פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום פרופסור עודד .. חשוב לי לשמוע את חוות דעתך .. אני בת 19 בתחילת שנה בתאריך 22.11.13 גילו לי שיש לי פילונידל סינוס אבצס בעצם הזנב , אשפזו אותי בלילה בבית חולים מאיר בכס ובבוקר עברתי ניתוח פתיחה כדי לנקז את הפצע .. חשוב לי לציין שאחרי שלושה שבועות כבר הרגשתי טוב ולא סבלתי מכאבים או מיותר מדי קושי השאירו לי את המקום פתוח ואמרו לי לטפל בו באמצעות שטיפות מקומיות ותחבושות גזות וזה יתאחה כמו שצריך , הרופאים אמרו לי שבדכ זה חוזר והמליצו לי לעבור את ניתוח הכריתה .. משום שלא יכולתי לחשוב על המחשבה שזה יחזור ויחד עם זאת גם הכאבים הנוראיים שחוויתי בגלל זה הסכמתי לקבוע תור לניתוח כריתת הסינוס לאחר 4 חודשים של הניתוח הראשון הניקוז כשהגעתי לניתוח השני המקום כבר היה סגור .. זה כמעט ולא הפריע לי במהלך היום יום , חוץ מכאשר אני יושבת ישיבה ממושכת . לאחר הניתוח השני והאחרון שעברתי שהיה בתאריך ה5.3.14 נאמר לי שבוצע חיתוך עמוק .. עבר כבר כמעט 4 וחצי חודשים ועדיין המקום פתוח , זה מקשה עליי מאוד יש לי כאבים בישיבה ממושכת , דימומים , הפרשות , וקושי בתפקוד היומיומי .. אני בביקורת בבית חולים כל שלוש שבועות , הרופאים אומרים שתהליך הריפוי מתקדם היטב ונראה טוב אבל עצם זה שהמקום עדיין פתוח לי מקשה עליי מאוד בתפקוד שלי למרות שאני עדיין מקפידה לעשות שטיפות ביום .. האם זה נורמלי ? זה באמת ייסגר לגמרי כמו שהרופאים אומרים ? אני די נואשת ... תודה רבה על הזמן שהקדשת לי !

ליאל שלום, פצעים לאחר כריתה רדיקאלית של סינוס פילונידאלי הם פעמים רבות פצעים קשיי ריפוי שנרפאים לעיתים בתהליך הדרגתי שנמשך מספר חודשים. לעיתים קרובות הפצע אכן נרפא לאחר מספר חודשים, ולעיתים רחוקות יותר הפצע אינו נרפא או שמופיע סינוס חוזר ודרוש ניתוח נוסף. ממליץ להקפיד על ההגיינה המקומית והמעקב הרפואי כפי שהודרכת.

דר אז לפי התשובה שלך יכול להיות שגם הפתח שיש לי שעוד לא נסגר יכול להיות שהוא גם לא ייסגר לי וימשיך להקשות עליי למרות ניתוח הכריתה שעברתי שבו אמרו לי הרופאים שאחרי ניתוח זה הכול יעבור ?

שלום רב, לפני שלושה וחצי שבועות ילדתי בת בתי השלישית בלידה וגינלית קצרצרה (14 דקות). לפני יומיים החל לי דימום מפי הטבעת. אין לי כאבים אך הדבר אינו נעים כלל. מהי דרך הטיפול המומלצת? האם הדבר מסוכן? האם יחלוף מעצמו? זו פעם ראשונה שאני חווה זאת, האם מדובר בתופעה כרונית? תודה רבה על תשובתכם.

יעל שלום, דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. בהנחה שאת צעירה ואין לך סיפור משפחתי של מחלות מעי, רוב הסיכויים שהדמם נובע מביעה שפירה כלשהי בפי הטבעת כגון טחורים פנימיים. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, המותרים לשימוש גם בעת הנקה. אם אין הטבה ניכרת, ומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב פרופ זמורה, לפני כשנתיים עברתי ניתוח דיסקטומי בשל תסמונת זנב סוס. לאחר הניתוח נותרה פגיעה בסוגרים המתבטאת באי שליטה על גזים. בדיקת מנומטריה הראתה כי ערכים אבסולוטיים נורמליים אם כי לא בהתאם לגיל. כעת ממתינה לביצוע בדיקת emg בפי הטבעת. שאלתי היא: האם בדיקת המונומטריה אמינה מאחר ומצבי רחוק מלהיות תקין ובנוסף האם בדיקת ה- emg כרוכה בכאב? תודה רבה מראש.

שלום רב, בדיקת מנומטריה היא בדיקת עזר שמטרתה לעזור בהכוונת הטיפול, והיא מתעדת נאמנה את הלחצים בפי הטבעת שנרשמו בעת הבדיקה. בדיקת EMG כרוכה באי נוחות קלה. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

בתאריך 12.4.2014 אובחן אצלי פטרת ברגליים ואבצס חיצוני בפי הטבעת לאחר כמה ימים הבחנתי גם בבלוטת לימפה שהתנפחה בצד שמאל של המיפשעה , לאחר שהאבצס החלים והפטרת חלפה אך הבלוטת לימפה נישארה נפוחה ביצעתי צילום אולטרסונד שאכן אישר שמדובר בבלוטת לימפה מוגדלת בגודל 7 מ"מ וזיהו גם וריקוצלה קלה(רמה 1)באשך שמאל . נכון להיום 14.7.2014הופיע לי אבצס בפעם השנייה ,הוא חיצוני על פי הטבעת שהיתפוצץ ( אני מבחין בהפרשת מוגלה ללא כאב מיוחד) כמו כן הבלוטת לימפה במיפשעה השמאלית עדיין נפוחה ומידיי פעם יש כאב קל ולחץ באותו איזור.. אני אובד עצות בקשר לטיפול יש איזה בדיקה מקיפה שיכולה לתת פתרון לבעיה ? האם יש קשר בין כל הנסיבות הללו? ואיזה טיפול תרופתי ניתן להמליץ . תודה מראש ,שגיא. שכחתי לציין בחור בריא בד'כ בן 24.

