פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, באיזה מקרים מומלץ להשתמש במשחת proctozorin ומתי במשחת rectozorin ? יש משחה אחרת מומלצת יותר ? מתי מומלץ להשתמש במשחה ובאיזה מקרים להשתמש בנרונים ? תודה

זכריה שלום, נרות ומשחות בד"כ לא ממש מטפלות בטחורים ולא מקטינות אותם באופן משמעותי, אלא מקילות בעיקר על הסבל ואי הנוחות שהם גורמים, ואין בעיה להחליף ביניהם כמה שאתה רוצה ולחפש מה הכי עוזר לך. מה שלא עוזר אלא מקשה , אין טעם להשתמש. אין אינדיקציה ברורה מתי להשתמש במשחה או נרות אלו ולא אחרים. סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד"ר זמורה שלום, אני בהריון בחודש שישי ולאחרונה התחילו להופיע לי טחורים חיצוניים לא מעטים (כמו אשכול) שנמצאים כל הזמן ולא נעלמים למרות הטיפולים: משחת הממליס בהתחלה – שעזר מעט ואז הפסיק להשפיע ואח"כ פרוקטוגבינול – קרם ונרות משולב – שלא עוזרים (להיפך- מאוד קשה לדחוף את הנר בין הטחורים וזה לא מרגיש כמקל על הטחורים המנופחים) אני חייבת לציין שכבר לפני ההריון סבלתי לסירוגין מטחורים – אבל לאחר משחות וצואות רכות – הם היו נעלמים לכמה שבועות – וחוזר חלילה. כעת כשאני בהריון – הרופא נתן לי לקחת ברזל והתופעה לסירוגין נהיתה תמידית. אני משלבת בתזונתי- שתייה מרובה (ליטר וחצי – 2 ליום, ברנפלקס, לחם מלא...) אני לא סובלת מעצירות ויש לי יציאות כל יום יומיים, אבל מרקם היציאות כמו חול קשה ואם יש לי שלשול – כמובן שזה גם גורם לטחורים להתנפח. לאחרונה הרופא הוריד לי את הברזל ל- 3 שבועות הקרובים ואני בהפסקה מהם כבר 4 ימים. היציאות חזרו לצבען ולמרקמן הרך יחסית – אך הטחורים עדיין שם וכואבים מדי פעם. שאלותיי: 1. מהם עוד הדברים שיכולים לסייע לי להפחית את הופעת הטחורים ? האם יש משחות או נרות אחרים שאני יכולה להשתמש בהם? האם יש הגבלה על זמן שימוש במשחות בעיקר בהריון ובאפקטיביות שלהם ? האם אפשר להחליף בין משחות שונות בפרק זמן קצר? אלו עוד משחות בטוחות לשימוש בהריון? 2. האם אמבטיות חמות שכולם ממליצים לא מנפחות עוד את הטחורים כי זה נימי דם ? האם לא עדיף אמבטיות קרות שיכווצו את נימי הדם בטחורים? 3. אני מאוד מוטרדת מהגעה ללידה עם טחורים – אסתטית וכאבים בלחיצות – האם זה בטוח שאם כיום מצבי כזה- הוא יחמיר לקראת הלידה? לאיזה גודל יכול להגיע טחור חיצוני? תודה מראש, ליהי

ליהי שלום, טחורים אכן נוטים להחמיר בהריון וכן בזמן לידה וגינאלית, אך אינם מהווים סיבה ללידה קיסרית או מכשירנית (למשל ואקום), אלא אם את מעדיפה זאת בכדי לצמצם את הסבל מהטחורים לאחר הלידה. צריך לזכור שגם לניתוח קיסרי וללידת וקום יש סיכונים משלהם, והטחורים, גם אם מאד מציקים לאחר הלידה, בד"כ משתפרים לאחר כמה ימים. בינתיים כדאי להקפיד על יציאות רכות על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. נרות ומשחות בד"כ לא ממש מטפלות בטחורים ולא מקטינות אותם באופן משמעותי, אלא מקילות בעיקר על הסבל ואי הנוחות שהם גורמים, ואין בעיה להחליף ביניהם כמה שאת רוצה ולחפש מה הכי עוזר לך. מה שלא עוזר אלא מקשה (כגון נרות), אין טעם להשתמש. לגבי האמבטיות-אין צורך בקרות, בעשי אותן כייפיות. בקיצור- לדעתי יותר חשוב שתהיה לך לידה בטוחה ככל שניתן, ועם הטחורים כבר אפשר יהיה להסתדר אח"כ, גם אם יציקו. בהצלחה

עברתי כריתת טחור חיצוני אחד אתמול, אני משתגעת מכאבים,לוקחת אופטלגין, מה אפשר למרוח על המקום כדי להקל? כמה זמן החלמה? מתי התפרים אמורים להספג? תודה מראש דנה

דנה שלום, אכן מדובר בניתוח "קטן" אך כואב שההחלמה ממנו יכולה לקחת כמה ימים טובים. אין הרבה משחות יעילות למריחה מקומית. מומלץ לרכך את היציאות ככל שניתן, למשל עם שמן פראפין, לעשות אמבטיות במים חמימים, לקחת כדורים או סירופ של משככי כאבים, ולהתאזר בסבלנות פורטה. מבחינת התפרים, איני יודע באיזה תפרים השתמשו ולכן איני יכול לומר תוך כמה זמן יספגו, אבל לרוב הכאב אינו נגרם מהחוט עצמו, ולכן זה לא חשוב כמה זמן לוקח לו להספג.

קודם כל תודה על התשובה המהירה, האם פגלקס לא מספיק טוב? כמה כפות שמן פרפין ביום? האם אין בעיה לקחת את השמן עם הכדורים? התפרים, תפרים נמסים. תודה שוב

שלום, לפני מספר שבועות כתבתי לך על גרד בפי הטבעת שהוא בלתי נסבל והופך את חיי לסיוט. אתה השבת לי בצורה מאוד מפורטת מה יכולות להיות הסיבות. לצערי הפרקטולוג שהלכתי אליו לא מצא משהו הנראה לעין. כמו כן הוא אמר שיש לי טחורים פנימיים שייתכן שהם גורמים לגרד. אך גם המשחות שקיבלתי לא עוזרות ורק מגבירות את אי הנוחות. 1. איך אפשר לדעת אם יש תולעים ?מישהו המליץ לי לשים נייר דבק בפי הטבעת ואז לבדוק. האם יש עוד שיטות? 2. בד"כ אתה ממליץ על מנת שלא תהיה עצירות לאכול סיבים תזונתיים. האם אתה יכול לפרט? 3. האם יתכן שיש גרד שאי אפשר לאתר את מקורו ? אני ממש ממש מיואשת. ( כמו כן אני בהריון - מה שלא ממש עוזר למצב). תודה מראש. .

לגבי אבחון וטפול בתולעים ובטיחות טיפול זה בהריון יתכן שעדיף להתייעץ בפורום גסטרואנטרולוגיה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/904 יכול להיות גרד שלא מוצאים את מקורות אבל גם אז ניתן לטפל בו. מחינת משחה מקומית, מומלץ לא להשתמש במשחות המכילות סטרואידים, ואני בד"כ ממליץ על משחות הגנה כמו ששמים לתינוקות כנגד תפרחת חיתולים. שווה לנסות להמנע ממאכלים שיכולים להגביר גרד ופורטו בתשובתי הקודמת, לפחות לתקופת ניסיון. כן מומלץ לא לשפשף בזמן הניגוב אלא לייבש בלבד. לגבי תזונה עשירה בסיבים, הנה "קצת" מידע: דיאטה רבת סיבים – לשיפור פעילות מעיים ומניעת עצירות הסיבים התזונתיים הם רב סוכריים (פחמימות) מהצומח, שאינם עוברים תהליך עיכול ע"י אנזימי גוף האדם. חלקם עוברים עיכול חלקי על ידי חיידקי המעי. הסיבים התזונתיים משפרים תהליכי עיכול על ידי הגדלת נפח הצואה וריכוכה, ועקב כך הם עשויים להקל במקרים של עצירויות. כמו כן הם מקצרים את תהליך התרוקנות המעיים ומזרזים סילוקם של חומרים מזיקים ממערכת העיכול. המקורות העיקריים לסיבים הם גרעינים מלאים (חיטה, שעורה, אורז מלא, שיבולת שועל וכו'), פירות, ירקות וקטניות. דיאטה רבת סיבים כוללת 25-50 גרם סיבים ליום (לעומת הצריכה הממוצעת באוכלוסיה: 10-15 גרם ליום). בכדי לעלות את צריכת הסיבים התזונתיים בדיאטה מומלץ: א. לכלול 6 כפות סובין חיטה/שיבולת שועל/ דייסיבית באופן יום-יומי. או לצרוך מנה אחת (30 גרם) של דגני סובין כמו: אול-בראן פלוס (ALL CRAN PLUS), פייבר ואן (FIBER ONE) או ברנפלס. ניתן להוסיף ליוגורט, מיץ טבעי או מרק. ב. להעדיף דגנים מלאים על פני מעובדים: לחם מחיטה מלאה, לחם שיפון, לחם חי, לחם דגנים, לחם מסיבי סויה, שיבולת שועל, אורז מלא, כוסמת, בורגול, פתית חיטה מלאה, קרקר עם סובין. ג. לצרוך מנת קטניות (חומוס, פול, אפונה, שעועית, עדשים) פעמיים בשבוע לפחות. ד. להגדיל צריכת ירקות ופירות, בעיקר טריים עם קליפה. לפחות 5 ירקות ביום (מומלץ לגוון). ה. לצרוך לפחות 3 ליטר מים ביום. ו. להפחית אכילת מזונות מעובדים מוכנים המכילים סוכר, כגון ממתקים, שוקולד, עוגות, לחם לבן, אורז לבן ושומנים מהחי. לדוגמא: כדי לצרוך 25-45 גרם סיבים תזונתיים ביום יש לצרוך: • 30 גרם (מנה) אול-בראן פלוס / פייבר וואן / ברנפלקס (7.5-15 גרם) • ½ כוס שעועית לבנה / עדשים / אפונה / 5-6 כפות דייסיבית (7-5 גרם) • סלט מ5- ירקות (לדוגמא: עגבניה, מלפפון, בצל, גזר, כרוב, פלפל, פטריות) 5-9 גרם) • 100 גרם בטטה / תפוח אדמה אפוי בקליפה / 4 כפות גרעיני תירס (3-4 גרם) • 2 פרוסות לחם מחיטה מלאה (3 גרם) הקפדה על תפריט רב סיבים לאורך זמן, יחד עם פעילות גופנית סדירה, והרגלי "התפנות" נכונים (להימנע מה"התאפקות") יבטחו פעילות מעיים טובה וסדירה ומניעת עצירות. הערה: העלאת צריכת הסיבים התזונתיים היומית בהדרגה, במקביל להעלאת צריכת הנוזלים, תמנע או תפחית תופעות לוואי לא נעימות כמו גזים, התכווצויות ושלשול. יש לציין שתופעות אלו נעלמות בד"כ תוך 24-48 שעות ותדירותן הולכת וקטנה עם הצמדות לדיאטה. להרכבת לוח דיאטה אישי, מומלץ לפנות ליעוץ לדיאטיקאית מוסמכת.

הייתי אצל רופא עודר והוא אמר (בלי להסתכל) שהגרד בא בשל התרוקנות לא מלאה. נתן לי משחות הרגעה.(אזראקאין ואלוקום). טען שחוץ מניתוח אין מה לעשות. הגרד הוא בעיקר בלילה ואינו בא מתולעים וגם לא מפטריות. הייתי אצל פרוקטולוגית ובבדיקה לא מצאה דבר. לפעמים מרגישה כאבים פנימיים בקצה המעי הגס. מה דעתך?

אני סבלתי שנים מתופעה מטרידה כזאת.יתכן שיש לך מחלה בשם lichen simplexמחלה פסיכוסומטית הנובעת ממצבי לחץ.עם הירידה בלחץ המחלה נעלמת מעצמה,כפי שקרה לי.התרופה היחידה שמקילה לגירודים הינה משחת panthison המתקבלת לפי מרשם ויש להשתמש בה ללא הגזמה,לפי הצורך בלבד,מאחר ומכילה cortisone.בכל מקרה יש להתייעץ עם רופא עור מומחה,אשר יעשה ביופסיה לאיבחון בטוח.בהצלחה !

