פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, אני בת 20 בריאה בדרך כלל ושלשום גילו אצלי סינוס פלומנדלי בעצם הזנב. אני משרתת בצבא ופינו אותי למיון. לאחר כ 7 שעות ניתחו אותי וניקזו לי את הסינוס היום אחרי יומיים יכולה להגיד שאני מאוד חלשה אבל יש לי בעיה אחרת. כואב לי מאוד באיזור המפשעות(תחושה של פריקה) אני מרגישה גם תחושת אלחוש באותו אזור . עכשיו יש לי מס שאלות: 1. האם יש קשר בין הניתוח לבין הכאב במפשעות. 2. מה מומלץ לעשות בכדי השפצע יחלים כמה שיותר מהר. 3. כיצד ניתן למנוע את חזרתו של הסינוס ומדוע לא עוקרים את הכיס מן השורש. בברכה,

בר שלום, תחושה כפי שאת מתארת בפרק הירך יכולה לעיתים להתרחש כתוצאה מתנוחת השכיבה בזמן הניתוח, ואם זה טרם חלף מומלץ לפנות לרופא לבדיקה על מנת לשקול האם דרושה בדיקת נאורולוג. יש לשטוף את הפצע ניתוחי כ 3 פעמים ביום במים וסבון ולחבוש אותו כך ששולי הפצע ישארו פתוחים. בעת אבצס הרקמה שסביב הסינוס מודלקת מאד וקשה להגדיר היטב את גבולות הסינוס, ולכן באותה עת מבצעים רק את ניתוח "כיבוי השריפה" המיידי של ניקוז האבצס. לעיתים הסינוס נרפא כתוצאה מפעולה זו, אולם פעמים רבות הוא מתמיד ואז דרוש ניתוח מתוכנן לתיקונו. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

שלום רב, מזה כשנה שאני סובל מגירוד בפי הטבעת בעיקר בלילה. במהלך השנה קיבלתי מספר משחות שלא עזרו, לפי חודש הופיע דם בצואה ואובחן שיש לי פיסורה, קיבלתי משחה וסיבים תזונתיים. אני מרגיש כאילו הפיסורה לא יכולה להתרפא עד שאני אפסיק עם הגרד, אני די מיואש מהמצב, אני חייל ולכן לא יכול ללכת לאיזה מרפאה שאני רוצה..

שלום רב, כעיקרון, פיסורה בפי הטבעת יכולה להוות גורם לגרד אנאלי, אולם גרד אינו נחשב גורם לפיסורה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על נושאים אלו מפורט למטה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום, אני סובלת ממעי רגיז (ככל הנראה) המתבטא בשלשולים מרובים. אני מחפשת המלצה לרופא מומחה למעי רגיז. אחד שאני אלך אליו והוא יתייחס אלי, ידבר איתי ויעזור לי להגיע לטיפול מתאים בסבלנות וברצון אמיתי לעזור. כל הרופאים שהייתי אצלם עד היום אמרו לי אין מה לעשות, תלמדי לחיות עם זה ורק רו לסיין את הפגישה ולעבור למטופל הבא. לא אכפת לי ללכת לרופא פרטי ולשלם. אני חברה בכללית. אשמח להמלצות.

שוש שלום, ישנם טיפולים למעי רגיז היכולים לשפר את איכות החיים, ומומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול. אין אתר זה נוהג להמליץ שמית על רופא כזה או אחר.

אני בת 22 וסובלת המון משלשולים, אחרי כל הבדיקות הרופאה אמרה שזה כנראה מעי רגיז. עשו לי בדיקת אנדוסקופיה ומבחינת המעי הכל תקין אך גילו כי יש לי טחורים פנימיים. מאז הבדיקה פעם בכמה ימים אני רואה נקודת דם קטנה ובהירה על הנייר טואלט, יש לי הפרשות צואתיות במשך היום וגרד בפי הטבעת. הרופאה אמרה שבנוגע לטחורים אין מה לעשות כי הם פנימיים ולא מדממים. למה יש את ההפרשות האלו? האדם הנקודת דם פעם בכמה ימים נקראת טחורים מדממים או שאולי זה מפצע בפי הטבעת מניגוב?

סיליה שלום, כעיקרון נקודת דם קטנה ובהירה בניגוב בגיל 22 נגרמת כמעט תמיד מבעיה שפירה כלשהי של פי הטבעת כגון טחורים פנימיים והסיכוי להתפתחות ממצא מסוכן אחר הגורם לדימום בגיל 22 ללא סיפור משפחתי של גידולי מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום רב. בת 49 . סובלת מזה כמה שנים מטחורים מדממים דרגה 3. עברתי מספר קשירות אך הועיל לזמן קצר. לפני כחצי שנה ארוע של טחורים טרומבוטיים.מאז מקפידה על יציאות ומשתמשת על בסיס יומי בשמן פראפין העוזר לי. מבקשת לשאול : 1.פעמים רבות אני נשארת עם תחושה שלא התרוקנתי עד הסוף למרות שהנסיונות "לא מניבים פרי" - מדוע ? האם בשל הטחורים ? 2. שאלה קצת "מוזרה " - מאחר והטחורים יוצאים ביציאה ולוקח זמן מה עד שהרוב נכנס - מזה כשבועיים אני מתפנה בעמידה עם רכינה קדימה - מצאתי שזה עוזר גם לכך שהטחורים לא נשארים בחוץ וגם ברוב הפעמים - לא מדמם ? האם אפשר לאמץ שיטה זו כאורח חיים ? מתנצלת על השאלה- אך זה נשאל מתוך מצוקה אמיתית ורצון לעזור לעצמי... תודה רבה

יעל שלום, טחורים לרוב אינם גורמים לתחושת התרוקנות לא למלאה. להיפך, התרוקנות לא מלאה גורמת פעמים רבות למאמץ ממושך בשירותים ולהתבטאות טחורים. התרוקנות לא מלאה קורית פעמים רבות עקב הרפיה לא מספקת של שרירי רצפת האגן, ואם זה פוגע באיכות חייך ניתן לבצע בירור מוכוון לבעיה זו ולטפל בה, לרוב באמצעות פיזיוטרפיה מיוחדת של רצפת האגן הנקראת ביופידבק. מבחינת צורת ההתרוקנות, איני רואה בצורת ההתרוקנות שאת מתארת בעיה בריאותית כלשהי. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

תודה רבה, פרופ' זמורה , על התשובה המפורטת.

שלום רב, רציתי לדעת כמה זמן מותר/אפשר להשתמש בפרוקטוגליבנול (הנרות),ובאיזה מינון,וכן לברר איפה ניתןלקבל את הטיפול שמוזכר בכתבה - Doppler Guided Hemorrhoidal Artery Ligation (HAL). והאם ניתן להגיע למשל למרפאת חוץ בבית חולים, או שכל כירורג יכול לבצע במרפאתו את הטיפול, ואף בקופת חולים ? תודה.