שגיא שלום, סביר שאין קשר בין האבצס הפריאנאלי לפטרת ברגליים ולוריקוצלה. כמו כן, יותר סביר שהבלוטה המפשעתית קשורה בפטרת ברגליים מאשר באבצס הפריאנאלי. אבצס חוזר יכול להגרם ממגוון של סיבות, החל מאתר אבצס קודם שלא נרפא לחלוטין, דרך פיסטולה בפי הטבעת, וכלה במחלת מעי דלקתית הנקראת קרוהן. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. בנוגע לאבצס בפי הטבעת.

הנני בת 58 וסובלת כמעט שנה מרקטום יוצא החוצה . עי לכווץ כדי להכניסו. זה לא כואב ללא מדמדם. כמו כן עשיתי בדיקת דם סמוי והבדיקה תקינה. האם יש פתרון אחר חוץ מניתוח? האם הניתוח מסוכן. אני מאד פוחדת.

רות שלום, תלונותיך יכולות להחשיד לצניחת רקטום, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, אם את אכן סובלת מצניחת רקטום, אז הדרך היחידה לתקן בעיה זו היא באמצעות ניתוח. האינדיקציה העיקרית לתיקון צניחת רקטום היא שיפור איכות החיים, ובמידה מסויימת גם מניעת נזק עתידי לתפקוד סוגר פי הטבעת. ישנם סוגים שונים של ניתוחים לתיקון צניחת רקטום, ולצערי איני יכול לתת יעוץ פרטני לגבי סוג הניתוח המומלץ התועלת הצפויה והסיכונים האפשריים מבלי להכיר את פרטי המקרה ומצבך הרפואי. מידע כללי על צניחת רקטום מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום, אני בת 29 לפני כשנה עברתי ניתוח לתיקון פיסטולה רקטו ואגינלית בביה"ח סורוקה. הניתוח היה ללא חתיכת שרירים. לאחר הניתוח עוד הייתה בריחה של אויר והפרשות אבל אלו עברו לאחר כחודשיים. כרגע לא סובלת מהתסמינים כבר קרוב לשנה וע" הרגשתי הפיסטולה נסגרה. אני נמצאת בחודש החמישי להריוני, השאלה היא האם עלי ללדת בלידה רגילה או ללדת בניתוח קיסרי? האם יש סיכוי לחזרת הפיסטולה בעקבות לידה רגילה? תודה רבה.

הדס שלום, שאלתך הנוגעת לצורת הלידה המומלצת היא אכן במקומה, אך לצערי קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וסוג הניתוח שעברת. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת ליעוץ בשאלה זו.

היי, בן 35, בריא בד"כ. מזה כמה חודשים מרגיש במישוש פי הטבעת מעין טבעת. מניח שזה טחורים חיצוניים(?!) אני לא סובל מגרד, דימום או כאבים. האם יש צורך לטפל? במידה ולא - האם יחמיר/יעלם לבד? תודה

דניאל שלום, איני יכול לומר אם מה שאתה חש באיזור פי הטבעת הוא אכן טחורים ללא בדיקה. ככלל, טחורים הם בעיה של איכות חיים, ואם אינך סובל כלל, אינך זקוק לטיפול ספציפי. ככלל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, בכדי להקטין ככל האפשר את הסיכוי לסבל מטחורים.

לפני 3 חודשים עברתי ניתוח בהרדמה מלאה בעצם הזנב. התאוששות לא היה קלה, עכשיו הופיע לי פצע אדום באזור והרופא אומר שהמקום לא התאחה כמו שצריך. מה עלי לעשות? ומה מצפה לי? תודה

דוד שלום, צר לי לשמוע שמקום הניתוח לא החלים. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. מידע כללי על הטיפול בסינוס פילונידאלי מצויין למטה. מומלץ לדון עם הכירורג המטפל על דרכי הטיפול. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

שלום, אני עומדת לעבור ניתוח קולוסטומיה להסרת גידול סרטני ברקטום, רציתי לשאול האם מומלץ לבצע את הניתוח ע"י גישה לפרוסקופית, מה יתרונותיה וחסרנותיה של השיטה ומה הסיכונים? תודה רבה

מור שלום, הגישה הלפרוסקופית לניתוחי רקטום כוללת מספר חתכים קטנים בדופן הבטן, דרכם מכניסים מצלמה ומכשירים, באמצעותם מבוצע הניתוח בתוך הבטן. בהשואה לניתוח פתוח, החתכים יותר קטנים, שזה יותר קוסמטי. הכאב לאחר הניתוח מעט נמוך יותר וההחלמה מעט מהירה יותר. יחד עם זאת, מבפנים זה אותו ניתוח, ולכן יעילותו דומה כמו גם שיעור הסיבוכים. ניתוח לפרוסקופי לכריתת הרקטום דורש מיומנות גבוהה של המנתח בתחום זה. מומלץ לדון על הגישות הניתוחיות השונות עם הכירורג המנתח. בהצלחה!

לפני פחות מחודש התחיל כאבים בעצם הזנב ומה שהתברר שיש לי חתך רציני אמא שלי קנתה לי משחה ויטו מורפן שלא עזר לי בכלום אני סובלת אני לא יכולה לשבת וגם את בקושי אני סובלת מכאבים איומים למשל בפעולות פשווטות שאני לא יכולה לעשות נתנו לי משחה בבית מרקחת הרוקח טוען שהם מכינים אותה שמה אבל אני צריכה אישור או מרופא משפחה או מרופא עור כשאני יביא לו את המרשם הם יכינו לי וזה יהיה מוכן למחרת זה נקרא המשחה :nifedipine האם כדי לקנות את המשחה הזאת היא יכולה לרפא לי את החתך הזה ולהקל לי על הכאב רציתי גם לציין שאני חולה בסוכרת מסוג 2 יכול להיות שיש קשר בין שני הדברים מחכה לתשובה בדחיפות

קרן שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל סינוס פילונידאלי, פיסורה בפי הטבעת, ועוד. משחת ניפדיפין מיועדת לטיפול בפיסורה ודורשת מרשם בדיוק מפני ברופא מומחה צריך לאבחן קודם את טיב המחלה ומהותה. אם אין הטבה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

פרופ' שלום, אני 8 שבועות אחרי לידה ולפני שבועיים ראיתי פעם ראשונה "שפריצים" של דם על האסלה אחרי יציאה... לאחר מכן כאב לי כמה זמן אחרי היציאה ואז זה הוקל... כשהתסכלתי במראה ראיתי גושים כאלה ליד פי הטבעת.. השתמשתי במשחה הממליס של אלטמן וזה עזר קצת לכאבים שחזרו לעתים לאחר יציאות... אך עדיין קיימים הגושים האלה... האם כדי להגיע לפרוקטולוג אני צריכה הפניה מרופא משפחה? האם אני צריכה להזמין תור ל"כירורגיה פרוקטולגית"? עד כמה המצב נשמע חמור?

