיים וההקרנות, אצל מישהו שמלמד ריפוי עצמי מסרטן. אני באתי אחרי שהגידול כבר הוסר והמשכתי טיפולים קונבנציונאליים כאמור, אבל עבדנו על התחברות לרגשות שלי ואהבת עצמי ופירגון עצמי, ובחירות בחיים. על ידי שיחות ודמיון מודרך וטכניקת טיפול במגע שאמורה לשחרר חסימות בגוף ובנפש. אתן יותר פרטים באימייל אם תרצי. המשכתי עוד כמה חדשים אחרי שסיימתי הקרנות. ועזבתי כשהחלטתי שהגיע הזמן להפסיק לבחון את עצמי דרך הסרטן, כי אני בריאה. ולעניין הטיפול הפסיכולוגי הקונבנציונאלי: זאת דוגמה מצוינת לאיך שאני מנהלת את החיים שלי. אני בטוחה ומשוכנעת שאני זקוקה מאוד לטיפול כזה. אבל בן זוגי לא מאמין בפסיכולוגיה. והוא מגלה התנגדות חריפה וזלזול מופגן בדברים האלה. אני יכולה ללכת למרות רצונו, אבל מעדיפה שלא להתעמת איתו בעניין ולא לשמוע שוב ושוב איך אני מבזבזת זמן וכסף על שטויות. אז עד היום, לא עשיתי את זה. מלבד אותו טיפול שכבר סיפרתי עליו. אבל זאת היתה תקופה קצרה בחיי שכביכול הכל הגיע לי, לכן היה לי יותר קל "לעמוד בפרץ". שבת שלום ושבוע טוב רינה
היי החיים אכן משתנים אחרי גילוי הסרטן, והם לעולם לא יהיו אותו דבר. גם לי יש נפילות במצב הרוח, אני שמאמינה שכמעט לכלן, אבל אני לא נותנת לזה להעסיק אותי יותר מידי. אני עכשו אחרי הכל, אני בריאה, צריך להנות מכל יום שנולד ולנצל כל רגע שנשאר, כי החיים הם קצרים ואין לדעת מה ילד יום. אני עכשו יותר אסרטיבית, קצת יותר אנוכית, מקדישה גם זמן לעצמי ולא רק לבית. רונית
אני שמחה בשבילך רונית. על זה בדיוק דיברתי באחד העמודים הקודמים. וזה בדיוק מה שלא קרה לי. למרות שאני יודעת כמה החיים קצרים. ולמרות שעקרונית אני יודעת שמגיע לי, אני לא מצליחה לפרגן לעצמי את הזמן , תשומת הלב והמשאבים. שבת שלום ותודה, רינה.
עברו כשבועיים מאז קבלת זריקת הזולודקס השנייה ושוב יש לי דימום דומה מאוד לדימום שאחרי הזריקה הראשונה.הבנתי שזה לא אמור לקרות ושיכול להיות שהזריקה השניה לא היתה תקינה.אני בת 27 ולא סובלת מעודף משקל .השאלה שלי מה אני אמורה לעשות עכשיו? אני צריכה ללכת לאונקולוג\גניקולוג או פשוט לחכות לזריקה השלישית ולקוות לטוב?
אני מציעה לך לבצע בדיקות דם לבדוק תפקוד שחלתי ולהתיעץ עם האונקולוג וכן גם יעוץ משותף עם הגנקולוג. יתכן ויש מקום להחליף את הזולדקס לתרופה אחרת מאותה משפחה.
מבקשת המלצות לרופאים שמתמחים בהסרת גושים מהשד
דר' חיים גוטמן מבילינסון. יועץ בפורום (חפשי את כרטיס הביקור שלו). מאד ממליצה.
אני לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון אבל אם לא, אנא הפנו אותי למקום אחר... כבר כמה זמן שיש לי פצע מוגלתי על השד שלא עובר. אני מנקזת אותו מדי פעם עד שיוצא ממנו דם והוא מתמלא מחדש כל כמה ימים. יש לי תור בקרוב לרופא כירורג אבל אני מודאגת. מישהו מהרופאים יכול לעזור??????? תודה שירית.
שלום שירית במקום להיות מודאגת ועם כל כך הרבה סימני שאלה קצרי את התור לכירורג. זה די פשוט.
בארץ נשארה לי רק סבתא אחת סבא שלי נפטר וסבא וסבתא שלי מצד אמא חיים בארגנטינה בחודש יולי ימלאו לסבתא שלי שמונים שנה בדיוק חשבתי לעצמי עוד כמה זמן היא עומדת לחיות וקיוויתי שיהיו עוד שנים רבות אבל היום במקרה נשארתי בבית כי לא הרגשתי טוב ואז אמא שלי הודיעה לי שסבתי חולה בסרטן השד אני עדיין לא מעקלת את זה אני לא יודעת על זה כלום אני לא יודעת אם זה תורשתי או אם יש סיכוי שאני או אחותי נחלה בזה אני רק יודעת שאני מפחדת פחד מוות ואני מקווה שסבתא שלי תמשיך לחיות עוד שנים רבות . אני כל כך לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני לא מבינה מה קורה עדיין אני לא קולטת מה זו המחלה הזאת פתאום סבתא שלי צריכה לעבור ניתוח עוד ארבעה ימים והיא תעבור לגור אצלנו בבית ותאמת אני כבר לא יודעת איך אני יכולה לעזור אני רק יודעת שאני ממש מפחדת ואני מקווה שהכל יהיה טוב אם מישהו יכול לעזור לי ולהסביר לי מה הולך לעבור על סבתא שלי ולהסביר לי בקשר למחלה והאם זה תורשתי אני אשמח
שלום אופל, הבלתי ידוע הוא אכן מבהיל ומדאיג. אבל האמיני לנו - זה אינו סוף העולם. הדבר הראשון שאת יכולה לעשות זה לאסוף את המידע הרלבנטי , ולקרוא כדי לדעת במה מדובר - מה האפשרויות השונות, מה טיפולים הצפויים, האם את ובנות משפחתך נמצאות בסיכון כלשהו, ועוד שאלות רבות שבודאי מטרידות אותך מאד כרגע. המלצתנו היא לעיין בפרקים הכלולים במדור "מידע רפואי" בתוך קטגוריית ה"מידע" שבאתר עמותת אחת מ- 9 , www.onein9.org.il בנוסף, את מוזמנת להתקשר אלינו בשיחת חינם לקו החם ולדבר עם המתנדבות שלנו שכולן כבר היו בסרט הזה, והחלימו. הן תשמחנה להקשיב, לעזור ולחלוק את נסיונן איתך. מספר הטלפון הוא 400 - 363 - 800 - 1 והקו פעיל בימים א' - ה' בין השעות 10:30 - 13:30 ואחר הצהרים בין 7 - 4 . באיחולי הרבה בריאות.
אופל יקרה, לא כתבת בת כמה את, אך לפי המכתב ניכר שאת ילדה בוגרת ואוהבת מאד את משפחתה. הידיעה הפתאומית על המחלה של סבתך, בוודאי מלחיצה מאד, מאיימת ומפחידה. לא ברור לי מה עומד לקרות, ופתאום בבת אחת הכל משתנה: סבתך תעבור ניתוח, אחרי זה היא תגור איתכם...כל מיני שינויים פתאומיים שקצת מערערים את הסדר הרגיל והקבוע שאת מכירה. לגבי מה הולך להיות התהליך הפיזי של הניתוח ומה שיבוא אחריו, את יכולה לשאול את הוריך ולבקש שישתפו אותך, וכמו כן את מוזמנת להיעזר בגולשים פה או בקו החם שלנו. אולם לגבי החלק הנפשי, והקשר שלך עם סבתך, זה חלק שהוא פנימי יותר, לפעמים קשה לשתף בו אחרים, והוא מכביד עלינו מאד. אני מציעה לך לנסות לדבר עם כל מי שאת מרגישה שזה מתאים לך, הורים, חברים, יועצת בית הספר, מחנכת או כל אחד אחר. הדיבור מוריד מתחושת הכובד שיש, ומקל ריגשית. את גם תמיד מוזמנת לכתוב לנו כאן. מאחלת לסבתך בהצלחה בניתוח, החלמה מהירה, ולך יקרה- שיהיו לך עוד שנים של אושר ושמחה עם סבתך. את נכדה מקסימה. (אני בטוחה שסבתך יודעת כמה את כזו מקסימה ואוהבת...כייף לה!). שבת שלום, שלך, טלי
קיבלתי מהומיאופת תוסף תזונה שנקרא אנטי אוקסידנט הכולל ויטמין C ,ויטמין E, בטה קרוטן , סלניום משמרים שמן צמחי לציטין שעוות דבורים ושמן סויה. כמות הויטמין E היא 2963% מכמות הויטמין המומלצת כמות הויטמין C היא 833% מהכמות המומלצת ליום הכוונה בכמוסה אחת המינון המומלץ ע"י ההומיאופת הוא כמוסה ליום - האם אין סיכון בנטילה מוגברת של ויטמינים ? תודה מראש.