לילך שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. איו ממש מגבלה להשתמש בנרות פרוקטוגליבנול במינון מתון לטווח ארוך אם זה עוזר לך. Doppler Guided Hemorrhoidal Artery Ligation הנקראת גם HAL מבוצעת על ידי רוב הכירורגים בחדר ניתוח בהרדמה ולמיטב ידיעתי רק על ידי כירורג אחד בארץ באופן מרפאתי. היום מקובל להוסיף לפעולת קשירת עורקי הטחורים גם קשירה חוזרת ונשנית של הטחורים עצמם, הנקראת RAR, ומבוצעת בחדר ניתוח בלבד. הפעולה מבוצעת על ידי מספר כירורגים קולורקטאליים בארץ, גם במערכת הפרטית וגם במערכת הציבורית. בשיבא למשל ניתן לבצע את הפעולה במסגרת ציבורית תוך רכישת הרכיז המתכלה של ה HAL על ידי המטופל. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, שמי משה אני בן 40 ומזה כשבוע אני סובל מכאבי בטן עזים במשך כל שעות היממה, הכאבים מתגברים לאחר האוכל. בנוסף אני סובל שנים מבעיית טחורים ולפני כחודש החל אצלי דימום קל (נראה לאחר הניגוב). יש לציין שהיצאות תקינות ואיני סובל מעצירויות או שילשולים וכן אין לי חום. ביום שישי האחרון ניגשתי לרופא המשפחה וזה לאחר בדיקת בטן וגרון קבע שיש לי דלקת בגרון (זה היה לי מוזר כי הגרון בכלל לא כואב לי) ונתן לי אנטיביוטיקה. לצערי אין שיפור והבטן עדיין מתהפכת (יש לי גזים ואני שומע את הבטן מקרקרת). קראתי שיש קשר בין כאבי הבטן הפתאומיים והדימום לסרטן המעי הגס, אך הרופא שאצלו ביקרתי שלל את הקשר וטען שמדובר בזיהום בבלוטות הלימפה. אשמח לעצתך

משה שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, נדיר שגידול של המעי הגס מתבטא לראשונה בכאבים עזים ללא נפיחות בטנית, עצירות, או חום, אבל כאמור איננו יכולים לבצע אבחנות פרטניות ללא בדיקה. אם אין הטבה תוך ימים ספורים מומלץ לפנות שוב לרופא לבדיקה.

היי אני בן 22 סה"כ בן אדם בריא ואין בעיות. בשנה וחצי האחרונות משום מה לא משנה כמה ינגב עפ מגבונים או בלי ואפילו עם לעשות מקלחת אחרי מצישהו אני מרגיש פתאום קרירות רטיבות בתחתון ומגלה שם פס של צואה. כמעט כל יום זה קורה. אני לא מרגיש כאילו אני עושה קקי בטעות או משהו זה פשוט פתאום בא ואני גם לא נוטה להפליץ בלבוש ככה שזה לא נראלי בגלל זה. מה יכול להיות הבעיה ומה הפתרון לה? לפני שנה וקצת היו לי טחורים חיצוניים במצב סביר אבל מאז לא היה לי כלום יכול להיות שזה קשור? תודה

מושון שלום, ככלל קושי בשליטה בסוכר פי הטבעת די נדיר בגברים בגיל 22, ותאורטית יכול להיות קשור בכל זאת בטחורים פנימיים (בעיקר אם מדובר בהכתמה בלבד). אם אכן מדובר בקושי ביכולת השליטה, ישנו בירור מפורט שניתן לבצע, וטיפולים רבים שיכולים לשפר את איכות החיים. מידע כללי בנושא זה מפורט למטה. אם אתה מעוניין בבירור וטיפול, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

יש לי גידולון קטן בפי הטבעת עם גבולות ברורים,ללא כאב וללא דימום. הרופא אמר שמדובר בטרומב. חיפשתי מונח של "טרומב בפי הטבעת,אך לא מצאתי באף מקום. אני יודעת מה זה טרומב,אך המיקום הוא בעייתי. האם אפשר לקבל הסבר,בבקשה? האם דבר כזה קיים ואם הוא מתאם לתיאור שלי? (אני בת 60)

רונה שלום, ככלל, טרומבוס בפי הטבעת הוא קריש דם הנוצר בטחור חיצוני (ונקרא גם טחור טרומבוטי). לרוב טחור טרומבוטי מתאפיין בנפיחות מקומית ובכאב ניכר בפי הטבעת, והמהלך הטבעי הוא של ספיגה הדרגתית של הטחור בטווח ממוצע של כשבועיים. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה בטווח הזמן שצויין מומלץ לפנות שנית לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלופ רב לך פרופ' נכבד, לאבא שלי בן 65 יש כאבים בפי הטבעת. עשיתי ברור וראיתי שאתה מומחה ועובד בתל השומר ולצערי, לא מנתח מטעם לאומית באסותא (אחרת היה מגיע אלייך במיידי). בכל מקרה, מה זה יכול להיות? חשוב לי לציין שאין לו דימום בזמן היציאות. רק כאבי תופת. אודה להכוונה (והלוואי שיכולתי לשלוח אותו אלייך, אבל אם יצטרך ניתוח לא תוכל לנתח אותו....אתה מבין?)תודה, מרב

מרב שלום, תלונות כפי שאת מתארת מהם סובל אביך יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים טרומבוטיים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם מופיעים סימנים של אבצס כגון חום, נפיחות עם כאב מקומי עז וכד' יש לפנות למיון.

שלום, שמי כרמלית ועברתי לפני כ - 4 שנים ניתוח שרוול (קיצור קיבה) בניתוח עצמו הסתבכתי ונשארה לי דליפה טופלתי בצורה שמרנית במשך כ - חודש וחצי. לאחר כ - שנתיים עלה לי החום ואושפזתי שוב בבית חולים אך התברר שהכל נובע מהניתוח שעברתי לפני שנתיים והדליפה חזרה טופלתי שוב בצורה שמרנית , נכנסתי שוב לניתוח ניקזו לי את חלל הבטן ולאחר מכן נוצרה הפיסטולה שיושבת לי בין הריאה לחזה למעלה. האם אפשר לעשות משהו בנדון? מודה לכם מראש

כרמלית שלום, שאלתך אינה בתחום עיסוק פורום זה. מומלץ להפנותה לפורום השמנת יתר בדוקטורס http://www.doctors.co.il/forum-5272

האם יש סיכון להדבק במחלת מין כלשהי אם בחור החדיר לי אצבע לתוך פי הטבעת? לא ככ יודע אם היו לו חתכים

האם איידס יכול לעבור בצורה כזו?

בן שלום, ככלל, הסיכוי להדבקות במחלת מין כלשהי בהחדרת אצבע שואף לאפס, ובוודאי להדבקות באיידס, הדורשת מגע ניכר עם נוזלי גוף.

