פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, אני בת 59 ועברתי בדיקת קולונסקופיה בעקבות מחלת סרטן המעי של אמי. בתום הבדיקה נאמר לי שהוצאו 2 פוליפים קטנים. היום קיבלתי את תוצאות הבדיקה הפטולוגית. סביר שאלך לרופא המשפחה לברר, אך עד שאקבל תור אני סקרנית להבין את הכתוב. ומקווה שתוכלו לעזור לי. ובכן, כתוב כך: חומר, ריקמה או איבר שנשלחו 2 פוליפים זעירים ב 30 וב 110 ס"מ מיקרו: hyperplasic polyp hyperplasic polyp AND adenomatous polyp חתימת הפטולוג וזהו... מה אני צריכה להבין האם אלה גידולים שפירים? או ממאירים? האם אני אמורה לעבור טיפולים כלשהם? מה דעתך? בברכה תצ

תצ שלום על פי התשובה מדובר בפוליפים שפירים לחלוטין. פוליפ היפרפלסטי הוא למעשה כמעט חסר חשיבות, ופוליפ עם אדנומה הוא פוליפ שפיר, אך אם היה נשאר במקומו שנים רבות היה יכול להתפתח לגידול ממאיר. סביר שצריך לחזור על קולונוסקופיה איפשהו בטווח בין שנה ל 3 שנים (לפי איך שממצאים אלו נראו בבדיקת הקולונוסקופיה), אנא התייעצי עם הגסטרואנטרולוג המפפנה בשאלה זו.

הי, לפני חודשיים זה התחיל: כנראה פצעון בפי הטבעת החיצוני שגרם רק לעקצוץ מידי פעם וגרוד מעצבן לפעמים. הגירוד לא פסק אך התרגלתי. אבל.. כמו שקורה תמיד במכונה הפתטית הזו הקרויה גוף האדם, העניינים (כמעט) תמיד רק הולכים ומדרדרים. הגרוד (אולי פצע?!) לא פסק אבל כעת זה מפריע במתן יציאה, ובייחוד אחריה. כאבים של עשר דקות אחרי. בשוטף, בחיי יומיום, זה מציק אבל נסבל. היציאות סדירות ותקינות, בלי דם. האם סימפטומי פיסורה? תחורים? סרטן המעי? היש כיוון? תודה

ג'וני שלום תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לפיסורה, אך יכולות להתאים גם למגוון גורמים אחרים, כולל טחורים, ובאופן מאד מאד נדיר גם גידולים שונים, ולא ניתן לבצע אבחנה ללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

טוב, היום גם הבחנתי בדם בצואה ב"ניגוב" הראשון. הכאבים אחרי היציאה הם למשך חמש דקות. התחושה בזמן היציאה היא בדיוק כמו זו אחרי שאוכלים משהו חריף מאד מאד. שורף\כואב. האם מכיר? מקווה שחידדתי ת'סימנים. אלך לרופא בהקדם , אך האם יש לך אבחנה יותר מדויקת בעקבות מה שכתבתי.

שלום רב! אני בחור בריא מאוד בן 32 שמתפקד באופן מלא ורגיל לחלוטין (כולל פעילות ספורטיבית) למעט עניין זה: בשנתיים האחרונות התחילה אצלי תופעה מציקה ובלתי מוסברת שלמעשה הרופאים שבדקו אותי שללו קשר לתחום התמחותם מאחר וכל הבדיקות נמצאו תקינות לחלוטין. למעשה אני (וגם הרופאים) לא יודע למי לפנות ואף לאיזה תחום רפואי זה שייך. תאור התופעה: בממוצע של פעמיים בחודש אני סובל למשך כמה שעות מכאב מאוד נקודתי באזור הצלעות, באמצע הצד השמאלי, בערך בין הצלע השנייה לשלישית מלמטה. התחושה היא כמו דקירה חזקה באזור הספציפי הזה כאשר כאב הדקירה מתחזק ככל שהנשימה שאני לוקח היא יותר עמוקה. כאשר הכאב הוא חריף אני משתמש באצבע האגודל ולוחץ אותה חזק במקום הכאב – וישנה הקלה מסוימת. עיתוי התופעה: הכאב מופיע לעיתים לאחר פעילות גופנית (אך ישנם פעמים שהוא אינו מופיע לאחריה). הכאב יכול להופיע גם במנוחה ללא קשר לפעילות גופנית. לפעמים לאחר ארוחה (אבל לא תמיד). כאשר הוא מופיע זה נמשך בין שעה לשלוש שעות שבהם קשה לי להתרכז בדברים אחרים ורצוי שאהיה במנוחה. בשאר הזמן (הרוב המכריע) – הכול למעשה תקין, אך אם אקח נשימה מאוד עמוקה אוכל להרגיש כאב קלוש באזור זה. הבדיקות שכבר עברתי בהקשר הזה: - בדיקות לב מקיפות, בדיקות מאמץ וארגומטריה, אקו לב, בדיקות דם– ע"י קרדיולוג- תקין לחלוטין. - בדיקת ראות – ע"י רופא ראות מומחה – תקין לחלוטין. - צילום רנטגן של בית החזה – תקין לחלוטין. - בדיקת כליות – כולל אולטרסאונד, ע"י נפרולוג מומחה – תקין לחלוטין. השאלות לרופא: - מהו פשר הכאב לדעתך ? - ואלו בדיקות נוספות אני אמור לעשות ? - האם רצוי שאעבור בדיקת MRI ? - לאיזה מומחיות מומחיות רפואית זה יכול להיות שייך ? בברכה, ובתודה על ההקדשה מזמנך.

אריק שלום רב שאלתך אינה בתחום העיסוק של פורום זה, ולאחר שנבדקת על ידי רופאים רבים שלא איבחנו את הבעיה, בוודאי שאיני יכול לבצע אבחנה דרך האינטרנט ולומר לך מה פשר הכאב. יתכן שכדאי לנסות להבדק גם על ידי כירורג חזה.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, כבר המון זמן (כמה חודשים) שכל יומיים-שלושה בערך יש לי התקפה של שלשולים שבהם כל 10 דקות-חצי שעה במשך כמה שעות בבוקר אני רצה לשירותים, בממוצע 6 פעמים במהלך הבוקר, עד שכבר ממש שורף לי נורא בפי הטבעת. השאלה שלי היא האם יש משהו שניתן לעשות כבר עכשיו כדי למנוע התפתחות של פיסורה או כל מני דברים לא סימפטיים אחרים? המון תודה

בס"ד אני מתנצלת שאני שואלת המון המון שאלות, אבל הרגע קיבלתי בדואר את תוצאות המנומטריה וכתוב: "לחצים תקינים, RAIR תקין, קיבולת הרקטום נמוכה, לא הופק אניזמוס". מה זה אומר שקיבולת הרקטום נמוכה? (אני 6 חודשים אחרי ניתוח STARR), האם בעקבות הניתוח זה יישאר תמיד ככה??? וגם אם תוכל לומר לי מה זה RAIR? מיליון תודות, הודיה

בס"ד ד"ר זמורה, הבנתי, RAIR - ראשי תיבות RECTO ANAL INHIBITORY REFLEX. אם אפשר רק תשובה לגבי הקיבולת הנמוכה של הרקטום ואם זה לתמיד. (רק אל תשכח גם את התשובה על השאלה הראשונה). תודה

אין ספק ששלשולים מרובים לא טובים לאיזור פי הטבעת ויכולים לגרום לגירוכ, והתפתחות בעיות כגון פיסורה וטחורים. בובלץ לנסות לתקן את מרקם היציאות, למשל על ידי שימוש בתוסף סיבים על בסיס פסיליום, ומומלץ לבצע בירור גסטרואנטרולוגי לנסות ולאתר את סיבת השלשולים האלו. לגבי קיבולת הרקטום- היא אכן יכולה לרדת לאחר ניתוח STARR, ובמנונטריה הקיבולת יכולה להשאר יותר נמוכה גם לטווח ארוך, אך זה לא בהכרח גורם לסימפטומים או לסבל כלשהו. אנא פני לרופא ששלח אותך לבדיקה לברר אם הממצאים מסבירים את תלונותיך.

בס"ד ד"ר זמורה, אני מבינה שיש ניתוח אחר חוץ מ- STARR (או אולי כמה סוגים של ניתוחים?) לתיקון רקטוצלה. האם גם בסוגי הניתוחים האחרים הרקטום נהיה קטן יותר? תודה, הודיה

שלום רב האם מומלץ אמבטיות להקטנת הטחורים או שיש דרך אחרת לא כירורגית תודה

אמבטיות יכולות לעזור להקל אך לא כטיפול עיקרי. אנא ראה מידע מפורט לעיל. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, אני סובל זה מס ימים מפיסורה טורדנית ומכאיבה. ישנם יציאות סדירות וא ני עושה כל שביכולתי לשבור את המעגל ההרסני בעזרת תזונה נכונה שתביא כולי תקווה ליציאות רכות ולהחלמה של הקרע. אני בחור בריא, אוכל בריא וחובב מושבע של ספורט. את הפיסורה קיבלתי בעקבות צריכת כדורי איטרנול שגרמו לעצירות ואני נחוש להתגבר על הבעיה ולחזור לשגרה. כל פצע, חצ'קון שהטריד אותי בעבר נעלם כלא היה בעקבות שימוש במשחה סינטומיצין. ביאושי הרב ניסיתי את המשחה. מה דעתך? כמו כן אני צורך מריחואנה פעם םעמיים בשבוע ומרגיש שיפור בפעילות שריר הרקטום לאחר עישון. יש קשר להבנתך?

טום שלום, משחת סינטומיצין אינה מיועדת לטיפול בפיסורה, ואנו ממליצים לרוב על משחת ניפדיפין העוזרת להרפיית שריר הסוגר הפנימי. אין לי מושג על הקשר בין מריחואנה לטיפול בפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

יש לי פיסורה שאני התחלתי לטפל בה בג'ל נפידפין. יש לי משהו שיותר מפריע לי וזה התכווצות תמידית בפי הטבעת , היא גורמת לי לעצירות למרות שהצואה רכה כי ההתכווצות גורמת לצואה לא לצאת ואני צריך מאוד להתאמץ נגד ההתכוצות, וגם מספר היציאות שיש לי קטן מאוד. מה הסיבה להתכווצות ואיך ניתן לטפל בזה?

