פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום כתבתי לך לפני כמה ימים לגבי פיסורה שלא עוברת ביקרתי שוב אצל פרוקטלוג, אבל אחר ממי שהייתי בו לפני חודשיים והוא אמר לי שיש לי פיסורה שטחית ושיש לי שם 2 פצעים קטנים (אין לי מושג מה זה אומר). בכל מקרה הוא הוא הסביר לי שצריך למרוח את הניפדיפין בו אני משתמש בצורה אחרת ממה שמתי עד היום שזה ממש ללחוץ על סביבות פי הטבעת בתנועות סיבוביות-האם באמת צריך לעשות ככה??? עשיתי את זה ועכשיו שוב ירד לי דם היום! יצוין כי אין לי כאבים תודה לאל אבל יש תחושה של אי נוחות כזו ואני לא יכול לקיים יחסים אנאליים ככה כי זה כואב יותר מן הרגיל. איפה עושים טיפולים של בוטוקס מה שכתבת לי? מה אעשה??הפיסורה הזאת לא עוברת אני יוצא מדעתי

טל שלום, כעיקרון צריך למרוח את משחת הניפדיפין סביב פתח פי הטבעת 4 פעמים ביום (לפי השעון, ללא קשר ליציאה או לסימפטומים), אין צורך לבצע עימה עיסוי מיוחד או לחץ חריג, ואין צורך להחדירה לתוך פי הטבעת. הזרקת בוטוקס מבוצעת במרפאות רבות כולל חלק מבתי החולים הציבוריים (כולל שיבא), ועלותה משתנה ממרפאה למרפאה. כפי שכתבתי בעבר, יחסי מין אנאליים אינם הוריית נגד לניתוח, וסביר שניתוח דוקא ישפר את חיי המין שלך (כי יאפשר לפיסורה להחלים), אולם זה נתון לשיקולך.

שלום, אני עברתי ניקוז מאבצס שהיה בצד השמאלי בפי הטבעת ואני אחרי הניקוס סובל עדיין מכאבים האם זה הגיוני? וגם 4 ימים אחי הניקוז יצאה לי בלוטה ישבן כלומר בפי הטבעת אבל קרוב לשק של האשכים הא זה סיבה לדאגה או שזה קורא ושכחתי לציין שזאת בלוטה קטנה וקשה שניראלי גם גורמת לשק להיות קשה אז יכול להיות שאחרי ניקוז יש לי אבצס שוב? תודה

כעיקרון כאבים קלים ונפיחות קלה בימים הראשונים לאחר ניתוח לניקוז אבצס סבירים. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אינך בטוח כי תהליך ההחלמה תקין מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

יש לי פיסורה כואבת מאוד כבר 2-3 שבועות. מורחת ניפדיפין 0.2% + לידוקין 2%. עדין ללא שיפור אולי לנסות ניפדיפין 0.5% בלי לידוקין ? מה דעתך?

ליליה שלום, ניפדיפין זמין במינון של 0.2% ו 0.4%. מינון של 0.2% הוא הסטנדרטי. אין הוכחות רפואיות שמינון כפול מועיל יותר, אולם גם אינו מזיק, ולכן ניתן לנסות אם רצונך בכך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בן 25 ויש לי סוג של בעיית זיקפה. האיבר עומד אבל רק פעם בהרבה זמן הוא ממש חזק.. (גם תחילת האיבר (החלק הכי קרוב לגוף) נראה שמשהו שם לא תופס את האיבר ולכן הוא משוחרר חלקית גם משם..) אני כיום לא מתאמן אבל בשנים שהייתי מתאמן הבעיה גם הייתה קיימת.. (למרות שאז לא היו לי יחסי מין מלאים) ובכלל לוקח לי זמן (לא יותר מידי. אבל עדיין לא מגיע לשם מהר) להגיע למצב זיקפה כזה וגם כשאני כבר נמצא בו הוא יורד מהר אם לא במצב גירויי... מה האופציות? לפני קצת יותר משנה סיפרתי את זה לרופא.. והוא אמר לי שזה לא אינדקציה עד שאקיים יחסים מלאים עם בחורה במשך תקופה.. (כרגע אני נשוי כבר קרוב לשנה והמצב אותו דבר..

ברוס שלום, השאלה אינה בתחום מומחיות פורום זה. ממליץ לפנות לפורומים העוסקים בהפרעות בתפקוד המיני.

שלום וברכה, לפני כשלושה שבועות נותחתי בניתוח סטאר. רקטוצלה קדמי והתפשלות רירית הרקטום. בביקורת שאחרי שבוע, המנתחת אמרה שהכל תקין והמעבר פתוח. מאז שחזרתי הביתה עוד בהתאןששות, הרגשתי המון גזים באיזור המעי גס שמסרבים להשתחרר. אני מותשת, משתמשת במרככי צואה, ןעדיין לא יוצאים, ירדתי נורא במשקל, נןטה לצמרמורות והזעה. מתרוקנת עדיין באופן חלקי, כי מרגישה את בןעת האויר בצד שמאל של בטן תחתונה. הצואה ירוקה. חוששת ודואגת, אנא, איך משחררים את הגזים? מה הסבירות שהמעבר לא נפתח כהלכה? מה לבדוק, עם מי? ממתינה בסבלנות ........ תודה

שלום רב, צר לי לשמוע על ההחלמה הקשה. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה מבלי להכיר את כל פרטי המקרה. לרוב ניתוחי סטאר מבוצעים על ידי כירורגים קולורקטאליים מיומנים בתחומם, ואם אינך בטוחה כי תהליך ההחלמה תקין מציע לפנות שוב לכירורגית המנתחת או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

מה הוא זמן ההחלמה המינימום והמקסימום מאבצס?

שלום רב, לצערי השאלה לא מספיק ממוקדת שכן ישנם סוגים רבים של אבצסים.

בשבוע שעבר ענית לי על ההודע הזו שרשמתי: http://m.doctors.co.il/forum/forum3.html?id=1478# כעת זקוקה להתייעצות נוספת. מודה לך על התשובה. הייתי היום אצל גסטרו שהמליץ לערוך קולונסקופיה על מנת לשלול דלקת במעי או כל דבר אחר שהפיסורה עלולה לרמז עליו, הוא לא מאמין שה זה המצב אך רוצה לשלול. אני חוששת מהבדיקה גם בגלל חוסר הנעימות אך בעיקר בגלל החשש שתגרום נזק נוסף ומשמעותי לפיסורה, אשמח לשמוע את דעתך והאם הבדיקה נחוצה בעיניך. מזכירה - מדובר בפיסורה שלא עוברת מזה חצי שנה למרות טיפול ותזונה מאוד מוקפדת.

אפרת שלום, מאחר שלמיטב זכרוני התלוננת על יציאות לא לגמרי סדירות ומיחושים בטניים, נראה לי כי השיקול לבצע בדיקה של המעי סביר, בעיקר אם שוקלים טיפול פולשני כזה או אחר לטיפול בפיסורה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום גילו אצלי ליפני יומים אבצס בפי הטבעת ועברתי ניקוז והתאשפזתי היום השתחררתי והחלו לי טיפה כאבים באזור המקום רציתי לישאול עם זה משהו הגיוני שקורה לכולם או שזה משו שצריך לפחד מימנו?

