פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

היי , אני בת 21 וכאשר אני מנגבת את הצואה יוצא לי דם על הנייר זה כבר קרה מספר רב של פעמים יש לציין שלא כואב לי כלום ורק כאשר אני מנגבת את הצואה אני רואה דם על הנייר ממה זה יכול לנבוע?? ומה הטיפול?

שיר שלום, תלונתך יכולה להתאים לדמם קל מטחורים פנימיים, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. הסיכוי להתפתחות גידול בהגס או ממצא מסוכן אחר במעי הגורם לדימום בגיל 21 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הדמם נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

התפתח אבצס בגלל שערה הפוכה ,פניתי למיון ופתחו אותו והשאירו הפצע פתוח מאז שבועיים ועדין יש הפרשות מהפצע. האם עד כדי כך ימשיך להפריש. שאלה שנייה האם בניתוח השני גם יצטרכו להשאיר הפצע פתוח

איליה שלום, לעיתים לאחר אבצס פריאנאלי הפצע מחלים לחלוטין לאחר מספר שבועות, ולעיתים נשארת הפרשה כרונית, המטופלת בניתוח אלקטיבי. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ישנן טרניקות שונות לתיקון סינוס פילונידאלי, וסוג הניתוח האלקטיבי וצורת סגירת הפצע צריכות להקבע על ידי הכירורג המטפל לאחר בדיקה. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

בת 67 .עברתי קשירת טחורים ונקבעו לי עוד 2 קשירות. האם ניתן לעשות קשירה שניה בהפרש של חודש .תודה חיה

חיה שלום, בעיקרון קשירות חוזרות מבוצעות לרוב בטווח של 4-6 שבועות אחת מהשניה, אולם זה תלוי במידה רבה גם בהרגשתך וגם בצורה בה הרופא המטפל נוהג לבצע קשירות. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, שנה וחודשיים לאחר לידת מלקחיים עם קרע דרגה 3 וחתך אפיזיוטומי יש עדיין הפרשה של מוגלה מפי הטבעת. בתוצאות mri בטן ואגן התקבלה התוצאה : מודגם סיגנל מאוד גבוה ורושם לעיבוי עורי קל קדמית לאנוס לקורלציה קלינית. אשמח להסבר מה המשמעות והאם יתכן כי נגרם בעקבות הלידה? תודה.

שלום רב, בדיקת MRI היא בדיקת עזר, שעוזרת לרופא להגיע לאבחנה, בנוסף להסטוריה רפואית מפורטת ובדיקה גופנית. בממצאי ה MRI שציינת כשלעצמם אין ממצא אבחנתי, אולם יש לפענח את תוצאות הבדיקה בהקשר של ההסטוריה הרפואית המפורטת והבדיקה הגופנית. מומלץ לפנות לרופא שהפנה לבדיקה זו עם התוצאות.

שלום רב אימי עם פיסורה מדממת כבר כמה שנים. ניתוח מבחינתה לא בא בחשבון והיא סובלת בשקט. מידי כמה שבועות דם ואחכ נרגע. האם זה מסוכן הדימום החוזר ואם כן למה? לאחרונה הובא לידיעתנו תכשיר של חברת "שמן טוב". על בסיס אורגני לגמרי. האם מישהו שמע על זה? המון המלצות משתמשים שמרוצים מאד, ורציתי חוו"ד רופא אולי. תודה

שלום רב, דמם מפיסורה הוא לרוב דמם קל, ואם אין כאב ניכר, לרוב אין מדובר בבעיה רפואית משמעותית. ניתן ליתר בטחון לבדוק ספירת דם. חשוב לוודא שאימך עברה קולונוסקופיה בתקופה האחרונה, לוודא שאין מקור אחר לדמם זה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב האם יש תופעה מוכרת של קושי בשחרור גזים (מפי הטבעת) או שהדבר לא מוכר או נחשב כנדיר? יש לי תחושה של גזים שלא מצליחים לצאת....

מונה שלום, ככלל, קושי בשחרור גזים ללא קושי בהתרוקנות הצואה אינו שכיח. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם התופעה מפריעה לך מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן.

האם טחורים גדושים פנימיים שנמצאו בבדיקת רקטוסקופיה (ללא צניחה או דימום) יכולים לגרום לתחושת לחץ/ אי התרוקנות בתוך הרקטום ? מחיפוש ברשת הבנתי שרק במקרים רחוקים יש תסמינים לטחורים פנימים מעבר לדימום....

שלום רב, לרוב טחורים פנימיים גדושים לא גורמים לקשיי התרוקנות. יותר שכיח שמאמץ חוזר ביציאה עקב קשיי התרוקנות גורם להחמרת טחורים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת, ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום ד"ר . אני לא שאלתי האם טחורים פנימיים גדושים גורמים לאי התרוקנות אלא האם טחורים פנימיים גדושים יכולים לגרום להרגשה של לחץ פנימי ?

יש בעיה לנגב ת'טוסיק עם נייר ? ( לא טואלט )

לרוב לא. אולי פחות נעים.

