פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום עברתי לפני כחודש ניתוח לניקוז אבצס ליד פי הטבעת. בביקורת לאחר 3 שבועות- החתך נמצא סגור ולא היתה הפרשה. מלמחרת, חזרה ההפרשה בגדול (דרך פי הטבעת) וגם הכאבים התחזקו מאוד במיוחד בישיבה האם הדבר מעיד על התחלת פיסטולה או אבצס שהתמלא שוב ? איזה בדיקה לבקש לעבור כדי לוודא?

משה שלום, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים הן לפיסטולה הן לאבצס חוזר. הבדיקה הטובה ביותר היא בדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. אם לאחר בדיקה הכירורג יחשוב שיש צורך בבדיקות נוספות, הוא יפנה בהתאם. חג שמח ושנה טובה

סובלת מטחורים בדרגה 4 ופיסורה. הרופא המליץ על ניתוח. הוא אמר שאסבול כאבי תופת אחריו. האם קיימות פרוצדרות פחות כואבות?

אריאלה שלום, כעיקרון, ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל, ככל שהניתוח "אגרסיבי" יותר, ההחלמה קשה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה יותר, ולהיפך. לרוב, האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שלך פוגע באיכות חייך היומיומית, ומה את רוצה לשעות על מנת לשפרה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. חג שמח ושנה טובה קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

האם זה סביר שלאחר שאני שמה את כל החוקן בפי הטבעת תוך פחות מדקה אני חייבת להתרוקן? אני שואלת כי בהוראות מבית החולים להכנת חוקן רשום שאני צריכה להיות איתו בין 5-10 דקות. זה לא פעם ראשונה שאני עושה חוקן ותוך פחות מדקה חייבת להתרוקן.... האם זה נורמלי ואם לא על מה הדבר מעיד? תודה

מיכל שלום, תחושת צורך להתרוקן מיד לאחר חוקן יכולה להיות תקינה. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה. שנה טובה ובריאה

שלום, בבדיקה אצל פרוקטולוג התגלה: טרומפוזה קטנה, טונוס שמור, אודם קל מסביב לאנוס. רקטוסקופיה עד גובה 13 ס"מ, טחורים דרגה 2. *החל טיפול בהידרואגיסטין. אין צורך כעת לטפל בטחורים הפנימיים, הם אסימפטומטיים. הרופא אמר שתוך כמה ימים בשימוש עם המשחה, המצב יסתדר ולהמשיך איתה גם מעבר לכך. השאלה, האם בתכשיר עם סטרואידים אפשר להשתמש לפרק זמן ארוך? שאלה נוספת, האם ייתכן שהמצב הנ"ל נגרם בעקבות אימוני כושר (כפיפות בטן באיזור בטן תחתונה ולחיצות השרירים באיזור) ? ושאלה אחרונה, האם אפשר להבריא מהטחורים בדרגה שלי? תודה מראש!

רועי שלום, מומלץ לא למרוח משחה סטרואידאלית יותר מ 2-3 שבועות. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מאמץ הגורם לעליית לחץ בטני, כגון הרמת משקולות, יכול להחמיר טחורים. בשמירה על הרגלי חיים נכונים, הטחורים יכולים לא להיות סימפטומטיים. שנה טובה ובריאה קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום! אני מטופל בפיסורה עם רקטוג'סטיק כבר בערך שבוע המשחה בהחלט עוזרת וניכר שיפור אבל כל פעם שאני מורח אותה, לאחר שתי דקות מופיעים כאבי ראש חזקים שנמשכים זמן רב... וגם קצת תחושה מוזרה בבטן לעתים.. האם זה נורמלי? הרופא שרשם לי את המחשה אמר לי להמשיך עם הטיפול שישה שבועות.. בנוסף, קראתי מקודם שיכולה להיות בעיה לשימוש במשחה ובעיות בכליות, לפני כמה זמן היו לי אבנים בכליות ועדיין לפעמים מרגיש כאבים קלים בצד.. תודה

ערן שלום רב, כאבי ראש הם תופעת לואי ידועה של רקטוג'זיק וקורים בכ 10% מהמטופלים. בכדי להקטין את הסיכוי לתופעה זו, מומלץ למרוח כמות לא רבה, בערך כגרגר אפונה על קצה האצבע, סביב פתח פי הטבעת. אין צורך להחדיר פנימה. ניתן לקחת כדור אקמול כחצי שעה טרם נטילת המשחה. אם עדיין יש כאבי ראש ניכרים, מומלץ לעבור למשחת ניפדיפין, אותה מורחים 4 פעמים ביום, ואינה גורמת לכאבי ראש. אין מניעה להשתמש במשחות אלו עם אבני כליות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, רציתי בבקשה לשאול באילו בתי חולים בארץ משתמשים היום בטכניקה זו, והאם החמרים הללו נמצאים בסל הבריאות? בתודה ובברכה

שלום רב, בשיבא אפשר לבצע תיקון פיסטולה פריאנאלית עם דבק ביולוגי. איני יודע לגבי בתי חולים אחרים. שנה טובה ובריאה

כיצד ניתן לאבחן זאת? האם מבחן פליטת בלון יועיל על אף שאני לא סובלת מעצירות או בעיית התרוקנות ?

כרמל שלום, מבחן פליטת בלון הוא אחת מהבדיקות שמבוצעות כשגרה כשיש חדש לאניזמוס. בדיקות נוספות כוללות לרוב מנומטריה מלאה (באותה עת מבוצע לרוב מבחן פליטת בלון), ובדיקת דפקוגרפיה או אולטרסאומד פרינאלי דינאמי או שניהם. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול.

