פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

בס"ד ד"ר זמורה, כבר 5 ימים שיש לי שיעול בלתי פוסק ובחמישה ימים האלה יש לי עצירות יותר קשה מזו שיש לי בדרך כלל. האם יכול להיות ששיעול בלתי פוסק גורם להחרפה של עצירות? הכוונה, אולי בגלל השיעול השרירים בבטן תפוסים כ"כ ואולי גם המעי...? תודה תודה

אולי, רק אולי... במקרה את לוקחת תרופות נוגדות שיעול? כי אם כן, הן מכילות חומר מרגיע קודאין למשל, והוא מרגיע (מרפה התכווצות שרירית) את השיעול אבל... גם את פעילות המעי, ולכן העצירות. אולי...

הודיה שלום, שיעול כשלעצמו לא גורם לעצירות, אבל בפי שצויין נכון, ישנן תרופות נגד שיעול שיכולות להחמיר עצירות.

בס"ד אני לא לוקחת תרופות לשיעול, רק לצינון הכבד שהוא בעצם גורם לגירוי להשתעל וגם אופטלגין להורדת החום ואין בהם את החומר המדובר. בכל אופן, לא יודעת מה נסגר איתי, אבל תודה לכם מאוד.

עברתי ניתח STARR בעקבות רקטוצל שנוצר כנראה אחרי לידה. לפני הניתוח לא הצלחתי להתרוקן כלל. נכרתו 6 סמ' מהרקטום. מאז אין עצירות כלל (בהתחלה היו שלשולים). מספר יציאות מרובות ביום שהולך ויורד. א ב ל. אני מאוד סובלת מכאבים. לפעמים עד אובדן איכות חיים. לא רק קשור ליציאות. היציאות תמיד מרגישות כאילו לא התרוקנתי, אך לדעתי זה קשור לכאב.הכאבים ככ' חזקים (לא תמיד) שמקשים על שנת לילה. גם כאב בצד שמאל של הבטן שמרגיש כמו גזים. עברתי מספר בקורות אצל הרופא המנתח, ובקורת נוספת אצל פרופ' מוכר בתחום. שניהם אומרים שהניתוח מחלים מעט לאט, אך הכל תקין ואין כל פתולוגיה. קבלת זריקה קאודלית שהקלה מעט לזמן קצר. שמוש בפרוקטופואם מוריד מעט את ההפרשות שישנן עדיין, אך לא ממש משפר את הכאב .אני על סף יאוש (ואינני מפונקת...) ומפחדת שנידונתי לחיי כאב. לא מאמינה שתוכל לעזור לי מעל דפי האתר, אך אשמח לכל עצה או רעיון....

דנה שלום, אכן מעל דפי האינטרנט אוכל להיות לך בעיקר אוזן קשבת, ואין לי דרך לפתור בעיות כאלו באופן וירטואלי. אומר רק שנשמע שהאנשים שמטפלים בך מכירים את הנושא ואת אפשרויות הטיפול, וכי אני מקוה שהכאב אכן יחלוף בהדרגה.

שלום דוקטור עברתי ניתוח בשיטת המכלב לפני כ70 ימים.מאז מצבי הוטב בהרבה והתופעות של כאב דימום קל ביציאות וצניחת הטחורים חלפו.אולם עדיין יש מס תופעות שמטרידות אותי: 1.יש לי רטיבות באיזור פי הטבעת-בדומה לרטיבות שהיתה כשהטחורים צנחו בעבר(לפני הניתוח ולאחר שהטחורים הוכנסו פנימהלא היתה רטיבות).כשאני מנגב הריבות יש יש סימן חום{צואה?).במשך היום אני חייב ללכת עם פד תשגם הוא מתרטב ונרטב-האם הסיבה הינה ירידה בסגירת פי הטבעת?מה ניתן לעשות כדי לשפר המצב?בבקשה אל תשלח אותי שוב לרופא שכן היה לי די והותר). 2.יש לי יותר גזים מבעבר-לדעתי ללא קשר למזון שאני אוכל משום שאני אוכל כבעבר ורק בתןספת סיבים תזונתיים(ברנפלקס)שגם עליהם לפעמים אני מדלג למספר ימים.

יורם שלום, ראשית, ניתוח לטחורים, ולא משנה באיזו שיטה, אינו גורם ליצירה מוגברת של גזים. שנית, ירידה ביכולת השליטה היא סיבוך נדיר מאד (אך קיים) של ניתוח טחורים כמעט מכל סוג, כולל זה המבוצע עם מכלב (PPH). אין לי דרך לאבחן דרך האינטרנט אם אתה סובל מבעיה זו או לא, וההחלטה אם לפנות לרופא על מנת לנסות לשפר את איכות חייך או לא לפנות היא שלך.

שלום, מזה 5 חודשים אני סובל מגירודים בפי הטבעת ולפעמים גם באיזור שהוא טיפה יותר למעלה לכיוון עצם הזנב, ומהרגשה של נפיחות בבטן התחתונה. מאז ניסיתי פעמיים ורמוקס (נגד תולעי מעיים) אך ללא הצלחה. ממה לדעתך אני סובל? תודה

יוסי שלום, קשה לומר קר על סמך התיאור הקצר הזה ממה אתה סובל, ומאחר שאתה מתאר גם גרד בעצם הזנב כדאי להבדק על מנת לוודא שאינך סובל מסינוס פילונידאלי, המופיע לרוב באיזור עצם הזנב. גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת מומלץ לפנות לרופא מומחה לתחום זה לבדיקה ויעוץ.

שלום רב, לפני שנה סבלתי מ Perianal abscess, קיבלתי אנטיביוטיקה מרופא המשפחה שלי אולם ללא הועיל. מאז הופיע פתח עם הפרשות באזור פי הטבעת, לא קבועות, עם דימום מדי פעם. יש לי יציאות רגילות, ביקרתי אצל כירוג שאמר כי באזור פי הטבעת ישנו פתח בשעה 3 עם מסביב הסננה, ללא פלוקטואציה וללא הפרשות, ללא נמוש גושים בגובה של חלחולת. יש לציין כי אני בחודש 6 להריוני הראשון ואני חוששת מהלידה שתביא להחמרה במצב. נאמר לי ע"י הכירוג כי כעת לא ניתן לנתח בשל הריוני. יש לציין שהייתי רוצה להגיע לניתוח כמוצא אחרון בלבד!!! האם יש משהו שניתן כעת לעשות בהריון? האם הלידה עלולה להביא לסיבוכים? אודה לתשובה

אילנית שלום, המצב שאת מתארת מתאים לפיסטולה סביב פי הטבעת, ולא לפיסורה. טיפול העקרוני בפיסטולה הוא טיפול כירורגי, והסיכוי של טיפול שמרני לרפא פיסטולה נמוך מאד. אם הפיסטולה מנוקזת היטב, דהיינו לא נסגרת, מתנפחת ומתפוצצת לסרוגין, אז באמת מומלץ לדחות את הטיפול בה לאחר הלידה. לגבי הלידה- אם הפיסטולה הולכת לאיזור קדמית לפי הטבעת, כדאי להתייעץ עם הגיניקולוג אם כדאי או לא לתכנן ניתוח קיסרי, מחשש לפגיעה מקומית בעת הלידה. אם הפיסטולה הולכת הצידה (כמו שכתבת- שעה 3), הסיכוי שלידה תחמיר את המצב נמוך. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

עודד, תושה על תשובתך הארוכה והמפורטת. לצערי אכן מדובר בפסיטולה אשר מתנפחת ומתפוצצת לסירוגין, והייתי רוצה להימנע מראש ממצב של ניתוח קיסרי מראש. לאיזה מומחה ניתן לפנות בעניין? האם לכל פרוקטולוג? הייתי כבר אצל כירוג. תודה שוב, אילנית.