שלום רב, אני בת 47 בריאה בדרך כלל. בחודש אחרון שמתי ללחות בחיץ נקבים. גם הגזים יוצאים עם מים ויש גם סימנים על הלבנים... יש לציין לנוזלים אין ריח רק לחות ואי נעימות ... תודה מראש, סופי

סופי שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה את סובלת ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, ניתן להגן על עור פי הטבעת בשימוש במשחת בגנה כנגד תפרחת חיתולים. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

נקבע ביום ראשון הקרוב ניתוח של שערה הפוכה אבל למזלי התפתח אבצס לפני שבוע ובכך פתחו את זה בהרדמה מקומית. האזור עדיין מפריש למרות שכל יום מנקה את זה שלוש פעמים. יש כאבים ובמיוחד בזמן שמנקה אותו שאלתי לפעמים זה מקרין לפי הטבעת וויש כאב עז האם זה מהשערה הפוכה או בעיה שנית ,דבר שני מתי זה ייסגר ,

שלום רב, כעיקרון סביר שאיזור בו בוצעה פתיחה של אבצס פילונידאלי יגרום לכאב מתון באיזור. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם יש ספק, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

ההפרשה פחתה אבל בתוך הפצע יש משהו ירוק שלא יוצא בשטיפה , האם זה מהפצע או חייב בירור

שלום רב, אני בן 29 והיו לי מספר פעמים יציאות עם דם (שניתן לראות באסלה ) והוא נראה טרי ולא שחור או משהו כזה. זה לא משהו סדיר ולא שמתי לב האמת אם זה היה בעקבות עצירות או לא. השאלה שלי האם יש צורך לבדוק את זה. האם זה בעייתי באיזושהי צורה וצריך לפנות לבירור או שאין חשש ופשוט לעקוב.. תודה מראש

גיל שלום, דמם מפי הטבעת יכול להיגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. הסיכוי להתפתחות ממצא מסוכן כגון גידול במעי הגורם לדימום בגיל 29 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי של פי הטבעת כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לרוב במקרה של דימום מתמשך אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם התלונה נמשכת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני צריכה לעשות ניתוח לפיסורה ורציתי לדעת האם הלחיצות בזמן הלידה עלולות לפתוח את הפיסורה ואם כן מה ניתן לעשות?

ימית שלום, אם את מדברת על לידה עתידית שהיא לא מיידית לאחר הניתוח, אז אין בעיה והלחיצות בלידה לא אמורות להשפיע על הפיסורה. יחד עם זאת, מומלץ להקפיד סביב הלידה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, המותרים לשימוש בזמן הריון והנקה. בהצלחה.

נכנסתי להתפנות כהרגלי יש לי צרכים בזמן כל יום בבוקר רק בשבת זה משתנה מבחינת הזמן זה לא קורה בבוקר רק בצהריים אני מתפנה ואז להפתעתי כשאני עושה את צרכי אני רואה דם באסלה אדום טרי עכשיו יש לציין שיש הסטוריה במשפחתי מסרטן המעי הגס ובבטן וזה קרה לי פעמיים ולא חשבתי לזה התיחסות כי אני גם סובלת מטחור ולפעמים עצירות רציתי לדעת עם אני יכולה לשלול אפשריות אחרות ולהיות פשוט רגועה ולהמשיך בחייבנעימים כמו עד עכשיו בתודה נורית אשמח לקבל תשובה למיל שלי [email protected]

עניתי

לפני שלושה חודשים עברתי בדיקה קולונוסקופיה עקב דימום בזמן מתן צואה , תוצאה - נמצאו טחורים פנימיים מספר ימים אחרי הבדיקה החלו להתפתח כאבים לאחר מתן צואה במשך כשבוע הכאבים נהפכו מאד חזקים ומרגיש דקירות חדות בפי הטבעת , הייתי אצל רופא לפני מספר ימים תוצאות - " פיסורה אנאלית אחורית רגישה ביותר " , קיבלתי משחה רקטוג'סיק ולבולק שאלות : 1. אני מורח את המשחה ושותה את הלבולק 5 ימים , הכאבים ממשיכים להיות מאד חזקים כמעט לאורך כל שעות היום , האם כדאי לנסות להמתין או לפנות לטיפול כירוגי ??? 2. אחרי מריחה המשחה יש לי כאבי ראש חזקים למשך כשעה , מה כדטי לעשות ? תודה רבה, אשמח לתשובה מהירה עקב הכאבים העזים

גל שלום, רקטוג'זיק יש למרוח פעמיים ביום בכמות לא רבה, בערך בגודל אפונה על קצה האצבע, סביב פתח פי הטבעת. אין צורך להחדיר פנימה. אם רקטוג'זיק עדיין גורם לך לכאב ראש עז. ניתן לעבור למשחה אחרת הנקראת ניפדיפין, אותה יש למרוח 4 פעמים ביום באופן דומה. פיסורה היא בעיקרה בעיה של איכות חיים, ואתה צריך להחליט מתי אתה מעוניין להתקדם לטיפול נוסף. לריכוך יציאות אנו לרוב ממליצים על תוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

פרופסור עודד זמורה , רוצה להודות לך על המענה המהיר לפניה שלי , קיבלתי הסבר לשאלותיי , ושוב תודה רבה !

שלום אני בת 33 +2 אני מקיימת יחסי מין רגילים וכבר כמה פעמים שאחרי קיום היחסים איש לי קצת דימום מפי הטבעת אני מודאגת כי אני לא יודעת איך שני האזורים קשורים אנחנו לא מקיימים יחסים דרך פי הטבעת השמח לקבל תשובה או יעוץ כל שהו תודה

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הדמם נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

עשיתי חוקן בבוקר ומאז יש לי צורך בהתרוקנות לשווא.... האם זה מוכר התופעה?

