פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, אני סובל מידי פעם בפעם מגירוד באזור פי הטבעת ולעיתים רחוקות אני רואה דם טרי בעת מתן צואה (בדרך כלל בעת הניגוב) מה עלי לעשות? תודה

יצחק שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, גרד מסיבה לא ידועה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם התלונות גורמות לסבל ניכר מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לפני 3.5 שנים עשיתי קולונסקופיה ונמצאתי חולה פרוקטיטיס. לפני שלושה שבועות חשתי ששוב חלה התלקחות ופניתי לגסטרו שנתן לי רפסל ושלח אותי לבדיקות דם. כימיה בדם תקינים,המטולוגיה תקינים וCRP עומד על 0.6 כאשר הטווח הוא 0.5. מה מעיד הCRP במקרה שלי והאם יש משמעות לגובה שדי קרוב לנורמה? קראתי שCRP גבוה יכול להעיד גם על ממאירות.

אבי שלום, CRP הוא סמן לא ספציפי ועולה במצבים שונים, בעיקר דלקתיים. במקרה שלך, מדובר בערך כמעט תקין. יחד עם זאת, החלטות טיפוליות לא מתקבלות על סמך בדיקת CRP בלבד, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה.מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג המטפל להכוונת המשך הטיפול.

להלן התוצאות עקב איש ליטה.אני לאחר ניתוח פיסורה ופיסטולה 1. Proper increase of intra-abdominal pressure during bear down maneuver. 2. Very mild increase of anal sphincter during squeeze maneuver. 3. Abnormal rectal sensation (first sensed, urge and discomfort) • Weak external sphincter (minimal pressure increase during squeeze maneuver. • Rectal hyposensitivity (sensation started on high volumes)-may be related to discopathies or post sphincterotomy.

שלום רב, ככלל, תוצאות הבדיקה שפירטת מראים על לחץ נמוך בשרירי הסוגרים בשעה שאתה מנסה לאופן מודע לכווץ את שרירי הסוגרים (שנקרא בלשון מקצועית לחץ יזום), ותחושה ירודה ברקטום, שפירושה שדרוש נפח יחסית גדול ברקטום בכדי שתחוש צורך ליציאה. לחץ יזום נמוך לרלז פעמים רבות על תפקוד לקוי של החלק של הסוגרים שנקרא הסוגר החיצוני, שהוא השריר בעל השליטה הרצונית. מעבר להסבר זה, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, תוצאות בדיקות אחרות וללא בדיקה. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום רב, לפני כחודש עברתי ניתוח גב בעקבות תאונת אופניים, ובעקבות משככי כאבים חזקים, סבלתי מעצירות קשה שבעקבותיה יצא לי טחור. בעוד מס' חודשים כבר אוכל לחזור לפעילות ספורטיבית בכלל ורכיבה על אופניים בפרט. שאלתי היא האם זה בריא לרכב על אופניים עם טחורים, והאם יש משהו שיוכל להקל על הכאבים, במידה ויהיו (עוד לא ניסיתי, אני שואל לשם הסקרנות). כמו כן, מהם הטיפולים בטחורים, והאם ישנם תוספי מזון שיוכלו לפתור את הבעיה. תודה, סרגיי.

סרגיי שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. כעיקרון, אין מניעה לרכב על אופניים. אם הכל זאת יש סבל ניכר מהטחורים (כולל בעת רכיבה), מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום. רציתי לשאול מה הסיכון של ניתוח פיסורה שלישי? יש כירורג שאמר לי שהוא לא מוכן לעשות לי כי "כמעט בוודאות השריר לא ייסגר כמו שצריך". ובמקור אחר כירורג אמר שאם מישהו מקצועי עושה את זה, אז זה ניתוח פשוט עם הסתברות קטנה מאוד לתופעות לוואי. והאם זה לא עובד לשני הכיוונים? ז"א יכול להיות שאחרי הניתוח השריר ייסגר טוב יותר מאשר לפני? תודה.

שלום רב, ככלל, העובדה שכבר עברת 2 ניתוחים לפיסורה מגדילה במעט את הסיכון בניתוח שלישי, אבל לא שוללת את ביצועו, וכירורג קולורקטאלי מיומן יכול לשקול שימוש בשיטות ניתוחיות מתאימות על מנת לצמצם את הסיכון ככל האפשר. יחד עם זאת, ניתוח כזה לא משפר לרוב את יכולת איטום פי הטבעת. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום ד"ר אני בת 32 לפני כשבועיים היה לי דם בצואה וראיתי קצת על הנייר חשוב לציין שבמתן הצואה שרף לי בפי הטבעת אציין שדודה שלי חלתה בסרטן מי הגס בגיל 42 הדם בצואה הפסיק כבר שבועיים הכל רגיל. מה לדעתך זה יכול להיות תודה

דניאל שלום, כעיקרון הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 30 נמוך מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה, אולם אם אכן יש לך סיפור משפחתי של דודה שלקתה בסרטן המעי הגס בגיל צעיר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול, וסביר שכדאי לשקול בדיקה כלשהי (יתכן שרק של החלק הסופי, ממנו יכול להגיע דם טרי) של המעי הגס.

אין הכוונה לכרות מעי אלא למתן את הפיתולים של המעי בצורה כלשהי מכיוון שלא נאמר לי שהוא ארוך אלא רק מפותל האם ניתן לעשות זאת על ידי הזזת המעי?

אין סוג כזה של ניתוח ואין תועלת בהזזת המעי.

פרופ' עודד זמורה שלום, האם לאחר שהייתה לי צניחת המעי והרירית ועברתי שני ניתוחים בעקבות כך, אני יכולה לרבות בריצות (אם בכלל) ולקפוץ בחבל? (השאלה נובעת בשל התנועה של הפעילות הספציפית). בתודה מראש.

שלום רב, ככלל, לאחר תקופת החלמה ראשונית של מספר שבועות, אין מניעה מלעסוק בפעילות גופנית כפי שציינת.

שלום אני בן 30 וסובל מטחורים הולכים וחוזרים מגיל 20 .עד היום סבלתי מטחורים חיצוניים ואני מניח שגם פנימיים לאחרונה בזמן מתן צואה אני חש בכאב חד ממש כמו דקירות. עד היום השתמשתי במשחה פרוקטוצרין n שהקלה על הכאב ואפילו הדימום פסק. לאחרונה התחלתי דיאטה ושונו לי הרגלי האכילה. ובזמן מתן הצואה הייתה לי עצירות קשה. ומיד התחלתי להרגיש את הדקירות וגיליתי דימום על הנייר. מקריאה בפורום הזה התחלתי לחשוב שאולי יש לי פיסורה וטחורים גם יחד. שאלותי הם: 1. האם יש לי פיסורה? 2. אם יש לי פיסורה, הטיפול שאני מקבל לטחורים לא עושה לפיסורה יותר גרוע? 3. האם ניתן לבצע טיפול בשיטת הדופלור לטחורים הפנימיים כשיש פיסורה ומה יעילות הדופלור לפיסורה? 4. קיבלתי מהרופא השבוע קצף מיוחד פרוקטופואם האם הוא יכול לעזור? מצטער על כמות השאלות אבל אני ממש לא רוצה לעבור ניתוח להסרת טחורים והבנתי שניתוח של פיסורה כרוך לפעמים בתופעות לוואי שלא משמחות אף אחד.

