פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

בבדיקת קולונוסקופיה שביצעתי התקבלה התשובה הבאה- באנוס טחורים דרגה 2 ופוליפ של 5 מ"מ ב anal werge רציתי לדעת מה הכוונה בתשובה זו ומה צריך לעשות האם זה ממאיר ואיזה טיפול מומלץ במצב כזה

דני שלום, כעיקרון רוב הפוליפים באזור המתואר אינם פוליפים ממאירים, אולם ליתר בטחון מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול

אמא שלי בת 60, סובלת מפיסורה רגישה ביותר ומדדמת, טחורים קטנים וחיצוניים. בוכה כבר מספר ימים, מפחדת לאכול. סובלת מאוד בזמן ואחרי כל כניסה לשירותים, למרות הטיפול שניתן לה: Konsyl Nifedipine Dermacombin Avilac נמנעת מאורז, חצילים, חריף, עגבניות, חמוצים וקפה. הkonsyl גרם לבטן נפוחה, על פי ההוראות היא חייבת להפסיק אותו. השאלה היא: מה ידוע לכם כדבר נוסף/ כדבר מרגיע, לטובת משככי כאבים. כרגע אקמול לא עוזר. אילו עצות יש לכם, כי אמי סובלת מאוד, נמצאת בהסגר ביתי מיוזמתה, מפחדת לצאת מהבית. אנא עזרתכם!!

שלום רב, הטיפול העקרוני בפיסורה כולל ריכוך קפדני של היציאות, וטיפול כלשהו למיועד להרפות את שרירי הסוגרים של פי הטבעת. טיפול זה יכול לכלול משחה כגון ניפדיפין, הזרקת בוטוקס, וניתוח לפיסורה. מידע כללי על הטיפול בפיסורה ניתן למצוא למטה. אם קונסיל גורם לנפיחות בטנית, מומלץ לעבור לנורמלקס, שניתן לרכוש בבתי המרקחת ללא מרשם. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

סיפור קצת ארוך לפני שנים עברתי ניתוח להסרת יבלות באיברי מין הרופא הסירה בניתוח למעט שהיא טוענת קפל עור בפי הטבעת עשיתי רקטוסקופיה ולא מצאו אצלי כלום מלבד נפיחות קלה שחושבים טחורים עשיתי קולונוסקפיה עקב ברגלי יציאות רבים וכלום mri לאחר יש ירידה במשקל יש לציין מחלות רקע פסוראזיס +סוכרת שמאוזנת נבדקתי בקופה שלי אצל פרופ מהצפון שאבחן אצלי גוש בקיר התעלה והפנה אותי לניתוח tem החשד שלי שלא קרצי נומה של תאי בסיס או קשקש הרופא קבע לי לעוד חודש האם עליי לחשוש

אלי שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להפנות שאלות אלו לכירורג שבדק אותך והפנה אותך לניתוח

שלום. האם נרות גליבנול יכולים לגרום לתופעות לוואי כמו חולשה וכאב ראש?

נרות פרוקטוגליבנול לרוב לא גורמים לתופעות שציינת

אני חיילת בת 20 סבלתי זמן רב מפיסורה אנאלית אחורית כרונית ועברתי ניתוח פיסורה בשבוע השעבר . מאז בחור שנוצר עקב הניתוח (לא פי הטבעת ) נוצרה לי ממש מוגלה ויש לי כאבים . יצרתי קשר עם הרופא טלפונית הוא אמר שזה הפרשות ולשתוף עם מים וסבון וזה יעבור . הסברתי לו שזה לא בצורת הפרשה אלא מין בועה קטנה עם מוגלה ממש בפתח של החור והוא עדיין התעקש שזה יעבור עם שטיפה של מים וסבון. בנוסף הוא לא קבע לי ביקורת לאחר הניתוח כי הוא אמר שזה לא הכרחי . רציתי לדעת אם יש לי צורך ללכת לבדוק את המוגלה או שאין מה לדאוג כמו שהוא אומר .. ואם זה נכון שלא עושים ביקורת אחרי ניתוח של פיסורה?

שלום רב, להערכתי הממצאים שאת מתארת מצריכים בדיקת כירורג. אם את לא מקבלת מענה מהכירורג המנתח, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג אחר או לחדר המיון לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום לפני כשבוע וחצי אובחנתי עם פיסורה אנאלית וטחור דרגה 3 עם קריש שם. קיבלתי נפידיפין וטיפול שמרני לטחור (משחות, אמבטיות וכו'...) הקרישיות בטחור פחתה, הפיסורה עדיין מעט מציקה. אך ישנה תחושת צריבה/דקירה מלווה בגירוד שנמשכת במשך כל שעות היום ומקשה על התפקוד. בנוסף עדיין יש מעט דימום ביציאות. למה ניתן לשייך את תחושת הצריבה והגירוד הזאת? לפיסורה? לטחור? או אולי לתופעות לוואי מהניפידיפין? מה עושים כדיי להקל עליה וכמה זמן עתידה להמשך. תודה רבה מראש אני.

שלום רב, כעיקרון תחושת צריבה ודקירות בפי הטבעת יכולה להיגרם כתוצאה מכל אחד מהגורמים שציינת. לרוב תחושה זו משתפרת עם הזמן לאחר החלמת הטחור והפיסורה וסיום הקורס הטיפולי במשחה. אם אין שיפור מספק, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אבא שלי בן 68, לאחר כריתת RUL מלפני שנתיים מעקב של PET CT מהיום, הכל תקין פרט לסעיף בטן ואגן שאני רוצה לשאול לגביו, כעת ללא קליטה פתלוגית של FDG בטן ואגן: קליטה מוגברת באנוס ללא שינוי מ 2015,. ככל הנראה פזיולוגי מספר אזורים סב-סנטימטרים היפודנסים בראש הלבלב ללא שינוי הפרוסטטה מוגדלת ולובולרית בולטת לכיס השתן. (בוצע ביופסיה לערמונית ויצא תקין) שינויים טרשתיים לאורך האאורטה הבטנית ללא אניאוריזמה כבד, כיס המרה,טחול,אדרנלים בגדר התקין. שלפוחית השתן בגדר התקין. אין עדות לאדנופתיה בבטן, באגן ובמפשעות מה המשמעות של קליטה באנוס? שינויים טרשתיים- משהו שדורש יחס? תודה מראש.