לי שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם התחושה הזו טרם חלפה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לפיסורה עדיף לקחת בנפייבר או פלגקס? בנוסף ברצוני לשאול כמה כפות בנפייבר מומלץ לקחת ביום? כתוב על הקופסא שבכל כף יש 3.08 גרם של סיביים תזונתיים. ושמגיל 12 ומעלה לוקחים 2 כפות. שאלתי היא האם 2 כפות מספיקות? והאם לקחת אחת בבוקר ואחת בערב? תודה

נאוה שלום רב, 2 האבקות שתיארת טובות לטיפול בפיסורה וניתן להשתמש בהן לטווח ארוך. המינון צריך להיות מותאם אישית, כך שהיציאה תהיה רכה, אך לא נוזלית. ניתן גם לעלות ל 3 כפות ביום אם צריך. לא משנה איך מחלקים את זה לאורך היממה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב מבקשת לקבל מידע לגבי 2 שאלות: 1.היכן ניתן לבצע בדיקת אולטראסונד פרינאלי דינאמי באופן פרטי?אם יש המלצה על מכון או רופא מסוים זה יהיה נהדר. האם דר מרט חייקן נחשב אופציה טובה? 2. לגבי בדיקת מנומטריה ממה שקראתי הבנתי שזאת בדיקה שכמעט תמיד מזהה אנזימוס ולמעשה אנזימוס אמיתי זה משהו נדיר ושהבדיקה לרוב מזהה בעיה כזאת או אחרת.... האם קורה שבדיקת מנומטריה יוצאת תקינה לחלוטין? האם הלחץ הנפשי של הנבדק לא יכול להניב תוצאות שגויות? תודה מראש על המענה המסור

טליה שלום, אולטרסאונד פרינאלי דינאמי היא בדיקה טובה לאיבחון אניזמוס, אולם ככל בדיקה, אין לה דיוק של 100%, והיא רלוונטית רק ביחד עם ממצאי ראיון רפואי ובדיקה רפואית עם רופא מומחה בתחום, ולעיתים עם תוצאות בדיקות נובפות כגון מנומטריה ודפקוגרפיה. אניזמוס כשלעצמו אינה בעיה נדירה, ולרוב ניתנת לטיפול, ולכן כדאי להשקיע מאמץ באבחונה. ככלל, אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא כזה או אחר. רופאים שאני יודע שמבצעים בדיקות אלו באופן פרטי: ד"ר מוריאל ווב, ד"ר מרק באר גבל. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת, ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

הי, אני ששאלתי קודם לגבי האבצס שנוצר מפיסורה. חייבת ניתוח וכמה שיותר מהר. רוצה לעבור אותו עוד השבוע. יש לי ביטוח פרטי התקשרתי לאסותא קבעו לי לעוד חודש אצלך... האם ואיך אפשר לגרום לזה לקרות עוד השבוע. תודה

אנא צרי קשר ישירות עם המרפאה ב 03-6577666 (לא דרך אסותא). אם אין תור קרוב בקשי להיות בסטנד ביי. לרוב מתפנים מקומות. נעשה כמיטב יכולתנו לתת שירות מהיר וטוב ככל שניתן.

שלום, מטופלת ברזולור על רקע תנועתיות ירודה של מערכת העיכול ומאוד מרוצה. כשתיים שלש יציאות רכות ביום. הבעיה: התחלתי גלולות למניעת הריון ומוטרדת האם ריקון טוב כזה יפגע ביעילותן. לעיתים הולכת לשירותים פרק זמן יחסית קצר לאחר לקיחתן כלומר כשעה. האם עתיד לפגוע בספיגת הגלולות ? תודה רבה

שלום רב, תנועתיות נוחה או אפילו מעט מוגברת של מערכת העיכול לא אמורה להשפיע על ספיגת הגלולות.

שלום אני שוקל בימים אלו לעשות ניתוח כריתה לפני הניתוח ולפני שאני מחליט רצתי לדעת במה זה כרוך כמו כן כמה זמן זה הניתוח מרגע הרדמה עד כמה מסוכן הניתוח וסבירות לבעיות ואשמח עם אפשר לפרט קצת יותר על תהליך החלמה כמו הליכה לשירותים , הליכה בכלל בבית , או כול דבר אחר שנלווה לזה בתודה אלון

אלון שלום, בעוונותינו אנו ככירורגים כורתים הרבה דברים, ואין לי מושג על כריתה של מה אתה מדבר. אם מדובר על כריתת טחורים, הניתוח אורך בממוצע כ 30-60 דקות, כרוך ברמת כאב גדולה בתקופת ההחלמה שלרוב דועך בטווח של כ 2-3 שבועות, ובעל שיפור סיבוכים נמוך. במהלך ההחלמה חשוב להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן ומומלץ להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.

שלום, יש לי פיסורה מזה 4 חודשים שמאחוריה נוצר אבצס, הופנתי לניתוח וחייבת לדעת עם עושה את הדבר הנכון, נאמר לי שצריך לנקות את האצס, אבל מאחר שכבר עשיתי ניתוח לפיסורה לפני הרבה שנים יעשו לי הרחבה!!! כי ניתוח נוסף מסוכן.... שאלתי למה ונאמר שכדי לנקות את האבצס גם ככה צריך לחתוך מעט מהשריר... השאלה שלי האם זה הגיוני??? אני ממש סובלת ורוצה לעשות את הניתוח כבר שבוע הבא אשמח לעזרה

דנה שלום, ראשית, אם את סובלת מאבצס באיזור פי הטבעת, יש אינדיקציה מלאה לניתוח לניקוזו. מעבר לכך, ישנן מספר דרכים להתמודד כירורגית עם הפיסורה החוזרת ממנה את סובלת. ניתן לבצע חיתוך חוזר של שריר הסוגר הפנימי (לפעמים חיתוך כזה מבוצע מעצם ניקוז האבצס), ניתן לבצע הרחבה של פי הטבעת, וניתן לא לבצע ניתוח לפיסורה באותו שלב, ואם עדיין תהיה בכלל פיסורה לאחר ניקוז האבצס, לטפל בה באחת השיטות שאינן כוללות פגיעה בשריר הסוגר הפנימי, כגון הזרקת בוטוקס או כריתת הפיסורה וכיסוי המקום במתלה. אם השליטה שלך טובה, ומגבלה שלא ניתן לתת יעוץ פרטני ללא בדיקה, אין לדעתי קונטראינדיקציה חד משמעית לחיתוך חוזר של שריר הסוגר הפנימי, ברמת סיכון מעט מוגברת ביחס לניתוח הראשון שעברת. יחד עם זאת, הרחבה אינה מקטינה את הסיכון לפגיעה ביכולת השליטה, ואולי אף מגדילה אותו, שכן היא מבצעת קריעה בלתי מבוקרת של השריר.