שלום רב. לא סבלתי מכאבים וגם לא שמתי לב לדימום מיוחד. חשתי צריבה, גירוי והפרשה, וייתכן כי היו גם סימני דימום קל בעת מתן צואה. רופא שבדק אותי החליט כי איני סובל מפיסורה אך יש לי טחורים פנימיים, הוא המליץ על קשירות. ערכתי 3 מחזורי קשירות, הפסקה וכעת אני שוב עומד לפני סידרת קשירות. הרופא טוען כי פתרון יעיל הוא רק בניתוח. ואני שואל האם זה אכן כך. שוב אני חוזר כי לא סבלתי ואני לא סובל מכאבים כלשהם. בתודה אביהו

אביהו שלום, טחורים הם בעיה של איכות חיים ויכולים להציק ולגרום לסבל, ואם כך הם עושים, ניתן לטפל בהם באמצעים שונים, כולל ניתוח. אין כל אינדיקציה לטפל בטחורים שלא מפריעים כלל, ואם הם כן מפריעים, אתה הוא זה שצריך להחליט אם הם מפריעים לך מספיק כדי לעבור טיפול כזה או אחר. אם אתה רוצה בטיפול מסויים, כגון ניתוח, על מנת לשפר את איכות חייך, תפקידנו הוא לספק לך שירות זה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בס"ד שלום ד"ר זמורה למה בעצם לא משתילים מעי גס? מתארת לי שזה לא שאלה שפשוט לתת תשובה ככה בפורום, אבל אם תוכל פחות או יותר להבהיר זאת, אשמח מאוד, תודה.

הודיה שלום, אין דבר כזה השתלת מעי גס, כי מעי גס הוא אינו איבר חיוני לעצם החיים, וניתן גם לחיות בלעדיו. השתלת איבר כמו מעי כרוכה בסיכון לא מבוטל לסיבוכים ולתמותה, וכדאי להשתיל איבר רק כאשר הסיכוי לשרוד בלעדיו נמוכים יותר מהסיכון בהשתלה עצמה.

לפני מספר ימים קיימתי מגע מיני עם בחורה "לא שמורה " והיא החדירה אצבע אל פי הטבעת שלי - מזה שנים שיש לי גרד אך מאז המקרה נהיה כל האזור מריח חריף מאוד וקיצוני - ריח של ריקבון - ריח שיש לפעמים לבחורה בנרתיק - והגרד היה יותר חזק כמו כן גם לאחר שטיפה נותר הריח מה דעתך דר - פטריה? מה הטיפול הנדרש? אני לא בארץ כך שאם תשתמש בשמות של תרופות בינלאומיות אודה לך מאוד תודה רבה

מטרת פורום זה היא לספק מידע, ואין לי דרך אחראית לבצע אבחנה ולתת טיפול דרך האינטרנט. אנא גש לרופא (מקומי אם צריך) לבדיקה ולטיפול.

שלום רב, שמי שרון . אני סובלת מזה כ 5 שנים מפיסורה קשה. הייתי אצל כרוגי והוא הציע לי לעשות ניתוח מה שאני לא רוצה כי אני יודעת שבין כה וכה זה יחזור לי בלידות . קראתי באנטרנט על פורמולת נונא -הטיפול הטבעי ע"י צמחי מרפא... מה דעתך?? האם זה יכול להצליח?

שרון שלום פורמולת נונא לא נכללת בטיפול הרפואי הקונבנציונאלי לפיסורה, ואין לי כל מידע על כך שיעילותה או בטיחותה נבדקה בכלים מדעיים כמקובל ברפואה הקונבנציומאלית מול טיפולים אחרים או אפילו מול טיפול דמה (אבל זה נכון גם לגבי חלק גדול מהמשחות השונות הנמכרות בבתי מרקחת לטיפול בטחורים למשל). אגב- אם תשמרי על הרגלי חיים נכונים, אין כל סיבה שפיסורות יחזרו אחרי לידות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, רציתי לדעת איזה נרות לטחורים פנימיים וחיצוניים אפשר להשתמש בהריון תודה

ג שלום רוב הנרות שמשמשים להקלה בסבל הנגרם מטחורים לא נבדקו על נשים בהריון, למרות שתאורטית החומרים שהבם כמעט ואינם נספגים ולא צריכה להיות להם השפעה על ההריון. בכל מקרה, החשוב ביותר הוא להקפיד בזמן ההריון ולאחר הלידה על תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום רב, אני עומד לפני גיוס. והפרופיל שנקבע לי הוא 97. אני סובל מפיסורה מזה כשנה, אולם לא הצהרתי על כך בשאלון הרפואי. טופלתי תרופתית אולם הכאבים לא חלפו ואני לא מעוניין לעבור ניתוח. אני די חושש מהטירונות בתנאי השטח, משום שיש לי מספר פעמים ביום יציאות ואני חייב תנאים עם הגיינה. השאלה שלי היא האם הפרופיל הרפואי שלי יכול לרדת בגלל הבעייה הרפואית שלי? האם מגייסים חיילים ליחידות קרביות עם בעייה כמו שלי? תודה אביב

אביב שלום, איני יודע אם מורידים פרופיל על פיסורה, אבל לדעתי אם תטפל בה נכון (בין אם הטיפול שמרני או בטיפול ניתוחי) ותיתן לה להחלים, אין כל מניעה לשרת בכל יחידה קרבית שהיא. לעומת זאת, אם תסתיר את הבעיה ותתעלם ממנה, אין ספק ששינוי הרגלי התזונה וההתפנות הכרוכים בתחילת שירות צבאי יכולים להחמיר את מצב הפיסורה ולגרום לך סבל רב. בכל מקרה, מומלץ בשירות הצבאי להקפיד על ריכוך יציאות בתזונה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום לך דוקטור, מפליא אותי שגם אתה וגם הפרופסור שמטפל בי מדברים על פיסורה כתוצאה מעצירות, אני לא סובל ולא סבלתי אף פעם מעצירות, להיפך היציאות שלי סדירות ביותר. לאחר כל ארוחה יש לי פעילות מעיים (כ-3 פעמים ביום) של צואה רכה. שינוי הרגלי התזונה והתרופות רק יגרמו לי ליציאות מרובות יותר. האם ישנה גם תופעה של פיסורה כתוצאה מעודף פעילות של המעי? האם הטיפול בפיסורה מסוג זה שונה? אודה לך אם תענה לי בהקדם. תודה אביב

ד"ר זמורה שלום, לפני 9 חוד' עברתי ניתוח כריתת מעי גס בעקבות כוליטיס ויצירת פאוץ' ואיליוסטומי. בעקבות מהלך זיהומי מאוד מסובך עברתי עוד מלא ניתוחי ניקוז אגן (כ-10 ניתוחים) וסופסופ הוציאו לי השבוע את הנקזים. כנראה שעוד חודש-חודשיים אני אעבור הדמייה של הפאוץ' ויסגרו את הסטומה. אני מאוד מפחדת שבגלל שתעבור כמעט שנה מיצירת הפאוץ להפעלתו שהוא לא יעבוד או שיהיו בעיות בהשקה ואני לא רוצה להשאר עם הסטומה. מה הסיכוי לניתוח להצליח אחרי כ"כ הרבה זמן? האם יש עוד מנותחים שנתקלו באותה הבעיה? במידה והניתוח יכשל מה הסיכוי לעשות פאוץ' חדש והאם ניתן לעבור ניתוח כזה בארץ? תודה רבה, רותי

רותי שלום, הזמן אינו פקטור שמקטין את סיכויי הפאוץ' לתפקד, וניתן לחבר מעי גס או שהיה מנותק גם שנים רבות, והוא יחזור לתפקוד. סיבוכים זיהומיים כמו שעברת יכולים לקרות לאחר ניתוחי פאוץ', וקורים בכ 5-10% מהמנותחים, כך שבוודאי שיש עוד מנותחים שנתקלו באותה בעיה, כפי שגם כל כירורג שזה תחום עיסוקו ומנוסה בניתוחים אלו כבר נתקל בבעיות אלו בעבר. סביר שגם צוות המנתחים שלך מיומן ומכיר סיבוכים אלו ואת הטיפול בהם. סיבוכים זיהומיים כפי שעברת אכן מגדילים את הסיכוי לבעיות בהשקה, אך לא בהכרח שאכן יופיעו דוקא אצלך בעיות כגון אלו. בואי נהיה בגישה אופטימית, ונקווה שההדמיה תהיה תקינה ושלאחר סגירת הסטומה הכל יתפקד כיאות. אם צריך, ניתן לבצע ניתוחים בנסיון להציל את הפאוץ', ובמקרים שיש צורך, ניתן גם ליצור פאוץ' חדש, וכן-למרות שמדובר בניתוחים לא קלים, ניתן לעשות ניתוחים כאלו גם בארץ.

