פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, לפני כשנתיים עברתי ניתוח פיסורה. עכשיו היתה לי עצירות והתחילו כאבים. הרופא נתן לי נורמלקס ואת המשחת "nipedifine 0.2% ISDN 0.2% ". בעבר השתמשתי כבר במשחה הזאת אבל היה בה רק "nipedifine 0.2% ". מרחתי כבר פעמיים ולאחר מריחה יש תחושה חזקה כמו של מנטה בשמפו, שמרגיש כמו קר ושורף כזה לכמה דקות. 1. האם זה תקין ואמור להרגיש ככה? 2. איזה כמות מהמשחה צריך למרוח? תודה, לי

לי שלום רב, מאחר שהמשחות שאת מתארת מיוצרות לרוב בהכנות רוקחיות מקומיות ואין בית חרושת בישראל שמייצא רותן, ההבדל בתחושה בעת המריחה נובע לרוב מסוג החומה או המשחה בה מערבב הרוקח את התרופה. ניפדיפין ו ISDN הן 2 תרופות נפוצות לטיפול בפיסורה. השילוב שלהן פחות בדוק במחינה מדעית. לשיקולך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני מיזה כ20 שנה סובל מאפרשות בפין ביגבות מוגלה שלא תופלה קראוי והיום מצאו לי מגלה בפי התבעת בגודל 5'2סמ ארופא רוצא לעשות לי ניתוח לאחתוך מישני הכיבונים מה אלי לעשות השמח לקבל תשובה בתודה

שלום רב, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לאורולוג וכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בת 25, ויש לי כעשר שנים טחור חיצוני שמאוד מפריע לי אסתטית. אין לי כאבים ודימום אך אני מאוד מתביישת לחשוף את גופי בגלל זה. אילו פתרונות יש, פרט לניתוח? תודה, שירן

שירן שלום, ככלל, טחור חיצוני אינו מפריע לרוב מבחינה רפואית, ולרוב אין לצערי דרך להסירו פרט לניתוח לכריתתו. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

פרופ זמורה שלום, אובחנה אצלי פיסורה ואני מטופל במשחת ניפדיפין. רציתי לשאול במקרה של מריחת ניפדיפין, שזמן מה לאחריה יש לי יציאה (20-30 דק), האם עליי למרוח שוב, או שהקרם נספג והשפיע? שאלה נוספת: האם יש מגבלות על רחצה בים במהלך של טיפול בפיסורה בכלל, ועם ניפדיפין בפרט? תודה רבה!

דין שלום, משחת ניפדיפין מומלץ למרוח 4 פעמים ביום ל 6 שבועות ללא קשר ליציאות או לכאב. בעיקרון אין מניעה לרחוץ בים, אך יתכן שתרגיש אי נוחות מסויימת. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום יש לי פיסורה כבר כמה שנים אני לקראת לידה ושמעתי שא"א ללדת לידה רגילה למי שיש פיסורה אלא בניתוח קיסרי. האם זה תמיד כך? אשמח לתשובה מהירה! תודה!

נעמה שלום, פיסורה כשלעצמה אינה אינדיקציה לניתוח קיסקי ואינה קונטראינדיקציה ללידה נרתיקית. יש לשים לב שסוף הריון, לידה ותקופה שלאחר לידה יכולות להחמיר פיסורה, בעיקר עקב עצירות, ולכן מומלץ להקפיד מאד בכל תקופה זו על ריכוך היציאות , למשל באבקת נורמלקס (המותרת גם בהריון ולידה וניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני מטופלת בניפדיפין כבר שלושה שבועות ובימים האחרונים אני מרגישה כאבי ראש וקצת סחרוחורות.. מעין חולשה כזו ברגליים. האם זה קשור למשחה והגיוני שאני חשה בתופעות לוואי רק עכשיו? בנוסף אני מניקה..

לינוי שלום, תופעות לואי כפי שאת מתארת יכולות תיאורטית להיות קשורות לתרופה ניפדיפין, למרות שתופעות לואי כלשהן בשימוש במריחה סביב פי הטבעת של משחה המכילה את התרופה נדירות מאד. מומלץ להשתמש בכמות קטנה של משחה בכל מריחה- כמות כגרגר אפונה, ולמרוח חיצונית לפתח פי הטבעת מבלי להכניס את המשחה לתוך פי הטבעת. אם תופעות הלואי נמשכות, מומלץ להפסיק את השימוש. בטיחות השימוש במשחת ניפדיפין בהנקה למעשה לא נבדקה היטב, אולם הספיגה מינימאלית, ותיאורטית הסיכון זניח.

האם תיתכן פיסורה שלא ניתן לראות אותה? האם תיתכן פיסורה כאשר הכאבים הינם רק בישיבה כאשר בעמידה אין כאבים כלל?

אלון שלום, אפייני שהכאב הכרוך בפיסורה גורם לכווץ העור סביב פי הטבעת, ומקשה על בדיקת פי הטבעת, ולכן לעיתים קשה לראות את הפיסור בעת הבדיקה. לעומת זאת, אם בעת הבדיקה לא היתה רגישות ובוצעה בדיקה טובה של פי הטבעת, ולא נראתה פיסורה, אז ספק אם ישנה פיסורה כלל. התלונה השכיחה ביותר הקשורה בפיסורה היא כאב בעת התרוקנות ולאחריה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מה הסיבה לדימום רקטלי ללא יציאות? זה קרה בזמן שינה. האם זה שונה מדימום עקב יציאה? אני בת 57

שמחה שלום, דימום אנאלי בעת שינה אינו שכיח, ומומלץ להבדק על ידי גניקולוג על מנת לוודא שלא מדובר בדימום נרתיקי. אם אכן הדמם אנאלי, מומלץ לשפנות לגסטרואנטרולוג לקולונוסקופיה לשלול מקור דמם במעי הגס. אם כל אלו תקינים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום נקבעה לי בדיקת רקטוסקופיה לשבוע הבא בשעה 11 בבוקר הרופא אמר לי לעשות 2 חוקנים.. אחד ערב לפני הבדיקה ו השני בבוקר שעתיים לפני הבדיקה. רציתי לדעת האם לא אפשרי לעשות רק חוקן 1 בבוקר שעתיים לפני הבדיקה? (אציין שכל בוקר יש לי יציאה ולכן לא ברור לי מה תורם החוקן בערב שלפני הבדיקה אם למחרת אני מוציאה יציאה....לכן חשבתי שחוקן אחרי היציאה בבוקר יספיק

שולה שלום, ההנחיות מיועדות לאפשר בדיקה איכותית במרבית החולים. סביר שאם חוקן בודד היה מאפשר תנאים אלו, מראש לא היו ממליצים על שניים. ככל שהבדיקה תהיה איכותית יותר, כך יוכל הרופא לאסוף מידע איכותי יותר ולעזור לך יותר טוב. בקיצור- לשיקולך.

