פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

האם שימוש במשחת ניפדיפין לטיפול בפיסורה יכולה לגרום לטחורים פנימיים להתחיל לדמם לאחר תקופה ארוכה שלא דיממו?

יוסי שלום, לרוב משחת ניפדיפין כשלעצמה לא גורמת לדמם מפי הטבעת. אם הדמם נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, אני בת 33 לאחר 3 לידות.. ביום שני האחרון עברתי ניתוח פיסורה. בנוסף לפיסורה יש לי טחור אחד פנימי ושניים חיצוניים, הרופא החליט שלא לגעת בטחורים אלא רק לנתח פיסורה כדי להחזיר לי את איכות החיים. מאז הניתוח ועד היום יש לי גזים בצורה קיצונית!!(מעולם לא סבלתי מזה). האם יש קשר בין הגזים לניתוח? חשוב לי לציין שמאז הניתוח התחלתי לאכול אוכל עשיר בסיבים: הרבה ירקות, שזיפים שחורים, אגוזים, קצת פירות.. אלו מאכלים שאכלתי גם לפני אבל מעולם לא סבלתי מגזים. הבטן שלי נפוחה, קשה וכואבת כאילו בחודש חמישי להריון.. לא יודעת מה לעשות. אם יש קשר אז לגבי יציאות, מיום שני של הניתוח ועד יום שבת לא היתה יציאה... כמו כן יש לי כאבים חזקים מאוד בטחורים החיצוניים.. האם להערכתך זה כאבים הקשורים להחלמה מהניתוח? או מהטחורים? תודה מראש על התשובות..

שלום רב, מקווה שבינתיים יש שיפור עצמוני לרוב אין קשר בין ניתוח לפיסורה לבין גזים. אם כלכלה עשירה בסיבים לא מספקת כדי ליצור יציאה רכה מומלץ להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. להקפיד על ושתיה מרובה. לגבי הכאב בפי הטבעת, אין לי דרך לומר מה מקורו באינטרנט ללא בדיקה. אם עדיין יש סבל ניכר, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

דוקטור שלום רב. בן 31 , בריא בד"כ . בשנה האחרונה עברתי בדיקת קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה שיצאו תקינות בבית החולים שיבא. ביצעתי בדיקות אלו בעקבות דימום קל שהופיע לי בצואה. אבי נפטר חלה בגיל 54 מסרטן המעי הגס. לצערי, הדימום בצואה ממשיך להופיע פעם בכמה שבועות ואני ממש מודאג. ביקרתי לפני שבוע אצל פרוקטולוג בבית חולים והוא אמר לי שמחבינתו הכל בסדר ולחזור אליו רק אם יהיה דימום מסיבי . שאלתי היא , האם עליי ללחוץ לבצע שוב בדיקת קולונסקופיה כי לשלול קיום של גידול ? תודה רבה

אביעד שלום, אם עברת בדיקת קולונוסקופיה והיא היתה תקינה לחלוטין (וללא הסתייגות על רמת ההכנה או הבדיקה), הסיכוי שהדימום נובע חלילה מגידול או משהו דומה נמוך מאד מאד מאד והרבה יותר סביר שהדימום נובע בעיקרו מממצא כלשהו בפי הטבעת, כגון טחורים פנימיים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם בכל זאת יש דימום לעיתים תכופות ואתה לא שקט, ניתן לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה חוזרת.

שלום היום עברתי קשירת אחור בעזרת גומיה ומיד לאחר מכן רצתי לשירותים פעמיים והטלתי צואה. עכשיו אני לא מרגישה את האי נוחות שהרגשתי קודם לכן. האם יכול להיות מצב שהגומיה נפלה או שבגלל שהתרוקנתי אני פחות מרגישה אותה. תודה

שירי שלום, פעמים רבות קשירת טחורים גורמת לתחושת צורך להתרוקן (גם אם אין יציאה) אשר חולפת לרוב לאחר ימים ספורים (לעיתים אף קודם לכן). הגומיה עצמה אמורה ליפול אחרי ימים ספורים (ללא קשר ישיר לשיפור התחושת הצורך). מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

מצטרפת לשאלה שנשאלה קודם. מטרת הגומיה היא לנשור ביחד עם הטחורים, אך השאלה היא האם בעת התרוקנות בשרותים הגומיה יכולה להשתחרר וליפול ?

פרופסור זמורה שלום, יש לי קרוהן והיצרות באילאום סופי. המליצו לי על הרחבה בקולונוסקופיה. עד כמה יש סיכון לקרע או משהו אחר? מי עדיף שיעשה את זה -מנתח בחדר ניתוח או רופא גאסטרו? איפה יש ניסיון בפרוצדורות האלה? עד כמה זה נפוץ? עד כמה זה עדיף במקום ניתוח? עד כמה זה עוזר? תודה רבה על העזרה

שלום רב, כעיקרון, הרחבת היצרות באמצעות קולונוסקופיה עם ניפוח בלון היא אחת מאפשרויות הטיפול בהיצרויות קצרות ונגישות לקולונוסקופ במטופלים עם קרוהן. בכל סוג של טיפול רפואי התערבותי ישנו סיכון, אך תמיד צריך לשקלל את התועלת מול הסיכון, הן בטיפול עצמו, הן ללא טיפול, והן החלופות הטיפוליות השונות. אם ההרחבה מבוצעת על ידי קולונוסקופיסט מנוסה שיודע לשקול נכון מתי כדאי להרחיב, פעולה זו לרוב פחות מסוכנת מאשר ניתוח ופחות מסוכנת מהיצרות מהיצרות משמעותית ללא טיפול. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה.