שניתן לנסותה לטיפול בתולעים ?

לא. תרופות לתולעים ניתנות עם מרשם, וכדאי לפנות לרופא/ת המשפחה בנושא זה.

כבר כמה חודשים אך מזה כחודש אני סובל מגירודים בפי הטבעת, ב - 95 אחוז מהמקרים מופיע בלילה. בלילה זה מגיע לפחות פעם אחת, לעיתים פעמיים, הגירודים כבר מגיעים למצב שאני מגרד שלא מעל תחתון או בגד (סליחה על הישירות) ממש בדפנות פי הטבעת וחזק. אז כשאני כבר לא יכול יותר אני לוקח מגבון מנקה, זה שורף מאוד ואחר כך נרגע ואני יכול שוב לישון. אשמח מאוד לקבל אבחון מסוים על סמך מה שכתבתי ומהן דרכי הטיפול האפשריות. תודה

ליאור שלום, גרד בפי הטבעת אינו תופעה נדירה, ובהמשך הודעה זו תמצא מידע בנושא זה. אציין רק שגרד שמופיע בעיקר בלילה מחשיד לתולעים במעי הגס, ולעיתים קשה מאד להוכיח שאכן יש תולעים כאלו, וכדאי לשקול עם רופא/ת המשפחה מתן טיפול קצר (2 מנות) של תרופה נגד תולעים "על עיוור". מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום לפני כחודש עברתי בדיקהשל כל המעי הכל נמצא תקין,נלקחו ביופסיות מהמעי יורד והסיגמא להלן התוצאות: רירית קולון עם תסנין מונונוקליארי קל בלמינה פרופריה עם מוקדים לימפוצטים,אין לימפוציטים באפיטל הציפוי,ואין שינוי בבלוטות אני מבקשת להסביר לי בבקשה האם עלי להיות מודאגת ממשהו אודה על תשובתך

יפית שלום, אין הרבה משמעות לתשובה זו מבלי לדעת בדיוק מה חיפשו ומדוע בוצעה הבדיקה. לכן מונלץ להתייעץ בכל זאת עם הרופא שהפנה לבדיקה.

בס"ד שלום, אם מישהו יודע איפה אני יכולה למצוא אנשים שעברו כריתת מעי כדי לקבל מידע על איך החיים נראים אחרי ניתוח שכזה? תודה, הודיה

שלום לך הודיה. עברתי כריתת מעי דק + סטומה זמנית. אם תרצי לדבר. כתבי מייל ואכתוב לך.

בס"ד שלום א., ראשית תודה רבה על תגובתך. המייל שלי [email protected] האמת שלא פרטתי כ"כ. אובחנה אצלי בעיה בשם קולוניק אינרשיה (ז"א שהמעי הגס עובד מאוד לאט עד בכלל לא) והרופאים אמרו לי שהטיפול המקובל בבעיה זו הוא תת כריתה של המעי הגס (כורתים 80%). אני די מבוהלת מהרעיון, אבל בכל אופן הרופאים מאוד נזהרים, במיוחד בשל העובדה שאני עדיין צעירה (בת 34) ולא ממהרים לעשות את הצעד הזה. כרגע מנסים כל מיני טיפולים ע"י משלשלים שבינתיים לא עוזרים בכלל. אני לא יודעת, אבל זה בטח לא אותו הדבר כריתה של מעי גס וכריתה של מעי דק?

כבר 3 ימים אני מתנסה בכאבים עזים בבית החזה, כל אימת שאני אוכל. גם דברים קטנים מאד, אפילו תרופות. הלכתי לביה"ח והם שללו לחלוטין ארוע קרדיולוגי. היום גם הקאתי כל מה שהכנסתי לפה. התחושה היא שהאוכל לא מצליח לעבור את הסרעפת - משהו חוסם אותו - ונוצר שם לחץ (מכאיב מאד). ובנוסף - חום גבוה, דם ביציאה, שתן כהה מאד. מה עושים?

פונים שוב לחדר מיון.

יש לי כבר כ 3 שנים הרגשה של פצע באזור פי הטבעת. נבדקתי ע"י רופאים אך לא נראה פצע או הרגישו בבדיקה ידנית משהו לא כשורה. מדי פעם אני נתקף בגירוד עז. לעיתים יש כתמי דם על הניר בניגוב אחרי השרותים. קיבלתי נרות מחשש לקרע בפי הטבעת אך ללא הועיל. מהן הדרכים הנוספות לבדוק?

ג שלום, אם לא בצעת בדיקת אנוסקופיה, שהיא בדיקה של איזור פי הטבעת עם מכשיר המסתכל על איזור זה, מומלץ לבצע בדיקה זו. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, ולרוב לאחר בדיקה זו ניתן יהיה לומר אם יש או אין פצע בפי הטבעת.

לקנות מהסופר-פארם: "משחה לאדמומיות ותפרחת חיתולים" של "פרופשיונל" לייף . לי זה עזר

דוקטור שלום, אני בת 31 לפני כחודש נמצא אצלי חידק הליקובקטור וטופלתי באנטיביוטיקה( הגבתי רע לטיפול) ועוד לא עשיתי תבחין נוסף(אעשה בקרוב) כבר שנים שאני סובלת מטחורים דרגה 2 וכאבי בטן (הובחנתי בעבר כסובלת ממעי רגיז) בשנה האחרונה היו לי כמה מקרים של דם בצואה והשבוע ב4 ימים האחרונים אני סובלת מכאילו קלקול קיבה המתאפיין בהרגשה רעה בבטן, קיבה רכה (בצבע כהה או בהיר מדי)וכמובן מדם על הנייר בניגוב כבר בשלוש מקרים, בזמן היציאה עם הדם אני מרגישה חולשה כללית ובשוקיים וכף הרגל בעיקר בצד ימין, הייתי אצל פרוקטולוג באופן פרטי פעמיים והוא חושב שהדימום הוא מהטחורים (עשה לי בדיקה בצינור קטן) ולא ממליץ לי ללכת לעשות קולונספיה מפאת גילי "הצעיר" ובגלל שאין רקע משפחתי , אם אתעקש על הבדיקה הוא יפנה אותי לעשות אותה(זה לא בדיוק שבא לעשות) אני סובלת ולא יודעת מה עלי לעשות , מה יש לי ??? אשמח לתשובה מהירה ככול הניתן תודה מראש

שלום, בזמנו היה לי פיסורה ומישהי בפורום המליצה לי על משחה ששמה דומה לניפדיפין משהו כזה. זה עזר ועכשיו לאימי יש טחורים והיא צריכה את זה. מה שם אותה תרופה(איבדתי את השפורפרת) ורופא משפחה לא יודע הוא חייב שם מדוייק . מישהו יודע????

