פיסורה עם כאבים בשריר בישבן האחורי

שלום, אני בחורה בת 31 בהריון בשבוע ה-23 להריוני. לפני כשמונה ימים הופיעו אצלי כאבים בישבן וחשבתי כי השריר בישבן נתפס כתוצאה מפעילות ספורטיבית (אופני כושר). ניגשתי לרופא כירורג ואבתחנתו היתה כי אני סובלת מפיסורה. מאותו היום הכאבים רק מחמירים ופשוט בלתי נסבלים. ניגשתי לבית חולים ורופא כירורג טען כי קיימת אצלי פיסורה ובשום פנים ואופן לא ניתן לנתח אישה בהריון. אני רוצה לומר לך שאני סובלת מזה שמונה ימים, לא ישנה בלילות, מורחת משחות, נוטלת משכך כאבים (אקמול - שני כדורים כל ארבע שעות). אני פשוט מתייסרת. פניתי לשלושה כירורגים שונים ולכולם אותה תשובה. והתשובה היא: "כעיקרון ניתן לנתח אותך בהרדמה מקומית, אך לא ניתן לעשות זאת מבלי הסכמת בית- חולים." אני רוצה להוסיף עוד פרט קטן בכל הימים בהם ניגשתי לרופאים שחררו אותי עם זריקת וולטרן שפשוט לא הרגשתי כאב בכלל. רציתי לדעת האם ישנו קשר הדוק בין הכאב בישבן השמאלי (שהתחושה היא כאילו השריר בישבן תפוס חזק) לבין הפיסורה. בנוסף מה דעתך לגבי ניתוח פיסורה לאישה בהריון, והאם ניתן להזריק לי וולטרן כל כמה ימים. כרגע אני תחת השפעת הוולטרן והרגשתי צורך להתייעץ איתך על מנת לשמוע חוות דעת נוספת. בקרוב יעברו שעתיים והכאים ימשיכו, אני אמשיך להתפתל במיטה ולהרגיש חסרת אונים. אנא, אם תוכל לענות לי במהרה אודה לך. אני משש על סף ייאוש מפני שלא נותרו לי כוחות לסבול עוד. תודה, נורית

נורית שלום, פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ולאחריהם ובדימום קל. לרוב כאב בשריר של הישבן השמאלי (ולא בפי הטבעת עצמו) פחות שכיח בפיסורה, ומומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי לאאדא שאכן זו האבחנה. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה, וניתנים לשלמוש גם הזמן הריון. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. השימוש בה לפיסורה לא נבדק למיטב ידיעתי בהירון, אולם הספיגה שלהם למחזור הדם קטנה ולכן הסיכון כנראה קטן. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. גם בטיחותה של זו בזמן הריון לא נבדק כנראה באופן מספק. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, או כשיש סיבה ספציפית כגון הריון. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- 15% מיכולת השליטה ביציאה, אך לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. בנוסף, בפיסורה כרונית, כאשר השריר מכווץ באופן כרוני, ספק אם הוא מבצע את תפקידו נאמנה גם עכשיו. הנסיון מראה כי ירידה ביכולת השליטה היא סיבוך לא שכיח של ניתוח זה (וגם אז הירידה בשליטה לרוב חלקית ולעיתים הפיכה, אך לעיתים רחוקות אינה הפיכה). יחד עם זאת, במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. הרחבה של פי הטבעת גורמת לקריעה לא מבוקרת של שריר זה, ויתכן שהיא קשורה בסיכון מעט גבוה יותר לפגיעה ביכולת השליטה. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.