שלום רב הייתי השבוע בבדיקת פרוקטולוג שאבחן טחורים צנוחים דרגה 4 ללא דימומים. הוא נתן לי משחת רקטוצרין, נרות גליצרין ושתייה של שמן פראפין מספר שאלות: 1. הצואה שלי כבר רכה אם לא רכה מדי- האם להמשיך להשתמש בנרות הגליצרין ובשמן הפראפין? 2. במה שונה משחת רקטוצרין ממשחות שנמכרות ללא מרשם כמו עזרקאין או פרוקטו גליבנול? 3. האם מצב כזה מתאים לביצוע קשירה? בשנת 2009 עשיתי מספר קשירות שעזרו לי מאוד למספר שנים.. הרופא אמר שבגלל שהטחורים כרגע לא מדממים קשירה פחות תתאים... מבחינתי הקשירה עזרה לי מאוד בפעם הקודמת ולכן אני רוצה לבצעה שוב

נטע שלום, ככלל, הטיפול בטחורים כולל ריכוך יציאות כך שהן יהיו חלקות ובמרקם ספוגי. ישנן דרכים רבות לרכך את היציאות. אנו לרוב ממליצים על על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. את צריכה לכוון לבד את מינון מרככי היציאות כך שהיציאות יהיו כאמור רכות ונוחות, אך לא בתדירות גבוהה מדי. משחת רקטוצורין ומשחת פרוקטוגליבנול שתיהן משפרות קצת סבל מקומי מטחורים, אך לא מקטינות או מרפאות אותם. את יכולה לבחור לבד מה מהן יותר נוחה לך, אם בכלל. ככלל, קשירה יכולה להקטין מעט את הטחורים, ולצמצם במידה מסויימת את הסבל שהם גורמים, אך לא סביר שהם יעלמו לחלוטין לאחר קשירה. כעיקרון איני רואה מניעה לנסות, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול.

שלום פרופ' אני מעוניין להגיע אליך לבירור לגבי בעיה שמלווה אותי שנים.מתגורר בכפר סבא.כיצד אפשר לתאם איתך?

לתאום פגישה בשיבא: 03-5305000 לתאום פגישה במרפאה הפרטית: 03-6577666 ניתן לקבל עוד מידע בהקלקה על שמי בפורום

היי, מה ניתן לעשות כנגד פיסורה עם כאב שחולף כעבור יממה וחוזרת לאחר הטלת צואה במעגל שלא נגמר? האם יש משחה שמטפלת בפיסורה ולא רק מאלחשת? המשחה Esracain לא עובדת בכלל.

אסף שלום, משחת עזרקאין היא משחה מאלחשת אך אינה מטפלת בפיסורה עצמה. ישנן 2 משחות שמיועדות לטיפוך בפיסורה, האחת נקראת ניפדיפין, והשניה נקראת רקטוג'זיק. שתיהן משחות שמכילות תרופות, ועל כן הן תרופות מרשם, הניתנות על ידי רופא לאחר בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מידע כללי על הטיפול בפיסורה מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בת 34, בריאה, ספורטאית, אןכלת תזונה נכונה והיציאות שלי תקינות. לפני שנתיים וחצי אובחנתי עם 3 פיסורות קשות אשר גרמו לי לאבד הכרה בשירותים בדל הכאב החד. עברתי ניתוח ראשון אשר הקל. לאחר חצי שנה, שתיים מהפיסורות התפתחו לפיסטולות ונותחצי לתיקונן לפני שנה וחצי. כיום אני עדיין סובלת מכאבים והפרוקטולוג אמר לי שיש לי עדיין 2 פיסורות, שממאנות לעבור. לציין שערכתי בדיקות ct וקולונוסקופיה ונשלל קרוהן. מה עלי לעשות? האם בוטוקס יכול לעזור לשפר את מצבי? תודה

נויה שלום, ככלל, הזרקת בוטוקס היא אחד הכלים שניתן להשתמש בהם בטיפול בפיסורה. אציין גם שככלל, 3 פיסורות, ששתיים מהן הפכו לפיסטולות, ואשר התמידו לאחר ניתוח, יכולים בהחלט להחשד מלחלת קרוהן. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי מעבר למידע כללי זה אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום יש לי בעיה שלא מצליח לפתור הייתי במרפא כללית ורופא פרטי ותנו לי מישחות לפי הטבעת ואמרו לי תחורים פנימים שגם בזה טיפלו בי עם גומיה מיוחדת אבל הגירוד לא מפסיק מה עושים לא נותן לי לתפקד

גיא שלום, גרד אנאלי היא בעיה רפואית מוכרת. גרד יכול להגרם ממגוון של סיבות, ולא תמיד ניתן לאבחן את סיבת הגרד במטופל ספציפי. פעמים רבות, מטפלים בגרד כסימפטום, על מנת לשפר את איכות החיים.מידע כללי על טיפול בגרד מפורט למטה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם ישנה פגיעה ניכרת באיכות החיים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

האם משחת NIFEDIPIN 0.2%+LIDOCAIN יעילה לטיפול בטחורים חיצוניים

טל שלום, המשחה שאת מציינת מיועדת לטיפול בפיסורה, ואינה מיועדת לשימוש בטחורים חיצוניים. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול

שלום רב, אני בת 70, לפני כשנתיים וחצי היתה לי צניחה של איברי האגן, ועברתי ניתוח לתלייתם מחדש. מאז אני סובלת מקשיים ביציאות (גולות קטנות) ולעיתים אף אי שליטה ביציאתם, ולאחרונה גם בדימום קל עם היציאה. קבעתי תור לפרוקטולוג. כהכנה לבדיקה, ברצוני לדעת: האם יש טעם בביצוע בדיקת דם סמוי בצואה כאשר ישנו דם גלוי? תודה, חדוה

חדוה שלום, אין טעם בביצוע בדיקת דם סמוי כאשר בגילך יש דם גלוי, ועצם התלונה של דם גלוי מהווה אינדיקציה לבדיקה של המעי הגס (לרוב קולונוסקופיה מלאה), אלא אם ביצעת בדיקה זו ב 3 שנים האחרונות (אם ביצעת את הבדיקה, מומלץ להביא את התיעוד לביקור אצל הפרוקטולוג). בדיקת דם סמוי מיועדת להיות בדיקת סקר לאנשים ללא כל סימפטומים. ברגע שיש סימפטום כגון דימום, בדיקת הבחירה היא לרוב קולונוסקופיה. לגבי העצירות, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם למרות יציאות רכות ישנם קשיי התרוקנות, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגןלבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום רב, זה מספר שנים שלאחר יציאות יוצאים לי טחורים. ברוב המקרים הייתי מצליח די בקלות להחזיר אותם פנימה. לפני כשבוע יצאו לי טחורים במהלך היום (לא אחרי יציאה) ומאז שבוע שלם הם בחוץ ואני לא מצליח להכניס אותם. בנוסף ככל שעובר הזמן הם יותר כואבים. 1. מה הסיבות לתופעה המתוארת? 2. האם יש טיפול מיידי מומלץ שרופא המשפחה יכול לתת לי? תודה, דוד

דוד שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם יש סבל ניכר או שאין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שאלתי האם שמוש במתיזן מים בסוף הניגוב אינו בריא לפי הטבעת, ויכול להשאיר צלקות על העור באזור?

