פיסורה+_טחורים

שלום.גילי הוא 34. בעבר סבלתי כמה פעמים מטחורים חיצוניים ולפני כשנה וחצי מתחורים פנימיים שטופלו על ידי פטיליות. לפני כ-3 שבועות, שב חזרו לי כאבים עזים בזמן היציאות ודימום קל מאוד.חשבתי כי שב חזרו הטחורים ולכן בעזרת מרשם רופא רכשתי פטיליות, לאחר שבוע וחצי לא היה שם שיפור ושמתי לב כי החדרת הפטליות נעשתה קשה יותר הן מבחינת כאב והן מבחינת התנגדות גופנית. ביקרתי אצל כירורג בנושא והעלתי השערה כי מדובר בפיסורה, הרופא הכן אישר את השערתי ונתן לי שימוש במישכת פידיפין. אני משתמשת במשכה זו כבר 3 ימים אך לא חשה בשיפור ואפילו גרוע מכך. היום בזמן יצאת הצואה, הכאבים היו עזים יותר מבעבר עם תחושת "שרפה" קשה שלא עברה במשך שעות והקשתה על תיפקודי(ישיבה, הליכה, שכיבה...)חשוב לציין כי היציאה לא הייתה קשה וכן, אני מקפידה על יצאות רכות על ידי נרות גליצרין. האם היתכן שהמשכה שקיבלתי יכולה להחמיר את המצב? מעבר לכך, מה עושים במקרה כזה שיש גם פיסורה וגם טחורים חיצוניים(פנימיים לא נבדקו עדיין עקב הכאב הקיים אצלי).? תודה ענת

ענת שלום, סליחה על התשובה המאוחרת, הייתי בכנס מקצועי בחו"ל כל השבוע. הכאבים העזים שאת מתארת אכן אפיניים יותר לפיסורה ופחות לטחורים פנימיים. כאב כזה יכול להגרם גם על ידי קריש דם בטחור חיצוני, אבל לרוב מצב זה היה מזוהה בקלות בבדיקה רפואית. משחת ניפדיפין מיועדת להרפות את שריר הסוגר הטבעתי הפנימי סביב פי הטבעת, ובכך להקל את הכאב. לעיתים המשחה אינה עוזרת, אך נדיר מאד שהיא כשלעצמה תגרום להחמרה של המצב. חשוב להקפיד למרוח אותה 4 פעמים ביום (ולא רק כשכואב), ואין צורך להחדיר אותה לתוך פי הטבעת פנימה אלא רק למרוח סביב. אם אין הקלה למרות הטיפול והסבל ניכר כדאי לשקול טיפול נוסף. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. נרות גליצרין פחות מומלצים בטיפול בפיסורה מאחר מהחדרתם עלולה להיות כרוכה בכאב. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.