לפרופ' שלום רב, בעיה שנגררת כבר 9 שנים ולא מוצא לה מענה, עברתי הרבה רופאים והייתי שמח לדעתך בנידון. בחור בתחילת שנות ה30. השאלה היא בעצם לגבי היתכנות דלקת כרונית בחלחולת עקב פציעה פיזית והאם היא יכולה לנדוד לכוון הפרוסטטה שכן הקיר משותף. לפני 9 שנים, זוגתי דאז נהגה לעסות לי את איזור הפרוסטטה בזמן קיום יחסים. כדרך קבע. זה מעולם לא גרם כאבים, לא בחלחולת ולא ב"נק' הג'י". באחת הפעמים, במקום להגיע לדופן החלחולת המדובר עם כרית האצבע, היא הגיע אנכית, עם הציפורן. זה גם היה יחסית בתנופה. התוצאה הייתה שהרגשתי שהיא יצרה חתך בדופן החלחולת, איפה שנק' הג'י בדיוק מול הערמונית. זה כאב באותו רגע בגלל הפציעה הפיזית שם. אך לא היה לי איזה כאב אגני חד שגרם לי לגשת לרופא או משהו. מה שקרה מאז זה שכל פעם שמכניסים לי אצבע לשם, אפילו האורולוגים, האיזור תמיד מרגיש כואב, כאילו דלוק. אבל אין חום, ואין איזה כאב אגני חד שיגרום לי לגשת לרופא במיידי או משהו. עוד דבר שהתווסף בערך שבועיים שלושה מאותו רגע, כל פעם שהייתה צואה בחלחולת (לפני יציאות או תוך כדי), הרגשתי כאב עמום. לא שריפה, לא משהו בלתי נסבל, פשוט כאב עמום כמו שאלחץ על פצע דלוק בעור. שזה כאילו בגלל שהצואה נגעה באותו איזור. זה לא השתנה זה המשיך ככה גם שנתיים קדימה. לאחר שנתיים שנתיים וחצי היה שבועיים של שלשול חריף עם דם נוזלי בכמויות (לא מאיזה טחור או משהו, ממש מהמעי). ומאז, הכאב העמום כשמשהו עובר בחלחולת כבר לא מורגש, אך הרגישות בפנים והחום (תחושה באצבע של בערה, לא "חום גוף") נשארו אותו דבר. חודש לאחר הפציעה החלו תסמינים של דלקות שתן, וסיפור כרוני שנמשך כבר 9 שנים. לא מצאו כלום בשתן / ערמונית בהיבטים הקלאסיים של דלקות באיברים אלו. פנייתי אליך היא כי הרגישות הזו עדיין קיימת עד היום. הכאב בזמן צואה נעלם אחרי 3 שנים כאילו המערכת הסתגלה, אך בדיקה עם אצבע עדיין מרגישה שהכל בפנים חם, ונגיעה בקיר ליד הערמונית מרגיש אי נוחות דלקתית שכזו. אני יודע כי אני יודע איך הכל הרגיש לפני הפציעה. שאלתי היא האם יכול להיות, שהפציעה הזו, בגלל שהאיזור לא סטרילי מטבעו, החמירה לכדי דלקת כרונית (ללא חום או משהו שבולט במדדים), שהגוף סוג של התרגל אליה כסטטוס קוו, והאם יכול להיות שהזיהום שנוצר עבר לכוון הערמונית, שכן זה היה ציפורן אנכית בקיר המשותף? נאמר לי כבר שבקולונוסקופיה לפעמים פוצעים פיזית את החלחולת / מעי, אך למיטב ידיעתי זה נעשה כשהמעי ריק ובד"כ נותנים אנטיביוטיקה לאחר מכן... וכאן המצב שונה. גם ציפורן זה דבר די מזוהם ... המון תודה מראש, מוטי

מוטי שלום, ככלל נדיר מאד שפציעה תגרום לדלקת כרונית שנשארת כ" סטטוס קוו" במשך שנים, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום , יש לי פיסורה מזה כחודש וחצי כאבים עזים אחרי יציאה ובזמן יציאה .. רציתי לדעת האם זה אפשרי להיות עם פיסורה בקרבי בזמן שטח ללא מקלחת עם כאבים שכאלה .. ואיך אפשר להקל על הכאבים ? נתנו לי ניפדיפין מרחתי במשך חודש לא עזר לי . נתנו לי רקטוג'סיק אני מורח אותו כשבוע אך אין שיפור והכאבים הולכים וגוברים .. תודה מראש .

שמעון שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני לגבי טיפול או תנאי שירות כאלה ואחרים באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ולהשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם או לקבל בצבא, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, ולהקפיד על שתיה מרובה. מומלץ לפנות דרך רופא היחידה לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

איזה מוגבלויות יש בפיסורה ? כלומר מה אפשר לעשות ומה לא ? להתאמן ? לרוץ ? תודה מראש

שלום רב, כבר כמה חודשים שהיה לי חריץ מעל פי הטבעת אשר דימם והפריש, ולפני שבוע עשיתי ניתוח שבו חתכו את האזור ותפרו, לאחר מכן ביקשו ממני לעשות אמבטיות עם פולידין \ להתקלח עם טוש וכו'. עכשיו יש בביתי בריכה קטנה מלאת מים (ללא כלור ומעט מלח ) השאלה שלי היא האם ישיבה בבריכה תתרום \ תזדהם \ לא תעשה שום דבר? תודה רבה מאוד, רז.

רז שלום, ניתן להשתמש בבריכה בביתך או במקלחות רגילות, לפי נוחיותך.

שלום, אני חודשיים וחצי לאחר לידה. לקראת סוף ההריון התחילו לי טחורים- גולה קטנה שיוצאת לאחר התרוקנות. לא סבלתי מכאבים, או מדימום, אלא רק הידיעה שהיא שם, ובכ"ז מרחתי משחה נגד טחורים בידיעה שזה חלק מתופעות הלוואי של ההריון ולאחר הלידה היא תחלוף. לאחר תקופה של שימוש במשחה לא היה שיפור או שינוי. עם זאת, חודשיים וחצי לאחר הלידה והמצב נשאר זהה- גולה לאחר התרוקנות, ללא כאבים וללא דימום, או תחושה בכלל. כאמור, מריחה של משחה לטיפול לא עוזרת... יש משחה חזקה יותר שתוכל להמליץ עליה? להמתין עוד זמן ולחכות שהגוף יחזור לשלו? למען האמת אני חוששת מאוד מבדיקת רופא במצב מביך ואשמח למצות את כל הפתרונות האפשריים לפני שאאלץ לעשות זאת. תודה

מהוזה שלום רב, הממצא שאת מתארת יכול להתאים לטחורים, למרות לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, והאינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים. עליך להחליט כמה הסבל שאת מתארת פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם את רוצה לטפל בכך. אם המשחה לא עוזרת, איני רואה טעם להשתמש בה. אם בכל זאת יש סבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בן 28 ובריא בד"כ. שמתי לב אתמול לאחר היציאה שיש לי כמו ג'ולה קטנה ולאחר חיפוש באינטרנט וביקור אצל רופא המשפחה, אישרו לי שזה טחור חיצוני. בהתחלה זה קצת הפריע וגירד מאוד, היום כבר פחות. האם ייתכן שזה נגרם בגלל כושר גופני? האם עליי להגביל את עצמי עכשיו? איך מטפלים בזה? והאם זה יכול להעלם לבד? תודה

רועי שלום, תלונה כפי שאתה מתאר יכולה להתאים לטחור חיצוני עם קריש דם, למרות לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קריש הדגם לרוב נספג בטווח ממוצע של שבועיים ואז הממצא שאתה ממשש קטן, והסבל לרוב חולף. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מספקת בפרק הזמן האמור, או אם יש החמרה כלשהי, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

יש קשר כלשהו לאימוני כושר והאם עליי לשנות אותם ?

