פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

תודה על תגבותך יש לי שתי שאלות נוספות : 1- אם נוצר נזק מניתןח הפיסורה למשל חתכו יותר מידי והיצאות בורחות . האם ניתן בניתוח חוזר לתקן זאת ? 2-בנוסף בימים אלו אני סובל מטחור חיצוני שכואב לי ביותר ומשבש את חיי רציתי לשאול מהי התרופה הטובה ביותר כיום לנושא ? אני כרגע מורח הממליס וקרם אובליפכה זה ל ככ עוזר האם יש משהו יותר חזק למשל כדורים או נרות וכו ? ( איני ודע אם נרות זה בכלל לטחור חיצוני ...) ובכלל האם זה יכול לעבור או שחיבים ניתוח ? רופא אפיין זאת כטחור חיצוני עם סדק קל תודה

לתקן את השריר עצמו לאחר חיתוכו לא ניתן, אולם אם מופיעה פגיעה בשליטה, תופעה נדירה לאחר ניתוח כזה ובעיקר אצל גברים, ניתן כיום לטפל בבעית השליטה באמצעים חדשניים רבים. לגבי הטחור- ראה תשובתי הקודמת.

שלום, אני בן 30 ומוטרד בשבוע האחרון מיציאות קשות, שאותו זמן שאני יושב בשירותים היציאה הראשונה מאד קשה עד שיוצאת ואחריה יציאות רכות עד כדי קרוב לשלשול, זה דורש ממני ללכת לשירותים מס' פעמים בתוך כמה דקות. הצואה אינה כהה בד"כ בהירה, ככה זה כבר מספר ימים, אני אוכל הרבה סיבים תזונתיים, לא שמן, וזה מאד מטריד אותי תודה מראש על התשובה.

מודאג שלום, ראשית, זה לא נשמע לי סיבה רצינית לדאגה. שנית, ממליץ לנסות להשתמש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום (תוסף מזון שניתן לקנות בבתי מרקחת ושאינו דורש מרשם) ושתיה מרובה. אם אין שיפור מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור.

ושוב תודה על התשובה המהירה

בימים האחרונים הפסיקה כמעט לגמרי ההפרשה מפצע הניתוח (תיקון פיסטולה) ואז ביומיים האחרונים, שישי ושבת, הרגשתי כאבים עזים בישיבה ונפיחות בצלקת מהניתוח ומסביב לה. שיערתי שבמקום התפתח אבצס ואף עמדתי להתפנות לבי"ח, אך בנתיים נפער "חור" קטן על הצלקת עצמה ושוב מופרש מוגלה מהפצע. הכאבים פחתו ומנסיוני (המר) אני כבר יודעת שאם הפיסטולה מפרישה אין צורך למהר לבי"ח.... האם יש בזה כדי לקבוע שהניתוח לא הצליח?! הביקור הבא שלי אצלך הוא ב-07/11. האם עליי להקדים אותו לאור האמור לעיל? בתודה ובברכת שבוע טוב, יערית.

יערית שלום, אין לדעת אם האבצס הזה נגרם מחזרה של הפיסטולה או מסגירה מוקדמת מדי של העור, וכן, תקדימי את התור, ואם יגידו שאין מקום תאמרי שזה באישורי. אגב, את יכולה לפנות אלי ישירות ב ozmora@post.tau.ac.il

אני סובלת מפיסורה בפי הטבעת למעלה משנתיים. טופלתי במשחה שנרקחה בבית מרקחת שהוכיחה את עצמה לתקופת מה. לצערי הפיסורה חזרה לפני חצי שנה ולמרות המשחה, היא מסרבת לעבור. הרופא הגדירה ככרונית. כעת אני צריכה להחליט האם להמשיך לסבול בשקט ולקוות שתעבור (לא ברור כיצד), לנתח או להזריק בוטוקס. ברצוני לדעת האם זריקת הבוטוקס מומלצת? מה עלותה והיכן עושים אותה? (ידוע לי שהיא לא נכללת בסל הבריאות). אני מנסה מאוד להמנע מניתוח. תודה

גם אני סובלת מפיסורה אך בררתי בקשר לבוטוקס והוא לא מאושר בישראל לטיפולים בפיסורה לכן ירדתי מזה והפיתרון לצערי הוא רק ניתו מקווה שעזרת במשהו

עינת שלום, זריקת הבוטוקס יעילה בכ 70% מהמטופלים, מבוצעת כפעולת מרפאה, וכרוכה בשיעור מאד נמוך של סיבוכים. הפעולה אכן אינה נכללת בסל הבריאות ולכן למיטב ידיעתי אינה מבוצעת בבתי חולים ציבוריים (יתכן שבבילינסון יתחילו לבצעה בעתיד הקרוב, אך על חשבון המטופל), ולכן היא מבוצעת בעיקר במרפאות פרטיות של מומחים לתחום. יש לציין כי התרופה (מסיבה בירוקרטית) רשומה בישראל רק לטיפולים אסטטיים, ולכן יש לחתום על טופס הסכמה לשימוש שלא בהתוויה הרשומה. עלות הפעולה מורכבת מ 2 חלקים: עלות החומר, ועלות שכר הרופא. עלות בקבוקון מהחומר המקובל ביותר (בקבוקון מספיק לפחות להזרקה אחת) הוא כיום כ 1800 ש"ח. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

עינת אני סובלת מפיסורה למעלה מ-5 שנים. ניסיתי את כל הטיפולים, כולל ניתוח, ולצערי ללא הועיל, למרות שאני מודעת ומקפידה בכל מה שקשור ונחוץ לריפוי. לעניינך: הזרקת בוטוקס - מאוד מאוד מכאיב. מאוד יקרץ לא פותר את הבעיה אלא רק מקל על הכאבים לתקופת מה.

שלום רב רציתי לשאול שאלות בשני נושאים שונים האחד -פיסורה מזה כמה שנים אני סובל מבעיה זו החלטתי לעשות ניתוח רציתי לשאול האם קיימים סיכוים בניתוח זה ומידה שכן האם ניתן לתקנן (למשל באמצעות ניתוח חוזר) בנוסף בימים אלו אני סובל מטחור חיצוני שכואב לי ביותר ומשבש את חיי רציתי לשאול מהי התרופה הטובה ביותר כיום לנושא ? אני כרגע מורח הממליס וקרם אובליפכה . האם יש משהו יותר חזק למשל כדורים או נרות וכו ? ( איני ודע אם נרות זה בכלל לטחור חיצוני ...) תודה

הטיפול המשותף וגם החשוב ביותר הן לפיסורה והן לטחורים הוא הקפדה רבה על ריכוך היציאות. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. משחות מיועדות בעיקר להקל מעט את הסבל שטחור חיצוני גורם, עד שהבצקת וקרישי הדם אם ישנם נספגים באופן טבעי, ואין בעיני עדיפות למשחה זו או אחרת. יש משחות רבות בשוק, ואיזה משחה שעושה לך טוב, זה מצויין מבחינתי. לגבי פיסורה, לניתוח יש בעקרון סכויי הצלחה גבוהים (כ 95%) ושיעור סיבוכים נמוך, כשחלק קטן מסיבוכים אלו (כגון זיהומים) דורשים טיפול כירורגי. אם אתה רוצה לנסות ולשפר את איכות חייך על ידי טיפול בבעיות הנ"ל, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, שכן תשובה זו אינה מחליפה בדיקה ויעוץ כירורגי מסודר. והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, בבדיקת סיגמואידוסקופיה נרשם: מעי גס נבדק עד עומק 45 ס"מ - כפף טחול. פרט לתפר ברקטום ללא מימצא. (תפר מניתוח לתיקון רקטוצלה) מה הכוונה כפף טחול? אודה לתשובתך, הודיה.

בס"ד ד"ר זמורה, הספקתי לשוטט קצת בגוגל והבנתי שכפף טחול זה ה"סיבוב" הזה של המעי מהמצב הרוחבי למצב היורד. פשוט חשבתי שהטחול שלי התכופף (אין לי מושג עדיין מה זה בדיוק טחול), אבל אני מבינה כעת שהבדיקה תקינה. בכל מקרה תודה, הודיה.

