פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

היי, הייתי אצל פרוקטולוג הוא אבחן טחור חיצוני ופיסורה. הטיפול שייעץ- משחה וקצף להרגעה. כבר שבוע עד עכשיו טופלתי בפרוקטוגליבנול, שמן פרפין ואמבטיות. 1. קניתי מכשיר בשם "המורייט" לטיפול בטחורים, לא ידעתי שיש לי גם פיסורה. האם זה בסדר גם לפיסורה? 2. במה הטיפול שונה בין טחור לפיסורה? 3. כמה זמן ממוצע לוקח להחלים מזה? אני סובלת כבר למעלה משבוע.. מפסידה אוניברסיטה, לא מתפקדת ומיואשת. תודה ושבת שלום!

קרן שלום, המשןתף בין טחורים לפיסורה הוא הקשר ליציאות קשות ולמאמץ בעת התרוקנות, ולכן בשניהם מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך, מדובר בשתי בעיות שונות של פי הטבעת, והטיפול שונה בהתאם. לרוב בעת סבל פעיל מפיסורה ישנה רגישות רבה בפי הטבעת ולא ניתן להחדיר אליו כלל מכשיר כדוגמת המורייט. מידע כללי על הטיפול בטחורים ובפיסורה מפורט למטה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בן 34, בריא בדרך כלל. מזה כחודש התחלתי לסבול בטן ממושכים ולעיתים ממש צורך ללכת להתפנות. לא סובל משלשולים או עצירות.עשיתי בדיקת צליאק כאשר היתה חריגה קטנה בצליאק סקרין. מה שמפריע לי בעיקר זה גרד נוראי בפי הטבעת, דם באיזור (לאו דווקא בצואה) אבל אין לי כאבים חזקים שם. כמו כן, סובל תקופה ממושכת מגזים. לפני שבועיים עשיתי בדיקות דם שהיו תקינות לחלוטין. כמו כן, לפני כשנה עברתי ניתוח בקע מפשעתי. אודה לך על תשובה מהירה.

שלום רב, גרד אנאלי היא תופעה רפואית ידועה, ולרוב אינה מלווה בכאבי בטן. במקרה הספציפי שלך, מומלץ לשלול קשר בין 2 סוגי תלונות אלו (כגון למשל לחלת מעי דלקתית). בהתייחס ספציפית לגרד, פעמים רבות אנו לא יודעים בדיוק את סיבתו אצל מטופל ספציפי, ולכן אנו מנסים טיפולים שונים, עד (שלרוב) מצליחים להקל על איכות החיים. הטיפול בגרד כולל מספר קוי טיפול, כולל ייצוב יציאות בתוסף סיבים שימוש בסבונים היפואלרגניים, המנעות משיפשוף ככל שניתן, שימוש במשחות הגנה לעור, דרך נסיון טיפולי בתולעים, המנעות הדרגתית ממרכיבי מזון שונים הידועים כמחמירי גרד, ועד לקוי טיפול יותר "אגרסיביים" במידת הצורך.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

כמה זמן הכלמה של ניתוח אפסס ופיסורה? כמה אחוזים זה יכול לחזור

יפה שלום רב, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה את סובלת כרגע מה מצבך ואיזה סוג ניתוח את צריכה לעבור. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת בשאלות אלו.

בת 28 עם טחורים כבר שנים וכל תקופה שהם מתנפחים אני סובלת ברמות קשות של כאבים חזקים , שההרגשה היא שהכאבים מגיעים כמו דקירות לראש ,לאחר ביקור אצל פרופסור בסורוקה שאלתי לגביי ניתוח או קשירה , משהו שיעזור להם לא לחזור כי אני לא עומדת בזה יותר . אז הוא אמר לי שלניתוח יש תוצאות לא משתלמות בגיל מאוחר יותר כמו בריחת צואה ואי השתלטות על דרכי היציאה כמו להשתעל ולהתעטש ולא להחזיק את עצמי בפי הטבעת . אם זה כך אז אין פיתרון תמידי לטחורים ? האם כך גם אתה חושב?? ( עשיתי זריקות שם אבל עכשיו אני בהריון וכבר אני מרגישה אותם מתחילים לכאוב ולהתנפח ולא רוצה לחשוב מה יהיה עליי אחרי הלידה) האם יש פיתרון והאם הוא יעיל יותר מאשר יזיק?  

רלי שלום, לכל פעולה כירורגית יש יתרונות בצד סיכונים. ככלל, ניתן לומר שהסיכון בניתוחים השונים לטחורים נמוך, וסיבוכים מתרחשים באחוזים נמוכים. בשיקלול התועלת מול הסיבוכים, לרוב סביר בהחלט להציע טיפול כירורגי אם יש סבל ניכר מטחורים. בהתייחס ספציפית לסיכון לירידה ביכולת השליטה, אם הניתוח מבוצע במיומנות על ידי מומחה לניתוחים מעין אלו (כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג), הסיכון לסיבוך מעין זה נמוך מאד מאד. טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, והאינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שאת מתארת פוגע באיכות חייך היומיומית, האם אתה רוצה לטפל בכך ואיך. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהטיפול מתון יותר, התוצאה לטווח ארוך פחות טובה, ותקופת ההחלמה קלה יותר, בעוד ככל שהטיפול "אגרסיבי" יותר, התוצאה לטווח ארוך טובה יותר, ותקופת ההחלמה קשה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך בכל סוגי הפעולות האלו, אולם מעט יותר גבוה בשיטות ה"אגרסיביות" יותר (שהן כאמור גם יעילות יותר). מידע לגבי אפשרויות הטיפול בטחורים מופיע למטה. יש לציין כי אם את בהריון, זה שיקול נוסף שצריך לקחת בחשבון מבחינת תזמון טיפול פולשני כלשהו. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, המותרים לשימוש גם בזמן הריון. אם תרצי טיפול כלשהו, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

לפני ההריון סבלתי מאוד והמשחות הרגילות לא עזרו כלל. קבלתי טיפ במהלך ההריון שהציל אותי! מבחורה שקבלה אותו מרופא אמריקאי - אוכלים בננה ונהנים ממנה. בקליפה הפנימית של הבננה יש אינזים מסויים שפשוט מרפא את הטחורים! מקלפים עם סכין בעדינות את הקליפה הפנימית הלבנה ומזה נוצרת עיסה. זו המשחה! אותה מורחים על הטחורים - וראו זה פלא - זה מרפא ומפסיק לכאוב. אותי זה הציל ואני כעת חודשיים אחרי הלידה- לא סובלת מטחורים! וחברות שנתתי להן את הטיפ הזה אמרו שגם אותן זה הציל. בהצלחה!