שלום רנה, כדאי שתבקשי את חוות הדעת של אותו אדם אשר נתן לך את התוסף
הוא המליץ לי על התוסף ,אז מן הסתם הוא חושב שזה בסדר. אני מבקשת דיעה נוספת. אם אפשר...
רנה שלום, ראשית חשוב לדעת שתוסף מזון זה איננו מוצר הומאופטי. מכיוון שאינני מכיר אותך ואת המקרה שלך אין באפשרותי להתייחס לטיפול זה. באופן אישי אני לא חסיד של טיפול במינונים גבוהים של ויטמינים. במהלך טיפולים כימיים והקרנות אני חושב שהם יכולים גם להזיק. ישנן עבודות שהראו שאין כל תועלת בטיפול במינונים שכאלו (יש שיוסיפו פרט לאלו שמוכרים אותם), על פני טיפול במינונים המקובלים. בברכה, נדב
שלום לך למיטב ידיעתי מינונים גבוהים של ויטמין E עשוי לעודד שיגשוג הסרטן לגבי ויטמין C נמצא קשר בין עודף של ויטמין C לבין סרטן ריאות אצל מעשנים. בברכה ריקי
היה לי סרטן השד. אני אחרי כימותרפיה והקרנות, סיימתי לפני חודשיים. לפני כמה שבועות התחילו כאבים בשד ובגב, הייתי בבית החולים לבדיקה אצל האונקולוג. הכל תקין. נאמר לי שזוהי תופעה ידועה אחרי ההקרנות. שיש בניה חדשה של תאים ועצבים. רציתי לשמוע על כך יותר וגם לדעת כמה זמן הכאבים יכולים להמשך(כמעט חודש שכואב לי). תודה, אני מודאגת
קלריסה שלום, הכאב שאת מתארת הוא אכן תופעה מוכרת אחרי ניתוח, טיפולים כימיים והקרנות. במקרים רבים הוא נובע ממתח פיזי ונפשי שמצתבר בפלג הגוף העליון - הכתפיים, השחמות ובית החזה. טוב שנבדקת אצל הרופא שלך ושהוא מצא שהכל תקין. אקופונקטורה יכולה להקל על הכאבים כמו גם פלדנקרייז אלכסנדר וכיו"ב. בהצלחה, נדב
הכאבים שאת מתארת שכיחים וגורמיהם , כנראה, שונים. הכאבים בשד יכולים להיות קשורים לקרינה או לשינויים הורמונליים כאבי הגב כנראה קשורים לטיפולים שקבלת או לשינויים הורמונליים אם הכאבים נמשכים ומטרידים יש לבררם בינתיים העזרי בכדורים נוגדי כאבים מהסוג המקובל עליך
מחפשת את ד"ר ריזל, טלפון וכתובת. תודה
עבודה 03-9377465 בית 03-5324684 בעבודה המשרד שלה ישירות 03-9377440 בהצלחה ובברכה ריקי
את ממליצה עליה?
לדר' בן ברוך שלום, אני אחרי 4 טיפולי AC ו - 4 טקסול שהסתיימו לפני כחודש וחצי , לא רק שהכאבים והנימול ברגלים לא עברו, לאחרונה החלו גם כאבים בידים ובזרועות . האם זה נורמלי ש"התווספו" כאבים לאחר סיום הטיפול(ידיים)? ועד מתי ימשכו הכאבים? בברכה
יכול להיות שהופיעו כאבים חדשים אחרי הטיפול האחרון בטקסול, אם כי לא שכיח. האם את מקבלת תרופות אחרות? התחלת טיפול הורמונלי? כדאי לדבר על כך עם הרופא האונקולוג שלך שמודע לכל פרטי הטיפול שלך.
סיימתי כימותרפיה ואני עושה הקרנות.השיער בפנים צמח בצורה לא אסטטית.האם אפשר להוריד את השיער הליזר?(עדיין אני בטיפול הקרנתי).
היי נעה גם לי זה קרה וממש נבהלתי, אבל השיער הזה נושר אחרי כמה חודשים, השאלה אם כדאי לעשות ליזר? המון בריאות רונית
אמי עברה ניתוח כריתה חלקית לפני חודש. בנוסף הוצאו לה 46 בלוטות לימפה מבית השחי. מהי הדרך המומלצת להסרת שיער מבית השחי לאחר ניתוח כזה. האזור מאוד רגיש למגע. בתודה, נעמה
כדאי להתיעץ עם האחות במרפאת השד שבה מטופלת אמך. אבל לו אני במקומה, פשוט לא הייתי נוגעת, ובוודא שלא חודש אחד בלבד אחרי ניתוח. וגם לא דיאודורנט. זה לפחות מה שלי המליצו, ולי הוציאו רק בלוטה אחת.
תמי, המון תודות על התשובה המהירה!
שלום נעמה נראה לי כי כל עוד היזור רגיש, כדאי להמנע מהסרת השיערץ הרגישות אמורה לחלוף כחודש לאחר הניתוח. אינני רואה סיבה להמנע מגילוח עדין והמנעות מפגיעה בשלמות העור. אם זה בעייתי, ניתן להשתמש במשחת דפילציה. דר' חיים גוטמן כירורג אונקולוגי
שלום רב לכם : במהלך משחק מקדים עם החברה שלי, לחצתי חזק על השד שלה ומשכתי בפיטמה, כתוצאה מכך יצאה הפרשה מהפיטמה, אומנם בכמות קטנה, טעמה של ההפרשה היה מר והיא הייתה בצבע לבן, כשלחצתי על השני גם כן יצאה הפרשה, אבל בצבע שקוף. אני מציין שוב שהכמות הייתה קטנה מאוד מאוד אבל חברתי נבהלה והיא אומרת שהפרשות זה לא טוב, האם קיים סיכוי שיש לה בעיה רפואית?
היי הפרשה מהשד יכולה להגרם מכמה סיבות. כדי להיות רגוע כדאי ללכת לכירוג שד ולבדוק, להזיק זה לא יזיק. בהצלחה רונית
לשרעבי. ההפרשה כנראה היא חלב. רצוי שהחברה שלך תבצע 2 דברים: 1. בדיקת דם לפרולקטין. 2.בדיקת שד. בברכה פרופסור אילן כהן
אני אמורה לעבור בקרוב טיפולים כימטרפיים שבעקבותם ינשור השיער. יש הרבה מידע לגבי פיאות וכובעים, אך האם יש למי מכן עיצות מה לעשות לגבי גבות וריסים? תודה
שולמית שלום, קודם אני מתפללת בשבילך שתעברי את הכל בקלות וללא סבל, אני לפני תחילת הטיפול הכימוטרפי הלכתי לקוסמטיקאית שעשתה לי איפור קבוע: קו תוחם בעפעפיים וגבות מצוירות וכך נחסך מילדיי בעלי וממני המראה הידוע של מי שנמצא בטיפולים כימוטרפים. אני מייעצת לך לפני האיפור הקבוע להתייעץ עם הקוסמטיקאית שתראה לך מספר אפשרויות של איפור לפני שאת מחליטה מה מתאים לך ואם את באמת מעוניינת.שלי לא יצא מושלם, אך אני ראיתי אצל אחרות וזה מאוד מוצלח. הרבה בריאות ובהצלחה אילה
היי ראשית שהפאה תהיה עם פוני שקצת מטשטש את העינים והגבות. שנית, הצטידי בעיפרון טוב לגבות ומלאי אותם. בקשר לעינים, קו אילינר מעל יעזור לטשטש. הצלחה בתקופת הטיפולים רונית
תודה ךכן על העצות.
בשיחה עם הרופא שלי הוחלט לאחר הטיפולים כן לבצע את בדיקה המרקרים רציתי לדעת כמה זמן לאחר הטיפולים אפשר לבצע את הבדיקה וכל כמה זמן ( חודש חודשים ) או יותר ועד מתי? ( שנים) אחרי המחלה. תודה
אין כללים בנושא, אם עושים מרקרים אז כל 4-6 חודשים בשנים הראשונות וכל שנה בהמשך. אפשר לבצע בדיקת סמנים בכל זמן, אין קשר לטיפולים (אני מניחה שמדובר בסרטן שד מוקדם ולא גרורותי).
הינני סובלת זה כחודשיים בכאב בחזה יותר מדוייק בחלק התחתון של השד. כאב חולף ובא, וכאב גם כאשר אני נוגעת/לוחצת במקום מסויים. האם זהו סימן כלשהו לסרטן השד? רופא נשים הפנה אותי לכירוג אך התור רחוק ואני דיי מודאגת והמצב גורם לי למצב רוח דע. נשלחתי גם לממוגרפיה. לתשובתך אודה
שלום אסתי, בדרך כלל סרטן שד אינו מתגלה על ידי תחושת כאב, אך אסור בשום אופן לזלזל בסימנים של שינויים כלשהם בשד. הדרך הטובה ביותר היא אכן לפנות לבדיקה אצל כירורג מומחה לשד, ואנו מקוות שתצליחי לקדם את התור לבדיקה, ולו רק כדי להרגיע אותך ולמנוע את החרדות . בפנייתך אינך מציינת את גילך וגם לא האם הביקור אצל הכירורג יהיה ראשון או המשך מעקב קבוע, ועל סמך מה החליטו לשלוח אותך לממוגרפיה . כפי שבודאי תביני לא ניתן לקבוע אבחנה באמצעות האינטרנט ולכן אנו חוזרות וממליצות שתנסי להגיע לבדיקה אצל הכירורג בהקדם. בהצלחה.
