פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

מאז 2001 פיסטולה פריאנאלית חוצה שרירים. מתנגדת לניתוח בשל חשש לפגיעה בשריר. להבנתי, דבק ביולוגי שיעור הצלחתו נמוך.מה מהות הטיפול בקולגן ושיעור הצלחתו וכן הסיכונים שבו.הפיסטולה מנוקזת מידי יום ומזה 4 שנים מתנקז דם טרי מידי ניקוז.האם קיים מרכז עולמי שלו התמחות גבוהה ביותר ואולי סוג נוסף של טיפולים ו/או שיעורי הצלחה גבוהים מאלה שבארץ? אציין, כי ה-crp )30) מזה כמה שנים, השקיעה מעט מוחשת,פסוריאזיס קל מאוד במרפקים מאז 1998. כ"כ, מה הסבירות במצבי שהתהליך "ישתדרג" לתהליך ממאיר? בתודה מראש.

אפי שלום, מטרת הטיפול בפיסטולה פריאנאלית היא לשפר את איכות החיים, ואת צריכה להחליט שאת מעוניינת לקפל בה על מנת לשפר את איכות החיים. הטיפול העקרוני בפיסטולה הוא כירורגי. אם מדובר בפיסטולה המכילה כמות ניכרת של שרירי סוגרים, אז הניתוחים לתיקון הפיסטולה הם ניתוחים שנקראים "משמרי סוגרים". ישנן מספר שיטות כירורגיות משמרות סוגרים, ולכל אחת יתרונותיה וחסרונותיה. לדבק הביולוגי, כמו גם לפקק הקולגן, כ 50% הצלחה בריפוי פיסטולה, ושתי פעולות אלו כרוכות בהכנסה של החומר לתעלת הפיסטולה, ללא כל חיתוך רקמה, בסיכון נמוך מאד לסיבוכים, והחלמה מהירה. שיטות נוספות, בהן מבוצעת הפרדה של רקמות (אך לא הפרדת שרירים) הן LIFT בה מופרדת הפיסטולה בין השרירים, ומתלה רקטום. לשיטות אלו שיעורי הצלחה גבוהים יותר אך התאוששות ארוכה יותר ושיעור סיבוכים גבוה יותר. VAAFT היא שיטה חדשה לגמרי בה מבוצעת צריבה של תעלת הפיסטולה בבקרת מצלמה. בקיצור, אם את מעוניינת בטיפול כירורגי לשפר את איכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג המומחה בטיפול במגוון שיטות אלו לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

אשמח לדעת מי מנתח פיסטולה בשיטת vaaft , מה אחוזי הצלחה?, כמה זמן החלמה? והסיכונים תודה

פרופסור שלום רב, רקע אודותיי: בת 56. לא לוקחת כדורים מכל סוג שהוא (כשבוע וחצי בלבד לקחתי מגנזיום לסירוגין במהלך שבוע וחצי ותו לא). ברקע אין מחלות, במעקב אחר אנזימי כבד שבבירור שנעשה ובדיקת C.T. בטן יש לי כבד שומני . לציין כי אני רזה מאד , לא מעשנת לא שותה אלכוהול, לא לוקחת כדורים ולא אוכלת ג'נק פוד. לא נמצאה סיבה לכבד שומני. כמו כו, אני סובלת די הרבה שנים לעצירות, ואוכלת מאכלים כגון פירות, ירקות, קוואקר, לחם דגנים וכדומה על מנת לעודד יציאות על מנת שלא אצטרך להעזר בכל מיני מעודדי יציאות לא טבעיים. דבר שאני נמנעת ממנו מכל וכל. והיום ביצעתי קולונוסקופיה, כביקורת מפאת גילי. ולהלן התוצאה: החולה נוטר בעזרת אוקסימטר. מעי הגס עד שק הצקום צונתר איליום סופי, בוצע תרגיל היפוך ברקטום. ממצאי הבדיקה: רירית תקינה באיליום סופי- ביופסיה מס' 1, רירית תקינה בשק הצקום, קולון הימני, רוחבי - ביופסיות מס' 2, בקולון היורד קטע קטן של רירית היפרמית עם כיבים שטחים - ביופסיה מס' 3, בסיגמה עוד קטע קטן של רירית היפרמית עם ארוזיות - ביופסיות מס' 4, ברקטום רירית תקינה - ביופסיה מס' 5. באבחנות הבדיקה הרופא רשם: SEGMENTAL COLITIS מכיוון שהייתי די מטושטשת, לא יכולתי לשאול את הרופא אף שאלה, והתור שנקבע לי לקבלת תשובה היא רק בעוד חודשיים מכיוון שלא היתה למזכירה תור לעוד חודש כפי שביקש הרופא שהגיע לקבלת התשובה ואני די מודאגת. האם תוכל להגיד לי מה הכוונה בממצאי הבדיקה? אמנם אני מבינה שצריך להמתין עד לקבלת תשובות הביופסיה, אך עפ"י התיאור שלעיל מה זה נראה לך? ובמידה ואכן יתאמת הממצא שהרופא רשם דלקת/קוליטיס, שאלתי היא האם זה מסוכן? האם יש לזה טיפול ? האם הטיפול מרפא את זה? איזה מעקב אני אמורה יהיה לעשות? והאם יכול להיות שבעצם זה נראה בקולונוסקופיה כמו דלקת אבל זה יכול להתברר כמשהו יותר מסוכן? כפי שציינתי בדרך כלל אני סובלת מעצירות מתונה, ואין לי סימפטומים נוספים. אודה לתשובתך וסבלנותך. בכבוד רב ובברכה

שירה שלום רב. תודה עבור שאלתך המפורטת. בדיקת הקולונוסקופיה מעלה אפשרות שבמספר איזורים במעי הגס (המכונים "סגמנטים") ישנה דלקת מסויימת של המעי. למרות שאין בידנו עדיין תשובה פתולוגית, אומר שעל פניו ממצא כזה אינו מתאים לממצא גידולי או ממאיר חלילה, ולרוב אף אינו מסביר עצירות ארוכת שנים. לגבי סוג הדלקת, אם אכן בכלל קיימת, יש להמתין לתוצאות הביופסיה. יתכן שמדובר בדלקת חולפת על רקע זיהומי למשל, ויתכן שמדובר בדלקת כרונית יותר, שבעצם כנראה לא גורמת לך כרגע לשום סבל.

