אבחנה נכונה? (מצטערת יצא קצת ארוך)

שלום בת 42, מזה שנה סובלת מדימומים שמתחילים מייד לאחר הביוץ ונמשכים עד למחזור. כל הבדיקות הגניקולוגיות האפשריות שנעשו לא העלו דבר והיו תקינות לחלוטין. רופא הנשים שלי החליט לנסות "ולשלוט" בדימומים ע"י התקנת מירנה. התקווה היתה שאולי הדימומים יעלמו לחלוטין . מה שקרה בפועל זה שאני עדיין מדממת אבל בכמויות פחותות. רוב החודש זה מעין טיפטוף/הכתמה ובמהלך המחזור הדימום מעט פחות כבד. לפני כחודש התחלתי להזיע בלילות. הזעה כבדה עד כדי הרטבת הבגדים והמצעים. ההזעה מגיעה בגלים לפעמים מספר פעמים בלילה והגוף כולו רטוב לחלוטין (אבל בעיקר באזור החזה הבטן והעורף). לפעמים להזעה נלווית מעין תחושה של חום באזור הגב העליון - בין השכמות. מעבר להזעה לא סובלת מחום או ירידה במשקל או כל תופעה אחרת. רופא הנשים חשב שאולי אני בגיל המעבר - אבל לאחר בדיקות דם הורמונליות, בדיקות של בלוטת התריס התברר שהכל תקין וברמות נורמאליות. הוא העלה את הסברה שאולי חסר לי אסטרוגן (כי פרוגסטרון אני "מקבלת" מהמירנה) ולכן אני גם סובלת מהדימומים והציע שאני אקח מעט אסטרוגן לתמיכה. אני לא ממש מבינה - אם חסר לי אסטרוגן לא היו רואים את זה בבדיקות הדם ההורמונליות שעשיתי? הרי הכל חזר תקין.... ובעצם הוא אמר לי שאני לא בגיל המעבר לפי התוצאות..... אני לא ממש משתגעת לקחת אסטרוגן מכיון שגם אימי וגם סבתי חלו בסרטן השד והבנתי ממאמרים שקראתי שזה לא הדבר הכי מומלץ לעשות במקרים של סרטן השד במשפחה. האם המסקנה שלו לדעתך היא הגיונית? וכיצד לא ראו את זה בבדיקות הדם (חוסר באסטרוגן). האם היית ממליץ לי לקחת אסטרוגן?(הרופא אמר שזה אסטרוגן שמופק ממקור טבעי) מה היה הצעד הבא שלך במקרה כזה? אשמח לשמוע את חוות דעתך בנושא. תודה