פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

זה כחמש שנים יש לי צואה "נחשית", רכה ובהירה. במהלך התקופה הזו עשיתי בדיקות צואה וכולן יצאו תקינות. לאחרונה לעניין הזה נוספו גם גזים בריחות מאוד לא נעימים והופיעה פיסורה בפי הטבעת שלי. האם יש קשר בין סוג הצואה שתיארתי להופעת בעיות כמו פיסורה וטחורים? אודה על התשובה.

ליאור שלום, "צואה נחשית" אינו מונח רפואי ברור ולכן קשה לי לענות תשובה מוסמכת. אם אתה לא שקט, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום. שמי דוברת, בת 30. מזה שונים אני סובלת מדימום טרי ובהיר בצואה וגם בעת הניגוב. הדימום לפעמים מפסיק ולפעמים מופיע. בזמן האחרון אני חשה בגוש/בלוטה בפי הטבעת שכניראה מדממת בעת הטלת הצואה. לעיתים מגרד לי בפי הטבעת. אני מקפידה על ניקיון ומנסה לשתות כמה שיותצר. רוב היצחאות שלי הן קשות ויבשות הכרוחות במאמץ בזמן השיבה בשירותים. נקבע לי תור לפרוקטולוג לחודש הבא. אני מאוד חוששת שמא יש לי סרטן בפי הטבעת או דבר אחר חמור. מקווה מדובר רק בטחורים. על מה מצביעים הסימנים שציינתי? ומה ניתן לעשות כדי לשפר? אודה לתשובה מהירה...

דוברת שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן בפי הטבעת או ממצא מסוכן אחר במעי הגורם לדימום בגיל 30 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לרוב במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. במקרה שלך סביר שניתן יהיה להסתק בבדיקה חלקית, הסוקרת את מקטע המעי ממנו יכול לבוא דם טרי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא באיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום דר! אני בה אחרימלידה שלישית , אמנם קיסרית, אבל כבר מהלידה השמיה סבלתי מטחורים נוראים שנעלמו קצת לאחר הלידה. ילדתי בתחילת החודש והטחורים נלמו כמעט קליל (נשארו חתיחות עור רפויות מחוץ לפי הטבעת שקשה להחזירם למקום). חג שבועות לא ממש עשה טוב למערכת העיכול שלי ולאח שלשול רציני הופיע טחור כואב מיוחד מלווה בפיסורה. הצלחתי להחזיר את הטחור למקום, אולם בכל יציאה הוא יוצא שוב. מתי אוכל ללכת לבדיקת פרוקטולוג לצורך בחינת טיפול רציני יותר ממשחות ונרות?

נועה שלום רב, את מוזמנת לבדיקת פרוקטולוג מתי שנוח לך. הממצאים שאת מתארת לא מונעים בדיקה אצל פרוקטולוג- להיפך, עדיף שיתרשם מהמצב כמות שהוא.

שלום וברכה, אדם בן ארבעים עם עבר הרבה שנים של טחורים פנימיים עם דימום שבא והולך אחר מספר ימים, בעבר נבדק עם מכשיר פעמיים ושני רופאים קבעו שהדימום מהטחורים, ועשה גם קשירה פעם אחת, עכשיו מספר ימים שוב רואה דם, האם נשייך את זה לטחורים או כדאי לעשות בדיקת קולונוסקופיה? רב תודות.

יוסי שלום רב, דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים פנימיים ועוד. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן לרוב במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה של פי הטבעת וגם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. בכל מקרה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בעקבות אכילה של אוכל עשיר בדגנים ללא שתיה מרובה ,הטחורים נהיו גדולים ונהיה קשה לעשות את הצרכים בשרותים.הפסקתי עם האוכל ,אך במשך 3 ימים יש איבוד דם עם הצואה רב מאד .אין כאבים ביציאה ,אך אני מאבדת הרבה דם .כמה זמן איבוד הדם עלול להמשך ? האם יש טיפול תקופתי שאתה יכול להמליץ אליו ?

שלום רב, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

היו לי תקופות שראיתי על נייר הטואלט/מגבונים דם אחרי שעשיתי צרכים. לא היו כאבים, והרופא ששאלתי לפני כמה שנים אמר שזה לא רציני. ביומיים האחרונים קורה משהו שלא קרה לי אף פעם: אני רואה יותר דם על המגבונים אחרי שאני עושה צרכים, ובאסלה המים נהיים בצבע דם. כנראה שיש דימום רציני יותר עכשיו. מה זה יכול להיות? לא ידוע לי על היסטוריה משפחתית של טחורים או משהו כזה. האם צריך להיבדק מיד, או שצריך לחכות כמה ימים לראות אם זה עובר? תודה רבה.

שלום רב, דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים פנימיים ועוד. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה של פי הטבעת וגם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

הדימום שהיה לי (שכתבתי בהודעה הראשונה) נעלם. זאת אומרת שהיה דימום למשך יומיים שלושה, ואז נעלם כל הדימום. האם עדיין מומלץ שאבדק או שבכל מקרה כדאי להיבדק? תודה רבה!

שלום , מזה זמן שאני זוכר את עצמי היציאות שלי היו בתכופות של פעמיים בשבוע, לאחרונה העצירות חזקה יותר זה יכול גם להגיע לשבוע ללא יציאות , לעולם לא הרגשתי תחושת אי יכולת להתנקות כמו שאני מרגיש לאחרונה ואם אני מצליח אז זאת כמות קטנה , אתמול ביציאה לפתע היה לי יציאה מימית לגמרי זיהיתי משהו אדום בצואה אני לא בטוח שזה דם אוכל שאכלתי לפני שבועיים ומעלה ! אני נורא חושש ממצאים מדאיגים אלו , בן 23 דעתכם?