בן שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בדיקת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג תוכל לקבוע אם אתה סובל מפיסורה. בכל מקרה, הטיפול הבסיסי בשתי הבעיות דומה- מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. טיפול בדופלר מיועד לטיפול בטחורים פנימיים בלבד ואין לו השפעה מיטיבה (ולפעמים אף להיפך) על פיסורה. הטיפול הראשוני הן בפיסורה והן בטחורים הוא לרוב לא ניתוחי, ואם הטיפול השמרני לא עוזר, והסבל ניכר, ניתן להציע טיפול ניתוחי. מטרת הטיפול הניתוחי היא לשפר את איכות החיים, ולכן רק אתה יכול להחליט שאתה מעוניין בו. שעור הסיבוכים הוא נמוך, ונכון שסיבוכים אלו אינם משמחים, אבל לא בטוח שלחיות בסבל ניכר מטחורים או פיסורה זה משמח. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב עברתי ניתוח להסרת סינוס פילונידלי, זה היה ניתוח שני שלי ולכן הומלץ על הסרה של הסינוס והשארת הפצע פתוח, ללא תפרים, כי המנתח הסביר שתפרים יכולים להוביל לזיהום שוב. המנתח שם בתוך הפצע גזה בצורה של צינור (קיפל או סובב אותה כך) מדבריו לא הבנתי אם גם אני אמור לעשות גם כך וכמה זמן. הדבר מאוד מפחיד אותי, האיזור מאוד כואב לי ולא הייתי רוצה לדחוף לשם גזה(כן ,אני מודע לכך שזה נשמע ילדותי אבל אין לי השכלה רפואית ואני אדם די חרדתי - אפילו את הניתוח עשיתי בההרדמה כללית ומלאה... למרות שלא היה צורך כזה). השאלה שלי היא האם החלפת תחבושת יבשה על הפצע (מבחוץ) ומקלחת 2-3 פעמים ביום זה לא יספיק כדי שהפצע ייסגר? אם אני חייב לשים את פד הגזה המסובב, האם יש ספריי או משחה שהמטרה שלה היא להוריד את הכאב ולהקפיא את המקום שאפשר לשים באיזור? האם יש מישהו בעל השכלה רפואית כלשהי (אח,חובש, רופא) שיכול לחבוש אותי באופן פרטי? אני חייל ואין לי קופ"ח.

יבגני שלום, חבישה לאחר ניתוח לכריתת סינוס פילונידאלי לא אמורה להיות כואבת, ואין צורך לדחוף את הפד בחוזקה פנימה, אבל כן כדאי שהפד יהיה מעט בפנים, כדי למנוע סגירה מוקדמת של הפצע מעל חלל שטרם נרפא. כעיקרון הריפוי צריך להיות מבפנים החוצה. איני רואה סיבה למה לא תפנה למערכת הבריאות הצבאית (דרך רם 2 למשל) לבקש עזרה בחבישות אם אתה מתקשה לעשות זאת לבד.

מפחיד אותי לשים את הפד בתוך הפצע. מה יקרה אם פשוט אשים את התחבושת מעל הפצע? כנראה שאפנה לר"מ 2 מחר האם משהו יקרה אם אתמול הסרתי את הגזה ועד מחר לא אשים?

לאחר כשבוע של עצירות מלווה בכאבי טחורים ( בשעות הבוקר מלווים בדימום) החל ביום ג כאב עז. הכאב החל לאחר יציאה בצהריי היום ונמשך מספר שעות רב- תחושה של סכין בפי הטבעת. הכאב אף תקף באמצע הלילה. הפעלת שרירי בטן , כגון שיעול, מחריפה הכאב. לא ניתן לעמוד או לשבת בזמן התקף. הכאב מוקל לאחר מנוחה ארוכה; בעיקר שינה על הצד, אך מתחזק לאחר מכן. דווקא היציאות אינן כואבות מידיי והדימום פסק. לפני 4 שנים אובחנה פיסורה שנעלמה מיד לאחר טיפול בניפידיפין. חומרים מאלחשי כאב נגד טחורים אינם מועילים. גיל 39. מה לעשות עד התור לפרוקטולוג?

אורן שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצונייםעם קרישי דם, פיסורה, אבצס, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם מויעה נפיחות מקומית ניכרת, חום וכד' מומלץ לפנות למיון לבדיקה.

שלום רב ד"ר, אני מתעניין עבור חבר, תייר בארץ. בן 25, בריא, שהופיע אצלו טחור (יחיד), מידי פעם מדמם. כ-10 ימים, ללא שיפור. כאבים בישיבה ובזמן התפנות. צורך הרבה חלב ומשקאות על מנת לרכך את הצואה. כמו כן, קנה בבית מרקחת משחה הומיאופתית להפחתת הכאב, שלא עובדת היטב כנראה. כיוון שהרופאה האישית שלו מגיעה מחו"ל לישראל (במקרה), והוא לא זכאי לראות פרוקטולוג כאן (פרטי עולה המון כסף), רציתי לשאול אם יש לך טיפים להקלת הכאב או טיפול בינתיים, וכן היכן אפשר לקבל טיפול פרטי בעלות נמוכה יותר.. כמו כן, האם זה עובר מעצמו? יש צורך לטפל? תודה רבה!

אביב שלום, ככלל, בהנחה שהאבחנה היא אכן טחורים, מדובר בבעיה של איכות חיים ולא בבעיה מסוכנת, ולכן על חברך להחליט אם הוא מעוניין לפנות לטיפול בארץ או לא. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. כן מומלץ להמנע מישיבה ממושכת בשירותים. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

אני אמורה לעבור כריתת רחם באמצעות לפרוסקופיה כמו כן יש לי מעי מאוד מפותל שמספר רופאים לא הצליחו לעשות לי קולונוסקופיה ואני נאלצת לעבור קולונוסקופיה וירטואלית מידי כמה שנים כי אמא שלי נפטרה מסרטן המעי ,שאלתי היא האם תוך כדי הלפרוסקופיה יהיה ניתן גם " "לתקן" את המעי המפותל או לחילופין האם יש פיתרון אחר למעי גס מפותל חוץ מקולונוסקופיה וירטואלית?

שלום רב, מעי מפותל שקשה לסקור אותו בקולונוסקופיה אינו אינדיקציה חכריתת מעי, גם אם נמצאים "באותה הזדמנות" בניתוח לפרוסקופי, ולכריתת מעי ישנם גם סיכונים וסיבוכים אפשריים.

אין הכוונה לכרות מעי אלא למתן את הפיתולים של המעי בצורה כלשהי מכיוון שלא נאמר לי שהוא ארוך אלא רק מפותל האם ניתן לעשות זאת על ידי הזזת המעי?