דניאל שלום, כעיקרון כאבים קלים בימים הראשונים לאחר ניתוח לניקוז אבצס סבירים. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אינך בטוח כי תהליך ההחלמה תקין מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

בן 38 לפני פחות מ3 שנים עשיתי קולונוסקופיה, ( עקב דם סמוי) שיצאה תקינה לחלוטין, נראו טחורים פנימיים. לפני כ3 חודשים הבחנתי שלאחר יציאה קשה מאוד יש לי כמו נקודה של דם טרי ( ממש גודל של ראש סיכה) לפני חודשיים בדיוק ב 22.11.13 הפרוקטולוג ביצע לי אנסקופיה ובדיקה עם האצבע שהייתה תקינה וציין טחורים פנימיים דרגה 1 ללא דמם בכל זאת החלטנו לבצע סיגמואידיסקופיה – בוצע ב 22.01.14 תוצאות : בדיקה תקינה, בפי הטבעת נצפו טחורים פנימיים, בספק פוליפ אנאלי הרופא גסטרו אמר לי לחזור לפרוקטולוג שיבצע בדיקה הייתי ב- 24.01.14 אצל הפרוקטולוג שבדק אותי ואמר לי שיש לי שני פוליפים אנאלים מסוג פיברואפיטליה וכל אחד בגודל 3-4 מ"מ בלבד יושב על טחור קבע לי ניתוח להוצאתם ל- 06.02.14 האם אני יכול להיות רגוע ?? אני ממש מקווה שזה שפיר !

שלום רב, בעיקרון הממצא שאתה מתאר נשמע כממצא שפיר ובסיכוי לממצא משמעותי בגודל ובצורה המתוארת נמוך מאד מאד. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

עברתי ניתוח טחורים לפני שבועיים וחצי , ההחלמה הייתה קלה יחסית בשבוע הראשון אך השבוע יש החמרה במצב אני מדמם והיציאות קצת יותר כואבות ובנוסף יש לי טחור חיצוני שמוסיף לכאב . זה הגיוני שאחרי ניתוח יהיה טחור חיצוני ? בנוסף רציתי לקבל חוות דעת בנוגע להמשך טיפול אחרי ניתוח , אני בצבא ועובד עבודה פיזית מאוד ובנוסף ישן בבסיס שלא יכול לספק לי את ההגיינה הרצויה ואת המזון הרצוי כדי למנוע חזרה של הטחורים . איך בכל זאת אני יכול לטפל בעצמי ולמנוע חזרה של טחורים והאם אתה יודע על הגבלות כל שהם או תנאים שהצבא צריך לספק לי בעקבות הניתוח? תודה מראש..

שלום רב, ככלל, סביר שתהיה בצקת מקומית באיזור פי הטבעת בשבוע השני לאחר כריתת טחורים. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי להכיר את כל פרטי המקרה. אם אינך בטוח כי תהליך ההחלמה תקין, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ. בעיקרון חשוב להקפיד לאחר הניתוח לטווח ארוך על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. לגבי התאמת אופי שרותך, מומלץ לפנות לרופא היחידה עם סיום ההחלמה לבחון שאלה זו.

כבר די הרבה זמן יש לי גרד בפי הטבעת הלכתי לסופרפארם והרוקח נתן לי משחת פרוקטו של ליייף אחרי יומיים ששמתי את המשחה הרגשתי צריבה די חזקה שנמשכה כל היום הואיל וכך הפסקתי עם המשחה, ושאלתי היא האם הרגשת הצריבה מראה שהמשחה לא מתאימה לי ואם כן אז על איזה משחה או תרופה אתה ממליץ?

נילי שלום רב, גרד אנאלי היא בעיה רפואית ידועה הפוגעת באיכות החיים, ומטרת הטיפול היא לשפר את איכות החיים, ולכן ברור שאם המשחה שנטלת פגעה באיכות חייך במקום לשפר אותם, היא אינה מתאימה. ישנן סיבות רבות לגרד אנאלי, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון מומלץ לנסות משחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים כגון בייבי פסטה, עדינול, דזיטן, פנטן וכד, אם אין הטבה מספקת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

בן 38 לפני פחות מ3 שנים עשיתי קולונוסקופיה, ( עקב דם סמוי) שיצאה תקינה לחלוטין, נראו טחורים פנימיים. לפני כ3 חודשים הבחנתי שלאחר יציאה קשה מאוד יש לי כמו נקודה של דם טרי ( ממש גודל של ראש סיכה) לפני חודשיים בדיוק ב 22.11.13 הפרוקטולוג ביצע לי אנסקופיה ובדיקה עם האצבע שהייתה תקינה וציין טחורים פנימיים דרגה 1 ללא דמם בכל זאת החלטנו לבצע סיגמואידיסקופיה – בוצע ב 22.01.14 תוצאות : בדיקה תקינה, בפי הטבעת נצפו טחורים פנימיים, בספק פוליפ אנאלי הרופא גסטרו אמר לי לחזור לפרוקטולוג שיבצע בדיקה הייתי ב- 24.01.14 אצל הפרוקטולוג שבדק אותי ואמר לי שיש לי שני פוליפים אנאלים מסוג פיברואפיטליה וכל אחד בגודל 3-4 מ"מ בלבד יושב על טחור קבע לי ניתוח להוצאתם ל- 06.02.14 האם אני יכול להיות רגוע ?? אני ממש מקווה שזה שפיר !

סוג פיברואפיטאלי זה שפיר . ענה לך רופא אחר. ראיתי בגוגל תשובתו מסוף חודש ינואר.

שלום לפני חודשיים אובחנתי כשיש לי פיסורה. נתנו לי ניפדיפין 2 אחוזים. היתי בבדיקה חוזרת, הכירורג טען שהפיסורה כמעט נעלמה אבל אני לא ממש הרגשתי שיפור. נתנו לי ניפדיפין 4 אחוז. יש ימים שיש הטבה ויש ימים שפתאום חוזר דימום. לציין שאין לי ממש כאבים למזלי אלא שרק יורד דם ומעט לחץ ביציאה. אני סובל מעצירות בזמן האחרון-אני לא יודע למה, אולי כי הפסקתי עם הספורט שנהגתי לעשות. מכל מקום אני לא יכול שתהיה לי פיסורה כי זה מונע ממני מלבצע יחסים אינטימים עם בן זוגי (אני גיי) וזה מאד מעיב על איכות החיים. מה עוד אני יכול לעשות חוץ מנידפידין? איפה אפשר לעשות את הזרקת הבוטוקס שציינת? מה לגבי תרופת ננו-תרופה טבעית-האם היא עוזרת? מה אעשההה סייע לי בבקשה. אני לא רוצה ניתוח כי זה מפחיד מאד ועלול להרוס לי את יחסים אינטימיים לתמיד.תודה

טל שלום, בהנחה שאתה אכן סובל מפיסורה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם טיפול בניפדיפין לא גורם לשיפור מספק סובייקטיבית ניתן בהחלט לשקול הזרקת בוטוקס. יחסי מין אנאליים אינם הוריית נגד לניתוח, וסביר שדוקא ישפר את חיי המין שלך (כי יאפשר לפיסורה להחלים), אולם זה נתון לשיקולך. "ננו תרופה) אינה חלק מהטיפול הקונבנציונאלי בפיסורה.