שלום, לפני שנה ילדתי בלידת מלקחיים. במהלך הלידה בוצע חתך אפיזיוטומי ובנוסף היה קרע בדרגה 3. תקופה ארוכה פי הטבעת הפריש מוגלה. לאחרונה אובחן כי הנל נובע מסינוס אנאלי בפי הטבעת. אשמח לדעת מהו סינוס אנאלי, האם יכול להיווצר בעקבות הטראומה שהאזור עבר בעקבות הלידה וכיצד מטפלים. תודה.

נויה שלום, סינוס אנאלי הוא מעין "מערה" שיש לה פתח מנימי בתוך פי הטבעת, להבדיל מפיסטולה, שהיא תעלה עם פתח פנימי בפי הטבעת ופתח חיצוני צחוץ לפי הטבעת. לעיתים רבות, הטיפול בסינוס הוא כירורגי, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

האם בדיקת מנומטריה ובדיקת אולטראסאונד רקטלי + פפרינאלי דינאמי ניתן לעשות במהלך הריון?

נוי שלום, הסיכון בביצוע בדיקות אלו בזמן ההריון זניח, השאלה היא האם האמת יש צורך ודחיפות לבצע אותן בזמן הריון. יש לזכור שתפקוד רצפת האגן משתנה לעיתים לאחר הריון ולידה. מומלץ להוועץ עם הרופא המפנה. בכל במקרה, אין לבצע בדיקה הנקראת דפקוגרפיה בהריון.

שלום, האם ניתן לקחת אנטיביוטיקה במצב של פילונידל סינוס? אם כן איזה סוג ואיזה מינון?

שלום רב, הטיפול העקרוני בסינוס פילונידאלי הוא כירורגי, בין אם מדובר באבצס על רקע סינוס פילונידאלי ובין אם מדובר בסינוס פילונידאלי כרוני. אנטיביוטיקה ניתנת כאשר ישנו זיהום של הרקמה שסביב הסינוס, כתוצאה מזיהום הסינוס עצמו. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

האם לאחר הזרקת בוטוקס לפיסורה יש אי שליטה על הצרכים כגון מעבר עופשי של צואה וגזים

שלום רב, לעיתים נדירות, לאחר הזרקת בוטוקס לפיסורה, ישנה ירידה קלה ביכולת השליטה בפי הטבעת, כך שמעט חותר קשה לשלוט בגזים או ביציאה נוזלית. גם אם קורה מאורע נדיר כגון זה, הוא חולף תוך כ 3-4 חודשים עם התפוגגות השפעת החומר. ברוב המכריע של המקרים, אין כל שינוי ביכולת השליטה לאחר הזרקת בוטוקס. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

היי,בן 33. מזה 3 שנים ריבוי יציאות ושלשולים, אובחן לי מעי רגיז(נערכו בדיקות דם,סונאר בטן,העמסת לקטוז). מאחר ואין שיפור ולאחרונה גם ירידה במשקל,הופניתי לקולנסקופיה.הבדיקה בעוד שבועיים ומזה שבוע התחילו יציאות קשות יותר ואז החל דימום מפי הטבעת. במיון ואצל פרוקטולוג במרפאה אובחנה פיסורה .יש לי כאבים חזקים באזור ואני שם גם משחה בשם רקטוגסיק. האם ניתן לעשות אתה קולנסקופיה ואת ההכנה אליה בזמן פיסורה פעילה ובזמן השימוש במשחה(שמרחיבה את כלי הדם באזור)? אני לחוץ לעשות את הבדיקה מצד אחד כדי לראות שבאמת גם הדימום לא נובע גם ממשהו אחר ומצד שני חושש מאוד שזה יגביר לי את הכאבים מבחינת ההכנה ואחכ בגלל הכנסת הצינור לאזור.

מאיה שלום, פיסורה עצמה לא מפריעה לאיכותה של בדיקת הקולונוסקופיה, אבל ההכנה לבדיקת הקולונוסקופיה יכולה להיות לא נעימה בנוכחות פיסורה. מצד אחד, הקולונוסקופיה אינה דחופה, שכן סביר שלא מחפשים ממצא כגון גידול חלילה, ומצד שני, הסיכוי לגרום נזק אמיתי לפיסורה, מעבר לאי הנוחות, קטן. אין כאן תשובה רפואית נכונה ואתה יכול להחליט. נטייתי האישית- להשלים את הקולונוסקופיה במועד, ולהקפיד על טיפול מיטבי בפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, יש לי פיסורה ואני מטופלת כבר שלושה שבועות בניפדיפין, לוקחת נורמלקס ושמן פרפין.. ועדיין למרות הכל אני מרגישה צורך ללחוץ ושהיציאה הראשונה שיוצאת היא קשה ופוצעת.. מה ניתן לעשות??