לפני 10 שנים עשיתי ניתוח להורדת אבסס בהרדמה מלאה בעצם הזנב ועכשיו אני בחודש תשיעי להריוני השלישי ועכשיו בימים האלה התחיל להתפח ולכאוב אז הבנתי שזה חוזר לי מה עליי לעשות במצבי ???

שלי שלום, אם אכן מדובר באבצס, זה יכול להיות מצב בעל דחיפות רפואית, שיש לטפל בו גם בזמן הריון. אם מדובר בסינוס ללא אבצס, סביר שיהיה סביר לטפל בו אחרי הלידה. מומלץ לפנות בהקדם לכירורג או לחדר מיון לשלול אבצס.

פרופסור שלום. פניתי לרופאת משפחה לאחר שראיתי שיוצא לי דם בצואה לאחר שאני מסיים את צרכיי. זה קרה לי עד כה פעמיים, ויש לי יציאות רכות באופן קבוע. הרופא הפנתה אותי לפרוקטולוג. ניגשתי לפרוקטולוג בשם פרופסור שלמה וולפיש. הוא בדק אותי ,ולאחר מכן אמר לי שעליי להגביל את צריכת האורז שלי לפעמיים בשבוע,ולהימנע מאוכל חריף. במידה והדימום ימשיך עליי להתחיל לקחת נרות רקטאליים, ובמידה וגם לאחר מכן הדימום ממשיך,לחזור אליו לצורך קבלת טיפול בטחורים. הוא גילה שיש לי טחורים קטנים בבדיקה שלו. שכחתי לשאול אותו שתי שאלות ,וחשבתי שאולי תוכל אתה לענות לי עליהם: 1)עד כה אני מתאמן באימוני כוח(מרים משקולות לרוב),מותר לי כעת לחזור לפעילות גופנית שכזו? מותר לי לעשות פעילות אירובית? 2)האם יש לך המלצות נוספות שכדאי לי ליישם בכדי למנוע דימום? בברכה, אושר.

אושר שלום, פעילות ספורטיבית אירובית אינה מחמירה סימפטומים של טחורים ואין כל מגבלה בביצועה. הרמת משקולות כבדים יכולה להוות גורם להחמרת טחורים, אולם אם הסימפטומים לא פוגעים במידה ניכרת באיכות חייך, אין הוריית נגד רפואית לביצוע פעילות זו. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

תודה על התשובה המפורטת פרופסור.

שלום רב ! אשמח אם תעזור לפנות לטיפול הנכון.אני בת 32 בריאה בדרך כלל,3 חודשים אחרי לידה בזמן הריון ואחריו סבלתי מאנמיה. בשבועיים אחרונים אני סובלת כל יום מדימום רקטלי יחסית חזק בזמן עשיית צרכים ובניגוב יוצאים לי גם כמו גושי דם (קרישי דם) ואחרי נשארים לי כאבים ברקטום אני כולי בלחץ כי יש במשפחתינו היסטוריה מצד גברים אומנם של סרטן מעי הגס. תודה על העזרה.

קטי שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס או ממצא מסוכן אחר במעי הגורם לדימום בגיל 32 נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. אולם כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום בנוכחות סיפור משפחתי אנו ממליצים לשקול לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס (בין אם בדיקה חלקית שכוללת רק את האיזור ממנו יכול להגיע דם טרי או בדיקה מלאה). אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא באיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים. בינתיים מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הדמם עדיין יפריע לאיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

מבקשת המלצה על רופא פרוקטולוג טוב בחיפה. במידה ולא מקובל למסור מעל דפי הפורום אבקש מייל ליצרת קשר על מנת לקבל ההמלצה

שולה שלום, כפי שציינת, אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא זה או אחר.

אני בן 28 ויש לי מספר קונדילומות עד 3 מ''מ סביב פי הטבעת. ברקטוסקופיה עד גובה 14 ס"מ, נצפתה קונדילומה אחת קטנה במעבר. כל שאר הפנים ללא נגעים. אני מועמד לניתוח הסרה בלייזר בהרדמה מלאה קצרה. מה ניתן לומר על אופיו של תהליך ההחלמה ומשכו? תוך כמה זמן בערך ניתן לחזור לתפקד בעבודה ובלימודים? תודה

שלום רב, קשה לי לענות תשובה אחראית מבלי שראיתי את הממצאים אך בעיקרון אופייני שיש כאבים למשך מספר ימים לאחר הניתוח ולאחר מכן הם חולפים בהדרגה. בעיקרון, כשאתה מרגיש שאתה יכול לחזור לתפקוד יומיומי, אין מניעה רפואית לעשות זאת.

בשבועות האחרונים סובלת מכאבים באיזור פי הטבעת. פרוקטולוג בכללית ערך אנורקטוסוקופיה עד 15 ס"מ (כתב כי לא ניתן להתקדם יותר עקב סיבוב חד) הממצאים תקינים: ללא אבצס או דלקת באזור פריאנלי, טונוס תקין, ללא פצע או סדק, אין טחורים חיצוניים גדושים (יש קפלי עור בעקבות ניתוח טחורים שעברתי לפני 8 שנים, טחורים בודדים פנימיים זעירים, לא גדושים, דרגה 1). למרות הכל, אני מרגישה איזושהי גולה גדושה בפי הטבעת הגורמת לי סבל רב, ומקרינה גם על הגב התחתון ועל איזור רגל ימין, לעיתים לא מסוגלת לשבת ומרגישה את הצריבה גם בשכיבה. לוקחת נורופן. (המשחה terbinafine teva - שניתנה לי כלל לא עוזרת) מה עלי לעשות?

חן שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסןרה, טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים ועוד. למרות שלפי התיאור נשמע שעברת בדיקה מקצועית, אם את בכל זאת ממשיכה לסבול במידה ניכרת, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, יש לי ילדה בת חמישה חודשים, גיליתי שיש לה ליד פי הטבעת חתיכת עור שיוצאת. לא נראה שהיא מתאמצת כאשר יש לה יציאות, אך היציאות שלה הן יום כן יום לא. אוכלת מטרנה.. אין דימום

נטלי שלום, למרות שלא נשמע לי על פניו שמדובר בממצא מדאיג, אינני כירורג ילדים ואיני מטפל בשגרת יומי בילדים בגיל זה. מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים המטפל על הממצא.

בן 49 בריא בד"כ. מזה כשנה מדי פעם ולא בזמנים ספציפיים כאב חזק בחלק הפנימי של פי הטבעת שמזכיר צורך ליציאה בשירותים. הכאב יחסית חזק ( לעיתים גם מעיר משינה!) ועובר לבד לאחר כחצי שעה. בנוסף (ואולי בלי קשר) גרד באיזור פי הטבעת למרות הקפדה היגיינית ושימוש במגבון לח. מה יכולה להיות הסיבה ?

