פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

האם גידולים שאינם סרטניים במי הגס בקיבה או במעי הדק יכולים לדמם?

בהחלט כן

לפני כשבוע רכבתי רכיבה ארוכה בה סבלתי בעיקר מהישיבה.הרכיבה לוותה במאמץ ניכר. יומיים לאחר מכן יצא לי טחור בגודל ובצורה של אגוז קטן שגרם ביומיים הראשונים לכאב רב. שטיפות, אמבטיות חמות ופרוקטו גליבנול סייעו להיפטר מעיקר הכאב. הטחור נותר ללא שינוי בגודל ומעת לעת אני חש אי נוחות וכאב נסבל .אציין שבעבר הייתי ספורטאי וידעתי אימונים קשים ומעולם לא נתקלתי בתופעה. 1. האם ניתן לרכב עך אופניים במצב זה? האם אין סכנה להחמיר את המצב ואפילו לפצוע את הטחור? 2. מה הסיכוי להעלמות הטחור ולחזרה למצב הקודם? 3. מה ניתן לעשות כדי לזרז את חזרתו פנימה? האם המלצה שקיבלתי לסייע בדחיפתו פנימה בזמן אמבטיה חמה נכונה? 4. מאיזה פעילות גופנית עלי להימנע ? בברכת שנה טובה ובריאה. י.

י שלום, טחור כפי שאתה מתאר הוא לרוב טחור חיצוני עם קריש דם, ולרוב משתפר בטיפול שמרני בפרק זמן ממוצע של כשבועיים. יתכן שרכיבה על אופניים בפרק זמן זה תהיה לא נוחה או אף לגרום לדמם, אולם אין בה סיכון ממשי. מומלץ להמנע מעצירות ולהקפיד על ריכוך יציאות, ומומלץ לעשות זאת באמצעות תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), שתיה מרובה, ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס. אין מניעה לבצע מאמץ אירובי, אולם הרמת משקלים כבדים תוך הפעלת לחץ בטני יכולה להחמיר טחורים. ניתן לנסות להכניס את הטחור אם הוא חוזר בקלות, אם לא- חכה שקריש הדם / הבצקת יפסגו. לאחר מכן יכול להשאר קפל עור שלרוב אינו מפריע. אם הסבל ימשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

האם יש מישהו עם פאוץ לאחר TOTAL COLECTOMY שעבר קולונוסקופיה ויכול לספר לי על כך. אשתי אמורה לעבור זאת והיא בלחץ. אודה לכם על היענותכם המהירה. הבעל המודאג.

בהנחה שאשתך עברה ניתוח לכריתת כל המעי הגס והרקטום ויצירת פאוץ' ממעי דק (אילאואנל פאוץ'), בדיקת ה"קולונוסקופיה" לרוב בודקת רק את הפאוץ' והמעי הדק המגיע אליו, ולרוב אינה קשה במיוחד לנבדק. במרבית המקרים אפילו אין צורך במתן חומר מטשטש. בהצלחה.

שלום ד"ר זמורה, תודה על תשובתך לשאלתי מה- 11.9. בשלושה-ארבעה ימים אחרונים יש לי הרגשה מוזרה שהגזים שיש לי בדרך כלל כאילו לא מסוגלים לצאת והבטן מתנפחת לי נורא כל יום יותר, אין כאבים ממש חזקים, אבל לא נוח עם בטן נפוחה. זה נשמע הגיוני? יש מצב כזה שגזים לא מסוגלים לצאת? הרי זה רק אויר, איך הוא יכול להתעכב? אם יש מצב כזה אז מה זה אומר? אודה על התייחסותך ושנה טובה, אני

תחושת נפיחות בטנית למרות שיש יציאות לרוב קשורה יותר לבעיות בתפקוד המעי (כגון מעי רגיז) מאשר לבעיות לאחר ניתוח לתיקון רקטוצלה, אולם אם מדובר התופעה של הימים האחרונים בלבד, נראה לי שיהיה סביר לחכות עוד כמה ימים ולראות אם התופעה לא חולפת מאליה. לרבים מאיתנו יש שינויים תקופתיים בתפקוד המעי מסיבות שונות ומשונות שחולפים מאליהם.

שלום. אובחנתי בפיסטולה אחורית. עוד כיומיים אני עובר קלונוסקופיה.הומלץ לי אחריו על ניתוח פיסטולה. כאן השאלה- אני נוסע שבוע הבא לסין לכשלושה חודשים. על כן, נאלץ לדחות את הניתוח לכשאשוב. במידה ותוצאות הקולונוסקופיה יהיו תקינות, האם יש טיפים על איך לשמור על הגיינה וזאת כדי למנוע זיהום? הרופא שלי המליץ לי על אנטיביוטיקה למקרה וההפרשות יוגברו. מה מעבר לכך? כיצד עלי לשמור על זהירות במהלך הטיול כך שלא אאלץ לעבור ניתוח במיידי...תודה מראש, דור

דור שלום, סע לשלום ותהנה בסין! ההמלצה לקחת עמך אנטיביוטיקה היא המלצה טובה, והיא נכונה בעיקר אם תחוש שיש דלקת של הרקמה באיזור פי הטבעת, המתבטאת בהתגברות כאב, ופיחות מקומית, ואודם מקומי אם אתה יכול לראות זאת. לעיתים דוקא הפחתת ההפרשה עקב ניקוז לא מספק יכולה לגרום לזיהום רקמתי כזה, והמעט אשתה יכול לנסות לעשות כדי למנוע הצטברות מוגלה / זיהום ברקמה הוא למסות לעסות המעט ובעדינות את האיזור כדי להקל על ההפרשה לצאת. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, הערכת הסיכון הניתוחי והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר ושנה טובה, אני נמצאת חודשיים וחצי לאחר לידת בני השני כמו בהודעה שלפני- וגיליתי הימצאות טחור חיצוני (בליטה נפוחה) שגורם לי לסבול מכאבים כמעט בכל רגע. אני מורחת עזרקאין ואף משחת רקטוצורין. לעת עתה דבר אינו עוזר. אין לי דימום. מאוד מאוד חוששת ללכת לפרקטולוג. יש אפשרות שזה יעבור מעצמו? גם לאחר הלידה הראשונה, כחודשיים לאחריה התחלתי לסבול מטחורים, השתמשתי בנרות ומשחות וזה עבר, אבל הפעם זה ממש כואב. ומהן האמבטיות? צריך לשים בתכון משהו? או פשוט לשבת ולהרגיע את המקום? יש עוד משחות שיכולות לעזור? פרוקטו גליבנול גורמת לי לפריחה עזה. אני ממש בחרדה מהעניין הזה. ראוי לציין שהיציאות שלי רכות. אין לי עצירות ואני מזינה את עצמי בסיבים תזונתיים לרוב. ובכל זאת... אנא תעודד אותי. המון תודה! ואם אפשר- מה ההבדל בין פיסורה לטחורים? תודה!

שכחתי שני דברים חשובים. א. אני מניקה ב. אני מזריקה קלקסן עקב היותי סובלת מקרישיות יתר. ושוב תודה!

אורית שלום, פיסורה וטחורים הן שתי מחלות שונות של איזור פי הטבעת, שכל אחת מהן יכולה לגרום לסבל מקומי. הבשורה הטובה היא ששתי מחלות אלו ניתנות לטיפול וניתן להקל על הסבל באופן ניכר ולשפר את איכות החיים, והטיפול במחלות אלו בעל יעילות גבוהה וסיכון נמוך. ה"בשורה הרעה" היא שבשביל להגיע לאבחנה ולכוון נכון את הטיפול יש לפנות לרופא מומחה בתחום, דהיינו כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולטיפול.המשותף בטיפול בין פיסורה וטחורים הוא הצורך לרכך יציאות, ומומלץ לעשות זאת באמצעות תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), שתיה מרובה, ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס. פרט לכך הטיפול שונה לכל אחד מהמצבים, ולכן אם את רוצה לכוון נכון את הטיפול מומלץ להבדק.

שלום רב. ראשית, אבקש לציין שלאחר התייעצות איתך כאן בפורום, התחלתי להשתמש בפסיליום ואכן היה שיפור משמעותי ! הרבה תודה. שאלתי: האם אכילת סובין שיבולת שועל יכולה להיות תחליף לפסיליום ? (הכוונה להוספת הסובין כפי שהוא,ליוגורט, למשל.)

בהחלט כל מקור סיבים תזונתיים וכלכלה עשירה בסיבים יכולים להחליף תוסף סיבים מסחרי, אם השיפור ביציאות נשמר בשימוש בהם.

