פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

מה הסיבות לצואה מתפרצת? מדובר בצואה שיוצאת במהירות ותוך שניות אך שאני מסתכלת באסלה הצואה לא שלשולית אלא בסדר.

הילה שלום, צורת ההתרוקנות שאת מתארת היא לרוב בתחום התקין ואינה מהווה בעיה רפואית.

אני סובלת מגרד מפי הטבעת אחרי יציאות שמתי לב שהגרד נובע מההפרשה בצבע צואה שאני רואה אותה על התחתון אגב בהטלת שתן יש לרוב הפרשת קטנות של צואה מבלי שהצטרכתי מלכתחילה להתרוקן. בבדיקה עצמית ראיתי בליטה וניגשתי לרופא המשפחה שאמר לי שמדובר בטחורים אבל טחורים זה בגושים האלו אבל במקרה שלי של ההפרשות והגרד והיציאות המעטות של צואה במתן שתן לא משאירות אותי שקטה רציתי לדעת מה דעתך בתודה שלי

בימים שיש יציאות ולאחר ניגוב אני מסתובבת כל היום עם הפרשה מפי הטבעת ועם תחושה לא הגיינית ועם גרד. אחרי מקלחת ועד הטלת צואה האיזור נקי ויבש ללא בעיות הבעיות הן רק אחרי הטלת צואה אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי תודה

שלום, התחלתי השבוע להשתמש בקורטיפואם- קצף רקטלי לאחר שרפאסל חוקנים לא עזר לעצירת הדם. רציתי לדעת, האם מותר לקום ישר אחרי החדרת התרופה או שצריך להשאר בתנוחה מסויימת? דבר נוסף, מה עושים כאשר הקצף פשוט מתחיל לצאת לפני שהחדרתי אותו לחולחלת? תודה מראש :)

נעמה שלום, כעיקרון ניתן לקום לאחר החדרת קורטיפואם. ברוב המקרים, אם חלק גדול מהקצף בורח, יתכן שטכניקת ההחדרה אינה נכונה. מעבר לכך, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי לדעת מהי האינדיקציה לטיפול ומבלי להכיר את כל פרטי המקרה.

היי . סבלתי בעבר כ8 חודשים משיערה הפוכה בעצם הזנב,שלא עבר תהליך של פתיחה לניקוז וכדומה. נותחתי לפני שבוע לכריתת המקום וניקוז הפתח סגור עם תפרים וצינור נקז אך הכאבים היום גבו בלתי נסבלים ויש מעט מעט אדמומיות על חלק קטן מהניתוח זה אומר משהו?יש צורך ללכת לרופא?

דניאל שלום, תלונות כפי שאתה מתאר עלולות להחשיד לזיהום בפצע הניתוח. ממליץ לפנות בהקדם לכירורג המנתח או למחלקה המנתחת או לחדר המיון לבדיקה ויעוץ.

שלום רב האם מותר להשתמש בחוקן מיקרולט שיש פיסורה וטחורים כואבים ומדממים. תודה

נויה שלום, מותר להשתמש בחוקן מיקרולט כשיש פיסורה וטחורים כואבים ומדממים, אבל בדרך כלל לא נעים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.

שלום רב פרו' זמורה, לפני שנה סיימתי טיפולים כימותרפיים והקרנות לאחר שתי כריתות שאת ברקטום. בבדיקת PET CT שעשיתי בשבוע שעבר נכתב כי "יש קליטה פתולוגית של FDG באזור ההשקה ברקטום, לא ניתן להעריך רקטום כי הוא נמצא בתמט. קליטה פתולוגית של FDG בעוצמה גבוהה במבנה מאורך שיוצא מדופן לטרלית של הרקטום, מתמשך כלפי מעלה ואחורה לרקמות הפרהסקרליות מתאים לסינוס בהתהוות." האם תוכל להבהיר לי התוצאה? בתודה מראש ובהערכה רבה.

אור שלום, בדיקת PET CT, כמו שאר בדיקות ההדמיה, היא בדיקת עזר, ועוזרת לרופא לבצע אבחנות ולכוון את הטיפול בנוסף להסטוריה הרפואית ולבדיקה הגופנית. כעיקרון, קליטה פתולוגית של FDG יכולה להתרחש במצבים בהם יש גידול, או במצבים בהם יש דלקת (כגון זיהום). מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

בוקר טוב, אני ידוע כסובל מספר שנים מטחורים שמתפרצים אחת לשנה בערך. בעבר עשיתי כ-3 קשירות במועדים שונים ורחוקים אחד מהשני. בשנים האחרונות, כשיש לי דימום (בדכ נמשך בין חצי יום ל-3-4 ימים) אני לא הולך לבדיקה ונותן לזה להסתדר/להפסק לבד, עד הפעם הבאה. הסיבה להתנהגות זו היא הכאב וההתנגדות שלי בזמן בדיקה עם אנוסקופ וגם בתהליך הקשירה, יש לי רתיעה רבה בזמן הניסיון להחדיר את הכלי שגורם לי להתכווץ, דבר שהרגיז לא פעם את הפרוקטלוג שטיפלתי על ידו. רציתי לדעת מהן האפשרויות במצב כמו שלי ? מה אפשר לעשות בנידון כדי שזה לא ירתיע אותי מללכת לטיפול. (לציין כי בפעמים שטופלתי בקשירות, בוצעו 2 קשירות עם הזמנה להמשך טיפול שאליה אף פעם לא הלכתי בגלל הטראומה מההליך). אני מאוד אודה על תשובה ופתרון למצבי. (גר באיזור הצפון וחבר קופח כללית)

ירון שלום, כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים לא מתרגזים על המטופלים שלהם, בכן אינך מתנגד בכוונה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הסימפטומים שאתה מתאר גורמים לך סבל ניכר, מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, ידוע כסובל מטחורים מזה שנים רבות. קורה מידי כמה חודשים (כולל הבוקר) שלאחר ישיבה עם צואה עיסתית לקראת הסוף היה פרץ של דימום שבניגוב כבר כמעט ולא היה לו זכר. הנל גם קורה לאחר שהיו 4-5 יציאות במשך יומיים שכולן היו עיסתיות אך עם מעט מאמץ ליציאה. האם זהו תאור קלאסי של טחורים ? הצואה הרי עיסתית אז יתכן כי היא גם גורמת לטחורים ? לציין כי לפני ואחרי היציאה יש תחושה של צריבה בפי הטבעת שנעלמת עם הזמן. היתכן כי יהיה פרץ של דימום בסוף הצואה כאשר לבסוף על הנייר כמעט ולא רואים דבר ? בנוסף הרבה קרקורים בבטן, האם זה קשור ? בן 45 ביצעתי קולונוסקופיה לפני שנה בה נכרת פוליפ שומני ואני אמור לבצע בדיקה נוספת בחודש הקרוב. תודה על המענה

