שאלה לרופא

שלום ד"ר סליחה על השאלה המוזרה והלא נעימה, אבל בכדי להיות רגוע אני חייב לשאול. אני (בן 33) סובל מפיסורה חוזרת, וכבר כמה חודשים לוקח גם קונסיל לריכוך היציאות, ואף על פי כן הצואה לא כל כך מתרככת, ובכל מקרה היא גם בקוטר רחב בצורה משמעותית. מעבר לזה לאחרונה הצואה אלסטית, יש לה מין צורה כמו של המעי הגס והיא כמו גומי, האם זה תקין ? ומה הסיבה שעל אף הקונסיל ושתיה מרובה אני לא מצליח להגיע לריכוך היציאות ? ואולי גם ההתרוקנות שלי לא מלאה ולכן בפעם הבאה זה קשה ? כמו כן אתמול במקרה הסתכלתי לראות אם יש דם באסלה (בגלל הפיסורה) וראיתי גוש משמעותי לבן, זה היה נראה מוזר וחריג אז בדקתי וזה היה באורך של כמה סנטימטר ובעובי של כמה מ"מ, כמין עור עבה (קשה קצת להסביר) ולא זכור לי משהו שאכלתי שיכול להסביר את זה. האם זה נורמלי ? ואולי קשור לתלונות הנ"ל ? תודה ושוב סליחה

נתן שלום, אם למרות קונסיל ושתיה מרובה היציאה שלך קשה, מומלץ לקחת קצת יותר קונסיל ולשתות קצת יותר, ולעלות בהדרגה עד שהיציאות רכות כמו ספוג. קשיים בהתרוקנות מתבטאים קודם כל בתחושת קושי לרוקן את היציאה, ואם אין לך תחושה כזו, סביר שאתה לא סובל מכך. לגבי ה"גוש הלבן", אנינ יכול לומר במה מדובר, אך זה לא נשמע לי מדאיג. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. שבוע טוב.