ניפדיפין זה השם המדוייק, ומדובר בתרופת מרשם הזקוקה למרשם רופא. ניפדיפין מיועדת לטיפול בפיסורות ולא לטיפול בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום ד"ר, אני מבקש את עזרתך,אצלי החלק התחתון של המעי הגס,החלחולת כואבת ויש לי רצון עז למתן צואה אף כשאין צואה באיזור אחרי חוקן.נבדקתי ע"י צינור למעי בקולונוסקופיה סיגמוסקופיה אצל הגסטרולוג ואני מקבל ספזמומן שלדעתי לא עוזר הרבה ונאמר לי רק שיש טחורים פנימיים ושזו לא הבעיה,מה לעשות. גם בעת הכנסת הצינור בבדיקה יש לי כאבים ורצון להיתרוקן והמקום נראה בסדר.וגם כשאני עושה חוקן לא קל להחזיק את המים בפנים ולשלוט על הסוגרים. שאלה נוספת,מה יש מאחורי הקולון שאולי מודלק ורגיש ? יש קשר למערכת השתן ? מה אפשר לבדוק ? בגלל זה כנראה יש לי שילשולים כל הזמן והצואה לא מתגבשת כי היא תמיד יוצאת החוצה ואין עצירה וואין לי מנוחה. נא עזרתך אני ממש מסכן ולא מתפקד בכלל,נכה,יתר הבדיקות טובות תמיד,אני מעל 50ולאבי היה סרטן המעי הגס ונפטר בגיל 90 הרבה שנים אחרי הניתוח מסרטן בכבד לפני שהספיקו לטפל בו. ,תודה . .

דודו שלום, בעייתך נשמעת מורכבת מכדי שניתן יהיה לתת לה יעוץ רציני באינטרנט. מציע כי תיגש להבדק אצל גסטרואנטרולוג מומחה לתנועתיות מערכת העיכול / רצפת האגן.

שלום כדי לקבל הפניה לקולונוסקופיה אני צריכה הפניה מגסטרו. האם גסטרו ייתן לי הפניה כאשר מדובר בביקורת לבירור חזרת קונדילומה שממנה סבלתי בעבר? תודה

אתי שלום, אני לא כל כך מבין מדוע עליך לבצע קולונוסקופיה, שכן קונדילומות הן בעיה של פי הטבעת ולא של המעי הגס, ולכן לרוב מספיקה אנוסקופיה, שהיא בדיקה של פי הטבעת. בדיקה זו מבוצעת על ידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים.

אתמול הייתה הפעם השניה שאני מגלה שיוצא דם מפי הטבעת לא בסמיכות ולא עם צואה אלא מספר שעות אחרי. אמא שלי נפטרה לסרטן המעי הגס. עד כמה העניין דחוף ומה נכון לעשות?

שלום, בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. דמם אנאלי במישהו עם הסטוריה משפחתית של סרטן המעי מחייב בירור של המעי הגס על ידי קולונוסקופיה קצרה או מלאה (תלוי בגורמי סיכון אחרים כגון גיל). אם זו תהיה תקינה, , והדמם ימשיך להציק, ניתן וכדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאתר מקור דמם אפשרי באיזור פי הטבעת כגון טחורים.

שלום, בבדיקת המעי הגס נלקחו 4 פירורי רקמה,התשובה כדלהלן: Colonic mucosa No significant abnormalities שאלתי עד לפגישתי עם הרופא האם הבדיקה תקינה.

תקין לחלוטין שיהיה בריאות

שלום ד"ר זמורה בבקשה רציתי לברר בעזרתך האם בקופות החולים ניתן לעשות בדיקת קולפוסקופיה אצל פרוקטולוג / כירורג אני עוברת מידי 4 חודשים בדיקה לבירור חזרת קונדילומות באסה"ר. הייתי מעדיפה לעשות זאת בקופת חולים על מנת לא להפסיד יום עבודה בהמתנה למרפאת חוץ. האם ניתן ? ואם כן אשמח עם תוכל לעזור לי בהמלצה על רופא עם רגישות וסבלנות (כמוך) כי זה חשוב לי. (בעקבות טראומה בפגישה עם רופא מאוד לא סימפטי) תודה רבה מראש ושבוע נפלא אופל

התכוונתי לקולונוסקופיה ואני מקופ"ח כללית באזור ראשל"צ שוב תודה אופל

אופל שלום, איני יודע מדוע עליך לבצע קולונוסקופיה, שכן קונדילומות הן בעיה של פי הטבעת ולא של המעי הגס, ולכן לרוב מספיקה אנוסקופיה, שהיא בדיקה של פי הטבעת. בדיקה זו מבוצעת על ידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים, ואני מניח שיש כאלה גם בקופת חולים באיזור ראשון, אך מאחר שאני עצמי אינני עובד בקופת החולים אני לא כ"כ מכיר את האנשים שם.

שלום דוקטור שלום דוקטור אמי עברה לפני כשבועיים ניתוח במעי הגס להוצאת גידול סרטני, ההחלמה בסה"כ טובה אבל לפני 3 ימים החלו הפרשות בעלות ריח רע מאזור הניתוח, אין לה חום והרופא בקופת חולים נתן לה אנטיביוטיקה וכן האחות שם שמה לה פד עם משחה אנטיביוטית, האם צריך לחזור לבית החולים? או שהטיפול שהיא מקבלת מספיק? אמרו לנו שבמידה ויהיה לה חום לחזור לבית החולים, לא דיברו איתנו על הפרשות, האם יש הפרשות אחרי ניתוח כזה? תוך כמה זמן זה בד"כ עובר? תודה רבה נורית

נורית שלום, המלצתי היא בכל זאת לפנות לכירורג המטפל (או למחלקה הכירורגית המטפלת) לבדיקה.

שלום כיצד אוכל לדעת האם אני סובל מטחורים או מפיסורה כואב לי ביציאות, אבל אני גם יכולה להרגיש בליטה בפי הטבעת תודה ויום טוב

יעלי שלום, תוכלי לדעת בקלות רבה. גשי לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, וסביר שהוא יוכל להגיד לך מה יש לך, וגם להגיד לך מה כדאי לעשות כדי לטפל בזה. שבוע טוב.

האם טחורים זה מצב כרוני? כרגע יש לי טחור, שהייתי בטוחה שהוא נעלם, כיוון שהשתמשתי במרשם רופא, אבל, במהלך השימוש בתרופה, הטחור הפך להיות כואב פתאום ומורגש הרבה יותר. האם לעולם לא אוכל להיפטר מזה, וכמו שקראתי באתר, אפשר לקשור/לחסום אחד, עד שיגיע אחר. האם הטחורים ירחפו מעל ראשי לעד? בתודה מראש

מיקי שלום, טחורים הם בעיה של איכות חיים ופעמים רבות בטיפול נכון הם מגיעים למצב שבם לא מפריעים ולא פוגעים באיכות החיים, ולא "מרחפים מעל הראש לעד". יחד עם זאת, לעיתים השיפור אינו מספק, ואז אם את רוצה לנסות לשפר את איכות חייך תוכלי לבחור באחת מהפעולות שמיועדות לטיפול בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני בן 29 וכבר יותר מחצי שנה אני סובל מדימום לסירוגים ביציאות.לעיתים יש דם רב ולעיתים אין בכלל.אני נכנס לשירותים בערך פעמיים-3 בשבוע ואין לי כאבים ביציאות ולא שורף לי.נגשתי לפרוקטולוג ולאחר בדיקה עם מכשיר הוא לא הרגיש טחורים והוא החליט לשלוח אותי לקולונסקופיה קצרה.האם זה יכול להיות טחורים למרות שהוא לא מצא בבדיקה ראשונה,אם כן האם הטיפול הוא תרופתי או ניתוח? מאוד מודאג,תודה רבה.

מני שלום, רוב הסיכויים שהדימום שממנו אתה סובל נובע בכל זאת מפי הטבעת עצמו, כגון מטחורים קטנים שלא זוההו בבדיקה, אבל בנושאים כאלה "רוב הסיכויים" זה לא מספיק טוב, ולכן ישנה הצדקה מלאה לשלוח אותך לקולונוסקופיה קצרה. לגבי הטיפול בטחורים- הוא תלוי בעיקר במידת הסבל שלך מהם. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, מהי הפעולה המתבצעת ב"ניתוח סיטון" ?