לירון שלום, אם תחילת היציאה עדיין קשה מומלץ ליטול מעט יותר נורמלקס ולהקפיד על מעט יותר שתיה. החלמה מהירה קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני 3 וחצי חודשים לאחר לידה - התגלו לי 2 פיסורות כחודש לאחר הלידה. פרקטולוג המליץ על נפידיפין. לאחר כחודשיים של טיפול והקלה משמעותית חשתי שוב כאבים מטורפים, כנראה מיציאה קשה- ולאחר בדיקה נראה כי הפיסורה התחתונה החלימה ונותרתי עם העליונה. כרגע מטופלת עם רקטוג'סיק וחזרתי לקחת שוב שמן פרפין. 1. מה עדיף שמן פרפין או נורמלקס (ומה התקופת זמן שיש להשתמש)? 2. כתוצאה מהפיסורה יש לי מאין בליטה שמזכירה טחור (הפרקטולוג אומר שאין לי טחור). האם יש להכניס אותו כמו טחור? האם זה אמור לעבור לבד? 3. מה לגבי שטיפת פולידין? תודה מראש

ושכחתי עוד דבר- האם יכול להיות שהטיפול גורם לדלקת בנרתיק. אני חשה אי נעימות וצריבה בנרתיק בחלק מהיום

לפני כחודשיים עשיתי קולונסקופיה ובממצאים נרשם HEMORRHOIDS ו- MELANOSIS/ הבדיקה נערכה עקב תלונות שלי על דימומים ביציאות ( גושים+דם). היות והדימומים נמשכים, ולא נאמר לי על המשך טיפול, רציתי לברר מה משמעות הממצאים, והאם יכולים לגרום לדימום כזה. ( הטחורים בבדיקה נרשמו מעט גדושים וגם בבדיקה ידית לא היה ממצא מיוחד). היציאות רכות, משתמשת מידי יום בכדור אלוורה לריכוך הצואה.מה הטיפול לממצאים אלו?

סי שלום, טחורים פנימיים שנצפו בבדיקת קולונוסקופיה יכולים לגרום לדימום, אל אף שקולונוסקופיה היא אינה בדיקה שמיועדת להעריך טחורים. מלנוזיס מצביעה על שימוש ארוך במשלשלים, ואינו גורם לדימום. אם הדימום פוגע באיכות חייך או אם מתפתחת אנמיה או חסר ברזל מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, האם תתכן פיסורה שלא כואבת בזמן יציאה אלא רק בניגוב/במגע באזור? האם יכול להיות חתך באזור פי הטבעת שנובע מקיום טחור, או שחתכים הם בדר"כ פיסורה? תודה

של הממצאים שצויינו לא אופייניים למחלות שצויינו אבל יכולים לקרות. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הסימפטומים פוגעים באיכות החיים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שאלתי היא האם הפוליפים חוזרים לפני כשנה עברתי את הבדיקה במעי הגס עקב שינויים במשקל נמצאו פוליפים רבים והם נישרפו השאלה שלי האם צריך לחזור על הבדיקה בתום שנה אגב הפוליפים היו שפירים תודה מראש [אשמח לקבל תשובה ישר למייל בברכה

שלום רב, קשה לענות על שאלתך באופן אחראי מבלי לראות את דוח הבדיקה המלא ותשובת הבדיקה הפתולוגית. בעיקרון, אם היו פוליפים מרובים, יש לתכנן בדיקה חוזרת. מציע לפנות לגסטרואנטרולוג עם המסמכים הבאים לתכנון מועד הבדיקה הבאה.

שלום רב, שמתי לב כי רק לאחר מתן צואה קשה מופיעות טיפות דם על נייר הטואלט שנעלמות לאחר ניגוב או שניים. במקרים אחרים, אין זה קורה. במקביל, העור באזור שמתחת לפי הטבעת הפך סדוק, יבש וגורם לגירודים חוזרים ונשנים. הדבר מקשה בפיסוק הרגליים בעת הישיבה כי נוצרת תחושה שהעור שם "נקרע" וישנה תחושת שריפה קלה במקלחת של מים חמים. האם יש קשר בין שני הדברים? ואם כן, האם יש לתופעה שם? תודה, אלון.

אלון שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות יומיומי בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה והתלונות פוגעות באיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

האם יש בעיה בשימוש ממושך בפגלקס כאשר יש קרוהן? אני סובלת מעצירות והפגלקס עוזר מאד. בנוסף, האם גזים היא תופעה ידוע של הפגלקס?

שרון שלום, אין בעיה בשימוש בפגלקס במטופלים עם קרובן, אלא אם ישנה היצרות קריטית במעי (היצרות קריטית לרוב דורשת הרחבה או ניתוח).

שלום רב, מזה כשלושה ימים יש לי צריבה חזקה באזור פי הטבעת. לא רק כשיש יציאה אלא כל הזמן. אחרי לילה, יש רגיעה ואז במשך היום זה מתגבר. קשה לי לשבת. והכאב הוא כל הזמן. לא ראיתי שיש דימום כלשהוא. האם אפשר לקבל הערכה ממה זה נובע ומהו הטיפול? בתודה מראש ר

שלום רב, תלונות כפי שמתואר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים, גרד אנאלי ראשוני ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב האם שימון פי הטבעת בשמן זית, פרפין וכו' יכול לעזור בבעיות התרוקנות. תודה

ניב שלום, לרוב בעיות התרוקנות לא נובעות מיובש של פי הטבעת, ולכן שימון פי הטבעת אינו טיפול מקובל. מתן שמן פראפין דרך הפה יכול להקל על התרוקנות של יציאות קשות. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום רב, אני חולה קרוהן וסבלתי מחסימות במעי. לפני שבועיים עברתי ניתוח לכריתת החסימות (במעי הדק והיה עירוב מסויים של המעי הגס). כרגע אני עדיין בהתאוששות. השאלה שלי היא עם בעתיד זה יפריע לי לקיים יחסי מין אנאלים? והאם אוכל בכלל לעשות אותם? תודה מראש.

שלום רב, ניתוח מעי כפי שאתה מתאר לא אמור להשפיע כלל על יכולתך לקיים יחסי מין אנאליים. החלמה קלה

שלום רציתי לדעת האם אפשר לבצע את ניתוח הפיסורה בזמן וסת או האם כדי לדחות את הניתוח

גל שלום, אין בעיה לבצע ניתוח לפיסורה בזמן וסת בהצלחה

שלום. רציתי לשאול אני סובל מפיסורה כ 9 חודשים. לאחרונה כאשר אני מבצע לחיצו והרפייה לשריר העכוז ( כמו שעושים לך זריקה אז אתה מכווץ את העכוז ) כך אני עושה סדרה של 10 כיווצים והרפייה מספר פעמים ביום האם זה מועיל ? האם זה מחזק את שריר הסוגר אני כן יכול לספר על ירידה בכאב לאחר יציאה של הבוקר. האם זה אכן עוזר ? תודה