שלום רב, בעלי בן 43 סובל מזה עשר שנים מקושי וסבל בהתרוקנות בשל התכווצות פי הטבעת במאמץ להתרוקנות. גם לאחר בדיקות רבות, ייעוצים, שיחות, טיפולים תרופתיים , טבעיים , דיקורים ורפואה בכירה, לצערינו אין הקלה ולא נמצא פתרון. איכות חייו ירדה דרסטית, הוא מבלה שעות רבות במהלך היום בשירותים, לפני עבודה , לפני שינה והתיסכול עצום . יותר מכך בשל המאמץ יש נפיחות וכאבים עזים בבטן התחתונה. אנו נואשים ומבקשים הכוונה .... קצת נמאס לנו מעשרות ייעוצים ונודה לך באם יש לדעתך פתרון לשפר אית איכות החיים ???? שמענו על ניתוח ? מה הסיכון בכך? נודה לך על כל תשובה והנחיה שתוכל ואפילו במעט לעזור. תודה רבה מראש.

הדר שלום, צר לי לשמוע על סבלו של בעלך, אך לצערי קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, את כל תוצאות הבדיקות שעבר בעלך, וללא בדיקה. זה לא יהיה רציני לשלוף פתרון באינטרנט לבעיה שכבר מומחים רבים לא הצליחו לפתור. ככלל ניתן לומר שפעמים רבות ניתן להקל על עצירות באמצעים רפואיים שונים, לעיתים אף ניתוחיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום בן 49 מדריך טיולים במקצועי ,בריא. אני סובל מטחורים 30 שנה ,עברתיקשירות מספר פעמים ולפני 5 שנים ניתוח האל דופלר שמן הסתם לא צלח. לאחר הניתוח נכנסתי לעקה של עצירות מטורפת של 3 שבועות שמה ששחרר אותי היה הידרוקואלוניה ואז נכנסתי למשטר דיאטה שאיפס לי את מערכת העיקול ותיפקדתי טוב. הטחורים היו יוצאים עם יציאה אך מייד חוזרים .כיום אני סובל מהם שוב בצורה חריפה ואחרי יציאה לוקח כמה שעות עד שהם חוזרים. מה גם שאני לא יכול לסחוב דברים על הגב וזה פוגע לי בעבודה. שאלתי האם יש סיכוי שטיפול שמרני כמו דיאטה רצינית ,תחזיר /תכווץ את הטחורים שלהערכתי הגיעו לגודל 4 למצב קודם? ומה אתה מציע? תודה מראש ינון קהלני

ינון שלום, כעיקרון, האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שאתה מתאר פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם אתה רוצה לטפל בכך. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וכלל ניתן לומר שככל שהטיפול יותר "אגרסיבי" ההחלמה יותר קשה, והתוצאה לטווח ארוך יותר טובה, ולהיפך. אם תרצה טיפול כלשהו, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

תודה על התגובה מי וכיצד אפשר לאבחן סיבות לעצירות מלבד דיאטת עתירת סיבים ושתייה. מה עם בעיות עיצבוב בסוף המעי או תחושה של רצון חזק ליציאה אבל משהוא בכל זאת תקוע,גם כשהקיבה רכה כאילו שהקיבה צריכה טריגר מלמטה.איך אפשר לדעת איזה בדיקה יכולה לאבחן יותר במדויק סיבות לעצירות?

שלום רב! שמתי לב כי בזמן הצורך להתפנות המרגש הוא דקירות וכאבים חזקים הגורמים לי לטוס לשירותים ולהתפנות תוך שניות. היציאות שלי תקינות לחלוטין, אולם העניין הזה, שאין הרגשה של צורך להתפנות, אלא ברגע האמת, אינו ברור לי. בנוסף יש לי בריחת גזים כרונית, כל יום כל היום שנבדקה והדבר היחידי שהומלץ היה לאמן את השרירים הטבעתיים בביופידבק. אשמח לדעת, האם יש טיפול כלשהו לעניין? תודה מראש..

שי שלום, ככלל נשמע לי שהעצה לעבור טיפול ביופידבק על ידי מטפל/ת בעל.ת התמחות ספציפית בתחום זה היא עצה טובה, אולם מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אין הטבה לאחר קורס מסודר של ביופידבק, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב אני בת 30 לפני 3 שבועות הבחנתי בדם בצואה ובניגוב חשוב לציין שאין לי כאבים או קושי במתן צואה היה לי צורב אחרי קצת ויש לי גרודים בתוך פי הטבעת ובחוץ מה עליי לעשות איזה בדיקות אני צריכה? האם קולונוסקופיה? תודה רבה

בת דודה שלי נפטרה מהמחלה בגיל 40 וכרגע שבועיים שאין בכלל דם לא בצואה ולא בניגוב זה קרה כמה ימים והפסיק

דנה שלום, כעיקרון הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 30 נמוך מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה, אולם אם אכן יש לך סיפור משפחתי של בת דודה שנפטרה ספציפית מסרטן המעי הגס בגיל צעיר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול, וסביר שכדאי לשקול בדיקה כלשהי (יתכן שרק של החלק הסופי, ממנו יכול להגיע דם טרי) של המעי הגס.

אני סובל מיטחוריים חיצונים שהופען אצלי ליפניי יומים בעבר עברתי בדיקה ואמרו לי שיש לי טחורים פניים כניראה שזה יצא עושה מיקלחות וחדומה הסבל נורא מה הכי מומלץ בתודה בר

בר שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ולכן הכי מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. בינתיים מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. כמו כן מומלץ להמנע מישיבות ממושכות בשירותים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

בוקר טוב, לאחר בדיקה של פרוקטולוג שאיבחן טחורים פנימיים וחיצוניים ברמה קשה שמציקים לי בחיי היום יום ואף מגרדים מאוד המליץ הרופא על ניתוח טחורים. שאלתי היא האם ישנן שיטות להסרת הטחורים בשיטה פחות פולשנית וכואבת המוכרות בביטוח המושלם של קופת החולים? ואם לא כמה ימי החלמה נדרשים לאחר ניתוח פולשני להסרת טחורים, והאם הכאב הוא רציני??

איילת שלום, ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וכלל ניתן לומר שככל שהטיפול יותר "אגרסיבי" ההחלמה יותר קשה, והתוצאה לטווח ארוך יותר טובה, ולהיפך. חשוב לציין שרק כריתה מלאה של הטחורים מטפלת גם ברכיב החיתוני שלהם, ולכן אם הטחורים החיצוניים דומיננטיים, לרוב מומלצת כריתה מלאה. ניתוח מעין זה משבית לרוב מפעילות יומיומית לפחות לשבועיים- שלשה, אבל קצב ההחלמה מאד אינדיבידואלי. מידע כללי על הטיפול בטחורים מפורט למטה. איני עובד עם קופת חולים כללית, ולכן איני יודע מה מכוסה על ידם והאם יש השתתפות עצמית כזו או אחרת לטכנולוגיות השונות. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אתה מקסים!!!! אשוב לרופא שמטפל בי להתייעצות חוזרת לפני הניתוח

היי, אני חייל ולפני כמעט 4 חודשים עברתי ניתוח PNS, עוד זמן קצר לאחר הניתוח ראיתי שנשארו לי באותו איזור של הניתוח מין התקשויות, אך כירורג אמר לי שזה ככה בגלל שהמקום אחרי ניתוח (זה היה לפני משהו כמו 3 וחצי חודשים). כיום אני כמעט 4 חודשי םאחרי הניתוח ועדיין יש התקשויות, כמו שהיו לפני הניתוח. האם יכול להיות שלא הוצא הסינוס במלואו? או שהדבר חזר ויש אולי צורך בניתוח חוזר? אשמח אם תאיר את עיניי. תודה!