האם זה סביר שיהיה למישהו אניזמוס ללא בעיית עצירות אשר תתבטא רק בתחושת לחץ/כאב בפי הטבעת?

כרמל שלום, אניזמוס יכול בהחלט להתבטא בכאב אגני גם ללא עצירות או הפרעות התרוקנות.

חבר שלי אמר שאני יכולה לדעת האם איזור פי הטבעת שלי עם פטריה אם אקח מקל קרטיב ואגרד באיזור פי הטבעת למעלה , כלומר העור שמעל פי הטבעת , ואם תהיה שכבה כמו שעווה דקה סימן שיש פטריה וזה באמת מה שיצא לי, האם זה סימן לפטריה?

אנה שלום, צורת בדיקה זו אינה מוכרת לי. אם את חושדת שאת סובלת מפטריה באזור פי הטבעת, מומלץ לפנות לרופא עור לבדיקה והכוונת הטיפול

שלום, מעדיף להישאר בעילום שם. עשיתי אצלך ניתוח לפיסורה לפני 3 חודשים ועד עכשיו לוקח פגלקס. אני רוצה להפסיק את ההתמכרות הזו.. איך עושים את זה בהדרגה? ומה מומלץ לאכול חוץ מירקות? כל נזמן אומרים לי סיביים תזונתיים, אבל אילו מאכלים עתירים בכך?! תודה!

שלום רב, כלכלה עשירה בסיבים כוללת בעיקר פירות, ירקות וחיטה מלאה. חשוב להקפיד על שתיה מרובה. מומלץ להוועץ התזונאית קלינית. מומלץ "להגמל" מנורמלקס בהדרגה על ידי הפחתה הדרגתית של הכמויות הנצרכות.

אני משתמשת בלקסין פורטה לעצירות. נאמר לי שזה גורם למעיים עצלות ויש לעבור לנורמלקס. האם זה נכון?

אריאלה שלום, אכן, מומלץ להמנע משימוש בתרופות משלשלות כגון לקסדין לתקופות ארוכות, ושימוש ממושך עלול לגרום ל"התמכרות" של המעי. אין מניעה להשתמש בנורמלקס לטווח ארו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום. אני בת 36. בחודשים אחרונים אני סובלאת בכאבי תופת בעמוד השידרה. לפני כשלושה שבועות ראיתי שבכה לי צואה מיימית. חשבתי שכנראה יש לי וירוס, אבל מאז זה לא מפסיק. התחתונים שלי כל הזמן מוכתמות בצואה. אני בכלל לא מרגישה שבורח לי. זה מתחיל להתריד אותי. כשהייתי שבוע שעבר אצל האורטופד, לא סיפרתי על כך כי זה מביך. יכול להיות שזה קשור לבעיה אורטופדית? (האורטופד טוען שיש לי לחץ על עצב). יש לי שבוע הבא mri של האגן. האם יראו שם את הבעיה? מה עלי לעשות? תודה

שני שלום, הפרעת שליטה כפי שאת מתארת יכולה להיות קשורה לבעיות בעמוד השדרה, ולעיתים יכולה לבטא מצב דחוף הדורש טיפול. מציע לפנות לאורטופד בדחיפות (אפילו דרך חדר מיון אם צריך) ולספר לו על תופעה זו.

חבר שלי אמר שאני יכולה לדעת האם איזור פי הטבעת שלי עם פטריה אם אקח מקל קרטיב ואגרד באיזור פי הטבעת למעלה , כלומר העור שמעל פי הטבעת , ואם תהיה שכבה כמו שעווה דקה סימן שיש פטריה וזה באמת מה שיצא לי, האם זה סימן לפטריה?

אנה שלום, צורת בדיקה זו אינה מוכרת לי. אם את חושדת שאת סובלת מפטריה באזור פי הטבעת, מומלץ לפנות לרופא עור לבדיקה והכוונת הטיפול.

בעקבות עצירות קשה נפתחה לי פיסורה כרונית שסבלתי ממנה בעבר ואליה הצטרפו עוד שתיים. הרופאה איבחנה עוד פיסורה אחת ואני חושבת שיש לי גם פיסורה שלישית.הרופאה לא התרגשה ואמרה שאם אשמור שלא תהיה לי עצירות זה יעבור. אני לוקחת לקסין ומורחת ניפיפידין ועזרקאין. מיותרלתאר את הסבל שאני עוברת. באוקטובר הרופאה קבעה לי תור לרקטוסקופיה. האם היא צודקת? אריאלה

אריאלה שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם את לא בטוחה בייעוץ שקיבלת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בחור בן 32, סובל מטחורים מזה 10 שנים. לאחרונה התחיל דימום מסיבי בעת יציאות (ולא נשמך אח"כ). האיבחון הנוכחי הוא "טחורים פנימיים דרגה 3", והמליץ על הניתוח radical hemorrhoidectomy - by excision. השאלה היא האם תמיד יש צורך בניתוח במקרים כאלה? האם יש טיפוליים אחרים? האם יש סיבה לחשוש מהניתוח? תודה.

רועי שלום, אם הדימום לא גורם לחסר דם המתבטא באנמיה או בחסר ברזל, אז האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא לרוב על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שאתה מתאר פוגע באיכות חייך היומיומית, ומה אתה רוצה לעשות על מנת לטפל בכך. הטיפול הבסיסי ביותר בטחורים הוא ריכוך יציאות והרגלי התרוקנות נכונים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ להמנע מישיבות ממושכות בשירותים. מעבר לכך, ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, שכריתת טחורים היא הרדיקאלית ביניהם. ככלל, ככל שהטיפול יותר מתון, ההחלמה יותר קלה, והתועלת לטווח ארוך פחות בולטת, וככל שהטיפול יותר רדיקאלי, ההחלמה יותר קשה, והתוצאה לטווח ארוך יותר טובה. מידע על אפשרויות הטיפול העיקריות מצוי במידע למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום אני בהריון בחודש השמיני לפני כ שנתיים עברתי ניתוח לפיסורה , לפני כחודש בהריון התחילה לי דליפת צואה קלה (פי הטבעת תמיד מלוכלך לא משנה כמה אני מנקה ) , האם זה שילוב של הניתוח וההריון ? האם זה יעבור אחרי הלידה ? האם יש משהו לעשות בנידון תודה

דפנה שלום, כל הגורמים שציינת יכולים לתרום לירידה מסויימת ביכולת השליטה בפי הטבעת, אשר יכולה להשתפר עצמונית לאחר הלידה. אם אין שיפור מספק מספר חודשים לאחר הלידה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול, שכן במקרים רבים ישנם טיפולים שיכולים לשפר את איכות החיים. חשוב מאד לשתף את הרופא המיילד העוקב אחר ההריון בבעיה זו, שכן יתכן שמידע זה יכול לשנות את השיקולים המיילדותיים. למשל, יתכן שיהיה מקום לשקול ניתוח קיסרי, של מנת להקטין את הסיכוי לפגיעה נוספת לסוגרי פי הטבעת בעת לידה.

