פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום ד"ר עודד אז ככה ... בישיבה בשרותיים ואף כמעט ללא מאמץ מתנפח לי וריד בצמוד לפי הטבעת. ככל שהתאמץ יותר כך יגדל יותר . לאחר גמר הטקס וריד זה נעלם ואין שום בליטה או נפיחות כל שהיא . עליי לציין שהופיע כתם של דם מספר פעמיים על נייר הניגוב . לפי התאור הנ"ל וללא הבחנה ישירה האם זהוא טחור חיצוני או פנימי ? במידה ואכן זהוא טחור פנימי , מה ניתן לעשות , מה האופציות ...? האם דופלר יכול למנוע זאת , או טיפול קשירה רגיל או אחר ...? מודה מאוד על עזרתך דן

דן שלום, המצב שאתה מתאר יכול להתאים לטחורים. ללא בדיקה אין באפשרותי לקבוע בודאות אם החלק הפנימי או החיצוני של הטחורים מהווה את עיקר הבעיה, למרות שנפיחות שחולפת מיד לאחר היציאה אופיינית יותר לטחור פנימי. הטיפול הבסיסי הוא להמנע ככל האפשר ממאמץ בשרותים בעזרת לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. איני יודע את גילך אולם במקרים של דמם מפי הטבעת באנשים מבוגרים או עם גורמי סיכון, אנו ממליצים לבצע קולונוסקופיה לשלול מקור דמם מהמעי הגס. בצעירים ובריאים לעיתים מבצעים רק בדיקה של הרקטום, שהוא החלק האחרון של המעי הגס, שמתחבר לפי הטבעת. אם מקור הדמם הוא רק בפי הטבעת, אז הוא נובע לרוב מסיבות שאינן מסוכנות אלא בעיקר מציקות כגון טחורים. אם המצב המתואר מציק לך באופן ניכר באיכות חייך, כדאי להבדק אצל רופא המתמצא בתחום (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. ישנם מספר טיפולים נוספים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני כגון "התנפחות וריד" שאתה מתאר, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL (דופלר) היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא כנראה טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו. זוהיא פעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. מעבר לכך יש טיפולים ניתוחיים שמוצעים לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. לפי תאורך לא נראה לי שאתה במצב זה כעת.

אני בן 33 . לפני כחצי שנה היו לי בפעם הראשונה טחורים. רופא המשפחה המליץ לי לקחת נר ולמרוח משחה וכך עשיתי. לאחר תקופה מסויימת החל לי דימום קל ומטריד וכמו כן גירוי במקום. הדימום נמשך ולכן פניתי לרופא כירורג לפני כשלושה שבועות. הרופא אמר כי לא מדובר בטחורים או פיסורה, אלא בפיסטולה. "התעלה" כפי שהסביר לי לא התחברה לפי הטבעת כמו שקורה ברוב המקרים אלא למקום אחר. במסגרת הטיפול נתן לי אנטיביוטיקה ומשחה נגד דלקות למשך כעשרה ימים. לאחר מכן בביקור נוסף אצל אותו כירורג לצורך ביקורת - אמר כי הבעיה לא נפתרה ונתן לי הפנייה לבדיקה שנקראת TRUS . ברצוני לדעת: 1. באיזו בדיקה מדובר ? איך היא מתבצעת ומהן הסיכונים? 2. מה זה פיסטולה ומהו הטיפול בדבר שכזה? תודה מקרב לב

קובי שלום, פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול הערקוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, ניתן לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח מחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. לגבי דבק ביולוגי, יש כיום מחקר רפואי המתבצע בבתי החולים העמק ותל השומר, במסגרתו ניתן הדבק בחינם. אם תהיה מעוניין תוכל לפנות למרפאתי בתל השומר, או לג'יהאן, מרכזת המחקר, בטל 054-2228993.

שלום שמי ליבנת אני בת 23 נשואה וכותבת מארצות הברית הרחוקה. שם אני מתגוררת. ילדתי לפני חצי שנה. מאז שילדתי היה לי כל הזמן עצירות, כשלפני שילדתי בכלל לא היה לי בעיה עם עצירות. לאחר בירור בארץ בה אני מתגוררת. הסבירו לי הרופאים שיש לי נחיטת רקטום מה שמאוד מפריע לי במהלך היום. עד כדי כך שהתפטרתי מעבודתי בחול. אני מאוד סובלת ולא מתרוקנת עד הסוף, יש לי בועות בבטן והרגשה לא נוחה. בסוף אפריל יעשו לי ניתוח דרך הבטן. לאחר נונן ספור בדיקות שעברתי. ראש ההודעה בנושא זה: אני פוחדת. מכיון שאני לא רואה את עצמי בלי זה יותר. אני מפחדת שאחרי הניתוח ימשיכו לי העצירויות. העם מרגישים כבר בהרגשה טובה? והחיים שלי יחזרו? כי עכשיו אני לא מסוגלת לעשות כלום כי מפריעה לי מאוד בפני הבטן. כשאני אוכלת ולא משנה מה. כהצואה רוצה לצאת ולא יוצאת עד הסוף בגלל מה שקרה לי ברקטום אני מרגישה שהצואה של יצאה מתקשת לי בבטן ואין ביכולתי להוציא אותה בגלל נחיטת הרקטום. מה שאני רוצה לשמוע זה לא אחוז ההצלחה של הניתוח. אני רק רוצה לשמוע עם באמת הכל יהיה בסדר אח"כ? ואיך אנשים מדווחים לכם אחרי ניתוח כזה. ועם לאחר הניתוח יהיה מותר לי במשך כמה זמן לאכול דברים רק נוזליים? הניתוח התבצע דרך המלצמה הידוע, לפרסקופיה.. הבנתי שזה עדיף יותר? העם אחרי ניתוח כזה של לפרסקופיה ישאיר אותי הרבה זמן בבית החולים? ועם לא.. אז כמה זמן פחות או יותר בדרך כלל?

לבנת שלום, פחד מניתוח הוא הדבר ההכי טבעי בעולם ואני מניח שכל מי שמועמד לניתוח, ובטח ניתוח לא קטן, חש פחד. יחד עם זאת, ניכר מההודעה שלך שהמצב ממנו את סובלת מקפח את איכות החיים שלך באופן משמעותי, ובהנחה שהאבחנה מבוססת, ניתוח יכול להקל באופן משמעותי ולשפר את איכות החיים. בשיקלול הסיכונים והתועלת הצפויה אנחנו לרוב חושבים במצבים אלה שהתועלת הצפויה גדולה יותר, ולכן ממליצים על ניתוח, אבל ההחלטה היא כמובן תמיד שלך. כשאת אומרת נחיתת רקטום את בטח מתכוונת למצב שנקרא צניחת קרטום או פרולפס. צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. יש מצב בו בעת בפעלת מאמץ ליציאה דפנות הרקטום "מתקפלות" לכוון פי הטבעת ומקשות על המעבר והיציאה, אך לא מגיעות לכדי פרולפס מלא היוצא מחוץ לפי הטבעת. מצב זה נקרא פרולפס פנימי, או בלשון מקצועית internal intussuscepion. בכדי לאבחן מצב זה יש להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי המומחה לתחום זה, ועל סמך בדיקתך הוא יכול להפנותך לבדיקות הדמיה נוספות, כגון דפקוגרפיה, שהיא בדיקת רנטגן בה מצלמים את תהליך ההתרוקנות ורואים אם הוא תקין או לא. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. כעקרון, ניתוחים המבוצעים דרך הבטן הם בעלי שעור הצלחה גבוה יותר, שפירושו שאחוז המטופלים בהם חוזר פרולפס לאורך החיים קטן יותר. מאחר שמדובר בניתוח גדול יותר, אנו מציעים אותו בד"כ למטופלים צעירים כמוך, שהסיכון הניתוחי שלהם נמוך וסביר שיוכלו לעמוד היטב בניתוח. יש לציין שבמקרים רבים ניתן כיום לבצע ניתוח זה בשיטה לפרוסקופית, בה לא מבצעים חתך גדול בדופן הבטן, ואז ההתאוששות מהירה יותר והתוצאה הקוסמטית טובה יותר. אם הפרולפס הוא קטן מאד, או שיש רק פרולפס פנימי שאינו יוצא החוצה, יתכן כי ניתן לבצע ניתוח חדש הנקרא STARR שמבוצע גם הוא דרך פי הטבעת. מדובר בניתוח די חדשני שהנסיון בו עדיין די קצר, אולם התוצאות הראשוניות מעודדות וההתאוששות בד"כ מהירה. כמובן שבכל מקרה חשוב להמנע מעצירות ומומלצת תזונה עשירה בסיבים. מיד אחרי הניתוח אין יותר צניחה של הרקטום, ומהבחינה הזו השיפור מיידי. צניחת הרקטום היא בד"כ יותר תוצאה של העצירות מאשר הגורם לה, ולכן מבחינת היציאות תצטרכי להמשיך ולרכך אותם לטווח ארוך. אם פרולפס פנימי הוא הגורם לקושי בהתרוקנות, השיפור אמור להיות מיידי. בד"כ לאחר מספר ימים מועט ניתן לחזור לכלכלה רגילה, והאשפוז כולו נמשך מספר ימים. שיהיה בהצלחה.

תודה על התגובה הארוכה. אני לא סובלת מעצירות, להפך יש לי הרבה ימים שהצואה ממש רכה (לפעמים יותר מידי) ובגלל שיש לי את הצניחה אז יוצא רק חצי. אפילו שזה ממש ממש רך. בכל הבדיקות שעשו לי, ראו שאין לי בעיה של עצירות, והם חושבים שאולי זה גם קצת משהו מולד? .

ביום חמישי האחרון עברתי ניתוחון לפתיחת אבצס פריניאלי, ממש קרוב לפי הטבעת, מעבר לכאבים האיומים, התחבושת עדיין נשארה בתוך הפצע (חלקית), ובשום דרך איני מצליח להוציא אותה, הכאבים איומים כל פעם שאני מנסה... האם יש דרך להוציא את התחבושת חוץ מבהרדמה? האם זה מסוכן שהתחבושת כבר מס' ימים שם? תודה

כן, חייבים להוציא את הפד. לך לאמבטיה, שבי מספרדקות במיים, ואז תנסה למשוך אותו. אם אתה עדיין לא מצליח, יש לגשת למרפאה או לבית חולים בהקדם להוציאו.

ביצעתי קולונוסקופיה , בבדיקה נמצא חשד ל-carcnoma in sutu of colon , נלקחה ביופסיה ונתבקשתי לעשות c.t של הבטן. כשהזמנתי תור ל -c.t נתבקשתי להפסיק לקחת את התרופה גלוקופאג' אותה אני נוטלת עקב הסכרת שיש לי . מה הסיבה לכך?. בתודה מראש

במהלך בה CT נותנים חומר ניגוד על בסיס יוד המשפר את דיוק הבדיקה, אך עלול לעיתים רחוקות לגרום לסיבוכים בחולים הנוטלים גלוקופאג' באותו זמן. אם אכן הממצא בקולון נכרת בשלמותו באופן מלא ומוחלט והוא קרצינומה in situ בלבד, הרי מדיבר בגידול בשלב ההכי ראשוני, ופרט למעקב כנראה שאין צורך בטיפול נוסף. חשוב לוודא שהממצא אכן נכרת לחלוטין.

