פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

אני בת 26 וסובלת מעצירות ברמות קשות בערך 10 שנים. ניסיתי את כל סוגי הפתרונות האפשרים: פירות יבשים לסוגיהם, מיצוי שזיפים מיובשים, אכילה מרובה של ירקות ופירות, גרנולה ודייסת שיבולת שועל, אכילה של דגנים מלאים בלבד, חליטות צמחים, שתיה מרובה ואכילה טבעית ובריאה בארוחות סדירות, פעילות גופנית יומיומית, שתית שתי כוסות מים על בטן ריקה בבוקר, ישיבה ממושכת בשירותים או בשעות קבועות אך ללא הועיל. ניסיתי גם תרופות(טבעיות) למיניהן כמו פסיליום, כל סוגי אבקות נמסות של סיבים, יש לציין שהדברים היחידים שעוזרים זה אכן כדורים דוגמת עיכולקס ותרופות שאני לא רוצה לקחת באופן קבוע (למרות שהן טבעיות והגוף לא מפתח תלות אליהן). במצב טבעי וללא כדורים אני לא מרגישה כלל צורך להתפנות ויכולים לחלוף שבועיים ללא יציאה סבירה. (מה שאני כן מצליחה להוציא במקרה הטוב זה יציאות מזעריות אחת לכמה ימים ואחריהן אני לא מרגישה תחושת ריקון כלל). עד שזה מגיע למצב של נפיחות, כבדות, עייפות, דכאונות, בחילות, והקאות וכמובן כאבים. במקרים של סבל קיצוני ביותר אני משתמשת בחוקן (מיקרולט לרוב לא משפיע) למרות שאני יודעת שאסור כי הגוף מפתח תלות בזה. ולאחר חוקן אני מרגישה תחושה נפלאה של ריקון, קלילות, וממש אפילו אושר קטן. ביצעתי לפני שנה סדרת בדיקת מקיפות לחלוטין בבית חולים והכל נמצא תקין. ד"ר, אנא חוות דעתך בנושא בהקדם. כמו כן האם עלי להתחיל להשתמש בתרופות באופן קבוע למשך כל שארית חיי? תודה מראש

קחי פגלקס בבוקר ובערב ביחד עם כוס מים (יש לשים כף בכוס מים פושרים, לערבב, להמתין דקה ולשתות) הקלה תורגש אחרי יומיים, ובאופן משמעותי. לא שילשולים, אלא יציאה נורמלית ורכה. הפגלקס אינו ממכר וניתן לקחתו לתקופה ארוכה. מומלץ ביותר. אותי זה הציל.

לולי שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. המושג עצירות מתייחס לתנועת מעיים לא תכופה, מלווה בקושי בהתרוקנות. בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, בצורך במאמץ בזמן היציאה, והתרוקנות לא מושלמת, גם אם תדירות היציאות או מרקם היציאה תקינים. להתפתחות תופעת העצירות יכולות להיות מספר סיבות, החל מהרגלי תזונה לא נכונים (חסר של סיבים בתזונה, שתייה בלתי מספקת), חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות, ושימוש יתר במשלשלים. ישנן גם מחלות שונות כגון תת פעילות בלוטת התריס ואחרות, או שימוש בתרופות שונות, היכולות להתבטא בעצירות. לעיתים יש בכל זאת הפרעות תפקודיות של מערכת העיכול ורצפת האגן שגורמות לעצירות. אנו מחלקים אותן ל 2 קבוצות עיקריות: - "מעי עצל"- מצבים בהם המעי הגס אינו מעביר את הצואה קדימה כראוי, הגורם ליציאות לעיתים רחוקות ונפיחות בטנית בין היציאות. בעיה זו מאובחנת על ידי בדיקה של זמן המעבר במעי הגס. - קושי בהתרוקנות עקב תפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. על מנת להתרוקן, יש צורך בפעולה מסונכרנת של שרירי רצפת האגן, ואם סינכרון זה משתבש יכול להופיע קושי בהתרוקנות. מבנה ותפקוד רצפת האגן מאובחנות על ידי בדיקות ספציפיות לכך כגון דפקוגרפיה, אולטרסאונד פרינאלי דינאמי, ומנונטריה. בירור לסיבת העצירות יכול לכוון את הטיפול ולהקל במידה ניכרת על איכות החיים. איני יודע איזה בירור עברת בעבר, אך לדעתי מומלץ לפנות לרופא המומחה לתחום זה, כגון כירורג קולורקטאלי, לבירור סיבת הסבל ונסיון התאמת טיפול.

מזה 8 שנים אני סובלת מבקע סרעפתי ומרפלוקס. מטופלת בלוסק 20 מ"ג,יומי . אני בת 55 ומזה 4 שנים שהפסקתי לעשן ועליתי במשקל בלמעלה מ10% . ואיני מצליחה להוריד במשקל בשום צורה. . שאלותי : 1. האם ללוסק יש השפעה לכך? 2. האם יש טיפול אחר מלבד הלוסק ? (למשל פולשני ). 3. האם יש סכנה לפתח מחלות נוספות בעקבות הבקע או הריפלוקס? 4. ובכלל, אשמח לקבל הסברים ועצות ככל שניתן. תודה

שלום בקע סרעפתי אינו חלק מכירורגיה קולורקטאלית העוסקת בכירורגיה של המעי ופי הטבעת. מומלץ להפנות את השאלה לפורום כירורגיה כללית כגון: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1499 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/14 או פורום גסטרואנטרולוגיה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/904 כעקרון הלוסק הוא תרופה המורידה את רמת החומצה בקיבה על ידי שיתוק המשאבות המייצרות את החומצה, ולרוב תרופה זו נסבלת טוב לאורך זמן ויעילותה רבה. ספק בעיני אם העליה במשקל קשורה בתרופה זו. במקרה הצורך, יש תרופות חליפיות המשתקות את המשאבות הנ"ל ותרופות (יעילות פחות) העובדות על עקרונות אחרים. ישנן בעיות היכולות באופן נדיר להתפתח עם השנים על קרע ריפלוקס, אולם ברוב המקרים האינדיקציה העיקרית לנקן ניתוחית בקע סרעפתי היא סימפטומים שאינם נשלטים על ידי התרופות.

כבר כחודש ימים שאני סובלת מעצירות או בעצם מעצירות חלקית כי אני מתרוקנת בבוקר אך לא מרגישה מרוקנת והבטן ממשיכה ללחוץ ולכאוב. אח"כ במשך כל היןם יש לי הרגשת צורך להתרוקן אך אין יציאה ואז הבטן מתנפחת ,מתקשה משמיעה רעשים וגזים. לקראת אחה"צ אני מתחליה להרגיש לחץ ברקטום כאילו משהו יושב שם ולוחץ. בדיקות צואה תקינות.בדיקות דם תקינות (b12,בלוטת התריס,שקיעה ,ספירה וגם כימייה) בבדיקת כירורג אין סימנים לטחורים חיצוניים או פיסורה ובצילום קיבה שנעשה שבוע שעבר אין חסימת מעיים. ההיתי אצל גסטרו ומאחר ואני בת 47 המליץ על קולונסקופיה אך התור לעוד חודשיים שלושה ומה אעשה עד אז. אני רוצה לציין שהספור החל כמה ימיםם לאחר שחזרתי מחו"ל ללא יציאה 8 ימים אני לא יודעת אם זה קשור או רק מקרי אך לפני זה לא סבלתי מבעיות קיבה ןלא נטלתי שום משלשל. מה ההית ממליץ לי לעשות או לקחת כי זה ממש בלתי נסבל ואני כבר חוששת שאולי יש לי סרטן במעי עם כל הסימפטומים הללו. תודה.

עינב שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. הסימפטומים שאת מתארת מתאימים לקושי בהתרוקנות הצואה, ומאחר שמדובר בסימפטומים חדשים שהופיעו לאחרונה, לאחר פרק זמן ללא יציאות, כדאי לבדוק שלא מדובר בצואה קשה, שנקראת "אבני צואה", שמקשה על מעבר היציאות. סביר שבבדיקה במרפאה פרוקטולוגית וביצוע רקטוסקופיה ניתן לבדוק אפשרות זו. אם לא ימצאו אבני צואה או ממצא אחר המסביר תופעה זו כדאי לבצע קולונוסקופיה, ועדיף לנסות להקדים את התור, למרות שהסיכוי לגידול במעי בתלונות שתארת כנראה אינו רב. אם כל אלו יהיה תקינים ותמשיכי לסבול כדאי להתחיל בירור לקושי בהתרוקנות שמבוצע בד"כ ע"י כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג.

..כאמר 5 שבועות לאחר ניתוח טחורים רדיקלי, בביקורת לפני כשבוע נמצא כי עדיין ישנן טחורים (כאמור בגלל הכמות הגדולה לא נכרתו כולם) נמצא כי יש פצע במעבר של פי הטבעת (גורם לאי נוחות ביציאות ולתחושה של שריטה) ניתנה משחת דרמהקומבין למריחה שאלתי היא האם זהו הטיפול הנכון לפצע, כיצד בדיוק המשחה תגיע לחלק הפנימי של פי הטבעת, איני יודע או חש היכן הוא נמצא, כיצד יעבור הפצע אם כל יום ישנה יציאה (רכה) האם איני נמצא במילכוד ונידונתי לחיות עם פצע זה קבוע?

צבי שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. פצעים לאחר ניתוח כריתת טחורים מחלימים בהדרגה למרות שלכל המטופלים שעוברים כזה ניתוח יש יציאות דרך פי הטבעת מדי יום. לחלק גדול מהמטופלים הפצע מחלים כבר לאחר 5-6 שבועות, אולם לא כולנו מתנהגים אותו דבר ולעיתים ריפוי הפצע איטי יותר, ולא תמיד אנו יכולים להסביר מדוע. גם אלו שאצלם הריפוי איטי יותר לרוב נרפאים לחלוטין. אישית אני ממעט להשתמש במשחת דרמקומבין וממליץ לרוב על רחצה במים וסבון, אבל בטח אין נזק בנסיון שימוש במשחה, ולדעתי אין טעם לנסות להחדירה פנימה. החלמה מהירה.

שלום ד"ר זמורה, אני חולה קרוהן כבר 10 שנים וברמיסיה כבר כמה שנים. בשנה האחרונה אובחנה אצלי פיסורה שכיום היא שקטה יחסית. הדבר המפריע הוא שלאחרונה אני סובל מהפרשות לבנות ודביקות מפי הטבעת בעיקר אחרי יציאה רכה או קשה וממשיכות לכל אורך היום. נשלחתי ע"י הגאסטרולוגית שלי לאולטראסאונד רקטאלי אשר שלל פיסטולות ואבצסים. ההרגשה היא של חוסר נוחות והרגשת רטיבות במהלך חיי היום יום. דבר נוסף הוא שאובחנתי גם כבעל מעי רגיז שסובל מתופעות כגון: נפיחויות, גזים וצואה שטוחה. האם יש קשר בין המעי הרגיז להפרשות ולכאבים בפי הטבעת כמה שעות אחרי יציאה? תודה מראש

שלום ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. מחלת קרוהן היא מחלת מעי כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. לכן מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, בילויים, וכו'. עד כמחצית מהחולים במחלת קרוהן יכולים לסבול ממעורבות של איזור פי הטבעת במחלה, מצב המכונה מחלת קרוהן פריאנאלית. מעורבות כזו מתבטאת לרוב בזיהומים, אבצסים ופיסטולות באיזור פי הטבעת, אך יכולה לכלול גם בעיות אחרות באיזור פי הטבעת. התאור שאתה מתאר בהחלט יכול להחשיד להיום תהליך זיהומי כגון סינוס או פיסטולה באיזור פי הטבעת, ולמרות ש US לא הדגים זאת, אין מדובר בבדיקה עם דיוק של 100%. מחלת קרוהן אכן קשורה בשכיחות יתר של מעי רגיז, שיכול להתבטא בצורות שונות, אולם פחות שכיח שיתבטא בהפרשה לבנה סמיכה. מומלץ בכל זאת להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי על מנת שיתרשם במו עיניו מההפרשה בכדי לודא שאין מדובר בפעילות פריאנאלית של מחלת קרוהן.

שלום רב דר אני לא יודיע אם היגעתי לפורום הנכון הבעיה שלי היא שיש לי טחורים מזה כחודש פשוט מאוד מרגיז וכואב כמו קוצים . מה הטפול הכי טוב להחלים מזה הערה הייתי אצל הרופא משפחה שלי ונתן לי משחה ומים לשתיה לצואה רכה ואמר לי לשבת במים בינוניים . מה אתה מציע לעשות. ואם לא היגעתי לפורום הנכון אודה לך אם תגיד לי לאיזה פורום לפנות .