צחי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, בעיות בהרפיית רצפת האגן, טחורים, תסמונת של כאב לילי מסיבה בלתי ברורה הנקראת פרוקטליה פוגקס, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני פונה אליך מתוך יאוש מוחלט אני סובלת כבר מעל חצי שנה מגרד וכאב בפי הטבעת ובפות כמו כן מכאב בישבן ובירכיים האחוריות כמו שריפה ואף רופא לא יודע להגיד לי מזה ???????????? הייתי אצל הרופאים הבאים: 1. רופא עור שלא ראה כלום 2. פרקטולוג שעשה MRI של האגן ועמוד שדרה מותני ובנוסף לקח ביופסיה 3. רופא נשים - שעשה פאפ, לקח ביופסיה, תרביות, מחלות מין 4. רופא כאב הכל יצא תקין למעט בדיקה אחת של הרפס זוסטר אבל הרופאים לא יחסו לה חשיבות מה עלי לעשות ? אני סובלת ברמה יומית רופא המשפחה נתן לי ליריקה 150 בלי לדעת בוודאות מה הבעיה סובלת מאוד מאוד מאוד וממש מיואשת אשמח לשמוע את דעתך האם יש עוד בדיקות שעלי לעשות ? תודה מראש

תהל שלום, אנא ראי תשובתי למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, מזה כשנה, אחת ליום-יומיים, בזמן ולאחר יציאה אני מרגיש צריבה בפי הטבעת. לעתים רבות, לאחר מכן יש איזושהי תגובה לא ברורה של מה שנידמה כהזעה באיזור יחד עם מעט צואה. זה קורה בכל פעם ששורף מאד לאחר יציאה. אני מוצא שהדרך היחידה לטפל בזה היא ניקיון יסודי במים אבל גם אז, זה לא תמיד עוזר. יש לציין שלפני קצת יותר משנתיים עברתי ניתוח בגין פיסורה ופיסטולה. חזרתי לפני כמה חודשים לכירורג שניתח אותי בגלל הבעיה הנ"ל והוא המליץ על ניקיון יסודי ושימוש במישחת תראולין. הוא גם אמר שיש לי קצת טחורים. כאמור, טיפול זה מסייע נקודתית אך אינני מבין מדוע זה ממשיך לקרות כל הזמן ובעיקר אינני מבין מהי הבעיה, שכן אני לא חושב שזה שוב פיסורה/טחורים (על פי ניסיוני בעבר עם טחורים/פיסורה). אני יכול ללכת לבדיקה חוזרת אך חשבתי שאולי התיאור הנ"ל עונה על בעיה ידועה כלשהי. תודה רבה

אריאל שלום, מתאור הנ"ל איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה חוזרת והכוונת הטיפול.

לאחרונה אני סובל מכאבים תכופים בצורת לחץ באזור הרקטום. עברתי לפני שלוש וחצי שנים כריתה חלקית באזור זה בגלל סרטן המעי הגס שלב 1. ללא טיפולים. האם יש פתרון לכאבים?

דני שלום, כאבים כפי שאתה מתאר יכולים להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים, בעיות בהרפיית רצפת האגן ואף גידול חוזר. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול.

סובלת כבר מס' חודשים מגרד בפי הטבעת הייתי אצל פרקטולוג שעשה בדיקה שגרתית וביופסיה MRI אגן הכל היה תקין אני משתמשת כיום במשחת אמלה או עזרקאין אבל גם הם כבר לא עוזרים מרב יאוש עושה שטיפות פעם ב.......... עם אבקה של אשלגן פרמנגנט שקצת עוזר לי רופא המשפחה נתן לי ליריקה 150 מ"ג מאחר והוא חושב שמדובר בכאב עצבי מאחר ויש לי גם כאב בירכיים בחלק האחורי אבל זה לא עוזר ואני כבר מס' חודשים עם הכדור הזה רציתי לשאול איזה בדיקות עלי לעשות כדי לעלות על הבעיה ויותר חשוב איזה טיפול שאני ארגיש הקלה אני מיואשת לגמרי אודה לעזרתך

תהל שלום, גרד אנאלי היא תופעה רפואית ידועה. פעמים רבות אנו לא יודעים בדיוק את סיבתה אצל מטופל ספציפי, ולכן אנו מנסים טיפולים שונים, עד (שלרוב) מצליחים להקל על איכות החיים. הטיפול בגרד כולל מספר קוי טיפול, כולל ייצוב יציאות בתוסף סיבים שימוש בסבונים היפואלרגניים, המנעות משיפשוף ככל שניתן, שימוש במשחות הגנה לעור, דרך נסיון טיפולי בתולעים, המנעות הדרגתית ממרכיבי מזון שונים הידועים כמחמירי גרד, ועד לקוי טיפול יותר "אגרסיביים" במידת הצורך.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

אני בת 58 בריאה בד"כ. סובלת מיציאות מרובות מזה כשנה וחצי. לפעמים גם בלילה. הצואה רכה מעט ויש הקלה לאחר היציאה, אך משאירה אותי בתחושה לא נוחה כיוון שפעמים רבות אני חשה לחץ, ובכל מקום אני נזקקת לשירותים..וכמובן גם הקימה בלילה לא נעימה כלל. קולונוסקופיה שגרתית שעשיתי לפני כשלוש או ארבע שנים יצאה תקינה. האם יש מקום לבדיקות נוספות? אודה לך על התייחסותך.

עדן שלום, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול לבדיקה והכוונת הטיפול.

יש לי מה 4 חודשים כאבים באיזור עצם הזנב .. לפני 4 חודשים הייתי אצל רופא והוא שלל את האבחנה של שערה הפוכה, עשו לי צילום ולא מצאו משהו שקשור לעצם ולגב בכלל . בכל ה4 חודשים האלה אני מתקשה לשבת, כשאני יושבת הכאב רק מתגבר ... החלטתי שאני הולכת לאורטופד שיבדוק מה יש לי שם . חשוב לציין שהאורטופד כן חושב שיש לי שערה הפוכה והפנה אותי לכירורג. אך, אין לי סימנים חיצוניים בכלל של שערה הפוכה, אין לי הפרשות מהאיסור ולא אדמומיות או כל מיני דברים, האם עדיין זה יכול להיות שערה הפוכה ?

נעם שלום, סינוס פילונידאלי יכול בתקופות רגועות יחסית להיות קשה לאבחנה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות שיטה חדשה יחסית לטיפול בסינוס פילונידאלי כוללת כריתה של מרכז התהליך בלבד בעזרת סכין עגולה שנקראת טרפיין. בשיטה זו הטראומה לרקמה פחותה, ההתאוששות מהירה יותר, אך שיעור חזרת הסינוס לאחר הניתוח מעט גבוה יותר.