ביום רביעי עשו לי צריבה + זריקה לטחור , מיד לאחר הטיפול הזה היו כאבי תופת כולל דימום ( עד עכשיו מדמם. הייתי בבית חולים - שם לא עזרו משכחי הכאבים וגם לא הזריקה . עכשיו שהסתכלתי במראה קיבלתי שוק הבליטה שם בגודל של אגוז פיקאן כולל הקליפה שלו אם לא יותר מזה - זה יתכן שקשירה גרמה לו לשלש את הגודל שלו ?? הרופא יוכל לראות אותי רק ביום רביעי . אמר לי לשים קרח 4 פעמים ביום - שמתי כול השבת לא עזר . מעבר לכאבים המטורפים אני לא יכול לשבת לעמוד ללכת כלום . מה לעשות ? תודה .

עדכון , עדיין יש את הנפיחות הטימומים הכאבים טיפה נחלקו אם לפני יומיים היו בדגרה 9 עכשיו הם 8 וחצי ברוב הזמן . כדי לנסות להגדיר את הנפיחות הכי טוב שאפשר זה נראה כמו " פלולה " שהחלק שקרוב לעור יותר דק ממה שבחוץ . זה לא היה לפני הצריבה והזריקה . עכשיו הוא רוצה שאבוא ביום רביעי - לדעתי הוא יעשה עוד טיפול שמהכאבים אלך לבית חולים וזה לא יעזור -= יש רופא שמקבל בקופת חולים לאומית שלדעתכם יהיה מוכן לקבל אותי למרות שרופא אחר עשה את הנזק ? יש לי ביטוח פרטי מחליף ניתוח אם זה יכול לעזור . תודה

עבר כבר כמעט שבועיים . הנפיחות טיפה ירדה אחרי ששמתי מלח אנגלי ועלי כרוב . הבעיה היא שאחרי יציאות ( שמלות בדם - יחסית הרבה ) יש כאבים מטורפים ברמה של על סף עילפון שגם 2 כדורי זאלדיאר ביחד לא עזרו . יש לי את כול סוגי המשחות כולל קצף ( שמשום מה אני לא מצליח להחדיר אותו לבפנים משהו עוצר ושאני מנסה יש כאבים ודם שם ) . הפרופסור שעשה לי תטיפול ראה אותי ביום רביעי וכרגיל עם אופטימיות יתר ( בהתחלה אמר שהדימום והכאבים יעברו אחרי 3 ימים וכול פעם הוסיף ימים ) מה אפשר לעשות . תודה רבה

שלום, לפי מיטב הבנתי יציאה אחת או שנים במהלך היום מעידה על תקינות המערכת ואילו פחות מ3 פעמים בשבוע מעיד על בעיה. לאחרונה עברתי למקום חדש ומספר היציאות שלי השתנה בהתאם לתפריט של המקום (רווי שמן וקמח לבן) והגעתי למצב של יציאה שניים בשבוע. למשך כ3 שבועות. בשבוע הרביעי החלטתי על שינוי תפריט וכתוצאה מיידית הייתה לי יציאה אחת ביום לפחות. השאלה שלי היא - מהם הסכנות הטמונות בתדירות נמוכה של יציאות וכיצד זה משפיע עלי בחיי היומיום? האם כתוצאה משינוי התפריט הייתי אמור לחוש בשינויים באספקטים אחרים בחיי היומיום (תפקוד בפעילות ספורטיבית?) ? תודה מראש.

שלום רב, נכון שבהגדרה יציאה פחות מפעם ב 3 ימים מוגדרת כעצירות, אולם עיקר ה"נזק" של עצירות כזו הוא פגיעה באיכות החיים. אם זה לא הפריע לך כלל, אין בכך נזק משמעותי. בכך מקרה, פעלת נכון על ידי שינוי התפריט. בנוסף, מומלץ להקפיד על שתיה מרובה.

שלום , גירד לי בפי הטבעת אז הכנסתי לשם אצבע , אחרי משהו כמו 8 ס"מ הרגשתי שם משהו שהוא לא חלק , מחוספס קצת , היה בא לי לנסות לגרד אותו כדי לראות אם זה משהו שם שתקוע. האם זה טבעי שיהיה שם משהו אחרי כולה 8 ס"מ?

בני שלום, כעיקרון לא אמור להיות ממצא מישושי בגובה 8 ס"מ מפתח פי הטבעת. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני בת שלושים וחמש אחרי ארבע לידות והפלה טיבעית לפני שמונה חודשים היה לי נפיחות קלה לאחר מכן עכשיו יש לי כאבים ונפיחות גודולה האם פרסטו גל יעזור

שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להחשיד לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה ניכרת בטווח של שבוע- שבועיים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם מופיעה נפיחות ניכרת, כאב עז, חום גבוה וכד יש לפנות למיון לשלול אבצס.

שלום רב, יש לי טחור שגילו לי בילדות, ולא מפריע לי בשוטף. הוא מטריד את מנוחתי רק בסוף הריון בד"כ, כשהכל לוחץ (חודש 8-9). לאחרונה התחלנו אני ובעלי לשלב חדירה אנאלית של צעצועי מין, כהכנה לקראת מין אנאלי. הכל היה בסדר עד שבפעם האחרונה הוא החדיר לי פלאג בעובי 5.8 ס"מ, שאף נכנס בחלק הרחב ביותר כהכנה לקראת חדירה אנאלית (איברו של בעלי עבה במיוחד - קוטר 5.2 ס"מ). אבל מאז התחילה הצרה- הטחור חזר להציק. איך משלבים בכל זאת מין אנאלי במצבי? (כמובן אחרי שארגיע את האיזור עם משחה סטנדרטית לטחורים, שעוזרת לי מאוד). יש לציין שיהיה לנו מאוד חבל לוותר על זה. אולי צריכה להפנות לפורום סקסולוגיה, אבל בכל זאת נראה לי שמתאים לכם בגלל אופי הבעיה. תודה לתשובה מהירה.

שלום רב, כעיקרון הסבל מהטחור אינו מסוכן והוא בעיה הפוגעת באיכות החיים "בלבד", ולכן עלייך לאזן בין הפגיעה באיכות בחיים בגלל הטחור לבין השיפור באיכות החיים עקב חיי המין המלאים. בכל מקרה, מומלץ להשתמש בחומרי סיכה, לבצע חדירה לפי הטבעת בעדינות, ולהפסיק אם יש סבל כלשהו.

שלום, מזה שבועיים לראשונה בחיים סובלת מכאבים בפי הטבעת בישיבה בעיקר, עם תחושת מלאות ואי נוחות, יציאות תקינות. נבדקתי עי פרוקטולוג שאבחן טחורים פנימיים ( בבדיקה רגילה ללא מכשור) המליץ על נרות פרוקטוגליבנול ומשחה. אני בטיפול זה כבר שבוע עם הקלות והחמרות לסירוגין ללא הקלה משמעותית עדיין, האם זהו זמן סביר לבעיה? האם לא הייתה אמור ההתקף לחלוף כבר עם טיפול זה? אני די מיואשת, האם לפנות שנית ויש צורך לבדיקה מעמיקה יותר? האם ניתן לעשות דבר נוסף להעביר את ההתקף? תודה רבה..