מזה שנים שאני סובלת מכאבי בטן תחתונה. הכאב דומה להתכווצות של כמה דקות בהן אני משותקת לחלוטין עד מצב של עילפון. הכאב עובר לבד ללא עזרה של משככי כאבים למיניהם. אין עקביות בהופעת ההתקפים הללו וזה יכול להגיע בכל שעה ובכל יום ולעיתים פעם בתקופה ארוכה. רופא משפחה אמר שהכאב מגיע ממקום גינקולוגי מאחר ומדובר בבטן תחתונה, אבל בזמן האחרון זה מתחיל להתקשר גם להטלת צואה. למשל בהתקף האחרון הוא התלווה בדחף לשירותים ולאחר מכן הרפייה, וכרגע למרות שהכאב נמשך אני בעצירות. האם אפשר לעזור לי ולכוון אותי למרפאה שיכולה לעשות לי בדיקות ולמצוא את הפתרון למצב?? תודה :/

מור שלום, ככלל ניתן לומר שכאבים בבטן התחתונה בדומה לאילו שאת מתארת יכולות לבוא ממקור דרכי העיכול, דרכי השתן, מקור גניקולוגי, ושרירי רצפת האגן. אם את רוצה "להפוך כל אבן" לאתר את מקור הכאב מומלץ לפנות הן לגסטרואנטרולוג, הן לאורולוג, הן לגניקולוג והן לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית ברצפת האגן.

פרופ' זמורה שלום, רציתי לשאול האם אתה יכול להמליץ על המוצר שנקרא Squatty Potty http://www.squattypotty.com/Default.asp אם אין לך תשובה. האם תוכל לכתוב באופן כללי על התיאוריה שאומרת ששירותי כריעה עדיפים על שירותים מודרניים? האם יש לכך סימוכין? כל מה שראיתי מפנה למחקר ישראלי קטן וישן בנושא. איך זה שאף אחד לא חקר ברצינות בעיה כה נפוצה ונוראית כמו טחורים? תודה, משה

משה שלום, ישנן אכן תיאוריות, שנתמכות בין היתר על ידי מומחים מהמזרח הרחוק, שם התרוקנות שכריעה נפוצה יותר, המציעות שהתרוקנות בכריעה היא אנטומית יותר ומקטינה את הסיכוי להפרעות התרוקנות. הקשר לטחורים פחות מוכח. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום , אני בת 37 בהריון בשבוע 27 , לפני הריון היו לי יציואת פעם ביומיים - שלושה , עכשיו ליפמים יש לי 2-3 יציאות ביום , ליפמים על בוקר עם גזים יציאה רכה מאוד, לפני חודשיים היה שלשול במשך יומיים , פעמיים - שלוש ראיתי דם טרי על נייר טואלט , אני יודעת שנשים בהריון סובלות מעצירות ,ואצלי עכשיו להפך יציות כמה פעמים ביום, לאחר שראיתי דם על נייר טואלט ושינוי ביציאות נלחצתי האם יכול להיות שזה כשור לאונקולוגיה ? בתודה מראש, אורלי

אורלי שלום רב, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס או ממצא מסוכן אחר במעי הגורם לדימום בגיל 37 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים שמעט מגורים מתדירות היציאות גבוהים בהרבה. תדירות היציאות שאת מתארת לרוב אינה בעייתית, כל עוד אין שלשול כרוני. בשקלול הסיכוי האפסי שהדמם מבטא משהו מסוכן, לעומת הסיכון בבירור התופעה בעת הריון, נראה לי סביר להמתין מעט ולראות לאן דברים מתפתחים. אם ישנה החמרה כלשהי מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

היי..בת 29 ומזה שכמעט שבועיים אני לא מפסיקה לדמם מפי הטבעת עד למצב שזה מגיע לשלוליות של דם בשירותים. הייתי אצל פרוקטולוג והוא עשה לי בדיקה ע"י החדרת אצבע וטען שזה נובע מטחורים ולא פיסורה.. הוא נתן לי משחת ניפדיפין ונורמלקס. עם הנורמלקס הפסקתי כי לאחר הפעם הראשונה זה גרם לי לשלשול חריף. בינתיים שמה את המשחה כבר יומיים אך אין שיפור. כרגע יש לי עצירות בנוסף (למרות שאני סובלת ממעי רגיז ותדירות תחופה של יציאות). אני לא יודעת מה לעשות..אני כל הזמן מאבדת כמות מאסיבית של דם והרופא אמר לי לחזור אליו רק עוד חודש. מה לגבי קולונסקופיה? אין חשד לסרטן?? אני ממש חוששת כי הדימום לא מפסיק אלא רק מתגבר בכל ישיבה בשירותים

לירון שלום, ככלל, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס או ממצא מסוכן אחר במעי הגורם לדימום בגיל 29 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים גבוהים בהרבה. פיסורה מתאפיינת לרוב בכאב עז בעת היציאה ולאחריה, ואם אינך סובלת מכאב כזה הסיכוי שמקור הדמם הוא בפיסורה אכן נמוך. משחת ניפדיפין מיועדת לטיפול בפיסורה, ואם אינך סובל מפיסורה ספק אם יש מקום להשתמש בה. למרות המעי הרגיז, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. יש לווסת לבד את המינון כדי שלא יגרום ליציאות שלשוליות או מרובות מדי. אם אין הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

בני חייל בן 20 ועבר ניתוח עקב שערה הפוכה. בני כבר חודשיים וחצי בבית בהחלמה ויש לו עדיין חור פתוח. האם זה בסדר שכל כך הרבה זמן החור לא מתאחה? האם משהו לא תקין? יש לציין שהוא לא סובל מכאבים.

אורין שלום, ככלל החלמת פצע לאחר ניתוח לכריתת סינוס פילונידאלי יכולה לקחת מספר שבועות עד מספר חודשים, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה.

אני סובלת שנים מגרד בפי הטבעת. שבעקבות גירוד נוצר רגישות ופצע. הייתי אצל מספר רופאים ולא מצאתי פתרון. זה מטריד ברמה יומיומית. אשמח לקבל אם יש פתרונות .

רונית שלום, גרד אנאלי היא תופעה רפואית ידועה. פעמים רבות אנו לא יודעים בדיוק את סיבתה אצל מטופל ספציפי, ולכן אנו מנסים טיפולים שונים, עד (שלרוב) מצליחים להקל על איכות החיים. הטיפול בגרד כולל מספר קוי טיפול, כולל ייצוב יציאות בתוסף סיבים שימוש בסבונים היפואלרגניים, המנעות משיפשוף ככל שניתן, שימוש במשחות הגנה לעור, דרך נסיון טיפולי בתולעים, המנעות הדרגתית ממרכיבי מזון שונים הידועים כמחמירי גרד, ועד לקוי טיפול יותר "אגרסיביים" במידת הצורך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום ד"ר, עברתי ניתוח בטן עם חתך רוחבי. מעל החתך האזור נוקשה מאוד, חסר תחושה ונראה כמו כאילו מדרגה גדולה בולטת ומכוערת מעל החתך. נאמר לי שזו בצקת. אבל אשמח לקבל הסבר קצת יותר מפורט. מה זו הבצקת הזו? איזה מן נוזל מצטבר באזור הזה? כמה זמן לוקח לזה לרדת, שהאזור כבר לא נוקשה, עד שהתחושה שם חוזרת, והאם המראה הזה של מדרגה יעבור, כלומר האזור יהיה שוב שטוח? תודה על תשובתך ושנה טובה!

