טחור פנימי

שלום רב, אני בת 38 והיה לי טחור פנימי שיוצא החוצה ונשאר קבוע קשה ותקופה ארוכה, ברגע הייתי מתהלכת בנעלי עקב או מתאמצת פיזית או מרימה את הקול בשיחה נוקבת..לאחר תקופה של סבל וירידה משמעותית באיכות החיים נותחתי אצל פרופסור בכיר.טחור פנימי בשעה רבע לשש שמו. אחרי עשרה חודשים יצא טחור אחד אחר והוסבר לי שזו הנטיה שלי ויש שם מערכת עצבית וכשאני מתעצבנת זה יוצא שוב וצריך לחיות עם זה או להוריד את זה בעוד ניתוח רק שלא בטוח שלא יצא אחד אחר כי אי אפשר לעשות ניקיון כמו שבניתוח טחורים חיצוניים. לציין שהטחור שלי לא מדמם, אין לי עצירויות, אני לא אוכלת חריף, הוא קטן אבל עושה לי את מצב הרוח ירוד- קבוע. באחרונה שמעתי שיש הידוק טחורים במקום ניתוח. שאלתי היא מה דעתך בנושא באופן כללי והאם תוכל להמליץ לי על הידוק או לייזר במרפאה ידועה ע"מ שאחסוך מעצמי את הסבל של ניתוח נוסף. תודה רבה לך, ליבי.

ליבי שלום, לצערי איני מכיר את שיטת הידוק הטחורים או הטיפול בלייזר במרפאה ידועה. שיטות הטיפול הקונבנציונאליות העיקריות בטחורים מפורטים מטה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת טחורים באנרגיה אינפראדומה או הזרקה של חומר סקלרוזנטי לטחורים בעלות אפקט דומה, הן מבחינת ההתאוששות והן מבחינת התועלת. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלוםרב, תודה על תגובתך המושקעת. לא סתם היתה לי הרגשה שהטחור המעיק שלי יוצא ממקומו ממצבי לחץ, אך ברצוני לציין שלחץ בשירותים מעולם לא היה לי, הקיבה שלי רכה תמיד, מעולם לא היה לי דימום, אני אוכלת בכמויות קטנות והרבה ירק וסיבים תזונתיים בשל הקפדה על תזונה נכונה, אך לציין שאורח חיי הוא המלא במצבי לחץ. ראשית אני מנהלת פרוייקטים בענף הבנייה, ומרבה במשא ומתן בשיחות מאומצות בטונים של מדריכי טיולי שטח או מדריכות חי"ר, אחרי כמה שיחות נוקבות, מתחיל לבצבץ לו הטחור, ומשם כל מה שאני מוסיפה כגון סחיבת קניות, ערב ריקודים בנעלי עקב, מתח וקצת עצבים פנימיים- לא נותן לטחור שלי להכנס לפחות חודש.קטן כמו שליש זרת, קשה ודבוק לפי הטבעת וכואב כאב סטטי שמוחק לי את החיוך. אני לא יכולה לשנות את הטבע הטמפרמנט שלי וכן לא את סוג העבודה הוורבאלית שלי, וכמו כן לא יכולה לחיות באורח חיים כזה כואב ומדכא..האם אתה חושב שאני צריכה לעבור ניתוח נוסף?אני הבנתי שבניתוח הקודם לא הידקו לי אותו למקומו הטבעי אלא חתכו אותו.הבנתי גם שאי אפשר לדעת מה יצא בפעם הבאה כי לא עושים שם "ניקיון" אלא מורידים רק את הטחור המפריע הגלוי לעין.קשירה (ונרות) לא מתאימים לטחור שלי לטענת פרופסור קלוגר, מכאן אני חושבת שהטעתי אותך,והטחור שלי הינו חיצוני...קראו לזה טחור אחורי טרומבוטי. אני משתמשת במשחת פרוקטו, במגבונים, באמבטיות, עושה ספורט, מתנחמת במאלחשים לפני פגישות, במשחות מרגיעות ומקררות מבית הטבע, מקל לפעמים אך לא מעלים אותו, וזו תלות נוראית..אני אם חד הורית ואני מודה שיש עלי עומס ולחץ רב, מניחה שאצל כל אחד יוצאת הריאקציה במקום אחר, משתדלת לנוח שעה אחה"צ במאוזן וכן מעשר בלילה אני במאוזן, כמה אפשר להשתדל? אז אולי באמת עדיף לנתח גם את הטחור הזה? תודה מראש וסליחה על נושא שיחה מוזר שכזה :) ליבי