דן שלום, אין מניעה לשימוש במתיזן מים סטנדרטי לאזור פי הטבעת.

תודה על התשובה. הסיבה ששאלתי היא בעקבות ביקור אצל פרוקטולוגית שבדקה אותי וראתה לדבריה איזו צלקת בפי הטבעת ושאלה איך אני מנגב. כשאמרתי לה שאני משתמש במתיזן היא ממש הזדעזעה ואמרה שבשום פנים ואופן זה אסור ושזה "טראומה לפי הטבעת" . אסור להשתמש במתיזן באופן גורף לדבריה. זה נראה לי די הזוי האמת. אז מה לעשות עכשיו? להתעלם מדבריה?

האם הטיפול בהאל דופלר יכול לעזור לאחר שעברתי כבר סדרה של קשירות והטחורים חזרו? האם אתה ממליץ על טיפול זה? מהם הסיכויים/סיכונים בטיפול זה? תודה

שלום רב, ככלל, HAL דופלר היא פעולה כירורגית מעט יותר נרחבת מקשירת טחורים מרפאתית, ולכן התוצאה לרוב יותר טובה, וגם ההחלמה מעט יותר ארוכה. הסיכונים העיקריים כוללים דמם ניכר במתרחש סביב 1% מהמקרים, וזיהום משמעותי שיכול להתרחש אחת למספר אלפי מקרים. בחירת סוג הטיפול צריכה להתקיים בדיון משותף בין המטופל לרופא המטפל. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, לפני מספר חודשים יצאו לי טחורים מפי הטבעת, לא היה כאב או דימום אבל הם די בלטו והפריעו לי. מאז התרגלתי לאחר יציאה בשירותים כל פעם להחזיר אותם פנימה עם אצבע עטופה בנייר טואלט. האם זה בסדר להחזיר אותם כך? הם ניתן להמשיך להחזירם? או שזה עלול לגרם לנזק כלשהו ? האם החזרתם לאורך זמן תפגע באזור? או בתוכו? תודה

יאיר שלום, ניתן להמשיך ולהחזיר את הטחורים לאחר יציאה כל עוד איכות חייך מספיק טובה וזה לא מפריע לך. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם בכל זאת תהיה פגיעה באיכות החיים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

פרופסור זמורה שלום, לאחרונה גילית 4 סרחי עור, 3 תלויים ו1 חצי צמוד לעור. הם ממוקמים באזור פי הטבעת, זה מלחיץ, לא נעים ומפריע לי מאד אסתטית. אחכ גיליתי שיצאו לי 3 קטנים כאלה מעל האיבר. מה אני אמורה לעשות? למי לפנות? האם יש משחה להסרת ועצירת התרבותם או שאצטרך ניתוח אסטתי? ואם כן, אז למי לפנות בשביל הניותוח או שאני צריכה אבחון קודם הניתוח?? אשמח למענה, תודה רבה, מיכל.

מיכל שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל קפלי עור של טחורים חיצוניים, קונדילומות ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לפני ארבעה וחצי חודשים בוצע ניתוח אורולוגים להסרת חסימה בפרוסטטה בשיטת לייזר ירוק מאז אי נוחות באזור פי הטבעת ,תחושה שכל הזמן יש צורך ביצאה ומיד אחרי התרחק ול יש צורך בפעם נוספת. האם יש קשר לניתוח מסוג זה ואם לא מה זה יכול להיות? תודה

שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להיות קשורות או לא קשורות לניתוח האורולוגי שעברת. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ, הן בכדי לשלול ממצאים באזור הרקטום שיכולים לגרום לסימפטומים כאלה, והן בשביל לשפר את איכות החיים.

קיימתי יחסי מין אנאליים ומאותו ראיתי פס של דם בהיר ממש, וכאבים שהתגברו, לאחר מספר ימים הבנתי שיש לי כנראה טחורים, כי ככה זה נראה מבחוץ, אני שמה משחות לטחורים אך יש לי גם פצעים בהמשך לטחור, האם כדאי ללכת לבדוק את זה או להמשיך עם המשחות?

שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה, טראומה מקומית ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הסבל נמשך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לפני כחודשיים הופיע לי דם בצואה אובחנו ע"י פרוקטולוג טחורים פנימיים בדרגה 2. נרשמו לי סיבים ובמידת הצורך "פרוקטוליבנול". קניתי את הפתילות שנרשמו לי. קראתי לאחר מכן באינטרנט, שהפתילות אמורות לדאוג ליותר יציאות וליציאות רכות. חשוב לי להדגיש, אני נכנס לשירותים 4 פעמים ביום והיציאות רכות. זאת לא הבעיה ! אני רוצה להיפטר מהטחורים. יכול להיות שהייתי אמור לקבל משחה?