שלום אסתי, ראיתי היום את שאלתך ורציתי לשאול אותך אם כבר נבדקת ומה הסיבה לכאבים. א התיאור שלך מזכיר לי את המצב שלי כעת וגם אני מאד מודאגת. אשמח אם תוכלי להגיב בהקדם. תודה
האם טיפול כמותרפי ללא נשירה יעיל. אם כן, מדוע אין הוא מוצע בדרך כלל. האם משיהי התנסתה בטיפול כאמור?
אין קשר בין יעילות הטיפול לנשירה טיפולים אנטיהורמונליים, לדוגמה, יכולים להיות מאד יעילים והם לא גורמים לנשירה הטיפול המוצע - הוא הטיפול המתאים ביותר והמוכח ביותר ככזה בהתאם לנתוני האשה והמחלה. גורם הנשירה נלקח בחשבון אחרי גורם היעילות.
שאלה לד"ר רותי לאופר האם קופת חולים מכבי מאשרת זומרה למי שנקבע לקבל טיפול לחיזוק העצמות. כתבת לי בזמנו שההבדל בין זומרה לארדיה רק באורך הזמן תודה
למירי חג שמח! ראי תשובתה של ד"ר לאופר לשאלתי בדף 344 מיום 21.4.
אמי קבלה אישור ממכבי לקבל זומרה . אנחנו מאד מרוצים שאשרו לה , מדובר על עירוי של 8 דקות-15 שעה , במקום (נדמה לי) שעה וחצי של ארדיה .
תודה לרוני בנושאהזומרה, ואמנם היום קיבלתי מהקופה אישור לשמחתי הרבה
זהו היום הסתימו ה6 נשארו עוד 6 תחושה של רץ מרתון . כמו השיר של שלמה ארצי הינו 6 נשאר רק 1 מחכה לזה .להבדיל הם לא חברים שלי אלא חברים מאולצים.
חיה יקרה, קודם כל אני רוצה לברך אותך על המחצית שעברה!!! למעשה נראה שהחלק הקשה כבר מאחוריך. את יודעת במה מדובר, אלמנט הפחד קצת יורד, ונותר רק לחכות שזה כבר ייגמר. אז יחד איתנו, יד ביד ולב אל לב, נוכל לעבור את השישה הנותרים, ואפילו לספור ביחד, 6...5...4...3...2...1. אפשר כבר להתחיל לתכנן את חגיגות הסיום. ואני מקווה שיום אחד תרגישי שגם אנחנו יכולים להיות לך חברים, חברים אמיתיים. יום עצמאות שמח, שלך, טלי
לטלי וינברגר ברכות להצטרפותך וחג שמח! איך מתעודדים במצב של גרורות ומספר טיפולים לא ידוע לפי שעה (מותנה בהשפעת הכימו על הגרורות)??? דרכי שלי היא לשכנע את עצמי ומשפחתי, שלאחר הימים הקשים עדיין נותרים מספר ימים קלים יותר עד לטיפול הבא ....אך מכיוון שחוזר חלילה, האם הדרך של השלמה היא נכונה? תודה מראש ואשמח גם לקבל תגובות מהבנות.
לפני כחודש וחצי התחלתי לקבל את הזריקות.לאחר שבועיים קיבלתי מחזור שלפי מה שהבנתי היה אמור להיות אחרון.היום שבועיים לאחר הזריקה השנייה קיבלתי שוב . זה הגיוני?
לקרן. השאלה לא כל כך ברורה. אני משער שאת מתכוונת לזריקות זלודקס. באם כן, הרי כמעט תמיד מקבלים מחזור כשבועיים לאחר קבלת הזריקה ראשונה. לאחר מכן לאורך כל הטיפול עם הזריקות לא יהיו יותר מחזורים. באם קיבלת שוב מחזור אז יתכן שהזריקה לא היתה תקינה, שהזריקה לא הוזרקה בצורה נכונה, שאת סובלת מעודף משקל (?) ואז צריך לתת מינון גבוה יותר של זריקות או שהדמום לא היה מחזור, ואז יש צורך לברר את סיבת הדמום. מכל מקום, זה לא היה צריך לקרות. בהצלחה פרופסור אילן כהן
פרופ' כהן, תודה על התשובה. אכן כוונתי היתה לזריקות זולדקס. ואכן זו הפעם השניה שאני מקבלת את הדימום(/מחזור). מה אתה מציע לי לעשות עכשיו? לפנות לרופא נשים או לאונקולוג? האם במהלך כל השנתיים אני צריכה להיות בחשש מתמיד שמא הזריקה האחרונה לא היתה תקינה. במילים אחרות, האם ייתכן שאחרי שנה של טיפול, אם הזריקה ה-12 הוזרקה "לא טוב" אני עלולה להכנס להריון? איך בכלל ניתן לדעת אם הזריקה הוזרקה "טוב" או לא? בפעם הראשונה כאב לי ואכן ניראה שהזריקה הראשונה השפיעה (שכן כעבור שבועיים קיבלתי מחזור כצפוי), ובפעם השניה כלל לא כאב? האם חוסר כאב מעיד על כך שהמיקום לא תקין?
אני בת 25 ולפני חודשיים ילדתי את בני הבכור. אני מניקה אותו באופן קבוע (לפעמים אפילו 10-13 פעמים ביום!) בשבוע האחרון התחילו לי כאבים די חזקים (מעין דקירות) בשד שמאל. בנוסף גם יד שמאל כואבת לי מאד. האם יכול להיות שחליתי חס וחלילה? (חשוב לציין כי הכאבים הם גם בשד ימין אך פחות חזקים). האם עלי להיות מודאגת? אני גם לא יודעת אם להמשיך להניק או להפסיק, והאם אישה שאובחן אצלה סרטן השד יכולה לפגוע בתינוקה על-ידי כך שהיא מניקה. האם אני יכולה להיבדק כאשר אני מניקה? אני גם לא ממש מרגישה גוש בשד, אלא שמאלה מהפטמה האזור קשה יותר (בלוטות חלב?!) וכך גם בשד ימין. אני מאד בלחץ, גם בגלל שיש סרטן השד אצלנו במשפחה (אחות של אמא שלי). יש לי תור לרופא נשים רק בעוד שבוע ולכן אני מחכה לתשובה מהירה.
סרטן שד בגילך הוא מאד מאד נדיר. כאבים בשד בזמן הנקה, יותר שכיחים. כך שהסבירות המירבית היא שאין לך מה לדאוג מבחינת סרטן שד. אבל כל זאת אינו אומר שאת לא צריכה להבדק. אם התור לרופא נשים הוא עוד שבוע, את יכולה לנסות לפנות לכירורוג שד או למכון שד באחד מבתי החולים, התורים הם בדרך כלל קצרים אם יש תלונה. היי רגועה
תודה על התשובה, אבל לא ענית לי האם אני מסכנת את בני בכך שאני ממשיכה להניק אותו (במידה שחלילה וחס יתברר הגרוע מכל...)
אני שנתיים אחרי טיפול ונוטלת טמוקסיפן. אני מרגישה שלא חזרתי להיות מה שהייתי למרות שאני עובדת ומחזיקה את הבית. יש לי כאבי רגליים שהתחילו בטיפולים ולא ממש עברו. טופלתי באדראמיצין טקסוטר וסיטוקסן וכעת נוטלת טמוקסיפן. אני מרגישה גם עייפות מתמדת והבדיקות דם שעשיתי תקינות. יכול להיות שטמוקסיפן גורם לעייפות ואולי כדאי להשתמש בתוספי מזון או כדורים שמחזקים כמו סנטרום או משהו אחר.
אי מניחה שבדיקות הדם שלך תקינות, אין לך אנמיה או הפרעה בתיפקוד של בלוטת התריס. אם לא נבדק כדאי לבדוק. טמוקסיפן אינו גורם ככלל לעיפות, אך כל תרופה יכולה לגרום גם לתופעות שאינן שכיחות. במיקרים כמו שלך אני מיעצת לחולות שלי להפסיק טמוקסיפן לחודש ולראות אם יש שיפור. אם יש שיפור אז אפשר לדון בטיפול חליפי. דברי על כך עם האונקולוג המטפל בך וראי אם יש הסכמה לנסיון כזה או אולי יהיו הצעות אחרות. שנתיים אחרי סיום טיפול את צריכה די לחזור לעצמך.
