בעיית פיסורה כרונית

ד"ר זמורה שלום, אני סובל מזה שנתיים מפיסורה שעם הזמן הפכה לכרונית. לצערי, היחס שקבלתי עד כה מהרופאים ומבינהם יש גם "מומחים" היה מאוד שטחי ומזלזל. עד כה, אף אחד לא ממש ביצע אבחון כמו שצריך. אני נע ונד בין משחה כזו לג'ל כזה ואין דבר כמעט שלא ניסיתי. העניין שלעיתים הפיסורה כאילו שנעלמה למשך חודשים, אך מספיק יציאה אחת לא מספיק רכה ושוב הסיפור חוזר עם עוצמת כאבים קשה וחזקה יותר. כך היא באה והולכת...כיום אני גם סובל מעצירות כנראה מהטראומה שהגוף סבל בעקבות "התקף הכאב" האחרון. (כבר 4 ימים ללא יציאה). כיום אני לוקח נורמלקס, וג'ל NIFEDIPIN+ISOSORBIDED 0.2%,כבר ניסיתי את הNIFEDIPIN בעבר-לא עזר ולכן אינני מבין מדוע ה"מומחה הכירורגי" נתן לי שוב את אותה המשחה. האם תוספת הISOSORBIDED אמורה לעשות את ההבדל? אני מקפיד על מזון עשיר בסיבים תזונתיים, אוכל הרבה ירקות ופירות, שאני שותה לא מעט, כמעט שלא אוכל בשר ובצקים, לא עגבניות ולא חריף...אבל כלום לא עוזר. כיום מעסה את האזור אני מרגיש מספר בלוטות (כמו כדורים קטנטנים). מה אפשר לעשות?

אבי שלום, אני מבין את מצוקתך, אך לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אפשרויות הטיפול השונות בפיסורה מפורטות במידע למטה, ובעיקרון רק אתה זה שיכול להחליט אם אתה מעוניין בטיפול פולשני כלשהו, מעבר למשחות מקומיות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.