שלום רב, אני כשלושה חודשים לאחר לידת בני השני ובבדיקה אצל כירורגית נמצא כי יש לי פיסורה. התחלתי טיפול בניפדיפין+ עזראקאין אך לא התמדתי. בימים האחרונים אני סובלת במיוחד ונראה לי שיש לי טחור. לעיתים אני אף מתקשה לשבת מרוב כאב. שאלותי הן: 1. האם יכול להיות גם טחורים וגם פיסורה כשבבדיקה שעברתי לפני חודש הרופאה ראתה רק פיסורה? 2. אני סובלת מאוד, האם במידה ואתמיד בטיפול שהרופאה נתנה לי יש סיכוי לשיפור במצב והאם הטיפול הנ"ל מתאים גם לטחורים? 3. במה ניתוח יכול לעזור לי והאם הוא מומלץ או שכדאי לי להמתין? תודה רבה.

שלום, כאבים עזים כפי שאת מתארת אפייניים בעיקר לפיסורה, אך יכולים להגרם גם מטחורים חיצוניים עם קרישי דם או לטחורים פנימיים ש"נכלאים" בחוץ עם בצקת קשה. אם לפני חודש וחצי אובחנה פיסורה, יתכן מאד שזה מקור הכאב, אך לא ניתן להקיש על סמך בדיקה לפני חודש וחצי אם יש או אין טחורים כפי שצויין כעת. בדיקת רופ מומחה ( כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג) יכולה להצביע על מקור הכאב הנוכחי. המשותף בטיפול בין פיסורה וטחורים הוא הצורך לרכך יציאות, כפי ביפורט למטה. פרט לכך הטיפול שונה לכל אחד מהמצבים, ולכן אם את רוצה לכוון נכון את הטיפול מומלץ להבדק. גם טחורים וגם פיסורה פוגעים באיכות החיים, ולכן ההחלטה על תזמון הניתוח היא בעיקר שלך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. שנה טובה ובריאה.

בניתוח של רצפת האגן , יש גם בעיה של רקטוצליה קדמית של 3-4 ס"מ, בנוסף על צניחת רחם וצניחת שלפוחית השתן. האם מנתח פרוקטולוג אמור להשתתף בניתוח או רופא אורוגיניקולוג מטפל בכל תיקון הליקויים?

ישנן שיטות שונות לתיקון רקטוצלה, חלקן מבוצעות על ידי גניקולוגים וחלקן על ידי כירורגים קולורקטאלים / פרוקטולוגים. אם הגניקולוג המטפל בך אמון על שיטות לתיקון רקטוצלה ולדעתו הרקטוצלה שלך מתאים לשיטות התיקון בהן הוא עובד, זה נשמע לי סביר. מעבר לכך איני יכול לומר ללא בדיקה. בהצלחה.

ד"ר זמורה שלום רב, תודה רבה על תשובתך, אין צורך בהתנצלות על העיכוב מכיוון שאני בטוחה שאתה אדם מאוד עסוק. צר לי על כך שאין לנו רופאים כמוך אצלנו בטבריה. תשובתך הרגיעה אותי מאוד שהטחור הטרומבוטי יכול במקרים מסוימים להיעלם גם בלי שימוש בתכשירים. המחשבה שאצטרך לחזור לאדם הנוראי ההוא רק הכניסה אותי יותר ללחץ וכבר חשבתי על האפשרות לנסוע לרמב"ם או לבי"ח העמק. תודה רבה על הזמן שהקדשת לענות לשאלותיי, לחומר המקיף שצרפת לי ושאיישם מהיום והלאה. תבורך ד"ר זמורה על מעשה החסד שאתה עושה כאן בפורום. ברכת חג שמח ושנה טובה לך וכל משפחתך. אפרת

שנה של בריאות וגמר חתימה טובה

בן 50 רזה אוכל בצורה לא סדירה מרבה בישיבה לפני כשנה החלו לי בעיות עצירות( כולל מצבים של עצירות קשה מאוד שנאלצתי להפעיל המון כוח ע"מ להגיע ליציאה... היציאות בדר"כ היו במצב מוצק קשה ....חתיכה אחת גדולה קשיחה וארוכה או כמויות בודדות/קשות )..לאחר כמה זמן החל להופיע לי דם טרי בצבע אדום בהיר על הנייר בניגוב ( כמות מועטה על ה-נייר) לאחרונה שמתי לב שהמיים באסלה נצבעים באדום בהיר לאחר כל יציאה ובפעולת הניגוב יש לי דם טרי ובהיר על הנייר( ללא כאבים או צריבה...והפסקת הדימום לאחר הניגוב) במקביל שיניתי את הרגלי התזונה שלי לאחרונה והיציאות הם כמעט כל יום בשעה קבועה ללא כאבים וללא צריבה בפי הטבעת...( יציאה רכה וסימפטית) לא מבחין בטחורים חיצוניים( אם כי בעבר הופיעו לי כמה טחורים חיצוניים שנעלמו עם הזמן) שאלותי: יש מצב שאני עם טחורים פנימיים ? יש מצב שאני בהתהוות של איזה גידול/ון שפיר/לא שפיר? האם גידול שפיר במעי עלול לגרום לדימום? בדיקה אצל: כירורג/פרקטולוג? ( יש מצב שבבדיקה פולשנית ע"י מכשיר כירורג יפספס איזה טחור וחצי? תמיד דגלתי במשפט: "להוסיף צבע לחיים" במקרה הנ"ל הצבע ביציאות האחרונות שלי לא נחמדות לי בתודה מראש גל

גל שלום, בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. לאור גילך, הדמם והעצירות היחסית חדשה, מומלץ לבצע בדיקת קולונוסקופיה מלאה של המעי הגס. אם הבדיקה תהיה תקינה נוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה ולצבוע את חייך בורוד. אם הדימום הוא מאיזור פי הטבעת עצמו, כגון טחורים פנימיים, הוא לרוב אינו מהווה סכנה בריאותית, ויש לטפל בו בעיקר אם הוא פוגע באיכות חייך באופן ניכר. בכל מקרה מומלץ להמנע מעצירות ולרכך את יציאותיך. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. גמר חתימה טובה.

אמי עברה ניתוח להסרת פוליפ ממאיר לפני מספר ימים. ביציאה הראשונה שלה שוב היה דימום האם המצב תקין? איך ניתן לדעת למה לצפות לאחר הניתוח? גם אחרי הגעה הביתה

עידן שלום, כעקרון מעט דם ביציאה הראשונה אחרי ניתוח אינו חריג ולרוב נגרם מדמם בניתוח או באיזור החיבור. פרט לכך, איני יודע איזה ניתוח עברה אימך ולכן איני יכול לייעץ למה לצפות לאחר הניתוח. מומלץ להתייעץ עם הכירורג המטפל.

ד"ר עודד זמורה שלום רב! הנני בן 29, שוטר, כבר חודש וחצי מבצע פעילות גופנית מאומצת, לפני כשבוע גליתי שיש לי טחורים ודימום, האם יתכן כי אחרי פעילות גופנית למשך חודש וחצי יכולה לגרום לטחורים, ותודה מראש.

לי שלום, פעילות גופנית מאומצת אינה נחשבת כגורם לטחורים, אך הרמת משאות כבדים יכולה להחמיר סבל מטחורים. יתכן מאד גם שהעבודה החדשה גרמה לשינוי בהרגלי התזונה והשתיה שלך, אפילו מבלי משים, והחמירה את הטחורים. חשוב לשמור על יציאות רכות והרגלי יציאה נכונים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. שנה טובה

שלום רב,כהקדמה-ברקע המשפחתי שלי מס' מקרי סרטן המעי הגס. אבי וסבתי נפטרו בגילאי 62-65 מהמחלה. גילי-40. לפני כשנתיים עברתי קולונוסקופיה,שהיתה תקינה. התייעצתי עם רופא המשפחה לגבי תדירות בדיקה נוספת,ולדבריו יש לבצעה בגילי כל כ-3 שנים. לאחרונה-החל מלפני חודש-חודשיים-אני מרגישה תחושה מוזרה בבטן- לא כאבים,אלא גזים ו"רעשים " (בדומה לבטן שמקרקרת מרעב....). אין תופעות של דימום בצואה. האם היית ממליץ להתעקש בדחיפות על קולונוסקופיה נוספת או אכן להמתין עוד כשנה?

דורית שלום, אין לשאלתך תשובה חד משמעית, אבל נכון הוא שההמלצה לחזור על הבדיקה כל כ 3 שנים מתייחסת לאנשים החפשיים מסימפטומים, ואם יש לך סמפטומים חדשים (ואפילו קלים) אישית הייתי שוקל בחיוב לחזור על הבדיקה כבר עכשיו. רוב הסיכויים שתהיה תקינה, אבל לפחות נוכל לישון כולנו יותר טוב בלילה. שנה טובה ובריאה.