אמי הנה בת שמונים וגילו אצלה גידול סרטני בשד. בשבוע הבא תעבור ניתוח. מה עלינו לצפות? מה השלבים? האם זה מקור הסרטן או זו גרורה. בקשתי מהרופא לבצע סקירה כללית. תשובתו היתה שקודם צריך לנתח. האם בגלל היותה בת שמונים ההתיחסות למחלה שונה? תודה על עזרתכם
אינני יודעת דבר על אמך מלבד גילה, שאינו אומר הרבה, כך שאין באפשרותי להשיב , מה גם שאת השאלות הללו אמך היא שצריכה לשאול, או לפחות להביע את הסכמתה המפורשת שאת תקבלי את כל המידע עליה. עקרונית, העובדה שאדם בן 80 לא שוללת ממנו את האוטונומיה שלו ואת סודו הרפואי, אלא אם הוא במצב שבו אינו מסוגל להבין את מצבו ולהביע את רצונו. אם זה אינו המצב עם אמך, הצעתי לך - היפגשו שתיכן יחד עם אונקולוג, עדיף לפני הניתוח
תודה על תשובתך. את התוצאות של הבדיקה הפטתולוגית קיבלנו ביחד ואני מלווה את אמי בכל פגישה עם הרופא. אמי היא אישה משכילה ואנו לא מסתירים ממנה שום אינפורמציה. מצבה הבריאותי הכללי הוא טוב מאוד, היא מאוד עצמאית ומלאת פעילויות. את הגוש בשד גילתה באופן אקראי, פנתה לרופא המשפחה ונשלחה לבדיקת ממוגרפיה שם זיהו את הגידול. במקום בוצע בדיקה פתולוגית. הרופא שמסר את התשובות אמר שצריך להוציא את הגידול ובלוטות הלינפה ולאחר בדיקתן יוחלט על המשך טיפול. אותו הסבר קיבלנו מרופא המשפחה. אודה לך באם תוכלי לענות על שאלותי.
במהלך השנים האחרונות של חיים עם בת זוג חולת סרטן (כיום בת 44), למדתי הרבה על המחלה האיומה הזו, אך למדתי גם שדברי חוכמה וצחוק מאפשרים להתמודד טוב יותר עם החוויות הקשות המלוות את החולה ואת מי שמלווה אותה. בכל השנים הללו, למרות הקשיים הכאבים והחרדות, אישתי המשיכה וממשיכה לתפקד כרגיל בכל מה שקשור לעבודה, לגידול הילדים, קריאה ובילויים, וטיולים בארץ ובחו"ל. במהלך השנים הללו ליקטתי וכתבתי מאמרים, אמרות חכמות ובדיחות לרוב - מידע רב על "מהות החיים" שלנו על פני כדור הארץ. אני מציע כעת, ללא תשלום כמובן, לכל אחת מכן לקבל את המסמך שהכנתי (כ- 200 עמודים - מסמך WORD), ובהמשך מאמרים נוספים כמתכון לחיזוק הנפש. כל מי שרוצה להצטרף למסע ולקבל את המידע מוזמנת לשלוח לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלה בלבד (אין צורך בהזדהות) לכתובתי : arikbbb.walla.co.il לסיום אצרף קטע אחד מהמסמך אותו אני מציע לכל אחת מכן, קטע הממחיש כיצד ראית העולם יכולה להשפיע על הבריאות הנפשית שלנו. ההתמודדות היא קשה ואין קיצורי דרך, אך קל יותר כאשר הנפש מוזנת בדברי עידוד ושמחה ! בברכת בריאות מהירה לכולן. אריק. נוצה אחת , שני צדדים…. / ג'ים יואינג יום אחד, קמתי בתחושה שהכל "על הפנים". יצאתי אל המרפסת ומצאתי נוצה לרגלי. היא הייתה הפוכה, כשפניה כלפי מטה. היא נראתה מלוכלכת, חומה, מכוערת... ממש כמו היום שלי. אבל כשהרמתי אותה, ראיתי שמצידה השני היא צבעונית וזוהרת, בצבעים יפהפיים של לבן, שחור וזהב. הכנסתי אותה לכיסי ובמשך היום הוצאתי אותה מידי פעם. כאשר דומה היה שהיום אפור ומכוער, הוצאתי את הנוצה והבטתי בצידה המכוער, ואז הייתי הופך אותה וצוחק בראותי את יופייה. יום אחד, שני צדדים. אנו בוחרים את שאנו רוצים לראות. כל יום הוא נוצה.
הי רונית, מקווה שאת מרגישה בטוב. אין לי כוונה להיות מעורב בפורום, והצעתי מיועדת רק למי שמעונינת לקבל חומר לסיוע בתחום הנפשי באמצעות הדואר האלקטרוני. בעבר פירסמתי גם מידע רפואי על המחלה, וכנראה שגרמתי ללחץ מיותר אצל חלקכן, וזה הדבר האחרון אותו רציתי לעשות. בי אריק.
בס"ד אוהבת את הכתוב. שנמשיך כולנו להיות שמחים ע ם ל ב ש מ ח דבורה
שלום רב, לפני כחצי שנה עברתי ניתוח כריתה חלקית של השד טופלתי בסדרה של הקרנות ולאחר הניתוח התחלתי בטיפול בטומקספן. אני שוקלת לבצע ניתוח מניעתי להוצאת שחלות. שאלתי האם לאחר ניתוח הוצאת השחלות תשונה גם תרופת הטומקספין לתרופה אחרת. תודה יונית
יונית מדוע את שוקלת הוצאת השחלות? מה גילך? האם עברת בדיקה גנטית? יש המון שאלות. חשוב להבין היטב את התועלת והנזק בהוצאת השחלות. לגבי הטאמוקסיפן- גם כן חסר לי מידע, בדרך כלל, לרוב, ממשיכים בתרופה גם אחרי הוצאת השחלות כדי לחסום השפעת אסטרוגנים שנוצרים מחוץ לשחלות.
מהו לדעתך הנזק שבהוצאת שחלות מניעתית (מלבד הסיכונים המובנים של ניתוח, הרדמה וכו') לנשים אחרי גיל הפוריות?
מירה לה תתקשרי אלי לפלפון אני אדבר איתך מתוך ניסיון לא לאינטרנט
אין בעיה - מה המספר ?
שלום רב אני בת 50 לאחר סרטן שד ,לפני שנתיים ו4 ח' עברתי טיפול בטסוטר ואדיראמיצין, הקרנות לשד. מרגישה מצוין אבל? בדיקות הדם אחרי תקופה כזו מראים על 1400 נויטרופילם ו 3800 לויקוציטים אני מודאגת ושואלת בגלל שעלי לעבור ניתוח כיס מרה וניתוח פיסורה דבר נוסף ברשותך אני סובלת מכאבים תמידיים מעל שד ימין עברתי למפקטומי ואיני יודעת מדוע. עברתי MRI לפני חודשיים והכל תקין אודה לתשובתך
טיפול כימי כמו שאת קיבלת לפעמים גורר אחריו ירידה קלה בתפקוד של מח העצם. לא נראה לי שיש בעיה לעבור ניתוח עם ערכים אלו אך הכירורוג יכול להתיעץ עם המטולוג. כל עוד שאין ירידה בערכים אין מקום לברורו נוסף, אם תופיע החמרה יש מקום ליעוץ המטולוגי. שד מוקרן הוא שד כואב בהרבה מיקרים. לפעמים הכאב חולף ולפעמים נשאר בעוצמה זו או אחרת. אין זה אומר שיש חשש להשנות הסרטן, פשוט אחת מתופעות הלואי של קרינה.
של סרטן השד?האם יש בארץ מומחים בנושא?פרטי/ציבורי?
ברור שיש מומחים בארץ! אני ממליצה על המרכז לדימות השד בבית חולים איכילוב. ותתעקשי על דר' ספרבר. בהצלחה
1. למיטב ידעתי ד"ר ספרבר לא עובדת שם יותר!!! 2. האם יש להם באיכילוב MRI עם breast-coils שהוא הסוג שנדרש לבדיקת סרטן שד?
mri הוא לא הבדיקה הרוטינית לגילוי מוקדם של סרטן השד וצריכה להיות סיבה מיוחדת לעבור אותו. מי שהמליץ לך לבצע את הבדיקה וודאי ייודע גם היכן מבצעים אותה. כללית, ברוב המקומות שיש בהם MRI כמו הדסה , איכלוב בלינסון, תה"ש אסותא ועוד
כיצד ניתן לברר מי מבתי החולים שציינת עושה בדיקה כזאת? לפי הנחיות שקיבלתי נחוץ MRI עם " brest-coils " ע"מ לבצע את הבדיקה. הומלץ לנו ע"י רופא מארה"ב ששם זו בדיקה רוטינית והוא אינו יודע מי עושה זאת בארץ. תודה
מזמן לא כתבתי ולא עידכנתי ...רציתי ליחיות ולהנות אבל..... עברתי שני כימו ביום חמישי הקרוב יש לי את השלישי. הכל היה בסדר עד שהשבוע התחיל כאב גרון נוראי וחום...חשבתי שזה יעבור אבל זה לא ומחר אלך לבית חולים ...אני נורא נורא פוחדת?? האם הסרטן התפשט?? השבוע עשיתי אולטראסאונד של כבד טחול לבלב כיס מרה כליות ובכל תקין - האם אפשר להתעודד מזה?? אני כל כך פוחדת ושוב חזרתי לנקודת הפתיחה עם החרדות. מה יהיה?? האם אני אצא מזה?? לילה טוב מירב
בס"ד שלום לך גם אני עברתי דברים כמוך. מי שפוחד- יקרא קריאת שמע ישראל. אבל נתקלתי במשפט חזק" מי שפוחד מכולם אינו פוחד מאחד ומי שפוחד מאחד ( הקב"ה) לא פוחד מאף אחד. אנו צריכים להבין שהכל מהקב"ה. היי חזקה. רק בממוסגר אומר לך. שאני לאחר הטיפול הכימי , למחרת יצאתי לעבוד. היי חזקה.