אכן, הבדיקה תקינה. שיהיה לבריאות

שלום, אני חולה קרהון ,קוליטיס .כל מעי הגס אצלי מודלק עם פוליפים (קולונוסקופיה האחרונה מ-22.10.07) כל שאר מערכת העיכול ,מחלל הפה עד לסוף מעי דק בריא.בנוסף סובל מדלקות מפרקים(סקרולויטיס) פיודרמה קשה, פיסטולות בפי הטבעת(עברתי ניתוח לפני 5 שנים שלא כל כך עזר. אני לאחר טיפול של 7-8 שנים עם "סטרואידים" שהופסק ,שנתיים טופלתי עם "רמיקד" שהופסק בגלל שההשפעה כבר לא הייתה יעלה (ההיתי צריך לקבל "רמיקד" כל שבועיים שלוש) ובחודש האחרון אני על "הומירה" שעוזר אך ורק על המפרקים אך אני עם שלשולים של ממוצע 35-40 פעמים ביממה ,כולל בלילות . השאלה שלי היא: האם המוצא היחידי זה ניתוח כפי שממליצים לי רופאי? איזה ניתוח מומלץ? האם אוכל לעשות פאוץ'?, מהו תהליך ההחלמה וכמה זמן אישפוז ? האם אני אוכל לנהל אורך חיים נורמלים לאחר הניתוח? כמה זמן אורך הניתוח? בברכה,

ברוך שלום, איני יכול לתת כמובן יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי מחלתך, ומטרת פורום זה היא בעיקר לספק מידע. מהודעתך לא לגמרי ברור לי אם אתה מאובחן קקרוהן קוליטיס או כאולצרטיב קוליטיס. מחלות מעי דלקתיות כוללות את מחלת אולצרטיב קוליטיס וקרוהן, ושתיהן מחלות מעי דלקתיות שאיננו יודעים מה גורם להם. במחלת אולצרטיב קוליטיס מעורב אך ורק המעי הגס, בעוד בקרוהן יכול להיות מעורב כל קטע של מערכת העיכול, כולל פי הטבעת. לעיתים מחלת קרוהן מערבת בזמן מסויים רק את המעי הגס, מצב הנקרא קרוהן קוליטיס, ואז קשה מאד להבדיל קלינית בין 2 המחלות האלה. פיסטולות סביב פי הטבעת לא אופייניות לאולצרטיב קוליטיס, ולכן מעלות חשד שאכן מדובר במחלת קרוהן. מאחר שאנו לא יודעים כיום מה גורם למחלות אלו, אין לנו טיפול שיכול לרפא אותן לחלוטין (באולצרטיב קוליטיס כריתה כירורגית של כל המעי הגס למעשה מרפאת את המחלה, אך במחיר של חיים ללא מעי גס, מטרת הטיפול לכן היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית, ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. ולרוב אנו מגיעים להשגת מטרה זו. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. לפי סיפורך, ובהסתייגות שאיני מכיר את כל הפרטים, נשמע לי שכבר מיצית את מה שטיפול תרופתי יכול לתת לך (אנו מאד לא אוהבים לשמור אנשים על סטרואידים תקופות ממושכות שכן יש לכך תופעות לואי לא הפיכות), ואיכות חייך עדיין גרועה מאד, ולכן העצה לשקול טיפול כירורגי נשמעת בהחלט עצה נבונה, למרות שלניתוח לכריתת המעי הגס במצבך יש משמעות ניכרת. במחלת אולצרטיב קוליטיס הניתוח בעצם "מרפא" את המחלה, מאחר שהמחלה מוגבלת רק למעי הגס ולרקטום, אותם כורתים בניתוח. המעי הדק סופג את המזון, ותוכן החומר שעובר בו הוא נוזלי. תפקידו של המעי הגס הוא לספוג נוזלים מהתוכן הנוזלי הזה, וליצור את הצואה היותר מוצקה (שחולי קוליטיס פעמים רבות לא כ"כ נהנים ממנה). בחולי אולצרטיב קוליטיס לרוב יוצרים בניתוח פאוץ של מעי דק אותו מחברים לפי הטבעת. לאחר הניתוח היציאה מכילה את תוכן המעי הדק בלבד, ולכן פעמים רבות היא נוזלית או נוזלית למחצה. יחד עם זאת, אין מדובר בשלשול מלווה בכאבי בטן ותחושת חולי כללית כמו בזמן קוליטיס פעילה, ולרוב המטופלים יש בממוצע כ 6 יציאות ביום, שזה הרבה יותר טוב ממה שיש לך היום. הניתוח שבעצם מטפל בקוליטיס הוא ניתוח כריתת המעי הגס והרקטום, וניתוח הפאוץ' מיועד לאחכות חיים. ניתן לסיים את הניתוח בסטומה קבועה, ולחסוך את הסיכון הנוסף הכרוך בביצוע פאוץ', אך מרבית החולים עם אולצרטיב קוליטיס רואים באפשרות לשמר את דרך היציאה הטבעית כאיכות חיים טובה יותר, ומעדיפים זאת. למרות שהפאוץ' הוא ניתוח הכרוך בשיעור לא זניח של סיבוכים, פעמים רבות אנו מבצעים בניתוח הפאוץ' סטומה זמנית (בעיקר כשהניתוח מבוצע בזמן דלקת פעילה), וסוגרים אותה לאחר מספר חודשים. אם את מעוניינת "לנוח" מאיתנו לתקופה ארוכה יותר, אין בעיה לדחות את מועד סגירת הסטומה. כאמור, ניתוח פאוץ' מיועד בעיקר לחולים העוברים כריתת מעי גס בשל אולצרטיב קוליטיס ופחות מיועד לחולי קרוהן. מדובר הניתוח גדול ומורכב, גם כשהוא מבוצע בתנאים אופטימאליים, וכרוך בשיעור לא מבוטל של סיבוכים. בחולים עם אולצרטיב קוליטיס התוצאה לבסוף יוצאת מוצלחת בכ 90-95% מהמטופלים, ולכן לרוב "שווה" לקחת את סיכוני הניתוח. בחולי קרוהן, גם כאשר הפאוץ' מבוצע בתנאים אופטימאליים, שיעור ההצלחה נמוך יותר, ולכן כפות המאזניים של התועלת מול הסיכון לא נוטות תמיד לטובת יצירת הפאוץ'. אם האבחנה שלך היא חד משמעית קרוהן, ניתן לשקול לבצע ניתוח "בשלבים". בשלב הראשון לכרות את כל המעי הגס אך לא לכרות את הרקטום, אבל לא לחבר את החלקים ביחד, אלא ליצור סטומה זמנית ולהשאיר את הרקטום סגור. כריתה זו גם תאפשר עם בדיקה פתולוגית של המעי הגס ולעזור להבחין בין אולצרטיב קוליטיס לקרוהן. בד"כ ניתוח זה יוצא אותך מהתקף המחלה וייתן לך לחזור לחיים!, כולל רגיעה באיזור פי הטבעת ושיפור בבעית העור ואולי גם הפרקים. הלאחר מכן ניתן לשקול לאחר מספר חודשים אחת מ 3 אופציות: 1. לנסות לטפל בפיסטולות ולחבר מחדש את המעי הדק לרקטום 2. לכרות את שארית הרקטום ולהשאר עם אילאוסטומי 3. לנסות לטפל בפיסטולות, לכרות את הרקטום וליצור בכל זאת פאוץ', למרות שסיכויי ההצלחה בינוניים למדי.

אל ד"ר זמורה שלום רב סיימתי את פרוצדורת הניתוחים לפני חמש שנים כיום אני לא פחות מ-14 יציאות ביום,התקף של פאוציטיס כל שלושה שבועות עד חודש במקרה הטוב.בהתקף מעל 20 יציאות גם דמיות אך מגיב לפרוטוציד וציפרו. בזמן האחרון החלו דלקות עיניים בסמוך להתקף.כל פעם בעין אחרת . בנוסף התקפים של אבנים בכליות שכידוע מלווים בכאבי תופת.1- האים תוכל לומר לי כיצד לפעול ולטפל בדלקות העיניים והאים הם קשרות וכיצד לכריתת המעי הגס. 2-והאים קיימת תופעה של אבנים בכליות לחולים עם פאוץ ומדוע? וכיצד אפשר להמנע מתופעה זו בתודה מראש על העזרה והתמיכה בפורום זה תבורכ.

היי מה הסכנות במין אנאלי שנעשה ללא הכנה וללא סיכוך וממשיכים למרות הכאב הדי קשה שבדבר?