רועי שלום, ככלל תחושת נוקשות מקומית יכולה להתאים גם לצלקת לאחר ניתוח, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם יש ספק, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום ד"ר לפני כמה ימים הייתה לי עצירות ומאז כואב לי בצד ימין של פי הטבעת, מקדימה כזה. היום הלכתי לשירותים שוב וחשתי בכאב בעת מתן הצואה וגם מעט אחרי. בדקתי עם האצבע וניראה לי שהרגשתי פצע קטן (אני כבר לא יודעת אם אני מדמיינת מהלחץ), בכל אופן מה זה יכול להיות? האם זה מסוכן? אודה לתשובה מהירה

לילי שלום, ממצא ותלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, אבצס, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם יש החמרה כלשהי נפיחות מקומית חום וכד' יש לפנות למיון.

אני מעוניין לפגוש רופא מומחה בתחום כירורגיה קולורקטאלית/ פרוקטולוגיה. דרוש רופא אמין ואנושי (רצוי באזור הדרום)שיודע לבצע בדיקה מעמיקה ונרחבת ומסוגל (ומכיר) לחשוב על מגוון פתרונות יצירתיים אשמח לקבל המלצות. (או רמיזות) אני לא מעוניין לפנות לרופא ללא המלצות.

יונתן שלום, אני מבין את תחושתך אך לצערי מדיניות מנהל פורום זה היא לספק מידע מקצועי בתחום עיסוקנו, ואין הפורום נוהג להמליץ שמית על רופא זה או אחר. אוכל רק לומר שיש גם באיזור הדרום כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים המתאימים לתאור שציינת

אני מבין ומכבד את מדיניות הפורום. אבל להגיד לי שיש רופאים מתאימים באזור שלי ושאסור לספר לי עליהם זה קצת... בכל מקרה, המייל שלי מצורף לפורום, אז אולי במקרה, מישהו שלא ממש שייך באופן ישיר לפורום יכול לשלוח לי איזה שם, מקום, רמז עבה?? אולי אפשר להמליץ לי לבדוק במקום שבו המדיניות שונה? שם של אתר אינטרנט? אולי בלי כוונה ישלח לי טלפון רלוונטי למייל? משהו??

האם טחורים חיצוניים מגרדים? האם מופרש משהו מהטחורים/מפי הטבעת היכול לגרום לגרד מה הסיבה לכך? תודה רבה רבה

יערית שלום, ככלל טחורים, הן טחורים חיצוניים והן טחורים פנימיים צנוחים, יכולים להיות סיבה לגרד באיזור פי הטבעת טחורים פנימיים צנוחים יכולים לגרום גם להפרשה רירית. יחד עם זאת, ישנם גורמים רבים נוספים שיכולים לגרום לגרד אנאלי. מעבר למידע כללי זה, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. למטה מצורף מעט מידע כללי על גרד אנאלי. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלושה וחצי שבועות לאחר ניתוח טחורים פנימיים+חיצוניים+פיסורה בשיטת ליגשור.נוטלת שמן פראפין בערב.במהלך היום מרגישה דחיפות לרוץ לשירותים לפחות 3 פעמים עם קושי להתאפק.לכן נמנעת מלצאת מהבית כדי לא לאבד שליטה בפרהסיה. מה לעשות? האם זו תופעת לוואי נורמאלית לשלב זה ?

איריס שלום, ככלל ניתן לומר שפגיעה ארוכת טווח ביכולת השליטה נדירה בניתוח לכריתת טחורים ולא שכיחה אף לאחר ניתוח לפיסורה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יתכן שכדאי לנסות לעבור למרכך יציאות אחר, כגון תוסף סיבים על בסיס פסיליום, שיכול לעיתים לשפר את יכולת השליטה. בכל מקרה, אם אין שיפור, מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

לפני כחודש וחצי הייתי אצל פרוקטולוג שעשה לי בדיקה ומצא לי טחורים פנימיים בדרגה 2. הוא נתן לי נרות לצורך טיפול. אני מפחד לקחת את הנרות. פוחד להכניס אותם. ובכל מקרה, כרגע לא כואב לי (כבר הרבה זמן). אני גם לא חושב שאני מרגיש טחורים אחרי השירותים. שיניתי את הרגלי היציאה שלי, ואני לא מחכה הרבה זמן בשירותים כמו שעשיתי שנים. האם לקחת את הנרות בכל זאת? אולי בכלל לא צריך? אולי ללכת לבדיקה נוספת אצל רופא אחר? יש לי תור עוד כמה ימים.

שלום רב, כעיקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים, ואם כיום איכות החיים שלך טובה ואינך סובל מכל תלונות, נראה שאינך זקוק לטיפול או לבדיקה. אנא המשך להקפיד על ריכוך יציאות והרגלי יציאה נכונים על מנת להקטין את הסיכוי לחזרת סבל בעתיד.

שלום. כ-10 חודשים סובל מכאבים בפי הטבעת (הרגשה של עצם זר, ושריפה בכל האיזור, בפנים ובחוץ). עד עכשיו עברתי כ-12 רופאים, מתוכם 5 כירורגים ו-3 דרמטולוגים. כל הבעיות הפרוקטולוגיות והדרמטולוגיות נשללו. עד היום ניסיתי המון משחות (אנטי דלקתי, אנטיפטרייתי, אנטיביותי) ללא הועיל. CT לא הראה שום דבר חריג, סיגמוידוסקופיה מצאה טחורים פנימיים, ו-TRUS הראה "דפקט בשריר הסוגר הפנימי". גם בדיקות צועה היו תקינות. מכל הרופאים האלה יש רק אחד שיש לו תיאוריה: הוא אומר שיש לי "עצב חשוף" בפי הטבעת, שגורם לי לרגישות יתר. ניסינו אלטרולט, ואחרי זה קלונקס, גם ללא שיפור. ברקע: ניתוח פיסורה כרונית וקריתת טחורים ב-2002, וניתוח פיסורה כרונית שוב ב-2004. הדבר היחיד שמרגיע קצת את ה"שורף" מבחוץ זה אמבטיות פרמנגנט. זה נורא מתסכל לעבור 5 כירורגים, שאמורים להיות "מומחים", ולשמוע או שטויות (אין לך כלום), או "אין לי מושג". האם יש לך עוד משהו להציע? טיפול? בדיקה? תודה רבה, בן 32 שמרגיש בן 80.

דן שלום, צר לי לשמוע על סבלך ואני מבין את התסכול שאתה חש. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. סביר שלא מדובר בבעיה פשוטה, אחרת המומחים שאצלם נבדקת היו מאבחנים אותה. אין לי דרך לומר באינטרנט אם יש לבעיה פתרון טוב או לא, אבל הדרך היחידה לנסות להגיע לפתרון היא לפנות למומחים נוספים, ועדיף בעלי התמחות ספציפית בתחום זה (כירורג קולורקטאלי או גסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן) ולבקש מזור.