ירון שלום, למיטב ידיעתי לא ידוע ברפואה כי פעולת כווץ כפי שאתה מבצע עוזרת לפיסורה, אבל זה בוודאי לא מזיק, ואם סובייקטיבית אתה חש שזה מועיל לך, אז איני רואה סיבה שלא. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בת 45. מתנצלת על האורך. מזה תקופה ארוכה (התחיל לפני כשנה בערך) אני סובלת מהתקפים של כאבים בפי הטבעת. הכאבים אינם יומיומיים (תודה אל !) אלא התקפיים (יכולים להופיע פתאום גם במהלך שנת לילה). מוקלים באמבטיית ישיבה (לפעמים זה הדבר היחיד שמרגיע) ובמשחות/נרות פרוקטוגליבנול או אחרות. וכך הכאב חולף, וחוזר לאחר זמן מה של הפסקת השימוש. (יכול לחזור גם לאחר חודשיים) בנוסף, לאחר תקופה כזו של on ו-off בכאבים (תודה לאל, התקפי הכאבים הם די נדירים, אולי 3-4 פעמים בשנה....) - החל להופיע דימום רקטלי טיפתי, מועט. ע"ג הנייר או טיפה באסלה או טיפה ע"ג הצואה, בעיקר אם היציאה היתה קשה. לאחר מכן, בד"כ היתה חוזרת הסאגה של כאב, דימום (מועט)... לעיתים רחוקות (קרה פעם אחת לפני מספר חודשים - הפרשה רירית שקופה עם טיפת דם). שינוי תזונתי שהוביל לשיפור היציאות - פתר את הבעיה, עד העצירות הבאה.... אז הכל חזר על עצמו. שוב דמם (מועט. בניגוב או באסלה או שובל דם ע"ג הצואה עצמה), כאבים, גרד, הפרשה רירית וכד'. משהו שמאוד מזכיר טחורים לפי מה שקראתי... הייתי בביקורת אצל כירורג (דווקא בתקופה טובה, בהפוגה מהסימנים הללו, ללא שום דמם או כאבים). הוא עשה אנוסקופיה וטען שאינו מוצא ממצא שיכול להסביר את הסימנים. יש טחורים פנימיים קטנים, לא מדממים. לציין כי הכירורג הזכיר לי שלפני כ-10 שנים (בשנת 2005) עברתי קולונוסקופיה בגלל תלונות דומות (לא זכרתי שהיה לי בעבר דימום רקטלי). הבדיקה היתה תקינה, למעט טחורים פנימיים, ו- skin tag (לא קיבלתי אז כל טיפול). מה אני אמורה לעשות כעת ? אני מציינת שתחת טיפול שמרני קיימת הטבה (הדימום מתמעט מאוד. למשל, מופיע דם בהיר מועט מאוד רק בניגוב לאחר יציאה). ובכל זאת, אני חוששת שלא יתפספס משהו.... (סבא מצד אבא נפטר בגיל 75 מסרטן קולורקטלי). מה לדעתך כדאי לעשות ? (אציין כי אני נמצאת ברילוקיישן בארה"ב, כך ששירותי הרפואה פה די לא זמינים או יקרים להחריד, ורק בעוד מספר חודשים אהיה שוב בישראל, רק שאיני יודעת אם זהו מצב בהול או משהו שסובל דיחוי...) האם ייתכן מצב שבו הכירורג לא ראה ממצא משמעותי בגלל שהייתי באמת "בתקופה טובה" ? (לאחר תקופה של שינוי תזונתי, סיבים, וכד') האם ייתכן כי בדיקה בזמן דימום היתה מגלה ממצאים אחרים ? בעצם אני שואלת האם יש משהו אחר שיכול להסביר התקפים של דימום רקטלי מועט, גרד, הפרשה רירית וכאבים וניתן לגלותו רק בזמן ההתקף עצמו ולא בזמן רגיעה שהכל שקט והאיזור נינוח ? הרופא לא אמר לי למה עליי להמשיך לעשות אז אשמח לקבל כיוון נוסף. די נלחצתי כשאמר שאינו מוצא בבדיקה הסבר לסימנים שתיארתי.

אניה שלום, ככלל. תלונות כפי שאת מתארת יכולות לנבוע ממגוון של בעיות באיזור פי הטבעת, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בהסתייגות זו, אני משער שאולי הכאבים שאת מתארת והדימום הקל ממנו את סובלת נובעים משתי בעיות נפרדות ולא קשורות, סביר ששתיהן שפירות ולא מסוכנות. כאבים התקפיים שמגיעים לפתע, בעיקר בלילה, ללא קשר ליציאה או לפעילות, וחולפים מעצמם, יכולים להתאים לבעיה רפואית הנקראת פרוקטלגיה פוגקס (proctalgia fugax), שסיבתה אינה ידועה, יכולה לפגוע באיכות החיים, אך אינה מסוכנת. הדימום שמחמיר בעיקר ביציאה וחולף ביציאה רכה מחשיד מאד לטחורים פנימיים מדממים. יחד עם זאת, בכל מקרה, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לרוב במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. בינתיים מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם גם בארהב) ושתיה מרובה.

שלום, אני בן 40, בריא, לפני כמה שבועות סבלתי מעצירות מספר פעמים וגם הופיעו כתמי דם על הנייר לאחר היציאות, בחלק מאותם יציאות גם מאד לחצתי, מאז התחלתי לשפר את התזונה והעצירויות והיציאות הקשות נעלמו וגם כתמי הדם, אך מזה כמה שבועות אני חש תחושות לא נעימות כשאני יושב ובכלל במשך היום כשאני מסתובב, כשאני מכווץ את שריר פי הטבעת יש הרגשה של משהו בפנים כמו קפל עור או בליטה, הרגשה לא נעימה ולא רגילה. ביקרתי אצל פרוקטולוג, הוא עשה בדיקה חיצונית למשך דקה ואמר שהוא לא רואה שום דבר, נתן לי נר לקחת כל לילה ומשחה למרוח ואמר לחזור בעוד שבועיים במידה ועדיין לא ארגיש טוב ואז נעשה בדיקה פנימית עם מכשיר שכוללת חוקן. יש לי שתי שאלות: 1. האם הנרות והמשחה - רקטוצורין, הם רק לטיפול בכאבים או גם מסייעים בריפוי כלשהו? אם הכאבים לא ממש כואבים האם אני יכול להמנע משימוש בתכשירים במשך השבועיים? או שכן יש להם גם אפקט ריפוי כלשהו? 2. האם הרופא אמור היה לבדוק גם את בלוטת הערמונית? האם בבדיקה החיצונית הקצרה או בפנימית? תודה רבה מראש על העזרה

אמיר שלום, הנרות והמשחה שאתה מתאר נועדו בעיקר להקלה על הסבל והאפקט הרופויי שלהם מוגבל. בעת בדיקת אצבע בפי הטבעת ניתן למשש בקלות את הערמונית. אם אתה מעוניין בבדיקתה, מומלץ לציין זאת בפני הרופא הבודק.