רויטל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מקווה שבינתיים יש שיפור עצמוני. תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס (המותרים לשימוש גם בעת הנקה). אם אין הטבה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. לגבי הצורך בהפניה, השאלה עוסקת בנהלי קופת החולים בה את חברה ואיני בקיא בהם.

בוקר טוב. לפני מספר שנים עברתי ניתוח מכלב שנכשל בגדול. עד היום הצלחתי להכניס את הטחורים שיצאו החוצה אך עכשיו בהריון חלה החמרה משמעותית והטחורים שיוצאים אינם נכנסים. אני סובלת מאוד ולא מתפקדת. שקלתי בלית ברירה קשירה או טיפול בהאל דופלר ע"מ לחזור לתפקוד. מבינה מקריאה באינטרנט שזה לא ממש מומלץ בהריון. אבקש את חוות דעתך כי משחות, קרח ושינה על צד שמאל אינם מסייעים לי כבר במצב הזה. תודה רבה

גלית הי, כפי שציינת, לרוב אנו מעדיפים להמנע מטיפולים פולשניים בעת הריון אם ניתן, אך ההחלטה בנושא זה צריכה להתקבל (לאחר בדיקה) בהתייעצות איתך, תוך שיקול מידת הסבל למול הסיכון המעט מוגבר בהתערבות כירורגית בזמן הריון.

שלום דר' אמי בת 64 עברה לפני 3.5 חודשים ניתוח כריתת סיגמא עקב דיברטיקוליטיס.כיום עדיין מרגישה כאבים בבטן השמאלית התחתונה במהלך היום וכאבים באותו אזור לאחר יציאות לשירותים.בימים האחרונים הייתה בביקורת אצל המנתח שערך לה מספר בדיקות במקום ואמר שהכל נראה בסדר ואמר לה לבדוק שלא קיים בקע ונתן משככי כאבים.שאלתי היא- האם זה שהיא עדיין מרגישה כאבים זה דבר נורמלי למרות שעברו כבר 3 חודשים? יכול להיות שכאבי ההחלמה אצלה קצת מתארכים עקב הגיל המבוגר יחסית?? מה דעתך? תודה מראש מיכל

מיכל שלום, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, וסביר שהכירורג שגם מכיר את פרטי המקרה וגם בדק את אימך לאחרונה יתן יעוץ הרבה יותר טוב. ככלל, יכולות להיות סיבות רבות לכאב ממושך אחרי ניתוח, חלקן יכולות להיות גם במהלך תקין לאחר הניתוח, וחלקן לא.

שלום, לפני כשנה הייתה לי יציאה שכללה חתיכות אדומות (כמו חתיכות עור אדומות, לא דם נוזלי). בבדיקת רופא שביצעתי לא התגלו טחורים או בעיות מיוחדות. בדיקה לדם סמוי בצואה שביצעתי לפני שנה יצאה שלילית. היום (אחרי כמעט שנה) התופעה חזרה שוב. אני חושב שמדובר בחתיכות עור אבל עדיין חושש שאולי מדובר בדימום. האם דם בצואה חייב להיות נוזלי? האם הוא יכול להיות בצורת חתיכות עור אדומות ? תודה.

שכחתי לציין: אני בן 32, אין תופעות מיוחדות מעבר לזה(כאבי בטן וכו').

שלום רב, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. באופן כללי, הכי סביר שבכל זאת מדובר בדימום (אולי קרישי דם). אם הסימטומים מתמידים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לדר' שלום רב, בזמן האחרון מאד מגרד לי בתוך פי הטבעת [באיזור שהחל מפי הטבעת ועד 2-3 ס''מ פנימה]. זה קורה גם לאחר שהייתי בשירותים, אך גם יכול להיות באמצע היום, בלי קשר ליציאות. לעיתים אני עושה חוקן, אבל גם כשהאיזור ''נקי'' עדיין לפעמים מגרד. האיזור חלק עפ''י מישוש. לפני שנתיים הייתה לי קנדילומה, והסירו לי את זה והאיזור חלק. אודה לך אם תרשום לי מהן האופציות האפשריות לתופעה. תודה אורן

אורן שלום, גרד אנאלי היא תופעה רפואית ידועה. ישנם גורמים רבים שיכולים לגרום לגרד, ביניהם גם קונדילומות בפי הטבעת. מאחר שהסיבות הן מרובות, לא ניתן למנות את כולן פה. פעמים רבות אנו לא יודעים בדיוק את סיבתה אצל מטופל ספציפי, ולכן אנו מנסים טיפולים שונים, עד (שלרוב) מצליחים להקל על איכות החיים. הטיפול בגרד כולל מספר קוי טיפול, כולל ייצוב יציאות בתוסף סיבים שימוש בסבונים היפואלרגניים, המנעות משיפשוף ככל שניתן, שימוש במשחות הגנה לעור, דרך נסיון טיפולי בתולעים, המנעות הדרגתית ממרכיבי מזון שונים הידועים כמחמירי גרד, ועד לקוי טיפול יותר "אגרסיביים" במידת הצורך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום רב, בת 62, עברתי קולונוסקופיה השבוע בעקבות דימום רקטלי. ידוע על טחורים פנימיים וחיצוניים בשנים האחרונות. סובלת מעצירות מספר שנים. עקב כך נוטלת "אלוה" (מכיל אלוורה) של חברת "אלטמן" עם הטבה מעולה. היציאות רכות, ללא דימומים וכאבים. כמו כן אני מקפידה באופן יומיומי על תזונה עשירה בסיבים תוזנתיים ועל מזונות המורכבים מחיטה מלאה. בקולונוסקופיה נמצא פסוידו מלנוזיס קולי וטחורים פנימיים. אמרו שהבדיקה תקינה. שאלותיי הן: 1. "פסוידו מלנוזיס קולי" - מה משמעותו? 2. האם גם נטילת תכשיר "טבעי" כמו "אלוה" עשוי להוביל להתפתחות תלות? כי כאשר יום אחד איני נוטלת ממנו, יש לי עצירות וכאבים ביציאה. 3. באילו משלשלים אחרים ניתן להשתמש על בסיס קבוע ללא פיתוח תלות? תודה רבה.