1) איך נשמעת לך התיאוריה של ה"עצב החשוף"? אני שואל מסיבה שמומחים בפורומים אחרים אמרו שזה נשמע להם כמו שטות, הבעיה היא שלמומחים האלה צריך לחכות 3 חודשים בתור (מה שאני עושה כרגע). 2) מה זה מזור? תודה.

באמ.אר.אי. נאמר בין השאר, " דליות קטנות באיזור הפות, נרתיק, רקטום, וסיגמואיד קולון. ללא ממצא חריג. מה זה????????? ובפט סיטי אין עדות ללימפאדנופתיה היפרמטבולית לאורך הרטרופריטונאום , בשורש המזנטרום ובאגן. רק מהמילים אפשר להשתגע לא? מה כל זה אומר בסך הכל, לפני שאשתגע.....

אור שלום, לצערי אין לי אפשרות לתת לך יעוץ פרטני אחראי על סמך קטעים מפענוח בדיקות מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, לדעת למה בוצעו הבדיקות ומה חיפשו, ומה התשובה המלאה. בכלליות אוכל רק לומר שאיני רואה בממצאים שציינת, פרט לכך שהן כתובות בלשון רפואית, ממצא מדאיג או מסוכן. מומלץ לפנות לרופא שהפנה אותך לבדיקות בכדי לקבל הסבר על משמעותן.

1. האם יכול להיות קשר בין אבסס כרוני פריאנאלי עם פתח יציאה פנימי בשעה 1 לסרטן החלחולת או המעי הגס? 2. אפיזודות של כאב בטן תחתונה + חום לא גבוה (38) שנמשכות 3-4 ימים וחולפות ללא טיפול מגיעות פעם בחצי שנה, בין ההתקפים יציאות משתנות, גזים עייפות, מדי פעם מיחושים ואי נוחות בבטן יכול להיות קשור לFMF או חלילה למשהו אחר (גידול)? האם גידול במעי או בחלחולת יכול בכלל לגרום להתקף אקוטי עם חום וכאבים או שזה לא סביר? אני נמצא בבירור אבל חרד. תודה!

אלי שלום, הקשר בין אבצס פריאנאלי כרוני או חום וכאבי בטן כל מספר חודשים לסרטן המעי הגס מאד לא שכיח, וסיבות שפירות שונות סבירות הרבה יותר. מומלץ להשלים את הבירור בסבלנות בכדי לכוון היטב את הטיפול.

אני מדממת מעט (צבע אדום) קרוב לפי הטבעת בזמן מאמץ בשירותים. האם יש צורך לבוא לבדיקה רפואית? א"כ היכן יש רשימת רופאים המתמחים בתחום זה?

שלום רב, דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של פי הטבעת לעיתים גם של המעי הגס, שהיקפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. כמו כן, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס ופגלקס. אם אין הטבה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, לאחר שסבלתי כחודש מטחורים (חיצוני או פנימי או מי יודע מה..) נגשתי לרופא פרוקטולוג. לאחר בדיקה כואבת במיוחד (ואף אלימה) הומלץ לי על טיפול. לאחר הבדיקה הרגשתי החמרה במצב ויש לי תחושה שזה קשור באופן האלים בו בוצעה הבדיקה לאחר שבועיים, כשהטיפול לא צלח, חזרתי לרופא ולאחר בדיקה אלימה נוספת, שאילצה אותי לעמוד יומיים רצוף נאמר לי שאני זקוק לניתוח. פניתי לבית החולים שם סיפרו לי על רשימת המתנה של כחצי שנה. והשאלה היא: 1. מה אני אמור לעשות חצי שנה עכשיו? לא ניתן לי טיפול לתקופה כל כך ארוכה 2. חצי שנה אני צריך לחיות על מרככי צואה, מקלחות מרובות, סבל וכאבים? (נראה לי לא בריא) 3. המצב לא יכול להחמיר משמעותית בחצי שנה? 4. מה זה הרופא הזה שהשאיר אותי פצוע וכאוב לשעות רבות? 5. אין לי את הכלים לדעת מה טיב הבדיקה שבוצעה אבל אם אקשיב לרחשי ליבי - דרושה חוות דעת נוספת!!!

יונתן שלום, צר לי לשבוע על החוויה שהיתה לך בבדיקת הרופא הפרוקטולוג. בין אם הבדיקה בוצעה במקצועיות ובמיומנות ובין אם לוא, אין סיבה שבדיקה זו תגרום לך לחוש כאב עז או תחושה סובייקטיבית של אלימות. לגבי התורים לניתוחים בבית החולים אליו פנית, לצערי אין בידי פורום זה להשפיע על כך או לתקן את מערכת הבריאות בישראל. לגבי חוות דעת שניה, זו בוודאי זכותך, ואם אינך שלם עם היעוץ שקיבלת, לך להתייעץ עם מומחה לכירורגיה קולורקטאלית/ פרוקטולוגיה. מומלץ לוודא שאתה אכן פונה למומחה בתחום זה.

שלום, אני סובל מפיסורה שחוזרת כל כמה חודשים כבר במשך שנתיים. אני מתחיל כבר לשקול ממש ברצינות ניתוח. אבל בינתיים חשבתי על כמה רעיונות, שלא ברור לי בדיוק למה לא משתמשים בהם, כדי לטפל בפיסורה. אשמח מאוד לדעת את דעתך על הרעיונות האלה, ומה הסיבה שהם לא קיימים (אני מניח שיש סיבה טובה). 1. כמו שמשתמשים בסטנט כדי להרחיב עורק צר, למה לא להשתמש בסוג של סטנט כזה, שיהיה אפשר להחדיר לפי הטבעת, שיתלבש בדיוק על האזור שבו מתרחשת הפיסורה, ולמעשה ימנע מצואה לגעת בחתך הפיסורה? אם צואה לא תיגע, אז לסדר יהיה הרבה יותר קל להירפא, והכאבים יהיו הרבה יותר קלים עד שזה קורה. במקרה שלי הפיסורה חוזרת כל כמה חודשים בגלל צואה קשה ששורטת את פי הטבעת ופוצעת מחדש. אם היה כזה סטנט, כל זה לא היה קורה. 2. בימינו, כאשר הנדסת החומרים הרפואיים בשיאה, אני יודע שיש דבר מיוחד (דבק רקמות?) שמשתמשים בו במקום תפירת פצעים חיצוניים ולסגירה של חתכים פנימיים שנעשים בזמן ניתוחים כלשהם. למיטב ידיעתי אלו חומרי דבק שמתמוססים עם הזמן. מדוע אי-אפשר להשתמש בכזה חומר כדי "להדביק" את הסדק של הפיסורה עד שיתאחה? ההימור שלי הוא שהלחץ בשריר פי הטבעת גדול מדי כדי להחזיק את הפצע סגור, אבל מצד שני באמת אמורים להיות חומרים מצוינים היום, לא? 3. בהמשך להנדסת החומרים, האם אין חומר שניתן יהיה להחדיר לפי הטבעת בצורה כזו שלמעשה "יצפה" את החלק הפנימי, היכן שנמצא סדק הפיסורה, וכך ייתן לסדק את התנאים הטובים להתאחות, במקום שתעבור כל הזמן צואה מעל הפצע (דומה לרעיון מס' 1). אשמח לשמוע את תשובותיך לרעיונות הנ"ל, ואם יוצא מזה איזה סטארט-אפ, אני בהחלט מצפה לתמלוגים :) שרון