עידן שלום, ככלל, טחורים פנימיים הם בעיקרם עניין של איכות חיים, ולרוב יש מקום לטפל בהם רק אם הם פוגעים האיכות החיים. משחות ונרות שניהם יכולים להקטין במעט את הסבל שנגרם על ידי הטחורים, אולם לרוב לא גורמים להם להם להעלם. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להמשיך להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם יש סבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

לפני כשבועיים היתה לי עצירות ולאחר מאמץ ויציאה קשה התחלתי להרגיש כאבים בפי הטבעת. יום למחרת הכאבים ממש גברו והקשו עלי לשבת או לעבור מעמידה לישיבה, כל פעם שעשיתי אפצ'י זה כאב יותר וכל פעם שעשיתי מאמץ בסוגר של פי הטבעת זה כאב ממש. לאחר יומיים שלושה של סבל הכאב חלף לגמרי, אך החל להופיע דימום בניגוב, דם טרי כמו שאומרים אדום בהיר. מדי פעם היה לי דימום בתחתונים שאם הזמן הוא נחלש וכיום אחרי שבועיים הוא מופיע פחות הבעיה שכבר שבוע בערך אני מרגיש באזור פי הטבעת ג'ולה קטנה ממש צמוד לפתח פי הטבעת. כאשר אני לוחץ עליה טיפה אני מרגיש כאב בדומה למה שהיה ביומיים הראשונים להתקף. הלכתי לפרוקטולוג שקבע שזה טחור חיצוני כתוצאה ממאמץ לאחר עצירות. הוא המליץ לי על סיבים תזונתיים ואמר שהבעיה תחלוף לאחר שבועיים שלושה. כיום אחרי שבועיים עדין הבעיה קיימת. יש לי גולה בפי הטבעת, מדי פעם דימום ולכלוך צואתי. מתי כל זה יעבור ?

תומר שלום, כעיקרון טחורים חיצוניים עם קרישי דם גורמים לנפיחות ולכאב מרומי, ולרוב קריש הדם מספג באופן עצמוני בטווח ממוצע של כשבועיים שלשה. לאחר שקריש הדם נספג, יכול להשאר המקום קפל עור יותר בולט ממה שהיה טרם ההתקף, אך לרוב קפל עור כזה לא מפריע לאיכות החיים. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה והממצא פוגע באיכות חייך, או אם נמשך דמם, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

האם לבעייה של כאבים כרוניים ברקטום מספיק בדיקת סיגומסקופיה למישהי בת 40 או שצריך קולנסקופיה? ( אין ירידה במשקל בדיקות דם תקינות אין דם סמוי בצואה ואין כאבי בטן) האם הסיכון בבדיקת סיגמוסקופיה יותר נמוכה מקולנסקופיה.(חירור המעי וכו)

קטי שלום, כעיקרון, ניתן לבדוק את חלל המעי באזור הרקטום בבדיקת סיגמואידוסקופיה גמישה. אין הבדל בבדיקת אזור זה בין סיגמואידוסקופיה לבין קולונוסקופיה מלאה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה.

בנוגע להודעתי הפרשה ורטיבות. רשמת שיכול להגרם מחולשה בסוגר אבל המנומטריה שללה את זה בלחצים גבוהים. פיסטולה יכול לגרום לריר והפרשה?

כן, פיסטולה יכולה לגרום לריר והפרשה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

ליפני כמה ימים עשיתי בדיקת קולונוסקופיה והממצאים הראו דיברטיקולים במעי שמאלי ,פוליפ במעי ימני בגודל 5 מ"מ מראה שפיר , הורד עם סנר ,עוד פןליפ קטן במעי רוחבי הורד עם ביופסיה חמה ,תרגיל היפוך תקין . ברצוני לדעת האם טיפול לממצאים כגון אנטיביוטיקה או דיאטה .ברצוני להוסיף שאין כאבים בבטן או משהוא אני פשוט רוצה ליהיות יותר רגוע אחרי תוצאת הבדיקה ומה אתה ממליץ לי לעשות תודה רבה

יהודה שלום, דיברטיקולים הם שינויים מבניים בדופן המעי ששכיחים למדי באוכלוסיה המערבית, ושכיחותם עולה עם הגיל. שינויים אלה קשורים כנראה לתזונה מערבית, אך אחרי שארעו, אין דרך להחזיר את המצב לקדמותו. רוב האנשים שיש להם שינויים כאלה לא סובלים משום סימפטומים לאורך חייהם. אם אין לך כל סימפטומים, אין משהו ספציפי שניתן לעשות בכדי להקטין את הסיכוי לסימפטומים בעתיד. לגבי הפוליפים, יש לברר את התשובה הפתולוגית, ועל סמך התשובה- מתי מומלץ לבצע את הקולונוסקופיה הבאה.

בעוד 3 שנים זה מה שנאמר לי אחרי הבדיקה

שלום שואל בתקווה לעזרה; מאובחן כחולה "קרוהן קוליטיס", מה ניתן לספר לי על תרופת "רפסל" הן פומי והן בנר? האם תרופות אנטיביוטיות, האם מכילות סטרואידים? האם בטוחות לגמרי לשימוש, האם תהיה אותה השפעה בעת לקיחה בפעם הבאה וכולי. אין לי את מי לשאול או להתייעץ (זה יכול להיות רק בעוד כחודש וחצי), (גם באינטרנט לא רשום עלייה יותר מדי בעברית, אולי חוץ ממרכיביה) וחשוב לציין שלא אטול אותה עד שאדע בדיוק מה אני נוטל. ממתין לתשובה ידידותית תודה מראש למסייע!

תומר שלום, רפסאל היא תרופה שאינה מכילה סטרואידים או אנטיביוטיקה. כעיקרון זו תרופה עם שיעור נמוך של תופעות לואי. אם השפעתה טובה, נראה שכדאי להמשיך להשתמש בה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. אם יש שאלות לגבי הטיפול, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג המטפל או למרפאת המטפל ליעוץ.

ביצעתי בדיקת דם סמוי בצואה. רציתי לדעץ האם זה משנה אם העברתי את הקיסם רק בחלק קטנטן מהצואה משהו כמו ס"מ?... האם זה זה יתן תשובה שגויה? אני חוששת שאולי לא ביצעתי את הבדיקה נכון והייתי אמורה להעביר את הקיסם לאורך כל הצואה כי רק ככה דם יכול להתגלות. מה שאני רוצה לדעת זה האם דם סמוי בצואה יכול להיות בדיוק בחלק מהצואה שבו לא העברתי את הקיסם..