שלום ד"ר בחודשים האחרונים אני סובל מכאבים באזור פי הטבעת, מלווים בכאבים ביציאות ואף בדימומים. כשנבדקתי לראשונה אובחן כי יש לי מס' סדקים בפי הטבעת. anal fissure קיבלתי משחה אשר הייתה אמורה לסגור או לפחות לנסות. לאחר כשבועיים וקצת שימוש אין שיפור ואף הכאבים גוברים. ביקור נוסף המליץ לי הרופא שאין ברירה אלא לבצע את התהליך של anal sphincterotomy, הסביר לי שמדובר על חיתוך של שריר ואז בעצם זרימת הדם תהיה טובה יותר לאזור ואמורה לשפר את המקום. השאלה שלי בעצם היא האם אין פתרון אחר ? אני מאוד חושש לגשת לניתוח. כריתה / התעסקות / חיתוך עם האזור שם מאוד מפחידה אותי. תודה

בני שלום, האינדיקציה העיקרית לטיפול בפיסורה היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שאתה מתאר פוגע באיכות חייך היומיומית, ומה אתה רוצה לעשות בשביל לטפל בכך. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. ניתן להמשיך את השימוש במשחה כל עוד לא החלטת לבצע טיפול פולשני כלשהו. כמו כן, אם אתה מאד רוצה להמנע מניתוח, ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מזה חצי שנה אני סובל מפיסורה וטחורים פנימיים. במשך 8 השבועות האחרונים עשיתי אמבטיות חמות וטיפול באמצעות משחת רקטוגסיק (פעמיים ביום). בנוסף התזונה שלי היא עם סיבים תזונתיים וכן שמן פרפין לריכוך היציאות. לצערי, מדי פעם, גם תוך כדי 8 השבועות הללו, היו דימומים (אמנם הרבה יותר קלים מבעבר, אבל עדיין היו), וכעת אני לפעמים חווה כאבים (לפעמים אפילו עזים) בפי הטבעת, גם לא לאחר יציאות. הרופא המטפל אמר לי שאלו הטחורים הפנימיים. מה אפשר לעשות על מנת למנוע את הכאבים הללו? על איזו תזונה עליי לשמור על מנת שלא לעורר את הטחורים הפנימיים וכיצד ניתן להקל ואף למנוע את הכאבים הללו??

אראל שלום, מבחינת תזונה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם עדיין יש כאבים, יש מקום כנראה להמשיך את השימוש במשחת הרקטוג'זיק, בעיקר אם היא לא גורמת לך לתופעות לואי כלשהן. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, אני בת 19, ומזה כשנה אני סובלת לסירוגין משריפה בפי הטבעת. ישנם פעמים אף שאני חוששת להטיל את מימי מרוב שזה שורף.. אך ישנם הפסקות ארוכות לסירוגין ואז זה מופיע שוב. יש לציין, שכאשר הייתי תינוקת היה לי פיסורה. האם ייתכן שזה חזר? יש לציין שיש לי סוכרת נעורים(אם ישנו קשר).. תודה מראש!

לנה שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בת 64.8 . לפני 7 חודשים עברתי ניתוח להסרת טחורים בליגשור. סובלת מהצרות חמורה. עברתי מאז 5 הרחבות כל שבוע ללא הרדמה בכאבי תופת, הרחבה בהרדמה כללית, ניתוח פיסורה ולאחריה הרחבות במרחיבים שבקושי הצליחו, אך ההצרות חוזרת ברגע שהפצע מבריא. עכשיו מועמדת לניתוח אנו פלסטי. כתבת באתר שצריך לחכות שנתיים עד לניתוח זה, האם הכרחי לחכות? מצבי מאוד קשה היציאות ברוחב עפרונות. מה הסיכונים של הניתוח? תודה מראש סובלת ביותר. מאדם בריא הפכתי לשבר כלי.

אלה שלום, כעיקרון אין צורך להמתין שנתיים בין ניתוח לכריתת טחורים לבין אנופלסטי. אינני יודע באיזה מקרה מצאת את המלצתי הזו, ויתכן שבמקרה ההוא היו שיקולים ספציפיים. מתאורך, נשמע על פניו שישנה אינדיקציה מלאה לניתוח אנופלסטי. בניתוח מבצעים חיתוך של הטבעת הצלקתית בפי הטבעת, וקידום של מתלה של רקמה סמוכה אל האיזור המוצר. הסיכונים העיקריים של ניתוח זה הם סיכונים זיהומיים, וסיכונים להפרדות הרקמה שקודמה אל איזור ההיצרות, אשר יכולים לגרום להיצרות חוזרת. מומלץ להוועץ בכירורג המנתח באשר לתועלת הצפויה ולסיכונים העיקריים במקרה הספציפי שלך. בהצלחה.

שלום, אני חודש וחצי לאחר לידה והפרוקטולוג איבחן אצלי פיסורה. נתן לי לשישה שבועות ניפדיפין ונורמקלס. כבר יום אחרי שנטלתי את המשחה והאבקה הצואה הייתה רכה ולא חשתי בכאבים.. יש לי כמה שאלות: איך אדע שהפיסורה באמת מתחילה להירפא? לשטוף את האיזור עם מים וסבון או רק מים והאם לנגב עם נייר או עם מגבונים? האם בגלל שיש לי פיסורה אז הסיכויים שלי לחטוף את זה שוב גדולים יותר משל שאר האוכלוסייה? אני לא רוצה שזה יחזור לי ואעשה הכל כדי שזה יעבור וכמה שיותר מהר!! הדיאנית אמרה לי לא לאכול לחם מלא כי לוקח לו יותר זמן להתעכל. ואמרה לי לאכול לחם לבן רגיל- זה הגיוני? ומה עלי לעשות בנוסף על מנת שהפצע יתאחה מהר יותר? (אולי הליכות ושטיפות של מים חמים)?? תודה רבה וסליחה על האורך!