מיכל שלום, כעיקרון טחורם פנימיים מאובחנים בבדיקה עם מכשיר הנקרא אנוסקופ המאפשר הסתכלות על איזור הטחורים הפנימיים. הטיפול הבסיסי כמעט בכל בעיה בפי הטבעת הגורמת לסימפטומים כפי שאת מתארת הוא ראשית להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה בפרק זמן סביר (כשבועיים- שלשה) מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום פרופסור זמורה, לאחרונה אובחנה אצלי רקטוצלה 3.75 סמ שמפריעה להתרוקנות, והתפשלות מעי דק דרגה 2 טרנזיטורי, כך צויין,. האם ניתוח רקטוצלה יספיק, כדי שההתפשלות תשתחרר? או שניתן לשלב את שתי הפעולות בניתוח אחד? ואם כן, איזה ניתוח מומלץ לשניהם? תודה על התייחסותך

שלום רב, כעיקרון התפשלות פנימית ורקטוצלה, אם דורשות בכלל טיפול כירורגי, יכולות להיות מטופלות בניתוח אחד, בין אם בניתוח בגישה דרך פי הטבעת כגון ניתוח STARR או ניתוח TRANS-STARR, או בניתוח בגישה בטנית כגון רקטופקסיה קדמית. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום, יש לי בו זוג קבוע מזה 7 שנים, לפני שנה בערך יצאה לו יבלת קונדילומה בפה, יש לציין שאצלי מעולם לא התגלו תסמינים, האם יכול להיות שלקח 7 שנים עד שזה התפרץ אצלו או שבתקופת הכרותינו היה במגע מיני עם אדם אחר?

לולה שלום, קונדילומה היא נגע הקשור לוירוס שנקרא human papilloma virus (HPV אשר יכול לעבור גם במגע מיני, אך זו אינה דרך ההדבקה היחידה. הוירוס נפוץ מאד באוכלוסיה, ורבים נושאים אותו מבלי לפתח כלל נגעים. בחלק מנשאי הוירוס, בשלב זה או אחר, שיכול להיות גם שנים רבות לאחר ההדבקה, מתערער המאזן בין המאכסן לוירוס. ונוצרים נגעים קונדילומטוטיים.

שלום דר' במהלך השנה האחרונה סבלתי ארבע פעמים מהתפתחות של כאב בין הישבנים שהובחן כסינוס פילונידלי . הפעם האחרונה הייתה לפני כשבוע וחצי. אחד מתוך ארבעת המקרים הסתיים בניקוז והשאר עברו על ידי אנטיביוטיקה לאחר בדיקה של רופא... אני אמור לטוס לטיול בחול בעוד כחודשיים לחודש וחושש שמקרה שכזה יחזור שם.. א. מה עליי לעשות במידה וזה חוזר בחו'ל? ב. האם ניקוז הוא תהליך פשוט שיכול להתבצע בכל בית חולים? ג. כיצד עליי להצטייד מראש? ד. חלק מהרופאים שפגשתי המליצו לנסות להימנע מניתוח..מתי אתה ממליץ לעבור ניתוח, אם בכלל ? ה. האם נכון לדעתך לעבור ניתוח כעת, לפני הנסיעה? (טס עוד חוחשיים לחודש) תודה

ערן שלום, הטיפול העקרוני בסינוס פילונידאלי הוא כירורגי ואנטיביוטיקה יכולה לעיתים להרגיע התלקחות אך לא לפתור את הבעיה משורשה. בעיקרון מומלץ לטפל בסינוס פילונידאלי כירורגית הן בכדי למנוע התקפים חוזרים והן בכדי למנוע יצירת פתחים מרוחקים שיכולים להגדיל את שטח התהליך ולדרוש ניתוח גדול יותר בעתיד. ישנן שיטות ניתוחיות שונות לתיקון סינוס פילונידאלי, וחלקן יכולות להיות כרוכות בהחלמה ממושכת של מספר חודשים. אם אתה נוסע מבלי לעבור ניתוח מומלץ לשקול לקחת עימך אנטיביוטיקה שאתה יודע שעבדה בעבר, ובמקרה של התקף שלא מגיב לטיפול אנטיביוטי, יש לפנות לבית חולים מקומי. בכל בית חולים אמורים לדעת לנקז אבצס. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

אימי סובלת מבריחת צואה ומצניחת מעיים. נשלל גידול ואובחן קרע במעי. הוצע לה ניתוח והתקנת סטומה. האם קיימות אפשרויות כירורגיות נוספות לתיקון קרע שאינן כרוכות בסטומה?

עמי שלום רב, מתאורך נשמע כי מדובר במצב דחוף הדורש טיפול מיידי. בכל מקרה, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה ללא בדיקה.

עברתי ניתוח לכריתת הרקטום לפני כשנתיים בעקבות גידול סרטני שנמצא שם. כמובן שגם שריר הסוגרים הלך לעולמו. האם יש איזושהי דרך לשחזור הרקטום ו/או שריר הסוגרים ככה שאוכל לשלוט שוב ביציאות שלי?

לצערי לא.

שלום. יש לי דלקת במעיים ואני מטופלת באנטיביוטיקה. רצינו לשאול האם יש מניעה לקיים יחסי מין בזמן דלקת במעיים(החמרת מצב וכד').

אין מניעה לקיים יחסי מין בנוכחות דלקת מעי, החמרתה או טיפול אנטיביוטי.

תודה

שלום רב, עשיתי בדיקת סיטי ובתשובה היה רשום : בלוטות לימפה בטניות : בלוטות רטרופריטונאליות ומזנטראליות ברוחב של עד 1.1 ס"מ . ורשום אדנופטיה בטנית(מומלץ המשך בירור עם חומר ניגודי בשתיה ותוך ורידי) לא הבנתי מה זה אומר והאם זה אמור להדאיג אותי (לפני שנה גילו אצלי מחלה בריאות סקרדואיזיס האם זה קשור ? לא הבנתי כלום ממה שרשום

רונית שלום, אדנופתיה פירושה בלוטות לימפה מוגדלות, וממצא כזה יכול כעיקרון להיות קשור לסרקואידוזיס. מעבר לכך, אין לנו אפשרות לתת יעוץ רציני מבלי לדעת מדוע נשלחת לבדיקה ומה חיפשו. מומלץ לפנות עם תשובת הבדיקה לרופא המפנה.