כעיקרון משמעות המונח קליטה פיזיולוגית היא שהקליטה תקינה ואינה מצביעה על מחלה כלשהי. מעבר לכך אין באפשרותנו לתת יעוץ לבדיקות שלא ראינו, ולמטופלים שאיננו יודעים מהי בעייתם הרפואית

הכל התחיל לפני חודש, סבלתי מעצירות, הצואה יצאה עם מעט דם עליה, אחרי שבוע העצירות חלפה והתחילו שלשולים חריפים והקאות למשך יומיים, לא זיהיתי דם, לאחר מכן שוב עצירות קשה, כאב ביציאות ודם על הצואה, לאחר כמה ימים כל התסמינים חלפו. יציאות רגילות, בלי כאבים ובלי דם. היום, ירד המון דם בצואה (כל המים באסלה היו אדומים וניגבתי המון דם), לא היו כאבים או עצירות קשה. וגם באופן כללי אני מרגישה טוב. גיל 26 ואין בעיות מעי במשפחה. אני מאוד מודאגת. יכול להיות שמדובר בגידול? (תור לפרוקטולוג עוד חודשיים מהיום)

שבי שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 26 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי בגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ בכל זאת להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום בן 60 סובל מטחורים מדממים כבר 10 שנים - מידי פעם הפרוקטולוג מבצע קשירה שנותנת לי שקט למס' חודשים וחוזר חלילה. בחודש האחרון יש לי דימומים בכמות גדולה בכל יציאה האם לקשור את הנושא לטחורים או שתיתכן בעיה חמורה יותר מהמעי הגס אודה על תשובתך

גל שלום, דמם כפי שאתה מתאר יכול בהחלט להיגרם מטחורים פנימיים, אולם כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לשקול ביצוע בדיקת קולונוסקופיה של המעי הגס, אלא אם עברת בדיקה כזו לאחרונה. ממליץ לפנות לגסטרואנטרולוג ליעוץ לשקול בדיקה זו. אם הדמם יפגע באיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, לפני כשבועיים סבלתי מכאבים ודימום בעת יציאה ושעות לאחריה, לאחר שלא הייתה הקלה משמעותית בשימוש בעזרקאען פניתי לפרוקטולןג שאבחן פיסורה ורשם ניפידיפין. כעבור מספר ימים חלה הטבה משמעותית והכאב חלף, אך לפני ארבעה ימים בעת יציאה מעט קשה- כאבי תופת ודימום חזק, יצאה מן בלוטה בצבע סגול כהה שלא נתנה מנוח, לא יכולתי לזוז והנחתי שמדובר גם בטחור טרומבוטי, רופא משפחה רשם פרוקטופואם שעזר- הגוש שינה צבע לבהיר יותר ומעט התכווץ, אך אחרי יציאה עדיין יש כאבים ודימום אפילו בעת מריחת המשחות. כבר ארבעה ימים שאני לא מתפקדת, נוטלת משככי כאבים, משחות (ניפידיפין, עזרקאין, פרוקטופואם) עם חום נמוך של 35.1, כמעט ולא אוכלת. האם התסמינים (דימום לא רק בעת מאמץ, צריבה וכאבים) מתאימים לטחור חיצוני ופיסורה? האם יתכן ןהדימום הספונטאני שהחל עם שימוש בפרוקטופואם הוא בכלל תופעת לוואי? אני יודעת שקשה ולא אחראי לאבחן ללא בדיקה אבל אני רק רוצה כיוון כללי שכן אני לא מסוגלת להתנייד לרופא כרגע (וממילא אין תורים לזמן הקרוב) תודה

אדוה שלום, ככלל, תלונות כפי שאת מתארת יכולות בהחלט להתאים לטחורים טרומבוטיים (טחורים עם קרישי דם) ולפיסורה. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. טחורים פנימיים לרוב נספגים עצמונית בהדרגה בטווח ממוצע של כשבועיים לערך. בנוסף למשחת ניפדיפין, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב עברתי לפני שבועים ניתוח פיסורה +טחורים והופיע לי בצקת שאלותי 1. ממה ניגרם בצקת ? 2. כמה זמן יורד הבצקת ? 3 האם 20 דקות לשבת במים 3 פעמים ביום זה בסדר או שזה מזיק לבצקת ? ומה עושים על מנת שתירד הבצקת ?

לי שלום, כעיקרון בצקת היא תופעה נפוצה לאחר ניתוח טחורים, ולרוב היא חולפת כשבועעים-שלשה לאחר מכן. ישיבה במיים אינה מזיקה לבצקת. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם יש ספק, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום, לפני שנה וחצי עברתי ניתוח לפיסורה. אמורה ללדת עוד חודש בעזרת השם ורציתי לדעת האם הלחץ של הלידה יכול לגרום לפתיחת הפיסורה? האם חוקן עלול לפתוח את הצלקת? תודה רבה!

נעמה שלום, כעיקרון הסיכוי להתלחקות פיסורה כתוצאה מתהליך הילדה עצמו המוך, ופיסורה מתלקחת פעמים רבות סביב זמן לידה בעיקר עקב שינויים בהרגלי היציאה ועצירות. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, המותרים לשימוש גם בהריון והנקה.

פרופסור זמורה שלום רב, אני סובלת מאוד ממחלת פניקוליטיס, לצערי, אין שום טיפול מונע או אפילו כדורים המקלים על הכאב.סטרואידים עזרו אך כשהופסקו הכל חזר. הכאב בבטן הוא נוראי,יומיומי ומלווה גם בבחילות קשות ויציאות רבות. שאלתי היא- האם ניתן לבצע ניתוח ולהסיר את העכירות השומנית הזאת העוטפת את המעי הדק? אין לי איכות חיים ואני ממש סובלת.