שלום רב, מלנוזיס קולי הוא שינוי בצבע רירית המעי הנגרם כתוצאה משימוש בחומרים משלשלים, ןפרט לשינוי הצבע אין לו משמעות. איני יודע מהו "פסוידו מלנוזיס קולי" איני יודע לומר לך אם אלוורה גורם לתלות המעי, אולם אם בלעדיו יש לך עצירות, סביר שכשאת מפסיקה את התכשיר יש עצירות. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.

שלום אני בן 29 ויש לי טחורים דרגה 2 בזמן התרוקנות הטחורים צונחים ואז חוזרים בחזרה עשו לי קשירת טחורים אבל אחרי כמה חודשים הם חזרו הטחורים השאלה שלי זה האם אני יכול לבקש לעשות ניתוח לכריתת טחורים את הניתוח הסטנדרטי הבנתי שהוא הניתוח הכי יעיל והסיכוי שהטחורים יחזרו הוא נמוך מאוד והאם ההחלמה של הניתוח זה באמת חצי שנה תודה

ניק שלום, כעיקרון טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים ולכן ברור שדעה שלך מהו הטיפול הנכון ביותר בטחורים מהם אתה סובל יש משמעות. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. חלקה הקשה של החלמה מניתוח לכריתת טחורים אורך בממוצע כשבועיים- שלשה והחלמה מלאה לרוב צפויה לאחר מספר שבועות.

שלום. לפני חמש שנים ילדתי את בני בלידה רגילה. היו קרעים בדרגה 3. ההחלמה הייתה כואבת (כמעט חודש של כאבים חזקים במתן צואה). כיום, 5 שנים אחרי, נשארה תופעה שמפריעה לי ואני מניחה שקשורה לקרעים מהלידה. לאחר מתן צואה, כחצי שעה עד שעה לאחר מכן ישנה בריחה של צואה רכה (כמות מאד קטנה). זה קורה אחרי כל מתן צואה וזה לא נשלט. האם יש יכולת לטפל בכך? אם כן, כיצד? (אני בהריון כרגע ומפחדת מהלידה הבאה)

שלום רב, ישנם כיום טיפולים רבים המוצעים לטיפול בעיות שליטה בפי הטבעת , אולם את רובם אנו מציעים לשקול רק לאחר ההריון הנוכחי. מידע כללי על אפשרויות הטיפול בבעיות שליטה מצורף למטה. בנוסף, מומלץ לשקול ביחד עם הגניקולוג המטפל בשיתוף עם כירורג קולורקטאלי מה תהיה שיטת הלידה המועדפת בסיום ההריון הנוכחי (לידה נרתיקית למול ניתוח קיסרי) מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום, כבר פעמיים (לא רצוף, הפרש של כמה ימים) שהיה לי יציאה עם דם טרי באסלה ובניגוב. יש לציין שלאחר מכן ולפני כן אין שום טיפת דם בניגוב. אין כאבים או סימנים אחרים... אני 5 חודשים אחרי לידה בניתוח קיסרי בנוסף היום הופיע לי דם רק בניגוב אבל לא דם טרי אלא אדשום חלש ושהסתכלתי שמתי לב שהאיזור מבחוץ מגורה ואדום וקצת שורף. מה זה יכול להיות? תודה

בר שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם התלונות נמשכות מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

סובל מאד . מספר קשירות בעבר. מחפש פתרון בשיטות החדשות. אני בדרגה 2. מה היית ממליץ מהשיטות העיקר שיהיה בטשטוש.

יהודה שלום, ככלל, פרט לכריתת הטחור, מגוון השיטות הכירורגיות הפחות פולשניות כגון קשירת טחורים, HAL ו PPH מיועדות בעיקר לטיפול בטחורים פנימיים, ויש להן אפקט מוגבל לטחורים חיצוניים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

הרופא נתן לי קרם בשם עזרקאין רציתי לדעת איך אני אמור להשתמש בו לטחורים פנימיים האם אני שם אותו עם האפליקטור כמו בפרוקטו גליבנול או רק באופן חיצוני בפי הטבעת תודה רבה

אבי שלום, עזרקאין אינו טיפול שכיח לטחורים פנימיים. אם משתמשים בו בהנחיית רופא, מומלץ למרוח אותו חיצונית בלבד. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום פרופ., אני אמורה לעבור בדיקת US רקטאלי, שאלתי, האם אחרי החוקנים שירוקנו את המעיים, אפשר ליטול כדור אימודיום, כשעתיים לפני הבדיקה, מאחר שיש לי נסיעה ארוכה מהבית עד המרפאה. (בגדול אני סובלת משלשולים) ופוחדת שאצטרך לשרותים בדרך.... תודה על מענה.

נויה שלום, כעיקרון נטילת אימודיום לא אמורה לפגוע בבדיקה כל עוד ביצעת את החוקנים כדרוש. בהצלחה.

שלום עברתי ב- 8.6.2014 ניתוח מעקף קיבה עם תיקון בקע סרעפתי קטן. סובלת מעצירויות בימים האחרונים. האם מותר לי לקחת לקסעדין? האם זה לא מזיק להשקה ולבקע שתוקן? הניתוח טרי עדיין. האם הלקסעדין עלול להגדיל את ההשקה של המעקף?

אירית שלום, למיטב שיפוטי נטילת לקסעדין לא תזיק לאתר הניתוח, אולם מאחר שאיני בקיא בפרטי המקרה הספציפי מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת ליעוץ.