יש חברה המציעה טיפול הכולל 16 קומפרסים ל16 יום. הטיפול כולל גם כנראה כמוסות לריכוך צואה,וגם יעוץ תזונתי,וזה עולה 800 ש"ח. שאלתי הוא: האם הטיפול יעיל ושווה את המחיר?,והאם אפשר לרכוש את הקומפרסים גם במקום אחר? (חו"ל)

גיא שלום, הטיפול הנ"ל אינו חלק מהטיפול הקונבנציונאלי לטחורים. מידע כללי על הטיפולים הקונבנציונאלים לטחורים מצוי למטה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, לפני כחודש וחצי טופלתי במיון, עברתי ניקוז וממש "חפירה" בבשר, די באשמתי ועקב הזנחה שלי של כשבועיים בהם האבצס גדל וגדל והגיע למימדים שהבהילו את הרופא במיון. לפני כמה ימים ביקרתי אצל כירוג לביקורת והוא טען שעלי לעבור ניתוח יותר עמוק והרבה יותר קשה כי יש עוד 3 תעלות פתוחות שיכולות להזדהם. מבקש לדעת מה מומלץ לעשות במצב כזה ומי הכירוג הכי מומחה לטפל בדבר כזה... אני אדם עם חרדות רציניות מניתוחים וחושש מאוד לתהליך ההחלמה הכואב משום שכבר עברתי חודש לא קל בכלל. המון המון תודה

דניאל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מתאור בלבד אין לי דרך לומר אם מדובר "רק" בפיסורה או בממצא נוסף. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מידע כללי על הטיפול בפיסורה מצויין למטה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני יש לי אבצס כבר 7שנים וכל הזמן פותחים את זה וזה חוזר מה עושים אני כבר מיועשת

שלום, שמי דניאל ואני בן 22, מזה כחצי שנה אני סובל מפיסורה. (אני משתמש במשחה ניפדיפין בהמלצת פרוקטולוג). בשבועיים האחרונים הפיסורה החמירה מאוד עד כדי כאבים עזים ביותר. שנתי את כל מהלך התזונה שלי, וביציאות בשירותים במקום לשחרר החזקתי את השריר על מנת שהפיסורה לא תפתח ושהפסולת תצא מהלחץ ה'טבעי'. לאחר כשלושה ימים באמת הפיסורה נרגעה, אבל השריר בצד שמאל (נוטה יותר אחורה לרקטום) התחיל להתכווץ ולכאוב מאוד, יותר ויותר מיום ליום. הגעתי למצב שאי לא יכול ללכת תקין, וכל המצבים מישיבה לעמידה כרוכים בכאבים עזים, צחוק והתעטשות גם גורמים לשריר שם לזוז וכואבים לי מאוד. אני שוטה כדור ADEX 400 mg ע"מ להרגיע את הכאב. האם זה טבעי או שזה כבר יותר מפיסורה? מה ניתן לעשות ע"מ להרגיע את השריר? (או שזה בכלל לא שריר??) תודה מראש!!! דניאל

שכחתי לציין שהשריר בולט מתחת לעור כלפי חוצה ממש כמו עיגול אי סמטרי וכל נגיעה .. כואב נורא!

שלום ד"ר, ביתי בת 6 סובלת מדליפת צואה מזה כשנה. שיניתי לה את הרגלי האכילה( דגש על פירות ודגנים. לגבי ירקות, חוץ ממלפפון, היא מסרבת בתוקף לכל ירק) ובנוסף נושא השירותים הפך לשיחת שיגרה על מנת שזה יהיה כל הזמן בתודעתה. היא באמת מדברת על זה ומתאמצת ללכת לשירותים כדי שלא תפספס. לפני כחודש וחצי הדליפה פסקה לחלוטין וכבר חשבתי שזה מאחורינו אך כעת יש שוב רגרסיה במצב וזה על בסיס יומי של 2-3 פעמים ביום. אני מתגוררת בחו"ל והרופא משפחה טוען שאין כל מקום לדאגה אך כמובן שאני דואגת!!!! הייתי רוצה לדעת אם יש בדיקות מיוחדות שאינן פולשניות וכמובן כל עצה תתקבל בברכה. בתודה מראש.

שני שלום, אני מבין את דאגתך כאמא אך איני מטפל בילדים בגיל זה ואין דין הפרעות שליטה בילדים כדין הפרעות שליטה במבוגרים. מציע להתייעץ עם רופא ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים.

היי , לעולם לא סבלתי מהתופעה ... אך בתחילת ההריון היא הגיעה , אבצס בעצם הזנב אשר טופל על ידי אנטיביוטיקה במהלך ההריון אינספור פעמיים לפחות חמישה מקרים שארבעה מהם טופלו על ידי אוגמנטין ואחד צפורל כי האוגמנטין הפסיק להשפיע , כרגע אני בשבוע 34 וכמו ניגון חוזר בחודשיים האחרונים כל 14 יום פחות או יותר זה מודלק רגיש וכואב לטענת שני כירורגים שראיתי אן מספיק מוגלה לניקוז האזור קשה מעט וכואב בישיבה ואחרי טיפול של שלושה ימים באנטיביוטיקה מתחילה רגיעה . התשובה שלאן מספיק מוגלה לניקוז נראת לי לא רצינית , אז מה זה הבליטה ה קשה והכואבת ... אני לוקחת המון אנטיביוטיקה בהריון ! , אמנם הוא לקראת סיומו אבל בכל זאת . את הניתוח ללא ספק אעשה אחרי הלידה . תמיד הכירןרג טוען שאני תופסת את זה בזמן שזה מתחיל וככה האנטיביוטיקה משפיעה ... עד מתי !!? הייתי רוצה ללדת לפני הזיהום הבא אך איני יכולה לקבוע זאת לצערי אלא אם תהיה הצדקה לקיסרי , הפחד שלי הוא שכשיגיע מועד הלידה האזור יהיה מזוהם ואיני יכולה לשבת או לשכב על הגב במצב זה ועל אחת כמה וכמה וודאי לא יתנו לי אפידורל . מה אתה מציע לעשות , כיצד לטפל .. אשמח למתן תשובה שתענה על חששותי והתסכול הנלווה אליהם ...