שלום דוקטור, אני בת 20. לפני כשנתיים כאשר עשיתי את צרכיי הבחנתי בפעם הראשונה כי דם מעורב בצואה. האסלה היתה מלאה בדם אדום בוהק וכן ריר אדום על הצואה עצמה. לא הלכתי לרופא, זה היה קטע חד פעמי ובתור בת 17 האמת פחדתי מזה והדחקתי. העניין חלף.. לפני כשלושה חודשים נתקלתי בתופעה הזו שוב, הפעם אותו סיפור.. האסלה אדומה וכן ריר. תופעה חד פעמית שחלפה. מאז לסירוגין לפחות פעם בחודש אני נתקלת בריר אדום על הצואה (אין הפעם צביעה של האסלה). שמתי לב כשתופעת הדם קורת יש מעין כאבים וקצת אי נוחות בהוצאת הצואה. קבעתי תור לרופא והוא יהיה רק בעוד שבועיים... בנתיים אני מאוד מודאגת האמת, אני צעירה וחוששת שזה משהו רציני. תודה

מאיה שלום, הסיכוי להתפתחות "משהו רציני" כגון סרטן המעי הגס או ממצא מסוכן אחר במעי הגורם לדימום בגיל 17 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. נראה לי שהחלטתך להבדק על ידי רופא נכונה, וטווח הזמן סביר.

שלום, אני בתהליכי דיאטה וקראתי ששטיפות עם חוקן עלולות לעזור לי בזה, העניין הוא שהשתמשתי ברב טיפשותי באחד די ישן וניקיתי אותו רק עם סבון רגיל בלבד וגם לא עד הסוף, הבעיה שראיתי מעט דם ואני פוחדת שאולי שרטתי. האם זה עלול לגרום לזיהומים? מה ההשלכות ומה אלי לעשות עכשיו? אני ממש לא רוצה ללכת לבדיקה אצל רופא, זה מאוד מביך אותי... תודה

שלום רב, כעיקרון יתכן שנפצעת מעט בתהליך החוקן, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. נדיר שפציעות כאלה גורמות לזיהום, ואם מופיע זיהום כזה, הוא לרוב זיהום מקומי כתוצאה מהפציעה ולא זיהום הקשור לדם. אם מופיע כאב מקומי מיכר או חום יש לפנות מיידית למיון. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס ולהמנ מטראומה מקומית. אם אין הטבה ניכרת תוך מספר ימים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול

שלום, אני בת 27. מידי פעם אני מרגישה מין כאב חד בזמן היציאות, זה מרגיש כמו חתך או פצע בפי הטבעת, אבל אין דם. לפני כשבועיים זה היה חמור במיוחד והכאב נמשך במשך כל היום ולאחר מכן החל להרגע, אך חזר שוב לאחר שהייתי בשירותים ושוב נמשך למשך הרבה שעות. מאז הכאב הספיק לעבור, אך עדיין מידי מספר ימים יש לי כאב בפי הטבעת בזמן היציאות, אך הוא עובר לאחר 5-10 דקות.אם היציאה רכה יחסית אז לא כואב לי. כבר היו לי דברים כאלו בעבר וזה עבר לתקופה ארוכה, אך זה חוזר מידי פעם. בנוסף- אני לא יודעת אם זה קשור, אבל יש לי מין גוש קטן, כמו חתיכת עור עודפת בפי הטבעת שנמצאת שם המון שנים, אולי מאז ומתמיד,האם זה קשור? אני מאוד רוצה להימנע מללכת לרופא בעניינים האלו. האם נראה לך אפשרי להתעלם מזה ולא ללכת לרופא ולחכות כל פעם שזה יעבור כמו שעשיתי עד עכשיו, או שזה עלול להיות סימפטום למשהו חמור יותר שחייבים לבדוק? תודה מראש!

שלי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להחשיד לפיסורה בפי הטבעת, למרות שתלונות כאלה יכולות לעיתים להתאים לבעיות שונות אחרות באיזור פי הטבעת. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אדם בן 42 בריא בדרך כלל כבר שנים של טחורים דרגה 1 מדממים מידי פעם לערך כל כמה חודשים לכמה ימים בהתחלה יותר דם ולאחר מכן פחות עד הפסק בפעמים שהייתי אצל פרוטולוג נצפה טחורים ופעם אחת גם עשו קשירה שעזרה למשך כמה שנים בפעם אחרונה לאחר דימום נשלחתי לבדיקת קולונוסקופיה ועשיתי את הבדיקה הורטואלית שהמפענח אמר תקינה והוא לא ממליץ על רגילה לפני כמה ימים תחושת גירוד ואחר הכנסת אצבע היה הופעת דם ביציאה מספר פעמים ויש לציין שאף פעם לא היה דם בלי יציאה שהדם מופיע במאמץ לפני שיוצא הצרכים או יחד איתם הלכתי לפרוקטולוג והוא ראה טחורים בדרגה 1 ואמר לשמור על יציאות תקינות לא יותר מזה משחה ואמבטיות שאלתי האם אפשר להיות רגוע שזו התמונה ולא נראה יותר מזה או יש לעשות קולונוסקופיה רגילה יש לציין שהרופא אמר שפי הטבעת נראה כמו לפני דלקת קלה שייתכן שפצעתי בפנים וגם מזה יתכן הדם סליחה על האריכות דברים ורב תודות על התשובה

אייל שלום, כעיקרון קולונוסקופיה וירטואלית איכותית יעילה כמו קולונוסקופיה רגילה באיתור גידולים, ובתוספת הסיפור של טראומה מקומית לאיזור פי הטבעת, והעובדה שנבדקת על ידי פרוקטולוג שלא היה מודאג מאפשרות של מקור דמם אחר, נראה לי סביר להניח שמקור הדמם הוא בפי הטבעת. מומלץ אכן להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, ולהשתדל להמנע מטראומה מקומית. אם אין הטבה בדמם תוך כ 3-4 שבועות מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בעלי לפני 4 ימים עבר ניתוח דחוף של אבצס פריאנלי- הניתוח עבר בהצלחה ולאחר יום שוחרר הביתה. מאז אתמול מתלונן על הפרשות מאזור הניתוח ונפיחות בין פי הטבעת לפצע. אין לו חום האם זה תקין אושצריך לחזור למיון? יש לו תור לכירורג רק ביום חמישי

איילה שלום, בניקוז אבצס פריאנאלי משאירים את הפצע פתוח ולכן הפרשה מקומית היא תקינה עד להחלמת הפצע. לגבי הנפיחות, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, אך אם היא בשיפור הדרגתי ואין כאב נחכר סביר שזה חלק ממהלך תקין. בכל החמרה, חום או ספק מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת או למיון לבדיקה ויעוץ.