יפית שלום, לצערי לא מדובר במחלה שיש לה טיפול כירורגי

שלום רב, לפני כחצי שנה עברתי בהצלחה ניתוחים לתיקון פיסורה ופיסטולה. מאז -הקפדה על שטיפת המקום אחרי כל הצאה. שאלתי: האם להמשיך או שבחלוף הזמן מספיק להשתמש לניגוב בנייר טישיו בלבד ללא שטיפה במים וסבון ? תודה

גבי שלום, לאחר שהפצע נרפא, את יכולה לחזור לחיי שגרה, ואין צורך בהגיינה מיוחדת. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, על מנת להפחית את הסיכוי לחזרת פיסורה בעתיד

בת 60סובלת כשנה מרקום שיוצא החוצה בזמו הליגה או מאמץ ולפעמים אני צריכה להכניס אתו פנימה ידנית בזמן השרותים.פוחדת מאד ניתוח.הייתי אצל כרורגית דר רנא מחיפה.היא לא ממליצה על ניתוח.אני אובדת עצות כי ככה לחיות זה לא נעים

שלום רב, תלונתך יכולה להחשיד לצניחת רקטום, בעיה רפואית שיכולה לפגוע במידה ניכרת באיכות החיים, וניתנת לרוב לתיקון כירורגי בשיעורי הצלחה גבוהים ושיעור סיבוכים סביר. אם הבעיה מציקה לך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

עברתי לפני כשלוש שנים קולונוסקופיה וירטואלית . הוחדר לי צינורית לניפוח המעי בפי הטבעת . מאז ועד היום אחרי כל יציאה (בשעות הבוקר) אני בתחושה כאילו אני צריך שוב פעם לשירותים . מובן שאין לי כלום . בחודש האחרון התחושה היא הרבה יותר מציקה . לוקח לי כמה שעות טובות עד שהתחושה הזו נעלמת . אגב , אני סובל מתסמונת המעי הרגיז . מה זה יכול להיות ואיך מטפלים בדבר כזה ?

שלום רב, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הבעיה מציקה לך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני אושפזתי בבית חולים לפני חודשים עם כאיב בטן חזקים והתברר שיש לי דלקת במעי הגס והמליצו לעשות קולונסקפיה וגילו שיש לי סעפים בסיגמא לא מדממים והמליצו לי על תוכנית תזונה עטירת סיבים עשיתי בדקות דם לפני שבוע ונמצא אצלי קוליסטירול גבוה ומחסור ב ויטמין b12 ובדקת כדורי הדם האדומים בירדה ....השאילה יש מה שהוא מפחיד עם כל הדברים הלאלו ?? כי אמרו לי בבית חולים שיש להם חשד שיש לי גדול סרטני במעים והרואפי שלי מרגיע אותי אני אשמח לענות לי בהקדם ותודה מראש

שלום רב, על פי המידע שמסרת פה איני רואה עדות לגידול, אך המידע המלא אינו בידי. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל. לבדיקות הדם אין קשר למצצמא במעי.

בת 29.5, לפני שבועיים התחילו לי כאבים בזמן יציאות והיציאות היו עם דם הנחתי שזה טחורים. קניתי procto pro זה עזר אולי רק בפעם הראשונה ששמתי. בהתחלה הייתי עוצרת את הצואה מלצאת כי פחדתי מהכאבים שהולכים להיות אבל היו פעמים שלא הצלחתי להתאפק והיה לי לחץ בבטן וברגע שהגוש הראשון יצא, בכאב וקושי רב, שאר היציאה היתה בסדר ובלי כאבים (אבל עם דם). כך זה היה עד לפני ארבעה ימים. בארבעה ימים האלו אני לא מצליחה להוציא את הצואה מרגיש לי כאילו היא יוצאת ונכנסת חזרה. למרות שאני ממש מתאמצת ולוחצת (למרות הכאב הרב, אני ממש רוצה להוציא). פשוט אין יציאות ואני מרגישה שזה מצטבר בגוף שלי. אתמול בלילה קמתי כי כאב לי באזור, מיששתי בליטה מימין לפי הטבעת. בבוקר הקאתי והבטן שלי קשה וכואבת, אני לא מרגישה טוב, עד כדי כך שלא הייתי מסוגלת ללכת לעבודה. אני חייבת להבין האם זה סימפטום של טחורים? האם צפוי לחלוף מתישהו מעצמו? איך אני גורמת לצואה שתקועה כבר ארבעה ימים לצאת? חוקן זה פתרון (אף פעם לא עשיתי)?אני מפחדת שזה כבר מסוכן שאין לי יציאות אז האם זה נשמע ככה? אם כן, אלך לרופא (עדיף שיחלוף מעצמו כמובן) או אולי יש משחה אחרת בלי מרשם? אני ממש זקוקה לעזרה בדחיפות... תודה..

שמרית שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצונייםעם קרישי דם, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, לאחרונה הופיעה בליטה בפי הטבעת, גילי 32, זכר, להלן מספר תמונות שצילמתי שמיועדות לרופא, גולשים - מומלץ לא להיכנס https://postimg.org/image/czdw8chi9 https://postimg.org/image/vszp5cfq9 https://postimg.org/image/79xno1bc1 אודה לך מאוד אם תעזור לי להבין במה מדובר ומה צריך לעשות תודה

שלום רב, התמונה יכולה להחשיד לאבצס סמוך לפי הטבעת, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני גם על פי תמונות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות בהקדם לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם ישנה החמרת כאבים או חום יש לפנות למיון

בהמשך לשאלתי לגבי הכנה לבדיקה פרקטולוגית ראשונה לאיבחון טחורים, אני מודה לך מאוד על התשובה אך לא ענית לי על השאלה מה הכמות של האנמה פליט אותה אני צריכה לבצע שעתיים לפני הבדיקה? 133 או 250 מ"ל? אפשר להתקלח לאחר החוקן? יש אפשרות לשתות אבקה במקום? המון תודה!!

עדיף 250. ניתן להתקלח. אין אבקה שמחליפה את החוקן.

שלום, אני סבלתי חודשיים אחרי לידה מפיסורה כואבת מאוד.. שעברתי לטיפול עם רקטוגסיק ונורמלקס זה עבר לשבוע בלבד וחזר אתמול.. אני הפסקתי עם המשחה בזמן הזה והמשכתי רק עם הנורמלקס. שוב חזרו כאבים נוראיים... האם צריך להמשיך עם המשחה גם שהפיסורה עוברת ? לכמה זמן? או זאת הייתה הטעות..

רותם שלום, ככלל, מומלץ למרוח משחת רקטוג'זיק פעמיים ביום למשך 6 שבועות ברציפות, גם אם הסימפטומים חולפים קודם לכן. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בת 55 , סובלת לעיתים מפיסורה, מטפלת בדר"כ בניפדפין . זומני לבדיקת קולונסקפיה, ושאלותי הם: האם הבדיקה יכולה לגרום לפיסורה לחזור? והאם אני יכולה להשתמש בניפידין לפני הבדיקה למניעה? תודה

שלום רב, הכנה לקולונוסקופיה יכולה לעיתים להחמיר סימפטומים של פיסורה, ומומלץ לבצע את הבדיקה כשהפיסורה שקטה. אין מידע רפואי על יעילות השימוש בניפדיפין כמניעה, אולם כנראה שאין בכך גם סיכון.