אבי שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. טחורים יכולים לכלול מרכיב חיצוני ("טחורים חיצוניים") שהם קפלי עור הבולטים החוצה באופן קבוע, ולעיתים מתבטאים בנפיחות וכאב, ומרכיב פנימי ("טחורים פנימיים") שלרוב מתבטא בדמם, אי נוחות, והתבלטות לאחר יציאה. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. טחורים בד"כ מציקים ומפריעים לאיכות החיים, וזו האינדיקציה העקרית לטפל בהם. לכן את צריכה לבחור את הטיפול המתאים לך מתוך קשת הטיפולים האפשריים לטחורים. טיפול מרפאתי קל יחסית הוא קשירה של הטחורים, שבד"כ מטפלת בעיקר בטחורים הפנימיים, ומבוצעת במרפאה ללא אשפוז. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון (הפנימי) של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ. כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו לרוב אינה מתאימה למי שעיקר סבלו מטחורים חיצוניים. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. ניתוח זה מומלץ בעיקר כאשר חלק ניכר מהסבל נגרם מטחורים חיצוניים. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בני , חולה קרוהן, עבר פתיחת אבצס , ניקוז, ונשאר פתוח כדי שיצא הכל ויסגר לבד. עבר חודש מאז הניתוח. אמרו שזה ייסגר תוך שבועיים, עדין פתוח, אמנם פתח קטן מאוד אבל פתוח ועוד יוצאת קצת מוגלה אם לוחצים. שבוע הבא הוא מתחיל קיטנה, תהיה בריכה, וכל החגיגות.... האם מותר להכנס לבריכה, אם החתך עדין פתוח? מה עם ים? חול ים? האם עדין צריך להמשיך עם שטיפות 3 פעמים ביום? תודה,

אורנה שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. מחלת קרוהן היא מחלת מעי כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. לכן מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים ולפעמים גם ילדים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, קייטנות, בילויים, וכו'. עד כמחצית מהחולים במחלת קרוהן יכולים לסבול ממעורבות של איזור פי הטבעת במחלה, מצב המכונה מחלת קרוהן פריאנאלית. מעורבות כזו מתבטאת לרוב בזיהומים, אבצסים ופיסטולות באיזור פי הטבעת, אך יכולה לכלול גם בעיות אחרות באיזור פי הטבעת. אבצס פריאנאלי הוא חלק ממחלת קרוהן פריאנאלית, ולאחר ניקוזו הוא יכול להחלים לחלוטין, או שעלולה להווצר פיסטולה פריאנאלית. כל עוד הפצע פתוח כדאי להמשיך בשטיפות כ 3 פעמים ביום אבל ניתן לעשות את זה כשהוא בין כה בבית. מבחינת הפצע שלו אין מניעה להכנס לבריכה אולם רוב הבריכות מבקשות מאנשים עם פצעים פתוחים לא להכנס בכדי לא להעביר זיהומים. לשיקולך. מבחינת ים יתכן שזה לא יהיה לו נעים, אולם רפואית אין מניעה. שיהיה לו חופש נעים.

אני סובלת מפיסורה ,לוקחת את האבילאק לריכוך הצואה . האים התרופה יכולה לגרום לתלות בה ?

קחי פגלקס בבוקר ובערב ביחד עם כוס מים (יש לשים כף בכוס מים פושרים, לערבב, להמתין דקה ולשתות) הקלה תורגש אחרי יומיים, ובאופן משמעותי. לא שילשולים, אלא יציאה נורמלית ורכה. הפגלקס אינו ממכר וניתן לקחתו לתקופה ארוכה. מומלץ ביותר. אותי זה הציל.

אבילק יכול לגרום ליציאה שלשולית שאינה טובה בטיפול בפיסורה, ובנוסף יכול לגרום להתמכרות המעי בשימוש ממושך. אנו לא נוהגים להמליץ עם תרופה זו בשימוש ארוך טווח. פגלקס היא הצעה טובה, ולחליפין ניתן להשתמש בזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום) ובתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא)

שלום ד"ר עודד שאלתי היא : האם ניתן למנוע צניחת טחור דרגה 3 באופן יעיל וודאי ע"י קשירה עם גומיה ו או צריבה ??? מתנפח לי לאחר כל יציאה רק בצד הימיני ועל ידי כיווץ או דחיפה הכל חוזר למצב רגיל. אני מאוד רוצה להמנע מניתוח במידת האפשר . אשמח לשמוע את חוות דעתך הכנה. תודה מראש ניר

ניר שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. טחורים יכולים לכלול מרכיב חיצוני ("טחורים חיצוניים") שהם קפלי עור הבולטים החוצה באופן קבוע, ולעיתים מתבטאים בנפיחות וכאב, ומרכיב פנימי ("טחורים פנימיים") שלרוב מתבטא בדמם, אי נוחות, והתבלטות לאחר יציאה. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. טחורים בד"כ מציקים ומפריעים לאיכות החיים, וזו האינדיקציה העקרית לטפל בהם. לכן את צריכה לבחור את הטיפול המתאים לך מתוך קשת הטיפולים האפשריים לטחורים. טיפול מרפאתי קל יחסית הוא קשירה של הטחורים, שבד"כ מטפלת בעיקר בטחורים הפנימיים, ומבוצעת במרפאה ללא אשפוז. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון (הפנימי) של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ. כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. טיפול בלייזר (צריבה) הוא אלטרנטיבה לקשירת טחורים, בו יוצרים צלקת בבסיס הטחור על ידי צריבה עם לייזר. התהליך דומה לקשירת טחורים הן מבחינת אי הנוחות בזמן הפעולה ולאחריה והן במידת יעילותו. שני טיפולים אלו יכולים לשפר את הסבל הנגרם מטחורים במידה מסויימת וניתן לחזור עליהם מספר פעמים לפי הצורך. אין מדובר בטיפול דרסטי ובודאי שאי אפשר לומר שהוא מונע צניחת הטחורים באופן ודאי. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו לרוב אינה מתאימה למי שעיקר סבלו מטחורים חיצוניים. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. ניתוח זה מומלץ בעיקר כאשר חלק ניכר מהסבל נגרם מטחורים חיצוניים. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אנו הורים לבן 13 וחצי אובחן כחולה קרוהן עם פיסורה/פיסטולה. מטופל יותר מחודשיים עם אימוראן פלג'יל וציפרו ללא שיפור. בבדיקת MRI אגן נראה מבנה באורך כ-6 ס"מ המכיל נוזל/מורסה. גסטרו ילדים המליץ על התערבות כירורגית לניקוז המורסה. שאלתנו : האם אתה מטפל גם בילדים. אנו גרים בנצרת עלית וחברים בכללית מושלם,מה האפשרויות לקבלת הטיפול?

עמיחי שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. מחלת קרוהן היא מחלת מעי כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. לכן מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, בילויים, וכו'. עד כמחצית מהחולים במחלת קרוהן יכולים לסבול ממעורבות של איזור פי הטבעת במחלה, מצב המכונה מחלת קרוהן פריאנאלית. מעורבות כזו מתבטאת לרוב בזיהומים, אבצסים ופיסטולות באיזור פי הטבעת, אך יכולה לכלול גם בעיות אחרות באיזור פי הטבעת. לפי תאורך ובמגבלה שלא בדקתי את בנך, אכן נשמע סביר שקיימת פיסטולה עם מורסה שכדאי לנקז , ואולי להשאיר בתוכה נקז SETON לשיפור הניקוז. לרוב איני מטפל בילדים, בעיקר מאחר שהמחלקה בה אני עובד אינה ערוכה לטפל ולאשפז ילדים. מבחינת קופת החולים- קשה לי לענות לך מפני שאיני עובד קופת החולים הכללית ואיני בקי בנהלים ובאפשרויות שם. מומלץ לברר בקופת החולים.

שלום רציתי לדעת מה אחוזי החזרה של הקונדילומה ברקטום. עברתי ניתוח להסרת קונדילומות ולאחר מכן עוד ניתוח לטענת הרופא "שאריות" האם יש סיכוי להסרה מוחלטת. הנגיף אני יודעת שזה לתמיד תודה אגב אתה מקסים

אתי שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. קונדילומות באיזור פי הטבעת נגמות על רקע פעילות של נגיף HPV, נגיף שחלקים גדולים באוכלוסיה נושאים אותו, ופעמים רבות אינו גורם לכל בעיה. הסיכוי שיווצרו קונדילומות או יחזרו לאחר כריתתם תלוי בגורמים רבים כגון זן הנגיף והאיזון שלו עם מערכת החיסון של הגוף, ולצערי איני יכול לצטט מספר מדוייק של סיכויי חזרת הקונדילומות. מה שחשוב הוא שפרט למעקב וביקורות מסודרות, בכדי לזהות חזרה של קונדילומות, אין הרבה דברים שאת יכולה כרגע לעשות בכדי להקטין את הסיכויים להתפתחות נגעים חדשים (כשיש ארועים חוזרים ניתן לטפל במשחה אך מאחר שהיא מכילה תרופה חזקה לא נהוג לתת אותה לאחר אירוע בודד שנכרת). כך שמה שנשאר לך הוא לחיות רגיל ולהנות מהחיים, ולבוא לביקורות תקופתיות.

מדוע לא מומלץ לבצע קשירת טחורים פנימיים בחולה קרוהן שמחלתו אינה בשלב פעיל? איזה טיפול אחר מומלץ?

יעל שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. מאחר שמחלת קרוהן היא מחלה דלקתית כרונית שלעיתים מערבת את איזור פי הטבעת, וכרוכה ביכולת ירודה לרפא פצעים ובנטיה מוגברת לזיהומים באיזור זה, ישנו סיכון מוגבר בכל טיפול בטחורים בחולי קרוהן. יחד עם זאת, מחלת קרוהן היא מחלה הפוגעת באיכות החיים, וכל מטרתנו בטיפול היא לשפר את איכות החיים בכדי שחולי קרוהן יוכלו לחיות חיים רגילים ככל האפשר, ולעיתים בשביל להשיג מטרה זו אנו (הרופאים המטפלים והחולים המטופלים ביחד) נוטלים סיכונים מחושבים בשל כך. אם המחלה כרגע אינה פעילה והטחורים פוגעים באיכות חייך ואת מוכנה ליטול סיכונים מעט מוגברים בשביל לטפל בכך, איני רואה מניעה מוחלטת לעשות זאת. אנא ראי גם מידע רב בנושא טחורים שניתן בפורום זה בעבר. שיהיה רק בריאות.

בתי סובלת מתסמונת המעי הרגיז.. לאחר תקופה של שקט יחסי, עם רגיעה בפעילות מעיים. היה לה בשבוע האחרון שלשול עם הרבה דם. כהגדרתה - האסלה היתה מלאה. שאלתי, האם לחזור לגאסטרו, או לפנות לפרוקטולוג.. האם באבחון אצל פרוקטולוג ניתן גם טיפול באותו מעמד?

ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. אם בתך עברה במסגרת בירור גסטרו קולונוסקופיה שהיתה תקינה אז רוב הסיכויים שמדובר בדמם מאיזור פי הטבעת וכדאי לגשת להבדק אצל כורורג קולוקרטאלי / פרוקטולוג. אם לא בוצעה קולונוסקופיה בשנים האחרונות סביר שכדאי לבצע זאת ואז להבדק על ידי פרוקטולוג.

שלום אמי צריכה לעבור כריתה של מעי הגס עקב ריבוי פוליפים זאת לאחר כריתה חלקית בעבר עקב סרטן המעי הגס. שאלתי איך נראים החיים ללא מעי? האם יש ריבוי מוגבר של יציאות? האם צריך להיות "מחוברים לשרותים" האם החיים מסתובבים סיב השירתים א שאפשר לצאת לטייל ולהסתובב ולחיות חים נורמלים. בהנחנ שיהיה חיבור בין המעי הדק לחלק קטן של המעי הגס שקרוב לפי הטבעת. תודה

אילת שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה, עקב השתתפות בכנס מקצועי בחו"ל. תפקידו של המעי הגס הוא לספוג נוזלים ומלחים מהצואה, ובכך ליצור את הצואה המוצקה. ככל שיש מקטע קצר יותר של מעי גס, כך קשה לו יותר לספוג את כמות הנוזלים הדרושה, והיציאות יותר שלשוליות ויותר תכופות. יש אורך מעי גס מסויים שמתחתיו אכן איכות החיים הופכת להיות בעייתית עקב יציאות מרובות, והאורך הזה שונה מאדם לאדם, אולם בד"כ אנו נוטים לומר שאם נשאר מקטע של בערך 20-30 ס"מ מעל פי הטבעת, סביר שזה יאפשר איכות חיים טובה. ישנם אנשים שעקב מחלות שונות נאלצים לעבור כריתה מלאה של כל המעי הגס. במקרה כזה ישנן 2 אפשרויות. אחת היא להתקין פתח בדופן הבטן הנקרא סטומה, עליו מלבישים שקית האוספת את היציאה. אמנם רוב האנשים רואים בזה פגיעה באיכות החיים, אולם זה מאפשר לחיות חיים פעילים ורגילים, ופעמים רבות מאפשר איכות חיים טובה יותר מאשר עם מקטע מעי גס קצר מדי. אפשרות שניה היא להתקין מעין מיכל מקצה המעי הדק, הנקרא פאוץ', ולחברו לפי הטבעת. ניתוח כזה כרוך בשיעור מסויים של סיבוכים, דורש שרירים טובים סביב פי הטבעת, ומוצע לרוב לאנשים צעירים יחסית המעוניינים בכך. בכל מקרה- שיהיה בהצלחה.