ירון שלום, דמם כפי שאתה מתאר יכול בהחלט להיגרם מטחורים פנימיים. טוב שאתה שומר על מעקב קולונוסקופי הולם, ולכן ניתן לומר כי הסיכוי שישנו מקור דמם אחר נמוך מאד. מבחינת הטיפול השמרני, על פניו נשמע שאתה שומר על מרקם נכון של יציאות. אם אין אנמיה, אז הדימום שאתה מתאר הוא בעיקרו בעיה של איכות חיים, ואתה צריך להחליט אם אתה מעוניין להתקדם לטיפול כירורגי כלשהו, בין אם קשירת טחורים ובין אם ניתוח כזה או אחר, או לא. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום יש לי כפל עור בפי הטבעת אך לפני 3 ימים הוא התנפח וכאב מאוד אחרי יציאה ואף היה אחרי יציאה דימום קל . במהלך ה3 ימים לפעמים הוא פחות נפוח ולפעמים מתנפח שוב. הייתי בבדיקה אתמול אצל כירןרןג שלא מצא דבר. ובאמת אחרי הבדיקב אצלו באתי הביתה וראיתי שכפל העור התכווץ אך היום שוב התנפח. מזה הסיבות להתנפחות של כפל עור?

רעות שלום, קפל עור כפי שאת מתארת יכול להתאים לטחור גדוש, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. במידה שהממצא ממשיך להציק לך, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה חוזרת והכוונת הטיפול.

התסמין - לחץ גדול בפי הטבעת כאילו משהו תקוע ולא מצליח לצאת. הדרך הכי נכונה לתאר זאת היא תחושה שלצואה/ גזים תקועים שלא יוצאים. אציין שאין בעיה של עצירות. 1) מקריאה באינטרנט הבנתי שקודם כל צריך לשלול בעיות אנטומיות, האם בדיקת קולנסקופיה ורקטוסקופיה מספקות לכך? 2) לגבי בעיות תפקודיות רציתי לדעת : א) איך רופא יכול להבדיל בין אנזימוס, טנזמוס וכאב רקטלי (אני לבטור סינדרום) ב) האם ניתן לזהות רקטוצלה/אנטרוצלה והתפשלות אנורקטלית בבדיקת mri של האגן או בבדיקת אולטרסאונד של הפרינאום או שחייבים בדיקת דפוגרפיה?( מנסה להימנע מקרינה באזור השחלות) ג) מי הרופא שנותן הפנייה לבדיקת מנומטריה אנורקטלית,אולטראסונד של הפרינאום או דפוגרפיה והכין ניתן לבצע זאת? האם רק בבתי חולים או שניתן גם במרפאות פרטיות? 3) האם יש רופאים שמטפלים בבעיות רצפת האגן בפי הטבעת אשר אינם פיזיותרפיים אלא רופאים? ואם כן איך נקרא תחום הרפואה הזה? תודה לינדה

לינדה שלום, בירור לתלונות כפי שאת מתארת, שיכולות לנבוע מבעיות כאלה ואחרות של רצפת האגן או איזור הרקטום, מבוררות ומטופלות לרוב על ידי לגסטרואנטרולוגים בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או על ידי כירורגים קולורקטאליים. פיזיוטרפיסטים לרוב לא מבצעים בירור אבחנתי, אלא מטפלים בבעיות מאובחנות של תנועתיות רצפת האגן. כעיקרון, הבירור מתחיל בבדיקה גופנית של מומחה בתחום, ובדיקה כזו יכולה לכוון את המשך הבירור בצורה הטובה ביותר. לרוב, רקטוסקופיה וקולונוסקופיה יוכלו לשלול ממצא אנטומי בתוך המעי, ולעיתים במידת הצורך משתמשים בבדיקת MRI של האגן (או CT) לשלול בעיות אנטומיות מחוץ למעי. בעיות הקשורות לתנועת אברי האגן כולל רקטוצלה אנטרוצלה התפשלות והרפיה לקויה של רצפת האגן (המכונה גם אניזמוס או לבטור אני סינדרום) ניתן לרוב לזהות באולטרסאונד פרינאלי דינאמי או בדפקוגרפיה. יש מעט מקומות בעולם המבצעים MRI דינאמי, אולם למיטב ידיעתי זה לא מבוצע בישראל. אולטרסאונד פרינאלי דינאמי מבוצע במספר בתי חולים וגם במספר מרפאות פרטיות בישראל.

שלום אני בת 21, עברתי כבר 3 ניתוחי פילונידל סינוס שהראשון היה בשיטה הסגורה והשניים בשיטה הפתוחה. את האחרון עברתי כלפני שנתיים בערך. הבעיה שמלבד הטיפול האינסופי בלשמור על המקום נקי ללא שיערות באופן תמידי לאחרונה מגרד לי מאוד באזור ואני מאוד מפחדת לגעת מלבד לשמור על המקום נקי במקלחות תמידיות . הגירוד לא מפסיק ויותר מכך יש אדמומיות במקום כמעט תמיד. אני נורא מפחדת לעשות שוב ניתוח זה כבר מייאש ומתסכל. בעבר אף ניסיתי להסיר בלייזר את השערות בהמלצה של רופאים אך בגלל הלייזר המקום נפתח לי בפעם השלישית. מה לעשות למי פונים? כבר הייתי אצל 2 רופאים מאוד מומחים ובעלי שם בתחום.. ותשובתם דומה והיא רק לשמור על הניקיון אך הגרד לא פוסק ורק מחמיר. אשמח לעזרה.

לי שלום, תלונותיך יכולות להשיד לחזרת סינוס פילונידאלי, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

שלום, אני בת 22 וב3 שנים האחרונות סובלת מבעיה שמפריעה לאיכות חיי. לפני 3 שנים שמתי לב שאנשים נמנעים מלשבת לידי, מתלוננים על ריח רע, סותמים את האף בגסות, מנסים לרמוז לי בדרך זו או אחרת על כך שאני מריחה רע. התחלתי להבחין כי יוצא לי ריח רע מאיזור פי הטבעת של קקי(אני בחורה הגיינית, מקפידה תמיד לנקות טוב), לעיתים של נפיחות (גם כשהבטן "ריקה" ואין לי כלל תחושה של גזים). גלי הריח האלו עולים ממני ללא התראה מוקדמת, כל מה שאני רוצה לעשות זה לנשור מהתואר ולא לצאת מדלת חדרי לעולם כדי להימנע מהבושה.. לפני חודשיים פרוקטולוג עשה לי בדיקה רקטלית קצרה של כמה שניות, נתן לי DERMACOMBIN CREAM לפטרת אבל כאמור הבעיה בכלל לא חלפה.. מה יש לי? זה מקרה מוכר? אני נואשת..