שלום ד"ר זמורה, לפני 3 חודשים עברתי ניתוח לתיקון רקטוצלה. לפני הניתוח הרופא אמר לי שיש לי 20 ס"מ מעל הרקטום שלא מתפקד טוב ואולי נצטרך לכרות. כרגע התפקוד שלי גרוע מאוד. אני במשך כל הבוקר (במשך 3-4 שעות מרגישה כל הזמן לחץ, כלומר מרגישה שיש לי יציאה שכמעט ואין אפשרות להתאפק, אני רצה לשירותים ומקבלת תוצאה של 2-3 גולות או 1-2 כפות של דייסה, כלומר צואה קשה או שלשול לסירוגין או גם ביחד - גושים קטנים קשים מלווים בשלשול נוזלי ממש. ככה במשך הבוקר אני מרותקת לבית ולא חופשייה לקום ולצאת אם אני רוצה (בגלל זה אני עובדת רק בערב), וכל חצי שעה-שעה, או לפעמים אחרי 10 דקות אני רצה לשירותים ויוצאים עוד כמה פירורים. המצב הזה מתיש ומתסכל.גם אחרי שנכנסתי לשירותים איזה 5 פעמים בערך ויצא מה שיצא, אין תחושה שהתרוקנתי וכל מה שאני אוכלת גורם לי כאבי בטן איומים. אני בת 34 ורוצה כבר להתחתן ולא יכולה במצב כזה לחשוב על האפשרות הזאת בכלל. האם לפי הסימפטומים האלה זה ברור שאני צריכה עוד ניתוח? הרופא שניתח אותי שלח אותי לבירור אצל רופא גאסטרו. בינתיים דחו לי את התור כי הרופא יצא למילואים ואין להם עדיין תאריכים. מייאש. אולי רק בעוד חודש אזכה ללכת לרופא הזה. אשמח לקבל את חוות דעתך על מצבי. כמו כן רציתי לשאול איזה בדיקות מומלץ לי לעשות? תודה, אני.

שלום, לצערי אין בידי את כל המידע על הבירור שעברת טרם הניתוח וסוג הניתוח שבוצע, ולכן לא ניתן לתת יעוץ פרטני אחראי. תלונותיך מחשידות שיתכן שישנה הפרעה כלשהי בתהליך ההתרוקנות, שבלשון מקצועית אנו מכנים pelvic outlet obstruction, אבל לא ניתן ללא בדיקה ולרוב גם בדיקות הדמיה לומר בודאות אם אכן יש בעיה כזו ומה מה סיבתה. לא כל הגורמים להפרעה זו מטופלים בניתוח, ועל סמך סיפורך סביר שתזדקקי לפחות לבדיקה הנקראת דפקוגרפיה בה מדגימים את תהליך ההתרוקנות עם חומר ניגוד.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לרצפת האגן / תנועתיות מערכת העיכול לבירור להכוונת הטיפול. שתהיה שנה טובה ובריאה.

אני בן 33. מזה מספר ימים התפתחו בפי הטבעת גבשושיות קטנות לבנות, בגודל של מילימטר או שניים, עגול או אליפטי. לא כואב. טיפה דומה חיצונית לראשי שומן של פצעונים. מה זה יכול להיות ומה עלי לעשות? שמתי על זה פרוקטוגליבנול, כי לפעמים היתה לי נטייה ברורה יותר לטחורים. שמתי גם קצת דקטרין. שמתי רק עכשיו כך שאיני יכול לדווח על התגובה. האם זה יכול להתפתח מגירוי אנאלי מסוים?

איתי שלום, ה"גבשושיות" שאתה מתאר יכולות להגרם ממספר סיבות, כולל קונדילומות באיזור פי הטבעת. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאבחנה והכוונת הטיפול, ולא לנסות עצמאית משחות שונות. שנה טובה ובריאה.

הסיפור כזה: לפני 10 יום עקרתי שן בינה ואז הרופא נתן לי כדור אטופן להרגעה לקחתי כדור אחד בלבד ובנוסף נתן לי אנטיביוטיקה בשם אטוגן(נידמה לי) ל7 ימים לקחתי את למשך 3 ימים הפסקתי יומיים והמשכתי עד הסוף. דרך אגב ביום של העקירה אכלתי 2 סברסים ל אבטוח שזה קשור למקרה. לאחר 2 ימים מיום אחילת הסברס התחיל לשרוף לי ולגרד בפי הטבעת. איך שסימתי את האנטיביוטיקה לפני 5 ימים התחילה להיו ת לי בעיה ביציאה כלומר כל פעם שהולך לשרותים מרגיש שריפה בפי הטבעת ולא יכול להוציא כי זה שורף אז היתי מנסה קצת קצת כל פעם או סוגר ולוחץ ומשחרר מהר את הטבעת בנוסף גם הי הלי בעיקר בבוקר מין לחץ וכאב אדיר באזור פי הטבעת שזה קרה בעיקר שלוצים ומשחררים בפי הטבעת כאב חזק אבל לא שריפה. מה שקורה עכשיו זה כאבים ביציאה של שריפה כאילו יש שם פצע או משהו שמפריע לצאת ואני משתדל כמה שפחות ללכת לשרותים וזה מלווה ביומיים האחרונים בכאבי בטן. (ללכת לרופא אניאלך היום) בינתים מישהו פה ניתקל בזה מישהו מהרופאים יכול לומר מה קרה לי ?

אבי שלום, תלונותיך יכולות להחשיד לפיסורה בפי הטבעת, אך לא ניתן להגיע לאבחנה ללא בדיקה. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאבחנה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. שנה טובה ובריאה.

כמה זמן לאחר ניתוח טחורים נורמלי שתהיה יציאה בהנחה שמקפידים על שתיה ושמן פרפין, ואחרי כמה זמן שלא היתה יש לגשת לרופא?

אין על כך תשובה חד משמעית ומועד היציאה הראשונה תלוי גם בהרגלי היציאות שלך לפני הניתוח והאם בוצע ניקוי של המעיים לפני הניתוח. מומלץ להקפיד על ריכוך היציאות, לא להתאפק כשמרגישים שיש יציאה, ולהתאזר בסבלנות.

שלום דוקטור זמורה, אחת למספר חדשים אני מקבל "התקפת טחורים" שנעלמת לאחר כשבוע. הפעם ההתקפה נמשכה יותר זמן ונסתיימה . אולם נותר טחור בולט שאינו כואב אולם יש לי תחושה של מגבלה עקב כך. אני חושש מפני כל יציאה שהוא "ידלק" שוב. אני חושש גם מישיבה ארוכה בזמן העבודה. התחלתי להקפיד על אוכל עתיר סיבים. ממתין לעצותך בנושא בתודה, יעקבס

יתכן שהממצא שאתה מתאר הוא קפל עור, שיכול להשאר לאחר התקף של טחורים בצקתיים, ולרוב אין לו משמעות והוא אינו מגביר או מוריד את הסיכוי להתקפים חוזרים. כריתה של קפל עור כזה יכולה להיות כרוכה בכאבים ניכרים למספר ימים. אם בכל זאת זה מציק לך מאד מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. שנה טובה ובריאה.

אני חצי שנה אחרי ניתוח טחורים "מסורתי" ומאחר והפיסורה הקיימת קטנה לדעת הרופא ולא מצדיקה את הדימום הקיים, נשלחתי לקולונו' בה מצאו שישנם טחורים פנימיים. ?????? אני אחרי ניתוח !? הרופא הבודק מאד הכאיב והוסיף הרדמה ולשאלתי אמר שהמעי מאד מפותל. ברשום לסיכום הבדיקה מציין פעמיים שהבדיקה נעשתה והיא תקינה עד הצקום. האם זה מינוח בלבד ? לשאלתי ענה שהמקום צר. מה עלי להבין מכל הנ"ל. דימום יש וכן צריבה. וכן, אני משתדלת עם ה"תחזוקה המונעת" עם סיבים ובכל זאת התוצאות לא תמיד "ספוגיות". תודה רבה מראש.

הדס שלום, קולונוסקופיה היא לא בדיקה שמטרתה לאבחן טחורים ולרוב אין משמעות מיוחדת לכך שבדו"ח הקולונוסקופיה צויינו טחורים. אם פרט לכך הבדיקה תקינה זה מרגיע, ואיני רואה בעיה עם כך שזה צויין פעמיים. לגבי מקור הסבל באיזור פי הטבעת, קשה לי לקבוע מתאורך בלבד מה מקורו, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

אני בת 36, חצי שנה לאחר לידה. מאוד סובלת מעצירות וקשיים בהתרוקנות, כמו כן תחושת מלאות בוגינה. בעת ניסיון להתרוקן בולט גושבעור שבין הנרתיק לרקטום ולא יוצא החוצה. גם בעת פעילות ספורטיבית מורגש הגו הזה. כשהייתי בבדיקה לאחר משכב לידה נאמר לי שהנרתיק רפוי מעט ודורש ספקולום גדול, אך לא דובר על צניחה. אין לי בריחת שתן כלל, וכמוכן אין כאבים או אי נוחות ביחסי המין. לא יודעת אם יש קשר והאם מדובר בצניחה, אך מאוד סובלת. מה עליי לעשות? (תזונה עמוסת סיבים, מים, פעלות גופנית אינם עוזרים כלל).

דנה שלום, תלונותיך מחשידות שאכן ישנה הפרעה כלשהי בתהליך ההתרוקנות, שבלשון מקצועית אנו מכנים pelvic outlet obstruction, אבל לא ניתן ללא בדיקה ולרוב גם בדיקות הדמיה לומר בודאות מה סיבתו, האם הפרעה זו נגרמת על ידי רקטוצלה, וגם אם כן, האם זה מנגנון ההפרעה היחידי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לרצפת האגן / תנועתיות מערכת העיכול לבירור להכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול. שתהיה שנה טובה ובריאה.