שלום רב, כעיקרון זה בסדר לקחת דוגמת צואה ממקום אחד בבדיקת דם סמוי.

כמה זמן לאחר ניתוח טחורים (תפירה בחוטים נמסים) ניתן לקיים יחסי מין אנאליים? האם יש סיכון?

לביא שלום, ניתן לקיים יחסי מין אנאליים לאחר ניתוח לכריתת טחורים לאחר שהפצעים מסיימים להרפא ונסגרים לחלוטין, והסיכון העיקרי הוא לאי נוחות מקומית.

בת 23, 3 חודשים בתזונת פליאו (לא יודעת אם זה קשור, אך אוכלת את כל אבות המזון) בתקופה האחרונה תקופות של שלשולים חוזרים ונשנים, המלווים בתחושת אי התרוקנות. ללא יכולה יציאה מהשירותים ליותר מכמה דקות ה"שלשול" הוא בעצם ריריות שקופות וחלקן ריריות חומות -אך לא נראה כשילשול של צואה רגילה נוזלית. מלוות בצמרמורות מכף רגל ועד ראש, וכאבים/שריפה בפי הטבעת... אשמח להתייעצות רפואית/ חוות דעת.. הרופא משחה שלי משום מה כל הזמן רק נותן לי פתרון לשילשולים- תאכלי אורז, לחם, המון נוזלים. אבל אני רוצה להבין למה זה קורה ומה זה! קבעתי תור ליום חמישי הקרוב לבקש ממנו בדיקות, אך אשמח לעצה בנתיים... תודה מראש,

רות שלום, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בוקר טוב, אני גבר בן 36, בריא בסה"כ. בימים האחרונים אני מרגיש כאבים בפי הטבעת. זה כאב מציק המלווה בתחושה שכאילו יש איזו גוש שתקוע שם שממאן לצאת וגורם לכאבים. בפועל, אני עדיין מתפנה אבל יש לי כאבים ביציאות. חשוב לי להדגיש שאין לי דימומים, וגם בעת הניגוב אין שום כתמי דם. מה יכול לגרום לכאבים הללו והאם אני צריך לחשוש? תודה

שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, ולפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, בחודשים האחרונים אני חווה מדי פעם, לאחר מאמץ בשירותים, הופעה של גולה קשה וכואבת באזור פי הטבעת. שיערתי כצפוי שאלו טחורים אך פרוקטולוג שהלכתי אליו הסביר לי שאין אלו טחורים אלא בליטה הנמצאת ליד פי הטבעת ואשר מתנפחת בזמן לחץ מדם אם הבנתי נכון. ההמלצה שלו היתה סיבים תזונתיים. זה אכן עוזר אלא שמדי מספר שבועות זה חוזר, בתקופה שאולי איני מקפיד לגמרי על תזונת הסיבים. האם נגזר עלי לחיות עם התופעה הזו או שיש פתרון קבוע? תודה!

שלום רב, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. ככלל, בעיות כפי שאתה מתאר הן לרוב בעיות הפוגעות באיכות החיים במידה כזו או אחרת. אם זה מפריע לך מספיק כדי לדון על טיפול כירורגי, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום אני בן 28 ב2013 עברתי ניתוח פיסורה. ב2015 החלו לי הפרשות שקופות ללא שליטה לפני יציאה ורטיבות בפי הטבעת . וריר רב בניגוב עברתי מנומטריה תקינה לחצים גבוהים קולונסקופיה תקינה. אולטרסאונד נצפה חוסר המשכיות בסוגר החיצוני. בmri אובחנה פיסטולה אחורית אינטר ספינקטרית אחורית. ומשום מה אין שם אבחון על הסוגרים. היתי אצל 2 רופאים לאחר הmri עשו לי רקטוסקופיה אנדסקופיה ואף אחד מהם לא רואה זכר לפיסטולה או לבעיה כלשהי. 1. מי יכול לאבחן לי את הסוגרים מדיסק הmri? 2. מה אני עושה עכשיו אני סובל ואין פתרונות אולי זה מהמעיים? אשמח לכל יעוץ המלצה לרופא וכל עזרה אני חסר אונים

אבי שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם ממגוון של סיבות, כולל פיסטולה (עם או ללא פתח חיצוני) וכולל ירידה בשליטה בסוגר פי הטבעת. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. MRI מפוענח על ידי רופא מומחה לרנטגן ודימות. כעיקרון, אם האולטרסאונד בוצע בידי מבצע מיומן, ניתן לשקול לבצע בדיקה בהרדמה ולנסות לראות אם מצליחים לאתר פיסולה, גם אם זו לא מאובחנת בבדיקת מרפאה.

שלום רב, להלן שאלותיי : אני אישה בת 40 ללא עבר משפחתי של מחלות. 1. באיזה בדיקה בודקים טוב יותר את אזור הסיגמא והרקטום בסיגמוסקופיה או בקולנסקופיה? האם קולנסקופיה בודקת באותה יסודיות את האזורים האלה? 2. האם ייתכו שכאבים בחולחולת מגיעים ממקום גבוה יותר מהסיגמא? משמע מהעי היורד או שזה לא הגיוני שממצא במעי היורד יגרום לכאב ברקטום? למעשה השאלה האם בתלונה של כאבים ברקטום עדיף לבצע כן קולנסקופיה או שהבדיקה המתאימה יותר היא סיגמוסקופיה? 3. כדי לשלול בעיה חיצונית שגורמת לכאבים ברקטום האם מספיק לעשות בדיקת MRI של האגן או יש צורך גם בCT? (מנסה להמנע מקרינה בשחלות) תודה