עדן שלום, אני מבין את התסכול ממצבך הרפואי, אולם לצערי אין לי פתרון קסם. כעיקרון, אנו מעדיפים להמנע מניתוחים בזמן ההריון אם יש ברירה, וכל עוד נמנעים מניתוח יכולות להיות התלקחויות חוזרות של תהליך זיהומי שמצריך טיפול אנטיביוטי. ניתן לשקול לקחת טיפול אנטיביוטי מונע בחדשיים האחרונים של ההריון כדי להקטין את הסיכוי להתלקחות בעת הלידה. אם אין ברירה והסבל ניכר, ניתן לשקול ניתוח קטן יחסית בהרדמה מקומית בשכיבה על הצד בעת ההריון, אולם זה לא אידיאלי. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות שיטה חדשה יחסית לטיפול בסינוס פילונידאלי כוללת כריתה של מרכז התהליך בלבד בעזרת סכין עגולה שנקראת טרפיין. בשיטה זו הטראומה לרקמה פחותה, ההתאוששות מהירה יותר, אך שיעור חזרת הסינוס לאחר הניתוח מעט גבוה יותר.

שלום רב, לפני כשבוע יצא ל טחור בולט ומאוד כואב. בנוסף העור סביב פי הטבע נהייה אדום וצורב, לאחר כמה ימים נוצרו פצעים עם מוגלה כואבים. מה הסיבה לפצעים?כיצד מטפלים בכל הבעיה? תודה!

קרן שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס, פיסטולות ועוד. לכל אחת מבעיות אלה טיפול שונה. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום. אני גבר בן 37. מזה שנתיים אני סובל מכאב ביציאות. לעיתים יוצא לי דם. ביקרתי אצל הרופא והוא נתן לי משחה פרדפין. לצערי ללא שום שינוי. הוא אומר שזה סדק קטן בפי הטבעת וצריך לעבור ניתוח. ביקרתי אצל רופא בכיר באופן פרטי, והוא לא ראה דבר. נתן לי משחה דרמקוביין. שום שינוי ועדיין כאבים ביציאות. ביקרתי אצלו שוב, והוא נתן לי פגלקס נגד עצירות, אך זה גרם לי לגירודים. ועדיין אין שינוי ולעיתים יוצא דם ביציאות. האם כדאי להסתמך על הרופא הראשון ולעבור ניתוח? האם יש טיפול ללא ניתוח?

גיל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, ואיני יכול לקבוע על סמך תיאור בלבד מי צודק ומה כדאי לעשות. ככלל ניתן לומר שהתלונות יכולות להחשיד לפיסורה, אך יש מגוון מצבים אחרים שיכולים לגרום לכאבים בפי הטבעת. מידע כללי על הטיפול בפיסורה מפורט למטה. כעיקרון, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

היי אני וחבר שלי רוצים לקיים יחסי מין מאחור השאלה אם יש אפשרות לעשות משהו כדי להימנע מריח רע מפי הטבעת בעת קיום היחסים . כי בסרטים אנחנו רואים שזה ממש בה בקלות אבל אנחנו ניסינו פעם אחד והיה ריח ממש לא נעים

שרית שלום רב, לרוב יחסי מין אנאליים לא כרוכים בריח לא נעים. מעבר לכך אין לי עצה מקצועית לתת בתחום זה.

פרופסור שלום. עברתי אתמול ניתוח לכריתת 4 טחורים שהיו בדרגה 3 . היום בבוקר הייתה לי יציאה טראומתית וכואבת מאד שהוציאה איתה המון דם, הכי הרבה דם ממה שהיה לי לפני הניתוח . איך מקלים על היציאות ? הרופא נתן לי שמן פראפין שלא פועל עדיין. האם כדורי משלשלים זאת אופציה ? בנוסף במכתב השחרור כתוב שיש לפנות למיון במידה של זרימה רבה של דם . איך מודדים אומדן של הרבה דם ? בתודה מראש.

משה שלום רב, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ובתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם מופיע דמם הגורם לחולשה, סחרחורת וכד יש לפנות למיון.

איך מוציאים את הפד שבתוך הגוף לאחר ניקוז הדלקת?

יושבים באמבטיה וכשהוא רטוב מושכים אותו בעדינות.

שלום רב. אני כחודש וחצי אחרי לידה ולפי מה שאני מבינה סובלת מפיסורה . (דימום וכאבים עזים בזמן יציאה). יש לי פתיליות "רקטוצורין" ומשחת "פרוקטו- גליבנול". -האם יעיל? והכי חשוב, האם מותר להישתמש כאם מניקה? תודה מראש

שלום רב, הפתיליות והמשחה שאת מתארת אינן מיועדות לטיפול בפיסורה, למרות שבטיחותן בעת הנקה כנראה די גבוהה (אך לא נבדקה כל צרכה מדעית). מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כל אלו ניתנים לשימוש בהנקה. לגבי טיפול במשחות ספציפיות לפיסורה, גכון ניפדיפין או רקטוג'זיק, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, הייתי אצל פרוקטולוג והוא גילה אצלי פיסורה ורשם לי שמן פרפין ומשחת ג'ל למשך חודשיים. לאחר שקראתי באינטרנט הבנתי ששמן פרפין לא מומלץ לתקופה ארוכה וכי לאחר השימוש בו צריך להפסיק בהדרגתיות. אני צריכה לשתות 30 CC פעם ביום למשך חודשיים וזה נשמע לי הרבה. האם אני צריכה לדאוג? שאלה נוספת, אני לוקחת בנפייבר שקית אחת פעם ביום בנוסף לכל, האם זה מומלץ להמשיך לקחת את זה למרות שאתחיל לשתות שמן פרפין בנוסף? תודה רבה, דניאלה

דניאלה שלום, אין בעיה לקחת שמן פראפין לחדשיים, אבל לא מומלץ ליטול אותו חודשים רבים. יחד עם זאת, ניתן לרכך יציאות גם בשיטות אחרות כגון הקפדה על בכלכלה עשירה בסיבים, שימוש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם כגון בנפייבר (ניתן להעלות גם ל 2-3 כפות ליום במידת הצורך) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מוצרים אלו מותרים לשימוש לטווח ארוך. חשוב להקפיד כאמור על שתיה מרובה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני כ-3 שנים עברתי ניתוח כריתת טחורים פנימיים וחיצוניים כי סבלתי מדימומים חוזרים ונשנים. המצב השתפר אך נוצרה בעיה אחרת - במעיים נוצרים המון המון גזים ולצערי קשה לי לשלוט בהם. ניסיתי לשנות את אופן אכילת המזון שלי, בדקתי מה גורם לגזים ומה פחות אך לצערי הבעיה נמשכת ואני מרגישה אי נעימות עד כדי כך שתמיד אני מחפשת כיסא לשבת כדי לא להיות מובכת - לפעמים הגזים מדיפים ריח ואני עומדת במצבים כאלה שאני שוקלת אם בכלל לצאת מהבית. עיקר הבעיה היא במאמץ הכי קטן שאני עושה, אין לי שליטה. אני נבוכה ומבקשת ייעוץ או סיוע בהקדם. נ.ב. פניתי לפרוקטולוג שניתח אותי והוא שלח אותי לבדיקת גסטרו, ובדיקת קולונוסקופיה ולא הסביר מאומה.