שלום רב, אני סובל זה מס ימים מפיסורה טורדנית ומכאיבה. ישנם יציאות סדירות וא ני עושה כל שביכולתי לשבור את המעגל ההרסני בעזרת תזונה נכונה שתביא כולי תקווה ליציאות רכות ולהחלמה של הקרע. אני בחור בריא, אוכל בריא וחובב מושבע של ספורט. את הפיסורה קיבלתי בעקבות צריכת כדורי איטרנול שגרמו לעצירות ואני נחוש להתגבר על הבעיה ולחזור לשגרה. כל פצע, חצ'קון שהטריד אותי בעבר נעלם כלא היה בעקבות שימוש במשחה סינטומיצין. ביאושי הרב ניסיתי את המשחה. מה דעתך? כמו כן אני צורך מריחואנה פעם םעמיים בשבוע ומרגיש שיפור בפעילות שריר הרקטום לאחר עישון. יש קשר להבנתך?

גיא שלום, אם אתה מתכוון לקושי בהתרוקנות ואם קושי זה היה קיים עוד טרם הפיסורה, מצב זה יכול להגרם כתוצאה מהרפיה לא טובה של שרירי רצפת האגן, או מבעיות פונקציונאליות אחרות של איזור זה, ומומלץ לאחר החלמת הפיסורה לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור בעיה זו, שכן ברוב המקרים ניתן לאבחן את הבעיה ולטפל בה, ובכך לשפר את איכות החיים. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

לד"ר זמורה שלום . רציתי לדעת מה הם הגורמים לפיסטולה כרונית ? והאם יכל להיות קשר בין עבודה מסויימת לבין הגורמים לפיסטולה? תודה מראש.

פיסטולה כרונית נגרמת לרוב על רקע של זיהום בבלוטות שנמצאות סביב פי הטבעת, ולרוב אין לנו הסבר טוב מדוע למישהו אחד מופיעה פיסטולה ולחברו לא. לעיתים פיסטולות יכולות להיות קשורות למחלת קרוהן, שהיא מחלת מעי כרונית. אין קשר בין עבודה מסויימת להווצרות פיסטולה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום רב בעבר עברתי בדיקת קולונוסקופיה עקב שינויים ביציאות,הבדיקה היתה תקינה,כיוםלאחר שנה וחצי אני סובלת שוב משינויים ביציאות כאשר מופיעים לי לפעמים כאבי בטן ולאחר מכן ישנה יציאה לפעמים רכה ולפעמים רגילה,שאלתי היא האם יש צורך בבדיקה נוספת ? והאם העובדה שלא נילקחה ביופסיה מהרקמה יכולה להעיד על טעות בבדיקה? והאם מכל בדיקת קולונוסקופיה לוקחים ביופסיה סליחה על כל השאלות

יפה שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. בקולונוסקופיה נלקחות ביופסיות רק אם נראה ממצא חשוד, ואם לא נלקחו ביופסיות כנראה שלא היה ממצא כזה. יש לבדוק שבוצעה בדיקה מלאה, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם גסטרואנטרולוג. כעקרון אם הבדיקה לפני שנה וחצי היתה מלאה ותקינה אין אינדיקציה לבדיקה נוספת, אולם גישתי האישית היא שאם יש ספק כלשהו כדי לנהוג לחומרה ולבדוק שוב. כך נישן כולנו יותר טוב בלילה.

בתי בת 23 עברה בתקופת שירותה הצבאי ניתוח אפנדציט וחצי שנה לאחר מכן ניתוח סיבוב השחלה -השחלה הוחזרה למקומה. מאז סובלת מכאבי בטן בצד ימין ביצעה את כל בדיקות הדם כולל אולטרה סאונד ובטן. הרופאים טוענים שזה בעית מעיים. עכשיו חודש שומרת על תזונה הומפתית +ויטמנים מרגשיה טוב אך לפחות פעם בשבוע עדיין כאב ממושך של שעתיים בערך לפעמים מלווה בבחילה. האם יש פיתרון או אוליי בכלל זה לא מעיים אז מה כן תודה

למשך כמה זמן יש צורך להימנע מאכילת מזון המכיל סיבים לאחר חסימה קלה במעי הדק? האם האיסור הוא מוחלט? היתכן שהחסימה נגרמה מלכתחילה מאכילת מזונות עשירים בסיבים? עברתי לאחרונה ניתוח בבטן. האם הדבר מגדיל את סיכויי לסבול מחסימות נוספות וכיצד אוכל להימנע מכך? תודה מראש!!!

לא להתייאש!!! ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. איני יודע מהי מחלתך הבסיסית ומדוע עברת את ניתוח הבטן, ולכן קשה לי לתת לך תשובה טובה. בעקרון אם החסימה נבעה מהדבקויות בלבד ונפתחה, המנעות מסיבים תזונתיים לא תשנה את הסיכוי לפתח חסימה בעתיד, ולאחר מספר ימים ניתן לחזור לכלכלה רגילה ללא הגבלה.

שלום רב מזה זמןרב אני סובלת מהבעיה הנ"ל: לאחר ארוחות אני שומעת את המעיים בצורה חזקה והרבה פעמים קורה שמיד אחרי אכילת ארוחה כבדה אני שומעת רעש חזק של המעיים ומיד לאחר יש צורך להתרקונות,הרבה פעמים ההתרקנות היא שלשול חד פעמי שעובר רציתי לדעת מה יכולה להיות הבעיה הא ם יכול להיות שיש לי חידק בקיבה והאם שלשולים לא כרוניים מעידים על זהום כלשהוא במעיים? תודה

אורי שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. התלונות שאתה מתאר יכולות לנבוע מסיבות רבות, החל מדלקות שונות במעי, דרך אי סבילות למוצרי מזון שונים, ועד למעי רגיז. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה.

בבקשה באור תוצאות בדיקה בעיברית פשוטה מה משמעות התוצאאה ''לחץ בסיסי בספינקטר אנלי תקין,לחץ יזום נמוך,RAIR הופק,תחושה רקטלית ירודה,הופק אניזמוס'' הבדיקה נעשתה עקב אי שליטה כמעט מוחלטת וחוסר תחושה עקב בעיות גב תודה

מלי שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. בדיקת מנונטריה בודקת מספר מדדים: לחץ בסיסי- הלחץ בפי הטבעת בזמן שאת לא מתאמצת לכווץ את שרירי הסוגרים. לרוב מצביע על הפרעות בתפקוד שריר הסוגר הפנימי ביותר סביב פי הטבעת. לחץ זה תקין אצלך. לחץ יזום- הלחץ בפי הטבעת בזמן שאת כן מתאמצת לכווץ את שרירי הסוגרים. לרוב מצביע על הפרעות בתפקוד שריר הסוגר החיצוני יותר סביב פי הטבעת. לחץ זה נמוך אצלך, ויכול להחשיד לבעיה בתפקוד שריר זה. תחושה רקטאלית נמדדת על ידי ניפוח בלון ברקטום ומדידת הכמות ישי לנפח עד שאת חשה את הבלון. תחושה ירודה מחשידה על פגיעה בעצבוב איזור זה. אניזמוס יכול להצביע על קשיי התרוקנות, אולם אם את לא סובלת מקשיים כאלה אין לתשובה זו משמעות מיוחדת. RAIR בודק רפלקס מסויים באיזור פי הטבעת, לא קשור להפרעות בשליטה אלא להפרעות התרוקנות, ולכן כנראה אינו רלוונטי אצלך.

מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. מהם הגורמים העיקריים לחוסר שליטה? ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ועוד אמצעים חדשניים נמצאים כעת בבחינה וסביר כי יכנסו לשימוש בשנים הקרובות. לדוגמא, במקרים בהם איטום פי הטבעת אינו טוב, ניתן כיום לשפר את איטום פי הטבעת על ידי חומרים כדוגמאת סיליקון, המוזרקים לאיזור פי הטבעת. במקרים של אי שליטה קשה, ניתן כיום לשפר את תפקוד כל רצפת האגן על ידי השתלת קוצב על העצבים המעצבבים את רצפת האגן, פעולה שמביאה פעמים רבות לשיפור דרמטי בשליטה. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת.

שלום אני חושבת שיש לי טחור חיצוני. יש לי נפיחות ואי נוחות רציתי לשאול בבקשה. האם זה יעלם לבד או שיש צורך בטיפול זה כבר במשך 3 ימים . פעם ראשונה תודה

ענת שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. טחור חיצוני משתפר ברוב במקרים בטיפול שמרני של ריכוך יציאות באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא). יש להקפיד על שתיה מרובה. ניתן לבצע אמבטיות במיים חמימים ולמרוח משחות מקומיות להקלה. אם אין שיפור תוך כשבועיים מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

דר שלום רב ותודה על תשובתך המפורטת, לפי הבנתי אתה חושב שכן צריך למצוא טיפול מתאים לבעייתי, מה אני יכולה לעשות אם הייתי כבר אצל 2 רופאים 1 כירורג והשני פרוקטולוג בבאר-שבע ושניהם אמרו לי שאין מה לעשות. אני בכל זאת סובלת ומתחילה להסתייג מעבודתי מאחר שהיא כרוכה בישיבה ארוכה , האם אני יכולה לקבל ממך המלצה לגבי רופא שמומחה בשיטות טיפול שונות? אין לי בעיה להגיע למרכז הארץ או לכל מקום אחר תודה רבה.

פרח שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. פורום זה אינו נוהג להמליץ שמית על רופאים, ותצטרכי לבצע את "סקר השוק" שלך לבד. בכל מקרה, מי שנותן לך תשובה שאין מה לעשות לבעיה שמקפחת מאד את איכות חייך, אינו ברשימת המומלצים שלי.