שלום. אני סובלת מטחורים פנימיים מזה שלוש שנים מאז לידתי את בתי היחידה (לידה קלה ופשוטה)המצב הולך ומחמיר עם השנים ולבסוף נשברתי והלכתי לפרוקטולוג (מזעזע) ולאחר שערך בדיקה אבחן טחורים פנימיים בדרגה 2 (אין לי מושג מה זה אומר) והודיע לי שמה שבאפשרותי לעשות זה "לחיות עם זה"...אני מחפשת תשובה קצת יותר הומנית.אציין שיש לי אפילפסיה קלה, תת פעילות של בלוטת התריס ואני מטופלת בתרופות. אני צמחונית 16 שנה ואוכלת הרבה ירקות. קיבלתי מאותו רופא משחה המכילה קורטיזון (מפחיד) והיא היחידה שעוזרת לי אין בעיה של עצירות אבל כאבי תופת ביציאות מלווה בדמם רב והשיניים שחוקות לגמרי מרב כאב. הבעיה מחריפה עם השנים ונעשית כרונית והכאב קיים במשך כל שעות היממה.לעיתים אפילו מעבר מישיבה לעמידה זה מכאיב. משקלי 68 וגובהי 1.68 כעת אני עושה דיאטה בניסיון להקל על הטחורים ועליי. אני מיואשת, כואבתובמלחמה פסיכולוגית יומיומית בשירותים , להכאיב לעצמי כדי לא להיקלע למצוקה גדולה יותר. אני חווה כל יציאה כלידה זוועתית וכאבי תופת (כולל תרגילי נשימה). כשבדקתי את האפשרויות נאמר לי שניתוח כירורגי לא פותר את הבעיה אלא רק מקל באופן זמני ושיש הרבה סיכונים. אני מעוניינת לדעת מה סך האפשרויות העומדות בפניי, חסרונות ויתרונות של כל אחת, לטווח הרחוק והקרוב, שיקלו עליי ויאפשרו לי חיים נורמלים. האם יש משהו ברפואה האלטרנטיבית (דיקור סיני, הומאופטיה וכד') שיכול לגאול אותי? כל טיפ לכל כיוון יתקבל בברכה, תודה, עין.

טחורים פנימיים בד"כ מתאפיינים בדימום, בלט של רקמה, ואי נוחות, אך לא לא אפייני שיש כאב עז ביותר כפי שאת מתארת. טחורים חיצניים יכולים לגרום לכאב עז באופן זמני, אך זה בד"כ משתפר תוך כשבוע שבועיים. כאבים כמו שאת מתארת יכולים להחשיד לפיסורה אנאלית, שהיא חתך בעור פי הטבעת, שיכול לגרום לכאב עז, שבד"כ מתחיל בזמן יציאה, ויכול להמשך שעות אח"כ. פיסורה יכולה להיות כרונית ולגרום לסבל במשך חודשים רבים. בין אם האבחנה הנכונה היא טחורים או פיסורה, בודאי שיש מה לעשות עם זה, החל מטיפולים שמרניים, דרך קשת של טיפולים כירורגיים שונים, שהסיכון בהם לרוב אינו גבוה ונדיר שאנו "מרימים ידיים" כל עוד את לא מרימה ידיים. אנא ראי בתשובותי בפורום זה לגבי אפשרויות טיפול מפורטות הן לטחורים והן לפיסורה. מאחר שפרט לריכוך היציאות הטפול שונה בין כל אחת מהאבחנות, חשוב מאד להבדיל ביניהם. אם את מאד סובלת ומעוניינת בכל זאת בטיפול, ואינך מרוצה מהתשובה שקיבלת, הייתי ממליץ לך להבדק אצל כירורג קולורקטאלי נוסף.

שלום רב , ראשית - ברכות חמות על הפורום החדש והתשובות המועילות . אני לאחר החלמה (מלאה) מפיסורה בעזרת טיפול שמרני (גיל נידיפין וכו ) שאלותי : 1. האם יכול להגרם נזק מאכילה יומית של כ- 10 כפות זרעי פשתן ? ( המטרה היא להרבות בכלכלה עשירת סיבים , ולא להשתמש בתכשירים כגון אגיולקס , פגלקס וכדומה . כמות הנמוכה מ- 10 כפות לא הביאה לתוצאות ( של ריכוך צואה )) . 2. ממה שהצלחתי לברר , זרעי פשתן מכילים כמות גדולה של פיטואסטרוגנים (הורמונים צימחיים ) . לפני זמן לא רב , הופיעה בכלי התקשורת המלצה של משרד הבריאות להגביל את צריכת הסויה ( מוצרי טופו ) . כידוע , סויה מכיל גם פיטואסטרוגנים . אני מצטטת כאן מספר משפטים ממאמר שפורסם ע"י הקולג האמריקאי למיילדות וגיניקולוגיה . כותרת המאמר : יש להתייחס לטיפולים טבעיים כמו לכל תרופה אחרת . ... מחקרים עדכניים מדגימים שנטילת תוספי מזון המכילים סויה או פיטואסטרוגנים למשך 5 שנים ומעלה, מגדילה את הסיכון לחלות בסרטן רירית הרחם, בדומה להשפעה שיש לנטילת אסטרוגן ללא פרוגסטרון בנשים עם רחם. כעת אחזור שוב לשאלתי : האם יכול להגרם נזק מאכילה י-ו-מ-י-ת וקבועה של 10-15 כפות זרעי פשתן ? תודה רבה מראש .

מיכל שלום, אין לי תשובה ממש מוסמכת לתת לך על זרעי הפישתן. אנחנו בד"כ בכל זאת ממליצים על סיבים תזונתיים, הן בכלכלה עשירה בסיבים, והן בתוספים מסחריים. למיטב ידיעתי תוספי סיבים מסחריים על בסיס פסיליום בלבד בטוחים לשימוש לטווח ארוך. יש לציין כי פגלקס אינו תוסף סיבים כלל, ואגיולקס הוא תוסף סיבים יחד עם סנה, ואנו בהחלט לא ממליצים להשתמש בו לטווח ארוך. מומלץ תוסף סיבים על בסיס פסיליום בלבד כגון אגיוקור או קונסיל (ויש עוד רבים וטובים). יש להקפיד על שתיה מרובה. רצוי להתיעץ גם עם דיאטיקאית. שיהיה שבוע טוב.

שלום, אני נמצאת בסוף הריוני הראשון, שבוע 36 וחצי. בת 30, סובלת מטחורים מזה מספר שנים. סביב שבוע 20 הטחורים החמירו והופיע דימום חזק, שאחרי כשבועיים - ובעזרת טיפול מקומי במשחה - פסק. הטחורים נשארו אך לא הציקו יותר מהרגיל. בשבוע האחרון, עקב יציאות מרובות וככל הנראה גם לחץ על האזור, חזר הדימום החזק, והוא מלווה גם בכאבים. אני חוששת מהלידה כמעט רק בגלל הטחורים (!!) אני מפחדת שהמצב יחמיר מאוד, ויהיה בלתי נסבל, ואפילו חוששת מאיבוד דם בשל הטחורים (הדימום ממש חזק). האם יש איזו דרך לטפל בטחורים לפני הלידה, שלא באמצעות משחות או נרות? משהו יותר "רציני" - אינפרה אדום או משהו אחר? האם התערבות כירורגית בטוחה בשלבים האלו של ההריון? תודה מראש

שירה שלום, טחורים אכן נוטים להחמיר בהריון ובזמן לידה וגינאלית, ויכולים לגרום לסבל ולכאבים, אך כמעט אף פעם הם לא סיבה לאבדן דם משמעותי סביב הלידה. המלצה אחת שניתן לתת היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא, וניתן להשתמש בהם בהריון ובהנקה), או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אנו נוטים להמעיט בטיפולים פולשניים כולל קשירה או צריבת אור אינפרא-אדום (שהאפקט שלו הוא כמו קשירה) או ניתוח בסוף ההריון, מאחר שכל סיבוך של טיפול כזה יכול להוות בעיה ולהביא לידה, אלא אם הסבל שלך בלתי נסבל. בנוסף, טחורים הם גם בד"כ לא אינדיקציה לניתוח קיסרי (אלא אם את מעוניינת בכך) הבשורה הטובה היא שגם אם יש "התקף" טחורים לאחר הלידה, זה בד"כ משתפר לאחר מספר ימים, והילד/ה נשארים לעולמים. אם תמשיכי לסבול לאחר הלידה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי. פרוקטולוג לטיפול. שיהיה בהצלחה.

עשר שנים כרוני באולצרטיב קוליטיס לסירוגין מטפל ברפאסל כדורים ונרות פור-נטול 150מ"ג ולאחרונה אורסוליט.עם כל התרופות הנ"ל עדיין רבים הימים שאני בהתקף מאשר ימים של רגיעה . אני מבין שמדובר בחתונה קטולית בהתאם להגדרתך בשאלה קודמת בפורום,ושאלתי האם התרופות שאני נוטל הם בעלי ערך השפעה למרות השימוש הממושך לפחות ברפאסל כעשר שנים?.האם יש תרופות חדשות ?.ןמדוע הגורם למחלה לא ידוע עד כה ?.האם זה וירוס חיידק או משהו דפוק ביצור. אודה מאוד להסברך תודה

בהמשך להודעתי הקודמת בזמן התקף אני מטופל גם פרדניזון 60מ"ג כדור בעייתי מאוד שמשנה לי את האזון (עליה בלחץ הדם .סוכר ,השמנה וכו').

פליקס שלום, אלצרטיב קוליטיס היא מחלת מעי כרונית ולצערי כיום אין לנו באמת מושג טוב מה גורם לה. יש הרבה מחקר בנידון, ואנו תקוה שמתישהו נגלה את סיבתה. עד אז, אין לנו למעשה טיפול תרופתי שיכול לרפא את המחלה, ומטרתנו בטיפול היא לתת לך איכות חיים טובה. אתה מקבל טיפול שיעיל במקרים רבים, וכל עוד אינו כרוך בתופעות לואי ניתן להמשיכו שנים רבות. סטרואידים לעומת זאת, אמנם יעילים בהשתלטות על התפרצויות של המחלה, אולם בשימוש ארוך טווח גורמים לתופעות לואי קשות ולעיתים בלתי הפיכות, ולכן אנו לא אוהבים לתת אותם ליותר מ 3 חדשים ברציפות. יש מחקר רב לגבי תרופות חדשות כגון רמיקייד, אולם יעילותן בקוליטיס עדיין לא ברורה. אולצרטיב קוליטיס היא מחלה שבה דלקת המעי מוגבלת רק למעי הגס, ולכן למעשה ניתנת לריפוי על ידי ניתוח בו כורתים את כל המעי הגס. הבעיה היא שלמעי הגס יש תפקיד, ליצור את היציאה המוצקה, וללא מעי גס יש מספר יציאות ביום (בממוצע 6 יציאות) לכל החיים. יחסית לשלשול קבוע של קוליטיס, זה יכול להיות סביר בהחלט, ובעקרון נרפאים מהסימפטומים האחרים של המחלה כגון כאבי בטן, חוסר תאבון, ירידה במשקל, עייפות וחוסר כח, כאבי פרקים אם יש, וכד'. בניתוח יוצרים פאוץ', שהוא מעין מיכל ממעי דק, ואותו מחברים לפי הטבעת. מדובר בניתוח גדול ומורכב וכרוך בשעור מסויים של סיבוכים גם בידיים מיומנות, אבל בסה"כ 90-95% מהחולים מרוצים מאיכות חייהם לאחר הניתוח. אם אכן מחלתך לא נותנת לך לחיות חיים רגילים למרות טפול תרופתי טוב, או נרגעת רק עם טפול קבוע או ארוך טווח בסטרואידים, יתכן שיש מקום לשקול ניתוח כזה. שבוע טוב.