אחי עבר ניתוח לפיסטולה אנאלית לפני מספר ימים, ביום 12/08/15. מאז יש לו הפרשות של אבסס והוא משתמש בפד סופג. אומנם ההפרשות פחתו אך עדיין יש הפרשות. השאלה עד מתי יהי הפרשות ? מה ניתן לעשות על מנת להפסיק את ההפרשות ?

גדי שלום, ישנם סוגים שונים של ניתוחים לפיסטולה, ואיני יכול לתת עצה כלשהי מבלי להכיר את כל פרטי המקרה. בחלק מהניתוחים מבוצע חיתוך של הרקמה והשארתה פתוחה לריפוי הדרגתי, ואז אכן צפויה הפרשה למשך מספר שבועות עד לריפוי הפצע. אם יש ספק, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום. לפני כשבועיים החלו כאבים באיזור פי הטבעת אשר הלכו והתגברו והפכו לבלתי נסבלים (לקחתי משככי כאביםפ לאורך כל היום). השבוע הכירורג איבחן זאת כפיסורה (כולל גם בליטה קטנה ליד פי הטבעת). הוא רשם לי ג'ל ניפאדיפין (עם ISDN), משחת עזרקאין להקלה בכאב, ו2 כפות שמן פרפין ביום לריכוך היציאה. כמו כן המליץ על אמבט ישיבה עם מים חמים וסבון. מספר שאלות: 1. אני סובלת ממעי רגיז המתבטא בכאבי בטן, גזים, ובריבוי יחסי של יציאות (3-4 פעמים ביום). מכיוון שהכאב אחרי כל יציאה הוא פסיכי, ומלווה אותי שעות לאחר מכן, אני מנסה לעשות "דיאטה עוצרת" של אורז, קרקרים וכו'. מצד שני - אומרים שזה לא טוב לפיסורה מכיוון שזה עלול ליצור "יציאה קשה". השאלה היא מה עדיף? מספר רב של יציאות "רכות" שאחרי כל אחת יש כאב גדול (מוביל לכך שהכאב לא נגמר), או שכן לנסות להפחית את כמות היציאות באמצעות דיאטה זו. בכלל - אולי כדאי לצום 2-3 ימים כדי להפסיק ללכת לשירותים ולתת לפצע סיכוי להחלים? 2. שתי כפות שמן פרפין ביום זה מספיק? אולי כדאי יותר? מה הזמן הכי טוב לקחת את זה? עד כה לקחתי את זה מיד אחרי ארוחת הבוקר. האם זה בסדר לקחת את זה כשבועיים? (הבנתי שזה בעייתי לאורך זמן). 3. האם הגיוני שאחרי מריחת ג'ל הניפאדיפין יש תחושת עיקצוץ וצריבה לרבע שעה בערך? כאילו זה עשוי ממנטה חריפה 4. אמבטיית ישיבה אחת ביום זה מספיק? צריך יותר מזה? 5. תוך כמה זמן אתחיל להרגיש שיפור במצב?... :( תודה רבה מראש על העזרה!

לילך שלום, על מנת לאפשר לפיסורה להרפא, מומלץ שהיציאות יהיו רכות כספוג, אך לא שלשוליות. ניתן להשתמש במרכך יציאות סינטטי כגון נורמלקס. אין בעיה לחקת שמן פראפין למספר שבועות, אולם לא מומלץ ליטול אותו חודשים רבים (נורמלקס ניתן ליטול לטווח ארוך). משחת הניפדיפין אינה מיוצרת על ידי בתי חרושת לתרופות והיא מורכבת בהכנות רוקחיות מקומיות. כל בית מרקחת משתמש בחומר אחר לערבב בתוכו את הניפדיפין. אם החומר שנטלת גורם לך לאי נוחות, מומלץ לשאול את בית המרקחת אם יש להם ניפדיפין בתרכיב אחר, או לרכוש אותו בבית מרקחת אחר. מבחינת אמבטיות- כמה שנוח לך זה בסדר. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בן 25 בעל יציאות קבועות לפחות פעמיים ביום. באופן רגיל בשנים האחרונות לפעמים יש לי דימום אדום בהיר על הנייר ולעיתים קצת מגרד או כואב דקות אחרי מתן צואה וניגוב. ביומיים האחרונים חש כאב ממש חזק לאחר מתן צואה וקושי רב לנגב לאחר מכן ותחושת כאב בפי הטבעת שנמשכת שעות לאחר מכן. בסתכלות עם מראה לא רואה משהו חריג וביומיים האלו לא סבלתי כלל מדימום. מה כדאי לעשות כרגע מלבד לקבוע תור לרופא משפחה?

אבי שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לפיסורה בפי הטבעת, למרות שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום דר, אני בן 22, מקיים מין אנאלי, ללא היסטוריה של סרטן המעי במשפחה, בארבע חודשים האחרונים בערך סבלתי מדימום מועט בסוף הצואה ועל הנייר, הדימום לא היה מלווה בכאב כלל ולא היה היו לי שינויים בהרגלי יציאות מלבד קצת גזים שאני מתאר לעצמי שנוצרו בעקבות אוכל עשיר בירקות קטניות וסיבים תזונתיים מאחר ואני טבעוני ואלה הדברים שאני אוכל, הרופאה שלחה אותי לפרוקטולוג וגאסטרו , הפרוקטולוג לא ראה טחורים אך נתן טיפול של 3 שבועות עם נרות, והגאסטרו המליץ על קולונוסקופיה ישר, לאחר שהתחלתי את טיפול הנרות הדימום הפסיק, האם כדאי ללכת לעשות בדיקת דם בצואה כדי לוודא או בכל זאת להיבדק בקולונוסקופיה? תודה.