אליקו שלום, העצירות שאתה מתאר יכולה להגרם ממגוון של סיבות כולל הפרעה הורמונאלית כזו או אחרת, תסמונת המעי העצל, מחלה מולדת בה ישנה בעיה בעצבוב המעי (הנקראת הירשפונג) ועוד. הממצא החד פעמי של יציאה מימית עם תוכן אדום כשלעצמו אינו מדאיג. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

אני בן 17.7 ולעיתים רחוקות יש לי צואה צפה. בערך פעם בחודש למשך 2-3 ימים הצואה שלי צפה. הלכתי לרופא והוא אמר לי שזה לא מחלה וזה דבר טבעי וכו'.. בקיצור לא כלכך עזר לי. אני דיי מוטרד מזה,ולפי הבדיקות דם האחרונות שלי (לפני כמה חודשים) ראו שהברזל שלי טיפה חסר וסה"כ הכל בסדר (לפי דברי הרופא). מה אתה ממליץ לעשות? תודה וחג שמח.

שלום רב, הממצא שאתה מתאר אינו מצביע כשלעצמו על בעיה רפואית כזו או אחרת וסביר שאינו קשור ח=לחסר ברזל.

אני בן 79 וזמן רב יש לי כאבי בטן ועצירות מתמשכת,כמו כן יש לי ירידה דרסטית במשקל (כ-15 ק"ג במשקל במשך כשנה ורבע בערך) עלי לציין שאני חולה בלימפומה, אבל רק במעקב ולא מקבל שום טיפול כימותרפי וכו' ההמטולוג לא בהכרח משייך את הבעיות האלה למחלת הלימפומה והגסטרולוגים לאחר קולונסקופיה תקינה מציע לי לבצע בדיקות של: דפקוגרפיה, אולטרא-סאונד טרנס רקטלי, ומדידת לחצים בפי הטבעת מנומטריה רקטלית. ידוע לי שבדיקות אלה כרוכות בצורה פולשנית ולא נעימות בכלל. שאלתי היא האם בבדיקות אלה ניתן לברר גם את הסיבות לירידה במשקל(מה שמדאיג אותי מאוד) או שרק בנושא כאבי הבטן והעצירות. תודה על תשובתכם.

גידי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בדיקות של מבנה ותפקוד רצפת האגן ותנועתיות המעי כפי שתארת נכללים בבירור עצירות אולם לרוב אינם קשורים לירידה במשקל. אם הירידה במשקל היא הדבר העיקרי שמפריע לך, סביר שכדאי להשקיע את עיקר המאמצים לכוון אחר. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום ד"ר זמורה, כיצד ניתן לקבוע איתך תור בפרטי? לא הצלחתי למצוא באינטרנט מלבד בשיבא ובמרפאה בהרצליה בה אתה כבר לא מקבל קהל. תודה

מקבל קהל בהרצליה, ניתן לקבוע תור בטלפון כוכבית 9599 מכל טלפון.

שלום פרופ'! לבעלי יש גרד בפי הטבעת במשך כבר כמה חודשים. לפני כחודש אותם התסמינים החלו להופיע גם אצלי (גרד, כאבים, פצעים). לאחר בדיקת צואה נשללו תולעים. בביקור אצל הפרוקטולוג נאמר לבעלי שהוא סובל מפיסולה. אך למיטב ידיעתי פיסולה אינה מדבקת, ואני נדבקתי ממנו בוודאות. איזה גורם מדבק ישנו לגרד? ומה הטיפול בו? בבקשה עזרה... תודה מראש!

מאיה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. רוב הסיבות לגרד אנאלי אינן זיהומיות ולכן גם אינן מדבקות, והסיבות הזיהומיות העיקריות יכולות אכן להיות תולעים או טפילים. פיסטולה אינה מדבקת, והפרשה ניכרת ממנה יכולה לגרום לגרד אנאלי. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום, בני בן שנתיים וחצי התלונן על כאבים בפי הטבעת, כשנגעתי הרגשתי גולה. הרופא אמר לעקוב אחרי זה ועכשיו ניראה שזה גדל קצת. אני ממש בלחץ. מה זה יכול להיות ?

ליהי שלום, אני מבין מאד את הלחץ שלך כאמא אבל לצערי איני כירורג ילדים ואיני מטפל כדרך שגרה בילדים בגיל זה. מומלץ להוועץ עם כירורג ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים.

שלום. בת 21. זה מספר ימים שאני סובלת מדקירות/עקצוצים בפי הטבעת. וגם מין הרגשה כאילו משהו תקוע שם. היציאות שלי רגילות. מה יכולה להיות הסיבה לדקירות? תודה מראש

לנה שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה, אבצס, ועוד אפשרויות רבות. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם התופעה נמשכת או מחמירה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, יש לי בפי הטבעת פוליפ אחד גדול ועוד כמה פוליפים קטנים. עומדים להוריד לי בניתוח את הפוליפ הגדול. אך איני יודע אם המנתח יוריד גם את הפוליפים הקטנים. באופן כללי, האם כדאי לבקש מהמנתח להוריד גם את הפוליפים הקטנים? או שמקובל להשאירם ולפקח עליהם שלא יגדלו? בברכה, אלעד.

אלעד שלום, ככלל אם אכן מדובר בפוליפים מהוג להסירם. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת בשאלה ספציפית זו טרם הניתוח.

האם התרוקנות קיבה איטית יכולה לגרום לבעיה בספיגת חומרים תזונתיים?

בנוסף, האם יש ריפוי למצב של התרוקנות קיבה איטית? (חוץ ממוטיליום שלא עוזר). האם מדובר במצב שיכול לחלוף כפי שהופיע? (הופיע לאחר שנים של בולמיה ונמשך פחות משנה, האם יכול לחלוף או להשתפר עם הפסקת הבולמיה?)

נועה שלום, כעיקרון התרוקנות קיבה איטית יכולה לגרום לאי נוחות ניכרת אך לרוב לא גורמת לפגיעה סבפיגת המזון. מעבר לכך מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול לייעוץ והכוונת הטיפול.