אני חווה כאב עז לאחר היציאה במשך שתים שלוש דקות ואחר כך החלשות הכאב עד העלמו אחרי חמש דקות נוספות. הדבר החל לחזור על עצמו בערך פעם בשבוע - לא נעים. כמו כן מידי כמה שבועות או חודשים יש לי דימום ללא כאב מנקודה חיצונית בפי הטבעת, אני משתמש במשחה שקניתי ללא מרשם והדימום נעלם לאחר ימים ספורים. אין צמידות בהופעת התופעות. האם תשובתך ליוני מהשני לפברואר מתאימה למצבי? לא ראיתי רופא בענין זה מעולם. אני בן 30 בריא ומתעמל ולא סובל מעולם מעצירות. אגב, הכאבים חוזרים על עצמם כאשר דעתי נודדת וכשאינני מרוכז בפעילות היציאה

יונתן שלום כאב בזמן היציאה אכן מחשיד לפיסורה בפי הטבעת, ותשובתי ליוני ב 14.2 מקיפה נושא זה. אם בכל זאת אתה ממשיך לסבול כדאי להבדק אצל מומחה בתחום. שבת שלום.

זומנתי לבדיקת רקטוסקופיה בשני בתי חולים שונים , עם הוראות הכנה שונות אבקש לדעת מה ההבדל ולמה ,1 חוקן פליט שעתיים לפני בדיקה וחוקן שני שעה לפני הבדיקה 2 לילה לפני הבדיקה חוקן קטן וביום הבדיקה חוקן קטן .

חוקן קטן מנקה קצת פחות יסודי מחוקן פליט. לכל כירורג ולכל מקום יש את הרוטינה שלהם וכל הדרכים שציינת נכונות וטובות.

התמודדתי "בגבורה" כל זמן שהטחורים היו פנימיים, אבל לאחרונה הופיעו 2 חיצוניים, נפוחים, כואבים מאד, ונגשתי ליעוץ. נאמר לי שיש לי גודש, וקיבלתי חומר נוזלי להרטבה בשם "magnusine" (קראתי נכון?). אני מודה, החומר עשה פלאים, והטחורים החיצוניים הצטמצמו מאד והכאב חלף. מישהו ממכרי הציע להשתמש בחומר "רקטוצורין" להקטנת הטחורים. לא מצאתי חומר רקע מתאים. והשאלה, האם זה יעשה עבודה כלשהי? ? תודה עבור התשובה.

זו מישחה לאלחוש כלומר מסייעת בהחלשת הכאב

דוד שלום, כפי שציין ירדן, רקטוצורין נועד בעיקר להקל על הכאב ואי הנוחות, ואינו מרפא או מקטין לרוב את הטחור. לכן אם אתה לא סובל כעת ספק רם יש בכך טעם. ראה מידע רב על טחורים בתשובותי בפורום זה לאחרונה.

שלום רב, האינטרנט אמנם מלא בהסברים על שלושת שיטות ההדמיה הנפוצות, MIR, US, CT, אך בשום מקום לא מצאתי הסבר על העדיפות ביניהן לשימושים השונים. ב CT אובחן תהליך תופס מקום בחלל הבטן, על גבי הדופן החיצונית של המעי (קולונוסקופיה תקינה) ומאחורי השלפוחית בקוטר 3 ס"מ. האם בדיקת MRI תוכל לספק מידע נוסף על הממצא, כמו למשל הרכב התהליך (ציסטה?), או שעדיפה בדיקת US רקטלי ? תודה מראש

אני שלום, כל אחת מבין הבדיקות בציינת משתמשת בטכנולוגיה אחרת ולכן יעילה יותר לענות על שאלות מסויימות ופחות יעילה בשאלות אחרות. החכמה בשימוש יעיל בבדיקות הוא לדעת לשאול את השאלה הנכונה. מתאורך הקצר בלבד, מבלי לדעת ממה את סובלת ומבלי לראות את ה CT, קשה לי לענות היטב על שאלתך. בגדול, CT יכול לרוב להגדיר אם מדובר בציסטה או לא. את שאר הבדיקות יש טעם לבצע רק אם יש שאלה ספציפית שבדיקות אלו יכולות לענות עליה, ואשר התשובה עליה אולי תשנה את תכנית הטיפול. היעילות של בדיקות כאלה ללא שאלה כזאת אינה גבוהה.

היום נבדקתי אצל כירוג והתברר שיש לי סינוס פילונידלי הרופא הציע לי שתי אופציות: 1. כריתת הרקמה בהרדמה מלאה 2. שיטת הלורד אנד מילר שהיא הוצאה נקודתית בהרדמה מקומית רציתי לדעת בבקשה איזו מהשיטות עדיפה? האם זה קשור לכך שלפני שבועעים יצא לי טחור עם קיש דם ופיסורה? האם הסינוס יכול לגרום לכאבים עזים בצד שמאל של הישבן בלבד כאילו דוקרים אותי בשריר שם כל הזמן תודה!

סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. המחלה מופיעה בעיקר אצל מתבגרים וצעירים עד גיל 40 ושכיחה יותר בגברים ונשים בעלי שיער עבה ונוקשה. חשוב לציין כי ישנן מחלות אחרות, בעיקר מולדות, שיכולות להתבטא בממצאים באיזור עצם הזנב לכן הבדיקה אצל רופא חשובה לקביעת האבחנה המדויקת. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. ישנן שיטות פחות רדיקאליות, עם התאוששות יותר מהירה, אך כנראה שהן כרוכות באחוז גבוה יותר של כשלון וחזרה של הסינוס, וישנן שיטות יותר רדיקאליות, עם התאוששות יותר ארוכה. אישית, אני דוגל לרוב בשיטה של כריתה רדיקאלית. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שמדובר בתהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. במחלקה הכירורגית של תל השומר מתבצע כיום מחקר שבודק את יעילות השימוש בתאים מסויימים שמזריקים לפצע בסוף הניתוח להחשת הריפוי, ויתכן שבשימוש בהם משך הריפוי קצר יותר. אם תרצה פרטים נוספים נשמח לשלוח לך למייל האישי שלך. לאחר ריפוי הפצע, מומלץ לשמור על העור בחריץ שבין העכוזים נקי וללא שיער. מומלץ להסיר את השיער באיזור באמצעות גילוח כל שבועיים - שלושה עד להחלמה מלאה.

תודה על ההסבר. אני מעוניין בפירוט למייל האישי.

החדשה של תל השומר - הזרקת תאים לשיפור הניתוח והחשת הריפוי.. אני סובלת מסינוס פילונדיאלי וחוששת מאוד מהניתוח. אני כרגע במצב שהסינוס לא מתפרץ וכואב רק במגע עמוק (למשל בתרגילי ספורט על הגב) בעבר הוא היה במצב חמור בהרבה, כולל דלקות מופרשות, נפיחות ואודם וכמובן כאבים עזים. אני מבינה שאני כרגע במצב האידיאלי לטפל בסינוס אך כאמור חוששת מאוד מתהליך הניתוח וההחלמה ולמעשה, אני לא משוכנעת(מתוך חוסר ידע) עד כמה הניתוח הכרחי אם הסינוס לא במצב הקשה אשמח מאוד לתגובתך, ולפירוט על ההליך בתל השומר כל טוב, סיגל

שלום ד"ר עודד אחרי אבחון נקבע שיש לי טחור צנוח דרגה 3 ומדמם. רציתי לדעת מה הדרך הטיפולית והיעילה ביותר מלבד ניתוח ? לדוגמא - קשירה , צריבה וכ"ו , מה השיטה היעילה ביותר והנוספות ? שאלה נוספת - האם ניתן לכרות טחור צנוח דרגה 3באופן נקודתי ללא כריתה מלאה קלאסית? אם כן האם ההחלמה קשה וארוכה כמו "הגירסה " המלאה ? תודה רבה על העזרה ראובן

ראובן שלום, מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). בכל מקרה, טחורים אינם בעיה מסוכנת, ומטרת הטיפול היא לשפר את איכות החיים, ולכן סוג הטיפול צריך להקבע יותר על סמך כמה אתה סובל, יותר מאשר הדרגה שאנו מגדירים את הטחור. קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. גם אם יש רק טחור אחד "בעייתי", כריתה שלו בשיטה זו גורמת כאב משמעותי לאחר הניתוח לפרק זמן מסויים, כמעט כמו "הגירסה המלאה". איני יודע את גילך אולם במקרים של דמם מפי הטבעת באנשים מבוגרים או עם גורמי סיכון, אנו ממליצים לבצע קולונוסקופיה לשלול מקור דמם מהמעי הגס. בצעירים ובריאים לעיתים מבצעים רק בדיקה של הרקטום, שהוא החלק האחרון של המעי הגס, שמתחבר לפי הטבעת.

הרבה תודות על התשובה ד"ר עודד (: יום טוב

שלום יש לי שאלה, העם יש קשר בין גמישות יתר לבין צניחת רקטום, עם כן הייתי שמחה לשמוע עם נראה לך, ועם כן מה הקשר , תודה

אפרת שלום, אכן שאלה טובה מאד. צניחת קרטום (או פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. רוב הסובלות מצניחת הרקטום (יותר שכיח בנשים) לא סובלות מגמישות יתר אלא מחולשה של רצפת האגן בלבד. יחד עם זאת, יש קשר בין גמישות יתר ובין צניחת הרקטום מאחר שלסובלות מגמישות יתר יש לפעמים גם "גמישות יתר" של רקמות החיבור, כולל זו שאחראית על קיבוע הרקטום למקומו. בספרות העוסקת בגמישות יתר אכן מתואר קשר כזה. בכל מקרה, אין זה משנה בהרבה את הטיפול המוצע לצניחת הרקטום. כל טוב.

אוקי כי אני יגיד לך מה, לי יש גמישות יתר(אפילו יותר מיתר) אני רקדנית בערך כל החיים שלי, ויש לי צניחת רקטום בבדיקת דפקוגרפיה שתי הרופאים שעשו לי אותה. שאלו אותי עם אני גמישה ועם הם מבקשים ממני עכשיו להרים את הרגל לראש אני יכולה לעשות את זה בלי בעיה, התשובה היא חד משמעית: כן! אז בקרוב אני כבר עוברת ניתוח לתיקון של הצניחה, אז מה אני לא אוכל לחזור לרקוד אח"כ? (תודה)

מה זה יכול להגיד אם יש דימום מפי הטבעת בזמן היציאה ואך ורק בזמן היציאה ואני לא הומוסקסואל אודה לכם מאוד אם תענו לי

דימום ביציאה ללא כאבים יכול להגרם פעמים רבות מטחורים פנימיים שמדממים. יחד עם זאת, לעיתים הסימפטומים של טחורים, שמתבטאים לעיתים קרובות בדימום, יכולים להיות דומים לסימפטומים הראשוניים של בעיה כלשהי במעי הגס, שיכולה גם היא להתבטא בדמם מפי הטבעת. לכן אם יש דמם (ואפילו אם יש טחורים) אנו ממליצים לבצע בדיקה של המעי הגס, כגון קולונוסקופיה. אם אתה צעיר ואין לך גורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה של מחלות מעי במשפחה, ניתן פעמים רבות להסתפק בבדיקה של החלק הסופי של המעי הגס בלבד (רקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה). בכל מקרה אחר מומלצת קולונוסקופיה מלאה (או קולנוסקופיה וירטואלית). כמו כן מומלץ להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג). אם בדיקת המעי הגס תהיה תקינה הרי מדובר בבעיה של איכות חיים בלבד, ומומלץ לטפל בה אם היא מציקה לך.

אני בן 49 , באוכלוסיית סיכון לסרטן מעי גס. לאחר דימום קל ביקרתי אצל פרוקטולוג ואח"כ אצל גסטרו לקולונוסקופיה, שתוצאתה תקינה. הפרוקטולוג איבחן: "טחורים פנימיים וחיצוניים, אתה צריך ניתוח/קשירות, תחזור אחרי קולונוסקופיה". הטחורים אינם מפריעים לי, נפיחות קטנה אחרי יציאות מאומצות. אני מוכן לחיות כך. השאלה: האם אני מסתכן במשהו ?