יש לי תור לבדיקה פרקטולוגית ראשונית לאיבחון טחורים ונאמר לי במוקד זימון תורים לכירורג קולורקטאלי שעליי לעשות חוקן שעתיים לפני התור אך לא הוסבר לי מעבר כך, גם כששאלתי איזה חוקן עליי לקנות נאמר לי שהם יבררו והם לא חזרו אליי וכל פעם שאני מתקשרת זה נציג אחר. איזה חוקן עליי לקנות ומה הכמות? האם אפשר שלוש שעות לפני ולא שעתיים כדי שלא יקרה מצב שתיהיה לי צורך בהתרוקנות בנסיעה? יש אפשרות לשתות אבקה או כדור במקום? עליי להיות בצום או להימנע מאוכל מסוים לפני? אפשר לעשות את החוקן לבד? איך? האם הבדיקה לבחורה צעירה שעדיין לא עברה לידות יכולה להוות סיכון כלשהו? תודה על התשובות :) טליה

טליה שלום, ישנן מרפאות שנוהגות כשגרה להמליץ על חוקן ניקוי טרם הבדיקה. ניתן להשתמש בחוקן מסוג פליט אנמה (בא בבקבוקון). מחדירים עצמונית לפי הטבעת בעדינות עם מעט חומר סיכה כגון וזלין, מרוקנים את תכולת הבקבוק ומוציאים אותו. משתדלים להחזיק את התוכן כרבע שעה ומתרוקנים. אין בעיה לבצע כ 3 שעות טרם הבדיקה. אין סכנה מיוחדת לבחורה שטרם ילדה. אין צורך בצום או בהגבלות מזון.

תודה רבה על התשובה אך לא השבת לי לגבי הכמות, 133 מ"ל או 250 מ"ל? שוב תודה.

שלום, רציתי לדעת אם בבדיקה הפרקטולוגית משתמשים באנוסקופ מפלסטיק או ממתכת? במידה וזה ממתכת כיצד הוא עובר תהליך ניקוי כשהוא מועבר מאדם לאדם? תודה

שירן שלום, ישנם אנוסקופים חד פעמיים מפלסטיק ויש אנוסקופים רב פעמיים ממתכת, וכל מרפאה משתמשת במה שזמין לה. אנוסקופים רב פעמיים עוברים ניקוי וסטריליזציה מוחלטת לאחר כל שימוש לפי הוראות משרד הבריאות.

שלום רב פרוקטולוג הורה לי להשתמש בנורמלקס לשחרור עצירות, בגלל בעיות חוזרות של פיסורה. העניין הוא שאני חושש מזה, כי שמעתי ששימוש באבקות משלשלות אינו פתרון בריא לאורך זמן. עם זאת, אני לוקח פרוביוטיקה ודואג לשתות הרבה ולאכול פירות חיים ויבשים. הם זה נכון? האם כדאי להשתמש במקום בתרופת אל-עצירות של הדס שמאד משקיטה לי את ההתרחשות הגועשת בבטן במהלך היום? תודה

אייל שלום, נורמלקס הוא מרכך יציאות סינטטי (ולא משלשל) שניתן להשתמש בו לטווח ארוך ללא חשש וללא התמכרות. יחד עם זאת, אם אתה לא מסתדר איתו, ניתן להשתמש גם במגוון מוצרים טבעיים כגון תוספי סיבים מסחריים (בנפייבר, קונסיל וכד) שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם, או בדרכים שציינת, כל עוד יש ריכוך טוב ומתמיד של היציאות.

בעקבות עצירות ומאמץ בשירותים, הרגשתי בימים האחרונים סוג של ג'ולה קטנה בפי הטבעת (חיצונית). היא לא מדממת ולא כואבת ונודע לי עליה במקלחת וכשניגבתי. האם לדחוף חזרה? האם זה מצדיק טיפול כלשהו? אין לי בעיות יציאות, זה לא מדמם ולא כואב. האם זה יגדל לבד? לשים משחה? אני אובדת עיצות. תודה

שלום רב, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. אם אין כל סבל, סביר לחכות בסבלנות בתקוה שהממצא יחלוף עצמונית. אם הממצא מתמיד מספר שבועות, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בת 59 בריאה ולא נוטלת תרופות. יש לי טחורים בדרגה 2 שלעיתים רחוקות מדממים וגורמים לרגישות נסבלת. אינני סובלת מעצירות או כאבים בזמן היציאות והיציאות שלי רכות. הבעייה היא שבשנתיים האחרונות אינני מצליחה להתנקות לחלוטין לאחר כל יציאה וגם שימוש בנייר לח אינו עוזר. בנוסף לאחר כל יציאה מופיעה הפרשה שקופה או עכורה המאלצת אותי להשתמש בפדים.יש הפרשה גם כשאינני מרגישה שום רגישות או בליטות מפי הטבעת. נבדקתי לפני כחודש אצל פרוקטולוג (מומחה) שאמר כי ייתכן וקיימת בעיית אטימה שנובעת אולי מהטחורים, קראתי כאן לראשונה בשאלות קודמות על סינוס פילונידאלי. שאלותי הן: 1.האם ייתכן שבעייתי היא סינוס פילונידאלי שלא אובחנה בבדיקה? 2.מהי בעיית אטימה וממה היא נגרמת? תודה מראש

רונה שלום, סינוס פילונידאלי גורם להפרשה באזור עצם הזנב, בעוד פיסטולה פריאנאלית גורמת להפרשה מתמדת באזור פי הטבעת. ברוב הפעמים, רופא מומחה יזהה פיסטולה בבדיקה, אולם לעיתים היא נחבאת וקשה לראות אותה. בעיית אטימה של פי הטבעת יכולה לקרות מסיבות רבות, ולעיתים יכולה להיגרם מטחורים צנוחים, אולם נדיר שיש בעיית אטימה כאשר הטחורים לגמרי בפנים ואינך מרגישה כל בלט. בכל מקרה, אם יש חשד לבעיית אטימה, כדאי לנסות ליטול תוסף סיבים כגון קונסיל המשנה את מרקם היציאות למרקם שיותר קל לשלוט בו ופחות נוטה לדלוף, גם אם אין עצירות. אם הבעיה נמשכת ופוגעת במידה ניכרת באיכות חייך, מומלץ לפנות שנית לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, לא מצליח ללכת לשירותים בצורה מסודרת כבר 3 ימים. לפני 3 ימים ביצעתי קשירת טחור , ה]עולה עצמה לא הייתה כואבת במיוחד אחר ביומיים הבאים סבלתי מבאבים עזים ביותר - נאלצתי ליטול משכחים באופן תדיר. ביום השלישי הכאב נרגע אבל לא כאשר אני מנסה ללכת לשירותים, כל מאמץ מינימאלי גורר אחריו כאב עז, כמו כן אני מרגיש בפתח היציאה "חסום" ובקושי רב מצליח מדי פעם להוציא קצת צוואה. לא יודע מה לעשות, 3 ימים מבלי להוציא צוואה יכול להיות מסוכן. האם עלי לחכות? לסור למיון? לקחת כדור? תודה!!