לני שלום, תלונותיך יכולות להחשיד לקושי כלשהו בשליטה בסוגר פי הטבעת, אך הפרעות כאלה בגילך נדירות ביותר. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. במקביל, נשמע כי יש לך קושי ניכר להתמודד עם בעיה רפואית זו, ויתכן שכדאי לפנות גם לעזרה מקצועית לתמיכה בהתמודדות הנפשית עם בעיה זו.

שלום רב, בת 26. לפני כשנה אובחן לי הליקובקטר פילורי וטופלתי טיפול משולש. בוצעו בדיקות לחיידק עקב ירידה לא מוסברת במשקל, בחילות, הקאות ושינוי ביציאות. צילום חזה תקין. בדיקות דם תקינות. לאחר מכן לא ביצעתי את הבדיקה בשנית. בכללי אני מרגישה יותר טוב, עדיין היציאות שלי לא הוסדרו. לעיתים הן רכות מאוד ובצבע כתום/בהיר... לאחרונה אני מרגישה גם שאני סובלת מטחורים והיה לי מעט דם בניגוב לאחר יציאות (פעם-פעמיים היה בכמות גדולה יותר שאפילו זלג לאסלה). ביומיים האחרונים אין דם, אך שמתי לב כי לפני מתן צואה מופרש כמו קרום לבן לאסלה, ממש כמו מתן שתן, ואני מבחינה כי אף בצואה יש ריר לבן/צהוב. עד כה לא פניתי עם זה לרופא. ממה הדבר יכול לנבוע? האם מסוכן ומחייב בירור בהקדם ?

שלום רב, הסיכוי שהממצא של הפרשת קרום לבן מצביע על משהו מסוכן נמוך ביותר. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם את לא שקטה, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול

בן 27, עם רקטל פרולפס חמור. (עקב עבר של אנורקסיה קשה וארוכה). מוכרח ניתוח לפי בדיקה אצל ד"ר רם אדוארד בבי"ח השרון. שאלתי לגבי ההכנה לקולונסקופיה- אני מאוד חושש ומפחד לעשות את ההכנה עם כל המשלשלים , שעקב השלשולים הפרולפס תחמיר לי (יוצא רק בזמן הטלת צואה ולרוב נכנס לבד) או חלילה לא תחזור..זה מלחיץ! מה לעשות?תודה

יניב שלום, הכנה לקולונוסקופיה אכן יכולה להיות לא נעימה בחולים עם פרולפס של הרקטום, אבל הסיכוי שזה יגרום נזק כלשהו קטן ביותר, ובשקלול התועלת מול הסיכון, לפי שיקול הרופא המפנה, כנראה מומלץ לבצע את הבדיקה.

כשלושה שבועות לאחר הלידה הופיעה לי פיסורה אחורית. טופלתי במשחת נפידיפין. לאחרונה חל שיפור בעוצמת הכאב אך לפני יומיים בעקבות יציאה קשה אני חלה החמרה והכאב נעשה הרבה יותר קשה. האם יש טעם להמשיך בטיפול השמרני? כדאי לגשת לחוות דעת נוספת? אני מאוד רוצה להימנע מניתוח. מציינת רק שאני מניקה כרגע.

הילה שלום, האינדיקציה העיקרית לטיפול בפיסורה היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן את יכולה בהחלט להחליט אם את מעוניינת להמשיך בטיפול שמרני, או לעבור לטיפול כירורגי. במסגרת הטיפול השמרני, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, כדי למנוע אירוע של יציאה קשה כפי שאת מתארת. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, לפני כשלושה ימים קיבלתי טחור חיצוני עם קריש דם. אני משתמש בקרם פרקטוגליבנול להקלה עד שהמרשם שהרופא רשם לי יהיה מוכן (תערובת שמטרתה להרחיב את הורידים. לא זוכר את שמה). אני מתחתן עוד כחודש וחושש שזה לא יחלים עד למועד החתונה. כמה זמן לוקח לטחורים בדר"כ להחלים ? (סדר גודל) ברור לי שאי אפשר לתת אבחנה מדויקת דרך האינטרנט. השאלה שלי האם מדובר בימים, שבועות? האם כדי לוודא שאוכל לתפקד בחתונה כדאי לי לברר אודות טיפולים נוספים שיוכלו להבטיח (בסבירות גבוהה) שיפור במצב? אודה לתשובתך בברכה,

שלום רב, טחורים חיצוניים עם קרישי דם לרוב נספגים בהדרגה בטווח זמן ממוצע של כשבועיים. בנוסף לטיפול שציינת מומלץ מאד להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. ניתן לעשות אמבטיות חמימות ונעימות.

שלום רציתי לדעת מה ההבדל בין תחושת הלחץ בפי הטבעת שהיא אחד הסימפוטמים לתסמונת לבטור אני לבין תחושת טנזמוס?

פנינה שלום, לחץ הוא תחושה סובייקטיבית של לחץ, מכל סיבה שהיא. טנזמוס היא תחושת צורך מתמיד להתרוקן גם אם אין תוכן לרוקן.

פיסורה שטופלה מזמן בהצלחה עם רקטוג'סיק. לאחרונה יש רגישות במקום שמתבטאת באי נעימות וגירוי בישיבה ממושכת, אך הפיסורה לא חזרה. טיפול בפרוקטופואם לשבוע העלים את הרגישות למשך מספר שבועות ואח"כ חזרה שוב. מה אפשרויות הטיפול שניתן לשקול ?

אביעד שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום בן 30 לפני כשנתיים התחיל אצלי פינולידל סינוס. עברתי לפני שנתיים ניתוח שלא צלח ומיד לאיר הניתוח זה חזר לי שוב... מאז יש לי תמיד דם בתחתון באיזור הפצע ובליטה ממש גדולה שזה כנראה מה שנקרא הפינולידל סינוס. אני מבין שאני אצטרך לעבור שוב את הניתוח רציתי לשאול מה הסיכויי שהפעם יצליח ולא יחזור???