החום וכאבי הגרון מעידים שזה לא התפשטות של הסרטן , אלא ככל הנראה התקררות. עלייך לזכור שמערכת החיסון חלשה בגלל הטיפולים וכל וירוס עלול לגרום לחום. זה יעבור.בודאי שתוצאות הבדיקות מעודדות. תמשיכי לשמוח.
מירב בוקר טוב ! כמו שרנה כתבה לך מערכת החיסון שלנו רגישה מדי פעם גם אני הרגשתי שחליתי כאבי גרון חולשה תחושה של שפעת . אבל זה עובר צריכים להזהר מכיון שכדוריות הלבנות יורדות בשבוע הבא בודאי יעלו. תהיה חזקה , מחשבות חיוביות זה קשה אבל לא בלתי אפשרי . שיעבור במהירות והרבה בריאות.
מירב שלום, עשית את כל הבדיקות והכל יצא תקין, אז בוודאי שזה מעודד. כאב גרון וחום בזמן טיפולים כימוטרפיים הם לא סימנים לסרטן שהתפשט. אני מאוד ממליצה לך לשוחח עם האונקולוג שלך ולספר לו על כאב הגרון והחום. אני לא מומחית, אבל האם יתכן שזו אולי תופעת לוואי לכימו? וגם אם לא, גם אם זה וירוס או חידק, האונקולוג צריך לדעת על כך ולטפל בך. מכיוון שאנחנו מכירות אישית, אני מרשה לעצמי לתת לך עצה נוספת: את זוכרת, בתחילת הדרך יעצתי לך להפסיק לאסוף מידע ולהתחיל לפעול. אז עכשיו הייתי מיעצת לך להיפך: אם קורה לך משהו גופני שמפחיד אותך, קודם כל תבררי מה קורה לך ולמה - הכי מומלץ עם הרופא שמטפל בך, או עם רופאי הפורום, או עם נשים שעברו את זה ויכולות לעזור לך מנסיונן. אני מבטיחה לך שברגע שיהיה לך מידע, רמת החרדה שלך תרד פלאים. ובשביל התמיכה הרגשית אנחנו תמיד כאן, וגם הקו החם. אז תרגישי טוב ותתעודדי - כולנו עברנו את זה, וגם את תעברי. שלך, תמי
היי תמי כל כך רציתי להתקשר אלייך ואיבדתי את המספר אז אם יש לך את שלי - תתקשרי המון תודה על התמיכה לאורך כל הדרך ובעיקר ברגעי משבר באהבה מירב
מירב יקרה, לא אתייחס לחלק הרפואי, כיון שאינני מתמצאת בו, ונראה כי יתר הבנות הנפלאות כאן כבר דאגו לך, כתבו, הרגיעו ושיתפו. אני אתייחס דווקא לפחד שביטאת היטב בהודעתך. אותו פחד המכרסם בקרב רבות בשלבי הטיפולים השונים וכמו כן גם לאחר ההחלמה. הסרטן תופס כל אחת בשלבים שונים של החיים, אבל איכשהו זה תמיד "באמצע"...כנראה זה תמיד יהיה בזמן הכי לא נכון, במקום הלא נכון. ואולי זה בכלל כי זו המחלה הלא נכונה... החרדה פן המחלה תחזור, ונצטרך לשוב אל שדה הקרב קיימת ומחשית, אצל חלק בצורה גלויה יותר ואצל חלק אחר בצורה סמויה ושקטה יותר. חלק מההתמודדות עם הפחד היא ראשית להמשיך ולבדוק מבחינה רפואית, אך לא חשוב מכך הוא לתת לפחדים את המקום הראוי להם, לא להתעלם מהם. כדאי לדבר על הפחד, לחשוף אותו, לשתף בו. אנחנו כאן בדיוק למטרה הזו. מאחלת לך רק טוב, שלך, טלי
אני בת 42 , ושאלתי היא : כול כמה זמן צריך לעשות בדיקת השד ? ואצל איזה רופא ? תודה ורד .
שלום ורד, תודה על שאלתך. מומלץ לעבור בדיקת שד פעם בשנה במרפאת שד או אצל כירורג שד בקופת החולים אליה את שייכת. הכירורג יקבע צורך לבדיקות נוספות, או זמן מעקב קצר יותר באם יש צורך בכך. בברכה, צוות אחת מתשע
שלום לכולן, אני אמורה להתחיל בעוד שבוע טיפול כימותרפי. מכון "כל השיער" מציע שיטה חליפית לפיאה באמצעות הדבקת שיער. האם מה שמבטיחים שם אכן מוכיח עצמו במציאות ? האם הדבק לא גורם לגירויים או גירוד בעור הקרקפת ? מה קורה בחום הקיץ הלוהט ? אם השיטה כל כך טובה, מדוע היא לא נפוצה בשימוש כולן ? אני אשמח לקבל כל מידע על שיטה זו ממי שהתנסתה בה. תודה
גם אני עברתי טיפולים כימיים. לפני התחלת הטיפולים התייעצתי עם חולות אחרות. קודם כל הדבק הזה של הפאה גורם לפצעים על הראש וזה מאוד מגרד ולא נעים, מה עוד שלי יצאו פצעים גם ככה על הראש בזמן הטיפולים, אז עוד להוסיף את הדבק הזה, זה לא נראה לי רעיון כל כך טוב. משיחות עם האחרות הפאה מאוד מכבידה במיוחד בימי הקיץ החמים. לכן אני החלטתי ללכת בלי פאה, הסתובבתי עם קרחת. האמת שהשד לא כל כך נורא,דווקא הרבה אנשים מאוד החמיאו לי וראו בקרחת דבר מאוד מעניין ויפה. עשיתי את הקרחת לפני תחילת הטיפולים, זה נתן לי להשלים עם המחלה והרגשה שאני הולכת להלחם ולהתמודד איתה כמו גדולה ולא לפחד ממנה. מדי פעם גילחתי את הראש כדי שלא יהיו קרחות לא יפות וגם לא תהיה הפלומה המצחיקה הזאת שיש בזמן הטיפולים. בהצלחה
לי היה ממש חשוב לא להיראות ללא שיער. לא הסתרתי דבר מאיש, לא מהילדים ולא מהקולגות ולא מהחברים. כולם ידעו בדיוק מה עובר עלי. אבל היה חשוב לי להיראות "בסדר". אז עשיתי פיאה ב"כל השיער". לי לא היו פצעים על העור מהדבק, אבל זה בהחלט העיק ובהחלט גירד לפעמים מאוד. בכל זאת, את עניין הכיסוי התמידי זה בהחלט מילא. את קמה בבוקר עם שיער ויוצאת מהמקלחת עם שיער, חופפת ומייבשת אותו כאילו הוא שלך. מעבר לעניין הגירוי, דבר נוסף שמונע מהשיטה להפוך לנחלת הכלל הוא העלות הגבוהה מאוד יחסית לפיאה רגילה. תעשי את השיקולים שלך ותחליטי מה חשוב ומה מתאים לך. בהצלחה והרבה בריאות
אני הייתי מאד מאד מרוצה מהפיאה שעשיתי ב"כל השיער". לפעמים קצת עיקצץ ועצבן. אבל מתרגלים לזה. יותר היה לי חשוב , אפילו כשאני מתעוררת בלילה לשרותים. לא לחטוף "זבנג" של קרחת. לי היה קשה מאד להתמודד עם הקרחת, וזה היה פתרון מעולה. מזכיר לך שאת חולה. היה לי מאד חשוב להמשיך לחפוף, כהרגלי, יומיום את הראש ולעשות פן בפוני וכדומה...שיגרת החיים לא פסקה גם בזה. ומעבר להכל, כל הצוות של כל כך נחמד ומקסים שממש הקמנו מעין מועדון. היו מלא צחוקים, פרגונים ועדודים. הם מאד מאד מאד הולכים לקראת. מאד מאד מאד ממליצה!!!!!