קטי שלום, קולונוסקופיה וסימואידוסקופיה גמישה נבדלות זו מזו בהיקף המקטע הנסקר, ואין לרוב הבדל באיכות הבדיקה של מקטע הרקטום והסיגמואיד קולון בין שתי הבדיקות. כעיקרון, נדיר שכאבים ברקטום נגרמים ממצא במעי שאינו ברקטום, ובדיקת MRI אגן היא בדיקה טובה כדי לראות את אברי האגן. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום, שמי הדר ואני בת 21, מזה כשנתיים אני חווה כאבי בטן חזקים מבלי שהצלחתי להבין את מקור הבעיה. ערכתי בירור גאסטרואנלוגי מעמיק שלא הניב פרי בהתייעצות של הרופא עם מספר גורמים כולל רופאים פנימאים וכירורגים, וביצעתי את הבדיקות הבאות: קונולוסקופיה כולל ביופסיה (פעמיים בהפרש של 8 חודשים) גאסטרוסקופיה כולל ביופסיה (גם פעמיים) CT בטן. וידאו קפסולה. דופלר של עורקי הבטן. בירור גניקולוגי הכולל בדיקות פאף וקופוסקופיה השוללים אנדודריטמיוזיס. ובנוסף בדיקות דם רבות ומקיפות השוללות גם בין היתר מחלות אוטואימוניות. אחת לחודש אני מבצעת מחדש בדיקות דם כדי לבדוק את רמת הCRP ורמת הברזל. הCRP שלי לא מאוזן כבר שנתיים וחצי ונע בין טווח של 16 ל 25, רמת הברזל בדם שלי נמוכה ואיני מצליחה להעלות אותה. אני סובלת על בסיס יומי מכאבי בטן חריפים ושלשולים על בסיס שלוש פעמים ביום, אחת לחודשיים כאשר אני הולכת לשירותים עם כאבי הבטן והשלישולים, יורד לי כמויות דם כל כך גדולות בכל פעם שאני מתפאלת שאני בכלל מצליחה לעמוד על הרגליים לאחר מכן. בנוסף, אציין שאני מרגישה כאב חד באיזור הטבור בכל מישוש באזור הזה, גם כאשר אין לי כאבי בטן, כלומר הכאב באזור הטבור הוא תמידי. (מרגיש כאילו יש שם איזשהוא פצע). אני כותבת פה כמוצא אחרון, אני מרגישה כאילו ניסיתי הכל ואני כבר לא יכולה לעמוד בזה, כמויות הדם שאני מאבדת בשירותים הן פשוט מטורפות, הכאבים האלו בלתי פוסקים למרות שניסיתי הכל, כולל התייעצות מקיפה עם תזונאית אשר התאימה לי תפריט לסובלים ממעי רגיז, השינוי התזונתי אולי הקל במעט על הכאב אך כלל לא פתר את הבעיה. מתחננת לכל עצה שלא תהיה או הפניה לגורם שיכול לשפוך אור על הפרשה. תודה מראש!

הדר שלום, צר לי לשמוע על סבלך. כעיקרון נשמע לי שעברת בירור יסודי ומעמיק, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג שיסכם את כל הממצאים (אם סיכום כזה טרם בוצע). אם בסיכום יעלה חשד למעי רגיז, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול (יש כאלה!) על פניו, ספק אם ישנו כעת ממצא כלשהו שמטופל על ידי כירורגים.

שלום, לפני כשלושה שבועות עברתי ניתוח טחורים (לא כריתת טחורים אלא הרמתן מעל הקו או משהו כזה). הכאבים פסקו אך עדיין יש לי גוש בשר עודף שמתחתיו יש איזה נקודה כזו שכאבה ועכשיו היא מדגדגת. הרופא נתן לי משחה דרמקומבין על מנת שהכאבים יפסקו והם אכן פסקו. רציתי לדעת האם הגוש בשר יעלם ואם כן אחרי כמה זמן? תודה

יוסי שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. אם יש שאלה, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום לפני כחודש לאחר כאבים חזקים ולקיחת אוגמנטין הופנתי ע"י רופא המשפחה שלי לניקוז מורסה מעל פי הטבעת מתחת לעצם הזנב, נקזו לי בחדר מיון כ 10 ס"ס מוגלה והכאבים עברו מיד לגמרי אך מאז ועד היום אני מחליפה גזה ותמיד יש עליה נקודה של מוגלה, לפני כ 10 ימים בביקורת אצל כירורג החליט לתת לי אנטיביוטיקה פלאג'יל וציפרודקס וכיום 10 ימים לאחר לקיחתה אין שינויי במוגלה. האם אפשר להמשיך להמתין ויתייבש מעצמו או מחייב ניתוח? החתך ממש קטן ללא כאבים. תודה

סמדר שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לאבצס שנוקז וטרם החלים או לפיסטולה באזור פי הטבעת. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להמשיך במעקב הרופא המטפל כפי שהודרכת. במקרה שלא הוזמנת למעקב, מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום פרופסור רציתי בבקשה לשאול מה פירוש האבחנה במנומטריה -אנאיזמוס? בבדיקת דיפקוגרפיה נמצא רקוטצלה 3 ס"מ מתרוקן יתר? ואיך מתבצעת פיזיוטרפיה בפי הטבעת? תודה

ושאלה נוספת מה ההבדל בין פגלקס ונורמלקס?? ומה עדיף?

נאוה שלום, אניזמוס הוא מונח שפירושו שאין הרפיה טובה של שרירי רצפת האגן ופי הטבעת בעת התרוקנות. קשה לי לומר משהו על בדיקת הדפוגרפיה על סמך תשובה חלקית. הטיפול הראשוני באניזמוס הוא אכן בפיזיוטרפיה / ביופידבק של רצפת האגן, ומומלץ לקבל מהפיזיוטרפיסט/ית מידע על הטיפול המתוכנן. נורמלקס ופגלקס מכילים למעשה אותו חומר פעיל, ולכן מומלץ לצרוך מה שיותר נוח לך ליטול. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, ב02.15 עברתי ניתוח להסרת סינוס פילונידלי באזור עצם הזנב. הניתוח בוצע בהרדמה מלאה. לפני שנותחתי - סבלתי מאבסס –זיהום שהופיע בערך כל 3 חודשים שגרם לכאבים רבים עד מצב קיצוני שלא יכלתי ללכת. המוגלה טופלה בעזרת אנטיביוטיקה בכל פעם עד שהופניתי לניתוח. אין לי מושג באיזה שיטה הוסר הסינוס ,לדעתי ע"פ התחושה של הצלקת שנוצרה זה מרגיש שהניתוח בוצע בשיטה המצומצמת – הנקודתית ולא בכריתה רחבה. לפני 3 חודשים חזרו הכאבים באזור הסינוס רק לאחר ישיבה ממושכת, שכיבה בתנוחה מסויימת על הגב. פניתי לכירורוג ולטענתו כנראה הכאבים נובעים מהצלקת שלא החלימה. בחודש האחרון – הכאבים מופיעים ללא קשר לישיבה או לשכיבה. אלא גם כאשר אני הולכת , ז"א לא רק כאשר יש סיבה לחיכוך של אזור הצלקת עם עצם כלשהיא (שלא כמו בישיבה) שאלתי : 1. האם הצלקת יכולה לכאוב לאחר כ9 חודשים מהניתוח? ואם כן, איך יתכן שהכאבים החמירו? 2. או האם יתכן שהסינוס חזר? ואצטרך ניתוח נוסף? (אציין שעבודתי היא משרדית ישיבה רוב היום) 3. מהם סיכויי ההצלחה בניתוח נוסף? אשמח למענה, תודה