שלום שוב תודה על התשובה המהירה יש לחמי סרטן המעי הגס זה חזר לו ממש בפי הטבעת הוא פנה לד"ר רבאו מיכה זה הרופא שניתח אותו בפעם הראשונה אך הוא לא עובד עם הקופה היינו רוצים לדעת אם תוכל להמליץ לנו על רופא בבלינסון אפילו באופן פרטי אך זה צריך לפי מה שהבנתי בית חולים שהקופה עובדת איתו אם אנחנו ניגשים לבית חולים בלינסון למשל בהפניה של רופא מה הפרוצדורה? האם זה לוקח הרבה זמן הרי זה מקרה דחוף חייבים לנתח כמה שיותר מהר חמי מפחד שהוא יצתרך לחקות הרבה זמן . ועוד שאלה אם יש גרורות האם בכל זאת עושים את הניתוח? כי הוא לא יכול לקבל יותר הקרנות בפעם הראשונה אמרו לו שהוא קיבל את כל כמות ההקרנות שאדם יכןל לקבל בחיים יש לו נפיחויות ברגליים הרופה שבדק אותו אמר לו שיש לו וורידים מוגדלים ברגלייים ורשם לו גרב אלסטית חמי מרוב בילבול לא שאל אותו אם זה יכול להשפיע על הניתוח או לסכן אותו בבקשה בבקשה תשובות וכמה שיותר הנחיות עצות הכל מתקבל בברכה תודה תודה דגנית

אם החזרה היא ממש בפי הטבעת סביר שאכן צריך לבצע כריתה של פי הטבעת עם סטומה קבועה, ולרוב אם יש גרורות אך המצב הכללי סביר עדיין יש טעם בביצוע הניתוח מפני שעצם נוכחות גידול כזה גורמת לרוב סבל רב. מיכה רבאו מעולה ואני סומך על שיקול דעתו ב 100%. אין לי מושג מי בבילינסון מומחה לניתוחים מסוג זה, אך לא ניתן לבצע ניתוחים פרטיים בבתי חולים ציבוריים כגון בילינסון. לגבי הפרוצדורה בקופ"ח וכו אני לא מתמצא בזה וכדאי פשוט לברר בקופה. ורידים מורחבים ברגליים מגבירים מעט את הסיכון לקרישי דם ברגליים לאחר הניתוח אולם אינם סיבה לא לבצע ניתוח. לגבי התורים בבילינסון- שוב, אין לי מושג בכך משום שאיני עובד שם, אך אם לחמיך אין חסימת מעי (או כמעט חסימה) כתוצאה מהגידול, "עיכוב" של מספר קצר של שבועות אינו משנה מהותית את הסיכוי להחלים. לא אהיה פה בשבוע הקרוב (ראי הודעתי הבאה) אך אשמח לשמוע כשאחזור מה קורה. בהצלחה.

שלום לך מקוה שחזרת ממילוים והכל בסדר אצלך בהמשך לפניתי הקודמת אנחנו 4-5 שבועות אחרי הניתוח חמי עבר ניתוח של 8 שעות ניתוח קשה לדיברי המנתח כי היו לו הרבה הידבקויות. לאחר שבוע איפשרו לו לאכול ולמחרת הכניסו אותו שוב לניתוח דחוף של 8 שעות נוספות שבו הרופאים אמרו שהמעי הדק נחת מטה ונוצרו הידבקויות כמו גוש בטון. לאחר הניתוח (לפני שבועיים) המצב שלו פשוט הדרדר חום כל יום כאבים התנפחויות בבטן נזילה מהתפרים של נוזל ואי יציאה שלהמעי לסטומה למרות שאחרי שבוע התחיל המעי להוציא הוחלט לאחר סיטי ליפתוח לו את הבטן וכעת הוא שוכב עם בטן פתוחה מחקים שהגוף ירפא את עצמו אמרו עד 8 שבועות זה יכול לקחת מה הסיבה לכל הסיבוכים האלה? האם זה נורמלי ?האם יוצאים מזה ? מה הסיכוי כרגע הוא שלושה ימים כך ועדיין יש לו חום הנקז לא ניכז טוב אז החליפו לו נכז כי היה לו מלא מוגלה מה עושים?מיואשים ועייפים תודה

שלום רב חמי בן 66 חלה בסרטן המעי הגס לפני 15 שנה עבר ניתוח הקרנות ויצא מזה כעט אחרי 15 השנה חזר שוב הסרטן לאותו מקום בדיוק הרופא שניתח אותו אז בדק אותו ואמר שהם חייבים להסיר את כל המעי הגס ולעשות לו סטומה יש לי כמה שאלות 1.האם חייבים להוציא את כל המעי הגס האם אי אפשר שוב רק לקרוט את הסרטן? 2.האם כדאי ללכת לקבל חוות דעת שניה למרות שהוא מומחה והוא מכיר אותו כבר מניתוח הקודם? 3.הרופא הזה כבר לא עובד עם הקופה שלנו (מאוחדת) וכיצד אנו יכולים למצוא או לדעת איזה רופא ינתח אותו (אפילו בקופה הם לא יודעים איזה רופה עובד איתם) 4.איפה אני כולה למצוא חומר על הסטומה כיצד חיים עם זה האם אפשר ללכת לים לבריכה ומהם ביכויי ההחלמה בפעם השניה האם הוא צריך לקבל הקרנות? או כדורים? אני יודעת ששאלתי הרבה שאלות אבל אנחנו מאוד מבובלים תודה מראש דגנית האם אתה יכול להמליץ לנו על רופאים? באיזור השרון ?

דגנית שלום, אני מבין מאד את הבלבול והלחץ בו אתם נמצאים ומאחל הרבה הצלחה ובריאות מכל הלב. יחד עם זאת, קשה לי לענות היטב על רוב שאלותיך. 1. לגבי סוג הניתוח- אין בידי כל פרטים על מיקום הגידול ואופיו או על הניתוח הקודם שעבר, ולכן אין לי דרך לענות על שאלתך 2. איני יודע באיזה רופא מדובר ומה הכשרתו. בכל מקרה, יעוץ נוסף תלוי בעיקר בתחושתכם ורצונכם, ולרוב אינו נובע מצורך רפואי אמיתי לעוד יעוץ. לכן ההחלטה היא שלכם. 3. אין לי מושג לגבי המערכת בקופ"ח הנ"ל מאחר שאיני עובד בה. בכל מקרה, הניתוח מבוצע בבית חולים ולא בקופה, ואולי בבית החולים אליו הוא הופנה יוכלו למסור לכם מי מתוכנן לנתח. 4. ניתן לחיות חיים מלאים עם הסטומה ולעשות כל מה שאדם נורמאלי עושה כולל ללכת לים. המלצתי היא להפגש לפני הניתוח עם אחות סטומה, שזה מקצועה, ליעוץ, ואולי גם לסימון המקום המתאים עבורו על הבטן. ניתן למצוא חומר רב באנגלית באינטרנט, למשל ב http://www.ostomy.evansville.net שיהיה בהצלחה! 4.

ד"ר זמורה שלום רב בעבר נותחתי עקב פיסורה ממנה סבלתי. כעת נראה כי התופעה חזרה על עצמה. אני מקפיד על ריכוך היציאות עם אבקת פגלקס ואמבטיות ישיבה עם חומר קלי לחיטוי מס' פעמים ביום. למעט הפסקת הדימום אין הטבה משמעותית בכאבים. יש לציין כי במישוש אני חש בליטה בחלק האחורי בו עברתי את הניתוח ולא מדובר בטחורים אלא במעיין קרע ש"נופל" ובולט החוצה. שאלתי: האם ישנה משחה המיועדת לפיסורה ומקלה על הכאבים? האם סביר שבפרק זמן של 10 ימים האיזור אינו מתרפא ולא יהיה מנוס מניתוח נוסף? תודה רבה.

יואב שלום, אם אכן מדובר בפיסורה ניתן להוסיף משחה המכילה תרופה מרפת שרירים כגון ניפדיפין, אותה מורחים סביב פי הטבעת 4 פעמים ביום. אם אין הטבה ואתה ממשיך לסבול, יש הצדקה לעבור לטיפול נוסף, אפילו ניתוח אם צריך, במידה שאתה מעוניין בכך. צריך לזכור שפיסורה היא בעיה של איכות חיים ולכן רק אתה יכול להחליט איזה טיפול אתה רוצה. בכל מקרה, מומלץ להבדק על ידי רופא המומחה לתחום זה (כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולדעת במה אנו מטפלים. אנא ראה מידע רב שניתן בנושא פיסורות בתשובותי הקודמות באתר זה.

שלום לד"ר . אני מעוניין לדעת מה הסימנים שמעידים שפיסטולה נסתמת. האם העובדה שישנה הפרשה לא מציקה,וכתוצאה מכך בוצע טיפול אינטנסיבי של אמבטיות בבוקר ובערב.ההפרשה פסקה לאחר כ 8 חודשים בערך. האם זה מעיד על משהוא,

אמיר שלום, פיסטולה פריאנאלית היא בעיה של איכות החיים ולכן אם אין כיום שום הפרשה ושום סבל, ספק אם כרגע אתה צריך טיפול מיוחד. פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה, באנטיביוטיקה או באמבטיות לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, ניתן לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח מחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

לפני שבוע אושפזתי עקב דלקת בשחלה. במהלך האישפוז קיבלתי אנטיביוטיקה לוריד, והיתה לי עצירות. לאחר ששוחררתי היו לי יציאות מרובות יחסית מלפני האישפוז ואני ממשיכה בטיפול אנטיביוטי. מזה 3 ימים שהתחיל לי גרד בפי הטבעת. האם זה כתוצאה מפטריה בעקבות האנטיביוטיקה? איך ניתן להרגיע את הגרד עד שיהיה לי תור לרופא? תודה :-)

דלית שלום, משחה נגד פטריות היא תרופה לכל דבר, ולא הייתי מורח אותה ללא בדיקת רופא. בינתיים ניתן לנסות למרוח משחת הגנה כמו ששמים לתינוקות בחיתולים. לפעמים זה עושה פלאים בגירוי וגרד באיזור פי הטבעת.

שלום רב היום (3.5 שבועות לאחר ניתוח טחורים) קיבלתי סוף סוף תשובה לממצא פתולוגי שלאחר הניתוח. האים תוכל לבאר ולהסביר לי את הכתוב? רקמה או איבר שנשלח לבדיקה- טחורים פנימיים וחיצוניים מאקרו: קטעי רקמה אפורה-אדומה בגודלל כולל 1*5 1*2.5 ס"מ מיקרו: רקמת טחורים עם גודש וטרומבוזיס של כלי דם. מה המשמעות של הכתוב דרך אגב לאחר הניתוח התברר כי כמות הטחורים הפנימיים כל כך רבה (360 מעלות) שהוצאו רק כ-80% מהם (הבנתי שכדי למנוע הידבקויות) והושאר טחור אחד חיצוני (שגישר בין שני הנותרים שהוסרו) שהובהר לי שהוא כנראה ייספג לאחר כחודש מהניתוח (בינתיים לא נספג) מה לדעתך עלי לעשות כעת ? האם נדרש ניתוח משלים להסרת כל הטחורים שנשארו או להשאר כך. אגב אני עדיין סובל מחוסר נוחות לאחר יציאות (כמו שהיה לפני הניתוח) עדיין קיימת הפרשה ולוקח מס'' שעות רב עד שחוסר הנוחות עובר. האם זה יחלוף האם המקום עדיין נפוח ובצקתי? אודה לך במתן תשובה לכושיות הרבות אותן העליתי

התשובה הפתולוגית תקינה, סתם טחורים רגילים. מטרת הניתוח היא לפתור את הסבל שנגרם מהטחורים. לעיתים החלמה מניתוח כזה אורכת יותר מ 3-4 שבועות וזה לא מאד חריג, אבל אחרי ההחלמה אני מקוה שלא תסבול מהטחורים ולכן ולכן לא יהיה צריך טיפול נוסף.

לפני כחצי שנה הייתי אצל פרוקטולוג ועשיתי בדיקה כואבת עם מצלמה קטנה.. (שכחתי את שמה) אבל לא קיבלתי שום הסברים, הרופא היה מאוד חסר סבלנות ורק אמר "יש לך טחורים, ואין מה לעשות בקשר לזה". האם אוכל לקבל המלצה לרופא טוב שגם נותן ייחס? האם אפשר לקנות משחה בבית מרקחת ללא מרשם רופא? האם טחורים יכולים להגרם מגזים בבטן, ואם לא מה יכול לגרום טחורים לבחורה בת 20? האם זה נפוץ בגיל הזה?

שלום, סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, אפילו בגיל צעיר, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. טחורים יכולים לכלול מרכיב חיצוני ("טחורים חיצוניים") שהם קפלי עור הבולטים החוצה באופן קבוע, ולעיתים מתבטאים בנפיחות וכאב, ומרכיב פנימי ("טחורים פנימיים") שלרוב מתבטא בדמם, אי נוחות, והתבלטות לאחר יציאה. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. טחורים בד"כ מציקים ומפריעים לאיכות החיים, וזו האינדיקציה העקרית לטפל בהם. לכן אם הטחורים פוגעים באיכות חייך, את צריכה לבחור את הטיפול המתאים לך מתוך קשת הטיפולים האפשריים לטחורים. טיפול מרפאתי קל יחסית הוא קשירה של הטחורים, שבד"כ מטפלת בעיקר בטחורים הפנימיים, ומבוצעת במרפאה ללא אשפוז. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון (הפנימי) של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ. כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו לרוב אינה מתאימה למי שעיקר סבלו מטחורים חיצוניים. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. ניתוח זה מומלץ בעיקר כאשר חלק ניכר מהסבל נגרם מטחורים חיצוניים. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. ישנם בוודאי מספר רופאים טובים ברמת גן. גם מרפאתי בין ביתר ממוקמת ברמת גן (ניתן לקבל פרטים בהקלקה על תמונתי), אך איני עובד עם קופות החולים. אם את מעוניינת במסגרת הקופה, בדקי בספרים שלהם. כל טוב.

ד"ר איגור מנביץ. יחס חם ומבין. אין עליו. מקבל בהרצל ברמת גן - 03-6752800.