שרון שלום, ישנם מספר סוגי ניתוחים לטיפול בסינוס פילונידאלי, ולכל שיטה יתרונותיה וחסרונותיה. ככלל, אפשר לומר ששיעור ההצלחה של הניתוחים לטיפול בסינוס פילונידאלי לא רע, אולם לא מגיע ל 100% מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

מראש מתנצל על הסיפור הארוך שאני הולך לכתוב , אבל הסיפור כל כך מסובך שאין דרך אחרת. אמא שלי בת 59 עברה מספר ניתוחים במהלך השנים האחרונות : 2001 – ניתוח בצד הנשי, כריתת רחם עקב שתי מיומות. 2004 – ניתוח הסרת פוליפים על המעיים הגס שבמהלו ביצעו כרית מעיי הגס (סרטן). מ 2011 מתחיל הסיפור: ב 2011 אמא שלי אושפזה עקב כאבים בבטן התחתונה , במעי שהתלווה עם חום גבוהה מאוד (39.3) , לאחר בדיקה בבית חולים שלא נציין את שמו הרופאים ראו שיש לה אבצס באזור המעיים , הותקן נקז על מנת לנקז את האבצס אך הנקז לא עזר והחום עדיין נשאר גבוהה. לאחר שראו שהנקז אינו עוזר החליטו לנתח אותה, לאחר שפתחו את אזור הבטן ניקזו את כל האבצס והתקינו שני נקזים חדשים. לאחר שראו שמצב השתפר החליטו להוריד את הנקזים כמובן שכל התהליך התלווה בשתיים אנטיביוטיקה עקב מציאת רובד של חיידקים ואמא שלי שוחררה הביתה. לאחר יום בלבד החום עלה שוב ל 39 כשאמא שלי בבית,ושוב לקחנו אותה לבית חולים. לאחר שהגיע לבית חולים הרופאים עשו לה ניתוח נוסף שוב לניקוז האבצס – לפי טענתם הם ראו פיסטולה במעיי הדק שסביבו יש גוש רקמות שגורם לאבצס, הם טענו שלא ניתן לנתח את האזור בגלל שאמא שלי עברה ניתוחים קודמים וכל הרקמות דבוקות וזה ניתוח מסוכן כי הם יכולים לפגוע לה במעיי הדק ובעורקים שעוברים באזור. כמובן שנלקחה דגימה של רקמות לצורך בדיקה סרטן , אך התשובות הגיעו שליליות וזה אכן לא סרטן. ב 2012 אותם התסמינים חזרו ואמא שלי אושפזה שוב באותו בית חולים כמו קודם לכן עם אותה הבעיה בדיוק, עברה שוב ניתוח לניקוז האבצסץ לאחר מכן טופלה על ידי אספקת חלבונים לתוך הוריד על מנת לתת לפיסטולה במעיי להסגר כך שהמעיי לא יעבוד כי אמא שלי הייתה בצום. כמו כן נלקחה דגמיה לביופסיה והשתובה הגיעה שלילית - זה לא סרטן. עכשיו ב 2014 הבעיה שוב חזרה! אמא שלי שוב אושפזה באותו בית החולים לאותם הרופאים שכבר מכירים אותה היטב . עכשיו בואו תנו לי להסביר משהו – הם טוענים בגלוי שהם לא יודעים איך לעזור לה וזה מקרה מאוד מיוחד שהם לא ראו כמוהו לאחר שיחות ארוכות איתם הוסבר לי בדיוק מה הבעיה אצלה. אז ככה : לפי טענתם באזור המעיי הדק בצד האחורי שלו הם רואים פיסטולה שככל הנראה גורמת לאבצס שתופס אצלה מרחב די גדול באזור המפסעה (ראיתי בעצמי ב – סיטי שביצעו לה) נוצרה מעטפת חזקה מאוד עקב חזרות נישנות של האבצס ששומר את האבצס כל הזמן באזור הזה ולא נותן לו להתפשט. האבצס הזה כך הם קוראים לו הוא אבצס שניתן לשלוט עליו על ידי ניקוזים אך הם לא יכולים להגיע לאזור ולטפל בבעיה כי הניתוח מרוכב מדי והם לא רוצים לקחת סיכון. עכשיו אמא שלי כבר חודשיים וחצי בבית חולים , נותחה שוב , הותקן נקז גדול שיצא דרכו המון מוגלה , הותקנו חלבונים ע מנת לתת לאותה פיסטולה להסגר וטיפול רב באנטיביוטיקה. לאחר שמצבה התשפר החליטו הרופאים להחליף את הנקז לקטן יותר מה שקרה מצבה שוב נהיה רעה כלומר האבצס לא מתנקז דרך הצינור הקטן. היא כבר חודשיים וחצי עם חום עולה ויורד רזתה 20 ק'ג ומצבה לא משתפר. אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות ללכת לבית חולים אחר זה בטוח לא פתרון כי פה כבר מכירים את הבעי שלה ואנחנו מפחדים מנסיונות חדשים כי מבחינה נפשית היא כבר מתחילה להשבר כי כבר קרוב ל 4 שנים היא נמצאת עם אותה הבעיה שפשוט הורסת אותה לאט לאט. אנחנו כבר מוכנים ללכת לטיפול פרטי ולשלם רק שמישהו יתן לה פתרון בנושא בסך הכל כל האיברים שלה נבדקו והיא בריאה והאבצס והפסיטולה הבעייתית הזאת הורסים לה את החיים. נשמח לכל עזרה , הפניה למקום הנכון לרופאה הנכון לכל תמיכה אפשרית אנחנו מחפשים פתרון. תודה וסליחה מראש על הסיפור הארוך.

אלי שלום, צר לי מאד לשמוע על סבלה של אמך ואני מבין את מצוקתך, אבל לצערי לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה (למרות תיאורך המפורט, הוא אינו מחליף את התיעוד הרפואי ובדיקות ההדמיה) וללא בדיקה. למרות תיאורך המפורט, איני יכול להקיש במדוייק ממה סובלת אמך כרגע ומה מצבה.

תודה על התשובה ,אני מבין שהנושא לא פשוטץ האם תוכל להפנות אותי לגורם הנכון למומחה בתחום לפי התיאור שפרטתי? או שאתה יכול לעזור בנושא? ... אנחנו מוכנים לעשות זאת באופן פרטי. אשמח לקבל מידע או פרטים שלך על מנת ליצור קשר ולקבל חוות דעת מקצועית בנושא.

שלום, כחמישה חודשים לאחר לידה טראומטית (לידת מלקחיים, חתך אפיזיוטומי וקרע) התחלתי לשים לב להפרשות של מוגלה מפי הטבעת (התפרים הגיעו עד לפתח פי הטבעת). נשלחתי לבדיקות trus וקולונוסקופיה ונאמר לי כי ככל הנראה מדובר בפיסטולה פארניאלית וכי אצטרך לעבור ניתוח. כמה שאלות, האם לאחר לידה טראומטית יכולה להיווצר פיסטולה, אשמח לשמוע הסבר על פיסטולה דרכי טיפול ואחוזי הצלחה ומה המשמעות לגבי הריונות עתידיים. תודה ושבת שלום.