שרון שלום, אכן פתרונות מקוריים שהרפואה הקונבנציונאלית טרם גילתה. רובם לא מטפלים במנגנון בו אנו מאמינים כיום שפיסורה מתרחשת. מצורף למטה מידע על הטיפול היותר קונבנציונאלי בפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, ביום חמישי האחרון 4.10 עברתי ניתוח להסרת הסינוס. יש לי מין הפרשות נורא מסריחות עם ריח רע בצבע חום אדמדם. ועדיין יש לי כאבים מציקים. רציתי לדעת אם מה שקורה זה נורמלי וזה חלק מהתהליך של ההחלמה. ומתי בערך ההפרשות והכאבים ייעלמו. וחשוב לציין שהפצע פתוח ללא תפרים. תודה ושבוע מצויין.

אביעד שלום, כאבים והפרשה יכולים להיות מהלך תקין לאחר ניתוח בו הושאר הפצע פתוח, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אין שיפור בימים הקרובים מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

תודה רבה על התשובה המהירה. אבל מנסיונך ידוע לך מתי בערך הכאבים אמורים להפסיק?

שלום אני כבר חודשיים וחצי לאחר לידה ולפני כחודש וחצי יצא לי טחור. אני מטפלת בנרות ובמשחה אבל זה לא עוזר. גם אם הטחור עובר הוא חוזר אחרי כמה זמן שוב (בדיוק באותו מקום) אני ממש מיואשת.. כיצד עוד ניתן לטפל בטחון הזה?

טולי שלום, כמעט תמיד ניתן לטפל בטחור, אך מידת ה"אגרסיביות" בטיפול צריכה להיות פרופורציונאלית למידת הסבל הסובייקטיבי שהוא גורם לך. כטיפול ראשוני, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם את עדיין סובלת במידה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

ד"ר זמורה שלום. לפני כחודש עברתי ניתוח פיסטולה כפולה - אחת בפי הטבעת והשניה במפשעה באיזור שבין פי הטבעת לאיבר המין. כעת לאחר שהפצע כמעט הגליד לחלוטין, התחיל גירוד בלתי נסבל מסביב לפצע הפתוח במפשעה, וגם באיזור פי הטבעת. חשבתי שזו שפשפת והשתמשתי במשחות מתאימות אך הן לא עוזרות. האם הגירוד הוא כתוצאה מהניתוח, או שיש סיבה אחרת שיש לבדוק אצל רופא עור? תודה.

איתי שלום, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום, ב-3 השבועות האחרונים אני סובלת משלשול, כאשר בשבוע האחרון השלשול קצת נרגע אך יצאו לי טחורים, והצואה רירית ולעיתים נראים לי סימני דם. הייתי אצל כירורג שאישר שיש לי טחורים פנימיים, מאז הם הפכו לחיצונים לדעתי, ותופעת הריר מתגברת בנוסף לכאבים בזמן יציאה וצריבה. אני מאד חוששת, אך ברור לי שלא ניתן יהיה לבדוק סיבות אחרות עד שהטחורים ייעלמו. האם טחורים אכן יכולים לגרום ליציאת ריר (לעיתים עם קצת דם) ומה הזמן הסביר שעלי לסבול זאת ללא חזרה לרופא? תודה

שלום רב, כעיקרון טחורים פנימיים יכולים לגרום לדימום, ואם הם צנוחים במידה ניכרת הם יכולים לגרום למעט הפרשה רירית, אך אינם גורמים לשלשול או והפרשה רירית מרובה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אין הטבה ניכרת בתוך מספר ימים מומלץ לחזור לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה או לגסטרואנטרולוג לבדיקה.

אני קצת לא מצליחה להבין.. רופא הנשים שלי אבחן טחור שהיה יחסית קטן ומאז הוא גדל. קיבלתי משחה ואני מורחת אותה.. האם זה אמור לעבור? מה אמור לקרות? איך אני יכולה לזרז את העילמות של הדבר הנוראי הזה? ומה לגבי יחסי מין? האם זה בעייתי? רגילים, לא אנאלי. תודה

חן שלום, כעיקרון, טחורים לא אמורים להפריע כלל לקיום יחסי מין. מעבר לכך, אם הטחורים מפריעים לך במידה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

הנני סובל מבריחת צואה האם תוצאות בדיקות מנו מטריה מוצאות הבעיה להלן התשובה1. Proper increase of intra-abdominal pressure during bear down maneuver. 2. Very mild increase of anal sphincter during squeeze maneuver. 3. Abnormal rectal sensation (first sensed, urge and discomfort) • Weak external sphincter (minimal pressure increase during squeeze maneuver. • Rectal hyposensitivity (sensation started on high volumes)-may be related to discopathies or post sphincterotomy.

שלום רב, על סמך התוצאה שצרפת, שהיא רק סיכום הממצאים (ואינה כוללת את החומר הגולמי, דהיינו המספרים שהופקו), נראה כי ישנה חולשה של שריר הסוגר החיצוי, ותחושה ירודה באיזור פי הטבעת, שניהם יכולים כעיקרון לתרום לירידה ביכולת השליטה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי לדעת את תוצאות שאר הבדיקות. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגןלבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום רב, אני הומוסקסואל בן 27. בפועל אינני נחדר, אך לעיתים רחוקות מתחככים בי באזור פי הטבעת ללא קונדום. לאחרונה הופיעו מספר קונדילומות קטנות סביב פי הטבעת (רובן ממש חיצוניות, ושתיים חיצונית אך נוטות כמעט פנימה). כאמור אינני נחדר אל לעיתים רחוקות מכניס מעט אצבעות. 1. על פי הסיפור שתיארתי, האם יש סבירות לקונדילומות גם עמוק יותר - בתוך פי הטבעת? 2. אם כן, האם רופא פרוקטולוג יכול לבדוק זאת ע"י פיסוק ומבט פנימה או שחייבים לבצע אנדוסקופיה מסויימת? 3. בסופו של דבר, אם ימצאו קונדילומות פנימיות או לא, האם רופא פרוקטולוג יוכל לספק לי פתרון תרופתי (אם אין צורך בפרוצדורות ניתוחיות) או שהכתובת היא רופא עור? תודה

שלום רב, קונדילומות סביב פי הטבעת יכולות להופיע הן בעור שסביב פי הטבעת והן בחלק החיצוני יותר של תעלת פי הטבעת, ללא קשר לחדירה. הערכת מיקום הקונדילומות ונרחבתם מתבצעת על ידי בדיקת מרפאה שנרקאת אנוסקופיה המבוצעת על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. ניתן לטפל בקונדילומות במספר שיטות, כולל הסרה כירורגית, צריבה כירורגית או צריבה בלייזר, או שימוש במשחה הנקראת אלדרה, בהתאם לשיקול דעת מומחה.