יש לי מחלה כבר כ-18 שנים. בהתחלה גם הייתי מאושפזת עם פורינטול ועם סטרוידים ואורסוליט וכו... הייתי ב -8 שנים של רגיעה. אפילו הלכתי לעשות ביופסיה ולבדוק אולי המחלה חלפה. לצערי לא. לא מזן היה לי סטרס עקב מחלה של אבא שלי והרבה חוסר שינה. וכתוצאה המחלה "התעוררה". כלומר אפשר להגיד שסטרס, עצבים וחוסר שינה הינם הסיבה למחלה.

שלום. אני יהיה יסביר קצת יותר את הבעיה. אני מודה שאני הפעלתי לחץ (לפעמים חזק) בשרותים. כמה שנים כבר. לא ממש כל פעם שאני הולך אבל לפעמים... מה שאני חושב שקורה, זה שהדפנות של המעי, שנמצאת קצת לפני פי-הטבעת, מתחילות "להתרפרף", כלומר בגלל הלחץ המעי נילחץ לכיוון חוץ, כלומר נימשכו לבחוץ לכיוון פי-הטבעת מהלחץ. זה הגיוני? אם כן איך זה ניקרא? מה דרכי הטיפול? תודה.

אילן שלום יש מצב בו בעת בפעלת מאמץ ליציאה דפנות הרקטום "מתקפלות" לכוון פי הטבעת ומקשות על המעבר והיציאה. מצב זה נקרא בלשון מקצועית internal intussuscepion. יחד עם זאת, מתאורך קשה לי לומר שברור לי שזו אכן האבחנה. בכדי לאבחן מצב זה יש להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי המומחה לתחום זה, ועל סמך בדיקתך הוא יכול להפנותך לבדיקות הדמיה נוספות, כגון דפקוגרפיה, שהיא בדיקת רנטגן בה מצלמים את תהליך ההתרוקנות ורואים אם הוא תקין או לא. אם אכן יש מצב כזה, הטיפול הוא בדרך כלל בסופו של דבר כירורגי, אך לעיתים נעדיף לבצע קודם טיפול מכין בביופידבק, שמלמד להרפות כראוי את שרירי רצפת האגן. לאחרונה יש ניתוח חדש לטיפול בבעיה זו הנקרא STARR ומבוצע דרך פי הטבעת, הסיכון בו די נמוך, וההתאוששות בד"כ מהירה.

אם נניח אני ממש יפסיק להפעיל לחץ כליל, יש סיכוי שזה יעבור מעצמו?

שלום.. אני בן 26 , בריא בד"כ לפני כשנה בעקבות תחושת אי נוחות באיזור פי הטבעת הגעתי לרופא המשפחה שלי שבדק ומצא שיש לי טחורים "טחור קטנצ'יק" להגדדרתו.. הוא רשם לי משחה לטיפול פעמים ביום : פרפרישיין H ואכן הטיפול עזר.. בחודשיים האחרונים שמתי לב שבסיום יציאה אני מבחין בטיפות דם, ממש כמות מינימלית של דם על נייר הטואלט. אציין כי הדם אינו מגיע מהצואה או מהמעיים אלא מפצע באיזור פי הטבעת, משהו בגודל של שריטה בלתי נראית. האם יש מניעה להשתמש שוב במשחה שאותה נתן לי הרופא למקרה ששוב איזשהו טחור שובב החליט לצאת החוצה? ממה ולמה נגרם הפצע/דימום? מה עלי לעשות? תודה

רוני שלום, דימום ביציאה ללא כאבים באנשים בגילך נגרם פעמים רבות מטחורים פנימיים שמדממים. אינינו יודעים תמיד מה גורם לטחורים אולם אנו מאמינים כי מאמץ הגורם להגברת הלחץ בתוך חלל הבטן, כגון מאמץ בעת יציאה, יכול להיות אחד הגורמים העיקריים. יחד עם זאת, אפילו בגיל 26 אנחנו ממליצים לעיתים לבצע בדיקה של איזור הרקטום למשל ברקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה על מנת לשלול מקור דמם אחר. פצע בפי הטבעת בד"כ מתבטא גם בכאבים ובד"כ כשיש פצע אנחנו מדברים על פיסורה. הסיכוי שלבחור צעיר בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים. אם ברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי) יש להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג). המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אין מניעה למעשה להשתמש במשחות מקומיות כגון פרפרישיין H אבל אין להן יעילות ניכרת במניעת טחורים. משחות אלו בעיקר מטפלות בסבל שהטחורים גורמים.

אני בת 28 ולפני כ- 3 שבועות הופיעו לי שלשולים וכאבי בטן. רק לאחר שבועיים כאשר הכאבים התחזקו פניתי לרופא המטפל והוא הפנה אותי למיון. במיון עשו לי בדיקות דם והכל היה תקין חוץ מאנמיה שהיא ידוע לי. במיון החליטו לאשפז אותי בגלל משך הזמן של השלשולים ובגלל כאבי הבטן האזים שהיו לי. בבית החולים לקחו לי שוב פעם בדיקות דם ובדיקת צואה והכל היה תקין. עשו לי צילום קולונוסקופיה שבו מצאו לי דלקת חריפה במאי הגס ובמהלך הצילום גם לקחו לי ביופסיה מהמעי לבדיקה. הרופאים סבורים שמדובר בחידק שהסימפטומים שלו דומים למחלת הקרוהן או במחלת הקרוהן. הם החליטו להמתין לתוצאות הבדיקה של הביופסיה וגם לערוך לי צילומים של המעי הדק,הטרסריון,ומערכת העיכול. הייתי מעונינת לדעת בבקשה: 1- איזה סוג של חידק זה? 2- האם כן מדובר בקרוהן ומה זאת המחלה הזו? 3- איזה טיפול ניתן לקבל במקרה מסוג זה? אודה לך על טיפולך ותשובתך בהקדם כדי לטפל בבעיתי הבלתי נסבלת.

דניאל שלום. מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית הנגרמת מסיבה לא ידועה, ודורשת מעקב וטיפול ארוך טווח, ולכן ישנה חשיבות רבה לאבחנה הנכונה. מחלת קרוהן יכולה להתבטא בצורה שונה בחולים שונים, אך שכיח שהיא מתבטאת בכאבי בטן ובשילשולים. ישנן בדיקות רבות היכולות להצביע על אפשרות של מחלת קרוהן ולאבחנה במידה רבה של דיוק. מגוון בדיקות לאבחון המחלה יכולות לכלול בין היתר קולונוסקופיה (אותה עברת), צילום מעי דק, CT אנטרוגרפיה (מכוון למעי דק), MRI אנטרוגרפיה (שאינו כרוך בקרינה), בדיקת קפסולה, וביופסיות מהמעי. מחלת קרוהן היא כאמור מחלה כרונית, וכיום אין לנו דרך לרפא אותה לחלוטין. לכן, מטרת הטיפול במחלת קרוהן היא להקל על הסימפטומים שהיא גורמת (כגון כאבי בטן ושלשולים), בכדי לאפשר ללוקים בה לנהל אורח חיים נורמאלי שכולל כל מה שבחורה בגילך נוהגת לעשות בחיים. לצורך כך יש טפולים תרופתיים, ולעיתים משולבים בהם טיפולים ניתוחיים במידת הצורך. מאחר שישנן מחלות אחרות שאינן קרוהן ויכולות לגרום לשלשול וכאבי בטן, כמו לדוגמא חיידקים שונים, והטפול בכל אחת מהמחלות האלה הוא שונה, חשוב להגיע לאחנה כמה שיותר ברורה, ונראה שזה מה שהרופאים שלך עושים. מידע נוסף על קרוהן בעברית ניתן לקבל באתר העמותה לתמיכה בחולי קרוהן וקוליטיס כיבית www.ccfi.org.il ובאנגלית ניתן לקבל מידע נרחב באתר העמותה המקבילה בארה"ב www.ccfa.org החלמה מהירה.

יש לי מן בעיה מוזרה שהתחילה לי בזמן האחרון... לפעמים קורה שיש לנו גזים... קורה... עכשיו לפעמים קורה גם שיש נפיחה קטנה ממש קטנה ממש לקראת היציאה (מקווה שהבנתם) ואז יש הרגשה מעצבנת כזו כיאילו יש לכם משהו ממש לקראת היצאה של פי הטבעת. בזמן האחרון יש לי את ההרגשה הזו, אבל לצערי זה לא שום גזים... בדרך כלל שאני מכווץ (אתם יודעים מה) אז זה נעלם לכמה שניות וחוזר, זה נעלם אחרי כמה זמן לבד. זה קורה בד"כ אחרי שאני הולך לשרותים. אני לא ידע למה זה התחיל, אבל זה דיי מציק. אני מודה, אני בעבר הרחוק שלי לפני כמה שנים הייתי מפעיל לחץ ממש חזק בשרותים אבל הפסקתי. לפעמים אני מפעיל טיפטיפה לחץ, אבל הפסקתי בגלל הבעיה הזו. זה מן הרגשה מוזרה כזו כיאילו יש שם משהו קטנה כזה או כיאילו זה נפוח או כמו שאמרתי, מזכיר את ההרגשה של נפיחה קטנה קטנה.. אין לי כאבים, זה בכלל לא כואב! אי לי דימום, לא ממש מרגיש נפיחות, אין לי עצירות... אין לי מושג מזה. מישהו מוכן לתת לי אולי הסבר בבקשה?

אילן שלום אני חייב להודות שקצת קשה לי לתת לך הסבר על סמך תאורך הנ"ל. מומלץ להבדק על ידי מומחה לכירורגיה קולורקטאלית או גסטרואנטרולוג. כל טוב.

דוקטור נכבד שלום, אני סובל מבריחת "נוזלים" מפי הטבעת בעיקר לאחר מאכל מאכלים חריפים שלרוב מגיעים עם שמן, הפתרון הקל הוא לא לאכול מאכלים שכאלה אותם אני אוהב לאכול היש פתרון אחר? כמובן שעיניין הבריחה כרוך באי נעימות רבה ועל כן אודה מאד על התייחסותך איתן (בדוי, מן הסתם)

איתן שלום, התלונה שאתה מתאר יכולה להתאים לירידה מסויימת קלה ביכולת השליטה בפי הטבעת. מדובר בבעיה היכולה לפגוע באיכות החיים, ואינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון מנומטריה (בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל.), אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת, או בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ועוד אמצעים חדשניים נמצאים כעת בבחינה וסביר כי יכנסו לשימוש בשנים הקרובות. בקיצור- אם ברצונך לשפר את איכות חייך בתחום זה, מומלץ להבדק על ידי מומחה לנושא (כירורג קולורקטאלי). כל טוב

שלום רב ד"ר עודד אני לאחר נתוח pph מזה 14 יום . שמתי לב יומיים לאחר הניתוח שפי הטבעת כמו נמשך פנימה יותר . כמו כן כאשר אני מפעיל מאמץ ( כמו ליציאה ) גם בתחושה וגם ע"יי התבונות עם ראי פי הטבעת אינו כפי שהיה . עליי לציין שאין לי בעייה מיוחדת ביציאה , למרות שההרגשה הפנימית אכן שונה משהו בעת יציאה . שאלתי היא : א. האם זאת אכן היצרות של פי הטבעת ? ב. אם כן מה המשמעות מבחינה רפואית ותפקודית ? ג. האם קיים ניתוח (במידת הצורך ) או טיפול כל שהוא לתיקון המצב ? ד. האם עלולה להתרחש החמרה במצב עם הזמן ? מודה אני לך מראש על היעוץ והעזרה באשר היא ... מאדם מודאג יום טוב

דודי שלום, מטרת ניתוח PPH הוא להרים את רקמת פי הטבעת (כולל הטחורים) פנימה לכוון פי הטבעת, ולכן האיזור יכול להראות שונה ממראהו טרם הניתוח. מאחר שהניתוח מבוצע באיזור הרקטום התחתון, בהחלט יתכן שיש שינוי בתחושה באיזור זה בתקופת ההחלמה. היצרות של פי הטבעת באיזור בו בוצע הניתוח (שהוא כמה סנטימטרים יותר פנימה מפתח פי הטבעת) היא אחד הסיבוכים שיכולים לקרות לאחר כזה ניתוח, ויכול להופיע גם שבועיים לאחר הניתוח ואף מאוחר יותר. יחד עם זאת, אם אין לך כל בעיה ביציאות, אני ספק אם יש לך היצרות. בכל מקרה, היצרות כזאת מאובחנת בקלות בבדיקת אצבע על ידי הכירורג המטפל, ובד"כ גם מטופלת די בקלות. בינתיים, מומלץ להמשיך ולרכך את יציאותיך. כל טוב.