הי אני סובל כבר 3 שנים מכאבים לאחר כל יציאה בשירותים בהתחלה איבחנו את זה כטחורים אבל עם הזמן התחלתי להבין שזה לא טחורים זה פרולפס לאור כל מה שאני קורא עכשיו רציתי לקבל המלצה על רופא שמתמחה בזה או לחלופין האם יש פתרון לא כירוגי לטיפול בפרולפס אני כבר לא מסוגל לחיות עם זה זה ממש כואב אחרי כל יציאה יש שם מין בליטה ממש ממש כואבת אני משתדל שכל יציאה תהיה קרוב למועד השינה ואז שאני קם בבוקר הכל חוזר לקדמותו עד ליציאה הבאה

ארז שלום, כעיקרון, התחום המקצועי של כירורגיה קולורקטאלית ופרוקטולוגיה עוסק בבעיות מעין אלו, ומומלץ לפנות לכירורג מעל הכשרה ונסיון בתחום זה. אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא כזה או אחר. בינתיים, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

הייתי אצל רופא שאיבחן אצלי פיסורה נתן לי משחה ניפדיפין אזרקאין במשך חודש מרחתי לא עזר חזרתי לרופא והוא נתן לי משחה ניפדיפין+ISDN 0.2 האם זה לא אותה משחה? מה ההבדלים בין המשחות? בנוסף אני בהריון האם לא מסוכן למרוח?

טליה שלום, ניפדיפין היא תרופה המסייעת בהרפיית שריר הסוגר הפנימי, שכווץ יתר שלו הוא חלק מתהליך המחלה בפיסורה. בשני המקרים, רכיב זה במשחה זהה. ההבדל הוא בחומר שנוסף אליו. עזרקאין היא תרופה משככת כאבים, בעוד ISDN היא תרופה נוספת המיועדת להרפיית שריר הסוגר הפנימי. לכל המשחות האלה ספיגה נמוכה לזרם הדם, ולכן לכאורה הסיכון בזמן ההריון אינו גדול, אך בטיחותן לא נבדקה היטב בזמן הריון. אם את בשליש הראשון של ההריון, יש לנהוג זהירות יתרה עם תרופות שלא נבדקו, שכן זו בתופת התפתחות המערכות העיקריות של העובר. אם יש ספק, ניתן להתייעץ עם המרכז הארצי לייעוץ טרטולוגי של משרד הבריאות http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/health_centers/Pages/Tartology.aspx. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, הניתנים לשימוש גם בזמן הריון. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

האם לאחר שהפיסורה מתאחה ונותרה רק צלקת, האם יש סיכוי לחזרה של הפיסורה? ואם כן, מה ניתן לעשות? תודה רבה!

אסנת שלום, טיפול בפיסורה, כולל ניתוח, פותר את הבעיה הנוכחית, ואין לו אפקט מניעתי לעתיד. בכדי להקטין ככל האפשר את הסיכוי להתלקחות פיסורה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות לטווח ארוך בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.

שלום, עברתי לפני כשנתיים ניתוח לפיסורה ופיסטולה ומאז אני מקפיד על תזונה עשירה בסיבים, שתיה ופעילות גופנית. בקרוב אני אמור לבצע בדיקת קולונוסקופיה תקופתית (גיל 53) גם בשל בעיה שאובחנה בעבר של פוליפ קטן סיגמא TA שהוסר ודיברטיקטולוזיס וטחורים פנימיים. האם יש סיכונים בבדיקה? האם הבדיקה מומלצת בכלל במצבי? ממה להישמר לפני ואחרי הבדיקה? תודה.

מאיר שלום, לכל בדיקה רפואית יש גם סיכונים, אך במקרה של קולונוסקופיה הם קטנים, ואם משווים את הסיכון בבדיקה לסיכון לפספס ממצא שניתן לטפל בו עכשיו בקלות ולחסוך צרות גדולות בעתיד, ההמלצה היא חד משמעית- לבצע את הבדיקה. מומלץ להמשיך ולהקפיד על כלכלה עשירה בסיבים.

לטיפול בפיסורה מה עדיף לקחת? שישה שבועות לקחתי נורמלקס והפיסורה חזרה ושמעתי שבנפייבר יותר טבעי.. האם אפשר להחליף ולקחת כף בנפייבר במקום נורמלקס? ובמקרה שאני לוקחת את זה האם אפשר לאכול הכל פרט לאורז ובננות?

בנוסף ברצוני לשאול כמה כפות בנפייבר מומלץ לקחת ביום? כתוב על הקופסא שבכל כף יש 3.08 גרם של סיביים תזונתיים. ושמגיל 12 ומעלה לוקחים 2 כפות. שאלתי היא האם 2 כפות מספיקות? והאם לקחת אחת בבוקר ואחת בערב? תודה

שלום פרופסור זמורה, יש לי פיסורה וטיפלתי בה במשך חודש וחצי והיא אכן נעלמה אך בימים האחרונים חזרה שוב.. יש לי תור אליך רק בסוף מרץ ורציתי לדעת מה אני אמורה לעשות עד אז! כל פעם בשירותים אני מרגישה דקירה ואז רואה דם.. זה מייאש כי באמת הקפדתי! לוקחת נורמלקס ושמן פרפין.. האם מותר לי לאכול הכל פרט לאורז ובננה? בבקשה תענה לי על המאכלים כי אני לא יודעת האם יש עוד מגבלות חוץ מכך. תודה!