שלום נמצאת בשבוע 35, לאחר ניקוז קרישי דם בטחורים חיצוניים. הכאב עבר, הטחורים התכווצו מעט אך נשארו בחוץ. האם יש מה לעשות כרגע כדי לכווץ אותם עוד? תחבושות קרות? אמבטיות עם מים חמים? האם יש סיכוי שאחרי הלידה הם יכנסו פנימה? אם לא מה האפשרויות למעט ניתוח?

ואולי אלו טחורים פנימיים בשלב ה-4 שלהם שכבר אינם נכנסים. כי בהתחלה נכנס לבד, אח"כ נכנסו בעזרת האצבע. כעת הם פשוט בחוץ ולא נכנסים ואני גם לא מנסה להכניס

אני סובלת מעצירות. קשיי יציאה, בטן נפוחה, המון גזים וצואה לא רכה. סובלת ככל הנראה מגיל ההתבגרות והספקתי לעבור 2 ניתוחים: פרולפס של מעי הגס וצניחת הרירית. ניסיתי המון חומרים שונים שיעזרו, אך גם בעזרתם נגרמו בעיות (לקיחת סיבים=>גזים, חומר משלשל=>שילשולים כל היום). איך אני יכולה ואמורה לחיות עם זה, להגיע למצב של יציאות סדירות וללא עזרתם של חומרים משלשלים (שעלולים לגרום לבעיות רציניות יותר, נכון?), להימנע מגזים? איך אנשים בכל הגילאים האחרים מסתדרים עם זה בעבודה? אני אוכלת כפי שמומלץ- כל יום סלט, מקפידה על כ-2 פירות ביום ולא אוכלת חטיפים, שוקלדים (יתר על המידה) ולא מגזימה בפחמימות. גם עוסקת בספורט ככל שאפשר. תייעצו לי מה עליי לעשות בבקשה. כי אני לא מתארת לעצמי שילוב בין לימודים אקדמאים ועצירות כרונית. תודה מראש, בת 21

שלום רב, עצירות כרונית היא בעיה רפואית ידועה, שיכולה להגרם מסיבות שונות. תאורך יכול להחשיד למצב רפואי שנקרא "עמי עצל", או בלשון רפואית "קולוניק אינרשיה", אולם בכדי להתאים את הטיפול המתאים ביותר יש לבצע בירור מלא של תפקוד המעי, כולל בדיקת זמן מעבר מעי גס, מנומטריה של פי הטבעת, דפקוגרפיה ולעיתים גם אולטרסאונד פרינאלי דינאמי. לחלק ניכר מהסיבות לעצירות, כולל מעי עצל, ישנם טיפולים אשר יכולים לשפר במידה ניכרת את איכות החיים. הטיפול הנכון במעי עצל מעט שנוי בצחלוקת בין מומחים שונים, אולם מרבית הכירורגים העוסקים בתחום זה נוהגים להמליץ על כריתה חלקית (הנקראת תת שלימה) של המעי כטיפול במעי עצל. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום פרופ' זמורה, רשמתי הודעה ב 22/9 לגבי הפרשות מפי הטבעת לאחר ניתוח של כריתת מעי. הגבת גם לגבי זה. (כרגע עם סתומה זמנית. את הניתוח עשיתי לפני 5 שבועות) הייתה לי ביקורת אצל המנתחת שם עברתי בדיקה רקטלית ורקטוסקופיה- הממצאים: הפרשה חסרת ריח מעט מוגלתית בכמות גדולה. השקה נימושה תקינה בהיקפה למעט רושם לGAP קטן בדופן אחורית, ללא אבצס. רציתי לדעת מה זה GAP ? מה זה אומר? והאם זה משהו שניתן לטפל תרופתי או רק כירורגי?? תודה רבה על המענה וחג שמח. דנה.

GAP זה רווח קטן בין 2 חלקי הרקמה שחוברו יחדיו (דהיינו באתר אחד החיבור פתוח מעט). ברוב המקרים הגוף מרפא מצב זה עם סבלנות, אך אם את לא שקטה מומלץ לברר עם הרופאה המנתחת מה היא חושבת על סמך בדיקתה.

אימי נמצאת בבית אבות. היא סיעודית ויושבת בכיסא גלגלים.היו לה כאבים ביציאות הצואה ורופא בדק אותה ואמר טחורים.היא יושבת כל היום על כיסא גלגלים ועושה את צרכיה בחיתול כשהיא בכיסא או במיטה.היא מתאמצת וכנראה זה מה שנגרם לה. הרופא טוען שבגלל גילה (80) ובגלל מצבה (אחרי אירועים מוחיים,דמנציה, לא יכולים לנתח. שאלתי מה עושים והוא אמר שאין הרבה מה לעשות.האם זה נכון?אין מה לעשות במצב של טחורים לאנשים מבוגרים?האם יש משהו שכן ניתו לעשות מלבד ניתוח:משחות,תזונה,טיפול,נרות וכו'? לא רוצה שמצבה יחמיר ולא יינתן כל טיפול לעזור לה בכאבים. אודה על תשובתך.

אור שלום, צר לי לשמוע על מצבה של אימך. תלונותיה יכולות לנבוע מבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, פיסורה בפי הטבעת ועוד. ככלל מומלץ להקפיד על ריכוך היציאות. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

לפני כשבוע עברתי ניתוח להסרת אבצס פרינאלי עם פיסורה שטחית. אני מבצע את כל הטיפול הנדרש במצב כזה - אמבטיות והנחת פד יבש במקום. עם זאת, המקום עדיין כואב בצורה ניכרת. לא רק שהוא כואב, במהלך השבוע ישנה החמרה, מה שמונע ממני לשבת ולעיתים גם לעמוד. המקום לא התאחה, ה'שפתיים' נפוחות והתחילו לגדול עליהן שיערות, מה שלפי דעתי מוביל לכאב. האם זהו חלק מהתהליך, או שעליי לדאוג? מה עליי לעשות למנוע את הכאב?

שלום רב, כאב ופצע פתוח ומפריש יכול להיות תהליך תקין לאחר ניתוח לפתיחת אבצס, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם בינתיים אין הטבה עצמונית, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום, כבר כמה ימים שאני סובלת משלשולים עם מעט נקודות דם על הצואה מה זה יכול להיות? ואם אפשר לקבל המלצה לטיפול טבעי? או תרופה ללא מרשם?

שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים למגוון של לבעיות, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט. אם התופעה לא עוברת לאחר מספר ימים מומלץ לפנות לרופא המשפחה.