שלום רב, נדיר שקשירת טחורים תגרום להפרעת התרוקנות מעבר לתחושת הפחד להתרוקן. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ. אם מופיעים כאבי בטן או נפיחות בטנית יש לפנות למיון

שלום, צריך להתייעץ בעניין מסויים שקשור לקנדידה והליקובקטר פילורי: אני מטופל בתרופות אנטי דיכאוניות, הוחלפו כבר מספר תרופות ונוסו שילובי תרופות(כל זה לא הועיל), עוד לפני התרופות הייתי סובל מריח רע מהפה, יובש, שכבה לבנה על הלשון, ותסמיני דיכאון וחרדה- לחץ בחזה, תשישות ועייפות, קשיי ריכוז, עצבות ומצב רוח ירוד, אובדן עניין, הפרעות שינה אני בכוונה מציין את זה כי יודע שהתרופות עלולות גם לגרום ליובש בפה ושכבה לבנה על הלשון וריח רע מהפה, אבל זה היה עוד לפני התרופות, הייתי סובל בנוסף גם מדלקת בקיבה בעבר(הליקובקטר), טופלתי בתרופות וכנראה שעדיין קיים חיידק. איך אפשר לבדוק אם קיים אצלי קנדידה? ואם כן איך מטפלים בזה: מה יהיה אם אני אציין את זה בפני הרופא? ועוד יותר חשוב: איך אפשר לדעת מה קודם למה ומה גרם למה: הקנדידה והליקובקטר לדיכאון, יובש בפה ושכבה לבנה על הלשון וריח רע מהפה או שהדיכאון עצמו גרם לקנדידה והליקובקטר?, הבנתי ששתי המצבים יכולים להיות.

שלום רב ותודה עבור פנייתך. שאלתך אינה בתחום התמחות פורום זה. מומלץ לפנות לפורום גסטרואנטרולוגיה ו/או פורום העוסק בטיפול בדיכאון

שלום, לפני כשנה עברתי ניתוח להסרת פילונידל סינוס שהיה מודלק והפריש , לפני מספר ימים התחלתי לחוש מעט כאב וגרד באיזור (שעבר מאז) , פניתי לרופא והוא טען שנפתחו פתתחים חדשים ושיש לעשות מחדש את הניתוח (למרות שאין הפרשות או דלקת כמו פעם שעברה) יש לי מספר שאלות 1. הניתוח מטפל בפתחים שנפתחו והוא מיועד לסגירתם או שהוא מיועד למקרים בהם הפתח הזדהם ויש להוציא את הזיהום מבפנים? 2. איך הניתוח מסייע לסגירת הפתחים אם הוא לא כולל תפירה אלא רק כריתה של הסינוס? 3. אם הבעיה היחידה שלי היא פתחים חדשים אבל בלי הפצע עצמו- האם באמת חובה לנתח או שעדיף לשמור על הגיינת המקום ? תודה רבה.

יפעת שלום, כעיקרון הניתוח מיועד לתקן את הסינוס הפילונידאלי על ידי כריתה כזו או אחרת של רקמת הסינוס. הניתוחים בהם לא מבצעים תפירה, הגוף מרפא לרוב את הפצעים בהדרגה. מטרת הניתוח היא לשפר את איכות החיים, ולרוב הסינוס לא ירפא ללא טיפול ניתוחי. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות שיטה חדשה יחסית לטיפול בסינוס פילונידאלי כוללת כריתה של מרכז התהליך בלבד בעזרת סכין עגולה שנקראת טרפיין. בשיטה זו הטראומה לרקמה פחותה, ההתאוששות מהירה יותר, אך שיעור חזרת הסינוס לאחר הניתוח מעט גבוה יותר.

היי ד"ר אני חייבת עצה דחופה כבר חסרת אונים... אני אחרי לידה רביעית . לאחר הלידה הראשונה אובחן אצלי פיסורה לאחר 3 שבועות עם נורמלקס זה עבר לחלוטין. היום חצי שנה אחרי לידה רביעית אני עם פיסורה קשה ונמצאת במעגל כאב נוראי. אני עם נורמלקס כבר 4 חודשים וניסיתי להפסיק מדי פעם אבל מספיק שלא שתיתי יום יומיים שוב נהיית עצירות קשה והםיסורה כמובן חוזרת. אני לאחר וירוס כנראה בבאן והייתי חייבת לעצור את הטיפול אך שוב לאחר יומיים חזרה עצירות קשה מנ אני עושה? אני ככ הרבה זמן עם הנורמלקס מה זה תלות נצחית? איך שאני מפסיקה יש עצירות למה? אני מאוד משתדלת לאכול סיבים הרבה מים וגם שיש יציאה רגילה לא עצירות זה עדיין מאוד כןאב והפיסורה יוצאת האם לעשות ניתוח וזהו? אשמח לתשובה וסליחה כל השאלה הארוכה אני כבר לא יודעת מה לעשות תודה מראש על זמנך...

שלום רב, ראשית, אין מניעה רפואית להשתמש בנורמלקס לטווח ארוך. שנית, פיסורה היא בעיה של איכות חיים, ועלייך להחליט מה את מעוניינת לעשות על מנת לשפר את איכות החיים. אפשרויות הטיפול העיקריות מלבד ריכוך יציאות כוללות שימוש במשחה בגון ניפדיפין או רקטוג'זיק, הזרקת בוטוקס, וניתוח. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

דר שלום יש לי שערה הפוכה כבר חצי שנה ויש גם אבצס שלעיתים הוא נדלק וזה כואב השאלה שלי קבעו לי ניתוח רק לעוד חצי שנה בהרדמה מקומית השאלה האם זה גודל? האם זה יכול לסכן את עמוד השדרה או את מערכת העצבים?????