שלום רב, ככלל, פיסטולה יכולה להווצר לאחר לידה. מידע כללי על פיסטולה ורכי הטיפול בה מצורף למטה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום בעקבות סבל רב ומאמץ להשתחרר בשירותים וכאבים עזים בבטן ופי הטבעת נבדקתי בבית חולים ואובחן אצלי חשד ל anizmus אני לוקח כל מיני מרככים או בשתיה או חוקנים או נרות זה עוזר רק במקצת אבל אני לא מתרוקן לגמרי ותמיד נשארים לי כאבי בטן אם הקרנות לכאבי גב תחתון חזקים האם יש לך המלצות איך לשפר את המצב? אודה על תשובה בכבוד רב מיכה

מיכה שלום, ככלל, "אניזמוס" מתייחס לרוב להרפיה לא מספקת של שרירי רצפת האגן, היכולה לגרום לקשיי התרוקנות ו/או כאבים אגניים. ניתן לרוב לאבחנה בשילוב של בדיקה רקטאלית ובדיקות הדמיה כולל דפקוגרפיה, אולטרסאונד של רצפת האגן ומנומטריה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, האם ישיבה ממושכת עלולה לגרום להחמרת מצב הטחורים (חיצוניים או פנימיים)? האם רכיבה באופניים עלולה לגרום להחמרת מצב הטחורים (חיצוניים או פנימיים)? תודה.

דין שלום, ישיבה ממושכת על כיסא רגיל אינה מחמירה טחורים, ורכיבה ממושכת על אופניים יכולה להיות קשה בעת התקף טחורים, אך אינה מחמירה אותם. ישיבה ממושכת בשירותים יכולה להחמיר סימפטומים של טחורים פנימיים או חיצוניים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

תשובתך המפורטת והרקע העשיר שהוספת מאוד מאוד עוזרים! באמת תודה רב פרופסור!

שלום רציתי לדעת לגבי התסמונת הזאת , מה תסמיניה והאם ניתן לאבחן זאת על ידי בדיקה רקטלית?

פנינה שלום, "תסמונת לבטור" מתייחסת לרוב להרפיה לא מספקת של שרירי רצפת האגן, היכולה לגרום לקשיי התרוקנות ו/או כאבים אגניים. ניתן לרוב לאבחנה בשילוב של בדיקה רקטאלית ובדיקות הדמיה כולל דפקוגרפיה, אולטרסאונד של רצפת האגן ומנומטריה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב , רציתי לדעת האם במקלחת היומית יש צורך לשים סבון ממש בתוך החריץ של הישבן איפה שפי הטבעת איפה שמנקים עם נייר טואלט או שאפשר רק מסביב לישבן?

לינדה שלום, אין כללים רפואיים חד משמעיים להיגיינת איזור פי הטבעת באנשים בריאים, וכך או כך, רפואית זה נראה לי בסדר.

האם הצטלקות בעקבות ניתוח טחורים עלולה לגרום לכיווץ יתר של שרירי רצפת האגן? האם קיים טיפול ניתוחי בהצטלקות כזאת והאם הוא עשוי להועיל לתופעת כיווץ היתר? (או דווקא להחמיר אותה ח"ו)

דוד שלום, ככלל, אניזמוס יכול להיגרם לאחר ניתוח טחורים ממגוון של סיבות. בנוסף, לעיתים אניזמוס שהיה גם טרם ניתוח הטחורים מאובחן רק לאחר הסרתם. בכל מקרה, הטיפול באניזמוס אינו ניתוחי, וכולל לרוב ביופידבק של רצפת האגן ולעיתים הזרקת בוטוקס לשרירי האגן המכווצים.

בחורה בת 30 יצאה לי פיסורה והכאבים לא נסבלים האם מישהוא שמע על משחת שמן טוב ??

קצת מידע כללי על טיפול הרפואה הקונבנציונאלית בפיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום. נשלחתי ע"י כירורג לעשות אולטרסאונד רקטלי בחשד לאבצס. לאחר שבבדיקה ידנית רקטלית לא נמצא ממצא. איך נעשת הבדיקה הזו? האם כואבת? מה רמת הדיוק שלה באבחון?

מאיה שלום, בדיקת אולטרסאונד רקטאלי מבוצעת על ידי החדרת מכשיר בערך בעובי של אצבע לפי הטבעת, ולעיתים גם הנחת מכשיר אולטרסאונד על העור ליד פי הטבעת. הבדיקה מעט לא נעימה אבל לרוב אינה כואבת, ויש לה רמת דיוק גבוהה באבחון אבצסים באיזור פי הטבעת.

שלום פרופסור אני בן 52 , בחצי השנה האחרונה סובל מדימום רב ביציאות. מזה כ-4 חודשים התחלתי טיפול אצל פרוקטולוג שהמליץ לבצע קשירה של הטחורים . לאחר 3 טיפולים נאמר לי שהדימום יפסק , מאחר והדימום לא ניפסק הגעתי לטיפולים נוספים ,עד כה בוצעו כ-5 או 6 קשירות . הדימום נפסק לשבועיים וחודש שוב והרבה . האם קשירת טחורים יעילה בכלל ? אני יודע שכל מקרה לגופו לכן אני שואל באופן כללי במקרים מהסוג הזה אם יש להמשיך בקשירות או לשקול ניתוח. תודה

דוד שלום, ככלל, לקשירת טחורים ישנה יעילות מוגבלת בצמצום דמם מטחורים. בחלק מהמטופלים זה מספק ובחלק לא. ההחלטה אם להמשיך בקשירות טחורים או לעבור לטיפול ניתוחי צריכה להילקח על ידך במשותף עם הרופא המטפל, כתלות במידת הפגיעה באיכות החיים, רמת ההמוגלובין, ממצאי הבדיקה וכו'. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

בסוף חודש יולי 2014,הוזרק לי בוטוקס לפיסורה,מאז אינני סובל מכאבים,אך לחילופין,ההפרשה הצואתית ,ללא שליטה,לאחר פעולת מעיים,נמשכת עד היום. אני מאוד מודאג,כיוון שלא נעים להסתובב כל יום ,לכמה שעות עם תחתונית מתחת לתחתון. יש לציין,שהניגוב בבוקר של הישבן נעשה ארוך ומייגע. האם יהיה סוף טבעי לסיפור הנ"ל? הרופא המטפל אמר לי שלאחר 3 חודשים,התופעה אמורה להעלם. אשמח לתשובה מקצועית

עוזי שלום, כעיקרון בוטוקס אכן נספג לאחר כ 3-4 חודשים והשפעתו חולפת. נדיר מאד שישנה פגיעה מתמשכת ביכולת השליטה לאחר הזרקת בוטוקס. אם הבעיה נמשכת, יש מקום לבצע בירור על מנת לוודא שאין כל בעיה אחרת שגורמת לתלונות אלו. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

היי, עברתי לפני שלושה ימים ניתוח pns באיזור הישבן. כרגע יש לי חתך רציני לאורך כל הישבן. ועוד חתך של שתי ס"מ לרוחב תפור. הפצע נראה טוב מסביב אין אודם ונפיחות, אך בתוך הפצע קצת גושים בצבע לבן או צהוב. האם זה תקין? בנוסף אני שוטף לבד את הפצע בעדינות ולא נכנס לבתוך ומוציא את הלבן האם זה בסדר?. ובנוסף אני משתמש בתחבושת הגיינה של נשים שנבדקת לתחתון וסופגת את ההפרשות האם זה בסדר או שצריך לסגור את הפצע ולאטום בתחבושת. ?. ושאלה אחרונה האם זה בסדר רק לשטוף בסבון ומים או שצריך עוד משהו בשביל לחטא?