אלי שלום, כעיקרון הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 22 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה, למרות שאלו לא נראו בבירור בבדיקת פי הטבעת. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לשקול ביצוע בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. לאור גילך, נראה לי שבדיקה של החלק הסופי של המעי הגס, שנקראת סיגמואידוסקופיה (או קולונוסקופיה קצרה), יכולה להיות הולמת.

ערב טוב, בשבוע האחרון עקב וירוס / כאב בטן הייתי כל יום בשירותים, ובחלק מהימים אפילו פעמיים ביום. כמעט כל היציאות היו חצי מוצקות חצי שלשול, אך לא כל קושי ביציאה עצמה. שלשום (לאחר 4-5 ימים) לאחר יציאה חשתי כאב באזור פי הטבעת, ולאחר המקלחת ובדיקה באמצעות המראה שמתי לב לטחור שיוצא לי מפי הטבעת. כמובן שגם בעת ישיבה זה כואב,אבל הכאב נסבל. שאלתי היא, האם ובהנחה שכאבי הבטן יעברו ואני אחזור ליציאות של פעם ביומיים-שלושה, האם הטחור יכנס בחזרה למקומו ? כהערה אציין, כי בעבר (שנה-שנתיים) חשתי כאב דומה, שבדיעבד אני חושב שנבע מאותה סיבה, אך הכאב חלף עם הזמן, כך שאני מניח שהטחור חלף מעצמוה

דניאל שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אכן מדובר בטחורים, פעמים רבות הם אכן משתפרים עצמונית תוך מספר שבועות. אם אין שיפור מספק, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר יש לי שאלה למה ניתוח כריתת טחורים מקובל היום פחות הרי זה הניתוח עם התוצאות הטובות ביותר לא עדיף לעבור תניתוח הזה עם החלמה קשה של כ חודשיים ואחרי זה לקבל שקט לכול החיים מאשר לעשות ניתוח קל יותר אבל היעילות שלו פחות טובה תודה

שלום רב, ישנה היום קשת של טיפולים לטחורים, וככלל ככל שהניתוח "מתון" יותר, ההחלמה יותר קלה, והתוצאה לטווח ארוך פחות טובה. מאחר שטחורים הם לרוב בעיה של איכות חיים, כל אחד יכול לעשות את השיקול ולקבל את ההחלטה שלו.

שלום אני בת 33 בריאה בדרך לאחר טיפול בהליקובקטר פולרי לאחר כשבוע מסיום הטיפול סבלתי מעצירות נוראית מלחיצות כמו לידה ממש צריכה ללחוץ חזק על מנת להקל על היציאה ..ואז מרגישה שהצואה חותכת אותי ואני רואה דם לאחר מכן כששוב נכנסת לשירותים אני מרגישה כאבים איומים בפי הטבעת עד כדי שקשה לי לשבת לפעמים ובכיווץ אני ממש מרגישה כאבים רציתי לדעת אם זה מזוהה עם פיסורה ? האם אני הולכת למות כתוצאה מגידול ? האם עצירות קשה יכולה לגרום לזה ..לרוב יש לי הרגשת אי נוחות בבטן התחתונה בצד ימין סמוך למפשעה ..כשיש לי עצירות. יש לי תור לפרוקטולוג ב1.9 האם להקדים אותו? בתודה מראש לולה

לולה שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות בהחלט להתאים לפיסורה בפי הטבעת, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, מה קורה אם אין מטפלים בפיסטולה ? התור לבדיקת TRUS רק בעוד 4 חודשים. האם הפיסטולה עלולה להזדהם בבריכה ? בים ? תודה

פיני שלום, אם לא מטפלים בפיסטולה, היא לרוב פשוט מתמידה. לעיתים עלולים להווצר אבצסים חוזרים ונשנים. בריכה וים אינם גורמים לזיהום של הפיסטולה.

בוקר טוב ד"ר, אני בת 46, 3 שנים אחרי ניתוח קיצור קיבה בשם מעקף תריסריון ( B.P.D ), סובלת שנתיים מפיסורה אנאלית, לאחר ביקור אצל פרוקטולוג, נאמר לי שאין צורך בניתוח ושעלי לשנות את התזונה. ... בעקבות הניתוח אני נוטה יותר לשלשל מאשר לעצירות ויש לי בין 4-5 פעולות מעיים ביום שזה נורמלי למצבי... מה עלי לאכול?

חלי שלום, לאור הרקע הרפואי שלך מומלץ לפנות ליעוץ מסודר של תזונאית קלינית.

שלום רב 1 לגבי שימוש:כמה כמות לשים לא ברור לי. כמות קטנהכמו בגודל של אפונה? או לשים 2.5 ס"מ כמו בהוראות.. (רופאת המשפחה אמרה לשים כמו אפונה..) 2 האם זה גורם לכאבי ראש קשים? האם אסור ליטול ויאגרה ולשתות אלכוהול בתקופת השימוש? 3 האם בעית העצירות ואי הנוחות בפי הטבעת יכולה לגרום לכאבי בטן?

יעקב שלום רב, רקטוג'זיק יש ליטול בכמות קטנה, כגרגר אפונה, פעמיים ביום, למריחה סביב פי הטבעת. אין צורך להחדיר פנימה. המשחה גורמת לכאב ראש בכ 10% מהמטופלים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני סובלת מכאבים ברקטום בעת מתן צואה ובנוסף מגזים ותחושת עצירות (אף שכל בוקר אני מבקרת בשירותים). אני סובלת ממעי רגיז ואני תוהה אם זה יכול להיות החמרה ברוגזו של המעי או משהו אחר לחלוטין? תודה, אמי