טחורים הם בעיה המפריעה לאיכות החיים וזו הסיבה היחידה לטפל בהם. אם אתה לא סובל כלל אין צורך לטפל, וגם אם אתה סובל, מידת ה"אגרסיביות" של הטיפול תלויה במידת הסבל הסובייקטיבי שלך. בכל מקרה הייתי ממליץ להמנע מיציאות מאומצות על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. אם אתה בקבוצת סיכון לסרטן מעי גס אתה בודאי יותר רגוע כשאתה יודע שנבדקת והכל תקין. אם אתה אכן בקבוצת סיכון כדאי לחזור על הבדיקה כל כ 5 שנים.

אני בן 35 ובערך לפני שבועיים עברתי ל ארה"ב בחוף המזרחי. לאחר כשבוע הרגשתי כאבים ואי נוחות ביצאיות. אני מרגיש שיש לי מצעים או בפי הטבעת או לפני זה קצת ... קראתי פה את רוב הההודעת לגבי טחורים האם המעבר חאיזור עם אקלים הרבה יותא קר או שינוי בהרגלי האכילה יכולים לגרום לתופעות האל?.. השאלה שלי האם התופעות האלה יחלפו או שזאת מחלה כרונית? אודה לתשובה חיים

חיים שלום, מזג אויר קר לא גורם לבעיות בפי הטבעת, אך שינויים בהרגלי התזונה והשתיה ובסדר היום יכולים לגרום לשינויים בהרגלי היציאה ולבעיות בפי הטבעת. מומלץ לדאוג לריכוך היציאות על ידי שתיה מרובה וכלכלה עשירה בסיבים. ניתן להשתמש בתוספי מזון לצורך כך כגון KONSYL או METAMUCIL הנמכרים בארה"ב בכל בית מרקחת ללא מרשם. תלונותיך יכולות להתאים לטחורים או לפיסורה בפי הטבעת (ראה פירוט על שניהם בתשובותי הקודמות באתר) אך יכולות להיות גם בעיות נוספות הגורמות לתלונות כאלה, ולכן אם אין שיפור ניכר בריכוך יציאות מומלץ להוועץ בכירורג קולורקטאלי (מאחר שעבדתי מספר שנים בחוף המזרחי של ארה"ב, אם אתה זקוק לעזרה במציאת כירורג תכתוב איפה אתה ואראה אם אני מכיר מישהו)

המון תודודת ... שוב עליי לציין שלא היו לי בעיות מהסוג הזה עד שהגעתי לפה... אז עניין הניתוח קצת מרתיע אותי. אני הגעתי לפה לזמן מוגבל לצורך עבודה כך שהייתי רוצה להימנע מניתוחים בארה"ב. אני נמצא באיזור בוסטון. מה הסיבה שהצפעים האלה לא עוברים כמו כל פצע אחר בגוף ? ומה דרכי הטיפול ? האם יש טיפול תרופתי ? שוב המון תודה על התשובה חיים

האם העובדה שאני סובלת מטחורים מגדילה את סיכויי לחלות בסרטן המעי? מאיזה גיל מומלץ לבצע בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן המעי? תודה

העובדה שאת סובלת מטחורים לא מגדילה את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס!! יחד עם זאת, לעיתים הסימפטומים של טחורים, שמתבטאים לעיתים קרובות בדימום, יכולים להיות דומים לסימפטומים הראשוניים של סרטן המעי הגס, שיכול גם הוא להתבטא בדמם מפי הטבעת. לכן אם יש דמם ואפילו אם יש טחורים, אנו ממליצים לבצע בדיקה של המעי הגס, כגון קולונוסקופיה. אם את צעירה ואין לך גורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה של סרטן מעי במשפחה, ניתן פעמים רבות להסתפק בבדיקה של החלק הסופי של המעי הגס בלבד (רקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה). בכל מקרה אחר מומלצת קולונוסקופיה מלאה (או קולנוסקופיה וירטואלית). לאנשים שאין כל סמפטומים כגון דמם ואין גורמי סיכון, אנו ממליצים היום על בדיקה של המעי הגס כל 5-8 שנים מגיל 50 והלאה (חשוב לציין שהמדינה לא מכירה בכך בסל הבריאות ולכן לצריך "להמציא תירוץ"), אולם דמם הוא כאמור אינדיקציה חד משמעית לבדיקה של המעי הגס למעשה בכל גיל (אולי פרט לילדים).

ד"ר עודד זמורה שלום רב. לפני 3 שבועות עברתי ניתוח טחורים ופיסורה, הרופא מנתח הסביר לי שהוא השתמש במכשיר שנקרא סטיפלר. האם ידוע לך במה הוא מועיל ? ומה בדיוק הוא עושה ? מודה לך. ליאת

PPH הוא ניתוח בו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי (סטייפלר), שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית, על ידי כריתה של טבעת רקמה באיזור בסיס הטחורים או מעליהם. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה.בבחירה נכונה של החולים, שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר, ביחס לניתוח המסורתי.

שלום ד"ר עודד מודה לך מאוד על הרצינות וההשקעה בתשובה (: במידה ויש טחור צנוח האם קשירה אכן מועילה ? מה שאני חושב שנקרא דרגה 3 ? שיהיה לך יום טוב ושוב תודה

קשירת טחורים יכולה פעמים רבות להקל במידה מסויימת על הסימפטומים שהטחורים גורמים, ויכולה להתאים לטחורים בדרגה שניה או שלישית. במידה רבה, האינדיקציה לטיפול ובחירת סוג הטיפול תלויות במידת הסבל שלך יותר מאשר בדירוג הרפואי של הטחורים. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ . כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור ומחליט שהוא מתאים לקשירה, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואבת במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע טיפול כירורגי נוסף כגון קשירה בהכוונת HAL דופלר או ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים.

ד"ר שלום רב: אני בת 25 עברתי לפני שבועיים ניתוח לכריתת טחורים ופיסורה יחד, יש לציין שלהפתעתי הסבל לא היה כ"כ נורא, לאחר בדיקה שעברתי אצל רופא מנתח לאחר הניתוח הוא מסר לי שהמקום נראה בסדר ועליי להגיע לאחר חודש לבדיקה נוספת. שאלתי היא מתי אפשר לחזור לפעילות יומיומית רגילה , כגון : חדר כושר, הליכות וכו'...

ורד שלום אני שמח שאת מתאוששת היטב. הייתי נמנע מפעילות הכרוכה בישיבה על כיסא צר (כגון אופני כושר) למשל חודש, ופרט לכך איני רואה מניעה לחזור בהדרגה לפעילות. תקשיבי לגוף שלך, ואם את עושה משהו שגורם לך לכאב או אי נוחות ניכרת- חכי איתו עוד קצת.

לרופא הנכבד שלום. לפני כ-4 חודשים עברתי טיפול של קשירת טחורים (סידרה של 3 פעמים). מאז פעולות ההתרוקנות הם קשות מאוד. ואפילו מספר פעמים הייתי צריך להעזר בחוקן. אני חושד שחלה היצרות. (גם לפי קוטר הצואה). האם תוכל לפרט מהם האפשריות לטיפול, (מהקל לכבד בבקשה). בתודה זאב.

זאב שלום, היצרות של פי הטבעת לאחר קשירה רגילה של טחורים היא נדירה ביותר. הייתי ממליץ לדאוג למניעת עצירות ויציאות קשות, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם כן נוצרה היצרות (ואני בספק בכך) ניתן לעיתים קרובות להרחיבה בהרדמה ואח"כ במידת הצורך להשתמש במרחיבים בבית למספר שבועות לשמור על רוחב תקין. במקרים קיצוניים אנו מבצעים ניתוח בו מקדמים מתלה של עור ורקמה תת עורית בכדי להרחיב את פי הטבעת, אולם לא זכור לי שהיה בכך צורך אי פעם לאחר קשירה פשוטה של טחורים. לעיתים פעולה כלשהי בפי הטבעת יכולה לגרום להפרעה בהרפיה הנכונה של שרירי רצפת האגן בעת התרוקנות, ולהקשות על היציאה, ללא היצרות אמיתית. הטיפול הבסיסי במצב זה הוא בדרך כלל באמצעות ביופידבק בו מלמדים הרפיה נכונה של השרירים. בקיצור, אם ריכוך היציאות לא מביא להקלה ניכרת, מומלץ לפנות לבדיקה לכירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג, על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול.

שלום, קראתי כאן על השיטה הנ"ל - http://www.proctotech.co.il/ והבנתי מדבריך לשואל הקודם, שכנראה השיטה טובה לאנשים המתאימים לפעולה זו. האם יש אפשרות להגדיר למי השיטה מתאימה ולמי לא? או שעדיין הנסיון מועט מדי? האם ידוע על תופעות לוואי לשיטה זו? תודה, ואני חייבת לציין את התפעלותי מהתשובות המפורטות כל כך הניתנות על ידך מכל הלב. !!!

איריס שלום, HAL דופלר היא פעולה כירורגית בה מבצעים "קשירת" טחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. הטיפול מיועד לטיפול הטחורים פנימיים מציקים שאינם מדי גדולים, ומבחינת יעילותו הוא כנראה יותר יעיל מקשירה רגילה (אולי בגלל שהוא מבוצע ב 6 אתרים בפי הטבעת במקום 3 בקשירה רגילה) ופחות יעיל מניתוחים לטחורים. קביעת ההתאמה לטיפול תלויה במידה רבה הן בתלונותיך והן בשיקול הדעת של הכירורג המטפל לאחר בדיקתך. כפי שציינתי בתשובה קודמת, HAL היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, ולדעתי האישית חשוב ששיקול הדעת ביעוץ באשר להתאמה לטיפול זה יהיה על ידי מי שמיומן גם בשיטה זו וגם בשאר סוגי הטיפולים הכירורגיים לטחורים. הסיכון העיקרי בפעולה זו הוא כשלון הפעולה, והמשך הסבל מהטחורים. שכיח דמם קל, אי נוחות מסויימת ולעיתים תחושה שיש צורך ליציאה ללא שיש יציאה בימים הראשונים, אולם ממש סיבוכים כגון דמם מאסיבי, זיהום או כאב עז הם נדירים.

שלום ד"ר עודד אז ככה ... בישיבה בשרותיים ואף כמעט ללא מאמץ מתנפח לי וריד בצמוד לפי הטבעת. ככל שהתאמץ יותר כך יגדל יותר . לאחר גמר הטקס וריד זה נעלם ואין שום בליטה או נפיחות כל שהיא . עליי לציין שהופיע כתם של דם מספר פעמיים על נייר הניגוב . לפי התאור הנ"ל וללא הבחנה ישירה האם זהוא טחור חיצוני או פנימי ? במידה ואכן זהוא טחור פנימי , מה ניתן לעשות , מה האופציות ...? האם דופלר יכול למנוע זאת , או טיפול קשירה רגיל או אחר ...? מודה מאוד על עזרתך דן

דן שלום, המצב שאתה מתאר יכול להתאים לטחורים. ללא בדיקה אין באפשרותי לקבוע בודאות אם החלק הפנימי או החיצוני של הטחורים מהווה את עיקר הבעיה, למרות שנפיחות שחולפת מיד לאחר היציאה אופיינית יותר לטחור פנימי. הטיפול הבסיסי הוא להמנע ככל האפשר ממאמץ בשרותים בעזרת לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. איני יודע את גילך אולם במקרים של דמם מפי הטבעת באנשים מבוגרים או עם גורמי סיכון, אנו ממליצים לבצע קולונוסקופיה לשלול מקור דמם מהמעי הגס. בצעירים ובריאים לעיתים מבצעים רק בדיקה של הרקטום, שהוא החלק האחרון של המעי הגס, שמתחבר לפי הטבעת. אם מקור הדמם הוא רק בפי הטבעת, אז הוא נובע לרוב מסיבות שאינן מסוכנות אלא בעיקר מציקות כגון טחורים. אם המצב המתואר מציק לך באופן ניכר באיכות חייך, כדאי להבדק אצל רופא המתמצא בתחום (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. ישנם מספר טיפולים נוספים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני כגון "התנפחות וריד" שאתה מתאר, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL (דופלר) היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא כנראה טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו. זוהיא פעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. מעבר לכך יש טיפולים ניתוחיים שמוצעים לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. לפי תאורך לא נראה לי שאתה במצב זה כעת.