נאוה שלום, סליחה על העיכוב בתשובה. פיספסתי איכשהו את ההודעה הזו. מומלץ להקפיד ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. פרט לכך אין מבחינתי מגבלות תזונתיות. ככלל, ובמגבלה אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, אם היתה לך פיסורה מאובחנת, וטיפול שמרני עזר לך, וכעת יש חזרה של הסימפטומים, סביר לחזור לאותו טיפול שעזר. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

במשך 4 שנים סובל לסירוגין מכאבים בפי הטבעת עברתי פעמיים ניתוח לניקוז מורסה עם חום וטיפול אנטיביוטי לאחר כאבים חזקים. ב mri נמצאו : תעלה אנאלית תקינה שני טרקטרים נראים אחד בשעה 12 לכיוון בסיס הפנדיס ללא עדות לאבצס, טרקט שני בשעה 3 לכיוון שעה 6 אינטר ספינקטרי ללא עדות לאבצס. לאחר הזרקת חומר ניגוד הטרקט יוצא מבסיס הפניס נצפה מתאדר לעומתו הטרקט הנוסף שנראה אינטר ספינקטרי בין 3 ל 6 לא נראה בבירור היכן הוא מתנקז. שומן איסכיו רקטלי שמור ללא עדות לאבצס בר ניקוז. לעיתים אני מרגיש כאבים או מיחושים קלים. כיצד ניתן לטפל בבעיה תודה

חיים שלום, תשובת ה MRI מציעה שיתכן שאתה סובל משני "סינוסים" באיזור פי הטבעת, שהם מעיין תעלות ללא פתח, שיכולים לעיתים לגרום לזיהומים חוזרים או לזיהום כרוני. מאחר שבדובר ב 2 סינוסים נפרדים, יש מקום לשקול בירור גסטרואנטרולוגי לשלול מחלת מעי דלקתית הנקראת קרוהן, אשר יכולה לגרום לזיהומים מרובים או חוזרים באיזור פי הטבעת. לגבי המשך הטיפול, מומלץ לפנות עם התשובה לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, לפני חודש וחצי הייתה לי פיסורה ושמתי ניפדיפין ונורמלקס ואפילו שמן פרפין והלכתי לרופא השבוע והוא אמר שנשארה צלקת. היום הייתי בשירותים וכשניגבתי ראיתי מעט דם, האם זה אומר שהפיסורה חזרה? מה עלי לעשות??

נעמה שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות לטווח ארוך בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן ומומלץ להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם ישנה השנות ברורה של הסימפטומים של הפיסורה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני בהריון בחודש שני ויש לי כבר כחודש טיפות דם שיוצאות אחרי צואה בדכ כשיש עצירות. בדכ זה כמה טיפות . ויש קצת כאב אחרי זה בפי הטבעת. מה זה יכול להיות??? מה עלי לעשות

לי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים , פיסורה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס (המותר לשימוש גם בהריון). אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

יש לי פיסורה מלפני 4 חודשים עם כאבים עזים, עשיתי זריקת בוטוקס שלא עזרה, מאחר ועשיתי לפני 10 שנים ניתוח לפיסורה מפחדת לעבור אותו שוב מחשש לאיבוד שליטה. חזרתי בימים האחרונים להשתמש בנדפידיפין ומאז התגבר הדימום, האם זה הגיוני? בנוסף רציתי לדעת מה האופציות במידה והטיפול השמרני יכשל סופית. תודה רבה

דנה שלום, צר לי לשמוע על סבלך. כעיקרון, נכון שבניתוח חוזר לחיתוך שריר הסוגר הפנימי ישנו סיכון מעט מוגבר לירידה קלה ביכולת השליטה בהשוואה לניתוח ראשון מסוג זה, אולם הסיכון הוא עדיין קטן, ואם כיום השליטה שלך טובה, עצם העובדה שעברת כבר ניתוח כזה לא פוסל את האפשרות לבצעו בשנית. אם בכל זאת תחליטי ביחד עם הרופא שלך להמנע מחיתוך ניתוחי של שריר הסוגר (למשל אם כיום השליטה אינה מושלמת), ניתן לשקול לבצע ניתוח שנקרא פיסורקטומי, בו למעשה כורתים את הפיסורה ומכסים את המקום עם מתלה עור סמוך. מדובר בניתוח מעט יותר גדול, אולם אין בו חיתוך של שרירי סוגרים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, שמי עידן, ברקע FMF וכבד שומני לאחרונה אני סובל משינויים רבים ביציאות פעם יציאות מאוד רכות ופעם קשות אך כמעט תמיד בצבע בהיר או צהוב. היום הבחנתי במשהו מוזר שהיו חלקים קטנים בתוך הצואה שהיו בצבע חום מאוד כהה. האם זה מעיד על משהו ? ובכללי מאיזה סיבה הצואה 80% מהפעמים בהירה\צהובה ? אוסיף כי אני סובל כבר שנה מכאבים עמומים בבטן ימין אמצעית ועליונה MRI בטן תקין למעט איזשהו ממצא מאוד קטן של בלוטות לימפה גבוליות במזנטריום של המעי הדק בבטן ימנית תחתונה.

עידן שלום, ככלל, איני מוצא בתיאורך בבירור ממצא שאינו תקין, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, הייתי אצל הרופא לאחר חודש וחצי של טיפול בניפדיפין ונורמלקס ואמר שנשארה צלקת. האם הצלקת עוברת לגמרי? אפשר לקחת בנפייבר במקום נורמלקס? כי הבנתי שנורמלקס לא רצוי לטווח ארוך ואילו בנפייבר כן..