שלום בבדיקה שהיתה אצל הכירורג נמצא שיש לי פיסורה. כמובן שאני סובלת מכאבים באיזור בעיקר השעות שלאחר יציאה. הסיבה לפיסורה זו היא העצירות שלי. הרופא נתן לי מרשם של אגיולקס לעצירות ובקשר לפיסורה המליץ לעשות 2 אמבטיות מאוד חמות ביום ולשים משחה שנקראת:NIFEDIPINE ESRACAIN PREPARATION 4 פעמים ביום הרוקח המליץ לעצירות על:יובסלקס (גם משהו טבעי)ץ שאלותיי: 1. מה יותר טוב לעצירות אגיולקס או יובסלקס? 2. האם הטיפול שהרופא נתן לי הוא באמת טוב שמרני ומועיל? (ממש לא בא לי לעבור שוב ניתוח של פיסורה, כי לפני שנתיים גם עברתי ניתוח כזה)

דורית שלום, הטיפול שניתן לך נשמע לי סביר בהחלט, ואנו אף ממליצים לרוב למרוח את משחת הניפדיפין 4 פעמים ביום. חשוב מאד לרכך את היציאות, ולא כ"כ חשוב באיזה מסוגי התכשירים הטבעוניים המכילים סיבים משתמשים (אגיולקס מכיל גם סנה ולכן לא מומלץ להשתמש בו יותר מחודש, אח"כ כדאי לעבור לתוסף סיבים ללא סנה). חשוב להקפיד על שתיה מרובה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שוב שלום שאלה נוספת- אני מניקה פעמיים ביום, האם אני יכולה לקחת את היובסלקס לריכוך הצואה? האם זה לא מפריעה להנקה בצורה כלשהי (אני פוחדת שהתינוקת שלי תקבל את התרופה דרך ההנקה) ?

שלום לך, עוד לא אובחנתי עם פיסורה אבל יש לי כאבים אחרי כל יציאה ואני סובלת מעצירות כרונית לכן שותה כל יומיים תה סנה שמאוד מקל עליי. שאלתי היא האם הפיסורה יכולה להקרין כאבים ואי נוחות גם למפשעה או שאין שום קשר.

האם בפגישה הראשונה הרופא בודק פיזית באיזור?

בבדיקה רפואית האבחנה ותכנית הטיפול נקבעות לרוב לפי הסיפור אותו מספר המטופל, בדיקתו של המטופל, ובדיקות עזר במידת הצורך. לכן לרוב פרוקטולוג בודק את איזור פי הטבעת, אם זה האיזור בו ממוקדות התלונות, על מנת לנסות ולהגיע לאבחנה.

שלום לפני כשנה ערכתי בדיקה קולונוסוקופיה עקב דימומים פנימיים הבדיקה היתה תקינה מלבד מציאת טחורים פנימייים,טיפלתי ועדין מטפלת בקשירות,עדין מדמם שאלתי,האם יכול להיות שמשהו פוספס בבדיקה,היות והרופא אמר שהמקום מצולק ואין טחורים,אך ממאן לשלוח אותי לבדיקה נוספת היות והבדיקה תקינה מה עושים? האם עלי להיות רגועה שאכן הדימומים מהמצאותם של טחורים או שזה התפתחות המחלה אודה על התיחסותך המיואשת

בת שלום, ראשית- לא להתייאש!!! בכל בדיקה רפואית יש סיכוי שהבדיקה לא מדייקת, אך בקולונוסקופיה הסיכוי לפספס ממצא משמעותי הוא נמוך ועומד על פחות מ 5%. אם אין לך סיפור משפחתי של סרטן מעי גס ואם את בת פחות מ 50 הסיכוי לגידול כזה מראש אינו גבוהה, ולכן נראה לי שתוצאת הבדיקה יכולה להיות מספקת. דמם מטחורים יכול להציק ולפגוע באיכות החיים, ואם למרות הטיפול והקשירות הדמם הזה מביא אותך לידי יאוש, יתכן שיש מקום לחשוב על שדרוג הטיפול לאחת מאפשרויות הטיפול הכירורגי בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. שנה טובה

יש לי בעיה שאני סובלת כבר כמה שנים שיש לי פעם לשנה דימום אים צואה ואינם כואבים עשו לי בדיקת קונולוסקופיה והרופא אמר לי שיש לי תחורים פנימיים הוא נתן לי להישתמש בנרות פרוקטו גלובינול וזה לא עזר אני נורא מפחדת שזה לא משהו אחר אני כרגע בהריון ואני נורא פוחדת הייתי בחרדה מיזה אני מאוד מבקשת אים אפשר לקבל תשובה

יש לי פס דם לפעמים כשאני מנגב את ישבני הרבה. לאבי יש טחורים, הוא בצע קשירה פעמיים בחיים שלו. מה עלי לעסות, האם גם לי יהייה תחורים?

שלום ד"ר עודד שמעתי לעצתך ועברתי קולנוסקופיה לזיהוי הסיבה שיש לי לחץ בפי הטבעת. הבדיקה העלתה טחורים פנימיים. אז מה עלי לעשות עכשיו ..אני ממשיכה להרגיש את האי נעימות בפי הטבעת כאילו המעיים לא במקום..הרופא המבצע לא רשם לי את דרגת חומרתם שלי הטחורים רק אמר שאין מה לעשות ..אז איך אני בכל זאת אמורה להרגיש טוב? תודה

גאיה שלום, אני שמח שהקולונוסקופיה תקינה, כך כולנו נוכל לישון טוב יותר בלילה. סביר שהבעיה ממנה את סובלת היא בעיה מטרידה אך לא בעיה מסוכנת, וזה כבר קצת מרגיע. בכל זאת, גם איכות חיים זה חשוב, ולכן מומלץ להמשיך את הבירור. אם יש חשד לצניחת מעיים, יתכן שכדאי לעבור בירור בכוון זה, כגון בדיקת דפקוגרפיה. כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי על מנת שירכז את הבירור. שתהיה שנה של בריאות.

ד"ר זמורה שלום רב, לפני כעשרה ימים היתה לי עצירות (אומנם אני בקיץ סובלת יותר מעצירויות עקב חוסר שתיה ומטחורים אך הם עוברים לאחר כמה ימים) ומאז יש לי טחורים, במיוחד אחד מעצבן. הייתי אצל פרוקטולוג (היחידי שיש בטבריה) אשר רק עשה לי רע להיות אצלו. הוא גס רוח, מדבר בהתנשאות וממש לא נעים להיות בקירבתו. הוא אמר שיש לי טחור מלא בדם, טרומבוז נדמה לי. הוא אמר לי לטבול גזה עם תמיסת מגנזיום סולפט שלוש פעמים ביום ולאחר 20 דקות לשים מישחה בשם פרוקטו-גליבנול. זאת עלי לעשות במשך 10 ימים. אני כבר מיום חמישי עושה את זה אך ללא שום הטבה. ביציאות הטחורים יוצאים וממש לא נעים לי לשבת. רופא המישפחה נתן לי (לפני שהגעתי לפרוטולוג) מישחה בשם ung nifedipine esracain prep 40 mg. שמתי אותה רק פעמיים והיא הרגיעה את התחושה הלא נעימה. שאלתי היא - האם לאחר 5 ימים לא היה צריך להיות שינוי? האם יש סיכוי שהטחור יעלם עם תמיסת המגנזיום? אם המישחה השנייה (שאמורה להיות בצל מוחלט) יכולה לעזור יותר? אני מבקשת סליחה על כל השאלות, פשוט לא מסוגלת לחזור לרופא הנוראי הזה שהייתי אצלו כדי לשאול אותו. המון תודות לך מראש.