בס"ד ד"ר זמורה שלום, האם בין ביצוע בדיקת דפקוגרפיה לבין חוקן בריום צריך שיהיה הפרש זמן מסוים או שאפשר אחרי כמה ימים כבר לעשות? תודה, הודיה

בס"ד ד"ר, האם צריך לעשות צילום לפני שעושים את הבדיקה השניה, כדי לראות שלא נשארו שאריות מהבדיקה הראשונה? חשבתי, אם אני עושה את הדפקוגרפיה ראשונה ואחרי שבועיים אני עושה את החוקן בריום, וממילא לפני החוקן בריום צריך לשתות את הסופודקס המרוקן, אז ממילא הסופודקס ועוד אחרי שבועיים אמור בטח לחסל את כל השאריות שאולי נשארו. מה אתה אומר? תודה

הודיה שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. את חושבת נכון, ובין הבדיקות יש לוודא שהבריום התנקה. כל אחת מבדיקות אלו מתחילה בצילום ללא החדרת בריום, ואם יהיה עדיין בריום מבדיקה קודמת הבדיקה השניה תדחה. לכן מומלץ לשמור על מרווח של כמה ימים ביניהם, וניתן לבצע קודם דפקוגרפיה, בה הבריום בד"כ מתפנה מהר יותר.

שלום דר', מזה כחודש אני סובל מגזים ו"קרקורים" בבטן, ביום ובלילה, בלי קשר לסוג האוכל שאני אוכל. לא סבלתי אף פעם מתופעה זו. אציין כי אין לי כאבי בטן, אין דם נראה בצואה, היציאות יותר רכות מבדר"כ, אך סדירות. הורדתי קפה, חלב, אלכוהול ומאכלים הידועים כמחוללי גזים, לקחתי פחם פעיל, ובכל זאת אין שינוי. אציין שיש במשפחתי היסטוריה של סרטן המעי הגס (אבא בגיל 62 ושלוש דודות, שתיים מהן מעל גיל 60 והשלישית באמצע שנות ה-40 לחייה). אני בן 42, והקולונוסקופיה האחרונה שביצעתי הייתה לפני כ-8-9 שנים (הייתה תקינה). אני כרגע נמצא בשליחות במוסקבה וחוזר בעוד כחודש וחצי ארצה. האם התיאור הנ"ל מחייב את ביצוע הבדיקה בהקדם האפשרי במוסקבה, או שניתן לחכות עד שובי לארץ? האם יש סיבה רצינית לדאגה? הגזים אמנם מטרידים אבל החרדה אפילו יותר. אודה לתשובתך בהקדם.

ר שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. מוסכם על כולנו שעם הסטוריה משפחתית כזו יש לבצע קולונוסקופיה נוספת (גם בלי קרקורים בבטן), ולפי תאורך נשמע לי סביר בהחלט להמתין עד שובך. רוב הסיכויים שהתלונות שאתה מתאר נובעות משינויים בהרגלי התזונה עקב השליחות למשל, אבל גם אם חס ושלום ימצא גידול במעי הגס, הסיכוי להרפא ממנו לא מושפע מעוד חודש או פחות חודש. תהנה במוסקבה.

שלום ד"ר אני סובל מבעית פיסורה מזה כ3 שבועות למרות טיפול משמר ( אמבטיות מס' פעמיים ביום , תזונה נכונה ושימוש במשחות שפורטולוג נתן לי ) נכון לעכשו אני לא מרגיש הקלה ושאלתי כמה זמן לוקח בממוצע בכדי להרפא מהבעיה הזו . שאלה נוספת : בהנחה שאולי אצטרך לעבור ניתוך שמעתי שכיום ישנה האפשרות לעבור את הניתוך הנ"ל עם ליזר , במידה וזה נכון ארצה לקבל פרטיים נוספיים , מה הסיכוניים , מי מבצע ניתוחים אלו , ומה אחוזי ההצלחה .

גדי שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. אם אכן אתה מקבל טיפול שמרני מיטבי (כולל משחת ניפדיפין או משחה מרפת שרירים דומה) כבר חודש ללא שיפור, יש מקום לשקול טיפול כירורגי. בניתוח המקובל ביותר כיום לפיסורה חותכים את סיבי השריר הפנימי ביותר סביב פי הטבעת (שריר הסוגר הפנימי), ולא ממש משנה באיזו טכניקה או מקור אנרגיה מבצעים זאת. שיעור ההצלחה של ניתוח כזה בריפוי פיסורה הוא סביב 95%, ושיעור הסיבוכים נמוך. הניתוח מבוצע על ידי כירורגים קולורקטאליים ופרוקטולוגים, ולעיתים גם על ידי כירורגים כלליים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני כחצי שנה בערך הופיע אצלי עיגול שומן בפי הטבעת, זה לא גרם לכאב כלשהו רק מדי פעם ביציאה היה יורד לי מעט דם. זה היה יחסית קטן והמליצו לי למרוח מעט סינטומיצין מרחתי כמה פעמים וזה ירד. לפני כבערך חודש זה חזר, אבל עכשיו חזרו 2, גדולים יותר. זה קצת מטריד ואני חוששת מללכת לפרוקטולוג. ממה זה נובע? והאם יש איזשהו טיפול שאני יכולה לעשות מבלי ללכת לפרוקטולוג? תודה.

ה שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. לצערי אין באפשרותי לבצע אבחנה ולהמליץ על טיפול רק על סמך תאורך בפורום, ואם זה בכל זאת מציק לך הייתי ממליץ שתאזרי אומץ ולכי להבדק אצל רופא המומחה לבעיות כגון אלה.

שלום, אבחנו אצלי פרוסטטיטיס לפני כחודש וחצי. מהיום שהתחילו הכאבים יש לי יציאות רכות (לא מאוד) כל בוקר - מיד כשאני קם. כיום כבר אין לי כאבים (אני על אנטיביוטיקה) וזהו הסיפטום היחיד שנשאר. אני יודע שהערמונית נוגעת ברקטום אבל זה מתחיל להטריד שאולי לא אבחנו אותי נכון. מידי פעם יש גם גירודים בפי הטבעת - לא יודע אם זה קשור. אנא עזרה. תודה. בן.

בן שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. למיטב ידיעתי פרוסטטיטיס לא גורמת לשינוי במרקם היציאות, אך טיפול אנטיביוטי יכול לגרום לשינוי כזה. אם זמן מה לאחר הפסקת הטיפול האנטיביוטי עדיין הבעיה נמשכת מומלץ לפנות לרופא לבדיקה.

אתמול התאמצתי מאוד לעשות צואה ולאחר שזה יצא היה דם במימי האסלה ובנגוב היום גם מאוד התאמצתי וגם היה דם טרי בניגוב ודם שעוטף את הצואה אך לא בתוכה. במשך היום כשהמשכתי לעשות קיבה הקיבה היתה נקייה. עלי לציין כי לפני שנה עשיתי קולונסקופיה בגלל חוסר התרוקנות המעי נבדק קצת יותרמחצי והיה נקי אך הבדיקה הופסקה בגלל כאבים יש לי מעי מפןתל מאוד וגם לא הרגשתי את הטשטוש בכלל. הרופא אמר לחזור על הבדיקה אך בהרדמה מלאה ומאז לא עשיתי כי אני חוששת אולם עכשיו נכנסתי שוב ללחץ בגלל הדימום. פרוקטולוג בדק אותי לפני כשנה וחצי ואמר שאים טחורים או פיסורה אך מאז יש לי יותר עצירויות ואני די מתאמצת ביציאות ולעיתים כואב לי בפי הטבעת לאחר המאמץ. האם דימום באסלה, בניגוב ועוטף את הצואה יכול גם לנבוע מהמאמץ או מטחורים או רק מבעייה במעי? די נלחצתי ביומיים האחרונים כבר חושבת על הרע מכל. תודה רבה.

אירית שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. רוב הסיכויים שאם לפני שנה קולונוסקופיה (אפילו חלקית) היתה תקינה, אז הדם האדום שאת מתארת נובע מאיזור פי הטבעת, וקשור למאמצים הכרוניים שאת נזקקת להם בעת יציאה. לגבי הצורך בקולונוסקופיה מלאה, איני יודע מה גילך, והאם יש לך סיפור משפחתי של סרטן מעי גס, ולכן איני יכול לומר אם כדאי לבצע בכל זאת בדיקה מלאה. בכל מקרה, כדאי מאד לברר את סיבת העצירות או הקושי בהתרוקנות ולטפל בכך, שכן זה פוגע באחכות חייך, ויכול גם לפגוע בתפקוד רצפת האגן בעתיד. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הבירור והטיפול. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

שלום,אני בת 24 ובשבוע האחרון,לאחר חדירת אצבע לפי הטבעת שלי על ידי בן זוגי הקבוע בשנה וחצי האחרונות,החל גירוד ממש בילתי ניסבל ואני ממש עצבנית בגלל זה כי זה מאוד מציק חוץ מזה אין נפיחות ולא דימום מרחתי משחת קלנדולה ושמתי מעט אלוורה אבל שום דבר לא עוזר הגירוד הינו גם בפי הטבעת וגם קצת פנימי יותר האם יכול להיות שזוהי סתם סריטה פנימית קלה או זיהום? מה ניתן לעשות? תודה

שלי שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. קשה לומר ממה נובע הגרד שאת מתארת ולא בטוח שהוא קשור לחדירת האצבע, ולא קרה במקרה בסמיכות זמנים. בעקרון גרד בפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, ואם מדובר בגרד חדש כדאי לשלול תולעים במעי. אם התופעה נמשכת כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

ברצוני לדעת האם ניתן להשתמש במשחה או קרם בטאקורטן להרגעת העור סביב פי הטבעת? אני משתמשת בזה וזה מאוד מרגיע ועוזר לי. יש פעמים שהגרד הגיע למצב שבו פי הטבעת וחלק גדול מהישבן היה עם מעין שלפוחיות כתוצאה מהגרד. וזה כשלא השתמשתי במשחה. מה עלי לעשות? אני מתביישת לפנות לרופא. יש לי גם גזים מרובים ובטן תפוחה. אני ממש פוחדת שאולי זה משהוא חמור. אציין שאני לא עולה במשקל. וההומוגלובין משחק אצלי. אנא תנו לי תשובה בהקדם האפשרי. תודה אילנית

האם בניתוח פיסורה אפשר להוציא גם את החתיכת עור שתלויה שם?