אלון שלום, ניתוח סיטון הוא ניתוח לטיפול בפיסטולה סביב פי הטבעת. ישנם 2 סוגים עקריים של ניתוחים הנקראים "סיטון". הראשון הוא ניתוח סיטון לניקוז, בו מעבירים דרך תעלת הפיסטולה חוט, וקושרים אותו באופן רופף מחוץ לפי הטבעת. מטרתו העיקרית של חוט סיטון כזה היא לנקז היטב את תעלת הפיסטולה, כך שכל תוכן מוגלתי שהוא שנוצר בתעלת הפיסטולה יתנקז מיידית החוצה ולא ישאר ברקמה. לעיתים, למשל בחולי קרוהן עם פיסטולות, החוט מהווה דרך טיפול לטווח ארוך, אך ברוב המקרים של פיסטולות שאינן קשורות בקרוהן מדובר בטיפול ראשוני בכדי להכין את הקרקע לניתוחים אחרים לתיקון הפיסטולה. הסוג השני הוא ניתוח להכנסת סיטון חותך, בו בפיסטולות במכילות כמות רבה של שרירי סוגרים סביב פי הטבעת משחילים חוט לתוך התעלה, וקושרים אותו בחזקה על רקמת השריר. החוט ההדוק חותך את השריר בהדרגה, וכל מספר ימים יש להדק את הקשר שוב, עד שרוב השריר נחתך. עלי לציין שמדובר באחת השיטות הפחות נפוצות כיום לתיקון פיסטולות המכילות כמות רבה של שריר סוגרים, מאחר שהיא כרוכה באי נוחות מסויימת למטופל, ויש בה בכל זאת שיעור מסויים של סיכון לפגיעה בתפקוד הסוגרים. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום - אני סובלת מפיסטולה פריאנלית, מזה 3 שנים , עברתי מספר ניתוחים לפתיחת האבצס. הרופא שמטפל בי החליט לבסוף לעשות ניתוח סיטון , זאת לאחר 2 צילומיtrus .בשל תדירות ההתנפחויות של המקום (מלווה בכאבים , חום וכ..) עוד לפני הניתוח אמר שאינו רואה את הפתח הפנימי בצילומים ובכ"ז המליץ לבצע את הניתוח . השבוע עברתי את הניתוח ואכן לא מצא פתח פנימי למרות "חיטוט" רציני שעשה במהלך הניתוח .מה אתה ממליץ לעשות בשלב זה? תודה , עירית

שלום - אני סובלת מפיסטולה פריאנלית, מזה 3 שנים , עברתי מספר ניתוחים לפתיחת האבצס. הרופא שמטפל בי החליט לבסוף לעשות ניתוח סיטון , זאת לאחר 2 צילומיtrus .בשל תדירות ההתנפחויות של המקום (מלווה בכאבים , חום וכ..) עוד לפני הניתוח אמר שאינו רואה את הפתח הפנימי בצילומים ובכ"ז המליץ לבצע את הניתוח . השבוע עברתי את הניתוח ואכן לא מצא פתח פנימי למרות "חיטוט" רציני שעשה במהלך הניתוח .מה אתה ממליץ לעשות בשלב זה? תודה , עירית

אני סובל או סבלתי מטחורים. 3 פנימיים. לפני 3 חודשים עשו לי זריקה (קשירה) וחשבתי שהכל טוב. אמש היה לי משהו מאוד מוזר. כל הערב רציתי ללכת לשירותים לצואה הייתי מת ללכת אבל מן עצירות שכזו- הרגשה לא טובה עדיין לא ישבתי באסלה. התקלחתי ובמקלחת הרגשתי את הנפיחות של פי התבעת. כאילו טחור. הלכתי לישון באין ברירה עם "העצירות הזו" בבוקר קמתי- שום עצירות בנאדם חדש. ב 9 היה לי צואה הכל פסדר. מה זה? זה קשור לטחורים? התפתח טחור חדש? העצירות הזו היתה כל ערב אמש ובבוקר נעלם. איך זה? האם הגוף עושה "איתחול מחדש" בלילה. אנא תשובה , אם צריך אבקש בדיקה מקיפה יותר. ואלי בא לו עוד טחור אגב הפרוקטולוג אמר לי לא לשתות יין- בננה- חריף ואורז לבן- אני כבר לא יודע מה זה, הורדתי את כל זה מהתפריט שלי. מאיר

מאיר שלום, טחורים אינם גורמים לעצירות או לקושי בהתרוקנות, אלא להיפך, הם תוצאה של קושי כזה. אם זה מקרה חד פעמי, לא הייתי מתרגש. אם יהיו אירועים חוזרים של עצירות או קשיי התרוקנות מומלץ לפנות לבדיקה. לא ידוע לי שיש להמנע ממאכלים אילו כחלק מטיפול בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

לא לגעת ביין אדום- אורז לבן- חריף ובננה - לא הבנתי למה? האם ייתכן שגרעינים שחורים גורמים לעצירות? האם ייתכן שלאחר הקשירה שהוא ביצע בי- יתכנו עוד טחורים פנימיים כאלה שיופיעו פתאום? לגבי השאלה הקודמת- כל הלילה רציתי ללכת לשירותים.- לא הלכתי אבל היתה הרגשה ממש כבדה של הטלת צואה- רק בבוקר קמתי כמו חדש ועדיין לא הלכתי לשירותים. אז איך זה יכול לקרות. עבר מעצמו? באותו ערב במקלחת הרגשתי נפיחות בפי הטבעת

שלום רב, לפני כארבעה חודשים עברתי ניתוח לכריתת טחורים פנימיים. לפני כחודשים הרגשתי כאבים וידימום במן היציאות. בביקור אצל הפרוקטולוג אמר שיש סדק והמליץ על משחת נפדפין ולהשתמש לקסטיב לריכוך הצואה. 1. כמה זמן לדעתך אני אמור לסבול, והאם אצטרך לעבור עוד ניתוח? 2. האם אתה ממליץ להשתמש בזריקת הבוטוקס? 3. יש הטוענים שמשחת טראומיל מאוד עוזרת, האם כדאי לנשות? תודה מראש

שלום, פיסורה היא בעיה של איכות חיים, ולכן תפקידנו להסביר לך אילו טיפולים ניתן לתת מה יעילותם ומה סיכוניהם, ותפקידך להחליט באיזה טיפול אתה מעוניין, או במילותיך "כמה זמן אתה אמור לסבול" והאם "תצטרך" לעבור טיפול בבוטוקס או עוד ניתוח. כעקרון אם אין כל שיפור בטיפול שמרני בתוך כשבועיים, הסיכוי שטיפול זה יהיה בעל תועלת רבה אינו גדול, וכדאי לשקול "לשדרג" את הטיפול. לגבי טיפול שמרני, אנו לרוב מעדיפים מרככי יציאות כגון תוסף סיבים על בסיס פסיליום או פגלקס (ושתיה מרובה), ולא משלשלים כגון לקסטיב. לגבי משחת טראומיל, מדובר במשחה הומאופטית המשמשת לשימושים שונים ללא התוויה רפואית, ולנו ברפואה הקונבנציונאלית אין נסיון בשימוש בה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום. לבעלי נמצאו שני טחורים פנימיים. בטחור הפנימי יותר נקשרו לו גומיות (שדרך אגב נפלו לאחר כ - 8 שעות החוצה), כאשר המטרה הייתה לראות אולי זה ירים קצת את הטחור הנמוך יותר. בכל מקרה עברו כבר חודשיים ובעלי טוען שמאז יש לו כאבים בתחת (סליחה על הבוטות) לאחר כל יציאה. כלומר שהוא מרגיש שהמצב החמיר כי פעם רק לאחר מאמץ פיזי גדול היה לו כאב ודימום. מה יכול להיות שקרה שהחמיר את הכאב? עליי לציין שבעלי לא מוכן לחזור לרופא מאחר ויש לו טראומה מהכאב שחווה לאחר הקשירה. תודה

גילה שלום, קשירת טחורים כשלעצמה יכולה יגרום לכאב / אי נוחיות מסויימים למספר ימים, אולם לא לחדשיים. ישנן מספר סיבות שיכולות לגרום לכאבים כפי שאת מתארת, כגון פיסורה, בעיה בהרפיית רצפת האגן, טחורים עם קריש דם, ועוד. קשה לי כמובן לתת יעוץ אחראי כלשהו ללא בדיקה, ולכן אם בעלך מעוניין לשפר את איכות חייו אוכל רק להמליץ על בדיקת של רופא מומחה לתחום זה.