אני מאוד נהניתי עם הפיאה המודבקת , כמה שזה נשמע משונה. השיער נראה טוב, מי שלא ידע מיוזמתי על המחלה לא יכול היה לנחש
למירה שלום : אני עשיתי הדבקה של פיאה בכל השיער.לי היה חשוב לא לראות את עצמי וכמובן שאחרים לא יראו אותי בלי שיער. תלוי מהי כמות הטיפולים שאת צריכה לעבור, אם 4 - אז לא הייתי עושה הדבקה, יותר כן. בהתחלת הטיפולים ההדבקה מעצבנת, יש גירודים וזה משגע אותך,במיוחד שחם ומזיעים. אולם לאחר הטיפול השלישי העסק מתחיל להרגע וגם את מתחילה להתרגל לנושא. בלילה כשיש גלי חום נוראים מזיעים מתחת לפאה המודבקת, וזה משגע ולא פעם בא לי להעיף את הפאה מהראש ושהראש יהיה מאוורר.. אבל כשאת כמה בבוקר ומתראה עם אנשים בסופר, בבית מרקחת, בגן הילדים, בבית הספר וכו' השיער נראה טבעי ואת לא מצהירה "אני חולת סרטן". לכן השאלה היא מה חשוב לך יותר הנוחות האישית ולאורר את הראש כשאת לבדך. או להקרין כלפי חוץ שהכל בסדר. החלמה מהירה ...לכולנו גליה
תודה רבה לכל המשיבות, לדברי העידוד וגם לאזהרות....
מנסיון אישי אני עברתי טיפולים לפני כשנתיים וחצי, ומאחר ולא רציתי שילדי יחוו את הטראומה השתמשתי בהצעה של כל השיער. הפתרון היה פשוט נהדר. הקל עלי המהלך של גילוח השיער ע"י העובדים מיד עם התחלת הנשירה, כך הלא חוויתי את כל תהליך הנשירה עד סופו. הצוות פשוט נהדר ותומך. וזה מוסיף "בילוי במספרה" פעם בשלושה שבועות. אני אפילו שיניתי את התסרוקת הרגילה שלי לארוכה יותר ובצע אחר והשתעשתי עם הרעיון. הגרודים מתחילים עם צמיחת השיער, אבל אז הפיאה כבר לא מודבקת ובהחלט ניתן להוריד וללטף את הקרקפת והשיער הצומח. יחסית לפתרונות הקיימים הרגילים, הפתרון הנ"ל היה בזמנו יקר. אבל שווה את העניין. בהצלחה. מלכה
הסרטן התגלה אצלי לפני 4 שנים בדיוק. עברתי מאז את כל החבילה: ניתוחים, כימו, קרינה ושיחזור. היום אני בריאה והכל נראה ממש בסדר. מאז הצטרפתי ל"משפחת הסרטן", שמעתי המון על אנשים ששינו את חייהם מהקצה אל הקצה, בחרו מחדש כיוון בכל מיני תחומים, חיזקו מאוד את הקשר עם עצמם והתחברו לחיים מהצד הטוב והנכון שלהם. ואני, אף שקיוויתי שגם לי זה יקרה, רק נהיית יותר קשה, יותר מרירה, יותר מנותקת מעצמי ומהעולם שלי. אני יודעת שזה קשור לאישיות של כל אחד בלי קשר לסרטן. ובכל זאת. יש בניכן שמרגישות כמוני? יש עיצה איך לצאת מהמעגל השוקע הזה?
רינה יקרה שלום, הסרטן הוא תהליך חזק ומשמעותי, עבור כל חולה. אולם לא בהכרח התהליכים שעוברים על חולה מסויימת, בהכרח יקרו גם לחולה אחרת. זה תלוי באישיות הבסיסית שלנו, שאינה קשורה לסרטן. אפשר לנסות לחשוב יחד למה את חושבת שנהיית קשה ומרירה יותר, מדוע התהליך הזה קורה לך, ומה היית רוצה לשנות. לא ציינת בהודעתך, אבל חשוב היה לדעת האם היית בטיפל נפשי והאם את נמצאת גם כעת. אשמח להמשיך ולשמוע אותך כאן, וכמו כן שגולשים נוספים יחוו את דעתם, ויספרו מה היה התהליך אצלם. שבוע טוב, שלך, טלי
בס"ד שלום לך רינה. רציתי לומר לך. בחסידות כתוב שמריר אפשר להיות, אך לא מדוכא.
אמי היא בת שמונים והיום קיבלה תשובה מהמעבדה בבית חולים מאיר שיש לה גידול סרטני בשד. אמרו לה שעליה לעבור ניתוח בשבוע הבא. היא אישה בד"כ בריאה וחזקה. איך אפשר לדעת האם זה רק בשד או זאת גרורה והמקור נמצא במקום אחר? תודה על עזרתכם.
רינה שלום, קראתי את פניתך וכן את תגובתך לשאלותיה של טלי. נראה לי שקצת נבהלת. חבל. אני מבינה למה את מתכוונת שכן אני אישית עברתי מהפך משמעותי בחיי ואני מניחה שעוד רבות כמוני. את בטח שומעת סיפורים ושואלת למה לא אצלי. כהתחלה אני ממליצה לך בחום לקרוא את הספר : ספר המתים והחיים הטיבטי- סוגיאל רינפוצ'ה. אני מניחה שהוא יתן לך אפשרות להביט אחרת על העולם ואז אולי הוא יראה לך טוב יותר. אשמח לשוחח איתך אם תרצי. כתבי לי לדוא"ל שלי [email protected]
אני קוראת פה בפורום על נטילת זולטקס. מתי משתמשים בתרופה אני נוטלת רק טמוקסיפן
הי אורית, לא ציינת את גילך והאם את במצב אל-וסת. טמוקסיפן מתאים לטיפול בחולות סרטן שד בכל הגילים ובכל שלבי המחלה. זולדקס מיועד לנשים שאצלן יש עדיין פעילות שחלתית (וסת) בלבד. השפעתו של האסטרוגן עלולה במקרים מסוימים לגרום לשינוי ממאיר של רקמת השד: גידולים תלויי אסטרוגן או פרוגסטרון (בעלי קולטנים\רצפטורים חיוביים להורמונים) "ניזונים" מהורמונים אלה. לכן מטרתם העיקרית של הטיפולים ההורמונליים היא להפחית את השפעת הורמון האסטרוגן על רקמת השד. אחת הדרכים להפחתת השפעת ההורמונים היא ע"י תרופות מקבוצת אנטי אסטרוגנים (טמוקסיפן), שמדכאות את קשירת האסטרוגן לקולטנים שעל גבי התא הממאיר. לכן הטמוקסיפן מהווה טיפול מרכזי בחולות סרטן שד. אצל נשים צעירות בגיל הפוריות האסטרוגן והפרוגסטרון נוצרים בשחלות. לכן, דרך נוספת להפחתת השפעת ההורמונים, היא ע"י תרופות מקבוצת LHRH (כגון הזולדקס), המעכבות לחלוטין את פעולת השחלות, וכך גורמות בעצם למצב של בלות באופן מלאכותי, גם אם האשה עדיין לא הגיעה לגיל הבלות. אני משערת שאם מהאונקולוג המטפל לא הורה לך על טיפול בזולדקס, כנראה שאין צורך.
שבת שלום , מה המידע שהוא נותן לנו בנוגע לחומרת הגידול ולטיפול המתאים תודה
HER2 הוא חלבון הקיים באופן נורמלי על פני תאים בגוף. בחולות סרטן שד עם ביטוי יתר של חלבון זה, עלול הגידול להיות ממאיר\אגרסיבי יותר ובעל סיכוי הישנות גבוה יותר. מידע לגבי מצב HER2 על פני תאי סרטן השד עוזר לרופא המטפל להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבור החולה. אם אכן ישנו ביטוי יתר כזה, קיים טיפול מכוון כנגד ה HER2 (ע"י תרופה ביולוגית בשם הרצפטין). טיפול זה מזהה את החלבון כמטרה ומתמקד על תאים סרטניים בעלי ביטוי יתר של HER2 והורס אותם. יחודו של טיפול זה הוא בכך שהוא פוגע באופן מינימלי בתאים בריאים, ולכן בעל תופעות לואי מעטות בהרבה (אם בכלל), בהשוואה לרוב הטיפולים הכימותרפיים, אשר פוגעים גם בתאים בריאים.
מדובר באנטיגן (חלבון) שמופיע בכרבע מסרטני השד. גידול שמבטא חלבון זה צפוי להגיב לטיפול בתרופה הרספטין, אך לא בהכרח יש הסוברים שביטויו קשור בתחזית פחות טובה, אך גם זה לא בהכרח
עברתי כרתה עם שחזור מידי עם שתל מי מלח לפני שנה. האם מומלץ להחליף שתל מי מלח לסיליקון? מה הן הסיבות של הנשים שכן החליפו או לא החליפו? אם זה מסוכן, מדוע עושים את ההחלפה? ידוע לי שאין מספיק מחקרים. האם יש רופא שיכול לתת דעה אוביקטיבי?