נטשה שלום, בעקרון גם אם המין האנאלי נעשה ללא הכנה וללא סיכוך הסיכוי לנזקים כנראה אינו רב, אך יכולים להגרם בכל זאת קרעים בעור פי הטבעת שיכולים לגרום לדמם ולכאב ולעיתים להווצרות פיסורות, ובמקרים קיצוניים ולא שכיחים יכולים להגרם קרעים פנימיים בשריר הסוגר הפנימי של פי הטבעת, שיכולים להוביל לירידה מסויימת ביכולת השליטה ביציאה.

אני פשוט לא יודע.

כירורגיה קולורקטאלית (או קולופרוקטולוגיה) היא תחום שכולל בתוכו גם את הפרוקטולוגיה וגם את הכירורגיה של המעי. בקיצור, התשובה היא כן.

האם במקום לעבור בדיקה אצל פרוקטולוג בקשר לאי שליטה על צואה/גזים אפשר לעשות צילום כלשהוא? רטגן? אשמח לתשובה

שלום, טיפול רפואי חכם מתבסס על מכלול של שמיעת ההסטוריה הרפואית של מחלתך, בדיקה טובה של רופא מומחה לתחום, ובדיקות עזר כגון צילומים המיועדות להשלים את המידע הנ"ל ובדיקת הרופא היא שמכוונת את הצילום ושאר הבדיקות, בכדי להשיג תועלת מירבית. למען איכות חייך, הייתי מציע בכל זאת להתגבר על הבושה ולפנות לכירורג קולורקטאלי שמומחה בתחום זה, שכן יש היום הרבה אפשרויות טיפול שיכולות לשפר את איכות החיים. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. מהם הגורמים העיקריים לחוסר שליטה? ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ועוד אמצעים חדשניים נמצאים כעת בבחינה וסביר כי יכנסו לשימוש בשנים הקרובות. לדוגמא, במקרים בהם איטום פי הטבעת אינו טוב, ניתן כיום לשפר את איטום פי הטבעת על ידי חומרים כדוגמאת סיליקון, המוזרקים לאיזור פי הטבעת. במקרים של אי שליטה קשה, ניתן כיום לשפר את תפקוד כל רצפת האגן על ידי השתלת קוצב על העצבים המעצבבים את רצפת האגן, פעולה שמביאה פעמים רבות לשיפור דרמטי בשליטה. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת.

בת 40 , מנסה בכל האמצעים לרכך מפני שפוצע ומדמם ומכאיב : קווקר, זרעי פשטן , שמן זית , 2 שזיפים יבשים- לאחרונה קראתי שעומס סיבים הוא בעיתי , זה מקשה על תהליך העיכול , וספיגת המזון , מה דעתך? 2) קראתי על תרפיה במים , בכל בוקר לשתות על בטן ריקה 1.5 ליטר מים , שזו משימה קשה , האם עודף מים לא שוטף את המלחים החשובים בגוף ? 3) גם משתמשת בפגלקס , כשהמצב מחמיר . יש לך המלצות נוספות ??? תודה

ורד שלום, עומס סיבים אינו בעייתי ולא מקשה על ספיגת מזון. ניתן גם להשתמש בתוספי סיבים מסחרייים על בסיס פסיליום, שהם תוספי מזון ולא תרופה, ונמכרים בכל בית מרקחת ללא מרשם. ניתן להשתמש בכך לטווח ארוך. אם את מעדיפה פגלקס, אז השתמשי בו באופן מניעתי ויומיומי ולא כתגובה ליציאה קשה. חשוב להקפיד על שתיה מרובה, אך טרפיה במים אינה חלק מהרפואה הקונבנציונאלית שאנחנו מכירים וממליצים.

בני בן 20 סיפר לי אתמול כי מזה יומיים יש לו דם בצואה. זאת אומרת, הוא רואה דם בשרותים לאחר יציאה וכן בניגוב. הוא לא מתלונן על קיבה קשה ולא על התאמצות או כאב בזמן הצואה. אני ממש מודאגת. אם זה טחורים האם הוא לא צעיר מדי? מה זה יכול להיות?

אמא מודאגת שלום. ראשית, התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. שנית, דאגתך ברורה, כי את אמא, וכולנו דואגים לילדים שלנו,אבל אין טעם להלחץ! בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. בגיל 20, הסיכוי לממצא כלשהו בגון גידול במעי הגס נמוך מאד מאד (בעיקר אם אין לך ספור משפחתי של גידולי מעי גס בגיל צעיר), ודמם קל מאיזור פי הטבעת שכייח הרבה יותר. דימום מאיזור פי הטבעת עצמו, כגון טחורים פנימיים, לרוב אינו מהווה סכנה בריאותית, אינו נדיר בגיל 20, ויש לטפל בו בעיקר אם הוא פוגע באיכות החיים באופן ניכר. בכל מקרה מומלץ להמנע מעצירות ולרכך את היציאות. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. אם הדמם חוזר כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ויעוץ.

שלום רב, אני בת 45 ותמיד סבלתי מטחורים במיוחד אחרי הלידה השלישית, לפני כשנה היה לי דימום רב ולאחר בדיקת קלנסקופיה התברר שיש לי טחורים פנימיים הומלץ לי לעבור ניתוח ויש לי תור בעוד כ-חודש. האם אפשר להמנע מניתוח זה, האם יש דרכים יותר שמרניות כדי להפתר מהטחורים או לפחות למנוע מהם לדמ ם? אשמח על תשובתך המהירה כי מועד הניתוח מתקרב ובא...

אור שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טחורים פנימיים אינם מהווים לרוב סיכון כלשהו אך גורמים לסבל, ולכן הסיבה לטפל בהם היא הסבל שלך, ולא העובדה שראו אותם בקולונוסקופיה, ורק את יכולה לומר כמה הם מפריעים לך ומה את רוצה ומוכנה לעשות בכדי לשפר את איכות חייך. אופציות הטיפול העיקריות מפורטות למטה. בהצלחה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד"ר זמורה, תודה על האינפורמציה המקיפה!!

שלום רציתי לדעת מה גורם ליציאות מרובות של צואה (4 פעמים ביום). בעבר הייתי עושה פעם אחת ביום, עכשיו זה הפך למטרד של כמה פעמים ביום, כל פעם קצת. תודה

שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. המון המון דברים יכולים לגרום לתלונה של מספר יציאות ביום, וקצרה היריעה מלפרטם כאן. מומלץ מאד לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור.

כאשר הצואה יוצאת זה נורא כואב.....לאחר מכן כאשר אני מנגב יש כתמים של דם. היציאות תקינות לפחות פעם אחת ביום. מה עלי לעשות...??????

סובל קשות שלום, ראשית התנצלותי על העכוב במתן התשובה. תלונותיך מחשידות לפיסורה בפי הטבעת, שיכולה לגרום לכאב עז, סבל קשה, ודימום קל. מציע לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני בן 60 , מידי שנה אני מקבל התקף תחורים , ואני עובר אצל פרוקטולוג קשירה אני מבין שאלו תחורים פנימיים. שאלתי : האם יש גבול למספר הקשירות , או שעדיף להעבור ניתוח ? תודה

מיקי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אין גבול למספר הקשירות שאפשר לעשות, כל עוד זה עוזר לך, ומאחר שבדובר בבעיה של איכות חיים, רק אתה יכול לומר אם אתה רוצה לעבור פעולה כירורגית יותר יעילה כטיפול בטחורים או לא. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום,אני בת 27,היום לאחר יציאה היה לי מעט דם על הנייר. סליחה על התיאור אבל זה היה רק בניגוב אחד ויכול להיות שזה היה גם איזה סוג של אוכל.בניגובים אח"כ לא היה וגם לא ביציאה שהיתה בהמשך היום. יש סיבה להלחץ?יש טעם לפנות לרופא? זה מפחיד....

ציפי שלום, ראשית, התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. שנית, אין טעם להלחץ! בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. בגיל 27, הסיכוי לממצא כלשהו בגון גידול במעי הגס נמוך מאד מאד (בעיקר אם אין לך ספור משפחתי של גידולי מעי גס בגיל צעיר), ודמם קל מאיזור פי הטבעת שכייח הרבה יותר. דימום מאיזור פי הטבעת עצמו, כגון טחורים פנימיים, לרוב אינו מהווה סכנה בריאותית, ויש לטפל בו בעיקר אם הוא פוגע באיכות חייך באופן ניכר. בכל מקרה מומלץ להמנע מעצירות ולרכך את יציאותיך. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם הדמם חוזר כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ויעוץ.