אני בן 33 . לפני כחצי שנה היו לי בפעם הראשונה טחורים. רופא המשפחה המליץ לי לקחת נר ולמרוח משחה וכך עשיתי. לאחר תקופה מסויימת החל לי דימום קל ומטריד וכמו כן גירוי במקום. הדימום נמשך ולכן פניתי לרופא כירורג לפני כשלושה שבועות. הרופא אמר כי לא מדובר בטחורים או פיסורה, אלא בפיסטולה. "התעלה" כפי שהסביר לי לא התחברה לפי הטבעת כמו שקורה ברוב המקרים אלא למקום אחר. במסגרת הטיפול נתן לי אנטיביוטיקה ומשחה נגד דלקות למשך כעשרה ימים. לאחר מכן בביקור נוסף אצל אותו כירורג לצורך ביקורת - אמר כי הבעיה לא נפתרה ונתן לי הפנייה לבדיקה שנקראת TRUS . ברצוני לדעת: 1. באיזו בדיקה מדובר ? איך היא מתבצעת ומהן הסיכונים? 2. מה זה פיסטולה ומהו הטיפול בדבר שכזה? תודה מקרב לב

קובי שלום, פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול הערקוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, ניתן לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח מחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. לגבי דבק ביולוגי, יש כיום מחקר רפואי המתבצע בבתי החולים העמק ותל השומר, במסגרתו ניתן הדבק בחינם. אם תהיה מעוניין תוכל לפנות למרפאתי בתל השומר, או לג'יהאן, מרכזת המחקר, בטל 054-2228993.

שלום שמי ליבנת אני בת 23 נשואה וכותבת מארצות הברית הרחוקה. שם אני מתגוררת. ילדתי לפני חצי שנה. מאז שילדתי היה לי כל הזמן עצירות, כשלפני שילדתי בכלל לא היה לי בעיה עם עצירות. לאחר בירור בארץ בה אני מתגוררת. הסבירו לי הרופאים שיש לי נחיטת רקטום מה שמאוד מפריע לי במהלך היום. עד כדי כך שהתפטרתי מעבודתי בחול. אני מאוד סובלת ולא מתרוקנת עד הסוף, יש לי בועות בבטן והרגשה לא נוחה. בסוף אפריל יעשו לי ניתוח דרך הבטן. לאחר נונן ספור בדיקות שעברתי. ראש ההודעה בנושא זה: אני פוחדת. מכיון שאני לא רואה את עצמי בלי זה יותר. אני מפחדת שאחרי הניתוח ימשיכו לי העצירויות. העם מרגישים כבר בהרגשה טובה? והחיים שלי יחזרו? כי עכשיו אני לא מסוגלת לעשות כלום כי מפריעה לי מאוד בפני הבטן. כשאני אוכלת ולא משנה מה. כהצואה רוצה לצאת ולא יוצאת עד הסוף בגלל מה שקרה לי ברקטום אני מרגישה שהצואה של יצאה מתקשת לי בבטן ואין ביכולתי להוציא אותה בגלל נחיטת הרקטום. מה שאני רוצה לשמוע זה לא אחוז ההצלחה של הניתוח. אני רק רוצה לשמוע עם באמת הכל יהיה בסדר אח"כ? ואיך אנשים מדווחים לכם אחרי ניתוח כזה. ועם לאחר הניתוח יהיה מותר לי במשך כמה זמן לאכול דברים רק נוזליים? הניתוח התבצע דרך המלצמה הידוע, לפרסקופיה.. הבנתי שזה עדיף יותר? העם אחרי ניתוח כזה של לפרסקופיה ישאיר אותי הרבה זמן בבית החולים? ועם לא.. אז כמה זמן פחות או יותר בדרך כלל?

לבנת שלום, פחד מניתוח הוא הדבר ההכי טבעי בעולם ואני מניח שכל מי שמועמד לניתוח, ובטח ניתוח לא קטן, חש פחד. יחד עם זאת, ניכר מההודעה שלך שהמצב ממנו את סובלת מקפח את איכות החיים שלך באופן משמעותי, ובהנחה שהאבחנה מבוססת, ניתוח יכול להקל באופן משמעותי ולשפר את איכות החיים. בשיקלול הסיכונים והתועלת הצפויה אנחנו לרוב חושבים במצבים אלה שהתועלת הצפויה גדולה יותר, ולכן ממליצים על ניתוח, אבל ההחלטה היא כמובן תמיד שלך. כשאת אומרת נחיתת רקטום את בטח מתכוונת למצב שנקרא צניחת קרטום או פרולפס. צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. יש מצב בו בעת בפעלת מאמץ ליציאה דפנות הרקטום "מתקפלות" לכוון פי הטבעת ומקשות על המעבר והיציאה, אך לא מגיעות לכדי פרולפס מלא היוצא מחוץ לפי הטבעת. מצב זה נקרא פרולפס פנימי, או בלשון מקצועית internal intussuscepion. בכדי לאבחן מצב זה יש להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי המומחה לתחום זה, ועל סמך בדיקתך הוא יכול להפנותך לבדיקות הדמיה נוספות, כגון דפקוגרפיה, שהיא בדיקת רנטגן בה מצלמים את תהליך ההתרוקנות ורואים אם הוא תקין או לא. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. כעקרון, ניתוחים המבוצעים דרך הבטן הם בעלי שעור הצלחה גבוה יותר, שפירושו שאחוז המטופלים בהם חוזר פרולפס לאורך החיים קטן יותר. מאחר שמדובר בניתוח גדול יותר, אנו מציעים אותו בד"כ למטופלים צעירים כמוך, שהסיכון הניתוחי שלהם נמוך וסביר שיוכלו לעמוד היטב בניתוח. יש לציין שבמקרים רבים ניתן כיום לבצע ניתוח זה בשיטה לפרוסקופית, בה לא מבצעים חתך גדול בדופן הבטן, ואז ההתאוששות מהירה יותר והתוצאה הקוסמטית טובה יותר. אם הפרולפס הוא קטן מאד, או שיש רק פרולפס פנימי שאינו יוצא החוצה, יתכן כי ניתן לבצע ניתוח חדש הנקרא STARR שמבוצע גם הוא דרך פי הטבעת. מדובר בניתוח די חדשני שהנסיון בו עדיין די קצר, אולם התוצאות הראשוניות מעודדות וההתאוששות בד"כ מהירה. כמובן שבכל מקרה חשוב להמנע מעצירות ומומלצת תזונה עשירה בסיבים. מיד אחרי הניתוח אין יותר צניחה של הרקטום, ומהבחינה הזו השיפור מיידי. צניחת הרקטום היא בד"כ יותר תוצאה של העצירות מאשר הגורם לה, ולכן מבחינת היציאות תצטרכי להמשיך ולרכך אותם לטווח ארוך. אם פרולפס פנימי הוא הגורם לקושי בהתרוקנות, השיפור אמור להיות מיידי. בד"כ לאחר מספר ימים מועט ניתן לחזור לכלכלה רגילה, והאשפוז כולו נמשך מספר ימים. שיהיה בהצלחה.

תודה על התגובה הארוכה. אני לא סובלת מעצירות, להפך יש לי הרבה ימים שהצואה ממש רכה (לפעמים יותר מידי) ובגלל שיש לי את הצניחה אז יוצא רק חצי. אפילו שזה ממש ממש רך. בכל הבדיקות שעשו לי, ראו שאין לי בעיה של עצירות, והם חושבים שאולי זה גם קצת משהו מולד? .

ביום חמישי האחרון עברתי ניתוחון לפתיחת אבצס פריניאלי, ממש קרוב לפי הטבעת, מעבר לכאבים האיומים, התחבושת עדיין נשארה בתוך הפצע (חלקית), ובשום דרך איני מצליח להוציא אותה, הכאבים איומים כל פעם שאני מנסה... האם יש דרך להוציא את התחבושת חוץ מבהרדמה? האם זה מסוכן שהתחבושת כבר מס' ימים שם? תודה

כן, חייבים להוציא את הפד. לך לאמבטיה, שבי מספרדקות במיים, ואז תנסה למשוך אותו. אם אתה עדיין לא מצליח, יש לגשת למרפאה או לבית חולים בהקדם להוציאו.

ביצעתי קולונוסקופיה , בבדיקה נמצא חשד ל-carcnoma in sutu of colon , נלקחה ביופסיה ונתבקשתי לעשות c.t של הבטן. כשהזמנתי תור ל -c.t נתבקשתי להפסיק לקחת את התרופה גלוקופאג' אותה אני נוטלת עקב הסכרת שיש לי . מה הסיבה לכך?. בתודה מראש

במהלך בה CT נותנים חומר ניגוד על בסיס יוד המשפר את דיוק הבדיקה, אך עלול לעיתים רחוקות לגרום לסיבוכים בחולים הנוטלים גלוקופאג' באותו זמן. אם אכן הממצא בקולון נכרת בשלמותו באופן מלא ומוחלט והוא קרצינומה in situ בלבד, הרי מדיבר בגידול בשלב ההכי ראשוני, ופרט למעקב כנראה שאין צורך בטיפול נוסף. חשוב לוודא שהממצא אכן נכרת לחלוטין.

שלום. אני סובלת מטחורים פנימיים מזה שלוש שנים מאז לידתי את בתי היחידה (לידה קלה ופשוטה)המצב הולך ומחמיר עם השנים ולבסוף נשברתי והלכתי לפרוקטולוג (מזעזע) ולאחר שערך בדיקה אבחן טחורים פנימיים בדרגה 2 (אין לי מושג מה זה אומר) והודיע לי שמה שבאפשרותי לעשות זה "לחיות עם זה"...אני מחפשת תשובה קצת יותר הומנית.אציין שיש לי אפילפסיה קלה, תת פעילות של בלוטת התריס ואני מטופלת בתרופות. אני צמחונית 16 שנה ואוכלת הרבה ירקות. קיבלתי מאותו רופא משחה המכילה קורטיזון (מפחיד) והיא היחידה שעוזרת לי אין בעיה של עצירות אבל כאבי תופת ביציאות מלווה בדמם רב והשיניים שחוקות לגמרי מרב כאב. הבעיה מחריפה עם השנים ונעשית כרונית והכאב קיים במשך כל שעות היממה.לעיתים אפילו מעבר מישיבה לעמידה זה מכאיב. משקלי 68 וגובהי 1.68 כעת אני עושה דיאטה בניסיון להקל על הטחורים ועליי. אני מיואשת, כואבתובמלחמה פסיכולוגית יומיומית בשירותים , להכאיב לעצמי כדי לא להיקלע למצוקה גדולה יותר. אני חווה כל יציאה כלידה זוועתית וכאבי תופת (כולל תרגילי נשימה). כשבדקתי את האפשרויות נאמר לי שניתוח כירורגי לא פותר את הבעיה אלא רק מקל באופן זמני ושיש הרבה סיכונים. אני מעוניינת לדעת מה סך האפשרויות העומדות בפניי, חסרונות ויתרונות של כל אחת, לטווח הרחוק והקרוב, שיקלו עליי ויאפשרו לי חיים נורמלים. האם יש משהו ברפואה האלטרנטיבית (דיקור סיני, הומאופטיה וכד') שיכול לגאול אותי? כל טיפ לכל כיוון יתקבל בברכה, תודה, עין.

טחורים פנימיים בד"כ מתאפיינים בדימום, בלט של רקמה, ואי נוחות, אך לא לא אפייני שיש כאב עז ביותר כפי שאת מתארת. טחורים חיצניים יכולים לגרום לכאב עז באופן זמני, אך זה בד"כ משתפר תוך כשבוע שבועיים. כאבים כמו שאת מתארת יכולים להחשיד לפיסורה אנאלית, שהיא חתך בעור פי הטבעת, שיכול לגרום לכאב עז, שבד"כ מתחיל בזמן יציאה, ויכול להמשך שעות אח"כ. פיסורה יכולה להיות כרונית ולגרום לסבל במשך חודשים רבים. בין אם האבחנה הנכונה היא טחורים או פיסורה, בודאי שיש מה לעשות עם זה, החל מטיפולים שמרניים, דרך קשת של טיפולים כירורגיים שונים, שהסיכון בהם לרוב אינו גבוה ונדיר שאנו "מרימים ידיים" כל עוד את לא מרימה ידיים. אנא ראי בתשובותי בפורום זה לגבי אפשרויות טיפול מפורטות הן לטחורים והן לפיסורה. מאחר שפרט לריכוך היציאות הטפול שונה בין כל אחת מהאבחנות, חשוב מאד להבדיל ביניהם. אם את מאד סובלת ומעוניינת בכל זאת בטיפול, ואינך מרוצה מהתשובה שקיבלת, הייתי ממליץ לך להבדק אצל כירורג קולורקטאלי נוסף.