אפרת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טחור טרומבוטי שנוצר בו קריש דם אכן גורם לכאב ולסבל רב, ולרוב הגוף סופג את קריש הדם בעצמו בפרק זמן ממוצע של כשבועיים גם ללא טיפול. תמיסת מגנזיום יכולה לספוג מעט את הבצקת שנוצרת בשל קריש הדם ולכן להקל מעט על הסבל, אך לא מזרזת את עצם ספיגת קריש הדם. ניפדיפין מיועדת לטיפול בפיסורה ולא בטחורים, ועזרקאין היא משחה המכילה מעט הרדמה מקומים המקהה מעט את צחושת הכאב. אבל- עם הצלחה אי אפשר להתווכח, ואם זה מה שעזר לך, אין מניעה להשתמש בטיפול זה. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים, כוללם כאלו בהם יש קריש דם. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. לאחר ספיגת קריש הדם מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג כלשהו להערכה חוזרת. קצת מידע כללי על טחורים ואפשרויות הטיפול העיקריות: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד"ר זמורה שלום רב, תודה רבה על תשובתך, אין צורך בהתנצלות על העיכוב מכיוון שאני בטוחה שאתה אדם מאוד עסוק. צר לי על כך שאין לנו רופאים כמוך אצלנו בטבריה. תשובתך הרגיעה אותי מאוד שהטחור הטרומבוטי יכול במקרים מסוימים להיעלם גם בלי שימוש בתכשירים. המחשבה שאצטרך לחזור לאדם הנוראי ההוא רק הכניסה אותי יותר ללחץ וכבר חשבתי על האפשרות לנסוע לרמב"ם או לבי"ח העמק. תודה רבה על הזמן שהקדשת לענות לשאלותיי, לחומר המקיף שצרפת לי ושאיישם מהיום והלאה. תבורך ד"ר זמורה על מעשה החסד שאתה עושה כאן בפורום. ברכת חג שמח ושנה טובה לך וכל משפחתך. אפרת

שלום ד"ר, הבנתי שלרוב גם כשמחלת הקרוהן מופיעה במעי הגס - אזור הרקטופ נשאר בריא....האם הופעתה של מורסה רקטאלית לאחר ניתוח שני של המעי הגס - מעידה על חזרת המחלה - הפעם ברקטום (שעד הניתוח היה בריא) ??? ואם כן - אם חלילה יהיה צורך בניתוח הוא יכלול בהכרח סטומה? מיואשת...

אין מצב ליאוש!! הקושי שלך בהתמודדות עם המחלה הממושכת שכל פעם אחרי שכבר רואים את האור בקצה המנהרה שוב חוזרת מובן, אבל בטיפול מושכל ומשולב אנו מצליחים ברוב המוחלט של המקרים לאפשר איכות חיים טובה עם המחלה. לכן אין מצב ליאוש, אלא לטיפול ולתקוה. ולעניין המורסה, היא לרוב מבטאת פעילות של מחלת קרוהן באיזור פי הטבעת (מה שאנו מכנים מחלה פריאנאלית) ולא של מחלה ברקטום עצמו. אם יש אבצס והוא לא מנוקז היטב, יתכן שמומלץ לשקול לנקזו באופן כירורגי, אבל בכל מקרה מדובר בניקוז של האבצס ולא בכריתה של הקרטום, והסיכוי להגיע לסטומה עקב אבצס כזה נמוך מאד. במקביל, מחלה פריאנאלית פעילה דורשת גם התאמת הטיפול התרופתי, ושילוב פעולה נכון בין הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשוב להשגת התוצאה המיטבית. שתהיה שנה של בריאות.

שלום רב מזה שזמן רב אני סובל מבעיית טחורים,פעם בכמה זמן יש לי טחורים,ואז אני מבצע שטיפה במים,שם משחות וזה עובר,לאחרונה הורדתי במשקל 20 קילו,עשיתי דיאטה מבוקרת,אוכל הרבה פירות וירקות,ושותה הרבה,בכל התקופה של הדיאטה כבר במשך של כ-10 חודשים לא היו לי בעיות טחורים,לפני ימים אחדים חליתי בשפעת,ופתאום,אולי בגלל השעול וקינוח האף,יצאו לי שוב הטחורים,שמתי משחה,ושטפתי כל פעם,אבל הפעם הרגשתי ממש כאבי טופת,ושרף לי המקום ,ככה אני סובל כבר 5 ימים,הלכתי לכרורג,שבבדיקה אמר שיש לי פיסורה בפי הטבעת,אין לי קיבה קשה,ולא דימומים,איך זה יכול לקרות? ומה צריך לעשות עכשיו? חייבים ניתוח? הרופא נתן לי לשתות שמן פרפין למרוח משחה בשם עזרקאין,ולעשות אבטיות פושרות.... אני סובל מכאבי תופת,וקשה לי לתפקד,תודה על תשובתך,וסליחה על אורכה של השאלה.

כמו כן יש לי גם טחורים,ואני ממש סובל,יש אפשרות בטיפול אחד לסיים את שני הדברים? או שאני צריך לטפל קודם בדבר אחד,להמתין שיבריא,ואז לגשת אל השני?

בנתיים הלכתי לרופא באופן פרטי לחוות דעת נוספת לפרופסור אנגלברג משה,בבדיקה קבע שאין לי פיסורה,אבל יש טחורים,אבל סובל מכאבי תופת כבר תקופה,ולא מתפקד בכלל,טיפול בטכניקת הא"ל עולה 5500 ש"ח,רופא קופת החולים לא רוצה לטפל בי בניתוח,וכן גם הפרופסור,אני אובד עצות,לא יודע מה לעשות עם עצמי מרוב כאב,ולא מוצא עזרה משום מקום,אולי אתה תוכל לעזור לי? מחכה לתשובתך

רן שלום רב, ראשית התנצלותי הכנה על העיכוב במתן התשובה. כאבים עזים כפי שאתה מתאר יכולים להיות אפייניים לפיסורה, או לטחורים חיצוניים שנוצרו בהם קרישי דם, ופחות אפייניים לטחורים פנימיים בבד, אלא אם הם מאד בצקתיים. אין לי כמובן דרך להעריך באילו משתי הבעיות (או בשתיהן גם יחד) מדובר ללא בדיקה. תוכל למצוא מידע רב הן על פיסורה והן על טחורים בתשובותי בפורום זה בנושאים אלו לאחרונה. לפי תלונתך על כאב עז ספק רב בעיני אם אתה מתאים לפעולת HAL, ובוודאי שספר אם תעמוד בה ללא הרדמה. ניתן לטפל בפיסורה ובטחורים ביחד העת ניתוח, אולם הטיפולים הלא ניתוחיים בשני מצבים אלו אינם זהים (פרט לריכוך היציאות), ולרוב לא ניתן לבצעם ביחד. שתהיה שנה של בריאות.

שלום ד"ר זמורה, רציתי לשאול משהו בקשר לניתוח, לפני זה אני אעדכן, המצב של החתך נראה טוב, זה הולך ומגליד מסביב לנקז, יש עדיין הפרשות מועטות, צבען צהבהב. לא יוצא יותר צואה או דם מהפצע הזה. יש לי כאבים חזקים נורא מפי הטבעת, בהתחלה חשבתי שאולי מדובר בטחורים אבל כשהסתכלתי עם מראה, ראיתי שיש לי תפרים (!!!) ממש צמוד לפי הטבעת, ומסביב לזה יש קצת בליטות של העור ונפיחות. המקום מאוד כואב, מין תחושה של דקירות והרגשה שאני צריכה שירותים תמידית. מה גם שמהמקום יש הפרשה נוזלית (מאיפה שהתפרים האלו). השאלה שלי היא אם המצב הזה תקין?? ולמה יש תפרים בפי הטבעת???? תודה מראש, בבכרכת שבוע טוב! יערית.

יערית שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה. היו כמה ימים לחוצים במיוחד. בוודאי שיש בפי הטבעת תפרים, הרי בניתוח כמו שעברת אנו מרימים לשון של רקטום ותופרים אותה בתפרים מעל פתח הפיסטולה הפנימי. התפרים האלו נספגים לבד עם הזמן ואין צורך להוציאם. גם תחושת הדקירות והצורך ללכת לשירותים לעיתים קרובות לא נדיר לאחר ניתוח כזה. שתהיה שנה של בריאות

מקווה שזה המקום המתאים... תמיד בזמן המחזור אני מרגישה שמשהו ברקטום כאילו דוחף ואז קשה לי עוד יותר עם העניין השני.. ז"א אחד דוחף את האחר (מקווה שהסברתי את עצמי נכון) מה אני יכולה לעשות??

מעיין שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בעקרון בעיות באיזור האגן המופיעות באופן מחזורי סביב זמן המחזור יכולות להחשיד לבעיה גניקולוגית הנקראת אנדומטריוזיס, בה יכולה להיות במקומות שונים באגן רקמה המגיבה להורמונים ואז בזמן מחזור רקמה זו "מתנפחת" ויכולה לגרום ללחץ ואף לכאב. מומלץ לפנות לגניקולוג מומחה לתחום זה להערכה. אם לא תמצא סיבה גניקולוגית, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג להערכה.