ד"ר עודד זמורה ברצוני להודות לך על תשובתך שבהחלט עזרה לי ... יום טוב

אני סובל כבר שלושה ימים מטחורים חיצוניים ביומיים האחרונים אני מרגיש כמו אזור נוקשה ומאוד כואב, אין לי דימומים וגם לא היו, אבל הכאבים בלתי נסבלים, שיניתי את תזונתי אבל אין הקלה ממשית, האם יש עזרה ראשונה עד שאגיע לרופא? יש לציין כי אני משתמש במשחה בשם פרוקטו גליבנול וכן מקבל נקסין עפ"י המלצת רופא משפחה, תודה

מחבר: ד"ר עודד זמורה תאריך: 23.1.2006 שעה: 00:26 כאבים כמו שאתה מתאר מלווים בבלט של קרמה רגישה יכולים לנבוע מטחורים חיצוניים שנוצר בהם קריש דם, וזו האבחנה הסבירה ביותר, אך לעיתים יכולים לנבוע גם מבעיות שכיחות אחרות כגון פיסורה (חתך, סדק) בפי הטבעת. לכן חשוב להבדק אצל רופא המתמצא בתחום (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. בכל מקרה, ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. בנוסף, אמבטיות עם מיים חמימים ומשחות מקומיות יכולות להקל על הסבל. טחור פנימי טרומבוטי משתפר בעצמו בהדרגה כאשר הגוף מפרק בהדרגה את קריש הדם וסופג את הבצקת, תהליך שבד"כ לוקח כמה ימים (עד שבוע-שבועיים). אם מגיעים לטיפול בתחילת התהליך, לעיתים ניתן לעשות ניתוחון בהרדמה מקומית ולהוציא את קריש הדם, ובכך להקל על הכאב, אולם לאחר שעוברות כיומיים בד"כ כבר מאוחר לבצע זאת ויש להמתין לריפוי עצמי. תוכל למצוא עוד מידע בנוגע לטחורים או לפיסורה בתשובותי הקודמות באתר זה בימים האחרונים. תרגיש טוב.

אכן הייתי היום אצל רופא והוא אמר שזו אכן בצקת, הוא נתן לי תמיסת מגנזיום, להניח על פד ולהניח על המקום הכואב, הכאבים הם בלתי נסבלים האם יש עו משהו להקל כרגע על הכאב? מלבד לחכות ולסבול עד אשר קריש הדם יספג? אני כבר שלושה ימים מתפתל, כל שיעול זה תופת!!!

אני מאושפזת כבר 4 ימים עים שילשולים שנמשכים כבר שבועיים וכאבי בטן והיום הופיעו לי כתמים שומניים ברגליים בביה"ח עדיין לא היבחנו מה זה יכול להיות אשמח לקבל חוות דעתך בנושא תודה מראש

מיטל שלום כפי שציין צוות האתר, מטרת האתר היא לספק מידע, ואין באפשרותנו לספק אבחנות באינטרנט על סמך תאור קצר וללא בדיקה. אם יהיו לך שאלות יותר ספציפיות, נשמח להיות לשרותך.

אימי שהיא אשה מבוגרת אושפזה מספר פעמים(לאחר שעברה כריתת פוליפ ממאיר באזור פי הטבעת והקרנות לפני שבע שנים) עקב חסימות מעיים. נאמר לי שיש סוגי סירופ שונים שנועדו למנוע חסימות אילו. אבקש לדעת את שמות הסרופים הללו-בתודה מראש.

שלמה שלום, חסימות מעיים לאחר ניתוח בטן קודם נגרמות לרוב בשל הדבקויות (שהן רקמת צלקת בתוך הבטן) ולמיטב ידיעתי אין סירופ שמונע זאת.

שלום עברתי לפני כשבוע ניתוח פיסורה לאחר הניתוח הרופא אמר שהיתה לי גם פיסטולה מה זה ומה זה ניגרם. כמו כן רציתי לשאול מהם אחוזי ההצלחה בניתוח זה תודה מראש אורלי

אורלי שלום, פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. במקרים מסוימים פיסטולה נוצרת לאחר אבסס שמנוקז כירורגית, או מתנקז ספונטאנית אנאלי. לעיתים אבצס, שהוא תהליך זיהומי, יכול להיות קטן ולא להיות מאובחן עד שהופך לפיסטולה. ניתוח "סטנדרטי" לפיסטולה שאינה מכילה כמות גדולה של שרירי סוגרים סביב פי הטבעת כולל כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, עם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. אם זה הניתוח עיליו מדובר, שעור ריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%.

לד"ר זמורה שלום רב ! אני בן 23 ואני מוזמן לניתוח ביום שלישי הקרוב , כמובן שאחרי ששבוע שלם השתמשתי במשחה להרפיית השריר, ותוספי תזונה רבים שנתן לי הרופא .ובנוסף אכלתי מאכלים כגון (ירקות , פירות ,פירות יבשים גבינות ) ממש הקפדתי על תזונה נכונה ובריאה וכמובן היציאות היו הרבה יותר קלות והדימום היה "כמעט" אפסי. בחמישי האחרון הרופא המנתח החילט שהפיסורה שלי עמוקה ושהוא לא הכי בטוח שהמשחה וסיבי התזונה שהוא נתן לי יעזרו . כשחזרתי הביתה חיפשתי פה תשובות ואכן רובן עזרו לי (תודה רבה פורום מדהים) ונגלה לעיניי שיש גם זריקה (בוטוקס) שיכולה לעזור . שוחחתי שוב אם הרופא המנתח והוא אמר לי שעלותה 2000ש"ח . נכון זה יקר מדי , אבל בכל זאת רציתי את דעתך ודעת החברים פה שאולי במקרה עברות זריקה כזאת . מה דעתך ד"ר ?! ללכת לניתוח או לקבלת הזריקה , אני כל כך מבולבל ויום שלישי מתקרב ואין לי פתרון לסוגיה . אני ממש חרד לבעיה זו היא כבר מלווה אותי במשך שנתיים וכל הזמן זה רק מחמיר !! והאם אחרי הניתוח\זריקה הכל יהייה כאילו לא היה ? אשמח לקבל את תגובתך ואת סומת ליבם של החברי הפורום. תודה מראש !!

עידו שלום סליחה על האחור בתשובה. בעקרון אם אתה עדיין סובל (בעיקר כאבים) עם הטיפול השמרני שציינת, יש סיבה טובה לטיפול כירורגי, ואם אתה לא סובל, אין בו הרבה טעם. הטיפול הכירורגי הסטנדרטי הוא ניתוח להפרדת שריר הסוגר הפנימי סביב פי הטבעת, ויעילותו בריפוי הפיסורה היא כ 95% אצל חולים שלא הגיבו לטיפול שמרני. הסיכון לפגיעה בשליטה למשל אצל גבר צעיר הוא נמוך מאד. אם אתה בכל זאת חושש מאד מהניתוח וסובל ניתן לשקול הזרקת בוטוקס, שיעילותו בריפוי הפיסורה נעה סביב 80%. עלות החומר עצמו אכן סביב 2000 ש"ח. בהצלחה.

אני בת 21. סובלת מקוליטיס. מטופלת ברפאסל 3000 מ"ג ליום. 1. האם במקרים נדירים אני יכולה לקחת אמודיום וזה לא יזיק לקוליטיס? 2. האם הקפסולה עם המצלמה היא חד פעמית או שעוברת סטריליזציה לשימוש חוזר? 3. האם מומלץ לקחת פרוביוטיקה כשיש קוליטיס? 4. מה הסימנים הראשונים שיעידו שתרופת הרפאסל עוזרת? 5. אם אין שינוי עם לקיחת הרפאסל כמה זמן צריך לעבור כדי לדעת שהתרופה לא עוזרת? מבקשת מאד לענות על כל 5 השאלות! בתודה, פיבי.

פיבי שלום דלקת כיבית של המעי הגס (אולצרטיב קוליטיס) היא מחלה כרונית של המעי הגס שתוקפת פעמים רבות אנשים צעירים, ומתבטאת לרוב בעיקר בשלשולים וכאבי בטן. לצערנו לא ידוע היום בדיוק מה גורם למחלה זו, ואין לנו תרופה טובה שיכולה לרפא את המחלה. מטרתנו העיקרית בטיפול התרופתי היא לאפשר ללוקים במחלה איכות חיים טובה שתאפשר לעשות כל מה שמישהו צעיר בגילך רוצה לעשות בחיים, כולל לימודים, עבודה, משפחה וכד'. לגבי שאלותייך: 1. לדעתי ניתן באופן נדיר לקחת אימודיום בכמות קטנה כל עוד לא מפריזים בכך 2. הקפסולה היא חד פעמית ומצלמת בעיקרון את המעי הדק (כך שבקוליטיס תפקידה בעיקר להבדיל בין אולצרטיב קוליטיס לקרוהן). 3. לגבי פרוביוטיקה, אין על כך בינתיים מידע רפואי חד משמעי, אבל יש רופאים, ואני ביניהם, שמאמינים שזה יכול להועיל. בכל מקרה זה כנראה לא מזיק (רק קצת יקר) 4+5. רפסאל, כמו כל תרופה, עוזרת אם את מרגישה יותר טוב, ופחות סובלת מסימנים של המחלה כגון כאבי בטן ושילשולים. בעקרון זאת תרופה שאמורה לעזור די מהר, ואם תוך מספר שבועות קצר אין שיפור יש לחשוב על מעבר לתרופה יותר יעילה. מחלת אולצרטיב קוליטיס היא "חתונה קתולית" עם גסטרואנטרולוג, וחשוב למצוא גסטרואנטרולוג טוב שיש ביניכם קשר טוב ושפה משותפת.

שיש נחיטת רקטום מדוע כל הזמן צריכים להשתין? מאז נחיטת הרקטום שלי אני כל שניה מוצאת את עצמי בשרותים לשתן.