שלום רב , ראשית - ברכות חמות על הפורום החדש והתשובות המועילות . אני לאחר החלמה (מלאה) מפיסורה בעזרת טיפול שמרני (גיל נידיפין וכו ) שאלותי : 1. האם יכול להגרם נזק מאכילה יומית של כ- 10 כפות זרעי פשתן ? ( המטרה היא להרבות בכלכלה עשירת סיבים , ולא להשתמש בתכשירים כגון אגיולקס , פגלקס וכדומה . כמות הנמוכה מ- 10 כפות לא הביאה לתוצאות ( של ריכוך צואה )) . 2. ממה שהצלחתי לברר , זרעי פשתן מכילים כמות גדולה של פיטואסטרוגנים (הורמונים צימחיים ) . לפני זמן לא רב , הופיעה בכלי התקשורת המלצה של משרד הבריאות להגביל את צריכת הסויה ( מוצרי טופו ) . כידוע , סויה מכיל גם פיטואסטרוגנים . אני מצטטת כאן מספר משפטים ממאמר שפורסם ע"י הקולג האמריקאי למיילדות וגיניקולוגיה . כותרת המאמר : יש להתייחס לטיפולים טבעיים כמו לכל תרופה אחרת . ... מחקרים עדכניים מדגימים שנטילת תוספי מזון המכילים סויה או פיטואסטרוגנים למשך 5 שנים ומעלה, מגדילה את הסיכון לחלות בסרטן רירית הרחם, בדומה להשפעה שיש לנטילת אסטרוגן ללא פרוגסטרון בנשים עם רחם. כעת אחזור שוב לשאלתי : האם יכול להגרם נזק מאכילה י-ו-מ-י-ת וקבועה של 10-15 כפות זרעי פשתן ? תודה רבה מראש .

מיכל שלום, אין לי תשובה ממש מוסמכת לתת לך על זרעי הפישתן. אנחנו בד"כ בכל זאת ממליצים על סיבים תזונתיים, הן בכלכלה עשירה בסיבים, והן בתוספים מסחריים. למיטב ידיעתי תוספי סיבים מסחריים על בסיס פסיליום בלבד בטוחים לשימוש לטווח ארוך. יש לציין כי פגלקס אינו תוסף סיבים כלל, ואגיולקס הוא תוסף סיבים יחד עם סנה, ואנו בהחלט לא ממליצים להשתמש בו לטווח ארוך. מומלץ תוסף סיבים על בסיס פסיליום בלבד כגון אגיוקור או קונסיל (ויש עוד רבים וטובים). יש להקפיד על שתיה מרובה. רצוי להתיעץ גם עם דיאטיקאית. שיהיה שבוע טוב.

שלום, אני נמצאת בסוף הריוני הראשון, שבוע 36 וחצי. בת 30, סובלת מטחורים מזה מספר שנים. סביב שבוע 20 הטחורים החמירו והופיע דימום חזק, שאחרי כשבועיים - ובעזרת טיפול מקומי במשחה - פסק. הטחורים נשארו אך לא הציקו יותר מהרגיל. בשבוע האחרון, עקב יציאות מרובות וככל הנראה גם לחץ על האזור, חזר הדימום החזק, והוא מלווה גם בכאבים. אני חוששת מהלידה כמעט רק בגלל הטחורים (!!) אני מפחדת שהמצב יחמיר מאוד, ויהיה בלתי נסבל, ואפילו חוששת מאיבוד דם בשל הטחורים (הדימום ממש חזק). האם יש איזו דרך לטפל בטחורים לפני הלידה, שלא באמצעות משחות או נרות? משהו יותר "רציני" - אינפרה אדום או משהו אחר? האם התערבות כירורגית בטוחה בשלבים האלו של ההריון? תודה מראש

שירה שלום, טחורים אכן נוטים להחמיר בהריון ובזמן לידה וגינאלית, ויכולים לגרום לסבל ולכאבים, אך כמעט אף פעם הם לא סיבה לאבדן דם משמעותי סביב הלידה. המלצה אחת שניתן לתת היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא, וניתן להשתמש בהם בהריון ובהנקה), או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אנו נוטים להמעיט בטיפולים פולשניים כולל קשירה או צריבת אור אינפרא-אדום (שהאפקט שלו הוא כמו קשירה) או ניתוח בסוף ההריון, מאחר שכל סיבוך של טיפול כזה יכול להוות בעיה ולהביא לידה, אלא אם הסבל שלך בלתי נסבל. בנוסף, טחורים הם גם בד"כ לא אינדיקציה לניתוח קיסרי (אלא אם את מעוניינת בכך) הבשורה הטובה היא שגם אם יש "התקף" טחורים לאחר הלידה, זה בד"כ משתפר לאחר מספר ימים, והילד/ה נשארים לעולמים. אם תמשיכי לסבול לאחר הלידה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי. פרוקטולוג לטיפול. שיהיה בהצלחה.

עשר שנים כרוני באולצרטיב קוליטיס לסירוגין מטפל ברפאסל כדורים ונרות פור-נטול 150מ"ג ולאחרונה אורסוליט.עם כל התרופות הנ"ל עדיין רבים הימים שאני בהתקף מאשר ימים של רגיעה . אני מבין שמדובר בחתונה קטולית בהתאם להגדרתך בשאלה קודמת בפורום,ושאלתי האם התרופות שאני נוטל הם בעלי ערך השפעה למרות השימוש הממושך לפחות ברפאסל כעשר שנים?.האם יש תרופות חדשות ?.ןמדוע הגורם למחלה לא ידוע עד כה ?.האם זה וירוס חיידק או משהו דפוק ביצור. אודה מאוד להסברך תודה

בהמשך להודעתי הקודמת בזמן התקף אני מטופל גם פרדניזון 60מ"ג כדור בעייתי מאוד שמשנה לי את האזון (עליה בלחץ הדם .סוכר ,השמנה וכו').

פליקס שלום, אלצרטיב קוליטיס היא מחלת מעי כרונית ולצערי כיום אין לנו באמת מושג טוב מה גורם לה. יש הרבה מחקר בנידון, ואנו תקוה שמתישהו נגלה את סיבתה. עד אז, אין לנו למעשה טיפול תרופתי שיכול לרפא את המחלה, ומטרתנו בטיפול היא לתת לך איכות חיים טובה. אתה מקבל טיפול שיעיל במקרים רבים, וכל עוד אינו כרוך בתופעות לואי ניתן להמשיכו שנים רבות. סטרואידים לעומת זאת, אמנם יעילים בהשתלטות על התפרצויות של המחלה, אולם בשימוש ארוך טווח גורמים לתופעות לואי קשות ולעיתים בלתי הפיכות, ולכן אנו לא אוהבים לתת אותם ליותר מ 3 חדשים ברציפות. יש מחקר רב לגבי תרופות חדשות כגון רמיקייד, אולם יעילותן בקוליטיס עדיין לא ברורה. אולצרטיב קוליטיס היא מחלה שבה דלקת המעי מוגבלת רק למעי הגס, ולכן למעשה ניתנת לריפוי על ידי ניתוח בו כורתים את כל המעי הגס. הבעיה היא שלמעי הגס יש תפקיד, ליצור את היציאה המוצקה, וללא מעי גס יש מספר יציאות ביום (בממוצע 6 יציאות) לכל החיים. יחסית לשלשול קבוע של קוליטיס, זה יכול להיות סביר בהחלט, ובעקרון נרפאים מהסימפטומים האחרים של המחלה כגון כאבי בטן, חוסר תאבון, ירידה במשקל, עייפות וחוסר כח, כאבי פרקים אם יש, וכד'. בניתוח יוצרים פאוץ', שהוא מעין מיכל ממעי דק, ואותו מחברים לפי הטבעת. מדובר בניתוח גדול ומורכב וכרוך בשעור מסויים של סיבוכים גם בידיים מיומנות, אבל בסה"כ 90-95% מהחולים מרוצים מאיכות חייהם לאחר הניתוח. אם אכן מחלתך לא נותנת לך לחיות חיים רגילים למרות טפול תרופתי טוב, או נרגעת רק עם טפול קבוע או ארוך טווח בסטרואידים, יתכן שיש מקום לשקול ניתוח כזה. שבוע טוב.

יש לי מחלה כבר כ-18 שנים. בהתחלה גם הייתי מאושפזת עם פורינטול ועם סטרוידים ואורסוליט וכו... הייתי ב -8 שנים של רגיעה. אפילו הלכתי לעשות ביופסיה ולבדוק אולי המחלה חלפה. לצערי לא. לא מזן היה לי סטרס עקב מחלה של אבא שלי והרבה חוסר שינה. וכתוצאה המחלה "התעוררה". כלומר אפשר להגיד שסטרס, עצבים וחוסר שינה הינם הסיבה למחלה.

שלום. אני יהיה יסביר קצת יותר את הבעיה. אני מודה שאני הפעלתי לחץ (לפעמים חזק) בשרותים. כמה שנים כבר. לא ממש כל פעם שאני הולך אבל לפעמים... מה שאני חושב שקורה, זה שהדפנות של המעי, שנמצאת קצת לפני פי-הטבעת, מתחילות "להתרפרף", כלומר בגלל הלחץ המעי נילחץ לכיוון חוץ, כלומר נימשכו לבחוץ לכיוון פי-הטבעת מהלחץ. זה הגיוני? אם כן איך זה ניקרא? מה דרכי הטיפול? תודה.

אילן שלום יש מצב בו בעת בפעלת מאמץ ליציאה דפנות הרקטום "מתקפלות" לכוון פי הטבעת ומקשות על המעבר והיציאה. מצב זה נקרא בלשון מקצועית internal intussuscepion. יחד עם זאת, מתאורך קשה לי לומר שברור לי שזו אכן האבחנה. בכדי לאבחן מצב זה יש להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי המומחה לתחום זה, ועל סמך בדיקתך הוא יכול להפנותך לבדיקות הדמיה נוספות, כגון דפקוגרפיה, שהיא בדיקת רנטגן בה מצלמים את תהליך ההתרוקנות ורואים אם הוא תקין או לא. אם אכן יש מצב כזה, הטיפול הוא בדרך כלל בסופו של דבר כירורגי, אך לעיתים נעדיף לבצע קודם טיפול מכין בביופידבק, שמלמד להרפות כראוי את שרירי רצפת האגן. לאחרונה יש ניתוח חדש לטיפול בבעיה זו הנקרא STARR ומבוצע דרך פי הטבעת, הסיכון בו די נמוך, וההתאוששות בד"כ מהירה.

אם נניח אני ממש יפסיק להפעיל לחץ כליל, יש סיכוי שזה יעבור מעצמו?

שלום.. אני בן 26 , בריא בד"כ לפני כשנה בעקבות תחושת אי נוחות באיזור פי הטבעת הגעתי לרופא המשפחה שלי שבדק ומצא שיש לי טחורים "טחור קטנצ'יק" להגדדרתו.. הוא רשם לי משחה לטיפול פעמים ביום : פרפרישיין H ואכן הטיפול עזר.. בחודשיים האחרונים שמתי לב שבסיום יציאה אני מבחין בטיפות דם, ממש כמות מינימלית של דם על נייר הטואלט. אציין כי הדם אינו מגיע מהצואה או מהמעיים אלא מפצע באיזור פי הטבעת, משהו בגודל של שריטה בלתי נראית. האם יש מניעה להשתמש שוב במשחה שאותה נתן לי הרופא למקרה ששוב איזשהו טחור שובב החליט לצאת החוצה? ממה ולמה נגרם הפצע/דימום? מה עלי לעשות? תודה

רוני שלום, דימום ביציאה ללא כאבים באנשים בגילך נגרם פעמים רבות מטחורים פנימיים שמדממים. אינינו יודעים תמיד מה גורם לטחורים אולם אנו מאמינים כי מאמץ הגורם להגברת הלחץ בתוך חלל הבטן, כגון מאמץ בעת יציאה, יכול להיות אחד הגורמים העיקריים. יחד עם זאת, אפילו בגיל 26 אנחנו ממליצים לעיתים לבצע בדיקה של איזור הרקטום למשל ברקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה על מנת לשלול מקור דמם אחר. פצע בפי הטבעת בד"כ מתבטא גם בכאבים ובד"כ כשיש פצע אנחנו מדברים על פיסורה. הסיכוי שלבחור צעיר בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים. אם ברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי) יש להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג). המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אין מניעה למעשה להשתמש במשחות מקומיות כגון פרפרישיין H אבל אין להן יעילות ניכרת במניעת טחורים. משחות אלו בעיקר מטפלות בסבל שהטחורים גורמים.