איפה ניתן לעשות טיפולי בוטוקס כאלה ומה העלות? מה הטלפון של רופא שעושה דבר כזה? לגבי ניתוח הבנתי שזה בלתי הפיך-כלומר אם יעשו ניתוח זה יפצע לי את פי הטבעת באופן בלתי הפיך ולעולם לןא אוכל יותר לקיים יחסים אנאליים (בתור הפסיבי המקבל)-האם זה נכון? אני בלחץ אטומי, לאן לפנות כעת ?מה אעשה :(

היי טל, כל מילה שכתבת ממש מתאימה למצב שלי כרגע ! גם אני סובל מפיסורה במשך חודשיים וקבילתי גם את המשחה 2% שכמעט החלימה את הפצע, אך הוא עדיין לא נעלם, אני לא מרגיש כאב ביום יום אבל מונע ממני יחסים אינטימיים... האם הצלחת למצוא פיתרון???

אבי עבר נתוח בשל קרע במעי וחובר לסטומה לשמונה חודשים. לאחר הוצאת הסטומה וחיבור מחדש של המעי- תפחה הבטן שלו לממדים גדולים מאד. הנתוח הוא אורכי. הוא רזה ועם בטן של הריון בחודש תשיעי. הרופאים טוענים שאינם מבינים מה זה האם באמצעות נתוח פלסטי כל שהוא או השתלת רשת ומתיחתה על כל האזור הבולט על מנת להכניס את הבטן למקומה, (כמו שעושים בנתוח קילה) אנני יודעת מה הפתרון תאם בכלל ישכזה, רק אציין שהסבל גם הפיזי וגם הנפשי הינם גדולים. הבעיה אינה מאפשרת לו לעשות כל פעילות פיזית נומלית ומדובר באדם שהיה ספורטאי לפני הנתוח.

הראל יסמין שלום, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי להכיר את כל פרטי המקרה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום רב, האם קיים סיכון בהחדרת שמפו/סבון לרקטום באופן תדיר? חלילה גורם לסרטן?

אביבה שלום "חוקן" עם סבון לעיתים קרובות לא ידוע כגורם לסקטן אולם לא מחשב כדבר בריא ויכול לגרום לתלןת של מערכת ההתרוקנות בחוקן זה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מספקת מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן.

שלום, אני בת 22 סטודנטית, בשנה הראשונה ללימודים אכלתי ארוחות לא בריאות- הרבה לחם ובלי פירות וירקות והייתה תקופה של כמה חודשים (בערך 5 חודשים)שביציאה היה דם טרי על הנייר אחרי ניגוב (פס של דם טרי-אך לא תמיד בכל יציאה) והיציאה הייתה מלווה בכאבים (כמו שריטה). לאחר ששיניתי את הארוחות והוספתי פירות וירקות והורדתי מכמות הלחם שאכלתי, הכל הסתדר אך יש שינויים ביציאות שלי- היו לי יציאות של פעם ביומיים- שלוש ועכשיו כל יום.. עברו 4 חודשים מאז שאני לא רואה את הדימומים ואין לי כאבים.. אבל אני בודקת תמיד בקפדנות ובלחץ אחרי כל יציאה אם יש דימום. אז למען השקט הנפשי שלי- האם זה יכול לנבוע מפיסורה? או שזה מעיד על מחלה אחרת (כמו סרטן מעי הגס- חס וחלילה)ושאני חייבת לבצע בדיקות נוספות? תודה!

אריאלה שלום רב, ככלל, תלונות כפי שאת מתארת יכולות מאד להתאים לפיסורה, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס או ממצא מסוכן אחר במעי הגורם לדימום בגיל 21 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם את לא שקטה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני חייב איזה דרך להרגעת הכאבים כי אני מרגיש שבא לי למות

דניאל שלום, אני מבין מאד את סבלך אולם עליך להבין שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם יש סבל ניכר מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לחדר המיון לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, אובחנה אצלי פיסורה, והפרוקטולוג אמר לי להשתמש בקונסיל במשך שבוע, ולא לנגב עם נייר (טפיחות עם צמר גפן). עשיתי זאת, ואכן לאחר שבוע הכאבים פסקו. הפסקתי עם הקונסיל ותוך יומיים הכאבים חזרו, למרות שיש יציאות סדירות כל יום או יום וחצי. מה לעשות? תודה

שלום רב, העצה הראשונה היא כמובן לחזור לטיפול שעבד. ניתן ליטול קונסיל לטווח ארוך ללא בעיה. אם אין הטבה בטיפול זה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ב"ה שבוע שעבר היתה לי יצא גדולה של דם יחד עם הצואה פעמיים זה פסק לפני כמה ימים. אני סובלת מעצירות, בצילום ראו גושים של צואה במעיין ההמוגולבין ירד, בוצעו בדיקות של חיידיקים ובדיקות תרבית ויצא תקין בצואה ובמעיים והכל יצא תקין אתמול בוצע דם סמוי ויצא חיובי אני נחשבת חיונית, מלבד ההמוגלובין, ההבחנה היתה שכנראה כתוצאה מהעצירות נפצע איבר פנימי, האם זה יכול עדיין להופיע כדם סמוי? מה אפשר להבין מהדם הסמוי? רופא גסטרו נקבע לעוד שבועיים(אין מקום) תודה מראש וכל טוב!

שכחתי להוסיף שאין לי כאבים (שבוע שעבר סבלתי מכאבי הבטן- שחלפו)

עברתי לפני כחודש וחצי קיצור של המעי הגס והדק כולל כריתת הקולון כתוצאה מחבלה בבטן תחתונה . החל מיום הניתוח איני מפסיק לשלשל ונאלץ לקחת בקביעות stopit חמש שש פעמים ביממה ורק אז איני רץ לשירותים כל הזמן . ביום שאיני נוטל את התרופה אני רץ כשתיים עשרה עד חמש עשרה פעם ביממה . האם זה כתוצאה מהניתוח ? מה עושים עם זה בעתיד ?

ארז שלום, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, מה בדיוק בוצע בניתוח, מה נכרת ומה נשאר. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא מידע מספק ובדיקה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לכירורג קולורקטאלי (עם כל המידע הרפואי הרלוונטי) לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בחורה בריאה בת 27. לפני קצת פחות מחצי שנה אובחנה אצלי פיסורה חדה בפי הטבעת. הפיסורה הופיעה תקופה קצרה לאחר שהיה לי איזה וירוס שכלל שלשולים, אך סיכוי טוב שהושפעה גם ממצב של לחץ נפשי שחוויתי באותו זמן. טופלתי בניפדיפין במשך שלושה חודשים, שיניתי את התזונה שלי לחלוטין לדגנים מלאים בלבד, ירקות פירות והרבה שתייה. לקחתי גם סיבים תזונתיים כתוסף, הטיפול הביא להקלה אך לצערי לא לריפוי של הפיסורה. אציין שאני חווה כאבים חזקים מאוד אבל רק בזמן היציאות ובקושי במהלך היום. הגעתי לביקורת נוספת אצל הרופא לאחר 3 חודשים של טיפול שמרני סה"כ - הרופא אמר כי הוא אינו פיסורה בעוד שאני עדיין סבלתי מכאבים ודימום. אינני יודעת איך הדבר יתכן, אני יכולה לומר בודאות שהקרע עדיין קיים. לאחרונה התחלתי דיקור סיני (אחרי 7 טיפולים) אך גם עכשיו אין שיפור. מלבד הפיסורה אני בחורה בריאה, בשבועות האחרונים קורה לי שכמעט אחרי כל ארוחה אני מרגישה שהבטן שלי "עובדת" - תחושה לא רגועה ולא שקטה במעיים. בנוסף אני סובלת גם מגזים באופן קבוע (מאז תחילת הטיפול בפיסורה). היציאות שלי סדירות (1-2 ביום), ללא עצירות או שלשולים (בעיקר בגלל התזונה המאוד מוקפדת שלי אני מניחה) אני אובדת עצות. הפיסורה וההתעסקות סביבה וסביב התזונה פוגעת לי משמעותית באיכות החיים. אני תוהה אם הפיסורה היא לא תופעת לוואי למשהו אחר, כי אני באמת עושה הכל כדי שהגוף שלי יחלים אך זה לא עוזר.

אפרת שלום, אם את סובלת עדיין מסימפטומים של פיסורה, הכי סביר שבכל זאת ישנה עדיין פיסורה שלא נרפאה לחלוטין, גם אם חל בה שיפור. לעיתים בדיקת פי הטבעת בנוכחות פיסורה אינה אופטימאלית, וקשה לזהות אותה. לחליפין, אם בוצעה בדיקה מלאה כולל בדיקת אצבע מלאה וטובה ואנוסקופיה מלאה (בדיקה של פי הטבעת עם מכשיר) ולא זוהתה פיסורה, יש לחפש סיבות נדירות יותר לכאב, כגון הרפיה לא אופטימאלית של רצפת האגן או תהליך זיהומי. הסיכוי לתהליך גידולי חלילה נמוך ביותר ושואף לאפס. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מודה לך על התשובה. הייתי היום אצל גסטרו שהמליץ לערוך קולונסקופיה על מנת לשלול דלקת במעי או כל דבר אחר שהפיסורה עלולה לרמז עליו, הוא לא מאמין שה זה המצב אך רוצה לשלול. אני חוששת מהבדיקה גם בגלל חוסר הנעימות אך בעיקר בגלל החשש שתגרום נזק נוסף ומשמעותי לפיסורה, אשמח לשמוע את דעתך והאם הבדיקה נחוצה בעיניך. מזכירה - מדובר בפיסורה שלא עוברת מזה חצי שנה למרות טיפול ותזונה מאוד מוקפדת.

בן 38 לפני פחות מ3 שנים עשיתי קולונוסקופיה, ( עקב דם סמוי) שיצאה תקינה לחלוטין, נראו טחורים פנימיים. לפני כ3 חודשים הבחנתי שלאחר יציאה קשה מאוד יש לי כמו נקודה של דם טרי ( ממש גודל של ראש סיכה) לפני חודשיים בדיוק ב 22.11.13 הפרוקטולוג ביצע לי אנסקופיה ובדיקה עם האצבע שהייתה תקינה וציין טחורים פנימיים דרגה 1 ללא דמם בכל זאת החלטנו לבצע סיגמואידיסקופיה – בוצע אמש ה 22.01.14 תוצאות : בדיקה תקינה, בפי הטבעת נצפו טחורים פנימיים, בספק פוליפ אנאלי הרופא גסטרו אמר לי לחזור לפרוקטולוג שיבצע בדיקה לבחון אם מדובר בנלווה לטחור או פוליפ אנאלי ושגם אם מדובר בפוליפ אז אין סכנה מסירים אותו ובזה תם הסיפור יש לי שתי שאלות 1. האם יכול להיות שינוי בחודשיים – הרי הפרוקטולוג ביצע בי בדיקת אנסקופיה לפני חודשיים ולדבריו הכול היה תקין- מה יכול לקרות בחודשיים שיווצר פוליפ 2. בנוסף קראתי קצת חומר על זה פוליפ אנאלי ואני מבין שזה עלול להיות מסוכן? האם מדובר בממצא שפיר או שלא ניתן לדעת? a. הגסטרו אמר לי שלדעתו אין בזה שום סכנה ואם עשיתי כמצוין אנסקופיה לפני חודשיים אז אני יכול להיות ממש רגוע, האם כך? תודה רבה!!

בהמשך להודעה מה 23.01.14 - כותרת פוליפ אנאלי הייתי הבוקר ה- 24.01.14 אצל הפרוקטולוג שבדק אותי ואמר לי שיש לי שני פוליפים אנאלים מסוג פיברואפיטליה וכל אחד בגודל 3-4 מ"מ בלבד יושב על טחור קבע לי ניתוח להוצאתם ל- 06.02.14 האם אני יכול להיות רגוע ?? אני ממש מקווה שזה שפיר ! מה דעתך

היי, לבת שלי, באמצע שנות העשרים לחייה, בעבר היו הפרעות אכילה וכדי לשמור על המשקל נהגה ליטול תרופות (כדורים) משלשלים במשך תקופה של כשנתיים שלטענתה דפקו לה את המערכת. כיום, מספר שנים מאוחר יותר, היא מסוגלת ללכת לשירותים בבוקר ולעתים גם בערב, רק לאחר עישון סיגריה. היא לא מעשנת באופן קבועה והיתה שמחה להפסיק לעשן, אבל לדבריה בלי הסיגריה יש לה עצירות והיא לא מסוגלת. רעיונות?

לאמא המודאגת שלום רב, עישון אכן מזרז את פעולת מעאכת העיכול, אולם ניתן להשתמש במקומו במרככי יציאות אחרים כגון תוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מספקת מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול.

שלום רב אנוכי בת 67 ערכתי בדיקת קולונסקופיה כאשר מצאו בה טחורים רבים. קבלתי משחה ונרות אך המקום לא נרפא. המליצו לי על ניתוח טחורים. מהם הסיכונים באם אני לא מבצעת את הניתוח? יכול להתפתח לסרטן? בעיות במעי? משהו פתולוגי?חשוב לי להדגיש כי לפני כחמש שנים עברתי סרטן שד.

מיכל שלום, טחורים פנימיים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ואינם גורמים לסרטן המעי או פי הטבעת. בנוסף, אינם קשורים לסרטן השד. יש לצין שקולונוסקופיה אינה בדיקה טובה להערכת טחורים. אם הטחורים גורמים לאנמיה ניכרת, יש אינדיקציה לטפל בהם. בכל מצב אחר, האינדיקציה העיקרית היא איכות החיים, ורק את יכולה להחליט אם הם מספיק מפריעים לך על מנת לעבור טיפול זה או אחר או לא. מידע כללי על הטיפול בטחורים מופיע למטה. אם תסבלי המטחורים במידה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, לפני כחודש ביקרתי פעם נוספת אצל הפרוקטולוג שאני אצלו במעקב, והוחלט להתחיל בתהליך של קשירות. הוא ביצע כבר אז את הקשירה הראשונה, על טחור פנימי מדרגה 2. בהתחלה כאב, אך הכאב עבר כ- 12 שעות לאחר הטיפול, ומאז נשאר רק גירוד מאוד מעצבן, שכנראה כלל לא קשור לקשירה עצמה אלא לשאר הטחורים. בנוסף, דימום כמעט ולא היה בכל התהליך, חוץ מממש מעט ביום הקשירה ולאחר כמה ימים (כנראה מתי שהגומיה נשרה). התור הבא נקבע לעוד שבועיים מהיום (6 שבועות מאז הטיפול). אחת ההנחיות של הרופא היתה שניתן להשתמש במשחות, אבל לא להחדירן פנימה. לכן בינתיים, אני משתמש לא מעט במשחת הממליס להרגעה באופן חיצוני, מישום שכנראה בתהליך היו לי גם מעט טחורים חיצוניים. הבעיה היא שכרגע לפי הרגשתי, הטחורים החיצוניים עברו, אך הפנימיים עדיין מאוד מציקים לי (ללא כאבים, רק גירוד). האם מותר להחדיר פרוקטו גליבנול, חודש לאחר הקשירה?

שלום רב, כעיקרון היעילות של משחות לטיפול בטחורים פנימיים נמוכה. הסיבה בהנחיה לא להחדר מוצרים לפי הטבעת לאחר קשירה היא חשש מדימום מאתרי הקשירה. הסיכון לדימום כזה חודש לאחר הקשירה כבר קטן, אך מצד שני כאמור גם התועלת של משחות לטיפול בטחורים פנימיים נמוכה. לכן בשיקלול התועלת והסיכונים הייתי ממליץ להתמיד עם המלצת הרופא המטפל. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב לצערי הנושא גורם לי למבוכה רבה ולכן הגעתי לכאן.. אני בן 21 ולפני כחודשיים הלכתי לפרוקטולוג עקב כאבים עזים ותחושת שריפה בזמן יציאת צואה, הרופא אבחן את המקרה כפיסורה מעט ישנה ופיסטולה שהתפתחה ונתן לי אנטביוטיקה (אוגמנטין) ומשחה (בפנטן) לאחר כחודשיים חזרתי לביקורת ולבחינת האפשרות של ניתוח להסרת הפיסטולית והבנתי שעליי לשתף את הרופא בכל הנושאים הרלוונטיים (ושהיה עלי לעשות זאת במפגש הקודם) וסיפרתי לו על היותי הומו ועל כך שחשדתי שמין אנאלי הוא הגורם לפיסורה. לצערי בשלב זה נראה שהרופא ממהר לסיים את הפגישה, הוא נתן לי מרשם עם משחה נוספת (ניפדופין) ועוד מרשם למשחה הקודמת, כשהתנעיינתי הוא ענה שאין טעם לדבר על ניתוח או ניקוז הפיסטולה מכיוון שהגורם לפיסורה ישאר בכל מקרה, ושאצטרך לחיות עם הפיסטולה ולנסות להמנע ככל האפשר ממין אנאלי. ניסיתי קצת להבין מה זה אומר ולכמה זמן אני צריך להמנע ממין אנאלי אבל הרופא אמר:" אני לא מעוניין להיכנס לזה" ולא נתן עוד מידע. המצב אליו הגעתי פוגע באיכות החיים שלי ובבטחון שלי אבל התחושה שקיבלתי היא שאת הרופא לא מעניין במיוחד שהמצב הרפואי בו אני נמצא משפיע עלי באופן שונה משאר האנשים. הייתי שמח אם מישהו היה מתייחס לנושא ברצינות בבגרות ובפתיחות ומדבר איתי תכלס מה קורה, מה ניתן לעשות וכיצד עלי לפעול. לא הבנתי אם הפיסטולית תישאר תמיד אם תיעלם ולא הבנתי למה לא ניתן לנקז בניתוח פשוט, כמו כן אני עדיין רואה מעט דם מדי פעם האם זה יכול להיות מהפיסטולית או בהכרח מהפיסורה? אעריך מאוד את חוות דעתך ואני מתנצל על אריכות ההודעה..

שימי שלום, בעיות בפי הטבעת באנשים המקיימים יחסי מין אנאליים דורשים לפחות את אותה התייחסות רצינית כמו אצל אלו שאינם מקיימים יחסי מין אנאליים אם לא יותר מכך, מאחר שהפגיעה באיכות החיים יכולה להיות משמעותית יותר. ככלל פיסור ופיסטולה הן שתי בעיות נפרדות בפי הטבעת, ואין זה שכיח ששתיהן קורות ביחד (למרות שתיאורטית אפשרי). קשה לי לקבוע על סמך מייל זה מאיזה מהבעיות אתה סובל (והאם אכן אתה סובל משתיהן יחד). בכל מקרה, העובדה שאתה מקיים יחסי מין אנאליים לא צריכה למנוע ממך טיפול. מידע כללי על הטיפול בבעיות אלו מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג נוסף לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

רציתי לדעת אני אחרי קשירת טחור פנימי אחרי יום מהקשירה הופיעו כאבים בלתי נסבלים ופתאום נפלה הגומיה בשירותים ובלט החוצה פרולפס ובצקת לפי הבדיקה בבית חולים אמרו שהפרולפס נעלם לבד אחרי חודש האם זה יכול להיות ללא התערבות ניתוחית והאם אני יכול לנהל חיים רגילים מבחינת ישיבה כי אני בפועל נהג אוטובוס. תודה מראש

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מקוה שבינתיים יש שיפור עצמוני. בעיקרון הגומיה נופלת לרוב לאחר מספר ימים, והאפקט המקסימאלי של הקשירה מושג לאחר כ 4-6 שבועות. אם אין הטבה ניכרת בפרק זמן זה מציע לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה המטפלת לבדיקה ויעוץ. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול.

שלום, לפני כשבועיים הרגשתי כאבים עזים בגבי התחתון שלא אפשרו לי לתפקד כלל, כשפניתי לרופא הוא איבחן כי מדובר בסינוס פילונידלי, פתח וניקז את המקום והמליץ להגיע בעוד כחודשים לכריתה מלאה של הציסטה. אציין כי זו הפעם השניה בה זה קורה לי, הפעם הראשונה קרתה לפני כתשע שנים ובה אף אחד לא ציין בפני כי לאחר הניקוז עלי לחזור לכריתה של המקום. יש לי שתי שאלות קונקרטיות: הראשונה- הכירורג הראשון אצלו הייתי ציין כי עלי לחזור ולבצע את הניתוח לאחר כחודשיים-שלושה, לא לפני ולא אחרי,כי הוא טען שמבחינה רפואית לא ניתן לבצע את הניתוח בטווחי זמן אחרים. לעומתו כירורג נוסף עמו התייעצתי טען שאין זה משנה כלל, אני יכולה להגיע בעוד שבוע ואף בעוד חצי שנה ולבצע את הניתוח, ואני רק מסתכנת בכך שהתופעה תחזור על עצמה. האם אכן אין זה משנה מתי יבוצע הניתוח? האם אפשרי לבצע את הניתוח גם בעוד כחצי שנה? השנייה- אני אמורה לטוס לתקופה של כחצי שנה ללימודים בחו"ל, ועל כן הייתי שמחה לדעת מה משך זמן ההחלמה מניתוח כזה, יש לי תאריך אופציונלי לניתוח ב30/01/14 כאשר הטיסה היא ב13/02/14 כשבועיים לאחר מכן, האם החלמה מלאה בטווח זמן שכזה אפשרית? תודה.

שלום רב, אם סבלת מאבצס באיזור עצם הזנב, מומלץ לדחות את הניתוח עד שהמקום מחלים לחלוטין מניקוז האבצס. אין בעיה לבצע את הניתוח בכל שלב מאוחר יותר, ואת רק מסתכנת בכך שהתופעה תחזור על עצמה. החלמה מלאה מניתוח כזה יכולה להמשך מספר שבועות עד מספר חודשים, תלוי במשתנים שונים כגון צורת התיקון, גודל הסינוס ועוד. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

שלום פרופסור זמורה, מהו זמן החלמה משוער מניתוח סטאר.? התפשלות רירית, ורקטוצלה? האם היצרות תעלה אנאלית או פי הטבעת הינן תופעות לגטימיות אחרי הניתוח? תודה על תשובתך

שלום רב, לרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה בטווח ממוצע של כשבועיים לאחר ניתוח STARR, אך זה כמובן משתנה ממטופל למטופל. היצרות היא סיבוך נדיר אך קיים של ניתוח זה.

שלום רב, אני בת 33, ילדתי לפני חצי שנה, בריאה וללא היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס. לפני מספר חודשים התחלתי להבחין בדימום קל בזמן הניגוב. בבדיקה של פרוקטולוג התברר שאיני סובלת מטחורים חיצוניים או פנימיים. לכן הפנה אותי הפרוקטולוג לביצוע קולונוסקופיה ארוכה. חיכיתי כמעט חודשיים לתור לגסרטרולוג ובינתיים איני מבחינה יותר בדימום בזמן ניגוב (רק לעיתים נדירות). הרופא בכל זאת קבע לי תור לקולונוסקופיה ללא הרבה הסברים ובדיקות נוספות. אני לא מבינה האם זה הכרחי לבצע בדיקה בזו פולשנית על סמך הסימפטומים הנ"ל. אשמח לעצתך. בתודה מראש

אנה שלום, דימום כפעי שאת מתארת נשמע על פניו מחשיד לדימום מאיזור פי הטבעת, למשך\ל מטחורים פנימיים, אפילו אם אלו לא נראו גדושים או מדממים בזמן הבדיקה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לעיתים במקרה של דימום וללא ממצאים בבדיקת פי הטבעת אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. על פי הנתונים שסיפקת יתכן שבמקרה שלך ניתן יהיה להסתפק בבדיקה של המקטע הסופי של המעי הגס (בדיקה הנקראת סיגמואידוסקופיה), שהוא המקטע שממנו סביר שיכול לבוא דם אדום. ממליץ להתייעץ בגסטרואנטרולוג בשאלה זו.

שלום רב, לפני כחודשיים לערך עברתי בדיקת קולונוסקופיה. מאז אותה בדיקה אני מרגישה אי נוחות באיזור הרקטלי, מגרד נורא ואף אני מרגישה פוליפ/טחור חיצוני. לאחרונה החל גם דימום כפי הנראה מהגרוד. קבעתי תור לפרוקטולוג אך הואיל והתור הוא בסוף חודש פברואר קניתי משחה שאולי תקל עלי. שם המשחה הוא פרסטו ואני משתמשת בה זה היום השלישי, אלא שאני מרגישה תחושת שריפה עזה במקום המריחה ולאחר כרבע שעה זה עובר. שאלתי - האם תחושת השריפה מהמשחה אכן צריכה להיות, או שאני עושה נזק חמור יותר ? או אולי עלי להשתמש במשחה אחרת ? תודה מראש על כל תשובה.

מיכל שלום, כעיקרון סבל כפי שאת מתארת באיזור פי הטבעת הוא בעיקרו בעיה של איכות חיים, ואם המשחה שאת משתמשת פוגעת באיכות חייך במקום לשפר אותם אז היא מחטיאה את המטרה וכנראה אין טעם להשתמש בה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני כחמישה חודשים לאחר לידה ולפני כחודשיים הופיעו אצלי כאבים בזמן יציאות ודימום קל. רופאת המשפחה אמרה שזה כנראה טחורים ורשמה לי פרוקטו-גליבנול. לאחר שזה לא עזר, והתחיל לגרד לי מאוד הלכתי לפרוקטולוג שקבע שזו פיסורה ושיש לי תגובה אלרגית למשחה. הוא רשם לי קונסיל ואפלומיצין. מבדיקה באינטרנט אני מבינה שהאפלומיצין לא קשור לפיסורה, אלא רק לגרד? אם כן, האם להפסיק עם המשחה אם כבר לא מגרד? בנוסף, הבנתי שיש משחות אחרות שאמורות לעזור לפיסורה עצמה. למה לא לשים משחה כזאת? ושאלה אחרונה - איפה אפשר לקנות אמבטית ישיבה? תודה

שלום רב, אופלמיצין אכן אינה משחה לטיפול בפיסורה, ואם אכן את סובלת פיסורה ניתן להשתמש במשחה ייעודית כגון ניפדיפין או רקטוג'זיק. מדובר בתרופות מרשם הניתנות על ידי רופא לאחר בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב. לפני כחצי שנה אושפזתי בעקבות כאבי בטן עזים, נערך בירור מקיף ואובחן דבריקוליטיס. טופל בשילוב פלאג'ל וציפרו עם הטבה משמעותית למספר חודשים. כמובן שנערך בירור מקיף לשלילת גידול במעי. במהלך השבועיים האחרונים שוב תחושת בחילה, כאבי בטן (באותו המיקום הקודם) ושינויים ביציאות. נבדק היום CRP והערך שהתקבל הינו 8 (מעל לנורמה המופיעה בסולם). כרגע מצליח לקבל תור לרופא מומחה רק לעוד שלושה שבועות. מה לעשות? לגשת למיון? זה חוזר שוב??

אור שלום, במקרה של דיברטיקוליטיס חוזרת המתנה של 3 שבועות אינה סבירה. מציע שתיגש לרופא כלשהו, עדיף כירורג, אך יכול להיות גם רופא המשפחה, בהקדם, ואם יש החמרה כלשהו בכאב, חום וכד' יש לפנות מיידית למיון.

אני בת 37, בריאה מאד. מאז הלידה שניה (לפני 9 שנים) יש לי לפעמים כאבים לא חזקים וחולפים תוך יום-יומיים בפי הטבעת.בימים של הכאבים אני תמיד מרגישה בליטות/נפיחות קלה בפי הטבעת, אחרי כמה ימים תיד הכל נעלם. כבר כמה שנים שלא חשבתי בהם. לפני כשבוע, אחרי אימון יוגה אינטנסיבי חזרו הכאבים והמשיכו כמה ימים. גם נפיחות/בליטות מסביב לפי הטבעת. היציאות שלו בדרך כלל מאד סדירות ודיי רכות, אבל דווקא בימים האלה הייתה לי יציאה אחד קשה שהכאיבה לי קצת. יום אחרי היה לי דימום ( דם אדום טרי, כמה וכמה טיפות שנפלו לאסלה) בבוקר. זה לא קרה אחרי היציאה. דווקא אחרי היציאה כעבור כמה שעות לא היה דם בכלל. יום אחרי, גם על הבוקר היה טיפ טיפה דם בניגוב (גם ללא קשר ליציאה). הייתי אצל פרוקטולוג אחרי שהכאבים והנפיחות חלפו (לא היה תור בזמן אמת). הוא לא ראה שום סיבה לדימום, אין טחורים... הרופא לא היה כל כך קשוב ולא הסביר לי מה זה יכול להיות. רק אמר שזה "לא קשור אליו" והפנה לגסטרו. אני כן מרגישה שהדימום והכאבים קשורים לפי הטבעת (שם הכאבים) והדימום היה בזמן הכאב...

לנה שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים עם קרישי דם, פיסורה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. הדימום אכן נשמע עקרונית כדימום שמקורו בפי הטבעת, אולם כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לעיתים במקרה של דימום ובדיקה תקינה של פי הטבעת אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אני מניח שמסיבה זו נשלחת לגסטרו. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.

שלום רב ליפני כיומיים נבדקתי אצל פרוקטולוג והממצאים פיסורה...קיבלתי משחת ניטרוגליצרין למריחה פעמיים ביום וקצף ביום הראשון הרגשתי הקלה ופשוט התעודדתי אך בעת שימוש בקצף חיי הפכו לגיהנום ולכן הפסקתי עם הקצף מייד מאז לא מרגישה את השפעת הניטרוגליצרין והכאבים בלתי ניסבלים הרבה יותר חזקים מאשר בטרם הטיפול מרגישה אבודה ורוצה לנסות להחליף משחה כולל משהו מאלחש להרגעה אך הרופא שהייתי אצלו מקבל רק עוד שבועיים ואני לא מסוגלת להמתין דחוף זקוקה לעזרה תוך כמה זמן מרגישים הקלה עם ניטרוגליצרין ?? הרגע שמתי והאזור ממש לא רגוע מרגישה אבודה החיים התהפכו לגמרי מחפשת פרוקטולוג פרטי באזור קרית שמונה שיוכל לראות אותי דחוף ולו כדי לשנות מרשם ובשביל עוד חוות דעת אודה לכם על עזרתכם ורד

ורד שלום, ישנן 2 משחות עיקריות המשמשות לטיפול בפיסורה- משחת ניטרוגליצרין, המגיעה בארץ בעיקר בתכשיר מסחרי הנקרא רקטוג'זיק, אותה יש למרוח סביב פי הטבעת פעמיים ביום (אין צורך להחדיר פנימה), ומשחה שניה שנקראת ניפדיפין אותה יש למרוח 4 פעמים ביום. לרוב אנחנו לא ממליצים להחדיר שום דבר, כולל קצף. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא כזה או אחר. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, קיימתי יחסי מין אוראליים לכמה שניות ולאחר יום עדיין שורף לי פי הטבעת ויצא דם בצואה, הבנתי שיש משחה לטיפול. המשחה כמו ניטרוגליצרין היא עם מרשם?

שלום רב. בת 50. מטופלת בטריטייסט 5 מ"ג וקרדילוק 1.25 ללחץ דם. ליפיטור 20 מ"ג ופלוויקס 75 מ"ג בשל חשד לtia לאחר לקיחת בטארן 100 מ"ג במשך 10 ימים בשל טחורים טרומבוטים. מזה כשבועיים משתמשת בתכשיר סיבים :נורמלקס כדי לרכך יציאות. האם אפשר להמשיך להשתמש בשילוב עם התרופות שאני לוקחת כנ"ל? תודה

יעל שלום, ניתן להשתמש בנורמלקס לטווח ארוך.

Low grade dysPlasia

שלום רב, המונח בא לתאר ממצא בבדיקה פתולוגית שהוא שינוי שפיר מסויים ביחס לרקמה התקינה. מעבר לכך, משמעות המונח תלויה בהקשר בו נכתב.

מה כוללת הבדיקה אצל פרוקטולוג האם צריך להתפשט ?

אורן שלום, בדיקה אצל פרוקטולוג מוכוונת על ידי הבעיה שאותה אתה מציג, אולם ככלל ניתן לומר שהבדיקה כוללת בדיקה של האיבר בו נמצאת הבעיה הרפואית שאתה מציג.

דר שלום, אתמול אני ובן זוגי קיימנו יחסי מין ובמהלכם בטעות הוא חדר לפי הטבעת במקום לנרתיק. לא הייתי מכנה לזה וזה גרם לי לכאבי תופת ודימום קל מאד. מאז אתמול יצא לי מעין גוש קטן וקשה לי לשבת בכל פעם. האם זה טחורים? זה יהיה לנצח? מה עליי לעשות (רופא/ ביח/ משחות)? ממה עליי להימנע (יחסי מין/ ספורט אני מתעמלת תחרותית) אני ממש בלחץ אני גם הייתי בשירותים (no.2) מאז אולי 4 פעמים ביום (פי 2 מהממוצע שלי). מקווה שזה לא נזק תמידי. אשמח לתשובתך במהרה. תודה.

דניאל שלום, הסיכוי שמדובר בנזק ארוך טווח כתוצאה מחדירה אנאלית לא אלימה נמוך מאד. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה תוך מספר ימים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

מחחפשת המלצות על פרוקטולוג באזור המרכז.משהו שמע על ד"ר יחיאל זיו או על ד"ר חגית טולצינסקי?<

פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ואין הנהלת פורום זה נוהגת להמליץ על רופא זה או אחר.

פרופסור זיו זל נפטר לפני כשבועיים, היה אדם מקסים,ורופא(פרופסור), מצטיין!! עבד איתי יחד במחלקה .. בהצלחה!

מרחתי בעזרת מקלון צמר גפן מעט משחת ניפידפין 0.2%. לאחר מכן חשתי סחרחורת ודפיקות לב. האם יש קשר ?

אנה שלום, ניפדיפין הוא חומר מרפה שריר חלק, כגון זה הנמצא בסוגר הפנימי סביב פי הטבעת, וגם בדפנות כלי דם. כעיקרון, החומר יכול להרפות את דפנות כלי הדם, ולגרום לחולשה סחרחורת ותחושת דפיקות לב מואצות, אולם מאחר שספיגת החומר לדם קטנה, מדובר בתופעת לואי נדירה ביותר.

שלום רב, הומלץ לי לעבור ניתוח לפיסורה. שאלתי: הפיסורה עצמה היא קרע שאינו מתאחה. מדוע שיתאחה החתך שיבוצע בניתוח ? האם אין דבק או צריבה שיאחו את המקום ? כמו"כ, האם לא ניתן לתת גירוי חשמלי לעצב המכווץ את הספינקטר כדי שיתרפה ?