מיכל שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. בניתוח לפיסורה לרוב רק מפרידים את סיבי השריר הפנימי ביותר שסביב פי הטבעת (שריר הסוגר הפנימי) ולא נוגעים הפיסורה עצמה או בקפל העור שסמוך אליה, אלא אם קפל העור מאד גדול, ולרוב קפל העור מצטמצם עם ריפוי הפיסורה עצמה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום האם ניתוח סגירת קולוסטומי מצריך פתיחה של הבטן (או רק של אזור הקולוסטומי) תודה רבה

דליה שלום, טכניקת הניתוח לסגירת קולוסטומי תלויה בסוג הקולוסטומי שבוצעה (לוופ/הרטמן/קצה וכו'), ולכן מומלץ להתייעץ עם הכירורג המנתח לגבי הטכניקה הדרושה.

תודה רבה על התשובה המהירה. מדובר בשיטת הרטמן - האם זה אומר פתיחה של הבטן ? תודה רבה

ד"ר נכבד!! מה יכולות להיות הסיבות ליציאה כזו, לאחרונה, כמעט חודש היתה לי רגישות ואי נוחות בפי הטבעת, מאין צריבה ביציאה, מאחר וסבלתי בעבר מטחורים חיצוניים, חשבתי שאולי יש פנימיים, ויתכן שאחד מהם יתפוצץ וגרם לצואה שחורה, האם זה יתכן?. חייבת לציין - כי מאז האירוע היו יציאות רגילות לחלוטין, האם עליי לבצע רקטוסקופיה (ממנה אני מאוד פוחדת) וכן גסטרוסקופיה??? אני בת 67 , לא סבלתי מבעיות מעיים,אולם גזים וצרבות - המון!!! מבקשת המלצתך לתהליך בדיקה מה כן לבצע ועל מה אפשר לותר כרגע , אני חייבת לציין שאני פחדנית ג-ד-ו-ל-ה!!! היסטרית ממש...תודה דוקטור!!

עדנה שלום, אם את פחדנית גדולה אז זו דוקא סיבה טובה לבדוק כל דבר לעומק ולא להזניח. אם אכן היתה לך יציאה שחורה ואת אינך נוטלת תכשירי ברזל, זה יכול להצביע על דם מעוכל ביציאה, ודם מעוכל אופייני לדימום מהחלק העליון של מערכת העיכול ולא מטחורים. מומלץ להתייעץ עם גסטרואנטרולוג, לבצע גסטרוסקופיה, ואם היא תקינה לשקול גם קולונוסקופיה ובדיקת מעי דק.

שלום, אני בן 43, לפני מספר ימים הופיע אצלי טחורים חיצוניים, ליתר הדיוק מדובר בכלי דם כנראה אחד שהתנפח כמו בלון וניתן לגעת בו (מכאן אני מסיק שזו טחור חיצוני). רציתי לציין שזה קרה לאחר 2 יציאות קשות יום יומיים לפני כן ושיש לי בעיות קלות של ורידים שקיבלתי בתורשה. אין לי דימום (בכל אופן לא שמתי לב) שאלותי: 1. איזה רופא מומחה מטפל בבעיות טחורים ? איך הוא מוגדר בקופ"ח כללית ? האיזה נקודה כדאי לגשת לרופא ? 2. התחלתי למרוח משחת פרוקטו אובלפיכה + מגבונים, האם הטיפול הזה יעיל או שמומלץ לעבור לתרופה/ טיפול אחר ? 3. אני לא סובל בכאבים עזים, פשוט יש איזו אי נינוחות וכאב קל ומציק בישיבה וביציאות, תוך כמה זמן הבעיה יכולה לעבור בצורת הטיפול הקיימת ? מה אמור לגרום לכך שהבעיה תגמר, בעצם כמעט כל יום יש יציאה שלא תורמת לשיפור הבעיה אז איך הסיפור להגמר בסופו של דבר ? 4. שמעתי על אפשרות לדחוף את הטחור פנימה, האם ומתי זה אפשרי ? תודה רבה עמי

עמי שלום, טחורים מטופלים על ידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים, ולעיתים על ידי כירורגיים כלליים. לדעתי כך זה גם מוגדר בקופת החולים. הטיפול במשחה ובמגבונים יכול אולי להקל מעט על אי הנוחות. חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות כפי שיפורט למטה. אם למרות טיפול שמרני הטחורים עדיין מציקים לך, ניתן לבחור אחד מהטיפולים הכירורגיים לטחורים, שמפורטים גם הם למטה. אם בדחיפה מתונה הטחור נכנס פנימה, ניתן בהחלט לנסות להחזירו. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, אני סובל מטחורים ויתכן גם מפיסורה. לפני כשלוש שנים אובחנו אצלי טחורים בדרגה 2 - 3 ע"י פרוקטולוג בקופ"ח. טופלתי על ידי קשירה במשך כשנה. לצערי הכאבים נמשכו (למרות שהרופא טען כי הטיפול הסתיים). פניתי לטיפול בפרוקטוליין וגם שם ניתן לי טיפול בקשירה ואינפרא אדום וגם לאחר כשנה של טיפולים נמשכו הכאבים. בשלב זה טען הרופא כי הבעייה היא פיסורה ולא טחורים. מאחר ומשחה לא עזרה לי, קבע הפרוקטולוג כי עלי לבצע ניתוח. פניתי שוב למחלקת פרוקטולוגיה בקופ"ח ובדיקה(כואבת מאד) שנעשתה לי קבע הפרוקטולוג כי אין לי פיסורה אלא טחורים בדרגה 2-3 ואין בארסנל שלו כל דרך לסייע לי. אני סובל מכאבים כמעט יומיומיים (לעיתים אף תחושה של חום וחולשה), אובד עצות ואיני יודע למי לפנות. אודה לך אם תוכל לייעץ לי למי לפנות וכיצד לפתור את הבעייה שממררת את חיי. אגב האם מומלץ לפנות לפרוקטוטק לטיפול ע"י דופלר?

היי אני כולי בלחץ .. לפני כשנתיים גיליתי את וירוס הפפילומה. עברתי 2 ניתוחים ברקטום בהפרש של חצי שנה. מאז הניתוח האחרון כשנה וחצי לא הופיעו קונדילומות. כעת אני רגישה בליטה נפוחה בפי הטבעת (חיצוני, מקום שלא היה בו בעבר). עליי לציין שביומיים האחרונים סבלתי מקלקול קיבה והיו לי המון שלשולים. האם יכול להיות שזה קשור ובגלל זה האזור נפוח? אני ממש לחוצה אין לי כוח לסרט הזה שוב. אשמח לתשובה מהירה תודה רבה לך על העזרה ושאתה תמיד כאן בשבילנו שבוע טוב אור

אור שלום, קודם כל, לא להלחץ. קשה לומר ללא בדיקה מהי הבליטה הנפוחה שאת חשה, אך יתכן בהחלט שמדובר בממצא שאינו קשור לקומדילומות, כגון טחור חיצוני בולט. אם הנפיחות לא חולפת תוך כשבועיים שלשה מומלץ לפנות בכל זאת לבדיקה.

בהמשל לתשובתך .. ניסיתי לשים קונדילוקס (מתוך לחץ כמובן) וזה לא שרף כמו פעמים קודמות כאשר היו קונדילומות.(שאז קפצתי לשמיים) האם זה יכול לעודד אותי שאולי זה באמת לא קונדילומה? שוב תודה אור

שלום ד"ר לפני כשלוש שבועות בבדיקה אצל פורטולוג ( הבדיקה בוצעה בעזרת מכשירחודרני לפי הטבעת ) כתוצאה מהבדיקה הרופא פצע אותי וגרם לי לפיסורה שאובחנה ע"י רופא אחר , מאז הבדיקה הנ"ל אני סובל מאוד במיוחד לאחר יציאה במשך מס' שעות ( הגעתי בגלל כאבים למיון שלא יכלו לעזור לי הרבה ) הרופאים נתנו לי משחות למריחה שלא עוזרות שאלתי : האם המצב הזה "נורמלי " ואם אני צריך להמשיך ולסבול ? האם ישנו פתרון למצבי ?

בהמשך להודעה הקודמת שלי אני מציין שהגעתי לבדיקה אצל פורטולוג בגלל שמדי פעם היה לי דימום קל על הניר לאחר ניגוב בשירותים , הרופא זיהה בבדיקה זו טחורים פנימיים בגודל 2 וטחורים חיצוניים לפני הבדיקה לא סבלתי מכאבים כל שהם . חשוב לי לציין שהפיסורה נגרמה לי כתוצאה מהבדיקה האגרסיבית שבוצעה בי ולא כתוצאה מיציאות קשות בשירותים , מענין אותי לדעת עם מקרה כמו שלי ידוע ונפוץ לאחר בדיקת פרוקטולוג.