ליה שלום, הצלקת יכולה לכאוב לאחר כ9 חודשים מהניתוח, ויתכן שהסינוס חזר. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג המנתח או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום אני בן 23 ולפני 4 ימים היתה לי עצירות , לאחר ישיבה ממושכת ומאמץ רב מהרגיל היא נגמרה. לאחר מכן ממש אחרי כמה דק התחלתי להרגיש כאבים באזור פי הטבעת. כאבים שכאבו בזמן ישיבה או מעבר מישיבה לעמידה . בזמן יציאות לא חש כאב אבל לאחר היציאות כן יש כאב מהן שריפה כזאת כאילו יש פצע .. ביומיים האחרונים הבחנתי בדימום קטן בתחתונים . (יש לציין שהדימום לא מופיע בזמן מתן צואה או על הצואה). לאחר מגע עם האצבע הרגשתי מהן בליטה באזור פי הטבעת.. כמו בלוטה קטנה שהיא מקור הכאב והיא מקור הדימום. השאלה שלי אם זה טחור חיצוני או פיסורה האם זה עובר עם הזמן ללא טיפול? אני יודע שממולץ לגשת לרופא , קבעתי תור לעוד יומיים. השאלה אם זה יכול לעבור לבד ללא שום טיפול גם ?

דוד שלום, ממצא /כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים , פיסורה ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך, אם ישנו סבל, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

תודה על תגובתך באשר לניתוח פיסטולה שעברתי. דבר אחד אני לא מבינה וזה את הרציונאל בהנחת חוט סיטון החותך בהדרגה את תעלת הפיסטולה וגם את השריר. מצד אחד החוט נקשר כדי לא לפגוע בשריר ומצד שני הוא אמור לחתוך אותו? האם חיתוך מבוקר/הדרגתי לא פוגע בסופו של דבר בשריר הסוגרים? אשמח להבין את הרציונאל שבהנחת חוט הסיטון. ובנוסף, כמה זמן יכול להימשך מהלך כזה עד שהחוט עושה את עבודתו ונושר ללא התערבות כירורגית נוספת (או לחילופין מתי הוא מוצא בחדר ניתוח)? תודה :)

יעל שלום, כעיקרון, כאשר חיתוך הפיסטולה מבוצע באופן הדרגתי על ידי חוט סיטון חותך, ניתן להשיג שיעורי ריפוי גבוהים, בדומה לחיתוך מיידי, עם פחות סיכון לפגיעה בסוגרי פי הטבעת. לא ניתן לומר שאין כל סיכון בחיתוך הדרגתי, אולם בשיקלול התועלת מול הסיכון, זו יכולה להיות בחירה לגיטימית במקרים מתאימים. משך הזמן לריפוי מלא תלוי במשתנים רבים, ומשתנה ממטופל למטופל. לעיתים יש צורך למתוח את החוט במרפאה מספר פעמים עד לחיתוך מלא של התעלה, ולעיתים יש צורך להשלים את החיתוך בניתוח נוסף. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

עקב כאבים חזקים באזור פי הטבעת, עקב פיסורה (יש גם טחורים), רשם לי הרופא רקטוג'סיק ועזרקאין. האם הכרחי להחדיר לתוך פי הטבעת כמות ממשחת הרקטוג'סיק (כפי שמצוין בעלון) או שמספיק למרוח בפתח פי הטבעת ועל אזור הפיסורה (והטחורים)? כמו כן, יש לי יציאה קבועה מוקדם בבוקר. האם כדאי למרוח את הרקטוג'סיק לאחר היציאה, על אזור לא שטוף, או שעה לפני היציאה ולקחת בחשבון שהמשחה תנוגב לאחר היציאה?

ענת שלום, למרות מה שמצויין בעלון, אנו ממליצים למרוח משחת רקטוג'זיק סביב פתח פי הטבעת, ואין צורך להחדיר את המשחה. מומלץ להשתמש בכמות יחסית קטנה, כגרגר אפונה על קצה האצבע כל פעם, ולמרוח את המשחה פעמיים ביום לפי השעון למשך 6 שבועות. אין בעיה לנגב לאחר כשעה ואין גם בעיה למרוח על עור לא שטוף.

אני בן 61 עברתי לפני שנתיים כריתת רקטום ומאז יש לי סטומה קבועה האם בחיים לא ישתילו רקטום? מדוע יש השתלות כבד,לבלב,כליות ועוד איברים ורקטום אין? אפילו שמעתי שהשתילו למישהי מערכת עיכול!!! אז מדוע לא יכולים להשתיל רקטום???

אבי שלום, לצערי אין כיום בידי הרפואה דרך להשתיל רקטום. ככה זה.

שלום רב, תוך כמה זמן מרגע מריחת רקטוג'סיק ניתן ללכת לשירותים כך שהניגוב לא יהרוס את השפעת הטיפול? (כמה זמן המשחה חייבת להישאר באיזור הטיפול מרגע המריחה?)