יוסף שלום, ככלל, שטיפה במים וסבון של פצע פתוח לאחר ניתוח לכריתת סינוס פילונידאלי מספר פעמים ביום וחבישה חיצונית כפי שאתה מתאר מספקת, ובעת ההחלמה ישנה רקמת החלמה פנימית בתוך הפצע הנקראת רקמת גרנולציה. לעיתים במהלך תהליך החלמת הפצע ניתן להשתמש בחבישות מתקדמות שמשפרות את קצב ריפוי הפצע. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם יש ספק, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום ד"ר רציתי לקבל מידע לגבי התסמונת הזאת מהם תסמיניה והאם ניתן לבדוק זאת על ידי בדיקה רקטלית?האם התסמינים הם לכל החיים?

פנינה שלום, איני יודע לאיזה תסמונת את מתכוונת, והמונח שאת משתמשת בו, "תסמונת השריר מרים פי הטבעת" אינו מונח רפואי מקובל. אם את מתכוונת להפרעות התרוקנות כתוצאה מהעדר הרפיה נכונה של רצפת האגן, אז ניתן לאבחן את זה בבדיקת אצבע בפי הטבעת על ידי רופא מומחה לתחום, בשילוב עם בדיקות הדמיה שונות. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום, עברתי ניתוח פיסורה בו נכרתו גם כמה טחורים לפני כשלושה שבועות. מתי ניתן לחזור לפעילות ספורטיבית ? חדר כושר , אירובי.. בנוסף, האם אוכל לקיים מין אנאלי ? תודה רבה !

גיא שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. בכלליות ניתן לומר שלרוב ניתן לחזור לפעילות ספורטיבית מתי שאתה חש שאתה יכול, אולי פרט לרכיבה על אופניים, בהם הכיסא לוחץ ישירות על איזור הניתוח. ככלל ניתן לחזור לפעילות מינית דרך פי הטבעת לאחר החלמה מלאה של הפצעים. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

בשבועות האחרונים יש לי תחושת אי נוחות וכאבים ברקטום, במיוחד כשאני יושב. פרוקטולוג שבדק אותי כולל בדיקה רקטאלית, לא מצא טחורים. בכל זאת, לאחר שאני גומר (סקס או אוננות) אני חש מעין התנפחות מקומית כדורית סמוך מאוד לרקטום מבחוץ. האם זה טחור והאם זה הגיוני שזה קורה בעקבות ההתכווצויות שיש ברקטום בזמן השפיכה? תודה על תשובתך.

דין שלום, לא שכיח ששפיכה בעת פעילות מינית גורמת להתבטאות של טחורים.

שלום. חוץ מי קונסיל ונורמלקס מה אפשר לקבל נגד עצירות, כי סובלת מנפיחות בטן וגזים תודה

סבטה שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

בן 37 בריא בדר"כ. ברקע ניתוח כריתת טחורים לפני כ- 6 שנים. דמם רקטלי לסירוגין וגרד בפי הטבעת. בבדיקה רושם ל SOILING. בדיקת קולונוסקופיה תקינה. בדיקת מונומטריה רקטלית: לחץ בסיסי ירוד. לחץ יזום תקין. RAIR הופק. תחושה רקטלית לנפחים מוגברת. קבולת הרקטום נמוכה. הופק אנזימוס. בלון רקטלי לא נפלט. מה ניתן להבין מהתוצאה? יש צורך בטיפול? מהן דרכי הטיפול? תודה.

אורן שלום, בדיקת המנומטריה מראה שהלחץ הבסיסי של סוגרי פי הטבעת, שהוא הלחץ שקיים בפי הטבעת כל הזמן ללא מאמץ מכוון להתאפק, נמוך מהתקין. כמו כן הבדיקה מראה שכשאתה מנסה להתרוקן, שרירי פי הטבעת אינם עוברים הרפיה טובה, מצב הנקרא אניזמוס, ומשום שאין הרפיה טובה, לא הצלחת לפלוט בלון. מה זה אומר? אין לי דרך לומר לך, שכן לא ראיינתי אותך על תלונותיך ולא בדקתי אותך. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות עם התשובה לרופא המפנה, או מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

לפרופ' זמורה שלום לפני כמעט שנתיים עברתי ניתוח לכריתת טחורים - אגב היית שותף לניתוח - ואחת התוצאות היא היצרות פי הטבעת כך שללא שימוש קבוע במרככים בסיבים ובפגלקס היציאות הופכות למשימה קשה תרתי משמע. האם יש הליך רפואי או תרופתי להרחבה של פי הטבעת ? תודה שי

שי שלום, צר לי לשמוע על הסיבוך. היצרות של פי הטבעת היא סיבוך נדיר המתרחש בכ 1% מהניתוחים לכרית טחורים, ולרוב נגרם עקב הצטלקות יתר של המקום. ניתן לטפל כירורגית בהיצרות במידת הצורך. כשנתיים לאחר הניתוח לרוב הצלקת כבר הגיעה למצבה הסופי, וניתוח לטיפול ההיצרות כולל לרוב חיתוך של הצלקת וקידום עור בריא חיצונית לצלקת אל מקום ההיצרות, ניתוח הנקרא בשפה מקצועית אנופלסטי. אם ההיצרות מפריעה לך ואתה מעוניין בטיפול ניתוחי, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

פרןפ' זמורה תודה על התשובה , אבל הייתי רוצה לדעת מהן הסיבוכים העלולים לנבוע מסוג כזה של ניתוח. מיכוון ואני נפלתי לאחוז הבודד של הסיבוך בניתוח הראשון יש סיכוי שגם כאן אני עלול להיות בין הבודדים שנפגעים. האם יש דרך לא ניתוחית להרחבה ? תודה שי

לכבוד פרופ זמורה האם חייבים לחכות שנתיים אחרי ניתוח טחורים שגרם להצרות חמורה, כדי לעשות ניתוח אנו פלסטי? מה הסכנות בניתוח זה?

שלום שמי יאן בן 32 לפני כחודש נחדרתי במהלך יחסי מין, המין היה מאוד חזק ומאז חשתי גירוי חזק של פי הטבעת יחד עם כאב. ועצביות. מאז כדי להרגיע השתמשתי ברקטוצורין ופרוקטו גליוונול. אך עדיין המצב לא נעים. הולך לשירותים הרבה יותר. מרגיש לחץ בשלפוחית השתן יותר. אפילו גזים נדמים לי שאני הולך להתפוצץ... מה ניתן לעשות? תחושה שכמה סנטימטר בתור פי הטבעת משהו נפגע ומקרין על יכולת סגירת הנקבים והשליטה. לחוץ מזה שזה בלתי הפיך .