גדי שלום, פיסורה היא בעיה של איכות חיים, וישנם טיפולים רבים לפיסורה, החל מטיפולים שמרניים וכלה בטיפולים כירורגיים, אתה רק צריך להחליט מה טוב ומתאים עבורך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, אני בת 39 וסובלת מטחורים עד לפני כשנה אלה היו טחורים שהפריעו ליום יומיים ולא יותר, בשנה האחרונה היו לי 3 התקפים קשים מאד שנמשכו כ - שבוע ימים והטיפול שקיבלתי היה זריקה שגרמה להיתכווצות הטחורים, כל התקף כזה משבית אותי לשבוע ימים לפחות , העבודה שלי כרוכה בישיבה של לפחות 9 שעות ביום עם הפסקה של 5 דקות בין ישיבה רצופה לבאה אחריה (אני בונה ציפורניים ולכן כל טיפול נמשך כשעה ורבע) כאלה טיפולים יש לי בערך 7 ביום אחד אחרי השני, אני יושבת על כרית אורטופדית עם חור גדול באמצע, האם היא באמת מועילה? בהתקף האחרון שהיה לי לפני שבוע ימים החלטתי ללכת לפרוקטולוג אחר ולבקש שיבצע לי קשירה , הוא בדק אותי וטען שלא ניתן לבצע קשירה מאחר והטחור הוא קטן. ביררתי במכון פרוקטוטק ששם הם מבצעים קשירה עם מכשיר אולטרא סאונד , והם זימנו אותי להגיע לטיפול, השאלה היא אם הפרוקטולוג שהייתי אצלו טוען שלא ניתן לבצע קשירה , אז יכול להיות שבשיטה של פרוקטוטק כן יכולים לבצע לי קשירה? האם ישנו טיפול שכן אפשר לעשות במקרה שלי? הבעיה הזו משבשת לי את מהלך העבודה אני מאוד נילחצת רק כשאני מתחילה להרגיש טיפה של כאבים מהידיעה של מה שאני הוכת לעבור מה אפשר לעשות? העיניין הוא שאני לא יודעת ממה הם מתנפחים, אין לי עצירויות אני שותה המון מים וסיבים תזונתיים, חשבתי לעבור לעבוד בעמידה האם זה יכול לעזור לי לדעתך?או שעמידה היא גם לא מומלצת? האם אכילת חריף יכולה להעיר את הטחורים עד כדי התקף? דוקטור, מקווה שלא הצפתי אותך ביותר מידי שאלות ושתוכל לענות ל על כולן, פשוט מאוד שכשהגעתי לרופא פתאום כל השאלות בורחות ואתה חוזר הביתה בלי לדעת מה מותר ומה אסור ,, אודה לך על תשובתך מראש

פרח היקרה לפני שנתיים עברתי טיפול אצל פרוקטוטק (היו לי 9 טחורים ופיסורה) הטיפול שם לא פתר את הבעיה (מה גם שהטיפול יקר). אחרי הטיפול עדיין סבלתי מכאבים שעם הזמן התגברו והיום (3 חדשים אחרי הטיפול) אני שוב "מטפסת על הקירות ורואה כוכבים"

פרח שלום, "התקף" של טחורים יכול להגרם כתוצאה מצניחה של טחורים פנימיים עם התנפחות (בצקת) שלהם, או כתוצאה מהווצרות קרישי דם בטחורים חיצוניים, ולעיתים כשהמטופל חושב שהוא סובל מ"טחורים" יש למעשה מחלות אחרות של פי הטבעת הגורמות לסבל, כגון פיסורה. לכן לא ניתן לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יש חשיבות רבה לאבחנה המדוייקת, מאחר שהטיפול לכל אחד ממצבים אלו שונה. באופן כללי מטרת הטיפול היא לאפשר לך לחיות באיכות חיים רגילה ולעשות מה שאת נוהגת לעשות בחיי היומיום שלך, ואם פירוש הדבר הוא לשבת 9 שעות ביום, אז צריך למצוא את הטיפול שיאפשר לך את זה. כעקרון אנחנו ממליצים על ישיבה על כרית מרופדת ולא על כרית עם חור המותחת את העכוזים לצדדים. איני יכול לומר לך אם הטחור שלך מתאים לקשירה או לא ללא בדיקה. קשירת טחורים באמצעות הכוונת דופלר נקראת HAL ומבוצעת על ידי מספר כירורגים קולורקטאליים בארץ, אך רובנו מבצעים פעולה זו בחדר ניתוח תחת טשטוש או הרדמה קלה, מאחר שאי נוחות בעת הפעולה, כפי שאת מתארת, אינה נדירה. ישנן פעולות רבות שאפשר לבצע כטיפול בטחורים, ומטרתן לשפר את איכות החיים, ולכן את צריכה להיות זו שמחליטה שאת מעוניינת לעבור פעולות אלו. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג המומחה בשיטות השונות לטיפול בטחורים לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בס"ד ד"ר זמורה, אני מקווה שהשאלה לא טיפשית מדי, אבל בכל זאת, אולי יש איזושהי זריקה שאפשר להזריק לשרירים או איזשהו משהו אחר במקום ביופידבק? (כתבת לי שאני צריכה לתרגל הרפייה של השרירים ע"י ביופידבק ולא חיזוק ע"י שיטת פאולה). תודה, הודיה

הודיה שלום, ניתן להזריק לשרירים זריקת חומר משתק שרירים שנקרא בוטוקס אולם מדובר בפעולה פולשנית עם רמה מסויימת של סיכונים, ולכן אנו בדרך כלל מציעים אותה בעיקר כאשר טיפול בביופידבק לא הצליח. יש לציין גם שהבוטוקס הוא חומר יקר ולרוב לא מכוסה בסל הבריאות.

בס"ד ד"ר זמורה שלום, האם ההזרקה של הבוטוקס היא חד פעמית, סדרה של פעמים, כל תקופה מסוימת במשך כל החיים? או שזה אינדוידואלי לכל אחד. תודה, הודיה

שלום רב מודה על תשובתך המהירה,ביקרתי אצל רופא גסטרואנטרלוג ובהמלצתו החלטנו לערוך בדיקת קולונוסקופיה נוספת והפעם להוסיף לקיחת ביופסיה,רציתי לשאול מאיפה לוקחים ביופסיה,והאם ניתן להגביר את מינון זריקת הטשוש היות והבדיקה בפעם הקודמת היתה כואבת מאד ולמרות הטשטוש הרגשתי הכל כמו כן רציתי לקבל מידע איך לקחת את הסופדקס מבלי שזה יגרום לי בחילות, ואיך עושים את ההכנה לבדיקה אחה"צ תודה

אני שמח שהחלטת לעבור בדיקה נוספת, כך נישן כולנו יותר טוב בלילה. איני יודע מהיכן מתכנן הרופא המטפל לקחת ביופסיה. יתכן שבגלל הסיפור של מספר יציאות ביום הוא מתכנן לקחת ביופסיה ממקום כלשהו במעי לוודא שאין דלקת. הסופודקס הוא לא תענוג גדול אבל אפשר לשרוד אותו, ואפשר לקחת כדור פרמין לפני כל מנה. לגבי צורת ההכנה המדוייקת, אנא בררי עם הגסטרואנטרולוג המבצע את הבדיקה שכן הרוטינות העט שונות במקומות שונים. לגבי טשטוש- בקשי זאת מהגסטרואנטרולוג המבצע בהצלחה

שלום לפני כחודש היה לי דימום רקטלי חריף הכירורג שבדק אותי ביצע קולונוסקופיה 15 ס"מ מקומית בלבד בטענה שאם יש דימום במעי אזי דם טרי יזרום עד למטה והוא יראה אותו - בסופה של בדיקה לא התגלה לטענתו דם טרי ופיכך הוא טען כי אלו קרוב לוודאי טחורים ונתן לי טיפול. המצב השתפר מאוד ואפשר לומר כי נראה מושלם (היציאות ללא כאבים ללא דם וכו'). הייתי מעוניין לשאול בעצתך האם צריך לעשות קולונוסקופיה כללית לכל המעי כדי להיות בטוח ממשהו במעי הגס. רצוי לציין כי אני בן 40 עם בדיקות דם תקינות מדי שנה וגם השנה. ואם יש בדיקה אחרת (אולי קולונוסקופיה ווירטואלית שהבנתי כי יש ממנה קרינה מרובה) שאתה ממליץ להפגת החששות תודה.

אלי שלום, אם אתה בן 40 ואין לכ הסטוריה משפחתית של גידולים במעי הגס בגיל צעיר, היעוץ שקיבלת נראה לי סביר, ומומלץ לבצע קולונוסקופיה בגיל 50. אם בכל זאת אתה לא רגוע ורוצה לישון טוב בלילה, ניתן לבצע קולונוסקופיה קצרה (ז"א רק לחלק האחרון של המעי הגס, אך יותר מ 15 ס"מ).

ראשית כל תודה על תשובתך. בהמשך לשאלתי הקודמת הייתימעוניין לשאול : בהנחה שאין לי הסטוריה משפחתית ושהמצב כרגע נראה שפיר (יציאות חלקות וללא סימני דימום) וכן שהכירורג שבדק אותי ביצע קולונוסקופיה 15 ס"מ לפני שקבע שאלו טחורים שכאמור טופלו. הייתי מעוניין לשאול: 1) האם בקולונוסקופיה וורטואלית סופגים כמות קרינה כה רבה שגורמת נזק בעצמה ? 2) מה הסיכוי לנקב במעי בקלונוסקופיה רגילה ? 3) מה היית ממליץ לי לעשות כדי "לישון בשקט" כפי שנוהגים לומר? ושוב המון תודה על תשובתך

כמות הקרינה בבדיקת קולונוסקופיה וירטואלית היא סבירה ואין מניעה לבצעה. סיכוי ההתנקבות בקולונוסקופיה אבחנתית נמוכים מאד- אחת לכמה אלפי בדיקות, וקטן עוד יותר בקולונוסקופיה קצרה. בגילך הייתי ממליץ לבצע קולונוסקופיה קצרה בלבד.

שלום רב אני בת 39 סובלת מעצירות מספר שנים שמתבטאת בכמה ימים של אי מתן צואה , ואח"כ יום שלם בו אני סובלת ממתן צואה במשך כל היום, בשבועיים האחרונים התחלתי לקחת 3 כפיות ביום זרעי פשתן טחונים שגורמים ליציאה עד שתיים ביום, אולם קורה שפעם בשבוע יש יציאות של עד שש פעמים ביום. מה ניתן לעשות על מנת לזכות ביציאות נורמליות מה התזונה הנכונה? לציין כי בדיקות צואה שעשיתי יצאו תקינות, וכי אני מטופלת בכדור לתת פעילות של בלוטת התריס תודה ויום טוב גלי