דיאנה שלום, כמות הגזים נקבעת על ידי גורמים שונים כולל המזון שאנו אוכלים והרכב החיידקים במעי, וקשה מאד לשנות אותו. ניתן לנסות להשתמש במוצרים מפחיתי גזים הנמכרים בבתי המרקחת ללא מרשם, אולם תועלתם לרוב מוגבלת. לגבי בעיית השליטה, ניתן להעריך את מנגנון הסוגרים של פי הטבעת, ובמידה שיש בעיה כלשהי, ניתן לנסות לטפל בבעית שליטה זו במגוון טיפולים הקיימים כיום בתחום זה. מידע כללי על בעיות שליטה מצוי למטה. אם בעיית השליטה פוגעת באיכות חייך במידה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

ביצעתי בדיקת קולונסקופיה התוצאות:הקולונסקופ הוחדר עד : הצקום הצקום זוהה על פי המסתם האיליו-צקאלי- מידת הנקיון :טובה מאוד מעי הנבדק: לא תקין. סעיפים רבים, נכרת פוליפ 4 מ"מ במעי העולהבביופסיה חמה 1 ופוליפ 2 2 מ"מ מהאנוס בבייופסיה קרה2. בוצעה רטרופלקסיה רקטלית.אני מאוד מוטרד ומבקש לדעת האם זה מעיד על סרטן במעי.אודה על תשובה מהירה

אבי שלום, בבדיקה נמצאו 2 פוליפים קטנים שהסיכוי הסטטיסטי שהם ממאירים (דהיינו סרטניים) מזערי. יחד עם זאת, יש לבדוק את תוצאות הבדיקה הפתולוגית אליה נשלחו הפוליפים.

קניתי לפי מרשם ושכחתי מה הרופא הסביר איך מכינים ואיך משתמשים אודה לעזרתכם

אהוד שלום רב, תמיסת מגנזיום ניתנת באינדיקציות שונות ואין לנו דרך לייעץ על אופן השימוש, אפילו באופן כללי, מבלי לדעת מדוע ניתנה.

מציע לפנות לרופא המטפל לקבל הנחיות שימוש

הי..עברתי ניתוח לתיקון בקע מפשעתי דו צדדי אני אשה בת 50 ולפני 3 שנים עברתי קולונוסקופיה ..היתה תקינה אבל אמרו לי שהמעיים לא היו נקיות ממש(כי אכלתי מרק עדשים יום לפני) עכשיו אחרי שהיה לי בקע כלוא פעמיים הרופא המליף לחזור על הבדיקה ..הבדיקה הזו הכי הכי שאני שונאת בעולם ובמיוחד ההכנות לה.. למה כדאי ומה אפשר לעשות במקום?

שלום רב, אם יש לך אינדיקציה לבצע קולונוסקופיה (ונשמע שאכן יש אינדיקציה כזו), אין משהו חליפי הרבה יותר קל. ניתן לבצע קולונוסקופיה וירטואלית, שהיא למעשה בדיקת CT, ואינה כרוכה בהחדרת צינור לכל אורך המעי, אולם ההכנה זהה, הבדיקה מבוצעת ללא טשטוש, ואם רואים משהו חשוד, צריך לעבור קולונוסקופיה רגילה לברר את פשר הממצא, כך שלעיתים צריך לעבור הכנה פעמיים...

הי אני לאחר ניתוח בקע...סבלתי מעצירות לאחר ניתוח וקושי ביציאות שנהיו כמו אבנים וגרמו לי יציאת טחורים ..ודמ.. טפלתי במשחה והטחורים נהיו קטנים אבל לפעמים יש טיפות דם על התחתונים ..וזה גם לא כואב כמו ההתחלה .מה זה אומר שהטחורים מתרפאים מדממים? למה?זה ממש טיפות ולא כל פעם?

שלום רב, הממצא שאתה מתאר יכול להתאים לטחורים חיצןניים עם קרישי דם או לטחורים פנימיים מתבלטים, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, יש לי כבר מספר חודשים גירוד טורדני באזור פי הטבעת. אני מנסה על לשמור היגינה טובה. כמו כן הלכתי לרופא עור, הוא לא ראה שום דבר מיוחד, הוא נתן לי כדורים נגד תולעים אבל זה לא עזר ! מה יכולות להיות הסיבות לגירוד ? תודה עמית

עמית שלום, גרד אנאלי היא תופעה רפואית ידועה. פעמים רבות אנו לא יודעים בדיוק את סיבתה אצל מטופל ספציפי, ולכן אנו מנסים טיפולים שונים, עד (שלרוב) מצליחים להקל על איכות החיים. הטיפול בגרד כולל מספר קוי טיפול, כולל ייצוב יציאות בתוסף סיבים שימוש בסבונים היפואלרגניים, המנעות משיפשוף ככל שניתן, שימוש במשחות הגנה לעור, דרך נסיון טיפולי בתולעים, המנעות הדרגתית ממרכיבי מזון שונים הידועים כמחמירי גרד, ועד לקוי טיפול יותר "אגרסיביים" במידת הצורך.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום וברכה אני בן 37. הייתי לא מזמן אצל פרוקטולוג לגבי תלונה של תחושת אי נוחות ולעיתים כאב המרגישים בתוך התעלה האנאלית, ועד לאיזור פי הטבעת, המופיעים באופן לא קבוע, לעיתים לפני ואחרי יציאה. היציאות שלי הן רכות באופן קבוע, ללא כל סימני דימום, וללא כאב במהלך היציאה. בנוסף תיארתי כאבי התכווצות נדירים וקצרים באיזור הסקרום פנימה אותם הוא רשם כ - אמרוזיס פוגקס. בבדיקה הוא מצא טחורים מינימליים (דרגה 0-1), אני מבין שהם פנימיים. ואמר שהכל נראה בסדר גמור. לדבריו הטונוס הקבוע של הספינקטרים אולי קצת ירוד אך לא באופן משמעותי (אין לי תלונות של יציאה לא נשלטת של גזים וכו'). רציתי לשאול: 1) מה אם כך ההסבר האפשרי לתחושת אי הנוחות והכאב הפנימי שאינו בעל אופי התכווצותי שאני מרגיש באופן יומיומי? האם יש דרך למנוע תחושה זו? כאבים אלו אינם חזקים כלל אך גורמים לי לתחושת אי נוחות ובאופן כללי מפריעים לי. 2) האם עלי להיות מוטרד מעניין הטונוס הקבוע הירוד במקצת? האם יש דרך לחזק אותו? 3) האם שתיית קפה ואימוני כוח יכולים להשפיע לרעה על הטחורים ועל הטונוס? תודה רבה

אלי שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק מה גורם לכאביך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון לא נראה לי שיש לך סיבה להיות מוטרד ממצא של טונוס קבוע ירוד במקצת אם אתה לא סובל כלל מבעיית שליטה, ושתיית קפה לא משפיעה על נושאים אלו. הרמת משקולות כבדים יכולה להחמיר טחורים, אבל ממה שכתבת לא ברור לי שהם מקור סבלך.