שלום פרופ'. אני קיבלתי היום תוצאות של MRI אגן שמטרתו היתה לבדוק את מצבה של הפיסולה שלי (שפעילה כבר שנה) הממצאים:בשעה 10 הודגמה פיסטולות פריאנליות דרגה 1 אינטרספינקטרית. השאלה שלי היא האם הפיסטולה מסתעפת? מדועה כתבו פיסטולות ולא רק פיסטולה? הם לא אמורים גם לציין מה גובה הפיסטולה? במילים ארות אני אשמח אם תוכל להסביר לי מה תכלס הממצאים.. תודה רבה מראש

אלי שלום, הממצאים כפי שתארת אותם לא אומרים הרבה, ומהתשובה הזו בלבד קשה לי לתת לך יעוץ אמין כלשהו. מומלץ להווצץ במשמעות התשובה עם מי ששלח אותך לבדיקה זו ויכול אולי להבין את משמעות התשובה לאור ממצאי בדיקתו. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

בני החייל עבר ניתוח של ניקוז אפצס. עקב סינוס פולינידלי באוגוסט 2012 ולפני שבוע שוב באותו מקום.במשך השבוע הוא חש כאבים עזים בלחי הימנית של עכוזו והיום לאחר סי.טי. ראו כי יש לו גוש מזוהם באזור הכואב והוא שוב עבר ניתוח לניקוז האפצס. האם יתכן שבעקבות הניקוז הראשון הזיהום נדד? האם ניתוח כריתת האזור הנגוע יעזור במניעת זיהומים עתידיים? תודה, איריס

איריס שלום, לרוב ניתוח לניקוז אבצס רק פותר את הבעיה הדחופה של האבצס (מעיין "כיבוי שריפה") ואינו מרפא את הסינוס מיסודו, ולכן אבצס יכול להופיע שוב, ואולי אף "לנדוד". מסיבה זו, סביר שלאחר ריפוי המקום מהאבצס יומלץ לבנך לעבור ניתוח אלרטיבי במטרה לרפא את הסינוס. מידע כללי על סינוס פילונידאלי מפורט למטה. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

א.ג.נ. אני בן 42, הומוסקסואל. בשנה האחרונה, עברתי 4 ניתוחים בפי הטבעת, פעמיים היה אבצס ופעמיים פיסטולה. אני מקיים מין אנאלי ומקפיד לעשות חוקן לפני המין באמצעות ברז שאני מכניס לפי הטבעת ומזרים מים פנימה. האם אני יוצר לעצמי את הבעיה החוזרת של האבצס והפיסטולה בגלל החוקנים? האם יש קשר בין המצב הרפואי למין אנאלי? אנא תשובתכם בהקדם. תומר

שלום רב, לרוב אין קשר בין יחסי מין אנאליים לאבצס או להווצרות פיסטולה. יחד עם זאת, ישנם סוגי ניתוחים לתיקון פיסטולה, בהם מומלץ להמנע מיחסי מין אנאליים בעת ההחלמה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי להכיר את כל פרטי המקרה.

תודה על תשובתך, ומה בעניין החוקרן שאני עושה? האם אני מזיק לעצמי?

שאני מכניסה אצבע לפי הטבעת אני מרגישה כמו ג'ולה קטנה האם מדובר בטחורים פנימיים???? שאני נוגעת אני מרגישה כאב מה עלי לעשות??????

תהל שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הממצא מפריע לך או מטריד אותך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

יש לי פיסורה כבר חודש ימים אני מטפלת במשחת ניפינדפין אוכלת פירות וירקות ובמקביל שותה הרבה מים היו לי כמה ימים של "שקט מהכאביםך אתמול בלילה היו לי שוב כאבי תופת מה עליי לעשות אני גם שוטפת את המקום לפחות פעמיים ביום איזה פירות וירקות יכולים להזיק לפיסורה?

אנה שלום, פירות וירקות כשלעצמם אינם מזיקים לפיסורה, אולם מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כעיקרון פיסורה היא בעיה המציקה לאיכות לחיים, ולכן רק את יכולה לקבוע כמה את סובלת ומתי את מעוניינת "לשדרג" את הטיפול. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום לפרו' זמורה! אני כ-4 שנים לאחר ניתוח כריתת מעי גס ויצירת פאוץ,עקב החמרה של קוליטיס. אני מרגישה טוב,נוטלת קבוע VSL3. הבעיה היחידה והמשמעותית שפוגעת באיכות חיי הם: גאזים מרעישים בשעת מתן צואה.זה מונע ממני להיכנס לשירותים בחברה ובמקום ציבורי ומקשה על חיי. האם יש תרופה כלהי שיכולה לשפר את איכות חיי ולהפחית "רעשים"אלו? בתודה מראש,ענבר.

ענבר שלום, גזים נובעים לרוב מפעילות חיידקים במעי ואין טיפול רפואי מאד יעיל בהם. ניתן לנסות להשתמש התכשירים סופחי גז שניתן לרכוש בבתי מרקחת ללא מרשם.

שלום פרופסור זמורה, אני בת 37 3 ילדים - עשרה חודשים אחרי לידה,הייתי בביקור אצל פרוקטלוגית ואלה הם התוצאות: טחורים חיצוניים פיברוטים מחוברים לטחורים פנימיים גדולים. רקטוסקופיה עד 10 רירית תקינה צואה תקין, טחורים פנימיים גדושים מחוברים חיצוני לא ניתן לקשור. האם מומלץ ניתוח כריתה? מהם האפשרויות האחרות. והאם כריתה קונבנציונלית תבטיח בריאות תקינה?

איילת שלום רב, טחורים הם לרוב בעיה של איכות חיים ולכן האינדיקציה לניתוח נקבעת לפי מידת סבלך ולא לפי המראה בבדיקה. בעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. במידה שאינך שלימה עם היעוץ שקיבלת ניתן לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

פרופסור זמורה, בהחלט למדתי כאן מתשובתך על מגוון האפשרויות. אתה צודק בהחלט, לגבי איכות החיים ניתן לחיות עם בעייה זו , אלא שאני חששתי כי מהרגע שאני לא מטפלת אני פוגעת בבריאותי,ואולי ליצור ולגרור בעיה אחרת חמורה יותר. אני אצטרך לשקול ולבחור את אחד הטיפולים,איכות החיים שלי לא נפגעו כליל , אולי המראה וההרגשה יותר תופסים נפח, תרתי משמע. שוב תודה רבה. המשך יום טוב.