שירה שלום, את בטח מתכוונת למצב שנקרא צניחת קרטום או פרולפס. צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. פעמים רבות צניחת רקטום מהווה חלק מחולשה או בעיה כלשהי בכל שרירי רצפת האגן, דרכם עוברים גם הרקטום וגם גרכי השתן. לכן יש מקרים רבים בהם יש בעיה משולבת גם של צניחת רקטום וגם של בעיות במתן שתן. במקרים כאלו מתבצעת הערכה משותפת של כירורג קולורקטאלי, המומחה לנושא הרקטום, ואורוגניקולוג או אורולוג מומחה לרצפת האגן, המומחים לדרכי השתן, על מנת לתכנן טיפול משולב שיתן פיתרון ל 2 הבעיות יחדיו. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. כעקרון, ניתוחים המבוצעים דרך הבטן הם בעלי שעור הצלחה גבוה יותר, שפירושו שאחוז המטופלים בהם חוזר פרולפס לאורך החיים קטן יותר. מאחר שמדובר בניתוח גדול יותר, אנו מציעים אותו בד"כ למטופלים צעירים, שהסיכון הניתוחי שלהם נמוך וסביר שיוכלו לעמוד היטב בניתוח. יש לציין שבמקרים רבים ניתן כיום לבצע ניתוח זה בשיטה לפרוסקופית, בה לא מבצעים חתך גדול בדופן הבטן, ואז ההתאוששות מהירה יותר והתוצאה הקוסמטית טובה יותר. ניתוח דרך פי הטבעת הוא פשוט יותר וההחלמה ממנו קלה יותר, אולם שעור ההצלחה נמוך יותר. בד"כ אנו מציעים אותו בעיקר למבוגרים בהם יש חשש לבצע ניתוח גדול יותר דרך הבטן. אם הפרולפס הוא קטן מאד, יתכן כי ניתן לבצע ניתוח חדש הנקרא STARR שמבוצע גם הוא דרך פי הטבעת. מדובר הניתוח די חדשני שהנסיון בו עדיין די קצר, אולם התוצאות הראשוניות מעודדות וההתאוששות בד"כ מהירה. כמובן שבכל מקרה חשוב להמנע מעצירות ומומלצת תזונה עשירה בסיבים. בקיצור- מומלץ להתייעץ עם כירורג קולורקטאלי ולבחור ביחד את שיטת הניתוח המתאימה לך ביותר. בהצלחה.

כנראה לי עושים ניתוח דרך הבטן, כי אני צעירה עוד נחשבת, עשו לי כבר המון בדיקות, כולל עצב פודפאלי (משהו כזה) עד לדפקוגרפיה ולUS פינראלי זמן מעבר מעי, קולונוסקופיה, מנומטריות רקאלי, בקיצור את כל הבדיקות שאפשר לעשות, הכל יצא תקין ראו שאין לי בעיה של חולשה בסוגרים בבדיקות ושאין לי בעיה של עצירות בבדיקות, רק ראו בדפקוגרפיה את צנית הרקטום והכל, לא אמרו לי שום דבר על משהו שהוא צניחת הרחם יותר . או משהו כזה, וכבר יש לי בקרוב תאריך לניתוח, אני פשוט מרגישה כל הזמן דחף לשרותים(שתן) מה לעשות? יכול להיות אחרי שיחזירו את הרקטום למקום ואני העשה פיזוטרפתיה כמובן אני לא הרגיש את זה? ושאלה אחרונה: עם עושים לי את הניתוח דרך הבטן, כמה הזמן אני הקבל מנוחה ? +\-

שלום, אני בת 19 וסולת מצניחת רקטום אשר קורית בעת יציאות. פרוקטולוג אשר בדק אותי המליץ על ניתוח אך ברצוני לדעת האם הניתוח הכרחי? שמעתי על שיטת פאולה העוזרת לחיזוק השרירים, האם הישטה יכולה להוות תחליף? בנוסף, אני נמצאת כעת בצבא ואמורה לצאת בחודש הבא לקורס הכולל אימון פיזי, האם אוכל לדחות את הניתוח לכחצי שנה מאוחר יותר? או שהדבר יביא להחמרה? אם אחליט לעבור את הניתוח הם אוכל לחזור לפעילות פיסית תוך זמן קצר? אודה לך על כל תשובה, בברכה, איילה

שלום לד"ר זמורה אני הומו ולאחרונה התחלתי לסבור מטחורים. רציתי לדעת האם למין אנאלי יש השפעה או אפילו יכולת לגרום לטחורים, בגלל הלחץ שהוא מייצר על הרקטום.

למיטב ידיעתי לא. טחורים אולי עלולים לפגום בהנאה מאחר שהם יכולים לגרום אי נוחות אנאלית, אך לא ידוע לי כי הם נגרמים ממין אנאלי. מידע נוסף על טחורים תוכל למצוא בתשובותי בפורום בנושא זה בימים האחרונים.

עקב תקלה טכנית "הסתתרה" תשובתי תחת שם המחבר ם שבת שלום

שלום רב ושבת שלום.... רציתי לדעת מה ההבדל בין שתי הבדיקות ומה מהן יותר אמינה לאיבחון קרהון מיפוי INDIUM או מיפוי TC 99M HMPAO תודה רבה

ל :) שלום, מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית הדורשת מעקב וטיפול ארוך טווח, ולכן ישנה חשיבות רבה לאבחנה הנכונה. ישנן בדיקות רבות היכולות להצביע על אפשרות של מחלת קרוהן או לאבחנה במידה רבה של דיוק. רוב האנשים העוסקים בתחום זה לא משתמשים בבדיקות הדמיה מתחום הרפואה הגרעינית כבדיקות ראשונות לאבחנה של קרוהן, אלא בעיקר כבדיקות התומכות באבחנה, אם היא בספק לאחר מסלול הבירור הרגיל. הרגישות של בדיקות אלה לזיהוי מחלת קרוהן בחולים בהם כבר אובחנה מחלת כרוהן בדרך אחרת היא לא רעה, אולם רגישות זו כנראה נמוכה יותר במקרים שגם כך גבוליים. רוב הספרות נוטנה לתמוך בהנחה שמיפוי כדוריות דם מסומנות עם טכנציום Tc99m מדוייק יותר ודורש מינון קרינה נמוך יותר, אך ישנם מקרים (בעיקר אבצסים, שסביר שיתגלו גם ב CT) בהם אינדיום יכול להיות חיובי וטכנציום לא. מגוון בדיקות נוספות לאבחון המחלה יכולות לכלול בין היתר קולונוסקופיה, צילום מעי דק, CT אנטרוגרפיה (מכוון למעי דק), MRI אנטרוגרפיה (שאינו כרוך בקרינה), בדיקת קפסולה, וביופסיות מהמעי. שבת שלום :)

קודם כל תודה רבה על התשובה המעמיקה!!! אני בת 21, סובלת כבר שנה וחצי מהתקפי כאבי בטן תחתונה ימנית אשר לעיתים מלווים בחום נמוך 37.3- 38.5 ובשילשולים. באוגוסט 2004 עברתי ניתוח לכריתת התוספתן עקב הכאבים, אך התוספתן נמצא תקין, ולאחר מכן הכאבים והחום המשיכו. בין אוגוסט 2004 לנובמבר 2004 עברתי בדיקת סי טי, קולנוסקופיה + ביופסיות+ כניסה למעי הדק, מיפוי TC99M,אולטרה סאונד רגיל ונשים הכל תקין לאחר מכן בדקו פ.מ.פ ופורפיריה גם כן תקין. מכיוון שהחום והכאבים המשיכו עברתי את הבדיקה עם הקפסולה במאי 2005 וגם שם הכל היה תקין. עקב חום וכאבי בטן בוצע באוגוסט 2005 סי טי ולהלן הממצאים (יש לציין שזו הבדיקה היחידה שבוצעה בזמן התקף כאבים חריף חום ושילשולים): "רטרופריטונאום עם בלוטות לימפה קטנות. אאורטה ביטנית אינה מורחבת. לא הודגם נוזל או אויר חופשי בבטן או באגן. ללא חסימת מעיים. בלוטות לימפה קטנות ב- RLQ. סיכות ניתוחיות ב- RLQ. עיבוי קל של דופן הצקום וטרמינאל איליום. שלפוחית השתן ואברי האגן ללא ממצא פתלוגי. לא הודגם גוש אגני. רושם לצואר ראש מעובה, רחם עם מרכז היפודנסי. מוקד היפרדנסי מוארך בגבול רחם- שלפוחית שטיבו אינו ברור. בלוטות קטנות במפשעות. לסיכום בלוטות לימפה קטנות ב- RLQ. ממצאים באגן הקטן- לקורלציה עם US גניקולוגי. עיבוי קל של דופן הצקום וטרמינאל איליום, לקורלציה קלינית וברור בהתאם". לאחר הסיטי ביצעתי אוטרה סאונד נשים שהיה תקין. עקב כך שהכאבים והחום המשיכו נשלחתי למיפוי אינדיום, לפני שבוע (אך משום מה במכון טעו וביצעו מיפוי TC99M, שאותו ביצעתי כבר פעם אחת), תוצאות המיפוי "לא הודגמו ריכוזים אקטופיים ברורים של החומר באזורי בטן-אגן, ממצא לוואי- הודגמה קליטה אקוטופית מוגברת באיזור הרחם, יתכן קליטה פיזיולוגית בלבד- לקורלציה קלינית סיכום: אין עדות סצינטיגרפית ל- IBD), יש לציין שהבדיקה בוצעה במן שפעת או דלקת ריאות, ולא בזמן התקף. רופא נשים לא התרשם מהממצא. בדיקות הדם תקינות כלל שקיעת דם(27) ו- CRP למעט אנמיה קלה ומחסור ב-B12 , חשוב לציין שאני גם צמחונית, למרות שאני מקפידה על תזונה עם הויטמינים הנ"ל. אני יודעת שזה מקרה מסובך ומורכב מה דעתך בעניין? מה היית מייעץ לי לעשות? לאחרונה החלטתי כנראה להפסיק את הבירור הרפואי מכיוון שבמשך השנה וחצי האחרונות לא מגיעים לאבחנה ברורה ואפשר להגיד שהמצב שלי הוא סטטי כלומר הוא לא מחמיר ממה שהיה לפני שנה וחצי, התקפי הכאבים החום והשילשולים הם זהים. מתנצלת על המכתב הארוך... ושוב המון תודה לך על הרצון הטוב וההשקעה...

שלום רב, אני סובלת מפיסורה כרונית, ניסיתי את הטיפול השמרני והוא לא צלח. אני שוקלת ניתוח מפאת הסבל הרב. הייתי רוצה לדעת כמה זמן עורך הניתוח , האם ישנן השלכות לגבי שרירי רצפת האגן, ולגבי ההחלמה, אני עובדת בעבודה פיזית, כמה ימים להערכתך יקח לי לחזור אל השיגרה? תודה מראש

יעל שלום. אם הטיפול השמרני נכשל והסבל רב, ומצבך הבריאותי הוא כזה המאפשר ניתוח בבטיחות רבה, הניתוח הטיפול הכירורגי לרוב מומלץ ויכול לפתור את הבעיה בכ 95% מהאנשים שלא הגיבו לטיפול שמרני טוב. מאחר שאיני יודע איזה טיפול קיבלת אתן קצת רקע שיענה לך גם על שאלותיך האחרות. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנרקא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- 15% מיכולת השליטה ביציאה, אך לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. בנוסף, בפיסורה כרונית, כאשר השריר מכווץ באופן כרוני, ספק אם הוא מבצע את תפקידו נאמנה גם עכשיו. הנסיון מראה כי ירידה ביכולת השליטה היא סיבוך לא שכיח של ניתוח זה (וגם אז הירידה בשליטה לרוב חלקית ולעיתים הפיכה). יחד עם זאת, במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. אם את עובדת בעבודה פיזית, סביר שתזדקקי לכשבועיים פלוס מינוס בכדי לחזור לתפקוד מלא. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. בהצלחה.

1. לפני שבוע היה לי הרבה דם בצואה, ובימים שלאחר מכן ממש מעט ואתמול בכלל לא. האם יש לי טחורים? האם יש לפנות לרופא? 2. בשלושת החודשים האחרונים התחלתי להתאמן על אופני כושר, שלוש פעמים בשבוע, האם זה הגורם לתופעה?? תודה.