שלום אני סובל מגרד בפי הטבעת, גם בחלק הפנימי. כמו כן לאחר יציאות אף שאני מנקה את עצמי, האיזור מפריש כנראה צואה וזה מעורר גרד אז, מה שמאלץ אותי לגרד או לדחוץ טישיו על מנת לספוג את ההפרשות. כמו כן לעיתים אני סובל מטחורים (פנימיים), ובימים האחרונים שמתי לב לטחור שלא ממש יצא החוצה (לכן לא מכאיב) עם קריש דם. בביקור אצל פרוקטלוג הומלץ לי על ריכוך יציאות וכן נאמר לי שיש פטריה ועלי להשתמש בדרמקומבין למשך חודשיים. ראיתי בעלון תרופה שיש בזה גם סטרואידים. מה שקצת גורם לי לחשש בשימוש ממושך. בפרט שכתוב בעלון "אם לא חל שיפור במצבך תוך שבוע יש לפנות לרופא". האם מקובל לתת טיפול לפטריה בפי הטבעת לזמן כה ארוך? האם שימוש ממושך לא גורם לבעיות כלליות ו/או מקומיות? במידה ויש בעיה, האם עלי לוודא שוב עם הרופא שאכן הבנתי נכון שעלי לקבל טיפול במשך חודשיים? (קיבלתי מרשם ל2 שפופרות כשכתוב במרשם פעמיים ביום למשך 22 יום, והרופא אמר לי בעל פה שהמחשב לא מאפשר לו לתת יותר, אז עלי לבקש בהמשך לרופא משפחה עוד). האם שימוש ממושך בדרמקומבין דורש מעקב כלשהי (בדיקות דם וכו') ? מה הההבדל בין קרם למשחה? (קיבלתי קרם) ושאלה כללית, מה ההמלצות לגבי ניקיון לאחר יציאות? שטיפה עם מים לבד? עם סבון? תודה רבה

נתי שלום רב, ככלל, ניתן להשתמש במשחת דרמקומבין או בקרם למשך הזמן שציינת ללא מעקב מיוחד. כמובן שאם בשימוש בתכשיר מופיעה החמרה מקומית יש להפסיק את השימוש ולפנות לרופא. לגבי שטיפה לאחר יציאה, אין בעיה לשטוף עם או בלי סבון (מומלץ סבון היפואלרגני) אך מומלץ לנגב ללא שפשוף. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום מה ההבדל בין התכשירים קונסיל לנורמלקס? אני מבין שקונסיל זה גם בריא באופן כללי בגלל הסיבים, האם גם לנורמלקס גם יש ייתרונות בריאותיים או שזה פשוט תכשיר לעצירות לטיפול זמני? האם ניתן ומומלץ ליטול קונסיל ו/או נורמלקס באופן קבוע? אציין שאין לי עצירות משמעותית, אך היציאות לא רכות, לעיתים עלי להתאמץ, וכן אני סובל קצת מטחורים. תודה

רונן שלום רב, קונסיל הוא אכן מוצר טבעוני העשוי מסיבים ונורמלקס הוא מוצר סינטטי. לא ידוע לי על יתרונות בריאותיים של הנורמלקס פרט לריכוך יציאות. שני המוצרים אינם ממכרים את המעי ומותרים לשימוש לטווח ארוך כאשר ההתוויה לשימוש הומלצה על ידי רופא.

בחודשים האחרונים יש לי כאב מימין ומעל לפי הטבעת. לא כואב לי בפי הטבעת ממש גם לא בזמן יציאות. הכאב מרגיש כמו פצע פנימי לאורך קו דנמצא מימין ומעל פי הטבעת ) במרחק כ 2 סמ מפי הטבעת). אם אני עומדת ולוחצת על המקום אין תחושה של כאב. רק בזמן ישיבה, בעיקר על משטח קשה.

שלום רב, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה את סובלת כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם התלונה מפריעה לך במידה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני בחור בן 22 סובל מטחורים כבר 3 חודשים לפני כחודש הייתי אצל הרופא שהציע לי לעשות קשירה לטחור בכמה ימים שאחרי הטיפול הייתה הקלה אבל אחרי תקופה קצרה חזרו שוב הכאבים הייתי אצל הרופא שוב והוא הבהיר לי שיש לפני עוד שתי קשירות שבכל פעם מניחים שתי גומיות על הטחור שאלתי היא כזאת האם בקשירה רגילה היא מבוצעת 3 פעמים קשירה אחת לשלושה שבועות ואם הקשירה לא עוזרת האם יש טיפול ניתוח אחר שיפתור את הבעייה מבלי תופעות לוואי במיוחד כמו אי שליטה בסוגרים תודה רבה

אבי שלום, ישנם רופאים מומחים שנוהגים לקשור כל פעם אתר אחד של טחורים (יש 3 אתרים כאלה), ויש כאלה הנוהגים לקשור מספר אתרים יחדיו. אין שיטה נכונה או לא נכונה, שתי הגישות האלה לגיטימיות. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהשיטה מתונה יותר (כגון קשירת טחורים) ההחלמה קלה יותר, אך התוצאה פחות משמעותית, וככל שהפעולה " אגרסיבית" יותר (כגון כריתת טחורים) ההחלמה קשה יותר, אך התוצאה לטווח ארוך טובה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך בכל השיטות, אך שככל שהשיטה מתונה יותר גם שיעור הסיבוכים נמוך יותר. פגיעה ביכולת השליטה נדירה מאד בכל סוגי הטיפולים הכירורגיים בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול.

לאימי היתה בעית טחורים קלה לפני כשנה. היא החלה לפני מספר ימים לקחת מדלל דם (XARELTO) ואתמול היה לה דימום מפי הטבעת. מה לעשות? האם יש קשר לתרופה? האם להמשיך לקחת אותה?