ניבה שלום, איני יודע איזה ניתוח עברת ומתי. כעיקרון, עיקר תהליך ריפוי הצלקת מתרחש במחצית השנה הראשונה לאחר הניתוח. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

האם יכול להיות שלתינוק בן חצי שנה נותרים אפססים בפי הטבעת, ממה זה נוצר ואיך לטפל,

דורה שלום, אני מבין מאד את הלחץ שלך כאמא אבל לצערי איני כירורג ילדים ואיני מטפל כדרך שגרה בילדים בגיל זה. מומלץ להוועץ עם כירורג ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים.

שלום דר, אני בת 24, סובלת מפטרת בנרתיק (שהולכת וחוזרת) כבר כמעט 4 שנים זה מלווה גם בגרד בפי הטבעת. לאחרונה ראיתי שיש לי 2 נקודות די קרובות (צבעם אפרפר) בפי הטבעת (ממש לא נראות ככרובית...זה נראה כאילו הם ממש מתחת העור (אחת בולטת יותר) יש לציין שיש לי כפל עור בפי הטבעת (כבר נבדקתי בעבר אצל פרוקטולוג וכירורג) ונאמר שזה כפל עור. האם יכול להיות שהנקודות הנל הם קונדילומה??? גם אם צורתם לא כרובית והם אפורות...

שלום רב, ככלל קונדילומות הן לרוב במבנה כרוביתי. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצדנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כל רופא שבדק אותך יכול לתת יעוץ יותר טוב מאשר יעוץ באינטרנט ללא בדיקה. אם את עדיין לא שקטה, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב. סובלת מזה כמה שנים מטחורים פנימיים מדממים לעיתים וטחורים חיצוניים. לאחר טחורים טרומבוטיים הומלץ לי להשתמש בשמן פראפין ואני משתמשת בו מזה חצי שנה על בסיס יומי - בין 3-4 כפות- ניסיתי מרככים אחרים אך הפראפין מבחינתי היעיל ביותר .האם ניתן להמשיך ולהשתמש בו לתקופה ארוכה? תודה

יעל שלום, מומלץ לנסות להמיר את שמן הפראפין לתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם כגון קונסיל, בנפייבר וכד') או לתכשירים סינטטיים לריכוך יציאות כגון פגלקס ונורמלקס בהם ניתן להשתמש לטווח ארוך. מומלץ להקפיד על שתיה מרובה כהרגל.

תודה רבה על המענה

לפני כמה ימים התחילו לי בזמן העבודה כאבים בפי הטבעת לאחר שעה קלה זה עבר כשחזרתי הביתה זה שוב התחיל גיליתי שיש לי פצע נפוח יחיד על פי הטבעת שלא נכנס חזרה מעצמו אין דימום וכאב לא רציף חיפשתי מידע ולא מצאתי על מה זה יכול להיות רציתי לדעת מה זה יכול להיות ואיך אפשר לטפל בזה

שלום רב, ממצא או תלונות כפי שאתה מתאר יכולים להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אין בינתיים הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם מופיעים סימנים של אבצס כגון חום, נפיחות עם כאב מקומי עז וכד' יש לפנות למיון. צ

לפני כשנה נוצרה פיסורה -אשר לא התרפאה גם לאחר טיפול קונבנציונלי. עם זאת, לאחר כחצי שנה שימוש במשחת רקטוג'סיק [במקום ניפדיפין] גרם לכאב להעלם. אחת לתקופה, בעיקר אם איני שומר על תזונה עשירה בירקות-היציאות קשות, לעיתים מדממות. הכאב אינו עז-למעשה כמעט ואינו קיים, בעיקר אם אני מורח משחה. האם ניתוח מומלץ במקרה זה ואם כן-האם אדרש לשמור על תזונה נכונה, או שמא אוכל לחזור לימי העבר בהם היה חופש לאכול חופשי מבלי לדאוג ליציאות?

אורן שלום, מטרת הטיפול בפיסורה, כולל ניתוח, היא לשפר את איכות החיים, ואם כעת אין פגיעה ניכרת באיכות החיים, איני רואה הכרח בניתוח. יש לציין כי ניתוח פותר לרוב את בעיית הפיסורה הנוכחית, אך אין לו אפקט מניעתי בעתיד, והמניעה הטובה ביותר היא שמירה על ריכוך יציאות לטווח ארוך. מאחר שלרובנו קשה להתמיד בדיאטה לטווח ארוך, וגם מה שאנחנו אוכלים הוא חלק מאיכות החיים שלנו, מומלץ להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם (כגון בנפייבר, קונסיל וכד') ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

איזה תרופה אני יכולה להשתמש לעצירות לאחר ניתוח מעקף קיבה

שלום רב, בעיקרון לאחר ניתוח מעקף קיבה מומלץ להשתמש במרככי יציאות שאינן מגדילות במידה ניכרת את נפח הצואה, כגון פגלקס ונורמלקס.

היה לי יום או יומיים בלבד דימום בצואה, הדימום היה אדום והיה נראה ממש טרי, (כביכול פצע בסום המעי הגס). הדימום הפסיק לאחר יום או יומיים (איני משוכנע שביום הראשון אכן היה דימום, ביום השני הבחנתי בבירור בדימום). מאז עברו כשבועיים והדימום לא חזר, האם זה טחורים או גרוע מזה? והאם צרך להיבדק למרות שהפסיק. אציין, שיש לי לפעמים מעט כאב כמין דגדוג פנימי בפי הטבעת תודה מראש

משה שלום, ככלל שכיח שדימום קל נגרם על ידי בעיות "פשוטות" של פי הטבעת כגון טחורים פנימיים, אולם כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לעיתים במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. איני יודע את גילך, ההסטוריה המשפחתית, וכו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הדמם נמשך או נשנה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום האם יש אפשרות לרפא אי שליטה על סוגרים שנגרם בעקבות ניתוח? הניתוח גרם לשיתוק כמעט לגמרי של האזור המותני וגרם לצורך בקטטרים ויציאות בלתי מבוקרות. האם יש פתרון לבעיה במעיבה מאד על התפקוד היום יומי? תודה על התשובה ואולי הפניה למי שיכול לעזור. נונו ברופאים אבל עד היום ללא מענה מתאים

דידי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ככלל, ישנם היום טיפולים חדשניים רבים שיכולים פעמים רבות לשפר את יכולת השליטה בסוגר פי הטבעת ולשפר את איכות החיים של מטופלים הסובלים מחוסר שליטה, אולם לא כל הטכנולוגיות החדשניות האלו מתאימות לכל אחד, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, מבלי לדעת בדיוק איזה ניתוח עברת, וללא בדיקה. מידע כללי על טיפולים בבעיות שליטה מופיע למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום רב, בן 42, מזה שבוע יש לי דימום כבד עם היציאות. איך שאני מתיישב יוצא המון דם. אין לי בעיה עם היציאות עצמן ואני לא יושב הרבה בשירותים. עשו לי קשירה אצל פרוקטולוג לפני 3 ימים וזה החזיק יום אחד והדימום חזר. ניסיתי לקבוע תור נוסף ויש רק באוקטובר. מה עושים? כל האסלה אדומה מדם.

אלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. כעיקרון קשירת טחורים אינה מיועדת לסיים את הדימום באופן מיידי, אלא ליצור תהליך הגורם להצטלקות בבסיס הטחור, שמקטין את הדימום, בתהליך הדרגתי שנמשך מספר שבועות. אם בינתיים יש דימום מאסיבי הגורם לחולשה, סחרחורת לכד' יש לפנות למיון. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. לגבי אורך התור לרופא המטפל, אין בידי הפורום לסייע בכך.

קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

היי ,שמי מלי בת21. מזה כ10 שנים - יש לי סביב פי הטבעת קפל עור , עם השנים זה גדל ואף נוסף עוד אחד בזמן יציאה אני מרגישה כאבים איומים ומתלווה בדימום לאחר היציאה הכאבים נמשכים שעות כאב בלתי נסבל מה עליי לעשות מה זה בעצם? האם זה מסוכן? יש לציין כשאני לוקחת כדורים משלשים והיציאה רכה ממש רכה אין כאבים!!

מלי שלום, תלונות של כאבים לאחר יציאה שנמשכים שעות לאחריה ומשתפרים בריכוך יציאות מחשידים לפיסורה בפי הטבעת, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כדורים משלשלים אינם מומלצים לטווח ארוך. אם הסמפטומים פוגעים במידה ניכרת באיכות חייך, ומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר אני בן 24, חיי בשגרה לחוצה של לימודים ועבודה, סובל לעתים רחוקות מתופעה מציקה במיוחד באזור פי הטבעת, ביום בהיר מופיע גירוד\כאב (אני מצליח להבחין בין השניים), שמתמשך בדרך כלל ליום אחד ומקסימום יומיים, לא מלווה בדימום ולא בבליטה של כלי דם מחוצה לפי הטבעת, ללא קשיים של יציאות, אך בעיקר גירוד פנימי או כאב עז פנימי. הטיפול שלי מזה שנתיים, רק כאשר הכאב מופיע, שימוש במשחה, כגון פרסטו ג'ל או פרוקטו..., אחת מהן עזרה לי לאלחש באופן זמני את הכאבים אך הן לא פותרות את הבעיה, שאני אישית הגדרתי כטחורים קלים. מה קורה?... האם זה טחורים?..מה כדאי לעשות ?...

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. ככלל תלונות של כאב או גרד לא מאד אופייניות לטחורים, אךלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. מעבר לכך, אם התופעה פוגת במידה ניכרת באיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני בת 18 . כמעט חודשיים סובלת מדימום כאשר אני מנסה לצאת בשירותים על נייר הטואלט - דם אדום טרי , עצירות , אם אני מצליחה לצאת ( בקושי רב מאוד ומאמץ ) הצואה מאוד רכה , לא כמו שהייתה בעבר, עם ריח רע, לעיתים לא יוצא כלום חוץ מהפרשות לבנות כאלה ריריות , מרגישה שלא התרוקנתי מספיק וכואבת לי הבטן , גם בזמן שאני מנסה לצאת זה נורא קשה לי ... לא הלכתי להבדק עד עכשיו בגלל שזה הביך אותי , האם הגיוני שזה טחורים ? כי זה לא כואב לי כלל , אין לי צריבה .. רק התסמינים שתיארתי לך , האם להבדק דחוף ? אני לא רוצה להשמע היפוכנדר אבל קראתי את התסמינים של סרטן מעי הגס שלא נדע ויש לי הרבה מהם - אבל אני צעירה וזה בדרך כלל מגיל 50 + ... אשמח לעצתך הכנה,תודה.

דנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס או ממצא מסוכן אחר במעי הגורם לדימום בגיל 18 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. דימום אנאלי יכול להגם על ידי טחורים פנימיים, כמו גם על ידי מגוון נרחב של סיבות אחרות, אבל קשיי התרוקנו וכאבי בטן אינם נגרמיל לרוב על ידי טחורים, ולכן באם לא חלה בינתיים הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בחור בן 23 ולאחרונה התחלתי לחוש כאבים ליד פי הטבעת. בחנתי מול מראה (עד כמה שניתן) ונראה כאילו יש כמו בליטה נפוחה ליד פי הטבעת. ניתן לראותה רק אם מפרידים בין "חלקי" הישבן. זה כבר כך בשבוע האחרון, ודי מציק ומכאיב. לא כואב ברמה של חוסר תפקוד או של אי יכולת לשבת. מבקש את עצתכם? האם לחכות כמה ימים ולפנות לפרוקטולוג דרך רופא המשפחה שלי, במידה וזה לא עובר? האם מדובר בטחורים, או משהו אחר? ובמידה ואכן מדובר בטחורים, מה בדר"כ כוללת שיטת הטיפול? תודה רבה

אורן שלום, ממצא ותלונות כפי שאתה מתאר יכולים להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, פיסורה, אבצס ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

תודה על התשובה. בעקבות תשובתך 1.לאורך כמה זמן ניתן להשתמש לדוגמה בפגלקס? 2.האמבטיות שהזכרת, חמות?פושרות? והאם הן רק משפרות הרגשה או גם תורמות להירפא? 3.האם לאחר ספיגת הקרישים מהטחור הטרומבוטי הוא עתיד להיעלם או ימשיך להיות נוכח באיזור ולהציק?

אבנר שלום, ניתן להשתמש בפגלקס ללא הגבלה. האמבטיות צריכות להיות חמימות נעימות והן בעיקר מקלות. הריפוי הוא בעיקרו תהליך טבעי. לאחר ספיגת הקריש יכול להשאר קפל עור מסויים שלרוב לא מפריע.

שלום, לפני כמה שעות חוויתי את היציאה הראשונה שלי מאז שהתחלתי להרגיש טחורים לפני מספר ימים (אני בדרך כלל מתפםנה בכזו תדירות), היציאה לא כאבה אבל הניגוב אחריו כן, לא היה דם על הצואה והדבר היחיד ששונה מיציאה רגילה היא טקסטורה שונה מעט. אמא שלי אחות ואחרי הסתכלות על האיזור היא אמרה לי שאלה טחורים, מספר שאלות: 1. אני בן 14, יש לי מה לדאוג בנוגע להופעת טחורים בגיל כזה או שזה פשוט ביש מזל? 2. האם יש צורך לבקר את פרוקטולוג? אם יש אפשרות לטפל בטחורם לבד בלי התערבות רופא אני מעדיף את האפשרות הזו כי זה די מביך ואני מעדיף שאף אחד שאני לא מכיר ייגע לי באיזורים כאלה אלא אם כן זה מחייב. 3. הכאבים מהטחורים לא נוראיים, הםפשוט מציקים, אמא שלי רוצה שאני אשתמש בקרם נגד טחורים אבל אני מעדיף שלא, האם לקרמים יש תכונה מרפאת כלשהי חוץ מהקלה?