יאיר שלום, דימום ביציאה ללא כאבים באנשים בגילך אכן נגרם פעמים רבות מטחורים פנימיים שמדממים. אינינו יודעים תמיד מה גורם לטחורים אולם אנו מאמינים כי מאמץ הגורם להגברת הלחץ בתוך חלל הבטן, כגון מאמץ בעת יציאה, יכול להיות אחד הגורמים העיקריים. גם הרמת משאות כבדים כגון אימוני משקולות יכולים אולי לתרום, אולם מאמץ אירובי או ישיבה כגון אימון אופני כושר כנראה אינם גורם משמעותי (וכושר זה חשוב!). אפילו בגיל 30 אנחנו ממליצים לבצע בדיקה של איזור הרקטום למשל ברקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה על מנת לשלול מקור דמם אחר. הסיכוי שלבחור צעיר בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים. אם ברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי) יש להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג). המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום אני בן 21 ויש לי בעיה שמטרידה אותי זמן רב. בעת מתן צואה ישנו ריח חריף מאוד של צואה לי בכל אופן לא מפריע אך איך נאמר הריח פשוט מתפרש על שאר החלקים בבית, בני המשפחה כבר "רגילים" אך מבחינתי מדובר במצב לא נורמלי. פשוט הריח מגיע לקצה שני של הבית, לא נעים. מה יכולה להיות הבעיה, האם העובדה שאני הולך כל יומיים-שלושה לשירותים משפיעה, האם אולי ישנה בעיה של חיידקים כלשהם, מה צריך לעשות? אודה לעזרתך תודה רבה!

ריח היציאה אכן נקבע פעמים רבות על פי הרכב החיידקים במעי. לא ידועות לי דרכים בדוקות לשנות זאת, אך בכל מקרה אין מדובר בבעיה המטופלת בכירורגיה. יתכן כי תוכל לקבל תשובה מדוייקת יותר בפורום העוסק בגסטרואנטרולוגיה.

רק רציתי להגיד שהתשובות בפורום הזה מאוד מעמיקות וברורות, כל הכבוד על ההשקעה... אני מאחלת לך שתזכה להמון רגעים של נחת, ולעוד שנים רבות של עשייה... אז בשם הגולשים בפורום אני רוצה להגיד לך המון ת-ו-ד-ה ופן ירבו רופאים (ויתרה מכל בני אדם) כמותך...

תודה. פידבקים כאלה בהחלט נותנים כח להמשיך. שיהיה רק בריאות.

לרופא שלום אני בת 26 בשל בעיות פוריות מטופלת באיקקלומין לא יודעת אם זה קשור... לפני כמה ימים גיליתי חתיכת בשר בגודל של כמה ס"מ בין פי הטבעת לנרתיק זה לא כואב או צורב גם לא בשירותים.זה לא היה שם לפני כן ואני מניחה שקרה תוך כמה ימים. מה זה יכול להיות?????? האם זה יכול להיעלם כמו שהגיע? האם דחוף ללכת לרופא ואם כן אז לאיזה רופא ? אני ממש מתביישת..... בבקשה תן לי את כל האופציות הידועות לך בקשר לכך. תודה

אילנה שלום, המצב שאת מתארת יכול להתאים לטחור חיצוני . חשוב לציין שישנן עוד אבחנות אפשריות, ורק בבדיקה ניתן להגיע לאבחנה ברורה. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור. טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. טחורים חיצוניים גורמים לעיתים לכאב ונפיחות מקומית סמוך לפי הטבעת, ולעיתים הם רק מעין "קפלי עור" סביב פי הטבעת. הסיכוי שלבחורה צעירה בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שלעיתים באיכות החיים. אם את סובלת וברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי), או אם את מודאגת, כדאי לעזור אומץ ולהבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג)

כבר לפני שנים אובחנו אצלי טחורים חיצוניים. הבעייה נעלמה כליל למשך שנים. לאחרונה החמירה התופעה וכנראה נוצר פצע קטן. הרגשתי מעין נקודת צריבה בזמן יציאה, וכן גרד שהיה תוקף לעיתים. רופאת משפחה לא בדקה אותי, ורק על סמך התיאור נתנה לי נרות + משחה סטנדרטיים, וכן משהו שנקרא "Nifedipine Gel 0.2%". מרחתי הכל כ-10 ימים והיתה הקלה מסוימית. ממש בשבועיים שלושה האחרונים אני מוסיף סיבים תזונתיים שקונים בסופר, לכל מיני מאכלים ונראה היה כי המצב משתפר לכמעט תקין. היום, זמן קצר לאחר יציאה, החלטתי למרוח קצת מהמישחה הרגילה, ואז הרגשתי מעין בולקלה קטן "שאינני מכיר מהאיזור". יתכן שזה עוד כלי דם שבולט, אך פתאום נתקפתי חרדה שאולי המדובר במשהו יותר רציני, שגדל עם הזמן, והוא מקור הבעיה המקורית. אני מניח כי רופא בתחום יצטרך להעיף מבט... אך האם אפשר להירגע קצת בינתיים? שאלה נוספת: לאחרונה הפסקתי להשתמש בסבון באיזור, אך במקום זאת אני נוהג להשפריץ זרם מים חזק במקלחת לכיוון פי הטבעת, שנכנס לעיתים אף לתוך פי הטבעת. האם זה מומלץ? מזיק? שאלה אחרונה - האם מקובל שרק בעל מקצוע זכר יבדוק גברים? פשוט שמעתי על מישהי מאד מומלצת בתחום...

גדי שלום, התלונות אותן אתה מתאר יכולות להגרם ממספר בעיות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים, פיסורה, וגם מצבים פחות שכיחים אחרים. תוכל למצוא מידע על טחורים ופיסורה בתשובותי באתר זה לאחרונה. מאחר שהטיפול יכול להיות שונה בכל אחת מהאבחנות הנ"ל, מומלץ להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג), ואין כל בעיה להבדק אצל כירורגית. רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים ולא בבעיה מסוכנת, אולם כמובן שאיני יכול לומר שום דבר מחייב ללא בדיקה. המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום לאחרונה שמתי לב כי חלק מהיקף הסוגר בפי הטבעת בצבע סגול עם בליטה עגולה קטנה.לא הרגשתי כאבים באיזור. אך לעיתים רחוקות בעת ניקוי לאחר מתן צואה יש טיפה דם על הנייר טואלט וזה או לאחר יציאה גדולה, או אולי ניקוי יתר על המידה עם הנייר. לא בטוח שיש קשר בין הדברים, אך מה זה יכול להיות? האם יש צורך בטיפול?

יוסי שלום, המצב שאתה מתאר יכול להתאים לטחור חיצוני. חשוב לציין שישנן עוד אבחנות אפשריות, ורק בבדיקה ניתן להגיע לאבחנה ברורה. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור. טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. אפייני שטחורים חיצוניים גורמים לכאב ונפיחות מקומית סמוך לפי הטבעת. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. ניתן להשתמש גם במשחות מקומיות ובאמבטיות של מים חמימים ונעימים בכדי להקל על הכאב, ומומלץ להבדק על ידי מי שמתמצא בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג)

ד"ר זמורה שלום, אני סובל מפיסורה כעשר שנים. הפיסורה מופיעה בד"כ לאחר יציאה קשה ועוברת בדרך השמרנית (כמובן לאחר סבל רב). ההפסקות נעות בטווח שבין חודשים לשנים. האם ייתכן שבזמן הפסקה ארוכה (למעלה משנה) הפיסורה לא התאחתה באופן מלא וזו הסיבה לחזרתה ? או שתקופה ארוכה כזו מעידה על החלמה מלאה ? אני שוקל ניתוח ועל כן העניין קריטי עבורי. תודה

יוני שלום, קשה לומר בוודאות אם בתקופות בין ההתקפים הפיסורה נרפאה לחלוטין או לא, אבל בעיני זה גם לא ממש משנה, שכן מטרת הטיפול הניתוחי היא לשפר את איכות חייך כעת. אם אתה סובל מאד, למרות טיפול שמרני טוב, כדאי לשקול טיפול ניתוחי. אם אתה לא סובל- אין טעם בניתוח "מניעתי". פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנרקא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. אם כיום את לא סובלת- ספק אם יש מקום לניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- - 15% - מיכולת השליטה ביציאה. לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני בת 30 ויש לי טחןרים חיצונים רבים הציעו לי לעשות קשירה אחרי שהנפיחות תרד 1. האם זה עוזר 2. האם זה מבטיח שהטחורים לא יחזרו אחרי הלידה הבאה 3. האם הקשירה כואבת ? כמה זמן 4.האם יש פתרון אחר? תודה מראש

מיקי שלום, סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. טחורים יכולים לכלול מרכיב חיצוני ("טחורים חיצוניים") שהם קפלי עור הבולטים החוצה באופן קבוע, ולעיתים מתבטאים בנפיחות וכאב, ומרכיב פנימי ("טחורים פנימיים") שלרוב מתבטא בדמם, אי נוחות, והתבלטות לאחר יציאה. קשירת טחורים בד"כ מטפלת בעיקר בטחורים הפנימיים, והשפעתה על הרכיב החיצוני מוגבלת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון (הפנימי) של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ. כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו לרוב אינה מתאימה למי שעיקר סבלו מטחורים חיצוניים. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. ניתוח זה מומלץ בעיקר כאשר חלק ניכר מהסבל נגרם מטחורים חיצוניים. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

לאחרונה אני חש גירודים בפי הטבעת וכאבים ביצאית צואה (לא כאב חזק). כמוכן, אני לא חש עצירות.אני בן 27, בריא בדר"כ ונכון להיום לא עוסק בפעילות ספורטיבית אניטנסיבית. קניתי קרם בבית המרקחת, אולם הדימום לא נפסק אך ישנה הקלה מסויימת. האם עלי לפנות לרופא לצורך המשך הטיפול, או להמשיך כך.

שלום, התלונות אותן אתה מתאר יכולות להגרם ממספר בעיות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים, פיסורה, וגם מצבים פחות שכיחים אחרים. תוכל למצוא מידע על טחורים ופיסורה בתשובותי באתר זה לאחרונה. הסיכוי שלבחור צעיר בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים. אם ברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי) יש להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג), מאחר שהטיפול יכול להיות שונה בכל אחת מהאבחנות הנ"ל. המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום.אני סובלת מטחורים פנימיים זה שלוש שנים, מאז לידתי את בתי היחידה (לידה קלה ופשוטה). אבי גם סובל מזה. המצב הולך ומחמיר עם השנים ולבסוף נשברתי והלכתי לפרוקטולוג (מזעזע) ולאחר שערך בדיקה אבחן טחורים פנימיים והודיע לי שמה שבאפשרותי לעשות זה לחיות עם זה. אני מחפשת תשובה קצת יותר הומנית....אציין שיש לי אפילפסיה קלה, תת פעילות של בלוטת התריס ואני מטופלת בתרופות.אני צמחונית 16 שנה ואוכלת המון ירקות. קיבלתי מאותו רופא משחה שמכילה קורטיזון...(די מפחיד) והיא הדבר היחיד שעוזר לי. אין בעיה של עצירות אבל כאבי תופת ביציאות מלווה בדמם רב והשיניים שחוקות לגמרי מהכאב.הבעיה מחריפה עם השנים ונעשתה כרונית והכאב קיים במשך כל שעות היממה ולא רק בעת יציאות.לעיתים אפילו המעבר מישיבה לעמידה מכאיב לי. משקלי 68 ק"ג וגובהי 1.68 .כעת אני עושה דיאטה בניסיון להקל על הטחורים ועל חיי.אני מיואשת, כואבת ובמלחמה פסיכולוגית בשירותים, להכאיב לעצמי כדי לא להיקלע למצוקה גדולה יותר. אני חווה כל יציאה כלידה זוועתית וכאבי תופת (כולל תרגילי נשימה ...).כשבדקתי את האפשרויות נאמר לי שניתוח כירורגי לא פותר את הבעיה אלא רק באופן זמני ושיש הרבה סיכונים. אני מעוניינת לדעת מה האפשרויות (חסרונות ויתרונות) שיקלו עלי ויאפשרו לי חיים נורמלים. האם יש משהו ברפואה האלטרנטיבית (דיקור סיני, הומאופטיה וכד') שיכול לגאול אותי? כל טיפ לכל כיוון יתקבל בברכה , תודה, עין.