אמי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לבעיות שונות כולל מעי רגיז. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ב10 ימים אחרונים יש לי את הסימפטומים הבאים: כאבים מושכים, עמומים ברקטום (כמו הרגשת צורך ביציאה, או התכווצויות באזור הרקטום) הרגשה של לחץ ומלאות ברקטום, גירוי פנימי יציאות מרובות בכמויות קטנות מהרגיל, עם הרגשה של צורך ביציאה נוספת זמן קצר לאחר מכן. היציאות יכולות להיות קשות, רכות או ממש שלשול. היו ימים שהגעתי ל6-8 יציאות ביום. היציאות עם מאמץ. יחד עם זאת אין את ההרגשה הרגילה של צורך ביציאה אלא יש בעיקר הרגשה של מלאות ולחץ ברקטום שלפי זה אני מבינה שיש לי יציאה ההרגשה של צורך ביציאה יכולה להיות גם כשאין יציאה בפועל הפרשה צואתית מפי הטבעת- צורך בניגובים רבים מאד לאחר כל יצאה ולעיתים גם כשאין יציאה, עד כדי הכתמת תחתונים. כמעט כל הזמן קיימת ההפרשה הזאת. בנוסף: מדי פעם הרגשה של גירוי בכיס השתן צורך רב בהשתנה שיבוש במחזור החודשי- הופעת הפרשת חומות כ-10 ימים לפני המחזור הצפוי. כאבי בטן שמאלית תחתונה, לעיתים בכל הבטן מדי פעם בחילות וחוסר תיאבון, צרבות. ברקע: יש לי IBS- D עם הטבה חלקית בטיפול בנורטילין. מזה זמן רב סובלת מבעיות שונות באיזור רקטום ופי הטבעת: הפרשה צואתית לא רצונית וצורך בניגובים רבים, אובחנה אצלי פיסורה, הרבה פעמים יש הרגשה של צריבה וכאב בפי הטבעת. נשללה פיסטולה. מה יכולות להיות הסימפטומים שהופיעו ב10 ימים האחרונים לאור הרקע שלי? האם זה משהו דחוף? בתודה! יוליה

יוליה שלום, צר לי לשמוע על סבלך, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. בכל החמרה ניכרת יש לפנות לחדר המיון.

שלום. עברתי ניתוח לכריתת הרחם + הרמה של שלפוחית השתן וחיזוק הרקמה של ריצפת האגן לפני שלוש שנים. היום אני בת חמישים ושש. מאז הניתוח אני מקפידה (בניגוד לעבר שסבלתי מעצירויות) על 4-3 יציאות רגילות בשבוע. מאז הניתוח אני סובלת משחרור גזים בכל שעות היממה, בתנוחות שונות, לפני ואחרי ארוחה, יציאה, רעב, שובע..... המצב מאוד מביך. בשנה האחרונה משתדלת להימנע מקמח וסוכר לבן. אוכלת פחות מטוגן ופחות אוכל מוכן.(אין השפעה על הגזים) האם יש פתרון שיכול לפחות להקל? בתודה מראש.

רותי שלום, אם את מתכוונת לכך שגזים משתחררים ללא יכולת שליטה, אז סביר שמדובר בבעיה בשליטה בסוגר פי הטבעת. ישנם טיפולים שונים שיכולים לשפר את יכולת השליטה בסוגר. מידע כללי בנושא זה מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטריה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום מזה מספר חודשים סובלת מאנמיה עם חולשה משמעותית המוגלובין, ברזל ופרטין נמוכים. קבלתי עירויי ברזל ולאחר מספר שבועות כל התוצאות של בדיקות הדם שוב נמוכות. עשיתי קולונוסקופיה+גסטרוסקופיה שיצאו תקינות. לאחרונה סובלת מדימומים שהתגברו בימים אחרונים ומאז העייפות והחולשה התגברו. אשמח לעצתך.

אורית שלום, אם את סובלת מאנמיה מחסר ברזל ובדיקות המעי הגס והקיבה היו תקינות, מומלץ לחפש מקורות דמם אחרים, כולל פי הטבעת- על ידי בדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, ובדיקת גניקולוג. כמו כן מומלץ להתייעץ עם גסטרואנטרולוג האם יש מקום לבצע הדמיה של המעי הדק.

להבנתי בדיקת אולטרסאונד דינמי של רצפת האגן ( אולטרסאונד פרינאלי) נעשה על ידי אותו מכשיר שאיתו עושים את בדיקת אולטרסאונד טרנסרקטלי . פשוט בבדיקה הפרינאלית שמים את המתמר באזור הפרינאום בעוד שבטרנסרקטלי שמים אותו בתוך הרקטום. אם כך הדבר מדוע יש בתי חולים (לדוגמה בצפון) אשר מבצעים אולטרסאונד רקטלי איך אינם מבצעים בדיקה אולטרסאונד פרינאלי? אשמח להסבר

נועה שלום, בדיקת אולטרסאונד פרינאלי דינאמי דורשת נסיון ומיומנות ספציפית של הבודק, ולא כל מי שמיומן באולרסאונד טרנסאנאלי מיומן גם באולטרסאונד פרינאלי.

אני בן 31. עברתי לפני כשבועיים ניתוח לכריתת טחורים דרגה 4 לאחר שסבלתי מהם כ-9 שנים (שום טיפול אחר לא עזר). מאז הניתוח אני שותה שתי כפות שמן פרפין (אחת בבוקר, אחת בערב) ושותה נורמלקס (הכמות המומלצת: 17 ג') בנוסף לדיאטה עם מספיק סיבים. קראתי ברשת כי לא מומלץ להמשיך עם הטיפול בשמן יותר משבועיים. ניסיתי להפסיק (אך להמשיך עם הנורמלקס) וכעת אינני מסוגל כמעט להוציא כלום. כל יציאה קשה מאוד, הרגשה כאילו אינני יודע איך לעשות צרכים. ניסיתי לחזור לשמן והיציאה יוצאת בלי בעיות. א. האם קושי בצרכים הוא נורמאלי שבועיים לאחר הניתוח? ב. האם עליי לחזור לשמן, או שיש טיפול נוסף?

בן שלום, ניתן ליטול שמן פראפין למספר שבועות, אך לא מומלץ ליטול שמן פראפין חודשים רבים. ניתן להדביר את מינון הנורמלקס להקפיד על שתיה מרובה על מנת לאפשר יציאות רכות.

הי לפני שישה ימים היה לי עצירות לאחר כמה שעות הרגשתי אי נוחות בפי הטבעת וראיתי שיש גוש קטן בגבול בין הפנים לחוץ רואים אותו הוא די בולט. לא כואב לי ברמה קשה אבל זה אי נוחות מטורפת וזה לא עובר כבר שישה ימים (אני מטפל במשחה ללא מרשם שקניתי מהסופר פראם) היא מטיבה אך לא יותר. אני לא יודע מה לעשות האם עלי להכניס את זה לבפנים כמה זמן הכאב ימשך זה ישאר לי? יש מצב שזה יעבור טבעי? קראתי את כל המידע על טחורים אך על השאלות הללו לא מצאתי מענה. השאלות הפשוטות ביותר מתי ואיך זה יעבור (אני מעדיף לעשות הכל חוץ ממלכת לרופא, בעניין זה)

בר שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לטחור חיצוני עם קריש דם, למרות שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אכן מדובר בטחור חיצוני עם קריש דם, לרוב הוא נספג עצמונית בטווח של כ 2-3 שבועות. בינתיים מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם ישנה החמרה כלשהי יש לפנות למיון. אם שאין הטבה בפרק הזמן האמור מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב מעוניינת לעבור באופן פרטי בדיקת MRI כדי לשלול גידול באזור הרקטום. שאלותי הן אלה: 1. כיצד נקרא MRI לבדיקת הרקטום? האם MRI רצפת האגן? 2. כדי לבצע את הבדיקה באופן פרטי עלי להשיג הפנייה...כמה סביר שאקבל הפנייה לMRI כאשר יש לי הפנייה לקולנסקופיה אך יש לי דחייה אמיתית מלבצע אותה בידיעה שמדובר בקולנסקופ שעבר מאות ישבנים. ולכן אני מעדיפה לעבור אמ אר אי? 3. אני יודעת MRI יכול לבדוק רק את החולחולת ולא את כל המעי הגס אך האם בנוסף נבדק גם אזור הסיגמא?