אני בת 35 בהריון אחרון שלי לפני 10 שנים הופיעו לי טחורים חיצוניים וטופלתי בנרות וגם משחות מאז כבר לא כואב לי או מפריע לי אבל הם עוד נמצאים מסביב לפי הטבעת ולא נפוחים אבל המראה האסטטי מפריע לי אם יש משהו שניתן לעשות מאוד אשמח לקבל תשובה תודה.

ולרי שלום, סביר שמה שאת מרגישה אלו קפלי עור שנשארים לאחר התנפחות של טחורים חיצוניים, ואם הם לא מציקים לך מאד אנו לרוב ממליצים לא לעשות אתם שום דבר דרסטי. הדרך היעילה היחידה לטפל בהם היא בניתוח לכריתתם, ניתוח הכרוך בתקופת החלמה קשה וכואבת, וסיכון (נמוך) לסיבוכים. אם את בכל זאת לא מסוגלת לחיות אתם בשלום, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לייעוץ לגבי כריתתם.

אני בת 64 וסבלתי מטחורים שנים רבות, אבל עקב גישה לא נעימה בקופת חולים נמנעתי מטיפול יסודי. בינתיים שי שיפור רב, גם ביציאות שלי וגם במצב הטחורים. אבל עדיין יש לי גורוי לעתים קרובות. לפעמים נייר נתקע בקפלים ומגרא ולפעמים יש פצע קטן. אני מורחת משכות כמו DERMACOMBIN. האם יש דרך אחרת או תכשיר מתאים יותר נגד הגירוי?

שלום יש לי כאבים בעיקר כאשר אני מתיישב או קם מישבה. הם ממוקמים כמה סנטימטרים מעל פי הטבעת, והחלו לפני שבוע. הכאבים חזקים יותר בבוקר ומשתחררים לאחר הוצאת גזים. במשך היום זה נרגע קצת אך עדיין קיים. רופא המשפחה טען שזה כול להיות פיסורה קטנה. מב דעתך ? תודה. רונן

עופר שלום, למען האמת כאבים כמו שאת המתאר לא כל כך אופייניים לפיסורה, שלרוב מתבטאת בעיקר בכאבים בזמן יציאה ולאחריה, ויכולים אולי לרמז יותר על בעיות תפקודיות של שרירי רצפת האגן או בעיות כגון אלו. אולם כמובן שאיני יכול לשלול לחלוטין כאבים הנובעים מפיסורה עם תלונות לא אופייניות, כי הרי לא כולנו אותו הדבר. מומלץ מאד להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי לבירור סיבת הכאב והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לד"ר שלום לפני כחודש ביתי בת ה-30 החלה לסבול מכאבי בטן, לאחר שנבדקה על ידי מס' רופאים נאמר לה שיש חשד לקרע בשריר מאחר והיא גולשת בים על בסיס קבוע. לפני כשבועיים הגיעה לבית חולים כאשר אינה יכולה לעמוד על הרגליים והוכנסה מייד לניתוח דחוף בניתוח התגלה שיש שני נקבים במעי ויש מוגלה בחלל הבטן, בניתוח חתחו חלק מהמעי וכרתו את התוספתן לדעת המנתח הנקבים נגרמו על ידי עצם של דג למרות שהעצם לא נמצאה. היא השתחררה מבית חולים לפני יומיים ואמורה לחזור לביקורות והוצאת תפרים. האם יש סיבוכים שיכולים להגרם כתוצאה מהזיהום ? האם תחזור לתפקד רגיל? היא סובלת מכאבים בגב לאחר הניתוח. בתודה אמא שדואגת

איילה שלום, דאגתך ברורה, הרי את אמא. כל מצב זיהומי בחלל הבטן וכל ניתוח בטן יכול לעיתים לגרום לבעיות שונות לאחר הניתוח, אבל הרוב המכריע של המטופלים מתאוששים מהניתוח בהדרגה במשך מספר שבועות, וחוזרים לתפקוד יומיומי מלא ללא כל מגבלה. אז עם כל הדאגה המובנת, בואי מהיה אופטימיים ונקווה שביתך תהייה עם הרוב ולא תסבול משום בעיות בסיום תקופת ההחלמה.

אני הבת של איילה ,בסוף השבוע האחרון אושפזתי שוב עקב כאבים, לאחר בדיקת סיטי שתוצאותה תקינות לחלוטין שוחררתי לביתי בתחילת השבוע ,ביומים האחרונים אני סובלת מעצירות ולא מצליחה ליצר יציאות בכלל ,אני רוצה לציין שמאז הניתוח הפסקתי לאכול בשר עוף ודגים, מה עלי לאכול כדי לספק לגוף כל מה שהוא צריך כדי להחלים וכדי להקל על מערכת העיכול ליציאות קלות, אני אציין שמעבר גזים היו ביומים האילו ואני אציין כשהייתי בבית החולים בסוף השבוע הזה הרופאים נתנו לי המון משלשלים ורוקנו לי את המעיים לחלוטין אודה על תשובה בהקדם מיה.

רציתי לשאול מה ההבדל בין משחת ניפדיפין לבין משחת ניפדיפין+isdw

מיכל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניפדיפין ו ISDN הם שני חומרים שונים הגורמים להרפיית שריר הסוגר הפנימי, ומשמשים בעיקר לטיפול בפיסורה. תוכלי למצוא חומר רב על טיפול בפיסורה בתשובותי בנושא זה בפורום. משחת ניפדיפין מכילה רק חומר אחד, והמשחה השניה מכילה את שניהם. יתכן שמשחה משולבת היא בעלת יעילות גבוהה יותר (למרות שלמיטב ידיעתי אף פעם לא בדקו "ראש בראש" משחה אחת מול השניה), אך יש לקחת בחשבון ש ISDN יכול לגרום לכאבי ראש בכ 20% מהמטופלים.

כ-10 חודשים לאחר ניתוח (נעשה באמצעות מכשיר הליגשור) ומשתמשת על בסיס יומי בפלגלקס. שאלתי האם השימוש בחומר הנ"ל אפשרי לאורך זמן? זה עוזר לי מאוד. בברכה.

אורית שלום, אכן חשוב מאד לשמור על יציאות רכות והרגלי יציאה נכונים לאחר ניתוח טחורים, בכדי למנוע השנות בעיות באיזור פי הטבעת. ניתן בהחלט להשתמש בפגלקס לטווח ארוך, למרות שלרוב אנו ממליצים על שימוש בתוסף סיבים טבעוני על סביב פסיליום. אם את לא מסתדרת עם תוסף מסוג זה, ניתן להשאר על פגלקס.

שנה לאחר שעברתי ניתוח לכריתת טחורים פנימיים באמצעות דופלרLIGATION יש לי עדיין , לעיתים דימומים בעת יציאות רגילות בלי מאמץ.האם ניתן לפתור את הבעיה ללא ניתוח חוזר?! אני ממש נואשת ! ! תודה על תשובתך.

שלום רב, אולי שאלה קצת מוזרה אבל אודה לתשובה: האם יכול להיות שעצירות או טחורים ייגרמו לכאב ראש ?? תודה רבה.

יאיר שלום,ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. לדעתי האישית כמעט כל דבר יכול לגרום לכאב ראש, כולל עצירות, אבל אין לי סימוכין מקצועיים או מדעיים לתשובה זו.

שלום ובוקר טוב. שמי, אמה ואני בת 24 . בתאריך ה- 25/8/07 עשו לי פתיחת אבצס במפשעה השמאלית, ובתאריך ה- 2/10/07 שוב הגעתי למיון בבית חולים ברזילי לפתיחת אבצס באותו אזור במרחק של מ"מ מהקודם. במקרה הראשון עשו לי הרדמה מלאה, במקרה השני העדפתי לעשות הרדמה מקומית. נכון להיום, (9/10/07) אני מרגישה ורואה שוב נפיחות באזור הראשון שבו עשו לי את פתיחת האצבס. קיבלתי אנטיביוטיקה (875 מ"ג) והיום אני מסיימת את הכדורים. מה גורם לאבצס להתפתח? מה לא טוב בגוף שלי שיוצא לי אבצס בתדירות כזו גבוהה? ואצל מי מטפלים בזה בצורה הכי יעילה , טובה ובטוחה? בבקשה, אני צריכה מענה כי אני לא יכולה לסבול שוב את הכאבים. אין לי מצב רוח, ואין לי חשק בגלל האבצס.