שלום אני סובלת מפיסורה(כבר פנתי אליך בעבר בפורום זה). אני מטפלת בפיסורה כבר שובעיים על ידי אמבטיות, תזונה נכונה, פסיליום ופידפין . יש שיפור משמעותי ברמת הכאב בזמן היציאות אך בימים האחרונים בכל יציאה יש לי דימום שהוא יותר משמעותי ממה שהיה לפני הטיפול. האם זה חלק מהריפואי עצמו ? החמרה של המצב? או משהו אחר..... ענת

ענת שלום, התגברות הדימום לא בהכרח קשורה לריפוי או החמרה של הפיסורה. פיסורה היא בעיקר בעיה של איכות חיים, ואם הטיפול שיפר את איכות חייך במידה ניכרת- מה טוב. אם לא, ניתן לשקול טיפול נוסף.

לפני מספר ימים כתבתי לך שאני סובלת מחוסר התרוקנות מאז חזרתי מחן"ל. אני כל היום מרגישה צורך להתפנות אך מתפנה רק לעיתים והלחץ בבטן נשאר ,כמו כן הבטן מתנפחת ומשמיעה הרבה רעשים כנראה גזים. הרופא המליץ על חוקן שעשיתי ולא עזר ורק גרם לכך שהמים שפרצו חזרה היו עם דם אך לא מלא אלא כסיבים. הייתי במיון והכיורג אמר שאין טחורים ודימום ועשה לי צלום קיבה ואין חסימה זה היה ביום רביעי האחרון. אמר לי לקחת כדורים נגד עצירות אך זה לא עוזר אני ממש סובלת וחוששת שיש לי משהו רציני. גם כל התורים לרופא גסטרו הם ארוכים ואני לא יכולה להמתין אז אם תוכל לייעץ או להמליץ על רופא טוב מאזור השרון או המרכז שעובד עם קופ"ח כללית אשמח מאוד כי העניין בלתי נסבל. תודה רבה. [email protected]

אני מסכים אתך בכדאי להבדק על ידי קופא גסטרואנטרולוג בהקדם. לצערי איני עובד בקופ"ח כללית ואיני מכיר את סגל הרופאים שם.

מרגישה בליטה קטנה בפי הטבעת ומדי פעם לאחר יציאה בניגוב יש דימום קל. מה זה אומר? יכול להיות שזה טחור?

שני שלום, התלונות שאת מתארת בהחלט יכולים להתאים לטחור, אבל כמובן לא ניתן לבצע אבחנה באינטרנט. מומלץ לפנות לבדיקת כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג

שלום רציתי לשאול האם מגע עם קונדילומה (אם נגעתי בנגע ואז בעור מסביב) יכול לגרום להדבקה באזור שסביב ? תודה

בעקרון לא שכיח שיש העברה מאתר לאתר באותו אדם.

שלום רציתי לדעת מהן התופעות לסרטן המעי הגס האם יש גורמים מסויימים הגורמים לכך? האם הקאות מרובות יכולות לגרום לסרטן המעי?

סרטן המעי הגס הוא אחד הגידולים הממאירים השכיחים בחברה המערבית. מעריכים כי אחד מכל 20 אנשים בקירוב יחלה בסרטן זה. סיכויי הריפוי של סרטן המעי הגס עומדים ביחס ישר לשלב המחלה בעת גילויה, ולכן ישנה חשיבות רבה לגילוי מוקדם של מחלה זו. מהם גורמי הסיכון העיקריים? • גיל. למרות שסרטן מעי הגס יכול להופיע בכל גיל, השכיחות הולכת ועולה עם הגיל, ורוב המקרים מתגלים באנשים מעל גיל 50. • מקרים של סרטן המעי הגס במשפחה. ישנם מספר מצבים גנטיים בהם יש נטיה מוגברת ליצירת גידולים של המעי הגס באותה משפחה. אולם גם במצבים בהם לא נמצא פגם גנטי ברור. עצם קיום בן משפחה מדרגה ראשונה או שניה עם סרטן המעי הגס מגביר את הסיכון להתפתחות סרטן זה. • מחלות מעי דלקתיות כרוניות, כגון קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן. • מחלות ממאירות אחרות כגון סרטן הרחם, סרטן השחלה, סרטן הקיבה וסרטן השד יכולות להיות קשורות לסיכון מוגבר להתפתחות סרטן המעי הגס באותו אדם. כיצד זה מתחיל? רוב גידולי המעי הגס מתחילים כתוצאה מהתרבות לא מבוקרת של תאי מעי היוצרים גידול שפיר הנקרא פוליפ. הפוליפים יכולים לגדול בהדרגה במשך שנים, עד שבשלב מסויים מתחולל בהם שינוי ומופיע בהם סרטן. הבנת תהליך זה חשובה מפני שנראה שבמקרים רבים טיפול בפוליפים בעודם שפירים יכול למנוע התפתחות סרטן המעי הגס. מהם הסימפטומים גידולים רבים במעי הגס, בין אם הם שפירים או ממאירים, אינם גורמים לכל סימפטומים עד שהם מגיעים לגודל נכבד ולשלב מתקדם. כאשר כן מופיעים סימפטומים, שכיח שהם מתבטאים ב: • דימום דרך פי הטבעת. במקרים רבים דימומים אלו מיוחסים לבעיות אחרות כגון טחורים, דבר הגורם לאיחור באבחנה. דמום דרך פי הטבעת באדם בגיל בו שכיחים גידולי מעי, או עם גורמי סיכון כלשהם, מחייב בדיקה של המעי, גם אם יש טחורים או סיבה אחרת לדימום. • אנמיה. כל חסר דם לא מוסבר מחייב בדיקה של מערכת העיכול. • שינוי בהרגלי היציאות, עם עצירות מתגברת או שלשולים חדשים. • כאב וירידה במשקל יכולים להצביע על גידול בשלב מתקדם יותר. אציין כי הקאות מרובות אינן גורמות להווצרות סרטן המעי הגס. יחד עם זאת, סרטן מעי גס בשלב מתקדם הגורם לחסימה חלקית של המעי יכול לעיתים לגרום להקאות. האם ניתן להפחית את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס? מאחר שחלק גדול מהגידולים הממאירים של המעי הגס מתחילים כפוליפים שפירים, טיפול מוקדם בפוליפים אלו יכול להוריד את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס. הבעיה היא שלרוב פוליפים אלו לא נותנים כל סימפטומים או סימנים. לכן מומלץ לאוכלוסיה בגיל המתאים, או עם גורמי סיכון, לעבור בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס גם ללא כל סימפטומים. ישנן מספר דרכי בדיקה אפשריות ואין כיום הסכמה מוחלטת לגבי דרך הבדיקה הנחוצה. האגודה הישראלית לכירורגיה קולורקטאלית והאיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה (כמו גם אגודות אמריקאיות ואירופאיות) ממליצות על קולונוסקופיה כבדיקה היעילה לגילוי מוקדם ולטיפול בפוליפים. נראה כי לאנשים ללא גורמי סיכון נוספים רצוי לבצע את הבדיקה הראשונה בגיל 50, ולאנשים להם גורמי סיכון אחרים מומלץ להתייעץ עם רופא הבקיא בתחום זה. אם הבדיקה תקינה לחלוטין, כדאי לחזור עליה במרווחים של 5 עד 10 שנים. לאחרונה נכנסת בדיקת הקולונוסקופיה הוירטואלית כבדיקה שיכולה לשמש לגילוי מוקדם של פוליפים וגידולים של המעי, כאשר נצפים גידולים אלו, יש לבצע קולונוסקופיה לצורך הטיפול בהם. כיצד מטופל סרטן המעי הגס? ברוב המקרים מטופל סרטן המעי הגס על ידי ניתוח לכריתתו. בניתוח נכרת לרוב כל מקטע המעי המכיל את הגידול, ביחד עם איזור בלוטות הלימפה המנקזות את אותו מקטע מעי. בלוטות לימפה אלו הן התחנות הראשונות אליהן נוטה גידול ממאיר כזה להתפשט, ובדיקה פתולוגית שלהן יכולות להצביע על נטייתו של הגידול להתפשט ולשלוח גרורות ובכך לכוון את המשך הטיפול, כגול טיפול כמוטרפי לאחר הניתוח. בסיום הניתוח מחברים לרוב את קצות המעי לפני ואחרי איזור הכריתה ביחד, בכדי לאפשר תפקוד מעי רגיל. כאשר מתגלה סרטן של הרקטום, שהוא החלק הסופי של המעי הגס, המתחבר אל פי הטבעת, ישנם מספר שיקולים נוספים, כגון המיקום המדויק של הגידול ומידת חדירתו לדופן הרקטום, הקובעים את דרך הטיפול המיטבית. בגידולים מסוימים מומלץ להתחיל בטיפול קרינתי וכמוטרפי לפני הניתוח. במקרים אחרים, ניתן לכרות את הגידול דרך פי הטבעת. בגידולים גדולים הסמוכים למנגנון השרירים של פי הטבעת, יש לפעמים צורך לכרות את פי הטבעת כולו, לסגור את איזור פי הטבעת, וליצור פתח קבוע בדופן הבטן, הנקרא סטומה, להסדרת היציאות. אולם בטכניקות הכירורגיות המבוצעות כיום על יד הכירורגים המתמחים בתחום זה, שעור המקרים בהם נזקקים לאמצעי זה נמוך. לאחר הניתוח האיזור שנכרת נשלח לבדיקה פתולוגית, על מנת לקבוע את דרגת התקדמות הגידול (stage) ומאפיינים פתולוגיים אחרים. מאפיינים אלו מצביעים על הסיכון הסטטיסטי לחזרה של הגידול ולכן עוזרים בהכוונת הטיפול והמעקב לאחר הניתוח. האם דרוש מעקב לאחר הניתוח? בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, מתבצע מעקב כירורגי שגרתי, לוודא החלמה מלאה. ברוב המקומות בעולם נהוג כי חולים שעברו כריתה של גידול של המעי הגס זקוקים למעקב ארוך טווח, על מנת לנסות ולגלות חזרה של גידול, אם תופיע, בשלב בו ניתן לטפל בכך. אין כיום פרוטוקול מעקב אחיד המקובל בכל העולם, אולם המעקב כולל בד"כ בדיקות רופא, בדיקות דם, בדיקות הדמיה (CT או אולטסאונד) וקולונוסקופיה מדי תקופה. אם מופיעה חזרה של הגידול, היא מתרחשת לרוב במשך השנתיים הראשונות לאחר הניתוח, ולכן בתקופה זו המעקב תכוף יותר. נדיר כי גידול חוזר לאחר יותר מ5- שנים ולכן יש הנוטים להפסיק את המעקב לאחר פרק זמן זה. מהו הסיכוי להחלים מסרטן המעי הגס? סרטן המעי הגס הוא גידול ממאיר, וישנם מקרים בהם הגידול חוזר או מתפשט במידה כזו שאינו ניתן לריפוי. אולם כאשר הגידול נכרת בשלביו הראשונים, שעור הריפוי המלא הוא גבוה מאד. גם כאשר הגידול מתגלה בשלבים מאוחרים יותר, שילוב של טכניקות כירורגיות וטיפולים משלימים כגון כמוטרפיה או קרינה יכולים להביא לריפוי באחוזים לא מבוטלים, ולשפר מאד את איכות החיים באחרים. בכל שאלה הקשורה בנושא זה, אנא אל תהססו לפנות לרופא המומחה לתחום זה. ניתן למצוא גם מידע נוסף בדוקטורס: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Article/xID/4503/xCT/68

שלום ד"ר רופא המשפחה נתן לי מרשם לנרות אביטרן. ברצוני לשאול האם תרופות מסויימות יכולות להשפיע על הוירוס hpv האם יש סכנה להתפרצות קונדילומות ברקטום כתוצאה משימוש בנרות. אם יש נגע ברקטום האם כתוצאה משימוש בנר יכולה להיות הדבקה אשמח לתשובה תודה מראש

גל שלום לא ידוע לי כי נרות אביטרן מחמירות קונדילומות ולא מצאתי לכך תימוכין בספרות הרפואית שחיפשתי. למיטב ידיעתי אין סיבה שנרות יגרמו להדבקה.

שלום, אני בת 26,בריאה בדרך כלל וסובלת בשנים האחרונות מקשיים במתן צואה. המצב משתפר כשאני מקפידה על שתייה מרובה ואכילת ירקות וסובין(מה שלא קורה בימים של לחוצים של עבודה ולימודים). במהלך השנים האחרונות הופיע דימום קל בעת מתן הצואה, מדובר בתופעה די נדירה שמאפיינת תקופות של עצירות. דאגתי התעוררה לפני יומיים כשהופיע דימום מאסיבי יותר(באופן יחסי). אני מבקשת לציין שבמשפחתי היסטוריה של סרטן המעי(בגיל הזקנה). האם הדימום מצריך התייחסות מיוחדת?! תודה, מעיין.

מעיין שלום, דימום הנראה דרך פי הטבעת יכול לנבוע מ 2 מקורות עיקריים: דמם שמקורו מהמעי הגס, או דמם שמקורו באיזור פי הטבעת עצמו. בכל מקרה של דמם כזה, אנו ממליצים לבצע בדיקה של המעי הגס, כאשר סוג הבדיקה הספציפי (רקטוסקופיה/ רקטוסיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה מלאה) נקבע על פי גילך וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של גידולים. בגילך הסיכון לגידול במעי הגס אינו גבוה גם בנוכחות הסטוריה משפחתית בגיל מבוגר, ולכן בדיקה חלקית או שלימה של המעי יכולות להיות שתיהן סבירות. דמם מאיזור פי הטבעת יכול לנבוע מגורמים שונים, כגון טחורים, פיסורה ואחרים, והסיבה העיקרית לטפל בהם היא סבל סובייקטיבי שלך, אם קיים. לגבי ריכוך היציאות, כפי שציינת מומלץ לרככן באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), אולם ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) .