בדיקת MRI אינה נחשבת כלי מקובל לאבחון ראשוני של גידול ברקטום ולכן קשה לי להניח שתקבלי הפניה לכך. בנוסף, הבדיקה אינה בודקת את מרבית הסיגמואיד קולון. אם את מעוניינת לבצע הדמיה במקום קולונוסקופיה מומלץ לבצע קולונוסקופיה וירטואלית, שהיא בדיקת CT. בדיקה זו (כמו גם קולונוסקופיה) יכולה לעיתים "לפספס" ממצאים בחלקו הנמוך של הרקטום, ולכן מומלץ להשלימה בבדיקת אצבע של כירורג.

רציתי לדעת האם אנוסקופיה בודקת את כל הרקטום או רק חלק ממנו והאם בדיקת רקטוסקופיה בודקת צניחת חלחולת או שמספיק בדיקת אנוסקופיה תודה

שלום רב, בדיקת אנוסקופיה בודקת רק את פי הטבעת ובדיקת רקטוסקופיה בודקת את הרקטום. צניחת חלחולת מודגמת לרוב בהסתכלות חיצונית על איזור פי הטבעת. צניחה במנוחה נראית כבר בבדיקה במנוחה, וצניחה במאמץ ניתן לראות בעת מאמץ דמוי התרוקנות. צניחת חלחולת פנימית מודגמת בבדיקות הדמיה כגון אולטרסאונד פרינאלי דינאמי או דפקוגרפיה.

בס"ד רציתי לשאול אם לחץ תוך בטני מוגבר כאבי בטן שיעול הקאות הימנעות מיציאות יכול להוביל לטחורים? ואם בעקבות הלחץ התוך בטני המוגבר זה יכול להוביל לרפלוקס תודה מראש

שלום רב, לחץ תוך בטני מוגבר באופן כרוני הוא גורפ סיכון ידוע להתפתחות טחורים. הקשר בין לחץ תוך בטני מוגבר להווצרות רפלוקס פחות חד משמעי.

אני חיילת. לפני כארבעה חודשים בערך, סבלתי מכאבים בעצם הזנב, התברר שזה אבצס והפנו אותי למיון ושם עשו לי ניקוז. באתי לביקורת והמליצו לי על ניתוח אבצס, כדי להיות בטוחים שזה לא יחזור לי. ועוד שבועיים יש לי את הניתוח, השאלה אם באמת כדאי לעשות, כי שמעתי שזה כאבים נוראיים, וקשה לתפקד בזמן הזה. ועדיין יש לי כאבים באיזור של החתך כל פעם שאני יושבת, והשבוע שמתי לב שזה נפוח ואדום. מה דעתכם?

שלום רב, הטיפול העקרוני בסינוס פילונידאלי הוא כירורגי- ניתוח לתיקון הסינוס, ולכן העצה שקיבלת לעבור ניתוח לתיקון הסינוס נשמעת לי סבירה. מידע כללי על הטיפול בסינוס פילונידאלי מצורף למטה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות שיטה חדשה יחסית לטיפול בסינוס פילונידאלי כוללת כריתה של מרכז התהליך בלבד בעזרת סכין עגולה שנקראת טרפיין. בשיטה זו הטראומה לרקמה פחותה, ההתאוששות מהירה יותר, אך שיעור חזרת הסינוס לאחר הניתוח מעט גבוה יותר.

שלום, לפני פחות משנה עברת תהליך דלקתי לא פשוט בלבלב ובמעי הגס, כיום אני מרגיש יותר טוב ועדיין בדיאטת דל-שומן, אני עדיין מרגיש אי נוחות ברום הבטן ובכאבים חלשים בשכמות. בצואה שלי היתה בעבר רכה והיו לי הרבה שלשולים. כיום ני נוטל תרופה חודשית רפאסל 4 מ"ג ביום מכיוון שאובחנתי עם אולצרייטב קוליטיס UC . לפעמים יש לי ירידות ועליות בצורת הצואה. בשבועיים האחרונים הצואה תקינה(צואה גלילית רציפה ללא ריר וללא דם). במהלך בדיקת הקולונוסקופה התגלה שיש לי מעי ארוך ב 30 ס"מ מהממוצע )אורך 180 ס"מ. השאלות שלי: 1. יכול להיות שאני עדיין סובל מדלקת לבלב? או שזה מדלק מעי גס. 2. מה המשמעות לאורך המעי מעל לממצוע ? האם זה גורם לאי נוחות או כאבים?

שלום רב, לאורך המעי שאתה מתאר אין קשר לדלקת הלבלב או לדלקת המעי ואין לו משמעות קלינית. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה.

שלום ביצעתי בדיקת בליעת קפסולה וקיבלתי תשובה שיש פעילה רירית חולה וכיב במעי אני מאוד רוצה להבין מה זה ומה המשמעות ואיזה טיפול אודה לך אם אקבל תשובה

כוכבה שלום, הממצא שאת מציינת יכול להחשיד למחלת מעי דלקתית כגון מחלת קרוהן, ומחייב לפנות עם התשובה לרופא המפנה, שמכיר את כל פרטי המקרה, בכדי שיוכל להעריך את משמעות הממצא. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה.