אבצס באיזור המפשעה הוא לרוב אבצס שאינו קשור לאיזור פי הטבעת, ויכול להגרם ממספר סיבות, אך השכיחה ביותר בצעירה בגילך הוא גילוח שיער במקום זה. מומלץ לפנות לכירורג למעקב, על מנת לוודא שהאבצס מחלים כהלכה.

אני סובלת מאבצסים כבר איזה חודשיים מאז שהגעתי לבסיס החדש שלי תחילה יצא לי בירך ועברתי ניקוז אחר כל ליד המפשעה ועברתי שוב ניקוז שתי ניתוחים אלה היו בהרדמה מקומית ובפעם השלישית זה היה שני אבצסים אחד ליד המפשעה ואחד ליד פי הטבעת ועברתי ניתוח בהדמה ככלית .. לפני יומיים שוב יצאו לי עוד שתי אבצסים שוב אחד בשפה העליונה של המפשעה ואחד ליד פי הטבעת אני חושבת שאני ילך היום למיום יהיה צורך שוב בניקוז הרופאים אומרים לי שהם לא יודעים ממה זה נגרם לי אני חושבת שמהחומרים שאני נמצאת איתם בבסיס..מה אני אמורה לעשות כדי שאני יפסיק לסבול והדבר כבר יעבור לי??? בבקשה תעזור לי

ערב טוב! רציתי לדעת ממה נוצר אבסס במפשעה ? איך ניתן להפתר ממנו בצורה הכי יעילה?

עשיתי CT בטן וראו שהכבד מוגדל ושיש מוקדים היפודנסיים בשתי האונות עד לקוטר 24.6 מ"מ. מה המשמעות של התוצאה הזו? בנוסף ראו שכיס המרה מכווץ עם הסתיידות קטנה. האם יש קשר בין שני הדברים?

תקוה שלום, לא ניתן לומר מה פירוש התוצאה מבלי לדעת מדוע נשלחת לבדיקה, איזה ממצאים נוספים יש, איזה בדיקות אחרות בצעת, וכד'. כעקרון ממצאים היפודנסיים יכולים להיות ממצאים חסרי חשיבות כגון ציסטות או ממצאים גידוליים, וכאמור לא ניתן לומר על פי התשובה שציינת במה מדובר. מציע שתגשי לרופא שהפנה אותך לבדיקה להערכת התשובה.

יש לי פיסורה שמוגדרת כשטחית במשך כחצי שנה. בכל פעם אחרי קיום יחסי מין (רגילים), הפיסורה "מתעוררת".כך גם, אחרי בדיקה גניקולוגית (במיוחד אם נעשה אולטאסאונד וגינלי)יש כאבים וצריבה בזמן יציאה (למרות שהיא רכה) ואחרייה.לעתים, הצריבה הזו והכאבים נמשכים מספר ימים. מה ניתן לעשות? (חוץ מלמעט בקיום יחסים)

בבי שלום, האמת שהתלונה של התעוררות הפיסורה לאחר יחסי מין לא אופיינית, וכמובן שהפיתרון אינו להמעיט ביחסי מין. אם נבדקת על יד כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג והאבחנה של פיסורה היא חד משמעית, הייתי ממליץ להקפיד במיוחד על ריכוך יציאות סביב ימים של קיום יחסי מין. ניתן לנסות אמבטיות חמימות אחרי יחסי מין, וניתן גם לנסות למרוח משחת ניפדיפין כל פעם למשך יום- יומיים לאחר קיום יחסי מין. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בס"ד שלום ד"ר, יש לי 7 בדיקות שונות לעשות וכולן מרוכזות במהלך החודשיים הקרובים: חוקן בריום, סיגמואינדוסקופיה, U.S פריאנלי, U.S אנאלי, מנומטריה, דפקוגרפיה וזמן מעבר. את החוקן בריום אני מבצעת במכון רנטגן שבקופת החולים ויש לי תור בעוד כשבוע וחצי. 6 ימים אחרי החוקן בריום יש לי את הסיגמואינדוסקופיה. שאלתי היא האם ביצוע חוקן בריום 6 ימים לפני הסיגמו' יכול לשבש את בדיקת הסיגמו', מכיון שההתרוקנות שלי היא מאוד איטית ולא מלאה ואולי עלול להישאר בסיגמה עוד בריום שיקלקל את הצלחת הבדיקה. ואולי זה עלול לשבש גם את בדיקת הזמן מעבר והיא לא תהיה מספיק אמינה בגלל הבריום שיעכב את העניינים שם. האם כדאי באופן כללי לדחות את החוקן בריום לאחרי שאסיים עם כל הבדיקות כדי שלא ישבש את הצלחתן? ואולי אם אעשה טיפול של קולון הידרותראפיה אחרי החוקן בריום זה יהיה מספיק טוב לנקות את המעי מהבריום? אני ממש בסרטים מהבריום הזה שלא יתקע לי שם ויתייבש בפנים ולא יצא. תן לי בבקשה עצה מה הכי נכון לעשות מבחינת עיתוי הבדיקות והרצף שלהן. המון תודה, הודיה

הודיה שלום, לרוב בריום מתפנה תוך 5 ימים אבל יתכן שאם יש לך התרוקנות איטית יתכן באמת שהוא לא יספיק להתרוקן לחלוטין. נראה לי סביר וחכם לדחות את בדיקת הבריום לשלב מאוחר יותר. לא שווה להיות בסרטים בגלל זה.

בס"ד כמה טוב שיש פורומים כאלה, יישר כוח ותודה ד"ר זמורה.

היי, רציתי לשאול אותך, אם אפשר בנוגע לאמא שלי: היא עשתה אולטראסאונד לאיזור הרחם. נצפה: אורך: 60 מ"מ עובי: 55 מ"מ מרקם: שרירני הערות: הרחם אמצעי בחלל הרחם הודגם מעט נוזל, גובה עמודת הנוזל 2 מ"מ. בקיר ימני נצפה שרירן סבסרוזי בקוטר 30 מ"מ. עובי כרית הרחם: 2 מ"מ הערות: מכל צד. הערות: משמאל לרחם נצפה החזר אקוסטי בקוטר 37 מ"מ, יתכן ובמדובר בהפרעה אקוסטית מתוכן המעיים. ממליץ על U-S חוזר כאן. _______________________ רציתי לשאול מה זה אומר? איזה רופא מומחה מתעסק בזה? (האם גסטרו?, או רופא אחר?) נראה לי שכל השאר, למעט ההערות למטה, הוא בסדר.

אם יש מעי בסמוך לרחם, שזה תקין, המעי יצור צל אקוסטי באולטרסאונד. מבחינה זו זה לא ממצא חריג. שאר השאלה אינה בתחום העיסוק של פורום זה.

מה בדבר המעי? החזר אקוסטי יכול להיות שום דבר ויכול להיות ציסטה הדורשת טיפול.

אני אמורה לעבור בדיקת דפקוגרפיה בעקבות חשש לרקטוצל. הבנתי שמדובר ברנטגן. בד"כ בצילומים, מכסים את אזור הבטן התחתונה בעופרת כדי למנוע קרינה, ואני משערת שבבדיקה זו זה לא אפשרי, האין זה מסוכן להקרין כך על אזור השחלות? אני אחרי לידה ראשונה מעוניינת להכנס להריון בעתיד הקרוב.

גלית שלום, בדיקת דפקוגרפיה כרוכה בקרינה במינון לא גבוה במיוחד. אם יש הצדקה לבצע את הבדיקה, משום שאת סובלת ומעוניינת בטיפול, לא הייתי מהסס לבצעה. אם את בין כה לא מעוניינת בטיפול, אין סיבה לבצע את הבדיקה.

הייתי מעוניין לדעת האם חדירה אנאלית עלולה להיות סיבה להיווצרותם של טחורים אצל הפרטנר הפסיבי.

לא ידוע שחדירה אנאלית עדינה מהווה גורם ליצירת טחורים. לרוב טחורים נגרמים כתוצאה ממאמץ בהתרוקנות והרגלי יציאה לא נכונים כגון ישיבה ממושכת בשרותים.