סינוס פילונידאלי הוא לרוב לא מחלה שמסכנת את עמוד השדרה או את מערכת העצבים. התהליך יכול לעיתים לגדול בשטחו עם הזמן, ואז התיקון לעיתים יותר מורכב

שלום פרופסור זמורה בניתוח פתוח לתיקון בקע מפשעתי בשנת 2006, קובעה כנראה הרשת לעצם החיק על ידי סיכה. 1) האם זו בהכרח סיכה מתכתית ? 2) אם מדובר בסיכת מתכת, האם יש סכנה בביצוע MRI לבלוטת הערמונית? תודה מראש - אלי

אלי שלום, ראשית, נדיר שבניתוח בקע פתוח משתמשים בסיכות מתכתיות לקיבוע הרשת, ושנית, הסיכות בהם משתמשים לרוב בעשרים השנים האחרונות הן סיכות שניתן לבצע עימןMRI

שלום רב, לפני כחצי שנה אובחנתי כבעלת אבצס באזור עצם הזנב ועברתי ניקוז. מאז הניקוז ועד היום חשתי אי נוחות וכאב קטן וקל מאוד בישיבה בפוזיציות מסוימות בלבד. ביומיים האחרונים הבחנתי שקצת יותר כואב לי מהרגיל, אבל עדיין ברמה קלה ונסבלת. האם ייתכן שזה נורמלי ושזה חלק מתהליך ההחלמה מהניקוז או שאולי זה חוזר לי? כשהייתי אצל כירורג תקופה מסוימת לאחר הניקוז הוא אמר שההחלמה מתקדמת טוב ושהוא לא ממליץ על ניתוח, שלדעתו זה לא יחזור... לכן זה מבלבל אותי וקצת מדאיג. תודה רבה

ליאת שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אין לי דרך לדעת אם תחושותיך מבטאות החלמה תקינה או חזרה של סינוס פילונידאלי. אם את לא רגועה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

כפי שרשמתי בכותרת, בסוף האבצס חזר. קיבלתי טיפול של 5 ימים במשחת האיכטמול ולשמחתי האבצס נוקז ללא התערבות כירורגית. שאלתי היא - האם כדאי לשקול ניתוח במקרה שבו זה חוזר פעמיים? מה ההשלכות של ניתוח מהסוג הזה ומה זמן ההחלמה? מצד אחד בא לי לגמור עם זה אחת ולתמיד שכן הכאבים שאני חווה כשהאבצס חוזר הם בגדר בלתי נסבלים, מאוד מתסכלים ואפילו מביאים אותי למצב של בכי ושברון שכן אני מאוד מוגבלת בתנועה וכל תזוזה קטנה מכאיבה לי. מצד שני אני תוהה האם ניתוח לא יקשה עליי אפילו יותר, ואולי כדאי לסבול את החזרה שלהם לתקופות קצרות של מספר ימים על פני ניתוח כה פולשני. אודה לך על תשובתך.

שלום רב, אני בשבוע 22 להריון. לפני כניסתי להריון סבלתי מפיסורה וטופלתי במשחה רקטוג'סיק במשך שבועיים לערך עד שגיליתי שאני בהריון והפסקתי בעצת הרופא משימוש במשחה. מכל מקום, הכאבים חלפו ההריון עבר בשקט עד עכשיו. בימים האחרונים החלו לי כאבים בפי הטבעת והרגשתי בליטה שאני מניחה שמדובר בטחור. אציין כי איני סובלת מעצירות. ברצוני לשאול אילו משחות או שמנים להקלת הכרבים מותרים לשימוש בעת הריון. תודה רבה

סיון שלום, הטיפול הבסיסי הן לטחורים והן לפיסורה, גם במהלך הריון הוא להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מעבר לכך, מרבית המשחות המשמשות לטיפול בטחורים ובפיסורה לא נבדקו בזמן הריון, אולם תאורטית הסיכון בהם מינימאלי. כדאי להבדק ולהגיע לאבחנה כדי לכוון את הטיפול נכון.

שלום האם לטיפול hal יש השפעה גם הטחןרים החיצוניים ? האם העובדה שקושרים את העורקים תוריד נפיחות שיש שם ? תודה שירי

שירי שלום, HAL מיועד כעיקרון לטיפול בטחורים פנימיים, ויש לו השפעה מועטה על טחורים חיצוניים. הטיפול יכול לגרום להם להתכווץ במעט, אולם אינו מעלים את קפלי העור של טחורים חיצוניים, אם יש כאלה קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

רציתי לשאול האם ניתן להשתמש לסירוגין במהלך היום (לא ביחד) במשחות מסוג : פרוקטו גליבונל קרם פרוקטופואם HC קצף משחת NIFEDIPINE 0.2%+ LIDOCAINE2% תודה

פרוקטוגליבנול ופרוקטופואם אינן משחות שמיועדות לטיפול בפיסורה. המשחות המקובלות לטיפול בפיסורה הן ניפדיפין ורקטוג'זיק, ולרוב לא נהוג לערבב ביניהם. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בת 33 וכבר מעל 10 שנים סובלת בקשיים ביציאות שבאים לידי ביטוי של 3 יציאות ביום עם קושי ודחיפות ותחושת של חוסר התרוקנות, ישיבה ממושכת של מעל חצי שעה בשירותים. הבדיקות תקינות. אני לוקחת ככבר כשנתיים נורמלקס ולא מרגישה איזשהו שיפור או הקלה. מבחינת התזונה אצלי תקינה. אני גם הולכת לדיאטן כל חודש. אני עושה פעילות גופנית. התופעה הזו מאוד מפריעה לי בהתנהלות היומיומית מבחינת חברתית ובכלל. של אלדבר על יציאה לחופשה. מה אפשר לעשות כדי להקל על הקושי הזה ולחיות חיים נורמליים מבלי שזה ינהל אותי לאורך כל היום? מה דעתכם על דיקור סיני, שיאצו וכו' מהרפואה הסינית? האם הוא באמת עוזר? תודה רבה מראש

מירי שלום רב, תלונותיך מחשידות להפרעות התרוקנות. מומלץ לעבור בירור לתהליך ההתרוקנות, שיכול לכלול בדיקת דפקוגרפיה, אולטרסאונד פרינאלי דינאמי, ומנומטריה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. הטיפולים המשלימים שציינת אינם חלק מהרפואה הקונבנציונאלית שאנחנו לומדים, וקשה לי לחזות את השפעתם. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

היי, אני בחורה בריאה בת 34. לפני יומיים אני ובעלי קיימתי בפעם הראשונה מין אנאלי. נורא כאב לי.. ויום למחרת הופיע לי נפיחות בפי הטבעת , אני משערת שזהו טחור מלווה בתחושה לא נעימה. רצוי לציין שמעולם לא סבלתי מטחורים או מבעיות כאלה. אני מאוד מודאגת כבר יומיים שהטחור עדיין נפוח בגודל 1 ס"מ בערך. היציאות שלי תקינות. האם הטחור / הנפיחות יכולה לעבור? או שמא אזדקק לניתוח? אני מאוד מודאגת..