דר' זמורה שלום אני בת שלושים וחמש, נשואה ובריאה (עם צליאק, אבל שומרת על דיאטה). ולפני כחודש התחלתי לסבול מגרד עז בקרבת פי הטבעת, לייתר דיוק במעיין חתיכת עור הנמצאת בין פי הטבעת והנרתיק. הגירוד חזק במיוחד במצבים של עשיית צרכים ושתן ובשעות הלילה. הלכתי לפרוקטולוג שאמר לי כי זו חתיכת עור שיוצאת לעיתיםלנשים אחרי הריון ולידה (אני ילדתי לפני 3 שנים) וכי לא מומלץ לנתח אלא רק לטפל במשחות... אני סובלת מהעניין מאוד, ועד שקראתי את דבריך לעיל גם לא ניסיתי לשמור ולא לגרד, כך שכרגע אני די פצועה (שריטות) במקום. שאלתי הראשונה היא - מה שם התופעה? מה יהיה הטיפול הנכון ביותר בהנחה שהסבל הוא גם נפשי (אני נרתעת מלקיים יחסיים מרוב שזה מציק לי) וגם פיסי. תודה מראש, שיר

שיר שלום, גרד אנאלי יכול להגרם מסיבות שונות, כגון תולעים, קושי (אפילו קל) באיטום סוגר פי הטבעת, או מסיבה לא ידועה, ואז זה נקרא בלשון מקצועית pruritus avi. קפל עור, גם אם הוא קיים, לא גורם לרוב לגרד. מידע כללי על גרד אנאלי מצורף להלן, אך לא ניתן ולא אחראי לתת המלצות לטיפול פרטני ללא בדיקה. מעט מידע על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

לבני, בן 35 , גילו פוליפים במעי הגס בגיל שנתיים והוא עבר כריתה שלהם. בגיל עשרים ומשהו עבר בדיקת קולונוסקופיה בגלל דימום והרופא טען שיש לו מושבה של פוליפים קטנים. וכרת שני פוליפים. בבדיקת מעבדה הפוליפים נמצאו שפירים. הוא עבר עוד מספר פעמים בדיקה זו. אתמול עבר שוב קולונוסקופיה והרופא כרת שוב פוליפ אחד ואמר לו שהוא רואה עוד פולים קרוב לאזור התוספתן, אך הוא נראה שונה ולכן לקח ביופסיה על מנת לבדוק אותו. שאלתי היא איזה פוליפ זה יכול להיות. האם אפשר להבין מדברי הרופא שמדובר בגידול סרטני? או שיש עוד אפשרויות. נא תשובתך המהירה, אני מאוד מודאגת.

אין במשפחתנו היסטוריה של גידולים במעי או גידולים סרטניים בכלל.

סיגל שלום, פוליפ ש"נראה שונה" אינו בהכרח פוליפ ממאיר, ולכן יש לחכות לתוצאות הביופסיה על נמת לתכנן את הטיפול בו. בכל מקרה, פוליפ כזה צריך לצאת, גם אם הוא שפיר לחלוטין, מאחר שלפוליפים במעי הגס יש נטיה לפתח ממאירות עם השנים. אם הפוליפ שפיר וניתן להוציאו דרך קולונוסקופיה- מה טוב. אם לא- סביר שיש מקום להוציאו בניתוח. פוליפים במעי הגס המופיעים בגיל צעיר מאד מצביעים לרוב על נטיה גנטית ליצור פוליפים במעי, גם אם אין מקרים אחרים במשפחה, ונטיה זו כרוכה פעמים רבות גם בנטיה מוגברת לפתח גידולים של המעי. כיום אנו יודעים לבצע בדיקות גנטיות שלא היו זמינות בשנים עברו, ולעיתים ניתן לזהות את הבעיה הגנטית ולכוון טוב יותר את הטיפול. מומלץ לפנות למרפאה המתמחה בתחום זה.

לד"ר זמורה, תודה לך על תשובתך. לעת עתה קיבלנו תשובה שהפוליפ שפיר. הייתי רוצה לדעת היכן ישנן מרפאות המתמחות בתחום זה? האם במסגרת קופות החולים?

שלום אני בת 55 ויש לי טחורים שנים רבות חיה עם זה ללא טיפול.אין דימום ואין כמעט כאבים. לאחרונה החלטתי לטפל בזאת ובבדיקה אצל כרורגית נאמר לי שיש לי טחורים בדרגה 3-4 ושיש לנתח.לא נאמר לי איזה ניתוח. קראתי כי עלולים להופיע כאבים לאחר הניתוח וכן עלולים להיות סיבוכים שונים. אודה מאוד אם תוכל ליעץ לי בנידון.אם כדאי לנתח או להמשיך לחיות עם זה בתודה מיכל

מיכל שלום, כעקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים ולכן רק את יכולה להחליט כמה הם מפריעים לך בחיים ואם את מעוניינת לטפל בהם. ישנן שיטות טיפול שונות בטחורים, לכל שיטה יתרונותיה וחסרונותיה, וקשה לייעץ איזה מהשיטות יכולות להתאים לך ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים ואפשרויות הטיפול העיקריות: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום עודד! אני בת 50. מגיל קתן סובלת מאצירויות קשות. כתוצעה מזה התפתחו אצלי טחורים וanal pissure. שלוש שנים אחרונות מופיע דם על הצוא. רוצה לציין שקולונוסקופיה שלי תקינה . פניתי לפרוקטולוג בקופת חולים והוה בדק אותי עם רקטוסקופ ואמרה שאני זקוקה לניטוח לכריתת תחורים,ספינקסרוטומיה וכריתת פוליפ אנלי.רופה אמר שיש לי טחורים דרגה 3 עם פוליפ אנלי וסדק אחורי עם sentinel pile רוצה לציין שאני בכלל לא סובלת , אין לי כאבים לא לפני יציאה ולא אחרי יציאה וסיבה היחידה שפניתי לרופא הייתה בגלל קצת דם שהופיע בצואה אם ההפניה הגעתי לשיבא , שם בדק אותי פרוקטולוג ואמר שהטחורים לא מדרגה 3 והם בכלל לא מצריכים התערבות כירורגית, גם סדק לא פעיל ולא מצריך ניתוח. המליץ לשמור על דיאטה והציע לבצע כריתת פוליפ. את הניתוח אני צריכה לעבור בנובמבר והשאלה שלי אם בזמן כריתת הפוליפ המנתח יראה שאכן קיימת בעיה של פיסורה האם הוא יוכל לטפל גם בפיסורה או שחייב לפעול לפי ההוראות כלומר רק כריתת פוליפ? ושאלה שנייה אם סדק אחורי עם sentinel pile יכול להחלים עם טיפול שמרני ללא צורך בניתוח? בתודה מראש

ללי שלום, כעקרון הכירורג המנתח אמור לבצע בניתוח רק מה שתסכמו מראש, אלא אם ימצא פתאום בניתוח מידע קריטי חדש שאפשר לראות רק בזמן הניתוח ומחייב טיפול דחוף. כך שאת צריכה לסגור עם הכירורג מראש אם את רוצה שיטפלו בניתוח גם בפיסורה והטחורים או לא. בעקרון, הן פיסורה והן טחורים זקוקים לטיפול כירורגי רק אם הם גורמים לסבל ניכר. פיסורה (סדק) עם centinel pile זקוקה גם היא לניתוח רק אם היא גורמת סבל. אגב- אם תמשך עצירות כרונית את עלולה לסבול שוב מבעיות באיזור פי הטבעת, ולכן מומלץ מאד לברר / לטפל גם בבעיה זו.

בעקבות קיום מגע אנאלי נוצרו סביב פי הטבעת בליטות חיצוניות , מה עושים כדי שיעלמו?

לולו שלום, קשה לדעת ללא בדיקה באיזה בליטות חיצוניות מדובר, ולעיתים יכולות להופיע באיזור פי הטבעת בליטות הדורשות טיפול (כגון קונדילומות). מומלץ לפנות לכירורג קולוקרטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

לבתי בת השש יש דם (אדום ובהיר) בצואה. הופעת הדם אינה בכל יציאה. כמו כן היא מתלוננת על כאבי בטן. היום עשינו אולטראסאונד ונאמר לנו כי יש מעט נוזלים באגן הקטן. מה זה אומר? מה עלי לעשות?

אסנת שלום, מטרת פורום זה הוא לספק מידע כללי, ולא יהיה אחראי מצידנו לספק יעוץ פרטני ללא בדיקה (שהיא חלק חשוב בכל הערכה רפואית). בנוסף, איני כירורג ילדים ולרוב איני מטפל באנשים בגיל זה. מומלץ להתייעץ עם הרופא המפנה לבדיקה לגבי פירוש תוצאותיה.

שלום אני משתמש ב"פרוקטוצורין-n אולם ללא הקלה.אין לי דימומים והצואה רכה. אודה לך על המלצתך למשחה יעילה יותר. רב תודות

משחות לטיפול בטחורים מיועדות בעיקר להוריד מעט את רמת הכאב שנגרם על ידי הטחורים, ופרט לכך לא ממש מטפלים בטחורים עצמם.חלק מהמשחות מכילות חומרים שאמורים לכווץ מעט את הטחורים, אולם אין הוכחות טובות שזה ממש עובד. אין עדיפות מוכחת למשחה זו או אחרת, והדרך היחידה למצוא אם משחה אחרת תקל עליך יותר היא לנסותה. בעקרון, העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לך היא להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת לכוון את הטיפול. לגבי אפשרויות הטיפול השונות בטחורים, תוכל למצוא מידע רב בתשובותי בפורום בנושא זה.

ד"ר זמורה הרבה תודות על תגובתך. שלום

אני סובל מבעיית גזים די רצינים (מאי שליטה) האם רופא פרוקטולוג יוכל לעזור לי?