שלום רב, אין סיבה להילחץ מהופעת טחורים בגיל 14, בהנחה שזו אכן האבחנה. משחות לרוב אינן מרפאות אלא מקלות את הסבל, ואין הכרח להשתמש בהן. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כן, מומלץ להמנע מישיבה ממושכת ומאמץ ניכר בשירותים. באם יש עדיין סבל סובייקטיבי משמעותי מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב אני בן 46 סובל מזה 10 שנים מטחורים זה היה נסבל עד לפני שמונה חודשים כול החיים שלי השתנו, הפסקתי לעשן ולאחר מכן חודש בערך התחלתי לשלשל בערך 20 פעם ביום עם הרבה דם עשיתי קלונסקופיה ויצא שיש לי קוליטיס כיבית לאורך המעי הגס ,התחלתי לקבל רפסל כבר ארבעה חודשים ישר הפסיק הדם אך הכאב לא הפסיק ,כאבי בטן גזים כאבי פרקים כאב טחורים ,יש לציין שאני גם נוטל מולטי וויטמין וברפיוטיקה של אלטמן ונרות שהתחלתי רק לפני חודש,וגם שומר באוכל ולא אוכל סיבים אמרו שזה מחמיר דלקת . אך בשבועיים האחרונים לא היה לי רפאסל לא קניתי וכבר יומיים שאני נכנס לשירותים יש לי יציאה רגילה אך כשאני מסיים יורד המון אבל המון דם לא ביחד עם היציאה ,כמו ברז שנפתח ולאחר מכן כמו כול יום כאבים אחרי כול יציאה מתנפח פי הטבעת ואני לא יכול לזוז לשעה אני חייב לנוח חזרתי לקחת רפסל אני מקווה שהדם יפסיק האם זה אומר כול החיים אני אקבל רפסל ?אני בטוח שהכאב של הטחורים אחרי כול יציאה גם עם הרפסל לא יפסיק אני לא יודע מה לעשות נמאס לי כבר רוצה לחיות לצאת לעבוד אני מושבט לא עושה כלום הרופא אומר אי אפשר לטפל בטחורים אם יש קוליטיס ,אני לפי דעתי ואני לא רופא לא הקוליטיס שגרמה לטחורים אלא ההפך הטחורים הם אלה שעשו זיהום וגרמו לקוליטיס מאז שהתחלתי לשחות ואני שוחה כול יום שעה (זו שאלה גם) האם יכול להיות שזיהום עבר דרך הפצע של הטחור בזמן השחייה או זיהום אחר לא מהבריכה אוליי בגלל שנכסתי לשירותים ציבוריים?אני לא יודע מה לעשות בבקשה תעזרו לי גסטרו כבר לא עוזר לי כולם מדברים אותו דבר כולם מתכוון לרופאים שמטפלים בי,האם זה נכון אני צריך ליטול תרופות כול החיים ?האם אני אסבול מטחורים וכאבי טחורים כול החיים? האם אני אמשיך לרדת במשקל? בשמונה חודשים ירדתי 13 קילו שוקל היום 79 קילו והגובה שלי זה 182 ,כבר אין לי תיאבון לאוכל ,האם אני אמשיך להיות עצבני כול החיים ?כבר אין לי חברים האם לחזור לעשן עדיף רק שהקוליטיס יעבור? האם צריך לטפל בטחורים ולא בקוליטיס בבקשה תעזרו לי אני לא יודע איך להמשיך כול התכנונים שלי לעתיד כבר הושבטו תכננתי להגר לאוסטרליה ואת זה כבר אני לא יכול לעשות וזה בגלל כול מה שהרופים אומרים שאני אשאר כך כול החיים אשאר חולה כול החיים האם זה נכון? מקווה שתעזרו לי או תפנו אותי למקום הנכון מודה לכם מכול הלב

יוסף שלום, צר לי לשמוע על סבלך. קוליטיס היא מחלה דלקתית כרונית, שאיננו יודעים כיום מה סיבתה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. הסובלים מקוליטיס נוטלים לרוב תרופות לתקופות ארוכות, ולעיתים אף לכל החיים, בכדי להפחית את הסימפטומים ולאפשר להם לתפקד בחיי יומיום עם המחלה. לא נשמע לי שהגעת כרגע למטרה זו, ולכן יש להתייעץ עם הגסטרואנטרולוג המטפל על התאמת טיפול מספק. למיטב ידיעתנו טחורים או שימוש בבריכה או בשירותים ציבוריים אינם גורמים לקוליטיס, ושליטה טובה בקוליטיס היא קריטית בכדי להפחית את הסבל מהטחורים. מציע להמשיך מעקב אצל הגסטרואנטרולוג המטפל להתאמת הטיפול.

שלום רב, אני בהריון שבוע 23 ואני סובלת מדימום של טחורים אני שמה פד כי יש לי דימום אבל לא חזק- אני חושבת שהטחורים אצלי הם חיצוניים כי אני מרגישה אותם וכשאני אחרי יציאה אני מרגישה שהם מתנפחים- כשהייתי אצל הכירורג הוא אמר שאי אפשר לדעת עם זה חיצוני או פנימי אבל בגלל שאני בהריון אי אפשר לעשות בדיקה כדי לאתר עם הדימום הוא פנימי. אני סבלתי מטחורים גם לפני ההריון והיתי אמורה לעבור בדיקה אבל בגלל שנכנסתי להריון אז הרופא אמר לי שלא עושים את הבדיקה הזו בהריון. השאלה שלי עם הדימום הוא פנימי האם זה לא מסוכן? כי עד שאני אעשה את הבדיקה זה יהיה אחרי ההריון ויש עוד כמה חודשיים. תודה.

סיגל שלום, הסיכוי להתפתחות "ממצא מסוכן" כגון סרטן המעי הגס חלילה הגורם לדימום בגיל 23 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. לפי תאורך, סביר שכמות הדם שאת מאבדת אינה משמעותית לגוף. בשקלול הסיכוי האפסי לממצא מסוכן למול הסיכון הנמוך מאד לפגיעה בהריון בשל הבדיקה, ובמגבלה שלא בדקתי אותך, נשמע לי סביר לדחות את הבדיקה עד לאחר הלידה.

שלום רב, אני לא בת 23 כתבתי שאני בשבוע 23 אני בת 40 האם עדין זה לא מסוכן??

היי אני בת 24 עוד מעט סובלת מחיידק הליקובקטר בקיבה המלווה אותי בשלשולים, כתוצאה מהתאפקות ( יש מצב שזה מזה) גדל לי גוש בפי הטבעת אשר מלווה בגרד ואחרי יציאות זה מתנפח מעט השאלה שלי אם זה טחורים או קונדילומה??? (לא יורד לי דם) אני שואלת אם זה קונדילומה כי בפתח הנרתיק יש לי גירודים (למרות שהייתי מיליון פעם אצל רופאת נשים לגבי הגירוד) ולא נאמר לי כלום על קונדילומה. ובעבר הייתי אצל כירורג לגבי הגוש שיש לי בפי הטבעת ונאמר שיש לי טחורים פנימיים ושהגוש הוא כפל עור עדיין אני מעדיפה לשמוע עוד חוות דעת.

יובל שלום, ממצא בפי הטבעת המתנפח לאחר יציאות מתאים יותר לטחור מאשר לקונדילומה, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם את לא שקטה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, בחודשים האחרונים התחלתי לסבול מטחורים, זה בא והולך ולא ממש ניסיתי לטפל בזה פרט לאמבטיות חמות לפעמים. בעוד כמה שבועות אני מתוכנן לנסוע לטיול אופניים של כחודש (הכוונה לרכיבה יומיומית מאומצת על אופניים). אודה לך אם תוכל להתייחס לשאלות הבאות: 1.האם הטיול יכול לגרום לי נזק מיוחד עקב הטחורים וכדאי לבטלו או לשנותו? 2.יש איזשהו טיפול שכדאי לעשות לפני הנסיעה? 3.באילו תכשירים כדאי להצטייד לקראת הנסיעה? 4.יש משהו ספציפי שכדאי לי להקפיד עליו במהלך הנסיעה? תודה והמשך קיץ שמח, איתי.