לפני שבועיים התחיל לצאת לידם ביציאות, לא כל פעם. הדם הוא ממש בקטנה ורק במקרה הבחנתי בו. השבוע גם יצאה לי מן גולה כזאת כשאני הולכת לשירותים והיא נכנסת חזרה. זה טחורים פנימיים? זה לא כואב לי והיציאות שלי רכות. הלכתי לרופא משפחה ואמרתי לו שיורד לי דם והוא אמר שזה בטח שריטה ושיעבור.

שלום רב, דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. תלונות כפי שאת מתארת מחשידות לטחורים פנימיים אך יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

כבר זמן רב לאחר היציאה (כ6 חודשים) יש דם על נייר הטואלט, לאחרונה (כבר יותר מחודש) שמתפתחים לי גושים קטנים על פי הטבעת אך אין כאב כלל. מה זה יכול להיות? האם ניתן לטפל בזה עצמאית? תודה.

יניב שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל , טחורים פנימיים, טחורים חיצוניים, ועוד. בנוסף, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לרוב במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.אם אין הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

דם שיוצא מפי הטבעת מס פעמים למי צריך לפנות לפרטולוג או כירוג או גאסטרו?

נורית שלום, בעיקרון לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לרוב במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה של פי הטבעת וגם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. בדיקה של פי הטבעת מבוצעת על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג ובדיקה של המעי הגם מבוצעת לרוב על ידי גסטרואנטרולוג, פרט לבדיקת הרקטום עצמו שיכולה להתבצע לעיתים על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג.

האם צריך ללכת לרופא גאסטרו בשביל שייתן לי הפנייה לכירוג או שאפשר ללכת ישר לכירוג

אם אתה מתכוון לשאול מה נהלי קופת החולים בה אתה חבר, יש לברר זאת בקופת החולים. מבחינת הכירורגים הקולורקטאליים, לרוב אנו לא זקוקים להפניה של גסטרואנטרולוג בכדי לטפל.

שלום, אני סובל נורא נורא נורא מעצירות מבעיית אניזמוס הבטן שלי מנופחת כמו לא יודע כמה זה מאוד מציק יוצא לי קצת בבוקר נמאס לי כבר רציתי לדעת כמה יעלה לי זריקת בוטוקוס? תודה

שלום רב, עלות החומר עצמו יורדת בהדרגה, והוא אף מסופק לאחרונה בבקבוקון קטן יותר של 50 יחידות. עלות החומר פחות או יותר היא כ 1300 ש"ח לבקבוקון של 100 יחידות וכמחצית מכך לבקבוקון של 50 יחידות. כמות החומר הדרוש תלויה במידה רבה במצבך ובהעדפות המזריק. עלות פעולת ההזרקה עצמה נקבעת על ידי המרפאה המבצעת, ויש לברר זאת בכל מרפאה בה אתה מעוניין לבצע את הטיפול.

שלום, לפני כמה ימים עשיתי שעווה בפתח הישבן ולאחריו הופיע מעין גולה או קריש דם בפי הטבעת וככל שעובר הזמן זה נהיה יותר מציק במיוחד היום לאחר היציאה זה התחיל לכאוב.. מה אפשר לעשות? יש אפשרות לטפל בזה מבלי ללכת לרופא? משחה או משהו אחר?

שלום רב, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס מקומי ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אין הטבה תוך מספר ימים מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם ישנה החמרה כלשהי, חום וכד' יש לפנות מיידית למיון.

שלום רב אני חולה במולטיפל מיאלומה ומטופלת בכימוטרפיה וסטרואידים בעקבות כך התאבון גבר מאוד ואני לא מפסיקה לאכול ועולה במשקל רציתי לדעת מה אשפר לעשות האם אני יכולה לקחת תרופה מדכאת תאבון או האם יש אפשרות לעשות דיאטה במקביל לסטרואידים? האם יש סיכוי שזה יצליח? תודה שרה

שרה שלום, צר לי לשמוע על סבלך, אך שאלתך אינה נוגעת לצערי לתחומי ההתמחות של פורום זה.

שלום רב. אני אומרה לעבור ניתוח פיסורה עמוקה היות וטיפול מקומי לא צלח. הייתי אצל דר גרינברג שמנתח בשיטת חתך ואצל פרופ ולפיש שמבצע ניתוח הרחבה. השאלה היא- איזו שיטה עדיפה לעניין החלמה וסיכון עתידי ואיזה מבין השניים מומלץ יותר. תודה רבה

יעל שלום, מדובר בשתי שיטות לגיטימיות ובשני כירורגים מנוסים. מרבית הכירורגים העוסקים בתחום משתמשים כיום בשיטת החיתוך הכירורגי המבוקר של שריר הסוגר הפנימי.

שלום רב.בת 49 . סובלת מטחורים דרגה 3 מזה כמה שנים . דימומים וכו. בעקבות טחורים טרומבוטיים הומלץ לי להשתמש בשמן פאראפין שעוזר לי מאד . ניסיתי לעבור לשימוש בנורמלקס ובבנפייבר - אבל תכשירים אלו לא עזרו לי כמו הפראפין . השאלה היא : מאחר ואני משתמשת בשמן פרפין כ3-4 כפות ליום מעל חצי שנה - האם מותר להמשיך ? האם אין בכך בעיה ? תודה

יעל שלום, ניתן להגביר את השימוש בבנפייבר או בנורמלקס לכ 2-3 כפות ליום, וחשוב להקפיד על שתיה מרובה של כ 10-12 כוסות ליום. אין בעיה להשתמש בפראפין כמה חודשים אך מומלץ להמנע משימוש כזה שנים רבות.

תודה על המענה

שלום רב! אני מחר צריכה לעשות רקטוסקופיה. האם בדיקה נעשית עם הרדמה או לא? תודה רבה תמי

לרוב לא

שלום, מזה שנים אני סובל מטחורים שקיבלתי כנראה בירושה (יש גם לאבא שלי וגם לאחי הגדול) אני בן 33 (לא מעשן) ולא סובל מכאבים אבל בכל פעם שיש יציאה הטחורים יוצאים, אני משתמש כבר שנים במשחה עזרקאין, תמיד אחרי יציאה אני שוטף ושם מעט משחה ודוחף את הטחורים פנימה, זה לא נעים ודיי משבש לי את איכות החיים עם כל ההתעסקות הזו, האם מותר להשתמש באופן קבוע במשחה הזו כ"כ הרבה זמן? מה הפתרונות שיש לי? האם ניתוח? האם יש טיפולים חדשים? מה עליי לעשות? תודה.