איך הוא מתנהג בתוך הפיסטולה?מציק?לא מורגש כלל? לאן הוא נעלם ולאחר כמה זמן? מדוע אינו עולה יפה בכל הטיפולים ? האם הוא יכול להזיק? כמה נסיונות טיפול בדבק ביולוגי אפשריים? מדוע טיפול אנטיביוטי מסיבי לא ירפא ויגרום לאיחוי רקמת התעלה? ושאלת השאלות:אם שרירי הסוגר נפגעים כתוצאה מניתוח (,או אולי גם מטיפולים חוזרים ונשנים בדבק ביולוגי?)האם הפגיעה היא בלתי הפיכה או שניתן לתקנה,ועד כמה? חלק מהשאלות טרחניות,אך זה נובע ממצוקה. תודה!!!!!!!!!!

הדבק הביולוגי מכיל את מרכיבי מערכת הרקישה של הדם, והוא העצם יוצר קריש דם שקוף. כמו כל קריש דם, הגוף סופג אותו תוך פרק זמן של כשבועיים, אולם כשם שקריש דם שנוצר בפצע מעודד את ריפוי הפצע, והקריש נספג עם ריפוי הפצע, כך מעודד הדבק את ריפוי הפיסטולה על ידי הגוף. הדבק הביולוגי מצליח להביא לריפוי הפיסטולה רק בכמחצית מהמטופלים, ואין לנו דרך טובה לחזות מי ירפא ומי לא. יחד עם זאת, הסיכון בפעולה זו קטן, ושעור הסיבוכים נמוך ביותר. במהלך הניתוח להזרקת הדבק לא חותכים את שרירי הסוגרים ולכן טיפול זה אינו כרוך בירידה ביכולת השליטה. הדבק אינו כואב אך לפעמים יש אי נוחות זמנית כתוצאה מהפעולה עצמה. ניתן לחזור על הזרקת דבק כמה פעמים שרוצים, אולם לנסיוננו, הסיכוי של מי שנכשל פעם אחת להבריא הבזרקה חוזרת אינו גדול. למידע נוסף על פיסטולות ראה גם את תשובתי לרן מה 12.6

לשאלתי מה-11.6 תודה.

אירית סליחה על הפיספוס. אם את עדיין סובלת, שבועיים אחרי שחזרת, כדאי כנראה להתחיל בירור. יתכן שרופא המשפחה שלך חושב שיש לך אבני צואה (fecal impaction) כתוצאה מההתאפקות או מהעצירות בחו"ל ולכן כל פעם מצליחה רק כמות קטנה של צואה לעבור. לרוב ניתן לזהות מצב זה בבדיקת אצבע וכדאי לגשת לכירורג לבדיקה זו. במקביל, כדאי לשקול לקחת צואה לתרבית ופרזיטים לוודא שלא מדובר בתהליך זיהומי. אם עד שכל אלו יחזרו עדיין תסבלי, נראה לי שכדאי לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור. מבחינת דיאטה- ספק בעיני אם דיאטה כזו או אחרת תשנה במשהו. החלמה מהירה.

1.מה ההבדל בין קרוהן לקוליטיס לבין דלקת הסעיף? שלושתך נמצאות במעי הגס? אם כן-מה מבדיל ביניהן? 2.האם לטחול תפקוד כלשהוא? מדוע אומרים שאין לו תפקיד כאשר בפועל הוא מייצר תאי דם לבנים אם איני טועה שאחראים על מערכת החיסון. לאנשים חסרי טחול אין בעייה של חשיפה רבה יותר למחלות ? 3.מה הפירוש של המילה היפודנסיים?

1. קרוהן וקוליטיס הן מחלות מעי דלקתיות כרוניות שהגורם להן אינו ידוע, ובהם יש שפעול של תהליך דלקתי במערכת העיכול. קוליטיס מוגבלת למעי הגס בלבד, וקרוהן יכולה לתקוף כל חלק של מערכת העיכול. סעיפים (דיברטיקולים) במעי הגס הם שינויים במבנה המעי הגס השכיחים באוכלוסיה המערבית, ושכיחותם הולכת ועולה עם הגיל. הסעיפים הם מעין כיסים צדדיים המתבלטים מדופן המעי הגס החוצה. סעיפים שכיחים יותר במחציתו השמאלית של המעי הגס, ובעיקר בקטע הנקרא "סיגמואיד", אבל יכולים להיות בכל איזור של המעי הגס. לרוב האנשים שיש סעיפים הם אינם גורמים לשום סימפטומים, אולם לעיתים הם יכולים לגרום לדלקת של מקטע של המעי הגס. 2. לטחול יש תפקיד במערכת הדם ומערכת החיסון, אולם כמעט כל התפקידים האלה מבוצעים במקביל גם על ידי אברים אחרים, ולכן ניתן לחיות היטב ללא טחול. ישנם מספר קטן של זיהומים שיכולים להיות יותר מסוכנים בהעדר טחול, ולמי שעובר כריתת טחול כדאי לקבל חיסון (לפני או אחרי הכריתה) כנגדם. 3. היפודנסיים הוא מונח שמשמש בתאור בדיקות CT ופירושו שיש ממצאים שנראים בצילום בעצמת צבע יותר חלשה מרקמת האיבר התקינה שברקע.

האם סיטי בטן יכול להעיד על גידול בוודאות או שרק קולונסקופיה? היא הבדיקה המהימנה ביותר. האם רופא שמבצע קולונסקופיה מקבל תשובה בו במקום על הימצאות גידול או רק לאחר תשובת הביופסיה? אם כך- אז למה נאמר שבבדיקה זו ניתן להסיר גידול?? לא הגיוני שתבוצע הבדיקה פעמיים. האם באיזור הרקטום אמורה להיות סיגמא? אם לא מה זה אומר? מה הכוונה במילה רקטוסיגמה? מה זאת אומרת דם++++? שתן- חלבון++ לויקו+ מה זה sol? תודה על כל העזרה

טלי שלום, 1. לבדיקת CT אמינות בינונית באבחנה של גידולים במעי הגס, ולעיתים דברים הנראים כגידול ה CT מתבררים כבעיות אחרות, כגון דלקות במעי, אולם בוודאי שאי אפשר להתעלם מתשובת CT המעלה חשד לגידול במעי או להזניח את המשך הבירור. 2. קולונוסקופיה נחשבת לבדיקה האמינה ביותר לאבחון בעיות המעי הגס, כולל גידולים. לעיתים גידול יכול להיות בעל מראה אופייני לגידול ממאיר או לגידול שפיר, אולם אבחנה חד משמעית ניתן לקבל רק בביופסיה של הגידול, אותה ניתן לקחת במהלך בדיקת הקולונוסקופיה. לעיתים ישנם גידולים שקשה לאפיין אותם במראה עיניים בזמן הקולונוסקופיה, ולכן נוטלים ביופסיה ומחכים לתשובה, ועל פיה מכוונים את הטיפול. אם הגידול שפיר, ניתן לנסות לכרות אותו בקולונוסקופיה ("בדיקה שניה"), ואם הוא ממאיר, לרוב יש צורך בניתוח לכריתתו. 3. הרקטום הוא החלק האחרון של המעי הגס, שמתחבר לפי הטבעת, ואורכו בממוצע כ 15-20 ס"מ. החלק שמעליו נקרא סיגמה (או סיגמואיד קולון), ואיזור המעבר ביניהם הוא הרקטוסיגמא. 4. תוצאות בדיקת השתן מצביעות על דם וחלבון בשתן וספק אם הן קשורות לגידול במעי הגס. 5. SOL (="תהליך תופס מקום")- הוא מונח רפואי לגידול, אך אינו מגדיר בהכרח אם מדובר בגידול ממאיר או שפיר. 6.גם אם אכן ימצא גידול ממאירבמעי הגס אין סיבה להרים ידיים מאחר שכיום ניתן לטפל ברוב הגידולים האלה עם שעורי ריפוי לא מבוטלים.

שלום רב. מה הכוונה באבחנות הבאות constipation-resoved diverticulitis per ct susp. sol of colon per ct בct נמצא כי: לאחר הזרקת חומר ניגודי תוך ורידי במעבר חזה בטן-לא הודגם תפליט פלאולרי או ממצא מוקדי ריאתי פס אטלקטתי עדין בסגמנט קידמי של rll כבד הודגם הומוגיני כיס מרה ללא אבנים טחול הודגם עם מספר ממצאים היפודנסיים בתוכו כאשר הגדול מגיע ל-2 ס"מ לבלב אדרנלים ללא סטיות הודגם תוכן צואתי רב במהלך הקולון במהלך הקולון היורד והסיגמה הודגמו דיברטיקולים מרובים ועיבוי דופן הקולון עם מעט טשטוש של שומן בסמוך. אין לראות אויר אקסטרה לומינלי סיגמה מפוטלת. באזור הרקטום סיגמה למרות חוסר מילוי אופטימלי יש לציין חשד לתהליך רקמה רכה בעל צפיפות בלתי הוצוגינית בחלק מהסיגמה נצפה אזור מוצר אשר פרוקסימלית לא הודגם אזור מורחב בסמוך לאזור נצפה טשטוש קל של השומן. לא נצפה טשטוש קל של השומן. לא הודגמו בועות אויר אקסטרא אקסיאליות או נוזל בטני חופשי כיס השתן לא מלא דיו במבנה הגרמיהודגמו מס' התבהרויות סובקונדראליות עם גבולות חדים סקלרוטים כביטוי לשינויים ניווניים בראשי הירכיים מימין. מ: 1.ממצאים היפודנסיים בטחול בעלי אבחנה מבדלת רחבה-דרוש המשך ברור עי בדיקה עם סריקה מאוחרת. 2. סימני דיברטיקוליטיס של הקולון היורד והסיגמה אבחנה מבדלת כוללת לתהליך שאתי ברקטוסיגמה. אשמח להבין מה פירוש האבחנות ופירוט הבדיקה הנ"ל? האם מדובר בחשד לקוליטיס? לסרטן במעיים? לבעיה בטחול? מדוע יש צורך בבדיקות נוספות ולאילו מהן תהיה השפעה באבחנה ממשית יותר? מה הכוונה בצילום בטן חריפה שנמצאה צואה רבה בצד ימין?? מה הכוונה בטחול מוגדל עקב המנגיומה? מה אומר הימצאות דם בשתן עם כל הרקע הנ"ל? תודה רבה על העזרה.

אילנה שלום בדיקת ה CT אכן מעלה חשד לגידול כלשהו המעי הגס. לבדיקת CT אמינות בינונית באבחנה של גידולים במעי הגס, ולעיתים דברים הנראים כגידול ה CT מתבררים כבעיות אחרות, כגון דלקות במעי, אולם בוודאי שאי אפשר להתעלם מהתשובה או להזניח את המשך הבירור, ויש לבצע בהקדם בדיקת קולונוסקופיה, שלה אמינות גבוהה מאד באבחנה של בעיות המעי הגס. לצילום בטן חריפה שנמצאה צואה רבה בצד ימין אין משמעות מיוחדת. הממצאים בטחול יכולים להיות מתאימים להרבה דברים (זו הכוונה ב "בעלי אבחנה מבדלת רחבה"), רובם שפירים וחסרי משמעות, כגון המאנגיומות. נדיר שגידול ממאיר של המעי הגס שולח גרורות לטחול, אך אם יתברר שיש גידול כזה אז הממצאים בטחול דורשים בירור נוסף. נדיר שדם בשתן קשור לבעיה זו. נקוה שזו רק התראת שווא, אך גם אם אכן ימצא גידול במעי הגס אין סיבה להרים ידיים מאחר שכיום ניתן לטפל ברוב הגידולים האלה עם שעורי ריפוי לא מבוטלים. אשמח לשמוע אחרי הקולונוסקופיה. בהצלחה.

שלום אני בת כמעט 36 מחג השבועות סובלת מכאבי בטן תחתונה כאבים רצינים הלכתי לרופאת משפחה שנתנה לי הפניה לפרוקטולוג (עוד לא הייתי תור ארוך) יש לציין שאני חושבת שראיתי דם בצואה אני לא בטוחה אם זה סלק או אבטיח ראיתי דם סגול מכסה את האסלה לפני שנתיים בדיוק היו לי אותם סימפטומים עשיתי קולונ' שיצאה תקינה מה לעשות לדעתך לבקש קולונ' או שפרוקטולוג יכול לגלות אם יש חלילה משהו מסוכן? יש לציין שרופאת אם לא מוכנה לתת לי בדיקת דם סמוי כי לדעתה לפי סיפורי הוא היה גלוי בבקשה נסה לענות לי על הכל תודה

צודקת רופאת המשפחה שאין טעם לבצע בדיקת דם סמוי כשיש דם גלוי. עצם הסימפטומים של כאבי בטן ודמם מספיקים על מנת להצדיק בירור, ובדיקת דם סמוי לא תוסיף דבר. הסיכוי שבגיל 36, שנתיים אחרי שעברת קולונוסקופיה שהיתה תקינה, יתגלה משהו מסוכן כגון גידול במעי נמוך מאד. יחד עם זאת, הסמפטומים יכולים להצביע על בעיה אחרת כלשהי במעי כגון מחלה זיהומית או מחלת מעי דלקתית (ובשאלה זו יתכן שיהיה מוצדק לחזור על הקולונוסקופיה). בירור זה יכול להתבצע על ידי כירורג קולורקטאלי (או פרוקטולוג) או על ידי גסטרואנטרולוג. בינתיים כדאי לשלוח דרך רופאת המשפחה צואה לתרבית ולפרזיטים. כל טוב.