יאן שלום, יחסי מין אנאליים חזקים יכולים לגרום לפגיעה שטחית של איזור פי הטבעת, אשר לרוב ניתנת לטיפול. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כמו כן, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

תודה על התייחסות. אשמח לדעת : 1. התחושות שאני חש בנוגע לשליטה על הסוגרים והלחץ הם אופיניות לפגיעה שטחית בפי הטבעת? 2.היציאות שלי די טובות לרןב. האם יציאה אחת קשה מידי יכולה לפגוע בזה להחלים? 3. בגלל שזה כבר מעל חודש אני מבואס מזה. 4. אני מתבייש ללכת לרופא על זה. יש דרך אחרת לספר תחושה מבלי לשתף על הפעילות המינית שעשיתי. זה מאוד מביך. אם נניח אגיד שזה קרה מצואה קשה במיוחד זה ישמע אמין? תודה שוב

שלום רב, לפני כחודשיים בערך, נותחתי ניתוח לניקוז מורסה פריאנלית מאז הצלקת הספיקה להיסגר ולהתאחות אך לפני מספר ימים הרגשתי שוב כאבים חזקים , ונפיחות באזור , יום לאחר מכן התנקזה המורסה בעצמה הכאבים והנפיחות פחתו אך נראה כי צלקת הניתוח נפתחה מעט, והאזור צורב ולא נעים. שאלותיי הן: האם ייתכן מצב שהצלקת תיפתח ? ומה עושים במצב שכזה? טיפול במשחה אנטיביוטית אולי? אודה לתשובתך המהירה.

סיוון שלום,

סיוון שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות לעיתים להחשיד להווצרות פיסטולה באיזור פי הטבעת, אשר גורמת לאבצס להתלקח שנית. יחד עם זאת, לעיתים אבצס חוזר מתרחש עקב סגירה של העור לפני שהחלל הפנימי נסגר לחלוטין. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

בת 27. היום מיששתי את אזור האנוס ופתאום הרגשתי גוש קטן בגודל של גולה, קרוב לפני השטח של היציאה. הוא לא היה שם קודם ולא כואב. עליי לדאוג?

נילי שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל אבצס (לרוב למווה בכאב ורגישות) ולעיתים נדירות אף גידולים באיזור זה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם מופיעה נפיחות ניכרת, כאב עז, חום גבוה וכד יש לפנות למיון לשלול אבצס.

שלום רב. בני בן 2.8 שנים. גמול מזה חצי שנה.ישנן יציאה מדי יום אולם הפעולה מלווה בכאב רב ולעתים אף במעט דם טרי על הצואה. אציין כי כמות הצואה גדולה ועבה. מה עליי לעשות? תודה.

יעלה שלום, אני מבין מאד את דאגתך כאמא אבל לצערי איני כירורג ילדים ואיני מטפל כדרך שגרה בילדים בגיל זה. מומלץ להוועץ עם כירורג ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים.

פרופסור זמורה שלום רב, עברתי ניתוח פיסורה לפני שבוע,מרגיש טוב( נורמלקס עוזר) כמה שאלות שאשמח לתשובותיך: כעת ממשיך להשתמש בנורמלקס, איך ומתי להפסיק או להפחית? האם להמשיך להשתמש כל יום? חזרה לפעילות ספורטיבית( ריצה+ משקולות)? האם יש סיכון אם אחזור להתאמן עכשיו? תודה, רועי

רועי שלום, ככלל, חשוב להקפיד על ריכוך יציאות לטווח ארוך בכדי להקטין את הסיכוי לחזרת פיסורה בעתיד. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, אך אין מניעה להשתמש במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס לטווח ארוך. ככלל, אין מניעה לחזור לפעילות ספורטיבית מלאה, פרט אולי לכריבה עם אופניים, בה הכסא הצר לוחץ ישירות על איזור הניתוח. לאחר מספר שהצצע נרפא אין כל מגבלות.

היי פרופ... בהמשך לתשובתך ואני מצוטטת "ככלל, איני רואה סיבה טובה לעבור רקטוסקופיה שבועיים לאחר קולונוסקופיה, שכן קולונוסקופיה סוקרת גם את הרקטום, שנבדק ברקטוסקופיה. המקטע שלא נבדק בקולונוסקופיה הוא פי הטבעת עצמו, שנבדק בבדיקה הנקראת אנוסקופיה" הסיבה שאני הולכת לעבור גם רקטוסקופיה זה כדי לבדוק את התעלה האנאלית ולפי מה שהבנתי מהרופאה שלי זה שאין לה אנסקופ בחדר שלה ואת הבדיקה של הרקטו היא עושה לי בבית חולים בני ציון שם אין להם בדיקת רקטוסקופיה.... היא גם אמרה לי שאין ממש הבדל בין שתי הבדיקות(רקטוסקופיה ואנוסקופיה) מלבד כמה ס"מ ושבשתי הבדיקות יש צורך בחוקן..... מה דעתך? במידה ואני גם חושבת שעדיף אנוסקופיה על רקטוסקופיה איזה אפשרויות יש בידי?

רעות שלום, לכל רופא יש את הרגלי הבדיקה שלו. רוב העוסקים בתחום נוהגים לבדוק את איזור פי הטבעת במכשיר אנוסקופ.

רציתי לדעת אני בחור בן 23 כבר תקופה של יותר מחצי שנה אני סובל מטחורים דרגה 2 ופיסורה ביחד לגבי הפיסורה היא באה והולכת כל תקופה רציתי לדעת האם קרם דרמסילק של חברת כצט יעיל לגבי הפיסורה כי מופיע עליו שהוא קרם לעור יבש מאוד ופיסורה זה סוג של חתך האם זה יוכל לעזור לי להירפא יותר מהר ועוד שאלה לגבי יציאות אני מרגיש כמעט באופן קבוע כי הקקי שלי כאילו יותר רחב מהמעבר של פי הטבעת והמון פעמים באמצע יציאה אני מכווץ את השריר כדי למעוך קצת את הקקי כדי שיצא חלק ולא יכאיב לי וזה קרה לי עוד לפני הפיסורה ממה נובעת הבעיה ואיזה בדיקה אם כן אני צריך לעשות תודה רבה

אבי שלום, משחת דרמסילק אינה מיועדת לטפל בפיסורה, וההשפעה שלה על פיסורה לא נבדקה רפואית. המשחות המיועדות לטיפול בפיסורה כיום הן ניפדיפין ורקטוג'זיק. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. ככלל, נדיר שישנה היצרות אמיתית בפי הטבעת שמקשה על ההתרוקנות. מידע כללי על הטיפול בפיסורה מצורף למטה. אם אין הטבה מספקת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני כחצי שנה עשיתי בדיקה לדם סמוי בצואה הכל היה תקין.לפני כחודש היה לי דימום רקטלי .סובלת מטחורים פנימיים .לאחר ביקור אצל פרוקטולוג וגסטרולוג שניהם טענו שהבדיקה לדם סמוי לא נחשבת היות ואצלי היה דם גלוי . ולכן צריכה לעשות קולונוסקופיה .אני בגיל 60 .שאלתי אם כך מדוע יש המלצה לעשות את הבדיקה לדם סמוי כבדיקה שיגרתית? והאם אכן הבדיקה הזאת אמינה לגלוי סרטן.שמעתי שיש עכשיו בדיקה בשם fit.איפה אפשר לעשות אותה .?