גליה שלום, בנפייבר הוא מוצר סיבים טבעוני ואילו נורמלקס הוא מרכך יציאות סינטטי. יחד עם זאת, למיטב ידיעתנו, את שניהן ניתן ליטול לטווח ארוך, הם אינם "ממכרים", ואינם גורמים לנזק ידוע כלשהו.

לפני כחודש וחצי איבחנו אצלי פיסורה (חודש אחרי הלידה) והייתי מטופלת בניפדיפין, נורמלקס ושמן פרפין בבוקר. הרופאים אומרים שנשארה רק צלקת. רופא אחד אמר לי להפסיק ניפדיפין לגמרי ולהוריד מינונים בנורמלקס ואילו רופא אחר אמר להמשיך ניפדיפין עד שנגמרת המשחה ולהוריד מינונים של נורמלקס.. מה אני אמורה לעשות? לכמה זמן לקחת נורמלקס והאם להמשיך עם המשחה? תודה

לימור שלום, מומלץ להשתמש בניפדיפיןם למשך 6 שבועות ברציפות, ואם חלה הטבה מספקת, ניתן להפסיק. מבחינת ריכוך יציאות, מומלץ להקפיד לתמיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. ניתן במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס גם לטווח ארוך במידת הצורך. העיקר, לשמור על מרקם תקין ש היציאה, בכדי להקטין את הסיכוי להתלקחויות של הסבל בעתיד.

שלום דוקטור ברצוני לשאול אני ממש סובלת מהצואה היא יוצאת גדולה ובגלל זה כך אני סובלת שיורד לי דם וכאבים אבל כשאני שותה שמן פראפין או זית זה מקל על הצואה והיא כיאלו רכה רק ששורף לי קצת זה תמיד קורה לי לאחר שהיו לי שלשולים אני ככה סובלת רק בבקשה תמליץ לי מה לאכול ועוד דבר לפעמיים יוצאת לי מין גולה בפי הטבעת תודה

אלינור שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן ומומלץ להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שני פרוקטולוגים קבעו שיש לי פיסורה אחורית לאור העובדה שהיו לי כאבים בזמן בדיקה רקטלית עם אצבע ולאחר מספר חודשים של טיפול במשחות (ניפדיפין ורקטוג'סיק) יש הקלה בלבד. בבדיקה חוזרת הרופא לא רואה פיסורה (עדיין לא ניתן להחדיר אצבע לאור הכאבים) אבל מציין שהסוגר הפנימי מכווץ מאוד. מה זה אומר? האם תמיד ניתן לראות את הפיסורה? האם נהוג לבצע ניתוח פיסורה גם כשלא רואים את הפיסורה?

מוטי שלום, בהחלט ישנם מקרים רבים בהם ישנה פיסורה שלא רואים אותה בבירור בעת בדיקת מרפאה עקב רגישות ניכרת המגבילה את הבדיקה. אין בכך למנוע טיפול ניתוחי, אם ישנו סבל ניכר, ואין שיפור מספק בטיפול שמרני. סוגר פנימי מכווץ הוא ממצא אופייני המטופלים הסובלים מפיסורה בפי הטבעת. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מה הכוונה בפיסורה אחורית? האם הכוונה לכך שהיא נמצאת בדופן של פי הטבעת שנמצא שבתוך הגוף בניגוד לפיסורה קדמית שנמצאת בדופן החיצונית לגוף? האם ניתן לראות פיסורה אחורית בעין בלבד?

יוסי שלום, פיסורה נמצאת תמיד בחלק החיצוני של תעלת פי הטבעת, ולעיתים (אך לא תמיד) יוכל הרופא לראות אותה בבדיקה. פיסורה אחורית ממוקמת אנטומית בחלקה האחורי של תעלת פי הטבעת, לכוון עצם הזנב, ופיסורה קדמית ממוקמת אנטומית בחלקה הקדמי של תעלת פי הטבעת, לכוון שק האשכים אצל גבר. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

האם ניתן להשתמש ברקטוג'סיק וניפדיפין יחד. בבוקר ובערב רקטוג'סיק ובמשך היום פעמיים ניפדיפין. האם יכול לעזור? האם יכול להזיק?

מתן שלום, שילוב של ניפדיפין ורקטוג'זיק אינו טיפול מקובל ברפואה ואין מידע רפואי על תוצאותיו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בת 88. סבלתי לפני הרבה שנים מטורים וגם עברתי קשירה. לפני כ-7 שנים שוב סבלתי מאד וכירורג טפל בי. בקשתי קשירה אך הוא טען שמוקדם מדי. כל הטיפולים לא עזרו, להיפך, סבלתי יותר. בקרתי באופן פרטי אצל פרןקטולוג מומחה שקבע שאין לי בכלל טחורים אלא צניחת הרקטום וכתוצאה עברתי ניתוח Cystocele and Rectocele ב-אוגוסט 2008. בשנה האחרונה אני שוב סובלת מאד (גם דימום עם מאמץ - עברתי בדיקת קולוסטומי שהיתה תקינה). יש לי הרושם שאלה לא תחורים אלא שוב בעיות הרקטום. רופא שבדק אותי אמר שהכל בסדר אך אני סובלת וכל המשחות לא עוזרות. ברור שניתוח בגילי אינני רוצה שוב לעבור. מה לדעתכם התכשיר היעיל ביותר להקלה ולטיפול במקרה זה? אודה מאד עבור תשובה והמלצה.