להלן שאלה ששאלתי בפורום גסטרואנטרולוגיה: בשנה האחרונה קרה מס' פעמים, שבזמן היציאות, יצא החוצה חלק של המעי. הצלחתי להכניס אותו באופן "ידני". זה היה מאוד מפחיד ומלחיץ. איך מטפלים? מה עושים? ---------- הרופא בפורום המליץ על בדיקה אצל כירורג פרוקטולוג. האם תוכל להוסיף? האם מצב כזה מחייב התערבות ניתוחית? (כירורג) איך מגיעים לפרוקטולוג (לא ראיתי התמחות כזאת בקופ"ח - ראיתי רופא גסטרו)

הילה שלום, התלונות שאת מתארת מעידים על צניחת רקמה דרך פי הטבעת. לעיתים צניחה כזאת יכולה לבטא צניחת טחורים בלבד (ואז זה בד"כ צונח רק לכסנטימטר-שניים), ולעיתים מדובר בצניחה אמיתים של הרקטום. אם מדובר בצניחת טחורים, זו בעיקר בעיה של איכות חיים, וכדאי לטפל בזה רק אם זה מפריע לך. אם מדובר בצניחה אמיתית של הרקטום, זהו מצב שלא כדאי להזניח, שכן הוא יכול להחמיר עם הזמן ואף לפגוע בתפקוד שאר רצפת האגן. הטיפול העקרוני בצניחת רקטום הוא טיפול ניתוחי, אולם ישנם מספר סוגי ניתוחים לבעיה זו, וישד להתאים את הניתוח הנכון למטופלת הנכונה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה. ישנן מרפאות פרוקטולוגיות במסגרת מרבית קופות החולים, במרבית בתי החולים בישראל, ובמגזר הפרטי. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום, אני מבקשת לדעת איך בדיוק נעשית בדיקת מדידת הלחצים בצניחת רקטום.האם זה יכול להיות מסוכן לחיות עם הצניחה? מדובר בנערה בת 20 ,מה מומולץ לעשות? מה דעתכם על טיפולים אלטרנטיביים?

הסטוריה של אבצס:ניתוח לפני כ10 שנים.במשך 7 שנים הפרשה דמית-מוגלתית כל מספר חדשים.טיפול קצר במשחה אנטיביוטית והתופעה נעלמת עד להופעה הבאה.לפני שנתיים בדיקת פרוקטולוג מאבחנת פיסטולה בקרבת פי הטבעת.מומלץ ניתוח בשלבים. לא נקטתי בשום צעד.חששותי מפני פגיעה בשרירי הסוגר. המצב כיום ,לאחר שנה של פעילות בחדר כושר(ואיני רואה הסבר אחר)האיזור יבש.עושה רושם שסגור.אין כאבים אין נפיחויות שהולכות ובאות מדי פעם. ואני רוצה לדעת:מה קרה כאן?!האם קורה שפיסטולה מתיבשת?נסגרת ,ללא טיפול?!רק בשל פעילות גופנית?! מאד מאד מודאג!כי יתכן ,אולי,שכל ההתנקזויות הן פנימה?או שהפיסטולה נסגרה משני צדדיה?! לפי זה אדע איזה צעד לנקוט ולא להיות שאנן.תודה!

דני שלום, נדיר שפיסטולה של פי הטבעת מחלימה לחלוטין מאליה, ולא ידוע לנו ברפואה שלפעילות גופנית ספורטיבית יש סגולות של ריפוי פיסטולה. יחד עם זאת, איני רואה כל סיבה להיות מאד מאד מודאג. אם כרגע אינך סובל כלל מהפיסטולה, פשוט תהנה מהחיים ותמשיך לעסוק בספורט. אם בשלב זה או אחר של חייך הפיסטולה תגרום שוב לסבל, זה יהיה הזמן הנכון לפנות למומחה בתחום זה (כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג) לבדיקה ולטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום, אודה לך באם תוכל להפנות אותי למומחה/ים ו/או מחלקה מתאימה ומנוסה לביצוע כריתת מעי גס מאיזור שמעל לסיגמויד כולל קטע ימני ורחבי בשיטת לפרוסקופיה. האם יש נסיון מספיק בארץ בלפרוסקופיה למעי גס. בברכה, גיל

גיל שלום, ישנם בארץ מספר כירורגים ומספר מחלקות בעלי נסיון רב בכריתות מעי גס בשיטה לפרוסקופית, כולל המחלקה בה אני עובד (ובצניעות, גם אני עצמי עוסק בניתוחים אלו). יש לציין שכריתה מהסוג שאתה מציין, שנקראת subtotal colectomy, מאתגרת בניתוח לפרוסקופי יותר מכריתת מקטע מעי אחד, ואכן מצריכה נסיון רב ושיקול קליני טוב בכדי לבחור את גישת הניתוח הנכונה ביותר עבורך. לצורך כך חשוב לדעת מהי הסיבה לניתוח, שכן מאפייני ממחלה משפיעים פעמים רבות על מהלך הניתוח ומורכבותו. פורום זה אינו נוהג להמליץ על מנתחים ספציפיים. בהצלחה.

אני בת 38, למשפחתי היסטוריה של סרטן המעי הגס ואני עוברת קולונסוקופיה באופן קבוע, האחרונה נעשתה לפני כשנתיים והייתה תקינה. לאחרונה התגלה כי צמחו פוליפים, התגלו בשל בעיית טחורים והומלץ על ניתוח טחורים והסרת הפוליפים. שאלתי - מה הסיכוי לפוליפ ממאיר? שאלה שניה - התחלתי להשתמש בהתקן תוך רחמי מירנה לפני כחצי שנה, האם ישנו קשר בין ההתקן לפוליפים שהופיעו ולעובדה שההתקן מכיל הורמונים? תודה...

ליאת שלום, איני יודע באיזה סוג של פוליפים מדובר (פוליפים בפי הטבעת?), אולם הסיכוי שתוך שנתיים התפתחו פוליפים שהם כבר ממאירים נמוך. אין קשר בין אלו להורמונים שבהתקן תוך רחמי, והתקן כזה אינו גורם סיכון ידיע להתפתחות סרטן המעי הגס.

אני יש לי טחורים, היה לי דימום וקיבלתי הפניה ל-פרקטולוג. הוא קשר לי את הטחורים לפני כ-4 ימים, ורצה להפנות אותי לניתוח פוליפים חיצאוניים בפי הטבעת. מאז הקשירה יש לי כאבים חזקים, ודחפים ליציאה. אני לא יודעת אם זה מהקשירה או מהפוליפים? כמה זמן יעבור עד שיפסיקו הכאבים ואם אני חייבת לעבור ניתוח להסרת הפוליפים? בתודה לאה

דוקטור שלום, אני בן 45, מזה כמה שנים חוזרת לי מדי פעם תופעה של דימום קל מפי הטבעת לאחר פעולת המעיים (טיפות דם על נייר הטואלט). רופא המשפחה הצביע בזמנו על אפשרות של טחורים ונתן לי משחה ונרות, בהם כמעט לא השתמשתי מכיוון שהתופעה היתה חוזרת לכמה שבועות ונעלמת ולא מלווה בכאבים כלל. בחודשים האחרונים חלה עלייה בתכיפות הדימום בעת הניגוב, ובנוסף כמעט בכל יציאה קיימת הפרשה רירית או נוזלית מפי הטבעת למשך כרבע שעה עד חצי שעה לאחר פעולת המעיים - דבר שכמובן מפריע מאוד. יש לציין שהיציאות שלי די סדירות ובד"כ לא קשות ואני משתדל לאכול מאוזן. אלך כמובן להיבדק אצל רופא מומחה, אבל לפני כן הייתי שמח לקבל אינפורמציה על המקור האפשרי של ההפרשות האלה, מדוע הן מופיעות ומה הקשר שלהן לטחורים וכמובן איך אפשר להיפטר מהן. לחליפין האם הן עלולות להצביע על דבר אחר לגמרי? תודה מראש, דוד

דוד שלום, בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. בגיל 45 אין ספק שדמם הולך ומתגבר מחייב בירור של המעי הגס על ידי קולונוסקופיה קצרה או מלאה (תלוי בגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית). אם זו תהיה תקינה, , כדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאתר מקור דמם אפשרי באיזור פי הטבעת כגון טחורים.