בעיות אי שליטה אכן מטופלות על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. בעיות של "עודף גזים" אינן בתחום טיפול הכירורגים. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. מהם הגורמים העיקריים לחוסר שליטה? ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ועוד אמצעים חדשניים נמצאים כעת בבחינה וסביר כי יכנסו לשימוש בשנים הקרובות. לדוגמא, במקרים בהם איטום פי הטבעת אינו טוב, ניתן כיום לשפר את איטום פי הטבעת על ידי חומרים כדוגמאת סיליקון, המוזרקים לאיזור פי הטבעת. במקרים של אי שליטה קשה, ניתן כיום לשפר את תפקוד כל רצפת האגן על ידי השתלת קוצב על העצבים המעצבבים את רצפת האגן, פעולה שמביאה פעמים רבות לשיפור דרמטי בשליטה. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת.

תודה. אני סובל גם מעודף גזים אבל גם מחוסר שליטה על הגזים, אני אלך בקרוב לייעוץ.

שלום רב, אמי עברה ניתוח להוצאת גידול מהמעי שבעקבותיו הותקנה סטומה. עקב חולשה נוראה לאחר הניתוח (ורמת ברזל בדם נמוכה),הוחלט מתן ברזל. הבעיה היא שזה גורם לה לכאבי בטן תחתונה ולהמון גזים שממש מנפחים את השקית. האם יש פתרון? תודה רבה מראש, אורית

אורית שלום, ישנם תכשירי ברזל שונים, חלקם יותר "עדינים", וחלקם אף כוללים אנזימי עיכול במחשבה לא כ"כ מוכחת שתוספת זו יכולה להפחית את אי הנוחות הנגרמת ע"י תכשירי ברזל. יתכן שכדאי לנסות להחליף סוג תכשיר ברזל. אם אין ברירה ואמך לא מסוגלת לסבול את הברזל, אפשר לשקול להפסיקו ולהסתפק בכלכלה עשירה בברזל, ולראות אם הסימפטומים עוברים. יש לציין שכאבי בטן לאחר ניתוח כזה יכולים לנבוע מסיבות שונות, ולא רק מתן ברזל. במקרים קיצוניים ניתן לתת עירויי ברזל דרך הוריד.

אני סובל מזה שנים מטחרים הבאים והולכים, כאשר לפני 7 שנים (בתקופת הצבא) עברתי ניתוח לפיסורה. בשנה האחרונה הורגלתי לדם קל עד בינוני המופיע על נייר הטואלט לאחר יציאה. בחודש האחרון, בעקבות עצירות ולאחריה שלשול חריף פצעתי את עצמי (כל הדבר אובחן- כפצע ולא פיסורה), והטחורים הוחמרו (דרגה 4). סבלתי מכאבים עזים. עברו מאז שלושה שבועות, ובשל תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה, מעבר למגבונים לחים ופרידה מנייר הטואלט, הטחורים הצטמצמו (לדרגה 2), אני מקפיד להכניסם לאחר יציאה, והפצע נעלם ואינני חש כאבים. כמו כן, הדימום כמעט ונעלם, נהיה זניח והופיע כטיפה דלילה על המגבון הלח. בביקורת שנערכה אצל פרוקטולוג השבוע, הוא אמר כי מצבי השתפר, אך הוא איבחן כי "פר אנוסקופיה פיסטולה אחורית וטחורים דרגה שתיים, לדעתי סיגמו ואאוגמנטין", ונתן לי אנטיביוטיקה (אוגמנטין) ונשלחתי לגסטרו. היום לאחר יציאה שנייה (ביציאה הראשונה בבוקר לא היה דימום), היה לי דימום רב יותר, שיצא עם הצואה, דימום כהה וסמיך (כלומר לא כרגיל על נייר הטואלט). בשל העובדה כי הפרוקטולוג של קופ"ח נוטה לא לנדב לי מידע, וקשה מאוד לשבת עימו מעל אותם חמש דקות המוקצבות, ובשל התיסכול כי כל פעם שנראה לי שמצבי השתפר מופיעה החמרה, אשמח אם תביע את דעתך במצבי, מה צריכה להיות תזונתי, ומה סיכויי האנטי' לפתור את הפיסטולה. במידה ואזדקק לניתוח מהי הפרוצדורה הכרוכה בו. אציין כי יש לי הומוגלובין מעט נמוך (13.1) כאשר ייתכן והסיבה היא מאותם דימום מהטחורים במשך שנים, נשלחתי גם להמוטולוג. כמו כן, אני נוסע בעוד בכחודש לסין למספר חודשים, רציתי לדעת אם אני לא אספיק לקיים את האנוסקופיה(?) אצל הגסטרו לפני נסיעתי אלא כבעוד ארבעה חודשים, אם הדבר יהווה בעייה. תודה מראש, סליחה על אריכות הדברים. דור

דור שלום, מטרת פורום זה הוא לספק מידע כללי, ולא יהיה אחראי מצידנו לספק יעוץ פרטני ללא בדיקה (שהיא חלק חשוב בכל הערכה רפואית). איני יודע באיזה פיסטולה מדובר, ולכן אוכל רק לספק מידע כללי על פיסטולה שיצורף לסוף הודעה זו. כעקרון, אם יש לך דמם מפי הטבעת, מומלץ לבצע בדיקה כלשהי של המעי הגס, כגון סיגמואידוסקופיה (כאשר היקף הבדיקה צריך להקבע על פי גלך, וגורמי סיכון נוספים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי), ולדעתי עדיף לבצע זאת לפני נסיעתך. אם בדיקה זו תהיה תקינה, כל בעיות איזור פי הטבעת שציינת לרוב פוגעות באיכותהחיים ולא מסכנות אותם, ולכן ניתן גם לדחות את הטיפול בהם עד לחזרתך. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. נסיעה טובה.

דר' זמורה שלום! יש לי פיסורה תקופה ארוכה מאוד, אני דואגת לאכול תזונה שתרכך את היציאות, ובכל זאת היצאות מלוות בדימום בכל יציאה בדרך כלל בניגוב, ולאחרונה על גבי הצואה עצמה אני רואה דם. שאלתי, האם זה מראה על בעיה נוספת פנימית יותר עם הדם נמצא על הצואה ? אם אני לא עוברת ניתוח ומשאירה את המצב כמו שהוא זה מהווה איזשהו סכנה לבריאותי שיש לי דימום בכל יציאה? תודה חן

חן שלום, דימום יכול בהחלט להגרם על ידי פיסורה גם ללא כאבים, אולם מאחר שלא ניתן לומר לפי צורת הדימום אם מקורו באיזור פי הטבעת או במעי הגס. בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. לאור הדמם, מומלץ לבצע בדיקה כלשהי של המעי הגס, כאשר היקף הבדיקה צריך להקבע על פי גלכ וגורמי סיכון נוספים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. אם הבדיקה תהיה תקינה נוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה . אם הדימום הוא מאיזור פי הטבעת עצמו, כגון מפיסורה, הוא לרוב אינו מהווה סכנה בריאותית, ויש לטפל בו בעיקר אם הוא פוגע באיכות חייך באופן ניכר.

שלום רב, אני סובלת מלחץ מתון על פי הטבעת שמגיע בעיקר לפני יציאה ואחריה. ההרגשה כאילו המעיים אינם שבים למקום. רופאת הנשים שלי אמרה שלחץ ברקטום-גידול ,עדין לא עש/יתי קונוסקופיה כך שאין לי אבחנה אבל האם יש סיבות נוספות לתחושה הזו כי אני משתגעת מחרדה. תודה אין לי תלונות נוספות למעט גזים רבים .

שני שלום, סיבות רבות יכולות לגרום לתחוששת לחץ באיזור פי הטבעת, רובן סיבות שפירות או תפקודיות, ורק מיעוטן סיבות גידוליות. בהחלט מומלץ לבצע קולונוסקופיה כדי שכולנו נוכל לישון בשקט בלילה, והכי מומלץ לפנות למומחה בתחום, כגון כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או גסטרואנטרולוג כדי שיכוון נכון את הבירור והטיפול. ובינתיים, להשתדל לא להשתגע מחרדה! שבת שלום.

ד"ר זמורה שלום רב, רציתי להודות לך על תשובתך לפנייתי לפני כמה ימים. אין מספיק מילים כדי להעריך את אשר אתה עושה בפורום הזה ביעוץ שאתה נותן ובזמן שאתה משקיע לכל אדם ובעייתו. גם בדפדוף אחר תשובותיך לאחרים ניתן להשיג מידע רב על שאלות שחשבתי לשאול. תודה רבה.

דקלה שלום. תודה. תגובות כאלה אכן נותנות כח להמשיך במשימה לא קלה זו. שתהיה שנה של בריאות.