חנה שלום, צר לי לשמוע על סבלך. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם את מעוניינת בטיפול כלשהו, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב במשך השניים האחרונים אני סובל מבעיות טחורים הטחורים יחסית קלים וגם מגעים בתקופות שונות וכל בכל יציאה אבל מה שכי מפריע לי שזה שלפני כמה שנים יצא לי טחור ונשאר בחוץ מה שיוצר לי רגישות במקום בהלך היום גם שאין יציאה לדוגמה שאני עושה ספורט או סתם הליכה מאומצת השבוע הייתי אצל רופאה פרוקטולוג שלאחר בדיקה נאמר לי שהמצב שלי לא נוראה הסברתי לרופא שמה מה שפרע לי זה אותו תחור שיצא לפני כמה שנים הרופאה אמר שהפטרון הוא ניתוח של קרטה עם כל השלכות של זה למרות שהוא אומר שלפי דעתו לא כדי לגעת בזה אני אשמח לדעת העם במצב שיוצא תחור אין משהו נוסף לעשות ? פעם שמעתי על הסרה של תחור באמצעות לייזר העם יכול להיות דבר כזה ?

אלון שלום, ככלל, נשמע מתיאורך שאתה סובל כנראה מקפל עור של טחור חיצוני באיזור פי הטבעת. אם זוהי אכן האבחנה, הטיפול היעיל היחידי הוא כריתה כירורגית, שכרוך בתקופת החלמה קשה של מספר שבועות, אך שיעור סיבוכים נמוך. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רצתי לדעת בבקשה לפני הניתוח במה זה כרוך כמו כן כמה זמן זה הניתוח מרגע הרדמה עד כמה מסוכן הניתוח וסבירות לבעיות ואשמח עם אפשר לפרט קצת יותר על תהליך החלמה כמו הליכה לשירותים , הליכה בכלל בבית , או כול דבר אחר שנווה לזה בתודה אלון

הייתי אצל פרוטולוג מספר פעמים ורוצה לקבל את דעתך. בפעם הראשונה הוא אבחן פיסורה (לא ראה אותה - לא הצליח לדחוף אצבע) ונתן לי ניפדיפין לחודש וחצי. לאחר חודש וחצי הייתה הקלה אולם לא מלאה ואמר לי להמשיך עוד חודש וחצי. הפעם רשם כי הוא לא רואה פיסורה. לאחר חודש וחצי עדיין אין ריפוי מלא ולכן רשם לי רקטוג'סיק לחודש וחצי. הפעם רשם אין פיסורה - ספינקטר פנימי מכווץ מאוד. לאחר שבועיים ברקטוג'סיק אין שיפור כלל (חווה צריבות שלא חוויתי בניפדיפין). מה האופציות שלי? האם ניתן לנתח למרות שהרופא לא רואה פיסורה? האם עדיף במקרה שלי הזרקת בוטוקס?

בן שלום, שלום רב, ככלל, בחשד לפיסורה. ניתן לבצע ניתוח מבלי לראות את הפיסורה בוודאות קודם לכן, כאשר הניתוח מתחיל בבדיקה בהרדמה, ורק במקרה שנראית בניתוח פיסורה, מבוצע ניתוח לפיסורה. הזרקת בוטוקס היא אפשרות שניתן לשקול ביחד עם הרופא המטפל. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לאחר שימוש של 3 חודשים עם ניפדיפין עם הקלה ללא ריפוי מלא קיבלתי רקטוג'סיק לחודש וחצי (משתמש כשבוע וחצי). בימים האחרונים יש לי צריבה חזקה כשעה וחצי לאחר יציאה והמריחה לכמה שעות. בעלון לצרכן כתוב כי אם יש גירוי או צריבה יש להפסיק את השימוש. יש לציין שלא חוויתי את הצריבה הזאת עם הניפדיפין. איך אפשר לדעת אם הצריבה היא כתוצאה מהרקטוג'סיק או מהפיסורה עצמה? האם להפסיק ולעבור חזרה לניפדיפין?

שלום רב, אין לי לצערי דרך באינטרנט לדעת לדעת אם הצריבה היא כתוצאה מהרקטוג'סיק או מהפיסורה עצמה, אבל אם אתה חש פחות טוב ביחס לתקופה בה טופלת בניפדיפין. ברור שסביר להפסיק את הטיפול ולחזור לניפדיפין. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני 17 שנה עברתי טיפול בטחורים באמצעות קשירה בגומיות. ב7-8 השנים האחרונות, מפעם לפעם יש לי דימום עם היציאה. פניתי לפני מספר שנים לכירורג של הקופה שאיבחן טחורים פנימיים והמליץ על ניתוח. בחרתי לא לעבור ניתוח בגלל אי הנעימות. בשנה האחרונה חוויתי 2 התקפי טחורים קלים מאד וכעת אני בעיצומו של התקף יותר חמור. כנראה שלא ניתן לדחות עוד את הטיפול. האם אכן הפעם נדרש ניתוח או שאפשר לחזור על קשירה שתקנה לי שוב כמה שנים של שקט? אם זה משנה, אני בן 48. תודה.

גל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן כעיקרון עליך להחליט כמה הם מפריעים לך ומה אתה מעוניין לעשות בכדי לשפר את איכות החיים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום ד"ר, אתמול עברתי בדיקת סיגמואידוסקופיה - אובחן טחורים פנימיים קלים. לאחר הבדיקה הייתה הרגשה של נפיחות וגזים וקצת חולשה. היום בבוקר הרגשתי לא טוב, לא היה דימום ולא הקאתי, אלא חולשה כללית. כמו"כ לא היה לי תאבון גדול היום. (בן 25) 1. האם זה משהו מסוכן או שמא זה נשמע כסתם שפעת שלא קשורה לבדיקה (מה גם היה לי קצת נזלת לאחרונה)? 2. מה יכולות להיות הסיבות לחולשה כללית ומה צריך לעשות? תודה מראש, יוסי

יוסי שלום, פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הסימפטומים טרם חלפו מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג המטפל או לרופא המשפחה לבדיקה.