איתי שלום, כעיקרון אין מניעה לרכב על אופניים ורכיבה אינה מחמירה טחורים, אולם יכולה לגרום לאי נוחות מקומית מסויימת. כדאי להקפיד טרם הנסיעה ובעיקר במהלכה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ להמנע מהתאפקות ממושכת במידת האפשר ולהמנע וישיבות ממושכות בשירותים.

שלום רב הומלץ לי להניח קרח על טחורים חיצונים עם קרישים כדי להקטינם. האכן כך?האם זה יכול לגרום לכוויה? בתודה מראש

אבנר שלום, אין מידע רפואי אמין התומך ביעילות השימוש בקרח כטיפול בטחורים טרומבוטיים, ואנו לא ממליצים לרוב על טיפול זה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. ניתן להשתמש במשחות מקומיות לטיפול בטחורים ובאמבטיות ישיבה על מנת להקל במידת מה על הסבל, ולהתאזר בסבלנות לכשבוע- שבועיים. במידה שאין הטבה או שיש החמרה כלשהי מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

תודה על התשובה. בעקבות תשובתך 1.לאורך כמה זמן ניתן להשתמש לדוגמה בפגלקס? 2.האמבטיות שהזכרת, חמות?פושרות? והאם הן רק משפרות הרגשה או גם תורמות להירפא? 3.האם לאחר ספיגת הקרישים מהטחור הטרומבוטי הוא עתיד להיעלם או ימשיך להיות נוכח באיזור ולהציק? בתודה

שלום , אתמול בלילה התעוררתי עם כאבים חזקים מאוד מאוד בבטן התחתונה , זה הרגיש לי כאילו אני צריכה ללכת אני מתאפקת המון זמן חא לעשות פיפי אבל בעצם לא היה לי פיפי בכלל , הלכתי לשירותים וניסתי לעשות פיפי וכשיורד לי פיפי הבטן יותר כאבה , מין כאב חזק מאוד שאי אפשר להתיישר ממנו ביימתי צריכה לשבת מקופלת רגלים צמוד לבטן בשירותים במשך חמש דק בערך והכאב היה מאוד חזק ! הלכתי בכיפוף גב לחדר שינה שלי וניסיתי להרשם אך בשום מצב לא הצלחתי ליישר את הגוף הוא היה חיה להיות מקופל , מה זה ? ממה זה יכול לנבוע ? אובחנתי בעבר בפוליפ בכיס המרה . האם זה כשור ? הכאב עבר לי בבוקר למחרת אומנם עדין קצת כואב אבל לא משהו קריטי שרי אפשר לזוז בגללו כמו שהיה לי בלילה . אשמח לתשובה , תודה

לאה שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה את סובלת ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. באם הכאב נמשך או נשנה מומלץ לפנות למיון או לרופא/ת המשפחה לבדיקה.

שלום, אני אחרי לידה, סובלת מאז שאני זוכרת מיציאות לא סדירות שכמובן החמירו את הטחורים בהריון האחרון. הייתי אצל פרוקטולוג ולמרות שהכאב מורגש בטחורים החיצוניים הוא מצא 3 טחורים פנימיים שלדעתו כדאי לקשור. באותו ביקור כבר ביצענו קשירה ראשונה ומאז הדמם פסק. אני משתדלת להקפיד על יציאות סדירות ורכות. האם יש הכרח בקשירת שני הטחורים הנוספים? (הכאבים לאחר הקשירה היו נוראיים!) האם ניתן לעשות משהו לגבי טחורים חיצוניים (מפריע לי אסטטית) תודה מראש

שלום רב, המטרה בטיפול בטחורים היא לשפר את איכות החיים, ולכן עלייך להחליט אם איכות חייך דורשת טיפול נוסף, כגון קשירת טחורים, או לא. אין חובה לקשור טחורים פנימיים אם הם לא מציקים. הטיפול היחידי שיעיל לטחורים חיצוניים הוא ניתוח לכריתת טחורים, ניתוח יעיל מאד ובעל שיעור סיבוכים נמוך, אך כרוך בתקופת החלמה קשה של כאבים ניכרים. לשיקולך, האם הסבל הסובייקטיבי שלך מספיק ניכר על מנת לעבור ניתוח זה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, לפני כחמישה ימים עברתי ניקוז אבסס בהרדמה מלאה. הפצע הושאר פתוח והוראות הרופא היו לשטוף מספר פעמים ביום ולשים תחבושת לספיגת הפרשות. עכשיו שאלותי הן כמה זמן הפצע אמור להפריש? ותוך כמה זמן הוא אמור להסגר? האם הוא נסגר סופית וישאר באיזור עדיין "מכתש" ? והאם שטיפה 3 פעמים ביום מספיקה? כמה זמן אני אמור לשטוף את הפצע לחבוש? צורת הפצע היא אובלית ומימדיו הם 3 ס"מ בצד הרחב 1.5-2 ס"מ בצד הצר ו1.5 בערך עומק. הפצע כעת בצבע ורוד אדמדם ואין לי כאבים מיוחדים חוץ מאי נוחות כללית.

אבי שלום, מתאור הפצע שלך, ובמגבלה שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, עושה רושם שהפצע שלך המהלך ריפוי תקין. ריפוי פצע כזה יכול להמשך מספר שבועות, ושטיפה והחלפת חבישה 3 פעמים ביום היא סבירה. בסיום הריפוי אמורה לנשאר צלקת, אך יתכן שישאר גם הסינוס הפילונידאלי, שהוא הגורם הראשוני לאבצס, ויתכן שזה ידרוש טיפול כירורגי מאוחר יותר. מומלץ להיות במעקב הכירורג המנתח או מרפאת המחלקה המנתחת לוודא כי תהליך ההחלמה תקין. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות שיטה חדשה יחסית לטיפול בסינוס פילונידאלי כוללת כריתה של מרכז התהליך בלבד בעזרת סכין עגולה שנקראת טרפיין. בשיטה זו הטראומה לרקמה פחותה, ההתאוששות מהירה יותר, אך שיעור חזרת הסינוס לאחר הניתוח מעט גבוה יותר.

פרופסור זמורה תודה על המענה, אבל אצלי המנתח טוען שהוא כורת את הפיסורה ובעצם משאיר אותה פתוחה בקיצור מגדיל את הפצע שאמור להתרפא בעצמו, החששות שלי מההחלמה שלא תהיה קשה . אשמח להתייחסותך תודה

גאולה שלום, ישנן שיטות ניתוחיות שונות לטיפול בפיסורה. ממליץ כי תתייעצי בפירוט עם המנתח לגבי הפעולה שהוא עומד לבצע ותקופת ההחלמה הצפויה לאחריה.