נעמה שלום, שמח לשמוע שיש הטבה ניכרת עם הטיפול. מומלץ להתמיד בשימוש במשחת ניפדיפין לכ 6 שבועות, על נמת לתת לפיסורה סיכוי מירבי להרפא, ולהמשיך להקפיד על ריכוך יציאות לטווח ארוך. ניתן לשטוף או לנגב סכל דרך שנוחה לך. אנו לרוב דוקא ממליצים על כלכלה עשירה בסיבים, כולל חיטה מלאה וכד, ואיני יודע מה היה השיקול של הדיאטיקאית במקרה שלך. החלמה מהירה קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני שבוע וחצי התחלתי טיפול בפיסורה על ידי ניפדיפין ונורמלקס.. בשבוע וחצי לא היו כאבים ביציאות ולא דימום. אך פתאום היום בבוקר הרגשתי דקירה והיה לי דם וכאבים באיזור למשך כמה שעות.. מה זה אומר? שהפצע נפתח? מה לא עשיתי טוב ואיך לשנות את המצב?

שלום ד"ר, לפני 5 חודשים, לאחר ניגוב, ראיתי קצת דם על הנייר (במשך כמה ימים). לא ייחסתי לזה חשיבות ולאחר זמן זה נעלם. אחרי חודשיים, כשזה קרה לי שוב, נדלק לי נורה אדומה. שמתי לב שיש קצת דם בהיר על נייר מידי פעם ולעיתים גם כואב לי לשבת אחרי מתן צואה. אחרי חודש, ראיתי פעם אחת את האסלה אדומה מדם. הלכתי לרופא משפחה להיבדק, עשיתי בדיקת דם והכל נמצא תקין (כולל ספירת דם), כמו"כ הוא בדק אותי חיצוני (ללא מכשור) ולא ראה טחורים. חשוב לי לציין שאינני מרבה בשתיית מים (גיל 25). אמרו לי שזה יכול לעזור, לכן התחלתי לשתות כמה כוסות מים והדם נעלם כמעט לגמרי, אם כי לעיתים לאחר מתן צואה (קשה) כואב קצת לשבת. כמו"כ בשעת הניגוב אני מרגיש "וריד" נפוח במקום. השאלות שלי: 1. מה זה יכול להיות? האם זה טחורים וכדומה או משהו אחר? כי זה כבר קורה הרבה זמן (אם כי לא רצוף) 2. לאחרונה אני שם לב שיש לי גזים פנימיים בבטן (אין כאבים). האם יש קשר? 3. האם חובה עליי לעשות בדיקת קשה - קולונוסקופיה או בדיקה קלה יותר (אם כן איזה? ללכת לפרטולוג)? לתשובתך אודה, שלומי

שלומי שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים מאד לטחורים פנימיים שמדממים מדי פעם, בעיקר ביציאות קשות, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה כפי שהתחלת להקפיד, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הדמם נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום כאשר אני משתמש בשמן ( כפית קטנה אחת לפני השינה ) אני מרגיש הקלה ביציאה של הבוקר ובכאב. האם זו אכן הפעולה של השמן ? האם ניתן להשתמש בשמן על בסיס יומי? האם לא מזיק ? ולאיזו תקופה ? קראתי במקומות שהשמן לא הכי בריא לגוף האם כך ? במקביל אניממשתמש בנינפידין כמובן. תודה

ירון שלום, סביר שהשמן אכן גורם לריכוך היציאות. ניתן להשתמש בו ללא בעיה לטווח של שבועות ספורים, אולם לטווח ארוך מומלץ להשתמש בתוסף סיבים טבעוני (שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.

בת 44. כבר זמן רב אני רואה לעיתים רחוקות טיפות דם בניגוב לאחר צואה. לפני כשלוש שנים עשיתי קולונוסקופיה לא נמצאו פוליפים אבל נמצאו טחורים פנימיים. מאחר והדבר לא הפריע לי לא עשתי דבר. בשבוע האחרון כבר פעמיים קרה שיש דימום רב באסלה לאחר צואה, שעובר בניגוב קל. זה קרה בהפרש של כ 3 ימים בין המקרים. אין לי שום כאבים וזה לא מפריע לי ביום יום. שאלותי הן: האם זה אומר שהמצב מחמיר? האם צריך לטפל? והאם יכול טחור פתאום להתפוצץ גם לא במהלך נתינת צואה? תודה

נחמה שלום, דימום כפי שאת מתארת בהחלט יכול להגרם כתוצאנ מטחור פנימי ש"פתאום התפוצץ", אבל אם הקולונוסקופיה האחרונה היתה לפני כ 3 שנים, ויש שינוי בדימום, מומלץ לשקול לבצע לפחות סיגמואידוסקופיה, שמדגימה את האיזור במעי הגס שממנו יכול לבוא דם טרי. בנוסף, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, ולהמנע מישיבות ממושכות בשירותים.

שלום, אני חודש וחצי אחרי לידה והפרוקטולוג איבחן לי פיסורה בחלק התחתון בשעה 12. הוא נתן לי ניפמידין 4 פעמים ביום ונורמלקס. רציתי לשאול איך בדיוק מורחים את המשחה? אני אמורה להכניס את היד פנימה או רק מבחוץ? הוא אמר לי למרוח בסיבובים בחלק התחתון אך לא אמר אם בפנים או בחוץ.. בנוסף רציתי לשאול למשך כמה ימים לקחת את הנומרלקס? אמרו לי לאכול סיבים תזונתיים- באילו מאכלים יש סיבים תזונתיים? האם דייסת קוואקר עם חלב היא טובה? איך בדיוק עלי לשטוף את המקום? (אין לי אמבטיה). תודה רבה!!