שמי דנה, בת 21, בריאה בדרך כלל. היום אחרי שהטלתי את הצואה שלי היה לי בעת הניגוב כתם גדול של דם. אין לי תסמינים נוספים.. היו לי השבוע כאבי בטן קלים שחלפו מעצמם לחלוטין.. האם יש סיבה לחשוש?? ממה עלול לנבוע הדימום?

דנה שלום, הסיכוי להתפתחות גידול של המעי הגס או ממצא מסוכן אחר במעי הגורם לדימום בגיל 21 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם התלונות חוזרות מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בני בן 3 והתלונן על כאבים כשמנגבים לו את הטוסיק לאחר מתן צואה. כשמסתכלים על הטוסיק לא רואים כלום מלבד אדמומיות אך הצלחנו לצלם את מה שיוצא ממנו בזמן הצואה וזה נראה כמו גוש בשר גדול שלטענת רופאת הילדים אולי מדובר בפרופלס .אנא הסבר מה זה ,ממה נובע ?ומהן דרכי הטיפול בבקשה

איילה שלום, איני כירורג ילדים איני מטפל כדרך שגרה בילדים בגיל זה. מומלץ לפנות לכירורג ילדים או לגסטרואנטרולוג ילדים לבירור והכוונת הטיפול.

ד"ר זמורה שלום אני בת 22 ואני סובלת כבר שנה מכאבים ובליטה בפי הטבעת. ניסיתי לטפל בכאבים או בטחורים בכל סוגי הנרות והמשכות האפשריים, הם עזרו לי מעט עם הכאבים אך הם בכל זאת חוזרים ולא העבירו את הבליטה שניתן לומר גדולה. היום נבדקתי אצל כירורג והוא אמר לי שלפי הבדיקה אין לי טחורים וזוהי חתיכת עור שאני צריכה ללמוד לחיות איתה. ראשית, הייתי רוצה לשאול אם אין לי טחורים מאיפה מגעילים הכאבים החזקים האלו. ודבר שני האם בכל זאת ניתן להיפטר מחתיכת העור הזו ללא צורה פולשנית מדי. תודה שני

שני שלום, ככלל קפלי עור סביב פי הטבעת הם ממצא לא נדיר אצל מבוגרים ונובעים לרוב מטחורים שהיו גדושים והגודש נספג. קפלי עור לרוב אינם כואבים, והדרך היחידה להסירם היא כריתתם. איני יודע מתאורך בלבד מדוע את סובלת מכאבים. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, גיליתי לפני מספר ימים שאני בהריון( שבוע 4) ולפני שבועיים ושבוע עברתי טיפול בהזרקת מים לטחורים אצל פרוקטולוג. האם פגעתי בתינוק? לתשובתך אודה

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי לפגיעה כלשהי להתפתחות העובר קטנה ביותר מאחר שהחומר המוזקר כמעט שאינו נספג לזרם הדם והשפעתו מקומית, אולם מומלץ להתייעץ גם עם המרכז הארצי לייעוץ טרטולוגי של משרד הבריאות, לינק: http://www.gynecology.org.il/modules.php?name=TreeNews&pid=97

אני בן 24 ואובחן שיש לי סינוס פילונידאלי עם פתח משני וטרקט,רציתי לשאול אם יש איזה שיטה להוציא את השיער הכלוא ללא ניתוח {אולי בלייזר} ואם לא, האם יש אפשרות לבצע את הניתוח בהרדמה מקומית בלבד

יןסי שלום, הטיפול העקרוני בסינוס פילונידאלי הוא כירורגי ואין טיפול לא כירורגי שמרפא סינוס כזה, כולל הסרת שיער. ישנם סוגים שונים של ניתוחים לטיפול בסינוס פילונידאלי, וחלקם ניתנים לביצוע בהרדמה מקומית בלבד. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. יש לציין כי לאחרונה נכנסה לשימוש שיטה חדשה, שפותחה בישראל, לטיפול ניתוחי בסינוס פילונידאלי. בשיטה זו נכרת עיקר הסינוס והתעלות הקשורות אליו בסכין עגולה מיוחדת המשאירה חלל פתוח קטן יותר. שיטה זו כרוכה בהחלמה מהירה יותר, למרות ששיעור ההצלחה כנראה מעט נמוך יותר מאשר בכריתה רגילה, ועומד סביב 70%. במקרים בהם טכניקה זו אינה מביאה לריפוי מספק, ניתן לבצע בהמשך כריתה רגילה.

שלום רב. סובלת מטחורים מזה תקופה. אילו מרככי יציאות אפשר ליטול לאורך זמן כדי לדאוג ליציאות רכות וסדירות? תודה

יפעת שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כל אלו ניתנים לשימוש לטווח ארוך.

תודה על המענה

שלום, אני בן 70. בקלונסקופיה איבחנו שיש לי טחורים פנימיים וחיצוניים דרגה 4 עם צניחת רירית ובנוסף יש לי פוליפ רקטלי. כשאני שומר על יציאות רכות אז אין לי בעייה עם הטחורים. אך הרופא אמר לי שעליי להוריד את הפוליפ הרקטלי. אני מעוניין להוריד רק את הפוליפ הרקטלי ולהשאיר את הטחורים וצניחת הרירית כפי שהם. הסיבה היא שאני מפחד מניתוח טחורים ומסיבוכים וכאבים אחר כך. ושוב, כשאני שומר על יציאות רכות אז אין לי בעייה עם הטחורים. שאלותי הן: 1. האם זה הגיוני להוריד בניתוח רק את הפוליפ ולא להוריד את הטחורים באותו זמן? 2. האם יש סכנה בטחורים דרגה 4 חיצוניים ופנימיים אם הם לא מפריעים לי? 3. האם צריך לקחת דגימה מהטחורים לביופסיה? 4. האם יש סכנה בצניחת הרירית? מה הסכנה אם זה יחמיר? אשמח לתשובה מפורטת תודה, יוסף

יוסף שלום, אין סיכון בטחורים שאינם מציקים, גם אם הם דרגה רביעית וגם אם יש צניחת רירית. לגבי הפוליפ, קשה לי לחוות דעה לגבי האינדיקציה לכריתתו ללא בדיקה, אולם בוודאי שניתן לכרות אותו בלבד במידת הצורך.