גלי שלום, מומלץ בחום ללכת ליעוץ לתזונאית קלינית ולבנות תפריט עשיר בסיבים ובשתיה מרובה ואשר מתאים להרגלי חייך וטעמך. בנוסף, ניתן להשתמש האופן קבוע בתוסף מזון טבעוני של סיבים תזונתיים על בסיס פסיליום, ולהקפיד על שתיה מרובה. חשוב להקפיד על איזון טוב של בלוטת התריס שכן גם תת פעילות יכול לגרום לעצירות. מחבר: ד"ר עודד זמורה תאריך: 11.9.2007 שעה: 15:07 דנה שלום, תלונותיך מחשידות שאכן ישנה הפרעה כלשהי בתהליך ההתרוקנות, שבלשון מקצועית אנו מכנים pelvic outlet obstruction, אבל לא ניתן ללא בדיקה ולרוב גם בדיקות הדמיה לומר בודאות מה סיבתו, האם הפרעה זו נגרמת על ידי רקטוצלה, וגם אם כן, האם זה מנגנון ההפרעה היחידי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לרצפת האגן / תנועתיות מערכת העיכול לבירור להכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, היום הייתי בבדיקות U.S פריאנלי ורקטאלי ומנומטריה. לדברי הרופא שביצע את ה-U.S השרירים חלשים או לא עובדים בהתאמה וגם לדברי הגב' שביצעה את המנומטריה השרירים לא עובדים בהתאמה וגם שסף הגירוי שלי נמוך, כלומר לוקח הרבה כדי שאני ארגיש את הגירוי שיש צורך ללכת להתרוקן וכן ציינה שכשהיא אמרה לי לעשות פעולה של התרוקנות - ללחוץ, זה בכלל לא נפתח אצלי. כמו שאני מבינה, הטיפול בבעיה זו הוא פיזיוטרפיה. שמעתי על ביופידבק, ולפי מה שקראתי אחוזי ההצלחה הם מאוד נמוכים (40-50% הצלחה שזה נראה לי נמוך מאוד ולא מעודד כלל). שמעתי גם על שיטת פאולה שכולם מאוד משבחים אותה. כעקרון, הייתי מעדיפה שלא זו תהייה הבעייה משום שהפתרון הוא לא מוחלט, אבל בכל מקרה, האם עדיף לוותר על ביופידבק וללכת ישירות על שיטת פאולה, או שכדאי אפילו לנסות את שתיהן במקביל? מהמאמרים שקראתי על שיטת פאולה, הבנתי שזה לא משהו שעושים חד פעמי ונפטרים מהבעיה, אלא שזה צריך להפוך לחלק מהיום יום ממש וצריך להתמיד יום יום בתרגול של כחצי שעה, כמו שכל יום צריך לצחצח שיניים, להתקלח, לשתות וכו'. מייאש... יש לך משהו מעודד להגיד לי לגבי הצלחת הטיפולים הללו ואם יש סיכוי שלא אהיה משועבדת כל חיי לתרגילי הפיזיוטרפיה (אין לי סבלנות לזה)? תודה, הודיה.

בס"ד ד"ר זמורה, להלן ממצאי בדיקת PUS ANUS SIZE: PUBORECTALIS MUSCLE: RT.: 8.9 mm LT.: 9.6 mm IAS: measured in the mid anus RT.: 4.8 mm LT.: 4.5 mm EAS: measured in the mid anus RT.: 6.2 mm LT.: 6.8 mm BLADDER POSITION OF BLADDER NECK FROM PUBIC LINE: AT REST: HORIZONTAL: 1.92 cm VERTICAL: 2.87 cm AT STRAIN: HORIZONTAL: 3.53 cm VERTICAL: 0 cm MOTION PELVIC - FLOOR MOTION POST ANORECTAL ANGLE: DEGREES 77: AT STRAIN DEGREES 90: AT REST סיכום ממצאי הבדיקה: רקטום: נבדק ונמצא תקין אנוס: נבדק ונמצא תקין BLADDER : (הרופא לא כתב בחלק הזה כלום) closure of the anorectal angle at strain :MOTION מסקנות: prolapse of the posterior vaginal wall at stress אני יודעת ש- prolapse זה צניחה, כלומר עדיין יש רקטוצלה? והאם הבדיקה מראה זאת בודאות? (עברתי ניתוח לתיקון רקטוצלה לפני כ- 5 חודשים). אשמח מאוד אם תוכל להסביר לי את כל נתוני הבדיקה הנ"ל. תודה רבה רבה, הודיה

הודיה שלום, עיקר הבעיה שנראית בבדיקה זו וכנראה גם במנונטריה הוא העדר הרפיה טובה של שרירי רצפת האגן, וטיפול הבחירה מבחינה רפואית הוא ללא ספק ביופידבק ממוקד לבעיה זו, ולא שיטת פאולה שהיא שיטה (טובה אך) יותר כללית לחיזוק רצפת האגן ולא ספציפית לבעיית הרפיית השרירים.

שלום רב אני מבקשת את עזרתךהדחופה: לפני כשנה וחצי עברתי קולונסקופיה עקב דימומים ושינויים בצואה לא נתגלו ממצאים חשודים חוץ מטחורים פנימיים, עברתי טיפולים בקשירות וטיפולים עם נרות,בבדיקה האחרונה נאמר לי שאין לי טחורים פנימיים,אבל אנ י עדיין מדממת ביציאות עלי לציין שאני לא סובלת מעצירויות יש לי כל יום יציאות אפילו 3 4 פעמים ולפעמים יש לי יציאות מימיות,אני פשוט מפחדת שאולי יש לי סרטן ולא גילו זאת בבבדיקה,הרופא מסרב לתת לי לעבור שוב בדיקה היות והוא טוען שהכל תקין מה עלי לעשות אנא ממך עזור לי אני בת 40 ללא עבר במשפחה של סרטן.

אתי שלום, אמנם כל בדיקה, כולל קולונוסקופיה, יכולה לפספס לפעמים, אבל בסך הכל שיעור הטעויות בקולונוסקופיה נמוך, ואם תוסיפי לכך את גילך, העדר סמפטומים נוספים לדימום, והעדר הסטוריה משפחתית, הסיכוי שיש לך סרטן מעי גס שלא אובחן בבדיקה הוא להערכתי נמוך מאד מאד מאד, ולכן קופת החולים שצריכל לשקול אם לממן את הבדיקה, וששוקלת את הסיכוי למצוא משהו מול הסיכון (הנמוך) שבבדיקה עצמה, ממליצה לך לא לבצע את הבדיקה. אם בכל זאת את לא מצליחה לישון בלילה בלי לעבור עוד קולונוסקופיה, תהיי אסרטיבית, אבל עלייך לדעת שהסיבה העיקרית לביצוע הבדיקה היא להרגיע את החרדות שלך.

האם נמצאה תרופה חדישה המאפשרת חיים סבירים עם מחלת הקורהן? האם יש פריצת דרך חדשה בתחום?

מירי שלום, כל הזמן יש חידושים, תרופות חדשות ותובנות חדשות הנוגעות למחלת קרוהן, אבל לצערי אני לא יכול לומר לך שמצאנו את התרופה שמרפאת את המחלה. מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. יחד עם זאת, למרות שאינינו יודעים מה גורם למחלה,אנו מבינים היום הרבה מאד תהליכים שמתרחשים בה, ודרך ההבנה הזו אנו בונים את הטיפול. אנו יודעים שמדובר בתהליך בו מסיבה מסויימת (שכאמור אינה ידועה) מערכת החיסון של הגוף שלנו מפעילה תהליך דלקתי קשה כנגד המעי של עצמנו, הגורם לדלקת במעי, ולסימפטומים מהם סובלים חולי קרוהן. אחת הדרכים העיקריות לטיפול במחלה היא לדכא את מערכת החיסון, שגורמת לדלקת הקשה במעי, ובכך לצמצם את הדלקת ולהקל על הסימפטומים. מאחר שכאמור אנו לא יודעים היום להביא לריפוי מלא של מחלת קרוהן, מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי.חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. בקיצור- לא להתייאש, ולא לתת למחלה לנצח!

יש לי פיסורה ואני משתמשת במשחה הידועה ולוקחת פגלקס בוקר וערב וכן אני ממעטת באכילת לחם ואוכלת פירות ויוגורט אך היציאות שלי מוסיפות להיות קשות ושוב זה פוצע את פי הטבעת ויש דימומים איך לעצור את המעגל הזה?

מיכל שלום הייתי ממליץ לקחת יותר פגלקס (או תוסף סיבים על בסיס פסיליום) ולהקפיד על שתיה מרובה, עד שהיציאות רכות, ואם הסבל נמשך למרות יציאות רכות לשקול טיפול כירורגי כלשהו.

שלום אני מחפשת מכון לפרקטלוגיה באזור הצפון אשמח אם תוכל להפנות אותי לאחד כזה אם ידוע לך

לדנה יש מכון בבי"ח בני ציון, בחיפה. תבקשי מכתב הפניה מרופא כירורג בקופ"ח, וכמובן טופס התחייבות לבי"ח. בהצלחה רותי

רופאים פרוקטולוגים יש כמובן גם ברמב"ם.

כאמור: בני ציון: ד"ר ילנה גליס רמב"ם: ד"ר דני דואק, ד"ר בני פרסון, ד"ר שלומי ישראלית בטוח שיש עוד כירורגים קולורקטאלים / פרוקטולוגים טובים באיזור חיפה והצפון. בהצלחה

לפני כחודש וחצי הלכתי לרופא המשפחה בעקבות דימום על נייר הטואלט לאחר יציאה. הוא אמר שזה ככל הנראה פיסורה, המליץ על תפריט של מה לאכול/לשתות ומה לא ובנוסף צייד אותי במשחה שנקראת procto glyvenol, השתמשתי במשחה פעמיים ביום עפ"י הנחיותיו. ככל שעברו הימים הדימום פחת עד שנעלם כליל. יש לציין שגם כשבוע לאחר שהפסקתי להשתמש במשחה לא הבחנתי בדם על הנייר טואלט לאחר יציאה. לאחר שבוע זה הדימום חזר, ובכמות גדולה יותר מאשר בפעם הראשונה. חזרתי לרופא והפעם הוא נתן לי משחה בשם betacorten g, למשך שבועיים פעמיים ביום. ברגע שהתחלתי להשתמש בה הדימום פסק. אולם, היום (כשישה ימים לאחר התחלת הטיפול במשחה זו), כאשר מרחתי את המשחה הרגשתי בגבשושית מסוימת (מעט קשיחה) שלא הייתה שם קודם. בדקתי וזה נראה כמו חתיכת עור /בשר (סליחה על התיאור) שכביכול יוצאת מפי הטבעת/מהווה חלק ממנו.אולי זה החלק שנקרע?! האם יש סיבה לדאגה והאם עליי לחזור לרופא המשפחה ולעדכן אותו בכך?