שלום אני רוצה לדעת אם שימוש במשחה אפלומיצין (בעקבות גרד בפי הטבעת) מותר לרגישים ל G6PD

אופיר שלום, לפי הרישום שמצאתי אין מניעה לתת משחה זו עם חסר G6PD, אך אנא קרא גם את ההוראות על האריזה. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום, אני בחורה בת 17 ונמצאת בשבוע ה 36 להריוני האם אחרי הצניחה של הטחורים יש אפשרות שהבלוטה החיצונית תעלם או שזה מצריך טיפול כלשהו!?

סליחה, כנראה איכשהו פיספסתי את הודעתך. אני מניח שכבר מגיע או כמעט מגיע לך מזל טוב. אם לאחר התאוששות מהלידה עדיין תסבלי ממשהו אנא שלחי שאלתך שנית או גשי לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה. שיהיה בהצלחה (אם זה עוד לא קרה...)

שלום רב, אני כשנה אחרי לידה. עד לפני כמה חודשים היו לי טחורים מהלידה. לפני חצי שנה התגלה פוליפון, כהגדרת הרופא שלי. אני מרגישה אותו. הוא מפריע כמעט אחרי כל פעילות מעיים. הרופא שלי אמר לי שאנסה לחיות איתו כמה שיותר. וכשלא אוכל אבוא לנתח,אבל ההחלמה היא קשה. מעוניינת לשמוע פרטים על הניתוח והסימפטומים אחריו אודה לתשובתך אילת

איילת שלום, סליחה, כנראה איכשהו פיספסתי את הודעתך. קשה לומר מהודעתך באיזה פוליפ בדיוק מדובר, אנל אנו מחלקים את הפוליפים לכאלה שבאים מהחלק החיצוני ביותר של פי הטבעת, מתחת למבנה אנטומי שנקרא הקו המשונן, ולכאלה מעל קו זה. פוליפים מתחת לקו המשונן הם לרוב יותר קפלי עור, כריתתם אכן כואבת, ואם אין הכרח, אנחנו לא מתעסקים אתם. פוליפים מעט יותר גבוהים, מעל הקו המשונן, שכיחים הרבה יותר, ולמרות שלרוב הם שפירים ולרוב אין בהם פוטנציאל משמעותי של פיתוח ממאירות, לרוב אנחנו שוקלים בכל זאת להוציאם. כריתת פוליפים אלו לרוב כרוכה בכאב לא רב, בהתאוששות מהירה, ובסיכון נמוך לסיבוכים. הייתי ממליץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה וליעוץ.

ממה מגיע ואיך הוא פולש לגוף שלנו ומהם הסימנים

יש לי טחורים פנימיים מדממים עם התלקחות של קרוהן במעי הגס לקרוהן קיבלתי טיפול של חוקני סטרואידים ENTOCORT האם הסטרואידים יעזרו גם להפסקת הדימום מהטחורים?

שולה שלום, אין ספק שטיפול מיטבי בסימפטומים של מחלת הקרוהן, ובעיקר בשלשול, הוא מרכיב חשוב ביותר בטיפול בטחורים בחולי קרוהן, שכן הטחורים בחולים אלו פעמים רבות מתלקחים על רקע של שלשולים ושהיה ממושכת בשירותים. אני מקווה ששליטה טובה יותר במחלת הקרוהן תעזור גם לסבל הנגרם מהטחורים. אגב, דימום כשלעצמו יכול לנבוע מטחורים פנימיים או מדלקת פעילה במעי הגס, ולרוב קשה מאד לומר על סמך הדימום או צורתו מאיין הוא בא. חג שמח

שלום רב, לפני שבועיים בערך הופיעו אצלי טחורים פנימיים, ומאז בכל יציאה הם בולטים החוצה ואני מחזיר אותם פנימה... רציתי לשאול האם זה מצב שמחייב בדיקה של רופא? תודה רבה.

יאיר שלום, טחורים אינם מחייבים בדיקת רופא מאחר שאינם מחלה מסוכנת, אלא מחלה הפוגעת באיכות החיים. יחד עם זאת, אם זה מציק לך ופוגע באיכות חייך, ואתה מעוניין בטיפול, בהחלט כדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. חג שמח

בן 40 חולה קוליטיס כ 4 שנים. הילד הביא וירוס מעיים מהגן וכמובן, איך לא..? שנדבקתי.. כעת לאחר 5 ימים של שלשולים חום ושיעול, החל דימום רציני המזכיר לי תקופות יותר חשוכות בחיי. האם זו תחילתו של התקף? האם הוירוס יכול להוות זרז להתלקחות? התור לגסטרו רחוק כהסכם שלום עם סוריה.. כיצד לנהוג עד אז?

זיהום ויראלי לרוב אינו זרז להתלקחות המחלה, אולם אם הסמפטומים נמשכים קשה לשלול התקף של קוליטיס ומומלץ להבדק על ידי גסטרואנטרולוג עוד לפני הסכם השלום או התקיפה הבאה בסוריה.

עיניים ואפעף עליון,מקטין ומכווץ ומעלים את השקיות. אם כן מה הסיכון? או מה הסיכוי? האם הזוי? לפי מיטב הבנתי התכשיר מכווץ את העור ומעבה את דפנות הנימים. מה אמת מה לא? תודה!!

לצערי איני מתמחה ברפואת כוכבי קולנוע ואיני יודע לומר לך שום דבר אחראי על מריחת פרוקטוגליבנול על העפעפיים.

העיקרון הוא כיווץ והרמה,האמנם? למרות שגם אצל כוכבי קולנוע המערכת אינה שונה.כולנו בנויים על תקן זהה של פתחים ונקבים....המושג פטנט הוליוודי היה רק כדי להוסיף נופך לאיזור מוצנע זה. תודה אשמח לתשובה פרוקטו לשקיות עיניים האם מזיק או מועיל??????????

ד"ר זמורה, שלום רב, אני סובלת מטחור מעצבן כבר לפחות כחודש. הייתי אצל פרוקטולוג והוא נתן לי תמיסות ומישחה לשים במשך 10 ימים וטען שזה טחור טרומבוזי. שאלתי היא האם יכול להיות מצב שטחור לא רוצה להיעלם שעצמו? האם הישארותו של הטחור כל כך הרבה זמן אמורה לומר לי שרק ע"י ניתוח ניתן להיפטר ממנו? בברכת חג סוכות שמח. דיקלה

דיקלה שלום, טחור טרומבוטי הוא טחור עבתוכו נוצר קריש דם, ולרוב קריש זה נספג עצמונית תוך כשבועיים בממוצע. אבל חשוב לזכור שלמרות הממוצע, לא כולנו אותו הדבר. אם בכל זאת אין הטבה והטחור פוגע באופן ניכר באיכות חייך מומלץ לפנות שוב לבדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לדיון באפשרויות הטיפול. ניתוח כדאי לעשות כאשר הטחור פוגע מספיק באיכות חייך כך שאת תחליטי שאת רוצה ניתוח. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. חג שמח

דר' זמורה שלום רב, הייתי אצלך בביקור לפני כחודש ימים לגבי פיסורה ,מאז המצב לא טוב והטיפול השמרני לא עזר ואני סובלת מאוד מאוד, ביקשת ממני לבוא לביקורת והתקשרתי לקבוע תור אך התברר לי שרופא אחר יקבל אותי ואני מעדיפה שאתה תיראה אותי כי נראה לי שאין מנוס מניתח ,,,מביקורי אצלך התרשמתי מאוד ממך גם מיחסך האנושי והמקצועי ואני מבקשת שתעזור לי אני סומכת רק עליך,, מחכה לתשובה מהירה

נאוה שלום, שאלה זו אינה מתאימה לדיון בפורום. את מוזמנת לפנות אלי ישירות במייל: ozmora@post.tau.ac.il ואשמח לדון עמך בסוגיה זו (אנא סלחי לי אם אשיב רק בתחילת השבוע הבא) חג שמח.

הנני סובלת מכולסטרול גבוה וידוע לי שאכילת שום גם בריאה וגם מורידה את הכולסטרול . לכן התחלתי לאכול כל יום כשלושה שיני שום ולאחר כשבוע וחצי התחלתי לחוש כאבים בבטן התחתונה במפשעה בצד השמאלי , לא תמיד ,והרגשה לא טובה במעיים , לאחר שאני מפסיקה את אכילת השום , כעבור כחודש הנני מרגישה הקלה . האם אכילת השום מזיקה או שזו בעיה אחרת .הנני אוהבת לאכול שום ואני נמנעת בגלל סיבה זו . אודה לכם אם תענו לי . .