אני 10 ימים אחרי ניתוח פיסורה שבהם לא הרגשתי כאבים פתאום היום התחלתי להרגיש דקירות והרגשה קצת מוזרה האם הניתוח לא הצליח?

מיכל שלום, אנא העזרי בהרבה סבלנות והקפידי על ריכוך יציאות. החלמה מהירה.

מיכל שלום, אני מקווה שמאז המצב השתפר אצלך. אני נמצאת כשלושה וחצי שבועות אחרי ניתוח פיסורה (ניתוח שני, אחרי כל לידה ניתוח), רציתי לשאול אותך אם את ממשיכה להשתמש במשלשלים כלשהם כי אני ממשיכה עם משלשל בשם אגיולקס וכשניסיתי להפחית מהכמותצ שאני שותה, התחלתי להרגיש שוב את הפיסורה. מאחלת הצלחה בהתמודדות עם המכה הזו בע"ה

לפני כ ארבע שנים הופיע לראשונה פיסטולה מוגלטית לאחר כחודש נעלם הפיסטולה לאחר שהמוגלה השתחררה מעצמה וכשנה לאחר מכן הופיע פיסטולה נוספת באיזור אחר של פי הטבעת עם כמות גדולה של מוגלה ניגשתי לכירוג והוא ניקז וניקה את האיזור הנפיחות והמוגלה כמעט ונעלמו נשאר רק פצע קטן .היום לאחר שנתיים מהמקרא האחרון לפני כשבועיים הייתי בים המלח לאחר שיצאתי מהים התנפחה לי מתחת לפצע האחרון ולאחר מ'ס ימים הנפיחות ירדה. האם יש קשר בין התופאות ושזה דבר שכיח וגם אם יש קשר למעי הגס לאבחנתך המקצועית. תודה מראש אבי

אבי שלום, תאורך מעלה חשד שאתה סובל מפיסטולה של איזור פי הטבעת שאף פעם לא טופלה מעבר לניקוז אבצסים ("כיבוי שריפות") ולכן מופיעה שוב ושוב. רוב הפיסטולות הפריאנאליות לא קשורות לבעיות במעי הגס, אולן מיעוטן יכולות להיות קשורות למחלה דלקתית של המעי הנקראת קרוהן. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולהכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

לפני 10 ימים עברתי ניתוח פיסורה ואמרו לי לקחת שמן פרפין ואביולק סך הכל 60 מ"ג ביום במשך 3 שבועות, השאלה מה יהיה אחרי 3שבועות אני פוחדת שתהיה לי עצירות ואז הפיסורה תחזור מה לעשות?

מיכל שלום, אכן שאלה מצויינת, ומומלץ מאד להקפיד על ריכוך יציאות לטווח ארוך באמצעות כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה (לפחות 2 ליטר ליום). ניתן ומומלץ להשתמש בתוספי סיבים על בסיס פסיליום לשימוש יומיומי, ומאחר שתוספים אלו הם תוספי מזון טבעוניים, ניתן לרכוש אותם בבתי מרקחת ללא מרשם. החלמה מהירה.

האם ניתוח הפיסורה ממולץ? כמה ימי החלמה? האם הפיסורה יכולה לחזור אחרי הניתוח?

בס"ד ד"ר זמורה, במכון גאסטרו בתה"ש לוקחים 3 קפסולות של מרקרים - קפסולה ראשונה ב- 31.12, שניה ב- 1.1 ושלישית ב- 2.1 - צילום ראשון ב- 3.1 וצילום שני ב- 6.1, בינתיים הספקתי לראות את הצילום במחשב וספרתי את המרקרים (בכל קפסולה יש הרי 20) והצלחתי לספור בצילום השני 55 מרקרים - המעי שלי חי??? מקווה שזה נותן לך אפשרות לתת תגובה על כך. לעולם לא אוכל להודות מספיק הודיה

הודיה שלום, ממצאי הצילום שאת מתארת מחשידים מאד לבעיה הנקראת קולוניק אינרשיה, מצב בו מסיבה שאנו עדיין לא כל כך מבינים המעי מאבד (כנראה לתמיד) את יכולתו להתכווץ היטב ולדחוף את תוכן היציאה קדימה. מצב זה מתאפיין ביציאות לא תכופות (בהגדרה היציאות ללא משלשלים צריכות להיות בממוצע פחות תכופות מיציאה כל 3 ימים) ותחושת נפיחות בטנית. במטופלות רבות בעיה זו מלווה גם בקושי בהתרוקנות עקב בעיה בהרפיית רצפת האגן. למען הזהירות יש לציין שאין באפשרותי לתת אבחנה חד משמעית על סמך תאורך בלבד, ויש לחכות לפענוח רשמי של הבדיקה. הטיפול המקובל ביותר בבעיה זו הוא ניתוח לכריתה של חלק (ניכר) של המעי הגס, ובמרבית המטופלות ישנו שיפור ניכר בעצירות לאחר הניתוח. אם יש במקביל בעיה בהרפיית רצפת האגן, יש לטפל גם בה (לרוב בביופידבק).

שלום,לאחרונה מצאו אצל בני חשש לדופליקיישן ציסט-הבנו שיש כנראה צורך בניתוח לפתיחת המעי או מששהו כזה,עוד לא היה לנו תור אצל הרופאה להסבר מפורט יותר,אם אפשר לקבל קצת הסבר בבקשה,תודה רבה מראש!

ענבל שלום, אין בשאלתך מספיק מידע בכדי לענות תשובה אחראית, וישנם סוגים שונים של דופליקיישן ציסט הדורשים טיפולים שונים. אנא פרטי את תוצאות הבדיקות שהביאו לאבחנה, או התאזרי בסבלנות עד הפגישה עם הרופאה.

שלום רב, אשמח לדעת מהן הסטיסיקטת לגבי הצלחתם של הטיפולים לסגירת פיסטולות באמצעות Collagen Plug והאם קופות החולים מממנות את החומר הנ"ל ? תודה, מאיר רוני

מאיר שלום, הפרסומים העקריים בספרות הרפואית באים מקבוצה של כירורגים באטלנטה, ארה"ב, שהיתה מעורבת בפיתוח הפלג, ומצאה ששיעור ההצלחה שלהם עמד על כ 80-85%. להערכתי ולהערכת רבים מחברי, ככל שהשימוש בפלג יהפוך יותר נפוץ, ימצא ששיעור ההצלחה האמיתי מעט נמוך יותר. חשוב לציין שמדובר בפעולה יחסית פשוטה, עם שיעור סיבוכים נמוך מאד. למיטב ידיעתי קופות החולים אינן ממנות את הפלג, אך מנסיוני חברות ביטוח פרטיות כך מימנו אותו למבוטחיהן. פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

בס"ד ד"ר זמורה שלום, אמנם מחר בבוקר אני הולכת לרופא, אבל בכל זאת אשמח לקבל חוות דעתך על פענוח הצילומים: ב- 3.1.08 (צילום ראשון) - עדיין מספר רב של מרקרים במעי הגס, עם פיזור לאורך כל המעי הגס, למעט הרקטום. הרוב בקולון היורד. אין מרקרים בסיגמה או ברקטום. אוויר ותוכן בפיזור תקין במעיים עד הרקטום. אין רואים הסתיידויות חשודות באיזור דרכי השתן. ממצאי לוואי: תפרים ניתוחיים עדינים מושלכת על האגן הקטן במיקום אמצעי. המלצות: המשך מעקב רנטגני. סיכום: התקדמות קלה של המרקרים - עד סיגמה. אני מקווה שהפענוח בלבד, למרות שאתה לא רואה את הצילומים עצמם, מאפשר לך לתת חוות דעת. תודה, תודה, ושוב תודה

הודיה שלום, אין לי אפשרות להעריך את התשובה מבלי לדעת מתי נטלת את המרקרים.