שלום רב, פניתי אלך בשאלה בנושא כיווץ טחורים בתאריריך 31.5.06 . ביצעתי את ההנחיות שאמרתה לי, למרות הכל אין שיפור משמעותי. בתשובתך לשאלתי אמרתה שאם לאחר כשבועיים של טיפול שמרני אין הטבה ניכרת, כדאי לשקול טיפול נוסף כלשהו (שלא בהכרח חייב להיות ניתוח לכריתת הטחורים). ברצוני לדעת לאיזה טיפול נוסף התכוונתה. אודה לך על תשובתך.

יוסי שלום, ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, שאינם בהכרח ניתוח רדיקאלי לכריתת הטחורים. אך חשוב להדגיש שלא כל טיפול מתאים לכל אחד, ולכן יש להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי על מנת לשקול איזה טיפול מתאים לך ולצרכיך. שחוב לציין כי טחורים בד"כ מציקים ומפריעים לאיכות החיים, וזו האינדיקציה העקרית לטפל בהם. לכן אתה צריך להחליט שאתה מעוניין בטיפול, צריך לבחור את הטיפול המתאים לך מתוך קשת הטיפולים האפשריים לטחורים. טיפול מרפאתי קל יחסית הוא קשירה של הטחורים, שבד"כ מטפלת בעיקר בטחורים הפנימיים, ומבוצעת במרפאה ללא אשפוז. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון (הפנימי) של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. טיפול זה פחות יעיל אם מדובר בעיקר בטחורים חיצוניים, אולם יכול להקל כאשר יש טחורים משולבים (פנימיים וחיצוניים). ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. גם כאן, הטיפול יעיל יותר לרכיב הפנימי של הטחורים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו לרוב אינה מתאימה למי שעיקר סבלו מטחורים חיצוניים. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. ניתוח זה מומלץ בעיקר כאשר חלק ניכר מהסבל נגרם מטחורים חיצוניים. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, לאחר קיום יחסי מין הומואיים כולל חדירה אליי, אני מוצא דימום אדום טרי בעת יציאות. לא מזמן סבלתי קצת מטחורים ודם סמוי ועשיתי את כל הבדיקות (קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה) ולא נמצא דבר. שאלתי מה יש לעשות והאם יש סיבה לדאגה.

גיא שלום, ההתיחסות לדמם מפי הטבעת אצל הומוסקסואלים אינה שונה מזו אצל הטרוסקסואליים או אנשים שאינם מקיימים יחסי מין אנאלים. אם עברת קולונוסקופיה שהיתה תקינה, והדמם אינו מציק לך, אין סיבה מיוחדת לטפל בו. אם הדמם מציק ופוגע באיכות חייך מומלץ להתייעץ עם כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לגבי אפשרויות טיפול.

אני נשוי עם ילדים. לפני כשלוש שנים יצאתי מהארון ואשתי ואני החלטנו, למען הילדים להמשיך ולחיות באותו הבית. אני ממשיך להתראות עם גברים ולקיים יחסי מין מלאים איתם. שאלתי, האם קיים חשש שאדביק את אשתי כתוצאה מיחסי עם גברים.

שני רופאים מתיחסים לאותה בעיה בשתי צורות:האחד מציע ניתוח בשלבים,השני-דבק ביולוגי.האם יש הכרח לבצע ניתוח?האם טיפול בדבק ביולוגי הוא פשוט הימור לא מסוכן,כשברוב המקרים צפוי להיות נתון לכשלון.שני הרופאים מאותו בית חולים ,משתי מחלקות נפרדות,בתל אביב.האם קיימת יריבות מקצועית בין שניהם על חשבון החולים? שמחתי לראות פורום נוסף,שלך,שהיום גליתי אותו.אולי בעזרתך תפתר הבעיה שלי,וההתלבטות,והתסכול.כי זה סיפור שנמשך כ10 שנים,עם החמרה בשנה האחרונה-דימום,נפיחות,הפרשה מוגלתית.מצפה לתשובתך.תודה.

רן שלום, פעמים רבות ברפואה יש יותר מפתרון אחד נכון לבעיה רפואית מסויימת, וניתן לבחור בין מספר אפשרויות. לעיתים לכירורג מסויים יש נסיון רב יותר או טוב יותר בטכניקה מסויימת, בעוד אחר מנוסה יותר הטכניקה אחרת, ואין בכך שום דבר אישי. פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. "ניתוח בשני שלבים" היא טכניקה אחרת, בה חותכים חלק מהשריר (או מניחים חוט שעם הזמן חותך חלק מהשריר), נותנים לקטע הראשון להרפא, ואח"כ מבצעים ניתוח שני בו חותכים את שארית השריר, כמו בפיסטולה שאינה מכילה שריר רב. טכניקה זו דורשת פרק זמן של מספר שבועות בין השלבים ויכולה להיות כרוכה בסיכון מעט גבוה יותר לפגיעה ביכולת השליטה. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה, ללא סיכון לפגיעה בשליטה, ושעור סיבוכים נמוך מאד. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני (בנסיוננו- סביב 50%), אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר מרקמת מעי של חיה (ונקרא סרג'יסיס), והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. לגבי דבק ביולוגי, יש כיום מחקר רפואי המתבצע בבתי החולים העמק ותל השומר, במסגרתו ניתן הדבק בחינם. אם תהיה מעוניין תוכל לפנות למרפאתי בתל השומר, או לג'יהאן, מרכזת המחקר, בטל 054-2228993

שלום רב! אני בת 46 וסובלת מטחורים מזה כחודש וחצי, מעולם לא סבלתי מטחורים קודם. ורציתי לשאול: א. האם יש קשר לגיל. ב.האם חייב לטפל בזה ע"י ניתוח, ג. האם קיים ניתוח לייזר בטחורים. דבר נוסף: האם יש טיפול כלשהוא שיכול להרגיע לי את הכאב לבינתיים? (עד עכשיו ניסיתי תרופות שונות אך אף אחת מהם לא עזרה לי). תודה רבה, ויום טוב!

יפה שלום, סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. טחורים יכולים לכלול מרכיב חיצוני ("טחורים חיצוניים") שהם קפלי עור הבולטים החוצה באופן קבוע, ולעיתים מתבטאים בנפיחות וכאב, ומרכיב פנימי ("טחורים פנימיים") שלרוב מתבטא בדמם, אי נוחות, והתבלטות לאחר יציאה. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. טחורים בד"כ מציקים ומפריעים לאיכות החיים, וזו האינדיקציה העקרית לטפל בהם. לכן את צריכה לבחור את הטיפול המתאים לך מתוך קשת הטיפולים האפשריים לטחורים. טיפול מרפאתי קל יחסית הוא קשירה של הטחורים, שבד"כ מטפלת בעיקר בטחורים הפנימיים, ומבוצעת במרפאה ללא אשפוז. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון (הפנימי) של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ. כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. טיפול בלייזר הוא אלטרנטיבה לקשירת טחורים, בו יוצרים צלקת בבסיס הטחור על ידי צריבה עם לייזר. התהליך דומה לקשירת טחורים הן מבחינת אי הנוחות בזמן הפעולה ולאחריה והן במידת יעילותו. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו לרוב אינה מתאימה למי שעיקר סבלו מטחורים חיצוניים. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. ניתוח זה מומלץ בעיקר כאשר חלק ניכר מהסבל נגרם מטחורים חיצוניים. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום לד"ר זמורה ולכל מי שפעם נתקל בבעיה. בתי בת 2.5 החלה לסבול מעצירות לפני חצי שנה. עד אז לא היתה לה שום בעיה. אחרי אין ספור בדיקת והתיעצויות אובחנה כסובלת מעצירות על רקע פסיכולוגי (כפי שהוסבר לי בעיה כזאת קיימת אצל הרבה ילדים בגיל בזה בגלל פחד מיציאות מכל מיני סיבות). לא נמצא פיסורה או כל בעיה אחרת בפי הטבעת , גם בדיקות דם , רנטגן ואולטראסאונד של הבטן יצאו תקינים. הילדה מאד סובלת , מטופלת בשמן פאראפין (כף אחת פעם ביום) וגם באבילק (7 סיסי 3 פעמים ביום) וגם עם זה אין לה יציאות סדירות , אמנם יש שיפור מסוים. הבעיה היא שנאלצתי לוותר על אבילק בגלל שהוא עשה לה כאבי בטן נוראיים (בדקנו את זה ע"י אי מתן התרופה במשך כמה ימים ואכן כאבי בטן פחתו בצורה משמעותית) . מאז שוב בעית העצירות החמירה. כנראה ששמן פאראפין לבד לא כל כך עוזר לה (וגם גורם להפרעה בספיגת הויטמינים). אני לא יודעת כבר מה לעשות. האם יש עוד תרופות שיכולות לעזור לה? האם יש מקום לבדיקות נוספות? (אולי לשלול סרטן המעי הגס?) סליחה על המכתב הארוך ותודה מראש על תשובתכם. אמא מיואשת

אינה שלום סרטן המעי הגס לא קיים אצל ילדים בגיל זה, כך שמבחינה זו את יכולה להיות רגועה. מעבר לכך, אינני רופא ילדים ונסיוני בתחום זה אינו מספק בכדי לתת תשובה אחראית. מומלץ להתייעץ בפורומים לרפואת ילדים או כירורגית ילדים. כל טוב.

שלום , ברצוני לדעת האם ניתן להציא פוליפ מתוך פי הטבעת ללא הרדמה? אפילו ללא הרדמה מקומית ? במידה וניתן מה הסיבה לכך? במידה והחולה מבקש הרדמה לניתוח זה האם נהוג לתת אותה בכל מקרה? תודה מראש

ליטל שלום, החלק התחתון של פי הטבעת עשיר בעצבי כאב, ולכן כל פעולה כירורגית באיזור זה יכולה לכאוב ודורשת לרוב הרדמה מקומית, איזורית (כגון אפידורלית) או כללית. החלק העליון של פי הטבעת עני בעצבי כאב, וניתן לעיתים לבצע בו פעולות פשוטות ללא הרדמה אם המטופל מוכן לכך. אם המטופל/ת מבקשים הרדמה, לדעתי יש מקום לשקול זאת בחיוב.

מה המשמעות של סיגמא ארוכה ומפותלת במעי הגס?האם חייבים להורידה באם היא גורמת להפרעות בהתרקונות? מהן הדרכים לטיפול ב"פתולוגיה" זו?ניתוח בלבד? האם יש מס' טקטיקות ניתוחיות שונות? תודה על ההידרשות......

הסיגמא, או סיגמואיד קולון, הוא חלק מהמעי הגס, הממוקם בבטן השמאלית, ומבחינה אנטומית הוא קטע המעי הגס שלפני הרקטום. סיגמא ארוכה ומפותלת נפוצה יותר אצל אנשים הסובלים מעצירות כרונית או אצל מבוגרים. אם הסיגמא המפותלת היא ממצא אקראי שנמצא בבדיקה שבוצעה מסיבה אחרת, אין צורך בשום טיפול. אם את/ה סובל/ת מעצירות כרונית, מומלץ לבצע בירור מלא לסיבת העצירות (ראו תשובתי לאיילת היום). נדיר שהסיגמה המפותלת היא סיבת בעצירות, ולכן רק לעיתים נדירות אנו ממליצים על ניתוח לכריתתה. אם מופיע מצב בו בסיגמא הארוכה והמפותלת מסתובבת לעיתים סביב עצמה, מצב המכונה ולוולוס (Volvolus), אז יש אינדיקציה לניתוח לכריתת מקטע זה.

האם סיגמא מפותלת יכולה ליצור מצב של כאבים כרוניים בבטן תחתונה בצד שמאל?