אני בת 28 ולפני כ- 3 שבועות הופיעו לי שלשולים וכאבי בטן. רק לאחר שבועיים כאשר הכאבים התחזקו פניתי לרופא המטפל והוא הפנה אותי למיון. במיון עשו לי בדיקות דם והכל היה תקין חוץ מאנמיה שהיא ידוע לי. במיון החליטו לאשפז אותי בגלל משך הזמן של השלשולים ובגלל כאבי הבטן האזים שהיו לי. בבית החולים לקחו לי שוב פעם בדיקות דם ובדיקת צואה והכל היה תקין. עשו לי צילום קולונוסקופיה שבו מצאו לי דלקת חריפה במאי הגס ובמהלך הצילום גם לקחו לי ביופסיה מהמעי לבדיקה. הרופאים סבורים שמדובר בחידק שהסימפטומים שלו דומים למחלת הקרוהן או במחלת הקרוהן. הם החליטו להמתין לתוצאות הבדיקה של הביופסיה וגם לערוך לי צילומים של המעי הדק,הטרסריון,ומערכת העיכול. הייתי מעונינת לדעת בבקשה: 1- איזה סוג של חידק זה? 2- האם כן מדובר בקרוהן ומה זאת המחלה הזו? 3- איזה טיפול ניתן לקבל במקרה מסוג זה? אודה לך על טיפולך ותשובתך בהקדם כדי לטפל בבעיתי הבלתי נסבלת.

דניאל שלום. מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית הנגרמת מסיבה לא ידועה, ודורשת מעקב וטיפול ארוך טווח, ולכן ישנה חשיבות רבה לאבחנה הנכונה. מחלת קרוהן יכולה להתבטא בצורה שונה בחולים שונים, אך שכיח שהיא מתבטאת בכאבי בטן ובשילשולים. ישנן בדיקות רבות היכולות להצביע על אפשרות של מחלת קרוהן ולאבחנה במידה רבה של דיוק. מגוון בדיקות לאבחון המחלה יכולות לכלול בין היתר קולונוסקופיה (אותה עברת), צילום מעי דק, CT אנטרוגרפיה (מכוון למעי דק), MRI אנטרוגרפיה (שאינו כרוך בקרינה), בדיקת קפסולה, וביופסיות מהמעי. מחלת קרוהן היא כאמור מחלה כרונית, וכיום אין לנו דרך לרפא אותה לחלוטין. לכן, מטרת הטיפול במחלת קרוהן היא להקל על הסימפטומים שהיא גורמת (כגון כאבי בטן ושלשולים), בכדי לאפשר ללוקים בה לנהל אורח חיים נורמאלי שכולל כל מה שבחורה בגילך נוהגת לעשות בחיים. לצורך כך יש טפולים תרופתיים, ולעיתים משולבים בהם טיפולים ניתוחיים במידת הצורך. מאחר שישנן מחלות אחרות שאינן קרוהן ויכולות לגרום לשלשול וכאבי בטן, כמו לדוגמא חיידקים שונים, והטפול בכל אחת מהמחלות האלה הוא שונה, חשוב להגיע לאחנה כמה שיותר ברורה, ונראה שזה מה שהרופאים שלך עושים. מידע נוסף על קרוהן בעברית ניתן לקבל באתר העמותה לתמיכה בחולי קרוהן וקוליטיס כיבית www.ccfi.org.il ובאנגלית ניתן לקבל מידע נרחב באתר העמותה המקבילה בארה"ב www.ccfa.org החלמה מהירה.

יש לי מן בעיה מוזרה שהתחילה לי בזמן האחרון... לפעמים קורה שיש לנו גזים... קורה... עכשיו לפעמים קורה גם שיש נפיחה קטנה ממש קטנה ממש לקראת היציאה (מקווה שהבנתם) ואז יש הרגשה מעצבנת כזו כיאילו יש לכם משהו ממש לקראת היצאה של פי הטבעת. בזמן האחרון יש לי את ההרגשה הזו, אבל לצערי זה לא שום גזים... בדרך כלל שאני מכווץ (אתם יודעים מה) אז זה נעלם לכמה שניות וחוזר, זה נעלם אחרי כמה זמן לבד. זה קורה בד"כ אחרי שאני הולך לשרותים. אני לא ידע למה זה התחיל, אבל זה דיי מציק. אני מודה, אני בעבר הרחוק שלי לפני כמה שנים הייתי מפעיל לחץ ממש חזק בשרותים אבל הפסקתי. לפעמים אני מפעיל טיפטיפה לחץ, אבל הפסקתי בגלל הבעיה הזו. זה מן הרגשה מוזרה כזו כיאילו יש שם משהו קטנה כזה או כיאילו זה נפוח או כמו שאמרתי, מזכיר את ההרגשה של נפיחה קטנה קטנה.. אין לי כאבים, זה בכלל לא כואב! אי לי דימום, לא ממש מרגיש נפיחות, אין לי עצירות... אין לי מושג מזה. מישהו מוכן לתת לי אולי הסבר בבקשה?

אילן שלום אני חייב להודות שקצת קשה לי לתת לך הסבר על סמך תאורך הנ"ל. מומלץ להבדק על ידי מומחה לכירורגיה קולורקטאלית או גסטרואנטרולוג. כל טוב.

דוקטור נכבד שלום, אני סובל מבריחת "נוזלים" מפי הטבעת בעיקר לאחר מאכל מאכלים חריפים שלרוב מגיעים עם שמן, הפתרון הקל הוא לא לאכול מאכלים שכאלה אותם אני אוהב לאכול היש פתרון אחר? כמובן שעיניין הבריחה כרוך באי נעימות רבה ועל כן אודה מאד על התייחסותך איתן (בדוי, מן הסתם)

איתן שלום, התלונה שאתה מתאר יכולה להתאים לירידה מסויימת קלה ביכולת השליטה בפי הטבעת. מדובר בבעיה היכולה לפגוע באיכות החיים, ואינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון מנומטריה (בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל.), אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת, או בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ועוד אמצעים חדשניים נמצאים כעת בבחינה וסביר כי יכנסו לשימוש בשנים הקרובות. בקיצור- אם ברצונך לשפר את איכות חייך בתחום זה, מומלץ להבדק על ידי מומחה לנושא (כירורג קולורקטאלי). כל טוב

שלום רב ד"ר עודד אני לאחר נתוח pph מזה 14 יום . שמתי לב יומיים לאחר הניתוח שפי הטבעת כמו נמשך פנימה יותר . כמו כן כאשר אני מפעיל מאמץ ( כמו ליציאה ) גם בתחושה וגם ע"יי התבונות עם ראי פי הטבעת אינו כפי שהיה . עליי לציין שאין לי בעייה מיוחדת ביציאה , למרות שההרגשה הפנימית אכן שונה משהו בעת יציאה . שאלתי היא : א. האם זאת אכן היצרות של פי הטבעת ? ב. אם כן מה המשמעות מבחינה רפואית ותפקודית ? ג. האם קיים ניתוח (במידת הצורך ) או טיפול כל שהוא לתיקון המצב ? ד. האם עלולה להתרחש החמרה במצב עם הזמן ? מודה אני לך מראש על היעוץ והעזרה באשר היא ... מאדם מודאג יום טוב

דודי שלום, מטרת ניתוח PPH הוא להרים את רקמת פי הטבעת (כולל הטחורים) פנימה לכוון פי הטבעת, ולכן האיזור יכול להראות שונה ממראהו טרם הניתוח. מאחר שהניתוח מבוצע באיזור הרקטום התחתון, בהחלט יתכן שיש שינוי בתחושה באיזור זה בתקופת ההחלמה. היצרות של פי הטבעת באיזור בו בוצע הניתוח (שהוא כמה סנטימטרים יותר פנימה מפתח פי הטבעת) היא אחד הסיבוכים שיכולים לקרות לאחר כזה ניתוח, ויכול להופיע גם שבועיים לאחר הניתוח ואף מאוחר יותר. יחד עם זאת, אם אין לך כל בעיה ביציאות, אני ספק אם יש לך היצרות. בכל מקרה, היצרות כזאת מאובחנת בקלות בבדיקת אצבע על ידי הכירורג המטפל, ובד"כ גם מטופלת די בקלות. בינתיים, מומלץ להמשיך ולרכך את יציאותיך. כל טוב.

ד"ר עודד זמורה ברצוני להודות לך על תשובתך שבהחלט עזרה לי ... יום טוב

אני סובל כבר שלושה ימים מטחורים חיצוניים ביומיים האחרונים אני מרגיש כמו אזור נוקשה ומאוד כואב, אין לי דימומים וגם לא היו, אבל הכאבים בלתי נסבלים, שיניתי את תזונתי אבל אין הקלה ממשית, האם יש עזרה ראשונה עד שאגיע לרופא? יש לציין כי אני משתמש במשחה בשם פרוקטו גליבנול וכן מקבל נקסין עפ"י המלצת רופא משפחה, תודה

מחבר: ד"ר עודד זמורה תאריך: 23.1.2006 שעה: 00:26 כאבים כמו שאתה מתאר מלווים בבלט של קרמה רגישה יכולים לנבוע מטחורים חיצוניים שנוצר בהם קריש דם, וזו האבחנה הסבירה ביותר, אך לעיתים יכולים לנבוע גם מבעיות שכיחות אחרות כגון פיסורה (חתך, סדק) בפי הטבעת. לכן חשוב להבדק אצל רופא המתמצא בתחום (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. בכל מקרה, ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. בנוסף, אמבטיות עם מיים חמימים ומשחות מקומיות יכולות להקל על הסבל. טחור פנימי טרומבוטי משתפר בעצמו בהדרגה כאשר הגוף מפרק בהדרגה את קריש הדם וסופג את הבצקת, תהליך שבד"כ לוקח כמה ימים (עד שבוע-שבועיים). אם מגיעים לטיפול בתחילת התהליך, לעיתים ניתן לעשות ניתוחון בהרדמה מקומית ולהוציא את קריש הדם, ובכך להקל על הכאב, אולם לאחר שעוברות כיומיים בד"כ כבר מאוחר לבצע זאת ויש להמתין לריפוי עצמי. תוכל למצוא עוד מידע בנוגע לטחורים או לפיסורה בתשובותי הקודמות באתר זה בימים האחרונים. תרגיש טוב.

אכן הייתי היום אצל רופא והוא אמר שזו אכן בצקת, הוא נתן לי תמיסת מגנזיום, להניח על פד ולהניח על המקום הכואב, הכאבים הם בלתי נסבלים האם יש עו משהו להקל כרגע על הכאב? מלבד לחכות ולסבול עד אשר קריש הדם יספג? אני כבר שלושה ימים מתפתל, כל שיעול זה תופת!!!

אני מאושפזת כבר 4 ימים עים שילשולים שנמשכים כבר שבועיים וכאבי בטן והיום הופיעו לי כתמים שומניים ברגליים בביה"ח עדיין לא היבחנו מה זה יכול להיות אשמח לקבל חוות דעתך בנושא תודה מראש

מיטל שלום כפי שציין צוות האתר, מטרת האתר היא לספק מידע, ואין באפשרותנו לספק אבחנות באינטרנט על סמך תאור קצר וללא בדיקה. אם יהיו לך שאלות יותר ספציפיות, נשמח להיות לשרותך.

אימי שהיא אשה מבוגרת אושפזה מספר פעמים(לאחר שעברה כריתת פוליפ ממאיר באזור פי הטבעת והקרנות לפני שבע שנים) עקב חסימות מעיים. נאמר לי שיש סוגי סירופ שונים שנועדו למנוע חסימות אילו. אבקש לדעת את שמות הסרופים הללו-בתודה מראש.

שלמה שלום, חסימות מעיים לאחר ניתוח בטן קודם נגרמות לרוב בשל הדבקויות (שהן רקמת צלקת בתוך הבטן) ולמיטב ידיעתי אין סירופ שמונע זאת.