שלום רב, ככלל, טחור חיצוני בצקתי לרוב נספג בהדרגה, בטווח ממוצע של כשבועיים (אך שונה מאדם לאדם). מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. עד להחלמה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, אני סובל מזה כארבעה חודשים מפיסורה כואבת מאד וטחורים דרגה 3-4. הטחורים לא כל כך מפריעים אבל הפיסורה זה כאבי תופת. אחרי 4 חודשים של טיפול שמרני כולל אמבטיות, מרככי צואה וניטרוגליצרין, אני די מוכן ללכת לניתוח על מנת לפתור את הפיסורה. נפגשתי עם שני מתנחים וקיבלתי שתי חוות דעת שונות לגבי הניתוח: הראשון המליץ לעשות ניתוח פיסורה וטחורים באותו זמן כדי לפתור את כל הבעיות. הבעיה היא כאבים חזקים והחלמה איטית יחסית. המנתחת השנייה המליצה לעשות ניתוח רק לפיסורה, לתת לה להחלים ואז לקשור את הטחורים. היא לא חשבה שהסבל מניתוח הטחורים שווה את זה. החשש שלי הוא שהטחורים (אני צריך לדחוף אותם פנימה אחרי כל יציאה וזה כואב מאד באיזור הפיסורה) יימנעו מהפיסורה להחלים לאחר הניתוח. מה היית ממליץ? תודה רבה!!!

דייויד שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, ולא יהיה אחראי מצידי לתת חוות דעת בין 2 רופאים שבדקו אותך מבלי לבדוק בעצמי. ככלל, גם פיסורה וגם טחורים הם בעיות של איכות חיים, והגישה שלי היא לתקן מה שפוגע באיכות החיים, ולא מה שאנחנו רואים או לא רואים בבדיקה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול.

היי אני בת 34, עברתי לפני 3 חודשים ניתוח פרולפס רקטאלי דרך הבטן, מאז הניתוח יש לי יציאות תקופות מאוד כמעט כל שעה אפילו אם אני כמעט ולא אוכלת, היציאות דביקות ולא מתרוקנות עד הסוף, לפעמים נמרכות בתוך פי הטבעת ואני יכולה רק לנקות אותן עם נייר לח, עשיתי חוקן ונכנסתי מעל 10 פעמים לשירותים בכמות מוגזמת, אחרי החוקן לא נכנסתי 5 ימים ואז שוב חזרו היציאות הדביקות כל שעה, אני אוכלת לרוב אוכל מבושל בלי מוצרי חלב, אני מרגישה שהשרירים לא נפתחיח כשיש יציאה לפעמים.. בבקשה תסבירו לי אם זה תהליך שיכומי מניתוח כזה ? בניתוח הסירו לי חלק של המעי הגס וחיברו אותי ליד עצם הזנב rectopexy

פולי שלום, ככלל, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור רצפת האגן, כולל הפרעות בהרפית רצפת האגן ועוד. סביר שיהיה מומלץ לעבור בירור של תפקוד רצפת האגן, למשל על ידי דפקוגרפיה או אולטרסאונד פרינאלי דינאמי. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג המנתח, הבקיא בכל פרטי המקרה, או למרפאת המחלקה המנתחת , ליעוץ להכוונה

שלום, לא נבדקתי אבל אני יודעת שיש לי סינוס פילונידל בעצם הזנב. כבר מעל שנתיים. לא מטפלת כי אני מתביישת. קראתי המון על הנושא וקראתי שיכולים להיות סיבוכים עם זה. אודה להסברים אלו סיבוכים עלולים להיות ואיך אני יכולה לזהות אצלי שזה החמיר, כלומר מה התסמינים? התסמינים שיש לי עכשיו זה לפחות פעם בשבועיים גולה מתנפחת ומגרדת, ואז יוצא ממנה דם והיא מוגלתית, האזור מאוד אדום וכשנפוח מאוד קשה לי אפילו לשבת. אני סובלת אבל לא סבל של חייבת לטפל. ויש לי כח סבל. אני רק מפחדת מזיהום נרחב וכאלה דברים. לכן אודה לתשובה.

שוש שלום, כעיקרון האינדיקציה העיקרית לטפל בסינוס פילונידאלי היא איכות חיים. הסיבוכים העיקריים שיכולים להופיע במשך הזמן בסינוס שאינו מטופל הם אבצס שדורש ניקוז כירורגי, והתפתחות של פתחים נוספים דרכם מתנקז הזיהום, שיכולים להרחיב את שטח התהליך, ולגרום לתיקון בעתיד להיות יותר מורכב. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

היי, כבר סובלת כחודש מפיסורה אחרי לידה, אובחנתי ע"י פרוקטולוג במיון. לפני כ-3 שבועות קיבלתי טיפול למרוח משחית ניפידיפין 4 פעמים ביום, לשתות שמן פראפין 3 פעמים ביום ותזונה נכונה (אוכלת סיבים,פירות ירקות) עדיין סובלת מכאבים בעת היציאה ולאחר מכן מרגישה שריפה באיזור למשך יום שלם.. מה הפתרון? האם כדאי לנסות הזרקת בוטוקס ? לא רציתי להגיע לניתוח

רות שלום, הטיפול העקרוני בפיסורה, על פי הרפואה הקונבנציונאלית, כולל הקפדה רבה על ריכוך יציאות, ויכול לכלול שימוש במשחות כגון ניפדיפין, הזרקת בוטוקס וניתוח. יש למרוח ניפדיפין 4 פעמים ביום סביב פתח פי הטבעת, אין צורך להחדיר פנימה. מומלץ להמשיך מריחה למשך 6 שבועות, גם אם הכאב חולף. אם ההטבה אינה מספקת ואת מעוניינת בטיפול נוסף כגון הזרקת בוטוקס או ניתוח מומלץ לפנות שוב לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב,בעברי סבלתי מפיסורה וטופלתי ברקטוגסיק והכאב חלף כעבור כמה ימים. לאחרונה חזרו הכאבים והרופא אמר פיסורה כרונית,נתן לי רקטוגסיק אך עבר שבוע ואיני מרגיש שינוי,להיפך יותר שורף וצורב מפעם שעברה. היום הכאבים היו בלתי נסבלים והלכתי לרופא שלי,הרופא בדק ואמר שעדיף להשתמש בניפינדין לפיסורה ונתן לי ראמטקס לכאבים. שאלתי היא כזו? האם נכון שניפינדין טוב יותר? תוך כמה זמן אני אמור להרגיש שינוי (כמובן שאני גם שומר על תזונה והגיינה) כמה למרוח מן הג'ל? האם ניתן לשלב בין הניפינידין לעזרקאין?