בת 22, אובחנתי בבדיקת קולונסקופיה כחולה באולצרטיב קוליטיס. יש לי אאוזינופיליה מאוכלשהי. אני תוהה בקשר לממצאים הנ"ל. 1. האם יתכן שבכל זאת אני אלרגית לחומר כלשהו? 2. האם יכול להיות קשר בין האאוזינופילה לקוליטיס? 3. אולי זה בכלל לא סתם קוליטיס אלא דלקת מעי אאוזינופילית????. ואם כן כיצד היא מאובחנת? מה הטיפול, האם קיים טיפול שלא מבוסס על מתן סטריאואידים? 4. האם יתכן שיש לי תולעים והם לא נמצאו? מבקשת כיוון........ בתודה מראש

שלום, דלקת כיבית של המעי הגס (אולצרטיב קוליטיס) היא מחלה כרונית של המעי הגס שתוקפת פעמים רבות אנשים צעירים, ומתבטאת לרוב בעיקר בשלשולים וכאבי בטן. לצערנו לא ידוע היום בדיוק מה גורם למחלה זו, ואין לנו תרופה טובה שיכולה לרפא את המחלה. מטרתנו העיקרית בטיפול התרופתי היא לאפשר ללוקים במחלה איכות חיים טובה שתאפשר לעשות כל מה שמישהו צעיר בגילך רוצה לעשות בחיים, כולל לימודים, עבודה, משפחה וכד'. סטרואידים היא אחת התרופות היותר יעילות, אולם בשימוש ארוך טווח היא כרוכה בתופעות לואי קשות, ולכן אנחנו משתדלים לא לתת אותם ליותר ממספר חודשים, ולהחליפה בתרופות אחרות. מחלת אולצרטיב קוליטיס היא "חתונה קתולית" עם גסטרואנטרולוג, וחשוב למצוא גסטרואנטרולוג טוב שיש ביניכם קשר טוב ושפה משותפת. לעיתים המחלה לא נשלטת היטב בתרופות, או נשלטת רק בשימוש ארוך טווח בסטרואידים, ואז אנו ממליצים לשקול טיפול כירורגי במחלה בניתוח. סיבה נוספת לניתוח יכולה להיות מחלה ממושכת של שנים רבות ושינויים במעי (הנראים בביופסיה) שיכולים להגדיל את הסיכוי ללקות בגידולים של המעי הגס. בניתוח לרוב כורתים את כל המעי ויוצרים פאוץ' (מיכל) ממעי דק, אותו מחברים לפי הטבעת. יש שכיחות יתר של אלרגיות בקרב לוקים במחלה זו. כמו כן (וללא קשר) ישנה אבחנה נפרדת שנקראת דלקת מעי גס אאוזינופילית, ובד"כ ניתן להבדיל בינה לבין אולצרטיב קוליטיס בביופסיה של המעי. לא סביר שתולעים יתנו תמונה המחקה קוליטיס. כאמור, חשוב מאד להיות במעקב מסודר של גסטרואנטרולוג, שיוכל בוודאי להוסיף מידע על מצבך.

יש לי ילד בן 7 שסובל מכאבי בטן באופן תדיר בבדיקה שנערכה לו נמצא שה lga = 235 ANTI-TRANSGLUTAMINA=37.1 ENDOMYSIAL Ab - שלילי לאחר חודשיים נמצא lga = 311 ANTI-TRANSGLUTAMINA=32.0 ועדיין לא התקבלה הבדיקה השניה על מה יכולים להצביע הממצאים ואיך ומה צריך להמשיך ולבדוק המון תודה עדית

מדובר בבדיקות למחלת צליאק שאינן מטופלות בד"כ בכירורגיה של המעי, ומומלץ להפנות את השאלה לפורום גסטרואנטרולוגיה או גסטרואנטרולוגיה ילדים.

שלום, אני בחור בריא בן 27. לאחרונה התחלתי לעסוק בפעילות גופנית אינטנסיבית (3-4 פעמים בשבוע). בימים האחרונים גיליתי טחור (חיצוני, יוצר אי-נוחות אך לא כואב מדי ביציאות). אין לי שום בעיות עצירות. האם יש קשר לפעילות הגופנית? מה ניתן לעשות כדי להיפטר ממנו? מקווה לתשובה מהירה. תודה.

טחור יכול להיות קשור לפעילות גופנית של הרמת משקולות או הרמת משרות כבדים. למרות שאין לך בעית עצירות מומלץ לרכך את היציאות בכלכלה עשירה בסיבים תזונתיים. אמבטיות במים חמימים ונעימים ומשחות מקומיות יכולים להקל. ניתן להמנע זמנית מהרמת משאות כבדים אך אין מניעה ממאמץ אירובי.

הטיפול החדשני בטחורים בישראל בשיטת Doppler Guided Hemorrhoidal Artery Ligation או HAL המהווה פתרון אפקטיבי, מהיר וללא ניתוח לבעיית הטחורים. אני סובל מטחורים ואמור לעבור בדיקת סיגמואידוסקופיה. אודה על חוות דעתך לגבי הטיפול החדשני הנ"ל.

HAL היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא כנראה טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו. זוהיא פעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. הטיפול מאושר על ידי משרד הבריאות ומבוצע על ידי מספר כירורגים קולורקטאלים או כירורגים כללים בארץ. כעקרון הייתי נזהר ללכת למקום שבו HAL הוא הפעולה היחידה או העיקרית המבוצעת לטיפול בטחורים, מאחר שכאמור זו רק אחת האפשרויות בקשת הטיפולים בטחורים, וחשוב להתאים את הטיפול הנכון לכל מטופל. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש יחסית והוסבר בתחילת תשובה זו. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום אני בת 33 בריאה בד"כ בשבוע האחרון יש לי מן כאב בטן מטריד במרכז הבטן לא כאב חזק אלא מעומעם וקבוע מתגבר אחרי אוכל בבדיקה ידנית שלי לחצתי על כל צידי הבטן ואין כאב חזק בשום מקום והבטן רכה ורגילה רק קצת כואב בלחיצה האם זה יכול להיות התקררות ? או צריך לגשת לרופא? אין לי שום תסמינים אחרים מלבד כאב גרון קל וכאב בטן קל אבל מרגיז האם שבוע זה יותר מידי לכאב בטן שכזה מנסיונך העשיר אנא הסבר לי מה לעשות בבקשה והאם זה יחלוף מתי שהוא? להניח לזה וזהוא? תודה רבה מראש

מילי שלום, יש המון סיבות שיכולות לגרום לכאבים במו שאת מתארת, חלקם חולפים מאליהם (כגון וירוסים ,שיכולים גם להתבטא ב"התקררות") וחלקם דורשים טיפול. כאבים כגון אלו יכולים לנבוע בעיקר ממערכת העיכול, מערכת השתן, או מהמערכת הגניקולוגית. לא ניתן לומר יותר מכך ללא בדיקה, ולכן אם הכאב מתמיד או מחמיר כדאי לפנות לרופא.

כתוצאה ממעי גס ארוך ומפותל הגורם אחת לכמה חודשים להתנפחות הבטן ,ללחצים חזקים ולעיתים אף לאישפוז כדי לשחרר את הנפיחות הומלץ לי לעשות ניתוח לקיצור המעיים. ברצוני לדעת האם ניתוח זה נחשב לניתוח מסובך והאם ההחלמה אח"כ ארוכה? כמו כן ברצוני לדעת האם לא יתכנו אח"כ דבקות הדפנות? אודה מאוד לקבלת תשובה.

ישראלה שלום, ישנן 2 אבחנות עיקריות שאני יכול לחשוב עליהן שיכולות להתאים למצב שאת מתארת. הראשון הוא מצב בו יש חלק מסויים במעי הגס (בד"כ מקטע הנקרא סיגמואיד קולון) שהוא אכן ארוך ומפותל ומדי פעם מסתובב סביב עצמו וגורם לחסימה של המעי שדורשת טיפול באשפוז, בד"כ בעזרת רקטוסקופיה או קולונוסקופיה. אבחנה זו שכיחה יותר בגיל המבוגר. בין ההתקפים אין כל תסמינים והיציאות בד"כ תקינות. הטיפול במצב זה הוא אכן כריתה של מקטע מעי זה בלבד וחיבור של 2 הקצוות. האבחנה השניה קשורה בעצירות כרונית ומעי ארוך ומפותל ונקראת בשפה מקצועית colonic inertia, ונעוצה בתנועתיות ירודה של המעי הגס. במצב זה יש יציאות לעיתים רחוקות (ללא שימוש במשלשלים- פחות מיציאה אחת כל 3 ימים), ומוכיחים בעיה זו באמצעות בדיקה בה בולעים קפסולה הנראית בצילום ועוקבים אחרי התקדמותה בצילומי בטן. מצב זה שכיח יותר בנשים צעירות. אם מוכח מצב כזה והוא מפריע לאיכות החיים (למשל אישפוזים חוזרים) מומלץ בד"כ לטפל בה באמצעות כריתה של חלק ניכר מהמעי הגס. בשני המקרים מדובר בניתוח כריתת מעי, שהוא לא ניתוח קל ופשוט, וקיים בו גם שעור (בד"כ לא מאד גבוה) של סיכון לסיבוכים. בד"כ כשמשווים את הסיכון מול התועלת, אם התועלת גדולה יותר- הניתוח מומלץ. הדבקויות קורות לאחר כל ניתוח בטני, אולם רק לחלק קטן מהאנשים זה גורם לבעיות בעתיד (כגון חסימות מעי), וזה אחד הסיכונים בניתוח כזה. יש לציין שבחולים שמתאימים לכך, ניתן לבצע ניתוחים כאלה כיום בשיטה לפרוסקופית, שכנראה כרוכה בפחות הדבקויות.

שאלה בבקשה: בעקבות כאבים נדירים אך חזקים בבטן התחתונה, נבדקתי רקטלית. הממצאים הנם שישנו לחץ על גבי הדופן הקדמית של הרקטום, בגובה 12 ס"מ, כאשר תוך חלל המעי תקין לחלוטין וכן הדופן הפנימית. נשלחתי ל CT כמובן (אני ממתין לו).. מה יכול ללחוץ על המעי מבחוץ ? האם זה גידול ? אציין שאין לי חום, דימומים, ובעיות אחרות. היה כאב מסויים שהקרין לאשכים זמן מה, וגם נדמה לי שאני משתין לעיתים תכופות יותר. המון תודה מראש

לחץ על המעי הגס מבחוץ יכול להגרם מסיבות שונות, חלקן קשורות באנטומיה לא שגרתית, חלקן בתהליכים דלקתיים, ולעיתים גם בתהליכים גידוליים. צר לי שאיני יכול להחכים אותך או להרגיע אותך, אין לי כל דרך על סמך מכתבך לנחש מהו הגורם במקרה זה. נראה כי שלחו אותך לבדיקה המתאימה לבירור ממצא זה, ולאחריה נהיה כולנו חכמים יותר. בוא נהיה אופטימיים, ונמתין לתוצאות הבדיקה. נשמח לשמוע ממך לאחריה.

שלום, אני אמיר בן 22 עברתי שלשום בדיקת אנוסקופיה בשל כאב בתוך פי הטבעת. הבדיקה הייתה בעומק 20 ס"מ והממצאיים היו תחורים פנימיים. בשלב מסויים בבדיקה הד"ר הכניס את הצינור עמוק והרשתי לחץ גדול ומאז כבר יומיים יש לי כאב מסויים פנימי בצד שמאל בבטן. מה זה בבקשה?