מריה שלום, כעיקרון, תרופות לדילול דם יכולות להחמיר דמם מטחורים, או דמם מכל סיבה אחרת. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, האינדיקציה למתן מדללי הדם, וללא בדיקה. מומלץ לפנות לרופא שנתן את מדללי הדם וכן לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בן 45, 5 שנים לאחר ניתוח כריתת רקטום LAR וגרורה בריאה, לאחר סרטן המעי הגס. בניתוח בוצעה השקה ללא הטיה - לא היתה סטומה. לאחר הניתוח קיבלתי כימותרפיה וקרינה לאגן. לפני כשנתיים התחיל טנזמוס ועצירות אשר נפתרו ע"י שימוש בנורמלקס. מתלונן על כניסות רבות לשירותים לצורך יציאה, כ - 15 פעמים ביום, בכל פעם יש יציאה קטנה. בנוסף ריבוי גזים. קולונוסקופיה תקינה (מצויין בבדיקה "השקה לצד") סונר רצפת אגן דינמי תקין. ("סונר סוגרים הסוגרים שלמים", "PR טונוס מנוחה סביר"). בבדיקה רקטלית "השקה בגובה 5-6 ס"מ, טבעת הצרות קלה אצבע עוברת. השקה חלקה." האם תפקוד של 15 כניסות לשירותים, וריבוי גזים במצב המתואר לעיל, מאז הניתוח ו - 5 שנים לאחר הניתוח, סביר ? האם טיפול בביופידבק יכול לעזור (לאור תקינות סונר רצפת אגן דינמי) ? האם הרחבת השקה יכולה לעזור ? איך לדעתך ניתן להפחית מס' כניסות לשירותים, וכמות גזים? אודה לך על מענה לשאלותיי. בברכה משה

משה שלום, התלונות שאתה מתאר יכולות להתאים למצב המכונה low anterior resection syndrome, הפרעה תפקודית ידועה לאחר ניתוח לכריתת הרקטום. לרקטום התקין יש גמישות המאפשרת לו לאגור יציאה, ולמעי אתו משחזרים את הרקטום אין כזו גמישות. קרינה לאזור המעי שאתו שחזרו את הרקטום יכולה עוד להחמיר חוסר גמישות זו. מסיבה זו, לאחר ניתוח כריתת רקטום וקרינה, פעמים רבות יש יציאות קטנות מרובות. לעיתים זה יותר חמור ולעיתים פחות. ביופידבק בוודאי לא יזיק ויתכן שיועיל. לרוב שווה לנסות. מעבר לכך, ניתן לנסות שינויים דיאטטיים ולעיתים ניתן לשקול נמוך של אימודיום.

רציתי לדעת האם בעת קשירת טחורים יכול הרופא לראות אם יש צניחת מעי או שצריך בדיקה מיוחדת בשביל זה

יוסי שלום, ככלל, צניחת רקטום וצניחת טחורים יכולות לעיתים להתבטא באופן דומה, ואם בזמן קשירת הטחורים הרקטום אינו צנוח, ישנה אפשרות שהרופא לא יאבחן את צניחת הרקטום באותה עת. מעבר לכך אין באפשרותנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

רציתי לדעת מה דעת הרופא על שטיפות המעיים (הידרו קולוניה)האם זה באמת משפר את מצב המעי או להיפך

יעלי שלום, אין ברפואה הקונבנציונאלית אינדיקציה לשטיפת מעיים באנשים בריאים ואין לכך תועלת רפואית ידועה.

לבן שלי היה pilonidal cyst with abscess, בוצעה פתיחת אבאס , נוקזה מולה, הומלץ ניתוח אלקטיבי? השאלה שלי, כמה דחוף הניתוח? האם אפשר לחכות ולראות אם יחזור? האם תמיד צריך ניתוח להסרת סינוס אחרי פתיחת אבצס?

מור שלום, לרוב, פתיחת אבצס פילונידאלי מטפלת באבצס, אך לא ההעיה היסודית שהיא הסינוס, ולכן ברוב המקרים מומלץ ניתוח אלקטיבי על מנת למנוע התפרצויות חוזרות, שעלולות להיות יותר מורכבות. לעיתים לאחר ריפוי מלא של אתר האבצס לא ניתן לזהות כל סינוס, ואז לעיתים נימעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה. תן לעקוב. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

תודה תשובתך כתבת "לעיתים לאחר ריפוי מלא של אתר האבצס לא ניתן לזהות כל סינוס, ואז לעיתים" , ואין המשך. האם יכול להיות מצב לאחר החלמה מלאה לא יצטרך ניתוח? האם זה היה ההמשך? תודה מראש

משיטוט באינטרנט ראיתי שהמוצר מירלקס מומלץ בחול לשימוש של עד שבוע רצוף. להבנתי, מירלקס ונורמלקס מכילים את אותו מרכיב (PEG). מדוע אם כך רופאים ממליצים להשתמש בנורמלקס ללא הגבלה בעוד מירלקס מוגבל לשבוע? תודה

נחום שלום, מאחר שמירלקס לא משווק בארץ, איני יכול לתת לך את ההמלצות התקפות בארץ, אולם כעיקרון מדובר במוצר דומה, ואין בעיה להשתמש בו לטווח ארוך. כך גם נהגנו להמליץ בשנים בהן עבדתי בארצות הברית. החברה מסייגת זאת בעיקר מאחר שמדובר במוצר שאינו דורש מרשם, כדי למנוע מצב בו מטופלים משתמשים במוצר ללא בדיקה רפואית בסיסית, ואז עלולים להחמיץ סיבות שונות לעצירות כגון גידולים ועוד.

שלום. מיום רביעי לפני יומיים. אני סובלת מכאבים חזקים מאוד מפי הטבעת. ביום שישי היתי במיון ואמרו לי שזה פיסורה. ביום שבת.היום התחיל לי דימום רב כל פעם שאני בשירותים.לא רק ביציאות. האם זה טבעי שפיסורה מדממת כל כך הרבה לא רק ביציאות?. תודה שיר

שיר שלום, ככלל, פיסורה יכולה לדמם, בעת היציאות וללא יציאות. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מצורף מידע כללי על הטיפול בפיסורה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אה, סליחה. הנה המידע הכללי: קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני כשנה התפרצה אצלי סוג של פיטולה מתחת לעצם הזנב בין שני הפלחים. אחרי כמה ימים של כאבים עזים שמנעו ממני לשבת היא נפתחה והתחילה לצאת ממנה מוגלה. טיפלתי בבעיה זו בבית, חיטאתי וניקיתי את הפצע כמה פעמים ביום והוצאתי את המוגלה והשיערות. אחרי כשבוע וחצי הפצע התחיל להסגר והכאבים עברו. חשוב לצייו שלא פניתי לרופא עם הבעיה הזו מכיוון שחשבתי שזה סתם פצע רגיל. לאחרונה נודע לי שזו תופעה שנקראת שיערה הפוכה ושיש לטפל בה בניתוח אחרת היא עלולה לחזור. יש טעם לפנות עכשיו לרופא? האם הוא ידע לאבחן את הבעיה אפילו שהפצע מזמן נסגר? או שאולי עדיף לא לדאוכ לזה כל עוד זה לא מתפרץ שוב?