ליקה שלום, לא ידוע לי שאכילת שום מזיקה למעי או מחמירה סמפטומים של מעי רגיז, אך כעקרון מה שגורם לך סבל לא כדאי לאכול. את יכולה להפנות שאלה זו גם לפורום גסטרואנטרולוגיה כאן בדוקטורס.

שלום, לפני 3 ימים התאמצתי מאד ביציאה. מאז אני לא מצליח להשתחרר, חשבתי שזה עצירות אבל ראיתי בשירותים שפי הטבעת גדוש ונפוח עם בליטות משונות. לאחר שלחצתי עליהם הם נעלמו פנימה... בהמשך לעיון בפורום, שאלותי: האם כדאי לי לשתות תה טיבטי להקלת השיחרור? האם זה אירוע חד פעמי או שלכל החיים..? תודה רבה

יאיר שלום, לרוב אנו לא ממליצים על תה טיבטי לריכוך היציאות, מאחר שהוא מכיל חומרים שיכולים למכר את המעי בשימוש ממושך. מומלץ להקפיד על כלכלה עשירה הסיבים (עם או בלי תוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום) ושתיה מרובה. אם הסימפטומים נמשכים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

הנני בת 50 ועשיתי בדיקת דם בצואה והיתה תקינה . אך לאחרונה ישנם שינויים ביציאות לפעמים היציאות רכות מדי ולפעמים קשות היציאות הם כל יומים ובעבר היו כל יום ואף פעמייםביום . אני לא הולכת לרופא מפחד מהבדיקות . בשבועיים האחרונים יש לי בבטן התחתונה בצד שמאל כאבים חלשים שחולפים , רציתי לשאול האם יש בדיקה פחות פולשנית למעיים , והאם יש את המצלמה המזערית שבולעים אותה ,והיכן עושים זאת אודה לכם אם תשיבו לי

רשל שלום, תלונות כפי שאת מתארת בגילך מחייבות בדיקה טובה ומלאה של המעי הגס, והתגברות על הבושה יכולה אולי לגלות ממצאים בשלב ראשוני הניתן לטיפול בקלות, ולעיתים אף להציל את חייך. ואם הכל יהיה תקין, ההתגברות על הבושה תתן לך לישון טוב בלילה. הבדיקה המקובלת היא קולונוסקופיה, וניתן כיום לבצע במקומה קולונוסקופיה וירטואלית, שהיא בעצם בדיקת CT. מבחינת דיוק האבחון אין כנראה הבדל מהותי בין הבדיקות, אולם להערכתי קולונוסקופיה וירטואלית לא הרבה יותר קלה למטופל מקולונוסקופיה רגילה, ואם יש חשד לממצא, צריך לבצע אחרי זה קולונוסקופיה רגילה. מבחינתי לא חשוב איזה מ 2 הבדיקות תבצעי, העיקר שתבצעי אחת מהן.

בדיקת קפסולה (מצלמה ממוזערת) מיועדת כיום לבדיקת המעי הדק ולא לבדיקת המעי הגס

בניתוח בפי הטבעת נכרת פוליפ. בדיקתו לאחר הניתוח מראה אפשרות של koilocytosis. א. מה זה. ב. האם צריך לטפל או לבדוק. ג. איזה רופא מטפל בזה (רופא משפחה לא יודע).

גל שלום, קוילוציטוזיס באיזור פי הטבעת יכול להיות קשור הזיהומים ויראליים באיזור זה, כגון זיהום בוירוס הנקרא HPV, אך קשה להתייחס למילה אחת בתשובה, מבלי לקרוא את כל התשובה הפתולוגית במפורט, ולדעת בדיוק מהיכן זה נלקח. מציע לפנות לכירורג המנתח על מנת שיתייחס לתשובה, ואם הוא לא ידע, הוא תמיד יכול להתייעץ עם הפתולוג שכתב את התשובה.

שלום ד"ר זמורה עברתי ניתוח הסרת כל המעי הגס לפני כ 30 שנה בהיותי נערה צעירה עקב קוליטיס. שנים רבות חייתי עם סטומה בשלום ולא סבלתי משום בעיה. אני גם לא נמצאת במעקב כלשהו. לפני כשנה השתנה מבנה הסטומה מעט. המקום נוקשה ונפוח הרבה יותר משהיה קודם. מידע כללי אני חוששת שזו צניחה של המעי או שבר hernia.אינני יודעת מהי תופעה זו או מה עלי לעשות. אינני סובלת מכאבים כלל אך מבחינה אסטטית הדבר מפריע מאד. האם תוכל להסביר לי את הדבר? מה האופציות העומדות בפני ?למי עלי לפנות ?האם זה מסוכן ? תודה לך על זמנך ותשומת ליבך.

מיכאלה שלום, תאורך יכול להחשיד לשבר (הרניה) באיזור הסטומה, אך לא ניתן כמובן להגיע לאבחנה ללא בדיקה. אם אכן מדובר בבקע, אז האינדיקציה העיקרית לתקנו היא הסבל שהוא גורם לך, ואינדיקציה משנית היא שבקע כזה עלול לגרום לסיבוכים כגון כליאה של מעי בתוך הבקע. הטיפול בבקע באיזור הסטומה הוא טיפול ניתוחי, ולכן מומלץ לפנות לכירורג (כגון כירורג קולורקטאלי) לבדיקה והחלטה על הטיפול. חג שמח.

אבקש לקבל מידע על הניתוח שנקרא ALTEMEIER . אם מישהוא עבר את הניתוח הזה אשמח לקבל פרטים.

שלום אני סובל אחת לכמה שנים מהתפרצות של "טחורים טרומבוטיים" המלווה בכאבים קשים(האחרון שבהם קורה בימים אלה ממש). השאלה - איך ניתן לזרז את פירוק קריש הדם שהצטבר בטחור על מנת לזרז את ההחלמה ולמגר את הכאב? ניסיתי את רוב המשחות והנרות הקיימים(גם עם קורטיזול) - יעילותן מוגבלת וביקרתי אצל פרוקטולוג מומחה שהמליץ לי לחכות עד שההתקף יחלוף והקריש ייספג. האם לקיחת כמות קטנה של אספירין יכולה לזרז את פירוק הקריש? (בהנחה כמובן שאני בריא ללא מחלות לב כלי דם ובעיות קרישת דם) אשמח לקבל עצה לגבי הטיפול בבעיה. תודה מראש

דודו שלום, אספירין אינו טיפול מקובל בטחורים טרומבוטיים, ואין בו גם הרבה הגיון, שכן אספירין מונע יצירת קרישי דם, אך משנוצרו אינו מחיש את פירוקם. מומלץ להקפיד מאד על ריכוך היציאות (סיבים תזונתיים, שתיה מרובה, שמן פראפין וכד'), אמבטיות במים חמימים יכולות אולי להקל מעט את הסבל, ולחכות בסבלנות. לרוב עיקר קריש הדם נספג בטווח ממוצע של כשבועיים. אם אין שיפור ניכר בטווח זה מומלץ לפנות לפרוקטולוג לבדיקה חוזרת

שלום , אני בהריון בשבוע 20 וכנראה סובלת מטחורים פנימים שמלווים בדמם . מה ניתן לקחת ולהקל על הכאבים ? תודה

שלום רב, כתוצאה מהלידה הראשונה (לפני כ-5 שנים) אני סובלת מטחורים ופיסורה ומשתדלת מאוד להקפיד על יציאות סדירות ורכות. כיום אני בהריון שני בשבוע 26 ולאחרונה נתקפתי בכאב עוצמתי בלתי רגיל לאחר כל יציאה (ללא עצירות). פניתי לרופא כירורג שאמר שהכאב נובע מטחור טרומבוטי (ללא קשר לפיסורה) והמליץ על אמבטיות פעמים ביום ומשחה להרגעה. השאלה שלי האם הלידה השניה עלולה להחמיר את מצבי מאחר שכל נושא הטחורים והפיסורה יצא לי כתוצאה מהלידה הראשנה (וכאמור אני סובלת מזה עד היום), שאם כן האם מומלץ שאני יעבור ניתוח קיסרי ולא לידה רגילה?