האם הסרת הפוליפ עלולה לגרום להיצרות פי הטבעת? תודה שוב ויום טוב, יוסף

שלום רב, אני מתכוונת לצאת בפעם הראשונה בחיי לטיול די ארוך של שלושה שבועות ומניסיוני בעבר, בטיולים קצרים יותר, אני סובלת מעצירות קשה במהלך הטיולים, כך שאיני חשה את הצורך להתרוקן אפילו 5 או 6 ימים (עד שאני מדיעה הביתה), כך שאיני יודעת למה לצפות בטיול ארוך מזה. האם יש חוקן ביתי או משהו שאני יכולה לקחת איתי לטיול ולהשתמש אפילו פעמיים או שלוש, בשלושה שבועות ולפי הצורך כמובן? תודה

אני מתכוונת למשהו שיעזור לי להתרוקן בבוקר ולא יפריע לי לאחר מכן במהלך היום כשאני לא במלון... האם מלח אנגלי יכול לעבוד בצורה כזאת? או שעדיף חוקן ביתי כלשהו...? אני ממש חוששת מכך, מכיוון שבטיולים המעי שלי פשוט מפסיק לעבוד.. שוב תודה!

מורן שלום, אנשים רבים חווים שינויים בהרגלי היציאות בזמן נסיעות, עקב שינוי בהרגלי התזונה, הפעילות וכד'. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס, אותן מומלץ ליטול באופן יומיומי מניעתי ולא כשכבר יש עצירות. נסיעה טובה.

שלום אני בן 16 וקוראים לי נתנאל.. היום בצהרייים לאחר האחרוחה הלכתי לשירותים ולאחר היציאה שמתי לב לדם על הנייר טואלט. הדם היה יחסית שחור כהה וחלקו נוזלי חחלקו קרוש.. אני לא בטוח מזה ואני ממש לחוץ. לפני מספר חודשים היתה תקופה שגם היו לי דימומים רק על הנייר טואלט וזה הופסק.. והיום זה חזר שוב וזאת היציאה הראשונה שזה חזר מאז לפני כמה חודשים.. (4-5) זה יכול להיות בגלל משהו שאכלתי?? אולי זה טחורים?? או משהו אחר?..

נתנאל שלום, הסיכוי להתפתחות "ממצא מדאיג" ההגורם לדימום בגיל 16 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם הדמם נמשך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום אני סובל מגוש פנימי שמורגש במישוש ליד פי הטבעת שגדל וקטן וגם לח ומעט רטוב. כאשר הוא גדל הוא כואב ויש אי נוחות ולאחר מספר ימים הוא נעלם ובלתי מציק ונשארת גבשושית . הלכתי למומחה בעל שם שאבחן את זה כפיסטולה והסביר לי על הניתוח שישאיר לי פתח חיצוני(חור) ואמר שהוא רואה גם טחורים שיטפל בהם גם. אני אחרי הניתוח ובמכתב שחרור רשום: התגלתה פיסורה עמוקה בשעה 6 וכן טחורים בדרגה 2, כריתת טחורים וחיתוך מינמלי של הספינטר האנאלי. את החתך סגר בתפרים נמסים . הגוש שכאב לי והפריע לי לא טופל וגם טיפול חיצוני לא נעשה ואין זכר לטיפול בפיסטולה במכתב שחרור. התקשרתי אל הרופא שאמר הוא אומר שסבלתי משלושה דברים טחורים פיסטולה ופיסורה שהתגלתה בהרדמה ואמר שטיפל בכולם.( למרות שהפיסטולה לא מוזכרת במכתב) הוא אמר שלא נגע בגוש מכיון שהיה שטחי בעת הניתוח אך טיפל בפיסטולה מבפנים. האם אפשר לדבר בפיסטולה בדרך הזאת? אני בהרגשה נוראית שהבעיה שבאתי בגללה הגוש הפנימי לא טופלה ודברים שלא הפריעו לי כן נעשו מה אעשה עכשיו שהגוש יחזור ויכאב? כי הרופא פשוט לא נגע באיזור אני מרגיש שעברתי ניתוח לחינם ושהבעיה לא נפתרה מה עושים? תודה

יואב שלום, פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ובלי להכיר את המקרה לפרטי פרטיו ללא בדיקה. אם הטיפול שקיבלת לא ברור לך אתה מוזמן לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ או לפנות עם כל החומר הרפואי שברשותך לחוות דעת נוספת.

שלום רב, בעלי חיכה 4 חודשים לשם בדיקה (בדיקה בלבד!) של שערה הפוכה. לאחר מכן התברר לנו שלקביעת ניתוח, יש צורך בהמתנה של חצי שנה עד שנה ויותר! הפצע/המיקום, מדמם. זה לא נעים, זה כואב. אין דרך/מקום בו ניתן להשיג ניתוח מיידי? או בהמתנה קצרה יותר? הוא שייך לכללית פלטינום. אשמח לכל פיסת מידע והמלצות. תודה רבה!

חגית שלום, אני מבין את מצוקתכם אולם לצערי אין להנהלת הפורום פתרונות לבירוקרטיה רפואית. איני עובד עם כללית פלטינום, אולם כעצה לא מקצועית- למה שלא יפנה למומחה מתאים (כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג) במסגרת הביטוח המשלים? האם גם שם התור כה ארוך? מציע לפ

שלום שמי לילך ואני בת 27, לפני שבועיים בערך שמתי לב לגוש קטן מתחת לעור בטוסיק והוא כואב קצת, עכשיו הוא נעלם ועכשיו שוב חזר, חשבתי שזה אולי סוג' של חצקון, אבל עכשיו אני תוהה עם זה משהו אחר, זה לא מפריע לי ללכת לשירותים ואין לי דם בצואה, הם זה אכן יכול להיות חצקון שפשוט לא נעלם עדיין? זה במיתחת לעור, העזור מסביבו חלק. כל עצה תתקבל בברכה לילך

לילך שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס ועוד. הסיכוי שמדובר בממצא שאנו מגדירים רפואית כ"גידול" נמוך מאד מאד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הממצא מפריע לך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם תופיע נפיחות ניכרת מלווה בכאבים, חום וכד יש לפנות למיון.

מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

הטיפול הכי יעיל לפיסטולה ולאחר ניסיונות רבים של טיפולים הוא סלדרין של סולגאר הוא טבעי ויעיל למחלות המעיים. יכול להיות שזה יקל עליך.

שלום, רציתי לדעת האם ניתן להיכנס לבריכה או לים לאחר ניתוח סיטון. הניתוח בוצע לפני כחודש

יאיר שלום, כעיקרון אין מניעה רפואית להכנס לבריכה ולים לאחר ניתוח סיטון, למרות שמי ים יכולים לעיתים לשרוף מעט באיזור זה. מומלץ לשטוף את האיזור היטב מחול אחרי שהיה בים. מעבר לכך קשה לי לייעץ לך פרטנית מבלי לדעת את פרטי במקרה. במידת הצורך, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת ליעוץ.

בבדיקה רקטלית שנעשתה לי עקב טחורים התקבלה התשובה הבאה- בדיקה רקטלית- בהסתכלות טגז אנאלים גדולים. pr טונוס תקין טגז ופפילה היפרטרופית אחורית פיבוטית בדיקת אנוסקופיה - טחורים היקפיים קטנים פפילה אחורית לא גדולה רציתי לדעת מה הכוונה בהסבר הזה לא הבנתי מה כל הפירושים האלה בתודה מראש

"טגז" הכוונה לקפלי עור שהם בעצם רכיב חיצוני של טחורים. פפילה זה ממצא שפיר בפי הטבעת שנגרם לרוב מגירוי כרוני של המקום עקב סיבות שונות כגון טחורים או פיסורה. טחורים היקפיים זה טחורים בכל תחנות הטחורים שיש באופן טבעי סביב פי הטבעת. טונוס זה לחץ סוגרי פי הטכעת במנוחה, בזמן שאתה לא מתאמץ להתאפק.

אישתי עברה ניתוח המעי הגס לפני 21 חודש בשל גידול סרטני.היא יצאה עם אילוסטומה מבית החולים והיו אמורים לסגור אותה כעבור חודשיים.בבדיקה בפי הטבעת טען הרופא שהשרירים נפגעו ולא תיהיה לה שליטה על הצואה , לכן החליטו להשאיר את המצב כמו שהוא. היום היא התחילה לתת צואה גם דרך פי הטבעת בנוסף לסטומה ,מה זה אומר ומה עלינו לעשות . בתודה אבי.

אבי שלום, ככלל, גם אנשים עם סטומה להטיה (דהיינו- שיש להם מעי גם מעבר לסטומה) יכולים מדי פעם להפריש מעט תוכן מפי הטבעת כתוצאה מתוכן רירי שהמעי שמעבר לסטומה יוצר. אם הפרשה זו היא יותיומית או בכמות גדולה, מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום, ברצוני לברר האם התופעה הבאה מוכרת והאם יש טיפול? בחלק מהפעמים, לאחר יציאה ולאחר ניקוי בנייר טואלט ולאחרונה גם במגבונים לחים ולאחר שווידאתי שאזור פי הטבעת נקי, אני מרגיש חוסר נוחות שמלווה בהרגשה שהמקום מתלכלך שוב ועולים ריחות לא נעימים. מה יכולה להיות הסיבה?

אורן שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, החלמתחושה סובייקטיבית בלבד, דרך בעיות בשליטה בסוגר פי הטבעת, פיסטולה סביב פי הטבעת, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם התלונה מפריעה לך במידה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, מזה כשנתיים אני מקיימת מין אנאלי עם בן זוגי שכתוצאה מכך חור פי הטבעת שלי התרחב למימדים גדולים ואני לא אוהבת את זה. ברצוני לדעת האם יש אפשרות להחזיר אותו לגודלו המקורי? ואם כן כיצד? חשוב לציין שאני משתמשת רבות בחוקנים על מנת להיות נקיה בפניו.

יונית שלום, ככלל לרוב יחסי מין אנאליים עדינים ולא אלימים לא גורמים להרחבה של פתח פי הטבעת. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם את בכל זאת לא רגועה בעניין זה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, לפני שנים אובחן אצלי סינוס פילונידלי בפעם הראשונה. עברתי ניתוח שאחריו נותרתי עם פצע פתוח מאוד גדול וטופלתי במשך כמה חודשים באמצעות סילברסל עד שהפצע הצטמצם והתחיל להיסגר. אבל לאחר כמה חודשים התחלתי לסבול מחתכים חוזרים והפרשות והרבה כאבים. במשך חודשים עברתי הרבה חוות דעת ובדיקות והיה ויכוח האם מדובר בסינוס חוזר או בפצע שטחי שלא יכול להיסגר בגלל מחסור בשכבת שומן. לפני שנה עברתי ניתוח נוסף שכלל הפעם כריתה לא עמוקה (משום שהכירורג לא ראה עוד תעלות) וסגירה באמצעים פלסטים. לאחר הניתוח הזה נראה היה שאני מחלימה טוב, לא היו לי כאבים והתחלתי לחזור לחיים נורמלים עד שלפני כחצי שנה התחילו דלקות באזור הניתוח, מוגלה ואז הופיעו שם שלפוחיות. לאחר ניקוז השלפוחיות נותרתי עם פצע פתוח שוב. מאז הפצע לא נסגר. טופלתי ע"י מרפאה לריפוי פצעים קשים, הפצע התחיל להיסגר, נסגר ונפתח לאחר 3 ימים. הלכתי לפרוקטולוג, שאמר שאין לי סינוס בלי לטרוח להוציא את החבישה הפנימית כדי להסתכל כמו שצריך. אח"כ נשלחתי בדחיפות לפלסטיקאי ששלח אותי שוב לפרוקטולוג. הפרוקטולוג האחרון שהייתי אצלו אמר לי פשוט לשטוף את הפצע פעמיים ביום ולא לחזור אליו כי אני צריכה סבלנות. אני מותשת! בשבועות האחרונים אני מדממת המון ומפחדת להיכנס לשירותים כי אני כבר לא מסוגלת לראות דם. אני כמעט לא יוצאת מהבית ואני מרגישה שכל הניסיונות לסגירת הפצע לא יעזרו כל עוד אף אחד לא ינסה לבדוק מה יש בפנים. כי יש משהו בפנים שגורם לזה לחזור כל הזמן. אני מרגישה שאף רופא לא לוקח אותי ברצינות! מה לעשות? הרפואה המודרנית מצאה פתרונות לכל כך הרבה דברים. חייב להיות פתרון לסינוס פילונידלי!