מ שלום, סביר שהגבשושית שאתה מדבר עליה היא קפל עור, ועצם הופעת הגבשושית אינו סיבה לדאגה, אך אם אתה לא שקט, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בס"ד שלום לך אבי עבר לפני כשבוע ניתוח להסרת חלק מהמעי הגס השמאלי וחלק מהחלחולת, בעקבות גילוי של סרטן המעי הגס. לאבי לא הותקנה סטומה, בעקבות שיטת ניתוח חדשה שניתח אותו פרופ' שהגיע מאנגליה לבי"ח אסף הרופא. בעקבות הגילוי המהיר שהיה תוך כשבוע ימים, הוא עבר סי.טי., אולטרא סאונד פנימי, וקולונסקופיה, שאישרו כי יש סרטן המעי הגס. ככל הנראה הוא יזדקק לכימותרפיה. בעקבות הגילוי, הרופאים אמרו לי ולאחותי כי עלינו לעבור קולונסקופיה לשם מעקב. הסרטן שבו הוא חלה למיטב הבנתי הוא סרטן המעי הגס משפחתי, יש לציין כי אמו חלתה בכך לפני כשלושים שנה ועברה את הניתוח, ולהבדיל היא היתה זקוקה לסטומה קבועה, הניתוח אצלה הסתבך בעקבות זיהום ולצערנו היא נפטרה תוך ימים ספורים. בעקבות הכתבה שקראתי הבנתי כי ישנה בדיקת דם לגילוי סרטן המעי הגס, האם אפשרי לעבור רק את בדיקת הדם ולא לעבור בדיקה פולשנית ולא נעימה, כמו קולונוסקופיה? ושאלה שאולי לא קשורה, אני סובלת מטחורים, מאז הלידה הראשונה, יש לי 4 ילדים, ועברתי 2 ניתוחי פיסורה, האם יש לי יותר סיכויים בעקבות כך לחלות בסרטן הרקטום או המעי הגס? או שאין קשר? תודה וסליחה אם הגזמתי בשאלותי. רותי

רותי שלום, איני יודע את גילך, אך בעקרון אם יש לך הסטוריה משפחתית כל כך משמעותית של גידולי מעי גס, מומלץ להכנס לתכנית מעקב מסודרת באמצעות קולונוסקופיה החל מגיל 50 או 10 שנים לפני גיל גילוי המקרה הצעיר ביותר במשפחה, מה שקודם. ניתן לבצע לאביך בדיקת דם, ואם יזוהה אצלו גן ספציפי בעייתי שיכול לגרום לסיכון מוגבר ליצירת גידולים, אז ניתן לבדוק אם את נושאת גן זה, ואם אינך, אז הסיכון שלך כנראה אינו שונה מהותית מכל אדם אחר, ואת זקוקה לבדיקת קולונוסקופיה כמו כל אדם אחר החל מגיל 50. אם לא זוהה אצל אביך גן ספציפי, לא ניתן לדעת אם את נושאת את הנטיה ליצור גידולים או לא, ומומלצת בדיקת גילוי מוקדם כפי שפרטטי לעיל. אין קשר בין טחורים ופיסורה לסיכון ללקות בסרטן המעי הגס, אולם אם יש לך לפעמים דמם מפי הטבעת, זו כבר כשלעצמה סיבה לבצע קולונוסקופיה ללא קשר להסטוריה המשפחתית. בקיצור, נראה לי שכולנו נישן יותר טוב בלילה אם תעברי קולונוסקופיה

שלום ד"ר זמורה. אני בחור 27 בריא בדר"כ, ובשנים האחרונות סבלתי מידי פעם מעצירויות. לאחרונה לפני כחודש אולי קצת יותר שמתי לב לטיפות מעטות של דם על הצואה. והללויה יצא לי טחור אחד קטן מאוד.אני מנסה מאוד עכשיו לשמור על היציאות שיהיו רכות אוכל פירות ירקות, דגנים ונוזלים, מרקים וכדומה.האם בשלב כזה שהטחור הזה עוד קטן ולא מצב קשה אם אני אשמור על עצמי לא להגיע לעצירות בכלל, זה יכול לקרות שהם ייחזרו למצבם המקורי? בברכה ותודה, גיא

גיא שלום, בשמירה על הרגלי תזונה ויציאה נכונים טחורים יכולים להשתפר ולא להפריע לאיכות חייך, ולא משנה אם אנטומית הם חזרו למצבם המקורי או לא.טחורים אינם מסוכנים, והסיבה העיקרית לטפל בהם היא שפעתם על איכות החיים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה רבה רבה על התשובה המקיפה, הבהירה והמובנת, היא עזרה לי רבות בהבנת הבעיה ובדרכים לריפויה על כל האפשרויות הקיימות. בברכה, חגית

בשמחה. שיהיה בריאות.

שלום רב אני סובלת מפיסטולה רקטו וגינלית שהתפתחה עקב אבצס כבר 5 שנים. בקולונוסקופיה שבוצעה נמצא פוליפ רקטלי שנלקחה ממנו ביופסיה שלהלן תשובת נמעבדה:קטעים פוליפואידים מצופים ברובם אפיתל סקוומוטי ובקטע אחד יש מעבר לרירית רקטלית, הסטרומה בצקתית עם כלי דם מורחבים וגדושים. נמצאו מוקדי דלקת כרונית ניכרת והיווצרות זקיקים לימפטים.אין ממאירות. שאלתי האם השארת המצב אינה מסוכנת ,והאם יכולה להתפתח ממאירות עקב כך? עלי לציין שהפיסטולה נמצאת כ1-2 ס"מ מהכניסה לרקטום. תודה

שלום, התשובה הפתולוגית מצביעה על כך שה"פוליפ" הוא כנראה איזור דלקתי התגובתי לפיסטולה, והסיכוי להתפתחות ממאירות בממצא כזה נמוך מאד. הסיבה העיקרית לתקן את הפיסטולה היא איכות חייך, ולא הסיכון לממאירות. ישנן מספר שיטות טובות לתקן פיסטולה כזו. השיטה ה"סטנדרטית" היא על ידי תיקון הפתח בצד של הרקטום וכיסויו על ידי מתלה של דופן רקטום. יש לציין שממש לאחרונה נכנס לשימוש מוצר חדשני שמיועד במיוחד לתיקון פיסטולות בין הרקטום לנרתיק, ובנוי ממישתל קולגני המוכנס לתעלת הפיסטולה בניתוח פשוט יחסית, כרוך בשיעור מינימאלי של סיבוכים, וחזרה מהירה לפעילות. חסרונו העיקרי הוא מחירו, שכן לצערנו למרות שהוא מאושר לשימוש בישראל, הוא עדיין לא נכנס לסל הבריאות.

תודה על התשובה , הפיסטולה היא מאוד קטנה רק רציתי לשאול שוב אם השארת המצב שבו יש איזור דלקתי לא יכולה לפגוע באזור או בשרירי הסוגר או לגרום לדלקת באזורים סמוכים. הרבה תודה

אני גננת במקצועי ואני צריכה להרים לפעמים ילדים האם פעולה זו או הרמת שקיות כבדות עלולה להחמיר את מצב הפיסורה?

מיכל שלום, אין קשר בין הרמת משאות כגון ילדים והחמרת פיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

למיכל היקרה בתור אחת שעברה 2 ניתוחי פיסורה. שחזרו בעקבות לידות קשות. ניסיתי את המשחה שהרופא המליץ, ואני ממליצה לך מאוד, מפני שלי היא עשתה נפלאות, והפיסורה עברה. רצוי שתשני את התזונה שלך, ותמיד שאת מרגישה שאת צריכה להתרוקן, פשוט לרוץ ולהתרוקן. לשתות המון אבל המון רצוי לא מתוק, אלא מים, ולאכול מזון עם סיבים. בהצלחה רותי

רותי שלום תודה על ההתיחסות, אני כל כך מתלבטת בקשר לניתוח של הפיסורה וממשיכה לסבול, אבל אני מבינה שלא כדאי לעושת את הניתוח כי במילא היא תחזור אז מה הפיתרון?

שמי חגית, אני בת 33, בחודש דצמבר האחרון עברתי ניתוח אבסס בפי הטבעת כתוצאה מזיהום באיזור. לאחר 8 חודשים התגלתה בפי הטבעת פיסטולה ועברתי ניתוח נוסף להסרתה. כיום , 3 חודשים מהניתוח האחרון יש לי תחושת צריבה במקום והפרשות, נראה לי כי יש התחלה של פיסטולה חדשה באיזור. ברצוני לדעת האם ניתן למנוע באופן מוחלט הישנותה ומהי הסיבה להופעתה. האם ישנן המלצות לגבי טיפול מונע - תזונה נכונה, אורח חיים מסויים. האם לדעתך אצטרך לעבור שוב ניתוח??? אשמח לתשובתך

חגית שלום, אין אורח חיים מיוחד, תזונה מיוחדת וכד' שיכולים למנוע יצירת פיסטולה או חזרתה, ולכן אין סיבה לא להמשיך להנות מהחיים. מטרת ניתוח לתיקון פיסטולה הוא למנוע באופן מוחלט את חזרתה, אולם לניתוחים אלו אין 100% הצלחה, ולעיתים הפיסטולה חוזרת. במקרה כזה, הדרך היחידה לנסות ולהפטר מהפיסטולה, בהנחה שהיא מפריעה לאיכות חייך, היא לעבור שוב ניתוח לתיקונה. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי לברר האם הפיסטולה חזרה או לא, ואם כן- לדון באפשרויות טיפול (ואם לא- לברר מדוע את חשה צריבה והפרשות) מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום, אני חולת קרוהן כבר 20 שנה ונמצאת בחודש שישי להריון ראשון. בתחילת המחלה עברתי ניתוח פתיחת בטן עקב פרפורציה. כמו כן ישנן 2 פיסטולות פריאנליות-אחת שקטה ואחת מפרישה צואה. שאלותיי: נאמר לי שעליי לעבור ניתוח קיסרי עקב הפיסטולות. האם כל מצב של פיסטולה מחייב ניתוח קיסרי? מהם הסיכונים למעי לאחר ניתוח קיסרי? האם הניתוח הקיסרי גם במצב שיש כבר צלקת (אורכית) בבטן יהיה רוחבי? מה עדיף? האם כדאי לערב גם כירורג רגיל בזמן הניתוח הקיסרי על מנת לוודא את מצב המעי בזמן הניתוח הקיסרי? תודה רבה