לדינה שלום, אין סיבה להחליף תותבת מי מלח אלה אם יש איבוד נפח משמעותי או תוצאה אסתטית לא טובה. רוב החלפות התותבות הן על רקע כזה. סיליקון ככל הידוע לנו אינו מסוכן אולם במידה ויש דליפה מתותבת סיליקון בחלק קטן מהמקרים הסיליקון נודד לבלוטות לימפה וגורם להגדלתם. היו מספר דיווחים של הופעת מחלות מערכת החיסון בנשים שהסתבר א"כ שסבלו מדליפה מתותבות הסיליקון אולם מבחינה סטטיסטית אין אצל נשים עם תותבות סיליקון שכיחות יתר של מחלות אלו או סרטן שד או איזשהיא הפרעה אחרת בברכה ד"ר דין עד-אל
תודה על התשובה.
לדר גוטמן שלום לפני שנתיים עברתי כריתת שד עד היום לא הרגשתי שום דבר באזור הנתןח היום אני מתחילה להרגיש את אזור הנתוח וכול מיני הרגשות שם ואפילו כאב האם יכול להיות שהמקום חוזר לקבל אחרי שנתיים את התחושות או אולי זה מקסם שוא? תודה ריטה
גם אצלי התחילו באיזור הניתוח (גם בשד וגם באיזור בית השחי והזרוע, שהיו חסרי תחושה במשך הרבה זמן, ועדיין, חלקית) מין תחושות מוזרות כמו שאת מתארת: כאבים (נסבלים), דקירות, רגישות בנגיעה, מעין זרמים וכו' רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הניתוח. אני חושבת שזה אולי קשור לרקמות העצב שנחתכו בניתוח ומתחילים לצמוח חזרה (תהליך שע"פ מיטב ידיעתי, בד"כ נמשך שנים). אצלי זה אולי גם קשור לסרומה או להמטומה (הצטברות נוזלים) קלה שיש לי באיזור הניתוח. גם אני אשמח לשמוע את חוות דעתו של ד"ר גוטמן. האם התופעה מוכרת ?
לא ברור לי מה שאתם אומרים, לי מאוד כואב באזור הניתוח אחרי ההקרנות. הרופאה אמרה לי שזה נורמלי . לכם לא היה
שלום לך ריטה כן, בהחלט יתכן שחוזרת התחושה לאיזור מנותח. כדאי, בכל מקרה, בביקורת הקרובהשלך, לעדכן את הרופא הבודק ע"מ לוודא שאין ממצא נמוש או כזה הדורש בירור. דר' חיים גוטמן כירורג אונקולוגי
לטלי שלום רב אני שלוש שנים לאחר המחלה ותוד לאל הכול בסדר הבעיה אצלי היא בראש זה אומר מצבי רוח רעים עקב מחשבות מהפחד להשנות סרטים שאני בונה לעמצמי שהם נגמרים רע כיצד אני יכולה לדחוק או לשלוט על המחשבות הרעות ? כיצד אני יכולה להתגבר על הפחד להשנות? יש לי בעל מקסים ותומך +ילדים נהדרים אבל אני משתקת את החיים של כולם עקב מה שעברתי הפחד מהשנות זו המכה אני לא מעוניינת לדבר עם אף תמיכה חצונית או עובדת סוצאלית(אני יודעת שזה לא בסדר) את רואה יותר קל לי לכתוב באם יש פתרון אנא תודה רבקה
רבקה יקרה, קודם כל אני רוצה לברך אותך על ההחלמה ולאחל לך שזה ימשיך כך. אני קוראת את הודעתך, וחשה בעצמי את החרדות שלך. נראה שחרדות אלו משתקות אותך, לא נותנות לך "לבלוע" את החיים, ולהנות מהרגע. את מתארת בעל וילדים תומכים ונפלאים, ומסרבת לפנות לעזרה חיצונית. משהו בהודעה שלך נותן לי את התחושה שיש אצלך משהו מאד סגור, חסום. אולי זו המחלה שהיתה ואיננה עוד, אך במקום בו זיכרונותיה נחבאים בתוך הנפש, נמצאים גם רגשות, פחדים, תקוות וכל מה ש"חי" בתוכנו. לעיתים אנו חוששים לגעת במקום הכואב ההוא, כי הוא מעלה אצלנו את הפחדים הקיצוניים ביותר, את כל הפחדים כולם. אבל דווקא השיחרור של הרגשות הכל כך מפחידים ומאיימים הללו, הם אלו שמשחררים אותנו לשוב אל החיים מלאי אנרגיות, כוחות ואופטימיות. שיחרור הפחדים הוא תהליך כואב ומאתגר, שדרוש לו זמן והכנה של מקום בטוח, בתוך הנפש פנימה ומחוצה לה, בחדר ממשי. זה עשוי לקרות בחדר טיפולי, כשאת יכולה לשתף עוד אדם באותם חלקים סגורים, שכל כך קשה לך לפתוח מחדש, לחבור אליהם, לשחרר אותם ולהשתחרר מכבליהם. את מסרבת לפנות לעזרה חיצונית, ואני לא יודעת מה הסיבה לכך. את מוזמנת לשתף מה כל כך מפחיד בפניה לעזרה חיצונית. ובינתיים, את אומרת שקל לך יותר לכתוב. אני מזמינה אותך להתכתב כאן עימי ועם שאר הגולשים בפורום, לספר על עצמך, על המחלה שהיתה, על חששותיך, ואולי בדרך זו תוכלי להתחיל תהליך שיצליח לגעת במקום ההוא, הכואב, הסגור, ואולי קצת לשחרר... שתיהיה שבת שלום, שבת של שקט, שלווה, ובריאות. שלך, טלי
לפרופסור אילן שלום אני בת 42 פסק לי המחזור עקב הטפולים היום אני לוקחת טמוקסיפן וזלוטקס עובי הרירית הוא 8 מילמטר ויש לי פוליפ קטן (עקב השלוב בין הטמוקסיפן והזלוטקס) שמסביבי יש 12 ממ ביצעתי בדיקה לפני שלושה חודשים בדיקה של רירית ויצאה תקינה לפני שנה ביצעתי הסטרוסקופיה+גרידה עקב רירית עבה (מאז אני לוקחת זלוטקס) האם יש צורך לכרות את הפוליפ? כאמור כול שישה חודשים אני בודקת את הרירית מהפחד של ממצא עקב הטמוקסיפן תודה אנה
לאנה את לא צריכה כל כך לחשוש. גם בם יש לך פוליפ קטן, קרוב לוודאי שהוא חסר משמעות. באם אין דמום, צריך רק לעקוב ורק באם הפוליפ יגדל לשקול לכרות אותו ע"י היסטרוסקופיה ניתוחית, כי באם עברת היסטרוסקופיה לפני זמן לא רב ולא מצאו כלום אז כל הסיכויים שאין לך בעייה. בהצלחה פרופסור אילן כהן
לדר נועה שבת שלום אשתי שנתיים אחרי טיפולים+כריתא הכול להיום תקין נוטלת טמוקסיפן+ זלוטקס תלת חודשי בת 43 וקראתי באחד העתונים הצרפתיים שיש תחליף לטמוקסיפן בשם אנסטרוזול יכול להיות שאני לא כותב במדוייק את שם התרופה . שאין כמעט תופעות לואי לתרופה זו והיא מקטינה יותר מטמוקסיפן את אחוזי ההשנות האם זה נכון? ואם כן מדוע היא לא מאושרת בארץ? ובכלל האם יש תחליף יעיל יותר מטמוקסיפן ? לאשה בת 43 שהגידול הוא הורמונלי מאוד? תודה רבה רבה נמרוד
אנסה לענות עד שתגיע תשובה מוסמכת מד"ר בן-ברוך. התחליף לטמוקסיפן שעליו קראת הן התרופות מקבוצת מעכבי ארומטז (כגון ארימידקס, פמרה, ארומזין), המעכבות את האנזים ארומטז, שאחראי לייצור הסופי של האסטרוגן ברקמת השומן ובבלוטת האדרנל. הטיפול בתרופות אלה יעיל רק אצל נשים שהשחלות שלהן אינן פעילות (אם בגלל גיל בלות, הפסקת הוסת בעקבות כימוטרפיה או דיכוי שחלתי ע"י זריקות זולדקס) . תרופות אלה הראו יעילות גבוהה יותר מטמוקסיפן בטיפול בנשים בגיל הבלות עם סרטן שד מתקדם, עם פחות תופעות לוואי, וע"פ מחקרים אחרונים, גם בטיפול מניעתי משלים בסרטן שד מוקדם. כרגע, תרופות אלה מאושרות בארץ בסל הבריאות לטיפול בסרטן שד מתקדם בלבד. הסיבה שעדיין אין המלצה גורפת לעבור מטמוקסיפן לתרופות מקבוצת מעכבי הארומטז, היא שלרופאים קשה להתמודד עם החלפת תרופה בת 25 שנה, שיתרונותיה וחסרונותיה ידועים (טמוקסיפן), בתרופה חדשה (ממשפחת מעכבי הארומטאז: ארימידקס, פמרה וארומזין). יש רופאים שמעדיפים שייערכו עוד מחקרים ארוכי טווח ובדיקות לפני שיעברו להשתמש בתרופה החדשה. בנוסף, ע"פ מיטב ידיעתי, המחקרים שנעשו כללו נשים מבוגרות יותר (גיל 60 ומעלה), שלא קיבלו טיפול כימותרפי, ולכן אין כרגע מספיק מידע לגבי בעיות שאולי יצוצו בעוד 20 שנה או השפעתן של תרופות אלה על נשים צעירות יותר בגילאי 30-40, שכן קיבלו כימותרפיה. מעכבי הארומטאז אכן זכו להכרה, אך בינתיים ההמלצה הכללית של רוב האונקולוגים היא להשתמש בהן רק כשלמטופלת יש בעיות מיוחדות עם הטמוקסיפן (תופעות לואי או התוויות נגד). במקרה כזה, האונקולוג יכול לכתוב מכתב בקשה לקופ"ח בבקשה לאשר את הארימידקס במקום הטמוקסיפן. גם אז, קופות החולים לא ממהרות לאשר. העובדה שהארימידקס, למשל, יקרה פי 3-4 מהטמוקסיפן היא כנראה אחת הסיבות העיקריות שבגללן קופות החולים לא ממהרות לאשר אותה... מקווה שעזרתי.