שלום, אני בת 21 ובתולה, לפני שבוע בערך אני וחבר שלי ניסינו להחדיר את איבר המין שלו לתחת שלי (סליחה על הביטוי) בפעם הראשונה. הוא לא הכניס את כולו והרגשתי כאב חזק והפסקתי אותו.. לאחר יומיים הרגשתי במקלחת גוש קטן בפי הטבעת, נבהלתי וישר הסתכלתי במראה, הגוש קטן ונראה כאילו משהו התנפח, הוא סמוך לפי הטבעת ומסתיר חלק מהחור, יש לציין שהוא בכלל לא כואב לי ולא הייתי שמה לב אם לא הייתי נוגעת שם.. מאוד נלחצתי, אבל אמרתי שאני יחכה יום לראות אם הנפיחות תעבור והיא באמת עברה.. אבל כשאני נוגעת אני עדיין נראלי מרגישה אותו אבל יותר בפנים.. יש לציין עוד דבר- לפני המקלחת (כשמצאתי אותו) עשיתי צואה.. אני פוחדת שעכשיו אחרי כל שירותים זה ייצא לי.. את יודעת אולי מה זה?!?? 

גל שלום, כעיקרון סביר שקפל העור שציינת אינו משהו מסוכן, ויכול אולי להחשיד לטחור חיצוני שמעט התנפח, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לא להמנע מללכת לשירותים, להיפך, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, ולהמנע המתאפקות ממושכת. כעיקרון, אין מניעה לקיים יחסי מין אנאליים, כל עוד הם ללא כאב או אי נוחות. אם בכל זאת את ממשיכה לסבול לבעיה באיזור פי הטבעת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

היי, סליחה על החפירה ותודה על הייעוץ. אז מאז שוב הייתי שוב בשירותים ולפני הכל היה טוב ויפה (זאת אומרת הרגשתי שהוא בפנים) ואחרי הטלת הצואה הוא שוב יצא.. ונכנס חזרה לאחר שעה פלוס עכשיו יש לי שאלה- אם כשהצואה יוצאת דרך פי הטבעת היא גורמת גם לחתיכת העור לצאת, אז בטוח גם כשהזין של החבר שלי יכנס לי לתחת ויצא (כי הוא יהיה חייב לצאת מתישהו) הוא יוציא ביחד איתו את חתיעת העור, וזה יהיה ממש לא לעניין, מגעיל אפילו.. זה מה שיקרה נכון? אולי יש דרך לחתוך את החתיכת עור או משו?! אני מאוד מודה לך על הזריזות של התשובות שלך! 

אימי בת 80 סובלת מצניחת מעיים כך ש"כדור" גדול יוצא אחת למספר ימים מחוץ לפי הטבעת וגורם לה לכאבים ואי נוחות. ה"כדור" חוזר עצמאית לתוך הגוף לאחר מספר שעות. בנוסף היא סובלת מיציאות מרובות ומבריחת צואה. הוצע לה לבצע סטומה. היא אינה מעונינת בניתוח סטומה. האם ניתן לבצע פעולה כירורגית שתפתור את בעיית הצניחה? אמא שלי מוכנה לניתוח כזה גם אם הוא לא פותר את בעיית היציאות המרובות

שלום רב, כעיקרון ישנם מגוון ניתוחים לטיפול בצניחת רקטום, בהנחה שזו אכן האבחנה. יש לקחת בחשבון שכל פעולה כירורגית טומנת בחובה שיעור מסויים של הצלחה (לרוב לא 100%) וגם שיעור מסויים של סיכון לסיבוכים. יש לבחון את מצבה הרפואי הכללי של אימך ולדון איתה על אפשרויות הטיפול הכירורגי. מידע כללי על צניחת רקטום מפורט למטה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום מבקשת המלצה לפרוקטולוג באזור ראש העין/ פ"ת. מה עושים עם גרד מטריד באזור פי הטבעת? האם זה קשור לטחורים? תודה

שושנה שלום, גרד אנאלי יכול להגרם ממגוון רחב של סיבות, כולל טחורים צנוחים במידה ניכרת. מידע כללי על גרד אנאלי מפורט למטה, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא זה או אחר. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

לפני כחודש עברתי נתוח לתיקון צניחת חלחולת,שהופיע באופן די פתאומי. בנתוח נכרתו כ15 ס"מ של רירית החלחולת ונעשתה השקה לסגמואיד. הנתוח עבר בהצלחה, עוד לפני הצניחה היו לי הפרעות בשליטה בסוגרי המעי אבל לאחר הנתוח אין לגמרי שליטה, כל מה שעובר את המעי הגס, לאחר ספיגתת הנוזלים נופל בהתראה של חצי דקה אל תוך המתקן הסופג בו אני משתמשת. לא ברור לי מה מהלך הטיפולים האפשריים עד לתחנה האחרונה - קולוסטומיה. אבקש הסברעל פעולות אפשריות כגון פיזיותרפיה יעודית וכו' כד לזרז את ההחזרה התפקודית של השליטה במעי הגס התחתון .

דניאלה שלום, כעיקרון יש מגוון טיפולים שיכולים לשפר את איכות החיים באנשים הסובלים מחוסר שליטה, החל מביופידבק, שהיא פיזיוטרפיה מיוחדת לשיפור השליטה בפי הטבעת, שאינה כרוכה בכל סיכון, דרך פעולות כירורגיות קטנות כגון הזרקת חומרים מעבים סביב פי הטבעת, ועד פעולות כירורגיות גדולות, כגון השתלת קוצב על העצבים היוצאים מעמוד השידרה והולכים לאגן, או השתלת סוגר תותב. על מנת לכוון נכון את הטיפול, מומלץ ראשית להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי או גסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן, ולעבור סדרת בדיקות המדגימות את מבנה ותפקוד איזור פי הטבעת. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום, מבדיקת פרוקטולוג עולה שיש לי שני פוליפים באזור המשונן (?). המליץ על ניתוח ואני אעשה אותו כי הם יוצאים לאחר יציאות. בעבר כבר עשיתי ניתוח כזה ונותרו לי ממנו עודפי עור (קפלי עור?) סביב פי הטבעת. אני ממש רוצה להסיר אותם אם כבר עושים ניתוח באותו מקום כי זה מפריע לי מבחינה אסטתית. האם אפשר "על הדך" בזמן ניתוח להסרת הפוליפים גם להסיר את קפלי העור האלו? האם יווצרו חדשים לאחר ניתוח נוף? זה מביך אותי שיש את זה...

עינב שלום, כעיקרון ניתן להסיר קפלי עור כירורגית בתנאי שאינם מכילים את מרבית היקף פי הטבעת, אולם עלייך לדעת שהסרתם עלולה להוסיף כאב במידה ניכרת בתקופת ההחלמה לאחר הניתוח למשך מספר שבועות. מעבר לךך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ממליץ לפנות לכירורג המנתח שבדק אותך בשאלה זו.

אני סובל מריח רע שנדבק לתחתון מהישבן אף על פי שאני שומר על הגיינה גבוהה מאוד שכוללת שטיפת הגוף בסבון אנטי בקטריאלי ומקלחת לפחות פעם ביום ושימוש בדאודורנט וכן ניקיון יסודי לאחר עשיית צרכים. אני מוכרח לציין שכבר שעות לאחר המקלחת התופעה קיימת. אני מאוד נבוך ולא יודע לאן עליי לפנות האם לרופא עור או לרופא שקשור בפרקטולוגיה. תודה מראש.

שלום רב, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ממליץ לפנות לבדיקה הן לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג והן לרופא עור. שנה טובה.