גל שלום, ראשית, אין בעיה להשתמש במשחת עזקראין לאחר יציאה לטווח ארוך. ניתן להמירה גם במשחות שונות שמיועדות לטיפול בטחורים. שנית, טחורים הם כעיקרון בעיה של איכות חיים, ולכן רק אתה יכול לקבוע עד כמה איכות חייך פגועה ומה אתה מוכן לעשות כדי לשפר אותה. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהטיפול יותר מתון, ההחלמה קלה יותר והתוצאה לטווח ארוך פחות בולטת, וככל שהטיפול "אגרסיבי" יותר ההחלמה קשה יותר והתוצאה לטווח ארוך טובה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך (אבל לא אפס) בכל הפעולות הנ"ל. מידע כללי על הטיפול בטחורים מצויין למטה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כמו כן מומלץ להקפיד על ישיבות קצרות בשירותים. אם בכל זאת תרצה לשקול טיפול כירורגי כלשהו, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום! אני בת 34, לפני מספר ימים יצאה לי בליטה בצבע שחור-כחול באזור פי הטבעת. כשלוחצים על זה, זה כאילו נעלם ולאחר מספר שניות חוזר. יש עוד בליטה קצת בפנים. יש לי תחושה של כאב ושריפה באזור, אין דימום בזמן היציאה. מה זה יכול להיות ומה עושים במקרה כזה? בתודה מראש, טל

טל שלום, תלונה כפי שאת מתארת יכולה להחשיד לטחור חיצוני עם קריש דם, מצב שלרוב משתפר עצמונית באופן טבעי בטווח ממוצע של כשבועיים. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה בטווח הזמן האמור מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם ישנה החמרה כלשהי מומלץ לפנות מיידית לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או למיון.

פרופ' זמורה שלום וברכה אני בן 46. מזה חודש וחצי אני סובל מכאבים שמוקרנים לאשכים, לחץ וכאבים בבטן תחתונה ותחושת כאב ולעיתים שורף בפי הטבעת. עשיתי בירור אורולוגי ולא מצאו כלום. הכאבים הם בלתי נסבלים ומורטים את עצביי. לא כואב לי בזמן יציאה ולא שורף לי במתן שתן. גם אין לי חום או סימני דלקת לפחות על פי הבדיקות שעשיתי עד עכשיו, אין לי דם בשתן/צואה. נאמר לי שאולי התשובה נמצאת בתחום הפרוקטולוגיה. האם תוכל לסייע לי בכיווני הבדיקה הנדרשים? האם יתכן שיש לי בעיה עצבית? תודה רבה ויום טוב גולן

גולן שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת והאגן, כולל פיסורה, התכווצות או חוסר הרפיה של שרירי רצפת האגן, דלקת כרונית של הערמונית, ולעיתים נדירות אף גידולים באגן.לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, ביום ג שעבר בערב היה לי 3 או 4 שלשולים ובטן מאוד רגישה. יום למחרת הבטן עדיין הייתה עדיין רגישה אך עם יציאה נורמלית רכה אבל בניגוב שמתי לב למעט דם על הנייר טואלט, דם אדום ויחסית בהיר. ביום ה הייתה עוד יציאה עם מעט דם על הנייר טואלט. מאז ועד היום אני כבר לא משלשל ויש לי יציאות ללא דם. לעיתים יש לי תחושה שאני לא מתרוקן עד הסוף וגם קצת הרגשת נפיחות בבטן. הבטן עדיין מאוד רגישה עם כאב קטן אבל מאוד לא משמעותי ולא כל הזמן. חשוב לציין כי השלשולים התחילו לאחר אימון אירובי של כשעתיים. אני קצת מודאג ולכן אני כותב לכם. תודה מראש, שחר.

שחר שלום, כעיקרון תלונות כפי שמתוארות כאן יכולות לעיתים להגרם מזיהום פשוט של המעי ("קלקול קיבה") וגירוי של פי הטבעת כתוצאה מהשלשול, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הסימפטומים נמשכים מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

מה הטיפול הטוב והאם כדאי לעשות בגיל 88 ?

ג'ני שלום, פרולפס של הרקטום הוא בעיקרו בעיה של איכות חיים, והטיפול העקרוני בו הוא כירורגי. ישנן שיטות ניתוחיות שונות לטיפול בפרולפס, חלקן כרוכות בטראומה ניתוחית יחסית קטנה וסיכון יחסית נמוך, אולם אין ניתוח ללא סיכון כלל. קשה לענות אם כדאי או לא לעשות ניתוח כזה בגיל 88, שכן ישנם אנשים פעילים בבריאות טובה בגיל זה וישנם בני 88 עם מחלות רקע רבות, רמת פעילות נמוכה וסיכון ניתוחי גבוה. יש לשקול את מידת הסבל הסובייקטיבי של אימך למול הסיכון הניתוחי שלה. במידה שאתם שוקלים טיפול ניתוחי, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

מה זה סינוס פלומנדלי ? היכן הוא נמצא ?

מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

שלום, אני בת 30, בריאה, לאחר 2 ניתוחי אבצס, עם חשד לפיסטולה, בעקבות גלים של רגישות באזור והפרשות מזה מספר חודשים. אני מתכננת לעשות ניתוח עם חוט סיטון והייתי שמחה לדעת, האם יש בעיה להיכנס להיריון תוך כדי היותי עם חוט סיטון ? ילדה ראשונה ילדתי לאחר טיפולי פוריות ולכן חשוב לי להתחיל בטיפולים לילד השני. אני מבינה שהתהליך של חוט סיטון והטיפול בפיסטולה גם עלול לקחת מספר חודשים ואני כמובן מעדיפה לא לחכות עד לסיום סופי בטיפול בפיסטולה, מכיוון שלא ניתן לדעת תוך כמה זמן זה יקרה. השאלה אם זה בעייתי להיות בהיריון עם פיסטולה שלא מטופלת לגמרי ועם חוט סיטון בתוכי ? תודה רבה, ענבל

ענבל שלום, כעיקרון אין בעיה להיכנס להריון עם פיסטולה מנוקזת היטב בחוט סיטון, אולם יכולה להיות בעיה בלידה נרתיקית עם פיסטולה כזו (בעיקר אם היא קדמית) ולעיתים זו יכולה להיות אינדיקציה לניתוח קיסרי. לכן, פעמים רבות אנו ממליצים להשלים את הטיפול בפיסטולה טרם כניסה להריון.