האם איזור ההשקה ידוע כאיזור רגיש יותר לגידולים ? האם קיימות שיטות ניתוחיות שונות ל"חיבור" ? תודה

ברוך שלום, אכן איזור ההשקה הוא מקום בו יש שיעור גבוה יותר של חזרת גידול, ולמרות שיש שיטות השקה שונות אין הבדל משמעותי בשיעור החזרות בהשקה בין השיטות השונות. חשוב להקפיד שהכריתה תבוצע עם שוליים מספיק רחוקים מהגידול (מינימום 5 ס"מ), אך אין חשובות מבחינת שיעורי חזרת הגידול לסוג החיבור.

שלום, אני בת 26, עקב אנמיה נטלתי כדורי ברזל בעקבותם הופיעה אצלי עצירות שגרמה לכאבים חדים בעת יציאה בלבד. הפסקתי את השימוש בכדורים, אך כבר מזה חודשיים שהכאבים לא עוברים ואף מחמירים ובשבוע האחרון שמתי לב כי ישנה כמות די גדולה של דם לאחר יציאה. האם אוכל לנסות לטפל בבעיה ללא בדיקה אצל רופא בשלב הזה (משחה או כדורים)? אם לא, למי עליי לפנות? לרופא המשפחה? תודה

נועה שלום, תלונותיך מחשידות לפיסורה אנאלית, אך ללא בדיקה לא ניתן להגיע לאבחנה אמינה. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות ללא בדיקה הוא להקפיד על ריכוך יציאות כפי שיפורט למטה. טיפולים מעבר לכך דורשים בדיקה ואבחנה מדוייקת יותר. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולהכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

קים בשוק מוצר בשם פרסטו ג'ל שמטפל בכל דרגות הטחורים וגם בפיסורה כדאי לנסות מכיוון שהתוצאה היא מדהימה

ראה אותי היום פרוקטולוג מאד מפורסם שהמליץ לי כנסיון נגד כאבי ,הזרקת בוטוקס לשריר בפי הטבעת. האם ישנה תופעת לוואי שזה יכול לפגוע לי בשליטה על הסוגרים? הוא עצמו אינו עוסק בפעולה של ההזרקה והפנה אותי לרופא אחר על מנת שהוא יחליט. מה דעתך ד"ר זמורה. אגב יש לך איזה קשר למו"ל זמורה? בתודה,יואל

הגיל שלי הוא 65 ודי הרבה זמן יש לי כאבים בפי הטבעת שמקרינים לנרתיק . כמו כן סובלת מעצירות כרונית . העצירות מזה שנים. בתודה אשמח לקבל את חוות דעתך

שלום יש לי חשד לקרוהן אני מטופל ומקפיד על הוראות הרופא בדרך כלל המצב נשאר אותו הדבר , כאב באותו המידה אחרי יציאה רגילה או שילשול אחרי שאני מנקה את הכול והכול נקי אחרי כמה זמן יש תחושה של גרד ואחרי שאני הולך ובודק את זה אני רואה שנשאר צואה על נייר טאולט האם יש סיבה לכך כמו כן בעבר הייתה לי בעיה שתן אקוינה סנדרום ווקצת קשה להשתין שוב אבל נראה לי שזה בסדר , ברקטום הכול היה בסדר האם המצב הזה בסדר מי מה הוא נובע ? תודה רבה נ.ב. התעייצתי בפורום של מעיים והם אמרו לי להבידק עלידי פרוקטולוג כמו כן יש לי כאבים ברקטום וגם דם על נייר נבדקתי עלידי כירורג ונמצא שאין לי טחורים אולי חשד לפיסורה דם זב בגלל יציאות ובגלל ניר דם אז שורה תחתונה האם בעיית צואה זו בעייה יש מה לעשות איתה ואם כן האם פרוקטולוגיה זו הכתובת הנכונה ? ועוד שאלה קטנה אם אפשר לענות עליה בגדול .. זה משהו שאני לא מבין אם בוצע לי CT ומצאו שיש לי מקטע של 8 ס"מ שבו יש היצרות ושינוי ברוחב ובהאיליום בהנחה ששם יש את בעייה למה הרפואה פשוט לא קוטעת את חלק הזה יש עוד מספיק מעיים וזה לא שיש פתרון אחר לרפואה

י שלום, בעית שליטה בפי הטבעת הגורמת לדלף של צואה היא בעיה הפוגעת באיכות החיים, ויכולה להיות אולי קשורה לקאודה אקוינה ממנה סבלת, או עקב דלקת באיזור פי הטבעת על רקע מחלת קרוהן. לעיתים ניתן לשפר את איכות החיים בטיפול נכון, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי . פרוקטולוג לבדיקה וליעוץ בנושא זה. לצערי אין באפשרותי לבצע אבחנות ולתת טיפול פרטני רק על סמך תיאור הבעיה באינטרנט. לגבי מחלת הקרוהן, מחלה זו היא מחלת מעי דלקתית שאיננו יודעים מה גורם לה. במחלת קרוהן יכול להיות מעורב כל קטע של מערכת העיכול, כולל פי הטבעת. מאחר שאנו לא יודעים כיום מה גורם למחלת זאת, אין לנו טיפול שיכול לרפא אותן לחלוטין. מטרת הטיפול לכן היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית, ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. ולרוב אנו מגיעים להשגת מטרה זו. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. בעיקרון, אם הקטע החולה הוא קצר, ניתן לכרות אותו על מנת להגיע למצב של רגיעה של המחלה, אך יש לשים לב שגם ניתוח לא מרפא את מחלת קרוהן, אלא מביא לרגיעה בסבל הנוכחי.

תודה רבה אני מאוד מודה לך

כמה זמן אחרי ניתוח פיסורה אפשר לקיים יחסי מין והאם אין סכנה שהפיסורה תיפתח שוב מחכה לתשובה מהירה תודה

מיכל שלום, יחסי מין לא אנאליים ניתן לקיים ברגע שאת מרגישה נוח בכך, וסביר שמדובר בטווח זמן של כשבוע שבועיים. יחסי מין אנאליים כדאי לדחות למספר שבועות עד שאת חשה שהפיסורה החלימה לחלוטין.

שלום ד"ר עודד זמורה, אני בן 55 ובמשך תקופה ארוכה חשתי בתופעות של דימומים וכאבים ותמיד חשבתי שמדובר בטחורים, לאחר שניגשתי לבדיקות של C.T ובדיקות נוספות הובחן אצלי גידול לא קטן( חשוב לציין שעדיין לא קיבלתי תוצאות של ביופסיה)לאחר בדיקת הC.T הומלצץ לעבור ניתוח דחוף להסרה ללא קשר לתוצאות הביופסיה. שאלתי היא אשמח מאד אם תוכל להמליץ על מנתח טוב שמתמחה בדבר אני גר בצפון הארץ אבל פתוח להצעות לרופאים מכל הארץ. כולל פגישה עימך...

למודאג שלום רב, צר לי לשמוע על גילוי הגידול. אבל אל יאוש, כעת צריך לשנס מתניים ולהתמודד, שכן בחלק גדול מגידולים אלו, גם אם הם ממאירים, ניתן להרפא. ישנם מספר מנתחים מעולים בתחום זה, ואני רוצה להאמין שאני נמנה עליהם. אם תרצה לפגוש אותי, תוכל להקליק על תמונתי בכדי לקבל את המידע על דרכי ההתקשרות. הרבה הצלחה.