עברתי ניתוח לפני 10 ימים , בניתוח הוחדר לי חוט/צינורית מהפיסטולה ויוצא מפי הטבעת . יש לי כאבים שלא מפסיקים . אני בקושי הולך, אין לי תיאבון, מבלה הרבה בשרותים, מרגיש את החוט בתוך הגוף דוקר אותי באופן קבוע.יש כאבים בזמן יציאה, מעריך כי החוט לא יכול להסתובב באותה זוית שנדרש ופוצע אותי מבפנים. את הניתוח עברתי בתל השומר. הייתץי בבית החולים התלוננתי שכואב לי מאוד נבדקתי והוסבר לי שהכל בסדר, אני מרגיש שממש הכל לא בסדר. חשבתי להוציא את החוט ולהשאר עם הפיסטולה היא כמעט נסגרה לי. מה ניתן לעשות? והאם ניתן לחזור למצב הקודם ולחיות עם הפיסטולה היא כמעט היתה יבשה

יש גם גירוד בפי הטבעת. חשוב לציין כי הפיסטולה היתה סגורה ויבשה.

סאם שלום, הוצאת סיטון היא פעולה מרפאתית קלה וקצרה ואם תחליט להוציאו ניתן לבצע זאת ללא הכנות מיוחדות. יחד עם זאת, לא שכיח שסיטון כשלעצמו גורם לתלונות שאתה מתאר, ויותר סביר שהניתוח עצמו גורם לתחושות אלו, למשך תקופת ההחלמה. אם אכן מקור תחושותיך אינו מהסיטון עצמו, הוצאתו לא תסייע לשפר את תלונותיך. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

עד עכשיו אני עושה כל מה שהרופאים אומרים למרות הסבל הכרוך

שלום, אני בן 40 ובריא בד"כ. בזמן האחרון התחילה לי רגישות בפתח פי הטבעת ,לא בזמן היציאה אלא בניגוב/נגיעה. בימים האחרונים זה מתגבר משמעותית בשיעול, והיום גם סתם בשמן ישיבה. מה זה, ומה עושים בנידון ? תודה יוסי

יוסי שלום, ממצא / תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רציתי לדעת האם ניתן להשתמש בפד מגנזיום להקלה על טחורים (אותו פד שנותנים לאישה להקלה על נפיחות נרתיקית לאחר לידה). תודה!

ליטל שלום רב, בעיקרון אין מניעה לשתמש בתמיסת מגנזיום להקלה על טחורים בצקתיים בזמן הריון, ובעיקר בשלבים בסופיים שלו. ספיגת המגנזיום בהרטבות מקומיות קטנה מאד. יחד עם זאת, אין מספיק נתונים מדעיים חד משמעיים על בטיחות שימוש בהרטבות מגנזיום הבריון, מאחר שהנושא לא נבדק דיו מדעית.

שלום ד"ר אני בן 28, בריא בד"כ, גיי. יש לי בעיה שמלווה אותי לפרקים הרבה מאוד זמן והיא תחושת שריפה בזמן שחודרים אלי אנאלית. לא מדובר בכאב אלא שריפה ממש. נבדקתי ע"י שני פרוקטולוגים, לטענתם אני סובל מכיווץ יתר. העניין הוא שאני לא מבין 2 דברים: ביציאות אני לא מרגיש כאב או שריפה כלל. שנית, איך כיווץ יכול לגרום לשריפה? אשמח לדעת מה זה אולי יכול להיות כי אני מתוסכל מאוד מהמצב.

דניאל שלום, כווץ יתר של שרירי רצפת האגן הוא בעיה רפואית מוכרת, ויתכן שכווץ זה מופיע באופן לא רצוני במצבים שונים ולא באחרים. יחד עם זאת, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

מקרה של פיסורה כרונית בקוטר של כ- 1ס"מ עם שינויים אנטומיים הכוללים נפיחות,קפל עור וצלקת (אובחן ע"י הרופא). אין כאבים. יש הפרשה מועטה מאוד "הזעה" של צואה (לא מלכלכת אבל יוצרת תחושת רטיבות באזור) ואין בריחה של גזים. (הופיע בחודשים האחרונים) היציאות הן בקביעות כל יום ולרוב אינן קשות. האם מוכר לך מקרה דומה של הפרשות צואה בפיסורה כרונית? ומה לדעתך אפשרויות הטיפול המועדפות בהינתן המצב?

משה שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, האם אני יכול לעשות פעילות ספורטיבית (חדר כושר, משקולות, ריצה) אם אני סובל מפיסורה? תודה רבה

שתי שאלות נוספות: 1. האם עבודה ממושכת בישיבה יכולה למנוע החלמת פיסורה? 2. האם מצב של לחץ נפשי יכול למנוע החלמת פיסורה? שוב תודה.

דורון שלום, אין מניעה לבצע מאמץ גופני כולל אימון בחדר כושר עם פיסורה ואין כל מידע רפואי הקושר בין ישיבה ממושכת או לחץ נפשי לפגיעה בסיכוי לריפוי פיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב ד"ר אני בן 25 ולפני כמה ימים גיליתי (אני חושב ששמתי לב שזה ממש התחיל) מעיין גידול על פי הטבעת. לא כואב או שורף.. מיששתי וזה כמו כדור קטן וכשאני לוחץ עליו אני מרגיש כאילו יש משהו בפנים (ניתן לתפוס).. זה נראה לי בצבע עור של כל המסביב לו.. אודה באם תענה לי תודה מראש ג'ון

ג'ון שלום, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחור חיצוני, טחור פנימיים צנוח, אבצס ועוד. הסיכוי להתפתחות גידול אמיתי סביב פי הטבעת בגיל 25 נמוך מאד מאד מאד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.אם הממצא לא נשעל תוך כשבועיים- שלשה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם מופיעים כאבים עזים / חום וכד יש לפנות למיון.