תודה על תשובתך, אני רוצה לוודא האם זה בסדר שחוט הסיטון יהיה בגופי לכל אורך ההיריון והלידה ? שכן אני מניחה שרצוי לא לעשות התערבות נוספת ניתוחית במהלך ההיריון, נכון ? שאלה נוספת- האם לרוב בחוט הסיטון מסתיים הטיפול בפיסטולה או שנדרש פעילות נוספת לאחר מכן ? תודה, ענבל

מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום, אני חיילת בת 20 בריאה בדרך כלל ולפני שבועיים גילו לי סינוס פלומנדלי. באותו היום כשגיליתי הגעתי למיון וניתחו אותי מכיוון שכבר הגיע למצב של אבסס. היום אחרי שבועיים הפתח מתחיל להיסגר לי אך שהייתי בפעם האחרונה אצל כירוג הוא אמר שאני לא שוטפת מספיק את החתך וזה עלול להזדהם לי. מאז כן עשיתי כמו שאמר ופשוט שפשפתי עם גזה וסביעור ובמקלחת עם מים וסבון את החתך. כרגע החתך מתחיל להיסגר ואני לא יודעת מה המצב שלו.. יש לי בדיקה בעוד שבועים למעקב ובגלל שאני בצבא אין מישהו שאני יכולה ללכת אליו שיסתכל שזה לא הזדהם. צירפתי כאן 2 תמונות(לינקים) בכדי תוכל להגיד לי מה מצבי.. ואם במידה יש מוגלה או משהו לא תקין בכדי שאוכל לפעול בזמן. לעזרתך אודה. בברכה, http://img203.imageshack.us/img20 3/9828/71w3.jpg http://img18.imageshack.us/img18/963/hll8.jpg

בר שלום, עד כמה שניתן לשפוט לפי התמונות ללא בדיקה, הפצע הניתוחי נראה תקין. הפצע אמור להצטמצם ולהיסגר בהדרגה. לאחר ריפויו יכול לעיתים קרובות להתמיד הסינוס הפילונידאלי ואז יש צורך בניתוח אלקטיבי לטפל בו. מומלץ להתמיד בטיפול מרומי ולהגיע לביקורת כמתוכנן. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

שלום דוקטור, מזה חצי שנה שאני סובלת כאב איום בבטן ויציאות בעזרת משלשלים בלבד המלוות בכאבי תופת. לאחר חצי שנה של סדרת בדיקות, אבחנו אצלי רקטוצלה. קבעו לי שיחה לעוד 30 יום עם פרוקטולוג,גסטרולו ג, ואם זכרתי נכון....גם כירורג, בבית החולים בו עברתי דפקוגרפיה. הוסיפו ואמרו, שיש דבר מה עם הרירית. שאלתי היא 1. מדוע קבעו לי תור כה מאוחר, אם יידרש טיפול כירורגי? רקטוצלה זה לא מצב הדורש ניתוח מיידי? 2. מה קורה לדירות במצב כזה? והאם ניתן לרשימה? תודה רבה

יעל שלום, איני יודע לומר אם התלונות שאת מתארת מוסברות על ידי הרקטוצלה שהודגם, אולם בכל מקרה רקטוצלה אינו מצב רפואי דחוף. שאלה 2 אינה ברורה לי.

בפעמים האחרונות שעשיתי צואה היה לי דימום מפי הטבעת(רואים על נייר הטואלט) לא התאמצתי, היציאות שלי היו רכות, אין כאבים, לא שורף או צורב(במילים אחרות אין תסמינים אחרים). האם זה משהו רציני? האם עליי לטפל בזה בדחיפות? תודה מראש.

יעל שלום, כעיקרון, ברוב המקרים דמם בעת יציאה נגרם מבעיות שפירות של פי הטבעת כגון טחורים פנימיים, אולם ככלל לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לרוב במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא באזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני סובל כשנה וחצי מפיסורה יש ימים שאני מתפנה לפחות 5 פעמים כי החור של פי הטבעת צר האם יש דרך להרחיב את פי הטבעת בלי ניתוח

יוני שלום, ככלל, פיסורה אינה גורמת להיצרות של פי הטבעת, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.הטיפול בפיסורה אכן כולל הרפיה של שריר הסוגר הפנימי של פי הטבעת באמצעות משחה מרפת שרירים, הזרקת בוטוקס, או ניתוח לחיתוך שריר הסוגר הפנימי המכווץ. אם יש סבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אבי בן 64 עבר לפני מספר ימים ניתוח לפתיחת חסימת המעי הדק. יש לציין כי הוא בריא ואין לו בעיות קודמות. הסיבה לחסימה הייתה עיוות ברקמה המקיפה את המעי הדק מבחוץ דבר היצר לחץ (מין טבעת חנק) על המעי. הוא התאושש מהניתוח עצמו בצורה יפה ולאחר יומיים הוסרה לו הזונדה שמנקזת את נוזלי הקיבה. בבית החולים נאמר לנו כי ברגע שתהיה לו יציאה ישוחרר אך הדבר לא קרה ובנוסף עלה לו היום ובבדיקות הדם נראה כאילו יש לו זיהום. כמובן שהתחילו טיפול אנטיביוטי ועשו לו צילום לשלילת נזק למעיים או זיהום. לאחר הצילום נאמר לנו כי אין סימן לזיהום אך מזהים כי המעיים אינם חוזרים לפעילות ויש להחזיר את הזונדה. לפי הבנתי והמידע שנמסר מהרופאים זהו דבר נדיר שקורה לאחר ניתוח שהמעיים אינם חוזרים לפעולה , נדיר אך קורה. שאלתי היא כזו: תוך כמה זמן הם אמור לחזור? האם יש דברים שיכולים לעזור לך? ובמידה והם לא יחזרו לפעולה מה הן האופציות. תודה

שלום רב, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, אולם בכלליות ניתן לומר שפעילות המעי אמורה לחזור מספר ימים לאחר הניתוח אם אין סיבוך כלשהו.

שלום, כחודש ארי שרופא מומחה אבחן אותי עם פיסורה הלכתי שוב לרופא לבדיקה. הוא אמר שנראה שהפיסורה בשלבי החלמה אך אני סובלת מדלקת באזור - פטריה ונתן לי משחה. מאחר ומדובד בפטריה צימצמתי את הישיבה באמבט (שהרגיעה את הכאבים). היום ראיתי שוב דם ביציאה (על הנייר) האם זה יכול להיות מהפטריה או שהפיסורה שוב מחמירה?