שלום רב, אין הבדל ניכר בין ניפדיפין לרקטוג'זיק מבחינת שיעורי ההצלחה. ניפדיפין עדיף למי שרקטוג'זיק גורם לו לכאב ראש, ורקטוג'זיק עדיף למי שקשה לו להתמיד במריחה 4 פעמים ביום (רקטוג'זיק מורחים פעמיים). יש למרוח ניפדיפין 4 פעמים ביום סביב פתח פי הטבעת, אין צורך להחדיר פנימה. מומלץ להמשיך מריחה למשך 6 שבועות, גם אם הכאב חולף. אם ההטבה אינה מספקת ואתה מעוניין בטיפול נוסף כגון הזרקת בוטוקס או ניתוח מומלץ לפנות שוב לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

היי אמורה לעבור ב2.6 ניתוח לכריתת סינוס פידרלי. היום יום חמישי שבוע לפני הניתוח התחילו לי כאבים חזקים בגרון שאני חוששת שיש לי דלקת. אני כנראה אלך לרופא בערב. האם יש בעיה ליטול אנטביוטקה ולעשות את הניתוח הזה? תודה.

יובל שלום, כעיקרון אין בעיה ליטול אנטיביוטיקה לפני ניתוח לסינוס פילונידאלי. יחד עם זאת, יש להודיע למרדים ולמנתח כי אתה סובל מכאבים בגרון ונוטל אנטיביוטיקה טרם הכניסה לניתוח.

לפני כעשרה ימים כנראה שבלעתי שברי זכוכית קטנים בעת ששתיתי יין שהפיה שלו נשברה. היום הרגשתי תחושה של ללכת לשירותים ויצאה לי מין הפרשה לבנה רירית מלווה בכתמי דם קטנים. קראתי באינטרנט שבליעת שברי זכוכית היא שיטת חיסול עתיקה ומתכון למוות בטוח ושזה עושה דלקת בחלל הבטן ושאי אפשר לרפא את זה כי בצילום רנטגן בכלל לא רואים שברי זכוכית קטנים. אני מפחד, יכול להיות שזה עשה לי תסבוכת רק אחריי עשרה ימים ??

שלום רב, אם אינך סובל מכאבי בטן או כאבים באזור פי הטבעת, סביר שאתה לא סובל ממצב מסוכן כלשהו הקשור לזכוכית שבלעת. אם מופיעים כאבים כאלה מומלץ לפנות לחדר המיון

שלום, אני בת 37, לפני כ 8-9 שנים סבלתי מהתקף טחורים ראשון. לאחרונה, לפני כחודש חזר התקף מסוג זה - היו 10 ימים בהם לא כלתי לשבת, לרבות חום. שימוש באמבט ומשחה בסופו של דבר לאחר כ 10 ימים סיימה את ההתקף. אך בשבוע האחרון, במיקום אחר בפי הטבעת!! חזרה התופעה במימדים קטנים הרבה יותר, זיהיתי גולה של כלי דם והרבתי במחשה שסייעה לאחר יממה לסיים את התופעה. אני אוכלת מאוזן, עוסקת בהליכות לשם הספורט, לאחרונה חזרתי מחול, שאלתי - האם ניתן להבין מה הטריגר להתקפים ? האם נדרש לשנות משהו בשגרה ? האם נדרשות דיקות מעמיקות?

שלום רב, ככלל, הטיפול המניעתי הטוב ביותר למניעת השנות של התקפים של טחורים כולל הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. חשוב להקפיד על פעילות גופנית סדירה. מומלץ להמנע מישיבות ממושכות בשירותים. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום רב, לפני 10 ימים עברתי ניתוח קפלי עור גדולים PERIANAL SKIN TAGS. הניתוח בוצע בהרדמה כללית והמהלך היה תקין. נאמר לי לפני הניתוח כי זה ניתוח פשוט אך עדיין יש לי כאבים חזקים בעיקר לאחר יציאה על אף שאני מקפידה לעשות אמבטיות ושטיפות. שאלתי היא האם ההחלמה מהניתוח אורכת באמת כל כך הרבה זמן ? (הרופאה המליצה על 3 שבועות מנוחה) תודה רבה

ליזה שלום, ככלל, ניתוח לכריתת קפלי עור בפי הטבעת הוא ניתוח עם תקופת החלמה כואבת, שאורכת בממוצע כשבועיים שלשה. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם יש ספק, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

בסקירה שניה התברר שלעובר קיימת אטרזיה אנאלית באורך 1.5 סמ . הרופא הפנה אותנו לmri עוברי אני מאוד מוטרד ממצא זה היות והריון זה בא אחרי שמונה שנים הריון ראשון . מה יהיה בעתיד לילד והאם ניתן לתקן ממצא זה ???

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ככלל, אטרזיה אנאלית היא מום מולד שניתן לחיות איתו וניתן לנסות לתקנו באמצעות ניתוחים, אולם פעמים רבות נשארות מגבלות שונות, כגון קשיים ביכולת השליטה בפי הטבעת. יחד עם זאת, אינני כירורג ילדים, ואיני מטפל במומים אלו בגיל הילדות. מומלץ לפנות לכירורג ילדים ליעוץ

שלום. אמא שלי בן 55 סובלת מקושי בשליטה על השריר של פי הטבעת. ככל הנראה נגרם נזק בלידה לפני המון שנים. בשנים האחרונות המצב החמיר. אנו מחפשים מומחה מומלץ לצורך בדיקה ומתן טיפול מתאים- קראתי על ניתוח- אך כולם אומרים להמנע כי הוא מסובך עם המון השלכות.

אלכס שלום, תחום קשיי השליטה מטופל על ידי כירורגים קולורקטאליים וגם על ידי לגסטרואנטרולוגים בעלי התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן. ישנן אפשרויות טיפול מגוונות, ולכל אחת מהשיטות יש תועלת לצד סיכונים. לאחר בדיקה יסודית ובדיקות נוספות, ניתו יהיה לדון על אפשרויות הטיפול המתאימות לאימך. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטריה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.