הודיה שלום, ניפדיפין יש למרוח חיצונית בלבד ואין צורך להחדירו לפי הטבעת. אנא שימי לב שבטיחותו בעת הנקה לא נבדקה, למרות שהספיגה שלו מינימאלית ולכאורה אין בעיה. שטיפת המקום היא רגילה. ניתן להשתמש בנורמלקס לטווח ארוך, ומומלץ להתמיד בנטילתו לפחות מספר שבועות לאחר ההחלמה. ניתן גם להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם. סיבים תזונתיים ניתן למצוא בפירות, ירקות, חיטה מלאה וכד'. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

היי אני גם עם פיסורה אחרי לידה ואין לי אמבטיה- פשוט קניתי בריכת תינוקות פיצית ושמתי במקלחת

שלום רב 1. בעקבות טחור טרומבוטי חיצוני וכאבים בפי הטבעת (פיסורה?) הומלץ לי על שימוש בניפדיפין+פרוקטוגליבנול. האין סתירה בפעולה שבין 2 המישחות הללו,זו מרחיבה כלי דם וזו מכווצת? 2.אני משתמש בפגלקס כשנה וחצי. האם זה ממכר? האם ישנן עבודות לאורך זמן שבדקו את נושא של שימוש לטווח ארוך בפגלקס? בברכה

שרגא שלום, אין מניעה להשתמש ב 2 המשחות האלה בהפרדת זמנים, ואין בעיה להשתמש בפגלקס לטווח ארוך. יש נסיון של שנים רבות עם חומר זה. אם בכל זאת אתה מוטרד מהשימוש הממושך, ניתן להמיר אותו בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם, אבל מומלץ לבצע את ההחלפה הזו לאחר שההתלקחות הנוכחית תרגע.

לפני יומיים עברתי ניתוח של פיסטולי רקטלית, מצאו 2 תעלות והוציאו אותן. היום גיליתי שיש עדיין מין צמר גפן/ תחבושת על הפצע. אני אמורה להוציא אותה? המנתח אמר לי רק לשטוף במים וסבון ולא דיבר על התחבושת הזו

ענת שלום, איני יודע באיזה תחבושת מדובר. ישנן תחבושות שצריך להסיר וישנן תחבושות שנספגות לבד. בכל מקרה, אין כנראה בעיה להסיר תחבושת, גם אי היא מחומר נספג. אם יש ספק, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת ליעוץ.

האם צואה מס' 5 לפי בריסטול היא צואה הדורשת בירור רפואי?

לא כשלעצמה, אלא אם זה מלווה בסימפטומים נוספים או פגיעה ניכרת באיכות החיים.

שלום ד"ר, לפני ימים אחדים שמתי לב לבליטה כואבת, כמו חצ'קון שלא בולט, על פי הטבעת ואני מעריך שמדובר באבצס אנאלי. נכון לעכשיו אין הופעה של דם בצואה, אין חום ואין הופעה של תהליך דלקתי כלשהו. רציתי לדעת כמה מוקדם מומלץ לפנות לרופא, האם אפשר להמתין מעט ולראות אם המצב משתפר? אני סטונד לרפואה בחו"ל ולכן אין לי המון זמן פנוי, כמו כן אני גם מעדיף לתת לגוף לנסות לטפל בבעיות בעצמו במידת האפשר. המון תודה מראש!

לא ציינתי, אני בן 24

שלום האם זה כואב ? מה ההשפעה לאחר הזריקה האם יש כאבים , נפיחות , בעיה ביציאה? או שזריקה זו לא אמורה להיות מלווה עם השפעות של כאב? האם הטיפול יכול לעזור לפיסורה בת 9 חודשים ? תודה

אלי שלום, הזרקת בוטוקס היא דקירה מקומית במחט עדינה, ויש בזמן ההזרקה כאב, לרוב נסבל בהחלט, שחולף לרוב לאחר מספר דקות. הזרקת בוטוקס יעילה בריפוי של פיסורה כרונית (גם 9 חודשים) בשיעור של כ 60-70%, השיפור מתחיל לרוב לאחר מספר ימים. בכ 1% יכולים להיות סיבוכים זיהומיים, כגון אבצס, לשעיתים מצריכים טיפול כירורגי. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, כבר בכרך שנה אני סובלת ומפיסורה חוזרת וטחורים. עשו לי בדיקת אנדוסקופיה ומצאו טחורים פנימיים, ופעמיים הייתי אצל פרוקטולוג שאיבחן פיסורה ונתן לי משחת רקטוגיסק. אני כרגע בחול לתקופה די ארוכה ואין לי אפשרות לעשות אמבטיות ישיבה במקום בו אני שוהה. אני מורחת את המשחה פעם ביום בערב לפני השינה (יש מעט כאבי ראש אבל נסבלים ואני נרדמת והכל בסדר). הבעיה היא שהדימום ממש החמיר. יש לי כאב חד בזמן היציאה שממשיך גם כמה דקות אחרי ביציאה מהשירותים ובימים האחרונים הדימום הפך מפס על הנייר טואלט לכמות גדולה על הנייר וגם כמות רצינית באסלה. האם הדימום המסיבי זה מהפיסורה או מהטחורים? האם להמשיך עם המשחה למרות הדימום? מה אני יכולה לעשות עוד בכדי להביא לריפוי מלא פעם אחת ולתמיד? אני כבר ממש מיואשת והשעמום הזה מלחיץ אותי מאוד. בת 23

לא ישנתי הליחה כל הלילה כי סבלתי מכאבי בטן, לפנות בוקר התחלתי לשלשל וגם אז, כשה יצירות רכות היה דימום רב. אני ממש לחוצה, לא יודעת מה לעשות! הדימום הזה מלחיץ אותי מאוד והפיסורה לא מחלימה למרות המשחה.