שירה שלום, ככלל, פטריה אינה שכיחה באזור פי הטבעת, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצדנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אציין שפיסורה מתבטאת לרוב בכאב עז, ואם הסימפטום העיקרי כרגע הוא דמם קל, זה לא נראה לי מטריד במיוחד. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מהי הבדיקה הרקטאלית ובאיזו תנוחה ואם אפשר הסבר כללי על המפגש עם הרופא

קרן שלום, הבדיקה הגופנית כולל הבדיקה הרקטאלית מוכוונת לבעיה ממנה את סובלת, ויש גם הבדלים קטנים בין הרגלי הבדיקה של רופאים שונים. ולכן אין בידי לענות כהלכה על שאלתך.

כמה זמן בדר"כ לוקח לטחורים חיצוניים לעבור?

מיכל שלום, אם את מתכוונת לטחורים חיצוניים טרומבוטיים, קריש הדם לרוב נספג בתהליך הדרגתי שאורך בממוצע כשבועיים, עם הקלה ניכרת בסימפטומים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.ניתן להשתמש במשחות מקומיות ובאמבטיות ישיבה במים נעימים להקלה מקומית.

תודה על התשובה. עברו כבר קצת יותר משבועיים ואכן הכאבים והאי נעימות עברו לחלוטין למזלי, אך ה"גוש" עצמו לא נעלם. אמנם הוא קטן משמעותית אך עדיין קיים. מתי לדעתך צריך ללכת לבדוק זאת רפואית?

שלום רב, בשנים האחרונות סובלת מעצירות. "מסתדרת" תוך שימוש בדיאטה רבת סיבים ונטולת קמח לבן. שותה הרבה מאוד ועוסקת בפעילות גופנית. לאחרונה, אין הללו עוזרים לי כבר. הצואה רכה אך מתקשה בהפקתה ואם כן מצליחה אזי צורתה דקה מאוד. הוספת קונסיל (תכשיר פסיליום) או דגני פייבר 1 (עשירי סיבים לא מסיסים) שאת שניהם לא צרכתי בעבר דווקא עוזרת לי כעת. אני מתקשה להבין: למרות שתזונתי בעבר הכילה כמות גדולה של סיבים היא אינה עוזרת לי כרגע ומצד שני הוספת סיבים נוספים כן עוזרת. האם קיים הסבר ? תודה רבה

נני שלום, תלונה של קושי בהתרוקנות יכולה להיגרם כתוצאה מהרפיה לא מספקת של שרירי רצפת האגן בעת התרוקנות. אם התוספים שאת נוטלת כעת מספקים את התוצאה הרצויה ואיכות חייך טובה - דיינו. אם לא- מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום פרופ' זמורה, האם ניתן להגיע אליך לייעוץ לגבי הבעיה? תודה

שלום, אני סובלת מפיסורה, הרופא נתן לי משחה ובנוסף אמר לי לקחת סיבים תזונתיים (בנפייבר), הרוקחת בבית המרקחת המליצה לי במקום הבנפייבר לקחת נורמלקס, כדי שירכך את הצואה (לטענתה הסיבים מנפחים את הצואה), מה עדיף לי לקחת???

דינה שלום, שני המוצרים הנ"ל טובים מאד לריכוך יציאות כטיפול בפיסורה. יש להקפיד על שתיה מרובה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

הי, אני בן 36 ובשנה וחצי האחרונות אני סובל מתופעה של הפרשה מפי הטבעת. ההפרשה היא בצבע כתום ומופיעה בדרך כלל בבוקר כשאני קם. התופעה מגיעה והולכת ולפעמים ייתכן שבוע או יותר בו אין שום הפרשה. כמו כן, מידי פעם אחרי יציאה יש מעט דימום אך גם זה די נדיר ובתחילה חשבתי שיש קשר בין השניים אך בתקופות רבות בהן לא היה דימום כלל עדיין מידי פעם היתה את ההפרשה. מה יכולה להיות הסיבה לתופעה? האם עלי להיות מודאג?

שניר שלום, ככלל הפרשות מעין אלו יכולות להיגרם ממגוון של סיבות כולל איטום לא מושלם של פי הטבעת המאפשר למעט תוכן נוזלי לברוח כאשר אתה לא בשליטה מודעת (למשל בלילה, או בשל פיסטולה סביב פי הטבעת המפרישה תוכן. ספק אם יש קשר בינן לבין דמם קל. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ניתן לנסות למצק את היציאות בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם. אם אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני סובלת מטחורים ופיסורה נבדקתי אצל פרוקטולוג ומטופלת במשחות, שאלתי היא מה גורם לפיסורה לחזור כל פעם מחדש ולמה לפעמים יש מצבים אפילו שאין עצירות יש כמו סתימה בפי הטבעת וקושי ביציאות. והאם יכול להיות מצב של כאבי תופת מטחורים או שזה פיסורה אני לא יודעת באיזה משחה להשתמש לפעמים כשאני מקבלת התקף, קשה לי להבדיל מאיפה בא הכאב הנורא הזה. אשמח לקבל הדרכה בנושא איך לטפל בשני המקרים גם יחד, ועוד רציתי לדעת האם מאכלים מסויימים מחמירים את המצב. אני מיואשת מהמצב של המעגל האין סופי של הבעייה. נ.נ. עברתי ניתוח טחורים לפני זמן רב וזה חזר שוב. תןדה מראש...

אלי שלום, ככלל ניתן לומר שכאבים עזים בפי הטבעת, המתחילים בזמן יציאה (ויכולים להמשך שעות לאחריה) אפייניים יותר לפיסורה, וטחורים לרוב גורמים לכאב עז כאשר ישנו קריש דם בטחור חיצוני, מצב המתאפיין גם בנפיחות מקומית. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. לא ידוע על מאכלים ספציפיים המחמירים פיסורה או טחורים כל עוד אינך סובלת מעצירות, אולם אם את מרגישה שמשהו מחמיר את המצב, מומלץ להמנע מאותחו מאכל. מידע כללי על הטיפול בפיסורה ובטחורים מצורף למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, ברצוני להתייעץ. חבר שלי רוצה לקיים איתי יחסי מין אנאליים, ואני מהססת. האם זה יכול לגרום לטחורין או לבעיות אחרות בפי הטבעת? אם כן, האם יש דרך בה אפשר להיות זהירים ולמרות יחסי מין אנאליים , פי הטבעת לא תפגע? תודה!

שירלי שלום, כעיקרון אין מניעה רפואית לקיום יחסי מין אנאליים כל עוד הם מבוצעים בעדינות ומופסקים אם מישהו מהצדדים חש אי נוחות או כאב. ניתן להשתמש בחומרי סיכה על מנת להחליק את החדירה ולהקטין אולי את הסיכוי לאי נוחות מקומית.