שלום רב, אני מועמדת לניתוח פיסורה. מהי ההכנה לניתוח (אילו בדיקות צריך לבצע לפני האשפוז) כמו כן, רציתי לדעת כמה עורכת ההתאוששות מהניתוח ומה עושים עם כל העניין של היציאות לאחר הניתוח, הרי חותכים את השוער בכ-1 ס"מ?, מה הסיכויים לפגיעה בשוער (הרי זה אחד מהסיבוכים של הניתוח עצמו). בתודה מראש

ג שלום, ההכנות לניתוח פיסורה הן לרוב בעיקר הכנות להרדמה, ותלויות בסוג ההרדמה שנבחרה, מצבך הבריאותי הכללי, ונהלי בית החולים בו מתוכנן הניתוח. רוב הכירורגים אינם נוהגים לבצע הכנות מיוחדות לניתוח עצמו, אולם גם בנושא זה יש להתייעץ עם הכירורג המטפל. לאחר הניתוח יש צורך לרכך בקפדנות את היציאות, לפי הנחיות הכירורג המנתח. ירידה ביכולת השליטה היא תופעה נדירה לאחר ניתוח לפיסורה, וגם אם קורה, לרוב מדובר בירידה קלה ביכולת השליטה ולא בחוסר שליטה מוחלט. בהצלחה.

שלום, עברתי ניתוח ראשון להסרת פיסורה ב-1984 וככה חלפו להן השנים עד 2004 שהיה לי דימום חזק ולאחריו אותה תחושה של כאבים ללא דימום,נבדקתי ע"י כירורג של קופ"ח וזה איבחן "פיסורה קטנה" והמליץ על אוכל מיוחד וקיבה רכה.לאחר כשבועיים המצב לא הוטב, לא אלאה אותך בפרטים , עברתי ניתוח שני באסותא -פרטי ע"י ביטוח של "צוות" אני איש צבא לשעבר -גמלאי.היום "רק" כ3.5 שנים אחרי ניתוח זה עוד פעם אני מרגיש אי נוחות אחרי יציאה, ויש לי כאבים ללא דימום.האם אפשר להימנע מניתוח שלישי?האם יש טיפול כלשהו ? כרגע משתמש במשחה NIVEDEFINE 0.2% .מה עלי לעשות כרגע?עדיין לא עשיתי כלום בקשר לרופא-מפחד מהרעיון שלהתחיל הכל מחדש וכל כך מוקדם.אני בן 56

איציק שלום, עצתי העיקרית היא לא לפחד ולפנות בכל זאת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה בהקדם האפשרי, שכן ככל שמקדימים לטפל ההעיה יש יותר סיכוי לפתור אותה הטיפול שמרני. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

כפי שכבר כתבתי עברתי כבר 2 ניתוחים.בניתוח השני המנתח ציין שבניתוח הראשון היתה צלקת גדולה אין לי מושג על מה הוא דיבר.השאלה שלי היא האם אפשר ניתוח שלישי ?והאם זה לא ישפיע על שריר הסוגר?חיפשתי את שימך בחוברת הביטוח שלנו ולא מצאתי (חבר)האם אתה מופיע בחוברת של קופ"ח הכללית?ב.אם אתה מנתתח אז איפה אתה עושה זאת?אני מודה לך על התשובה המהירה שלך.לי זה אומר הרבה עליך. האמת שמאז הכאב הופיע הפסקתי לאכול חריף ,ואני מקפיד על ניקיון היציאה ומריחה של המשחה.אני עושה אמבטיות במים עם סבון 2-3 ביום.

שלום דוקטור מזה כשלושה חודשים יש לי תחושה של שריפה וצריבה בפי הטבעת שמתפשט לישבנים . התחושה קיימת רק במצבים של ישיבה (ככל שהישיבה יותר ממושכת זה חזק יותר ) ושכיבה על הגב. בבדיקה פרוקטולוגית לא נמצאו טחורים משמעותיים ואין לי בעיה עם היציאות. אולי כדאי לציין שמאותו זמן בערך, אני סובל גם ממתן שתן בתדירות גבוהה (אינני יודע עם זה קשור? ) כ-15 -20 פעם במשך 24 שעות. (הוציאו לי אבן מדרכי השתן אבל הבעיה נמשכת גם אחרי זה ). האם הדברים קשורים ומה ניתן לעשות?

מוטי שלום, סביר שאין קשר בין הצריבה שאתה מתאר באיזור פי הטבעת לבין התכיפות במתן שתן. ישנן סיבות רבות לתחושת צריבה באיזור פי הטבעת, אולם לעיתים מופיע גרד אנאלי גם ללא סיבה ברורה. מעט מידע על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

לדר' זמורה שלום, אני מודה לך מאוד על התשובה אך נראה לי שהיא לא המקרה שלי, מפני שאני לא סובל מכל התופעות האלה שתיארת. לא מגרד לי בכלל בפי הטבעת ומסביבו אלא שורף ( צורב ) לי בעיקר במצב ישיבה, ותחושה זו מקרינה גם לישבנים והופכת את פעולת הישיבה( אם היא ממושכת ), לבילתי נסבל. אשמח לקבל עזרה. מוטי

ד"ר זמורה שלום רב, לפני יומיים בעת קיום יחסי מין, החבר שלי הכניס בטעות את איבר מינו לפי הטבעת במקום לאיבר המין שלי, נורא כאב. חשבתי שהכאבים יעברו ושלא יגרם נזק. לצערי שמתי לב שיש מעין הפרשה (לא בטוחה שזה היה דם). אני דואגת כל פעם שאני בשירותים לשטוף את המקום. לצערי אחרי היציאה שהיתה לי יצאו גם טחורים, אחד די גדול מהשאר. בעבר כשסבלתי מטחורים עקב עצירויות זה היה עובר לאחר כמה ימים (כמו שבא כך הולך) האם יכול להיות שעקב הכנסת איבר המין שלו נגרם לי נזק בלתי הפיך? האם על ידי ניקיון המקום זה יכול להבריא?

דיקלה שלום, מין אנאלי לרוב אינו גורם נזק בלתי הפיך. יתכן שאם המין האנאלי בוצא ללא הכנה וללא חומר סיכה הוא גרם לטראומה מקומית, אולם נדיר שנזקים כאלה אינם הפיכים. מומלץ לרכך את היציאות באמצעות כלכלה עשירה בסיבים, תוסף סיבים על בסיס פסיליום (ניתן לרכוש ללא מרשם), שמן פראפין לפי הצורך, ושתיה מרובה. אם אין שיפור תוך מספר ימים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג לבדיקה.

שלום רב! עברתי לפני כשבוע ניתוח פיסורה והמקום מחלים יפה (גם לדעת הרופא) ,ולמעט התפרים שמגרדים מעט אין כלל כאבים גם בזמן היציאות.אני לוקחת שמן פרפין ופגלקס ,שתייה סיבים ,אמבטיה וכו;. הבעיה היחידה היא שפי הטבעת ,איך לומר בצורה עדינה,אינו נקי ויש שאריות בכול פעם שאני בודקת ואני רוחצת במים סבון ומגבונים כמה פעמים ביום מעבר לאמבטיות ישיבה.האם אני מרככת את הצואה יתר על המידה (אין לי שילשול)? האם התופעה מוכרת ותחלןף או שמה אני צריכה להתחיל לדאוג לגבי איבוד שליטה בסוגר שהיא תופעה אפשרית,משהו כמו "דליפת שתן". מודאגת מאוד ואודה לתשובתכם.

גלית שלום, ירידה ביכולת השליטה היא תופעה נדירה לאחר ניתוח לפיסורה, ופעמים רבות קושי ראשוני בשליטה בימים הראשונים משתפר עצמונית בהדרגה, ולכן אנו גם לרוב לא מטפלים בקושי כזה עד שחולפים 3 חודשים מהניתוח. כדאי לנסות בכל זאת להוריד מעט את כמות מרככי היציאות, ולא להיות בלחץ. אם הבעיה מתמידה מספר שבועות (וכאמור לרוב היא לא), מומלץ לפנות לרופא המנתח לבירור וטיפול.

תודה רבה!

היי אני בת 24 אני ובעלי ניסינו לקיים מין אנאלי לפני כמה ימים אבל היה פתאום כאב חד שהפסקתי אותו והכאב נמשך כמה זקות אחרי...האם יכול להיות שיש קשר בין האנאלי הכואב לשלשולים שיש לי היום? (אין לי בחילות או כאבי בטן רק כשיש יציאה היא רכה מאוד)

קשה לי להאמין שהדברים קשורים. בעקרון מין אנאלי לא גורם לשלשולים, פרט למין אנאלי באנשים מדוכאי חיסון (כגון חולי איידס) המקיימים מין אנאלי מזדמן, ויכולים להדבק במחלות זיהומיות. לא נראה לי שזה המקרה אצלך.

שלום, אני בת 65, סובלת לאחרונה מ : כאבים לא קשים בבטן תחתונה בעיקר כשיש צואה (כחודשיים) לפעמים שעתיים אחרי הצואה לפעמים גאזים עצירויות קבועות לעיתים דקירות לאחר אוכל מסויים רעשים בבטן מהן הבדיקות המומלצות ?

שלום, הדבר הנכון היותר לעשות הוא לפנות מלכתכילה לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי על מנת לנהל את הבירור ולכוונו, אולם אם את שואלת על בדיקה, סביר שהייתי ממליץ להתחיל בקולונוסקופיה.