במצב בו יש פיסטולות סביב פי הטבעת נראה לי שיהיה חכם לעבור ניתוח קיסרי, למרות שאין המלצה גורפת כזו בספרות הרפואית. במקרה של לידה נרתיקית אחד הסיבוכים השכיחים הוא קרע של הרקמה סביב הנרתיק, עם או בלי פגיעה בשריר הסוגר סביב פי הטבעת, ובנוכחות זיהום פעיל תיקון קרע כזה יכול להיות בעייתי ולהסתבך בזיהום ניכר. לאחר כל ניתוח בטן קודם, ובעיקר לאחר פרפורציה של מעי, נוצרות הדבקויות בחלל הבטן, שיכולות להקשות במידה מסויימת על ניתוח קיסרי ולהאריך אותו, וזו עוד סיבה בעיני לבחור בניתוח קיסרי מתוכנן, עם צוות מנוסה שזמנו בידו, ולא להסתכן בצורך בניתוח קיסרי דחוף במקרה של סיבוכים בזמן הלידה. אם המעי מופרד בזהירות בזמן הניתוח מאיזור דופן הבטן והרחם, אין סיבה שיהיו בעיות הקשורות למעי בזמן הניתוח. כדאי לעשות את הניתוח בבית חולים בו יש כירורג שניתן קרוא לו בעת הצורך (יש כזה בכל בית חולים ציבורי בישראל), והחתך הנכון הוא זה שאיצו בגניקולוג המיילד ירגיש הכי נוח. בהצלחה!

אני חיילת שנמצאת כרגע בקורס. זמן קצר לאחר הגיוס התחלתי לסבול מתופעה מאוד מביכה.השורה התחתונה שכרגע אני פוחדת לאכול משום שמיד לאחר האוכל אני משלשלת. מספר פעמים אפילו לא הספקתי להגיע לשירותים בזמן. זה קיים כבר בערך חודשיים ואני לא יודעת מה לעשות. אני פוחדת להגיד למפקדים שלי כדי שזה לא יפגע בהמשך הקורס... זה ממש מוזר כי בהתחלה לא היו לי כלל יציאות במהלך השבוע אלא רק בסופו (כשהייתי חוזרת הבייתה). בגלל המצב ירדתי הרבה במשקל ואני פוחדת שזה ימשוך תשומת לב. הבנות איתי מרגישות שמשהו מוזר ואף חשדו שאני בולמית. מה אני יכולה לעשות בלי ללכת לרופא? ממה זה קרה? מידי פעם אני סובלת גם מכאבים עזים בבטן, בעיקר בצד ימין למעלה - האם יש לכך קשר? תודה מראש וסליחה על כל השאלות...אני ממש לחוצה...

נכון שזה מביך וכו'... אבל הרבה יותר מביך ופחות נבון יהיה לא לפתור את הבעיה. לדעתי את חייבת לראות רופא (אותם זה לא מביך, תאמיני לי) אולי זה לא משהו רציני וחטפת איזה וירוס ואולי זה משהו אחר. להמשיך ככה זה ממש לא הפתרון את בטח מסכימה איתי. אני בטוחה שניתן לעזור לך ולהקל עלייך. אנא פני לרופא בהצלחה ותרגישי טוב אין שום סיבה בעולם שתסבלי.

חיילת שלום, אני תומך בכל לב בכל מילה של א. יש המון דברים שיכולים לגרום למצב שאת מתארת, חלקם פשוטים וקלים וחלקם דורשים טיפול, ואין לי דרך לתת לך יעוץ אחראי באינטרנט. אני מאד מעריך את הרצון שלך לסיים את הקורס בצורה הטובה ביותר, אבל את רק בתחילת שירותך, והצבא זקוק לך בריאה ושלימה לעוד הרבה זמן, ולטמון את הראש בחול לא יועיל לך ולא לצבא. למיטב הכירותי עם הצבא (שכוללת שנים רבות של שירות פיקודי קרבי בסדיר ובמילואים), זו גם גישתו של הצבא, וגם מבחינתך וגם מבחינת הצבא עדיף שתפני להבדק.

במשך כחודש יש לי צריבות במתן שתן (בהתחלה ובסוף) עשיתי בדיקת שתן ותרבית ונמצא שיש לי דלקת אבל התרבית תקינה. בעקבות כך אני מקבל פלגיל וציפרוגריס. היום הבחנתי בפעם הראשונה שעם סיום מתן השתן ישנן בועות אוויר, והשתן לא צלול. אני מבין שכנראה זה פיסטולה שצומחת לה שם. אני מיועד להתחיל בקבלת יומירה במידה ובדיקת השחפת תהיה תקינה. אני יודע שהיומירה אמורה לטפל בפיסטולות. שאלתי היא האם יש כאן מישהו שהיה במצב דומה לזה שתארתי ואכן היומרה/רמיקד פתר לו את בעיית הפיסטולה בשתן? או לחילופין מה הן דרכי הטיפול בפיסטולה בדרכי השתן? ואני מקווה מאוד שהתשובה לזה היא לא ניתוח :/

אחד שחושש שלום, משאלתך אני מניח שאתה סובל ממחלת קרוהן. חששך מובן, אולם הסיכוי של תרופות כגון רמיקייד או היומרה לסגור לחלוטין פיסטולה בין המעי (לרוב המעי הדק) לבין שלפוחית השתן אינו גבוהה. לעיתים ניתן לנסות לשפר את הסיכוי על ידי שימוש בכלכלה נוזלית כגון מודולן או אליטרק למספר שבועות, אולם הסיכוי עדיין אינו גבוהה. מאחר שפיסטולות כגון אלו יכולות לגרום לזיהומים חוזרים בדרכי השתן, מומלץ כן לטפל בהם, ולצערי הטיפול הוא לרוב כן ניתוחי. יחד עם זאת, סביר שהניתוח יכניס אותך לרמיסיה, ולאחריו תשתפר איכות חייך.

ד"ר זמורה שלום, אישתי בת 30, עברה לפני חודשיים וחצי ניתוח לפרסקופי לכריתת כיס מרה שהסתבך והצריך פתיחת בטן עקב פגיעה של אחד הטרוקרים. מאז היא סובלת מדמם רקטלי בעיקר בזמן יציאות אשר אינו מלווה בכאבים. האם להערכתך הדבר עלול להיות תוצאת לוואי של הניתוח? חשוב לציין שבדיקה של רופא המשפחה לפני כשבוע שללה קיום טחורים. איני יודע אם זה רלוונטי - אך מאז הניתוח היא מלינה על כאבים בבטן , בעיקר בצד שמאל למעלה וב-1/3 התחתון של הבטן התחתונה מצד ימין. אשמח לשמוע את חוות דעתך. אשר.

בעל דואג שלום, להערכתי הסיכוי שהדימום נובע מהניתוח הנ"ל נמוך, והקשר העיקרי יכול להיות אם בעקבות הניתוח היו שינויים כלשהם בהרגלי היציאה כגון עצירות. בדיקת רופא/ת משפחה יכולה לשלול העיקר טחורחם חיצוניים, ואלו שמדממים הם בעיקר הפנימיים. אם הדמם נמשך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

המון תודה על תשובתך ועל העבודה הנפלאה שאתה עושה.

על מה יכול להצביע דמם רקטאלי לאחר יציאות אם הוא אינו מלווה בכאבים או בשום תחושה אחרת? האם יש צורך להיבדק ע"י רופא?

בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. איני יודע את גיך וגורמי הסיכון האחרים כגון הסטוריה משפחתית, אך בעיקרון כדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג שישקול אם יש מקום לבירור נוסף. אם הדימום הוא מאיזור פי הטבעת עצמו, כגון טחורים פנימיים, הוא לרוב אינו מהווה סכנה בריאותית, ויש לטפל בו בעיקר אם הוא פוגע באיכות חייך באופן ניכר. בכל מקרה מומלץ להמנע מעצירות ולרכך את יציאותיך. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום! אני סובלת מטחורים פנימיים וחיצוניים בזמן ההריון. יש לציין כי היו לי טחורים לפני ההריון אבל מעולם לא פגשתי רופא וכי הם היו קטנים מאוד ויצאו בתקופות מסויימות. עכשיו הטחורים החיצוניים קבועים, לא מדממים, מגרדים. הייתי אצל פרוקטולוג שנתן לי נרות ומשחה חיצונית. הטיפול לא עזר. השאלה שלי היא מה לעשות בשלב זה, האם לקבוע שוב תור לפרוקטולוג או להמתין לאחר הלידה. אני בשבוע 34, אני חוששת מההחמרה של הטחורים בזמן הלידה.

ענת שלום, טחורים אכן נוטים להחמיר בזמן הריון וכן יכולים להחמיר בזמן לידה וגינאלית (אך אינם מהווים סיבה ללידה קיסרית, אלא אם את מעדיפה זאת בכדי לצמצם את הסבל מהטחורים לאחר הלידה). הסבל הנוכחי שלך מובן וצריך לנסות לצמצם אותו ככל הניתן בטיפול שמרני, מאחר שאנו משתדלים להמנע מטיפולים כירורגיים בזמן ההריון אם אפשר. הטחורים בד"כ משתפרים כשבועיים-שלשה לאחר הלידה. בינתיים כדאי להקפיד על יציאות רכות על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן כאמור להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) ושתייה מרובה (לפחות 10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא וניתנים לשימוש גם בגמן הריון) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. משחות בד"כ לא ממש מטפלות בטחורים ולא מקטינות אותם באופן משמעותי, אלא מקילות בעיקר על הסבל ואי הנוחות שהם גורמים. ניתן גם לעשות אמבטיות במים נעימים. אם עדיין אין הקלה מספקת ואת סובלת מאד מומלץ בכל זאת לפנות ליעוץ חוזר אצל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג

שלום! אני בשבוע 35 להריון ובשבוע אחרון התחלתי לסבול מטחורים קיבלתי נרות rectozorin ומשכת אבליפיכה טיפול לארבע ימים אך לצערי הטיפול לא עזר האם יש תרופות טובות על בסיס צמחי או האים יש פתרון ? תודה