שרית יקרה, אני מלאת התפעלות מידיעותיך הרבות והצורה הממש מקצועית שבה את עונה פה בפורום, אבל מאד מפריע לי השימוש במונח המיושן והמקומם "גיל הבלות". אנחנו לא נובלות כשנפסקת לנו הווסת ! בעיני, לקרוא להפסקת הוסת בשם "בלות" מרמז על התיחסות לפיה כל ערכה של האשה הוא במידת פריונה. יש הרבה מונחים אחרים שניתן להשתמש בהם ללא הקשר שלילי: אל-וסת, גיל המעבר, לאחר גיל הפריון וכו'. מה דעתך לאמץ מינוח חדש ?
שרית ענתה לך תשובה מאד ממצה לגבי שאלתך, אני גם מפנה אותך לקיצור של תשובתי לשאלה דומה http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=146&i=84951&t=84722
שאלתי היא אם חס וחלילה יש חזרה של המחלה האם בדרך כלל זה חוזר שוב לשד או שבאותה סבירות זה יכול להגיע למקומות מרוחקים יותר. אני שואלת מאחר והמעקב הוא בנוסף לאונקולוג יש לבצע אולטרא סאונד וממוגרפיה כל חצי שנה או שנה אבל שאר הבדיקות לא עושעם כמו מרקרים או סי.טי או בדיקות נוספות אחרות.
לגילוי מוקדם של חזרה מקומית בשד יש משמעות גדולה וחשובה מאד, שכן אם "תופסים" ומטפלים בזמן, בשלב שהגידול קטן וממוקד בשד בלבד, ללא התפשטות, הסיכוי לריפוי מלא גבוה. לכן המעקב הצמוד אחרי השד (ע"י אולטראסאונד, ממוגרפיה, MRI וכו') הוא חלק חשוב ובלתי נפרד משיגרת בדיקות המעקב לאחר סרטן שד ראשוני. לעומת זאת, לגילוי מוקדם של גרורות מסרטן שד לאברים אחרים - אין כנראה משמעות מבחינת הפרוגנוזה (לא קיימת כיום תרופה שמסוגלת לתת ריפוי מלא של סרטן שד מפושט), ולכן בדיקות כגון מרקרים (שממילא אינם תמיד מדוייקים), סי.טי., מיפויים שונים וכו' , אינן מבוצעות בד"כ במסגרת שגרת מעקב, אלא אם כן יש לחולה תלונות ספציפיות, כגון כאבים או בעיות אחרות.
ישנן שלושה סוגי חזרה של סרטן שד. חזרה מקומית/אזורית - כלומר חזרה בשד המנותח (או על דופן החזה) ןבבלוטות אזוריות חזרה מרוחקת - כלומר גרורות באברים מרוחקים כמו עצמות, ריאות וכדומה סרטן בשד השני. הסיכוי לכל אחת מסוגי החזרות תלוי באופי המחלה הראשונית. מעבר לכך התשובה של שרית בהחלט מסכמת הרבה דיונים שכבר היו כאן בפורום בנושא המעקב. - תודה שרית -
אני סיימתי את הטיפולים הכימיים ואת ההקרנות לפני כשנה וחצי. בזמן הטיפולים הנאוטרופילים בבדיקות הדם שלי היו מאוד נמוכים. עכשיו אני מקבלת טיפול של זולדקס וטמוקסי, ועושה בדיקות דם מדי שלושה חודשים. ערך הנאוטרופילים בבדיקות הדם שלי עדיין נמוך מאוד: 1.9 , 37%. גם בבדיקות הקודמות הערך הזה היה מאוד נמוך. רציתי לשאול אם יש אפשרות לשפר את זה, בדרך כל שהיא?
האם קיבלת בזמנו זריקות נואופן? לי זה עוזר[אני עדיין בטיפולים]. לד"ר בן ברוך: האם במצב בשאלה שנשאלה ניתן לקבל זריקות אלו? תודה ושבת שלום.
1. שמן כבד כרישים עם Alkylglycerols. (לא לבלבל עם סחוס כרישים) 2. מינונים נדיבים של כלורלה
תודה, אפשר לפרט קצת יותר איפה קונים ומה המינון?
1,900 נויטרופילים הוא ערך שאינו דורש כל טיפול ואינו מביא לסיכון יתר לזיהומים. כך שאיני רואה כל צורך בטיפול מיוחד. את יכולה לבקש יעוץ המטולוגי אך לדעתי יומלץ מעקב בלבד. זאת בהנחה ששאר מרכיבי ספירת הדם הם תקינים
שלום לכם פורום נהדר אני שואלת בשם חברה שלי שעוברת טיפולים ולפני שלושה ימים עברה ניתוח להוצאת הגוש ובלוטות הלמפה. היא עכשיו עם פרפרים בתפר ולא בטוחה מתי מורידים אותם ואם כדאי לה ללכת עם חזיה או בלי, מה דעתכם ?
מנסיון גם אני עברתי ניתוח והוצאת בלוטות . לפי הוראת הרופא יש ללכת ולישון כחודש עם חזיה רצוי מאד בלי ברזלים. הוסבר לי שהשד עבר טרומה וכדי לקבע אותו יש צורך ללכת עם חזיה. בקשר לתפרים את התפרים הראשונים של הבלוטות הוציאו לי לאחר שבוע אבל זה תלוי בקצב החלמת התפרים. אני מאחלת לחברתך החלמה מהירה והתאששות מהירה מהניתוח עבר עוד פרק במחלה. רק בריאות !
לחברה שלום, לגבי השאלה שלך, אני מאמינה שיהיו כאן אחרים שיתנו תשובות מהיימנות ומקצועיות, אבל רציתי רק להציע לך לעניין את חברתך, לאחר שהיא תרגיש טוב יותר ותתאושש מהניתוח, להיכנס לפורום שלנו, ולהצטרף. התאוששות מהירה לחברה.... ולך - רק בריאות, ותמשיכי להיות חברה טובה... שלך, טלי
אני גם עברתי ניתוח כזה. חיפשתי בחנויות ומצאתי חזיה בלי ברזלים וגם בלי תפרים מסביב. זה היה מאוד נוח ולא הפריע בכלל. אבל אין את זה בכל מקום. החלמה מהירה ושתרגיש טוב
עברתי ניתוח כזה לפני 4 חודשים ולא הלכתי מספיק עם החזיה : הצלקות שלי נראות גרוע ונאמר לי שזה בגלל שלא אמרו לי ללכת עם חזיה 24 שעות ביממה - ללא ברזלים כמובן -לפחות 6 שבועות.... חזיות מתאימות יש בחנויות מתמחות בנושא ויש רשימה מפורטת שלהן בחוברות של האגודה למלחמה בסרטן שאפשר לקבלן בהזמנה טלפונית! יש להן עוד חוברות שנותנות המון מידע ! פרפרים או סיכות ? לי היו סיכות והן הוצאו כשבוע עד שבועיים בבודדת בשתי ביקורות שהלכתי אליהן - כמעט ולא כואב. בהצלחה
בוקר טוב, מה זה P 53? תודה,גילי.
לינק למידע אודות המוטציה P53 (מקווה שאת בסדר עם אנגלית): http://imaginis.com/breasthealth/genetic_risks.asp#p53
תודה שרית. הייתי מאד מעוניינת לקבל גם הסבר מדר' בן ברוך. תודה, גילי
P53 הוא גן מדכא גידולים tumor supressor gene שאם יש בו פגמים (מוטציות) יש סיכוי יתר לפתח גידול. בהרבה גידולים ממאירים ובינהם סרטן שד יש מוטציות ב P53. אלו הן מוטציות נרכשות ולא מולדות. שלא כמו בBRCA הסיכוי להוולד עם מוטציה ב P53 הוא קטן מאד ולכן אין בדיקות גנטויות רוטיניות לכך. אך במשפחות מסוימות יש טווח גידולים שמחשיד לקיום של פגם מולד ב P53 ואז בודקים . אין לכך משמעות טיפולית ברורה, אך יש מחקרים רבים בנושא.