ענת שלום, ניתן ללכת לשירותים כשמרגישים צורך, ולא מומלץ להתאפק עקב נטילת המשחה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום לפני כחודשיים יצא לי טחור חיצוני בודד, לא מפריע לי בשום דבר (בפעם הראשונה קצת גרד). פרוקטולוג בדק (רקטוסקופיה) ואמר שזה יעבור תוך שבועיים ושיש לי טחוריים פנימיים בדרגה 2 אבל אסימפטומטים ושאין מה לגעת כרגע. נתן לי רק משחת הידרואגיסטן למרוח באיזור. לאחר כחודש ביצעתי בדיקה נוספת אצל רופא אחר (אנדוסקופיה) ואמר שהכל בסדר בשלב זה ואין צורך לבצע התערבות. הטחור החיצוני נוטה להופיע לפעמים אחרי יציאות (לא תמיד) אבל אחרי כמה דקות חוזר בחזרה. האם יש מה לעשות בעניין? יש צורך לעשות משהו? אציין שאני בן 28 ובריא בד"כ, הולך לחדר כושר באופן קבוע. תודה ושבת שלום.

רועי שלום, אינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ואם הטחור לא מפריע לך כיום באיכות החיים, לא חייבים לטפל בו. בכדי להקטין את הסיכוי לסבל מטחורים, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.אם בכל זאת יש פגיעה באיכות החיים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני בן 61 עברתי לפני שנתיים כריתת רקטום ומאז יש לי סטומה קבועה האם בעתיד יכולים להמציא "רקטום מלאכותי"? האם יהיה אפשר לעשות השתלת רקטום???

אבי שלום, כיום אין בידי הרפואה תהליך של השתלת רקטום, וגם איני יודע שיש כזה הליך בפיתוח. אין לי דרך לחזות מה יהיה בעתיד.

כמה זמן אחרי ניתוח טחורים אפשר לשתות אלכוהול? אני 11 ימים לאחר הניתות וסיימתי עם האנטיביוטיקה

יוסי שלום, אין מניעה רפואית לשתות לאחר ניתוח טחורים

שלום רב, עברתי לפני כשלושה שבועות ניתוח ניקוז אבצס וניקוי תעלת הפיסטולה הסמוכה לאבצס (טרנספינקטרית גבוהה עם פתח פנימי משמאל) הועבר חוט סיטון והידוקו מסביב לשריר. בינתיים במקום עדיין הפרשות מוגלתיות. ויש כאב במקום שבו היה אבצס הדבר מחמיר לאחר יציאה. כאילו שהאבצס שהיה מתעורר מחדש לחיים. במקום הפצע שעדיין פתוח חלקית יש תחושת נוקשות פנימית. האם האבצס יכול לחזור גם בנוכחותו של הסיטון? רק אנטיביוטיקה מקלה על התסמינים - הן על הכאבים והן על ההפרשות המוגלתיות.בביקורת שהייתה לפני כשבוע פצע הריפוי נראה תקין. אולם זה היה תחת השפעת אנטיובטיקה. מאז שהפסקתי אני מרגישה הידרדרות בייחוד לאחר יציאה. בנוסף, אם כל פעם מחדש האיזור מזדהם, כיצד יווצר תהליך של ריפוי? אני מיואשת מהמצב.

יעל שלום, כעיקרון סיטון חותך, כפי שאת מתארת, אמור להביא לריפוי הדרגתי של הפיסטולה על ידי חיתוך הדרגתי של התעלה תוך כדי תהליך ריפויה. כל עוד ישנו סיטון, הפצע צריך להישאר פתוח, וישנה הפרשה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם יש ספק, מציע לפנות שוב לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום רציתי לשאול האם פניקוליטיס היא מחלה מדבקת? גילו את המחלה אצל השותפה שלי תודה מראש!

נתי שלום, פניקוליטיס אינה מחלה מדבקת.

כאמור נותחתי אצלך דר זמורה הנפלא לפני שמונה שנים לפני שבוע הזדהם לי שוב אותו מקום ומסתבר שהיתה לי מורסה על הפיסטולה,, נותחתי תוך שעה מהגעתי למיון מלווה בכאבים עזים,,המורסה הוצאה נקשר לי חוט הסיטון והלכתי הביתה אחרי ההתאוששות ואשפוז קצר,, היום שמתי לב שהחוט נעלם!!!! האם זה נורמלי? מה עליי לעשות??

מורן יפת שלום רב, אם תמשיך לסבול מסימפטומים של פיסטולה כגון הפרשה או אי נוחות מקומית מומלץ לפנות לבדיקה. אם לא יהיו סימפטומים, אין צורך בפעולה ספציפית.

שלום פרופסור, לפני כמה ימים חשתי במעין בליטה בישבן ושמתי לב שינה בליטה בדופן פי הטבעת. יש לציין שאני מבלה שעות רבות בישיבה ולא נתקלתי בתופעות כלשהן בעבר. תמונה: http://imgur.com/dZOZ8Ii

אציין גם שאין כאבים או דימום.

שלום אני סובל ממצב של התלכלכות כמעט תמידית באזור פי הטבעת. זה עדיין לא ברמה של תחתונים מלוכלכות(בד"כ). שאלתי האם זה נחשב למצב טבעי? אני יכול לציין שלפני כמה שנים עברתי ניתוח פיסטולה קלה(עד הניתוח הבעיה היתה כמובן יותר גדולה) וכן שהיציאות שלי מאד רכות וכן שאני בן 58. האם יכול להיות קשר לדברים אלו ומה ניתן לעשות? תודה

דן שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות כעיקרון להתאים לירידה מסויימת באיטום פי הטבעת לאחר ניתוח פיסטולה. אם הפגיעה באיכות חייך ניכרת, יש מגוון בדיקות וטיפולים שניתן להציע, החל משינויים דיאטטיים, דרך פיזיותרפיה של פי הטבעת (ביופידבק), דרך ניתוחים להזרקת חומרים מעבים לפי הטבעת, ועד לניתוחים גדולים יותר (שספק בעיני אם אתה סובל מספיק בכדי לעבור). אם אתה מעוניין בבירור וטיפול, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול