פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום יש דימום קל מהטחורים הפנמיים לאחר יציאה, האם ניתן להשתמש בנרות של הפרוקטוגוינול?. מה ניתן עוד לעשות כדי להקל על היציאות הקשות (מעבר לשתייה מרובה ואכילת ירקות)? אני מניקה ונמצאת כרגע כחודשים לאחר לידה. בלידות הקודמות סבלתי מפיסורה וטחורים, האם הנרות יכולים לפתוח את הפיסורה מחדש? אשמח לתשובה מהירה.

אביבה שלום, היעילות של נרות המניעת דמם מטחורים מוגבלת, ויש סיכוי מסויים שהחדרה טראומטית שלהם תחמיר פיסורה שקטה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס הניתנים לשימוש גם בעת הנקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

מה אומרים הממצאים אלה בשעה 12 קידמי susp subcutaneous fistula?? האם זה משהו קשה?

יוליה שלום, לרוב המונח subcutaneous fistula מתייחס לפיסטולה שטחית באיזור פי הטבעת, שאינה מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים סביב פי הטבעת. פיסטולה כזו, אם קיימת, דורשת לרוב טיפול כירורגי, אולם ניתנת לרוב לפיתרון בניתוח קטן יחסית בשיעור הצלחה גבוה וסיכון נמוך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום, בת 38 אם לארבעה לידה אחרונה לפני כשנה. מזה כחודש מרגישה לחץ ברקטום במיוחד בישיבה כאילו יש לי התרוקנות אבל אין. נבדקתי אצל כירוג שלא מצא ממיצאים שלח אותי לרופא נשים שלא מצא ממיצאים והגעתי לגסטרולוג עברתי בדיקת קולנוסקופיה לפני כשלושה שבועות נמצא פוליפ ברקטום שמבחינת הרופא לפוליפ כפי שראה אין משמעות בכל אופן הסיר אותו. עדיין ממשיכה להרגיש לחץ ברקטום אני מודאגת מאוד מאוד הדבר גורם לי לחרדה איומה. אני חוששת שיש לי מחלה שלא עולים עליה. לאן אפשר לפנות הדבר מפריע לי. אודה לתשובתך המהירה.

אורנה שלום, אם בדיקת כירורג, קולונוסקופיה ובדיקת גניקולוג היתה תקינה, הסיכוי לממצא מסוכן שלא מאובחן נמוך מאד. ניתן לשקול, על פי מכלול המידע הקליני במקרה שלך (שאינו עומד בפני), להוסיף בדיקת CT. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בעקבות טחורים שיש לי הביאו לי משחה:בטאקורטן G ,מרחתי על פי הטבעת פעם אחת וזה עשה לי כאבים בפי הטבעת,לאחר המריחה קראתי בעלון התרופה שכתוב לא למרוח את המשחה על פי הטבעת. האם נגרם נזק כלשהו בעקבות המריחה וזה שכתוב בעלון התרופה שאסור למרוח?

תומר שלום, לא סביר שמריחת התרופה באיזור פי הטבעת, ובטח מריחה חד פעמית, גרמה לנזק כלשהו. יחד עם זאת, תרופה זו אינה טיפול נפוץ לטחורים מידע כללי על הטיפול בטחורים מופיע למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

בעקבות תקופה ארוכה של בעיות מעי רגיז, שלשולים ויציאות רבות, התנפחו לי הכפלים בפי הטבעת ואני מניחה שזה סוג של טחורים (אם כי זה לא יוצא מתוך הרקטום) אבל ישנה תופעה נוספת והפוכה, באזורים מסויימים יש כעין מתיחה של הכפלים (כמו גיד מתוח) וזה אפילו כואב יותר מהטחורים. האם גם זה טחורים? אני מבינה שבמקרה של טחורים צריך לכווץ את הנימים/כפלים בחזרה , מה יש לעשות במקרה של הכפלים המתוחים?

פני שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתת סובלת כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לפני שנה ו4 חודשים ילדתי בלידה רגילה שהסתיימה עם קרע בדרגה 3B. מיד לאחר הלידה הועברתי לחדר ניתוח ושם הקרע נתפר ע"י כירורג. תודה לאל אינני סובלת מהשלכות כלשהן כתוצאה מהקרע. בבית החולים נאמר לי שיכול להיות שבהריון הבא אצטרך לעבור ניתוח קיסרי ונשלחתי לבצע בדיקת מנומטריה ואולטרסאונד. אני לא מעוניינת לבצע את הבדיקות הפולשניות האלה. אני בהחלט אבחר באופצייה של ניתוח קיסרי בהריון הבא אך אני מעוניינת לבצע ניתוח קיסרי ע"י מנתח פרטי שאבחר. האם רופא יכול לכתוב המלצה בכתב לחברת הביטוח לניתוח קיסרי גם אם לא אעבור את הבדיקות שציינתי?

עלייך להפנות שאלה זו לרופא המנתח שעתיד לכתוב את ההמלצה לביטוח.

שלום רציתי לדעת, האם בטוח להסיר שיער מפי הטבעת באמצעות לייזר? ישם מכונים שעושים את זה בארץ הבנתי תודה

אין מניעה רפואית להסרת שיער בלייזר באזור זה.

אין מניעה רפואית להסרת שיער בלייזר באזור זה.

אני בן 16 וכבר כמה ימים שכואב לי בפי הטבעת היום הסתכלתי וראיתי שיש לי בליטה בפי הטבעת בצבע פי הטבעת (שחור-סגול-כחול) היא בערך בגודל של שן וזה כואב במגע. אני באמת לא יודע מה לעשות, יש צורך ברופא או שאפשר לטפל בזה בבית?

שלום רב, הממצא שאתה מתאר יכול להיות חשוד לטחור חיצוני טורמבוטי (שנוצר קריש דם), אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אכו מדובר בטחור חיצוני טורמבוטי, לרוב הוא נספג עצמונית בהדרגה בטווח של כשבועיים-שלשה ואז הנליחות יורדת והכאב חולף. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה ניכרת בפרק הזמן האמור מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם מופיעים סימנים של אבצס כגון חום שעל 38, החמרת נפיחות וכאב וכד יש לפנות למיון.

שלום רב ,אני בת 60 סובלת מזה כ20 שנה ממה שנקרא "מעי רגיז" שמתבטא ביציאות רבות במשך היום ,יציאות רכות בד"כ.בנוסף לפני כ8 שנים התחלתי לסבול מאד מפיסורה שגרמה לכאבים איומים ולדימום חזק .שום טיפול לא עזר כולל בוטוקס ועברתי ניתוח ששיפר את המצב אבל לא לחלוטין .אני ממשיכה לסבול מדי פעם מכאבים (אבל בהחלט פחותים )וגם מדי פעם דימומים .עברתי מס פעמים קולונוסקופיה וכולן היו תקינות לגמרי (אחרונה לפני 5 שנים)ןכן רקטוסקופיה לפני 3 שנים גם כן תקינה.לאחרונה התגברו הדימומים ורופא פרוקטולוג איבחן טחורים בדרגה 2-3 ופיסורה קידמית והמליץ לעשות שוב קולונוסקופיה עם ביופסיה.שאלתי - האם אכן יש צורך לבצע שוב קולונוסקופיה (אני די חוששת מהבדיקה מה גם שהרופא אמר שיש סיכון לפגיעה במעי) ואם כן היכן אוכל לבצע את הבדיק שכן נחוץ מומחה לכך .אודה על עזרתך.

אורית שלום, אנו ממליצים לחזור על קולונוסקופיה כל 5-8 שנים לאנשים ללא כל סימפטומים, אך אם יש סימפטומים כגון דמם, ברור שיש אינדיקציה לבצע בדיקה חוזרת, ולא להסתמך על בדיקה מלפני 5 שנים. הבדיקה מבוצעת כעיקרון על ידי גסטרואנטרולוג, ואין פורום זה נוהג להמליץ על רופא כזה או אחר.

תודה על תשובתך המהירה.בהמשך לדברים שכתבתי אבקש לדעת האם אפשר לקחת ביופסיה בזמן הקולונוסקופיה והאם הדבר מסוכן יותר מאשר קולונוסקופיה רגילה .האם לקיחת הביופסיה יכולה לגרום לנקב במעי . תודה רבה אורית

עברתי קשירה של 3 טחורים חיצוניים, מדממים וכואבים לפני 3 ימים. כמוצא אחרון לפני ניתוח. ביום שלמחרת, הטחורים יצאו שוב, ובכל יציאה מאז, יש דימום. האם זה נורמלי או שזה אומר שהקשירה לא הצליחה? ואם עדיין אי אפשר לדעת, אז לאחר כמה זמן אפשר לדעת? תודה

קרן שלום, קשירת טחורים יכולה לעיתים להחמיר את הדימום במידה מסויימת בימים הראשונים, ומגיעה לאפקט מקסימאלי סביב 6 שבועות מהקשירה לערך. אם יש דמם מאסיבי מלווה בחולשה / סחרחורת מומלץ לפנות לחדר המיון. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום פרופ' זמורה, עברתי ניתוח הסרת גידול סרטני מהרקטום, בגובה 13 ס"מ לפני 3 שבועות ובינתיים אני עם סטומה. מזה 3 ימים אני חש כיווץ בפי הטבעת כמו צורך ליציאה, באופן קבוע. מדוע קיימת התחושה? האם ניתן להקל? האם זה עובר לבד?

איתמר שלום, גם לאנשים עם סטומה יכולות להיות לעיתים יציאות, וזה תקין. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, ואם אתה לא שקט, או שיש החמרה כלשהי, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

אני סובלת מפיסורה. קיבלתי מרשם לניפדיפין ג'ל. הספקתי להשתמש במשחה פעמיים וקיבלתי כאב ראש חזק. בבית מרקחת הזהירו אותי מאפשרות כזאת. השאלה היא האם זה באמת תופעת לוואי ידועה, ואם כן, מה ניתן לעשות. תודה מראש.

סמדר שלום, כאבי ראש מדירים מאד בשימוש בניפדיפין בלבד. מומלץ לבדוק על האריזה שלא הוסף לו חומר שנקרא ISDN, ואם כן הוסף, מומלץ לרכוש ניפדיפין ללא תוספת זו. אם מדובר בניפדיפין בלבד, יש למרוח כמות לא רבה (על קצה האצבע) סביב פי הטבעת ואין צורך להחדיר פנימה. ניתן לקחת כדור אקמול או אופטלגין כחצי שעה קודם לכן. אם הסבל נמשך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב בני בן 23 . מזה כשנה לערך הופיעו כאבים בעצם הזנב עם הפרשה קלה מאוד (הוא לא בטוח בכך). ורק עכשיו הבחנו בנקב קטן מעל פי הטבעת. מאוד שעיר באיזור זה. הרופא הפנה אותו ל-U.S ואמר שיש לנתח את המקום. שאלותי הן: 1. האם בכל מקרה יש לנתח, גם אם המצב אינו חריף? 2. האם סיכויי הריפוי גדולים יותר כשמנתחים לא במצב חריף?היות ואני רואה שניתוחים לא תמיד מסיימים את הבעייה. 3.האם הסרת שיער בלייזר באיזור זה תפחית את הישנות הזיהום? 4.ההחלמה אורכת שבועות איך ניתן להסתדר תוך כדי לימודים באוניברסיטה? תודה על תשובתך, ריטה

ריטה שלום, סינוס פילונידאלי לרוב אינו נרפא ללא טיפול ניתוחי, ולעיתים יכול "להתלקח" ולגרום לסבל, ולהרחבת שטח התהליך, ולכן כעיקרון מומלץ לתקנו כירורגית. אנו אכן מעדיפים לבצע ניתוחים אלקטיביים כשהאיזור אינו מודלק. אין מידע רפואי חד משמעי על התועלת בהסרת שיער לצמיתות לאחר הניתוח, ויש הממליצים על כך. החלמת הפצע אחרי ניתוח כזה אכן לרוב ממושכת, אך לרוב ניתן לחזור לפעילות יומיומית כולל לימודים עוד טרם סגירת הפצע. בנוסף, אין מדובר בניתוח דחוף, ובנך יכול לתכנן לבצעו במועד שנוח לו. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

שלום רב, שמתי לב שכבר 3 חודשים רואים דם בכל פעם שבשירותים. הסימפטומם רק מחמיר למרות שכירורג/פרוקטולוג אחרי בדיקה ציין שרואה פציעה שהחלימה וכנראה הדימום יפסיק ובמקביל הפנה לבדיקת קולונוסקופיה. ( היינו אצלנו לפני שבוע והדימום רק מתגבר ) הבדיקה היא עוד חודש ועוד עלינו לפגוש רופא לפני . מה באפשרותי לעשות על מנת לזרז את הבדיקה והאם אלו סימפטומים של בעיה רפואית קשה? בתודה מראש,

יוסף שלום, ברוב המקרים דמם טרי מפי הטבעת נגרם מבעיות שפירות באיזור פי הטבעת כגון טחורים פנימיים, אך כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לרוב במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקת קולונוסקופיה של המעי הגס אליה נשלחת. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא באיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים. אין בידי דרך לייעץ לך כיצד להקדים את הבדיקה, אולם לרוב אין בבדיקה זו דחיפות גדולה מחודש. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.

בני עשה נתוח במעיים הדק לא נשאר לו הרבה רק 20 ס יש האם יש תחליף או פתרון אחר אני מודה אם אקבל עזרה

מרעי שלום, קשה לי לתת יעוץ אחראי מבלי להכיר את כל פרטי המקרה. בעיקרון מעי באורך 20 ס"מ אינו מאפשר הזנה דרך מערכת העיכול ודורש הזנה תוך ורידית תמידית. בנוסף, כרוך מצב זה לרוב גם באיבוד נוזלים ומלחים בכמות רבה. הפתרון האפשרי כעיקרון במצב זה הוא השתלת מעי דק, ניתוח המבוצע במספר מרכזים בחו"ל ולאחרונה גם במחלקת ההשתלות של בית החולים בילינסון. מציע לפנות אליהם ליעוץ.

עברתי ניתוח טחורים קונבנציונלי לפני שבוע. יש לי עדיין דימום קל כל הזמן ולא רק אחרי יציאות. האם זה תקין ? מתי אמור להפסק? האם אפשר לעשות משהו להפסקת הדימום?

עליזה שלום, דמם קל שבוע לאחר ניתוח לכריתת טחורים הוא סביר. מומלץ להקפיד שטיפה מקומית מספר פעמים ביום ועל ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.

לפני שבוע עברתי ניתוח. האבחנה רקטוצלה. בוצעה קולפורפיה אחורית ופנימית עם רשת. יש לי קושי מוחלט בהתרוקנות ולחץ מתמיד מעיק ומציק בפי הטבעת. מה לעשות? האם מותר להיעזר בחומרים משלשלים?

שלום רב, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מספקת מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

לפני 16 שנה כשהייתי בת 31 לאחר לידה מס' 4 היתה לי דליפת שתן. עשיתי בדיקה אצל רופא אורוגניקולוגיה ושם הוא אמר לי שאין לי צניחת רחם אלא צניחת רקטום. עברתי סדרה של הדרכה של חיזוק שרירי אגן ובזה "סגרנו" נושא מאז עברתי עוד 3 לידות סה"כ 7 קבלתי סכרת וחייתי איתה 10 שנים. לפני 4 חודשים עברתי מעקף קיבה ירדתי כ23 ק"ג ירדתי מHA1C 10.3 ל7.2 אני מתעמלת 3 פעמים בשבוע בקיצור מרגישה שהתעוררתי מקומה. עכשיו אני מרגישה את הבליטה יותר ויותר אולי בגלל שירדתי במשקל אולי בגלל שאני אוכלת הרבה פחות אין לי מושג. אבל אני בהסטריה מה לעשות קודם. בבקשה תעשה לי סדר לאן ללכת ואיזה בדיקה לבקש. תודה מראש.

שלומית שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה את סובלת כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה, נשמע שהסיכוי שמדובר בממצא מסוכן נמוך מאד, ולכן לא כדאי להיות בהיסטריה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום פרופ'. מזה כשבוע התחלתי לשים לב לריח חמוץ שעולה מלמטה. במקביל התפתחו אצלי יבלות על העור מסביב לאיבר המין, והרופא איבחן אותן כקונדילומה. אבל כששאלתי אותו לגבי הריח, אמר שזה לא קשור וקונדילומה לא גורמת לריח. אתמול הצלחתי להבין שהריח נובע דווקא מפי הטבעת. זה ריח חמוץ של צואה. אבל גם אחרי מקלחת הוא קיים. מיד אחרי מקלחת וניקוי יסודי של האזור, הריח עוד שם. אני נוטלת פרוביוטיקה באופן קבוע, היציאות שלי סדירות, כל בוקר, אין לי עצירות או שלשולים, ואני שומרת על היגיינה בצורה דיי קפדנית, כולל ניגוב ומקלחות אחרי יציאות. אני חוששת שהריח נעשה כל כך חריף שהוא יורגש ע"י הסביבה. מה זה יכול להיות? תודה

מיכל שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה את סובלת כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הבעיה פוגעת באיכות חייך באופן ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום שמי שרון בן 29 ביצעתי את הניתוח כבר פעמיים בגלל שזה חזר לי בהדסה עין כרם במחלקה כירוגית . השאלה אם יש לזה אפשרות לחזור פעם שלישית ?ואם יש סיכון ?ואיך אפשר למנוע את זה ?יש לציין ששתי הניתוחים בוצעו ע"י מומחה בהדסה מיותר לציין שמדובר בהחלמה קשה וכואבת בתודה מראש .

שרון שלום, סינוס פילונידאלי יכול לחזור, ולניתוח לתיקון הסינוס אין 100% הצלחה, אך מצד שני לרוב סינוס לא נרפא ללא ניתוח, ולא נראה לי סביר לחיות מגיל 20 עד 120 עם סינוס כזה. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

שלום לך, אני בשליש האחרון להריוני וסובלת מטחורים חיצוניים לא מדממים. הפרוקטולוג המליץ על כמה תרופות ללא מרשם אך הן לא שיפרו את המצב. שאלתי היא האם זה בסדר ללכת ללידה מראש עם טחורים(בלידה לוחצים כמו במתן צואה במשך כ-3 שעות) ולטפל בטחורים אחרי הלידה או שמא לפנות שוב לטיפול בכדי לקבל טיפול חזק יותר לטחורים?

חגית שלום רב, טחורים מחמירים פעמים רבות בזמן הריון ובזמן לידה ומשתפרים לרוב לאחריה. לרוב אנו משתדלים להמנע מפעולות פולשניות או כירורגיות בזמן הריון אלא אם את לא מסוגלת לסבול את המצב. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס.

שלום, אני בת 24 יש לי בפי הטבעת כפל עור, הייתי אצל 2 פרוקטולוגים שאמרו שזה כפל עור למרות שלא נראה לי מכיוון שכשיש לי יציאות זה מתנפח ולעיתים גם שורף לי מאוד, יש לי גרד במהלך היום. כשאני מקיימת יחסי מין וגינלים פי הטבעת מתנפח ואני מרגישה את זה אחרי זה זה חוזר למצב הרגיל של הכפל עור. כמו מה זה נשמע???

שלום רב, קפל עור הוא בעצם חלק חיצוני של טחור, ויתכן מאד שהוא מתנפח בעת יציאה או בעת מגע מיני. הממצא שאת מתארת יכול להתאים לקפל עור כזה, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מספקת והממצא פוגע באיכות חייך במידה ניכרת , מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לאחרונה אני סובלת מגזים מרובים עד כדי כאבים בגב עליון שמקרינים כלפי מעלה איני משתחררת מזה עד שאני מוציאה את כל הגזים לאחרונה המעטתי בכמות האוכל רק כדי להימנע מתופעות אלו אני מתקרבת ל 60

יוספה שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול לבדיקה ויעוץ.

שלום, אני בת 22 סובלת ממעי רגיז, עברתי בדיקת אנדוסקופיה ומצאו כי יש לי טחורים פנימיים. עד לפני הבדיה לא סבלתי מדימום, מאז הבדיקה התחיל לי דימום ל אחרי יציאה שנראה על הנייר ובימים האחרונים הדימום החריף והוא נראה גם באסלה בכמות גדולה יותר. אני סובלת מיציאות קשות ורכות לסירוגין ומכאבים בזמן יציאה. נקבע לי תור לפרוקטולוג ר לעוד חודשיים ובינתיים אני מאוד חוששת מהדימום. מה אפשר לעשות? האם הדימום הוא מסוכן ומעיד על מקרה חירום?

יש לי צריבה בפי הטבעת חריפה בזמן יציאה ואחרי יציאה שיכולה להימשך גם כמה שעות. המשך היום אני צריכה לנגב ולנקות את פי הטבעת גם כשאר אין יציאה. האם יכול להיות שזו פיסורה ובכלל לא הטחורים שמדממים? אתמול סבלתי מיציאה קשה שכובה וגרמה לדימום רב והיום אני משלשת. מה אפשר לעשות? אני כבר ממש מיואשת מהמצב. נ.ב אני כבר חודש לוקחת פעם בים ביו 25 בהמלצת הרופא שאמור לסדר לי את פעולת המעיים, אך לא נראה שעוזר, אם לשפוט לפי הימים האחרונים..

שלום, הנני כבת 65. יש לי מספר טחורים חיצוניים שהחלו לדמם מעט בזמן האחרון. אני עוברת בדיקת דם סמוי כל שנה. ללא היסטוריה משפחתית. היציאות שלי בבקר אחרי שתיה קפה עם חלב רקות ומספר פעמים. וכעבור שעה הכל מסתדר. ברצוני לדעת בבקשה האם דימומים אלה מסוכנים. נקכע לי תור רק בעוד חודשיים. אודה על תשובתך. אור

אור שלום, כפי שאת מתארת, סביר שהדמם ממנו את סובלת נובע מטחורים שאת חשה, ואז דמם קל אינו מסוכן. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לרוב במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקת קולונוסקופיה של המעי הגס. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא באיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

שלום פרופסור זמורה, יש לי סטומה עקב קוליטיס, לאחרונה התגלה אצלי בקע במעי, בסוף שבוע זה היה לי כאב חג שקיפל אותי לשתיים, לאחר מספר שעות, אני מרגישה שיש אצלי צניחה בבטן תחתונה מתחת לסטומה בשטח נרחב, לא נקודה קטנה. מה היית ממליץ לי לעשות? האם יש צורך לפנות למיון בדחיפות, או להשאר במנוחה ולהמתין ? ממתינה לתשובתך, תודה מראש

שושי שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, אם ישנם כאבי בטן עזים או חשש למצב חרום כלשהו יש לפנות למיון.

שלום אני בשבוע 36. יש לי טחורים דרגה נמוכה( לא זוכרת את המספר)כבר זמן רב והם פנימיים ואינם מפריעים לי בדרכ.אני לא מטפלת בהם ולא מתייחסת אליהם בדרכ. כעת,בהריון,כחודש אני מרגישה שהם כבר לא פנימיים אלא חיצוניים.בדרכ לא מדממים.רק מקרה אחד של מעט דמם היה לי.והם אינם כואבים לי גם.אבל במקלחת אני ממש יכולה להרגיש אותם בחוץ. השאלה-האם ללכת לרופא?האם יש משהו שרצוי לעשות איתם לקראת לידה?או שאין מה לעשות כל עוד אינם מציקים לי?ויש רק לקוות לטוב לאחרי הלידה? תודה טלי

טלי שלום, מומלץ להקפיד במהלך ההריון ובתקופה שלאחריו על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מעבר לכך, תמיד צריך לקוות לטוב. שבוע טוב.

שלוםת אני סובלת הרבה שנים מעצירות כרונית. לפני כ 7 שנים אובחנתי כבעלת מעי רגיז. יש לציין שהסימפטומים אינם עוברים ולעתים אף מתחזקים ככל שאני מתבגרת. בשבוע הבא יש לי תור לקולונסקופיה. ראשית רציתי לשאול כיצד ניתן להתכונן לבדיקה באופן היעיל ביותר כדי לעבור את התהליך שלפני הבדיקה בצורה הקלה ביותר, מאחר וזה נוגע בדיוק בנקודת התורפה שלי, הבטן.\ שנית, אני נכנסת לשירותים פעם-פעמיים בשבוע, ובשבועות האחרונים זה ליציאות קטנות במיוחד, אחוז קטן מאוד מכל מה שיש לי בבטן ולא יוצא. אתמול הצואה היתה מכוסה כולה בריר לבן עבה, עד כדי כך שלא הצלחתי לראות את הצבע של הצואה שבפנים. נראה כאילו יש יותר ריר לבן מאשר צואה עצמה. העניין מדאיג אותי מאוד. בבקשה בבקשה, אשמח ואעריך אם תוכל לומר לי מה הסיבה לכך

יערה שלום, יש לבצע את ההכנה לקולונוסקופיה כפי שהודרכת. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע להשלים את הקולונוסקופיה ולחזור עם התשובה לרופא המפנה לייעוץ והכוונת הטיפול.

שלום. מבקשת לשאול: לוקחת פלויקס ,קרדילוק , כדור ברזל וטריטייסט. בת 50. בשל בעית טחורים שמדממים הומלץ לי ע"י פרוקטולוג להשתמש במרככי יציאות. ניסיתי נורמלקס , בנפייבר , שמן זית אך רק שמן פראפין עוזר לי. אני לוקחת כבר 8 חודשים כל ערב 3 כפות וכשניסיתי לעבור למשהו אחר - חזרו הבעיות.( עשיתי לפני שנה וחצי גסטרו - ישנם פוליפים רבים שפירים ובקע בסרעפת - סובלת מכאבים ןגזים במעי ).האם אפשר להמשיך עם הפראפין ? (קראתי שבשימוש כזה יכולה להיות בעיה של אי ספיגת ויטמינים חשובים )

יעל שלום, כעיקרון אכן עדיף לנסות לשמור על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים, שימוש בתוסף סיבים טבעוני כגון בנפייבר, קונסיל ודומיהם, או במוצרים מרככי יציאות סינטטיים כגון פגלקס ונורמלקס. ניתן לעלות ל 3-4 כפות ביום בתכשירים אלו. חשוב מאד להפקיד על שתיה מרובה (סביב 2 ליטר) במשך היום. אם אין ברירה, המשיכי להשתמש בפראפין. זה עדיף על עצירות. שימוש של פעם ביום לרוב לא פוגע בספיגה, בעיקר אם הוא בערב, כך שזה מרוחק מעיקר הארוחות שלך.

תודה רבה

היי, לפני כחודש עברתי בדיקת רקטוסקופיה לאחר חוקן, תוצאותיה היו תקינות, ונמצא טונוס שרירים מעט חלש. לפני כשבוע בוצעה בדיקה נוספת ע"י רופא אחר, הפעם ללא חוקן, ונמצא טחורים בדרגה 2-3 עם המלצה על קשירה. למי להאמין?? מה עושים במצב כזה?? תודה!

שלום רב, בדיקת רקטוסקופיה בודקת בעיקר את הרקטום בעוד טחורים הם פתולוגיה של פי הטבעת, ולכן יתכן בהחלט שרופא אחד ידווח על הבדיקה כתקינה אם הרקטום תקין, בעוד רופא אחר ידווח כי פי בטבעת ראה טחורים. דרגת הטחורים נקבעת על פי הסימפטומים וכך גם הטיפול המוצע. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו "לשפוט" בין הבדיקות השונות או לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום אני בת 77 סובלת שנים מטחורים עליתי לארץ מאנגליה לפני 3שנים באנגליה עשו לי כל כמה שנים זריקות לטחורים וזה עזר.עכשיו אני שוב סובלת ורציתי לעשות בארץ ושני פרוקטולוגים אמרו לי שבארץ לא עושים הזרקות האם זה נכון? האם לא מקובל או אסור לעשות הזרקות. אני לא מעונינת בניתוח . נא עזרתכם ואם ניתן לעשות זריקות איפה לעשות. הראו לי פרסומים של קליניקה סאן אבל לא נראה לי אמין אפשר לקבל מכם חוות דעת תודה

ניקול שלום, הזרקות לטחורים עושות את אותו אפקט (וכרוכות באותה רמת סיכון) כמו קשירת טחורים, שנפוצה מאד בישראל. יחד עם זאת, מותר לבצע הזרקה לטחורים בישראל, ויש מרפאות, כולל מרפאתנו, שמבצעות גם פעולה זאת במסגרת סל הפעולות שאנו מבצעים לטיפול בטחורים.

לרופא שלום אני בת 54 וזה כבר סובלת מי פיסורה כבר חצי שנה ולוקחת כדורים נגד עצרות ואקבה שלי מאוד רקה אבל שאני יוצאת לשרותים מאוד מאוד סורף לי אני אשתמשתי עים המשחה רקטוגסיק וזה עסה לי מאוד כאבי רואש ואמר לי ארופא חרוגי שאהיה לי כאב רואש עים זה העים סה בסדר שכואב הרואש ולקחת כדורים לכאב רואש אני אפסקתי עים אמשחה הזות וסמה משחה גל שסופר פרם מכין את זה זה עוזר לי לכאבים ורצתי לשאול אותך עים אמשחה הזות תעזור לי יותר טוב עים זה בסדר שזה עוסה כאבי רואש כול פעם שההיתי סמה אזה פעמים ביום תודה לך עים תשיב לי תשובה חג שמחה אתי

אתי שלום, אם הבנתי נכון את כנראה משתמשת כעת במשחת ניפדיפין. אם היא עוזרת לך, מומלץ להמשיך את השימוש במריחה סביב פי הטבעת 4 עפמים ביום ל 6 שבועות. אם אין שפיור מספק מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, בת 29, לפני 3 חודשים ראיתי דם בשירותים ועל הצואה, והיה מעט בניגוב. שבוע שעבר שוב זה קרה, וחזר מספר פעמים השבוע (שמתי לב כשכואב לי זה קורה) הייתה פעם אחת שעשיתי ולא היה. ממה זה יכול להיות? יש לציין שלפני כשנה וחצי עברתי קולנסקופיה בעקבות תלונות על כאבי בטן. הצליחו לבצע רק עד כפף הטחול בגלל כאבים, לא השפיעה עלי ההרדמה. מה שבדקו היה תקין לגמרי. לאור כך, מה עשויה להיות הסיבה לדימום??

יעלה שלום, דימום כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים , פיסורה ועוד. הסיכוי שמקור הדימום הוא במעי בגיל 29 ללא סיפור משפחתי של גידולי מעי גס בגיל צעיר ובנוכחות קולונוסקופיה (גם אם חלקית) לפני שנה וחצינמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי בפי הטבעת גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם התלונות ימשכו ויפגעו באיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב לאחר אירוע קשה של טחורים עקב עצירות,הומלץ לי להשתמש לאורך זמן במרכך צואה. מהי האופציה הבריאה ביותר (כמובן בליווי שנוי י תזונה נדרשים) 1.קונסיל ? 2 . פגלקס ? 3. בנפייבר ? בתודה מראש

שרגא שלום, כל האופציות שציינת טובות. בנפייבר וקונסיל הם תוספי סיבים ומשום כך ניתן להחשיבם כתכשיר "טבעוני", בעוד פגלקס הוא תכשיר סינטטי, אך ניתן להשתמש בו לטווח ארוך.

הבטן שלי נפוחה פעם היא היתה יורדת בזמן מחזור ועכשיו גם זה לא והיציאות שלי לא סדירות אני סובלת גם מגזים בתוך הבטן .... מה אפשר לעשות והבטן נפוחה ביגלל הגזים וחוסר סדירות יציאות?

ליה שלום, תלונותיך יכולות להחשיד להפרעה תפקודית של מערכת העיכול. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול .

שלום רב..ילדתי לפני שבועיים לידה רגילה ...אין בעברי כל קדר לטחורים. בימים האחרונים הופיע בליטה גגולה באזור פי הטבעת המלווה בדמם קל וכאב עצום בזמן ישיבה, הליכה וכל פעילות אחרת . מרחתי משחת פרוקטוגלבונל אך ללא שיפור. אציין כי אני מזריקה קלקסן לאורך משכב הלידה. רציתי לדעת האם יש טיפול תרופתי אחר לסילוק הטחור שייצא.

ריקי שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. בכל החמרה ניכרת או חום יש לפנות למיון.

59. אובחניתי בטחור תרומבוטי מקבלת טיפול שמרני הרטבות מגנזיום משחה PROCTOGLYVENOL כולל שתיה מרובה וסיבים תזונתים .האם אפשר להימנע מיתוח .האם כדאי להיבדק במחלקת גסטרו .לפני שנתיים עברתי קולונוסקיה והכל בסדר . אקראתי שזה ניתוח כואב יותר מביופסיה באוזן .ממה זה בא .אני עושה ספורט שוחה בבריכה .מנהלת אורח חיים בריא לא מעשנת או שותה

שרון שלום, המהלך הטבעי של טחור טרומבוטי כולל לרוב ספיגה טבעית של קריש הדם והקלה הדרגתית בסבל על פני פחות או יותר שבועיים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. טחורים טרומבוטיים אינם מחייבים כשלעצמם ניתוח, אלא אם לאחר סיום ההחלמה ישנו סבל שארי ניכר או אם ישנם אירועים חוזרים ונשנים הפוגעים באיכות החיים.

שמי שרית בת 47 לפני שנתיים עברתי ניתוח פיסורה הבעיה לא נפתרה לארונה יש לי שריפה בפי הטבעת לאחר התרקונות תחושה של צריבהושריפה ברמה שאני צריכה לקחת משכחי כאבים ,שאני אוכלת שוב יש לחץ ברקטום כאילו צורך להתרוקן והשריפה מתגברת מה עליי לעשות ?

שרית שלום, ככלל מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ראשית תודה רבה על התשובה הענינית והמקיפה ,יש לציין שניסתי טיפולי ביופידבק ניסתי את המשחה ניפידפין ,ניסתי פגלקס,כל התכשירים עתירי הסיבים ועדיין יש קושי ביציאות ,אני חייבת כל פעם שאני צריכה להתפנות אני חיבת לצנטר את עצמי,לא יכולה להתפנות בכל פעם שצריכה נוצר מעין כיס סביב פי הטבעת צריך לשחרר את הכיס כדי שצואה תצא ,אני אוכלת הרבה ירקות שותה מיים הרבה ועדיין אין שיפור ,יש לציין כי היציאות שלי רכות לא קשות רק הבעיה בפתיחה של פי הטבעת, הבעיה לאחרונה היא השריפה בפי הטבכעת הומלץ על בוטוקוס אבל העלויות מאד יקרות לי ,מה אפשר לעשות האם יש מצב להגיע אלייך כי אין באפשרותך לתת יותר ממה שנתת לי יעוץ דרך הפורום ,השאלה האם דרך קופת חולים אפשר להגיע אלייך או פרטי ? אשמח לקבל מידע כי אני כבר משתגעת אין לי איכות חיים ,המצב גורם לי להיות עצבנית אני צריכה להתעורר שעתיים קודם כדי להתפנות בדרך שלי ואני מאד עצבנית אודה לך על ייעוצך .

שלום רב אני בת 40,ללא בעיות רפואיות מיוחדות הערב מרגישה כאבי בטן תחתונה(בצידי הבטן וגם באמצע), ולחץ חזק בפי הטבעת ליציאה.(יש לי גם קצת גזים) בפעמיים הראשונות היתה יציאה אך עם מעט עצירות אך בפעם השלישית תקין. במקביל לכאב בטן יש לי גם כאב ברקטום (מבפנים) וביציאה הרגשתי גם כאב. כאב הבטן נמשך גם לאחר היציאה. תחושה כאילו מישהו מושך משהו בבטן או מכה עליה חזק. יש לציין כי לפני כיומיים כאבה לי הבטן התחתונה, גם לאחר יציאה המשיך לכאוב אך חלף לאחר מספר שעות. ממה יכול לנבוע והאם יש צורך לגשת לרופאה גם אם הכאב יחלוף ? אין לי דימום, ולא סובלת מעצירויות . לאחר הורדה של 18 ק"ג, באופן בריא אצל דאטנית. אבי סבל מסרטן המעי בגיל 70, האם אלו סימפטומים אופיינים ? תודה רבה

יעל שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, אם הסימפטומים חולפים ומדובר באירוע קצר וחולף, אין הכרח לפנות לבדיקה. לגבי הסיפור המשפחתי של סרטן המעי הגם, את אכן נמצאת בקבוצת סיכון מוגבר, ועל כן מומלץ לבצע בדיקת קולונוסקופיה מגיל 50 כל 5-8 שנים אם אין כל סימפטומים. במקרה של סימפטומים שונים יש להפעיל שיקול דעת רפואי.

עברתי קשירה לפני יומיים ומאז אין לי יציאות. האם אפשר לעשות חוקן קטן או נרות גליצרין? כמו כן למחרת הקשירה נפלה הטבעת . מה זה אומר?

שלום רב, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כעיקרון, עדיף להמנע מחוקנים כאלה ואחרים לאחר קשירת טחורים בכדי להקטין את הסיכון לדמם לאחר הפעולה. תפקיד הגומיות הוא ליצור מעין כיב מקומי ואז, לרוב לאחר מספר ימים, הן נושרות. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום אני בן 18 ולאחרונה נוצר לי מין ג'ולה באיזור פי הטבעת. הג'ולה כואבת לי כשאני מתיישב והדבר קיים אצלי כבר בסביבות חודש. לפניי כשבוע למשל יומיים סבלתי מדימום באיזור ואני ממש מתבייש להיבדק. אשמח אם תוכלו לעזור לי

שלום רב, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם בכל זאת תהיה מעוניין בטיפול מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב. הייתי בבדיקה.הממצא של הפרוקטולוג היה טחור אחד בגודל שתיים. הוא ממש לא ממהר לנתח כמובן והטיפול שניתן הוא נרות + מישחת פרוקטוגליונול. וכמובן ריכוך היציאות . אבל .... הגירוד לא עובר וזה ממש משגע . מה עושים ..... הצילו !

מרים שלום, ערד אנאלי יכול להגרם ממגוון של סיבות רפואיות, כולל טחורים. טחורים כשלעצמם הם בעיקרם מצב רפואי הפוגע באיכות החיים ולכן האינדיקציה לטיפול ומעקב היא הפגיעה הסובייקטיבית של הטחורים באיכות חייך. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום לפני משהו כמו 8 שנים סבלתי מיציאות מאוד קשות שכנראה יצרו אצלי פיסורה. אובחנתי על ידי כירוג בקופ"ח . אני לא במעקב אחרי הפיסרה אבל היא עדיין קיימת מאחר ומידי פעם יש לי יותר כאבים ביציאות ואז מסתדר מעצמו. זה נראה כמו חתיכת עור שקצת יוצאת החוצה. האם זה מצב מסוכן ומצריך מעקב יותר צמוד?

שלום רב, פיסורה היא מצב רפואי הפוגע באיכות החיים אך אינו מסוכן בעיקרו ולכן האינדיקציה לטיפול ומעקב היא הפגיעה האובייקטיבית של הפיסורה באיכות חייך. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. באם תרצה טיפול מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני אמור לבצע קולונוסקפיה בקרוב עקב דימום כרוני שיש לי, וכאבים בעומק פי הטבעת. השאלה היא כזאת: אם עושים את הקולונוסקפיה ומגלים פוליפים, האם נהוג להסיר אותם מיידית או שאני אצטרך לעשות עוד קולונוסקופיה במיוחד בשביל ההסרה? על הטופס בדיקה כתוב: "אם\ללא כריתת פוליפים" אך אף אופציה לא מוקפת בעיגול.. השאלה היא אם צריך אישור מיוחד בשביל זה, או שעצם העובדה שאני עובר את הבדיקה אומרת שלרופא יש זכות לעשות את הכריתה. תודה!

אלי שלום לרוב אם יתגלו פוליפים במהלך קולונוסקופיה הם יוסרו במהלך הבדיקה אלא אם יש סיבה רפואית שלא להסירם באותו מעמד, או שהבעת התנגדות מפורשת לכך מראש.

שלום יש לי חברה שעברה ניתוח טחורים לא מזמן ומאז היא סובלת מאוד יש לה קושי רב במתן צואה וכאבים חזקים באזור והיא כבר מחודש עשתה הניתוח לדבריה היא מרגישה רצון למתן צואה אבל לא יוצא לה כלום למרות שהיא מקבלת המון משלשלים מה אפשר להציע לה ?

שלום שלום, ככלל מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום. לפני כחמש שנים עברתי בהצלחה ניתוח טחורים. בחודש אוגוסט התחלתי לחוש כאבים באזור פי הטבעת לאחר יציאות, בדופן הימינית. פניתי לרופא שניתח אותי בעבר והוא קבע שאני סובל מפיסורה פנימית. קיבלתי משחה, ובמשך החודשים שעברו לא חל שיפור משמעותי, היו עליות וירידות. לפני יומיים המצב החמיר ונוצרה נפיחות בדופן הימינית של הישבן, לפני פי הטבעת. הכאב גבר וגם הצריבות. הבוקר הנפיחות פקעה והיתה הפרשה צהובה מהולה במעט עקבות דם. ניקיתי את ההפרשה (הרבה יחסית) בעזרת מגבונים לחים ומרחתי על האזור משחה אנטיביוטית (פוסידין). כרגע הכאב והצריבות פחתו. האם יש לדעתך קשר בין הפיסורה הפנימית לבין האפצס? כיצד להמשיך מכאן? לרופא המטפל שלי אני יכול להגיע רק בראשית השבוע הבא. אודה לחוות דעתך שבת שלום

ירון שלום, יתכן קשר בין פיסורה כרונית לבין אבצס, יתכן גם שאין קשר ביניהם ובמקרה סבלת משניהם, ויתכן שלמעשה סבלך נגרם מראש מתהליך זיהומי שהיה נראה בבדיקה כחשוד לפיסורה ובסוף גדל והתנקז. אני לא בטוח שיש דרך להבדיל בין אפשרויות אלו, ובוודאי שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

לבני בן ה-10 קרה כ-4 פעמים שיש לו מעט דם על נייר הטואלט בזמן הניגוב, רופא הילדים לפני שבדק אותו אמר שלילדים בדרך כלל יש או פיסורה או פוליפ ואחרי שבדק אותו הוא החליט שיש לו פוליפ במעי, ושאין לנו מה לדאוג כי הפוליפ יתלש מעצמו. שאלותיי הם: 1. האם הפוליפ אכן יתלש?וכמה זמן לוקח לו להתלש? 2.האם אין מצב שישתנה ויהפוך חלילה לממאיר? 3.האם יכול להיות שזה בכלל טחורים פנימים? תודה רבה

סימונה שלום, לצערי אינני כירורג ילדים ואיני מטפל בילדים בגיל זה כדרך שגרה. אציין רק ככלל שגידולים ממאירים של המעי מאד מאד מאד נדירים בילדים. ממליץ להפנות את השאלה לכירורג ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים.

בעליסובל מטחורים כבר הרבה זמן פנינו לד"ר בן זאב כירורג והפנה אותו לבדיקת קלונוסקופיה והבדיקה תקינה הרופא טוען שצריך פעם בחודש לעשות קשירה אחת אבל בעלי מאד סובל מדימומים חזקים ובכלל מהכאבים האם זה נורמלי לחכות פעם בחודש לקשירה אחת או שיש אפשרות לנתוח ולגמור עם זה בפעם או פעמיים.

קטרין שלום, ישנו גישות שונות לטיפול בטחורים, הן לפי צרכי המטופל הספציפי, והן לפי הכשרתו ושיטותיו של הכירורג המטפל. כעיקרון ניתן לומר שכל האפשרויות שציינת, כולל קשירה אחת כל פעם, קשירה של כל הטחורים יחד, ואף פעולות ניתוחיות לטיפול בטחורים אפשריות, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מידע כללי על הטיפול בטחורים מצוי למטה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, אני שנה ו- 7 ח' אחרי ניתוח בריאטרי p.b.d (מעקף תריסריון), סובלת מפיסורה בפעם השניה, טופלתי ב"רקטוג'סיק", זה עבר לי וחזר לי שוב וכרגע אני שוב מטופלת באותה משחה, הכירורג המטפל הציע לי ניתוח, לאחר שקראתי על זה באתר זה ובאחר, נודע לי שיש סיכוי שלא תהיה לי שליטה על הסוגרים, קראתי גם שיש לאכול סוג מסויים של אוכל, דבר שגם הגסטרואנטרולוג שאני במעקב אצלו וגם הכירורג לא המליצו לי על אוכל מסויים, גם כששאלתי... מה עלי לעשות?... אני מאד סובלת וניתוח קצת מפחיד אותי... אני אובדת עצות... אשמח לקבל מידע ועצה... תודה

חלי שלום, כעיקרון השיקולים בטיפול בפיסורה בחולים לאחר מעקף תריסריון אינם שונים מהותית מהשיקולים בחולים שלא עברו ניתוח כזה. ההבדל היחיד יכול להיות בבחירת התכשירים לריכוך היציאות. חשוב מאד להקפיד על הסדרת יציאות, כך שלא יהיו קשות ולא שלשוליות. מעבר לכך, פיסורה היא בעיקרה בעיה של איכות חיים, ורק את יכולה להחליט כמה את סובלת ומה את מעוניינת לעשות במטרה לשפר את איכות חייך. הסיכון לירידה קלה ביכולת השליטה לאחר ניתוח פיסורה הוא סיכון נדיר, אבל קיים. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על הטיפול בפיסורה מופיע למטה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אימי בת 64 אשר סובלת מסכרת ומלחץ דם ודופק מהיר + הידרוצפולס ועודף משקל, אבחנה כעת פיסורה כרונית , האישה לא מסוגלת לעמוד בכאב הזה ניתנו משחות ומשככי כאבים שבוע כבר ואין שום הקלה מדובר באישה שאין לה שליטה בסוגרים לא בשתן ולא בצואה רציתי לדעת מה הסיכון בפעולה כירוגית להקל על מצבה והאם יש אפשרות כזו כי האישה פשוט לא מסוגלת לסבול יותר אודה לתשובתך בהקדם נקבע תור לפרוקטולוג לעוד שבועים אך בשל הכאבים שלא מקלים אין אפשרות לחכות עד אז.תודה

שיר שלום, הסיכון בפעולה כירורגית לטיפול בפיסורה מורכב מ 2 מישורים עיקריים: הסיכון בפעולה הצפציפית, שהיא לרוב חיתוך שריר הסוגר הפנימי סביב פי הטבעת, וסיכונים כלליים של ניתוח באשר הוא. במישור של הסיכון הספציפי בחיתוך שריר הסוגר, הפעולה עלולה להחמיר חוסר שליטה בפי הטבעת, המידה שכיום חוסר זה חלקי בלבד. במישור הסיכונים הכלליים, לרוב מדובר סניתוח יחסית קטן, אולם לאימך מחלות רקע משמעותיות, וכל פעולה כירורגית יכולה להוציא אותה מהאיזון בו היא חיה מבחינת מחלות אלו. גם שיקול ההרדמה אינו פשוט, שכן נראה שאימך בסיכון גבוה להרדמה כללית. בנוסף, סכרת יכולה להגביר את הסיכון לסיבוכים זיהומיים של ניתוח זה, שלרוב עומדים על סביב אחוז אחד מהמקרים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.