אהלן, ברצוני לברר איך פותרים את בעיית הפיסורה, אני בן 22, רופא המשפחה איבחן אצלי פיסורה לפני כמעט 3 חודשים, היו כאבים נוראיים למשך שבועיים, אל כרגע לא חש בכאב, גם לא בזמן יציאה, ישנה בליטה עם שריטה קטנה שלא עוברת, האם יש פיתרון??? לא יורד לי דם בכלל, ולא שורף. יש טעם לחכות ?? אולי זה יעבור בשלב מסויים?? אני מקפיד לשתות הרבה מים במהלך היום, מורח משחה שקיבלתי משהו עם 2% ניפידין, עושה אמבטיות ישיבה חמות... אשמח לעזרה, תודה !

שלום רב, לפי סיפורך נשמע שהטיפול היה מוצלח וכרגע אינך סובל מסימפטומים כלשהם. מומלץ להשלים קורס טיפולי בניפדיפין למשך 6 שבועות ברציפות. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם מתחדשים סימפטומים ניכרים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני חושב שבלעתי גומיה תוך כדי האוכל. האם זה יכול לגרום חלילה לחסימת מעיים? האם זה מסוכן? מה עלי לעשות? אשמח לתשובה בהקדם. יש לציין שהגומיה היא לא (!!!!) גומיה אורתודנטית!! אשמח לתשובה בהקדם.

דני שלום, ככלל, סביר שהגומייה תצא באופן טבעי עם היציאה. יחד עם זאת, אם מופיעים סימפטומים כלשהם כגון כאבי בטן, הקאות וכד יש לפנות למיון.

שלום אני בת 39 ובשנתיים האחרונות סובלת מקושי בהתרוקנות צואה, מבדיקה שעשו לי גילו כי יש רצפת אגן חלשה דרגה 2, המליצו לי על תרגילי חיזוק פיזיותרפיה, ולא עוזר עשיתי בדיקת קולונוסקופיה ואנדוסקופיה כדי לשלול מחלות אחרות בבדיקה גילו פוליפ באנוס, והרניה דיאפרגמאלית קטנה מרבה ללכת לשירותים עושה ומרגישה שיש עוד ולא מצליחה להוציא ממש מפריע לי הבטן נפוחה וכואבת מרבה ללכת לשירותים תחושה שיש לי כול הזמן צואה וקשה לי להתרוקן , הגסטרו הפנה אותי לבדיקת מנומטריה רקטלית האם כדאי לעשות את הבדיקות הנוספות או שעדיף כבר לעשות את הניתוח של רצפת האגן אני ממש מיואשת וסובלת

איריס שלום, אין מקום לבצע ניתוח של רצפת האגן ללא הבנה מדוייקת של מהות הבעיה. לא כל ניתוח מתאים לכל אחת. לכן מומלץ מאד להשלים את הבירור הן עם בדיקת מנומטריה אנאלית והן עם בדיקת דפקוגרפיה או אולטרסאונד פרינאלי דינאמי (או שתיהן). מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום פרופ': אני צריך לעבור ניתוח בקע מפסעתי (צד ימין),שנחשב ניתוח יחסית פשוט . אבל יש לי מום בלב מלידה שנקרא אבשטיין אנומלי ,אי ספיקה קשה במסתם הטריקוספדלי שגורמת למצבי פרסינקופה בעיקר במקומות עם כמות חמצן דלילה. לדברי הקרדיאולוג אוכל לעבור ניתוח בקע בהרדמה אך חשוב לשמור על לחץ ריאתי נמוך ולדבריו עדיף לבצע את הניתוח בבית חולים ציבורי (שם יש מרדימים שמתאימים לסוג הרדמה כזאת ). אני לעומת זאת מעדיף ניתוח בבית חולים פרטי ,שם אני יודע בוודאות מי המנתח ומי המרדים ואז אוכל להגיע לניתוח לפחות עם הרגשה יותר טובה . אני שואל מה דעתך ,היכן עדיף לערוך את הניתוח? והאם אתה יכול להיות הרופא המנתח? תודה רבה מראש.

שלום רב, ככלל, ומבלי להכיר את פרטי המקרה, למערכת הפרטית יש את היתרון של אפשרות הבחירה של הרופא המנתח ולעיתים גם של הרופא המרדים, ולמערכת הציבורית יש את היתרון של הגיבוי של מחלקות נוספות להן עלולים להזדקק, כגון המחלקה הקרדיולוגית. לכן, ישנם מקרים שעדיף לבצע במערכת הפרטית, ישנם כאלה שעדיף לבצע במערכת הציבורית, ויש את מרבית המקרים שבהם זה לא ממש משנה. קשה להתעלם מהמלצת הקרדיולוג, שמכיר את המקרה שלך. מעבר לכך, לצערי, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה.

שלום רציתי לדעת כיצד ניתן לאבחן פקק צואה? האם בבדיקה רקטלית וברקטוסקופיה יכולים לפספס פקק צואה?

בת שלום, פקק צואה המצוי (בעת הבדיקה) בגובה האצבע או בגובה הבדיקה הרקטוסקופית יאובחן לרוב בבדיקות אלו, לעומת פקק צואה המצוי גבוה יותר, שלא יאובחן לרוב בבדיקות אלו

תודה רבה על תשובתך. האם ייתכן פקק צואה שנמצא 3 חודשים וגורם לתחושה של טנזמוס? בנוסף זה שיש לי צואה רכה אך לא שלשולית מעיד על כך שאין מדובר בפקק צואה שאחרת לא הייתי יכולה להוציא צואה כלל..?