שלום ד"ר זמורה, מצ"ב ההודעה המקורית שלי + התשובות שנתנו לי בפורומים אחרים עם המלצה להפנות את שאלתי אליך, מקווה שתהיה לך תשובה יותר פשוטה וברורה בשבילי ואם זה יהיה עד יום ג' הקרוב, זה יהיה מעולה. בתודה, נ.ב. ** לא ברורה לי התשובה מהפורום האחרון שאליו הודעתי נשלחה..., לכן היא מועברת הלאה אליך... ושוב תודה... ועכשיו ההודעה והתשובות שנתנו לי: מאוד מעניין אותי לדעת אם חולה קרוהן יכול לקבל מין אנאלי? אני מבין שלתת מין אנאלי, לא צריכה להיות עם זה בעיה. אם התשובה היא לא חד משמעית לגבי חדירה של איבר מין זכרי לפי הטבעת של חולה קרוהן, אנא פרטו זאת בתשובתכם. מקווה שאוכל לקבל מכם תשובה בהקדם כי אני שוקל להתנסות בזה בפעם הראשונה בחיי וייתכן שזה יהיה עוד בשבוע הקרוב. (אם זה חשוב לצורך העניין, אני חושב שהמחלה שלי מוגדרת כרגע כלא כ"כ פעילה או בנסיגה). בבקשה אל תפנו אותי לשאול ישירות את רופא המשפחה או רופא הגסטרו כי אין סיכוי שזה יקרה בגלל עניין המבוכה כמובן. מקווה שבכל זאת תהיה לכם תשובה בשבילי. אני נמצא בטווח הגילאים בין 25-30 וחולה במחלת הקרוהן כ-3 שנים. בתודה נ.ב. מהשרון תשובה מפורום: סקסולוגיה יש ב"דוקטורס" פורום תמיכה נהדר לחולי מחלות מעיים דלקתיות, חולים תומכים בחולים ונותנים עצות נהדרות. אם אתה לא שם אז כדאי שתהיה. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/55 יש ב"דוקטורס" גם פורום גסטרו, אבל שם אני לא רואה שמישהו מקבל תשובות http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/904 זה שאתה חושש שזה עלול לגרום נזק, נראה לי מוצדק, אבל אני לא רופא וגם מנחה הפורום ד"ר לפסיכולוגיה קלינית. תשובה מפורום גסטרו -תמיכה: היי נ.ב., חשוב אם לקרוהן הפרטי שלך יש או היה ביטוי פרי אנאלי - מעורבות של אזור פי הטבעת, כולל פיסטולות, אבצסים ושאר מרעין בישין. הבנתי שאתה ברמיסיה אבל לדעתי, אם יש לך היסטוריה כזו, כדאי לך לוותר על התענוג. גם אם תשתמש במיטב תכשירי הלובריקציה שקיימים בשוק, המקום עלול "להתרגז" והמחיר פשוט יהיה יקר מדי... לעומת זאת, אם אתה בין ה- lucky ones שהקרוהן שלהם גבוה יותר, שיחקת אותה... אני מזכירה לך שאני לא רופאה ואני בכל זאת חושבת שאתה צריך לשאול רופא. תאמין לי שהם לא יתרגשו מהשאלה. הם ראו הכול ושמעו הכול וסקס אנאלי זה לא מה שיפיל אותם מהכיסא... אם אין מצב שאתה פונה לרופא עם השאלה הזו, אני ממליצה לך לעשות קופי-פייסט של השאלה לפורום של ד"ר זמורה - פרוקטולוגיה וכירורגיה של המעי. נשאלו שם בעבר שאלות בנושא והוא ענה עליהן בלי שום בעיה. יש לו ראש פתוח והתשובות שלו מאלפות. נסה ותראה. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1478 הרבה בריאות.

נ.ב שלום סליחה על התשובה המאוחרת, הייתי בכנס מקצועי בחו"ל כל השבוע. מקווה שהתשובה עדיין רלונטית. מחלת קרוהן היא מחלת מעי כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. לכן מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים, וכן- גם חיי מין מלאים. עד כמחצית מהחולים במחלת קרוהן יכולים לסבול ממעורבות של איזור פי הטבעת במחלה, מצב המכונה מחלת קרוהן פריאנאלית. מעורבות כזו מתבטאת לרוב בזיהומים, אבצסים ופיסטולות באיזור פי הטבעת, אך יכולה לכלול גם בעיות אחרות באיזור פי הטבעת. למיטב ידיעתי, מין אנאלי לא גורם להתפרצות מחלת קרוהן פריאנאלית ואין סיכון רפואי בקיום יחסי מין אנאליים בחולי קרוהן. יחד עם זאת, אם כרגע אתה סובל ממחלת קרוהן פריאנאלית פעילה, סביר שלא תהנה מיסי מין אנאליים והם יכולים לגרום לסבל. אם המחלה אינה מערבת את פי הטבעת או אינה פעילה כרגע, איני רואה בעיה.

קשה לי לעשות יציאות לבד עקב פיסורה לשעבר והתרגלתי לעזור לעצמי האם יש איזה דרך לחזק את השרירים בפי הטבעת אני מתכוונת שאני יכולה לא לעשות יציאות שבוע רק אם אני עוזרת לעצמי

איילת שלום, המצב שאת מתארת אופייני לקושי בהתרוקנות או לעצירות. המושג עצירות מתייחס לתנועת מעיים לא תכופה, מלווה בקושי בהתרוקנות. בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, בצורך במאמץ בזמן היציאה, והתרוקנות לא מושלמת, גם אם תדירות היציאות או מרקם היציאה תקינים. להתפתחות תופעת העצירות יכולות להיות מספר סיבות, החל מהרגלי תזונה לא נכונים (חסר של סיבים בתזונה, שתייה בלתי מספקת), חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות, ושימוש יתר במשלשלים. ישנן גם מחלות שונות כגון תת פעילות בלוטת התריס ואחרות, או שימוש בתרופות שונות, היכולות להתבטא בעצירות. לעיתים יש בכל זאת הפרעות תפקודיות של מערכת העיכול ורצפת האגן שגורמות לעצירות. אנו מחלקים אותן ל 2 קבוצות עיקריות: - "מעי עצל"- מצבים בהם המעי הגס אינו מעביר את הצואה קדימה כראוי, הגורם ליציאות לעיתים רחוקות ונפיחות בטנית בין היציאות. בעיה זו מאובחנת על ידי בדיקה של זמן המעבר במעי הגס. - קושי בהתרוקנות עקב תפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. על מנת להתרוקן, יש צורך בפעולה מסונכרנת של שרירי רצפת האגן, ואם סינכרון זה משתבש יכול להופיע קושי בהתרוקנות. מבנה ותפקוד רצפת האגן מאובחנות על ידי בדיקות ספציפיות לכך כגון דפקוגרפיה, אולטרסאונד פרינאלי דינאמי, ומנונטריה. בירור לסיבת העצירות יכול לכוון את הטיפול ולהקל במידה ניכרת על איכות החיים. מומלץ לפנות לרופא המומחה לתחום זה, כגון כירורג קולורקטאלי, לבירור סיבת הסבל.

שלום.גילי הוא 34. בעבר סבלתי כמה פעמים מטחורים חיצוניים ולפני כשנה וחצי מתחורים פנימיים שטופלו על ידי פטיליות. לפני כ-3 שבועות, שב חזרו לי כאבים עזים בזמן היציאות ודימום קל מאוד.חשבתי כי שב חזרו הטחורים ולכן בעזרת מרשם רופא רכשתי פטיליות, לאחר שבוע וחצי לא היה שם שיפור ושמתי לב כי החדרת הפטליות נעשתה קשה יותר הן מבחינת כאב והן מבחינת התנגדות גופנית. ביקרתי אצל כירורג בנושא והעלתי השערה כי מדובר בפיסורה, הרופא הכן אישר את השערתי ונתן לי שימוש במישכת פידיפין. אני משתמשת במשכה זו כבר 3 ימים אך לא חשה בשיפור ואפילו גרוע מכך. היום בזמן יצאת הצואה, הכאבים היו עזים יותר מבעבר עם תחושת "שרפה" קשה שלא עברה במשך שעות והקשתה על תיפקודי(ישיבה, הליכה, שכיבה...)חשוב לציין כי היציאה לא הייתה קשה וכן, אני מקפידה על יצאות רכות על ידי נרות גליצרין. האם היתכן שהמשכה שקיבלתי יכולה להחמיר את המצב? מעבר לכך, מה עושים במקרה כזה שיש גם פיסורה וגם טחורים חיצוניים(פנימיים לא נבדקו עדיין עקב הכאב הקיים אצלי).? תודה ענת

ענת שלום, סליחה על התשובה המאוחרת, הייתי בכנס מקצועי בחו"ל כל השבוע. הכאבים העזים שאת מתארת אכן אפיניים יותר לפיסורה ופחות לטחורים פנימיים. כאב כזה יכול להגרם גם על ידי קריש דם בטחור חיצוני, אבל לרוב מצב זה היה מזוהה בקלות בבדיקה רפואית. משחת ניפדיפין מיועדת להרפות את שריר הסוגר הטבעתי הפנימי סביב פי הטבעת, ובכך להקל את הכאב. לעיתים המשחה אינה עוזרת, אך נדיר מאד שהיא כשלעצמה תגרום להחמרה של המצב. חשוב להקפיד למרוח אותה 4 פעמים ביום (ולא רק כשכואב), ואין צורך להחדיר אותה לתוך פי הטבעת פנימה אלא רק למרוח סביב. אם אין הקלה למרות הטיפול והסבל ניכר כדאי לשקול טיפול נוסף. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. נרות גליצרין פחות מומלצים בטיפול בפיסורה מאחר מהחדרתם עלולה להיות כרוכה בכאב. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

הי, לפני כשבועיים עברתי באופן פתע, לאחר סבל של כאבי בטן, ניתוח בטן גדול בו הוסר החלק הסופי של המעי הדק . בתום האישפוז נאמר לי כי אני חולה במחלת הקרוהן. מאז הניתוח השלשולים לא פוסקים. קיבלתי הנחיות מדיאטנית אך אין שיפור לעת עתה. מבקשת את המלצתכם לרופא גסטרו טוב באזור השרון. הבנתי שתור דרך קופ"ח מכבי זה עניין של חודשיים לפחות. אשמח להמלצות לרופא שמקבל דרך מכבי וגם באופן פרטי, מכיון שכרגע אני לא רואה אופציה מוקדמת אחרת. אשמח לכל המלצה או מידע נוסף.כיון שאני בתחילת הדרך... (-:

יעל שלום, סליחה על התשובה המאוחרת, הייתי בכנס מקצועי בחו"ל כל השבוע. איננו נוהגים לתת המלצות על רופאים ספציפיים באתר, ויש רופאי גסטרו רבים וטובים המתמחים במחלות מעי דלקתיות. אם את רוצה את יכולה להשאיר את המייל שלך ואשלח לך אישית שמות של רופאים שאני נוהג לעבוד איתם, וזו כמובן לא רשימה מלאה של מומחים לתחום זה.

מחפשה בדחיפות פרופסור לגסטרו שמתמחה במחלת הקרהון. תודה

ד"ר שלום אחי עובר את אותה הסיטואציה , יש לו ניתן במעי להורדת דלקת ומסתבר שזה לא קרוהן אשמח להמלצת פרופסור /' מנתח פרטי אודה תשובתך

שלום רב, בתי בת 5. נגמלה מטיטולים בגיל שנתיים. בזמן האחרון, התחילו לה בריחות של צואה. התופעה מופיעה לסירוגין: יכולים להיות מספר ימים בהם לא בורח לה ויכול להיות יום כמו אתמול שברח לה פעמיים והבוקר גם. שאלתי- איך ניתן לדעת אם זוהי בעיה ברמה התנהגותית כמו לא להספיק להגיע לשירותים בגלל תעסוקה במשהו אחר או בעיה פיזיולוגית? לגבי שתן אין בעיה, גם אם בורח זה לעיתים רחוקות וזה בודאות בגלל העדפתה לדחות לרגע האחרון. מהם התסימינים במידה ומבדובר בבעיה פיזיולוגית? אודה לחוות דעתך.

לשרית, אני מציעה לך לשאול גם בפורום "רפואת ילדים" , וגם כאן - http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2216-13202,00.html

שרית שלום אינני רופא ילדים או כירורג ילדים, ולכן התמצאותי בתחום זה מוגבלת. בעקרון בעיות פיזיולוגיות נדירות ביותר בילדים, ובד"כ קשורות בבעיות שיש להם גם סימנים רבים אחרים. הרוב המכריע של בעיות השליטה אצל ילדים הן התנהגותיות. ממליץ להתייעץ עם רופא ילדים או כירורג ילדים.

שלום ד"ר אני סובלת מפיסורה כבר למעלה משנה, שום טיפול לא עוזר לי ושלושת הרופאים שבדקו אותי לא הצליחו להוציא אותי מזה. הם גם טוענים שיש לי פיסורה שאינה חמורה אבל זה ממש לא מרגיש ככה. בנתיים קיבלתי עוד "מתנה", ככה על הדרך - גירוד נוראי ובלתי נסבל באיזור, בעיקר לעת ערב. אני מבינה שזה קשור לפיסורה. בנתיים מורחת על זה משחה אנטיביוטית שקצת עוזרת, אבל זה חוזר. שאלתי - לאיזה רופא עלי לפנות שיבדוק לי את זה? כירורג או רופא עור? במקום יש לי כל מני נפיחויות ובליטות, בקיצור שמח. תודה

סיסי שלום לדעתי רוב הסיכויים שבעיית הגרד כמו גם הפיסורה, הנפיחויות והבליטות קשורות לתחום הכירורגיה הקולורקטאלית, ולכן הייתי פונה לכירורג קולורקטאלי (/פרוקטולוג) לבדיקה, ואם הוא יחשוב שמדובר בבעית עור הוא יפנה אותך לרופא עור. הטיפול בפיסורה נקבע בעיקר לפי הסבל הסובייקטיבי שלך, ופחות לפי הצורה שהפיסורה נראית העין הבודק. אם אכן האבחנה חד משמעית והטיפול שקיבלת לא עזר והסבל ניכר, כדאי להתקדם לשלב הבא בטיפול. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני סובלת מפיסורהמזה מספר שנים וטופלתי במשך השנים ע"י תרופות שמרניות שעזרו לי אך לאחרונה הפיסורה חוזרת מספר פעמים בשנה וגורמת לי כאבים עזים אני שוקלת ניתוח אבל פוחדת התוצאות הייתי רוצה לדעת במה כרוך הניתוח ? מה קורה במידה ולא מצליח? מה הסיכוייםלהחלמה מהירה ?

האם העדר דם סמוי בבדיקה יכול להסיר חששמ פני סרטן המעי הגס?