ויקטור שלום רב, פעמים רבות, גם כשהסינוס הפילונידאלי אינו פעיל, ניתן להבחין בו בבדיקת רופא מומחה, אם נשאר פתח קטנטן שאינו מפריש. במקרה כזה מומלץ לתכנן ניתוח, גם אם אין סבל עכשבי, בכדי למנוע התלקחות יותר מורכבת העתיד. אם בבדיקת רופא מומחה אין כל ממצא, סביר בהחלט לעקוב בלבד.

בעלי סובל מכאבים חזקים בפי הטבעת כבר למעלה מחודשיים .הלך לרופא ממוחה שטען שיש לו פיסורה .קיבל טיפול שלא עזר .בעלי טוען שמסביב לפי הטבעת יש פיצעונים קטנים .לאן הוא צריך לפנות

ורד שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות בהחלט להחשיד לפיסורה, אולם יכולות להתאים גם לבעיות אחרות שונות באיזור פי הטבעת. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, שמעתי על שיטה לטיפול בפיסורה: לפי השיטה הזו המנותח שוכב על הבטן, מורדם, הכירורג "הופך" את החלק שיש לטפל בו כמו גרב ו"מוציא" אותו, מטפל בו, ואז מחזיר הכל למקום. היתרון בשיטה זו היא שהרופא רואה את מה שהוא עושה בניגוד לשיטה הקונבנציונלית בה הרופא לא רואה בדיוק מה הוא עושה. מה דעתך על השיטה הזו? אשמח לתשובתך, יפית

יפית שלום, ניתוחים בפי הטבעת מבוצעים כשגרה בשכיבה על הגב או בשכיבה על הבטן כתלות בסוג הניתוח, מיקום הבעיה בפי הטבעת והעדפת המנתח. יחד עם זאת, שיטה כירורגית לטיפול בפיסורה בה הכירורג "הופך" את החלק שיש לטפל בו כמו גרב ו"מוציא" אותו, מטפל בו, ואז מחזיר הכל למקום אינה מוכרת לי כלל, ואיני זוכר שנתקלתי בה גם בספרות הרפואית או בכנסים מקצועיים בתחום. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בן 45, 5 שנים לאחר ניתוח כריתת רקטום LAR וגרורה בריאה, לאחר סרטן המעי הגס. בניתוח בוצעה השקה ללא הטיה - לא היתה סטומה. לאחר הניתוח קיבלתי כימותרפיה וקרינה לאגן. לפני כשנתיים התחיל טנזמוס ועצירות אשר נפתרו ע"י שימוש בנורמלקס. מתלונן על כניסות רבות לשירותים לצורך יציאה, כ - 15 פעמים ביום, בכל פעם יש יציאה קטנה. בנוסף ריבוי גזים. קולונוסקופיה תקינה (מצויין בבדיקה "השקה לצד") סונר רצפת אגן דינמי תקין. ("סונר סוגרים הסוגרים שלמים", "PR טונוס מנוחה סביר"). בבדיקה רקטלית "השקה בגובה 5-6 ס"מ, טבעת הצרות קלה אצבע עוברת. השקה חלקה." האם תפקוד של 15 כניסות לשירותים, וריבוי גזים במצב המתואר לעיל, ו - 5 שנים לאחר הניתוח, סביר ? האם טיפול בביופידבק יכול לעזור (לאור תקינות סונר רצפת אגן דינמי) ? האם הרחבת השקה יכולה לעזור ? איך לדעתך ניתן להפחית מס' כניסות לשירותים, וכמות גזים? אודה לך על מענה לשאלותיי. בברכה משה

שכחתי לציין התפקוד הנ"ל הינו מאז הניתוח

שלום פרופסור זמורה, השאלה שלי, לאחר יציאה שניה או שלישית ביום, הצואה יוצאת רכה, אם יש לי אפשרות לשטוף, אז זרם המים מוציא לפעמים עוד מלא צואה אבל לפעמים לא יוצא יותר כלום. התופעה רק בחודשים האחרונים, רוצה לשאול מדוע זה קורה ואם יש לתופעה טיפול. בכללי אני בכלל לא סובלת מעצירות. ההיפך, נוטה לכוון יציאות רכות. תודה.

שלום רב, ככלל, אם את לא חשה אי נוחות ניכרת מכך שאולי בסיום היציאה ישנה שארית מסויימת שלא יצאה, אז זה לא מהווה בעיה רפואית. אם את חשה אי נוחות ניכרת שפוגעת באיכות חייך, או חווה קשיים ניכרים להתרוקן, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום רב.. אני חייל בצבא עשיתי ניתוח שערך כחצי שעה עם הרדמה כללית.. כעבור שעה הגעתי הביתה התחלתי להרגיש חום בגוף ורעש מוזר באוזניים סחרחורת ואז התעלפתי... רציתי לדעת מה יכולה להיול הסיבה לעלפון תודה

שלום רב, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל ומדוע התפלפת ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להתייעץ ברופא המטפל בשאלה זו.

אני בהריון בחודש 6, סובלת מעצירויות. לאחר מס יציאות קשות התנפח לי האיזור בין פי הטבעת לפתח הנרתיק. מצטערת על התיאור אבל נראה כמו נקניקיה קטנה. כל האיזור מאוד כואב ולפעמים גם מעט מדמם. כבר יומיים שאני משתמשת במשחת פרוקטו אובליפיכה ופרסטו גל אך ללא הטבה. האם יש משחות נוספות שניתן למרוח בהריון והאם בכלל זה נשמע כמו טחור? (ממש שקראתי טחורים חיצוניים הם מעין בליטות עגולות ואילו זה בצורה מאורכת ונפוחה)?

טל שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לטחורים חיצוניים עם קרישי דם, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בהנחה שזו אכן האבחנה, יש לקחת בחשבון שלוקח בממוצע כשבועיים לממצא כזה להשתפר עצמונית. בינתיים מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. בכל החמרה, עליית חום וכד יש לפנות לבדיקה.