שלום ותודה רבה מראש למשיב ,בתאריך 20/1 עברתי קשירת גומייה לטחורים פנימיים ובמהלך השבועיים הראשונים הרגשתי אי נוחות באזור בעיקר לאחר יציאות היה פעמים עם יציאות רכות ללא דימום ולעיתים אף עם דימום שאלתי היא האם היום לאחר 30 יום זה טבעי שיש עדיין מידי פעם או פעמיים בשבוע דימום רב זה תקין האם לבדוק את העניין במידי או לחכות לביקורת שנקבעה לי מראש לתאריך 20/3 חודשיים מיום הקשירה יש לציין שהאי נוחות כבר עברה העיקר זה הדימום שלעיתים רב ולעיתים ממש מעט אם זה נורמלי חודש מהקשירת גומיה ושוב תודה למשיב

שלום רב, דמם ניכר לאחר קשירת טחורים בודדת יכול להגרם מ 2 סיבות עיקריות: דמם מנקודת הקשירה, ודמם מטחור שלא נקשר. הקשירה עצמה גורמת לפצע מקומי שנרפא בהדרגה, ובתהליך הריפוי שלו יוצר צלקת המצמצמת את הטחור. תהליך זה אורך בממוצע כ 6 שבועות. בשלב הראשון, בו יש פצע שטרם נרפא והפך לצלקת, שכיח שישנה החמרה של הדמם. אם לא מדובר בדמם מאסיבי הגורם לחולשה, סחרחורת או אנמיה, נראה לי סביר לחכות לביקורת. במקביל, יש לוודא כמובן שמדובר בדמם מטחורים, ומקורות אחרים נשללו במידה סבירה של ודאות.

שלום רב, לפני כחודשיים עברתי ניתוח פיסורה. מאז הניתוח יש לי כאבים עזים ההולכים ומתגברים מדי פעם עד כדי שיתוק. איני סובל מעצירות, יש לי יציאות סדירות מדי בוקר , אולם הכאבים כאשר הם מגיעים בתדירות של מספר שעות, לעיתים אף תוך שינה בלילה, פשוט משתקים ואף מעירים מן השינה. עברתי סי טי, היה חשש לקוליטיס שנשלל על ידי גסטרו לאחר בדיקה חודרנית, היה חשש לדלקת בעצם הזזנב שנשלל לאחר מיפוי עצמות. ובסך הכל אני נשאר עם הכאבים. האם קיימות בדיקות נוספות? סיבות נוספות לכאב? אודה לתשובתך המלומדת. בברכה רוני

רוני שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה שלא נרפאה, הרפיה לקויה של שרירי רצפת האגן שיכולה להופיע לעיתים לאחר כל מחלה באיזור פי הטבעת, תסמונת כאבים על רקע לא ידוע שנקראת פרוקטלגיה פוגקס, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

האם יש מרפא לכך? תרופות? או כפי שנמסר לי צריך ללמוד לחיות עם זה.....מאד קשה לחיות כך.האם רק אמבטיות ומים חמים.? אשמח לתשובתך. ערב טוב רוני

פרופסור שלום אני סובל מכאבים רבים כבר כמעט חודשיים. לפני כשלושה שבועות הלכתי לפרוקטולוג והוא איבחן לי פיסורה. אני מטפפל בניפדיפין ומקפיד על אכילת סיבים ושתייה מרובה, ועדיין דומה שהכאבים רק הולכים ומחרפים. זה נהיה עבורי סבל של ממש ביציאות שמלוות גם בכאבי תופת ולאחר מכן עוד כמה שעות של כאבים חזקים ודקירות. הרופא אמר שלוקח לזה לפעמים שישה שבועות לעבור אבל אני מתקשה לתפקד ברמה היומיומית. האם אמור להיות שיפור הדרגתי? האם לראות שוברופא או להמתין עוד שלושה שבועות? מה לדעתך כדאי לי לעשות?

אייל שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ככלל, לרוב טיפול שמרני מיטבי בפיסורה אמור להביא להקלה מסויימת, גם אם לא מלאה, כבר בשבועיים הראשונים, למרות שנכון שלעיתים לוקח יותר זמן, סביב 6 שבועות, להגיע שיפור מיטבי. כעיקרון, פיסורה היא בעיה של איכות חיים, ולכן רק אתה יכול לקבוע מתי לשדרג את הטיפול לאחת מאפשרויות הטיפול הבאות. יחד עם זאת, אם אין כל הטבה בפרק הזמן שבו אתה כבר מטופל, נראה לי סביר מאד לשקול שדרוג הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, עשיתי ניתוח סינוס לפניי כשלושה חודשים. הריח הנוראי עבר, אני יכול לרוץ, לרקוד, לעשות ספורט, הכל. אבל מדי פעם אחרי שאני מסיים אימון בחדר כושר הכאבים חוזרים ממש לכמה שניות ויוצא משם ריח נורא רע. זה טבעי? מתי הכאב עצמו יפסיק לגמריי?

סימון שלום, קשה לי לקבוע ללא בדיקה אם הכאב והריח נובעים רק מצלקת מקומית או בעיה כלשהי במקום זה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום רב, האם שמעת על הטיפול בפורמולת נונא והאם הוא מומלץ? תודה.

שלום רב, הטיפול בפורמולת נונא לבעיות בפי הטבעת לא נבדק בכלים מרעיים ואינו חלק מהטיפול הקונבנציונאלי הנפוץ בבעיות אלו.

שלום רב, אני סובל מטחורים ופיסורה כבר יותר משנתיים.בהתחלה הכאב היה בלתי נסבל שנילווה בכאבים עזים ודימומים בזמן היציאה ואחריה.אם הזמן הכאב ניחלש אבל לא הפסיק להפריע לי במהלך כל התקופה הזאת-עדיין יש דימומים. לאחרונה עברתי בדיקה במירפאה פרטית שמטפלת בלייזר(לפי האתר שלהם קודם מזריקים "דיספורט" ואזמטפלים באותו מקום בעזרת קרן רדיו-גל.פרוקטולוג שבדק אותי אמר לי שיש לי פיסורה.הטיפל עולה 6000 ש"ח אחרי ההנחה. האם הטיפול הזה יעיל? אולי יש עוד דרכים לטפל במחלה הזאת בעלות נמוכה יותר (אני לא מעוניין בניתוח)

רועי שלום רב, דיספורט הוא סוג של בוטוקס שמוזרק לשריר הסוגר הפנימי על מנת לשתק אותו באופן זמני, ולאפשר לפיסורה תנאים להרפא. כשטיפול זה משולב בריכוך יציאות קפדני, שיעור ההצלחה הוא סביב 70%. טיפול בקרן רדיו-גל אינו שייך לטיפול הקונבנציונאלי הנפוץ בפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.