חצב שלום, אם יש לך דם גלוי ביציאה או לאחריה או כל סימן מחשיד אחר כגון שינויים בהרגלי היציאה, אז לבדיקת דם סמוי אין הרבה ערך ויש לבצע בדיקה של המעי הגס (כגון קולונוסקופיה). אם אין לך כל סמפטומים או גורמי סיכון ופשוט הגעת לגיל שכדאי לבדוק, אז יש לבדיקת דם סמוי ערך מוגבל. יש לבצע אותה 3 פעמים ורבים ממליצים לבצע איתה גם קולונוסקופיה קצרה. מערכת הבריאות נוטה להמליץ על הבדיקה הזאת מפני שהיא פשוטה וזולה. אם יש לך אינדיקציה כלשהי לבירור של המעי הגס (כולל סתם גיל מעל 50), נטייתי היא פשוט להמליץ על קולונוסקופיה. אני מנצל את ההזדמנות לצרף קצת מידע על סרטן המעי הגס. דף זה ודפי מידע נוספים ניתן למצוא באתר החברה הישראלית לכירורגיה של הקולון והרקטום: http://www.iscrs.org/ סרטן המעי הגס הוא אחד הגידולים הממאירים השכיחים בחברה המערבית. מעריכים כי אחד מכל 20 אנשים בקירוב יחלה בסרטן זה. סיכויי הריפוי של סרטן המעי הגס עומדים ביחס ישר לשלב המחלה בעת גילויה, ולכן ישנה חשיבות רבה לגילוי מוקדם של מחלה זו. מהם גורמי הסיכון העיקריים? • גיל. למרות שסרטן מעי הגס יכול להופיע בכל גיל, השכיחות הולכת ועולה עם הגיל, ורוב המקרים מתגלים באנשים מעל גיל 50. • מקרים של סרטן המעי הגס במשפחה. ישנם מספר מצבים גנטיים בהם יש נטיה מוגברת ליצירת גידולים של המעי הגס באותה משפחה. אולם גם במצבים בהם לא נמצא פגם גנטי ברור. עצם קיום בן משפחה מדרגה ראשונה או שניה עם סרטן המעי הגס מגביר את הסיכון להתפתחות סרטן זה. • מחלות מעי דלקתיות כרוניות, כגון קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן. • מחלות ממאירות אחרות כגון סרטן הרחם, סרטן השחלה, סרטן הקיבה וסרטן השד יכולות להיות קשורות לסיכון מוגבר להתפתחות סרטן המעי הגס באותו אדם. כיצד זה מתחיל? רוב גידולי המעי הגס מתחילים כתוצאה מהתרבות לא מבוקרת של תאי מעי היוצרים גידול שפיר הנקרא פוליפ. הפוליפים יכולים לגדול בהדרגה במשך שנים, עד שבשלב מסויים מתחולל בהם שינוי ומופיע בהם סרטן. הבנת תהליך זה חשובה מפני שנראה שבמקרים רבים טיפול בפוליפים בעודם שפירים יכול למנוע התפתחות סרטן המעי הגס. מהם הסימפטומים גידולים רבים במעי הגס, בין אם הם שפירים או ממאירים, אינם גורמים לכל סימפטומים עד שהם מגיעים לגודל נכבד ולשלב מתקדם. כאשר כן מופיעים סימפטומים, שכיח שהם מתבטאים ב: • דימום דרך פי הטבעת. במקרים רבים דימומים אלו מיוחסים לבעיות אחרות כגון טחורים, דבר הגורם לאיחור באבחנה. דמום דרך פי הטבעת באדם בגיל בו שכיחים גידולי מעי, או עם גורמי סיכון כלשהם, מחייב בדיקה של המעי, גם אם יש טחורים או סיבה אחרת לדימום. • אנמיה. כל חסר דם לא מוסבר מחייב בדיקה של מערכת העיכול. • שינוי בהרגלי היציאות, עם עצירות מתגברת או שלשולים חדשים. • כאב וירידה במשקל יכולים להצביע על גידול בשלב מתקדם יותר. האם ניתן להפחית את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס? מאחר שחלק גדול מהגידולים הממאירים של המעי הגס מתחילים כפוליפים שפירים, טיפול מוקדם בפוליפים אלו יכול להוריד את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס. הבעיה היא שלרוב פוליפים אלו לא נותנים כל סימפטומים או סימנים. לכן מומלץ לאוכלוסיה בגיל המתאים, או עם גורמי סיכון, לעבור בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס גם ללא כל סימפטומים. ישנן מספר דרכי בדיקה אפשריות ואין כיום הסכמה מוחלטת לגבי דרך הבדיקה הנחוצה. האגודה הישראלית לכירורגיה קולורקטאלית והאיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה (כמו גם אגודות אמריקאיות ואירופאיות) ממליצות על קולונוסקופיה כבדיקה היעילה לגילוי מוקדם ולטיפול בפוליפים. נראה כי לאנשים ללא גורמי סיכון נוספים רצוי לבצע את הבדיקה הראשונה בגיל 50, ולאנשים להם גורמי סיכון אחרים מומלץ להתייעץ עם רופא הבקיא בתחום זה. אם הבדיקה תקינה לחלוטין, כדאי לחזור עליה במרווחים של 5 עד 10 שנים. לאחרונה נכנסת בדיקת הקולונוסקופיה הוירטואלית כבדיקה שיכולה לשמש לגילוי מוקדם של פוליפים וגידולים של המעי, כאשר נצפים גידולים אלו, יש לבצע קולונוסקופיה לצורך הטיפול בהם. כיצד מטופל סרטן המעי הגס? ברוב המקרים מטופל סרטן המעי הגס על ידי ניתוח לכריתתו. בניתוח נכרת לרוב כל מקטע המעי המכיל את הגידול, ביחד עם איזור בלוטות הלימפה המנקזות את אותו מקטע מעי. בלוטות לימפה אלו הן התחנות הראשונות אליהן נוטה גידול ממאיר כזה להתפשט, ובדיקה פתולוגית שלהן יכולות להצביע על נטייתו של הגידול להתפשט ולשלוח גרורות ובכך לכוון את המשך הטיפול, כגול טיפול כמוטרפי לאחר הניתוח. בסיום הניתוח מחברים לרוב את קצות המעי לפני ואחרי איזור הכריתה ביחד, בכדי לאפשר תפקוד מעי רגיל. כאשר מתגלה סרטן של הרקטום, שהוא החלק הסופי של המעי הגס, המתחבר אל פי הטבעת, ישנם מספר שיקולים נוספים, כגון המיקום המדויק של הגידול ומידת חדירתו לדופן הרקטום, הקובעים את דרך הטיפול המיטבית. בגידולים מסוימים מומלץ להתחיל בטיפול קרינתי וכמוטרפי לפני הניתוח. במקרים אחרים, ניתן לכרות את הגידול דרך פי הטבעת. בגידולים גדולים הסמוכים למנגנון השרירים של פי הטבעת, יש לפעמים צורך לכרות את פי הטבעת כולו, לסגור את איזור פי הטבעת, וליצור פתח קבוע בדופן הבטן, הנקרא סטומה, להסדרת היציאות. אולם בטכניקות הכירורגיות המבוצעות כיום על יד הכירורגים המתמחים בתחום זה, שעור המקרים בהם נזקקים לאמצעי זה נמוך. לאחר הניתוח האיזור שנכרת נשלח לבדיקה פתולוגית, על מנת לקבוע את דרגת התקדמות הגידול (stage) ומאפיינים פתולוגיים אחרים. מאפיינים אלו מצביעים על הסיכון הסטטיסטי לחזרה של הגידול ולכן עוזרים בהכוונת הטיפול והמעקב לאחר הניתוח. האם דרוש מעקב לאחר הניתוח? בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, מתבצע מעקב כירורגי שגרתי, לוודא החלמה מלאה. ברוב המקומות בעולם נהוג כי חולים שעברו כריתה של גידול של המעי הגס זקוקים למעקב ארוך טווח, על מנת לנסות ולגלות חזרה של גידול, אם תופיע, בשלב בו ניתן לטפל בכך. אין כיום פרוטוקול מעקב אחיד המקובל בכל העולם, אולם המעקב כולל בד"כ בדיקות רופא, בדיקות דם, בדיקות הדמיה (CT או אולטסאונד) וקולונוסקופיה מדי תקופה. אם מופיעה חזרה של הגידול, היא מתרחשת לרוב במשך השנתיים הראשונות לאחר הניתוח, ולכן בתקופה זו המעקב תכוף יותר. נדיר כי גידול חוזר לאחר יותר מ5- שנים ולכן יש הנוטים להפסיק את המעקב לאחר פרק זמן זה. מהו הסיכוי להחלים מסרטן המעי הגס? סרטן המעי הגס הוא גידול ממאיר, וישנם מקרים בהם הגידול חוזר או מתפשט במידה כזו שאינו ניתן לריפוי. אולם כאשר הגידול נכרת בשלביו הראשונים, שעור הריפוי המלא הוא גבוה מאד. גם כאשר הגידול מתגלה בשלבים מאוחרים יותר, שילוב של טכניקות כירורגיות וטיפולים משלימים כגון כמוטרפיה או קרינה יכולים להביא לריפוי באחוזים לא מבוטלים, ולשפר מאד את איכות החיים באחרים. בכל שאלה הקשורה בנושא זה, אנא אל תהססו לפנות לרופא המומחה לתחום זה. מהי כירורגיה קולורקטלית כירורגיה קולורקטאלית היא ענף (תת התמחות) בכירורגיה העוסק בטיפול בבעיות פרוקטולוגיות (מחלות פי הטבעת) ובמחלות של המעי. תחום הפרוקטולוגיה כולל טיפול בבעיות שכיחות כגון טחורים, פיסורה, סינוסים פילונידאליים, פיסטולות סביב פי הטבעת, קושי בשליטה ביציאות, ועוד. מחלות המעי כוללות בין היתר גידולים של המעי, דלקות שונות של המעי, ובעיות תפקודיות שונות. ניתן למצוא גם מידע פה בדוקטורס: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Article/xID/4503/xCT/68

שלום רב, כשהלכתי לשירותים להתפנות, שמתי לב כשסיימתי (בעת הניגוב) לסימני דם. מדובר בסימן קטן, דומה לדימום משריטה, ממש לא בדימום משמעותי. ברצוני לדעת אם יש צורך לבדוק זאת, או שמא אין שום מקום לחשש. אציין כי אני בן 26, בריא לחלוטין, ללא בעיות. בתודה מראש.

אמיר שלום. רוב הסיכויים שהדמם הקל שאתה מתאר נובע מאיזור פי הטבעת, וברוב המכריע של המקרים אינו מסוכן ואינו דורש טיפול אם אינו מפריע לך. יחד עם זאת, רק בשביל להיות שקטים ב 100%, אנו בד"כ ממליצים למי שיש דמם מפי הטבעת לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס. בגילך, ואם אין לך גורמי סיכון נוספים כגון מחלות מעי במשפחה, ניתן לרוב להסתפק בבדיקה קצרה של החלק הסופי של המעי הגס כגון רקטוסקופיה או רקטוסיגמואידוסקופיה (קולונוסקופיה קצרה). אם הדמם מפריע לך מומלץ לפנות לטיפול לכירורג קולורקטאלי.

שלום לרופא היקר. השאלה שלי אמנם לא קשורה ישירות לנושא הפורום אבל בכ"ז אודה אם תתיחס. ידוע לי שהפורום אינו מהווה תחליף לייעוץ וטיפול של הרופא המטפל. אני בסה"כ הייתי רוצה לשמוע את דעתך מתוך נסיונך העשיר. והרי השאלה: לפני כ-3 שנים עברתי תאונה קשה בה נכנס לי מוט ענק בבטן ויצא מביה"ח מצד שמאל למטה. כתוצאה מכך בין יתר הפגיעות, נגרמה לי פגיעה קשה בדופן הבטן הקדמית ובשרירי הרקטוס. הבטן נסגרה ושוחזרה עם רשת פרולן סינטטית. מאז התאונה אני חש כאבים מתמידים בבטן - כמו חגורה לוחצת כאילו משהו מתוח חותך בתוך הבטן ומפריע, הכאבים הללו מתגברים במאמץ. תחושה כאילו משהו תפוס ודבוק בתוך הבטן. במבט חיצוני לא נראה בקע או התרופפות של קיר הבטן. האם הרשת ששמו לי בבטן יכולה לגרום לתופעות ולבעיות או הדבקויות או שאולי זה נובע תוצאה מהצלקות/צלקות פנימיות? האם ניתן לטפל בבעיה כזו? אני אודה לך אם תוכל להסביר ולפרט. אני מאוד מודה לך מקרב לב על העזרה והסיוע

בועז שלום, סליחה על התשובה המאוחרת, הייתי בכנס מקצועי בחו"ל כל השבוע. תחושת לחץ וכאבים לאחר פגיעה כמו שאתה מתאר יכולה לנבוע מכל אחת מהסיבות שתארת- כאבים הנובעים מהרשת, או מרקמת צלקת, או מסיבות אחרות. חלק מגורמי כאב אלו לא ניתנים לטיפול יעיל, ולכן חשוב לכוון את הבירור לוודא שאין סיבות שכן ניתנות לתיקון, כגון בקע קטן שאתה לא מרגיש, או חסימת מעי חלקית כרונית. מומלץ לגשת לכירורג לבדיקה ואולי לקבל הפניה לבדיקות הדמיה כגון CT בשאלה זו. אם לא נמצא גורם בר תיקון והכאב מפריע לאורח חייך באופן ניכר, ניתן לפנות למרפאת כאב לשקול טיפול בכאב כרוני.