בן 44. משתמש בנורמלקס כ - 4 חודשים. 7 גרם כל יום. כמה זמן לדעתך אפשר להמשיך עם התכשיר ללא נזק לגוף? עד שנה? יותר? תודה

שלום רב, נורמלקס אינו ממכר את המעי וככל הידוע אינו גורם נזק בשימוש בטווח ארוך.

בת 47. בניתוח הוצא פוליפ רקטלי אנלי: אבחנה H1336 Tubulovilous adenoma with low grade dysplasia. Resection margin is free מה משמעות של ממצא זה? כל כמה זמן מומלץ לבצע קולונוסקופיה בעקבות ממצא זה?

שלום רב, ממצאי הביופסיה מצביעים על פוליפ שפיר של המעי שהוצא בשלמות. תזמון הבדיקה החוזרת מלוי בגורמים שונים כולל גודל הפוליפ שהוצא ואיכות הכנת המעי והבדיקה הקולונוסקופית. כדאי להתייעץ עם הגסטרואנטרולוג המטפל בשאלה זו.

לפני כמעט כשבועיים עברתי קשירת טחור במשך השבוע וקצת אחרי הרגשתי מעין הקלה קצת בחומרת הכאב ויציאת הטחור היום לאחר היציאה הרגשתי שוב את אותם כאבים כמו שהיו לי לפני הקשירה שאלתי היא כזאת האם יכול להיות שהקשירה לא הצליחה והגומייה נפלה והטחור ממשיך להציק כמו לפני הקשירה

אבי שלום, קשירת טחורים לא גורמת לטחורים להעלם, ומטרתה להקטין מעט את הטחורים וצמצם את צניחתם. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על קשירת טחורים מצורף למטה. אם אתה לא שקט, מציע לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה המטפלת לבדיקה ויעוץ. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

בינואר האחרון, ניתוח רקטוצלה והתפשלות רירית, בת 46 החלמה קשה ביותר. לפני כשבועיים בבדיקת חוקן בריום בקונטרנס כפול אובחן; מעבר דרך מעיים חופשי. הונטרות בגדר הנורמה. במספר צילומים - בסיגמה דסטלית הדגם אי סדרות גבול. רושם לממצא אינטראלומינאלי באיזור הנייל עם היצרות בצילומי התרוקנות. לאחר התרוקנות - שרידי תוכן בכמות גדולה. בבקשה פרופסור זמורה, תוכל לתרגם זאת בשפה פשוטה? כי עד שיגיע תורי אל הכירורג, לא אשקוט, הסבל קשה מנשוא. תודה ויום נעים

שלום רב, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, אולם בכלליות ניתן לומר כי בבדיקה אין ממצא שנראה כי מסביר סבל קשה מנשוא. יש ממצא המעי הגס גבוה יותר מהקרטום או רצפת האגן. מנראה כי מצריך בדיקת קולונוסקופיה או סיגמואידוסקופיה בכדי לעמוד על טיבו. לתוצאות בדיקות רק בהקשר בעטיו בוצעו, ולכן מומלץ לפנות לכירורג ששלח אותך לבדיקה לייעוץ.

רציתי לדעת כמה זמן אדם רגיל יכול להתאפק מלתת צואה ואיך לחזק את השריר כדי להתאפק ואיזה רופא יכול לבדוק אם השריר חזק מספיק תודה רבה

אלי שלום, מבחינה רפואית מומלץ להמנע מהתאפקויות ממושכות, והתאפקות ממושכת אינה משפרת את פעולת סוגרי פי הטבעת. להיפך, עצירות כרונית לאורך שנים יכולה לפגוע בתפקוד שרירי הסוגרים. לבדיקת שרירי הסוגרים במידת הצורך מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן.

רציתי לדעת האם קשירת טחורים גורמת לרפיון שריר הסוגרים ולבעיות שליטה בטווח קצר או ארוך ומה בדיוק נגרם מהקשירה תודה רבה

אביב שלום, ככלל קשירת טחורים אינה גורמת להפרעות בשליטה בסוגר פי הטבעת. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

הפיסורה תיעלם בקלות ובמהירות על ידי שימוש בשמן פרפין. צריך למרוח בתוך החלחולת- אין ברירה, צריך לדחוף אצבע פנימה. הקלה מיידית והבעיה נפתרת תוך יומיים! בדוק! לא להאמיו כמה פשוט. היו בריאים.

פיסורה נמצאת בחתך חיצוני אז למה למרוח בפנים ? זה לא טחורים.

שלום פרופסור, אני סובלת מריטואל שחוזר על עצמו. מדי פעם, אני מרגישה משהו בפי הטבעת - תחושה של כמו כדור קטן ומציק, שמכאיב לי כשאני מתיישבת, ובעצם חוסם את פי הטבעת. זה נשאר כמה ימים (בימים האלו - אין לי יציאות, וגם אני לא מרגישה צורך להתרוקן) ואז נעלם מעצמו. אחרי שהוא נעלם יש תחושה מעט שורפת בפי הטבעת בעת יציאות, וגם זה נפתר מעצמו תוך מספר ימים. האם אתה מכיר תופעה כזאת? ניסיתי לחפש קצת באינטרנט ולא מצאתי שום אינפורמציה. זו כבר פעם שלישית שזה קורה לי ואני מתחילה לחשוש. תודה רבה, מיכל

מיכל שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בוקר טוב וחג שמח. בביקור אצל פרוקטולוג נימצא שיש לי "סדק" בפי הטבעת.הרופא נתן לי משחה בשם Gel Nifedipi.נאמר לי למרוח 4 פעמים ביום למשך חודש ימים.לאחר כ-10 ימים התחלתי להרגיש כאבים חזקים בפי הטבעת שמתגברים מאוד בזמן יציאות.על מנת לרכך את היציאות אני משתמש בעצת הרופא באבקה בשם פגלקס נוטראל.בשעת הניגוב ישנם סימנים של דם על נייר הטואלט.אודה לך בעצה מועילה.תודה מוטי

מוטי שלום, תלונות כפי שאתה מתאר אכן יכולות להתאים לפיסורה בפי הטבעת, והטיפול הראשוני שקיבלת הוא אכן לרוב הטיפול הראשוני הניתן לפיסורה. מומלץ להמשיך להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מספקת ניתן לשקול אשפרויות טיפול נוספות. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על הטיפול בפיסורה מצורף. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.