טלי שלום, אני מבין מאד את תחושת התסכול שלך. מחלת פילונידל סינוס יכולה להיות מחלה קשת ריפוי ומתסכלת, אולם לרוב עם נחישות וסבלנות מצליחים לפתור אותה. ראשית, למרות שהדימום וההפרשה לא נעימים, אל תלחצי מהם, ואין סיבה שתמנעי מפעילות יומיומית בגללם. שנית, למרות שנשמע לי שטופלת במקצוענות ובמקומות טובים, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את המקרה לפרטי פרטים וללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

תודה על התשובה אבל - האם אין משהו שאני יכולה להוסיף כדי להגביר את סיכויי ההחלמה? תזונה? משחה? משהו שיכול לעזור לפצעים האלה להחלים? היום החור גדל וזה מאוד קשה לי.

שלום, לפני כחודש החלו להופיע לי גירודים קלים באזור פי הטבעת לא ייחסתי לזה חשיבות בהמשך הגירודים המשיכו והחמירו פניתי פרוקטולוג שבדק את האזור ואמר שזו פטריה, רשם לי דרמקומבין. אני כבר שבועיים עם המשחה, ולא רק שזה לא מוקל זה רק מחריף אם קודם לכן זה היה רק גירודים עכשיו זה גם שורף ואפילו מאוד כואב בכל נגיעה חיצונית באזור בהסתכלות האזור באמת אדום וסדוק וזה מתפשט מעבר לפי הטבעת ולאיזורים סמוכים שם זה כבר כאבים וגירודים שהפכו לבלתי נסבלים במיוחד אחרי יציאות, ובהתחשב בעובדה שאני עם IBS, יש הרבה כאלו.. האם יש מקום לפנות לרופא שוב כדי לקבל אולי טיפול בכדורים נגד הפטריה? לפנות לרופא עור? תודה מראש

יותם שלום, גרד אנאלי היא תופעה רפואית ידועה, ופעמים רבות לא נובעת מפטרת. אם המשחה רק מחריפה את הסימפטומים, מומלץ להפסיק את השימוש בה. פעמים רבות אנו לא יודעים בדיוק את סיבתו אצל מטופל ספציפי, ולכן אנו מנסים טיפולים שונים, עד (שלרוב) מצליחים להקל על איכות החיים. הטיפול בגרד כולל מספר קוי טיפול, כולל ייצוב יציאות בתוסף סיבים שימוש בסבונים היפואלרגניים, המנעות משיפשוף ככל שניתן, שימוש במשחות הגנה לעור, דרך נסיון טיפולי בתולעים, המנעות הדרגתית ממרכיבי מזון שונים הידועים כמחמירי גרד, ועד לקוי טיפול יותר "אגרסיביים" במידת הצורך.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

הי 99 % שזה קנדידה ממליצה להתייעץ עם דר סאקר ולעשות ניקוי וטיפול לרפואה הקונבנציונלית אין פתרונות לזה ומה שהם מציעים רק מחריף את המצב

בן 50 פלוס. מזה כחודשיים עם סימפטומים של מעי רגיש, שהתבטאו בריבוי גזים + ליחה בתחילת יציאה + כאבי בטן. שימוש בפרוביטיקה על בסיס יומי פעמיים ביום בהתחלה ובהמשך פעם ביום וגם שתיית קמומיל / נענע, שיפר מאוד והעלים את הליחה, אך הופיעו לאחר מכן קצת טיפות דם על הנייר בניגוב במקום הליחה. בבדיקת פרוקטולוג קולונסקופיה קצרה לא היו ממצאים. בהתייעצות עם רופא המשפחה, טרם ביצעתי קולונוסקופיה ארוכה כדי לא לעשות סתם. האם הדימום המועט עשוי להיות טבעי בהקשר למעי הרגיש ומה אפשר / כדאי לשקול לבדוק / לעשות למנוע. בדיקת הליקובקטר בוצעה בעבר ויצאה שלילית. נמנע ממילא מחלב ומוצריו, קפה, יין, ומאכלים חריפים, כאורח חיים. תודה.

אביעד שלום רב, בדיקת קולונוסקופיה קצרה סוקרת את האיזור שממנו סביר שיבוא דם אדום טרי על הנייר, ולכן הסיכוי שסימפטום זה נובע ממצא כלשהו במעי קטם מאד מאד. בלי קשר, אנו נוהגים להמליץ לאנשים מעל גיל 50 לבצע בדיקת קולונוסקופיה מלאה, אבל משרד הבריאות הישראלי למשל לא ממליץ.

שלום, מחיפוש באינטרנט אני חושב שאני סובל מפיסורה. האם ישנן משחות שניתן לקנות בבית מרקחת ללא מרשם? תודה

עידן שלום, המשחות העיקריות לטיפול בפיסורה הן רקטוג'זיק וניפדיפין ושתיהן תרופות מרשם. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. בנוסף, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני עומדת לעבור בדיקת קולונוסקופיה ורציתי לשאול שני דברים: האחד, האם הטחורים מהם אני סובלת יוחמרו בעקבות הבדיקה? ושתיים, בהכנה שלי לא היה כתוב שום דבר לגבי צבע הנוזלים שצריך לשתות, אך במקוםאחר ראיתי שיש הגבלה, כגון איסור על גלי אדום. מה נכון? תודה רבה מראש

שושי שלום, ההכנה לקולונוסקופיה, אשר כרוכה במספר שלשולים, יכולה להחמיר סבל מטחורים, לרוב באופן זמני. לגבי ההכנה, הייתי ממליץ להצמד להוראות. את יכולה להתייעץ בשאלה זו גם בפורום גסטרואנטרולוגיה פה בדוקטורס.