בטי שלום, בדיקת דם סמוי היא בדיקת הסקר המומלצת במדינת ישראל לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס לאנשים שאין להם כל סימפטומים (כגון דימום גלוי) או סיכון מוגבר (כגון הסטוריה משפחתית). לכל מי שיש סיכון מוגבר או סימפטומים, מומלץ חד משמעית לבצע קולונוסקופיה. יש לציין כי שמדינות רבות במערב, בדיקת הסקר המומלצת היא קולונוסקופיה, וזו אף המלצת מספר גופים מקצועיים בישראל. FIT היא בדיקת דם סמוי, והיא כיום בדיקת הדם הסמוי הנפוצה בישראל. אם עברת בדיקת דם סמוי בישראל בשנים האחרונות, סביר שהיא בוצעה בשיטת FIT.

האם היצרות בשופכה וקשיים בהטלת שתן יכולים לגרום לצניחה פנימית של הרקטום והרגשה של קשיים וחסימה בצאייה? אם אכן מדובר בצניחה של הרקטום האם לאחר ניתוח לתיקון היצרות השופכה הצניחה ברקטום תעלם או שגם שם צריך ניתוח?

שלום רב, כעיקרון, אם ההיצרות בשופכה גורמת למאמץ ניכר בעת מתן שתן, אז מאמץ כזה יכול להחמיר סבל מטחורים או להחמיר צניחה של הרקטום, אם קיימת. סבל מטחורים או מצניחת רקטום יכול לעיתים להשתפר לאחר תיקון ההיצרות בשופכה, אך לא ניתן להבטיח שיפור מספק. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום רב. הנני סובל מזה 8 חודשים מפיסורה. בן 42 בריא ומשקל תקין עושה גם קצת ספורט. בחודשיים הראשונים נתן לי הרופא רקטוגטיקס לא עזר ועדה כאב ראש. לאחר מכן השתמשתי בכל מיני משחות טבעיות וכו עזר קצת. לפני כשלושה חודשים הגעתי שוב לרופא ולקחתי נינפידין 3 פעמים ביום לחודשיים מרגיש יותר טוב אבל זה עדיין שם ועבר כבר עוד חודש מעבר לחודשיים לשימוש בנינפידין. עדיין משתמש עם נינפידין לפחות 2 פעמים ביום. האם יש מגבלה לשימוש האם זה יכול לעשות נזק ? מה המלצתכם ? האם קיימת עוד דרך טיפול חוץ מניתוח? האם זה יכול לעבור ? ותוך כמה זמן ? האם הנינפידין לא יכול לעשות נזק לגוף / לאזור הרקטום ? אשמח לתשובות.

ירון שלום, כעיקרון אנו ממליצים למרןח ניפדיפין 4 פעמים ביום, ללא קשר לכאבים או ליציאות. הטיפול הסטנדרטי נמשך 6 שבועות ברציפות, אולם אין מניעה להמשיך גם תקופות ארוכות יותר, ושמוש של מספר חודשים אינו גורם נזק. מידע כללי על אפשרויות הטיפול בפיסורה מצורף למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

פרופסור עודד שלום, אני בן 45 ידוע לי שיש לי טחורים חיצוניים ופנימיים וגם פיסורה עברתי קולונוסקופיה לפני שנה היה תקין. השאלה שלי, קיימת לי רטיבות מפי הטבעת, תמיד שאני מכווץ או מתאמץ אני מרגיש שיש רטיבות זה לא דם, אלה נוזל אחר. מה עלי לעשות בתודה רון

רון שלום, תחושת רטיבות באיזור פי הטבעת יכולה להגרם ממגוון רחב של בעיות באיזור פי הטבעת. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, ניתן לנסות להשתמש בתוסף סיבים טבעוני כגון קונסיל שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם, שסופח נוזל מהיציאה, ולהגן על העור סביב פי הטבעת במשחת הגנה כנגת תפרחת חיתולים. מעבר לכך, אם התלונה פוגעת באיכות חייך באופן ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני בת 54. אני סובלת מטחורים (שאובחנו בקולונוסקופיה), עד לפני זמן לא רב הם לא כל כך הציקו אבל לאחרונה יותר (דימום קל בזמן יציאות,פצע בפי הטבעת שהכאיב למשך כשבוע ואח"כ נרפא).כמו כן לאחרונה יש לי הרגשה שיש היצרות של פי הטבעת. במקביל, לאורך שנים יש לי צניחה של החלחולת. הצואה מצטברת בתחתית החלחולת במעין כדור, ליד פי הטבעת (בלי שיווצר לי צורך ללכת לשירותים). כאשר אני בשירותים, אני צריכה ללחוץ על הדופן של החלחולת על מנת לאפשר ליציאה לצאת. השילוב של שתי הבעיות גורמים לאחרונה לכך שהיציאות שלי בעייתיות, מצד אחד מצטברת צואה ליד פי הטבעת, אבל מצד שני קשה לי להוציא אותה בגלל פי הטבעת הצר. אחרי מאמצים אני מצליחה להוציא חלק לא גדול ממנה, אבל אף פעם לא מגיעה להתרוקנות ממשית. מה אפשר לעשות? עינת

עינת שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים להפרעות התרוקנות. ככלל, הפרעות כאלה לרוב אינן נגרמות עקב טחורים, אך המאמץ בעת ההתרוקנות במטופלים עם הפרעות התקרוקנות יכול להחמיר סבל מטחורים. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הבעיה מפריעה לך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום פרופסור זמורה בזמן האחרון יש לי שריר קופצני באזור פי ה פי הטבעת בדיוק כמו שקופץ ליד העין. יש לי כאב בתחתית הבטן.אשמח לקבל את חוות דעתך וגם אשמח לקבל תשובה לאימיל ללא פרסומים תודה

יהודית שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם התלונה מפריעה לך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.