שלושה חודשים לאחר ניתוח רגיל לפיסורה (חיתוך צד שמאל). אין כאבים ואין דימומים אולם יש רגישות בזמן ישיבה ארוכה. בביקורת לפני כשבוע אמר הרופא המנתח שהכל בסדר אבל יש רגישות בצלקת שתעבור עם הזמן. רציתי את חוות דעתך בנושא. האם גם אתה מכיר חולים אשר חווים רגישות בצלקת לאחר הניתוח? מהנסיון שלך, תוך כמה זמן אמורה הרגישות לעבור (חצי שנה? שנה?). האם תיתכן רגישות בצלקת לצמיתות? תודה מראש

משה שלום, מרבית האנשים אינם חשים את הצלקת המקומית לאחר ניתוח פיסורה, אולם יש מעטים שיכולים לחוש את הצלקת ולסבול מרגישות מקומית. כעיקרון, הצלקת ממשיכה להתרכך לאורך חודשים לאחר הניתוח, כך שאני מקוה שהרגישות תלך ותשתפר.

שלום אני בת 20 לפני שבוע היו לי כאבים נורא חזקים בעצם הזנב לא יכולתי ללכת לא יכולתי לשבת או לשכב נסעתי בלילה למוקד ואמרו לי שיש לי אבצס אבל ש"הגעתי בזמן" נתנו לי אנטיביוטיקה ומשחה, אחרי יומיים שלא עבר, ועלה לי חום ל-38 ולא יכולתי לישון בלי משכחי כאבים הרופא (כירורג) אמר שאני צריכה לעשות ניתוח לנקז, אני לא הסכמתי לעבור ניתוח בשום אופן והמשכתי עם האנטיביוטיקה עוד יומיים והאבצס התנקז לבד וכבר לא כואב לי והחום ירד אבל נשאר לי בליטה ממש קטנה ולא מורגשת שאני לא מזניחה שוטפת כל יום מנקה יציאות עם מגבונים ומחליפה לבנים כל הזמן, ומורחת המון משחה. עדיין לא סיימתי עם האנטיביוטיקה בנוסף קניתי משחת איכטמול אני לא רוצה לעבור ניתוח לא בהרדמה כללית ולא מקומית מה לעשות? האם זה חייב שזה יחזור לי? ומה לעשות עם הבליטה הקטנה שנשארה האם לדעתך האנטיביוטיקה תחסל את זה.??

עדכון- הבליטה לא כואבת לי בכלל בכלל ואני מרגישה בסדר גמור אבל מפחדת שיחזרו הכאבים

רוני שלום , הממצא שאת מתארת יכול להתאים לסינוס פילונידאלי. הטיפול העקרוני בסינוס פילונידאלי הוא כירורגי- ניתוח לתיקון הסינוס, ולרוב הסינוס לא נרפא לחלוטין לבד. קשה להעריך אם יווצרו אבצסים נוספים בעתיד או לא. מידע כללי על הטיפול בסינוס פילונידאלי מצורף למטה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות שיטה חדשה יחסית לטיפול בסינוס פילונידאלי כוללת כריתה של מרכז התהליך בלבד בעזרת סכין עגולה שנקראת טרפיין. בשיטה זו הטראומה לרקמה פחותה, ההתאוששות מהירה יותר, אך שיעור חזרת הסינוס לאחר הניתוח מעט גבוה יותר.

שלום רב! בן זוגי ואני מקיימים יחסים מין אנאליים. אנו משתמשים בחומר סיכה איכותי על בסיס מים. במהלך החדירה וימים רבים אחריה אני חש תחושות קשות של צריבה וכאבים עזים. מה ניתן לעשות כדי להימנע מתחושות כאב אלו? האם שימוש בחומר סיכה על בסיס שמן עשוי לתת מענה לבעיית הכאב? ידוע לי כי חומר סיכה על בסיס שמן פוגע בקונדום, אך אנו בזוגיות ממוסדת כך שעניין זה לא צפוי להוות בעיה... אשמח מאוד לחוות דעתך. בתודה מראש!

אלעד שלום, קשה לי לומר מראש אם חומר סיכה על בסיס שומני יקל על כאביך או לא. ניתן לנסות. אם אין הקלה ניתן לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה לוודא שאין בעיה מקומית כגון פיסורה הגורמת לכאבים לאחר החדירה.

פרופ זמורה שלום, קראתי על שיטת טיפול חדשה ומבטיחה לכאורה HET Bipolar System מבקש לשאול: 1. האם קיים בארץ ואם לא, האם יש צפי? 2. מה המחקרים אומרים? ראיתי רק מחקר של החברה המייצרת שכמובן מראה הצלחה http://www.covidien.com/content/dam/covidien/library/global/english/product/electrosurgical-instruments-and-accessories/het-bipolar-system/het-bipolar-system-kantsevoy-clinical-summary.pdf תודה

שלומי שלום, המוצר שאתה מזכיר הוא אכן מוצר חדש שהנסיון בו בעולם מצומצם מאד. כעיקרון, הוא עובד בעיקרון פעולה די דומה לקשירת טחורים, ומטרתו ליצור צלקת בבסיס הטחור וכך לצמצמו. לא ידוע לי אם צפוי שיגיע לארץ בקרוב. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול.

לטווח ארוך (או קצר) יש בעיה בריאותית לעשות יציאות כשהגוף במצב שפיפה? הכוונה כשהברכיים בזוית ישרה.. שאז שרירי הירכיים מתאמצות להשאיר את הגוף באותה תנוחה. אני עושה את זה כל הזמן אפילו בבית..

איתן שלום, לא ידוע על בעיה בריאותית להתרוקן בשפיפה, אל אף שישנה אסכולה הגורסת שהתנוחה הטבעית ביותר להתרוקנות היא תנוחת כריעה (כך שהירכיים והברכיים מקופלות בזוית חדה, בדומה לתנוחה עוברית)

שלום שמי אוני בת 33 מאובחנת מגיל 19 עם מעי רגיש לפני כשבוע ימים היו לי כאבי בטן תחתונה עם יציאה רכה עד רכה מאוד הלכתי למיון שם עשו לי בדיקת דם כולל בדיקה פיזית הבדיקת דם יצאה תקינה למעט wbc-12000 וcrp שיצא 1.5 . תפקודי כליה וכבד שמורים המוגלובין 15.2 אלקטרוליטים שמורים טסיות שמורות . בטן רכה ניע תקין ללא שום הגדלת איברים , קולות לב תקינים ללא אוושות או חרחורים ללא חום או הקאות אני בלחץ היסטרי שיש לי פתאום סרטן מעי הגס ולא יודעת איך להרגיע את עצמי ...האם זה נראה כמו עוד התקף מעי רגיש?

אוני שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 33 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון מעי רגיז גבוהים בהרבה, מה גם שהתלונות וממצאי הבדיקות שאת מציינת לא אופייניים לגידול במעי. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לשקול לחזור על בדיקות הדם בקופת חולים.