בן 50 מזה כ שבועיים מדמם ביציאה ( בשלושה ימים הראשונים דימום כולל ממש צביעת המים באסלה בדם טרי... לאחר מכן הדימום נעשה פחות אגרסיבי אם כי עדיין רואה דם טרי בצואה ומאט מאד דם בנייר) אתמול עשיתי בדיקת אנדוסקופית ולהלן התוצאות: עד לאן הוחדר המכשיר:CECUM הכנת המעי לצום:GOOD ממצאים בבדיקה:הקולונוסקופ הוכנס לתוך הצקום ברקטום פוליפ 1 ממ נכרת בעזרת ביופסיה מהמעי היורד נכרת פוליפ 1 ממ מהמעי הרוחבי נכרת פוליפ 1 ממ אין ממצא חולני אחר במעי שניבדק ( מדוע נכתב שפוליפ נכרת בעזרת הביופסיה ו 2 הפוליפים הנוספים לא נכרתו ע"י ביופסיה ...אם לא כל 3 הפוליפים נשלחים לאבחון?.......ד"א עדיין לא הגיעו תוצאה/ות בדיקת הפוליפ/ים שהוסרו) יום לאחר הבדיקה עדיין רואה סימני דם טרי בצואה ( צואה בהירה- עד גוון אפרפר ללא מאמץ ) ששאלתי ת'גסטרואנטרולוג ..... אוקיי .......אין ממצא יפה לנו...אין גידולים סרטניים יפה לנו... אין טחורים פנימיים או חיצוניים יפה לנו בהחלט!! אז למה למה אני מדמם בכל יציאה??? עונה לי: יתכן וזה איזה טחור פנימני קטנטן שלא רואים בבדיקה? מה הסיכויים שהפוליפים הנ"ל סרטניים ? עונה לי בסבירות של כמעט 100% לא סרטניים!!! ושאלותי אליכם הם: ובכל זאת מה עלי לעשות/לבדוק ע"מ לדעת את מקור הדימום? מה הן האפשריות של בעית הדימום לאור התוצאות הנ"ל? מעי דק? דלקת אי שם במערכת הגסטרו? אפשרות/יות אחר/ות???.............??? יש מצב שטחור קטנטן מתחבא לו אי שם מדמם ולא נראה בבדיקה ה"מעמיקה" הזאת? היו מקרים בספרות הרפואית שאכן אלה היו התוצאות ועדיין מדממים ? מודאג .. קלות עד מודאג בינוני בתודה מראש גל

גל שלום, ראשית הסר דאגה מלבך. הקולונוסקופיה שלך פרקטית תקינה, הסיכוי שפוליפים בגודל 1 ממ הם סרטניים שואף לאפס, והם אינם מקור הדמם. בכל זאת חשוב לראות גם את תוצאות הביופסיה, רק כדי להיות סגורים ב 100% וגם בשביל להחליט תוך כמה שנים נכון לחזור על בדיקה זו. קולונוסקופיה היא כלל אינה בדיקה המיועדת לראות או לאבחן טחורים, ולכן אם רואים או לא רואים טחורים בקולונוסקופיה היא תשובה חסרת משמעות. רוב הסיכויים שהדמם שלך נובע מאיזור פי הטבעת, לרוב אינו דמם מסוכן, ואם הוא הכל זאת מציק לך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקת איזור פי הטבעת. גמר חתימה טובה.

שלום! מזה זמן אני סובל ממעי שיוצא לי מפי הטבעת, בעיקר אחרי הליכה או עמידה ממושכים. אני נכנס לשרותים, מכניס את הקישקע חזרה והכל נהיה טוב. ביומיים האחרונים הפתרון הזה לא כל כך עובד. יכול להיות בגלל מתח נפשי שלא קשור לענין. אני בן 55, בריא, לא כואב לי כלום,צמחוני. מבקש לדעת מה עושים בנידון? מודה מראש אריה

אריה שלום, המצב שאתה מתאר מחשיג מאד לצניחה ("פרולפס") של הרקטום, מצב שיכול לפגוע מאד באיכות החיים, וכן יכול לפגוע בהדרגה (ולעיתים באופן לא הפיך) בתפקוד סוגרי פי הטבעת, ולכן מומלץ לתקנו כירורגית. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

תודה לך ד"ר זמורה. שימחתה אותי מאד. אריה

מזה כשבועיים יש לי גרד שהתחיל בפי הטבעת והתפשט לכיוון הנרתיק. בדיקת מעבדה לא הראתה כי יש לי פטריה , טריכומאנוס או חיידקים, וגם לא תולעים. אינני יודעת מה לעשות? מבקשת את עזרתך. תודה.

נירית שלום, מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי על מנת לכוון את הטיפול. כעקרון מדובר בגרד שהופיע בפרק זמן יחסית קצר, ולכן סביר מאד בכל זאת שמדובר בגורם זיהומי כגון פטריה או תולעים, שלפעמים קשה מאד לזהות בבדיקה. יתכן ששוה לנסות גם טיפול חד פעמי התולעים, ולהבדק במקביל גם על ידי גניקולוג. מעט מידע על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

ד"ר זמורה שלום, חלף חודש מאז הניתוח לתיקון הפיסטולה וכמו שהבטחת- הכאבים פחתו, הלחץ והדחיפות לשירותים נרגעו גם הם. אני ממשיכה להקפיד על שטיפות אמבטיות וכו'. ההפרשות מהפצע של הניתוח עדיין ממשיכות לצאת. צבע ההפרשה עדיין צהבהב. היום הסתכלתי במראה וראיתי שגם הפצע מהניתוח מגליד ונראה הרבה יותר טוב. מסביב לפצע הרגשתי שהעור קצת נוקשה אבל לא כאב כשנגעתי. אני פוחדת שהפצע ייסגר ויווצר שוב אבצס. מה הסיכויים שזה יקרה?? וכמה זמן אמור לחלוף עד שהפצע ייסגר לחלוטין?? תודה מראש, יערית.

יערית שלום אם האיזור נראה רגוע יחסית, נראה לי סביר להניח לפצע להחלים ולהסגר, הרי בשביל זה עשינו את הניתוח, ובשביל למנוע סגירה מוקדמת של הפצע השארנו נקז. ניתן לעשות עיסוי עדין של האיזור למשל במקלחת בכדי לעזור להפרשה שכן יש לצאת.

שלום ד"ר זמורה, כחולת קרוהן, לאחר ניתוח כריתה חלקית של המעי הדק (וגם איליאוסטומי זמנית, שנסגרה לפני כשנה), היציאות עדיין רכות מאוד על גבול השלשול (בין 2 ל 6 ביום). רציתי לדעת אם תוספת פסיליום לתזונה תעזור גם בדרך "ההפוכה", כלומר תגדיל את נפח הצואה ותוריד במינון השלשולים. תודה וגמר חתימה טובה

א שלום, 1. במקרים רבים פסיליום יכול לייצב את היציאות ולשפר שלשול, ואם אין לך היצרות ידועה במעי או בחיבור אין מניעה לנסותו 2. אם נכרת לך המעי הדק הסופי (טרמינל אילאום), יתכן שיש לך הפרעה בספיגת מלחי מרה הגורמת למעבר מוגבר של מלחי מרה למעי הגס ולשלשול, ויתכן שניתן לנסות אבקה הסופחת מלחי מרה כגון כולסטיראמין.

א שלום, 1. במקרים רבים פסיליום יכול לייצב את היציאות ולשפר שלשול, ואם אין לך היצרות ידועה במעי או בחיבור אין מניעה לנסותו 2. אם נכרת לך המעי הדק הסופי (טרמינל אילאום), יתכן שיש לך הפרעה בספיגת מלחי מרה הגורמת למעבר מוגבר של מלחי מרה למעי הגס ולשלשול, ויתכן שניתן לנסות אבקה הסופחת מלחי מרה כגון כולסטיראמין.

תודה על התשובה, עברתי כריתה של 100 ס"מ מהמעי הדק (במקטעים), וביניהם גם הטרמינל איליאום. לא ידוע לי על היצרויות כרגע, אבל אני משערת שההשקות במעי "מועדות לפורענות" מבחינת הקרוהן. נראה לי שאוותר על הפסיליום, אבל אשאל את הגסטרו' שלי בנוגע לכולסטיראמין, בתקווה שזה יעזור. שוב תודה לך.