אנה שלום רב, הניתוח הסטנדרטי לפיסורה גורם להרפיית השריר המכווץ סביב פי הטבעת, וכך מאפשר לפיסורה להרפא. התיאוריה היא שהשריר המכווץ פוגע באספקת הדם למקום ולכן מקשה על הפיסורה להרפא. בנוסף, השריר המכווץ עצמו תורם במידה ניכרת לכאב, ולכן פעמים רבות ישנה הקלה מיד לאחר הניתוח. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בתי בת 39, בעלתהפרעת אישיות גבולית, עברה לפני 5 ימים ניתוח פיסורה, חומרי ההרדמה לא הספיקו והיא קיבלה תוספת. היום היא מרגישה כאבים בכף ואצבעות הרגל . האם יש קשר בין האינפוזיה לכאבים בכף הרגל? כמה זמן זה המשך ואם זה הפיך ? אשמח לתשובה מהירה

רותם שלום, אני ספק אם סבלה של ביתך קשור לחומרי הרדמה, אולם שאלה זו אינה בתחום התמחותו של פורום זה.

אבי בן 88 התגלה אצלו גידול (לא קטן) כדברי הרופא שלו ומדמם בצד הימיני של המעי הפרופ שהיינו אצלו המליץ ניתוח שסכויי החלמה בן 20-80 אחוז מצבו הגופני של אבי די ירוד ירד 15 קג במשקל אינו מסוגל לאכול רק מעט שוקל 51 ואנמי אני ואחי וגם הוא מתלבטים קשות על המהלכים שלנו האם ישרוד ניתוח? האם יש טעם בניתוח והעיקר באיזה דרך יסבול פחות וישרוד יותר אנא תשובתכם הכנה

נילי שלום, אני מבין את התלבטויותיכם ולצערי אין לכך תשובה פשוטה, ואין דרך טובה לחזות את העתיד. קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, אולם בכלליות ניתן לומר שללא ניתוח סיכויי השרידות נמוכים מאד והסבל לרוב רב. הניתוח טומן בחובו סיכון ניכר אך גם סיכוי.

שלום. אני 3 חודשים לאחר לידה. לפניי ההריון היה לי טחור חיצוני שלא הפריע לי יותר מידי בתפקוד היום יומי, למעט פעם בכמה זמן שבזמן יציאה היה טיפה דימום . לאחר הלידה אני מרגישה שהתווסף לאותו טחור . חבר נוסף. גם היום יש פה ושם ימים שכואב לי אפילו לא רק בזמן יציאה פשוט יש תחושה של חוסר נוחות באזור האנאלי מה ההמלצה? יש משחה שאוכל למרוח שתקל על הכאב והדימום בזמן יציאה ? ( יש לציין שאני מניקה כך שהטיפול לא יהווה בעיה בגלל ההנקה ) תודה על הסבלנות

שלום רב, משחות מקומיות לטחורים יכולות להקל במידה מסויימת על הסבל, אולם לרוב השפעתם על דמם קטנה. בטיחות רוב המשחות האלה בהנקה לא נבדקה אולם ספיגתם מינימאלית ולכן תיאורטית אין בעיה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס הניתנים לשימוש גם בהנקה. אם הסבל ניכר מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

עשיתי ניתוח להסרת שערה הפוכה מעצם הזנב לפני כחצי שנה.. לפני כחודשיים וחצי הפצע נסתם וכעבור שבועיים שוב נפתח ועד עכשיו הוא לא נסתם מה לעשות עם זה? האם זה יסתם בסוף?

שלום רב, אני מבין את סבלך, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, אומר שלמרות שישנם סינוסים פילונידאליים שנזקקים ליותר לניתוח אחד על מנת לתקנם, בסופו של דבר אנחנו מצליחים כמעט תמיד לתקן אותם. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום. יש לי פיסורה בערך חודשיים. הלכתי לרופא בהתחלה, והוא נתן לי שמן פראפין על מנת לרכך את הצואה, ולא משהו לטיפול בפיסורה עצמה. המצב השתפר אך הכאבים לא פסקו, ואחרי חודש וחצי התחיל כאב בלתי נסבל עד כ12 שעות לאחר כל יציאה. חזרתי לרופא שנתן לי משחת פדיפין, אך היא לא עוזרת לכאבים לאחר כמה ימי שימוש. בנוסף יש לי מין בליטה מפי הטבעת שאינה כואבת. רציתי לשאול אם יש עוד מקום לטיפולים חיצוניים במצב כזה, או שצריך כבר לעבור לניתוח, ואיך אפשר להבדיל אם הבליטה היא שארית של טחורים (שהיו לי בעבר) או כפל עור כתוצאה מהפיסורה. תודה רבה.

רז שלום, כעיקרון פיסורה היא בעיה של איכות החיים, ולכן רק אתה יכול לקבוע אם להמשיך בטיפולים שמרניים וכמה ומתי אתה מעוניין בניתוח. לגבי הבלט באיזור פי הטכעת, סביר שכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג ידע לענות לך על שאלה זו לאחר בדיקה. מידע כללי על אפשרויות הטיפול בפיסורה מפורט למטה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רציתי לברר לגבי משפחת ניפידיטן כמה זמן לוקח עד שההשפעה מתחילה ומרגישים הקלה. אני לוקחת את הג'יל זה היום השלישי והדימום פסק לחלוטין אבל הכאבים בלתי נסבלים...

מלי שלום רב, לרוב אם אין כל שיפור בשימוש במשחת ניפדיפין במשך כשבועיים לערך, ספק את משחה זו היא המזור הנכון לסבלך. אם ישנה הטבה, מומלץ להמשיך למרוח 4 פעמים ביום ל 6 שבועות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

האם בדיקת רקטוסקופיה יכולה לאבחן סרטן פי הטבעת יש לי קונדילומה קטנה בודדה בפי הטבעת סובל מעצירות כרונית האם צריך לחשוש

אלון שלום, פי הטבעת נבדק בבדיקה הנקראת אנוסקופיה (שהוא לרוב פשוטה יותר מבדיקת רקטוסקופיה) ומבוצעת לרוב על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, וסרטן פי הטבעת לרוב אינו מתבטא בעצירות.

מזה מספר שנים יש לי מעיין גוש באחד העכוזים, בין עצם הזנב לבין פי הטבעת. נראה כאילו הגוש גדל בחודשים האחרונים (גודלו כ 5 ס"מ), אך אין כל הפרשה, אדמומיות או כאב, כלומר אין אבסס פעיל. הכירורג הפנה אותי לאוטרהסאונד בה הודגם הממצא. לדעת הכירורג, למרות שהממצא אינו נראה כסינוס פילונידלי, יש לטפל בו כאילו אכן מדובר ככזה. מה הטיפול המומלץ במקרה כזה - כריתה? אם כן, צאחר ןאין זיהום פעיל באזור,האם יש צורך בהשארת פתח ניקוז?

גיל שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אכן מדובר בסינוס פילונידאלי, ניתן למצוא מידע כללי על אפשרויות הטיפול העיקרויות במידע הכללי למטה. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות שיטה חדשה יחסית לטיפול בסינוס פילונידאלי כוללת כריתה של מרכז התהליך בלבד בעזרת סכין עגולה שנקראת טרפיין. בשיטה זו הטראומה לרקמה פחותה, ההתאוששות מהירה יותר, אך שיעור חזרת הסינוס לאחר הניתוח מעט גבוה יותר.