אמיר שלום הבדיקה שאתה אתה מתאר בה הוכנס מכשיר עד לעומק 20 ס"מ נקראת רקטוסקופיה. לעיתים היא גורמת לאי נוחות זמנית שבד"כ חולפת לאחר מספר שעות. אם תלונותיך ממשיכות ובטח אם הן מחמירות יש להבדק על ידי כירורג. אם מופיע כאב עז, חום וכד' יש לפנות לבדיקה בדחיפות. מקוה שהתלונות אותן אתה מתאר יחלפו במהרה.

שלום ד"ר, ותודה. כבר 3 ימים לאחר הבדיקה 20( ס"מ )עדיין אותו כאב פנימי קל ממוקד נמצא בצד שמאל (אמצע הבטן). מה יכול להיות הנזק כתוצאה מדחיסת האויר הכואבת בבדיקה במידה והרופא לדעתי לא פגע(דקר) עם המכשיר פיזית (מבפנים) מה יכול להיות הנזק כתוצאה מהלחץ בלבד? (האם קרע- ואם כן מה הסיכוי שזה יתחדש מעצמו באיזור זה (לעניות דעתי במעי הגס) ?

סליחה, לא שמתי לב שהוספת שאלה. עצם ניפוח האויר כשלעצמו או אפילו "שפשוף" פנימי קטן של המעי יכולים לגרום לתחושת אי נוחות זמנית בעיקר בבטן שמאלית תחתונה, ובד"כ חולפים לבד לאחר מספר ימים. נזק אמיתי לרקטום הוא נדיר ובד"כ מתבטא בכאב עז, חום, ועוד תלונות שבד"כ יגרמו לך לפנות לטיפול. שבת שלום

שלום דר' זמורה האם יש קשר בין טחורים /פיסורה לגרוד חזק באבר המין הנשי? תודה על התשובה

בד"כ לא. רצוי להבדק על ידי גניקולוג. ראי גם תשובותי מהיום בנושא גרד אנאלי.

דר' שלום רב, מזה כשנה אני סובלת מגרד בפי הטבעת אשר מתגבר כאשר אני פניוה יותר (בשעות הערב והלילה) וכאשר אני מגרדת עוד ועוד. הגרד מאוד מציק ואם אני מגרדת הרבה, המקום גם כואב וצורב. שתי בדיקות צואה (של רופאת המשפחה ושל הכירוררגית) שללו הימצאות תולעים. כיררורגית אבחנה את הבעיה כטחורים פנימיים ונתנה לי טיפול במשחה ונרות (פרוקטוגליבנול) שלא עזר כלל. בעקבות כשל הטיפול היא נתנה לי מרשם לקצף מסוים (אינני זוכרת את השם המדוייק) שלא השתמשתי בו מכיוון שגיליתי שאני בהריון ורציתי לחכות שאולי העניין יעלם מעצמו, מה שלא קרה בפועל. לאחר זמן מה חזרתי אל הכירורגית שנתנה לי שוב את הטיפול במשחה ובנרות ששוב לא סייע בפתרון הבעיה. אודה לך מאוד אם תוכל לענות על השאלות הבאות: 1. האם ייתכן שמדובר בבעיה אחרת (ולא טחורים פנימיים)? 2. האם ייתכן שבכל זאת מדובר בתולעים למרות ששתי בדיקות שללו את העיניין? 3. האם הבעיה יכולה להפריע בצורה כלשהי להריון ויש לטפל בה בדחיפות או שאולי (אם אוכל לסבול בשקט) אפשר לדחות את הטיפול לאחר הלידה? 4. מדוע טחורים פנימיים גורמים לגרד מציק כל כך? הם הרי פנימיים.... בתודה מראש וכל טוב, מירב

מירב שלום, גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים (יתכן שהקצף שקיבלת מכיל סטרואידים). להימנע משתייה מוגברת רוב האמצעים האלה ניתנים לביצוע בזמן הריון וחבל לסבול ללא צורך.

כל הכבוד וישר כח שתמשיך תמיד להרגיע

שלום לך את עם הגרד רציתי להחמיא לרופא המקסים והנהדר עם התשובה הארוכה והמסבירה ביותר כל הכבוד לרופא הזה לא הרבה רופאים נותנים תשובות כאלה יסודיות ועיניניות כל הכבוד לך רופא מקסים וישר כח ושירבו הרבה כמוך כי אתה באמת מסוג המרגיעים חשבת פעם להיות המרגיע הלאומי? סתם בצחוק תודה לך על התשובה שנתת לה זה עזר גם לי וחסך לי להקליד את אותה שאלה בדיוק תודה מילי דרך אגב כתבתי שאלה משלי בראש הפורום אודה לך אם תשובתך תהיה ארוכה ומסבירה כמו זאת תודה ולהתראות בתשובה שלי בתקווה ותענה מלי

אשמח לדעת אם ניתנה כאן תשובה ומהי אני סובלת מאותם התסמינים.

אני סובלת מזה מספר חודשים מגרד בפי הטבעת. הדבר הולך ונעשה גרוע ובלתי נסבל. 1. האם יש אפשרות שקנדידה בנרתיק תעבור לפי הטבעת ותגרום לגרד. 2. האם זה יכול להיות מטחורים פנימיים שכנראה יש לי. 3. לא נראה לי שיש לי תולעים זה מגרד במשך כל היממה. תודה.

גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

אבקש לדעת מהן הבדיקות מונומטרה ו- PMTML ומה עושים בהן. תודה.

מנומטריה היא בדיקה בה מכניסים צנתר דק לפי הטבעת ומודדים את הלחצים המיוצרים על ידי שרירי הסוגרים (השרירים האחראים על השליטה ביציאות) במנוחה ובמאמץ. כן בודקים בד"כ את התחושה ברקטום התחתון כל ידי ניפוח בלון קטן המחובר לצנתר. PNTML היא בדיקה בה בודקים את תיפקוד העצב האחראי על תפקוד שרירי הסוגרים, ונקרא עצב הפודנדל. מה עושים בהם זו שאלה יותר קשה, מאחר שבדיקות אלא הן בדיקות עזר- זאת אומרת שקודם מראיינים את המטופל ובודקים אותו, ואח"כ שולחים לבדיקות על מנת להבהיר את התמונה העולה המראיון והבדיקה. המשמעות הישומית של תשובות הבדיקות יכולה להיות שונה מחולה לחולה. לכן לא אוכל לענות על שאלה זו במידע המצוי בידי.

תודה על התייחסותך המהירה. הכוונה בשאלתי - מה עושים בבדיקות, היא כיצד הן נעשות. ההסבר על בדיקת מונומטריה מפורט וברור. אני מעוניינת לדעת כיצד מבוצעת בדיקת - PMTML . תודה

ד"ר זמורה שלום רב. האם לשתיית שמן זית יש אפקט דומה לשתיית שמן פרפין ? האם שמן זית מועיל בצורה כלשהיא ליציאות קלות ? תודה.

בעקרון לא, מאחר שהעקרון של שמן פראפין הוא שאינו נספג במערכת העיכול ולכן מגיע כשמן לאיזור פי הטבעת, מה שינו נכון לשמן זית. יחד עם זאת, למיטב ידיעתי אין מידע מדעי מוצק בשאלה זו.

אני בת 22, גדלתי בפנימיה והיה לי הרגל מגונה להתאפק ימים שלמים עד שאחזור הביתה. אני לא יודעת אם זה קשור, אבל אני תמיד צריכה לשירותים- גם אחרי יציאה אני לא מרגישה ריקה וזה מתבטא בגזים ולפעמים גם כאבי בטן. אגב, עד היום אני לא מסוגלת שיהיו אנשים בקרבת השירותים כשאני נמצאת שם. יש לי יציאה כל 3-4 ימים. אני משתדלת לאכול ירקות ודגני בוקר, מעבר לזה אני לא מקפידה על תזונה מסודרת. מה עושים?

מירב שלום, עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, כפי שאת מתארת אצלך, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן.

שלום רב, אני בן 23 וסובל מפיסורה זה מספר שנים כאשר בשנה וחצי האחרונות המצב השתפר, זאת אומרת שלא היה לי דימום אבל יש לי כאבים ביציאה ולאחריה, וכן התנפחות של הרקטום. אני התבשרתי ע"י הפרוקטולוג שלי שאני צריך לעבור ניתוח. אני לא הבנתי כיצד מתבצע הניתוח? כמה זמן הוא אורך? מי נוכח בחדר ניתוח? היכן מבצעים את הניתוח? כמה זמן החלמה? ובכלל, כמה שיותר פרטים. תודה.

פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי, ולהרבות בשתיה), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. את הניתוח מבצעים בכל בית חולים ציבורי או פרטי בישראל, ובניתוח נוכחיםבד"כ מנתח, אחיות חדר ניתוח, כירורג עוזר, ומרדים. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- - 15% - מיכולת השליטה ביציאה. לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. למי שמאד חושש מניתוח, ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנרקא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. בהצלחה.

שלום דר' זמורה, תודה על תשובתך המקיפה לפיסורה. גם אני, לא השואל, קיבלתי תשובה. אני סובל מפיסורה ואכן הסבל רב. ואנסה לעקוב אחר הצעותייך לטיפול השמרני. בכל אופן רציתי לשאול: בכל פעם שיש לי יציאה קשה, ומופיעים כאבים ברקטום, מופיעים כאבים גם באשכים ובקצה הפין. שיש הרגעה ברקטום גם כאבים אלו נעלמים יחסית האם יש קשר? תודה!

אחותי עברה ניתוח לכריתת התוספתן רציתי להבין מה משמעות הדוח: appendix with partial fibrous obiltoration of the lamen, no evidence of inflammation in the examined sections" 1 הבנתי שלא היתה דלקת, אבל מה המשמעות של תחילת המשפט, והאם הממצא יכול להסביר חום ואת הכאבי בבטן ימנית תתחתונה אותם חשה??? האם יש צורך לבדוק רת ההמצא, או ברגע שהתוסםתן ניכרת אפשר להיות רגועים?? אני מתנצל אם יש שגיאות בהתעקה, אך המכתב מעט מטושטש בהזדמנות זו אני רוצה להודות לך על פעילותך בפורום, אתה עושה עבודה מצונית, ותודה על כך שאתה נמצא פה לעזור לאלו מאיתנו שלא מבינים ברפואה

משמעות התשובה היא שלא היתה דלקת וכן שאין שום דבר מסוכן שנמצא בבדיקה. הרבה דברים יכולים לגרום לכאבים בבטן ימנית תחתונה וחום ולחקות דלקת תוספתן, ופעמים רבות חולפים מעצמם. אם אחותך מחלימה היטב מהניתוח וכרגע ללא תלונות דומות, נראה לי שאתם יכולים להיות רגועים, כי אין בתשובה זאת שום דבר מדאיג. אם בכל זאת התלונות מתמשכות, יש להבדק שוב. כל טוב.

תודה על התשובה המהירה... אני מבין שלא מדובר במשהו מסוכן (אחרי הכל היו מתקשרים אלנו באופן דחוף)... אך רציתי לשאול האם זה מרמז על מחלת מעי דלקתית (או שאין קשר), כי לאחרונה הכאבים והחום חזרו (הניתוח היה לפני חודשיים), וחבר קרוב שלי אובחן כחולה במחלת מעי דלקתית לפני שבועיים ובתחילה חשבו שגם הוא סובל מתוספתן, עד שבניתוח התברר אחרת... והאם באמת התוצאות בדוח הפתלוגיה, למרות שלא היתה דלקת יכולות להסביר את הכאבים באיזור, או שאין כל משמעות לממצאים? שוב תודה רבה, ושבת שלום...