שלום עברתי לפני כשבוע ניתוח פיסורה לאחר הניתוח הרופא אמר שהיתה לי גם פיסטולה מה זה ומה זה ניגרם. כמו כן רציתי לשאול מהם אחוזי ההצלחה בניתוח זה תודה מראש אורלי

אורלי שלום, פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. במקרים מסוימים פיסטולה נוצרת לאחר אבסס שמנוקז כירורגית, או מתנקז ספונטאנית אנאלי. לעיתים אבצס, שהוא תהליך זיהומי, יכול להיות קטן ולא להיות מאובחן עד שהופך לפיסטולה. ניתוח "סטנדרטי" לפיסטולה שאינה מכילה כמות גדולה של שרירי סוגרים סביב פי הטבעת כולל כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, עם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. אם זה הניתוח עיליו מדובר, שעור ריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%.

לד"ר זמורה שלום רב ! אני בן 23 ואני מוזמן לניתוח ביום שלישי הקרוב , כמובן שאחרי ששבוע שלם השתמשתי במשחה להרפיית השריר, ותוספי תזונה רבים שנתן לי הרופא .ובנוסף אכלתי מאכלים כגון (ירקות , פירות ,פירות יבשים גבינות ) ממש הקפדתי על תזונה נכונה ובריאה וכמובן היציאות היו הרבה יותר קלות והדימום היה "כמעט" אפסי. בחמישי האחרון הרופא המנתח החילט שהפיסורה שלי עמוקה ושהוא לא הכי בטוח שהמשחה וסיבי התזונה שהוא נתן לי יעזרו . כשחזרתי הביתה חיפשתי פה תשובות ואכן רובן עזרו לי (תודה רבה פורום מדהים) ונגלה לעיניי שיש גם זריקה (בוטוקס) שיכולה לעזור . שוחחתי שוב אם הרופא המנתח והוא אמר לי שעלותה 2000ש"ח . נכון זה יקר מדי , אבל בכל זאת רציתי את דעתך ודעת החברים פה שאולי במקרה עברות זריקה כזאת . מה דעתך ד"ר ?! ללכת לניתוח או לקבלת הזריקה , אני כל כך מבולבל ויום שלישי מתקרב ואין לי פתרון לסוגיה . אני ממש חרד לבעיה זו היא כבר מלווה אותי במשך שנתיים וכל הזמן זה רק מחמיר !! והאם אחרי הניתוח\זריקה הכל יהייה כאילו לא היה ? אשמח לקבל את תגובתך ואת סומת ליבם של החברי הפורום. תודה מראש !!

עידו שלום סליחה על האחור בתשובה. בעקרון אם אתה עדיין סובל (בעיקר כאבים) עם הטיפול השמרני שציינת, יש סיבה טובה לטיפול כירורגי, ואם אתה לא סובל, אין בו הרבה טעם. הטיפול הכירורגי הסטנדרטי הוא ניתוח להפרדת שריר הסוגר הפנימי סביב פי הטבעת, ויעילותו בריפוי הפיסורה היא כ 95% אצל חולים שלא הגיבו לטיפול שמרני. הסיכון לפגיעה בשליטה למשל אצל גבר צעיר הוא נמוך מאד. אם אתה בכל זאת חושש מאד מהניתוח וסובל ניתן לשקול הזרקת בוטוקס, שיעילותו בריפוי הפיסורה נעה סביב 80%. עלות החומר עצמו אכן סביב 2000 ש"ח. בהצלחה.

אני בת 21. סובלת מקוליטיס. מטופלת ברפאסל 3000 מ"ג ליום. 1. האם במקרים נדירים אני יכולה לקחת אמודיום וזה לא יזיק לקוליטיס? 2. האם הקפסולה עם המצלמה היא חד פעמית או שעוברת סטריליזציה לשימוש חוזר? 3. האם מומלץ לקחת פרוביוטיקה כשיש קוליטיס? 4. מה הסימנים הראשונים שיעידו שתרופת הרפאסל עוזרת? 5. אם אין שינוי עם לקיחת הרפאסל כמה זמן צריך לעבור כדי לדעת שהתרופה לא עוזרת? מבקשת מאד לענות על כל 5 השאלות! בתודה, פיבי.

פיבי שלום דלקת כיבית של המעי הגס (אולצרטיב קוליטיס) היא מחלה כרונית של המעי הגס שתוקפת פעמים רבות אנשים צעירים, ומתבטאת לרוב בעיקר בשלשולים וכאבי בטן. לצערנו לא ידוע היום בדיוק מה גורם למחלה זו, ואין לנו תרופה טובה שיכולה לרפא את המחלה. מטרתנו העיקרית בטיפול התרופתי היא לאפשר ללוקים במחלה איכות חיים טובה שתאפשר לעשות כל מה שמישהו צעיר בגילך רוצה לעשות בחיים, כולל לימודים, עבודה, משפחה וכד'. לגבי שאלותייך: 1. לדעתי ניתן באופן נדיר לקחת אימודיום בכמות קטנה כל עוד לא מפריזים בכך 2. הקפסולה היא חד פעמית ומצלמת בעיקרון את המעי הדק (כך שבקוליטיס תפקידה בעיקר להבדיל בין אולצרטיב קוליטיס לקרוהן). 3. לגבי פרוביוטיקה, אין על כך בינתיים מידע רפואי חד משמעי, אבל יש רופאים, ואני ביניהם, שמאמינים שזה יכול להועיל. בכל מקרה זה כנראה לא מזיק (רק קצת יקר) 4+5. רפסאל, כמו כל תרופה, עוזרת אם את מרגישה יותר טוב, ופחות סובלת מסימנים של המחלה כגון כאבי בטן ושילשולים. בעקרון זאת תרופה שאמורה לעזור די מהר, ואם תוך מספר שבועות קצר אין שיפור יש לחשוב על מעבר לתרופה יותר יעילה. מחלת אולצרטיב קוליטיס היא "חתונה קתולית" עם גסטרואנטרולוג, וחשוב למצוא גסטרואנטרולוג טוב שיש ביניכם קשר טוב ושפה משותפת.

שיש נחיטת רקטום מדוע כל הזמן צריכים להשתין? מאז נחיטת הרקטום שלי אני כל שניה מוצאת את עצמי בשרותים לשתן.

שירה שלום, את בטח מתכוונת למצב שנקרא צניחת קרטום או פרולפס. צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. פעמים רבות צניחת רקטום מהווה חלק מחולשה או בעיה כלשהי בכל שרירי רצפת האגן, דרכם עוברים גם הרקטום וגם גרכי השתן. לכן יש מקרים רבים בהם יש בעיה משולבת גם של צניחת רקטום וגם של בעיות במתן שתן. במקרים כאלו מתבצעת הערכה משותפת של כירורג קולורקטאלי, המומחה לנושא הרקטום, ואורוגניקולוג או אורולוג מומחה לרצפת האגן, המומחים לדרכי השתן, על מנת לתכנן טיפול משולב שיתן פיתרון ל 2 הבעיות יחדיו. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. כעקרון, ניתוחים המבוצעים דרך הבטן הם בעלי שעור הצלחה גבוה יותר, שפירושו שאחוז המטופלים בהם חוזר פרולפס לאורך החיים קטן יותר. מאחר שמדובר בניתוח גדול יותר, אנו מציעים אותו בד"כ למטופלים צעירים, שהסיכון הניתוחי שלהם נמוך וסביר שיוכלו לעמוד היטב בניתוח. יש לציין שבמקרים רבים ניתן כיום לבצע ניתוח זה בשיטה לפרוסקופית, בה לא מבצעים חתך גדול בדופן הבטן, ואז ההתאוששות מהירה יותר והתוצאה הקוסמטית טובה יותר. ניתוח דרך פי הטבעת הוא פשוט יותר וההחלמה ממנו קלה יותר, אולם שעור ההצלחה נמוך יותר. בד"כ אנו מציעים אותו בעיקר למבוגרים בהם יש חשש לבצע ניתוח גדול יותר דרך הבטן. אם הפרולפס הוא קטן מאד, יתכן כי ניתן לבצע ניתוח חדש הנקרא STARR שמבוצע גם הוא דרך פי הטבעת. מדובר הניתוח די חדשני שהנסיון בו עדיין די קצר, אולם התוצאות הראשוניות מעודדות וההתאוששות בד"כ מהירה. כמובן שבכל מקרה חשוב להמנע מעצירות ומומלצת תזונה עשירה בסיבים. בקיצור- מומלץ להתייעץ עם כירורג קולורקטאלי ולבחור ביחד את שיטת הניתוח המתאימה לך ביותר. בהצלחה.

כנראה לי עושים ניתוח דרך הבטן, כי אני צעירה עוד נחשבת, עשו לי כבר המון בדיקות, כולל עצב פודפאלי (משהו כזה) עד לדפקוגרפיה ולUS פינראלי זמן מעבר מעי, קולונוסקופיה, מנומטריות רקאלי, בקיצור את כל הבדיקות שאפשר לעשות, הכל יצא תקין ראו שאין לי בעיה של חולשה בסוגרים בבדיקות ושאין לי בעיה של עצירות בבדיקות, רק ראו בדפקוגרפיה את צנית הרקטום והכל, לא אמרו לי שום דבר על משהו שהוא צניחת הרחם יותר . או משהו כזה, וכבר יש לי בקרוב תאריך לניתוח, אני פשוט מרגישה כל הזמן דחף לשרותים(שתן) מה לעשות? יכול להיות אחרי שיחזירו את הרקטום למקום ואני העשה פיזוטרפתיה כמובן אני לא הרגיש את זה? ושאלה אחרונה: עם עושים לי את הניתוח דרך הבטן, כמה הזמן אני הקבל מנוחה ? +\-

שלום, אני בת 19 וסולת מצניחת רקטום אשר קורית בעת יציאות. פרוקטולוג אשר בדק אותי המליץ על ניתוח אך ברצוני לדעת האם הניתוח הכרחי? שמעתי על שיטת פאולה העוזרת לחיזוק השרירים, האם הישטה יכולה להוות תחליף? בנוסף, אני נמצאת כעת בצבא ואמורה לצאת בחודש הבא לקורס הכולל אימון פיזי, האם אוכל לדחות את הניתוח לכחצי שנה מאוחר יותר? או שהדבר יביא להחמרה? אם אחליט לעבור את הניתוח הם אוכל לחזור לפעילות פיסית תוך זמן קצר? אודה לך על כל תשובה, בברכה, איילה

שלום לד"ר זמורה אני הומו ולאחרונה התחלתי לסבור מטחורים. רציתי לדעת האם למין אנאלי יש השפעה או אפילו יכולת לגרום לטחורים, בגלל הלחץ שהוא מייצר על הרקטום.

למיטב ידיעתי לא. טחורים אולי עלולים לפגום בהנאה מאחר שהם יכולים לגרום אי נוחות אנאלית, אך לא ידוע לי כי הם נגרמים ממין אנאלי. מידע נוסף על טחורים תוכל למצוא בתשובותי בפורום בנושא זה בימים האחרונים.