שלום רב בעבר בעת ניגוב לבני בן ה-4 מצאתי פעם או פעמיים כתם דם זעיר. ביום שישי היה דמם משמעותי יותר הן על הנייר והן באסלה. לפעמים הוא מתלונן על כאבי בטן. לציין שהוא אוכל מצוין אוכל מגוון ובריא בדרך כלל, הרבה ירקות ופירות. הוא לא מודע למצב - לא אמרתי לו כלום והוא לא שם לב. האם יש מקום ללכת לבדיקה או להניח לזה? איך עושים זאת מבלי להטריד אותו בבדיקות פולשניות? האם בדיקות דם או בדיקות עקיפות אחרות יכולות לתת תשובה? מה ההמלצה להתמודדות עם מצב הענינים כפי שהוא? תודה מראש!

שלום רב, אני מאד מבין את דאגתך כאם, אך לצערי איני מטפל בילדים בגיל זה כדרך שגרה. ככלל אוכל לומר שהסיכוי שהדימום נובע ממצא מסוכן כלשהו בגיל זה אפסי. ניתן לנסות לרכך מעט יציאות עם תכשירים כגון נורמלקס שניתן לערבב במים והוא נמס לחלוטין כך שהילד לא מתנגד לרוב לשתות אותם. אם הדמם ימשך ואת לא רגועה מומלץ להתייעץ עם כירורג ילדים או גסטרואנטרולוג של ילדים.

יש סיכוי שיש לו מחלת מעי, את חייבת לקחת אותו לבדיקה.

הבנתי שבניתוח טחורים באמצעות דופלר, קושרים את העורקים שמזרימים דם, והבחורים מתכווצים לאט לאט עד שנעלמים. שאלתי היא: כמה זמן תהליך ההתכווצות של הטחורים נמשכת, נאמר לי שזה עשוי לקחת כמה שבועות.

מיכל שלום, בניתוח לקשירת עורקי הטחורים בהכוונת דופלר אכן מבצעים קשירות מכוונות למיקום העורקים שבזינים את הטחורים, ואז ישנו כפי הנראה אפקט משולב, גם של קשירה מקומית, וגם של צמצום אספקת הדם לטחור. הטחור לרוב מתכווץ בהדרגה בתהליך שאורך בממוצע כ 6 שבועות לערך, למרות שכבר מיד לאחר הניתוח אפשר לרוב לחוש בשיפור. הטחורים לא נעלמים, אולם בחלק גדול מהמקרים יש שיפור ניכר בסבל שהם גורמים, וזה מה שחשוב. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

מס' שאלות: 1. מהאינפורמציה שקיבלתי הניתוח יכול להיערך בשני שלבים, האם כבר בניתוח הראשון ישנה אפשרות שלא יהיה צורך בשלב סזזהשני? 2. אם הפיסטולה שאבחנו לי אינה מפרישה באופן רב, האם בכל זאת כדאי לעשות את הניתוח? 3. אם אני אטוס לטיול במזרח לאחר הניתוח,האם זה בעייתי? תודה

יוסי שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אתה סובל מפיסטולה, כפי שאמי מבין בין השורות, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מידע כללי על הטיפול בפיסטולה מפורט למטה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

היי, הייתי אצל פרוקטולוג הוא אבחן טחור חיצוני ופיסורה. הטיפול שייעץ- משחה וקצף להרגעה. כבר שבוע עד עכשיו טופלתי בפרוקטוגליבנול, שמן פרפין ואמבטיות. 1. קניתי מכשיר בשם "המורייט" לטיפול בטחורים, לא ידעתי שיש לי גם פיסורה. האם זה בסדר גם לפיסורה? 2. במה הטיפול שונה בין טחור לפיסורה? 3. כמה זמן ממוצע לוקח להחלים מזה? אני סובלת כבר למעלה משבוע.. מפסידה אוניברסיטה, לא מתפקדת ומיואשת. תודה ושבת שלום!

קרן שלום, המשןתף בין טחורים לפיסורה הוא הקשר ליציאות קשות ולמאמץ בעת התרוקנות, ולכן בשניהם מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך, מדובר בשתי בעיות שונות של פי הטבעת, והטיפול שונה בהתאם. לרוב בעת סבל פעיל מפיסורה ישנה רגישות רבה בפי הטבעת ולא ניתן להחדיר אליו כלל מכשיר כדוגמת המורייט. מידע כללי על הטיפול בטחורים ובפיסורה מפורט למטה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בן 34, בריא בדרך כלל. מזה כחודש התחלתי לסבול בטן ממושכים ולעיתים ממש צורך ללכת להתפנות. לא סובל משלשולים או עצירות.עשיתי בדיקת צליאק כאשר היתה חריגה קטנה בצליאק סקרין. מה שמפריע לי בעיקר זה גרד נוראי בפי הטבעת, דם באיזור (לאו דווקא בצואה) אבל אין לי כאבים חזקים שם. כמו כן, סובל תקופה ממושכת מגזים. לפני שבועיים עשיתי בדיקות דם שהיו תקינות לחלוטין. כמו כן, לפני כשנה עברתי ניתוח בקע מפשעתי. אודה לך על תשובה מהירה.

שלום רב, גרד אנאלי היא תופעה רפואית ידועה, ולרוב אינה מלווה בכאבי בטן. במקרה הספציפי שלך, מומלץ לשלול קשר בין 2 סוגי תלונות אלו (כגון למשל לחלת מעי דלקתית). בהתייחס ספציפית לגרד, פעמים רבות אנו לא יודעים בדיוק את סיבתו אצל מטופל ספציפי, ולכן אנו מנסים טיפולים שונים, עד (שלרוב) מצליחים להקל על איכות החיים. הטיפול בגרד כולל מספר קוי טיפול, כולל ייצוב יציאות בתוסף סיבים שימוש בסבונים היפואלרגניים, המנעות משיפשוף ככל שניתן, שימוש במשחות הגנה לעור, דרך נסיון טיפולי בתולעים, המנעות הדרגתית ממרכיבי מזון שונים הידועים כמחמירי גרד, ועד לקוי טיפול יותר "אגרסיביים" במידת הצורך.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.