שלום רב, הסיכוי שהדימום מבטא ממצא "מסוכן" כגון סרטן המעי הגס או ממצא יכול להפוך סרטן המעי הגס בגיל 23 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי בפי הטבעת כגון טחורים או פיסורה גבוהים בהרבה. גם טחורים וגם פיסורה אינן מחלות מסוכנות, ובעיקרן פוגעות באיכות החיים. אין לי דרך להעריך ללא בדיקה אם הדימום נובע מהפיסורה או מהטחורים, ופרטקית זה גם כנראה לא מאד משנה. ניתן להמשיך למרוח את המשחה למרות הדימום, ומומלץ למרוח פעמיים ביום. לכשתחזרי, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בעקבות טחורים פנימיים ודימום קבלתי זריקה לכווץ הטחור וגם נעשה לייזר. כעת הכל רגוע .כל כמה זמן כדאי לחזור על טיפול של לייזר וזריקה ? בנוסף עשיתי בדיקה שנקראת m2pk .בדיקת צואה שנשלחת לגרמניה לגילוי סרטן המעי הגס. לאחר שגם הגסטרולוג וגם הפרוטוקולוג אמרו שהם יודעים על הבדיקה .(עשיתי את הבדיקה על דעת עצמי). מה דעתך בעניין.?

בטי שלום, מומלץ לתזור על טיפולי מרפאה לטחורים כפי שעברת אם יתחדשו סימפטומים שפוגעים באיכות חייך. אין צורך לבצע פעולות אלו באופן מניעתי. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, על מנת להקטין את הסיכוי שהטחורים יגרמו לסימפטומים. לגבי בדיקת PK-M2, מדובר בבדיקה חדשה ומבטיחה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס, והמידע לגבי אמינותה עדיין ראשוני. אם היא חיובית- ברור שצריך לעשות קולונוסקופיה. לעומת זאת, עדיין לא בטוח אם משמעות תשובה שלילית היא שניתן להמנע מהבדיקות המקובלות כיום (בהנחה שיש אינדיקציה אמיתית לבצען).

שלום רב, אני סובל זמן רב מטחורים. בנוסף יש לי מן "זנב" בצבע בהיר שמאד כואב אך לא מדמם. כואב בעיקר אחרי יציאות לאחר מכן עובר לכמה שעות ואז מתחיל לכאוב שוב בצורה בלתי נסבלת בעיקר בישיבה שכיבה והליכה. תודה מראש עמית

עמית שלום, פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

היי! לאחרונה עברתי ניתוח בשיטת סיטון לטיפול בפיסטולה. הכאבים משמעותיים ובנוסף ביציאות הצואה יוצאת גם מן הפצע הפתוח בנוסף לדימום. האם זה נורמלי? תודה וסופש נעים

דוד שלום, פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, איזה סוג של ניתוח סיטון עברת ומדוע, וללא בדיקה. אם יש ספק, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

לפני כשבועיים עשיתי זריקת בוטוקס לפיסורה, בעיקבותיה, מרגישה סוג של צניחה, הולכת לשירותים וממש תחושה של צניחה, צריכה להרים רגליים וזה חוזר, בנוסף טחור חיצוני כואב מאוד. עוד מה שמטריד אותי זה שהכאב של הפיסורה נעלם אחרי כמה ימים והיום היה לי דימום קל וכאבים ?? האם זה אומר שהזריקה לא תעזור? או שיש עוד אפשרות לריפוי, למרות שישנה שוב רגרסיה?? תודה רבה מראש!

דנה שלום, חזרה של סחמפטומים לזמן קצר לאחר הזרקת בוטוקס אינה מעידה בהכרח שהזרקת הבוטוקס תיכשל, ומומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. לגבי הצניחה שאת מתארת, היא אינה תופעה שכיחה לאחר הזרקת בוטוקס, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג המטפל לבדיקה ויעוץ. אם ישנה החמרה כלשהי המלווה בכאב עז, חום וכד יש לפנות למיון.

שלום, אבקש לברר בנוגע לפיסורה, האם יש להימנע מפעילות גופנית כלשהי (כגון רכיבה על אופניים) או שאין עם זה בעיה? האם ישיבה ממושכת עלולה להשפיע על ההחלמה מפיסורה? האם סקס רגיל ובמיוחד גמירה (הכוללת כיווצים חזקים של פי הטבעת) עלול להשפיע על ההחלמה מפיסורה? תודה רבה על המידע והסבלנות שלך במענה על השאלות!

דין שלום, כעיקרון אין מגבלות רפואיות לפעילות כזו או אחרת עם פיסורה. תאורטית, רכיבה על אופניים, שהיא כיסא הלוחץ ישירות על פי הטבעת, אולי יכולה לפגוע מעט בריפוי פיסורה, ובעיקר סביר שלא תהיה נעימה. כל שאר הפעולות שתיארת אינן מובלות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בוקר טוב דוקטור שמי אולג אני ב24. יש לי בעיה שמפריעה לי מאוד וכבר סוחב אותה שנה וחצי . אני לא מצליח להיתרוקן עד הסוף כשאני מיתעורר בבוקר . אני חייב להיכנס 4 פעמיים לשירותים ואז לצאת לעבודה . היייתי אצל מומחה בבלינסון ד'ר דיקמן. הוא הציע להכניס סיביים תזונתיים לצלחת . לא עזר ולא חושב שזה יעזור . אני כבר חסר אונים ואובד עצות חיי היום יום שלי הפכו לסיוט ממשי ! הבדיקות דם שתן וכו' יצאו תקינות! גם הדוקטור בדק אותי בדיקה חודרנית ואמר שהכול תקין ! מקווה שתוכל לעזור לי יום טוב

אולג שלום, תלונותיך מחשידות לקשיי התרוקנות בשל בעיה ברצפת האגן. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבירור (שסביר שיכלול בדיקת מנומטריה, ודפקוגרפיה או אולטרסאונד פרינאלי דינאמי) והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום יש לי טחור חיצוני +כפל עור באזור השעה 12. לפעמים כאשר יש יציאה רכה ומהירה אני מנקה ביסודיות את פי הטבעת ולאחר מכן יש דימום קליל . אחרי זה אני בודקת במראה ורואה שהטחור התנפח קצת והכאב לרוב עובר באותו יום. השאלה היא איך ניתן לנקות טוב את אזור פי הטבעת בלי לפגוע בכפל עור/טחור חיצוני?

טליה שלום, אם הטחור מציק לך לאחר הניגוב במידה שפוגעת באיכות חייך, ניתן לנסות לנגב בנייר טואלט לח, או לשטוף לאחר היציאה.