שלום רב. בעברי לימפומה של המעי הדק (לפני עשר שנים)NHL' מפושטת מאוד. מאז הכימוטרפיה ברימיסיה מוחלטת. מזה כשנה סובלת מגרודים , טחורים וכאבים באזור פי הטבעת באופן סדיר. בכל יציאה הכאבים הופכים קשים ביותר ומתחיל דימום שממשיך יחד עם הכאבים עוד מספר שעות. אני נוטלת אספרין באופן קבוע. לאחרונה החמיר המצב ונקבע לי תור ליעוץ גסטרו (תורים של הכללית בבלינסון- לוקח הרבה זמן.)אינני סובלת מעצירות אך ירדתי במשקל לאחרונה. אשמח מאוד לחוות דעתך בהקדם. בוודאי שאעשה קולוניסקופיה אבל שאלתי היא האם זה נשמע כמו דלקת מקומית או שמא תרחיש גרוע בהרבה? הרבה תודה מראש. אלונה

אלונה שלום, פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים ועוד. למרות שסובייקטיבית אינך סובלת מעצירות, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. במקביל לבדיקת גסטרואנטרולוג, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום עברתי ניתוח פיסורה לפני חודש אין הטבה בכלל הרופא טוען שיקח זמן לריפוי כי הפיסורה כרונית וגדולה מאוד, האם כדאי לשקול ניתוח נוסף ?? או לחכות והפיסורה תחלים בסוף??

טוניה שלום, ככלל במרבית המקרים של ניתוח לפיסורה, אמור להיות שיפור משמעותי אחרי חודש, אך יש לציין שלכל אחד יש קצב החלמה אישי. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום, לאחר לידה החל לי כאב ודימום קל בזמן ולאחר יציאות. רופאת המשפחה נתנה לי ניפדיפין והפנתה אותי לפרוקטולוג. לאחר שבוע של שימוש במשחה חשתי הקלה מסוימת. כאשר הגעתי לפרוקטולוג הוא קבע שיש לי פיסורה ואמר לי להשתמש ברטרוגסיק למשך שלושה שבועות. התחלתי את השימוש אך המשחה גורמת לכאבי ראש בלתי נסבלים. האם אפשר לחזור להשתמש בניפדיפין (שלא גרמה לי לתופעות לוואי)?האם היא זהה לרקטוגסיק מבחינת השפעה? תודה

סיוון שלום, רקטוג'זיק וניפדיפין הן 2 תרופות שונות שמיועדות לעשות את אותה הפעולה, ושיעור ההצלחה שלהן דומה, ולכן אם יש תופעת לואי של רקטוג'זיק מומלץ לחזור לניפדיפין, למריחה סביב פי הטבעת 4 פעמים ביום ל 6 שבועות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

צהריים טובים, אני בן 24 בריא מאוד לא הייתי חולה מעל 6 שנים במהלך הימים האחרונים אני מוצא את עצמי מרגיש בנוכחות של פי הטבעת שלי שמלווה בביקור בשירותים לפחות 3-4 פעמים ביום. אני לא סובל מכאבים! אני מרגיש את פי הטבעת במהלך היום כאילו משו נוגע בו והופך אותו למורגש. (מקווה שזה מובן) הצואה שלי ירוקה אבל זה לא משו חריג זה קורה לי המון פעמים מאז שאני אוכל מזון ירוק מה שחריג זה העובדה שבמהלך הוצאת הצואה יוצא כמו ג'ל שקוף (במרקם של נזלת) מספר הפעמים שאני מבקר את השירותים עלה מ1 ליום ל3-4 ולאחר הוצאת הצוואה אין תחושה של התרוקנות כאילו עדין יש מה להוציא אבל כלום לא יוצא. שאלתי: האם מדובר במשו שבשבילו אני אמור לפנות לרופא? זה לא פוגע לי במהלך היום אבל זה כן שינוי חריג בסדר היום. תודה על ההתייחסות המשך יום מעולה!

שלום רב, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בכלליות ניתן לומר שהתופעה שאתה מתאר לא נשמעת לי מצב רפואי דחוף, וניתן להמתין מספר ימים או אף שבועות ספורים לראות אם היא חולפת. אם לא, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני נמצאת בטיול בחול ועקב אכילת אוכל מקולקל שילשלתי במשך יומיים,השלשול הפסיק אך מאז בערך שבוע ישנו מן גירוי בפי הטבעת משהו שלא ככ משפיע במהלך היום אבל בעת יציאות זה מעט שורף כשמנגבים,מה עלולה להיות הבעיה?

שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. אם הבעיה לא נפתרת לאחר חזרתכם לארץ מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, אני בשבוע 22 להריון ויצאו לי טחורים חיצוניים - יש לי דימום אבל ביומיים האחרונים הוא די חזק - שמתי פד כי זה מלכלך לי את התחתונים. הדימום לא מפסיק. שאלה שלי האם זה מסוכן בהריון? יש ליתור לכירורג רק בעוד שבוע האם זה מאוחר מדי? האם יש טיפול לזה בהריון? (גם לפני ההריון סבלתי מטחורים והיה לי דימום אבל הוא היה מפסיק לא כמו עכשיו שזה כמו מחזור.

סיגל שלום, בעיקרון טחורים מחמירים פעמים רבות בזמן הריון וכמעט אף עפם לא מדובר בדמם מסוכן. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, המותרים כולם לשימוש בהריון. מומלץ לעקוב אחר ספירות דם ואם מופיעה אנמיה ניכרת, חולשה וכד יש לפנות דחוף לרופא. בכל מקרה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, הילדה שלי בת 17 חולה מזה כשנתיים באנורקסיה. לפני כחצי שנה עברה בדיקת קולונוסקופיה עקב דימומים. הבדיקה נמשכה זמן רב מהמצופה. כשלושה חודשים לאחר הבדיקה אירעה לה צניחת רקטום מלאה שאובחנה ע"י כירורג שהמליץ להמתין ולא לגשת לניתוח עקב סיכויי הצלחה נמוכים בניתוח מסוג זה. מאז יש לה צניחה כמעט כל יום ולעיתים מספר פעמים ביום. שאלותיי: 1. האם יתכן שהקולונוסקופיה עצמה גרמה לצניחה? 2.האם כדאי להמתין עם המוצא הניתוחי? 3. מהם סיכויי ההצלחה של ניתוח מסוג זה? תודה רבה!

דניאל שלום רב, קולונוסקופיה אינה גורמת לצניחת רקטום, וקשר הזמנים הוא אקראי (או שהקולונוסקופיה בוצעה עקב תלונות שבסופו של דבר התבררו כנגרמות על ידי פרולפס פנימי שהפך אח"כ לחיצוני). כעיקרון, סיכויי ההצלחה של ניתוחים לפרולפס הם גבוהים, אך ריפוי הרקמות תלוי ביכולת הריפוי של הגוף, או במילים אחרות- במצב התזונתי. במילים אחרות- אם המצב התזונתי תקין- מומלץ לבצע ניתוח לתקן את הפרולפס. אם המצב התזונתי ירוד עקב האנורקסיה- מומלץ להעריך את המצב התזונתי ואת הסיכוי לשפרו ולפי זה לתזמן נכון את הניתוח. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.