עקב תקלה טכנית "הסתתרה" תשובתי תחת שם המחבר ם שבת שלום

שלום רב ושבת שלום.... רציתי לדעת מה ההבדל בין שתי הבדיקות ומה מהן יותר אמינה לאיבחון קרהון מיפוי INDIUM או מיפוי TC 99M HMPAO תודה רבה

ל :) שלום, מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית הדורשת מעקב וטיפול ארוך טווח, ולכן ישנה חשיבות רבה לאבחנה הנכונה. ישנן בדיקות רבות היכולות להצביע על אפשרות של מחלת קרוהן או לאבחנה במידה רבה של דיוק. רוב האנשים העוסקים בתחום זה לא משתמשים בבדיקות הדמיה מתחום הרפואה הגרעינית כבדיקות ראשונות לאבחנה של קרוהן, אלא בעיקר כבדיקות התומכות באבחנה, אם היא בספק לאחר מסלול הבירור הרגיל. הרגישות של בדיקות אלה לזיהוי מחלת קרוהן בחולים בהם כבר אובחנה מחלת כרוהן בדרך אחרת היא לא רעה, אולם רגישות זו כנראה נמוכה יותר במקרים שגם כך גבוליים. רוב הספרות נוטנה לתמוך בהנחה שמיפוי כדוריות דם מסומנות עם טכנציום Tc99m מדוייק יותר ודורש מינון קרינה נמוך יותר, אך ישנם מקרים (בעיקר אבצסים, שסביר שיתגלו גם ב CT) בהם אינדיום יכול להיות חיובי וטכנציום לא. מגוון בדיקות נוספות לאבחון המחלה יכולות לכלול בין היתר קולונוסקופיה, צילום מעי דק, CT אנטרוגרפיה (מכוון למעי דק), MRI אנטרוגרפיה (שאינו כרוך בקרינה), בדיקת קפסולה, וביופסיות מהמעי. שבת שלום :)

קודם כל תודה רבה על התשובה המעמיקה!!! אני בת 21, סובלת כבר שנה וחצי מהתקפי כאבי בטן תחתונה ימנית אשר לעיתים מלווים בחום נמוך 37.3- 38.5 ובשילשולים. באוגוסט 2004 עברתי ניתוח לכריתת התוספתן עקב הכאבים, אך התוספתן נמצא תקין, ולאחר מכן הכאבים והחום המשיכו. בין אוגוסט 2004 לנובמבר 2004 עברתי בדיקת סי טי, קולנוסקופיה + ביופסיות+ כניסה למעי הדק, מיפוי TC99M,אולטרה סאונד רגיל ונשים הכל תקין לאחר מכן בדקו פ.מ.פ ופורפיריה גם כן תקין. מכיוון שהחום והכאבים המשיכו עברתי את הבדיקה עם הקפסולה במאי 2005 וגם שם הכל היה תקין. עקב חום וכאבי בטן בוצע באוגוסט 2005 סי טי ולהלן הממצאים (יש לציין שזו הבדיקה היחידה שבוצעה בזמן התקף כאבים חריף חום ושילשולים): "רטרופריטונאום עם בלוטות לימפה קטנות. אאורטה ביטנית אינה מורחבת. לא הודגם נוזל או אויר חופשי בבטן או באגן. ללא חסימת מעיים. בלוטות לימפה קטנות ב- RLQ. סיכות ניתוחיות ב- RLQ. עיבוי קל של דופן הצקום וטרמינאל איליום. שלפוחית השתן ואברי האגן ללא ממצא פתלוגי. לא הודגם גוש אגני. רושם לצואר ראש מעובה, רחם עם מרכז היפודנסי. מוקד היפרדנסי מוארך בגבול רחם- שלפוחית שטיבו אינו ברור. בלוטות קטנות במפשעות. לסיכום בלוטות לימפה קטנות ב- RLQ. ממצאים באגן הקטן- לקורלציה עם US גניקולוגי. עיבוי קל של דופן הצקום וטרמינאל איליום, לקורלציה קלינית וברור בהתאם". לאחר הסיטי ביצעתי אוטרה סאונד נשים שהיה תקין. עקב כך שהכאבים והחום המשיכו נשלחתי למיפוי אינדיום, לפני שבוע (אך משום מה במכון טעו וביצעו מיפוי TC99M, שאותו ביצעתי כבר פעם אחת), תוצאות המיפוי "לא הודגמו ריכוזים אקטופיים ברורים של החומר באזורי בטן-אגן, ממצא לוואי- הודגמה קליטה אקוטופית מוגברת באיזור הרחם, יתכן קליטה פיזיולוגית בלבד- לקורלציה קלינית סיכום: אין עדות סצינטיגרפית ל- IBD), יש לציין שהבדיקה בוצעה במן שפעת או דלקת ריאות, ולא בזמן התקף. רופא נשים לא התרשם מהממצא. בדיקות הדם תקינות כלל שקיעת דם(27) ו- CRP למעט אנמיה קלה ומחסור ב-B12 , חשוב לציין שאני גם צמחונית, למרות שאני מקפידה על תזונה עם הויטמינים הנ"ל. אני יודעת שזה מקרה מסובך ומורכב מה דעתך בעניין? מה היית מייעץ לי לעשות? לאחרונה החלטתי כנראה להפסיק את הבירור הרפואי מכיוון שבמשך השנה וחצי האחרונות לא מגיעים לאבחנה ברורה ואפשר להגיד שהמצב שלי הוא סטטי כלומר הוא לא מחמיר ממה שהיה לפני שנה וחצי, התקפי הכאבים החום והשילשולים הם זהים. מתנצלת על המכתב הארוך... ושוב המון תודה לך על הרצון הטוב וההשקעה...

שלום רב, אני סובלת מפיסורה כרונית, ניסיתי את הטיפול השמרני והוא לא צלח. אני שוקלת ניתוח מפאת הסבל הרב. הייתי רוצה לדעת כמה זמן עורך הניתוח , האם ישנן השלכות לגבי שרירי רצפת האגן, ולגבי ההחלמה, אני עובדת בעבודה פיזית, כמה ימים להערכתך יקח לי לחזור אל השיגרה? תודה מראש

יעל שלום. אם הטיפול השמרני נכשל והסבל רב, ומצבך הבריאותי הוא כזה המאפשר ניתוח בבטיחות רבה, הניתוח הטיפול הכירורגי לרוב מומלץ ויכול לפתור את הבעיה בכ 95% מהאנשים שלא הגיבו לטיפול שמרני טוב. מאחר שאיני יודע איזה טיפול קיבלת אתן קצת רקע שיענה לך גם על שאלותיך האחרות. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנרקא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- 15% מיכולת השליטה ביציאה, אך לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. בנוסף, בפיסורה כרונית, כאשר השריר מכווץ באופן כרוני, ספק אם הוא מבצע את תפקידו נאמנה גם עכשיו. הנסיון מראה כי ירידה ביכולת השליטה היא סיבוך לא שכיח של ניתוח זה (וגם אז הירידה בשליטה לרוב חלקית ולעיתים הפיכה). יחד עם זאת, במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. אם את עובדת בעבודה פיזית, סביר שתזדקקי לכשבועיים פלוס מינוס בכדי לחזור לתפקוד מלא. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. בהצלחה.

1. לפני שבוע היה לי הרבה דם בצואה, ובימים שלאחר מכן ממש מעט ואתמול בכלל לא. האם יש לי טחורים? האם יש לפנות לרופא? 2. בשלושת החודשים האחרונים התחלתי להתאמן על אופני כושר, שלוש פעמים בשבוע, האם זה הגורם לתופעה?? תודה.

יאיר שלום, דימום ביציאה ללא כאבים באנשים בגילך אכן נגרם פעמים רבות מטחורים פנימיים שמדממים. אינינו יודעים תמיד מה גורם לטחורים אולם אנו מאמינים כי מאמץ הגורם להגברת הלחץ בתוך חלל הבטן, כגון מאמץ בעת יציאה, יכול להיות אחד הגורמים העיקריים. גם הרמת משאות כבדים כגון אימוני משקולות יכולים אולי לתרום, אולם מאמץ אירובי או ישיבה כגון אימון אופני כושר כנראה אינם גורם משמעותי (וכושר זה חשוב!). אפילו בגיל 30 אנחנו ממליצים לבצע בדיקה של איזור הרקטום למשל ברקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה על מנת לשלול מקור דמם אחר. הסיכוי שלבחור צעיר בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים. אם ברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי) יש להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג). המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום אני בן 21 ויש לי בעיה שמטרידה אותי זמן רב. בעת מתן צואה ישנו ריח חריף מאוד של צואה לי בכל אופן לא מפריע אך איך נאמר הריח פשוט מתפרש על שאר החלקים בבית, בני המשפחה כבר "רגילים" אך מבחינתי מדובר במצב לא נורמלי. פשוט הריח מגיע לקצה שני של הבית, לא נעים. מה יכולה להיות הבעיה, האם העובדה שאני הולך כל יומיים-שלושה לשירותים משפיעה, האם אולי ישנה בעיה של חיידקים כלשהם, מה צריך לעשות? אודה לעזרתך תודה רבה!

ריח היציאה אכן נקבע פעמים רבות על פי הרכב החיידקים במעי. לא ידועות לי דרכים בדוקות לשנות זאת, אך בכל מקרה אין מדובר בבעיה המטופלת בכירורגיה. יתכן כי תוכל לקבל תשובה מדוייקת יותר בפורום העוסק בגסטרואנטרולוגיה.

רק רציתי להגיד שהתשובות בפורום הזה מאוד מעמיקות וברורות, כל הכבוד על ההשקעה... אני מאחלת לך שתזכה להמון רגעים של נחת, ולעוד שנים רבות של עשייה... אז בשם הגולשים בפורום אני רוצה להגיד לך המון ת-ו-ד-ה ופן ירבו רופאים (ויתרה מכל בני אדם) כמותך...

תודה. פידבקים כאלה בהחלט נותנים כח להמשיך. שיהיה רק בריאות.

לרופא שלום אני בת 26 בשל בעיות פוריות מטופלת באיקקלומין לא יודעת אם זה קשור... לפני כמה ימים גיליתי חתיכת בשר בגודל של כמה ס"מ בין פי הטבעת לנרתיק זה לא כואב או צורב גם לא בשירותים.זה לא היה שם לפני כן ואני מניחה שקרה תוך כמה ימים. מה זה יכול להיות?????? האם זה יכול להיעלם כמו שהגיע? האם דחוף ללכת לרופא ואם כן אז לאיזה רופא ? אני ממש מתביישת..... בבקשה תן לי את כל האופציות הידועות לך בקשר לכך. תודה

אילנה שלום, המצב שאת מתארת יכול להתאים לטחור חיצוני . חשוב לציין שישנן עוד אבחנות אפשריות, ורק בבדיקה ניתן להגיע לאבחנה ברורה. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור. טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. טחורים חיצוניים גורמים לעיתים לכאב ונפיחות מקומית סמוך לפי הטבעת, ולעיתים הם רק מעין "קפלי עור" סביב פי הטבעת. הסיכוי שלבחורה צעירה בגילך יש מחלה מסוכנת כגון גידול נמוך, ולכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שלעיתים באיכות החיים. אם את סובלת וברצונך לשפר את איכות חייך (וכמובן אם יש החמרה כלשהי), או אם את מודאגת, כדאי לעזור אומץ ולהבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג)

כבר לפני שנים אובחנו אצלי טחורים חיצוניים. הבעייה נעלמה כליל למשך שנים. לאחרונה החמירה התופעה וכנראה נוצר פצע קטן. הרגשתי מעין נקודת צריבה בזמן יציאה, וכן גרד שהיה תוקף לעיתים. רופאת משפחה לא בדקה אותי, ורק על סמך התיאור נתנה לי נרות + משחה סטנדרטיים, וכן משהו שנקרא "Nifedipine Gel 0.2%". מרחתי הכל כ-10 ימים והיתה הקלה מסוימית. ממש בשבועיים שלושה האחרונים אני מוסיף סיבים תזונתיים שקונים בסופר, לכל מיני מאכלים ונראה היה כי המצב משתפר לכמעט תקין. היום, זמן קצר לאחר יציאה, החלטתי למרוח קצת מהמישחה הרגילה, ואז הרגשתי מעין בולקלה קטן "שאינני מכיר מהאיזור". יתכן שזה עוד כלי דם שבולט, אך פתאום נתקפתי חרדה שאולי המדובר במשהו יותר רציני, שגדל עם הזמן, והוא מקור הבעיה המקורית. אני מניח כי רופא בתחום יצטרך להעיף מבט... אך האם אפשר להירגע קצת בינתיים? שאלה נוספת: לאחרונה הפסקתי להשתמש בסבון באיזור, אך במקום זאת אני נוהג להשפריץ זרם מים חזק במקלחת לכיוון פי הטבעת, שנכנס לעיתים אף לתוך פי הטבעת. האם זה מומלץ? מזיק? שאלה אחרונה - האם מקובל שרק בעל מקצוע זכר יבדוק גברים? פשוט שמעתי על מישהי מאד מומלצת בתחום...

גדי שלום, התלונות אותן אתה מתאר יכולות להגרם ממספר בעיות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים, פיסורה, וגם מצבים פחות שכיחים אחרים. תוכל למצוא מידע על טחורים ופיסורה בתשובותי באתר זה לאחרונה. מאחר שהטיפול יכול להיות שונה בכל אחת מהאבחנות הנ"ל, מומלץ להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג), ואין כל בעיה להבדק אצל כירורגית. רוב הסיכויים שמדובר בבעיות שפוגעות באיכות החיים ולא בבעיה מסוכנת, אולם כמובן שאיני יכול לומר שום דבר מחייב ללא בדיקה. המלצה אחת שניתן לתת ללא בדיקה היא לדאוג לריכוך היציאות. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.